---
title: הסופיסטים
description: הגותם של שניים מההוגים הסופיסטיים - פרוטאגוראס וגורגיאס
published: true
date: 2024-06-14T14:41:50.814Z
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, קדם-סוקראטיים, סופיסטים
editor: markdown
dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
---

!!! info ""
    [היכרות](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המילטים_(הסופיסטים).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_4_(sophists).pptx), [חומר עזר (+ בשבחי הלני)](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf),[טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/sophist_materials.pdf), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/hebrew_chapter_on_the_sophists.pdf)

## פרוטאגוראס מאבדרה
> של כל הדברים האדם הוא קנה המידה,
של אלה שהווים
כפי שהם הווים,
של אלה שאינם הווים,
כפי שאינם.[^1]


הרסיס הזה הוא המפתח להבנת הסופיסטים, אך יש מחלוקת כיצד לפרש אותו. קנה המידה של מה?
האדם?
הצדק והערכים?
או ההוויה כולה?

אפלטון מייחס לפרוטאגוראס את המשמעות הכוללת ביותר - כל אדם מעניק בעצמו משמעות להוויה שלו. זוהי תשובה מפורשת לפארמנידס - לפיה העיסוק בהוויה המוחלטת והמטאפיזית אינו ישים, ואנחנו צריכים להתעסק בהוויה כפי שהיא נתפסת בידינו - עולם התופעות.

כדוגמא, מספרו של שקולניקוב:
כשאני חולה, היין חמוץ לי. כשאני בריא, היין מתוק לי. מתבקשת השאלה - מה טעמו האמיתי של היין?
פרוטאגוראס יגיד, שבנקודה אחת בזמן - הוא חמוץ, ובאחרת - מתוק. לאחר יהיה בכלל משקה אחר. אין כאן סתירה - היין הוא כפי שהוא נתפס לפי כל אדם.

פרוטאגוראס תופס את ה-*אני* כרצף בלתי פוסק של חוויות - מה שמוביל את אפלטון לקשר אותו להיראקליטוס (שניהם *"מפקדים בצבא השינוי"*). ההגות שלו מציפה שאלות כמו *מה יפה?*, *מהו צדק?*, ודומות רבות אחרות. מאחר ופרוטאגוראס מייחס את טיב הדברים לכל אחד בנפרד - מבוא ליחסיות מוסרית.

> פרוטאגוראס הפך את הלוגוס החלש יותר לחזק יותר ולימד את תלמידיו לשבח ולהאשים את אותו האדם ^תמלול^

כדי להבין את החשיבה הסופיסטית ואת הרסיס הזה, כדאי להיעזר באנאלוגיית הרופא - אם אתה חולה והיין חמוץ לך, הרופא לא ייטען שהיין מתוק משום שכך הוא עבורו; הרופא יינסה להבריא אותך, כדי שהיין יהיה מתוק גם לך. הסופיסטים לא חותרים לאמת אובייקטיבית - קרי, טעם היין - אלא לשכנוע, כי הדברים הם כפי שהם נתפסים לכל אדם ואדם.

## גורגיאס מלאונטיני

[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס) נודע בעיקר בנאומו *שבחי הלני*, שבו הוא מנקה את הלנה מטרויה מאשמתה באולמיפאדה למטרות שעשוע. הוא כתב גם את *על הטבע*, פארודיה אכזרית לפארמנידס ^162^.

מסקנתו היא פשוטה: **אין קשר בין הלוגוס שלנו לאמת**. הלוגוס שלו, בדומה לפרוטאגוראס, הוא *דיבור* - לא סדר קוסמי.

בנאומו, גורגיאס מציג את נסיבות הליכתה של הלני לטרויה.

האם חטפו אותה?
האם שכנעו אותה?

אם שכנעו אותה באמצעות לוגוס, הרי שאין זה אשמתה.

> לוגוס הוא שליט רב כח[^2].


גורגיאס טרוד ב*דוקסה* - הדעה, הסבירה הראשונית, איך שהדברים נראים לנו[^3]. זאת לעומת הפילוסופים,  המחפשים את ה**אורתודוקסה** - הדעה הישרה.

> לכוח הלוגוס יש אותו היחס (לוגוס) לסדר הנפש כסדר הסמים לטבע הגופים.

[^1]: פרגמנט 80B1
[^2]: פרגמנט 82B11, בשבחי הלני
[^3]: *doxa*, משורש *dokein* - to seem

## פיזיס מול נומוס
אנטיפון הגה בקשר בין הפיזיס לנומוי:

> ...the decrees of *nomoi* are extra additions, those of *phusis* are necessary; those of *nomoi* are the product of agreement,. (...) those of *phusis* (...) of natural growth

> לא תוכל לעבור על דברים שטבועים בטבע (בין בסתר או גלוי) כי הטבע יפרע ממך


הסופיסטים קורעים את הקשר בין הטבע לחוקי האדם - לחוקי האדם אין הצדקה בטבע. ה*נומוי* - ואיתם רעיונות כמו צדק, שווין ואמונה - הם מלאכותיים לגמרי, בניסיון לרסן את הטבע שלנו. לכן גם את הנומוי תמיד מוצאים כיצד לעקוף.