docs: add all untracked content

פסיכולוגיה/מבוא/אבנומרלית.md

@@ -0,0 +1,304 @@
+---
+title: פסיכולוגיה אבנורמלית
+description: 
+published: true
+date: 2024-01-14T12:48:09.602Z
+tags: פסיכולוגיה, שנה א, מבוא, סמסטר ב, פסיכולוגיה אבנורמלית
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-06-14T09:42:35.683Z
+---
+
+> [מצגת](/פסיכולוגיה/מבוא/התנהגות_אבנורמלית.pdf), [תרגול](/פסיכולוגיה/מבוא/תרגול_9_-_אבנורמלית_חלק_א-_לסטודנטים.pptx)
+{.info}
+
+# מהי נורמליות?
+לפי פרויד, הנורמליות היא ה***אהבה והעבודה*** - היכולת לנהל מערכות יחסים משמעותיות ולהיות פעיל.
+
+בהמשך התפתחו מאפיינים נוספים:
+- ראייה מותאמת של המציאות בלי הערכה עצמית מוגזמת, הזיות, או פרנאויה למשל
+- ויסות עצמי - היכולת להרגיש, אך לא במידה שמשבשת מערכות יחסים, וכזו נשלטת (היכולת להירגע מזעם, למשל)
+- הערכה וקבלה עצמית - המחשבה על עצמך כחבר קרוב ואהוב, למרות החסרונות
+
+# מהי אבנורמליות?
+נוהגים לדבר על ארבע הD:
+-  חריגה - Deviance
+- Distress - מצוקה
+-  חוסר תפקוד -Dysfunctionality
+-  סכנה - Danger
+
+יש המוסיפים קריטריונים כמו הפרה של כללים מוסריים, והיעדר שליטה עצמית.
+
+
+## האם אבנורמליות היא מחלה?
+
+> There is a crack in everything; that's how the light gets in 
+Leonard Cohen
+
+לפי נחשון, הסבל הוא לא באג - הוא פיצ'ר. הכל בסדר: כולם סובלים. סיווג מצב פסיכולוגי כאבנורמלי או פאתולוגי מעיד על כך שאין בו יתרונות. לא כך הדבר ברוב המצבים הפסיכולוגיים - לפחות לא ברמה האבולוציונית. לא כיף להיות בדיכאון, אבל יש בכך יתרונות הישרדותיים.
+
+ולמרבה המזל, הסבל שוכך עם הגיל[^5] - ממצא מבוסס במחקרים אדירים.
+
+בחלק מהמחקרים, התנהגות 'אבנורמלית' מעניקה יתרונות. דיכאון, לדוגמה, מקטין את הסיכון בעימותים בינאישיים, דרך אימוץ עמדה נחותה במצבים (אובדן, תבוסה, דחיה חברתית) בהם נראה שהסיכוי להשיג עליונות חברתית נמוך. יתרה מכך, ראיית המציאות של אנשים דיכאוניים נוטה להיות יותר מבוססת - הם פגיעים פחות להערכות יתר ואשליות.
+הפרעות דוגמת הפרעת קשב וריכוז, למשל, כרוכה בלא מעט יתרונות הישרדותיים - ה'הפרעה' נובעת מחוסר התאמה מקרי לחיים המודרניים ("בשביל מה צריך את כיתות הענק האלה?").
+אחוז עצום מהאנשים (לפי סקרי ענק באירופה, ~39%) יקבלו אבחנה פסיכיאטרית מתישהו במהלך חייהם. חלק גדול מהסבל הכרוך באבחנות אלו נובע מסטיגמה חברתית, לא מההפרעות עצמן - ולכן נרמול הוא חלק גדול מהפתרון.
+
+
+[^5]: "אתם באחד הגילאים הכי סובלים" (נחשון)
+
+## האם ניתן לאבחן אבנורמליות?
+זה מה שבדק המחקר של דוויד רוזנהן (1973).
+רוזנהן ערך שני ניסויים: באחד שלח מתחזים לבית החולים, וכולם אובחנו כחולים, ובשני התריע על מתחזים אך לא שלח אותם - ובשני המקרים, אובחנו רבים כלוקים בהפרעות פסיכיאטריות (8\8, 40\193).
+
+כדי למנוע טעויות כאלה, ישנם שתי מערכות אבחון[^7] סטנדרטיות:
+
+- DSM-V (אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית): מערכת סטנדרטית לאבחונים של הפרעות פסיכיאטריות (גרסא ראשונה מ1952). רוב ההפרעות הן נוירולוגיות - בלא גורם מחולל[^6].
+- ICD-10 של ארגון הבריאות של האומות המאוחדות, העוסק בכל המחלות.
+
+
+[^6]: אך ישנם גם מצבים כמו PTSD, שם הטראומה היא גורם מחולל, או האנטינגטון - שם המחולל הוא פגם גנטי.
+[^7]: ישנם גורמים פוליטיים מובהקים לאבחנה: אבחנה היא תנאי לכספי ביטוח, או תוצר של גורמים חברתיים (הומוסקסואליות הייתה בעבר בDSM, וPTSD נכנס בעקבות מלחמת וייאטנאם). יתרה מכך, רבים ממחברי הDSM (~70%) הצהירו בעבר על ניגוד עניינים בעקבות עבודה עם חברות תרופות.
+
+### ביקורות על כלי האבחון - DSM וICD
+שני המערכות האלו סופגות ביקורת קשה מרבים בעולם הפסיכולוגיה. אגודת הפסיכולוגים הבריטית, למשל, מאשימה שתגובות נורמליות רבות תויגו כעניינים רפואיים, אשר הטיפול בהם עושה נזק אדיר.
+עוד נטען כי אחוז האנשים אשר יאובחנו בחייהם כלוקים בהפרעה כזו או אחרת הוא עצום, וכי האבחונים נתונים ןהשפעות תרבותיות, ערכיות וסובייקטיביות. הרבה מה'פתולוגיות' מקורן בעוני, אבטלה, או טראומה.
+יש אפילו הטוענים כי עצם שיום הקשיים האלו כהפרעות ומחלות לא מסייע בדבר, אלא רק עושה נגד נוסף.
+
+### חלופות לDSM\ICD
+שני הכלים האלו עברו הרבה 'טלאים' לאורך שנים, ולכן גורמים אחרים ניסו לפתח כלים אחרים מאפס.
+
+- RDoC - יוזמה של הNIMH. שם דגש על קישור לרמות הקוגנטיביות-מוחיות-גנטיות.
+- HiTOP - דגש על קישור להבדלים בינאישיים באישיות - נשען על תיאוריות אישיות. 
+
+גורמים רבים בארצות הברית ומחוצה לה אפילו מסרבים לממן מחקרים המבוססים על הDSM והICD לטובת הכלים האלה.
+
+# סיווג ואבחנה של הפרעות נפשיות
+הפסיכולוגיה האבנורמלית היא הענף העוסק בחקר ובטיפול בהפרעות נפשיות - תסמין(ים) המאובחן בהפרעה משמעותית בקוגניציה, יציבות רגשית ובהתנהגות, המשקפת פעילות בלתי תקינה ברבדים הפסיכולוגיים, ביולוגיים או התפתחותיים המרכיבים את התפקוד הנפשי של פרט מסוים. 
+
+הפרעה נפשית מאופיינת במידה רבה בחומרה שלה - תחושה של 'באסה' היא דבר טבעי, אבל בעוצמה גבוהה ומשך זמן ארוך יותר היא מסווגת כדיכאון.
+
+# הפרעות נפשיות מרכזיות 
+
+## הפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה)
+ההפרעה הדו קוטבית מאופיינת בהתקפים של מאניה[^1] והתקפים אחרים של דיכאון. המאניה היא הרכיב המבדיל לעומת דיכאון - די בהתקף אחד בכדי לאבחן בהפרעה דו קוטבית. מיעוט החולים אף יחוו מאניה ללא הדיכאון. התקפי מניה נמשכים בערך שבוע ברוב המקרים.
+
+הסובלים מהפרעה זו מאובחנים בטווח קיצוני מאוד של מצבי רוח, ושינויים תכופים.
+
+ההפרעה נוכחת בערך באחוז אחד מהאוכלוסייה, ללא אפלייה בין המינים - ככל הנראה הערכת חסר. ההפרעה מתפרצת בסוף גיל ההתבגרות עד תחילת הבגרות הצעירה, ויש לה רכיב גנטי חזק - התאמה של 40-80% בתאומים מונוזיגוטיים.
+ההפרעה לרוב אינה מחזורית ומשך ההתקפים והמאפיינים אינדיוידואליים מאוד. שיעור ההתאבדות בקרב חולי מאניה-דפרסיה גבוה במיוחד - רוב ההתאבדויות הן בשלב היציאה מהדיכאון והכניסה למאניה.
+
+הטיפול הפרמקולוגי לדיכאון חד-קוטבי שונה מזה של דו-קוטבי, ואבחון לא נכון יכול לגרום להתפרצות של התקף מאני.
+
+[^1]: *מאניה* היא לא מצב רוח מרומם כמו בדעה הרווחת, אלא מצב רוח רע, עצבני ואימפולסיבי
+
+### מה מאפיין התקף מאני?
+ההתקף המאני מאופיין בלפחות שלושה מהסימפטומים הבאים, הנוכחים בעוצמה רבה, ושונים מהתנהגות נורמטיבית:
+- הערכה עצמית מנופחת - מעבר לדימוי עצמי חיובי, מנותקת מהמציאות (למשל: אני אהיה מחר נשיא ארה"ב, ארוויח מיליונים בבורסה וכו')
+- צורך מופחת בשינה
+- דיבור מהיר, רב מהרגיל ואסוציאטיבי - שיחה מזגזגת ולא רציפה
+- שטף של רעיונות, מחשבות רצות
+- הסחת דעת קלה
+- עלייה בהתנהגויות מכוונות מטרה - דבקות קיצונית במטרה מקרית
+- רוגז\תוקפנות
+- חוסר שקט
+- מעורבות יתר פזיזה בהתנהגויות מענגות ומסוכנות בפוטנציה
+
+### קריטריונים לאבחון:
+- שינויים קיצוניים במצבי רוח, פעילות ואנרגיה שנמשכים לפחות כמה ימים[^2].
+- לפחות שלושה מהסימפטומים הנ"ל
+- ההפרעה פוגעת בתחומי החיים המרכזיים (בזבוז כספי מופרז, הרס מערכות יחסים, שיקול דעת לקוי), צורך באשפוז למניעת פגיעה עצמית\באחרים
+- השינויים אינם נובעים משימוש בסמים
+
+
+דוגמאות להתנהגות מאנית הן השקעת סכומים אדירים בהימורים בלתי סבירים, מסעות קניות אדרים גם כשאין כסף, פרודקטיביות מוגזמת המובילה לעבודה סביב השעון (במקרים מתונים יותר המאפשרים לחולה להמשיך לתפקד), הרפתקאות מיניות פרועות, פרצי יצירתיות[^3].
+
+
+[^2]:  שינויים קיצוניים פחות וקצרים יותר הם לעיתים היפומאניה
+[^3]: ההפרעה מקושרת לאמנים מפורסמים רבים - ואן-גוך, למשל, סבל ככל הנראה מהפרעה דו קוטבית.
+
+
+## הפרעת אישיות גבולית (Borderline Personality Disorder)
+
+הפרעת אישיות שונות בהכרח מהפרעות אחרות. בפרט, הפרעות אישיות הן חלק מהותי באופי של החולה - מצב מתמשך וקבוע, אפילו בתדירות של כל כמה שעות (לעומת כל כמה ימים\שבועות של התקפים מאניים).
+הפרעת אישיות גבולית[^4] נפוצה באחוז-שני אחוזים מהאוכלוסייה, ונפוצה יותר בקרב נשים. היא מאופיינת במצבי רוח קיצוניים, הפכפכים ודיכוטומיים - אותו אדם יכול לאהוב מאוד את האנשים הקרובים לו ולהעריך אותם בצורה מופרזת, וברגע להתהפך ולתעב אותם. מכיוון שהחולים תופסים את ההפרעה כחלק מעצמם, הם לעיתים נמנעים מטיפול (זה מי שאני, ואין במה לטפל).
+
+בתמצית: עצם המאפיינים (למשל, שמיעת קולות) עלולים לאותת על בעיה - אך אינם בהכרח בעיה כשלעצמם.
+
+
+[^4]: ההפרעה 'גבולית' רק בשם - מדובר בהפרעה קשה ומובהקת.
+
+### אבחנת הפרעת אישיות גבולית
+
+דפוס נרחב של אימפולסיביות וחוסר יציבות ביחסים בין אישיים, בערך העצמי ובמצבי הרוח, המתבטא החל מהבגרות המוקדמת ומתקיים לאורך החיים.
+ההפרעה מאופיינת ב:
+
+- הפגנת נסיונות נואשים להימנע מטישה אמיתית או מדומיינת, המלווה בדיכוטומיות
+- נטייה ליחסים בינאישיים מאוד בלתי יציבים בין אידיאליזציה להערכה מופחתת (דה-וליואציה) של האחר
+- הפרעה בזהות - תחושת עצמי בלתי יציבה ולעיתים תלויה באחרים
+- התנהגות אובדנת, איומים אובדניים ופגיעה עצמית (לעיתים ממקום של קריאה לעזרה)
+- תחושת ריקנות כרונית
+- אי יציבות רגשית ושינויים קיצוניים במצב הרוח, הנמשכים מספר שעות עד מספר ימים
+- זעם בלתי מידתי וקושי לשלוט בו (מצב רוח עצבני, נטייה עזה לריב)
+- אימפולסיביות המתבטאת לפחות בשני תחומים מרכזיים (כספים, מיניות, סמים, נהיגה לא אחראית, התקפי אכילה)
+- חשיבה פרנואידית או תסמיני ניתוק עצמי (דיסוציאציה) חמורים הקשורים למתח
+
+## הפרעה אובססיבית קומפולסיבית - OCD
+
+### קריטריונים לאבחון
+
+- נוכחות של אחד מהשניים:
+
+- - אובססיות: מחשבות חוזרות וטורדניות, החודרות להכרת האדם. הלוקים במחשבות אלו מודעים לחוסר ההיגיון שבהן אך אינם יכולים לדכא אותם. (מחשבות כמו, 'סגרתי את הגז? נעלתי את הדלת? רחצתי מספיק פעמים ידיים?'). המחשבות אינן מכוונות או נשלטות וכרוכות בסבל רב.
+- - קומפולסיות - ההתנהגויות המופעלות כתגובה למחשבות האובססיביות - קבועות, לא רצוניות, מפחיתות זמנית את החרדה ובעלות אופי טקסי.
+
+- הפרעה בשגרת היומיום בעקבות האובססיות או הקומפולסיות (הימנעות ממפגשים חברתיים, למשל).
+
+- שלילת הפרעות אחרות[^9] (ישנן תופעות רבות אחרות עם אופי אובססיבי - דוגמת אנורקסיה).
+
+הטיפול בOCD כרוך בראש ובראשונה בניתוק הקומפולסיות מהאובססיות - לתת למחשבות לעבור בלי תגובה, ובכך לשבור את מעגל הקסמים בין המחשבה להתנהגות.
+
+> מחשבות הן כמו חתולים - אם מאכילים אותם, הם חוזרים.
+אמרה מעולם היוגה[^8]
+
+[^8]: מי שניסה אי פעם מדיטציה ישים לב שהמוח שלנו פולט כל הזמן מחשבות דביליות - זה לא דבר חריג או פסול, ולא צריך להתייחס אליהן יותר מדי ברצונית.
+[^9]: אצל ילדים, למשל (ולעיתים נדירות מאוד, אצל מבוגרים), חיידק הגרון סטרפטוקוק עלול לגרום לOCD. מחקרים עכשווים בודקים את האפשרות של OCD כמצב אוטו-אימוני.
+
+## סכיזופרניה
+סכיזופרניה מחולקת לתסמינים חיוביים (תופסת להתנהגות קיימת) ושליליים (גריעה של התנהגויות מסוימות).
+
+תסמינים חיוביים כמו:
+- הזיות - חוויה חושית שלא חווים אחרים - לרוב שמעיתיות, או ריחניות
+- אשליות - פרשנות מוזרה מאוד למצבים קיימים (הייתי אצל רופא שיניים, הוא שם שתל לסתימה, ובתוכה משגר מחשבות, האנשים בטלוויזיה מדברים אליי ישירות...)
+- מחשבה והתנהגות בלתי מאורגנת - קפיצה מנושא לנושא עד שלא ברור על מה מדברים, חשיבה אסוציאטיבית
+
+תסמינים שליליים כמו:
+- ביטוי רגשי שטוח ולא תואם (תגובות רגשיות רופסות) - היעדר תגובות רגשיות חזקות.
+- אבדן הנאה
+- ירידה במוטיבציה וביוזמה חברתית, סבילות יתרה
+- דיבור דל - משפטים קצרים עם מעט מלל
+
+שני התסמינים מובחנים בבסיסם הביולוגי ובתגובתם לתרופות. התסמינים השליליים מלווים בהקטנת נפח המוח (יותר CSF) והתסמינים החיוביים הם סביב חוסר איזון במערכת הדופמינרגית (לרוב מעודף קולטנים). הטיפול התרופתי מתרכז לרוב בתסמינים החיוביים, וגורר איתו לפעמים חלק מהתסמינים השליליים.
+
+לסכיזופרניה יש רכיב גנטי חזק - לתאומים זהים יש מתאם של 48% (אם תאום אחד חולה, זהו הסיכוי שיחלה גם השני - כמעט פי 50 לעומת השיעור באוכלוסייה). ישנה גם השפעה סביבתית סביב גורמי סיכום ידועים - גדילה בסביבה קשה, שייכות לקבוצות מיעוטים ושימוש (תכוף![^10]) בקנאביס. 
+
+[^10]:  שימוש יומיומי לפחות. זהו ממצא חזק שעלה בכמה מטא-אנליזות, ונובע ככל הנראה מהאינטרקציה עם הרכיב הגנטי.
+
+### קריטריוניים לאבחון
+- תסמיני הפרעה לאורך שישה חודשים לחות
+- שלב פעיל הנמשך לפחות חודש ברציפות הכולל לפחות אחד מהשלושה הראשונים:
+- - אשליות
+- - הזיות
+- - דיבור בלתי מאורגן
+- - התנהגות פסיכומוטורית חריגה מאוד, דוגמת קטטוניה
+- - תסמינים שליליים
+- פגיעה משמעותית בתחום חיים עיקרי דוגמת לימודים, עבודה, מערכות יחסים, המאופיין בהתדרדרות לעומת המצב הקודם.
+- שלילת אבחנה אחרת (כמו הפרעה סכיזואקטיבית, דיכאון או הפרעה דו-קוטבית, שבה צורות מסוימות של מאניה מזכירות מאוד סכיזופרניה).
+- שלילת השפעות פיזיולוגיות דוגמת סמים אן חומרים דומים
+- שלילת אבחנה מוקדמת של מצבים דוגמת אוטיזם
+
+## דיכאון (מג'ורי)
+### קריטריונים לאבחון
+חמישה או יותר מהקריטריונים הבאים, במשך חמישה שבועות או יותר ובשינוי מהמצב הקודם:
+- מצב רוח דיכאוני (רוב היום, כמעט כל יום)
+- אובדן הנאה[^11]
+- שינוי קיצוני (בלתי מכוון) במשקל
+- הפרעות שינה (אינסומניה או היפרסומניה)
+- עוררות או דיכוי פסיכומוטורי (מדי יום) (הכל קורה מאוד לאט, או מאוד מהר)
+- עייפות, חוסר אנרגיה
+- תחושה של חוסר ערך או אשמה מוגזמת
+- קשיים בריכוז ובחשיבה, חוסר החלטיות
+- מחשבות הולכות וחוזרות על המוות[^12] (לא רק פחד ממוות)
+- שלילת הפרעה סכיזואפקטיבית או דו קוטבית
+
+### כמה עזרים מבוססי מדע לדיכאון
+
+> ***לא*** תחליף לטיפול!
+{.is-danger}
+
+- תמיכה חברתית. זהו הרכיב הכי חשוב![^14]
+- נקיטה בפעילויות שגרמו בעבר להנאה (תחביבים, עיסוקים), ולא להפסיק למרות אובדן ההנאה[^13].
+- פעילות גופנית, במיוחד עם רכיב אירובי (לדיכאון, ובכלל)
+- חשיפה לאור שמש
+- אכילת כמות מספקת של פחמימות
+
+[^11]: זהו התסמין הכי בולט והכי משמעותי
+[^12]: בניגוד לאגדה האורבנית, זהו תסמין משמעותי ורציני ולא רק קריאה לתשומת לב - על פי כמה אם ישנו תכנון ממשי של דרך המוות.
+[^13]: זהו אמצעי טיפולי של ממש - Behavioural activation
+[^14]: מערכות יחסים בכלל הן רכיב חשוב באושר, בהינתן שיודעים לבטא את הצרכים בהן - ואז הן מזינות. אם לא יודעים לבטא את הצרכים, הם נהפכות למזיקות - ולאחד הגורמים הכי מאמללים שיש.
+
+## הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)
+פוסט טראומה היא מערך של סימפומים, והיא מההפרעות הבודדות על הDSM שנובעת ממחולל אטיולוגי - אינטרקציה עם אירועים טראומטים, כמו:
+- חוויה או עדות ישירה של עדות טראומטי
+- עדות עקיפה לאירוע טראומטי
+- חשיפה חוזרת לאירוע טראומטי במהלך ביצוע תפקיד מקצועי
+
+כאשר אירוע טראומטי הוא אירוע בעל סכנה ממשית נתפסת, איום או התמודדות עם מוות. 
+
+**רק מיעוט מהנחשפים לאירוע בודד יפתחו תסמינים שישארו לאורך זמן** - פחות מ20%. לעומת זאת, בחשיפה ממושכת הסיכויים מזנקים ל80%!
+
+בחודש הראשון לאחר חווית האירוע, התסמינים האלו יסווגו כASD (Acute Stress Disorder), ואם התסמינים ממשיכים ההפרעה תסווג כPTSD.
+
+### קריטריונים לאבחון
+
+רבים מהסימפטומים דומים מאוד לדיכאון - האחבנה חשובה מאוד.
+
+- קיום של אירוע טראומטי
+- תסמינים מארבעת המקבצים (חודרנות, הימנעות, עוררות יתר, שינויים שליליים ברגש ובקוגניציה). 
+- משך ההפרעה עולה על חודש ימים
+- מצוקה משמעותית המתבטאת בפגיעה חברתית, תעסוקתית או אזורים חשובים אחרים
+- התופעות לא נגרמות בגלל טיפול תרופתי, חומרים ממכרים או מחלה
+- שלילת הפרעה אחרת (אבחנה מבדלת)
+
+חשוב להבחין גם במצב של קו-מורבידיות - קיומה של יותר מהפרעה אחת (דיכאון ופוסט טראומה, למשל, מופיעים יחד בשכיחות גבוהה).
+
+#### חודרנות
+חוויה מחדש של תכנים הקשורים לאירוע (לפחות אחד)
+- זיכרונות חוזרים, לא רצוניים של האירוע
+- סיוטי לילה
+- תגובות דיסוציאטיביות, החל מניתוק קצר ועד לאובדן מלא של מודעות
+- מצוקה פסיכולוגית משמעותית או ממושכת בעקבות חשופה לגירויים הקשורים לאירוע (גירויים קטנים מספיקים)
+- תגובה פיזיולוגית ברורה בעקבות חשיפה לגירויים קשורים (למשל: תחושה של חום\קור כפי שהיה באירוע)
+#### הימנעות
+הימנעות עיקשת ומתמשכת מאירועים קשורים לאירוע (לפחות אחד)
+- - ניסיון להימנע ממחשבות, תחושות או שיחות קשורות לאירוע
+- - נסיונות להימנע ממקומות או מאנשים המעוררים זכרונות של האירוע - **פגיע להכללה**
+#### עוררות יתר
+לפחות שניים מ:
+- התנהגות תוקפנית או רגזנות
+- הרס עצמי\נטילת סיכונים מופרזת
+- דריכות מתמדת
+- תגובת עירור מופרזת
+- קשיי ריכוז
+- קשיי שינה
+
+#### שינויים שליליים ברגש ובקוגניציה
+לפחות שניים מ:
+- חוסר יכלת להיזכר במאפיינים של האירוע (הדחקה של ממש)
+- אמונות וציפיות שליליות ומתמידות על אודות העצמי והעולם ('אם אעלה לאוטובוס, הוא יתפוצץ')
+- האשמה חוזרת של העצמי - 'אשמת ניצולים' - או האשמת גורם אחר בלתי קשור
+- רגשות שליליים קשים (פחד, זעם, אשמה או בושה)
+- עניין מופחת בפעילויות
+- תחושת זרות או ניכור (התנהגות 'רובוטית')
+- משרעת מופחתת של רגשות, דלדול רגשי, חוסר יכול להרגיש רגשות חיוביים.
+
+### גורמי סיכון
+- עוצמה ומשך אירוע טראומטתי
+- עוצמת התחושה של סכנת מוות
+- היסטוריה של טרומה מוקדמת
+- מגדר נשי
+- שייכות למיעוט
+- היעדר תמיכה חברתית
+- אינטיליגנציה נמוכה
+- דיסוציאציה במהלך האירוע
+- קושי לתמלל את האירוע[^15]
+- שינוי חיים מעוררי לחץ טרם האירוע
+- שימוש בסמים
+
+[^15]: זהו התסמין ההופכי לדיסוציאציה - היכולת לתאר את האירוע במילים מעידה על חיבור שמהווה גורם מכריע בהתמודדות עם אירוע טראומטי.
+
+### דרכי טיפול
+PTSD לא מגיבה היטב לטיפול תרופתי בלבד, ויש חשיבות רבה לטיפול מהיר ככל האפשר
+- פסיכותרפיה - ובייחוד טיפול קוגנטיבי התנהגותי (CBT)
+- שיטת EMDR - Eye Movement Desensitization and Reprocessing 
+השיטה כרוכה בטיפול שיחתי תוך התמקדות בגירוי חזותי (למשל: המטפל מזיז את אצבעותיו והמטופל עוקב תוך כדי שחזור האירוע).
+- מודעות מרובה (Mindfullness) ויוגה
+- שימוש בסמים בפיקוח רפואי (קנבים, מחקרים חדשים בMDMA)

