Bunch of changes

פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md

@@ -1,6 +1,9 @@
-!!! info "[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55546#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2850864)"
+title: מעבר לטוב ורוע
 
-# מיהו ניטשה?
+!!! info "חומר הקורס"
+	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55546#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2850864)
+
+## מיהו ניטשה?
 
 במערב ובישראל החילונית, למילה **דת** יש קונוטציה שלילית במידת מה, בעוד של**רוחניות** יש קונוטציה חיובית, בפרט לרוחניות של מסורות פגאניות, מן המזרח. הקשר הזה הולך ועולה יחד עם המעמד הכלכלי-חברתי.
 
@@ -19,12 +22,14 @@
 
 *מצפון רע*, שנובע מהעמדה המטאפיזית שהאנשים נוקטים מעצם אמונות אלו; הם אינם מודעים להצהרה המטאפיזית בנקיטת עמדה כלשהי. ניטשה ער לעניין הזה, וחושף אותו - 
 
-> Nietzche is us
+> Nietzche is us.
+> 
 > Allan Bloom[^2]
 
 
 
 >  I know my fate. One day my name will be associated with the memory of something tremendous — a crisis without equal on earth, the most profound collision of conscience, a decision that was conjured up against everything that had been believed, demanded, hallowed so far. I am no man, I am dynamite.
+>  
 > *למה אני גורל, Ecce Homo*[^3]
 
 
@@ -37,7 +42,7 @@
 על צדקתו של ניטשה אפשר להתווכח, אבל אין ספק שמדובר בפילוסוף *ענק*.
 
 
-# סכנות ומכשולים בלימוד ניטשה
+## סכנות ומכשולים בלימוד ניטשה
 
 ניטשה לא כתב בסגנון של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)[^4]; הפרוזה שלו היא מהגדולות שבשפה הגרמנית. ניטשה מתאר את עצמו ככותב *Aphorisms* - *פתגמים*. הפתגמים נראים שלופים מהמותן וחסרי כל הקשר, אבל יש מאחוריהם סדר מתכוון. הוא אינו *Boulevardier[^5]* חובבן, אלא כתב בצורה כזה בכוונה. זכרו, ניטשה קרא והכיר את שופנהאואר ואת [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) ואת [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), ולא בחר לכתוב בשיטות הסבוכות שלהם: הוא ביקש לשתול את הפתגמים האלו בתודעה שלנו, כדי שיתפוצצו שם אחר כך. הוא אוהב *לזעזע את האנשים מן השורה*, בהמון פאתוס והגזמה.
 
@@ -53,6 +58,7 @@
 I need only to speak with one of the "educated" who come to the Upper Engadine for the summer, and I am convinced that I do _not_ live.
 >
 Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the pride of my instincts, revolt at bottom—namely, to say: _Hear me! For I am such and such a person. Above all, do not mistake me for someone else._
+> 
 > *Ecce Homo*, פתיח
 
 
@@ -63,9 +69,10 @@ Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the p
 אבל, שימו לב לא להתמקד ברכילות מחייו של ניטשה, כמו זה שהוא התחרפן, התאהב, ורב עם המלחין הנאצי וואגנר[^12], אלא להתמקד בו כפילוסוף, שיש לו אמרה חיובית על טבע האדם, וטבע העולם כולו, למרות שהוא קורא תיגר על כל המסורת הפילוסופית שקדמה לו ושואף להחריבה[^13].
 
 
-# מילון מונחים ניטשאני
+## מילון מונחים ניטשאני
+
+### ניהיליזם
 
-## ניהיליזם
 הגותו של ניטשה מתחילה בהבחנה - התרבות המערבית עוצבה בידיי שני גורמים עיקריים: אפלטון, והנצרות. האופק התרבותי הזה וכל מי שהושפע ממנו קורס לנגד עינינו, בנאורות וקריסת הנצרות, והותיר אותנו במצב של **ניהיליזם** - מלשון *nihil*  - כלום. כלומר, הערכים הגבוהים ביותר מתרוקנים מערכיותם, ונותרים חלולים. 
 
 במצב כזה, אנחנו לא יכולים לבחור. אנחנו בוחרים בהתאם לערכים - אבל אם לערכים אין תוקף, אנחנו נשארים במעיין מדבר תודעתי ערכי. 
@@ -74,17 +81,23 @@ Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the p
 > סוף *המדע העליז*
 
 
-## מות האל
+### מות האל
+
+!!! info ""
+	[טקסט - מות האלוהים](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/האלוהים מת.pdf)
+
 המקור של אותו הניהיליזם הוא **מות האל** - שהוא בעצמו רק פנים לעמדה האפלטונית: קיומו של שכל כלשהו, שלא מושפע מרעיונות ומדחפים וחווה מעיין *טוב כשלעצמו* כזה (נשמע), שנמצא מעבר[^15] לרצונות ומבעים החולפים שלנו. זו העמדה שנבנתה עליה הנצרות, שהפיצה אותה לכל קצוות תבל.
 
