vault backup: 2024-08-09 21:10:50

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md

@@ -28,7 +28,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 לכן, אנחנו ניגש לדיאלוג האפלטוני בהנחה שאנחנו לא מבינים עד הסוף למה אפלטון מתכוון בפילוסופיה - וננסה להבין למה הוא מתכוון[^8].
 
 
-##מבנה הדיאלוג האפלטוני
+## מבנה הדיאלוג האפלטוני
 
 הדיאלוגים האפלטוניים בדרך כלל עוסקים באיזשהו נושא חותך, שמוצג כבר בפתיח.[ *מהי ידיעה?*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון) [*מהו צדק?*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס). אולם, יש להיזהר מלהניח שהדיאלוגים נשארים רק בשאלות האלה; צרות באות בצרורות, והדיאלוגים האפלטוניים נהיים [שואבי אבק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה). 
 
@@ -65,7 +65,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 הבחירה של אפלטון בשיחה עם מתמטיקאים היא ביקורת פנימית נוקבת מפי פילוסוף עם אופי מתמטיקאי; המתמטיקה והפילוסופיה נפגשות על הדשא. אפלטון, דרך שני המתמטיקאים האלה, מנסה לחשוף את המגבלות אפילו של האופי המתמטיקאי. עם תיאיטיטוס אפשר ללכת רחוק מאוד - הרבה יותר רחוק מפולוס או ממנון - אבל אפילו להם יש מגבלות. הדיאלוג מבקר הן את הפילוסופיה בביקורת פנימית והן את המתמטיקה מבחוץ.
 
 
-##מהו הדיאלוג האפלטוני
+## מהו הדיאלוג האפלטוני
 כשאתם באים לקרוא אפלטון - אל תהיו מקצועיים, ואל תהיו מהוקצעים. המילה *מקצוע* מגיעה מעברית מהשורש *קצע* - לגרד, לשייף, להחליק. למקצע, משמע לקחת חלק מסוים - ולהביא אותו לכדי גימור. כשאנו אומרים שאנו *מקצוענים*, אנחנו מתיימרים להביא דבר מה לכדי גימור. 
 
 כשאנחנו באים לקרוא את הדיאלוגים האפלטוניים, כדאי להניח שאנחנו *לא* יודעים איך הדיאלוג מתיישב בתוך כל החיה הזו, מאיפה הוא נחתך ולאן הוא הולך. אנחנו מחפשים שאלות כמו *What the hell is this?* - לא ממש שאלה של מקצוענים.
@@ -98,7 +98,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 מעבר להצדקה הזו, הפילוסופיה נדרשת כל הזמן להתעמת עם תפיסות אנטי-פילוסופיות, כמו המשוררים. בתיאיטיטוס, אפלטון מתעמת עם העמדה שהידיעה כולה היא רק מתמטיקה. הפילוסופיה לא יכולה לנפנף את השאלות והביקורות האלה - היא חייבת להמשיך להצדיק את עצמה, מול אנשים מסוימים בעלי אופי מסוים.
 
-##פתיח
+## פתיח
 בפתיח הדרמטי של הדיאלוג, ישנו סוקראטס *אחר* - בחור צעיר, שהוא לא *ה-סוקראטס*. 
 
 מושא הפתיח והדיאלוג, תיאיטיטוס, הוא דמות היסטורית חשובה בהיסטוריה של המתמטיקה. הוא מוכר לכל מי שחשב פעם על התופעה הזו של המתמטיקה משום שהוא בין הראשונים שניתח מספרים רציונליים - גילוי מרעיש במתמטיקה היוונית. עד לאותה נהקודה, היוונים הניחו שהמתמטיקה היא תחום טהור - *לוגוס* גרידא - שכל דבר ניתן להביע דרכו במספרים שלמים. ופתאום מבליח תיאיטיטוס ומגלה שישנם יחסים גיאומטריים *שלא* ניתן להביא במספרים שלמים.
@@ -114,7 +114,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 התיאיטיוס הוא דיאלוג דרמטי, וכאמור - עובר ממוצג למסופר, וערוך. 
 
