---
title: התיאוריה של יחסי הורה-תינוק
---
!!! info "טקסטים"
	[תרגול](./ויניקוט.pdf), [Winnicott - Playing and Reality](./Winnicott.pdf)

ויניקוט ראה את עצמו כממשיך דרכו של קליין ופרויד, אבל בניגוד אליהם התייחס לחוויה הסובייקטיבית של התינוק. כמו קליין, הוא התמקד בחודשי החיים הראשונים, והתבסס על תצפיות - ויניקוט היה רופא. 

ויניקוט קובע שבהתחלה, האם והתינוק מהווים יחידה אחת - *אין אם בלי תינוק ואין תינוק בלי אם*. 

האגו של התינוק בשלב הראשוני הזה לא אחיד והחוויות שלו לא רציפות - הארגון נופל על האם. האם **מחזיקה** את האגו של התינוק ומקנה לו כוח ויציבות. המיזוג הזה חיוני בשלבי ההתפתחות הראשונים.

!!! is-info "הגדרה"
	**החזקה** היא סיפוק צרכיו הבסיסיים של התינוק - *פיזיים ורגשיים*, לרבות:
	
	- מענה על צרכים פיזיולוגים
	
	 אוכל, שתייה, וכדומה
	 
	- מהימנות
	
	 ה*תחושה* של התינוק שמטפלים בו באופן עקבי - תמיד מגיע אוכל כשאני רעב, וכדומה. יש כאן שונות בינאישית לכל תינוק - תינוק מפוחד יותר יצטרך יותר חיבוקים, וכדומה.
	
	- גינון מפני פגיעה
	
	- טיפול רציף בתינוק ביום ובלילה
	
	- צרכים ייחודים נוספים לכל תינוק


## Primary Maternal Preoccupation

הPMP (העיסוק האימהי הראשוני) הוא חלק מה**החזקה** - מצב פסיכולוגי שמתחיל בהיריון. 

האם מתחילה להתמקד בשינויים המתרחשים בתוכה - תהליך אינטואיטיבי וביולוגי, שבו מתרחשת נסיגה מהסובייקטיביות של האם והתכווננות לצרכי התינוק. *האם מסיטה חלק מתחושת העצמי שלה לתינוק הצומח בתוכה*.

לאחר הלידה, האם חשה אינטואיטיבית את צרכי התינוק, ומעצבת את העולם כדי למלא את רצונותיו - מצב שויניקוט מתאר כ*אי שפיות זמנית*.

התינוק, מצידו, אינו חש צורך, וחש **אומניפוטנטיות סובייקטיבית** (כל-יכולות פרטנית) - משאלתו של התינוק גורמת להתרחשות הדברים (אני רעב, והאוכל מגיע).

!!! warning "ואיפה אבא?"
	ויניקוט סבר שתפקיד האב הוא *להחזיק את האמא* - לספק את צרכי האם כדי שהאם תוכל לספק את צרכי התינוק.
	
	 הכוונה, שוב, היא ל**אם במובן הסמלי** - *תפקיד* האם, בלי קשר למין המטפל *בפועל*; גם אב יכול למלא את תפקיד האם. 


## אם טובה דיה 

מושג ה*אם טובה דיה* (Good Enough Mother) מתאר את המצב ש*אחרי* אי השפיות הזמנית - האם צריכה לחזור לדאוג לצרכים הפרטניים שלה בשלב מסוים, וצרכי התינוק כבר לא יסופקו *מיידית*. 

> כשלונות אמהיים יוצרים שלבים של תגובה לפגיעה, ותגובות אלו מפריעות ליכולת של התינוק 'להמשיך להיות’ (going on being). גודש יתר של תגובה כזו אינו מעורר תסכול אלא **איום בהכחדה** \[...] הארגון הראשון של האני נובע מתוך חוויות איומים בהכחדה שאינם מובילים להכחדה, ושמהם יש שוב ושוב **החלמה**. מתוך חוויות כאלה, ביטחון בהחלמה מתחיל להיות משהו המוביל ל'אני' וליכולת של ה'אני' להתמודד עם תסכול
>
>> מושקעות אמהית ראשונית, ויניקוט

בכל פעם שהאם פחות תגובתית, התינוק חווה חווית כליון. אלא שלאט ובהדרגה הוא מחלים מדרגות הולכות ועולות של ניתוק, וכך נוצרת חוויה עצמית - אובדן האומניפוטנטיות, מודעות למציאות החיצונית, ומודעות לנפרדות האם. הניתוק הוא מעין לידה פסיכולוגית של התינוק.

