docs: add all untracked content

פילוסופיה/אתיקה.md

@@ -0,0 +1,488 @@
+---
+title: מבוא לפילוסופיה של המוסר
+description: האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?
+published: true
+date: 2024-01-14T12:44:31.521Z
+tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, מבוא, מוסר, אתיקה, סיכום
+editor: markdown
+dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
+---
+
+# [מבוא לפילוסופיה של המוסר](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=44055)
+
+# שיעור 1
+## ההבדל בין האתיקה למדעים
+המדעים הם תורה 'אמפירית' - ראיות וניסיום מובילים למסקנות ולאומדן קרוב יותר של המציאות. במילים פשוטות, המדעים מנסים להסביר את העולם בו אנחנו חיים.
+
+האתיקה - **תורת המוסר** - לעומתה - שואפת להסביר עולם אחר - עולם מושלם. האתיקה לא מנסה להסביר את העולם כפי שהוא - אלא כפי שהוא ראוי להיות.
+
+המדע מחפש *הסברים* - או *נימוקים*.
+
+למשל - נניח והכיתי את השכן שלי.
+מדוע הכיתי אותו? כי הייתי שיכור.
+
+זה מסביר את התופעה - השכרות פגעה בחוש השליטה שלי - אבל זה לא **מצדיק** אותה.
+
+לעומת זאת, אילו נאמר
+מדוע הכיתי אותו?
+מכיוון ששכב עם אשתי!
+
+אין כאן הסבר לתופעה - אלא הצדקה. ההבדל הקטן והחשוב הזה הוא ההבדל בין המדע למוסר.
+
+המוסר מחפש נורמות וערכים נכונים
+
+# שיעור 2
+## תיאוריית הציווי האלוהי
+ > [טקסט - דיאלוג אפלטון - אותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה/intro--plato-euthyphro.pdf)
+ {.is-info}
+ 
+התיאוריה המוסרית הנפוצה בהיסטוריה היא תיאוריות הציווי האלוהי - לפיה מה שטוב לעשות הוא מה שהאלוהים מצווה.
+
+אבל כדי לדעת מה הוא הציווי האלוהי - *החסידות* - צריך לדעת מה טבעו. אפלטון מעלה את השאלה:
+> האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?
+
+או במילים פשוטות יותר - *האם הטוב הוא מה שהאלוהים אמר מכיוון שכך אמר, או שכך אמר משום שזה מה שטוב?*
+
+איך באמצעות השאלה הזו נבין כיצד נכון לנהוג - *מהו טוב?*
+
+### תשובה: אלוהים מצווה את הטוב משום שהוא טוב
+
+אלוהים מצווה עלינו, למשל, לא לרצוח, בגלל שלרצוח זה לא דבר טוב.
+אלא שבתשובה זו, ישנו איזשהו טוב לפני האלוהים (לרצוח זה רע), והאלוהים בסך הכל מפנה אותנו אליו - הוא רק המתווך.
+
+לכן, התושבה הזו לא עוזרת לנו להבין מהו טוב - כן, לרצוח זה רע - אבל למה? איך אדע אם משהו אחר הוא רע?
+
+### תשובה: משום שכך מצווה האלוהים, זה מה שטוב
+
+באופן אישי, רצח זה לא הקטע של אלוהים. הוא לא מת על זה, אז הוא דורש שגם אנחנו לא נעשה את זה.
+
+אבל אז נשאלת השאלה - **למה שאקשיב לאלוהים?**
+
+#### כדי להכיר תודה
+כן, אלוהים בנה אותנו ואנחנו די מרוצים. המעט שנוכל לעשות בתמורה הוא להקשיב למה שהוא אומר.
+בגלל ש... להכיר תודה זה... דבר *טוב!*
+
+**אבל רגע!** אנחנו לא יכולים להצדיק את השאלה לתשובה *מה זה טוב* בכך שאנחנו צריכים להקשיב לאלוהים *כי זה טוב*! זה בדיוק מה שאנחנו מנסים להבין!
+
+#### כי אני מפחד מעונש \ רוצה תגמול
+כן, גיהנום זה לא כיף וגן עדן זה כן. אם אקשיב לאלוהים, אלך לגן עדן ולא לגיהנום. רעיון טוב!
+
+**אבל רגע!** אם אני פועל *טוב* רק מכיוון שאני לא רוצה להישרף וכן רוצה להתפנק, אני בכלל לא פועל ממניע מוסרי! אני לא עושה טוב כי הוא טוב, אלא כי זה מה שמשתלם לי! זה לא עוזר לנו בכלל להבין מה זה טוב - רק להצדיק את ההתנהגות שלנו!
+
+
+#### כי האלוהים יודע הכי טוב
+אז רגע, אני צריך להקשיב *לכל מה שהוא אומר?*
+
+##### כן.
+כך אמר גם *אוקהם (Occam's Razor)* - אלוהים יודע הכי טוב ולכן צריך לעשות כל מה שהוא אומר, ורק מה שהוא אומר, וזהו.
+
+זו לפחות תשובה עקבית...
+
+**אבל רגע!** אפילו בתנ"ך אנחנו רואים לא מעט מקרים של הטלת ספק בשיפוט המוסרי של אלוהים (*האין צדיק אחד בסדום?*). אפילו מהאנשים הנאמנים ביותר לאל אנחנו רואים ספק שנובע מדחף מוסרי *כלשהו*. מאיפה זה בא? איך האנשים האלו מחליטים שמה שאלוהים מציע הוא לא טוב? בכל זאת יש שם משהו...
+
+##### לא.
+
+לא??
+**אבל רגע!** אז איך יודעים למה להקשיב ולמה לא??
+זו בדיוק אותה השאלה עוד פעם - *איך יודעים מה זה טוב?*
+
+זה לא עזר לנו בכלל!
+
+
+### תיאוריית הצידוק האלוהי אינה מספקת.
+
+גם כשחקרנו אותה כמיטב יכולתנו, לא הצלחנו למצוא שום דרך להפיק ממנה מה זה טוב, ולמה הוא טוב בכלל.
+
+מזל שאנחנו ממשיכים לנסות לבנות תיאוריות מוסריות חדשות כדי להסביר את זה - משמיים לא נראה שתגיע הישועה המוסרית.
+
+# שיעור 3 - יחסיות מוסרית
+> [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/moral_relativism.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro-moral_relativism_(wong).pdf)
+{.is-info}
+
+# שיעור 4 - אגואיזם
+**אגואיזם** - לפעול מתוך **תכלית** להטיב רק עם עצמך - מפוצל בגדול לשני סוגים:
+
+- אגואיזם **פסיכולוגי** - *כלל* המניעים של בני האדם ללא יוצא מן הכלל הם לטובת עצמם
+- אגואיזם **נורמטיבי** - *מן הראוי* שבני האדם יפעלו קודם כל לטובת עצמם
+
+> ראה גם:
+סיפור טבעת גיגס של אפלטון - גיבור הסיפור לובש טבעת שאחרי סיבוב הופכת אותו לרואה ואינו נראה. האם במצב זה - בו הוא יכול לפעול ללא השלכות בצורה האגואיסטית ביותר - הדבר ההגיוני לעשות הוא לפעול באופן אגואיסטי, או על פי אמות המוסר?
+The Norm of Self Interest (Miller)
+Can Money Make You Happy - TED Talk
+{.is-info}
+
+## טענות כנגד האגואיזם הפסיכולוגי
+כנגד האגואיזם הפסיכולוגי יש כמה טענות עיקריות:
+### הוא כנראה שגוי
+#### תצפיות אמפיריות לא הצליחו לאשש אותו.
+בני אדם פועלים לעיתים תכופות שלא לטובת עצמם - תרומות, התנדבות, הקרבה וכו' (כפי שנצפה בניסויים של דניאל באטסון, פסיכולוג חברתי).
+
+#### גם בעולם החי נדמה שהוא לא מתקיים.
+אנחנו צופים בהתנהגות חברתית (פרו-סוציאליות) לעיתים תכופות גם בבעלי חיים - למשל אימהות שדואגות לגורים מיותמים.
+
+#### הוא אינו מחזיק גם בתנאי קצה.
+אפילו במצבים של מלחמה, רעב ומצוקה, בני אדם ממשיכים לעזור אחד לשני, גם כשלדבר השלכות הרסניות לעצמם.
+
+#### הוא מתבסס על השקפת עולם צינית
+האגואיזם הפסיכולוגי טוען שבני אדם פועלים, בעומק נפשם, ממניעים עצמיים - אולם תצפיות וניסויים לא הצליחו לאשש את הטענה הזו..
+
+### הוא מכשיל את עצמו
+גם אם האגואיזם הפסיכולוגי שגוי, ודאי יש אנשים שהם עדיין אגואיסטים פסיכולוגיים. מכאן נשאלת השאלה - האם האנשים האלו הם המאושרים יותר? האם לאותם אנשים זהו המסלול ההגיוני ביותר?
+יש לא מעט דברים שהאגואיזם הפסיכולוגי פוגע בהם (הטוב שבחברות\כבוד מאחרים וכו') שהם גורמי אושר מוכחים - ולכן יכול להיות שדפוס התנהגות כזה מספק אושר שתקרתו מוגבלת.
+
+גורמי האושר הזמינים לאדם שאינו אגואיסט פסיכולוגי עולים בהרבה על אלו של האגואיסט - ולכן זה לא סביר להניח שדווקא האגואיסט יהיה מאושר יותר.
+
+## טענות בעד האגואיזם הפסיכולוגי
+מנגד, עולות שתי טענות:
+
+### גם כשעל פני השטח הפעולות שלהם אלטרואיסטיות, בני האדם פועלים קודם כל ממניעים עצמיים.
+למשל, כאדם מתנדב לעזור לאחר, זה כדי לגרום לעצמו להרגיש טוב או להקל על הסבל שלו - הוא לא באמת דואג לאחר
+
+### כשהם פועלים מרצונם החופשי, בני האדם פועלים מרצונם - ואם הם פועלים כי כך בחרו לעשות, הרי שהם פועלים לטובת עצמם.