 ### האדם האחרון
+
 הניהילזם יכול להוביל לניוון מוחלט של רוח האדם - מצב שניטשה מכנה **האדם האחרון**: האדם הבורגני, דמוקרטי, מחולן, שבע - אתם (אוי). אדם שאין בו *Brand* - אש - שלא יוצר כוכבים חודשים וחי לאורם. זה יכול לקרות - זה אפילו הכיוון היותר סביר.
 
 אפשרות אחרת היא התחדשות של התרבות הרוחנית האנושית - משהו שלא יתבסס על *מעבר*, אלא על משמעות חדשה, ש*אנחנו* ניצור בכוחות עצמנו ובמודע. ניטשה חושב שאם זה יקרה, וכדי שזה יקרה, זה ייצא מאנשים שמסוגלים לחיות באותו ניהיליזם **ולצאת ממנו** - בכוחות עצמם!
 
 משה רבנו לא חושב ש*הוא* כתב את לוחות הברית - הוא רק ה"פה". רוסו אומר שהם *מכבדים את האל בחוכמתם שלהם* - הם אומרים משהו יפה וזורקים אותו לאלוהים. 
-### האל-אדם
-לעומתם, אותם אחרים שיתגברו על הניהיליהזם יהיו **אל-אדם** - **Ubermensch**. ניטשה בהכשרתו היה פילולוג של פילוסופיה יוונית, וקצת כמו שהאפלטון כתב את משל המערה, שדרכו נתעורר ממצב הבורות, ניטשה מבקש להוציא אותנו ממצב של אבדון; אך היכן שמשל המערה מבקש להוציא אותנו למצב של טוב מוחלט, ניטשה מבקש להראות לנו שהמערה היא יציר שכלנו, התפיסה שלנו. ניטשה, כפילולוג, שם לעצמו את אפלטון כיריב ראוי, שכיבד אותו כפילוסוף הגדול בכל הזמנים.
+### העל-אדם
+
+לעומתם, אותם אחרים שיתגברו על הניהיליהזם יהיו **על-אדם** - **Ubermensch**. ניטשה בהכשרתו היה פילולוג של פילוסופיה יוונית, וקצת כמו שהאפלטון כתב את משל המערה, שדרכו נתעורר ממצב הבורות, ניטשה מבקש להוציא אותנו ממצב של אבדון; אך היכן שמשל המערה מבקש להוציא אותנו למצב של טוב מוחלט, ניטשה מבקש להראות לנו שהמערה היא יציר שכלנו, התפיסה שלנו. ניטשה, כפילולוג, שם לעצמו את אפלטון כיריב ראוי, שכיבד אותו כפילוסוף הגדול בכל הזמנים.
 
 ניטשה מבקש לאבחן את הבעיה, ולפרוץ את הדרך לפילוסופים של העתיד ליצור את אותה משמעות חדשה, ולחמש אותם בשתי עובדות עיקריות:
 
@@ -102,6 +115,7 @@ Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the p
  הכוונה היא לא לאלוהים ממש - אלא ל*רעיון* של האלוהים; ניטשה לא משחק ב[הוכחות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/הוכחות), אלא מציב קביעה תרבותית רוחנית: אתם לא מחזיקים ברעיון הזה, של ה*מעבר*[^15]. ניטשה מחזיק מאירופה את התרבות החשובה בעולם, לא כי היא ירשה את היוונים דרך הנצרות, אלא כי היא הראשונה שמתמודדת עם משבר הניהיליזם - ומה שהיא חווה עכשיו יחווה בסופו של דבר העולם כולו. ניטשה סבור שהנצרות היא זו שהרגה את האל, כי היא חינכה אותנו לאהבת אמת ולדרוש אותה בתוך עצמנו (*תמצא את ישו בלב שלך*) - הנצרות חקרה את האלוהים כל כך טוב, עד שהיא הפריכה אותו.
  
   > You see what is was that really triumphed over the christian god? ... looking at nature as if it were a proof of goodness... as if everything had providence... all of this is over now.
+  > 
 > The Gay Science
 
 ניטשה הוא אויב מר של הנצרות, אבל מכיר אותה היטב וער למעלותיה. לכן, מות האלוהים הוא הקטסטרופה הרוחנית האיומה ביותר שקרתה בהיסטוריה.
@@ -122,6 +136,221 @@ Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the p
 
 הפילוסופיה, אפוא, כמעצבת את הערכים החדשים, נושאת עליה פתאום נטל אדיר - המשכיות האנושות כולה - שלא כמו הפילוסופיה האזוטרית של אפלטון. 
 
