---
title: תיאוריות אגו
---

!!! info "[מצגת](./אגו.pdf)"


ממשיכי הדרך של [פרויד](/פסיכולוגיה/אישיות/פרויד) קיבלו את התיאוריה הפסיכואנליטית שלו, ובראשם בתו המועדפת, אנה פרויד (1895-1982). 

## אנה פרויד

אנה הייתה בתו השישית והמועדפת של פרויד, שאמר עליה שהיא 

> The most gifted and accomplished of my children[^1]

אנה הוכשרה אצל אביה בשנות ה20 לחייה כמורה, אך בהמשך הפכה לפסיכואנלטיקאית ופיתחה את תחום אנליזת הילדים. אנה התמקדה ב[אגו](/פסיכולוגיה/אישיות/פרויד#האגו), בספרה המפורסים ביותר *האני ומנגנוני הגנה* (1936).

אנה עברה עם אביה ללונדון ב1938, ובמלחמת העולם השנייה יסדה בלונדון מעונות ובתי יתומים לטיפול בילדים. 

## חקר האגו

> היו ימים בהתפתחותו של מדע הפסיכואנליזה שהייתה בהם נטייה ברורה להימנע ממחקר תיאורטי באני האינדיווידואלי. משום מה הגיעו אנליטיקאים רבים לכלל דעה , **שערך העבודה המדעית והתרפויטית באנליזה גדל ככול ששכבות הנפש שעוסקים בהן עמוקות יותר** \[...] כל אימת שפנה המחקר מן הסתם אל האני – ליוותה את זה מעין הרגשה שזו **ראשית-כפירה** באנליזה בכלל. כסבורים היו שעצם המונח 'פסיכואנליזה' מן הדין שיהיה שמור לתגליות החדשות הקשורות בחיי הנפש הלא-מודעים, כלומר לדחפי אינסטינקטים, להיפעלויות ולדמיונות מודחקים. הפסיכואנליזה לא עסקה עיסוק של ממש בבעיות כגון מידת התאמתם של ילדים או של מבוגרים לעולם החיצון, ואף לא במושגי ערכים, כגון בריאות ומחלה, מידות טובות ורעות. מושא חקירותיה- דמיונות ינקותיים, המתמשכים לתוך חיי המבוגר, סיפורים דמיוניים והעונשים הנתפסים כתגמול על הדברים האלה. 
> 
> אבל משעה שמבקשים להחיל הגדרה זו על **ריפוי** פסיכואנליטי – מיד היא מקפחת את דיוקה. בתור מתודה של ריפוי, עסקה האנליזה מלכתחילה באני ובסטיותיו: **חקר הסתם** \[האיד] ודרך פעולתו מעולם לא היה אלא בגדר אמצעי, שיש לו תכלית. ולעולם הייתה התכלית אחת: **תיקון הדברים שאינם תקינים והחזרת האני אל שלמותו**. ...בזמן הזה ראוי לנו כנראה להגדיר את תפקיד האנליזה כך: ללמוד לימוד מקיף כמה שאפשר את כל שלושת המוסדות המרכיבים לדעתנו את האישיות הנפשית, לברר מה התייחסותם, זה לזה וכן – לעולם החיצון
> 
> > אנה פרויד


כלומר, \[אנה] פרויד אומרת, פסיכואנליזה תאפשר לאדם להשיג שליטה מודעת על העימותים הפנימיים שלו, ולהתמודד איתם בשיטות יותר מותאמות - *לבחור את מנגנוני ההגנה שלו*.

 
### מנגנוני הגנה

!!! info "טקסט"
	[A. Freud - The Mechanisms of Defense (1936)](./Defense.pdf)

מה מגדיר מגנון הגנה מותאם או לא מותאם? כל מנגנון הגנה הוא מניפולציה מסוימת; ככל שהמניפולציה הזו תעוות יותר את המציאות, היא תהיה פחות מותאמת - היא תבזבז יותר אנרגיה ומאמץ, ותוכל לעשות לנו יותר נזק.

> הדרכים והאמצעים שהאני נוקט כדי לדחות מעליו צער וחרדה כדי לשלוט בהתנהגות דיחפית, בהיפעלויות ובמשאלות אינסטינקטיביות
> 
> > א. פרויד, הקדמה


כלומר, מנגנון הגנה מייצר פשרה - סיפוק חלקי של הדחף מול המציאות. הם נעים ממנגנונים פרימיטיביים ובסיסיים למותאמים ומשוכללים.

פרויד האב תיאר אותם לראשונה, אבל אנה היא זו שפירטה אותם בשיטתיות:

- **הדחקה**
	
	סילוק/מניעה של דחפים או מחשבות מן המודע ללא-מודע. זהו המנגנון הבסיסי ביותר, שהשאר בונים עליו.


- **תגובת היפוך**
	
	הפיכת דחפים/רגשות לנסבלים באמצעות התמרה שלהם.


- **בידוד**
 
	ניתוק/הפרדה של המרכיבים הרגשיים למרכיבים התוכניים של האירוע.


-  **רגרסיה**
	
	חזרה לדפוסי התנהגות קודמים המונעים התמודדות עם המצב המאיים.


- **ביטול-הנעשה** (undoing)

	 עשיית מעשה אחר (הופכי) בשביל לנטרל את המעשה/מחשבה/דחף קודם.
	 


- **השלכה**

	 השלכת דחפים/רגשות בלתי נסבלים על האחר.



- **הפנמה/הזדהות** (עם התוקפן)

	הזדהות עם היבטים חיצוניים בכדי להימנע מתחושות פנימיות.
	

- **הכחשה**

	סירוב לקבל את הקיום של עובדה חיצונית או פנימית. 


