---
title: תיאוריית יחסי האובייקט של קליין
tags:
---


!!! info ""
	[מצגת](./קליין_הרצאה.pdf), [מצגת (תרגול)](./תרגול_3.pdf), [מאמר](./קליין.pdf)



**מלני קליין** פיתחה לאור התיאוריה של פרויד את **תיאוריית יחסי האובייקט**. קליין, שלא כמו פרויד, מתמקדת בשנה הראשונה לחיים. 


תיאורית יחסי-אובייקט של קליין מדגישה את השלבים פרה-אדיפאליים כמבנים את הנפש. היחסים הריאליים והפנטזמטיים בין התינוק (העצמי) והם האובייקט, מה שיוצר אובייקט חיצוני ואובייקט המופנם. אותם היחסים בין העצמי לאובייקט הם מקור ההנעה וההתפתחות. יחסים בהווה מבטאים את הייצוגים של העצמי ושל והאובייקט.



הבסיס המוקדם לתיאוריה הגיע משנדור פרנצי (1873-1933), שהיה אחד מהבולטים במעגל הקרוב של פרויד[^6]. פרנצי התעקש שבבסיס נוירוזה קיימת טראומה אמיתית. קליין עברה אצלו אנליזה.

קליין עצמה נולדה בווינה לאב רופא. היא מתארת קשר חונק עם אמה - 

> הייתה זו משפחה עמוסה באשמה, בקנאה, לעיתים בהתפרצויות זעם, ורוויה בנימות של גילוי עריות. חתונתה המתקרבת של מלאני הייתה הפרלוד למותו של עמנואל (אחיה), על רקע של מחלה, תת-תזונה, אלכוהול, סמים, עוני ורצון להרס עצמי. גרמו למלאני לחוש אחראית למותו, והיא נשאה את האשמה על כתפיה כל חייה
> >
> ביוגרפיה של גוסקורת'
> 

קליין נישאה בגיל צעיר, והנישואים לא היו מאושרים. עקב עבודתו של בעלה חיה בעיירות קטנות, קליין חיה ללא גירוי תרבותי. היא סובלת מדיכאונות חוזרים ומבלה בבתי-מרפא. ב1910, קליין עוברת לגור בבודפשט ומגלה את התיאוריה הפרוידיאנית. בשל הדיכאון שלה, עוברת אנליזה אצל פרנצי שמעודד אותה לפתח את הכיוון של טיפול בילדים - בהתחלה אלו שני בניה ובתה.
> התברר כי הדרך לבית-הספר היא שעוררה בו חרדה רבה במיוחד. מצאנו כי אחת הסיבות לכך שלא אהב את הדרכים בהן הלך לבית-הספר, היא שהיו עצים לאורכן... התברר ששנאתו לעצים, שהתבטאה זמן מה כפחד מחורשות, נגרמה בחלקה על-ידי פנטזיה של עץ שחוטבים אותו, ועלול ליפול עליו. העץ ייצג עבורו את הפין הגדול של אביו, אותו רצה לחתוך ועל כן פחד מפניו...היו לו פנטזיות על מכשפה אותה יפגוש בדרך לבית-הספר, וזו תרוקן קנקן של דיו עליו ועל ילקוטו. כאן ייצג הקנקן את הפין של אמו
> >
> קליין, 1923 , "פריץ"=אריך

בין 1919-1925, עברה לברלין בהזמנת קארל אברהם. עבודתה נתקלת בהתנגדות של הממסד. קליין ממשיכה לאנגליה ב1926 וגם שם מתעוררים וויכוחים ביחס לתיאוריה שלה, בעיקר עם הגעת האנליטיקאים הווינאים שנמלטו מפני רדיפות הנאצים ("דיוני המחלוקת").

קליין קובעת כי ניתן לנתח ילדים כמו מבוגרים, באמצעות [טיפול במשחק](/פיסוכולוגיה/התפתחותית/משחק), כאשר המשחק מציף אסוציאציות מפורשות של האגו. אנה פרויד ביקרה אותה בטענה שהאגו של ילדים חלש ולא מפותח. 



## מושגי יסוד

קליין קובעת כמה רעיונות יסוד:

* **דחף** הוא אנרגיה גולמית - המחולק ל**דחף הליבידינאלית** וה**דחף התוקפני** - אהבה ושנאה, חיים ותוקפנות. זו נקודה חשובה: פרויד וממשיכיו כופרים ב*אין ילד רע, יש ילד שרע לו* ואומרים: אדם באשר הוא נולד עם דחף תוקפני. 