-###נושאים בפתיח
+### נושאים בפתיח
 
 בפתיח, טרפיון מחפש את אאוקלידוס בשוק, ולא מוצא אותו. הדיאלוג מתרחש במגארה - כשעה צפונה מאתונה כיום - ועוינת לה היסטורית. במאגרה ישנה אסכולה פילוסופית, שנוטה חזק ל[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), ללוגיקה ומתמטיקה, ובטענה שידע הוא רק מה שניתן להביע בכלים מתמטיים. התפיסה הפרמינדאית שוללת מהם את הרעיון של *פוטנציה* - אפשרות מימוש; רק מה שממומש קיים. איך משהו שלא קיים בהוויה האחת יכול להיות ממומש?
 זוהי מגארה על קצה המזלג - עיר מאוד מתמטית, פילוסופית, ובמידה רבה קצת סטטית.
@@ -144,7 +144,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 נושא נוסף בדיאלוג הוא פנאי[^28] - לטרפיון ואאוקלידוס יש פנאי, ולכן הם נשארים במגארה וקוראים בשיחה. הפנאי במובן האפלטוני הוא לא רק ארגון לוח זמנים מוצלח, אלא חוסר דחיפות מסוים - אף אחד לא מנסה להבין *מהו הטוב* מהיום למחר, אלא כעיסוק עיוני טהור, חופשי מאילוצי הישרדות יומיומיים. הדיון בדיאלוג כולו יוצא מנקודת הפתיחה הזו, של *פנאי* - פנאי שאין לסוקראטס, העומד בפני משפט - אך הוא מוצא אותו בכל זאת, אפילו כשהוא [עומד בפני מותו בכלא](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)[^29].
 
 
-###פתיח שני
+### פתיח שני
 
 עכשיו אנחנו נכנסים לדיאלוג המוצג (143d). סוקראטס ותיאודורוס משוחחים בקירינה[^30], שם סוקראטס מצהיר שהוא מעוניין לדעת מה חושבים הצעירים על דברים כמו גיאומטריה או פילוסופיה היום. הוא אינו מוטרד מהצעירים בקירינה, אלא רק מאתונה - כמו תיאיטיטוס, בסוקראטס יש משהו אתונאי מובהק, אבל גם משהו נודד. 
 
@@ -158,7 +158,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 השאלה *מהי ידיעה* היא השאלה המנחה[^36] בדיאלוג (145c). סוקראטס מתאר כיצד הוא יודע הרבה מהתחומים הגדולים - אבל יש *משהו קטן שחסר לו*, שאולי תיאיטיטוס ידע. הוא שואל את תיאיטיטוס ההמום - האם *ידע* ו*חוכמה*[^37] הם אותו הדבר? (145d-e) סוקראטס סוחט ממנו שכן; אבל אז - מהי בכלל הידיעה? (146a) משהו מסוים? סך? יחס אל ידיעות אחרות? מה זה בכלל?
 
-##השאלה המנחה - מהו ידע?
+## השאלה המנחה - מהו ידע?
 סוקראטס פונה לתיאיטיטוס כמי שלמד את הגיאומטריה, המתמטיקה וההרמוניה (145c), אבל מתאר מחסום[^38] שעדיין נתקל בו - *מהו ידע?*
 
 תיאיטיטוס מניח תחילה זיהוי בין ידיעה - תחום מצומצם ומסוים - לחוכמה; מי שעוסק במקצוע כזה או אחר, ויודע אותו, הרי הוא חכם.
@@ -167,16 +167,16 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 תיאיטיטוס עולה, ומשיב בדוגמאות רבות (146D), אותן דוחה סוקראטס כידע[^43]: הוא משיב שאינו שאל *של מה* יש ידיעה, אלא *מהי הידיעה*.
 
-##ההגדרה הראשונה
+## ההגדרה הראשונה
 
-###דוגמת הבוץ
+### דוגמת הבוץ
 סוקראטס מושל את הידיעה ל*בוץ* (147). אם נשאל *מה זה בוץ*, ונשיב - יש בוץ לקדרות, ובוץ לבנייה, ובוץ לרב-המלאכה - זו לא תשובה טובה; התשובה המתבקשת היא, *אדמה מעורבבת עם מים ביחסים מסוימים* - זהו הסבר פשוט[^44]. אין צורך לפנות לסוגי הבוץ השונים כדי להבין מה זה *בוץ*. הידיעה היא ניתוח אנליטי[^45], פירוק עד הסוף והבנה של השלם כסך כל מרכיביו. 
 
 אלא שיש בעיה גם עם המודל הזה לידיעה. נניח ונפרק ונפרק ונפרק, ובסוף [אין שם כלום](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות). לא תהיה לנו ידיעה לעולם - רק ניתוח אינסופי לחלקים. מנגד, ייתכן וישנם יסודות אטומיים בסיסיים - אבל אז כיצד נכיר אותם במלואם? איך ננתח *אותם*? זו, במובנים רבים, בעיה מרכזית מדיאלוג, שסוקראטס יעמוד עליה בהמשך.
 
 אולי, מנגד, הידיעה מורכבת גם מידיעה אינטואיטיבית? מעיין מבנה דו-קומתי, עם הפרדה בין אנליזה לתפיסה אינטואיטיבית? זה נשמע קצת הוקוס-פוקוס, קצת כמו האידאות; אנו פשוט *תופסים אותן בהבנה שכלית*. אולם, ייתכן וזה אכן המצב אצל אפלטון - וכך אובדת הידיעה במלואה.
 
