Moving to MKDocs

.gitignore

@@ -0,0 +1,9 @@
+*.pdf
+*.docx
+*.odt
+*.ppt
+*.pptx
+*.doc
+*.png
+*.jpg
+*.svg

.obsidian/app.json

@@ -0,0 +1,3 @@
+{
+  "rightToLeft": true
+}

.obsidian/appearance.json

@@ -0,0 +1 @@
+{}

.obsidian/community-plugins.json

@@ -0,0 +1,3 @@
+[
+  "obsidian-git"
+]

.obsidian/core-plugins-migration.json

@@ -0,0 +1,30 @@
+{
+  "file-explorer": true,
+  "global-search": true,
+  "switcher": true,
+  "graph": true,
+  "backlink": true,
+  "canvas": true,
+  "outgoing-link": true,
+  "tag-pane": true,
+  "properties": false,
+  "page-preview": true,
+  "daily-notes": true,
+  "templates": true,
+  "note-composer": true,
+  "command-palette": true,
+  "slash-command": false,
+  "editor-status": true,
+  "bookmarks": true,
+  "markdown-importer": false,
+  "zk-prefixer": false,
+  "random-note": false,
+  "outline": true,
+  "word-count": true,
+  "slides": false,
+  "audio-recorder": false,
+  "workspaces": false,
+  "file-recovery": true,
+  "publish": false,
+  "sync": false
+}

.obsidian/core-plugins.json

@@ -0,0 +1,20 @@
+[
+  "file-explorer",
+  "global-search",
+  "switcher",
+  "graph",
+  "backlink",
+  "canvas",
+  "outgoing-link",
+  "tag-pane",
+  "page-preview",
+  "daily-notes",
+  "templates",
+  "note-composer",
+  "command-palette",
+  "editor-status",
+  "bookmarks",
+  "outline",
+  "word-count",
+  "file-recovery"
+]

.obsidian/graph.json

@@ -0,0 +1,22 @@
+{
+  "collapse-filter": true,
+  "search": "",
+  "showTags": false,
+  "showAttachments": false,
+  "hideUnresolved": false,
+  "showOrphans": true,
+  "collapse-color-groups": true,
+  "colorGroups": [],
+  "collapse-display": true,
+  "showArrow": false,
+  "textFadeMultiplier": 0,
+  "nodeSizeMultiplier": 1,
+  "lineSizeMultiplier": 1,
+  "collapse-forces": true,
+  "centerStrength": 0.518713248970312,
+  "repelStrength": 10,
+  "linkStrength": 1,
+  "linkDistance": 250,
+  "scale": 1,
+  "close": false
+}

.obsidian/plugins/obsidian-git/data.json

@@ -0,0 +1,58 @@
+{
+  "commitMessage": "vault backup: {{date}}",
+  "commitDateFormat": "YYYY-MM-DD HH:mm:ss",
+  "autoSaveInterval": 0,
+  "autoPushInterval": 0,
+  "autoPullInterval": 0,
+  "autoPullOnBoot": false,
+  "disablePush": false,
+  "pullBeforePush": true,
+  "disablePopups": false,
+  "disablePopupsForNoChanges": false,
+  "listChangedFilesInMessageBody": false,
+  "showStatusBar": true,
+  "updateSubmodules": false,
+  "syncMethod": "merge",
+  "customMessageOnAutoBackup": false,
+  "autoBackupAfterFileChange": false,
+  "treeStructure": false,
+  "refreshSourceControl": true,
+  "basePath": "",
+  "differentIntervalCommitAndPush": false,
+  "changedFilesInStatusBar": true,
+  "showedMobileNotice": true,
+  "refreshSourceControlTimer": 7000,
+  "showBranchStatusBar": true,
+  "setLastSaveToLastCommit": false,
+  "submoduleRecurseCheckout": false,
+  "gitDir": "",
+  "showFileMenu": true,
+  "authorInHistoryView": "hide",
+  "dateInHistoryView": false,
+  "lineAuthor": {
+    "show": false,
+    "followMovement": "inactive",
+    "authorDisplay": "initials",
+    "showCommitHash": false,
+    "dateTimeFormatOptions": "date",
+    "dateTimeFormatCustomString": "YYYY-MM-DD HH:mm",
+    "dateTimeTimezone": "viewer-local",
+    "coloringMaxAge": "1y",
+    "colorNew": {
+      "r": 255,
+      "g": 150,
+      "b": 150
+    },
+    "colorOld": {
+      "r": 120,
+      "g": 160,
+      "b": 255
+    },
+    "textColorCss": "var(--text-muted)",
+    "ignoreWhitespace": false,
+    "gutterSpacingFallbackLength": 5,
+    "lastShownAuthorDisplay": "initials",
+    "lastShownDateTimeFormatOptions": "date"
+  },
+  "autoCommitMessage": "vault backup: {{date}}"
+}

.obsidian/plugins/obsidian-git/manifest.json

@@ -0,0 +1,10 @@
+{
+    "author": "Vinzent",
+    "authorUrl": "https://github.com/Vinzent03",
+    "id": "obsidian-git",
+    "name": "Git",
+    "description": "Integrate Git version control with automatic backup and other advanced features.",
+    "isDesktopOnly": false,
+    "fundingUrl": "https://ko-fi.com/vinzent",
+    "version": "2.25.0"
+}