+
+אמנם כנגד טענה זו עולות מספר טענות נגד:
+- בלבול מושגי - גם עם המניע הוא מעצמך, זה לא אומר שהתכלית היא לא האחר - מקורו של המניע אינו רלוונטי
+- אם כל אלטרואיזם הוא אגואיזם, למה שנגדיר בכלל אלטרואיזם? אמנם להגדרה עדיין יש חשיבות.
+
+---
+ברגע שהאגואיזם הפסיכולוגי מאבד מכוחו בצורה כזו, אגואיזם נורמטיבי - גם שאינו עומד עמו בסתירה - מאבד משקל רב מהטיעון שלו. הוא מאבד מיומרתו לעליונות הגיונית (אם זה בטבע שלנו, הרי שככה כדאי לנהוג), ועומד כעת בסתירה להיגיון הפנימי שלנו - שאינו מבוסס לחלוטין על מניעים עצמיים.
+
+אם האגואיזם הפסיכולוגי אינו ה"מתכון" לאושר, מה ההיגיון באגואיזם נורמטיבי?
+
+## פרדוקס האגואיזם הנורמטיבי
+
+> המרשם האגואיסטי הוא: *שכל אחד יעשה תמיד רק מה שטוב עבורו*.
+
+למי מתייחס "עבורו"?
+
+**לאגואיסט?** - זה מרשם לאלטרואיזם!
+נניח ושם האגואיסט הוא 'שמולי'. המרשם כעת הוא 'שכל אחד יעשה רק מה שטוב לשמולי'. הרי שכל מי שאינו שמולי הוא אלטרואיסט עכשיו!
+
+**לכל אחד?** - זה מרשם שלא מבטא נכונה את העדפותיו של האגואיסט!
+המרשם כעת הוא 'שכל אחד יעשה מה שטוב בשבילו ורק בשבילו'. אבל אם אני שמולי, הרי שאני מורה לאחרים לעשות דברים שהם לא לטובתי - וזה סותר את האגואיזם!
+
+# שיעור 5 - ה-***אתיקה הניקומאכית*** של אריסטו
+> [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/aristotle.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo_-_ne1.pdf)
+{.is-info}
+
+אריסטו מציג בספרו את האתיקה - המדע של הטוב. משימתה של האתיקה היא לחפש את הטוב (כשאר מקצועות הפילוסופיה).
+
+אריסטו מיד מציג את הטוב כ*ה*דבר שאליו הכל שואף - כל עיסוק, אומנות או פעולה שואפת לטוב.
+
+כל פעולה מכוונת לתכלית - ואם היא משיגה את אותה תכלית, הרי שהיא עשתה "טוב".
+לעומת זאת, האתיקה אינה מחפשת את ה"טוב" המסוים לכל הפעולה, אלא את ***ה***טוב - מהו? האם הוא קיים? כיצד משיגים אותו?
+
+האם ישנה היררכיה של טוב? אם לא, הרי שחיינו "הבל וריק" לפי אריסטו - הם מעגל, ולא פירמידה. חיים כאלו יהפכו אותנו ליצורים "נוירטיים, אולי פתטיים".
+
+האתיקה מחפשת משהו שאפשר יהיה להכניס ל'תבנית' של תכלית עליונה, שתצדיק את הפעולות שתחתיה. אריסטו סבור שחיינו אינם 'הבל וריק', אלא מלאי תכליות כאלה - הוא נותן את הדוגמה של לרסן סוס, שתכליתה פחותה מהאסטרטגיה הצבאית למשל, ותכליתו של המדע המדיני (*פוליטאה*) למען הטוב האנושי - יש כאן היררכיה של תכליתות.
+
+בדברי אריסטו יש תשובה ליחסיות המוסרית - לכל בן אנוש יש תכליות טבעיות טובות, והתכליות האלו מבססות את התכלית של הטוב באתיקה - הטוב הבלתי תלוי (האובייקטיבית).
+ב*מטהפיזיקה* הטלאולוגית שלו, אריסטו טוען שלכל דבר בעולם יש ארבע סיבות - חומרית, צורנית, ... ו**תכלית**.
+
+באשר לספקנות המוסרית, אריסטו טוען שלכל מדע - לרבות האתיקה - יש מידת דיוק שמתאימה לו - ולכן מחלוקות מתאפשרות גם כשמדובר בטוב ללא תלות - אי ההסכמה הזו היא רק מראית עין. לשיטתו, האתיקה היא מהפיזיוס(?), ולא מהנומוס.
+
+לאותה מטרה עליונה צריכים להיות שני מאפיינים:
+- היא צריכה להיות מושלמת
+- היא צריכה להיות אוטארקית (מכלכלת את עצמה)
+
+אם ככה, מהי אותה המטרה העליונה שכלל בני האדם? אריסטו לא משאיר אותנו במתח: זה ה**אושר**.
+
+# שיעור 6 - מהו האושר?
+
+## האושר - אובייקטיבי או סובייקטיבי?
+
+ > "וליבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו"
+ ^עמ'^ ^19^
+
+המשפט התמים לכאורה הזה הוא התקפה חזיתית על השקפתו של אפלטון - שבאקדמיה שלו בילה אריסטו את 20 משנותיו החשובות - לפיה הטוב הוא אידיאה נצחית.
+
+> המלצה למאמר: [*Lottery Winners and Accident Victims*](https://www.researchgate.net/publication/22451114_Lottery_Winners_and_Accident_Victims_Is_Happiness_Relative)
+{.info}
+
+אריסטו לעומתו מנכס את האושר ישר לנפש - תעונוגות חולפים אינם גורמים לאושר, אלא גישה ואופי.
+
+## האושר כפעולה 
+
+> הטוב (אושר) חייב להיות בפעולה.
+^עמ'^ ^20^
+
+אריסטו ממשיך ומבסס את האושר כפעולה של ממש - אדם ששוכב בלא מעש, לפי אריסטו, לא יהיה מאושר. הפעילות היא המדיום של האושר.
+
+> "לא הידיעה היא תכלית המדע הזה אלא המעשה"
+
+נקודה חשובה כאן היא שהאושר לפי אריסטו הוא גם אובייקטיבי וגם מנוכס לבעליו.
+
+> דוגמה: נניח ואדם מזייף. כלל העולם יכול להסכים שהוא מזייף - אובייקטיבית - אבל הזיוף הוא רק שלו. הזיוף הוא אובייקטיבי וגם מנוכס לבעליו.
+{.is-info}
+
+> המלצה למחקר: [*Experience Machine*](https://iep.utm.edu/experience-machine/)  של רוברט נוזיק
+{.info}
+
+כמובן שאם ביססנו את הטוב כסוג מסוים של פעילות, מתבקשת השאלה - איזו מן פעילות זו?
+
+> "אולי יעלה בידינו למצוא כזאת \[הגדרה\], אם בתחילה נתפוס פעלו של האדם מהו. כשם שלגבי מחלל, פסל או אומן כל שהוא, או בדרך כלל לגבי מי שמתייחד לו פועל או עיסוק מסויים, נראה שטובם והצלחתם ישכבו בתוך םעלם זה, הרי אם אמנם גם **לאדם באשר הוא אדם** נועד פועל מה, ניתן לחשוב שגם דינו כך."
+
+## לאדם באשר הוא אדם
+
+אריסטו סבור, אם כך, שהטוב הוא לבצע את מה שהוא מבצע (אמן, סנדלר, וכדומה) בצורה טובה - כשם שאיברי הגוף עושים 'הטוב' במיטב תפקודם, כך גם האדם.
+האושר, לפי אריסטו, הוא במימוש עצמי.
+
+> המצלצה: *חיים מודרניים* של צ'רלי צ'פלין - ממחיש כיצד עבודות פשוטות (menial) גוזלות מהאנושיות מהיעדר המימוש
+{.info}
+
+לאותו המימוש עצמי של אדם באשר הוא אדם העניק אריסטו מושג: ***אנטלכיה*** (מלשון טלוס - תכלית)^?^.
+
+האתיקה האריסטוטלית מחפשת את *המופת האנושי* - האדם המצוין ביותר. הטוב לאדם הוא לעכן ב*פעילות* שהופכת חיי אדם למצוינים.
+
+מכביר ומוסיף אריסטו וטוען גם שלחיות חיי מימוש עצמי זה מהנה, ואף מרחיק וטוען שמי שאינו נהנה מעשיית הטוב, איננו באמת טוב! ^עמ'^ ^28-9^
+
+## חיי האושר
+
+אריסטו מציין 3 דוגמאות לחיים שאפשר לחיות, ומחווה את דעתם על האושר הטמון בהם:
+
+- חיי הנאה (הדוניזם). אינם ממשים תכלית - כל תענוג, אדיר ככל שיהיה, בסופו של דבר נמאס ואף מעורר סלידה ולא משאיר אותך אדם טוב יותר. הנאה מרובה ככל שתהיה היא אינה הדרך לאושר.
+
+- חיים חברתיים - חיי מדינה כאריסטו. האדם הוא יצור חברתי, ובמידה רבה חיים חברתיים ענפים מהווים מימוש תכלית לפיו.
+
+- חיי עיון - חיים בניסיון לממש את הלוגוס (תבונה) פונים ליצר הנפש הלוגית האנושית, וגם בכך יש אושר.
+
+## אאודיימוניה
+
+האושר לפי אריסטו נקרא **אאודיימוניה** (*המצב שבו הרוח טובה*). זהו הטוב הנמצא בראש היררכיית הטובין. אאודיימונייה היא המובן העמוק ביותר של אושר. היא אינה רק תחושה סובייקטיבית טובה או תוצר של מימוש חיצונית. היא ההצלחה המוחלטת בלחיות את החיים האנושיים במימוש עצמי - בכך יש שמחה טבעית ואמיתית.