-###דוגמתו של תיאיטיטוס
+### דוגמתו של תיאיטיטוס
 תיאיטיטוס מתיימר להבין את הדוגמה של סוקראטס, ומציע דוגמה משלו (147D), מתמטית, שלמד מתיאודורוס. אם ניקח מספרים מסוימים - נניח 2 - נעלה אותם בריבוע ונקבל ריבוע, ששטחו 4. מנגד, מספרים אחרים - כמו פי - אם נעלה אותם בריבוע, נקבל עיגול; לא ניתן להביע את היחס בין פי בריבוע. תיאיטיטוס הבין שניתן לחלק את המספרים לשני סוגים[^46], אך בכל זאת לגבב אותם לדבר אחד - גם בהקשר הידיעה ניתן לכאורה לעשות כן; אבל, אומר תיאיטיטוס, אני *לא מצליח לעשות את זה*, ואני לא מצליח לשחרר מכך שאני לא יכול לעשות את זה (148).
 
 תיאיטיטוס נמצא במעיין מאבק - יש לו רעיון תקוע בראש, והוא אינו מצליח להביא אותו לכדי שלמות, לכדי ביטוי. כאן נכנס אחד המשלים הכי יפים ומפורסמים של סוקראטס.
@@ -185,7 +185,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 {.is-info}
 
 
-###סוקראטס כמיילדת
+### סוקראטס כמיילדת
 אנחנו נסתכל על המשל גם בתוך הדיאלוג, וגם מגובה 30,000 רגל כדי לראות איך אפלטון בונה משלים.
 
 המשל, יחד עם [האפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה), ה[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס), ה[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) וה[פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון), הוא אחד המקומות הבודדים שסוקראטס נותן תיאור *חיובי* למסע הפילוסופיה שלו, לידיעה שיש לו.
@@ -211,7 +211,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 בטענה של סוקראטס יש אלמנטיים מאוד [סופיסטיים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים). סוקראטס מנסה לשכנע את תיאיטיטוס ללמוד איתו, בטענה שיעזור לו להוליד ילדים רעיוניים - אבל פתאום מתברר שהוא בכלל לא יכול לעשות את זה![^48] למה להוליך את תיאיטיטוס המסכן בפח?
 
 
-###הסבל בדיאלוגים אפלטוניים
+### הסבל בדיאלוגים אפלטוניים
 > Pathei Mathos, אומר סופוקלס ב*אדיפוס המלך* - *הסבל מלמד*
 
 האדם הטוב - המרשים, המלומד - חייב *לסבול* כדי להיהפך למי שהוא. נדמה שאפלטון מסכים עם העיקרון הזה, ובונה עליו את הדיאלוגים. כנראה, חושבים אפלטון וסופקלס, ש*אין דרך אחרת*.
@@ -236,7 +236,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 סוקראטס מזכיר את המילה *אל* לעיתים תכופות בדיאלוג. הוא מבקש לטעון שהוא, כמו האל, אינו צר עין, ואינו מסתיר מתיאיטיטוס את האמת - ולכן, שלא יכעס עליו אם הוא קוטל את הרעיון שלו (150E). סוקראטס מחקה כך את האל[^50]
 
-##ההגדרה השנייה
+## ההגדרה השנייה
 ב151E, תיאיטיטוס נותן לנו את ההגדרה השנייה של תיאיטיטוס למה-זה-ידע: 
 
 > Whoever knows something perceives that which he knows, and as it now 
@@ -269,7 +269,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 בואו נסתכל שוב על ההגדרה החדשה. *ידיעה איננה אלא תחושה*. ואיפה התחושה ב*מתמטיקה*, שבהגדרה אי אפשר לחוש? זוהי רעידת אדמה אפיסטמית למתמטיקה (זכרו, תיאיטיטוס הוא מתמטיקאי - זה מה שהוא עושה כל היום!). האם אנחנו *מרגישים* ש`2+3=5`? זה לא נראה ככה? זה זיהוי שכלי - לא תחושתי.
 
-###הזיהוי עם פרוטאגורס
+### הזיהוי עם פרוטאגורס
 ב152, חושף סוקראטס את ההגדרה של תיאיטיטוס כ[זו של פרוטאגורס](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref15) - *האדם הוא קנה המידה* של כל הדברים. הוא מכביר לזהות את האמרה הזו כתורתו של [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), שמגובה במשורר הומרוס. מאיפה מגיעה הקפיצה הזו? למה סוקראטס בונה את המגדל הזה ומטיח אותו בתיאיטיטוס?
 
 > מ30,000 רגל - הקפיצה הזו היא חלק מההולדה הסוקראטית - להכניס את תיאיטיטוס ל*Aporia*.
@@ -311,14 +311,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 סוקראטס מתייחס לעמדה הזו ברצינות. *מה עם הכל **באמת** זורם?* תהליכים טבעיים? מספרים? אלים? הכל. ב153, סוקראטס שואל - האם אש היא לא מתנועה? האם לידה היא לא תנועה? האם בריאות היא לא תנועה? האם *למידה* היא לא תנועה? נדמה שהסימנים האלה משכנעים את תיאיטיטוס; הוא עוד לא רואה את הבעיה - גורלה של המתמטיקה. 
 