+## איך אלים מתים?
+
+
+!!! info ""
+	[טקסט - שקיעת האלילים](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/שקיעת האלילים.pdf)
+
+
+מיהם אותם ה*אלילים*? זו לא טיילור סוויפט. ב*שקיעת האלילים*[^25] (או - *איך מתפלספים עם פטיש[^26]*), ניטשה מגולל בפניהו את *תולדותיה של הטעות* (היא ה[פילוסופיה הנוצרית](/פילוסופיה/נוצרית) והאפלטונית) ואת תהליך מותה הקרב של אותה הטעות. ניטשה מנכיח לנו איך רעיונות מופיעים בעולם, משנים את צורתם - ומתים.
+
+!!! info
+	בתיאור של ניטשה יש משהו מאוד [הגליאני](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח) - הוא מתאר את השלבים הרוחניים בהתפתחותה, צמיחתה ומותה הקרב של הטעות.
+
+ניטשה מתחיל ב*אידאות* - 
+
+> עולם האמת, בר-הישג לחכם, לחסיד, לצדיק - הוא חי בו, הוא זהה עמו.
+>
+> (צורתה הפשוטה של האידאה, באופן יחסי פקחית, פשוטה, משכנעת. לשון עקיפין למשפט: "אנכי אפלטון, ה נ נ י האמת").
+
+
+דווקא בסוגריים, כבדרך אגב, מגיעה הטענה העיקרית של ניטשה; אנחנו לא חיים לפי האמת *שלנו*, אלא לפי אמת של *אחרים*, עם נפש פילוסופית, שמאחורי כל התיאוריות שלהם מסתתרת לא שכילה, אלא אמירה - *אני* האמת. אפלטון אינו *חושב* על האידאות - *הוא* חי באידאות - כאן ועכשיו! חייו בעולם הזה *הם* החיים האמיתיים, חייו של יוצר פילוסופי גדול. הפילוסופיה, במובן מסוים, היא **ביוגרפיה**.
+
+!!! warning ""
+	אם נשמע שניטשה משבח את אפלטון, אל תתבלבלו: ניטשה סבור שהאפלטוניזם והנצרות הם האסונות הגדולות ביותר שנפלו על האנושות; אבל גם אסונות גדולים נובעים מתעצומות נפש[^27].
+
+
+
+> עולם האמת, בר-הישג לעת-עתה, אך מובטח הוא לחכם, לחסיד, לצדיק (ל"חוטה החוזר בתשובה")
+>
+> (התקדמותה של האידאה: היא נעשית מעודנת ומצודדת יותר, נתפשת פחות - ה י א\    נ ע ש י ת\   א י ש ה[^28], היא נעשית נוצרית...)
+
+
+ופתאום, האידאה כבר לא ממשית כמו אפלטון עצמו - היא משהו *מעבר*; ששמור לחכם, לצדיק, למי שעבר תעצומות נפש. פתאום העולם הזה הוא לא עולם האידאות, אלא רק הטרקלין. 
+
+עולם האמת הופך למשהו ערמומי יותר, ונפתח פער בין *המצוי* (is) ל*רצוי* (ought) - אנחנו לא פשוט "שם" כמו אפלטון - יש מעבר. 
+
+> עולם האמת, איננו בר-הישג, בר-הוכחה, בר-הבטחה, ואולם אף בבחינת מחשבה בלבד, הוא נחמה, התחייבות, צו.
+>
+> (למעשה אותה שמש ישנה, אף מבעד לערפל ולספקנות; האידאה נעשתה מזוככת, חיוורת, צפונית, קניגסברגית)
+
+
+ב*קניגסברגית*, ניטשה מצביע על [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), מהעיר קניגסברג[^29].
+
+זכרו את [קביעותיו העיקריות של קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת) - עולם האמת, *המוחלט*, הדבר-כשלעצמו, לא נגיש לנו; יש לנו רק את המוסר, [*הצו הקטגורי*](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי), ורק דרכו פוגשים משהו אמיתי. הצו הקטגורי הוא מצווה תמידית שמונחת עלינו כבני אדם, משום שאיננו יודעים אף פעם אם אנחנו מונעים מכבוד לחוק, או ממניע אנוכי - אנחנו לא יכולים לדעת עד הסוף אם אנחנו באמת מוסריים. הצו שלנו הוא *הצו ההיפותטי*, כמו עץ עקום כזה, שאי אפשר ליישר לגמרי - אבל אנחנו חייבים לנסות, והחתירה הזו לעבר הצו ההיפוטתי היא סוג של נצחיות הנפש.
+