- **אובייקט** הוא מושא הדחף של האדם (הילד או הבוגר) שכלפיו יש רגשות שליליים או חיוביים.

המונח **יחסי אובייקט** מתייחס ליחסים שבין הייצוג העצמי של התינוק ובין הייצוגים הפנימיים של האובייקט. זוהי פעילות מנטאלית – פעילות של ה – mind

- **האגו** (העצמי)

האגו מורכב מ-4מרכיבים עיקריים: ייצוגים של העצמי, ייצוגים של האובייקטים, ייצוגים של קשרי הגומלין בין העצמי והאובייקטים, והרגשות שליוו או מלווים את קשרי הגומלין הללו.

לפי קליין, התינוק נולד עם אגו לא מאורגן אך מספק בשביל לחוש חרדה, לקיים יחסי אובייקט ולפתח מנגנוני הגנה.

- **המניע**

מינקות האדם שואף ליצירת יחסים עם אובייקטים שהם משמעותיים עבורו, ולא רק למילוי צרכים ודחפים. יחסים אלו, יהוו בסיס להמשך מערכות היחסים אצל בני אדם

המניע, לפי קליין, הם **הדחפים** - דחפי החיים והמוות. לפי קליין הדחף מכוון *לאובייקט*, ולא רק *לסיפוקו* (כפי שפרויד טען). התינוק הרעב לא מוטרד רק בקבלת חלב - אלא גם *במי* שנותן לו את החלב, באופן עמום וראשוני.

* **פנטסיה**[^1] (Phantasia) 

הפנטסיה היא עולמו הפנימי הלא מודע של התינוק. היא מוכנות ראשונית עמומה - ייצוג מנטאלי של הדחף הביולוגי-פיזי, כלומר, החוויה הפסיכולוגית של הדחף. בהקשר של יחסי אובייקט, זהו ייצוג מנטאלי של נטיות פעולה בהקשר הבין אישי. הפנטסיות נוגעות ליחסים עם אובייקטים. 

יצירת הפנטסיה היא פעולה של האגו - החוויות במציאות משפיעות על הפנטזיות, אך גם מושפעות מהן. בטיפול - המטופל מבצע [העברה](./פסיכואנליטית#העברה) לא של הקשר עצמו, אלא את הפנטזיות לגבי הקשר הזה. 

הפנטסיה ניצבת בניגוד מסוים להעברה של פרויד - שלא טיפל בילדים כמו קליין[^2]; היא מתרחשת עוד לפני שהדמויות והעימותים נדחקים לתת-מודע, ומתרחשים כבר שהתינוק חווה אותם בזמן אמת.

> נבחר לדוגמה את המקרה של רות, אשר כתינוקת הייתה רעבה במשך זמן מה משום שלאמה היה מעט חלב. בגיל ארבע שנים ושלושה חודשים, כששיחקה בכיור הרחצה, היא כינתה את ברז המים ברז חלב. היא הכריזה כי החלב זורם לתוך פיות (חורי פתח הניקוז), אך כי זורם רק מעט מאוד ממנו. התשוקה האוראלית הלא מסופקת הזו הופיעה במשחקים ובהמחזות רבים מספור, והתגלתה בכל התייחסיותיה. לדוגמה, היא טענה שהיא ענייה, שיש לה רק מעיל אחד, ושיש לה מעט מאוד אוכל, וכל האמירות האלה לא תאמו את המציאות
> 
> > *העקרונות הפסיכולוגיים של אנליזה מוקדמת*, עמ' 49


- **פוזיציה**

**פוזיציה** אופנות של ארגון פסיכולוגי בעלת צורה אופיינית של חרדות, מנגנוני הגנה ויחסי אובייקט. **זהו הרעיון המרכזי בתיאוריה של קליין.** קליין מתארת כי התינוק מפתח בשנה הראשונה לחייו שתי פוזיציות: הפוזיציה הסכיזו פרנאוידית אשר מתפתחת ראשונה, והפוזיציה הדיכאונית המאוחרת יותר[^7].

לאחר התפתחותן, שתי אופנויות חוויה אלו קיימות בבגרות, וישנה תנועה מתמדת ביניהן.

בריאות נפשית היא איננה רמה התפתחותית שיש להשיגה ולהחזיק בה, אלא פוזיציה אשר באופן רצוף אובדת ומושגת מחדש (מעבר גמיש בין הפוזיציות).