+
+# שיעור 7 - האתיקה הניקומאכית (המשך)
+> [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo-ne2(+6).pdf)
+{.is-info}
+
+ספרו השני של אריסטו באתיקה התקדם מ'טוב' ל'אושר', ובוחן את האדם המאושר על ידי כך שמקדיש עצמו לדיון כללי במידות הטובות.
+
+אריסטו מייחס את הסגולה הטובה לא לרגש, אלא לתכונות אופי. הרגש לפי אריסטו הוא סביל - רגשות מציפים אותנו ופועלים עלינו בין אם אנו רוצים ובין אם לאו. לעומתן, האופי (*אתוס*) הוא דבר שנבנה באופן פעיל - ואריסטו מייחס את התכונות הטובות אליו.
+
+סגולת האופי הטובה (*המידה הטובה*), איפוא, היא התכונה האחראית על ויסות אותם רגשות בלתי רצוניים, וכמובן על המעשים.
+
+> בתמצית: יש שתי סוגים של מידות טובות - של השכל ושל האופי. המידה הטובה היא לפעול בצורה הנכונה, עם הרגשות הנכונים כלפי המושא הנכון בהקשר הנכון.
+{.is-info}
+
+להמחשה - אדם שחושב מחשבות בלתי מוסריות, *גם כשנמנע מלפעול על בסיסן*, ייחשב לבלתי מוסרי - גם הרגש הוא חלק משיפוט המידה הטובה. תוכן מחשבותיו של האדם הם חלק בלתי נפרד מהמוסר שלו.
+
+**הטוב המוסרי מתבטא בבניית אופי טוב**.
+
+תורתו האתית של אריסטו שמה את הדגש המוסרי על הפועל, ולא על המעשה - דבר הוא מוסרי לעשות כשזה נעשה תחילה על ידי אדם טוב. לעומתה, יש הטוענים שהמוסר בסיסו במעשה - אם המעשה עשה טוב בעולם, הרי שהוא מוסרי, ללא קשר למבצע אותו.
+
+## אופי טוב
+
+ניזכר שוב במחקר מהשיעור הקודם, *זוכים בלוטו וקורבנות תאונות דרכים*. ללא קשר לאירועים החיצוניים שקרו להם, רוב האנשים חזרו למצב האושר הקודם שלהם, בהינתן מספיק זמן. האושר נטוע בבסיסו באופי - ולא במאורעות חיצוניים או אפילו רגשות. את החיים המעשיים יש לנהל נכון תחת שלטון ***התבונה המעשית*** (phronesis). כדי להצליח בכל תחומי החיים, יש להיות וירטואוז ב'להיות בן-אדם' - בדיוק כפי שבעל מלאכה נחשב 'טוב' כשזה מומחה במלאכתו.
+
+אותה **תבונה מעשית**, לפי אריסטו, בסיסה באימון כושר השיפוט הטוב - החינוך, השיקולים ההגיוניים מאחורי המעשים שלנו, האופן שבו אנחנו משקיעים את הזמן - להיות האנשים שרוצים לפנות אליהם לקבלת עצה טובה לחיים. ללא אותה תבונה מעשית, סבור אריסטו, שאין אושר.
+
+## דרך האמצע
+הויסות הנכון של ההתנהגות נעשה בדרך האמצע - אם לא תפחד די, למשל, תהא נמהר; אם תפחד יתר על המידה, תהא מוג לב; המידה הטובה - אומץ - היא בדרך האמצע. אותו האמצע אינו מוחלט ואינו מתמטי - הוא נקבע בשיקול הדעת אליו שואף האופי הטוב. האמצע אינו בדיוק בין שתי תכונות; ישנן תכונות שקיצון אחד רחוק יותר מהשני, ותכונות שיש לנו נטייה מסוימת אליהן. **המידה הטובה היא קשה, והמידה הרעה קלה** - ישנן אינספור דרכים לפספס, אך רק דרך אחת לקלוע נכון. אותו האמצע, לעיתים, הוא פרטני - לא לכל אדם מתאים אותו האמצע. ולא לכל דבר יש אמצע.
+
+את המידות הטובות ניתן לדמות באופן עמוק לבריאותו של הגוף; כשם שהפרזה או המעטה בדבר מסוים יפגע בגופינו, המידות הטובות אחראיות באופן ישיר לבריאות הנפש. האתיקה היא ההרמוניה של הנפש.
+
+אריסטו מקביל את המידה הטובה לאומנות - על יצירת אומנות מעולה ניתן להגיד שהן תוספת והן חסך יפגמו בה - האופי הטוב הוא מעיין יצירת אומנות (לניטשה היה רעיון דומה - הניסוח שלו). משם גם מגיעה הלשון - כשמישהו אומר על מישהו שהתנהגותו *יפה*, כוונתו להתנהגות מוסרית, ולהיפך.
+
+# שיעור 8 - האתיקה הניקומאכית, קאנט
+## המידה הטובה של האופי
+יש שתי סוגים של מידה טובה - **שכלית** ו**מן האופי (*אתית*)**.
+אריסטו מתמקד בזו של האופי.
+
+אופן רכישת מידה טובה זו היא העשייה. 
+> שכל הדברים שעשייתם צריכה לימוד, הרינו לומדים אותם אגב עשייתם, כדרך שמתוך שנבנה בתים נהיה לבאנים, ומתוך שננגן בכינור נהיה לכנרים. באותה דרך עצמה נעשה צדיקים, כשנעשה מעשי צדק, מיושבים בדעתנו, כשנעשה מעשים של יישוב דעת, ובעשותנו מעשה גבורה ניעשה גיבורים
+
+החינוך הנכון, לפי אריסטו (ואפלטון) הוא להרגיש נכון את ההנאה והצער שמתלווים למעשים. האדם הטוב, כשעושה טוב, שמח בעשותו.
+
+> יש צורך בהדרכה מסויימת, החל מהגיל הצעיר ביותר, שתדריכנו להיות שמחים ומצירים באותם הדברים שמן הראוי לשמוח ולהצר בהם; החינוך הנכון אינו אלא זה.
+
+> הסגולה הטובה של האופי היא הנטייה הנכונה להנאה ולצער.
+{.info}
+
+^האינטואיציה^ ^הזו^ ^מריחה^ ^כמו^ ^מדעי^ ^ההתנהגות^
+
+תפיסה זו של אריסטו עומדת בניגוד גמור לתפיסה האפתית^1^ - לפיה משום שכולנו מרגישים רגשות ואלו מובילים לטעויות, הרי שצריך לפעול בצורה תבונית, הגיונית, ולא לפי הרגש^2^. אריסטו סבור, איפוא, שהגישה הנכונה היא לאמן את הרגשות, לא להתעלם מהן.
+
+^1^ - מלשון *apatheia* 
+^2^ - דימיון רב לתפיסה משפטית - אתה נשפט על טיב המעשה, לא על הרגש.
+
+אריסטו גם מציב את השאלה - אדם צריך להיות צדיק כדי לעשות מעשי צדק, אך מי שעושה מעשי צדק - הוא צדיק. האם אין כאן היפוך של הסדר ההסברי? ^עמ'^ ^45^
+
+מול שאלה זו אריסטו טוען שעצם המעשה אינו מעיד על טיב האדם - רק משום שעשית מעשה טוב, אין זה אומר שאתה צדיק. אופן המעשה - איך שהרגשת כשעשית אותו - הוא שקובע את טיבך, ולא המעשה עצמו.
+
+> \[ואילו] לגבי מעשים שבתחום הסגולות הטובות לא די בכך שיהיו בעלי איכות מסויימת, כדי שנוכל לומר עליהם שאמנם הם נעשים בצדק או ביישוב דעת, אלא לגביהם דרוש יתר על כן שגם העושה אותם יתמלאו בו כמה תנאים: ראשית, הוא צריך לעשותם תוך ידיעה; שנית, לעשותם מתוך שהוא רוצה בהם, ורוצה בהם לשמם; ושלישית, לעשותם מתוך דעה יציבה ובלתי הפכפכה.
+^ספר^ ^ב,^ ^עמ'^ ^46^
+
+אריסטו מציב שלושה תנאים בפסקה הזו להשלכה על טיב האדם. הצדיק הוא מי שעושה מעשה טוב, במודע, ברצון, ובדעה יציבה.
+
+בקפיצה לספר השישי ^עמ'^ ^152^, אריסטו מבחין בין סגולה טובה ממשית וטבעית.
+הסגולה הטובה הטבעית (דוגמת כנות, חריצות) עלולה לגרום לנזק רב בהיעדר ויסות. גם בעלי חיים מפגינים אותם, ללא תבונה - אך יש ביכולתן לגרום נזק. ויסות המידות הטבעיות לכדי מידות טובות 'ממשיות' נעשה באמצעות ה*פרונזיס* - החוכמה המעשית. מדוע, איפוא, עלינו להתאמץ כך לחקור את הסגולות הטובות במקום להישען על ה*פרונזיס* שיש לנו (שלא כמו בעלי חיים)?
+
+התשובה מורכבת.
+המידה הטובה הטבעית מכוונת למטרה טובה, והפרונזיס בוררת את האמצעים הנכונים. הצבת המטרה הנכונה בסיסה בחינוך טוב והיגיון בריא, והפרונזיס תכוון אותה. בהיעדר מידה טובה טבעית, נבזבז זמן רב בבחינת אפשרויות לא סבירות בפרזונזיס (למשל: יש התנהגויות בלי אמצע).