+האידאה האפלטונית נהפכה פתאום לאידאל - משהו שאנחנו מתקרבים ומתקרבים ואף פעם לא נוגעים בו לגמרי.
+
+קאנט נודע בתור מחריב [ההוכחות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/הוכחות), אבל כאן ניטשה מגחיך אותו; תראה, אפילו 
+מחריב ההוכחות זקוק לסוג של אל.
+
+> עולם האמת - איננו בר הישג? מכל מקום לא הושג. ובאשר לא הושג, גם לא נ ו ד ע. משמע גם לא מנחם, לא גואל, לא מחייב: וכי מה יחייבנו משהו לא-נודע?
+> 
+> (שחר מאפיר. פיהוקה הראשון של התבונה. קריאת התרנגול של הפוזיטיביזם).
+
+
+בגלל שהנצרות טוענת לעולם שמעבר, שלא נראה לנו כרגע - אנחנו חייבים *להאמין* בו - היא מזמינה את הדעה הנגדית, ושאלות קשות: ומאיפה הכומר יודע מה קורה באותו העולם  *מעבר?* התולעת שמכרסמת בנצרות היא תולעת *נוצרית*. איך יכול להיות שאותו דבר רחוק ולא ידוע ינחם אותנו? זה נהיה לא פרקטי, מופרך. כמו הרעיון של משיח שמגיע, אבל כל משיח שמגיע הוא משיח שקר - *אתם עושים ממני צחוק?*, שואל ניטשה - הרעיון מפריך את עצמו.
+
+יש כאן ירידה מגלגל האוגר - למה לי להאמין בעולם המעבר הכל-כך רחוק, ברצון האל שאני לא יכול להבין ולא אוכל למלא? הסוף מגיע ב*פיהוק* - שעמום מסוים - ולא בפיצוץ דרמטי.
+
+הפואנטה של ניטשה היא ש**רעיונות מעצם המבנה שלהם מתעייפים**. לקח 1,600 שנה - so what? התעייפנו מויכוחי ימי הביניים על אלוהים - ומיד עולה ה[פוזיטיביזם הלוגי](/פילוסופיה/דת/שפה#פוזיטיביזם-לוגי) - מכת הנגד, מה שהנצרות שוללת. 
+
+> "עולם האמת". אידאה שאינה מועילה עוד ואפילו אינה מחייבת - אידאה שנעשתה טפלה - ואף מיותרת, מ ש מ ע - אידאה מופרכת: - נסלקה!
+> 
+> (יום בהיר. ארוחת בוקר; שובם של "השכל הבריא" והעליצות; סומקו הביישני של אפלטון; המולת השדים של כל הרוחות החופשיים).
+> 
+> סילקנו את עולם האמת: וכי מה העולם שנותר? שמא זה המדומה?... חלילה! עם סילוקו של עולם האמת גם זה המדומה סולק!
+> 
+> (צהריים. שעת הצל בקיצורו; קצה הטעות הארוכה ביותר: שיא האנושות; INCIPIT ZARATUSTRA[^30]).
+
+
+ניטשה מתאר כאן מחול שדים של *הרוחות החופשיות* - ריקודים צוהלים למותו של האלוהים, המבשר את העולם הזה, שאנחנו חיים בו עכשיו. הרעיון הכוזב, האמת האפלטונית והנוצרית, איננה. אותם הרוחות החופשיות הן אלו שמאזינות ל*משוגע* שלנו בקטע הקודם.
+
+אבל יש תגובה מעבר לצהלה. שעת הצהריים היא השעה שהכל מונח על הסכין. יש את אלו שיראו במות האלוהים, אובדן האופק, כאסון; רוב בני האדם זקוקים לאופק הזה, ועם הימחותו מגיע *הניהיליזם*.
+
+אפלטון מסמיק; הוא מתבייש בזה שתפסנו אותו. ניטשה סבור שאפלטון לא האמין במה שהוא כתב, אלא בנה את זה לאחרים; עכשיו אני, ניטשה, עליתי על התרמית, תפסתי את אפלטון על חם[^31].
+
+אם הרגנו את עולם האמת, הרגנו גם את העולם המדומה - ונשארנו רק עם העולם הזה: *הארץ*. עכשיו כל מה שיש זה להיות *נאמנים לארץ* - העולם היחידי שיש. עכשיו אנחנו יכולים - 
+
+1. ליצור ערכים חדשים
+2. למות, ביחד עם האל שלנו
+
+פרות לא צריכות משמעות בחיים. לבני האדם אין את הזכות הזו; אנחנו זקוקים משהו לחיות עבורו, משהו להגיד עבורו *כן*. עם אובדן האלוהים, עלינו למצוא משמעות כזו - או להיכחד.
+
+מבשר המשמעות הזו הוא הגיבור של ניטשה - זרתוסטרא[^32] - שיבשר את הניהיליזם, ואת הדרך החוצה מהניהיליזם.