פסיכולוגיה/מבוא/אינטיליגנציה.md

@@ -0,0 +1,124 @@
+---
+title: אינטיליגנציה
+description: 
+published: true
+date: 2024-01-14T12:48:12.338Z
+tags: פסיכולוגיה, שנה א, מבוא, סמסטר ב, אינטיליגנציה
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-04-16T09:38:52.923Z
+---
+
+> [מצגת](/פסיכולוגיה/מבוא/אינטליגנציה.pdf)
+{.info}
+
+# מהי אינטיליגנציה?
+
+הגדרתה של האינטיליגנציה, כפי שזו הוגדרה על ידי ארגון הפסיכולוגיה האמריקני, היא יכולת מנטלית רחבה שקשורה בין השאר בתיכנון, פתרון בעיות, חשיבה מופשטת, הבנת רעיונות מורכבים, למידה מהירה מניסיון ובכלל, יכולת לזהות עיקר מול תפל, ובעיקר - **יכולת להסתכל לשינויים תוך שימוש בחשיבה**.
+
+ההגדרה הזו שנויה במחלוקת לעיתים תכופות, מעולם הפסיכולוגיה ומחוצה לו.
+
+# ההקשר האבולוציוני לאינטיליגנציה
+האינטיליגנציה התפתחה באופן בלתי תלוי בענפים שונים של האבולוציה - לרבות דולפינים ולוויתנים טורפים[^1], עורבים ותוכים, פרימאטים ורכיכות.
+האינטיליגנציה היא אסטרטגיה הישרדותית לכל דבר - ולכן מצויה בכמה ענפים אבולוציוניים.
+
+האינטיליגנציה קשורה קשר הדוק למורכבות חברתית, הגוררת איתה מורכבות קוגנטיבית - תקשורת דורשת אינטיליגנציה גבוהה יותר. כמו כן, האינטיליגנציה קשורה במורכבות המשימה - אם טורף מסוים מתמודד עם טרף הולך ומחכים, הוא יידרש לאינטיליגנציה גבוהה יותר אף הוא בכדי לשרוד. 
+
+מחקרים מראים על כך שעליונותה של האינטיליגנציה האנושית אינה מצויה בפתרון בעיות יחידני, אלא בלמידה חברתית ובתקשורת (מחקרה של אסתר ברמן^?^).
+
+
+
+
+[^1]: לדוגמא, מחקרים מראים כי לוויתנים טורפים ודולפינים צדים במתואם, בעלי תקשורת מתוחכמת (ואף ניבים שפתיים!) ואפילו תרבויות וטקסים בסיסיים.
+
+# הבדלים באינטיליגנציה אנושית
+מחקרים מוקדמים בעולם האינטיליגנציה מתחלקים לשני מסורות - הראשונה של סר פרנסיס גאלטון, מדען אנגלי מאמצע המאה ה19. גאלטון הושפע מהאמפריציזם הבריטי הדגל ברעיון ה'טאבולה ראסה' - ששם את מרב המשקל האינטילגנטי על הסביבה.
+אלא שמרגע שממצאיו לא הצביעו על הבדל בין הגזעים, רעיון זה נזנח באקלים הפוליטי הגזעני של התקופה.
+
+אחריו הגיע הפסיכולוג הצרפתי אלפרד בינה, בראשית המאה ה20, שחקר את האינטיליגנציה לאורו של חוק חינוך החובה הצרפתי שעבר בתקופתו. בינה כתב מבחנים שידעו לנבא בצורה טובה מי הילדים שיצליחו בצורה הטובה יותר בבית ספר יסודי.
+
+> ר' דוגמאות למבחני אינטיליגנציה במצגת
+{.is-info}
+
+מדד מקובל לאמוד הבדלים בין אנשים שונים הוא המתאם בין ביצוע מבחנים שונים (למשל: אנשים המקבלים ציונים גבוהים במבחן א' מקבלים ציון נמוך יותר במבחן ב', וכדומה).
+
+האינטיליגנציה מנבאת דברים כמו הצלחה אקדמית, הצלחה בעבודה, הצלחה כלכלית, מדדי בריאות שונים ותוחלת חיים, אך גם מדדים שליליים יותר - דוגמת מספר חברים נמוך יותר, הפרעות קשב וחרדה תכופות יותר, ועוד.
+
+# סוגי אינטיליגנציה (מבנה האינטיליגנציה)
+מתאמים בין מבחני אינטיליגנציה הם *תמיד* חיוביים[^2] - מה שמעיד על כך שישנו קשר בין סוגי האינטיליגנציה השונים. תופעה זו מכונה ה*Positive Manifold* - אנשים שנוטים להצליח במבחן אחד נוטים, סטטיסטית, להצליח גם במבחן אחר.
+
+## תיאוריית מבניות היסטוריות
+צ'ארלס ספירמן (כן, ספירמן הזה) הגה תיאוריה שמנסה להסביר את הקשר החיובי הזה - **התיאוריה של g** - הטוענת כי המתאם החיובי בין כל צמד מבחנים נובע מכך שכל המבחנים מבטאים יכולת אחרת - המכונה בפיו g[^3]. ספירמן הגה טכניקה מתמטית המחשבת את המתאם בין כל מבחן לg - המבטא במידה רבה את יעילותו של כל מבחן במדידת אינטיליגנציה.
+
+הרעיון של ספירמן מתבטא בפועל בשיטת מתן ציוני IQ, ובלמידת מכונה.
+
+לעומת תיאוריה זו, ישנן תיאוריות רבות של **אינטיליגנציות מרובות** (גורמים קבוצתיים), דוגמת אלו של תורסטון[^4], תומסון, גדרנר ונוספים - הסבורות כולן כי ישנן כמה יכולות בלתי תלויות זו בזו. תיאוריות אלו סבורות כי g אינו אלא הסבר אפשרי אחד לPositive Manifold, אך לא ההסבר היחיד.
+
+g מתוארת בתיאוריה של ספירמן בתור השונות המשותפת בין מבחנים שונים (דוגמת מבחני אוצר מילים, סיבוב צורות והשוואת מספרים), ובתור גורם משפיע (אך לא *הגורם המשפיע* - מבחן אוצר מילים מושפע מאוצר המילים *וגם* מg) לביצועים בכל מבחן בנפרד. הg הוא הסיבה - היכולת המתבטאת בכל מבחן - ונאמד בעקבות הביצועים בכל מבחן. 
+
+
+[^2]: גם אם לעיתים הקשר הסטטיסטי חלש, ובטווח טעות הדגימה - זו המגמה הגורפת.
+[^3]: הרעיון של g היה ועודנו רעיון קשה לפיצוח ושנוי במחלוקת בקרב פסיכולוגים גם היום.
+[^4]: תלמיד של ספירמן ומעריץ שלו, שהתיאוריה שלו - *Process Overlap Theory* - חולקת על זו של ספירמן לחלוטין, וסבורה כי יכולות שונות נחסמות במעין צוואר בקבוק ביכולות המנהלתיות שמונע ביטוי של כל היכולות 
+האינטיליגנטיות. תיאוריה זו מסבירה היטב את תופעת ה*late bloomers* - אנשים שממשים את מלוא הפוטנציאל שלהם בגילאים מאוחרים יותר. תיאוריה זו תופסת תאוצה בחמש-שש שנים האחרונות.
+
+## תיאורייות מבניות עכשוויות
+מלבד הPOT שתופסת תאוצה, שתי התיאוריות העכשוויות[^5] המובילות הן אלו של קטל-הורן וקרול ותיאוריית השטחות של גוטמן.
+
+התיאוריה של קטל-הורן וקרול נסמכת על המבחן של וודקוק וג'ונסון - המשתמש על מקבצים של מבחנים הבוחנים יכולות קבוצתיות, והg מתבטא במתאם בין קבוצות אלו.
+קרול פירט יכולות קבוצתיות דוגמת אינטיליגנציה פלואידית וקריסטלית[^6], קריאה וכתיבה, זיכרון לטווח ארוך וקצר, תפיסה ראייתית ושמיעתית, מהירות החלטה ומהירות כללית, ויכולת כמותית. בסך הכל, התיאוריה סוקרת 69 יכולות מסוימות.
+
+לעומתה, תיאוריית השטחות של גוטמן מתארת את האינטיליגנציה כמפה - המתאם מתואר כמרחק על פני המפה. המפה נחלקת ליכולות צורניות-מרחביות, יכולות מילוליות ויכולות מספריות-כמותיות. התיאורייה מחולקת גם לפי הפעולות המתבצעות - לרבות מציאות כלל, יישום כלל וידע. המתאם בין מבחני מציאת כלל קרוב מאוד (המרחק ביניהם מצומצם), מבחני יישום כלל רחוקים יותר ומבחני ידע רחוקים מאוד. החוקיות העולה ברורה - ככל שהמבחנים יותר כלליים, כך המתאם ביניהם קרוב יותר. ההבדל בין מבחני אנלוגיות מילוליות למבחי אנלוגיות צורניות יהיה קטן לאין שיעור מההבדל בין מבחני אוצר מילים למבחנים מתמטיים. הממוצע של כל המבחנים האלו נותן אומדן ^לא^ ^רע^ לg. 
+
+
+[^5]: סוף שנות ה90.
+[^6]: האינטיליגנציה הפלואידית היא ההתמודדות עם בעיה *חדשה*, בעוד שאינטיליגנציה קריסטלית מסתמכת על ניסיון קודם.
+
+# בסיסים לאינטיליגנציה
+## הבסיס הקוגניטיבי
+מטא-אנליזות של מחקרים מזהים שני גורמים קוניטיביים לאינטיליגנצי, והם זמן התגובה[^7] והזיכרון עובד. מחקרי זמן תגובה מראים כי אנשים בעלי זמן תגובה נמוך יותר (ציונים נמוכים יותר) מושפעים יותר מתנאים קשים יותר במבחן (כשמתבקשים לבחור בין 2 צורות לעומת 6 צורות, זמן התגובה שלהם סובל יותר). מבחנים אלו בודקים את ההתמודדות עם מידע חדש - בבחירת 6 צורות הנבדקים מתבקשים לזכור 6 חוקים בזיכרון העובד, לעומת 2 במבחן הפשוט יותר - ומכאן ההבדלים ההולכים וגדלים לאור האינטיליגנציה. הפער קטן למדי בין 2 אלטרנטיבות, וגדל דרמטית ב6 אלטרנטיבות. תופעה זו מכונה **חוק היק היימן**.
+
+> לעומת ממצאים אלה, המדע העכשווי מצביע על כך שאין *אינטיליגנציה*, אלא *אינטיליגנציות* - האינטיליגנציה אינה חד ממדית.
+{.is-warning}
+
+מבחנים אחרים בודקים את עדכון הזיכרון העובד (מתאם 0.5-0.6 עם g). לעומתו, המתאם של האינטיליגנציה הרגשית עם g הוא 0.8-0.9. 
+
+[^7]: הזמן שאנו חושבים *עד* שאנו מגיבים (Latency) - לא הפעולה המוטורית.
+
+## הבסיס המוחי
+ישנן שלול היפוטזיות עיקריות בנושא - היפוטזת **יעילות העצבית**, **מערכת הדרישות המרובות** ו**אינטגרציה בין הקורטקס הפרייטלי לפרה-פרונטלי**.
+
+הראשונה טוענת שאינטיליגנציה קשורה ביעילות - אנשים אינטיליגנטיים יותר מתאמצים פחות בפתרון בעיות קשות, בזכות יעילות עצבית גבוהה יותר[^8].
+
+לעומתה, **מערכת הדרישות המרובות** עוסקת בכך שחלקים שונים של המוח מותאמות לסוגים אחרים של חישובים, וטוענת שמלבד אלו ישנה מערכת 'הדרישות המרובות' שתפקידה למצוא, להחזיק בראש ולייצג אסטרטגיית התמודדות עם בעיות מורכבות ורב שלביות, והיא מייצגת את השלב בו אתה נמצא במשימה. מערכת זו קשורה לכמה איזורים מוגדרים במוח (הדורסו-לטרליים פרה-פרונטליים, האינטריור סינגולייט והSupplementary Motor Area, ואיזורי IPS פריטאליים). למרות מיקומה בכמה איזורים מוחיים מודבר במערכת אחת, שלקיומה עדויות רבות, המעידות על כך שזו משחקת תפקיד במטלות קוניטיביות רבות ומבחני אינטיליגנציה רבים. 
+
+ולבסוף, גישת **האינטגרציה בין הקורטקס הפרייטלי לפרה-פרונטלי** נותנת משקל לקישוריות על פני האיזורים, למרות שעוסקת באיזורים דומים למערכת הדרישות המרובות. היא טוענת כי לכל איזור תפקיד אחר לחלוטין, אך הקישור ביניהם הוא הגורם המכריע באינטיליגנציה[^9]. מחקרם של Barbey et al (2012) בדקה 182 נפגעי מוח[^10] (פצועי ויאטנאם) על ידי התאמת סריקה מוחית שלהם לתבנית וחישוב הווקסלים (Voxel - פיקסל תלת מימדי) הפגועים, וחישוב הקשר הסטטיסטי בין הפגיעה בכל ווקסל לאינטיליגנציה (לרבות תפקודים ניהוליים, אינטיליגנציה או שניהם). תוצאות מחקר זה שמות את רובו המוחץ של משקל הפגיעה האינטיליגנטית בהמיספרה שמאל. האיזורים המייצגים פגיעה בתפקודים ניהוליים וגם באינטיליגנציה הם בחומר הלבן המקשר בין האיזורים הפריאטליים לפרונטליים.
+
+> נתונים אלו אינם מעידים בהכרח על ההבדלים הבין אישיים באינטיליגנציה *בבני אדם בריאים*!
+{.is-warning}
+
+## הבסיס הגנטי
+אמדנים עכשווים (המניחים אי תלות בין תורשה וסביבה) מעידים על כך ש50% מהשונות האינטיליגנטית בין אנשים היא תורשתית, ובערך 25% היא סביבתית[^11]. מכך עולה שהגנטיקה מכתיבה לנו 'חלון' מסוים של אינטיליגנציה, ובתוכו הסביבה משחקת תפקיד.
+
+ההנחה שבבסיסם של אומדנים אלו היא בעייתית, לאור כך שיתרון גנטי קל עלול להוביל לסביבות עם יתרון מובהק בפיתוח יכולות מסוימות (אם אתה שחקן כדורסל קצת יותר טוב מהממוצע, ייקחו אותך לשחק כדורסל - מה שייתן לך הזדמנות גדולה יותר). ההנחה הזו מניחה שהחשיפה לסביבות היא בלתי תלויה - ולפיכך בעייתית. קבוצה חביבה על החוקרים בתחום היא תאומים זהים שהופרדו בתחילת חייהם - משום שהגנטיקה שלהם זהה וסביבתם שונה (אך לא לחלוטין - המשפחות המאמצות ממעמד כלכלי בינוני ומעלה)[^12]. באופן מפתיע, נדמה שהשפעתה של התורשה גדלה עם הגיל: אנשים מבוגרים יותר מושפעים מהתורשה שלהם (80%, לעומת 40% מהצעירים) מאשר מהסביבה שלהם. ניתן לייחס תוצאות אלה למחלות עם בסיס גנטי, שמתפרצות בגילאים מאוחרים יותר.
+
+ **אפקט פלין**^(סוציולוג)^[^13] מדבר על כך שמאז המאה ה20, האינטיליגנציה עולה בקצב של 3-4 נקודות^IQ?^ בכל עשור (גם אצל תינוקות!). 
+ 
+ > מעל IQ של 135, תכונות אישיותיות משחקות תפקיד יותר משמעותי והציון מפסיק לנבא הפסקה אקדמאית. אינשטיין ("ממזר לא קטן") העיד על עצמו שהצלחתו אינה נבעה מחישוביו המתמטיים ("לא בשמיים") - אלא מהאומץ האקדמי לראות את התמונה הגדולה
+ {.is-info}
+ 
+אפקט פלין מצביע גם על השפעתה של הסביבה והאפיגנטיקה - הביטוי של הגנים המושפע מהסביבה.
+
+
+# אינטיליגנציה רגשית
+אינטיליגנציה רגשית נבדקת בשתי דרכים עיקריות - שאלון דיווח עצמי[^14], ומבחנים ביצועיים (MSEIT). מבחנים ביצועיים כוללים ארבעה מאפיינים - **זיהוי רגש**, **שימוש ברגש כדי לעודד חשיבה** (מה *כדאי* שתרגישו במצב נתון), **הבנת אמוציות** (מה אמור לעורר איזה רגש) ו**ניהול וויסות רגשות** (מהי האסטרטגיה הכי יעילה לווסת את הרגשות שלנו)[^15]. 
+
+ציוני אינטיליגנציה רגשית נוטים לעלות עם הגיל, בדומה לאינטיליגנציה קריסטלית, וגבוהים יותר אצל נשים בסדר גודל של חצי סטיית תקן.
+
+[^8]: נבדק לראשונה במחקר בסיסי בשנות ה80 ('אף פעם לא היה עובר היום', לפי נחשון) באמצעות כלי הדמייה בסיסיים.
+[^9]: נחשון סבור שזוהי הגישה המובילה כיום, חרף היפותזה ראשונית לא מרשימה.
+[^10]: מדגם עצום למחקרים מסוג זה
+[^11]: בדומה להבדלים בין אישיים במאפיינים רבים נוספים
+[^12]: ראיות מצביעות על כך שסביבה דלה מאוד משחקת תפקיד משמעותי, אך השפעתה פוחתת לעומת התורשה ככל שהיא מספקת.
+[^13]: התגלית נבעה מכך שפלין, כסוציולוג, עסק בממוצעים ולא במתאמים כנהוג בפסיכולוגיה. לקח חשוב, לפי נחשון.
+[^14]: בעייתי - אנשים שאין להם אינטיליגנציה רגשית חושבים שיש להם אינטיליגנציה רגשית כי אין להם אינטיליגנציה רגשית!
+[^15]: מבחנים אילו בעייתים כי הם בודקים ידע סביב *כיצד* לווסת רגש, אך זה לא אומר שזה מה שאעשה בפועל (אני יודע שלא כדאי לי לזלול מהמקרר, אבל עושה זאת בכל זאת)