+
+פרונזיס לבד לא שווה הרבה. אופי טוב הוא חיוני להפעלה מוצלחת של שיקול הדעת התבוני. אי אפשר להיות אדם נבון, אך לא אדם טוב - ואי אפשר להיות אדם טוב בלא להיות אדם נבון.^155^
+
+> מתוך שאנו מתרגלים לבוז לסכנות ולעמוד בהן, הרינו נעשים אמיצי לב, ולכשנהיה אמיצי לב, נהיה מסוגלים מאין כמונו לעמוד בסכנות ^43^
+
+> אולם מה שטוב לנו ביותר אינו ברור אלא לאיש הטוב, שהקלקלה מעוותת את מחשבתנו וגורמת לנו שנטעה לגבי נקודות המוצא המניעות את פעולותינו. מכאן ברור שאי אפשר להיות איש נבון, בלא להיות איש טוב
+
+נוכחותה של מידה רעה תעוות את המחשבה, ותמנע מהאדם לבצע שיפוט נכון של המצב.
+אדם כועס, למשל, יצדיק מעשי אלימות מחמת כעסו, ואדם עצל, יצדיק את חוסר המעשה שלו בתירוצים אודות מטלותיו. המידה הרעה תקלקל את נקודת המוצא שמתוכה פעלנו. מי שכועס, ירגיש שמתגרים בו. הפחדן, יחוש שמאיימים עליו. בהיעדר המידה הרעה, ראיית העולם שלך תתעוות.
+
+## הנחת יסוד למטפיזיקה המוסרית
+> [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/kant.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork1.pdf)
+{.is-info}
+
+> לא יצויר דבר בעולם, ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להחשב לטוב לא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד.
+
+> העבודה של קאנט תיאורטית ומופשטת בהרבה מזו של אריסטו. יש הסבורים שבכך ההגות שלו 'טהורה' יותר, ויש הסבורים שכך מאבדת מהקשרה.
+{.is-warning}
+
+# שיעור 9 - הנחות יסוד למטאפיזיקה מוסרית
+> [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork2.pdf)
+{.is-info}
+
+## הרצון הטוב
+הרצון הטוב הוא תנאי הכרחי ומספיק למוסר - הוא *ה*מוסר בעצמו.
+מוסר שבבסיסו הרצון הטוב הוא מעיין מציאות נפרדת משאר החיים - המוסר הוא אך ורק פונקציה של **המבנה** של הרצון הטוב.
+התחום בו עוסק הרצון הטוב נקרא *דאונטולוגיה*^1^ - בניגוד ל*טלאולוגיה* של אריסטו.
+
+הרצון הטוב מחזק את הקשר האינטואיטיבי בין הקשר למוסר לאחריות שלנו - המוסר מתייחס רק לגבי מה שאנו אחראים עליו. אילו עשינו מעשה שלילי, אך אין ביכולתינו למנוע אותו - הרי שאין מקום לגנאי מוסרי, ולהיפך.
+
+^1^ - מלשון המילה היוונית *Deos* - חובה
+### מהו הרצון הטוב?
+הרצון הוא טוב כאשר הוא מציית לחובה ^26^. את השיטה שלו קאנט מאמין שהוא מפתח על יסוד אינטואיטיבי. המוסר בעיניו עוסק בציוים אינטואיטיבים (*מיהו היצור המוסרי? זה שעושה את שחובתו המוסרית לעשות*).
+
+הרצון הטוב, לפי קאנט, מוכל במושג החובה ומוגבל בתוכו במעצורים סובייקטיבים. הניגוד בין הרצון הטוב למעצורים האלו מבליט את מהותו של הרצון הטוב. 
+
+> אטימולוגיה באקראי: המילה 'מוסר' יוצאת מן השורש *לייסר*
+{.is-info}
+
+קאנט מתייחס בתורתו לעימות הזה (*כפי שטבוע בשפה ממש*) בין הרצון שלנו לעשות את מה שטוב לנו (*הנטייה*) לבין חובתינו המוסרית. העימות הזה מבליט את טבעו של הרצון הטוב, הנאבק עם כובד החובה. בחובה, כוונתו של קאנט היא המחויבות הפנימית לעשות את הדבר הנכון - בסתירה גמורה לאריסטו, שמציב את הטוב בתור הגורם המעצב את המצב הפנימי.
+
+קאנט מפריד בין פעולות מתוך החובה לפעולות בהתאם לחובה - פעולות בהתאם לחובה מקורן בנטייה. קאנט מדגים זאת במשל על חנווני - אם גובה מכל לקוחותיו מחיר שווה, משום שחובתו אינה לרמות, יש הבדל חשוב אם נהג כך משום שזו החובה, ובין אם נהג כך משום שלא רצה שלקוחותיו ידברו ויצא לו שם רע. בראשונה פעל מתוך החובה, אך בשנייה בהתאם לחובה - לא החובה היא המניע העיקרי שלו.
+
+> הפעולות **היחידות** שיש להן ערך מוסרי הן פעולות מתוך החובה.
+{.is-warning}
+
+התוצאה של ההפרדה הזו היא שקשה עד בלתי אפשרי לדעת האם פעולה שבוצעה היא באמת מוסרית - מעצם הקושי לדעת אם אדם פעל בהתאם לחובה או מתוך החובה. מכאן העניין המטאפיזי של הדבר - אמיתותו של הרצון הטוב נשגבת מאיתנו (ואינה נטייה פסיכולוגית שלנו), אבל התשתית שהוא בונה קיימת ורלוונטית.
+
+## החובה
+### מהי החובה?
+> חובה היא הכרחיותה של פעולה מתוך הכרת-כבוד לחוק
+^עמ'^ ^33^
+
+בהגדרה מפוצצת זו יש ארבע מושגים:
+- פעולה
+- הכרח 
+- חוק
+- כבוד
+
+#### החוק
+החוק מתקשר באופן ברור מאליו לחובה. החוק מטבעו מציב דרישות - לעיתים מוחלטות (דוגמת חוקי הטבע, חוקי המדינה). קאנט סבור שכל חוק באשר הוא חוק הוא כללי והכרחי - ותוכנו אינו העניין המהותי; מדובר במושג צורני (פורמלי). באשר לחוקי המוסר, בהגדרה זו תמונה בעיה: מעצם היותו הכרחי, הוא שולל לכאורה את הבחירה שלנו בענייני מוסר - אם זהו החוק, הרי שכולם יתנהגו כך. בפועל, אין זה המקרה.
+
+המובן של הכרחיות שקאנט מתאר אינו של התוצאה בפועל - בדומה למעשינו בעולם, לא תמיד יהיה לנו על כך שליטה. אם זה ההכרח, אין זה אומר שכך יהיה. ההכרחיות פה מבטאת *דרישה* - ה*רצון* שהחוק מבטא. הדרישה שמבטאת ההכרחיות היא בלתי-מתפשרת.
+
+קאנט מציג את מחשבתו דרך שני סוגי ציוויים: צו היפוטתי וצו קטגורי.
+
+**צו היפוטתי** הוא התנייה הגיונית של אמצעים על ידי תכליות (אתה רוצה לרזות? תעשה דיאטה, אתה רוצה להצליח? הקשב למורה). *בהינתן תכלית מסוימת, נגזרים האמצעים* ^מוסר^ ^טילאולוגי^. בצווים הללו חסרה ההכרחיות שקאנט מחפש במוסר - באפשרותך לוותר על מימוש התכליות ובכך להיפטר גם מן האמצעים. אפילו חוקי המדינה עונים לעיתים להגדרה זו ('לא אוהב את החוקים? תעבור למדינה אחרת').
+
+לעומת אלו, המוסר הוא התחום היחיד במציאות שלנו שהוא **צו קטגורי** - עשה מה שתעשה, אינך יכול לברוח ממנו או לוותר עליו. הצו הקטגורי דורש גישה בלתי-טלאולוגית - הציווי שלא הוא *בלתי מותנה*.
+
+
+### הצו הקטגורי
+
+הצו הקטגורי בנוי על דרך השלילה: הוא בלתי מותנה ובלתי תלוי. התכליות, אפילו האושר כפי שסבור אריסטו, הם קונטינגנטיות - הן לא נתונות לכולם. המוסר הקטגורי אינו מבוסס על הנחות כאלה: הוא מוחלט, והרצון הטוב שבבסיסו הוא טוב ***כשלעצמו***. המוסר אינו תלוי לא ברצונותיו של הפרט, לא במצוינות כלשהי (*אאודמונייה*) ואף לא בשאיפותיה הכוללות של הרווחה.
+
+אבל כיצד ניתן להעלות על הדעת שהצו הקטגורי אפשרי? מדוע עולה שאלה כזו?
+
+ההגדרה של פעולה כוללת התייחסות למטרה - אך אם המטרה אינה מהות העניין, מה יכול להיות הצו הקטגורי? אם אנו 'פועלים' מתוך צו קטגורי, איננו פועלים מתוך מטרה ומכאן שאיננו פועלים כלל. אולי הצו הקטגורי הוא רק תקוות שווא, ומכאן שהוא תיאוריית טעות? (*יש מוסר רק אם אין דטרמיניזם, יש דטרמיניזם, אין מוסר; יש מוסר אם יש צווים קטגוריים, אין צווים קטגוריים, אין מוסר*)
+
+שני קצוות חוט יכולים לסייע לנו:
+- הצו הקטגורי צורני לחלוטין - אין בו תוכן (הווה אומר צורני)^?^
+- הצו הקטגורי חייב להיות כללי, ולכן חייב להיות עקרון צורני שמבטא כלליות ותו לא.^?^
+
+בעקרונות אלו מנסח קאנט את הצו הקטגורי ^78^:
+
+> עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי.
+
+מה דורשת מאיתנו נוסחה משונה זו?
+### הכלל המעשי
+הכלל המעשי הוא כלל פעולה סובייקטיבי ('אם מישהו תוקף אותך, הפנה את הלחי השנייה; תמיד השתדל להגדיל את אושרך באמצעים שאינם מסוכנים') - כל *פעולה* באשר היא כוללת כלל מעשי (צו היפוטתי). כדי לפעול בצורה מוסרית, קאנט אומר שעלינו להעמיד כלל מעשי זה במבחן - האם אנו יכולים לרצות שכלל מעשי זה יהיה החוק של הכלל.
