---
title: חובת ההוכחה
description: 
published: true
date: 2024-06-13T11:30:16.991Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה של הדת
editor: markdown
dateCreated: 2024-06-13T11:30:16.991Z
---

> [מאמר (Flew)](/פילוסופיה/דת/flew_-_the_presumption_of_atheism.pdf), [Van Inwagen](/פילוסופיה/דת/van_inwagen_-_russells_teapot.pdf)

בויכוח על קיום או אי-קיום האלוהים, על מי בדיוק מוטל נטל ההוכחה? זהו ויכוח מטופש לכאורה, אבל הוא בכל זאת לוקח חלק מרכזי בדיון סביב קיום האל. אין כאן הוכחות מוחלטות; זהו משחק של איזון. במשחק הזה, האתאיסט צריך לעבוד הרבה יותר קשה; הוא לא צריך רק להפריך את [הראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות), הוא צריך להביא ראיות ל*אי-קיום-האל*. הטענה על קיום האל, לשיטת האתאיסט, די מטורפת - ולכן מוטל עליו להביא טיעון מספיק גרנדיוזי להפיל אותה.

הדיון נשען על (למרבה הצער) חשיבה הסתברותית\בייסיאנית[^1] - מה הסיכוי שטענה אחת נכונה בהינתן משהו אחר. היחס בין הטענות צריך נקודת התחלה מסוימת - וטיב הנקודה הזו (יש אלוהים\אין אלוהים\אולי יש ואולי אין) הוא גם נושא לויכוח.

> למשל: יש לך טענה (גנץ יהיה ראש ממשלה). זוהי נקודת ההתחלה שלך. עכשיו נכנסת ראייה חדשה (סקר כזה או אחר). עד כמה אתה צריך לעדכן את ההאמנה שלך?
{.is-info}

Flew חושב שנקודת ההתחלה היא אתאיזם; אין אלוהים עד שלא הוכח אחרת, קצת כמו במשפטים. 

פילוסופים אנליטיים אוהבים להגדיר את המונחים שהם משתמשים בהם[^2]. הרעיון הוא גם להיות ברורים וגם לנטרל את המטען הרגשי של מילים כמו *אתאיזם* ו*אלוהים*[^3]. לכן, Flew משחק משחקי מילים מעצבנים. הוא מבחין בין אתאיזם פוזיטיבי (אין אלוהים) לא-תאיזם נגטיבי (לא תאיזם - אפילו לא בהכרח אגנוסטי); אלה הם *אתאיזם חזק* ו*אתאיזם חלש*[^4].

[^1]: הסקה בייסיאנית היא הטרנד הלוהט החדש באפיסטמולוגיה עכשיו (איחס).
[^2]: תראו כמה פרגה [שונא את השפה הטבעית](/פילוסופיה/לשון/פרגה)
[^3]: תחשבו כמה ה[אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה) הייתה פחות מעצבנת בלי המילה *אלוהים*.
[^4]: *א-* במובן היווני. האם לאכול פיצה זה מוסרי? זה *א-מוסרי* - לא לא מוסרי, אלא לא שאלת מוסר בכלל.