+
+
+### שקיעת האלילים
+
+
+##  ניהיליזם - תעודת זהות
+
+!!! info ""
+	[טקסט - הרצון לעוצמה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/הרצון לעוצמה.pdf)
+
+הניהיליזם, חושב ניטשה, הוא האוויר הרעיוני שישלוט בעולם במאות השנים הקרובות.
+
+> מה שאני מספרו, הלו אלו קורות מאתיים השנים הבאות.
+
+
+*הרצון לעוצמה* הוא לא ממש ספר, אלא גיבוב מהמחברות של ניטשה, חדר העבודה של ניטשה. ניטשה מסוגל להחזיק רעיונות מופשטים לחלוטין ולראות איזה מן אור הם משליכים - ורבים מהם חוזרים בספריו המפורסמים. זוהי לא עבודה מוגמרת; המראה של הספר המוגמר והסדר הם פרי עיטה של אליזבת', אחותו של ניטשה, שבעלה היה חלק מהמפלגה הנאצית. היא זו שהפכה את ניטשה לפילוסוף בית במפלגה הנאצית; חיילים גרמנים הלכו עם *כה אמר זרתוסטרא* באפודים לחזית.
+
+אחותו של ניטשה הייתה לאומנית ואנטישמית - שני דברים שניטשה תיעב - אבל היא הייתה משפחה, וטיפלה בו כשהתשגע. בזכות אליזבת', יש לנו גישה לחדר העבודה שלו, היכן שהוא משחק עם רעיונות - אין לנו גישה כזו למה נכנס ויצא מהדיאלוגים, למשל. **ניהיליזם** מככב בסדנה של ניטשה, כאחד מהנושאים העיקריים.
+
+> מה משמעותו של ניהיליזם? - הערכים העליונים מבטלים את עצמם. אין מטרה; אין תשובה לשאלת ה"למה?"
+
+זהו משפט עיקרי ועמוק של ניטשה, כמו [*כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת* האריסטותלי](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref:16). מהו *ערך* לפי ניטשה? הכוונה היא לא רק לעמדה מוסרית - אלא ממש לכל דבר שאנחנו מעריכים. אני, כמעריך, הוא מקור הערך של הדבר המוערך - ולא הדבר המוערך. 
+
+ניטשה שואל - *מה מאפשר את פעולת ההערכה? **על פי מה** אנחנו מעריכים?* מאיפה ערכים שואבים את התוקף הזה שיש להם בעינינו? 
+
+ניטשה סבור שערך צריך לעמוד מעלינו ולתבוע מאיתנו - משהו בעל סמכות עלינו.  *למה אתם עושים X? כדי להשיג Y*; זה לא מספיק - השרשרת חייבת להיגמר איפושהו. הערכת X, והעדפת X, והחתירה לX, מעלה את השאלה - *למה?* X חייב לספק את התשובה הזו.
+
+**ניהיליזם הוא המצב שבו X *לא מצליח יותר* לספק את התשובה הזו**. 
+
+
+> **הפקפוק במוסר הוא המכריע**. אל הניהיליזם מוליכה שקיעת ההסבר ה מ ו ס ר י  של העולם, שניטל ממנו תופקו המקודש לאחר נסיונו להיקלט בעולם הבא. "הכל חסר שחר" (המנע- האפשרות של הסבר-העולם שמאמץ עצום הוקדש לו - מעורר את החשד, שמא כל הסברים העולם כוזבים -). נטייה בודהיסטית, כמיהה אל האין. (הבודהיזם ההודי איננו תוצאה של התפתחות מוסרית ביסודה. על כן אין בניהיליזם שלו אלא מוסר אשר לא גברו עליו: הקיום כעונש, הקיום כפרי משגה, סיכומם: המשגה כעונש - קביעת-ערך מוסרית). הנסיונות הפילוסופיים לגבור על "האל המוסרי" (הגל, פנתאיזם); התגברות על האידיאלים העממים: החכם; הקדוש: המשורר. הניגודים בין "האמיתי", "היפה" ו"הטוב" 
+>
+> > סעיף1, תת סעיף 3
+
+> הערכים העליונים, ששומה היתה על האדם לעבדם, ובמיוחד כשהטילו עצמם עליו בחומרה רבה ובמחיר רב - כדי שיגבר קולם של ערכים חברתיים אלה, הם נבנו על גבו כאילו הם מצוות אלוהים, כאילו הם-הם "המציאות", עולם האמת, התקווה, העולם שלעתיד לבוא. כעת, כשמתברר מוצאם המפוקפק של ערכים אלה, נראה לנו כאילו היקום כולו בטל ערכו, פג טעמו - אלא שזה רק מצב-ביניים.
