docs: update פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/אכילה

פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/אכילה.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: הפרעות אכילה
 description: 
 published: true
-date: 2024-07-07T12:10:01.667Z
+date: 2024-07-07T12:24:56.801Z
 tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, פסיכופתולוגיה, הפרעות אכילה
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-07-07T11:24:16.338Z
@@ -171,8 +171,57 @@ BMI < 18.5 נחשב לתת משקל, ע"פ ארגון הבריאות העלומ
 
 במצב פסיכופתולוגי, העצמי לא מקבל לגיטימציה אלא אם הוא מותאם להורה - האהבה מותנית. ביטוי רגש והתנהגות אותנטיים נחסמים, והילד נעשה ממוקד באחר ולא ממוקד בעצמי. העצמי אובד באחר שמנסים לרצות, וקבלת משוב חיובי נתפסת כלא רצויה - נתפסת כדבר זר וקשורה לשליטה חיצונית.
 
-יש האומרים שההגבלה הקלורית היא ניסיון להימנע משליטה שכזו כניסיון לגבש זהות עצמאית, לצד דחייה של הזנה שמגיעה עם תנאים - אי האכילה היא בין היתר *מרד* והפיכה ליותר מושלמת.
+יש האומרים שההגבלה הקלורית היא ניסיון להימנע משליטה שכזו כניסיון לגבש זהות עצמאית, לצד דחייה של הזנה שמגיעה עם תנאים - אי האכילה היא בין היתר *מרד* והפיכה ליותר מושלמת[^5]. במשחק הזה, ההורים *לא יכולים לנצח* - המטופלות לא ייכנעו לשליטה חיצונית.
 
+## אשמת-קיום 
+
+Depletion-Guilt - אשמת ריקון - אלו רגשות אשם סביב עצם הקיום הפסיכולוגי, רצון מסוים פשוט להיעלם. מילוי הצרכים של המטופלת בא על חשבון מישהו אחר - להיות על, או להפלות אח\אחות אחרים - ולכן הזנה (מילוי צרכים) נתפסת כלא-מוצדקת וכגורעת מהאחר. פסיכולוגיית עצמית (היינץ קוהוט) מהווה בסיס להבנת הפרעות אכילה - *הפחד לתפוס מקום* - 
+
+> האנורקטית לא מאמינה שאדם יהיה self-object עבורה, ולכן חוסמת את זה (ע"י להיות self-object עבור האחר, וכן שימוש בטקסים של אוכל כ-self-object)
+> *פרופ' איתן בכר*
+
+## בריחה מגדילה
+
+זוהי הרחבה של ספרציה-אינדיוידואציה לא פתורה. 
+
+גיל ההתבגרות נחווה לרוב כתקופה מגושמת, מביכה ומלווה בחרדה. נערות במיוחד תחושנה פחד מהתבגרות מינית במידה ולא ביססה ערך-עצמי יציב - תחושת שווי המבוססת על אישור חיצוני. הנערות האלו רגילות לחוקים נוקשים וברורים, ורגילה להתאים את עצמה לאחרים (המטפלים).  מתפתח קושי לסבול שינוי וחוויות רגשיות עצימות.
+
+בתי-אב עם מיניות מוגבלת או אסורה משחקות גם הן תפקיד - יש רצון להעלים סממנים מיניים, שהאנורקסיה משרתת היטב.
+
+
+## מימדים משפחתיים
+
+ - משפחות מוצלחות, דורשניות, שמדגישות נראות חיצונית והרמוניה, ונמנעות מקונפליקטים
+
+- אימהות המהדהדות מסרים חברתיים לגבי רזון - לרוב בדיאטה בעצמן, פרפקציוניסטיות, פחות מרוצות מהמשפחה (Pike & Rodin)
+
+- אימהות שחשות מעט תחשות שליטה וביטחון, ערך-עצמי נמוך, עיסוק חזק באופן שבו האחר תופסת אותן.
+
+## מידמים חברתיים
+
+במערב, לנשים רבות אידיאל הרזון חשוב יותר מבריאות  - במיוחד במעמד הביניים והעליון, נקשר לאושר, הצלחה, ערך עצמי. דיאטה, שליטה ורזון נתפסים כאורח חיים לגיטימי ואף ורצוי. 
+
+האידיאל התרבותי מעודד דיאטה - היא הצעד הראשון במדרון האנורקטי.
+
+התהליך החברתי זהה ל-AN - *לעולם לא רזה מספיק!*
+
+מחקר על כתבות דיאטה והתעמלות בש6 מגזיני נשים בין 1959 ל1988 עמד על כך ש:
+
+- מחקר על תחרויות "מיס אמריקה" ותמונות אמצע של "פלייבוי" מ-1959 עד 1988.
+
+- ירידה רציפה בהיקפי הגוף של דוגמניות ומשפיעניות
+
+- 69% מתמונות האמצע, 60% מהזוכות בתחרויות, היו לפחות 15% מתחת למשקל הגוף הנורמלי
+
+המדדים הפכו קיצוניים במיוחד ב8 השנים האחרונות למחקר.
+
+לצד זאת, ישנה האדה של נשים רזות בטלוויזיה ובסרטים, והדרה של נשים בעודף משקל מהמרחב התקשורתי לעומת גברים בעודף משקל (מיוצגים פי 2-5).
+
+מחקר מ1994 עומד על קשר חזק בין כמות שעות החשיפה לטלוויזיה (למשל, 8 שעות בשבוע) לבין חוסר סיפוק ממשקל הגוף, *גם בשליטה על משקל אמיתי*.
+
+כל אלו משפיעים יותר על אנשים פגיעים יותר לנטיות כאלו - אנשים עם ערך עצמי נמוך יותר, או רצון גדול יותר לרזון מלכתחילה.
+
+למרבה המזל, המגמה הזו מתהפכת לאט לאט (Franko et al, 2013; Luff & Grey, 2009).
 
 
 
@@ -180,3 +229,4 @@ BMI < 18.5 נחשב לתת משקל, ע"פ ארגון הבריאות העלומ
 [^2]: שימו לב לדמיון ל[הפרעה כפייתית טורדנית](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/OCD).
 [^3]: החוקים הנוקשים במחלקות להפרעות אכילה - השגחה בשירותים, לא לשתות מים לפני שקילות - נועדו להתמודד עם הסתרות קיצוניות יותר.
 [^4]: בשלבים מתקדמים, הלוקות בהפרעה יכולות להקיא מכוח הרצון בלבד.
+[^5]: לכן אנורקסיה הרבה פעמים מפתיעה - *וואו, מי היה מאמין שדווקא היא... היא תמיד לא הייתה בעייתית...* וזה בדיוק העניין - הילדות שמתאימות את עצמן לבסוף נשברות ומורדות.