---
title: הפרעות חרדה
description: 
published: true
date: 2024-05-26T13:23:05.296Z
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה אבנורמלית, שנה ב, חרדה
editor: markdown
dateCreated: 2024-05-10T13:53:28.833Z
---


> [מצגת (1)](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/abnormal_psychology_6_for_students.pptx), [מצגת (2)](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/abnormal_psychology_7_for_students.pptx), [מצגת (3)](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/abnormal_psychology_8_for_students.pptx)
{.is-info}

# חרדה לעומת פחד
תנסו לחשוב איך אתם מרגישים כש:

- אתם נכנסים לחצר של חבר ורץ לעברכם כלב גדול
- אתם שומעים רעש מוזר בבית ב4 בבוקר
- אתם יושבים על הדשא כשלפתע מגיע נחש

כל אלו הם דוגמאות ל**פחד** - איום ממשי, מיידי וברור. מנגד, **חרדה** היא חשש\דאגה מאירועים עתידיים עמומים\פוטנציאלים - תרחישים של *מה אם*. ההפרדה הזו אינה מוחלטת, אלא על רצף.

הפרעות חרדה כוללות גם חרדה וגם פחד - חלק מההפרעות מאופיינות מהאחת ואחרות מהאחר, או משניהם.

# הפרעות חרדה
- הפרעת חרדה כללית (GAD)
דאגת-יתר בלתי-נשלטת וללא הרף, חשש תמידי מהגרוע ביותר.

למשל, אמא שמבקשת מהבת שלה להתקשר שלוש פעמים ביום כדי לוודא שלא קרה לה משהו - למרות שאין להן על מה לדבר, וזה גורם לריבים.
מחקרים מראים שלחרדה יש גם קשר גנטי - לצאצאים של סובלים מחרדה יש סיכוי גבוה יותר לסבול מחרדה כלשהי בעצמם.

- הפרעת פאניקה (Panic disorder)
התקפים חוזרים של חשש אינטנביסי, תחושת חולשה או חונק, תחושה שאתה עומד להשתגע\למות. מאופיינת גם בתסמינים גופניים (סומטיים)[^2].

- חרדה חברתית

- אגורפוביה

- פוביה ספציפית
פחד מוגזם וממוקד מאובייקט\מצב מסוימים[^3]. מאופיינת מהמנעות מהגורם המפחיד, שהולכת ומגבירה את הפחד.
הכתרת פחד כ*פוביה* נובעת מתגובה מוגזמת ולא-אדפטיבית.
לסובלים מפוביות יש את הסיכוי הנמוך ביותר להגיע לטיפול, לאור המיקוד המאוד מסוים של ההפרעה - המטופלים יכולים לנהל חיים נורמלים עם ההפרעה - אולם יש לזכור שמההפרעה זו יצא גם PTSD...

לפוביות יש תשתית ביולוגית - הן קשורות יותר באיומים כמו גבהים\ג'וקים\נחשים - אבל לא רק[^4].

פוביות מאופיינות גם בגועל - התגובה הפיזיולוגית זהה, למרות השוני החוויתי הגדול.

בDSM-IV, OCD וPTSD נכללו תחת הפרעות חרדה; אלו קיבלו אבחנות נפרדות בDSM-V (2013 והלאה)[^1].
הפרעות חרדה מקבילות במילה רבה ל"נוירוזות" של פרויד - דברים שלוקים בהם מטופלים "רגילים" יותר, כמו דיכאון. עם זאת, המושג לא מקובל כיום.
ההפרעות האלו יכולות להיות חמורות מאוד - פגיעה משמעותית בחיים, נזק גופני, ואפילו [אובדנות](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/אובדנות).

# ארבע אלמנטי של תגובת פחד טבעית

- אפקטיבי (רגשי) - תחושת בהלה
- קוגניטיבי (מחשבתי) - הערכת האיום (הכלב הזה עומד לתת לי ביס!)
- סומטי (גופני) - שינוי חיצוני (שינוי בצבע העור, הזעה) או פנימי (sympathetic storm, fight or flight, אנדרנלין, קצב לב גבוה...)
- התנהגותי - בריחה\הימנעות, לחימה, קיפאון

# לעומת פחד

- הבדל קוגניטיבי -  מחשבות כוללניות יותר (*אני מפחד, אני מרגיש לא טוב, וכו'* ולא משהו ספציפי)
- הבדל רגשי - אוסף מורכב של רגשות שליליים (חוסר אונים, חוסר שליטה, לחץ כזה בבטן - בניגוד לפחד, שמצווח באמיגדלה באופן ברור)
- הבדל התנהגותי - ללא איום מסוים, אין ממה לברוח\להימנע\להילחם
- הבדל סומטי - היכן שפחד הוא הפעלה נקודתית של מערכת העצבים הסימפטית, חרדה מאופיינת בhypervigilance - דריכות\עוררות כרונית ומתמשכת.