פסיכולוגיה/מבוא/אישיות.md

@@ -0,0 +1,177 @@
+---
+title: אישיות
+description: 
+published: true
+date: 2024-01-14T12:48:14.818Z
+tags: פסיכולוגיה, שנה א, מבוא, סמסטר ב, אישיות
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-05-25T07:40:37.225Z
+---
+
+> [מצגת](/פסיכולוגיה/מבוא/אישיות.pdf)
+{.info}
+
+**אישיות** היא דפוס התנהגויות וחשיבה מסוים המתקיים לאורך זמן ובמצבים שונים, המבדיל אדם אחד ממשנהו. 
+
+מטרת חוקרי האישיות היא לעמוד על הסיבות להבדלים האלו, באמצעות מבחני אישיות יעודיים.
+
+# אישיות (ע"פ מקאדאמס)
+הדרך המסורתית ללמד אישיות היא התיאוריות דוגמת אלו לעיל, המתחרות ביניהן בעקבות הנחות היסוד שלהם - אופטימית או פאסימית, ולא סביב ערך האמת שלהן.
+
+חוקרי אישיות מןדרניים נוטים לסווג אישיות לפי מידות אופי, ולא לפי סוגי אישיות[^1] דוגמת (Tooby & Cosmides, 1990), שטענו שחילוף הגנים המאפיין רבייה אנושית הופך את האפשרות של גנים של ׳סוגי׳ אישיות שלמים ללא סבירה.
+
+מקאדאמס מתאר חמישה רובדים לתיאור אישיות:
+- עיצוב אבולוציוני (דימיון)
+- הבדלים פרטניים שעוצבו במהלך האבולוציה. מתבטאות בתכונות מרכזיות (traits) מולדות.
+- הבדלים פרטניים מהתאמות לאורך החיים (טיפול, תנאים סביבתיים)
+- הבדלים פרטניים במטרות, עקרונות וסיפורי חיים
+- השפעת התרבות
+
+התיאוריות הקיימות משתבצות לרבדים אלה - לרוב 2 ו3. 
+
+## עיצוב אבולוציוני
+הייחוד של בני האדם נובע במספר תכונות, כפי שעמדו עליהן ג'ון טובי ולדה קוסמידס.
+- יכולת ללמוד
+- נטיות תחרותיות אך גם שיתופיות
+- נטיה לאמץ אמונות[^2]
+- נטיה לשים לב להבדלים פרטניים, במיוחד בתכונות בעלות חשיבות הישרדותית.
+- פחד מדחייה חברתית
+- רצון להקים צאצאים (למה זה ייחודי?)
+
+[^2]: לא בהכרח כאלו שניצבת במרכזת דמות שמימית - גם אידאולוגיה, או מדע הן אמונות.
+
+## הבדלים פרטניים בתכונות תורשתיות
+חלק מההבדלים יוצרים יתרון עבור המין. ההבדלים מייעלים את חלוקת המשאבים - ההבדלים הפרטניים מקלים את התחרות על המשאבים, ומעניקה לקבוצה בשלמותה יותר יכולות, לפי ההבדלים בין הפרטים המרכיבים אותה. 
+
+לכל אסטרטגיה הישרדותית יש מחיר, ויש יותר מאסטרטגיה מיטבית אחת: אומץ לב, למשל, מגביר את הסיכוי להזדווג אך מקטין את הסיכוי לשרוד - ולהיפך. ההבדלים מאפשרים לנקוט לכל אחד לנקוט באסטרטגיה אחרת, ובכך להקל על המשאבים ולשפר את סיכויי ההישרדות של המין בכלל.
+
+ההבדלים גם מונעת חוסר איזון בברירה - תפוצה מוגזמת של מאפיין מסוים אינה מיטבית עבור הקבוצה. למשל, בעלי אדם עם נטייה לשקר מרוויחים, אך אילו רוב בני האדם היו משקרים - ההשלכות עבור הקבוצה היו הרסניות.
+
+
+# תיאוריות תכונות אישיותיות - מהן התכונות היסודיות? 
+
+נכון להיום, התיאוריות בנושא אישיות מנסות לגלות ולסווג את אותן מידות אופי, צעד הכרחי לפני שניתן יהיה להתבסס עליהן לחיזוי (Goldberg, 1993). 
+
+ראשיתן של התיאוריות האלו היא במחקרו של אלפורט (Allport and Odbert, 1936), שסיווג מילים באנגלית לפי תכונות האישיות שהן מביעות, בניסיון לעמוד על כמות תכונות האישיות בדעה הרווחת. 
+
+## תיאוריית 16 גורמי האישיות של קאטל
+ריימונד קאטל (Cattell) התבסס על התיאורים של אלפורט ובנה מהם את שאלון ה16PF, שמנסה למדוד את עוצמתן של 16 מידות אופי, שמהן סבר קאטל שנבנית האישיות. קאטל צמצם את תכונות האופי ל16 באמצעות ניתוח גורמים (Factor Analysis), כפי שמקובל בענף חקר האינטיליגנציה. (למשל, כששואלים אנשים ביישנים אם הם הולכים למסיבות רבות ככל האפשר, סביר שיענו ׳לא׳ לעומת אנשים מוחצנים יותר שיענו ׳כן׳ - מהתשובות יוצרים מתאם וכך מזהים תכונות חדשות).
+
+![cattell.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/cattell.jpg)
+^דוגמא^ ^לפרופיל^ ^אישיותי^ ^ממבחן^ ^FP16^
+
+## תיאוריית שלוש הגורמים של אייסנק
+
+לעומתו של קאטל, האנס אייסנק (Eysenck) סיווג את האישיות לשלושה גורמים דו קוטביים: מוחצנות (Extraversion), נוירוטיות ופסיכוטיות (Psychoticism). מול כל אחד מאלו ניצב קיצון אחר: מופנמות (Intravesion) לעומת מוחצנות, יציבות רגשית לעומת נוירוטיות ושליטה עצמית לעומת פסיכוטיות. 
+
+התיאוריה של אייסנק נותנת משקל משמעותי יותר משאר התיאוריות לגורמים ביולוגיים. יתרה מכך, שלושת הגורמים של אייסנק עולים מניתוחים סטטיסטיים של מגוון מחקרים אחרים (Kline, 1993) - ולכן תיאוריית אישיות זו היא התקפה ביותר נכון להיום.
+
+![eysenck.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/eysenck.jpg)
+^המחשה^ ^-^ ^הקשר^ ^בין^ ^הדירוג^ ^של^ ^אייסנק^ ^לשפה^ ^היומיומית^
+
+## מודל חמשת הגורמים וה- *Big Five*
+
+ניתוח ההבחנות בבסיס השפה (מתי תכונת אופי מקבלת מילה חדשה לתאר אותה) ע"י Tupes & Christal (1961) הוביל למודל תכונות האישיות המקובל כיום - מודל חמשת הגורמים (Five Factor Model - FFM), שנסמך על המחקרים של אלפורט ואייסנק. הFFM טוען שהאישיות מורכבת מחמשת המימדים העיקריים האלה:
+
+- **נוירוטיות** - באופן מופשט מאוד, עד כמה 'טוב' או 'רע' לאנשים בברירת מחדל בחיים. דאגה, מצב רוח וכו'.[^3]
+- **מוחצנות** (extraversion) - הנטייה להתבלט לעומת המופנמות, מנהיגות וכריזה.
+- **פתיחות** (openness) - המוכנות לחוות דברים חדשים ולחשוב באופן פתוח (פחות שמרני).
+- **נעימות** (agreeableness) - אכפתיות לאחרים ואמפתיה.
+- **מצפוניות** (conscientiousness) - הדבקות במטרות, באחראיות, בכנות ובדאגה לאנשים אחרים.
+
+מימד נוסף שנחקר בשנים האחרונות הוא **הגינות-צניעות** (honesty-humility).
+
+המתאמים בין התכונות האלו לתרחישים שבהן הן מתבלטות (למשל: מנהיגים מוחצנים, עובדים מצפוניים) הם בסדר גודל של ~0.2-0.3. כמו כן, המימדים האלו כולם מתפלגים נורמלית בקרוב, והם בלתי תלויים. 
+
+חמשת הגורמים נמדדים במבחן NEO-PI (Neuroticism,Extraversion,Openness Personality Inventory) .(McCrae & Costa, 1990)
+
+המבחן מורכב מ181 פריטים שמנסים לתאר את האדם הנבדק ('אני אוהב את רוב האנשים שאני פוגש', 'יש לי דימיון מפותח'...). הממצאים מעידים על כך שההערכה העצמית של אנשים לרוב מתאימה לצורה שבה אחרים מעריכים אותם. 
+
+כותבי המבחן בדקו את תקפותו בניתוח גורמים על רשימה של תיאורים ממבחן California Q-Set - מבחן המכיל כ100 תיאורים קצרים שמשמשים פסיכולוגים ופסיכיאטרים לתאר אישיות.
+
+[^1]: כאן שוב ניכרת המגמה בפסיכולוגיה המודרנית לעבור מסולמות דיכוטומיים לקנה-מידה (סקאלה).
+[^3]: בניגוד לתחושת הבטן, תכונה זו אינה שלילית לחלוטין - ישנם יתרונות רבים לנוירוטיות גבוהה (נעמיק בפסיכופתולוגיה).
+
+# תורשתיות תכונות אישיות
+לכל חמשת הגדולים יש רכיב גנטי מובהק - 40-60%. התכונות האלו מופיעות באופן עקבי על פני תרבויות שונות ומקומות שונים, ואפילו עולות מתצפיות על קופי אדם (בונובו).
+
+
+# תיאוריות מבוססות השפעות סביבתיות
+לעומת זאת, תיאוריות רבות מדגישות את השפעתה של הסביבה. המאפיינים המולדים נמצאים באינטרקציה מתמדת עם התאמות אישיות מהסביבה (התעמלות, למשל, מאותת הגדלה של השרירים - לא רק הגנטיקה). שתי תיאוריות עיקריות עוסקות בהשפעות דוגמת אלו:
+- התיאוריה הפסיכודינאמית של פרויד
+- התיאוריה ההתנהגותית (ביהוויוריסטית) ותיאורית הלמידה החברתית.
+
+## התיאוריה הפסיכודינאמית של פרויד
+פרויד עסק רבות בתהליכים הלא מודעים, כפי שאלו נצפים בהתנהגות המודעת, כמו:
+- פליטות פה
+- פליטות פעולה
+- חלומות
+- אסוציאציות חופשיות
+
+אם מניחים (את ההנחה הבעייתית של) דטרמיניזם פסיכולוגי[^4], מכל התנהגות כזו ניתן ללמוד על המניעים הלא מודעים. 
+
+[^4]: לא במובן של *הכל נקבע מראש*, אלא במובן של *לכל דבר יש סיבה*.
+
+### חלקי האישיות הפראודיאנים
+- איד - מולד. דחפים וצרכים ראשוניים
+- אגו, מתחיל להתפתח לאחר הלידה. מופעל על ידי עקרון המציאות (הריסון של האיד לנוכח המציאות)
+- סופר-אגו. ייצוג הדרישות החברתיות. מתפתח כתוצאה מפתרון הקונפליקט האדיפאלי\אלקטראלי ומהזדהות עם ההורה בן המין השני (הקיצון השני של האיד).
+
+האיד הוא הקיצון של הצרכים האישיים, והסופר-אגו הוא הקיצון של הדרישות החברתיות - וביניהם מתווך האגו. על האגו שומרים מנגנוני הגנה - מפני חרדות הנובעות מדחפי האיד ודרישות הסופר-אגו. החזק שבהם הוא ההדחקה - הרחקת תכנים מאיימים מהמודע. כמו כן, מנגנוני הגנה נלמדים לאורך החיים מהסביבה. 
+
+מנגנוני ההגנה כולם מעוותים את המציאות, אבל המנגנונים הפרימיטיביים יותר מעוותים אותה באופן יותר קיצוני - וההשלכות שלהן גרועות בהרבה. 
+כמה ממנגנוני ההגה, מצוותים לזוגות תואמים:
+
+---
+- הכחשה - התעלמות ממציאות ברורה
+- הדחקה - הרחקה מן התודעה
+---
+- השלכה - הדיפת הסיבותיות לעבר הסיבה (לא 'אני כועס' - *הוא* כועס)
+- התקה[^5] - החלפת הנושא ('אני כועס על X' במקום 'אני כועס על Y')
+---
+- רציונליזציה - קבלת העובדה אך שינוי בסיסה ההסברי - בתמצית, לתרץ תירוצים - מתן הסבר רציונלי לכאורה
+--
+- אינטלקצואליזה - ניתוק החוויה הרגשית, טיפול יבש בעובדות
+- בידוד - אי חוויה של הרגש
+---
+- היפוך תגובה - מאמצים את הרגש ההפוך (למשל: הומופוביה בתגובה לרגשות הומוסקסואלים)
+- סובלימציה - ניתוב לעבר תחליף ראוי, כמו עבודה יצירתית (למשל: מציצנים שהופכים לפסיכולוגים קליניים)
+---
+- רגרסיה - חזרה לתפקוד ברמה מוקדמת יותר
+---
+
+מנגנוני הגנה הם מעין תת-קבוצה של מנגנוני ויסות רגשי, העוסקים בעיקר ברגשות סביב חרדה.
+
+
+[^5]: ההתקה היא דוגמה טובה לכך שמנגנוני ההגנה פועלים גם על רגשות החיוביים - התסביך האדיפלי של פרויד (אהבה כלפי האמא) נפתר בהתקת הרגש החיובי (אהבה) למושא מותר (אישה אחרת).
+
+## תיאוריות הלמידה החברתית של בנדורה
+זרם זה החל במחקרו של אלברט בנדורה. 
+תיאוריות אלו מתבססות על הביהוויוריזם  עם תוספות קוגניטיבות. תגובה זו מייחסת הפתחות רגשית ללמידה קלאסית, והתנהגויות מועדפות באמצעות למידה אופרנטית. תיאוריות אלו מייחסות משקל רב מלמידה מצפייה. 
+המחקר של בנדורה בוחן את תחושת המסוגלות העצמית כמניע ללמידה והתנהגות - האמונה העצמית של כל אחד בסיכוייו להצליח. למשל, אילו נלמד למבחן בתחושה שניכשל בו, הכישלון הקרב יתפוס את כל תשומת הלב שלנו, וכנראה שיתממש; לעומת זאת, אם נלמד בתחושה שנצליח, תשומת הלב שלנו תהיה בחומר הלימוד וסיכוינו להצלחה (או לכישלון זחוח) גדלים.
+
+מחקרו של בנדורה עסק גם בניהול עצמי - בתיאור גס, היכולת שלנו 'לאלף' את עצמנו להתנהגות טובה יותר (כמו הביהוויוריזם, אבל מול גורם פנימי - ולא חיצוני).
+
+## ביקורת על תיאוריות השפעה סביבתית
+הביקורת הנפוצה כנגד תיארויות אלו היא שהן מתעלמות מההשפעה *העצומה* של הגנטיקה ומטילות אחריות מוגזמת על ההיסטוריה האישית והסביבה. למשל, אם אנו לומדים התנהגות מסוימת מההורים שלנו, הרכיב המכריע הוא *גנטי* (משום שאנו חולקים גנים) - ולא סביבתי. כמו כן, חלק ממה שנדמה תחילה כמו השפעות סביבתיות לחלוטין הוא בעצם האינטרקציה בין התורשה לסביבה - הצורה שבה הגנטיקה שלנו באה לידי ביטוי, ולא רק אכזריות העולם שבחוץ. 
+
+
+# אינטרקציה בין תורשה לסביבה
+ברוב המקרים, התורשה מעצבת את הסביבה החברתית הראשונית ביותר - המשפחה. התורשה גם מכתיבה את ההתנהגות שלי לסביבה - אנשים שונים יגיבו באופן שונה לאותן נסיבות. אותה התגובה תשפיעה בחזרה על הסביבה, וחוזר חלילה. ולבסוף, הגנטיקה משפיעה על אלו סביבות נימצא בהן מלכתחילה (אנשים מופנמים, למשל, לא נוטים ללכת למסיבות).
+
+תחום חדש נוסף שנחקר בימים אלו הוא האפיגנטיקה - ההשפעה על הסביבה של הביטוי הגנטי. האפיגנטיקה משחקת גם היא תפקיד מכריע באינטרקציה בין התורשה לסביבה. 
+
+
+# סיפורי חיים ותרבות
+סיפור החיים הוא הנרטיב שאנו מגוללים לעצמנו בכדי להסביר ולתאר את החיים מנקודת המבט שלנו.  הסיפורים האלו מושפעים השפעה מכרעת מהתרבות והסביבה.
+
+מחקרם של הייזל רוז מרקוס ושינובו קיטיימה עוסק בהשפעת התרבות על סיפור החיים. השפעה זו מועטה ברמת התכונות, אבל הולכת וגוברת ברמת ההתאמות הייחודיות של כל פרט. התרבות מציעה תפריט של סיפורי חיים לבחור מהם ולהתאים למאפיינו האישים של כל אחד. ההבדל בין תרבויות קולקטיביסטיות ואינדיוידואליסטית[^6] משחק גם הוא תפקיד מכריע.
+
+[^6]: הבדלים אלו קשורים ככל הנראה לאילוצים תרבותיים - בדרום סין הקולקטיביסטית, למשל, מגדלים בעיקר אורז - שדורש הצפות ובנייה ותיאום רב בקבוצה. לעומתה, בצפון סין האינדיוידואליסטית מגדלים חיטה - שכל אחד יכול לגדל בעצמו. במרוצת הדורות, אילוצים אלו מעצבים את האוכלוסיות במקומות אלה.
+
+# יציבות תכונות אישיות לאורך החיים
+
+
+
+
+

