---
title: אתיקה
description: 
published: true
date: 2024-07-11T10:16:01.368Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, בודהיזם, זן
editor: markdown
dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
---

אם בזן אנחנו שומטים הכל, מה דינו של המוסר? בניגוד לבודהיזם הקלאסי, זן אינו מדגיש במיוחד את הפועל המוסרי.

במסורת מודגש ה*kōan* (公案) - מקרה ציבורי - לרוב מעלליו של מורה עבר. המקרים האלו לרוב לא עובדים לפי חוקי הלוגיקה הרגילה, והתלמידים ההוגים בהם מתבקשים להכניס את עצמם לתסריט המוזר הזה. 


> מסופר על [נאן-שואן](https://en.wikipedia.org/wiki/Nanquan_Puyuan), מורו של ג'ושו, שפוגש שתי בנות במנזר שרבות על גור חתולים שמצאו. הוא דורש מהם, *אמרו מימרת זן - ותצילו את החתול*. הנזירים שותקים, ונאן-ושאן חותך את החתול לשניים.
{.is-info}

אלו משחקים מאוד מוזרים, שכופרים בכללי ההיגיון שלנו; תחשבו על זה - מורה זן, שמאמין בטבע-בודהה המתגלם בכל היצורים החיים, *חותך יצור חי במנזר בודהיסטי?* רק כדי להבליט נקודה?

בסיפורים האלו המורים עוברים על ציווים בולטים - הימנעות מאלכוהול, התרועעות עם נשים, וכדומה. איקיו - מורה זן ידוע ונחשב ביפן במאה ה14 - שהיה הולך בגלימת נזיר, באופן קבוע, להשתכר במקום האהוב עליו - בתי זונות.


> כשאינך חושב על טוב ואינך חושב על רע,
> הראה לי את פנייך המקוריים, בטרם נולדו אביך ואימך.
>
> עשרה ימים עסוקים בסידורים במנזר;
> חפשו אותי אם אתום רוצים בבית המרזחי, בית הזונות, או בשוק הדגים 
> *איקיו, אנתולוגית ענן משוגע*

בניגוד לבודהיזם הקלאסי, שם הדברים האלו לא יעלו על הדעת, בכתבי הזן יש לו מעט דוגמאות כאלו. הם אפילו לא קשורות לאמיתות ההיסטוריות; בין אם נאן-שואן באמת חתך את החתול או לא, עצם הנוכחות שלהם בכתבים אומרת משהו[^1].

> המוכנות של הזן להפר חוקים נוצלה בעבר עם השלכות הרסניות. נזירים ומורים בכירים שיתפו פעולה באופן מלא עם [השלטון היפני הקיסרי האכזרי](https://en.wikipedia.org/wiki/Empire_of_Japan), שהתעמר באסיה במחצית הראשונה של המאה ה20: אם הורגים בתודעה שלווה, בלי שנאה, אין בעיה להרוג[^2]. ברייאן ויקטוריה כותב על כך בספרו [Zen at War](https://terebess.hu/zen/mesterek/vic.pdf)
{.is-danger}

זו בעיה רווחת: היא קיימת בהיסטוריה, וקיימת בזן, ולעיתים יש לה השלכות איומות. איך אפשר לגשר בין הארה להיעדר מוסר?

# קאסוליס

> [מאמר (קאסוליס)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/kasulis_zen_ethic.pdf)
{.is-info}

במאמרו, [תומס קסוליס](https://comparativestudies.osu.edu/people/kasulis.1), בקיא וטבול בתרבות מזרח אסיה, טוען שקשה מאוד להבין את המוסר של מסורת הזן מחוץ להקשרה התרבותי; המערב, הוא סבור, מעוות בשגגה את התפיסה הזו מתוך בורות להקשר התרבותי. אותו עיוות נובע מניסיון לייצא "ערכים" זניים למערב, ובכך לקרוע אותם מהרקע שלהם במערכות האתיקה הסיניות והיפניות, שקדמו לבודהיזם: הבודהיזם השתרש בהן, ונהפך לחלק מהמערכות האלו. ברקע שמתנקים את הזן משם ומנסים להעביר אותו למקום אחר, הדברים משתבשים.

כאמור, זן קשור ב[קונפוציוניזם](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/סיניפיקציה#קונפוציוניזם) - היחס לנורמות החברתיות, וה[דאויזם](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/סיניפיקציה#דאויזם) - היחס למקום, לבריאה.

**קונפוציוניזם** דוגל ב**רן** 仁 - אנושיות - לפיה אנשים תמיד נמצאים בקשר, ואותה רשת קשרים - הורים, אחים וחברים - צריכה לחול על כל החברה, ולהשליט בה סדר: השליט מתייחס לנתין כמו שאב מתייחס לבנו, ולהיפך. התפיסה הזו צורמת למערב לפעמים - בין חברים, למשל, מצפים לכנות, אבל בין מעמדות שונים - תלמיד ומורה, מעסיק ועובד - מה פתאום! מי אתה שתגיד מה אתה חושב? אתה צריך להיות נאמן, מכבד ומשרת, והם צריכים להיות צודקים, לדאוג לך ולחנך אותך.

**דאויזם** אומר בדיוק הפוך: בואו נפנה אל הטבע: האם בעלי חיים פועלים בהיררכיה כזו מורכבת? לא? אז למה אתה מכניס את זה לפה? זה רק עושה נזק. הדאויזם לא מנסה לכונן חברה - אפילו להיפך. הדאו הוא קודם כל אישי, ומבקש להסתכל על הטבע, ללמוד מבעלי החיים, מהנהרות - כיצד הנהר זורם במקום עם הכי פחות התנגדות; לא איך אתה *ביחס* לאנשים אחרים, אלא איך *אתה*. הוא לא מחפש את האנושיות, אלא את ה**דרך** 道.

שלא כמו ב[הודו](/פילוסופיה/בודהיזם), הזן לא התחרה במסורות הקודמות, אלא השתלב בהן. הבודהיזם לא מתחרה בפילוסופיות האלה: הוא [משתלב בהן](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/סיניפיקציה): הוא מקבל את המבנה הקונפוציאני, את הטבע הדאויסטי, ומוסיף עליהן את התודעה. ההתמרה הזו ארוכה ונוכחת: זן מופיע במאה ה8, מאות שנים אחרי תחילת הבודהיזם: אף אחד לא צריך להסביר לסינים מה זה בודהיסט. 

ביפן, הבודהיזם התחבר גם ל[שינטו](https://en.wikipedia.org/wiki/Shinto) 神道, וכמו במקומות האחרים, שאב ממנו והתמיר אותו. קונפוציוניזם נהפך לנאו-קונפוציוניזם, ששואב הרבה מהזן, כמו השינטו, ולהפך.

על כל הרקע הזה, אומר קאסוליס, אף אחד לא מדבר - למרות שזה מאוד מהותי לזן.





[^1]: כמו שבהרבה סיפורים חסידיים, הדמויות לעיתים חוטאות ברמה של חילול השם.
[^2]: דוגמאות נוספות מהמערב - *The Dharma Bums, Beat Zen Square Zen and Zen*, ואפילו ניצול מיני - *Zen Predator of the Upper East Side*