-###דוקטרינת ביטול האחדות
+### דוקטרינת ביטול האחדות
 
 אצל [פראמנידס](), תנועה ושינוי הם אשליה. אצל [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), התנועה היא יותר בסיסית - כל קביעות אינה אלא נגזרת שלה[^59]. 
 
 למה בכלל סוקראטס גורר את זה לכן?
 אם ידיעה אינה אלא תחושה, תחושה היא נגזרת של זה שחש אותה - מי שחש *הוא* קנה המידה. אם זה אכן המצב, לא ייתכן קנה מידה מחוצה לי - אחרת אינני קנה המידה. ואם רק אני הוא קנה המידה, ואני מתשנה כל הזמן, הרי שאין משהו בסיסי יותר, רמה מטאפיזית בסיסית שנשארת היא עצמה. העמדה הזו חותרת תחת הרבה דברים שאנחנו מאמינים - החושים, האני, השפה והיומיום.
 
-####ביטול אחדות החושים
+#### ביטול אחדות החושים
 
 (153E) אם נקבל את העמדה שלך, אומר סוקראטס לתיאיטיטוס, לא יכול להיות משהו כמו *לבן* מחוץ לעיניים שלך - ואין בכלל עין. יש שני זרמי תנועה - אחד מהעין, ואחד מהעולם - והמפגש ביניהם הוא תחושת הלובן[^60] - הוא אינו קיים אלא כשאני מסתכל עליו. ואם זה ככה, כמובן שאיני יכול להיות טועה - אם אני רואה לבן, הרי שאני בטוח בכך שאני רואה לבן. סוקראטס מעניק כאן לתיאיטיטוס בדיוק את מה שהוא רוצה.
 
@@ -351,7 +351,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 > Nothing is itself by itself
 > *157A*
 
-####ביטול אחדות השפה והיומיום
+#### ביטול אחדות השפה והיומיום
 סוקראטס דורש להסיר מהשפה את ה**להיות** (be) - אין *להיות*, יש רק *להתהוות*, להיהפך. איך אפשר להתייחס לדבר כאילו הוא בעצמו, עצמאי? כל דבר הוא כמו בועת המים על פני הים - מתנפץ ונעלם ברגע. 
 
 > "Be" must be removed from everywhere
@@ -373,7 +373,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 כעת, סוקראטס מוכן לבחון את הילד - ואם צריך, להרוג אותו.
 
-###תחילת ההפרכה
+### תחילת ההפרכה
 תיאיטיטוס תופס במתמטיקה מעיין אוורסט, חסין משאלות של *טוב* ו*יפה*, להן הוא מייחס מעמד אפיסטמי נמוך יותר - אז וגם היום, *מדע* נתפס כדבר קשה ואמיתי יותר. כל המהלך הזה הוא לרכך את תיאיטיטוס, כדי שיראה שלא כך הדבר - שאלו שאלות מהותיות, שמסכנות גם את המתמטיקה שלו.
 
 
@@ -390,7 +390,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 פתאום, הגיאומטריקן הגדול והמתמטיקאי הגדול מוכנים לנטוש את הילד - ותיאיאטיטוס מטיל ספק. עם עוד קצת דחיפה, סוקראטס יכל לגרום לו לנטוש את העמדה שלו - אבל הוא נותן לתיאיטיטוס עמדה - *אתה צעיר מדי, הבהלתי אותך*; פרוטאגורס היה מגן על העמדה שלו. סוקראטס בוחר לשחק את התפקיד הזה - ומגן על העמדה של פרוטאגורס בחירוף נפש.
 
-###פרוטאגוראס קם לתחייה
+### פרוטאגוראס קם לתחייה
 
 ההגינות מחייבת שתיאודורוס - המבוגר האחראי - יגן על העמדה, ולא תיאיטיטוס, ילד בן 16. הלה מסרב, ולכן, סוקראטס מעלה את פרוטאגוראס מהאוב - ומתאר את העמדה שלו, אותה הוא מנכס לתיאודורוס ולתיאיטיטוס - למעשה, הפונדקאים, ולא ההורים.
 
@@ -404,7 +404,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 בתגובה, סוקראטס מציג שלושה טיעונים "לוגיים" בכדי להקשות על העמדה של פרוטאגוראס
 
 
-####טענות "לוגיות"
+#### טענות "לוגיות"
 
 - אם פרוטאגוראס צודק, והאדם הוא קנה המידע וידיעה היא תפיסה חושית, מה נעשה במקרה שבו אנו שומעים ברברים מדברים?[^70] אנחנו הרי שומעים אותם - זה אומר שאנחנו *יודעים* מה הם אומרים?
 
@@ -418,7 +418,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 סוקראטס מפחיד את תיאיטיטוס, כדי להראות לו - זה לא התינוק שלך בכלל; אתה לא מספיק קיצוני להגן על העמדה הזו. **אני** אביא את פרוטאגוראס, ואתה תראה מה *צריך* כדי להגן על התינוק הזה.
 
