---
title: אפולוגיה
description: 
published: true
date: 2024-07-07T18:09:46.856Z
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סוקראטס
editor: markdown
dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
---

> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_6_(apology_of_socrates).pptx), [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון_סוקראטס_והאפולוגיה_של_סוקראטס_(דברי_היכרות).docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/socrates_apology_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(2).pdf) 
{.is-info}

##רקע
משפטו של סוקראטס התנהל מול 500 אזרחים אתונאים (הדיוטות).
באפולוגיה[^1], הדיון מתנהל בין סקראטס לעיר אתונה עצמה - המפקפקת בו ואף עוינת לו.

האפולוגיה האפלטונית אינה תיעוד היסטורי של המשפט - אלא כלי פילוסופי.

> שים לב לפסקול באפולוגיה - האתונאים צועקים תכופות לדברי סוקראטס.

3 נאשמים הגישו את כתב האישום:
- מליטוס (בשם המשוררים)
- ליקון (בשם הרטוריקנים)
- [אניטוס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#אניטוס-מהי-הסברה) (בשם בעלי המלאכה והפוליטיקאים)

נקודה חשובה לשים לב אליה היא שסוקראטס הורשע ברוב דחוק, אך דנו אותו למוות ברוב גדול.

> הישמר - סיפור משפט סוקראטס **אינו** סיפור פשוט בין טוב לרע (סוקראטס *הטוב* ואתונה *הרעה*). הוא עוסק ביחס בין הפילוסופיה לעולם, ותקף תמיד (לפי אפלטון)
{.is-warning}

סוקראטס מפציר תחילה באתונאים למחול לו על שפתו היומיומית, ובכך מפריד את עצמו מהאתונאים (זכור: הדמוקרטיה האתונאית ישירה). 	

הוא מציג את התובע הראשון בתור ההמונים - שמאשימים אותו בהיותו מעין שילוב של חוקר פרה-סוקראטי (החוקר את השמיים ומתחת לאדמה) וסופיסט (איש חכם). הוא חושף את מאשים זה מאוחר יותר כאריסטופאנס[^2] (*העננים*). המחזה הוא מעיין אזהרה לסוקראטס - הישמר, כי אתה חותר תחת יסודות החברה הפוליטית, הענף שעליו עדיין אתה יושב.
אפלטון לוקח את הביקורת הזו ברצינות רבה[^3] - כפי שניכר בכתבים שלו ובניסיונם לחבר בין הפילוסופיה להקשר ממנו צמחה.

> המלצה: [***העננים***](/פילוסופיה/יוונית/aristophanes_clouds_a_dual_language_edition_-_johnston.pdf) של אריסטופאנס - סוקראטס הוגה מהיכן מפליץ הזבוב.
{.success}

סוקראטס אינו 'מזיע' במיוחד להגן על עצמו - הוא מזלזל, מתחצף, ומטיח בחבר המושבעים את האפתיות שלו כלפי גזר הדין.

סוקראטס מציג שתי טענות להגנתו:

- מעולם לא עסקתי בחקר המטאפיזי בפומבי (טיעון חלש - מי אמר שלא בדלתיים סגורות?)
- מעולם לא לקחתי כסף עבור ידע - איני יודע דבר ולכן אין לי מה ללמד (התרחקות מפורשת מהסופיסטים)


[^1]: מלשון *Apo-Logos* - נאום הגנה.
[^2]: דיבר גס. היוונים אהבו הומור מטונף.
[^3]: ברוב הסיפורים, מתואר כי לאחר שאפלטון מת, נמצא ספר כתבי אריסטופאנס מתחת לכרית שלו.

##האישומים
> - **סוקראטס אינו מאמין באלי אתונה ומכניס לתוכה אלים זרים** 
> - **סוקראטס משחית את הנוער**


סוקראטס טוען שהאל מדלפי אמר לתלמידו כאירופון שסוקראטס הוא החכם באדם (ונותן להם נתיב מפותל להוכיח זאת), וסוקראטס נחוש להפריך זאת - על ידי כך שהולך למצוא אדם חכם ממנו בקרב מי שהעם מחשיב כחכם.