+> 
+> > סעיף 7
+
+
+[בבודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם) אין אל שתובע מאיתנו שום דבר, ולכן אנחנו לא יכולים לפקפק בו. בנצרות, שמניחה אל-בורא סמכותני ומצווה, אפשר לפקפק בסמכות הזו - ו*שם* צץ הניהיליזם.
+
+
+> - מה קרה בעצם? האדם הרגיש שהכל חסר-ערך ברגע שתפש שאין להסביר את מהותו הכוללת של הקיום בעזרת המושגים "מטרה", "אחדות" או "אמת". שום מטרה לא הוצגה ולא הושגה; בריבוי התרחשות חסרה האחדות המקיפה; מהות הקיום אינה "אמיתית", היא כ ו ז ב ת . . . לא נותרה לך עוד שום סיבה לבדות לעצמך עולם א מ י ת י . . . בקיצור: המידות "מטרה", "אחדות", "ישות", בהן הקנינו לעולם ערך, אנו חוזרים ושולפים אותן מתוכו - ועתה הוא נראה ח ס ר - ע ר ך . . . 
+> > סעיף 12, א'
+
+
+
+> התוצאה ה נ י ה י ל י ס ט י ת (האמונה באין-ערך) (...)
+> > סעיף 8
+
+
+
+> ה נ י ה י ל י ז ם \ כ מ צ ב \ פ ס י כ ו ל ו ג י \ מן ההכרח שיופיע (...)
+> > סעיף 12
+
+
+בדיוק אותם ערכים שקודם סיפקו את ה*למה* נהפכים לדחויים, בלתי-רצויים.
+
+
+> דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃: הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃: מַה־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכׇ֨ל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃: דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃: וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃: הוֹלֵךְ֙ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב  סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ: כׇּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃: כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃: מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כׇּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃: יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃ : אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה׃
+> > קהלת, פרק א'
+
+*המשחק נגמר* - *Les jeux sont faits*.
+
+
+> > סעיף 27
+
+ניטשה לא מפריד בין הצד **הרעיוני** לצד ה**פסיכולוגי**; לא יכולה להיות הפרדה כזו בין הרעיוני הטהור לפסיכולוגי. רעיונות, ערכים, הם הפנים הנגלות של מצבי נפש של אנשים וחברות. ערכים עליונים הם תוצר של אדם עוצמתי כלשהו שהנחיל אותם - ומותם הם תוצאה של הרוח של תקופה מסוימת.
+
+ניטשה מנסה לזעזע כאן את הנצרות השבעה - כדברים הכרחיים לכולם - אבל מכיר בכך שאנו חבים לנצרות חוב מסוים: היא סיפקה אופק רעיוני לתרבות אדירה אלפיים שנה; היא זו שהביאה את אפלטון להמונים.
+
+אבל עכשיו, אותם הערכים המצווים - אלו ששאבנו מהם את התרבות ואת הגאווה - נהיו עכשיו מאוסים[^33].
+
+
+> סימנו הכללי ביותר של האדם החדש: האדם איבד בעיני עצמו את כ ב ו ד ו במידה שלא תאומן. ימים רבים הוא שימש כנקודת מרכז של הקיום בכללותו וגיבור כל הטראגדיות: לאחר מכן, לפחות מתאמץ היה להוכיח עצמו כמקורב ליסוד המכריע ביותר של הקיום - כפי שעושים זאת כל המטאפיסיקאים המבקשים לשמור **על כבודו של האדם**, מתוך אמונתם, שהערכים המוסריים ערכי-יסוד הם. מי שנטש את אלוהים, דבק ביתר-שאת באמונה במוסר.
+> 