.obsidian/plugins/obsidian-git/styles.css

@@ -0,0 +1,562 @@
+@keyframes loading {
+    0% {
+        transform: rotate(0deg);
+    }
+
+    100% {
+        transform: rotate(360deg);
+    }
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="git-view"] .button-border {
+    border: 2px solid var(--interactive-accent);
+    border-radius: var(--radius-s);
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="git-view"] .view-content {
+    padding: 0;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="git-history-view"] .view-content {
+    padding: 0;
+}
+
+.loading > svg {
+    animation: 2s linear infinite loading;
+    transform-origin: 50% 50%;
+    display: inline-block;
+}
+
+.obsidian-git-center {
+    margin: auto;
+    text-align: center;
+    width: 50%;
+}
+
+.obsidian-git-textarea {
+    display: block;
+    margin-left: auto;
+    margin-right: auto;
+}
+
+.obsidian-git-center-button {
+    display: block;
+    margin: 20px auto;
+}
+
+.tooltip.mod-left {
+    overflow-wrap: break-word;
+}
+
+.tooltip.mod-right {
+    overflow-wrap: break-word;
+}
+.git-tools {
+    display: flex;
+    margin-left: auto;
+}
+.git-tools .type {
+    padding-left: var(--size-2-1);
+    display: flex;
+    align-items: center;
+    justify-content: center;
+    width: 11px;
+}
+
+.git-tools .type[data-type="M"] {
+    color: orange;
+}
+.git-tools .type[data-type="D"] {
+    color: red;
+}
+.git-tools .buttons {
+    display: flex;
+}
+.git-tools .buttons > * {
+    padding: 0 0;
+    height: auto;
+}
+
+.is-active .git-tools .buttons > * {
+    color: var(--nav-item-color-active);
+}
+
+.git-author {
+    color: var(--text-accent);
+}
+
+.git-date {
+    color: var(--text-accent);
+}
+
+.git-ref {
+    color: var(--text-accent);
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-d-none {
+    display: none;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-wrapper {
+    text-align: left;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-header {
+    background-color: var(--background-primary);
+    border-bottom: 1px solid var(--interactive-accent);
+    font-family: var(--font-monospace);
+    height: 35px;
+    padding: 5px 10px;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-header,
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-stats {
+    display: -webkit-box;
+    display: -ms-flexbox;
+    display: flex;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-stats {
+    font-size: 14px;
+    margin-left: auto;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-lines-added {
+    border: 1px solid #b4e2b4;
+    border-radius: 5px 0 0 5px;
+    color: #399839;
+    padding: 2px;
+    text-align: right;
+    vertical-align: middle;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-lines-deleted {
+    border: 1px solid #e9aeae;
+    border-radius: 0 5px 5px 0;
+    color: #c33;
+    margin-left: 1px;
+    padding: 2px;
+    text-align: left;
+    vertical-align: middle;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-name-wrapper {
+    -webkit-box-align: center;
+    -ms-flex-align: center;
+    align-items: center;
+    display: -webkit-box;
+    display: -ms-flexbox;
+    display: flex;
+    font-size: 15px;
+    width: 100%;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-name {
+    overflow-x: hidden;
+    text-overflow: ellipsis;
+    white-space: nowrap;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-wrapper {
+    border: 1px solid var(--background-modifier-border);
+    border-radius: 3px;
+    margin-bottom: 1em;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-collapse {
+    -webkit-box-pack: end;
+    -ms-flex-pack: end;
+    -webkit-box-align: center;
+    -ms-flex-align: center;
+    align-items: center;
+    border: 1px solid var(--background-modifier-border);
+    border-radius: 3px;
+    cursor: pointer;
+    display: none;
+    font-size: 12px;
+    justify-content: flex-end;
+    padding: 4px 8px;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-collapse.d2h-selected {
+    background-color: #c8e1ff;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-collapse-input {
+    margin: 0 4px 0 0;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-diff-table {
+    border-collapse: collapse;
+    font-family: Menlo, Consolas, monospace;
+    font-size: 13px;
+    width: 100%;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-files-diff {
+    width: 100%;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-diff {
+    overflow-y: hidden;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-side-diff {
+    display: inline-block;
+    margin-bottom: -8px;
+    margin-right: -4px;
+    overflow-x: scroll;
+    overflow-y: hidden;
+    width: 50%;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-line {
+    padding: 0 8em;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-line,
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-side-line {
+    display: inline-block;
+    -webkit-user-select: none;
+    -moz-user-select: none;
+    -ms-user-select: none;
+    user-select: none;
+    white-space: nowrap;
+    width: 100%;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-side-line {
+    padding: 0 4.5em;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-line-ctn {
+    word-wrap: normal;
+    background: none;
+    display: inline-block;
+    padding: 0;
+    -webkit-user-select: text;
+    -moz-user-select: text;
+    -ms-user-select: text;
+    user-select: text;
+    vertical-align: middle;
+    white-space: pre;
+    width: 100%;
+}
+
+.theme-light .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-line del,
+.theme-light
+    .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"]
+    .d2h-code-side-line
+    del {
+    background-color: #ffb6ba;
+}
+
+.theme-dark .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-line del,
+.theme-dark
+    .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"]
+    .d2h-code-side-line
+    del {
+    background-color: #8d232881;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-line del,
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-line ins,
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-side-line del,
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-side-line ins {
+    border-radius: 0.2em;
+    display: inline-block;
+    margin-top: -1px;
+    text-decoration: none;
+    vertical-align: middle;
+}
+
+.theme-light .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-line ins,
+.theme-light
+    .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"]
+    .d2h-code-side-line
+    ins {
+    background-color: #97f295;
+    text-align: left;
+}
+
+.theme-dark .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-line ins,
+.theme-dark
+    .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"]
+    .d2h-code-side-line
+    ins {
+    background-color: #1d921996;
+    text-align: left;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-line-prefix {
+    word-wrap: normal;
+    background: none;
+    display: inline;
+    padding: 0;
+    white-space: pre;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .line-num1 {