-####הנאום השני
+#### הנאום השני
 
 (166B) סוקראטס מציג את פרוטאגוראס כמי שכועס שהעירו אותו משנתו[^71], ומציג את טענתו בצורה החזקה ביותר. 
 
@@ -440,7 +440,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 {.is-warning}
 
 
-###תיאודורוס - הסופיסט והמתמטיקאי
+### תיאודורוס - הסופיסט והמתמטיקאי
 (168D) נאום פרוטאגוראס מהאוב הצליח, סוף סוף, לגרור פנימה את תיאודורוס. *איך ייתכן שאתה, חברו בחיים, לא מגן על העמדה שלו?*, מטיח בו סוקראטס - ואחרי תירוצים, הוא מתרצה ונכנס לשיח עם סוקראטס.
 
 אבל שוב - למה שגיאומטריקן, שלא מתעניין בפילוסופיה או ב"שיח הצעירים" הזה, יסכים להיכנס לדיון? *לוגוס פילוסופי*, מבחינתו, זה שיח פשוט, לא רציני; *גיאומטריה* הוא שיח רציני, *ידע* - משהו מדויק וודאי. שיחות פילוסופיות, זה בשביל צעירים כמו תיאיטיטוס.
@@ -449,7 +449,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 (170B) לתיאודורוס אין בעיה עם העמדה של פרוטאגוראס - הוא קנה המידה, ואיש אינו יכול לערער עליו. אבל, אומר סוקראטס, אם פרוטאגוראס צודק, והאדם הוא קנה המידה, ועולה מישהו ואומר - אני * לא קנה המידה* - מה עכשיו? הרי הוא קנה המידה, ואין דעות אמיתיות או שגויות. פרוטאגוראס יאלץ לשלול את זה - *אתה קנה המידה בכל הדברים **חוץ מזה***. 
 
-####סתירה עצמית
+#### סתירה עצמית
 
 (170E) האם לא נתקלת, שואל פרוטאגוראס, בכל האנשים המציקים האלה שאומרים לך שאתה טועה? תיאודורוס משיב במיאוס ובחיוב. אבל, אם כל אדם הוא קנה המידה, הרי שאתה *באמת* טועה. 
 
@@ -476,7 +476,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 כאן נפתח קטע מפורסם נוסף (172-178), המכונה ה*Digression*.
 
 
-###הפילוסוף המעופף
+### הפילוסוף המעופף
 
 הנושא של הסטייה הזו מהדיון המקורי הוא הפנאי - *Schole* - ו*Homiosis Theo* - להידמות לאל.
 
@@ -511,14 +511,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 זוהי הפילוסופיה לפי סוקראטס: הרצון לברוח מהחלקי אל האינסופי, המאפיין לפי סוקראטס את *כל* הפילוסופיה. תיאודורוס מקבל את זה, ומכאן והלאה הוא אינו אדיש לפילוסופיה - אלא פרטיזן פילוסופי במלוא המובן.
 
-####ויתור האבהות של תאודורוס
+#### ויתור האבהות של תאודורוס
 
 (177) תיאודורוס נדרש כרגע להכריע בין החבר שלו לבין האמת[^78]. מי מכריע מה היעילות של תרופה? הרופא המומחה, או המטופל? סוקראטס מרמז שאולי כדאי לקבל את הלוגוס ההיראקליטאי, ו*תיאודורוס* מתחפלץ - אי אפשר לדבר עם האנשים האלה! הם כל הזמן *זורמים* להם! תיאודורוס, שעד לפני רגע חשב שמדעי הרוח הם גיבוב של שטויות, לוקח אישית את העניין (179).
 
 המסקנה של תיאודורוס היא שאם מקבלים את העמדה ההיראקלטית עד הסוף, היא נכחדת בעצמה - עצם הניסוח דורש יציבות מסוימת, כמו גם ההשתכנעות ממנה; אם *שום דבר* לא קבוע, כל זה לא אפשרי - והעמדה הזו לא יכולה להתנסח; אין למחזיקים בה שפה, או לוגוס.
 
 
-###בעיית אחדות הנפש
+### בעיית אחדות הנפש
 
 (183) כעת, אומר סוקראטס, נפלנו בין הכיסאות: מצד אחד, הזרימה ההיראקליטאית, ומצד שני, הקביעות המוחצת של [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס). תיאודורוס לוקח את פתח המילוט הזה, ומגלגל את הדיון לתיאיטיטוס. סוקראטס מספר לפתע שהוא פגש את פארמנידס הזקן כשהיה צעיר (184), ולכן הוא חושש לדון בעמדה של פארמנידס, מחשש שלא ירד לסוף דעתו. מדוע פארמנידס מטיל אימה על סוקראטס, והיראקליטוס - הצד השני של אותו המטבע - לא?
 