פסיכולוגיה/מבוא/אמוציות.md

@@ -0,0 +1,227 @@
+---
+title: אמוציות
+description: 
+published: true
+date: 2024-01-14T12:48:17.344Z
+tags: פסיכולוגיה, שנה א, מבוא, סמסטר ב, אמוציה
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-03-12T10:29:25.943Z
+---
+
+> [מצגת](/פסיכולוגיה/מבוא/אמוציות.pdf), [תרגול](/פסיכולוגיה/מבוא/תרגול_12-_אמוציות_(1).pptx) 
+{.info}
+
+**האמוציה** היא תגובה חולפת לאירוע, גירוי או מחשבה המהווה הערכה למשמעותו של האירוע לדברים בעלי חשיבות. בכך היא נבדלת ב**במצב רוח** (mood), שבו חסרה הסיבתיות הזו. מצבי רוח נמשכים לרוב יותר זמן מרגש. 
+
+המונח הכולל את שניהם הוא *השפעה* (affect).
+
+האמוציות מתבטאות ברכיבים היכולים להיות כמעט בלתי מתואמים, דוגמת:
+
+- עוררות פיזיולוגית
+- הבעות פנים, שפת גוף, קול
+- הערכה קוגניטיבית של משמעות המצב ושל העוררות הפיזילוגית
+- מוטיבציה - נטיות מחשבה ופעולה (נטייה הסתברותית)
+- תגובה לרגש - קבלת החלטות, ויסות רגשות
+- חוויה רגשית מודעת (feeling)
+
+
+האמוציה היא ארוע מתמשך, המורכב ממספר מחזורי WPVA: 
+`World -> Perception -> Valutation -> Action`
+
+ההבעות האמוציונלית האלו הן חלק מהמורשת האבולוציונית שלנו - ניתן לצפות בהן גם במינים קרובים לנו (דוגמת השימפנזים)
+
+# עוררות פיזיולוגית
+
+העוררות הפיזיולוגית מתבטאת בתגובה של המערכות העצביות הסימפטית (חירום) והפרה סימפטית (שגרה)[^1] - בתגובות דוגמת Fight, flight or freeze.
+
+
+העוררות הפיזיולוגית נמדדת באמצעות פוליגרף - מונח כולל למכשירים המודדים מדדים פיזיולוגייים להערכת האמוציות. 
+
+[^1]: זהירות, זו הכללה גסה מאוד.
+
+
+# הבעות פנים
+
+החוקר פול אקמן חקר את הקשר בין הבעות פנים לאמוציה.
+
+הדפוס של הבעות הפנים הוא כוללני מאוד - הוא קיים גם בתרבויות שונות לחלוטין משלנו, אצל תינוקות, ואצל אנשים עיוורים. הדבר מרמז על כך שהבעות הפנים הם מולדות.
+
+> [סרטון: שבע הבעות הפנים האוניברסליות](https://youtu.be/B0ouAnmsO1Y)
+{.success}
+
+# שפת גוף
+
+רגשות מסוימים בלתי ניתנים לזיהוי בהיעדר שפת גוף - דוגמת גאווה.
+שפת הגוף ככל הנראה נושאת משקל רב יותר באומדן הרגש מאשר הבעות הפנים - הלבשת אחת מהבעות הפנים של אקמן על שפת גוף סותרת נוטת ליצור רושם לפי שפת הגוף.
+
+# גוון קול
+
+> [סרטון: גוון קול](https://www.youtube.com/watch?v=oGIu8_wN6PY)
+{.success}
+
+# הערכה קוגניטיבית
+האמוציה מושפעת מהפרשנות המודעת שלנו למצבים - למשל, ההשפעה האמוציונלית של נחשים אצל ישראלים - שגדלים בסביבה שבה רוב הנחשים ארסיים ומסוכנים - שונה מזו על הקנדים - שם רוב הנחשים אינם מזיקים.
+
+אמוציות מרכזיות הן הערכת מצב:
+- שמחה: התקדמתי במידה סבירה להשגת יעד
+- גאווה: אחראיות על הצלחה או אובייקט מוערך
+- הקלה: מכשול הוסר או נעלם
+- תקווה: החשש מהרע מכול וכיספוים לטוב יותר
+- אהבה: רצון לשיתוף עם אחר
+- חמלה: השפעה מסבלו של אחר
+
+הערכות אלו מתרחשות לעיתים בכמה מימדים - התרחושו של אירוע רצוי תעורר שמחה, ואי-התרחשותו תעורר צער; התרחשות אירוע לא רצוי תעורר מצוקה, ואי-התרחושותו תעורר הקלה; היא תעורר כעס אילו גרם לה מישהו אחר; צער אילו נגרם מכורח הנסיבות; ואשמה אילו אתה גרמת לו.
+
+כל אלו אינם אלא מימד הערכה אחד לאירוע מסוים. 
+
+## פרשנות עוררות פיזיולוגית
+
+עצם הזיהוי המודע של סממנים פיזיולוגיים משפיעים גם הם על הערכת המצב - התחושה של הדופק עולה, פרפרים בבטן והתרחשויות דומות ישפיעו על הערכת המצב כשאלו ייכנסו למודעות. דוגמה לתופעה זו היא **היפותזת משוב הפנים** - הבעה מכוונת של רגש מסוים תעורר את אותו הרגש [^2] (אם תעשה פרצוף כועס, *תתחיל להרגיש כועס!*).
+
+ניסויים רבים ביקשו ממשתפיהם להחזיק הבעת פנים מסוימת למשך חצי דקה, ומדדו את קצב הלב וטמפרטורת הגוף שלהם תוך כדי - ונצפה קשר חיובי בין ההבעה לסממנים הפיזיולוגיים.
+
+[^2]: במידה קלה. אף אחד לא פורץ בבכי אם הוא עושה פרצוף עצוב.
+
+##  השפעת פרשנות המצב על פרשנות העוררות
+
+מחקרם של סטנלי שכטר וג'רום זינגר בדק את ההשפעה הזו - הפרשנות של הסיבה לעוררות הפיזית משפיעה על פרשנות המצב. 
+
+החוקרים ביקשו מהנבדקים לגשת לנסיינית במרכז שני גשרים - אחד נמוך ובטוח ואחד גבוה ומסוכן יותר, שמבקשת מהם לענות על שאלון. בצידו השני של הגשר, נסיין אחר שאל אותם כמה מושכת הייתה הנסיינית. הנבדקים על הגשר המסוכן לעיתים ייחסו את הסממנים המוגברים בעקבות חציית הגשר המסוכן לרמת המשיכה שלהם לנסיינית, אותה דרגו כגבוהה יותר.
+
+בניסוי דומה, ניתנו לנבדקים שני כדורי פלצבו, אשר לחלקם נמסר שהוא מעורר ולאחרים שהוא מרדים, וביקשו מהם ללכת לישון. אלו שקיבלו את הכדור המרדים התקשו יותר להירדם - הופעת סימני עוררות לאחר נטילת הכדור הלחיצה אותם, ומנעה מהם להירדם.
+
+# מוטיבציה
+
+האמוציות מעוררות נטייה לפעול בצורות מסוימות: לאדם הכועס, נטייה לתקוף; לעצוב, להסתתר; וכדומה.
+
+# Approach-Avoidance
+
+רגשות חיוביים קשורים בנטייה להתקרבות, בעוד שרגשות שליליים קשורים בנטייה להתרחקות. כעס הוא החריג היחיד - חרף היותו רגש שלילי, הוא יוצר נטייה להתקרב (ולתקוף). 
+
+בהתאם להמיספרה מהם האמוציות נובעים במוח, השפעתם שונה: ההתקרבות נובעת מההמיספרה השמאלית, ומתבטאת בשיפור זיכרון עובד מילולי וירידה במרחבי. זאת לעומת ההתרחקות הנובעת מהמסיפרה ימין, ומתבטאת בשיפור הזיכרון העובד המרחבי וירידה בזו המרחבי.
+
+
+# נטייה להטיית קשב
+
+סוג האמוציות משפיעות על מהירות גילוי הרגש - לוקח לנו פחות זמן לזהות פרצופים כועסים, למשל, מפרצופים שמחים. האמוציות השליליות נוטות גם להתפוגג מהר יותר ממקבילותיהן החיוביות.
+
+# ויסות אמוציות
+מחקרם של ריצ'רד לזרוס וסוזן פולקמן עוסק בדרכי ההתמודדות המיטביות עם אמוציות. מחקרם עסק בשתי דרכי התמודדות עיקריות:
+
+- התמודדות ממוקדת בעיה: העוסקת במתן פיתרון למצב נתון
+- התמודדות ממוקדת אמוציה: שינוי פרשנות האירוע, חלוקתו עם מישהו אחר, או הימנעות מהאירוע
+
+מבין שתי הדרכים הללו, ההתמודדות ממוקדת הבעיה עילאית בהרבה, אך אינה תמיד זמינה. אילו ניתן לפתור את המצב הגורם לאמוציה מסוימת, ההתמודדות ממוקדת האמוציה עלולה להזיק[^3].
+
+גם מחקריו של ג'יימס גרוס גם עוסק בסוגיות כאלו.
+
+גרוס מגדיר את האמוציה כאירוע המתגלגל לאורך זמן, ועוסק בהתמודדות איתו ותמרונו לאורך זמן כדי להתמודד עם האמוציה.
+
+נניח ואנו מתקרבים לאדם שפגענו בו באופן קשה במסדרון מולנו. המצב יכול להתגלגל כך:
+
+`בחירת מצב (הימנעות) -> שינוי מצב (תיקון) -> הפניית קשב (לחשוב על משהו אחר) -> מתן משמעות ("לבחור יש בעיות") -> תגובות (היעדר הפגנת רגש)`
+
+## אסטרטגיות נוספות
+- התחלקות בחוויה - לדבר עם מישהו אחר 
+- קבלה (Acceptance) - לוותר על הניסיון להימנע מהרגש ולהשלים איתו[^4]
+- המרת הרגש הראשוני ברגש משני[^5] - למשל להמיר עצב (חוסר שליטה) בכעס (שליטה)[^6]. 
+- שיום רגש (Affect labeling) - מתן שם לרגש מפחית את עוצמת החוויה הרגשית, משום שהוא מעביר חלק מעיבוד הרגש מהאימגדלה להיפוקמפוס.
+
+> ר' גם - Emotion Focus Therapy (EFT) - היזכרות ברגש המדויק ותפעולו במצב ה'רגיש' שבשליפתו מההיפוקמפוס.
+{.success}
+
+
+> ויסות אמוציות אינו בהכרח הפחתת האמוציות!
+{.is-danger}
+
+למשל: הגברת הכעס לפני עימות, שימור מצב הרוח.
+
+[^3]: נחשון מתאר את הנטייה המוכרת להתמודדות ממוקדת אמוציה "מנזקיה הגדולים של הפסיכולוגיה".
+[^4]: זוהי הגישה שמטיף לה הבודהיזם
+[^5]: לא מומלץ. לרגשות המומרים לעיתים יש נטיות הפוגעות בטיפול בסיטואציה (כעס למשל מרחיק לעומת העצב, שמגייס עזרה).
+[^6]: גברים נוטים להמיר עצב בכעס, ונשים נוטות להמיר כעס בעצב (נטיות חברתיות - החולשה בעצב לא 'גברית', ולהיפך).
+
+
+# חוויה מודעת - רגשות
+
+## מדוע נדרשת החוויה המודעת?
+- תכנון וקבלת החלטות - דוגמת הישארות באינטרקציה נעימה והפסקת אינטרקציה לא נעימה
+- החלטה על ויסות אמוציה (אמוציה חזקה: בחירה בהסטת קשב, אמוציה חלשה: בחירה בשינוי משמעות)
+- שיום הרגש ותקשורו לאחרים
+- היזכרות ועיבוד של החוויה הרגשית לאחר האירוע
+
+## התיאוריות של ג'יימס ולאנגה
+
+התיאוריות של קארל לאנגה וויליאם ג'יימס[^7] גורסות כי החוויה המודעת באה בעקבות השינויים הגופניים - ומהווה למעשה סוג של תפיסה.
+
+## שלוש העמדות המרכזיות לחוויה רגשית מודעת
+
+- אירוע מעורר אמוציה -> שינויים בגוף -> חוויה של האירועים (חוויה רגשית) (ג'יימס ולאנגה)
+- החוויה והשינויים הפיזיולוגיים מתרחשים במקביל ובאופן בלתי תלוי - העוררות אינה ספציפית  (קאנון ובארד[^8])
+- יש סימן מהגוף שמשהו קורה, ואנו מסתכלים החוצה להבין מה - וזו החוויה הרגשית (שכטר וזינגר)
+
+> ר' גם - ניסויי תיאור אמוציות בגילוי אותות של קרמן-פרסר
+{.is-success}
+
+# שאלות נוספות
+- האם ישנן אמוציות בדידות (כעס, עצב, גועל), או שמדובר במימדים בסיסיים של אמוציה?
+- אמוציות בסיסיות - ראשוניות מול אמוציות מורכבות
+- אמוציה ראשונית מול משנית
+- עוד משהו
+
+# שמונה האמוציות הבסיסיות
+רוברט פלוטצ'יק טוען במחקרו שהאמוציות הן תגובות לאתגרים מוכללים שהציבה האבולוציה. בעינייו, מדובר בשמונה אמוציות רציפות (ר' במצגת - מעין חרוט תלת מימדי) שניתן לערבב ביניהן, ולהיות תלוי ביניהן (למשל: יש אמוציה איפושהו בין שמחה לאמון - גם אם אין לה שם)[^9]. כמו כן, העומק של האמוציות האלה הוא מימד העצימות - פחד בעצימות נמוכה, למשל, הוא חשש, ובעצימות גבוהה - בעתה.
+
+הרגשות בתיאוריה זו הן:
+- שמחה
+- אמון
+- פחד
+- הפתעה
+- עצב
+- גועל
+- כעס
+- ציפייה
+
+# מימדים בסיסיים
+תיאוריה אחרת מחלקת את האמוציות למימדים בסיסיים, בדמות הערך (*חיובי* או *שלילי*) והעוררות (עצימות). בעוד שהרגשות הספציפיות עצמן מושפועת ממימדים פיזיים ותרבותיים, מימדים בסיסיים אלו כוללניים לכולם.
+
+חשוב לשים שבתיאוריה זו רגשות שומרים על היחס ביניהם גם שהופכים את הערכים (חיובי בשלילי), ושהיא מאפשרת רגשות שהם *גם* חיוביים ו*גם* שליליים. כמו כן, רגשות ניטרליים מפגינים את רמות העוררות הנמוכות ביותר.
+
+
+# אמוציות מורכבות
+
+בעוד שהכיוון הרציף אינטואיטיבי למדי, תיאוריות אלו מתקשות להסביר אמוציות מורכבות.
+השיח העכשווי נסוב סביב אמוציות מורכבות - רגשות של *גם וגם וגם וגם*: כשנסיינים אומרים 'נעים' הם מרגישים גם קצת 'לא נעים'.
+
+
+> [אתר הדגמת אמוציות מורכבות](https://www.alancowen.com/video)
+{.success}
+
+דוגמאות לאמוציות מורכבות הן גאווה (בעלות על הישג), בושה[^10] (מה חושבים עליי), אשמה (מה אני חושב עליי), שמחה לאיד
+
+> ר' גם: רגש ה'קמה מוטה' ('כמו שאתה פוגש את סבתא שלך אחרי הרבה זמן ואתה אוהב אותה')
+{.success}
+
+## אושר
+
+מחקר מתאמי מארה"ב על נזירות שנכנסות למנזר בגיל מאוד צעיר ביקש לעמוד על השפעת האופטימיות מהצהרות החיים שלהן על אריכות הימים שלהן. התוצאות מעידות כי הנזירות האופטימיות ביותר חיו משמעותית יותר שנים מהנזירות האופטימיות פחות. מבין הנזירות האופטימיות, מעל ל70% הגיעו לגיל מבוגר מ90 - לעומת פחות מ40% מהקבוצות האופטימיות פחות.
+
+מחקרים אחרים מצביעים כי ברגשות שליליות כרוך גיוס משאבים - בין שבדמות מאגרי גליקוגן או בעוררות המערכת החיסונית - לעומת הרגשות החיוביים שבונים משאבים אלו. ניתן להניח כי המעמסה הנוספת על הגוף המאופיינת ברגשות שליליים משפיעה על אריכות הימים - זאת לעומת הרגשות החיוביים שמעודדים אפילו יצירת רשת חברתית - משאב לכל דבר.
+
+### הפרדוקס של איסטרלין: כסף לא מביא שמחה (מעבר למינימום)
+
+איסטרלין מיפה את ההכנסה השנתית הממוצעת בארצות הברית בין 1930 ל2000, כשהחל משנות ה50 שואלים את האנשים אם הם מאוד שמחים. למרות עלייה אסטרונומית בהכנסה האישית, מספר דומה של נשאלים העיד על רמות שמחה גבוהה מאוד (~40%) לאורך הזמן[^11]. אופן השימוש בכסף גם משפיע - מחקרים נוספים מראים כי אנשים שזכו בסכום כסף והוציאו אותו על עצמם נהיו *פחות* מאושרים כתוצאה, ו*יותר* מאושרים כשהוציאו אותו על אנשים שהם אוהבים.
+
+### האם החתירה להגדלת ההערכה העצמית עושה אותנו מאושרים
+מחקרן של לורה פארק וג'ניפר קרוקר עסק בשאלה הזו. השתיים עשו סקירת ספרות ודגמו מהן מדדים שנחשבים כסמנים של אושר - יכולת, שייכות, אוטונומיה, יכולת לויסות עצמי. בעוד שעליה בהערכה עצמית גורמת לשינוי זמני ברגש החיובי, בתחושת השייכות ובירידה בחרדה, החתירה עצמה להערכה זו פוגעת בכל רכיבי האושר: נצפית ירידה בתמריץ לקבל משוב שלילי[^12], תחרותיות הפוגמת בתחושת השייכות, תחושת האוטונומיה נפגמת (התמריץ נהפך לחיצוני, ולא לפנימי) והדריכות והמתח מובילות להתנהגות תוקפנית. ההצלחה מתוארת כמעיין high, שהאדם מתמכר אליו ומוכן לסבול עבורו במשך רוב הזמן. 
+
+> האין בתוצאות אלו הנחת המבוקש (הערכה עצמית תלויה בהערכה חיצונית)?
+{.is-danger}
+
+
+[^7]: שני התיאוריות התפרסמו בזמן דומה ובאופן בלתי תלוי - השניים לא חקרו יחד.
+[^8]: הסתמכו על חתולים, שאי אפשר לשאול אותם איך הם מרגישים
+[^9]: בדומה לקונוס הצבעים מפרק העין, סמסטר קודם - באמצע לא קורה כלום.
+[^10]: [גורגיאס!](/פילוסופיה/יוונית/גורגיאס#הבושה-של-גורגיאס) גורגיאס! גורגיאס!
+[^11]: יתרה מכך - הפערים החברתיים הנובעים מהפער העולה בהכנסה מעורר מתח נפשי אדיר, ויש אף הטוענים כי זו הסיבה שצמיחה כלכלית מובילה, באופן היסטורי, לחוסר שקט ולמלחמות.
+[^12]: הדרך *הכי טובה* ללמוד *נכון* ו***מהר***, לפי מחקרים עכשווים.