ראשית, פונה לפוליטיקאים[^4] (מדינאים). בהמשך, פונה למשוררים[^5], ולבסוף בעלי המלאכה[^6] - אך איש אינו מצליח להסביר (*לתת לוגוס*) מה הם עושים, אלא פועלים מהשראה[^7]. על בעלי המלאכה אומר שהם אכן יודעים לתת לוגוס, אך מתיימרים לדעת גם מעבר מתוקף ידע זה.

סוקראטס מוטרד לאור העובדה שאיש אינו יודע מהו ה'טוב' - ובמיוחד מהתיימרות המדינאים לדעת בכל זאת. סוקראטס טוען שהמשפט הוא במידה רבה נקמה על כך - לא שעשה דבר מה שגוי, אלא על שהשניא את עצמו על המדינאים בשאלותיו.

[^4]: *polis* - עיר מדינה, *polites* - האומנות של לנהל מדינה, *politike* - המדינאים (מי שיש להם את אומנות ניהול המדינה).
[^5]: *Poietes* - יוצרים (היוצרים את העם).
[^6]: *Cheirotechnites* - בעלי הטכניקה
[^7]: *Enthousiasmoi* - שהאל שרוי בתוכם

##החוכמה של סוקראטס

> ובלכתי משם הסקתי את המסקנה שחכם אני מהאיש הזה. שכן דומה כי איש משנינו איננו יודע דבר נאה וטוב, אלא שהלה חושב שהוא יודע משהו בלי שידע, ואני, כפי שלא ידעתי, אף אין אני חושב עצמי יודע. ונראה שלפחות בדבר פעוט זה חכם אני ממנו: שאת אשר לא ידעתי, אין אני מדמה לדעתו.

מהי, איפוא, החוכמה שסוקראטס מחפש?
נדמה שבעייני סוקראטס, חלק מן החכמה היא לדעת את שאינו יודע.
על מנת להגיע למסקנה הזו, יש צורך להאמין ביכולתך ללמוד. כדי להבין שהידע שלנו חלקי, יש צורך בהכרה בשלם - שנובעת מאיזושהי ידיעה טרומית על קיומו של השלם.

סוקראטס הוא בעל אי-ידיעה מודעת. כיצד נגיע מאותה אי ידיעה מודעת לידיעה?
זו השאלה שסוקראטס מוריש לאפלטון, ואיתה כל הדיאלוג מתמודדים.

> שימו לב למעבר החד מעניין היסטורי - המשפט של סוקראטס - לשאלה אפיסטמולוגית חריפה. מעברים חדים אלו מאפיינים הן את סוקראטס והן את אלפטון.
{.is-warning}

> המלצה: להעמיק בטיעוני סוקראטס ^עמ'^ ^224^ לאחר מתן העונש. 
{.is-success}

החיים הפילוסופיים לפי סוקראטס דומים לדורבן לסוס גדול ואציל (אתונה). הוא מבייש את האתונאים על כך שהם חפצים בכסף ובעוצמה במקום באמת, ולכן, הוא טוען, קמים להורגו. סוקראטס מציין שהנוער שנוהר אחריו הוא מבית עשירים עם זמן פנוי[^8]. עוד מכביר סוקראטס וטוען שעל אתונה לכלכל אותו כתגמול הולם למצוות החיים הפילוסופיים שהוא מקיים, חרף הזעם והעוני שאלו מקימים עליו, ומעורר את חמת העיר. הוא דוחה מעליו אונשים פשוטים יותר, כמו גלות או אפילו שתיקה.

> חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם
> The unexamined life is not worth living

עבור הפילוסוף, אומר סוקראטס, חיי הידיעה ורק חיי הידיעה נסבלים בכלל.
המשיכה החזקה הזו לחוכמה מנתקת את סוקראטס מהעיר, כפי שמודה בפה מלא; למעשה, הוא מסכים עם אישומו של אריסטופאנס.

[^8]: *Schole*