@@ -556,7 +556,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 אבל האם נוכל להגיע אל האמת בלי להגיע להוויה? (186C), שואל סוקראטס, והלה משיב שלא. בלי הוויה, אין אמת; בלי אמת, אין ידיעה; החושים לא נתקלים בהוויה - ולכן אין בהם אמת; הרי שאין ידיעה בחושים, וידיעה לא יכולה להיות חישה. **[ההגדרה השנייה](#ההגדרה-השנייה) מתה**. מתחילים מההתחלה - *palin ex arches*[^89].
 
 
-##ההגדרה השלישית
+## ההגדרה השלישית
 
 סוקראטס הביא את תיאיטיטוס לעמדה כי הנפש בעצמה היא הדבר שמתמודד עם הוויה - אחדות, ריבוי, יפה, וטוב (186E). היא עושה זאת, אומר סוקראטס, ב**סברה**[^87]. אולם לא כל סברה; היא חייבת להיות **סברה נכונה**[^88], אמיתית.
 
@@ -566,7 +566,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 אבל מהי ה*אמת* בסברה האמיתית? [תומס אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) מגדיר אותה כ*Adequatio intellectus et rei* - דעה מספיקה ואמיתית, מפגש של השכל והעולם. עד כה, דיברנו על הידיעה כסוג של זיהוי, וגם ההגדרה הזו היא סוג של זיהוי: זיהוי תואם של מצב העולם. 
 
 
-###בחינת ההגדרה השלישית
+### בחינת ההגדרה השלישית
 
 הפעם, סוקראטס - באופן מוזר - לא ייבחן את ההגדרה עצמה, אלא את ההשלכה שלה: הוא ינסה באמצעותה להסביר מה זה *שיפוט שקר* (187D). רק אם נוכל להסביר באמצעותה איך אפשר *לפספס* משהו, נדע להגיד איך *קולעים* למשהו. ידיעה נדמית כמו *שיפוט אמת מוצדק*[^92]
 
@@ -614,7 +614,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 ב187, תיאיטיטוס וסוקראטס מסכימים שאפשר או לדעת או לא לדעת. אולם ב191, סוקראטס מבקש לחזור בו מההסכמה הזו - כדי לעמוד על המצב של ה*לא הווה* מושאים נוכחים בנפש ונפקדים במציאות. סוקראטס מנסה לסביר מושאים שנוכחים בזיכרון שלנו, אבל שאיננו יכולים להשיג, בשני משלים - [משל גוש השעווה](#משל-גוש-השעווה) ו[משל שובך היונים](#משל-שובך-היונים)
 
-###משל גוש השעווה
+### משל גוש השעווה
 
 (191D) סוקראטס מתאר בנפש גושי שעווה - אצל חלקנו היא נקייה יותר ובאחרים עכורה יותר, בחלקנו קשה יותר ובחלקנו רכה יותר. גוש גדול הוא עם קיבולת גדולה יותר - יותר זיכרון - ולהיפך. גוש שעווה נקי מקביל לזיכרון מדויק, וגוש שעווה עכור יותר הוא כזה שהרשמים שקלטנו לזיכרון מוטים. גוש שעווה נזיל מדי מרמז על זיכרון חלש - דברים נמסים ממנו הלאה; גוש שעווה קשה מדי מרמז על זיכרון חלש גם כן - קשה לטבוע בו דברים מלכתחילה.
 
@@ -652,7 +652,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 בכל המקרים, נדרשת השוואה באמצעות החושים. בכל שלושת המקרים, הטעות היא בתפר בין הזיהוי לחיתום בזיכרון; סוקראטס **מעולם לא מעלה את האפשרות שהתפיסה החושית מוטעית**. למה לא?
 
-###החלון הפתוח של אפלטון
+### החלון הפתוח של אפלטון
 
 > ההשלכות של תפיסה חושית מוטעית הרות-גורל. אם אי אפשר לסמוך על החושים שלנו, *אי אפשר לסמוך על העולם כפי שהוא*: כל מה שיש לנו הוא ייצוג כוזב, והעולם כלל לא נגיש לנו. במקרה כזה, **למה בכלל לדבר על ידיעה?**
 מהסיבה הזו, נדמה שאפלטון וגם אריסטו מניחים שהקליטה החושית תמיד נכונה - אחרת, ממילא הכל הולך לעזאזל.
@@ -668,7 +668,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 
 
-###בעיות במשל השעווה
+### בעיות במשל השעווה
 
 אם כל התנאים בשלים - הגוש שלנו חלק, לא קשה מדי או רך מדי, אנחנו לומדים היטב, מבינים היטב וזוכרים הרבה לאורך זמן (194D). אבל המשל אינו חף מבעיות.
 
@@ -685,7 +685,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 אפלטון מנסה לעמוד על ההבדל והשחק בין הידיעה הסבילה לפעילה במשל זה. אולם, מדהים ככל שהיה (*לא סתם הוא שרד 2,600 שנה!*) הוא עדיין גס מדי - ואנדי סבור שזה בכוונה. אפלטון משתמש במשלים כדי לתאר בעקיפין דברים שהוא סבור שלא ניתן לתאר במילים. למה?
 