!!! warning "ואם הטיפול מושלם?"
	אם האם *לא* מתנתקת והתינוק *לא* חווה תסכול, נוצרת תלות מוגזמת בין האם לתינוק - אין התפתחות פסיכולוגית נפרדת עד הסוף, ויכולה להיווצר חוויה של חודרנות, או חוויה של דחייה חזקה של האם. באופן מוזר, גם הזנחה יכולה להוביל לתוצאות כאלה - האם נדחית כדמות לא מהימנה, והחודרנות היא של הצרכים מן החוץ, שלא מקבלים מענה.

## שיקוף

האם משקפת לתינוק את עצמו - הוא רואה בהבעות ובתגובות האם את חוויותיו בצורה מאורגנת. כך התינוק יכול לארגן את חוויותיו. התינוק מתקיים כצופה בעולם, היכול להיות נתפס על ידי האחרים - *כשאני מתסכל אני נראה משמע אני קיים* - התינוק צופה החוצה, רואה את ההשלכה שלו בעולם - בפרצופים של ההורים - ואלו מאשררים לו שהוא קיים. 

## היות או חודרנות

ויניקוט סבור שהתינוק יכול להיות שרוי בשני מצבים תחושתיים - **היות** או **חודרנות** - 

- היות (Being) - כאשר הטיפול נאות, התינוק פשוט "ישנו". *החזקה* של אם טובה דיה דרושה לכינון המצב הזה, שממנו מתפתח **עצמי אמיתי**.

- חודרנות (Ιmpingement) - כאשר הטיפול *לא* מאוזן - הזנחה או מושלמות - התינוק חווה חודרנות: הוא לא יכול להתנהל כפי שמתאים לו, ונאלץ רק *להגיב* לסביבה. ממצב של חודרנות מתפתח **עצמי כוזב**. 

!!! success "ראו גם"
	[סרטון - אמא שרה לתינוקת והיא בוכה](https://www.youtube.com/watch?v=e3xgh-5lxlQ&pp=ygUXZW1vdGlvbmFsIGJhYnkgdG9vIGN1dGU%3D)
	
	 זה נורא חמוד, אבל האמא לא ממש מותאמת לתינוקת - היא בוכה (אם כי לא באו-וואה גדול) והאם ממשיכה בשלה.

### עצמי כוזב כמנגנון הגנה

**תמיד תהיה מידה מסוימת של חודרנות דרך התסכולים והאיומים בהכחדה**, וכך תמיד תתפתח מידה מסוימת של **עצמי כוזב**.

זה לא בהכרח דבר רע - מידה מסוימת של עצמי כוזב היא תגובה מותאמת להתנהגות חברתית מקובלת, כמו נימוס או התאמה לנורמות. 

אבל במצב קיצון, העצמי הכוזב יסתיר לחלוטין את העצמי האמיתי (כמו *תסמונת המתחזה* - כולם חושבים שאתה מעולה אבל אתה חושב שלא). 

| סבבה                                    | לא סבבה                   |
| --------------------------------------- | ------------------------- |
| PMP                                     | טיפול לא נאות             |
| Good Enough Mother                      | יותר Reacting, פחות Βeing |
| יותר Being, פחות Reacting               | עצמי כוזב                 |
| מימוש פוטנציאל מולד, התפתחות עצמי אמיתי |                           |

!!! is-info "דוגמה"
	חשבו על תינוק כאפונים בתרמיל - עצמי אמיתי (אפונים) ועצמי כוזב (תרמיל). במצב תקין, רוב המשאבים ילכו לאפונים, ובמצב לא תקין - לתרמיל.


כשהעצמי הכוזב הוא הדומיננטי, נוצרים מצבים פתולוגיים - 

- מערכות יחסים מבוססות זיוף
- היצמדות מוגזמת לחוקים ולכללים
- דימיון מופרז לאם
- חוויה נטולת ספונטניות
- חיקוי של הסביבה
- ניתוק מן העצמי האמיתי

רק העצמי האמיתי, מדגיש ויניקוט, יכול להיות יצירתי ולהרגיש "נכון"