פסיכולוגיה/מבוא/התפתחותית.md

@@ -0,0 +1,146 @@
+---
+title: פסיכולוגיה התפתחותית
+description: 
+published: true
+date: 2024-01-14T12:48:21.521Z
+tags: פסיכולוגיה, שנה א, מבוא, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-04-30T10:30:49.794Z
+---
+
+# התפתחות קוגניטיבית
+
+> [מצגת](/פסיכולוגיה/מבוא/פסיכולוגיה_התפתחותית.pdf)
+{.info}
+
+## התיאוריה ההתפתחותית של ז'אן פיאז'ה
+החוקר השוויצרי [ז'אן פיאז'ה](https://en.wikipedia.org/wiki/Jean_Piaget)[^1] טען שההתפתחות:
+- קורית בשבלים המובחנים איכותית זה מזה
+- היא תוצר של אינטרקציה פעילה בין הילד וסביבתו שמאפשרת הבניה של ייצוג העולם שלהם (קונסטרוקציוניזם)
+- - פיאז'ה הדגיש את האופי העצמאי הנדרש
+- התוצר הוא התפתחות של יכולות (לוגיות-חשיבתיות) כלליות
+
+ככל, חשיבה מופשטת זו מקורה בביולוגיה, ואינה טרודה בפרטים המסוימים. 
+
+### מונחים מרכזיים
+פיאז'ה הוא, למרבה הצער, אלוף מונחים שמשמעותם שונה מהכלל, לרבות
+- סכימה (דוגמת עיכול מזון, התפתחות שליטה מוטורית רצונית, תיאוריה מדעית כסכימה)
+- איזון דינאמי
+- הפרת איזון שמובילה להסתגלות דרך הטמעה (הפעלת הסכימה הישנה על מושא חדש) והתאמה (השינויים המאפשרים לסכימה לפעול מול מושא חדש) - ההטעמה מובילה להתאמה.
+
+## שלושת סוגי האינטיליגנציה
+- אינטיליגנציה חושית-תנועתית (סנסורית-מוטורית)
+- אינטיליגנציה של חשיבה ממשית (אופרציונלית-קונקרטית)
+- אינטיליגנציה של חשיבה מופשטת-צורנית (אופרציונלית-פורמלית)
+
+אלו מתפתחות בארבע שלבים[^2]:
+- שלב סנסורי-מוטורי (~שנתיים)
+בשלב זה נרכשות הסכימות העיקריות: [קביעות אובייקט](https://www.youtube.com/watch?v=rVqJacvywAQ)[^3] (היראקליטוס), [הבנת סיבתיות וסדר זמנים](https://www.youtube.com/watch?v=EnL-uzr88S0) (אם x היה לפני y, x גרם לy - תינוקות עושים דברים כדי לגרום לדברים), וייצוג המרחב (דוגמת התינוק הזוחל).
+
+- שלב פרה-אופרציונלי (~שלוש)
+
+ התינוקות מסוגלים כעת לייצג אובייקטים ופעולות - בציור, בשפה, ובשלל דברים אחרים (כמו משחק בובות). הייצוג מתפתח סביב גיל שנה עד גיל שנתיים וחצי בערך. בשלב זה מתפתחת חשיבה פרה אופרציונליות, ונרכשות יכולות מיון לא עקביות, [אגוצנטריות](https://www.youtube.com/watch?v=OinqFgsIbh0)[^4] [והעדר שימור](https://www.youtube.com/watch?v=gnArvcWaH6I&t=26s). 
+
+- שלב של אופרציות קונקרטיות (~גיל ההתבגרות)
+בשלב זה מתפתחות יכולות שימור מושג בהדרכה - מושגים דוגמת מספרים (גיל 7), משקל (גיל 9), ונפח (גיל 11). בשלב הזה מתפתחות גם יכולות טרנזיטיביות (סבא מבוגר מאבא, אבא מבוגר ממני -> סבא מבוגר ממני), יציאה מהאגוצנטריות, יכולת מיות שיטתי גם לפי כמה מימדית, והפיכות (השפעת הכפלה בX מתבטלת בהכפלה ב1/x).
+
+פיאז'ה מתאר את ההתפתחות כדקאלאז' (פער זמן) אופקי - עלייה הדרגתית וחזרתית (כמו מדרגות מעוקלות גדולות - מגיעים לאותה נקודה, אבל קומה מעל).
+
+- שלב של אופרציות פורמליות
+בשלב זה נרכשות היכולת לבצע אופרציות שפועלות על אופרציות, יכולות לשלב בין אופרציות, ויכולת לחשוב על [מצבים היפוטתיים](https://www.youtube.com/watch?v=E-6NDrpzGAE)[^5]. 
+
+## אלטרנטיבות לפיאז'ה
+
+גישות רבות מסכימות עם פיאז'ה, אך לא עם הבדיקות שלו - ומפתחות מבחנים שונים שבוחנים את אותם הרעיונות.
+
+- גישת עיבוד מידע: מה שמתפתח אלו תהליכים ניהוליים שמאפרשים להתעלם ממידע לא רלוונטי. גישה זו טוענת שחלק מהמטלות של פיאז'ה לא מאפשרות בחינה בגילאים מוקדמים משום שהם נסמכות על תהליכים ניהוליים (דוגמת זיכרון עובד, או התמדה מוטורית) שאין לילדים בגילאים אלה.
+
+- גישות של רכישת ידע: גישותת אלו שוללת את פיאז'ה ביסודו, וטוענת שההתפתחות הינה עניין של מומחיות, שדורשת התפתחות כלים מחשבתיים מתקדמים יותר - תינוק יכול להבדיל בין צמח לסוס משום שהם פחות דומים, אבל יחשוב שסוס שייצבעו עליו פסים הוא זברה משום שהבחנה זו דורשת מומחיות שעוד לא פיתח. 
+
+- גישות שמדגישות למידה מאחרים (לב ויגוצקי): גישות הטוענות כי חלק אדיר מהלמידה מושפעת מאינטרקציות חברתיות, משפה ותהליכים סמליים. לב הציע פשרה מסוימת עם העמדה של פיאז'ה - לפיה ישנם דברים שניתן ללמוד לבד, דברים אחרים שניתן ללמוד רק בסיוע מאחרים (zone of proximal development)[^6], ודברים אחרים שניתן ללמוד רק מאחרים. 
+[^1]: פיאז'ה אינו הגדיר את עצמו כפסיכולוג אך השאיר הדים בתחום הפסיכולוגיה. ז'אן סיים דוקטורט בגיל מאוד צעיר והיה פעיל ממש עד מותו, בגיל מבוגר מאוד.
+
+[^2]: פיאז'ה התחייב בעיקר לסדר של השלבים, ולא לגילאים שבהם הם מתרחשים.
+
+[^3]: פיאז'ה טען שעד גיל שמונה חודשים בערך, לתינוקות אין קביעות אובייקט - אם הם לא רואים משהו, הם לא מודעים שהוא קיים. לכן בשלב הזה תינוקות מפתחים חרדת נטישה!
+
+[^4]: לא במובן היומיומי - הילדים מסוגלים לחשוב על העולם רק מנקודת המבט שלהם.
+
+[^5]: זו אחת הסיבות שאנשים בגיל ההתבגרות נוטים להתחבר לרעיונות אוטופיים - הם חושבים לראשונה על כך ש'אפשר אחרת'. יש כאן גם התדרדרות מסוימת לאגוצנטריות (ביטוי לדקאלאז') - אי הכרה ביכולתם של אחרים לחשוב על תרחישים כאלה.
+
+[^6]: למשל, ילדים מעט מבוגרים יותר מילדים אחרים לעיתים מלמדים אותם יותר טוב ממורים בוגרים - מעצם קרבתם בגיל, הילדים הבוגרים יותר מבינים יותר טוב את המורכבות, וחושבים בצורה דומה יותר.
+# התפתחות שיפוט מוסרי
+
+## תיאוריית השלבים
+פיאז'ה ביסס תיאוריה של שלושה שלבים על בסיס צפייה בילדים משחקים:
+
+- שלב טרום מוסרי: אין כללים אחדים (עד גיל 5). הילדים נהנים מחברתם של אחרים, אבל משחקים כל אחד בנפרד - אין תיאום.
+- מוסר הטרונומי: המוסר מקורו בסמכות עליונה (עד גיל 7), ו**מבוסס תוצאות** - ילדים בגיל זה עדיין אגוצנטריים, ולכן לא יכולים להבין כוונות של מישהו אחר. 
+- מוסר אוטונומי ויחסיות מוסרית.
+
+## אבחון התפתחות מוסרית
+
+
+
+# הבדלים בינאישיים במזג
+## גישת הטיפוסים
+המזג (טמפרמנט) הוא תכונות האופי המולדות של הילד, שניתן לצפות בהם מגיל צעיר. הראשונים שעסקו בטמפרמנט הם תומס וג'יימס, שחילקו את הטמפרמנט לתשעה צירים:
+- רמת פעילות
+- סדר יום יציב (אכילה ושינה בעיקר).
+- תגובה ראשונית לאנשים ומצבים חגשים
+- קצב הסתגלות לחידוש
+- עוצמת התגובה
+- מצב רוח
+- הסחת דעת
+- התמדה קשבית
+- רגישות סנסורית
+
+בגדול, ישנם 3 טמפרמנטים: קל, קשה, ומתחמם לאט.
+
+תינוקות בעלי טמפרמנט קל (~40% מהתינוקות) מאופיינים במצב רוח טוב, ודפוסים יציבים. לעומתם, תינוקות בעלי טמפרמנט קשה (~10%), שמתקשים במצבים חדשים ובסדר יום יציב, ומתחמם לאט (~15%), שמאופיינים ברמת פעילות נמוכה יותר. 
+
+האחוזים לא מסתדרים, ולא במקרה - 35% מהתינוקות מפגינים דפוס מעורבב כלשהו, ולכן נותרים בלא קטלוג. מעבר לכך, קטלוג ילד כ'קשה' היא הגדרה סטיגמטית, שהשלכותיה על התפתחות הילד עלולות להיות לא פשוטות.
+
+## גישת המימדים - בינקות
+החוקר מרי רוטנברג לקחה את גישה זו ופיתחה אותה - גישת הממדים-בינקות, הרווחת כיום במחקר. גישה זו מחלקת טמפרמנטים לשלושה ממדי על:
+
+- מוחצנת (דומיננטיות חברתית)
+נטייה לקחת סיכונים, רמת פעילות (גבוהה לרוב)
+- אפקט שלילי
+הנטייה להיות מפוחד, עצבני, מבוהל, עצוב, מתוסכל...
+
+- וויסות עצמי
+השליטה העצמית באופן הבלתי רצוני לאופן הרצוני, והיכולת להתרכז לאורך זמן.
+
+בניגוד לגישה הקודמת, סיווג זה אינו קטגוריאלי, אלא על פני רצף[^7] - מימד אחד יכול להיות גבוה, אחר בינוני ושלישי נמוך.
+
+[^7]: המעבר מסיווג קטגוריאלי לרציף הוא תופעה נרחבת במדע בכלל ובפסיכולוגיה בפרט.
+
+## התקשרות
+הקשר הראשוני של התינוק לדמות המטפלת דרכה הוא מפרש את העולם, ומתחיל להבין את העולם שסביבו - הילד מתחיל לבנות דרך דמות זו מודלי עבודה פנימיים בנוגע לעצמי, לאחר וליחסים איתו.
+התקשרות זו יכולה להיות:
+
+- בטוחה
+
+- חרדה-אמביוולנטית
+
+- נמנעת
+
+בהתקשרות בטוחה, הילד בטוח במטפל העיקרי ומרגיש בנוח לחקור את העולם. בהתקשרות חדרה-אמביוולנטית, ישנו חוסר ביטחון במטפל העיקרי וזהירות ממנו ומהאחר, ומתנהג בקרבה ובריחוק (כמו חיבוק שלעיתים הילד מתנתק ממנו). לבסוף, בהתקשרות נמנעת, הילד מאבד ביטחון בדמות המטפלת לחלוטין - הוא לא יפגין מצוקה כלפי חוץ, ויימנע ככל האפשר מהמטפל, ומהעולם.
+
+
+ההתקשרות יכולה להתרחש לכמה דמויות, ומתרחשת בנפרד לכל דמות - הילד יכול להיקשר התקשרות בטוחה לדמות אחת, ונמנעת לאחרת. ההשלכות של קשר כזה תלויות במידה רבה לעומק הקשר עם הדמות המטפלת.
+
+### השפעת התנהגות הורית על התנהגות הילד
+
+- ניסוי הצוק הויזואלי
+- ניסוי הStill face
+
+### טיב התאמה
+האינטרקציה בין הטמפרמנט לתכונות ההורה, מאפייני הסביבה והדרישות ההוריות והסביבתיות.
+
+בהתאמה טובה, הדרישות הוציפיות מותאמות ליכולות הילד. בהתאמה גרועה, הילד איננו יכול להסתגל לדרישות הסביבה. 
+
+# הבדלים בינאישיים בדפוסי התקשורת
+
+