## הפוזיציה הסכיזו-פרנואידית

זוהי הפוזיציה הראשונה, הגולמית והפחות מפותחת. היא חרדת *רדיפה*. 

התינוק נולד עם דחף עוצמתי להתקיים (דחף חיים) וחרדה עוצמתית לא להיות – להיות "אין"[^4] (בהשפעת דחף המוות).

תוך כדי חייו (כבר מהלידה, בעצם), התינוק נחשף להשפעת המציאות החיצונית אשר מחד מעוררת חרדה - רעב, קור, וכו' - ומאידך מעניקה חיים. (אהבה, חיבוקים).

התינוק עדיין לא יכול לתפוס אובייקטים כשלמים, ולכן לא מבין שיכול להיות *גם וגם* - אלא רק קיצון כזה או אחר. לכן, התינוק תופס את העולם דרך חלקי אובייקטים.

התינוק אינו יכול לתפוס את האם כדמות שלמה, לכן הוא מתייחס רק לחלקים ממנה, כאשר האובייקט התפיסתי הראשון הינו **השד**[^3].


!!! warning ""
	חשוב לזכור - הכוונה כאן היא לתפקידים *סמליים*. האובייקט הוא *לאו דווקא* האמא והשד הוא לאו דווקא *אשכרה* שד - גם אבא שמחזיק בבקבוק יכול להיות האובייקט.


> החרדה מתעוררת כתוצאה מפעילותו של יצר המוות בתוך האורגניזם, נחווית כפחד מפני איון (מוות) ולובשת צורה של פחד רדיפה. דומה כי הפחד מפני הדחף ההרסני קושר את עצמו באופן מיידי לאובייקט, או לחילופין נחווה כפחד מפני אובייקט בלתי-נשלט וחזק ביותר. מקורות חשובים אחרים לחרדה ראשונית הם טראומה הלידה ותסכולם של צרכים גופניים שנתפסים למן ההתחלה כנגרמים על-ידי אובייקטים. גם אם אובייקטים אלה נתפסים כחיצוניים, הם הופכים באמצעות תהליך הפנמה לרודפים פנימיים ובכך מחזקים את הפחד מפני הדחף ההרסני הפנימי. ההכרח להתמודד עם חרדה מאלץ את האני המוקדם לפתח מנגנונים והגנות בסיסיים. הדחף ההרסני מושלך בחלקו החוצה (הסטת יצר המוות) ואף קושר את עצמו לאובייקט החיצוני הראשון, הווי אומר שד האם
> 
> >הערות לכמה מנגנונים סכיזואידיים


ההישג ההתפתחותי בפוזיציה הוא מעבר מן הביולוגי גרידא לעולם נפשי\פסיכולוגי. 

### חרדה, השלכה ופיצול

עם היוולדו, התינוק חווה חרדה מפני כיליון הנובעת מתחושה של כוח הרסני פנימי כל-יכול המכוון אל העצמי. זהו *דחף המוות*. 

כשהתינוק ניזון מחלב, הוא חושב ש*הוא* יצר את החלב. לכן, כשהוא חווה כוח כלשהו שעוין לו (ולא מצליח להתנגד לו), מגיעה חרדה קיומית מידית - *אני הולך למות!*

ככמנגנון הגנה מפני חרדת הכיליון, האגו יוצר בתוך עצמו **פיצול** בין הטוב (דחף החיים) לרע (דחף המוות),ו**משליך** את חלק-האגו המכיל את דחף המוות על האובייקט החיצוני בפנטאסיה. את הרע משליכים על האמא (עשיתי על אמא קקי[^5]), החוצה. אבל עכשיו ה*רע* הזה בחוץ, והוא יכול לבוא לרדוף אותי. זו **חרדת הרדיפה**.  כך, האם נחווית לתינוק כאובייקט רודפני ומאיים, והחרדה הפנימית הופכת לחרדה חיצונית מפני אובייקט מכלה. 

**זה עובד גם הפוך** - חווית החיים הנעימה, שבסיסה באינסטינקט החיים, מפוצלת ומושלכת החוצה על מנת שהעולם החיצוני יכיל בתוכו גם אובייקט טוב ויישמר. במקרה כזה, חרדת הרדיפה תהיה *פנימית*.

דרך הפיצול וההשלכה, התינוק יוצר שני אובייקטים, שני שדיים: **השד הטוב** ו**השד הרע**.

