--- title: ניטשה tags: - שנה_ג - סמסטר_ב - פילוסופיה - קונטיננטלית - ניטשה --- !!! success "ראה גם" [ניטשה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה), [מעבר לטוב ולרוע](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרע) ## בין הגל לניטשה כל ההוגים שנדבר עליהם הושפעו בצורה כזו או אחרת מ**פרידריך ניטשה**, בין אם בזכות הרעיונות שלו או הכתיבה המפוצצת שלו. בין [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) לניטשה ניצבים קירקגור ושופנהאואר, שלמרבה הצער לא נדבר עליהם. קירקגור, כמו קאנט, מתמקד בחוויות *מעבר* לתבונה - אמוניות, ואסטתיות, בעוד ששופנהאואר[^1] מתמקד בפסימיזם פילוסופי, לפיו העולם הזה הוא לא *הטוב ביותר*, [כמו שלייבניץ חושב](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/מונדולוגיה#עקרון-הטוב-ביותר), אלא דווקא *הגרוע ביותר* . שופנהאואר סבור שדווקא הפרטניות שלנו, הסובייקטיבית שלנו, היא זו שמאמללת אותנו ומנתקת אותנו מהעולם - ורק חוויות מסוימות, ובפרט חוויות אסתטיות, מאפשרות לנו מדי פעם להתחבר חזרה ולהתגבר על הפרטניות שלנו. ## ואז מגיע הדינאמיט ניטשה נולד בחבל סקסוניה בגרמניה, למשפחה אמידה, פרוטסטנטית. הוא זכה לחינוך קלאסי מהשורה הראשונה, והתחיל לעבוד כפילולוג. הוא הושפע מאוד מהמלחין ווגנר, ומשופנהאואר. במשפחתו של ניטשה רצות פסיכופתולוגיות, וניטשה עצמו מתמודד עם בריאות הנפש כל חייו. ניטשה פורץ לתודעה בספרו *הולדת הטרגדיה*, שלמרות שנכתב כפילולוגיה מהווה בפועל יצירה פילוסופית. >
In some remote corner of the universe, poured out and glittering innumerable solar systems, there once was a star on which clever animals invented knowledge
> > > On Truth and Lie in an Extra-Moral sense הציטוט המקסים הזה *נוטף* אירוניה. או, סניור קאנט, עשית מהפכה קופרניקאית? תסתכל רגע החוצה - אנחנו באיזה סלע מאובק, באמצע כלום ושם דבר, ביקום קר וריק. זה לא טיעון *לוגי*, אנליטי, אבל זה טיעון חזק מאוד - האם הפרויקט האפיסטמולוגי, לנסות *לדעת* דברים בכוח התבונה, הגיוני בכלל? >
The intellect has no further mission that would lead beyond human life
> \[...] >
Means for the preservation of the individual \[...] weaker, less robust individuals preserve themselves
היוונים, דקארט, שפינוזה, והגל חשבו שאנחנו יכולים להגיע ל*ידיעה מושלמת* - השכל האנושי בנוי לכל באופן מושלם. קאנט, זהיר יותר, גם חושב שיש איזשהו קשר. אבל ניטשה, מושפע מדרווין, אומר - שימו לב: אנחנו בכלל קופים. מי אמר שיש קשר בינינו, קופים, ל*ידיעת היקום?* התבונה אינה דבר מעל ומעבר ל*שרידות הפרט*[^2]. [אינטיליגנציה](/פסיכולוגיה/אינטיליגנציה) אינה דבר ומעבר ל[מנגנון אבולוציוני](פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/אבולוציה) על מנת שנשרוד. אוקיי, אז מה בכל זאת אפשר לעשות עם ידע? ניטשה מכוון, תחילה, ל[דקארט](/פילוסופיה/קונטיננטלית#דקארט). בני האדם לא זקוקים ל*[שד המתעתע](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#על-הדברים-שאפשר-להטיל-בהם-ספק)* הקרטזיאני, כי >
Humans are "deeply immersed" in illusions and dream images \[...] Humans "permit \[themselves] to be lied to at night, their life long, when they dream"
> >
What, indeed, does man know of himself? \[...] Does not nature keep much the most from him? \[...] She threw away the key \[...]
> >
The sense "that humans rest upon the merciless, the greedy, the insatiable, the murderous \[...] as it were, upon the back of a tiger"
אנחנו מתיימרים לדעת, אבל יש כל כך הרבה *בנו* שאנחנו לא יודעים. איך עובדים השרירים? למה התפיסה משתנה כשיש לנו כאב בטן[^3]? *מה קורה לנו? מי אנחנו?* אנחנו בכלל לא מבינים את עצמנו כפרטים - וניטשה חושב שכל ניסיון לעשות כן הוא טעות מיסודה. אם התעתוע האנושי הגיוני יותר מהצלילות הקרטזיאנית - מה זה אמת בכלל? >
Because humans, "out of need and boredom, want to exist socially \[...] they require a peace pact."