+
+> בתמצית, השיפוט המוסרי נשען על שאלה פשוטה אחת - האם הכלל המעשי יכול לעמוד בהכללה. אם לא, הרי שאינו מוסרי.
+{.is-info}
+
+> **המוסר אינו בא לקדם שום תוכן מסוים**, אלא מעמיד במבחן צורני כל פועלה אפשרית. רק אם זו עוברת את המבחן, זוכה היא לתוקף מוסרי ובכלל.
+{.is-warning}
+
+
+
+
+# שיעור 11
+> [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/mill_-_utilitarianism.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/mill--utilitarianism.pdf)
+{.is-info}
+
+## נוסחת האנושות של הצו הקטגורי
+
+> עשה פעולתך כל שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד
+
+קאנט מספק לנו ניסוח נוסף זה של הצו הקטגורי.
+
+# שיעור 12 - התועלתנות
+ג'ון סטיוארט מיל (1806-1873) הגה את תיאוריית התועלתנות של המוסר, לפיה הטוב המוסרי הוא זה אשר בעקבותו סך כל האושר בעולם הוא המירבי. התועלתנות היא התיאוריה המוסרית הרחבה והמוכרת ביותר בעולם כיום.
+
+> It seems to me self-evident that knowingly to do an action which would make the world, on the whole, really and truly worse than if we had acted differently, must always be wrong.
+\- G.E.Moore, Ethics
+
+> If a law or an action doesn't do any good, then it isn't any good
+
+המרשם התועלתני דורש חישוב כיצד למטב את ההנאה ולמזער את הכאב. מה שגורם הנאה או כאב תלוי בתפיסתו של הפרט, בניגוד לתפיסה הקנטיאנית לפי רק המטאפיזי הוא המדויק. התועלתנות דורשת *אי משוא-פנים* - היא דורשת מן הפרט לפשוט מעצמו את מניעיו הפרטניים ולנהוג בצורה ניטרלית ואובייקטיבית. מגמה זו דומה לקנטיאניזם - שתי התורות תובעות הכללה, אם כי במובנים שונים.
+
+אותה הנאה אינה הדוניזם פשוט - ההנאות, אומר מיל, נבדלות בטיבן ובאיכותן. מעצם איכות זו של ההנאה ששואף אליה האדם - הגבוהה יותר מההנאה הפשוטה - אין מדובר בהדוניזם, הפונה לכאורה לחלקו הבהמתי של האדם.
+## "על מין הוכחה שאפשר לתת לעקרון התועלת"
+בבסיסה של כל שיטה ניצבים עקרונות כה בסיסיים עד שלא ניתן לתת להם הוכחה חותכת, טוען מיל. בכל זאת, מציב מיל עקרון בסיסי בבסיס השיטה שלו - אודות מה האושר ומה הכאב^85^.
+
+> אי אפשר לתת נימוק לדבר שהאושר הכללי הוא רצוי, אלא זה בלבד שכל אדם רוצה באשרו שלו במדה שהוא מאמין שאפשר להשיגו. אך מכיוון שזו היא עובדה, יש לנו לא רק כל ההוכחה שמרשה לנו טבע העניין, אלא גם כל מה שאפשר לדרוש כדי להראות שהאושר הוא דבר טוב: שאשרו של כל אדם, הוא דבר טוב לאדם ההוא: ושהאושר הכללי הוא, איפוא, דבר טוב לקיבוץ של כל בני האדם גם יחד.
+
+מיל פותח בכך באינטואציה הבסיסית לפיה כל אדם שואף לאושר שלו. לכן, טוען מיל, האושר הוא הטוב עבור האדם. אולם במהלך זה יש קושי - הכשל הנטורליסטי. הסקת מסקנות כוללניות מהנחות תיאוריות היא כשל לוגי (אם אדם עזר לי, איני יכול להסיק מכך שיש לי חובה כלפיו, בהיעדרה של הנחה מובלעת נוספת).
+
+מיל ממשיך לטעון שכתוצאה מכך, האושר הכללי הוא הטוב לכלל בני האדם. אולם טענה זו אינה עונה לצו התועלתני - הדורש מכלל בני האדם לרצות את טובתם של כלל בני האדם כפרטים - ולא רק כקבוצה.
+
+# שיעור 13 - הגיניאולוגיה של ניטשה
+> [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche-genealogy-ch1.pdf)
+{.is-info}
+
+## ה'שליחות הנבואית' של ניטשה
+ניטשה תופס את עצמו כ*א-מורליסט* - לדעתו, הערכים המוסריים בכלל הם שגיאה. המוסר *עצמו* הוא הזוועה הגדולה בהיסטוריה האנושית, וניטשה שואף לחשוף אותו במעיין פאתוס נבואי גדול.
+
+שלושת הפילוסופים שדיברנו עליהם עד כה כולם מנסים לשכנוע אותנו שהמוסר הוא תוצר של התבונה שלנו - טענה שניטשה שולל בבסיסה. כחלק מבשורתו על 'מות האלוהים', ניטשה שולל את התורות המוסריות המטאפיזיות שמציבות לנו סלע איתן להישען עליו - וזורק אותנו במציאות היראקליטית איתה עלינו להתמודד.
+
+בתוך התמודדות זו, עלינו להבין מהיכן הגיע אותו *ניצחון* של המוסר - חקירה *גיניאולוגית*. 
+
+הפילוסופים תמיד הסכמו שלהיות מוסרי זו הפסגה של הטוב - טיב הויכוח ביניהם הוא על היישום. ניטשה לוקח צעד אחורה ושואל על ***ערכו*** של המוסר - האם המוסר עצמו הוא טוב או רע?
+
+> באילו נסיבות המציא לו האדם שיפוטים ערכיים אלה "טוב" ו"רע", ומהו הערך שלהם עצמם? האם עיכבו או קידמו את הצמיחה האנושית עד כה? המהווים הם אות לצוקתם, לדלדלותם, לניוונם של החיים? או להיפך, שמא מתגלים בהם עושרים, כוחם, רצונם של החיים, עוזם, בטחונם, עתידם? על כל אלה מצאתי והעיזותי כל מיני תשובות.
+^223^
+
+## מוסר האצילים ומוסר העבדים
+ניטשה מבצע הבחנה בין שני סוגי מוסר - *מוסר האצילים* המציב את ה**טוב** מול **רע**, ו*מוסר העבדים* המציב את ה**טוב** מול ***רוע***. מוסר העבדים הוא זה שדבקנו בו עד כה. 
+
+אותו טוב אצילי הוא מה שמקדם ומעצים את כוחות החיים שבנו - אומץ, גדלות נפש, אמתיות, עוצמה, יצירתיות ושמחה טבעית. מהיותו סוג של גדלות, טוב זה בהכרח אינו יכול להיות שוויוני.
+
+אותו מוסר האצילים הוא נחלת העבר - היוונים ההמוריים, היהודים המקראיים - התמודדות כנה ואמיצה (*יציאה אל האויב עם הפגיון ביד*). אלא שמאז ההגות הסוקראטית, נוצר מוסר נביאי, מסרס, שנפוץ מההגות היוונית ומן היהדות אל העולם הנוצרי ולתרבות המערבית בכלל.
+
+מתוך מוסר זה, המון של קטני נפש (*עבדים*), מתוך טינה עמוקה^1^, קשרו כדי לגבור עליהם בכוחות משותפים - *מרד העבדים בשדה המוסר*. משום כך, הפכו את הסדר מוסרי - ה*רוע* הוא אותו טוב אצילי בדיוק, וה*טוב* הוא הביטול העצמי שגורר שוויון. החזק חובתו להגביל עצמו למען החלש, בשם אותו שוויון - וזהו המוסר שניצח ונקרא כיום בפשטות 'הטוב המוסרי'.
+
+אותו *טוב מוסרי* מקורו בפסיכולוגיה של העבדים - לא בתבונה כפי שהוא מתיימר. מקורו בצורך הכוזב ל'צור' מוסרי, שנובע מפחדנות. רק הטוב האצילי, הוא הטוב האמיתי, למול טוב העבדים שהוא תגובתי בלבד. במקום לשאוף למצוינות, אותו טוב עבדים כוזב נסוב סביב האשמת האחר - עדות לאומללות ונחיתות. 
+
+משום קידוש זה של סירוס העוצמה שניצב בבסיסה של החברה, ניטשה מגדיר אותה כחולנית. 
+
+
+## מוסר ואוטונומיה
+ניטשה סבור שהתבונה חונקת את הרגשות והאינסטינקטים הגדולים שמקורם בעוצמת החיים שלנו, ומהווים את הביטוי לעצמיות שלנו. אותם רגשות ואינסטינקטים, בעוד שיש לעדן אותם, הם הטוב האמיתי, שמוסר העבדים שולל. שאיפתו לאמת מוחלטת שתדריך את המעשים שלנו אינה אטונומיה, אלא *הטרו*נומיה.
+
+> היעשה למה שהינך!
+
+
+
+^1^ - *ressentiment*

פילוסופיה/בודהיזם.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: בודהיזם כפילוסופיה
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-18T11:45:21.465Z
+date: 2024-01-18T11:45:23.440Z
 tags: סמסטר א, פילוסופיה, קורסים כלליים, שנה ב, בודהיזם
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z

פילוסופיה/הציטוטים.md

@@ -0,0 +1,144 @@
+---
+title: הציטוטים
+description: הרשם את חבריך; עלוב באויבך; בזבז את זמנך!
+published: true
+date: 2024-01-14T12:44:36.354Z
+tags: 
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-03-17T13:53:58.107Z
+---
+
+# על הוויה
+> כי אותו דבר הווה להוויה ולהכרה
+For the same thing is for thinking and for being
+**פארמנידס**, ***על הטבע***[^19]
+
+# על החיים
+---
+> Being is meant in more than one way, but pointing towards one meaning and some one nature rather than ambigiously
+מה שהווה נאמר באופנים רבים, אבל תמיד כלפי מובן אחד וטבע אחד כלשהו, ולא רק בשיתוף השם
+**אריסטו**, ***מטאפיזיקה***[^15]
+{.success}
+---
+> כערימה מגובבת באקראי סדר העולם היפה ביותר...