השד הרע נחווה ע"י האגו כמסוכן והרסני. לעומתו, השד הטוב נחווה כאידיאלי, המסוגל להגן מפני השד הרע. כך, מצבים של סיפוק יעוררו רגשות אהבה שיופנו לשד הטוב, המספק, ואילו מצבים של תסכול יעוררו שנאה וחרדת רדיפה שיופנו לשד הרע, המתסכל. הכל חלק מהפנטאסיה הראשונית של התינוק.

תחושות גופניות כואבות או לא נעימות נחוות כנגרמות ע"י האובייקט הרע, ותחושות נעימות נחוות כנגרמות ע"י האובייקט הטוב.

התינוק, כאומר, חווה את עצמו כ**כל יכול**. בפנטאסיה שלו, *הוא* זה שברא את השד הטוב ואת השד הרע. בהתאם לכך, הוא מאמין שהדחפים ההרסניים שלו באמת הורסים את האובייקט ואת הטוב שהופנם בתוכו.

### חרדת הרדיפה

חרדת הרדיפה, כאמור, היא הפחד מפני פגיעתו של *השד הרע* הרודף. בפנטאסיה של התינוק הוא תוקף את השד (האובייקט) הרע, ולכן הוא חושש שהשד ישיב לו כגמולו, יפנה נגדו ויתקוף אותו - ינשך את השד וירביץ לאמא. התינוק חושש שהאובייקטים הרעים יחדרו לתוכו ויהרסו את האובייקט הטוב שבתוכו ואף את האגו כולו. בהתאם, התינוק מפתח מנגנונים שיסייעו לו להתמודד עם החרדה הרודפנית.

#### מנגנוני הגנה 

- **פיצול** 

ההפרדה בין הטוב לרע. הפיצול מתרחש גם באגו וגם באובייקט. זוהי ההגנה המרכזית והבסיס לשאר מנגנוני ההגנה.

- **השלכה**

הסטה של היצרים אל אובייקט.

- **הפנמה** 

הסטה של חוויות חיצוניות/אובייקטים חיצוניים אל העצמי ותפיסתם כחלק מהעצמי.


הפנמה והשלכה, כאמור, קשורות גם בחוויות פיזיות - שובע ונעימות (טוב) וכאבי בטן שעושים קקי (רע)[^5]

- **אידיאליזציה** 

 הקצנת היבטיו הטובים של האובייקט (המפוצל).

- **הכחשה אומניפוטנטית** (כל-יכולה)

הכחשה ואיון מוחלט של הרע, תוך החלפת חוויית הרדיפה בתחושת כל יכולות.


- **הזדהות השלכתית** 
 
 השלכת חלקי עצמי שאין האדם יכול להכילם לתוך אובייקט אחר (לרוב אמא) (שילוב של פיצול והשלכה). 

### עיבוד 

מטרת האגו בשלב זה היא **להפנים אובייקט טוב**, להזדהות עמו ולהרחיק את הרודפים. 
ההפנמה של האובייקט הטוב משמשת את האגו כהגנה מפני חרדה.


הפנמה של האובייקט הטוב כמרכזי (יותר טוב מרע) היא תנאי מוקדם להתפתחות הנורמלית. השד הטוב הופך למוקד בתוך האגו ותורם ללכידותו. אם פחדי הרדיפה חזקים מאד, ומסיבה זו התינוק אינו יכול לעבד את העמדה הפרנואידית-סכיזואידית, אז התפתחות ועיבוד העמדה הדכאונית יתעכב גם הוא. כישלון זה עשוי להוביל להתגברות נסיגתית של פחדי רדיפה ולחזק את נקודות הקיבעון לפסיכוזות חמורות.



[^1]: הכוונה היא **לא** ל**פנטזיה** (*fantasy*) - לא לחלום בהקיץ על איזה רצון.
[^2]: קליין היא מהחלוצות של [טיפול במשחק](/פסיכולוגיה/התפתחותית/משחק).
[^3]: לא *Demon*, אלא ציץ (סליחה).
[^4]: שופנהאואר.
[^5]: אלו מילים של ליטל, לא שלי. לא לשפוט.
[^6]: פרויד היה קנאי מאוד, ומרגע שאנשים מהמעגל שלו פיתחו או חלקו על התיאוריה שלו יותר מדי, הוא הגלה אותם. פרנצי היה אחד מאלה.
[^7]: ערן מושל את זה ל[מערכת 1 ומערכת 2](/פסיכולוגיה/חשיבה/גישות#תיאוריית-המערכות-הכפולות) מעולם הפסיכולוגיה של קבלת החלטות