> שימו לב: **גם חרדה וגם פחד הן תגובות טבעיות ונורמליות**. הבעיה מתחילה כשהן חוצות סף מסוים, ונהיות פתולוגיות.
{.is-warning}

[^1]: בין ההפרעות יש קשר הדוק, והן הופרדו לאור הידע המסוים על OCD, PTSD וכו'. טראומה קשורה ולעיתים מתבטאת בהפרעות חרדה.
[^2]: התקף פאניקה והפרעת פאניקה הם אותו הדבר, אבל ישנו התקף פאניקה חד-פעמי בלי הפרעת פאניקה.
[^3]: פרויד חשב שפוביות מסוימות הם ייצוגים סמליים עמוקים של הנפש, אבל היום אנחנו חושבים שהוא בכלל לא היה בכיוון.
[^4]: נירית מספרת, למשל, על מטופל שלה  - ילד עם פוביה מכפתורים. היא מתרשמת שקל יותר להביס פוביות כאלו, בלי התשתית הביולוגית.
[^5]: למעשה, הרבה מהלוקים בפאניקה משוכנעים שהם לוקים במשהו פיזי כמו התקף לב - מעל ל25% מאלו שמגיעים למיון עם כאבים בחזה סובלים דווקא מפאניקה.
[^6]: מהסיבה הזו, נמצא שלמעשנים יש סיכוי גבוה פי 3 להתקף\הפרעת פאניקה, וכמות *מוזגמת* של קפה (30 כוסות ביום כזה) גם קשורה.
[^7]: ממצא שתומך בהשערה הזו הוא שאפשר 'להדליק' את המערכת אצל בעלי חיים והם יפגינו תסמינים דומים להתקפי פאניקה.
[^8]: אבל, הן ממכרות והגוף מתרגל
[^9]: מילולית: *הפחד מהשוק*
[^10]: שנבדל מביעותי לילה וסיוטים דומים בכך שהסובל מההתקף מתעורר *לגמרי*. מחקרים קושרים בין המצב הזה לכניסה\יציאה לשלב החלימה.
[^11]: נירית מספרת על מטופלת עם פחד מאוטובוסים (דוגרי - צודקת) שעלתה לאוטובוס, ירדה מהר מהר ואמרה לעצמה, *וואו, איזה מזל שלא חטפתי התקף*. לא רק שזה לא עזר - זה חיזק את האימה מאוטובוסים
[^12]: המטופלת של נירית, למשל, פחדה גם מתחנות אוטובוס. היא הסכימה לעבור בתחנה, אבל *רצה* - וזה ניחם והקל עליה, אבל היא לא באמת נחשפה.
[^13]: נירית מזהירה ש12 שבועות זה קצת קצר מדי במקרה של מטופלים שממש רוצים לרצות את המטפל - הם מתקשים, למשל, לכעוס עליו.
[^14]: בעולם הפסיכודינאמי יש תיאוריה שאין בהתחלה דבר כזה [*תינוק בעולם*](https://www.youtube.com/watch?v=3Se72qRpQ8o), אלא רק מכלול כזה של תינוק-אם, שצריך בסופו של דבר לנתק.
[^15]: נירית מספרת על מטופלת אגורופובית שהבן שלה היה עושה לה את כל הסידורים, וככה גם אפשר לה את ההמנעות שחזקה את ההפרעה (וגם משחקת על הקושי הפסיכודינאמי באוטונומיה...)
[^16]: הפרעות פאניקה ככלל נפוצות בהרבה בקרב נשים
[^17]: מתברר שזו בעיה. Uh oh.
[^18]: *מילות הקסם של הDSM*
[^19]: אני מרגיש מותקף.
[^20]: במיוחד בקרב נשים, כמו חמותה של נירית - למרות שלנירית לא אכפת כמה לביבות היא לוקחת. הנטייה של חמותה של נירית לשפוט את כמות הלביבות ש*אתה* תיקח מדגישה את הקשר בין ביקורת עצמית לחרדה חברתית.
[^21]: ילדים רבים מפחדים וחוששים לדבר עם מבוגרים שהם לא ההורים שלהם או שהם לא מכירים, וזה לא בהכרח חריג.
[^22]: במיוחד בקרב גברים (שלונג)
[^23]: Tantrum - הילד השרמיט הזה שצורח את נשמתו על הרצפה של הסופר, תוך התעלמות מתחנוניה הרופסים של האם, שלא תיתן לו *שטונגה* כי זה לא PC יותר וכעת היא חסרת אונים.
[^24]: קריטריונים בDSM שממוספרים ככה (A, B, C..) הם כולם הכרחיים לצורך האבחנה - בניגוד לסעיפי X מתוך Y...
[^25]: בDSM-IV, הקריטריון היה שהנבדק *מכיר* בכך שהפחד מוגזם; זהו שריד היסטורי מההבחנה של פרויד בין פסיכוזה לנוירוזה. כעת, גם שיפוט של מטפל מספיק.
[^26]: שזה *מלנטלפים*, אבל אפשרי ([דיכאון](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון) יושב בכיף על 20%).
[^27]: *אתה ציירת את הציור הזה? **וואו**! איזה ילד מעולה אתה! יותר טוב מכל שאר הילדים!* ילדים צריכים שישמו לב אליהם, שישבחו אותם ושיאדירו אותם.
[^28]: לאנשים הלוקים בהפרעות חרדה, הסימנים האלו לעיתים קרובות אינם ברורים
[^29]: נירית הראתה לנו כדור עם לדים שאתה שם אצבעות בזימים הכסופים שלו והוא מראה לך איך אתה מרגיש לפי הצבע - לבן זה פנאן, תכלת זה סבב, כחול זה רגיל וסגול זה מתוח (*ג'בלמרגש*)