shmick/study
1
0
Fork 0
Code Issues Pull Requests Packages Projects Releases Wiki Activity

docs: update פילוסופיה/לשון/ראסל

Browse Source
This commit is contained in:
matanhorovitz
2024-02-04 17:43:47 +02:00
committed by shmick
parent 5280c14115
commit 2ef7c47190
1 changed files with 22 additions and 3 deletions
Download Patch File Download Diff File Expand all files Collapse all files

25
פילוסופיה/לשון/ראסל.md
View File

@@ -2,7 +2,7 @@
title: תורת התיאורים של ראסל
description:
published: true
date: 2024-02-04T14:43:11.221Z
date: 2024-02-04T15:43:45.464Z
tags:
editor: markdown
dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
@@ -82,8 +82,27 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
או שמא, *קיצוני מדי?*
# ההשלכות של הפתרון של ראסל
# עקרון ההיכרות
הפיכת כל שם לביטוי מורה היא עיוות די רציני של השפה הטבעית, וקובעת סדר שלם של ביטויים *מתחזים*. האין זה מוגזם?
מה אם נגביל את הפתרון הרסליאני רק לשימות ולתיאורים ריקים. אז בשביל זה, עלינו להבין מהו בדיוק שם או תיאור מוצלח, ומה עושים עם תיאורים אגנוסטיים - שאיננו בטוחים באמיתותם. למשל, *המחבר של ספר ישעיהו* נתון לויכוח היסטורי - יש הטוענים שזה אחד, ויש הטוענים ששניים, ואין ממש הכרעה ביניהם. אז איפה נופל הביטוי *מחבר ספר ישעיהו*? כשם, או ככמת?
נניח ונרחיב את המודל הרסליאני גם לגבי תיאורים אגנוסטיים. כעת, אנו חייבים לקבוע מתי אנו בטוחים ששם אכן מצביע על דבר בעולם.
## העמדה המעורבת
נניח ונרחיב את המודל הרסליאני גם לגבי תיאורים אגנוסטיים. כעת, אנו חייבים לקבוע מתי אנו בטוחים ששם אכן מצביע על דבר בעולם - אנו זקוקים להבטחה שהאובייקט קיים בעולם. כאן נכנס *עקרון ההיכרות* הראסליאני.
> [מטלה](/פילוסופיה/לשון/מטלה_ראשונה.docx)
{.is-info}
האם האובייקטים שעליהם אנחנו מבקשים לדבר נתונים לנו, כך שנוכל לדבר עליהם ישירות? ראסל סבר ש**לא**.
על מנת להבין פסוק, סבר ראסל, עלינו להבין את כל המרכיבים שלו, ועל מנת להבין את המרכיבים שלו - עלינו להכיר אותם. *היכרות* מגדיר ראסל כידיעה בלתי אמצעית, בלתי מתווכת. אולם, אובייקטים פיזיים בעולם אינם ידועים ידיעה שכזו - עליהם להיתפס בידי השכל, ובכוחנו להטיל בהם ספק; הרי שהם לא נתונים לנו בהיכרות, ועלינו לדבר עליהם בכמתים.
מכאן עולה, כי על מנת לדבר על העולם בשמות, עלינו לדבר על אובייקטים *שאין לנו יכולת להטיל בה ספק **קל שבקלים***. זוהי טענה אפיסטמית מובהקת. כעת עולה השאלה - האם נשארו לנו כלל שמות? האם יש בכלל אובייקטים כאלה, ששורדים את חמת הספק?
ראסל קובע אובייקטים כאלו כ**שם פרטי לוגית** - תיאור שניתן להבינו מבלי קשר לאובייקטים בעולם. חשבו, למשל, [על כאב](/פילוסופיה/טבע/gertler_-_in_defense_of_mind-body_dualism.pdf) - עצם המחשבה על כאב מספקת לכינונו ככזה. אין ביכולתי לחשוב על *כאב* מבלי שיש שם כאב - עצם המחשבה מספיקה כשלעצמה. *כאב*, איפוא, הוא שם פרטי לוגית.
## העמדה המוכללת
העמדה המוכללת, מנגד, דורשת להתייחס כמעט לכל הדברים ככמתים, כהמשך לעמדתו של הספקנית [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) ב[הגיונות](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#היגיון-ראשון-על-הדברים-שאפשר-להטיל-בהם-ספק) - שאין לנו אפשרות באמת לדעת דבר בוודאות זולת זה שאנו קיימים כל עוד אנו חושבים. ה*אני* הקרטזיאני של המחשבה הבודדת נתון לנו בהיכרות, סבור ראסל - אך האם ישנו *אני* מעבר למחשבות הבודדות, שנמשך בזמן ובאופן קבוע? ראסל אינו משוכנע; ולכן, אין בכוחנו לדבר ישירות על עצמנו זולת ברגע המחשבה הבודדת.
מדוע לדבוק בעמדה קשה כל כך?
העמדה המעורבת - טיפול פרגיאני לתיאורים ודאים, וראסליאני לתיאורים כושלים - גוררת אפשרות של אשליה של מחשבה. אם אחשוב ש*מלך צרפת צריך לפנות את מקומו*, אך אין אובייקט כזה - נובע גם