פסיכולוגיה/מבוא/חישה.md

@@ -0,0 +1,165 @@
+---
+title: חישה
+description: 
+published: true
+date: 2024-01-14T12:48:23.782Z
+tags: פסיכולוגיה, שנה א, סמסטר א, חישה
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-01-19T18:11:45.253Z
+---
+
+# מהי חישה?
+**חישה** היא גילוי תכונותיהן הבסיסיות של גירויים, בעוד שהצעד הבא - **תפיסה** - עוסק בגילוי ובחוויה של אותם גירויים, כפי שמתבססים על אותה חישה (למשל: לראות אדום זו חישה, לראות תפוח אדום זו תפיסה).
+
+# תהליכי החישה
+החישה מתבצעת בשני תהליכים עיקריים: ה**התמרה** (Transduction), וה**קידוד** (Coding).  
+
+## התמרה
+ההתמרה היא התהליך שבו איברי החוש ממירים אנרגיה מן הסביבה לפעילות מוחית. כל איבר חוש מגיב לסוג מסוים של אנרגיה מגירוי סביבתי ומתרגם אותה לירי נוירוני שהמוח יכול להגיב לו. הנוירים המגיבים לגירויים האלו הם **קולטנים** (Receptors). מלבד גירויים סומאטוסנסוריים (מגע), כל החושים מסתמכים על קולטנים להתמרה. 
+
+## קידוד
+### חושי (Sensory)
+הקידוד הוא התהליך ההמרה של פוטנציאלי הפעולה המתקבלים מההתמרה למידע חושי. הקידוד החושי נחלק לשניים: קידוד אנטומי וקידוד טמפורלי (בזמן)
+
+#### אנטומי
+הקידוד האנטומי הוא הפקת המידע לפי המקום שממנו מגיע פוטנציאל הפעולה. פונציאל פעולה המגיע מן העין, למשל, יעביר למוח מידע שונה מקידוד המגיע מן האוזניים. קידוד זה נע בין חושים שונים, אך גם בין אותו החוש - ההבדל בין מגע בנקודה אחת בעור לאחרת גם מתבטא בקידוד האנטומי.
+
+אזורים שונים בגוף ממופים לחלקים שונים באיזור התואם להם בקליפת המוח - בקליפה הסומאטוסנסורית הראשונית (Primary Somatosensory Cortex), למשל, ישנה מפה נורונית של העור, ובקלפית הראייה הראשית (Primary Visual Cortex) - מפה נוירונית של שדה הראייה. 
+
+#### בזמן (Temporal)
+הקידוד בזמן הוא הפקת מידע כמותי לפי קצב הירי של הנוירונים. מגע חזק בעור, למשל, יתבטא בקצב ירי גבוה; מגע עדין, בקצב ירי נמוך. 
+
+# פסיכופיזיקה
+הפסיכופיזיקה היא חקר היחס בין המאפיינים הפיזיים של גירויים לבין התחושה שהם מייצרים ('הפיזיקה של השכל'). שתיים מהשיטות הפסיכופיזיות העיקרות הן שיטת הסיפים (ההבדלים), ותיאוריית גילוי האותות.
+הפסיכופיזיקה עוסקת ב3 בעיות:
+- בעיית הגילוי - האם יש איזשהו שינוי (האם הוסיפו לי משהו לקפה?)
+- בעיית ההבחנה - מהי מידת השינוי (מהי כמות החומר שהוסיפו לי לקפה?)
+- בעיית הזיהוי - מהו טיב השינוי (הוסיפו לי סוכר לקפה?)
+## בעיית הגילוי
+### תיאוריית הסף -  חוק וובר
+> [מצגת](/פסיכולוגיה/מבוא/5.1_פסיכופיזיקה.pdf), [תרגול](/פסיכולוגיה/מבוא/תרגול_5_-_פסיכופיזיקה_2_-_העמקה_ושאלות_-_2022_לסטודנטים.pptx)
+{.is-info}
+
+את **סף ההבדל** (Just Noticeable Difference  - JND) - כמות השינוי הנדרשת על מנת שהנבדק מגלה שינוי בעוצמת הגירוי - טבע הפיזיולוג הגרמני *ארנסט וובר*. וובר מתבסס על עיקרון שמתבטא בכל החושים: סף ההבדל קשור קשר ישיר לעוצמה של הגירוי (**הסטנדרט**). כלומר, ככל שהגירוי עוצמתי יותר, כך כמות השינוי שתידרש כדי שהנבחן ישים לב שאירע שינוי תגדל ביחס קבוע (למשל, בין משקולות של 80 ו82 גרם, ובין 400 ל410 גרם - ככל שהמשקל עולה, נידרש להוסיף יותר משקל לפני שהנבדק ישים לב שאירע שינוי).
+
+סף ההבדל עולה ככל שהסטנדרט עולה -  הוא תמיד פרופורציה קבועה:
+
+> חוק וובר: `k=Δs/s` \[קבוע וובר= השינוי בסטנדרט חלקי הסטנדרט\]
+{.success}
+
+(K - קבוע וובר)
+
+
+לעומתו של **סף ההבדל**, ה**סף המוחלט** הוא הנקודה שמתחתיה הנבדק אינו מסוגל להבחין בגירוי - הערך המינימלי של גירוי שהנבדק מסוגל להבחין בו.
+
+## בעיית ההבחנה
+כעת שאנו יודעים לזהות מתי הנבדק *מזהה* שינוי בתחושה, ניתן למדוד את **מידת השינוי**.
+
+#### סילום עקיף - חוק פכנר
+*גוסטאב פכנר* התבסס על יחידות סף ההבדל (JND) כדי למדוד את מידת השינוי. בכך ששאל את הנבדקים מתי הם שמים לב שאירע שינוי בסטנדרט, יכל לכמת את מידת השינוי בכך שספר אותו בסיפי ההבדל. סיפי ההבדל מאפשרים לקשר בין עוצמת הגירוי (X) לתפיסה של אותו גירוי (Y), ללא תלות בהבדל הפיזי בגירוי (כמות מסוימת של משקל נוסף, בהירות גבוהה יותר בלומן, וכו').
+
+זהו **סילום עקיף** - פכנר שואל את הנבדקים *אם* הם שמים לב להבדל.
+
+- מתחת לסף המוחלט אין תחושה
+- תופסת של גירוי אשר שווה בעוצמתו לסף ההבדל משמעותה הוספת יחידת תחושה אחת.
+- אך בעוד סף ההבדל משתנה בהתאם לגודל הסטנדרטת הרי שיחידות התחושה נותרות שוות.
+- עוצמת התחושה היא מספר יחידות התחושה מעל הסף המוחלט.
+
+הפונקציה המתקבלת היא דוחסת - ציר Y הוא עלייה אחידה ביחידות תחושה מול פער הולך וגדל בעוצמת הגירוי (ההתרחקות המצטברת מהסטנדרט).
+
+![f0166-02.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0166-02.jpg)
+^עקומת^ ^פכנר^
+
+#### סילום ישיר - חוק סטיבנס
+מאוחר יותר, סטנלי סטיבנס (1906-1973) טען כנגד הנחת היסוד של פכנר שהמדרגות בתחושה זהות (העלייה בין המדרגה השלישית לרביעית זהה לזה של ה152 ו153). סטיבנס ערער על ההנחה הזו, וסבר שמדרגות התחושה עולות יחד עם מדרגות הגירוי (33, 36.3, 39.9...).  לעומת פכנר, סטיבנס מבצע **סילום ישיר** - הוא שואל את הנבדקים *כמה* הבדל הם מרגישים.
+
+> חוק סטיבנס: `Ψ=f(s^a)`
+עוצמת התחושה Ψ מגירוי בגודל S היא פונקציה של
+גודל הגירוי המועלה בחזקה a. מקדם החזקה a נקרא מקדם החזקה של סטיבנס והוא
+יחודי לכל אופנות חושית.
+{.success}
+
+### בעיות בשיטת ההבדלים
+#### בעיית ההתמדה
+כשנבדק אומר 'כן' או 'לא' מספר רב של פעמים ברצף, יש לו נטייה להמשיך לתת אותה תשובה - מה שפוגע באמינות התוצאות. 
+
+#### בעיית הציפייה
+כנבדק צופה שיהיה שינוי מסוים, הוא עלוול לענות בהתאם לציפייה שלו, ולא לפי השינוי שאכן התרחש\לא התרחש.
+
+
+## תיאוריית גילוי אותות
+> [מצגת](/פסיכולוגיה/מבוא/תיאוריית_גילוי_אותות_5.2.pdf), [תרגול](/פסיכולוגיה/מבוא/__תרגול_10-_גילוי_אותות_סטודנטים-_2022.pptx)
+{.is-info}
+
+הסף המוחלט נקבע שרירותית בנקודה שבה הנבדק מזה את הגירוי 50% מהזמן - קביעה הכרחית בעקבות הפעולה האקראית של מערכת העצבים. במצבים של ירי איטי, למשל, העין יכולה לתפוס גירוי חלש מסוים, אך במצבים של ירי גבוה - הגירוי 'ילך לעיבוד' ב*רעש*.
+
+כדי להתמודד עם שונות אקראיות זו, פותחה תיאוריית גילוי האותות - המפלה בין ה*אות* (גירוי) לבין *רעש* (גירויי רקע, אקראיות מערכת העצבים).
+
+בתיאוריה זו יש ארבע שיפוטים אפשריים:
+- פגיעה (HIT) - הנבדק אומר 'כן' לאות שישנו
+- פספוס (MISS) - הנבדק אומר 'לא' לאות שישנו
+- אזעקת שווא (FALSE ALARM) - הנבדק אומר 'כן' בהיעדר אות
+- דחייה מוצדקת (CORRECT REJECTION) - הנבדק אומר 'לא' בהיעדר אות
+
+![f0167-02.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0167-02.jpg)
+^טבלת^ ^גילוי^ ^אותות^
+
+חידוש של תיאוריית גילוי האותו הוא ההבנה שההטעויות בלתי נמנעות (**ברגע שיש רעש - יש טעויות** - ו*תמיד* יש רעש) - אך ניתן להחליט לפי סוג הטעות איך להתנהג. באמצעות הבחנה זו ניתן לקבל החלטות בצורה מושכלת יותר על ידי קביעת הקריטריון - ה'כדאיות' של כל טעות לעומת האחרת.
+
+> דוגמא: חולה מגיע עם כאב בטן וצריך להחליט אם להניח שיש לו דלקת בתוספתן ולהסיר אותו. המשמעות של פספוס דלקת בתוספתן (MISS) עלולה להיות מוות, אך המשמעות של ניתוח מיותר (FALSE ALARM) היא אשפוז של כמה ימים. הבחירה ברורה.
+{.is-info}
+
+התדירות של השיפוטים מושפעת משיקולים זרים - אם, למשל, נבדק מקבל כסף על כל גירוי שזיהה נכונה, אך אינו נענש במקרה ששגה - יהיה לו מניע מובהק להגיד יותר 'כן'. לעומת זאת, אילו נענש בזיהוי שגוי, אך אינו נענש בזיהוי חיובי - יש לו תמריץ חזק להגיד יותר 'לא'.
+באמצעות תיאוריית גילוי אותות בונים עקומות ROC, שיודעות להתמודד עם ההבדלים הנובעים מהשיקולים האלו.
+
+![f0168-01.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0168-01.jpg)
+^דוגמה^ ^להשפעת^ ^שיקולים^ ^זרים^ ^על^ ^שיפוט^ ^בגילוי^ ^אותות^
+
+ניתן לחשב עקומת ROC הן לפי אחוז הHIT והן לפי אחוז הCORRECT REJECTION - בדרך כלל הולכים לפי הHIT (משום שהם תמיד משלימים, אין משמעות לאיזה מביניהם נבחר).
+
+![f0168-02.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0168-02.jpg)
+^דוגמה^ ^לעקומת^ ^ROC^
+
+### רגישות מוחלטת
+מצב שבו אין FALSE ALARM או MISS - הנבדק תמיד מזהה שישנו אות, ותמיד מזהה כשאין אות.
+
+### חוסר רגישות מוחלט
+מצב שבו הנבדק טוען תמיד שיש אות, שאין אות, או שבוחר באקראי (גם אם עונה נכונה - אין לכך קשר לנוכחות של האות).
+
+## בעיית הזיהוי
+הזיהוי, כמובן, יתבצע על ידי איברי החוש. בהתאם, ישנם חמישה סוגים של זיהוי:
+
+- **חזותי** (Vision)
+- **שמיעתי** (Audition)
+- טעם (Gustation)
+- ריח (Olfaction)
+- מגע (Somatosensation)
+
+### זיהוי חזותי - העין
+הקולטנים בעין נקראים **פוטורצפטורים** - הקולטים אור מן הסביבה ומתרגמים אותו למידע חזותי המגיע דרך העצב האופטי למוח, דרך **הדיסק האופטי** במרכז הרשתית - הרקמה הרואה באחורי העין. למעשה, אנחנו עיוורים בנקודה זו במרכז העין.
+
+![f0169-02.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0169-02.jpg)
+^העין^
+הרשתית מורכבת משלוש שכבות:
+- תאים **גנגיליונים**
+- תאים **דו-קטביים** (ביפולריים)
+- קולטנים (פוטורצפטורים)
+
+![f0170-03.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0170-03.jpg)
+^שכבות^ ^הרשתית^
+
+הכיווניות אינה אינטואיטיבית - האור חוצה את השכבות הגנגיליוניות והדו קוטביות (השקופות) ומגיע לקולטנים. אלו מעבירים את המידע לשכבה הדו קוטבית ומשם ולגנגיליונית - שחוצה את הרשתית עד לדיסק האופטי ומועבר דרך העצב האופטי למוח. כל קולטן מגיב רק את האור בסביבתו המיידית, אך כל גנגיליון יכול לקבל מידע מקולטנים רבים (עד 100). 
+
+#### קולטני האור (Photoreceptors)
+ישנם שני סוגים של קולטנים - **קנים** (Rods) ו**מדוכים** (Cones).
+הקנים רגישים מאוד לאור, ולכן מתפקדים היטב גם בתאורה עמומה; לעומתם, המדוכים מתפקדים כשהתאורה בחוץ מספקת לראות בבירור. הראייה הצבעונית מקורה רק מהמדוכים.
+
+החלק המפורט ביותר בשדה הראייה שלנו הוא ה**פובאה** - שקע בגודל מילימטר בודד המכיל רק מדוכים. כשאנו מסבים את המבט לאנשהו, העין תתכוונן כך שהפובאה תכוון ישירות למושא המבט.
+
+ככל שאנו מתרחקים יותר מהפובאה, צפיפות המדוכים יורדת וצפיפות הקנים עולה. הכמות הגדולה של הקנים המעבירים מידע לכל גנגיליון מובילה לכך שאותו גנגיליון רגיש מאוד לאור - ומתפקד היטב בתאורה דלה. לעומת המדוכים, הראייה שמאפשרת הקנים הרבה פחות חדה מזו של המדוכים.
+
+### זיהוי שמיעתי - האוזן
+הקולטנים באוזן נמצאים בתוך **שבלול האוזן** (Cochlea), עמוק בתוך האוזן הפנימית. קולטנים אלו קולטים את הרעד המכני של האוויר ומתרגמים אותו לצליל.
+
+![f0176-02.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0176-02.jpg)
+^האוזן^

פסיכולוגיה/מבוא/חשיבה.md

@@ -0,0 +1,96 @@
+---
+title: חשיבה
+description: 
+published: true
+date: 2024-01-14T12:48:26.017Z
+tags: פסיכולוגיה, שנה א, מבוא, סמסטר ב, חשיבה
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-04-23T10:28:20.589Z
+---
+
+> [מצגת](/פסיכולוגיה/מבוא/חשיבה.pdf), [תרגול](/פסיכולוגיה/מבוא/תרגול_מספר_16-_היוריסטיקות.pptx)
+{.info}
+
+# מושגים
+ייצוג מנטלי של אובייקטים ('תפוח'). [המושגים *אינם* מילים](/פילוסופיה/מיומנויות#מילים-ככסות-למושגים) - *חמה* מייצגת גם את השמש, וגם תכונה של אש.
+
+ישנם מושגים אריסטוטליים בעלי גבולות ברורים. למשל, תכונות הליבה של 'מטוס' הן 'כלי תחבורה' - ה*גנוס* (סוג, קבוצה) ו'אווירי' - ה*דיפרנציה* (ייחוד).
+הבעיה במושגים אלה היא שלא תמיד יש תכונות ליבה ברורות (כמו פירות - מה הופך פרי לפרי?, או רהיטים - אם אני יושב על שולחן, האם הוא כיסא עכשיו?).
+אחת הדרכים להתמודדות היא הצבת *פרוטוטיפ* - דוגמה טיפוסית שמולה משווים (למשל, תפוח - ובבואי לבדוק אם משהו הוא פרי, אשווה לתפוח). לעיתים גם מושגים אריסטוטליים הם בעלי פרוטוטיפ ברור (4 מרגיש *יותר זוגי* מ213,252).
+
+חלק גדול מההפרעות הפסיכולוגיות נשענות על פרוטוטיפ (מהו המקרה הפרוטוטיפי של סכיזופרניה\דיכאון וכו'). 
+
+# חשיבה וקבלת החלטות
+ישנן שתי מערכות חשיבה: הראשונה (System 1) מהירה, אינטואיטיבית, מבוססת על שליפה מהירה - וקדומה אבולוציונית, והשנייה (System 2) מבוססת השהיה ושקילת חלופות, איטית, מבוססת לוגיקה דדוקטיבית או אינדוקטיבית. המערכת השנייה הרבה יותר גמישה, הרבה יותר איטית ועושה הרבה יותר טעויות וניצבת בבסיסה של הלמידה[^1]. לפיכך, המערכת הראשונה משחקת תפקיד במצבי חירום[^2], והשנייה בכל השאר.
+
+המערכת הראשונה יעילה לאין שיעור במצבים אליהם היא בנויה, והטעויות סביבה הן בעיקר סביב מתי להפעיל אותה.
+
+
+
+[^1]: עולם הMindfullness, למשל, עוסק בהעדפת המערכת השנייה על פני הראשונה - לא להגיב ישר אלא לשבת ולחשוב. 
+[^2]: יש בין נטייה זו קשר לעודד תחושה של חירום כשמחפשים תגובה מהירה ('המדינה בסכנה!').
+
+# מערכת 2
+## חשיבה [טיעונית](/פילוסופיה/מיומנויות#צורות-טיעון) (פרופוזיציונלית)
+המערכת האחראית על חשיבה דדוקטיבית ואינדוקטיבית ([תקפות היא פונקציה של מבנה!](/פילוסופיה/לוגיקה/פסוקים)).
+
+אלא שרוב האנשים, כשהם חושבים, אינם נסמכים רק על כלליים דדוקטיביים בפתרון בעיות דדוקטיביות, ולא רק על כללים הסתברותיים (ר' דוגמת הבירה והלינדה במצגת).
+במילים פשוטות, אנשים אינם חושבים בצורה לוגית טהורה. מה משתבש?
+
+את מערכת 2 חקרו בהרחבה עמוס טברסקי ודני קהנמן[^3].
+
+מחקריהם מראים כי אנשים נוטים להעדיף, על פני חוקי ההסתברות, את ה**כללים היורסיטים** - למשל:
+- כלל האישוש: ננסה תמיד לאשש מסקנות קיימות אצלנו מאשר לסתור אותם.
+- כלל הייצוגיות: ההסתברות נקבעת לפי מידת הדמיון לפרוטוטיפים
+- כלל הזמינות: הנטייה להעריך הסתברות אירוע כגבוהה על בסיס הקלות שבה הדוגמואת שלו זמינות לנו בזיכרון
+- כלל שיעור הבסיס: השתייכות של דבר מה לקבוצה מסוימת גדול יותר ככל שמספר החברים בה יותר גדול (בגלל שיש מעט סכיזופרנים, הסיכוי שתתותקף על ידי סכיזופרן נמוך לעומת האוכלוסייה הכללית).
+- כלל העוגן: אנשים נוטים להתחיל עם פרט מידע שמשמש כנקודת עיגון ואח"כ מתקנים.
+
+כללים היוריסטיים הם כללים החותרים להגיע במהירות ובקלות למסקנה ^כמעט^ ^תמיד^ נכונה. בכך, כללים אלו משיגים חסכון קוגניטיבי במאמץ ובמהירות על חשבון הדיוק (מה שמוביל לפקשושים כמו בדוגמה לעיל).
+
+[^3]: רכילות: התחילו את מחקרם בעברית והמשיכו לארצות הברית.
+
+## האם כללים היוריסטיים בהכרח מדויקים פחות?
+החוקר הגרמני גרד גיגרנצר מבחין בין **עולמות קטנים** ל**עולמות גדולים**.
+עולמות ^תוכן?^ קטנים הם מקרים שבהם אני יודע את *כל* הנתונים אודות הבעיה - בהם הפעלת חוקי הלוגיקה היא הדבר ההגיוני לעשות.
+לעומתם, בעולמות גדולים - מקרים בהם חסרים נתונים רבים, והתמונה מתבססת על אומדן קטן - הכללים היוריסטיים נוטים להשיג תוצאות טובות יותר.
+זאת משום שהדגימה הקטנה מובילה לתוצאות מעוותות[^4] - ואלו מתאזנות כאשר האומדן גס יותר.
+
+מסקנה זו היא נוגדת את מסקנתם של טברסקי וקהנמן - האחד אומר להיעזר בהיוריסטיקות, והאחרים מזהירים כנגדן.
+
+
+
+[^4]: תופעה מוכרת בלמידת מכונה, שמודלים רבים שלה נפטרים באופן פעיל מחלק מהנתונים מסיבה זו (lasso regression)
+
+## חשיבה דימויית
+
+חשיבה זו היא חשיבה ויזואלית באמצעות דימויים.
+
+> דוגמה: כמה חלונות יש בבית שאתם גרים בו?
+> דמיינו את האות D; סובבו אותה 90 מעלות נגד כיוון השעון; חברו אל מרכזה את האות J. מה קיבלתם?
+{.is-info}
+
+אין כאן טיעונים או הנחות שאפשר להסיק מהם - רק להעלות את המושא בעיניי רוחנו.
+
+ישנה שונות אדירה במידת החשיבה הדימויית בין אנשים - החל באנשים ש[אין להם חשיבה דימויית כלל](https://en.wikipedia.org/wiki/Aphantasia) (גם בלא נזק להיפוקמפוס, שם היא מתרחשת), ויש כאלו ש[נסמכים עליה באופן קיצוני](https://en.wikipedia.org/wiki/Hyperphantasia) - וכל מיני מצבים [בין לבין](https://en.wikipedia.org/wiki/Synesthesia).
+
+
+# הבנה
+מחקרם של מורטון אן גרנסבכר וולטר קינטש עסק בהבנה. ההבנה מתבטאת בבניית מבנה מנטלי. מבנה הוא גוש (chunk) מורכב בזיכרון העובד.
+
+> למשל, במשפט *יונתן נתן לנורית את הספר "תולדות האהבה"* - ישנו אירוע (נתינה) מאדם 1 (יונתן) לאדם 2 (נורית) של אובייקט (תולדות האהבה) מסוים (ספר)....
+{.is-info}
+
+כמו שאנו רואים, אפילו משפט פשוט מכיל בתוכו כמות אדירה של מידע. מסיבה זו, אנו מקשרים כל מידע נוסף למידע קודם ובכל משכללים את המבנה.
+אם נוסיף למשפט שלמעלה, למשל, את הטענה שנורית נתנה ליונתן בתמורה 50 שקלים - אירוע זה (האירוע הקודם הוביל לאירוע זה - נתינת כסף, נתינה - 50 ש"ח, אובייקט - שטר, מסוים - כסף...) יתווסף למבנה הקיים בזיכרון העובד.
+
+מחקרו של ג'ף זקס טוען כי** ההבנה שואפת לספק *ניבוי*** של מה שעומד לקרות בעתיד המיידי, על סמך מה שקורה כרגע (בדגש מיוחד על תנועות העיניים).
+
+## מתי נוצרים כשלים בהבנה?
+כשלים בהבנה מתרחשים, למשל, כש:
+- החומר אינו מאורגן באופן שמאפשר שיכלל הדרגתי של המבנה (*אינו סקיילאבילי!*)
+- מתקשים להתעלם ממחשבות לא רלוונטיות שמובילות למבנה לא נכון (המידע פולש לזיכרון העובד ומפריע לו)
+
+בשני המקרים, הדבר מוביל לחיזוי שגוי שגורר עדכון המבנה.
+בדוגמה מקודם, למשל, אם נגדיר את האירוע כ'נתינת מתנה', העובדה שנורית משלמת ליונתן אינה צפויה - וגוררת לשינוי הייצוג של האירוע.
+בתהליך זה, חלק מהמידע אובד, ועלול להיווצר כשל בזיכרון, ובהבנה - הזיכרון וההבנה באים יחד.

