docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md

@@ -2,12 +2,15 @@
 title: הפנמנולוגיה של הרוח
 description: 
 published: true
-date: 2024-05-22T08:16:03.765Z
+date: 2024-05-22T08:35:16.838Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 ---
 
+> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_1_לאתר.pptx), [הקדמה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הקדמה_לפנומנולוגיה_של_הרוח_עברית.pdf)
+{.is-info}
+
 # זמננו
 
 הגל מתייחס בפנמנולוגיה לרגעים משמעותיים בתולדותיה של הפילוסופיה, והתפיסות השונות שעלו לאורך הדרך. הגל רואה בכל אלו, כמו גם באומנות, במשפט, בדת ובהיסטוריה חוליות שונות של דבר אחד.
@@ -28,8 +31,42 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 הפנמנולוגיה נפתחת בשתי הקדמות. בראשונה בהן הגל חושף בפנינו את השיטה שלו, והשנייה - מכינה את הקרקע לפרקיו הראשונים של הספר. הפנמנולוגיה כתובה בשפה מאוד ייחודית ויצירתית.
 
+# על מה עומד הכל?
+
+הפנמנלוגיה נעה בשני צירים: מצד אחד, ההישגים האדירים וההפסדים הכואבים בכל תקופה תקופה - *מועקות המודרניות* - המודרניות אינה רק הישג, פסגה, אלא גם כרוכה בהפסדים כואבים. מנגד, הגל בונה על המהפכה הביקורתית של קאנט, כפי שנחשפה ב*ביקורת התבונה הטהורה* - שמחלקת את הפילוסופיה ללפני ואחרי. הגל משחק גם על הציר הזה - אבל הוא מסרב לנתק את התקופות, את ההצלחות, את המועקות - הוא ממשיך לראות בכולם מומנט של כוליות אחת.
+
+פותח הגל ואומר:
+
+> **המוחלט** הוא **סובייקט**: הכל עומד על כך שנבין ונבטא את האמיתי לא בתור עצם אלא באותה מידה גם בתור סובייקט. ^79^
+
+ואיך נפרש את המשפט הזה? *המוחלט* מזמין פרשנות מאגית - אלוהים, היקום, הכל. ומנגד, אלו שמבקשים לפרש אותו כחלק מהציר הפילוסופי, נדרשים להתמודד עם המילה הקשה הזו - *המוחלט*.
+
+נוכח כאן מתח מסוים בין *אובייקט* - דבר מוחלט, פעיל מעצמו, כמו העצם האריסטותלי אותו הגל מהדהד, לעומת ה*סובייקט* - מעין יש מפוצל כזה, שמפרש את עצמו ומבין את עצמו, שהולכת ומרחיקה אותו מהמוחלט, ואם זאת מעצבת אותו ומשפיעה עליו. האדם הוא דבר כזה - *חיה שמפרשת את עצמה*. הסובייקט מותמר מעצם הפעילות שלו - הוא ממשיך להבין את עצמו מחדש, ומשתנה. האמת לא מתגלה - היא *מתשכללת*.
+
+הגל מציב בפנינו את האמת עצמה לא כדבר מוחלט שחותרים לעברו, אלא לדבר הולך ומתפתח. הסובייקט, עם כל התפיסות שלו, מפרש את עצמו, אבל הוא *גם* אותן הפרשנויות ממש. אם הפרשנות משתפרת, עצם הקיום שלנו משתפר; אם הפרשנות שלנו מוטעית, עצם הקיום שלנו שקרי; המשחק כאן הוא לא אפיסטמולוגי - הוא אונטולוגי. 
+
+> הסובייקט הוא העצם האמיתי, ההוויה או אי-האמצעיות אשר המיצוע אינו חיצוני לה, אלא היא היא אותו מיצוע. ^113^
+
+זו תשובה חזקה מאוד למשבר שמעלים דוסטוייבסקי, סארטר ואחרים: היגל מציג את המודעות לא רק כגזילת ההוויה הבלתי האמצעית, הבטוחה, אלא בתור אותה ההוויה ממש! אין דבר כזה אדם; עצם המימוש שלו, יחד עם היותו אדם, *זה* להיות אדם.
+
+
+> האמיתי הוא השלם. השלם אינו אלא המהות המביאה את עצמה לידי שלמות על ידי התפתחותה. המוחלט הוא במהותו תוצאה. ^87^
+
+
+> It is one of the profoundest and truest insights to be found in the Critique of Pure Reason that the unity which constitutes the nature of the Notion (Begriff) is recognized as the \[...\] unity of the *I think*, or of self-conciousness...
+^Logic,^ ^12.17-18^
+
+> Thus we are justified by a cardinal principle of the Kantian philosophy in referring to the nature of the I in order to learn what the *Notion* is
+
+נשאיר כרגע את ה*מוחלט* בצד - ונתמקד ב*סובייקט*. הסובייקט הוא התפתחות; תהליך; תנועה בעלת היגיון וכיוון - זה לא יכל להיות הפוך. זאת לעומת המוחלט, שהוא במהותו תוצאה.
+
+
 # חרג, אבד - מועקות המודרניות
 
+> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_2_לאתר.pptx)
+{.is-info}
+
+
 הרוח שהגל מדבר עליה היא מקור המונח *רוח התקופה* - הוא לא מדבר על רוח מיסטית או אלוהית, אלא התפיסה התודעתית של בני האדם. הוא נכנס בתפיסה מסוימת של משבר, וכותב
 
 > את הופעתה של דרישה מעין זו יש לתפוס בתוך הקשרה הכללי יותר, ולראותה על-פי השלב שבו עומד בהווה הרוח המודע את עצמו. אם נעשה כך, נראה כי רוח זה חרג מעבר לחיים העצמותיים שאותם ניהל בתוך היסוד של המחשבה - חרג מעבר לאותה אי-אמצעיות של אמונתו, מעבר לסיפוק ולביטחון הטמונים באותה ודאות שהיתה לתודעה לגבי פיוסה עם המהות. \[...\] לא זו בלבד שהרוח חרג מכאן אל הקצה השני, אל הרפלקסיה חסרת העצמות של עצמו בתוך עצמו, אלא שחרג אף מתוכה של זו. לא זו בלבד שאבדו לו חייו המהותיים; הוא גם מודע את אבידתו ואת הסופיות שעתה היא תוכנו. (8)
@@ -40,7 +77,10 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 בכך שאני מודע לכך שאני אדם, אני מאבד את ה*פשוט להיות אדם*; כמו שסארטר אומר, *אם אני מלצר בבית קפה, ואני מודע לכך שאני מלצר בבית קפה - אין לי כבר שום דבר במשותף עם מלצר בבית קפה*:
 
+> אם אדם הוא מה שהוא – בלתי-אפשרית היא, מעולם, ההונאה העצמית, ויושר הלב חדל להיות האידיאל ונעשה תחת-זאת למציאות. אולם האם האדם הוא מה שהוא? ובדיבור כללי יותר, כיצד יוכל אדם להיות מה שהוא, כאשר קיים הוא כתודעת-הקיום? [...] אדם זה הוא בדיוק מה שאינני ומה שחייב אני להיות. ואם מלצר אני בבית-קפה, אין פירוש הדבר כי איני רוצה להיות אדם זה או שרוצה אני שאדם זה יהיה שונה, אלא רק שאין שום דבר משותף בין הווייתו לביני.
 >
+> אין סבילות בתודעה. אם עושה אני את עצמי עצוב, הרי זה מפני שאין הנני עצוב -- הווית העצב חומקת ממני בשל עצם הפעולה שבה אני מחדיר אותה בי ודרכה [...] בתנאים אלה, מה יכולה להיות משמעותו של אידיאל הכנות, אם לא נסיון להשיג את הבלתי אפשרי שעצם מובנו סותר את מבנה-התודעה שלי?
+> *סארטר*
 
 
 ואיך נחזיר לעצמנו את היציבות? הרומנטיקאים דורשים *לוותר* על המחשבה, וההתפלספות, ולחזור חזרה לקרקע מוצקה. על כך כותב הגל -
@@ -86,38 +126,11 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 - - גוף מול נפש[^5]
 