-###למה משלים בכלל?
+### למה משלים בכלל?
 
 יש אנשים כמו [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) שסבורים שאפלטון משתמש במשלים כ*Schwarmerei*](https://www.merriam-webster.com/dictionary/schwarmerei) - *Platonic over-enthusiasim*]. במקום לעשות את העבודה המושגית הקשה (*Arbeit*), הוא עושה כל הרעש והצלצולים הצבעוניים האלה כקיצורי דרך.  
 
@@ -695,7 +695,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 לאלפלטון יש סיבה טובה להאמין שהתבונה פשוט לא מסוגלת, באופן מלא, להכיר בתבונת התודעה - ולכן המשלים הם לא מילוי חורים, כמו ש[הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) וקאנט אומר. הגל היה אומר ש*תראה, איך מבינים את המשלים? עם ה**חשיבה המושגית!*** כנראה שאפשר היה לעשות זאת למרות הכל[^99].
 
-###משל שובך היונים
+### משל שובך היונים
 
 (197C-D) דמיין אדם שצד יוני (יונות?) בר; במובן אחד, הן שלו - הוא יכול לשים אותן בשובך: יש לנו בעלות עליהן. אולם, רק אם נכנס ממש לשובך, ונתפוס את היונה ברגליים - אז *יש לנו אותן* - יש לנו את הציפור ביד. 
 
@@ -705,14 +705,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 שובך היונים *אולי* מסביר את הטעות בהיסח הדעת, אבל לא טעויות שנעשות במודעות מלאה. המשל לא מצליח להגיד לנו מה בעצם יש בשובך; האם יש בו רק את 7, 5 ו12, או את הסכום של 7 ו5, או את התרגיל כולו. איך יכולה להיות ידיעה לא מלאה ומובחנת שיכולה להפוך לידיעה מלאה ומובחנת? זה הרי המצב שאנחנו נמצאים בו - *כל הזמן*.
 
-####ציפורים של אי-ידיעה
+#### ציפורים של אי-ידיעה
 
 
 עד כה, המשל לא הצליח להסביר איך אנחנו יכולים לטעות - משום שהוא לא מבחין בין ה*ציד* הראשון של היונים ל*ציד* בתוך השובך של היונה השגויה[^102]. תיאיטיטוס מנסה לתקן את המשל (199E).
 
 אולי בנינו את המשל לא נכון, אומר תיאיטיטוס - אמרנו שכל הציפורים הן ציפורי ידיעה. אבל בעצם, חלק מהציפורים הן ציפורי אי-ידיעה. אבל מה מבחין בין הציפורים הללו לציפורי הידיעה? מה מבחין ביניהן? איך הן נכנסו בכלל לשובך? האם צדנו אותן יחד עם ציפורי הידיעה?  *איך ידע יכול להיות נוכח בנו - רדום?*
 
-###משל חבר המושבעים
+### משל חבר המושבעים
 
 (200D) ושוב, שואל סוקראטס - מהי ידיעה? האם עלינו להמשיך? תיאיטיטוס משיב שלא - אלא אם סוקראטס יפקוד שכן; ראו איזה אופי רך יש לתיאיטיטוס[^103]. שוב, מההתחלה.
 
@@ -734,7 +734,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 שיטה אחת היא להסתכל על ידיעה כ**האמנה שיכולה להסביר את עצמה**.
 
-##ההגדרה הרביעית
+## ההגדרה הרביעית
 
 (201D) אולי *סברת אמת שבצידה הסבר*[^106] - לוגוס - אומר תיאיטיטוס, היא הידיעה; תיאיטיטוס מציג אותה כהגדרה שהוא שמע ממישהו אחר, ונזכר בה עתה. למרות ההססנות שלו, תיאיטיטוס מדבר בביטחון: זוהי *Episteme* - ידיעה מדעית, הוא אומר. 
 
@@ -765,7 +765,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 החלום של סוקראטס הוא, באופן פרדוקסלי, חלום של ערנות מושלמת: של פירוק כל המורכבים לכדי הרכיבים שלהם. בואו ננתח אותו, ונראה מה יוצא. 
 
-###שלם כסך או שלם כפשוט
+### שלם כסך או שלם כפשוט
 
 > חלומות שווא ידברו, הבל ינחמו
 
@@ -785,7 +785,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 > הנה דלי מלא בחלבונים ופחמימות וכל מה שמרכיב אדם, באותם הכמויות. יש פה אדם? לא. אז מה חסר? הצורה? ומה זו הצורה הזו? היא עוד רכיב? היא משהו אחר? מה זה לעזאזל? *איפה השלם?* אנחנו יכולים לדעת כל אחד לחוד - הרכיבים, *וגם* הצורה, ולא לדעת את השלם!
 {.is-warning}
 
-####שלם כסך חלקיו
+#### שלם כסך חלקיו
 
 אם נגדיר את השלם כסך חלקיו, השלם *יתפורר לסך חלקיו*. האנליזה תמשיך עד אינסוף, ובשום שלב לא תהיה ידע - רק רכיבים קטנים יותר שגם אותם צריך לחלק.
 
