!!! info "[מצגת](../exsistentialist.pdf), [מאמר (Yalom)](../yalom.pdf), [מאמר (Davidson, 2009)](../davidson.pdf), [מאמר (תיאוריית ניהול האימה)](../terror.pdf)"

**אקזיסטנציאליזם** הוא החוט המקשר בין התיאוריות הקלאסיות, הפסיכודינאמיות, לבין התיאוריות האמפיריות העכשוויות - הביהוויוריסטיות. המתח בין התיאוריות הפסיכודינאמיות לבין התיאוריות הביהוויוריסטיות משחקות על המתח הפילוסופי בין רצון חופשי לדטרמיניזם - בין האפשרות שלנו לכוון את עצמנו לבין הדברים שהכוחות החיצוניים כופים עלינו מראש. אקזיסטנציאליזם נוטה לגישות של רצון חופשי.

אקזיסטנציאליזם מגיע מהפילוסופיה, בפרט מקירקגרד, הוסארל (*אני חווה משמע אני קיים*), היידיגר, סארטר וקאמי - וכמו הרבה ממנה זלג לפסיכולוגיה. 

המודל האקזיסטנציאליסטי הוא מסע מסוים, בניסיון ליצור פשר מסוים לחיים, למקם את עצמנו בעולם - ולא כפתרון למצב פתולוגי; הוא גישושי יותר מאשר אישושי. 

## מאפיינים בסיסיים

האקזיסטנציאליזם מדגיש את ייחודו של האדם כ**רפלקטיבי** (self-reflective) - קיום אנושי מתבונן בעצם קיומו ומשמעותו.

האדם נמצא תמיד ב**התהוות**, ב*becoming*, בסוג מסוים של תנועה מתמדת לעבר *משהו*. האקזיסטנציאליזם כחקר האדם מתמקד ב**חווית הסובייקט**, **מושלכות**, **חופש בחירה** ו**מציאת משמעות**. הוסארל עסק בפונמנולוגיה, החוויה הנצפית; היידיגר הדגיש את התנועה בתוך החוויה הזו, וההשלכות שמעורבות בה - איפה גדלנו, איך, ואיך אנחנו מתמודדים עם ההשלכות; סארטר עסק ב*חופש קיצוני*, ועל האופן שבו הבחירות החופשיות שלנו מעצבות אותנו; ולבסוף, בקירקגארד וקאמי, שמדגישים שהבחירות נעשות למען יצירת משמעות בתוך העולם האבסורדי. 


שלושה תיאורטיקנים מרכזיים בזרם האקזיסטנציאליסטי הם **ויקטור פרנקל**, **רולו מאי** ו**ארווין יאלום**.

## פרנקל - לוגותרפיה

> He who has a why to live for can bear with almost any *how*
> 
> > [ניטשה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה)

[ויקטור פרנקל](https://en.wikipedia.org/wiki/Viktor_Frankl) ניסח את התיאוריה שלו כאסיר במחנות הריכוז בשואה. הרעיון המרכזי של פרנקל הוא שעיקר תכליתו של האדם הוא מציאת משמעות - ומכאן פיתח את גישת ה***לוגותרפיה***[^1] - גישה חלופית לפסיכואנליזה שמתמקדת ב*משמעות*.

[פרויד](../פסיכואנליטית) התמקד ב**רצון לעונג**; אדלר, על בסיס ניטשה, מתמקד ב[**רצון לעוצמה**](טוב.md#הרצון-לעוצמה); פרנקל מחדד וניצב על **רצון למשמעות**. משמעות חייבים למצוא - אי אפשר לקבל או לתת אותה; ומה קורה כשאינה בנמצא?

לפי פרנקל, מתחולל **משבר קיומי** - חוסר משמעות, חלל ריק בחיים, שאנו ממהרים לנסות למלאו. החלל מלווה בתחושות ריקנות, חוסר משמעות, חוסר מטרה, חוסר כיוון - [שיעמום קיומי](/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים#שעמום) שכזה. בייאוש למלא את הריק, המילוי נעשה לרוב באמצעות דברים שגויים - סיפוק דחפים, עונג רגעי - ואלו אינם מספיקים.

הפתרון של פרנקל הוא **דה-רפלקציה** - הסטת המיקוד מהעצמי לעבר העולם: חיפוש משמעות בעולם ולא בעצמי: עזרה לאחרים, יצירתיות, אומנותיות, וכל דבר אחר שמוציא אותנו מן העצמי לעבר החוץ.

לפי פרנקל, הפרעות [חרדה](/פסיכופתולוגיה/חרדה) הן ביטוי לחרדה קיומית, שנובע מכשל במילוי הפער המשמעותי, ו[דיכאון](/פסיכופתולוגיה/דיכאון) נובע מהפער בין מה שהאדם רוצה להיות ומה שהוא באמת; כשהוא גדול מדי האדם מתייאש, ומאבד משמעות.