 
-# על מה עומד הכל?
-
-הפנמנלוגיה נעה בשני צירים: מצד אחד, ההישגים האדירים וההפסדים הכואבים בכל תקופה תקופה - *מועקות המודרניות* - המודרניות אינה רק הישג, פסגה, אלא גם כרוכה בהפסדים כואבים. מנגד, הגל בונה על המהפכה הביקורתית של קאנט, כפי שנחשפה ב*ביקורת התבונה הטהורה* - שמחלקת את הפילוסופיה ללפני ואחרי. הגל משחק גם על הציר הזה - אבל הוא מסרב לנתק את התקופות, את ההצלחות, את המועקות - הוא ממשיך לראות בכולם מומנט של כוליות אחת.
-
-פותח הגל ואומר:
-
-> **המוחלט** הוא **סובייקט**: הכל עומד על כך שנבין ונבטא את האמיתי לא בתור עצם אלא באותה מידה גם בתור סובייקט. ^79^
-
-ואיך נפרש את המשפט הזה? *המוחלט* מזמין פרשנות מאגית - אלוהים, היקום, הכל. ומנגד, אלו שמבקשים לפרש אותו כחלק מהציר הפילוסופי, נדרשים להתמודד עם המילה הקשה הזו - *המוחלט*.
-
-נוכח כאן מתח מסוים בין *אובייקט* - דבר מוחלט, פעיל מעצמו, כמו העצם האריסטותלי אותו הגל מהדהד, לעומת ה*סובייקט* - מעין יש מפוצל כזה, שמפרש את עצמו ומבין את עצמו, שהולכת ומרחיקה אותו מהמוחלט, ואם זאת מעצבת אותו ומשפיעה עליו. האדם הוא דבר כזה - *חיה שמפרשת את עצמה*. הסובייקט מותמר מעצם הפעילות שלו - הוא ממשיך להבין את עצמו מחדש, ומשתנה. האמת לא מתגלה - היא *מתשכללת*.
-
-הגל מציב בפנינו את האמת עצמה לא כדבר מוחלט שחותרים לעברו, אלא לדבר הולך ומתפתח. הסובייקט, עם כל התפיסות שלו, מפרש את עצמו, אבל הוא *גם* אותן הפרשנויות ממש. אם הפרשנות משתפרת, עצם הקיום שלנו משתפר; אם הפרשנות שלנו מוטעית, עצם הקיום שלנו שקרי; המשחק כאן הוא לא אפיסטמולוגי - הוא אונטולוגי. 
-
-> הסובייקט הוא העצם האמיתי, ההוויה או אי-האמצעיות אשר המיצוע אינו חיצוני לה, אלא היא היא אותו מיצוע. ^113^
-
-זו תשובה חזקה מאוד למשבר שמעלים דוסטוייבסקי, סארטר ואחרים: היגל מציג את המודעות לא רק כגזילת ההוויה הבלתי האמצעית, הבטוחה, אלא בתור אותה ההוויה ממש! אין דבר כזה אדם; עצם המימוש שלו, יחד עם היותו אדם, *זה* להיות אדם.
-
-
-> האמיתי הוא השלם. השלם אינו אלא המהות המביאה את עצמה לידי שלמות על ידי התפתחותה. המוחלט הוא במהותו תוצאה. ^87^
-
-
-> It is one of the profoundest and truest insights to be found in the Critique of Pure Reason that the unity which constitutes the nature of the Notion (Begriff) is recognized as the \[...\] unity of the *I think*, or of self-conciousness...
-^Logic,^ ^12.17-18^
-
-> **Thus we are justified** by a cardinal principle of the Kantian philosophy **in referring to the nature of the I in order to learn what the *Notion* is
-
-נשאיר כרגע את ה*מוחלט* בצד - ונתמקד ב*סובייקט*. הסובייקט הוא התפתחות; תהליך; תנועה בעלת היגיון וכיוון - זה לא יכל להיות הפוך. זאת לעומת המוחלט, שהוא במהותו תוצאה.
-
 # העצמות - ידיעה והוויה
 
 > [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_3_ריאלית.pptx)
+{.is-info}
+
 
 > העצמות כוללת בתוכה הן את הכללי או את אי-האמצעיות של **הידיעה עצמה**, והן אותה אי-אמצעיות שהיא **הוויה**, כלומר שהיא אי אמצעיות בשביל הידיעה.
 
@@ -213,7 +226,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 > Just attributing moderate philosophic intelligence to Hegel should at least make one hesitate before construing him as a post-Kantian philosopher with precritical metaphysics.
 > *Pippin, p.7*
 
-[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) חילק את הפילוסופיה לשניים ב[ביקורת התבונה הטהורה](). לפני קאנט, השיח היה סביב דברים מופשטים גדולים - כמו האידאות האפלטונית - עד שהגיע קאנט והחזיר אותנו למימדים אנושיים. 
+[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) חילק את הפילוסופיה לשניים ב[ביקורת התבונה הטהורה](פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת). לפני קאנט, השיח היה סביב דברים מופשטים גדולים - כמו האידאות האפלטונית - עד שהגיע קאנט והחזיר אותנו למימדים אנושיים.  
 
 
 [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.