פסיכולוגיה/מבוא/למידה.md

@@ -0,0 +1,24 @@
+---
+title: למידה
+description: 
+published: true
+date: 2024-01-14T12:48:28.328Z
+tags: פסיכולוגיה, שנה א, סמסטר א, למידה
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-01-22T15:14:05.800Z
+---
+
+# למידה
+התנהגויות שתוצאתן חיובית הן כלי הישרדותי חשוב. הלמידה היא תהליך המאפשר לנו לבצע התנהגויות אלו בצורה הטובה יותר בהתחשב בניסיון שאנו צוברים. כשהתנאים משתנים, אנו לומדים התנהגויות מועילות חדשות ומכחידים את ישנות.
+
+הלמידה נחלקת לשלוש סוגים כלליים - **התרגלות**, **למידה קלאסית**, ו**למידה אופרנטית**.
+
+## התרגלות
+התרגלות היא צורת הלמידה הפשוטה ביותר - התעלמות מאירועים בלתי חשובים שקוראים באופן חזרתי. אפילו תינוקות בני כמה חודשים בלבד מפגינים התרגלות. אם אנו שומעים רעש בלתי צפוי, נסב את ראשנו לכיוונו; אם רעש זה יישמע מספיק פעמים שוב ושוב, נתעלם ממנו עד שנפסיק לשמוע אותו - זוהי התרגלות.
+
+**התרגלות לטווח קצר** היא זמנית - דמיינו שאתם נכנסים לחדר, ומיד מריחים את הריח הייחודי שבו. במידה ותשהו בחדר מספיק זמן - לא תריחו יותר את הריח, אך אם תחזרו למחרת - שוב תריחו את הריח. זוהי התרגלות לטווח קצר.
+
+## התנייה קלאסית
+התנייה קלאסית כוללת בתוכה למידה על התנאים ש*מנבאים* התרחשותו של אירוע משמעותי. דמיינו שמנפחים בלון מול ילד שמעולם לא ראה בלון קודם. הילד יסתכל על הבלון מתנפח ולא ייבהל ממנו במיוחד. כשהבלון יתפוצץ, האוויר והרעש הפתאומיים יעוררו תגובת בהלה - אוטומטית ובלתי נלמדת. אחרי כמה פעמים, הילד יפגין שוב את התגובה הזו - עוד לפני שהבלון מתפוצץ. זוהי התנייה קלאסית.
+
+

פסיכולוגיה/מבוא/מבחנים.md

@@ -0,0 +1,111 @@
+---
+title: מבחנים פסיכולוגיים
+description: 
+published: true
+date: 2024-01-14T12:48:32.295Z
+tags: פסיכולוגיה, שנה א, מבוא, סמסטר ב, מבחנים פסיכולוגיים
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-03-26T09:39:05.741Z
+---
+
+> [מצגת](/פסיכולוגיה/מבוא/מבחנים_פסיכולוגיים_2022.pdf),[תרגול](/פסיכולוגיה/מבוא/מבחנים_פסיכולוגיים_2022.pdf), [תרגול](/פסיכולוגיה/מבוא/תרגול_14-_איכות_מדדי_המבחן.pptx)
+{.info}
+
+מבחנים הם כלי יקר ערך בפסיכולוגיה, ולכן עלינו להבין אותם ולדעת לאפיין מתי הם תקינים, ומתי הם בלתי תקינים.
+מבחנים פסיכולוגיים מאופיינים כמעט תמיד בכך ש:
+- מטלה המורכבת פריטים
+- יש דרך לתרגם את הביצוע בפריט לציון
+- הסכום (או הממוצע) של ציוני הפריטים מהווה את הציון במבחן
+
+
+# מה בודקים מבחנים פסיכולוגיים?
+
+מבחנים פסיכולוגיים בודקים דברים כמו:
+- תכונות ומצבים. תכונות (דוגמת אופי) מאופיינות בשינויים איטיים, ומצבים (דוגמת מצב רוח) בשינויים מהירים. 
+- ביצוע מירבי (מקסימלי) וביצוע אופייני. מבחנים כמו שאנו חושבים עליהם (דוגמת מבחן באריתמטיקה) הם מבחני ביצוע מירבי - אנו מנסים לפתור אותם כמיטב יכולתנו. לעומתם, מבחני ביצוע אופייני לא מחפשים תשובה מסויימת, אלא איפיון של דברים שהרמות השונות שלהם לא בהכרח טובות או גרועות יותר - כמו חרדה. 
+ביצועים מירביים נבדלים בכאלו הבודקים הישג, ויכולת (דוגמת מבחני מילים). יכולת היא הכישורים שנרכשים במהלך החיים, בלא הכשרה מסוימת. לעומתם, מבחני הישג כרוכים בהכשרה מסוימת (כמו מבחנים בקורס הזה ממש!) שאת טיבה הם מבקשים לבדוק.
+
+# התנהגויות הן תופעה סטטיסטית
+**כמעט כל התופעות שנמדדות הן סטטיסטיות בטבען**: למשל, גם אם אתם שולטים במיומנות מסוימת, תמיד ישנו סיכוי שתטעו. המבחן מבטא את ה*סיכוי* להצליח. בדומה לכך, גם אנשים ללא דיכאון סובלים לעיתים מחוויות דיכאוניות. מה שמגדיר את הדיכאון הוא *הסבירות* להתרחשותן. יעילותו של טיפול פסיכולוגי נמדדת בהורדת הסבירות למחשבות אלה.
+
+לאור זאת, אנו נדרשים לדגום מספיק דגימות (ולדגום את ההתנהגויות הנכונות) כדי לתת אומדן טוב לתופעות האלו (sampling adequacy).
+
+# אי-תלות במתן הציון
+חשוב לוודא מהימנות בין השופטים במבחן נתון. כל מדד נבדק באמצעות בדיקת מידת ההסכמה של שניים או יותר נותני ציונים. מידת ההסכמה נבדקת באמצעות מדדים שונים דוגמת *אחוז הסכמה* ומדד  *ICC (Intra-Class Correlation)*.
+
+הבעיה הזו לא קיימת במדדים סגורים, דוגמת שאלות אמריקאיות או מדדים ללא מימד התרשמות (גובה, ותק, זמן).
+
+# גורמים לשונות בציונים
+הסכמה בין שופטים אינה תנאי מספק לקבלת ציונים אחידים - דגימה בלתי-מספקת, התרשמות מגורמים בלתי רלוונטית והמצב של השופטים ושל הנבדקים (עייפות, מצב רוח, מוטיבציה), למשל, כולם משפיעים על הציונים בלי קשר ליכולת שמפגינים הנבדקים.
+
+למשל, מבחן אוצר מילים הניתן לאנשים שאינם דוברי עברית כשפת אם אינו בודק דווקא יכולת - הוא גם מדד לרמת מוטיבציה, מספר שנים בארץ, וכישרון טבעי ברכישת שפות.
+
+# טעות אמדן דגימה
+מבחן המבוסס על דגימה של התנהגויות\מדידות. המבחן בסוף הקורס, למשל, הוא אינו אלא חתך צר של דגימות, שמושפע מגורמים רבים: אולי במקרה נשאלתי על נושא שאני מכיר יותר, אולי במקרה קמתי טוב (או רע!) בבוקר, וכדומה. לעומת זאת, מבחן ארוך יותר (למשל על משך כמה ימים) מאפשר יותר דגימות של יותר התנהגויות וכך משקף נאמנה יותר את המדדים הנבדקים. 
+
+כיצד ניתן לעמוד על מהימנות אומדן הדגימה?
+
+## שיטות להערכת איכון דגימה-אמדן
+
+ניתן, לפיכך, להעריך מהימנות של נוסחים מקבילים על ידי מדידת המתאם יבן ציונים שהתקבלו בנוסחים שונים של המבחן - שמהווים מדגמים שונים של התנהגויות.
+
+ניתן גם למדוד את המהימנות הפנימית לפי המתאם בין ציונים שחושבו על שתי מחציות של כל הפריטים (למשל מדידת הציון בשאלות זוגיות ואי זוגיות). ערך מתחת ל0.8 נחשב כבעייתי.
+
+טעות התקן (*SEM - Standard Error of Measurement*) של האומדן עולה בהתאמה עם ירידה במהימנות המבחן - עובדה קריטית במיוחד כשמודדים אדם בודד, וקריטית פחות כשבודקים קבוצות גדולות (ישנם כלים סטטיסטיים להתמודד עם חוסר מהימנות במצבים אלו).
+
+```
+SEM = SD√(1 - Reliability)
+```
+^(השורש^ ^על^ ^כל^ ^הדבר^ ^הזה)^
+
+> הדגמה במונחים של ציון פסיכומטרי (סטיית תקן=100)
+- 568-632 SEM=32 (מהימנות פנימית 0.9)
+- 555-645 SEM=45 (מהימנות פנימית 0.8)
+- 545-655 SEM=55 (מהימנות פנימית 0.7)
+- 537-663 SEM=63 (מהימנות פנימית 0.6)
+{.is-info}
+
+הבעיה הזו ניכרת בעיקר במבחנים מעשיים (פסיכומטרי, קבלה לעבודה וכדומה).
+
+## מה משפיע על מהימנות פנימית?
+טעות התקן נובעת מגודל המדגם ומההטרוגניות של המדד הנבדק. מדדי חרדה, למשל, הטרוגניים בהרבה (אחידים פחות) ממדדי כישורים מתמטיים ההומוגניים בהרבה (אחידה יותר). ככל שהתכונה הטרוגנית יותר, אנו נדרשים ליותר פריטים על מנת להגיע למהימנות סבירה.
+
+# בדיקת תכונה מול בדיקת מצב
+אפילו בהינתן שהמבחן שלנו מתהדר במהימנות פנימית גבוהה, ייתכן שהוא בודק מצב - דוגמת מצב רוח - ולא תכונה.
+
+ניתן לעמוד על ההבדל באמצעות מהימנות[^1] חוזרת (test-retest reliabilty) - בדיקה חוזרת (באמצעות אותו מבחן) של אותה קבוצת אנשים לאחר כמה זמן - לפחות כמה ימים, ורצוי יותר.
+
+קבלת תוצאות שונות דרמטית אינה בעיה במבחן - אלא ממצא מחקרי תקף. לתוצאה כזו יש השלכות: היא מעידה כי לא ניתן לנבא (טוב) התנהגויות עתידיות. מבחן כזה מתאים במיוחד למדידת השפעות מצביות (תוצאות תהליך כזה או אחר, מצבי רוח...). מדדים מעל 0.75 נחשבים כטובים.
+
+
+# תוקף - מה המבחן בודק?
+
+ישנם כמה סוגים של תוקף - להלן:
+
+## תוקף נראה
+באיזו מידה המבחן נראה (נדמה) בעיניי האדם ו\או הבודק כבודק X?
+למשל: מבחן זיהוי צורות דוגמת בנדר-גשטלט כמבחן אישיות - האם הוא נדמה כמבחן אישיות? האם זה דבר טוב? (האם כדאי לך להגיד לנבדק מה בודק הנבחן הזה?).
+לעומתו, השאלה 'האם אני אדם יציב' בעלת תוקף נראה גבוה (מה שמאפשר לחוקר בדיקה טובה יותר, אך גם לנבדק לזייף את התוצאות).
+במבחן פריימינג, למשל, התוקף הנראה לנבדק נמוך מאוד (נדמה שבודק יכולות קריאה), וגבוה מאוד לבודק (לו ברור כי המבחן בודק זיכרון).
+
+## תוקף תוכן
+האם התוכן של המבחן רלוונטי, והאם כל התוכן הרלוונטי במבחן? האם הייצוג שלהם פרופורציונלי?
+
+במבחן יידע, למשל, תוקף התוכן ייתבטא בייצוג הולם ובקנה מידה לפרקים בחומר למבחן. במבחן שבודק תכונה, תוקף התוכן ייתבטא בכיסוי לכל ההיבטים הרלוונטיים של התכונה הנבדקת.
+
+> דוגמא: מבחן MSCEIT לאינטילגנציה רגשית מודד באופן שווה את ארבעת המאפיינים הרלוונטיים לפי התיאוריה: זיהוי רגשות, שימוש ברגשות, הבנת רגשות וידע לגבי ויסות הרגשות.
+{.is-info}
+
+## תוקף תלוי קריטריון
+המתאם הסטטיסטי בין הציון במבחן לבין הציון בקריטריון. למשל, המבחן הפסיכומטרי מתיימר לנבא את הקשר בין הציון הפסיכומטרי להצלחה בשנה א' בלימודים. 
+
+במצבים בהם הקריטריון הוא הצלחה בתפקיד כלשהו, מדובר ב**תוקף ניבוי**. לעומת זאת, אם הקריטריון הוא מדד אחר בעל משמעות תיאורטית, מדובר ב**תוקף מתכנס**, או **תוקף בו-זמני** (למשל: מתאם בין ציון באינטיליגנציה למעמד כלכלי-חברתי, מתאם בין אינטיליגנציה רגשית לפופולריות בבית הספר).
+
+## תוקף מבנה
+כל המידע שיש לנו אודות המבחן שמעיד על מה המבחן בודק.
+- **מהימנות חוזרת** - האם המבחן בודק תכונה יציבה או מצב?
+- **תוקף מתכנס (מיצוי)** - מתאם *גבוה* יחסית בין ציון במבחן לציון במבחנים שבודקים תכנים קרובים או רלונטיים (למשל: בין דיכאון לחרדה סביר שיהיה תוקף מתכנס).
+- **תוקף מבחין (בלבדיות)** - האם המבחן בודק *רק* את מה שהוא מתיימר לבדוק? (למשל, בין חרדה למידת נעליים נרצה תוקף מבחין - אלו שני דברים לא קשורים!)
+
+
+[^1]: המילה *מהימנות* כאן היא 'ירושה מהספרות' ומבלבלת - אין קשר אמיתי בין מהימנות חוזרת למהימנות פנימית