+**היראקליטוס**, ***על הטבע***[^2]
+---
+>This world is mere change, and this life, opinion
+> **אאורליוס**, ***הגיונות***[^10]
+---
+> The Master said, ‘At fifteen I set my heart on learning; at thirty I took my stand; at forty I came to be free from doubts; at fifty I understood the Decree of Heaven; at sixty my ear was atuned;  at seventy I followed my heart’s desire without overstepping the line
+> **קונפיוציוס**, ***המאמרות***[^25]
+---
+# על האדם
+> All human beings by nature stretch themselves out towards knowing
+כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת
+**אריסטו**, ***מטאפיזיקה***[^16] 
+{.success}
+---
+> חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם
+> The unexamined life is not worth living
+> **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אפולוגיה***[^3]
+---
+> Commencer à penser c'est commencer d'être miné
+> Beginning to think is beginning to be undermined
+**קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס***[^13]
+{.warning}
+---
+> It is better to be a human being dissatisfied than a pig satisfied; better to be Socrates dissatisfied than a fool satisfied
+**מיל**, ***תועלתנות***[^18]
+---
+> Awakened to life out of the night of unconsciousness, the will finds itself as an individual in an endless and boundless world, among innumerable individuals, all striving, suffering, and erring; and, as if through a troubled dream, it hurries back to the old unconsciousness
+מתוך ליל חוסר ההכרה ביקיצה אל החיים מוצא את עצמו הרצון בתור פרט בעולם נטול סוף וגבול, בין אינספור פרטים, כולם שואפים, סובלים תועים; וכמו עקב חלום רע ממהר הוא לחזור אל חוסר ההכרה הישן.
+**שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם***[^20]
+{.warning}
+---
+>  Reflect that nothing merits admiration except the spirit, the impressiveness of which prevents it from being impressed by anything
+> **Seneca**, ***Letters From a Stoic***[^21]
+---
+> What use is the ability to measure out a portion of an acre with an accuracy extending even to the bits which elude the measuring rod if I’m upset when some high-handed neighbour encroaches slightly on my property? The geometrician teaches me how I may avoid losing any fraction of my estates, but what I really want to learn is how to lose the lot and 
+still keep smiling
+> **Seneca**, ***Letters From a Stoic***[^22]
+---
+
+# על הקיום
+
+---
+> [^17]Memento Mori
+> זכור שתמות
+{.warning}
+---
+> The struggle itself toward the heights is enough to fill a man’s heart. One must imagine Sisyphus happy
+**קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס***[^14]
+> {.success}
+---
+> אנו עוברים ואיננו עוברים באותם הנהרות. אנחנו היננו ואנחנו איננו.
+**היראקליטוס**, ***על הטבע***[^1]
+---
+> Moriatur anima mea mortem philosophorum
+> מי ייתן ונשמתי תמות מוות פילוסופיים
+> **שטראוס**[^7]
+---
+# על הצדק
+> וכך דינו של הצדק: שימשול הנעלה יותר על מי שנופל ממנו, ויגדל חלקו ממנו
+> **אפלטון** (מפי **קאליקלס**), ***גורגיאס***[^5]
+{.warning}
+---
+> כי הלוגוס, שליט רב עוצמה הוא
+> Speech is a powerful lord
+> **גורגיאס**, ***בשבחי הלני***[^4]
+{.warning}
+---
+> החזק עושה את מה שהוא חפץ לעשות, והחלש סובל את מה שהוא חייב לסבול
+> **תוקידידס**, ***תולדות המלחמה הפלופונסית***[^6]
+{.warning}
+
+# על המוסר
+---
+> האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?
+> **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אאותיפרון***[^8]
+---
+> וליבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו
+> **אריסטו**, ***אתיקה ניקומאכית***[^9]
+---
+> עשה פעולתך כל שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד
+> **קאנט**, ***הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית***[^12]
+---
+> Try also how a good man's life will agree with thee. Thou hast had experience of that other kind of life: make now trial of this also
+> **אאורליוס**, ***הגיונות***[^11]
+---
+> No man’s good by accident. Virtue has to be learnt. Pleasure is a poor and petty thing. No value should be set on it: it’s something we share with dumb animals – the minutest, most insignificant creatures scutter after it. Glory’s an empty, changeable thing, as fickle as the weather. Poverty’s no evil to anyone unless he kicks against it. Death is not an evil. What is it then? The one law mankind has that is free of all discrimination. [...] Philosophy has no business to supply vice with excuses[^24][.]
+> **סנקה**, ***מכתבים ללוקילוס***
+---
+> Only when the cold season comes is the point brought home that the pine and the cypress are the last to lose their leaves
+> **קונפיוציוס**, ***המאמרות***[^26]
+---
+> There is no "being" behind doing, effecting, becoming; "the doer" is   merely a fiction added to the deed. The deed is everything
+> **ניטשה**, ***על הגיניאולוגיה של המוסר***[^27]
+
+[^1]: היראקליטוס, [רסיס 49](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס)
+[^2]: היראקליטוס, [רסיס 124](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס)
+[^3]: אפלטון, [אפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)
+[^4]: גורגיאס, [בשבחי הלני](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס)
+[^5]: אפלטון, [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס)
+[^6]: תוקידידס, *תולדות [המלחמה הפלופונסית](/כלליים/מלחמה#המלחמה-הפלופונסית)*
+[^7]: ליאו שטראוס (ר' [פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון))
+[^8]: אפלטון, אאותיפרון
+[^9]: אריסטו, [אתיקה ניקומאכית](https://logos.pukeko.xyz/he/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94/%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94#%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-6-%D7%9E%D7%94%D7%95-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%A8), ספר 1
+[^10]: מרקוס אאורליוס, רעיונות. ספר 4, חלק 3 
+[^11]: מרקוס אאורליוס, רעיונות. ספר 4, חלק 21
+[^12]: עמנואל קאנט, *נוסחת האנושות*, הנחות יסוד למטאפיזיקה מוסרית 
+[^13]: אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס, פרק 1: היגיון והתאבדות
+[^14]: אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס, פרק 4: המיתוס של סיזיפוס
+[^15]: אריסטו, [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), ספר גמא, פרק 2 (1003b)
+[^16]: אריסטו, [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#כל-בני-האדם-חושקים-מטבעם-לדעת-האמנם), ספר אלפא, פרק 1 (980a21)
+[^17]: סיסמא לטינית מוכרת - ר' [ערך בויקיפדיה](https://en.wikipedia.org/wiki/Memento_mori)
+[^18]: ג׳ון סטיוארט מיל, התועלתיות, פרק ב׳
+[^19]: פארמנידס, רסיס B3
+[^20]: ארתור שופנהאואר, *על אפסות החיים ועל הסבל שבהם* (On the Vanity and Suffering of Life). בתוך: *העולם כרצון וכדימוי*, כרך 1, פרקים 56-59. 
+[^21]: Seneca, *Letters From a Stoic*, Letter VIII 
+[^22]: Seneca, *Letters From a Stoic*, Letter LXXXVIII 
+[^23]: Seneca, *Letters From a Stoic*, Letter CXXIII
+[^24]:
+[^25]:
+[^26]:
+[^27]: חלק 13

פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: דקארט - הגיונות על הפילוסופיה הראשונית
 description: 
 published: true
-date: 2024-01-16T12:14:35.941Z
+date: 2024-01-16T12:14:38.841Z
 tags: 
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z

פילוסופיה/חדשה/מבוא.md

@@ -0,0 +1,28 @@
+---
+title: מבוא לפילוסופיה חדשה
+description: Cogito, ergo sum
+published: true
+date: 2024-01-14T12:45:23.486Z
+tags: פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-12-31T11:20:21.862Z
+---
+
+> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49798), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2573539)
+{.info}
+
+
+הקורס יעסוק בפילוספים של העת החדשה, תחילה ב**רציונליסטים** - **דקארט**, **ספינוזה** ו**לייבניץ**, ואחר כך ב**אימפריציסטים[^6]** - **לוק**, **בארקלי** ו**יום**, שהתווכחו עד זוב דם על כל דבר קטן, בערך. לבסוף כל זה יתנקז לקודש הקודשים, **עמנואל קאנט**.
+
+המחלקות בין שני הזרמים התגלגלה עד היום - הזרם הרציונליסטי מכונה **פילוסופיה קונטיננטלית[^7]**, והאימפריציזם הוא ה**פילוסופיה האנליטית**.
+
+בעוד שכל אחד מהפילוספים הללו הגה שיטה שלמה, המבקשת להבין את המציאות כולה, אנו נתמקד בשני היבטים: *תורת ההכרה*[^9] ו*מטאפיזיקה*[^8], הניצבים בראש השקפת עולמם המקיפה.
+
+התקופה ה'חדשה' החלה אצל דקארט והגיעה לשיאה עם קאנט והנאורות[^10]. היא מאופיינת בעיסוק הולך וגובר בכוחה של *התבונה*, על חשבון התיאלוגיה שהייתה דומיננטית בימי הביניים[^11]. 
+
+[^6]: כולם בריטים - אנגלי, אירי וסקוטי - ולפיכך מכונה הזרם לעיתים ה*אימפריציזם הבריטי*.
+[^7]: מקור השם הוא מוצאם של הפילוסופים המשמעותיים בזרם זה, באירופה (לעומת בריטניה, ארה"ב בזרם האנליטי).