+> > סעיף 18
+
+
+אנשים ינהרו לדת חדשה, אבל איזו דת? כזו שהופכת את האין והריק לאל. ניטשה חוזה סוג של *בודהיזם אירופי* - [דת שמכירה בריק](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות), ומתנחמת בו; **דת בלי מצווה**. 
+
+> > עמ' 29
+
+
+בהיעדר ערכי יסוד, אנו מאבדים גם את *כבודנו שלנו* - המניע, הדברים שמניעים אותנו בעולם! במקרא ובנצרות, האדם נברא בצלם האל; הוא תבוני; הוא שותף למחשבות האל. ברגע שאנחנו אוסף של אטומים - הכבוד הזה מופשט מאיתנו; מה כבר מגיע לנו כאוסף של אטומים?
+
+זו בעיה קטסטרופלית: שום חברה לא יכולה להתקיים לאורך זמן בלי היכולת לכבד את עצמה, לקחת את עצמה ברצינות.
+
+
+נחזור לסעיף 7 - שם ניטשה אומר, *אלא שזה רק מצב ביניים*. **הניהיליזם**, חושב ניטשה, *הוא* הפרוזדור, שיוביל לסיכויים גדולים תוך סכנות גדולות.
+
+> When man ceases to believe in god, he will not believe in nothing; he will believe in anything.
+> 
+> > G. K. Chesterton
+
+
+## העל-אדם והאדם האחרון
+
+!!! info "טקסט"
+	[כה אמר זרתוסטרא](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/כה אמר זרתוסתרא.pdf)
+
+
+ניטשה ראה ב*כה אמר זרתוסטרא* את הספר החשוב ביותר שלו. הוא נכתב, פחות או יותר, *כדי להחליף את התנ"ך*[^34].
+
+זרתוסטרא ההיסטורי היה נביא פרסי, שייסד את דת הזורואסתטרא (שכמעט ונכחדה כיום) - זו שהביאה את הרעיון של אל טוב ואל רע, דואליזם מטאפיזי חריף בין טוב ורע, אור וחושך, אמת ושקר, שנאבקים ביניהם על האולם.
+
+האל הטוב זקוק לנו - אנחנו מכריעים במאבק באמצעות הבחירות שלנו. ניטשה מאמץ את הנביא הזה - של ה*מעבר ביותר* - ומביא אותו לארץ כנביא האנטי-דואליסטי הקיצוני ביותר, זה שיעזור לנו לתקן את הטעות; היפוך גמור של זורואסתטרא ההיסטורי[^35].
+
+> בהיות זרתוסטרא בן שלושים[^36], נטש את מולדתו ואת אגם מולדתו והלך אל ההרים. כאן התענג על רוחו ובדידותו ולא נלאה מעינוגו עשר שנים תמימות. אולם לבסוף נהפך עליו ליבו - ובבוקרו של יום אחד השכים עם שחר, יצא אל השמש ואמר לה: "אתה הכוכב הגדול! וכי מה היה אושרך לולא נמצאו לך אלה אשר להם אתה מאיר![^37]" (...)
+> 
+> > כה אמר זרתוסטרא, הקדמה, סעיף 1
+
+
+> בהגיע זרתוסטרא אל העיר הקרובה אשר לשפת היערות, פגש בהמון-עם מתאסף בשוק: הובטח להם כי יחזו במרקד על החבל (...) יותר מכל קוף שהוא.
+> > כה אמר זרתוסטרא, הקדמה, סעיף 3
+
+
+זרתוסטרא מציב את האדם כ*משהו שיש להתגבר עליו* - כדי לגבור על הניהיליזם. בהיעדר אל בורא, אנחנו חומר הגלם שצריך לברוא את עצמו. העמדה המשתמעת היא קיצונית מאוד - האדם איננו עדיין משהו - הוא *בדרך* להיות משהו!
+
+זו יציאה נגד אפלטון ואריסטו - שמציבים את האדם כטבע קבוע תבוני - וכמובן כנגד העמדה הדתית של האדם בצלם האלוהים. האדם הוא פוטנציאל! חלק בתהליך האבולוציה, *שאנחנו יכולים לקחת בו חלק פעיל*.
+
+אותו האדם שבורא את עצמו הוא **העל אדם** - שבורא לעצמו את הערכים הארציים, שמאפשרים לו להעריך, *ומאפשרים לו לבוז* (אי אפשר לבוז ללא קנה מידה).
+
+ > ולאחר שאמר את הדברים האלה, שב והסתכל זרתוסטרא באנשים ונדם (...) ובכן אל גאוותם אדבר.
+ > 
+ > > סעיף 5
+