+    float: left;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .line-num1,
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .line-num2 {
+    -webkit-box-sizing: border-box;
+    box-sizing: border-box;
+    overflow: hidden;
+    padding: 0 0.5em;
+    text-overflow: ellipsis;
+    width: 3.5em;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .line-num2 {
+    float: right;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-linenumber {
+    background-color: var(--background-primary);
+    border: solid var(--background-modifier-border);
+    border-width: 0 1px;
+    -webkit-box-sizing: border-box;
+    box-sizing: border-box;
+    color: var(--text-muted);
+    cursor: pointer;
+    display: inline-block;
+    position: absolute;
+    text-align: right;
+    width: 7.5em;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-linenumber:after {
+    content: "\200b";
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-side-linenumber {
+    background-color: var(--background-primary);
+    border: solid var(--background-modifier-border);
+    border-width: 0 1px;
+    -webkit-box-sizing: border-box;
+    box-sizing: border-box;
+    color: var(--text-muted);
+    cursor: pointer;
+    display: inline-block;
+    overflow: hidden;
+    padding: 0 0.5em;
+    position: absolute;
+    text-align: right;
+    text-overflow: ellipsis;
+    width: 4em;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-diff-tbody tr {
+    position: relative;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-side-linenumber:after {
+    content: "\200b";
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-side-emptyplaceholder,
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-emptyplaceholder {
+    background-color: var(--background-primary);
+    border-color: var(--background-modifier-border);
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-line-prefix,
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-linenumber,
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-side-linenumber,
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-emptyplaceholder {
+    -webkit-user-select: none;
+    -moz-user-select: none;
+    -ms-user-select: none;
+    user-select: none;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-linenumber,
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-code-side-linenumber {
+    direction: rtl;
+}
+
+.theme-light .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-del {
+    background-color: #fee8e9;
+    border-color: #e9aeae;
+}
+
+.theme-light .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-ins {
+    background-color: #dfd;
+    border-color: #b4e2b4;
+}
+
+.theme-dark .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-del {
+    background-color: #521b1d83;
+    border-color: #691d1d73;
+}
+
+.theme-dark .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-ins {
+    background-color: rgba(30, 71, 30, 0.5);
+    border-color: #13501381;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-info {
+    background-color: var(--background-primary);
+    border-color: var(--background-modifier-border);
+    color: var(--text-normal);
+}
+
+.theme-light
+    .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"]
+    .d2h-file-diff
+    .d2h-del.d2h-change {
+    background-color: #fdf2d0;
+}
+
+.theme-dark
+    .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"]
+    .d2h-file-diff
+    .d2h-del.d2h-change {
+    background-color: #55492480;
+}
+
+.theme-light
+    .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"]
+    .d2h-file-diff
+    .d2h-ins.d2h-change {
+    background-color: #ded;
+}
+
+.theme-dark
+    .workspace-leaf-content[data-type="diff-view"]
+    .d2h-file-diff
+    .d2h-ins.d2h-change {
+    background-color: rgba(37, 78, 37, 0.418);
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-list-wrapper {
+    margin-bottom: 10px;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-list-wrapper a {
+    color: #3572b0;
+    text-decoration: none;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"]
+    .d2h-file-list-wrapper
+    a:visited {
+    color: #3572b0;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-list-header {
+    text-align: left;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-list-title {
+    font-weight: 700;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-list-line {
+    display: -webkit-box;
+    display: -ms-flexbox;
+    display: flex;
+    text-align: left;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-list {
+    display: block;
+    list-style: none;
+    margin: 0;
+    padding: 0;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-list > li {
+    border-bottom: 1px solid var(--background-modifier-border);
+    margin: 0;
+    padding: 5px 10px;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-list > li:last-child {
+    border-bottom: none;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-file-switch {
+    cursor: pointer;
+    display: none;
+    font-size: 10px;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-icon {
+    fill: currentColor;
+    margin-right: 10px;
+    vertical-align: middle;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-deleted {
+    color: #c33;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-added {
+    color: #399839;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-changed {
+    color: #d0b44c;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-moved {
+    color: #3572b0;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-tag {
+    background-color: var(--background-primary);
+    display: -webkit-box;
+    display: -ms-flexbox;
+    display: flex;
+    font-size: 10px;
+    margin-left: 5px;
+    padding: 0 2px;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-deleted-tag {
+    border: 2px solid #c33;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-added-tag {
+    border: 1px solid #399839;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-changed-tag {
+    border: 1px solid #d0b44c;
+}
+
+.workspace-leaf-content[data-type="diff-view"] .d2h-moved-tag {
+    border: 1px solid #3572b0;
+}
+
+/* ====================== Line Authoring Information ====================== */
+
+.cm-gutterElement.obs-git-blame-gutter {
+    /* Add background color to spacing inbetween and around the gutter for better aesthetics */
+    border-width: 0px 2px 0.2px 2px;
+    border-style: solid;
+    border-color: var(--background-secondary);
+    background-color: var(--background-secondary);
+}
+
+.cm-gutterElement.obs-git-blame-gutter > div,
+.line-author-settings-preview {
+    /* delegate text color to settings */
+    color: var(--obs-git-gutter-text);
+    font-family: monospace;
+    height: 100%; /* ensure, that age-based background color occupies entire parent */
+    text-align: right;
+    padding: 0px 6px 0px 6px;
+    white-space: pre; /* Keep spaces and do not collapse them. */
+}
+
+@media (max-width: 800px) {
+    /* hide git blame gutter not to superpose text */
+    .cm-gutterElement.obs-git-blame-gutter {
+        display: none;
+    }
+}

