--- title: מסה על עקרונות האדם description: published: true date: 2024-06-03T11:51:12.221Z tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, ברקלי editor: markdown dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z --- העמדה של ברקלי היא **אידיאליסטית**; הוא מתבסס על [שיטתו של לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה) אבל דוחה מעליו את הפסיכולוגיזם של ה*עצם*. הוא מצליח להסביר את המציאות בתורתו ה**אידיאליסטית** - > **אידיאליזם**: יש רק רוח > (1) אם יש משהו מחוץ לרוח, לא ניתן להכירו > (2) וגם אינו מוסיף דבר להסבר (לא נדרש על פי [התער של אוקהם]()) > (3) ומוביל לבעיות {.is-success} ברקלי כופר בתורת הייצוג של [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) (על אף שאינו מזכירו בשמו) - מה שתופס השכל הישר שלך אינו עניין של *ייצוג*, הוא פשוט מה ש*ישנו*; ה*מושג* הוא גם ה*מושא*. העמדה המטאפיזית הזו רזה יותר, ולכן יותר עקבית - ומצילה אותנו מהתהום הלוקיאני. העצם הלוקיאני הוא טריז שדרכו נכנסת ספקנות - יכול להיות שזה *לא מה שיש במציאות*, אלא שאתם *חולמים*? בעצם שלילת הטריז הזה, ברקלי יוצר שוב מציאות מוצקה[^4]. ברקלי אומר ללוק - *אתה עשית שימוש שגוי בספקות שלך, והגעת איתן למסקנות שגויות. תן **לי** לעשות את העבודה בשבילך*[^5]. אבל בעצם מתברר, שהרבה מהבעיות של לוק נובע לא מבעיות של העצם, אלא מבעיות של [השפה](/פילוסופיה/לשון) - בעיותיות שגם [לוק היה ער לה](/פילוסופיה/לשון#תורת-השפה-הלוקיאנית)[^6]. # היות, היות נתפס קיום נמצא שם בחוץ - בשונה מהמחשבות שלנו. אלא שברקלי תוקף את המושג הזה, במימרתו המפורסמת - > היות, היות נתפס > Esse est percipi תחת התפיסה הרגילה, כל מה ששום בחוץ קיים עצמאית, בלי קשר אליי - ייכחדו כל בני האדם עלי אדמות, עדיין יהיו חתולים, כוכבים וכו' - זה המובן הרגיל של קיום. לוק טוען בדבר אותו קיום בלתי תלוי - במושג ה**עצם**[^7]. האם בכלל יש דבר כזה? [לוק מתעקש שהוא שם](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי). אבל למה, שואל ברקלי, שנידרש למושג כמו *עצם* כדי להניח שהמושגים - *אדום*, *עגול* ו*מתוק* - זקוקים לדבר חיצוני כדי לאגד אותו? ברקלי טוען שה*רוח* היא זו שמאגדת את כל התכונות הללו - מה שמותיר את המציאות עם עצם *רוחני*; **יש** משהו, שמאגד עליו את כל התכונות האלו - זוהי ה**נפש** - ולא משהו חומרי חיצוני. ברקלי, כאימפיריציסט, אומר - *אני לא ראיתי[^8] עצם חומרי - הרי שאין דבר כזה*. יש עצם; חייב להיות עיגון כלשהו למציאות. אבל למה לחפש אותו מחוץ לנו? *הרוח עושה זאת*[^8]. במבוא ל*עקרונות ידיעת האדם*, ברקלי מתאר תחילה את העמדה של לוק, שמתאר כיצד הנפש מפשיטה מאידאות מושגים - *צבע*, *תנועה* וכדומה. אבל, ברקלי אומר, אין באמת אידאה מופשטת עד כדי כך - של *צבע*, *צורה* או *חומר* - רק של צבע *מסוים*, צורה *מסוימת* או חומר *מסוים*; הוא כופר בכך שהוא יכול להעלות בעיני רוחו מושגים כאלה. מה זה אומר *צבע* שהוא נטול *צבע*? מי אמר שיש דבר כזה? אין *גובה*; יש גובה מסוים. אין *תנועה*; יש תנועה מסוימת. אין *צורה*; יש צורה מסוימת. כל מה שיש הן *אידאות*, ו*נפשות*; **תופס** ו**נתפס**. (ס' 34) מרחיק ברקלי לטעון כי הקיום של עצם חומרי - מעבר להיותו דבר נתפס - הוא **סתירה**. [^1]: שעל שמו נקראת אוניברסיטת ברקלי [^2]: [הציטוטים](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref8) [^3]: הרי לכם אמפריציזם, אומר דן [^4]: אבל [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) עושה לו את אותו המהלך בדיוק - על אף שהוא עצמו היה אתאיסט. [^5]: כל האמפריציסטים עושים את זה אחד לשני, עד שמגיע [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) [^6]: ב*אי הזה*, שהיו צריכים לעשות בו *ניסויים ביולוגיים*, התפתחה ה*פילוסופיה האנליטית*, אומר דן בגועל ניכר. [^7]: האימפריציסטים נשענו תחילה על מושג העצם [במובנו האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being) [^8]: אבל רגע - אם הכל ברוח, איך יכולים לראות? האם לא חייבים לראות משהו חיצוני? דן אומר שלא ממש. דמיינו לכם שאתם חולמים; אתם עלולים לחוש דברים בתוך החלום, למרות שאין שום דבר שם בחוץ שמעורר את זה. אם אני חולם על רודפן אספרסו (*ממממ, **אספרסו***) אני ארגיש את הטעם שלו - למרות שבכלל לא שתיתי אספרסו (סיפור אמיתי).