## מאי - יצירתיות וחרדה

[רולו מאי](https://en.wikipedia.org/wiki/Rollo_May) היה חולה שחפת, ובהתמודדותו מול המוות, באשפוז, נחשף לספרות האקזיסטנציאליסטית ושאב ממנה השראה. הוא הביא את הבשורה של הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטי לארה"ב. הוא הקביל את שלבי ההתפתחות של פרויד לחיפוש משמעות, ששיאה היא ההתמודדות מול הגורל, ביצירתיות. באותו הקו, מאי סבר ש*לדעת* אדם לא מספיק כדי *להכיר* אותו - אוסף של עובדות אינו מספיק להבין ולהכיר אדם. 

מאי חידד את ההבחנה בין **חרדת מוות** - חרדת כיליון המערבת עימות - לחרדה נורמלית, תואמת איום ממשי שאינה מערבת עימות והדחקה.

## יאלום - דאגות קיומיות

[ארווין יאלום](https://en.wikipedia.org/wiki/Irvin_D._Yalom) מחליף את הדחפים של פרויד בדאגות קיומיות בסיסיות שמושרשות בקיום האנושי; הגישה היא דינאמית - מכילה דחפים מודעים ולא-מודעים - אבל מסיטה את המיקוד לעבר אותן דאגות בסיסיות, שאנו חותרים החוצה מהן. 

הדאגות הבסיסיות הן דברים כמו **מוות**, **חופש**, **בידוד**, ו**חוסר משמעות**. הדאגות האלו נמצאות בלא מודע ומפעילות תהליכים תודעתיים; בפועל, האדם עושה הכל בכדי להימנע ממגע עם חרדות אלה[^2].


### מוות

ההתמודדות עם **מוות**, החרדה הבסיסית, נעשית עם מנגנוני הגנה כמו:

- ייחוד אישי ("לי זה לא יקרה")
- הישגיות יתר ("אני אשנה את העולם וככה אחיה לנצח")
- גבורתיות כפייתית (בחירת מטרות נעלות למען הכלל)
- התנהגות מינית כפייתית
- אמונה במושיע מוחלט

### חופש 

יאלום מדגיש גם את המתח בין גורל לחופש הבחירה. האדם, מצד אחד, אחראי על יצירת עולמו - ומנגד, אותו החופש טומן בחובו גם איום; אנחנו נאלצים לשאת בהשלכות של הבחירות שלנו.

> Frei aber froh
> 
>  חופשי אבל מאושר
> >
> > [יוהאנס ברהאמס](https://en.wikipedia.org/wiki/Johannes_Brahms)


אנו מתגוננים, לפי מאי, באמצעות **הכחשה** (אין חופש) 
- **כפייתיות**, יצירת חוקים וסדר
- **התקת אחריות**, דחיית האחריות האישית בצורה כזו או אחרת.

### בדידות

כל אדם נכנס לבד לקיום וגם יוצא ממנו לבד. מאי מתאר כמה הגנות מול הרעיון הזה:

- היאבדות מערכות יחסים
- מיניות כפייתית[^3]
- הכחשת הצורך באנשים אחרים[^4]
- מערכות יחסים של D-Love (ולא של B-Love)
	D מלשון Deficiency וB מלשון Being; כלומר, קיום מערכות יחסים בתוך רצון למלא צרכים, ולא מתוך היכרות הדדית באדם האחר[^5].

### משמעות

כל אחד צריך למצוא לבד משמעות לחיים. אי אפשר לקחת אותה ממישהו אחד.

עבור קירקגרד, המפתח הוא מחוייבות - ובפרט, מחויבות דתית; עבור סארטר, הדגש הוא סביב פרויקט חיים, חתירה להישג כזה או אחר; יאלום מדגיש את החוויה של *לחיות בתוך החיים* - התמקדות בחווית החיים היומיומית - איך אנחנו מבלים את הזמן, עם מי אנחנו מבלים את הזמן[^6].

!!! success "ראו גם"
	[סרטון - טיפול של יאלום](https://drive.google.com/file/d/1g5g0hTjappAZcJ2fRaK7BmFtlsI0PZTm/view)



[^1]: מלשון *לוגוס* - λόγος (נדמה לי) - מתן הסבר תבוני, משמעות (*לוגוס* הוא מונח פילוסופיה טעון - ר' [מבוא לפילוסופיה יוונית](/פילוסופיה/יוונית#מבוא)).
[^2]: [פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#מדוע-הפילוסוף-אינו-נרגש-מן-המוות) - הפילוסופיה כהכנה למוות. וגם:
	> Memento mori
	> 
	> זכור את המוות
	
	> > סיסמא רומית מוכרת

[^3]: למה זה חוזר כל הזמן?
[^4]: uh oh
[^5]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח#מהי-תודעה-עצמית-באמת) (סליחה)
[^6]: *שובר שורות* נזרק כדוגמה לזה.