.obsidian/workspace.json

@@ -0,0 +1,185 @@
+{
+  "main": {
+    "id": "7dfb04ade799f8c0",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "667000fcea2358ec",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "4627108441be7d4c",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              }
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "vertical"
+  },
+  "left": {
+    "id": "11dc7a156bfb1833",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "2d33dafa7b622b0a",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "c9ed33689a5eb632",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "file-explorer",
+              "state": {
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              }
+            }
+          },
+          {
+            "id": "ba4cf5f6e0777558",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "search",
+              "state": {
+                "query": "",
+                "matchingCase": false,
+                "explainSearch": false,
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              }
+            }
+          },
+          {
+            "id": "626c52360431ee31",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "bookmarks",
+              "state": {}
+            }
+          }
+        ],
+        "currentTab": 1
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 300
+  },
+  "right": {
+    "id": "99950006b34d1af7",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "bc2fe6725cba7d9b",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "5061498e823c0aaf",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "backlink",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md",
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical",
+                "showSearch": false,
+                "searchQuery": "",
+                "backlinkCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": true
+              }
+            }
+          },
+          {
+            "id": "b177fbc187a13dba",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outgoing-link",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md",
+                "linksCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": true
+              }
+            }
+          },
+          {
+            "id": "dc71dc66894d6732",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "tag",
+              "state": {
+                "sortOrder": "frequency",
+                "useHierarchy": true
+              }
+            }
+          },
+          {
+            "id": "f450def1e31d7117",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outline",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md"
+              }
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 300,
+    "collapsed": true
+  },
+  "left-ribbon": {
+    "hiddenItems": {
+      "switcher:Open quick switcher": false,
+      "graph:Open graph view": false,
+      "canvas:Create new canvas": false,
+      "daily-notes:Open today's daily note": false,
+      "templates:Insert template": false,
+      "command-palette:Open command palette": false
+    }
+  },
+  "active": "4627108441be7d4c",
+  "lastOpenFiles": [
+    "פסיכולוגיה/חשיבה/שקועה.md",
+    "פסיכולוגיה/חשיבה/שיעור_11.1_חשיבה_וקבלת_החלטות_תשפד_(1).pptx",
+    "פסיכולוגיה/חשיבה/סיכון.md",
+    "פסיכולוגיה/חשיבה/hardman._ch_12+14.pdf",
+    "פסיכולוגיה/תפיסה.md",
+    "פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/חרדה.md",
+    "פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה.md",
+    "פסיכולוגיה/פסיכוביולוגיה.md",
+    "פסיכולוגיה/ניסויית.md",
+    "פסיכולוגיה/מיניות.md",
+    "פסיכולוגיה/מבוא.md",
+    "פסיכולוגיה/חשיבה.md",
+    "פסיכולוגיה/חברתית.md",
+    "פסיכולוגיה/התפתחותית.md",
+    "פסיכולוגיה.md",
+    "פילוסופיה/נוצרית.md",
+    "פילוסופיה/מיומנויות.md",
+    "פילוסופיה/לשון.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון.md",
+    "פילוסופיה/יוונית.md",
+    "פילוסופיה/טבע.md",
+    "פילוסופיה/חדשה.md",
+    "פילוסופיה/הגל/מטלות/מטלה ראשונה.docx",
+    "פילוסופיה/הגל/מטלות",
+    "פילוסופיה/הגל",
+    "פילוסופיה/דת.md",
+    "פילוסופיה/בודהיזם.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה.md",
+    "פילוסופיה.md",
+    "כלליים/מלחמה.md",
+    "favicon-32x32.png"
+  ]
+}

index.md

@@ -11,27 +11,30 @@ dateCreated: 2022-10-23T07:31:06.737Z
 ![fiumicino_small.jpg](/fiumicino_small.jpg)
 ^שרידים^ ^מאוסטיה^ ^בשדה^ ^התעופה^ ^ע"ש^ ^פיומיצ'ינו,^ ^רומא.^
 
-# מבנה האתר
+##מבנה האתר
 ברוכים הבאים ל**פורום מתנום**, אתר הסיכומים האישי שלי.
 
 האתר מחולק לתיקיות ולערכים, בהם תוכלו לעיין בסרגל הצד, כאשר כל תחום\קורס נמצא בתיקייה משלו, יחד עם הסבר כללי, וכל נושא בקורס מסוים נמצא בדף משלו בתוך התיקייה המתאימה:
 
 ---
+
 📁 תחום
-|----> 📁 קורס
-|--------> 📄 נושא
-(למשל: 📁 📄 פילוסופיה -> 📁 📄 בודהיזם -> 📄 אטמן ואנאטמן)
+        📁 קורס
+                📄 נושא
+(למשל: 📁 📄 [פילוסופיה](/פילוסופיה/) -> 📁 📄 [בודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם/) -> 📄 [אטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן)
 
-# קישורים שימושיים
-## [איזור אישי](https://in.bgu.ac.il/pages/4students.aspx)
-## [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/my/)
-## [רישום לקורסים](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.gate?app=cns)
-## [קובץ הקורסים](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.gate?app=ann)
+##קישורים שימושיים
+###[איזור אישי](https://in.bgu.ac.il/pages/4students.aspx)
+###[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/my/)
+###[רישום לקורסים](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.gate?app=cns)
+###[קובץ הקורסים](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.gate?app=ann)
 
 
-# צרו קשר
+## צרו קשר
+
+---
+!!! success "צרו קשר"
+    ליצירת קשר, ולבקשת ערכים באתר כקובץ Word\PDF
+    horomata@post.bgu.ac.il
+
 ---
-> ליצירת קשר, ולבקשת ערכים באתר כקובץ Word\PDF
- horomata@post.bgu.ac.il
-{.success}
----

כלליים/מלחמה/index.md

@@ -11,12 +11,12 @@ dateCreated: 2023-05-13T13:30:27.071Z
 ![versailles_war.jpg](/כלליים/מלחמה/versailles_war.jpg)
 ^חדר^ ^המלחמה^ ^בארמון^ ^ורסאי,^ ^צרפת^
 