> \[...] >
Now what is fixed which henceforth shall be 'truth' \[...] a regularly valid and obligatory designation of things
לפי ניטשה, אמת היא **מוסכמה** (Conventionalism) - הסכם חברתי מטעמי נוחות, ותו לא. >
Humans want "the agreeable, life-preserving consequences of truth" but are "indifferent to pure knowledge"
גם השפה היא רק מוסכמה - ולא ביטוי לאמיתות - >
Is language the adequate expression of all realities? \[...] What, then, is truth? A mobile army of metaphors, metonyms, and anthropomorphisms - in short, a sum of human relations
### היסטוריה כמגבלה לאמת >
Everything the philosopher has declared about human beings is, however, at the bottom no more than a testimony as to the human being of a *very limited* period of time
> > > *Family failing of philosophers*, *Ecce Homo* איננו יכולים לגשת לאמת; אמת, אומר ניטשה, היא שיקוף של העת הפילוסופית, ולכן בכדי *להבין* את האמת, עלינו לפנות חזרה להיסטוריה. מאיפה הגיעו מושגים, מושגים כמו *אפריורי* או *דיאלקטי*? ניטשה מציע כאן שיטה חדשה למול הספקנות הקרטזית: לא לחתור לידע ודאי, אלא לידע *היסטורי* - גיניאולוגי. ניטשה מתחיל מאנתרופולוגיה - *מה זה בכלל בני אדם* - במקום למתמטיקה; ההתעלמות של הפילוסופים הקודמים מההיסטוריה לטובת ה*מוחלט*, הוודאי, היא כשל נורא בעיניי ניטשה. מה שאומרים כל הפילוסופים הבלתי-היסטוריים - הדקארטים, הקאנטים, ושאר החברים - מתארים משהו *על אדם ברגע קצרצר בהיסטוריה*[^4]. ### אמת כדחף רגשי > What does knowing mean? \[...] the nature of knowledge > > > *The Gay Science*, sect. 333. > שפינוזה, בהשפעת הסטואים, מבקש להתנתק מ[ה*ריגשות*](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#ריגשה) - מכל הרגשות והדברים שמטשטשים את התבונה. ניטשה אומר *הפוך* - הרגשות מביאות את התבונה, ולא להיפך; התבונה אינה אלא *סידור של הריגשות*. התבונה אינה עומדת *בניגוד* לרגשות, כמו שהפילוסופים נוהגים לחשוב; היא *יחס מסוים* בין הרגשות, שאנו לא רואים משום שהוא מתרחש מתחת לפני השטח. אם נדמה לנו שהתבונה היא דבר מאוחד, הרי שזה רק בגלל שאנו *מודעים* רק לרגע האחרון, לעימות הלא-מודע של הדחפים, ונהיים מודעים רק לתוצאה האחידה בסופו של העימות הזה: רק הדחף השולט עולה לתודעה. > Before knowledge is possible, each of these instincts must first presented it's one sided view of the thing or event \[...] > > To know "is nothing but a certain behaviour of the instincts towards one another" ניטשה מציג תמונה הפוכה לזו שמציג היריב שלו, אפלטון, ב[פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#העיר-האמיתית-כמשל-לנפש); התבונה אינה שולטת על הרגש - התבונה *היא* הרגש. > There is only a perspectival seeing, only a perspectival 'knowing'; the more affects we are able to put into words about a things, the more eyes, various eyes we are able to use for the same thing, the more complete will be our 'concept' of the thing, out 'objectivity' > > > *Genealogy of Morals,* III, 12. אנחנו לא רק יצורים רגשיים - אנחנו גם מושפעים מהגוף ומהחושים; פילוסופים מתעלמים מהם, ואפילו מתנגדים להם (כ"תעתועי החושים" של דקארט). אבל אין *תבונה טהורה* - יש **רק** את התפיסות הגופניות, חושב ניטשה. > Philosophers "think they're *honoring* a thing if the de-historicize it \[...] if the make a mummy out of it. \[...]" > > These senses, *which are so immoral anyway* deceive us about the *true* world. > > Be a philosophy, be a mummy \[...] And above all, away with the *body*, this pathetic *idee fixe* of the senses. *מה אוכל לדעת*, חושב ניטשה, הוא מה שהגוף קולט, ומה שההיסטוריה מלמדת. > We are compelled by the prejudice of reason to posit unity, identity, duration substance, cause, thinghood, being... it is *here* that the error lies. > > Reason in language: oh, what a tricky old woman she is! I'm afraid we're not rid of God because we still believe in grammar.... אפילו השימוש שלנו בדקדוק מטעה אותנו לחשוב שהעולם הוא דבר מסוים, *אמיתי*, כשבעצם גם הוא מוטה. אבל למה ניטשה אומר את כל זה? מה ה*פתרון* לכל הבעיות האלה? איך נבין את העולם, עם לא באמצעות תבונה? ניטשה לא מאוד ברור בזה; יש בו צד *שופנהאוארי*, של חיבור לחוויות האתסטיות - > Only as an aesthetic phenomenon does existence and the world seem justified > > > *Birth of Tragedy* אומנות, שלא כמו פילוסופיה, *מתמקדת* בתופעה, ולא מתיימרת לאמת - היא לא נופלת במלכודות הפילוסופיות - > The fact that the artists prizes appearance of reality... for 'appearance' here means reality *once again*, but in the form of a selection, an emphasis, a correction... Tragic artists are *not* pessimists - in fact they say *yes* to everything questionable and terrible itself, they are *Dionysian* > . > > Twilight of the Idols האומנות מציגה את עצמה כמה שהיא - נקודת מבט, ביטוי רגשי מסוים. [^1]: ש*תיעב* את הגל, ולעיתים קרובות כתב עליו שהוא *שרלטן* ו*שק נודים נפוח*. [^2]: הדים מהרעיון של הובס, ש*כל בני אדם שווים ביכולתם* (להרוג אחד את השני). [^3]: יום כותב אבל זה איפושהו, אבל ג'ייקוב לא מוצא. [^4]: הדים של [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקלוטוס-ופארמנידס#)