@@ -795,7 +795,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 תפיסת הידיעה כנאליזה, כידיעת חלקיו של השלם, נשמעת נכונה אינטואיטיבית, אבל הנה - היא לא מסוגלת להסביר את עצמה. 
 
-####שלם כפשוט
+#### שלם כפשוט
 
 (203D) אם השלם כסך חלקיו לא מסביר את עצמו, ננסה לראות אותו כדבר מה נפרד מהחלקים שלו: "א" לבד היא *אה* ו"ב" לבד היא "בה" וביחד הן *אב* - רכיב שונה, בעל משמעות. אם נראה את השלם כחסר חלקים, אולי הוא לא יתפורר לנו.
 
@@ -807,7 +807,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 לדבר הזה יש שם ביונית - *nous*.
 
-###הצלת ההגדרה
+### הצלת ההגדרה
 
 לא עלה בידינו להתעורר עדיין מהחלום של סוקראטס. כפי שמתואר ב*מדינאי*[^116] -  
 
@@ -853,7 +853,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 אצל אפלטון אין דיאלקטיקה כזו עדיין - רק פער: הידיעה שלנו היא לשונית (*Dianoya*), והשכל שלנו מכיר רק באידאות (*nous*) - הלא מילוליות - ועל הפער הזה אי אפשר לגשר.
 
 
-####לוגוס כדיבור מפורש
+#### לוגוס כדיבור מפורש
 
 (206C) ומה בדיוק הלוגוס מוסיף להסבר שלנו? אפשרות ראשונה היא שהלוגוס הופך מחשבות למפורשות. ידיעה, אפוא, תהא ידיעה מפורשות שאמרנו למישהו אחר. ולמה זה לא עובד? 
 
@@ -871,7 +871,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 השפה מצטיירת מהתיאור האריסטותלי כתיווך של ה*nous* - הלהט הפנימי שקיים בנפש, אותו הלהט שאפשר להלן קלר ללמוד בלי לוגוס. 
 
-####לוגוס כידיעת היסודות
+#### לוגוס כידיעת היסודות
 
 (207A) ואולי לוגוס הוא היכולת להסביר פונקציונלית את החלקים של משהו - אם נשאל *מהי עגלה*, נדע להגיד - צירים, אופנים, מושב ומוט. אבל רוב הזמן, לא נדע את כל הפרטים הקטנים - כמו קרשים צריך כדי להרכיב אחת. אז אולי צריך שני *לוגוי* - אחד כללי, ואחד מסוים - ויחד הם ידע. 
 
@@ -885,7 +885,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 השם יהיה כמעט אותו דבר - *ת'אודורוס* - ואין ספק שהאדם *יודע* לכתוב תיאודורוס. אולם עבור אפלטון, זה לא מספיק - גם אם זה מספיק להתנהל ביומיום.
 
-####לוגוס כסימן ההיכר
+#### לוגוס כסימן ההיכר
 
 ואולי לוגוס הוא הידיעה של סימן ההיכר[^119] - מה שמבדיל משהו ממשהו אחר? נניח ונשאלנו - *מה זה שמש?* ונשיב - *השמש הוא הבהיר שבין גרמי השמיים הסבים סביב הארץ*. האם אם נדע בדיוק מה מבחין משהו מכל הדברים האחרים, אין בפינו ידיעה? 
 
@@ -895,7 +895,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 אז? מה נשאר?
 
-##התיאיטיטוס - חיובי או שלילי?
+## התיאיטיטוס - חיובי או שלילי?
 
 עברנו את כל ההגדרות; ניסינו שלוש נסיונות להציל את ההגדרה האחרונה; האם אנחנו עדיין הרים במשהו, שואל סוקראטס? (210B) לא, משיב תיאיטיטוס; אמרתי מעבר למה שיש בי. 
 
@@ -993,7 +993,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 [^76]: אבל, שימו לב - סוקראטס כן ער לכל הדברים האלה, לייחוס (שהיוונים מאוד אהבו) ולמתחים פוליטיים - הוא יודע בדיוק מי הוא תיאיטיטוס, ומי אביו.
 [^77]: כמו האנשים שנולדים וחיים כל חייהם בברונקס ונשמעים כמו באגס-באני, אומר אנדי.
 [^78]: כמו ש[אריסטו אומר שצריך לעשות](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה#fn17)
-[^79]: (/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being)
+[^79]: [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#what-is-being)
 [^80]: *Organa*
 [^81]: [מוטיב חוזר אצל אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#המסע-הסוקראטי-אחר-הסיבה)
 [^82]: *Dianoia* - חשיבה. סוקראטס מתעקש על הפועל הזה.