-# [מלחמה ושלום בהיסטוריה](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=46907)
+##[מלחמה ושלום בהיסטוריה](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=46907)
 
 > [טקסט (1)](/כלליים/מלחמה/קיגן_-_קובץ_1.pdf), [טקסט (2)](/כלליים/מלחמה/קיגן_-_קובץ_2.pdf), [טקסט (3)](/כלליים/מלחמה/קיגן_-_קובץ_3.pdf)
 {.info}
 
-# האם אנו אלימים מטבענו, או שוחרי שלום?
+##האם אנו אלימים מטבענו, או שוחרי שלום?
 ב*לוויתן*, טוען הפילוסוף האנגלי תומס הובס שטבע האדם תוקפני ואלים, והסדר החברתי והפוליטי הוא זה שמרסן אותנו. לעומתו, הפילוסוף הצרפתי ז'אן ז'אק רוסו טוען בדיוק ההיפך - שהאדם מטבעו עדין ושוחר שלום, ואותו הסדר החברתי הוא זה שמוביל אותו לתוקפנות.
 
 האנתרופולוגית מרגרט מיד סברה שאילו תחקור חברה מבודדת, בלתי טכנולוגית באי בתולי, ממצאיה ייתאמו את השקפתו של רוסו - וב1925 נסעה לסמואה, באוקיינוס השקט, במשימה זו. עם חזרתה כתבה את *התבגרות בסמואה* - אותו תיארה כשליו ושקט, מקום שבו אף אחד 'לא משחק בסכום גבוה ולא משלם מחיר כבד'.
@@ -60,7 +60,7 @@ dateCreated: 2023-05-13T13:30:27.071Z
 [^25]: כדוגמה, כשהתגלו ביצורים פרה-היסטוריים רבים התגלו באירופה באותה התקופה, למשל, אנתרופולוגים התעקשו לפרש אותם כמרכזי פולחן\תרבות כאלו או אחרים, גם כשהארכיאולוגיה הצביעה בבירור על היותם ביצורים צבאיים.
 [^26]: אנתרופולוגים מודרניים מתקשים למצוא ולו חברה מסודרת שהוקמה בלא לשלם מחיר זה.
 
-# המלחמה ועליית המערב
+##המלחמה ועליית המערב
 
 בשיא התקופה הקולוניאלית (סוף המאה ה19), מדינות אירופה שלטו בלמעלה מ80% משטחו של כדור הארץ. עליונות זו של המערב, כפי שעדיין ניכרת היום, נשענת בראש ובראשונה על המלחמה - מראשיתה של תרבות המערב ועד היום.  
 במערב נולדה התפיסה שבכוחו של האדם למשול הן בסביבה הפיזית שבה הוא חי, והן בטבעו של האדם - בעידן הנאורות. אומות המערב התכנסו במספר ניסיונות - קונגרס וינה ב1815, חבר העמים, וכיום האומות המאוחדות - בניסיון להכחיד את המלחמה. פילוסופים דוגמת מיל ופיין דיברו רבות על העולם החדש, שבו המסחר והכלכלה יחברו את אומות העולם יחדיו, ומציבות את המלחמות כנחלת העבר - אלא שפעם אחר פעם, תקוותיהם נפלו.

כלליים/מלחמה/ביניים.md

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-26T21:17:35.082Z
 ---
 
-# המלחמה בימי הביניים
+##המלחמה בימי הביניים
 באלף השנים של ימי הביניים, המערב התחלק פוליטית הרחק מעבר לגבולות הברורים של העת העתיקה. 
 
 החל מסוף המאה הרביעית ועד להופעת הנשק החם בתחילת המאה ה14, העקרונות הצבאיים המרכזיים נותרו זהים. חוסר השינוי הזה משקף את הדומיננטיות של התשתית הצבאית הרומית. 
@@ -36,7 +36,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:17:35.082Z
 [^30]: מונח בעייתי - מדובר למעשה באוסף של מלחמות קטנות יותר.
 [^31]: באורך 1.80 מ', השימוש בקשתות ארוכות היה מאתגר במיוחד ודרש אימון רב. קשת מיומן יכל לירות חצים רבים במהירות ולטווח של מאות מטרים. 
 
-## קוד האבירות
+###קוד האבירות
 
 בקרב זה ניתן לעמוד על הפער בין אותו קוד אבירות ללוחמה בפועל - שהייתה אכזרית בהרבה בימי הביניים התיכונים והמאוחרים. בניגוד לאופי הפנטסטי שנוהגים להשוות לה, האבירות נועדה בעיקר לשמר את מעמדה ויוקרתה של האצולה. 
 
@@ -70,7 +70,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:17:35.082Z
 [^34]: בספר של האוזינחה מסופר על מקרה במלחמת מאה השנים שהצבא האנגלי מתקדם בצרפת לעבר נקודה מסוימת, בטוחה יחסית, בה הוא מתכנן לחנות בלילה. אלא שהצבא מפספס וממשיך רחוק מדי, לתוך טריטוריה מסוכנת. במקום לסגת ולא לסכן את הצבא, האבירים ממשיכים - משום שאין בקוד האבירות אפשרות לסגת.
 
 
-## מלחמת מאה השנים - סופם של ימי הביניים.
+###מלחמת מאה השנים - סופם של ימי הביניים.
 מלחמה זו, מהחשובות בהיסטוריה, מתחילה בימי הביניים, סביב תביעה לכתר בין מלכים, ומסתיימת כמלחמה בין כמעט-מדינות, עם מגנונים מנהליים וצבאיים שמתחילים להזכיר מדינות מודרניות.
 