+[^8]: אונטולוגיה, תורת היש -  "חקר היש באשר הוא יש". *מאז ומעולם ניצבה המטאפיזיקה בקדמת המדעים*, אמר קאנט
+[^9]: אפיסטמולוגיה, והקשר בין הסובייקט ("המכיר") למציאות ("המוכר")
+[^10]: קאנט נחשב לדובר המובהק ביותר של רעיון זה, כפי שניכר בטקסט הקצר שכתב, *'תשובה לשאלה - מהי נאורות?'*
+[^11]: גם ביוון העתיקה העיסוק העיקרי היה בתבונה, ובעיקר בקרב האריסטוקרטיה. הנצרות, דתם של העניים, העבדים והמסכנים, הציגה כנגד מוטיב הפוך - השכל כפוף לחלוטין לאמונה ולאל; מה שבכוחו של השכל לחשוף קטן מאין-שיעור ממה שמכילה האמונה. בעת החדשה ההיפוך הזה מתרחש שוב - השכל אינו כפוף לאמונה, אלא האמונה כפופה לשכל; האמונה הרצויה היא זו הלוגית. אלא שבתקופה החדשה, לראשונה, הפילוסופיה נהפכת לנחלת הכל - לא רק האריסטוקרטיה ואנשי הדת, אלא גם הציבור, והנשים - והספרים נכתבים בשפות שלהם, ולא בלטינית או יוונית.

פילוסופיה/טבע.md

@@ -0,0 +1,164 @@
+---
+title: מבוא לפילוסופיה של הטבע
+description: Περὶ Φύσεως
+published: true
+date: 2024-01-14T12:44:38.644Z
+tags: שנה א, פילוסופיה, סמסטר ב, פילוסופיה של הטבע
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-03-09T08:09:24.533Z
+---
+
+# [מבוא לפילוסופיה של הטבע](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=47011)
+
+![casala.jpg](/פילוסופיה/טבע/casala.jpg)
+^הוילה^ ^הרומאית^ ^בקזאלה,^ ^פיאצה^ ^ארמרינה,^ ^סיציליה^
+
+
+> [סילבוס](/פילוסופיה/טבע/introduction_to_the_philosophy_of_nature_-_syllabus_-_2022-2023.pdf), [סיכום חומר הקורס](/פילוסופיה/טבע/introduction_to_the_philosophy_of_nature_summaries-2022-2023.pdf) 
+{.is-info}
+
+> ר' - סטאנלי קוואל - הגדרה לפילוסופיה (חינוך למבוגרים)
+{.is-success}
+
+נושא הקורס - שאלות אודות הקשר בינינו לבין הטבע (*לא* מדעים), המחקר הכללי ביותר אודות מה שיש ומה שיכול היה להיות (הכלכלה - יצור 'השווקים', הביולוגיה - יצור 'החיים' וכו').
+
+
+תחת הפילוסופיה של הטבע נופלות ה**אפיסטמולוגיה** (הפילוסופיה של הידיעה - מה ניתן לדעת?) וה**מטאפיזיקה** (מה יש, ומה יכול היה להיות).
+
+# בעיית הגוף-נפש
+> [מאמר #1](/פילוסופיה/טבע/gertler_-_in_defense_of_mind-body_dualism.pdf), [מטלת כתיבה #1](/פילוסופיה/טבע/la_premiere_philosophie_de_la_nature_en_anglais-rewritten.docx)
+{.is-info}
+
+# פיזיקליזם כבסיס המדע
+
+> מדע (Science): גוף ידע המנסה לחזות ולהסביר תצפיות[^1]
+{.is-success}
+
+בעיית הגוף-נפש עוסקת במתח בין הפילוסופיה לפיזיקה - המדע הבסיסי ביותר, המתיימר לחקור *הכל*. התזה הפיזיקלית סבורה שהכל חומרני - מעצם חקר חוקי הטבע של החומר, חוקרים הכל. המדעים כולם יכולים להיחשב במקרים פרטיים שונים של הפיזיקה - הכימיה אינה אלא סידור מסוים של אטומים, הביולוגיה אינה אלא סידור מסוים של חומרים כימיים, הפסיכולוגיה אינה אלא חקר המערכות הביולוגיות עם נפש, וככה הלאה. ההצלחה המסחררת של המדעים בעידן האחרון מאפשרת לנו להסביר יותר תצפיות ותופעות מאי פעם - ולאורה של הצלחה זו שואף ל'מדע של הכל', איחוד המדעים (Grand Unified Theory). צמצום זה של המדעים חזרה אל הפיזיקה היא התקווה הגדולה של המדעים המודרניים. עד כה, התהליך הזה מוצלח; יש הטוענים אפילו כי זהו המפעל האנושי המוצלח ביותר.
+
+בתפיסה המודרנית, אנו מזהים את **הטבעי** בתור **הפיזיקלי** - אנו מתקשים להאמין לכל מה שאינו מתחייב לתורות המדעיות שלנו. כל מה שנופל מחוץ להגדרה זו, מכונה בפינו ה*על-טבעי*.
+
+> התזה הפיזיקליסטית (תזת הנסמכות - Supervenience thesis):
+> כל[^2] העובדות מתקיימות הודות לעובדות הפיזיקליות[^3]
+> All the facts obtained **in virtue of**[^4] the physical facts
+{.is-success}
+
+למשל, אם אתה מקווה לשלום עולמי - בעוד שמדובר בעובדה, אין זו עובדה פיזקלית. הטענה הפיזיקליסטית היא שאילו נשכפל את העובדות הפיזיקליות - שתהיה האדם שאתה, עם המאפיינים שלך, באותו המקום הפיזי - אתה בהכרח תקווה גם לשלום עולמי. הפיזיקלים *אינו* טוען שכל העובדות הן פיזיקליות.
+
+> כמה דוגמאות לטענות שמיושבות, או לא מיושבות, עם תזת הנסמכות הפיזיקליסטית:
+1. היו יכולות להיות לאורי בק 3 עיניים < מתיישב עם פיזיקליזם
+2. דברים אדומים היו יכולים להיראות לאורי בק אחרת מכפי שהם נראים ממש < מתיישב עם פיזיקליזם
+3. כל העובדות הפיזיקליות היו יכולות להיות בדיוק כפי שהן ממש וגם **דברים אדומים היו נראים לאורי בק אחרת מכפי שהם נראים ממש** < לא מתיישב עם פיזיקליזם
+4. כל העובדות **הפיזיקליות** היו יכולות להיות בדיוק כפי שהן ממש, וגם כל בני האדם היו *זומבים*. < לא מתיישב עם פיזיקליזם
+{.is-info}
+
+
+
+[^1]: ר' גם: [ההגדרה למדע מתוך 'מבוא לפסיכולוגיה א'](https://logos.pukeko.xyz/he/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94#%D7%9E%D7%94%D7%95-%D7%9E%D7%93%D7%A2)
+[^2]: הכוונה היא גם לאורך הזמן - כל העובדות בעבר, בהווה ובעתיד
+[^3]: ככל שיעלה בכוחה של הפיזיקה *השלמה*, שעתידה לבוא, להסביר אותן
+[^4]: זה בלתי אפשרי שכל העובדות הפיזיקאליות יתקיימו בדיוק כפי שהן אך שהעובדות לא יתקיימו בדיוק כפי שהן.
+
+## מהן עובדות?
+
+> עובדה:
+> מצב עניינים 
+> State of affairs
+{.is-success}
+
+העובדות הן יחס בין בין עצמים לתכונות.
+דוגמאות ל**עצמים** (Individual): *המספר ארבע, ד"ר אורי בק, יום שלישי ה14 במרץ 2023, החתולה הרייט, החומר מימן*.
+דוגמאות ל**תכונות**: *להיות ירוק, מרובע, טוב, מימן (המימניות של המימן)*.
+דוגמאות ל**יחסים**: *X אוהב את Y, X גבוה מY,* וכדומה.
+ה**עובדות** הן המצב שמורכב ממימוש של תכונה או יחס ע"י עצם או עצמים.
+
+העצם קרמיט הוא מממש את התכונה של הירוק - לפיכך, עובדה היא שקרמיט הצפרדע הוא ירוק.
+
+
+## פיזיקליזם מצמצם (Reductive Physicalism)
+
+הטענה בבסיסו של הפיזיקליזם המצמצם היא פשוטה - *כל* תכונה **זהה** לתכונה פיזיקלית כלשהי.
+
+הזהות היא היחס *הקטן ביותר* - זהו היחס המתקיים בהכרח בין כל דבר לעצמו, ולא מתקיים בין כל דבר לשום דבר אחר.
+כשהיא מתקיימת, היא מתקיימת בהכרח - אני בהכרח זהה לעצמי[^6], ומים זהים לH^2^O.
+
+ההכרח הזה מייחד אותו מיחסים אחרים, דוגמת התאמה (לכל דבר עם לב יש גם ריאות), או סיבתיות (בכל פעם שאבן כזו וכזו פוגעת בחלון כזה וכזה, החלון נשבר) - המצבים המתוארים *אפשריים*, אך שונים ממה שמתרחש בפועל. 
+
+[^6]: האמנם? זה *צורח* [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/היראקליטוס_פארמנידס)!
+
+# דואליזם
+הדואליזם אינו מקבל את הנחת היסוד של הפיזיקלזם - וטוען שהעולם *יכול* היה להיות כך שהעובדות הפיזיקליות שלו היו זהות, אך העובדות האחרות שונות ממנו. בתמצית, **הדואליזם *שולל* את תזת הנסמכות**.
+
+המניע העיקרי לדואליזם היא בעיית הגוף-נפש. שלא כרוב המדעים, אנו מתקשים להסביר מצבים פסיכולוגיים כתוצר של עובדות פיזיקליות. 
+
+> על אודותיות[^5]: הרבה מצבים פסיכולוגיים הם *על אודות* דברים אחרים (מהם עצמם).
+{.is-success}
+
+למשל, אם אני חושש ממלחמת עולם שלישית - המצב הפסיכולוגי הוא חשש, אך הוא *על אודות* מלחמת עולם שלישית - מושא אחר לגמרי.