פסיכולוגיה/מבוא/מודעות.md

@@ -0,0 +1,138 @@
+---
+title: מודעות, קשב ושינה
+description: 
+published: true
+date: 2024-01-14T12:48:34.843Z
+tags: פסיכולוגיה, שנה א, סמסטר א, מודעות, קשב, שינה
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-01-21T13:30:31.157Z
+---
+
+# תודעה 
+> Consciousness poses the most baffling problems in the science of the mind. There is nothing that we know more intimately than conscious experience, but there is nothing that is harder to explain.
+Source: Chalmers, 1995.
+
+התודעה היא הנושא הכי בסיסי, הכי מרתק, והכי פחות מובן בפסיכולוגיה, ואולי בכלל. הפילוסופיה ניסתה לעמוד על טיבה של התודעה, בשלוש גישות:
+- התודעה היא על-טבעית, ואינה כפופה למדע או לחוקי הטבע. אין טעם לנסות להבין אותה.
+- התודעה היא תופעה טבעית, אך אנחנו פשוט איננו מסוגלים להבין אותה. אנו יכולים לעמוד על רכיבים בתודעה, אך לא על התודעה ככלל.
+- התודעה אינה אלא תוצר של פעילות המוח, ויש לנו את כל הסיבות להאמין שנבין אותה.
+
+## מהי תודעה?
+התודעה היא בהכרח חוויה פרטית וסובייקטיבית - אנחנו בעלי תודעה, ואנו מאמינים לאחרים שהם בעלי תודעה משום שכך הם אומרים לנו, ושככה נדמה לנו - אבל אין לנו אלא את החוויה הפרטית הזו להיסמך עליה. מסיבה זו, קשה ביותר לחקור תודעה בצורה אובייקטיבית.
+
+
+## בעיות בחקר התודעה
+חקר התודעה נחלק לשתי סוגי 'בעיות' שאותן הוא שואף לפתור: *הבעיות הקלות* של התודעה, ו**הבעיה הקשה של התודעה**.
+
+ניתן לומר על מצב נפשי כלשהו שהוא מודע כשניתן להסביר אותו מילולית או לגשת אליו פנימית - האורגניזם יכול להיות מודע למידע מסוים, להגיב לו ולהסביר אותו. הגדרה זו תקפה לבעיות הקלות של התודעה - איך אין בכוחן להסביר את הבעיה הקשה של התודעה - החוויה של האירועים הנפשיים האלו.
+
+כשאנו מדווחים על האירועים האלו, יש לנו את *החוייה* של הדיווח עליהם, ומעבר לכך - יש לנו את החוויה עצמה. חייב להיות משהו שהוא 'להיות כמו' להיות בעל תודעה.
+
+> בתמצית: הבעיות הקלות של התודעה הן **להבין את התכליות (פונקציות) והנוירופיזיולוגיה** של התודעה. הבעיה הקשה היא להסביר **מדוע יש לנו בכלל** את החוויה של התודעה.
+{.is-info}
+
+---
+
+> ישנן מספר רב של תיאוריות סביב הבעיה הקשה של התודעה, אבל נכון להיום - אף אחת לא נתנה תשובה מספקת ל*למה*, ולא נתנה תהליך שניתן למדוד אמפירית. לכן, הפרק הזה יתמקד בבעיות ה'קלות' של התודעה - לרבות קשב, ושינה.
+
+---
+
+# קשב
+> [מצגת](/פסיכולוגיה/מבוא/קשב_ותפקודים_אקזקוטיביים_9.pdf)
+{.is-info}
+
+החלק *המודע* של הקשב - כלומר, קשב שאינו נובע מרפלקס, אלא התהליך ששולט בתשומת הלב הפעילה שלנו - נקרא **קשב ברירני** (Selective Attention).
+
+הזיכרון החושי שלנו מסוגל להכיל יותר מידע ממה שביכולתו להעביר הלאה לזיכרון העובד שלו (ר' פרק *זיכרון*). תהליך הקשב הברירני קובע לאילו אירועים אנו מודעים - בין שהתהליך מתבצע אוטומטית (דוגמת רעש חזק), במודע ('תקשיב לדבר הזה שם'), או לפי הדרישות של מה שאנו עושים כרגע.
+
+הקשב משחק תפקיד מכריע בזיכרון - דברים שאנו שמים אליהם לב נכנסים לזיכרון לטווח ארוך בקלות יתרה - איך תפקיד זה אינו בלעדי. לא כל המידע שאיננו קשובים אליו נאבד, ולא כל המידע שאנו קשובים אליו ייכנס לזיכרון לטווח הארוך. משום כך, רוב החוקרים סבורים שתכליתו של הקשב היא לצמצם את כמות המידע שאנו נדרשים לעבד, מחמת קיבולתן המוגבלת של המערכות המוחיות.
+
+## דגמי קשב בררני
+### [דגם הסנן הקשבי של ברודבנט](https://en.wikipedia.org/wiki/Broadbent%27s_filter_model_of_attention)
+ניסויי הקשב הראשונים התבססו על שמיעה, ונעשו באמצעות *הקשבה דיכוטית* - מטלות שדורשות מהנבדקים להאזין לשתי הודעות מילוליות שונות בשתי האוזניים (כל אוזן מקבלת הודעה אחרת).
+הנבדקים נתבקשו לחזור מיד על כל מה ששמעו באוזן ששמו אליה לב. לאחר מכן, נשאלו על ההודעה שהושמעה באוזן השנייה. בניסויים אלו, ידעו לציין שהושמע משהו, והצליחו לזכור מאפיינים גסים בהודעה - שינויים פתאומיים בעוצמה, המבטא, המין של הדובר (קול זכרי\נשי) - אך לא הצליחו לחזור על התוכן או להבין במה מדובר. הנבדקים לא שמו לב אפילו אם הקול באוזן השנייה החליף שפה, או התחיל לדבר הפוך.
+
+![f0324-01.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0324-01.jpg)
+^קשב^ ^דיכוטי.^ ^פסיכולוגים^ ^לא^ ^יודעים^ ^לצייר.^
+
+דגם הסנן הקשבי של ברודבנט קובע על בסיס התוצאות האלו שהמוח מאזין רק לערוץ חושי אחד, וששאר המידע הולך לאיבוד. אולם רק שנתיים לאחר פרסום הדגם ב1958, דגם אחר החליף אותו.
+
+![broadbent-attention.png](/פסיכולוגיה/מבוא/broadbent-attention.png)
+^דגם^ ^הסנן^ ^הקשבי^ ^של^ ^ברודבנט^
+
+### [דגם ההפחתה של טריזמן](https://en.wikipedia.org/wiki/Attenuation_theory)
+הדגם של ברודבנט אינו מסוגל להסביר מדוע, למשל, אנחנו מגיבים לשם שלנו, או למילים בעלות משמעות מינית, גם כשאלו מושמעות באוזן הבלתי קשובה. ניסויים מאוחרים יותר הראו שנבדקים מצליחים לעקוב אחרי ההודעה שהאזינו לה גם כשזו מחליפה אוזן באמצע המסר. כל אלו מעידים על כך שהמידע כן מעובד ברמה כלשהי גם בערוץ שהמוח אינו מודע לו. תוצאות כאלו מגבות את דגם ההפחתה של טריזמן - שקובע כי המוח מעבד את משמעות הגירויים בשני הערוצים, אך רק הערוץ המודע נכנס לזיכרון - והשניה מעובד בתצורה מופחתת. אפילו הודעה שאין בכוחו של הנבדק לשחזר מהאוזן הלא מודעת משפיעה על התודעה שלו - גם אם אינו זוכר אותה - משום שהיא מעובדת עדיין.
+
+![treisman_attenuation_model.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/treisman_attenuation_model.jpg)
+^דגם^ ^ההפחתה^ ^של^ ^טריזמן^
+
+### [פרדיגמת הקשב של פוזנר](https://en.wikipedia.org/wiki/Posner_cueing_task)
+הניסויים של פוזנר (Posner, 1980) בדקו את יכולות הקשב הבררני החזותי של הנבדקים. אלו נתבקשו לצפות במסר מחשב שבמרכזו נקודת מיקוד. בפרק זמן קצר מאוד, הוצג בפניהם גירוי אזהרה - בדמות חץ המצביע בכיוון מסוים או סימן +. החצים רמזו לכיוון מסוים שבו יגיע הגירוי הבא, והפלוס היה גירוי ניטרלי. בנקודת המיקוד, מימין לה או משמאל לה הופיעה אחר כך אות - ומשימתם של הנבדקים הייתה ללחוץ על כפתור ברגע שזיהו את האות.
+
+החץ הטרים את כיוון האות ברוב (80%) מהמקרים, ובשאר הטעה את הנבדקים. 
+ההטרמה הזו סייעה לזמני התגובה שלהם: כשהחץ רמז לכיוון הנכון, זמן התגובה שלהם ירד - **אפקט תקפות הרמז**. לעומת זאת, כשהחץ הצביע לכיוון הנגדי - התגובה הואטה מאוד. כשהגירוי הופיע בצד מסוים, לנבדקים לקח הרבה מאוד זמן להגיב לגירוי בצד הנגדי אם הגירוי הראשון הוטרם להם - **אפקט עיכוב החזרה**. כלומר, אם לנבדקים הוטרם רמז בימין, ואחר כך הופיע בשמאל - זמן התגובה התארך לעומת מצב שבו לא הוטרם להם אף אחד מהרמזים - הנבדקים 'נתקעו' בצד ימין.
+
+![posner_paradigm_figure.png](/פסיכולוגיה/מבוא/posner_paradigm_figure.png)
+^פרדיגמת^ ^הקשב^ ^של^ ^פוזנר^
+
+## עיוורון לשינוי
+לעיתים, כשהקשב שלנו מופנה לגירוי חזותי מסוים, אנו נפספס גירויים אחרים, גם כשאלו בסביבתו המיידית ודרמטיים במיוחד. לתופעה זו קוראים **עיוורון לשינוי** (Change Blindness) (Mack and Rock, 1998). בדומה לעיוורון לשינוי, קיימת גם תופעה ה**עיוורון חסר הקשב** (Inattentional Blindness) - כשל בזיהוי גירוי חריג. 
+
+> דוגמא: [הסרטון הזה](https://www.youtube.com/watch?v=vJG698U2Mvo).
+
+## אפקט מסיבת הקוקטיילים
+בטח יצא לכם להיות באירוע כלשהו ולנסות להקשיב למישהו אחר כשמסביבו יש רעש ואנשים אחרים שמדברים. למרות שאיננו קשובים למסרים האלו, אלא רק לאדם שאנו מקשיבים לו - ההאזנה לו כרוכה במאמץ מסוים. המאמץ הזה הוא עדות לכך שכל המסרים מסביבנו מעובדים ברמה כלשהי. תופעה זו מכונה **אפקט מסיבת הקוקטיילים**.
+
+
+## רעש רקע
+רעש רקע הוא תוצאה של התהליך ההפוך מקשב - הניסיון להתעלם מגירויים מסוימים. 
+מחקרים מראים שרעש רקע בסביבה משרדים למשל מנבאים ביצועים נמוכים יותר, מתח, ובעיות ריכוז (Loewen and Suedfeld, 1992; Sundstrom et al., 1994). אך לא כל רעשי הרקע זהים - מוזיקה, למשל, יכולה אפילו לשפר ביצועים. מחקרים מוקדמים מרמזים שרק רעשים מסוימים - דוגמת דיבור - מהווים רעש רקע פוגעני. מחקרים אחרים סבורים שגם גירוי מלבד דיבור הם בעלי השפעות שליליות - מה שמכונה **אפקט הדיבור הבלתי-רלוונטי** (Irrelevant Speech Effect). אפקט זה מרמז על כך שכל רעש טורדני הנשמע בעוצמת שיח יכול לפגוע ביכולות השליפה (Salame and Baddeley, 1990; Jones, 1995).
+
+## חלוקת קשב
+
+> בתהליך
+{.is-warning}
+
+# שינה
+> [תרגול](/שינה_סטודנטים_2022.pptx)
+{.is-info}
+
+השינה היא מצב של תודעה שונה. החלומות שלנו עוצמתיים לא פחות מהערות שלנו, אבל אנחנו שוכחים אותם ברגע שאנו מתעוררים. שכחה זו גורמת לנו לחשוב - ולא בצדק - שלא היינו בהכרה. ישנם שתי סוגים מובחנים של שינה - ולפיכך שני מצבים מובחנים של תודעה שונה. איננו יודעים בדיוק מדוע אנחנו ישנים.
+
+## שלבי שינה
+השינה נמדדת במעבדות שינה באמצעות מכשיר EEG, המודד את הקצב (Frequency) ואת הגובה (Amplitude) של הגלים החשמליים במוח. במצב ערות, גלי המוח בתדירות 15-30Hz - **גלי בטא**. במצב של נינוחות או עייפות, גלי המוח בתדירות 8-13Hz - **גלי אלפא**. כשצוללים לתדירות של 4-8Hz - **גלי תטא** -  נכנסים לשלב הראשון של שינה (Stage 1 sleep). בשלב זה השרירים עדיין פעילים, וישנן תנועות עיניים מתגלגלות, איטיות ועדינות. העיניים נפתחות ונסגרות באיטיות מדי פעם. ככל שהשינה מתקדמת, נכנסים שלשלבים 2,3,4 - וגלי המוח יורדים בתדירות שלהם, ועולים בגובה שלהם.
+
+שינה בשלב 4 מאופיינת ב**גלי דלתא** - בתדירות נמוכה מ3.5Hz. האדם מגיב פחות לסביבה, וקשה יותר להעיר אותו - מה שהספיק בשלב 1 לא יעזור עכשיו.
+
+שלבים 3 ו4 נקראים **שינת גל-איטי** (Slow-Wave Sleep).
+במהלך שלב 4, המטבוליזם מופחת ב25%, והישנים מגיבים רק לגירויים חזקים מאוד. אם מעירים אותם, הם מפגינים בלבול ועמימות - ממצאים המעידים על כך שבשלב זה המוח אכן נח.
+
+
+![f0338-01.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0338-01.jpg)
+
+תוך פחות משעה מגיעים לשלב 4, ופתאום חוזרים לשלבים 3, 2 ואפילו ל1. הדופק אינו אחיד והנשימה רדודה עם השתנקויות פתאומיות. העיניים מתרוצצות לכל הכיוונים. הEEG מראה פעילות אופיינית לערות. השרירים רפויים, אך הידיים והרגליים רוטטות לעיתים. 
+
+שלב זה נקרא **Rapid Eye Movement (REM)** - שנמשך תחילה 20-30 דקות ואחריו כשעה של שינת גל-איטי. 
+בכל **מחזור שינה** שכזה - 90 דקות בערך בשלמותו - שלב הREM מתארך על חשבון שלב הגל-האיטי, שמתקצר. שנת לילה טובה כוללת 4-5 מחזורים כאלו.
+
+אזורים שונים במוח מתעוררים ומדוכאים בשלב REM, והאדם משותק.
+
+## כרונוטיפים
+אנשים מסוימים הם 'טיפוסי בוקר' ואחרים הם 'טיפוסי ערב' - ושני הסוגים נקראים **כרונוטיפים**. שני הסוגים מבוססים מחקרית - כמו גם שלל תכונות המזהות עם כל סוג (טיפוסי בוקר הם מצפוניים, מהימנים ויציבים; טיפוסי ערב  יצירתיים, בלתי יציבים, ובעלי קשרים חברתיים חלוקים יותר; הם תזזיתיים יותר, מחפשי ריגוש, ומוחצנים יותר). טיפוסי ערב נפוצים יותר בחברות יחידניות. מחקרים מראים שתכונה זו תורשתית מאוד, ואינה מושפעת במיוחד מהסביבה. הודגם גם קשר חיובי בין טיפוסי ערב לIQ - IQ גבוה יותר נוטה להוביל לטיפוסי ערב. 
+
+![f0341-01.jpg](/f0341-01.jpg)
+
+## תפקידי השינה
+השינה היא אחת ממעט מאוד התנהגויות כוללניות - כל היונקים, הציפורים והרבה מבעלי החוליות עם דם קר ישנים. גם בעלי חיים שעצם השינה מסכן אותם בסביבתם ממשיכים לישון - מה שמצביע על תפקיד בסיסי כלשהו שהשינה ממלאת, שאנו לא ערים לו.
+
+## מחסור בשינה
+בניסיון לעמוד על אותו תפקיד, מחקרים בודקים את ההשלכות של מחסור בשינה. חרף ניסויים רבים, טרם התגלתה סיבה חד-משמעית לכך שהשינה חיונית לתפקוד התקין של הגוף. לעומת זאת, השפעת השינה על המוח גדולה - מחסור בשינה מוביל לבעיות בריכוז (בייחוד שזה מתמשך, ולא בפרקים קצרים), זיכרון לטווח קצר, ושליפה.
+
+כשהשינה מוגבלת ב50% או יותר, חברותיות ואופטימיות צוללות בכ15% (Haack and Mullington, 2005), ולאחר 52 שעות מחסור בשינה נפגעת היכולת לזיהוי ריח (McBride et al., 2006). מחסור בשינה של 4 שעות בלבד הוביל לצריכת קלוריות מופחתת, ובחירה במזונות בריאים פחות Wells and Cruess (2006). 
+
+לפעילות גופנית יש השפעה מועטה על הצורך בשינה, אך מעמסה שכלית מעלה את הדרישה לשנת גל-איטי.
+
+## מחסור בשנת REM
+כשחוקרים מפריעים לנבדקים בשנת REM בלבד (כלומר - הם ישנים במשך אותה כמות זמן), ביומיים הבאים הגוף יישן יותר שנת REM מהרגיל - כאילו שהגוף מדביק את הפער. למרות זאת, לא נצפו עד כה תופעות לוואי בולטות בעקבות מחסור בשינה זו. הסברה כרגע היא ששנת REM משחקת תפקיד באיחוי זכרונות בזמן השינה, ובלמידה.
+
+## איחוי זכרונות בשינה

פסיכולוגיה/מבוא/תפיסה.md

@@ -0,0 +1,140 @@
+---
+title: תפיסה
+description: מבוא לתפיסה, בדגש על תפיסה חזותית
+published: true
+date: 2024-01-14T12:48:38.368Z
+tags: פסיכולוגיה, שנה א, סמסטר א, תפיסה
+editor: markdown
+dateCreated: 2023-01-19T20:30:08.985Z
+---
+
+# מהי תפיסה?
+> [מצגת](/פסיכולוגיה/מבוא/תפיסה-יסודות_6.1.pdf), [תרגול](/פסיכולוגיה/מבוא/תרגול_6_-_תפיסה_לסטודנטים_2022.pptx)
+{.is-info}
+
+**תפיסה** היא התהליך שבו אנו מזהים מה מיוצג על ידי המידע המסופק מאיברי החוש שלנו. התהליך הזה הוא שמאפשר לנו תפיסה אחידה ורציפה - כשאנו מסתכלים על חפץ ממרחקים שונים או מזוויות שונות, למשל, אנחנו מסוגלים להבין שמדובר באותו החפץ - למרות שהמידע החושי שונה. זוהי, בתמצית, התפיסה.
+
+חוקרים חלוקים ביניהם על ההפרדה המדויקת בין התפיסה לחישה - הפרדה לעיתים שרירותית. 
+לאור חשיבותה העליונה של הראייה לעומת חושים אחרים, עיקר העיסוק בעולם התפיסה הוא חזותי.
+
+ניתן לחלק את הגירוי שאנו תופסים לשלוש קטגוריות גסות:
+
+- הגירוי הדיסטלי - הגירוי כפי שהוא בעולם
+- הגירוי הפרוקסימלי - הגירוי כפי שהוא מופיע על איבר החוש
+- הגירוי הנתפס - החוויה שאנו חווים כשאנו תופסים את הגירוי
+
+# גישות בחקר התפיסה
+ישנן שלוש גישות עיקריות כשזה מגיע לחקר התפיסה:
+- **הגישה האקולוגית** - הטוענת כי בגירוי יש מידע מספיק, ואין צורך להניח קיומם של תהליכים קוגניטיביים מורכבים. גישה זו אינה פופולרית במיוחד היום.
+- **הגישה ההרכבית** (קונסטרוקציונית) - הטוענת כי הגירוי בעולם אינו מכיל די מידע כדי לאפשר תפיסה, ועל המוח לבצע חישובים נוספים.
+
+- גישת שלושת השלבים של מאר - פיתוח של הגישה ההרכבית שמניח קיומן של שלוש רמות ניתוח:
+- - **הרמה החישובית** - *מהי הבעיה שהמח אמור לפתור, ומדוע?*
+- - **הרמה האלגוריתמית** - *מהם הייצוגים שמעורבים ומהם התהליכים שיוצרים ומשנים את התהליכים האלו?*
+- - **רמת היישום** - מה קורה ברמה המוחית, כיצד באים לביטוי האלגוריתמים במח ובפעילותו.
+
+# תפיסת צורה (היכר)
+הבסיס להיכר הוא תפיסת **תכוניות** (Features) - קווים, זוויות, גופים בסיסיים (geons). 
+
+עקרונות הצורה (Gestalt) מנחים אותנו כיצד המוח תופס צורות שונות.
+- **עיקרון הצורה** עוזר לנו להבחין בין הרקע לגוף, גם שאין גבול ברור.
+
+![f0203-01.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0203-01.jpg)
+^עיקרון^ ^הצורה^
+
+- **עיקרון ההצמדה** - המוח יצמיד רכיבים בודדים לכדי צורה
+
+![f0204-02.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0204-02.jpg)
+^עיקרון^ ^ההצמדה^
+
+- **עיקרון הסמיכות** המוח תופס רכיבים סמוכים כחלק מאותה הצורה
+![f0204-04.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0204-04.jpg)
+^עיקרון^ ^הסמיכות^
+- **עיקרון הדימיון** - המוח תופס רכיבים דומים כחלק מאותה הצורה
+![f0204-05.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0204-05.jpg)
+^עיקרון^ ^הדימיון^
+-  **עיקרון ההמשכיות** - המוח תופס רכיבים המשכיים כחלק מאותה הצורה
+![f0205-01.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0205-01.jpg)
+^עיקרון^ ^ההמשכיות^
+- **עיקרון הסגירה** - המוח ישלים את הגבולות בצורות בהן הוא חסר כדי לייצר הבדלה ברורה.
+
+![f0205-02.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0205-02.jpg)
+^עיקרון^ ^הסגירה^
+
+## דגמים לגילוי תכוניות
+בעוד שהסברים מסוימים טוענים כי המוח תופס עצמים באמצעות *תבניות* (Templates) או *דוגמאות* (Prototypes), הגישה המובילה כיום היא **גילוי תכוניות** (Feature Detection). חוקרים שונים הרכיבו דגמים (Model) שונים לתאר גילוי זה.
+
+גילוי התכוניות טוען כי מערכת הראייה מקודדת תבניות דומות לפי **מאפיינים מבחינים** (Distinctive Features) - מאפיינים פיזיים שמציינים מספר פרטים.
+
+## תהליכי Top-Down
+משום שהתפיסה שלנו מתרחשת כמעט תמיד בתנאים שאינם מיטביים (בתאורה\זווית גרועים וכדומה), המוח נעזר בהקשר על מנת לבצע תפיסה בתהליכים שנקראים **תהליכי Top Down** - שבהם המוח מסיק קיומם של גירויים מסוימים בהתבסס על מידע קודם.
+זאת בניגוד ל**תהליכי Bottom Up** - שבהם התפיסה נבנית מן הרכיבים.
+
+![f0208-04.jpg](/פסיכולוגיה/מבוא/f0208-04.jpg)
+^דוגמה^ ^לתהליך^ ^Top-Down^ ^-^ ^החשיפה^ ^להקשר^ ^(מטבח)^ ^תסייע^ ^בתפיסת^ ^העצם.^
+
+### דגם זיהוי המילים של רומלהרט ומקללנד
+דוגמא נהדרת לתהליכי Top Down הוא דגם זיהוי המילים של החוקרים רומלהרט ומקללנד. דגם זה מפצל את זיהוי המילים לשלוש שכבות:
+
+- שכבת המילים
+- שכבת האותיות
+- שכבת התכוניות
+
+![mcclelland-and-rumelharts-1981-interactive-activation-model-of-letter-recognition.png](/פסיכולוגיה/מבוא/mcclelland-and-rumelharts-1981-interactive-activation-model-of-letter-recognition.png)
+^דגם^ ^זיהוי^ ^המילים^
+
+המסרים המעורבים בזיהוי מילים יכולים להיות **מסרים מעוררים** או **מסרים מעכבים**.
+
+
+
+# תפיסת עומק, מיקום ומרחק
+תפיסת עומק, מיקום ומרחק נעשית באמצעות שני סוגים של 'רמזים':
+- **רמזים דו עיניים** (Binocular)
+- **רמזים חד-עיניים** (Monocular)
+
+## רמזים דו-עיניים
+הרמזים הדו-עיניים מתקבלים באמצעות **התכנסות** - המוח מסיט את העיניים כך ששתיהן מתמקדות על אותה נקודה במרחב.
+
+כאשר נקודה זו קרובה מאוד, נוצר **פער דו-עיני** (Retinal disparity) - ההיטל הפיזי של מושא המבט שלנו ייפול על נקודות בלתי תואמות ברשתית של כל עין.
+
+> מהו *היסט דו עיני*, מהו *סטראופסיס* - ואיך הם משתלבים כאן?
+{.is-danger}
+
+## רמזים חד-עיניים
+רמזים חד עיניים נחלקים לשני קטוגריות *עם תנועה* ו*ללא תנועה*.
+
+### רמזים חד-עיניים ללא תנועה
+- **הסתרה** (Interposition)
+- נקודת מבט (Perspective)
+- גודל יחסי
+- מרקם (Texture gradient)
+- הצללה
+- עומק
+
+### רמזים חד-עיניים בתנועה
+-  [שינוי בתנועה](https://youtu.be/Y8FG7tEs4GM) (Motion Parallax^1^) - עצמים הקרובים אלינו 'זזים' מהר יותר מעצמים רחוקים יותר
+
+> הדגמה: התמקד בחפץ קרוב והזז את הראש מצד לצד - הרקע יזוז קדימה ואחורה מאחורי החפץ. עכשיו, התמקד ברקע והזז את הראש קדימה ואחורה - החפץ יזוז קדימה ואחורה לעומת הרקע.
+{.is-info}
+
+- [נקודת מבט בתנועה](https://youtu.be/rXKt0qhFN-Y) - קווי נקודת המבט המשתנים תוך כדי תנועה
+
+^1^ - מהמילה היוונית *Parallax* - שינוי
+
+# קביעות בתפיסה חזותית
+הסביבה החזותית משתנה ללא הרף - בתנועה, בהצללה, בזווית המבט ובאינספור דברים אחרים - אך אנחנו עדיין חווים קביעות תפיסתית. כיצד הדבר מתאפשר?
+
+
+## קביעות הבהירות
+אם נחזיק דף לבן בצהריי היום ובשקיעה, נדע שמדובר בדף לבן למרות הבהירות המשתנה של ההיטל על הרשתית שלנו, ובדומה - נוכל לדעת על דף אפור שהוא אפור בשני המצבים. קביעות זו נקראת **קביעות הבהירות** (Brightness Constancy)
+
+## קביעות הצורה והגודל
+כשאנו מתקרבים לחפץ או כשהוא מתקרב אלינו, אנחנו לא תופסים אותו כגדול יותר למרות שההיטל שלו על הרשתית גדל. תופעה זו נקראת **קביעות הצורה** (Form Constancy), הכוללת בתוכה את הגודל. החוקר *הרמן וון הלמהולץ* הסיק במאה ה19 שקביעות זו הושגה באמצעות **הסקה בלתי מודעת**, חישוב קוגנטיבי שמתבצע כשאנו צופים בחפץ מסוים. ניסויים מרמזים שגם היכרות מוקדמת קשורה בקביעות זו: תרבויות ללא חלונות מרובעים, למשל, לא יצליחו לזהות נכונה שמדובר באותו החפץ שיוצג להם בשתי זוויות שונות.
+
+### חוק אמרט
+החוקר *אמיל אמרט* ניסח ב1881 את **חוק אמרט** לקביעות הצורה.
+
+> חוק אמרט: **גודל נתפס** = **גודל רשתי** \* **מרחק נתפס**
+{.is-success}
+
+# תפיסת תנועה