 מלחמה זו חסרת תקדים: בעוד שהחלה כמלחמה פיאודלית כרוב המלחמות בעת הזו, רוב המלחמות ההן מאופיינות בהיותן קצרות מאוד: נתינים פיאודליים נלחמו לזמן קצוב. מלחמה זו מתחילה כך גם כן, אך מתדרדרת במהרה לשורה של מלחמות, התנגשויות גדולות עם מעט מאוד הפוגה ביניהן. מלחמה זו דורשת משאבים אדירים, שמלכי צרפת ואנגליה מגלים מהר מאוד שאין ביכולתם לממן. בניגוד לנורמה בימי הביניים, לפיה המלך מממן את המלחמה מכיסו[^35], המלכים נאלצו לפנות למקורות אחרים. להמחשה, הכנסותיה של אנגליה בשנת 1294 עמדה על 27,000 לירות סטרלינג, אך בשנים 1294-1298 המלחמה עלתה כ750,000 לירות סטרלינג! יתרה מכך, בניגוד למדינות מודרניות, למלך אין כוח שיטור או אכיפה שיכול ללכת ולגבות מיסים. הדרך היחידה לממן מחירים כאלה היא לפנות לעזרת הנתינים. ניכר כאן תנאי מפתח להתפתחות שלטון חופשי: תלות של השלטון באזרחים.

כלליים/מלחמה/חדשה.md

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-26T21:20:34.793Z
 ---
 
-# מלחמה במאה ה18-19
+##מלחמה במאה ה18-19
 ב1763, סוף מלחמת שבע השנים, המושבות בצפון אמריקה עדיין אנגליות. בצדו השני של האוקיינוס, צרפת נשלטת בידי אריסטוקרטיה עתיקה. אלא שבתקופה זו גל של מהפכות שוטף את שתי היבשות, באמריקה ובאירופה. 
 
 בעקבות המהפכה הצרפתית (1789), הצבא המלכותי הצרפתי[^47] מתפורר - וצרפת נדרשת לצבא חדש, שונה בתכלית מקודמו. ההתנדבות לא מספיקה למלא את הדרישות העצומות של צרפת, וב1793 הממשלה המהפכנית מצהירה על גיוס כללי - **levée en masse** - דבר חדש לחלוטין. 

כלליים/מלחמה/יוון.md

@@ -8,24 +8,24 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-26T21:14:13.874Z
 ---
 
-# ראשית המלחמה במערב - יוון העתיקה
+##ראשית המלחמה במערב - יוון העתיקה
 
 תחילת המלחמה כפי שאנו מכירים אותה היא ביוון העתיקה, שהחלה לעלות לגדולה במאות ה6 וה5 לפני הספירה. הלוחמה היוונית אופיינה כלוחמת הלם - כמה מאות *הופליטים* (חיילים רגליים בחימוש כבד) במבנה *פאלאנקס* שרצו אחד לעומת השני עד להכרעה. הלוחמים היו בני מעמד הביניים, חלקאים, שרכשו את הציוד מכספם ואחסנו אותו בביתהם, על האדמה שלהם - מה שהפך את המעמד לדומיננטי בחברה היוונית. הלחימה כתף על כתף יצרה ביניהם סולידריות עמוקה, והייתה יחסית בלתי-הרסנית - לרוב, פחות מ10 אחוזים מהלוחמים נהרגו, והקרבות הסתיימו בפרק זמן קצר (“אתה לא הולך לשום מקום בקיץ היווני בשריון כזה”). מרגע שפאלאנקס אחד גבר על השני, הקרב נגמר - עניינים דוגמת כבוד, או השמדה מוחלטת של היריב, לא שיחקו תפקיד; ללוחמה היה מעמד מעיין טקסי, בין בני אותה תרבות הדוברים את אותה השפה. אלא שהפלישה הפרסית ליוון, במאה ה5 לפני הספירה, שמה ללוחמה מסוג זה קץ, והמיטה על המלחמה עידן חדש והרסני בהרבה.
 
 עם עלייתו של המסחר וההון החומרי, האדמה החקלאית שיחקה תפקיד הולך ופוחת בתור נכסה העיקרי של עיר המדינה. שתי ערי המדינה הגדולות והמשפיעות ביוון צברו כוחן מעצם ההשתחררות מהאילוץ של החקלאות - אלו הן אתונה וספרטה. הניתוק אפשר הן לספרטה והן לאתונה להצביא צבאות אדירים, שכמותם לא נראו קודם ביוון.
 
-## ספרטה
+### ספרטה
 
 הספרטנים שיעבדו בכוח הזרוע את מסניה - אוכלוסייה של בין 200,000-250,000 איש - וזו סיפקה את צרכיה החקלאיים לחלוטין.כעת, כל ספרטני עבר תהליך הכשרה צבאית מייגע, שהפך אותם לכוח הרגלי הדומיננטי ביותר ביוון - חברה היפר-הופליטית. הכשרה זו החלה מגיל צעיר, חלה על כמעט כולם (מלבד האליטה האוליגרכית), ואף כללה הישרדות בשטח וציד ^הלוטים^ - הכינוי הספרטני לאוכלוסייה המשועבדת. ההלוטים דיברו שפה אחרת, ותפסו עצמם תרבות אחרת, מהספרטנים, אשר שעבדו אותם באופן ציבורי - לאיש לא הייתה בעלות פרטית עליהם, והיחס אליהם היה גרוע כתוצאה. האיום המתמיד הזה על הספרטנים הצמיח חברה צבאית - הספרטנים היו האומה הראשונה להחזיק ‘משטרה חשאית’. ההופליטים הספרטנים נהפכו לאימת יוון כולה, והיו אבן המפתח לצבאות יוון בהגנתם מפני הפרסים.
 