- **רציונליזציה**

	 נתינת הסבר להתנהגות דיחפית.

	
- **אינטלקטואליזציה**
	
	הפיכת הנושא לסוגיה אינטלקטואלית ללא רבדים דיחפיים/רגשיים.


-  **התקה**

	ההעברה של דחפים/רגשות מאובייקט אחד למשנהו. התקה היא למעשה [העברה](../פסיכואנליטית#העברה), אך בין אובייקטים שאינם בהכרח בני אדם\מערכות יחסים. 
	


- **עידון** (סובלימציה)

	מנגנון גבוה, החלפת המטרה היצרית (למשל לתעל את הדחפים לאומנות או למוזיקה).


מכל אלו, **רגרסיה, השלכה, הזדהות עם התוקפן, הכחשה והתקה** הם מנגנונים לא-מותאמים.

## הטכניקה האנליטית

בתקופת אנה, מטרת הפסיכואנליזה עוברת משחרור האנרגיות הלא-מודעות והדחפים המודחקים , לעבר **שיפור ההגנות**, ועידוד התפתחותם של **תפקודי אני**. ההתפתחות של הטכניקה תחת אנה אינה *מהפכה*, אלא *אבלוציה* - חידוד ושכלול של פרויד האב.


### היפנוזה

!!! success "ראו גם"
	[היפנוזה (תודעה ופסיכופתולוגיה)](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/מצבים#היפנוזה)

 תפקידו של האני \[האגו] שלילי - הוא מפריע לתהליך הריפוי. המהפנט מנסה להגיע אל הלא-מודע והאגו מפריע - ולכן האני לא משתתף בתהליך הריפוי.
 
 > \[האני] התייחס אל הפולש בסובלנות כל זמן שהוא גופו נתון להשפעת הרופא שהיפנט אותו. אח"כ היה מתקומם ופתח במאבק חדש, כדי להתגונן מפני יסוד הסתם הכפוי עליו, וכך פג הריפוי שהוגש בעמל רב כל-כך... לפיכך נתאכזבו מערכה של הטכניקה כולה
 > 

### אסוציאציות חופשיות

בתחילה עדיין תפקידו של האני שלילי - 

> האני נדרש לשתוק – הסתם \[האיד] מוזמן לדבר 
> 
 
 
 האנליטיקאי ממהר 'לצוד' את הביטויים העולים ב[אסוציאציה חופשית](../פסיכואנליטית#אסוציאציה-חופשית). ואז האני מתעורר, מתכחש לעמדת הסובלנות הסבילה שנכפתה עליו, ומתערב בזרם האסוציאציות ע"י מנגנון הגנה כזה או אחר.
 
  > רק בשעה ש**מוקד הצפייה עובר מן הסתם אל האני וחוזר חלילה**, והתעניינות היא **כפולה**, בשני צדדיו של היצור האנושי שלפיננו, אפשר לדבר על פסיכואנליזה ממש



## היינץ הרטמן

היינץ הרטמן (1894-1970) היה גם הוא חוקר מרכזי בחקר האגו.

היינץ נחשב לאבי פסיכולוגיית האני. הוא הוזמן לעבור אנליזה דידקטית אצל פרויד. היינץ ברח לניו-יורק ב1938, שם כתב את ספרו *Ego psychology and the problem of adaptation (1958)*, בו הגדיר מחדש את מקור ותפקיד האגו. היינץ תפס את האגו כישות עצמאית באישיות, שלא רק כפופה לשירות האיד. האגו בעל תפקודים עצמאיים, שקיימים עוד בלידה כאני בסיסי פרמיטיבי, שקשור בתפיסה, הערכת מציאות, למידה, זכירה, חשיבה.

### אזורים משוחררי עימות



> <div style="text-align: left">We must recognize that though the ego certainly does grow on conflicts, these are not the only roots of ego development … **Not every adaptation** to the environment, or every learning and maturation process, **is a conflict**. I refer to the development outside of conflict of perception, object comprehension, thinking, language, recall phenomena, grasping, crawling, walking, and to the maturation and learning processes implicit in all these and many others</div>
> 
> > Hartmann, 1958
> 

> <div style="text-align: left">There is no ego before the differentiation of ego and id, but there is no id either since **both are products of differentiation**</div>
> 
> > Hartmann, 1958, pp. 102-103


הרטמן סבר שבתינוק טבועים **פונטציאלים של אגו** - הפוטנציאלים של האני הטבועים בתינוק וממתינים לתנאים הסביבתיים הממוצעים  (expectable average environment) בכדי להתפתח. אלו יכולות אוטונומיות נטולות קונפליקט.

הפרשנות לכך היא אבולוציונית - בעלי-החיים התעצבו להיות מסתגלים לסביבתם, כך שמשתמר קשר הדדי בין האורגניזם לבין סביבתו; באפן דומה, גם העצמי הפסיכולוגי (ולא רק הפיזיולוגי) מעוצב מטבעו להתאים לסביבה, ועצם הסביבה הטבעית חייבת להיות מותאמת לקיום הפסיכולוגי של בני-אדם.

הרטמן קבע שני תהליכי התמודדות שונים עם מנגנוני ההגנה:

- נטרול (Neutralization)

	תהליך באמצעותו האני מסיר מן הדחפים את המאפיינים המיניים והתוקפניים, כך שהאנרגיה הופכת להיות זמינה לתפקוד לא עימותי. שונה מעידון בכך שהדחפים עדיין שומרים בצורה מסוות את התכונות המיניות והתוקפניות.
	
- תפקוד אוטונומי באופן משני

	תפקוד הגנתי שהופך סתגלתני - למשל, אינטלקטואליזציה שנהפכת למותאמת. 



[^1]: קצת אירוני מפרויד, לא?