+מושג זה ייחודי לענף הפסיכולוגיה - אין תשובה, למשל, לשאלה *על אודות מה* המסה של האלקטרון - היא פשוט המסה של האלקטרון.
+
+תכונה נוספת של מצבים פסיכולוגיים היא אופיים הפנומנלי - יש תשובה לשאלה *איך זה להיות* בעל המצב הפסיכולוגי.
+למשל, אם כואבות לך השיניים, ניתן לשאול *איך זה לחוות כאב שיניים?*. אם אתה צופה בשקיעה, ניתן לשאול *איך זה לחוות את השקיעה הזו?*. זו תכונה חסרת תקדים במדעים - אי אפשר לשאול *איך זה להיות גז מימן* או *איך זה להיות בעל 10 פרוטונים*.
+
+[^5]: *à propos* בצרפתית. אין שום סיבה לתרגום הזה.
+
+
+
+# פונקציונליזם
+> [מאמר #2](/פילוסופיה/טבע/putnam_-_the_nature_of_mental_states.pdf)
+{.is-info}
+
+
+[פיזיקליזם מבוסס נטייה התנהגותית (Behaviourism)](https://plato.stanford.edu/entries/behaviorism/) נזנח בצד הדרך של הפילוסופיה המודרנית לטובת [הפונקציונליזם](https://plato.stanford.edu/entries/functionalism/), שאומר כך:
+
+> כל תכונה נפשית זהה לתכונה פונקציונלית
+
+אבל מהי *תכונה פונקציונלית*?
+
+במאמרו, הילארי פאטנם מגדיר תכונה פונציונלית כ*פונקציונליזם של מכונה*:
+
+> כל תכונה מנטלית זהה לתכונה מהסוג להיות במצב S של אוטומטון הסתברותי[^6] ^(אנדטרמיניסטי)^ M
+
+תכונה מנטלית דוגמת כאב שיניים, חשש ממלחמת עולם שלישית וכדומה.
+
+אוטומטון הסתברותי הוא מכונה כך ש:
+- היא יכולה להיות בכל רגע להיות מאחד ממספר סופי של מצבים פנימיים
+- לקבל אחד ממספר סופי של קלטים
+- לפלוט אחד ממספר סופי של פלטים
+
+האוטומטון עובד כך שכל קלט משנה את המצב הפנימי שלו כך שיפלוט פלט תבוני. אותו מצב פנימי מכיל בתוכו את הקלטים כך שיידע לתת את הפלטים התבוניים המתאימים. 
+כל מצב פנימי של אותו אוטומטון, יחד עם הקלט שהוא מקבל ברגע מסוים, קובעים הסתברות כלשהי שהאוטומטון יעבור לכל מצב פנימי אחר ויפלוט פלט תבוני כלשהו.
+
+ניתן (לנסות) ולתאר את האסון הזה כך:
+
+```
+t=0, input x, state S1 -> output y1 (p = 0.1) ---> t=1, input x, state S2, output y2
+```
+
+כלומר, אם אני אוטומטון M בנקודת זמן t=0, מקבל קלט x בעודי במצב פנימי S1 (מה שמוביל לפלט y1 - אבל זה לא מעניין אותי כרגע), ישנה הסתברות מסוימת (דוגמת 0.1) שאעבור למצב פנימי חדש S2, שבו קלט x יוביל לפלט y2. מה שמבדיל בין האוטומטה ההסתברותית הן ההסתברויות היובילו לפלטים מסוימים - אם אני אעבור למצב S2 בהסתברות 0.1 בהינתן פלט X, מישהו אחר יעבור בהסתברות 0.9.
+
+אם תזרוק לי, כאדם עם יכולות מתמטיות של מלפפון ים, נוסחא מתמטית מורכבת, יש הסתברות נמוכה להחריד שאדע לפתור אותה ואעבור למצב של זחיחות (במקום ישנה הסתברות גבוהה שאעבור למצב של דכדוך, כי אני חסר תועלת). לעומת זאת, אם תזרקו לפיזיקאי מוכשר את אותה נוסחא בדיוק, ההסתברות שיפתור אותה ויעבור למצב של זחיחות גבוהה בהרבה (ולא סביר שיעבור למצב של דכדוך חסר תועלת).
+
+> לא *כל* מצב פנימי זהה לתכונה מנטלית - פעולת עיבוד של מחשב, למשל, היא גם מצב פנימי - אבל לא מצב פנימי מנטלי (אנחנו מקווים)
+{.is-warning}
+
+שימו לב שהעמדה ***אינה*** מגדירה מהו מצב מנטלי בכלל - רק עומד על קיומו המופשט. עול ההגדרה יהיה על הפסיכולוג, כשם שהפיזיקאי מתאר את היותו של חומר מסוים, אך מותיר לכימאי לעמוד על איזה חומר מדובר והתכונות שלו.
+
+[^6]: באופן מרגיז, כל אוטומטון הוא אוטומטון הסתברותי - אוטומטון הסתברותי דטרמיניסטי הוא פשוט עם הסתברות 0.
+
+## פונקציונליזם פסיכולוגי
+> כל תכונה מנטלית זהה לתכונה מהסוג להיות במצב כך ש:
+- היא נוטה להיגרם מקלטים מסויימים ומצבים פנימיים מסוימים
+- היא נוטה לגרום לפלטים מסויימים ולמצבים פנימיים מסויימים
+
+רעיון זה דומה, אך אינו שקול לחלוטין לתיאוריה לעיל (אורי מסרב להסביר למה). תיאוריה זו היא מקרה פרטי של מערכות ביולוגיות - הקלטים הם קלטים ביולוגיים, הפלטים הם כאלו שביכולות מערכות ביולוגיות להציג, וכדומה.
+
+בבסיסו של הפונקציונליזם הפסיכולוגי ניצב **טיעון הרב מימושיות**:
+
+1. **הנחת הרב מימושיות**: גם לי וגם ליצורים אחרים (תמנון, לובסטר, צפרדע, אנדרואיד, חייזר) יכולה להיות תחושת כאב - אך לא לכל היצורים החיים יכולה להיות תתושת כאב כלשהי.
+2. לו כאב כלשהו היה זהה לתכונה פיזיקלית, כימית או ביולוגית, אז התכונה הזו הייתה יכולה להיות משותפת לכל היצורים שיכולים לחוש כאב, ולא הייתה יכולה להיות ביצורים אחרים.
+3. לא סביר שלי ולתמנון וללובסטר ולצפרדע ואולי לאנדרואיד וחייזרים יכולה להיות תכונה כימית פיזיקלית או ביולוגית שכזו שלא יכולה להיות ליצורים שלא יכולים לחוש כאב כלשהו.
+לפיכך, כאב הוא לא זהה לתכונה פיזיקלית, כימית או ביולוגית - פיזיקלים של הזהות שקרי. 
+
+> [מאמר #3](/פילוסופיה/טבע/kim_-_the_supervenience_argument_motivated_clarified_and_defended.pdf)
+{.is-info}

פילוסופיה/יוונית.md

@@ -0,0 +1,43 @@
+---
+title: מבוא לפילוסופיה יוונית
+description: 
+published: true
+date: 2024-01-14T12:44:40.861Z
+tags: 
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-02-21T18:51:24.884Z
+---
+
+# קורסים
+## [מבוא לפילוסופיה יוונית - מתאלס עד אפלטון](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=44051)
+## [מבוא לפילוסופיה יוונית - מאפלטון עד האסכולות ההליניסטיות](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=47013)
+
+
+![agrigento.jpg](/פילוסופיה/יוונית/agrigento.jpg)
+^שרידי^ ^'ענק'^ ^יווני^ ^בחורבות^ ^אקראגאס^ ^העתיקה.^ ^אגריג'נטו,^ ^סיציליה.^
+
+> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/1.pptx)
+{.is-info}
+
+# למה ללמוד פילוסופיה יוונית?
+למה בעצם ללמוד פילוסופיה יוונית?
+למה זה רלוונטי עדיין?
+
+כל תרבות אנושית שואלת את עצמה את השאלות הגדולות - מאיפה הכל בא? איך הכל עובד?
+היא מייצרת לעצמה סיפור עליה, שקשור בעבר וקושר אותם ליצירת העולם - ה- **מיתוס** שלהם. אותו המיתוס מייצר להם חוקים, קודים, ודרך חיים - ה- **נומוס** שלהם. לכל תרבות אנושית - תרבות במובן של מספר רב של אנשים, כמו במשמעות המקראית - יש מיתוס ונומוס משלהם. אם לכולם יש תשובות, למה שנקשיב דווקא ליוונים?
+
+הסיבה היא שהיוונים ניגשו לבעיה הזו מזווית אחרת, בפעם הראשונה. ראשית, על מנת לתהות על טיב העולם, הם שאלו את עצמם - *מהו העולם?* 
+האם הוא החומר?
+המים?
+התנועה?
+בעלי חיים?
+רעיונות?
+מחשבות מופשטות?
+
+העולם, לדעתם, הוא המכלול. הדבר הנצחי (מקרא) שמקיף את כל הדברים האלו.
+הם הגו לכך מילה מיוחדת - **פיזיוס**. העולם הנצחי והמקיף שמתקיים מעצמו. ***המציאות המתקיימת מכוח עצמה***.
+
+הם ניסו גם לאפיין את טיב המחשבה, טיב השכל - ה- **לוגוס** - מתוך הניסיון הזה לתהות על טיב העולם. לוגוס הוא גם יחס - פרופורציה, הסבר, ודיבור (הרצאה - כדוגמת לתת לוגוס).
+
+
+מה שמייחד את היוונים הם שאלו הראשונים שהחלו לבחון את טיב העולם *מחוץ* למיתוס ולנומוס שלהם. למרות שהגיעו לעיתים למסקנות דומות, היוונים בחנו את הפיזיוס באמצעות הלוגוס - משהו שלא נעשה קודם. וככה נולדה הפילוסופיה כפי שאנו מכירים אותה.