-## אתונה
+###אתונה
 
 האתונאים הקימו צי ימי אדיר, וסחרו עם ארצות רחוקות: אתונה נהפכה מקום דינאמי, מלא בזרים - דבר שאינו מאפיין את עיר המדינה היוונית. עם הצי החדש קם צמא אדיר לכוח אדם - מה שגרר את הצטרפותם של העניים, למעלה מ50% אחוז מהאוכלוסייה. אלו איישו את הספינות, ויחד עם העשירים, איימו על הדומיננטיות של מעמד הביניים. צירופם של העניים לצבאות גרר מתן זכויות פוליטיות, ואתונה נהפכה לדמוקרטיה קיצונית: הלוחמים עצמם הם אלו שהחליטו האם לצאת לקרב. הדמוקרטיה האתונאית הייתה שלטון לוחמני, תוקפני, בהלך רוח פוליטי גבוה - הצבאות הדמוקרטיים, אז וגם היום, התעלו יותר מכל צורת משטר אחרת בשדה הקרב.
 
 > קל יותר לשכנע 30,000 אתונאים לצאת לקרב מאשר ספרטני אחד  
 > ^הרודטוס^
 
-## פלישת פרס ליוון
+###פלישת פרס ליוון
 
 הפרסים - כוח מזרחי, יהיר ועריץ, פלשו ליוון עם כוח המונה בקירוב 60,000 חיילים - מספר גדול לתקופה. אותם חיילים היו איכרים שגויסו בכפייה, בצבא אימפריאלי עשיר. הפרסים לחמו כפרשים קלים, וירו בקשתות לשדה הקרב וברחו - מבלי להיכנס לשדה הקטל. לעומתם, הצבא היווני היה צבא איכרים בני חורין, לוחמים מהחלטתם, בעלים על הציוד שלהם. היוונים סבלו מנחיתות מספרית אדירה לעומת הפרסים - אלא שכאן התבררה לראשונה עליונותה של לוחמת ההלם היוונית: בקרב במרתון (490 לפנה"ס) למשל, הפרסים ספגו אבידות של כ6,000 חיילים - מול 192 אבדות יווניות.
 
@@ -34,7 +34,6 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:14:13.874Z
 כמה שנים לאחר הקרב, ב486, מת דרוויש מלך פרס, ובנו קסרקסס לקח על עצמו את מסע הנקמה של פרס ביוון. לאחר כארבע שנות הכנה, הפרסים הביאו קרוב לרבע מיליון חיילים ליוון - מספר דימיוני באותה התקופה.
 
 
-
 ---
 
 > כאן חסר קצת - להשלים מהמחברת
@@ -50,7 +49,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:14:13.874Z
 [^1]: ה*דמוקרטיה* היא התדרדרות מצורת ה*פוליטאה* - דוגמת זו שחוקר אפלטון - ולכן נשאה בוז בעיניי הפילוסופים ונחשבה כדבר מגונה עד העת המודרנית. האמריקנים והצרפתים ייסדו רפובליקות בבואם לברוח מהדמוקרטיה כמו מאש, אך חרף הסייגים שלהם הדמוקרטיה האתונאית עבדה *לא רע* בתקופת הישרדותה - כ180 שנה. הדמוקרטיה נפטרה מהמטען השלילי בעת המודרנית במידה רבה בזכות ה*ייצוגיות* - הרעיון הגדול של העת המודרנית. דוגמאות לצורות שלטוניות הטובות ביותר לעומת הדמוקרטיה הן אנגליה, ארה"ב וונציה.
 
 
-## המלחמה הפלופונסית
+###המלחמה הפלופונסית
 
 > ר' גם - נאומו של פריקלס ([עברית](https://he.wikiquote.org/wiki/%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%93_%D7%A9%D7%9C_%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%A1),[אנגלית](http://hrlibrary.umn.edu/education/thucydides.html)) בתחילת המלחמה הפלופונסית[^2]
 {.success}
@@ -75,7 +74,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:14:13.874Z
 [^2]: נאום קלאסי של חברה פתוחה, המבסס את השפע, הנחת והחירות בבסיס החברה האתונאית. חרף המסר בנאום זה, החירות נבעה במידה רבה מההשתפות בחיים הפוליטיים. המילה המודרנית *אידיוט* (ἰδιώτης) נובעת מהמונח היווני שמשמעותו 'האדם שאינו משתתף בחיים הפוליטיים'
 [^3]: התיבאים מובלים בעת הזו בידיי שני גנרלים מבריקים (פמינונדס?)
 
-## עלייתה של מקדוניה
+###עלייתה של מקדוניה
 מקדוניה היא דוגמה מוקצנת של הלוחמה היוונית, אך שהיא אינה נושאת השפעה היסטורית עצומה כמו שאר יוון העתיקה או רומא שבאה אחריה. פורץ הדרך של מקדוניה הוא פיליפוס מוקדון - אביו של אלכסנדר מוקדון. פיליפוס לא מוטרד מהשייכות, האזרחות, מעמדם או שפתם של החיילים - רק מספרם ויכולתם. במובן הזה, הוא אחד המצביאים הדמוקרטיים ביותר. פיליפוס הוא אחד מהשליטים המעטים שהחזיקו את הצבא במשך כל השנה - ללא הפסקה, ללא הגבלה, ותוך הקמת תשתיות מקיפות - ביצורים, נשקיות וכדומה. המצב הזה מעמיד את ערי המדינה בצומת דרכים: הן אינן יכולות להרשות לעצמן להחזיק את הצבא, אך אינן יכולות לסבול את פשיטות הביזה על שטחן. פיליפוס מצליח לממן צבא אדיר בזכות תוקפנותו - הוא מצליח לחלוש על שטח רב ולבזוז אותו. כעת, אין כוח ביוון שמסוגל לעמוד בפניו. הלוחמה המקדונית נושאת גם שינויים טקטיים ואסטרטגים - המצורים שלהם קשרים יותר, והחניתות שלהם (*סאריסה*) ארוכה (2.5 - 2 מטר) וכבדה (6.5 ק"ג!) משאר יוון. כעת, חמשת השורות הראשונות של הפאלאנקס המקדוני - לעומת שניים בשאר יוון - הם באיזור ההרג. הצבא המקדוני הוא צבא שכיר, אך נהנה מרוח קרב חזקה מאוד. 
 