+אותם האנשים שמדבר אליהם ניטשה הם לא טיפשים - הם תוצריה של המודרנה: הבורגנים, הנאורים, המשכילים, הלאומנים - האנשים שמאמינים שהם חלק מהתקדמות המין האנושי, התכלית שאליה חתר המין האנושי - הקדמה. הם באמת מאמינים בזה - ולכן סבורים שהם לא יכולים להיות מושא לבוז, כמו רועי הצאן הפרימיטיביים. לכן ניטשה חייב לזעזע את האנשים האלה - ולהציב אותם כיצוב המבוזה ביותר שחי עלי אדמות. זהו *האדם האחרון*.
+
+
+
+
 [^1]: [דת](/פילוסופיה/חדשה/דת/חובה)
 [^2]: *אנחנו כמו דגים במים ניטשאנים*, אומר אנדי
 [^3]: לא היה צנוע, האיש, אומר אנדי
@@ -145,4 +374,16 @@ Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the p
 [^21]: שימו לב - ניטשה מדבר *אלינו* ישירות, ולא לאנשים בתוך הסיפור.
 [^22]: כשיצאנו מהתיבה של נוח, אלוהים אומר - אתם יכולים לאכול בשר, אבל אם תשפכו דם, אני אדרוש אתכם. אנחנו כבר לא מאמינים בתיבה, אבל עדיין מחזיקים משפיכת דם כאירוע מיוחד.
 [^23]: וירידה דרמטית בילודה - אתה צריך להאמין שהעולם הוא טוב כדי להביא אליו עוד ילד.
-[^24]: *הייתם פעם בכנסייה באנגליה? הן ריקות!*, אומר אנדי, *יש שם רק תיירים ישראלים, שמדברים עליהן כאילו הם שמו משכנתא עליהן - תראה את המנורות...*
+[^24]: *הייתם פעם בכנסייה באנגליה? הן ריקות!*, אומר אנדי, *יש שם רק תיירים ישראלים, שמדברים עליהן כאילו הם שמו משכנתא עליהן - תראה את המנורות...*
+[^25]: מתורגם כ*Twilight of the Idols*, תרגום לא מוצלח ל*Twilight of the Gods*.
+[^26]: בגרמנית, הכוונה היא לא לפטיש עבודה, אלא יותר לפטיש כוונון מזלגי כזה - [כמו שמכוונים איתו פסנתר](); הרעיון הוא לא (רק) לנתץ את האלילים בכוח, אלא לשמוע את הצליל שלהם ולעמוד על משמעותם.
+[^27]: מסופר ששארל-דה גול הוטס מעל סטאלינגרד באחד ממפגשי הצמרת של מלחמת העולם השנייה. כשצפה מבעד לחלון על ההרס המוחלט של סטאלינגראד - איי חורבות אדירים - אמר, *איזה עם גדול* - בהתכוונו לגרמנים. האם קנדים יכלו לעשות את זה?
+[^28]: אולי מיזוגני. ניטשה חשב שנשים מעודנות יותר, במובן של מתוחכמות - לטוב ולרע. כשניטשה אומר שרעיון נהיה יותר *נשי*, הוא מתכוון לרעיון יותר *ערמומי* - ישו הופיע בשלב מסוים, ואז הוא נצלב, ואז הוא חזר, וזה אחרי מאות אלפי שנים שחיות אוכלות את התינוקות של החיות האחרות... נורא מסובך! למה לא לברוא ישר הכל בסדר? זה אלוהים, או פקיד בבנק?
+[^29]: עיר על הים הבלטי, היום קאלינינגרד. *אין שם שמש אף פעם, סיוט לישראלים*, אומר אנדי.
+[^30]: *מופיע זרטוסטרה*.
+[^31]: היחס של ניטשה לאפלטון מאוד אמביוולנטי - פעם כמי שדיבר מנפשו, ופעם כשקרן, ופעם כפילוסוף-אמן; אולי אפילו אפלטון האמין בהגות שלו, אבל היה נאלץ להודות שניטשה צודק. ניטשה מתיימר להיכנס חזיתית באפלטון - ישר לשורש.
+[^32]: ניטשה מכתיר את זרתוסטרא בתור הספר הכי יפה שלו, ואת *מעבר לטוב ורוע*, שמסביר את אותם הרעיונות בצורה פשוטה יותר, בתור הספר הכי חשוב שלו. 
+[^33]: אנדי מדגים באמצעות הויכוח עם החרדים על הגיוס: הם אומרים ש*אין להם ברירה* בדבר - אלוהים ציווה, ומכאן הגדולה של הערך! - ואותו הדבר בדיוק הוא זה שנראה בעינינו מאוס.
+[^34]: בגרמנית המשלב הוא של הלוטרנים, ובעברית המתרגם, ישראל אלדד, מקפיד להשתמש במשלב תנ"כי.
+[^35]: *זרתוסטרא* הוא שמו הגרמני של זרואסתטרא.
+[^36]: מי עוד התחיל בגיל 30? ידידנו ישו.