 בקרב כירונאה (338), המלך פיליפוס ואלכסנדר (אז בן 18) גובר על אתונה, ושם קץ ללוחמה היוונית הישנה. כעת, מקדוניה חולשת על יוון כולה - ונושאת עיניה לפרס. ערב מסע המלחמה, ב336, פיליפוס נרצח, והשלטון עובר לבנו - אלכסנדר הגדול. אלכסנדר, מנהיג צעיר, הוא בעל כישרון צבאי מובהק ואומץ גובל בטירוף[^5], אך גם חוסר יציבות ופזיזות. אלכסנדר מחסל את המתנגדים בבית (אלו שרצחו את אביו), שם קץ לערי המדינה האוטונומיות ומוחק את תיבי מהמפה לחלוטין[^4]. הלוחמה של אלכסנדר אכזרית בהרבה מקודמותיה: הוא אינו מחפש רק את הניצחון, אלא רודף את החיילים היריבים ומנסה לטבוח בהם, עד האחרון. אלכסנדר לא היסס להרוס לחלוטין את התרבויות שהתנגדו לו - בקרבות עם אבדות דמיוניים לאותה התקופה[^6]. 

כלליים/מלחמה/רומא.md

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-26T21:15:48.293Z
 ---
 
-# עלייתה של האימפריה הרומית
+##עלייתה של האימפריה הרומית
 
 רומא למדה לא מעט מהיוונים; בראשיתם, גם הם לחמו עם פאלאנקסים. בשלבים מוקדמים, הם עסוקים בעיקר בלוחמה של פשיטות, והגנה מפני פשיטות - מאפיין של הרבה תרבויות טרום מודרניות. האוכלוסייה הרומאית המוקדמת מאוד קטנה, וההיקף של פעילותה הצבאית מצומצם - זה יישוב קטן וזניח. 
 
@@ -36,7 +36,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:15:48.293Z
 [^9]: מלך אפירוס, ממלכה יוונית, והמצביא היווני המהולל של התקופה. על שמו הביטוי *ניצחון פירי* - ניצחון במחיר כבד עד כדי תבוסה.
 
 
-## המלחמה הפונית הראשונה
+###המלחמה הפונית הראשונה
 מלחמתה הגדולה הבאה של רומא היא מול הגנרל הפיניקי חניבעל ברקה - שחלק ניכר מנצחונו נבע מהיעדר צבא קבע ברומא: החיילים פוזרו והוכשרו מחדש בכל מלחמה. זוהי המלחמה הפונית[^10] הראשונה.  גם הקרתגים שמרו בקנאות על הזכויות האזרחיות שלהם, אך לא העניקו זכויות לעמים אחרים - עיקר הלחימה שלהם התבצע באמצעות צבאות שכירים. עיקר הממון של הפונים הגיע ממסחר. 
 
 הלחימה התמקדה בסיציליה, והייתה ימית בעיקר - ודרשה מהרומאים להקים צי מאפס; זוהי הייתה המלחמה הראשונה של רומא מחוץ לאיטליה. זאת לעומת הפונים, שהחזיקו צי אדיר וניסיון רב שחסר לרומים. הרומאים התבססו על ספינות *קורבוס* (Corvus)[^11] - הנושאות גשר קצר שמחבר בין הספינה הרומית לפונית, ומאפשר לחיילים הרומים לפשוט פנים מול פנים. הצי הרומאי ריסק את הצי הפוני העדיף לו[^12], ובהסכם השלום נאלצה קרתגו לוותר על הצי שלה בשלמותו. אלא שלקרתגו הייתה היכולת להתאושש מהתבוסה הזו - ובכך השלום שנחתם כשל לחלוטין. הקרתגים חיפשו את ההזדמנות הראשונה לנקום את תבוסתם. הרומאים כשלו בתפקידם לאכוף את השלום, והיו שרויים ביוהרת מנצחים - וכך אפשרו לקרתגו לעלות בשנית. 
@@ -47,7 +47,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:15:48.293Z
 [^11]: הפונים מעולם לא ראו דבר כזה, והבינו את תכליתו מאוחר מדי.
 [^12]: הרומאים אף ניסרו את החרטומים של הספינות הפוניות ותלו אותם על בניין הסנאט.
 
-## המלחמה הפונית השנייה
+###המלחמה הפונית השנייה
 
 הצבא הפוני היה צבא שכיר ומקצועי - מגוון רחב של יחידות ממקומות ועמים שונים. לעומתם, הצבא הרומי נותר צבא האזרחים היחיד לאגן הים התיכון - אך יכלו לצבא הפוני המקצועי בזכות קבלתם את עול המשמעת הצבאית הנוקשה. לפי פוליביוס, מספר האזרחים הרומים שיכלו לשרת בצבא בפרוץ המלחמה הפונית השנייה היה מעל 700,000 - מספר אסטרונומי אז וגם היום. בעוד שמספר זה קרוב לוודאי מוגזם, הוא ממחיש אמת היסטורית - כוח האדם האדיר של הרומים[^13]. לעומתם, הצבאות השכירים והמאומנים היטב של קרתגו לא יכלו להרשות לעצמם אבידות כבדות - ולפיכך נלחמו רק כשישנה אפשרות ברורה לניצחון. הקרתגים לא ניסו להסב אבדות רבות ככל אפשר, להדוף או להחזיק איזורים מסוימים - אלא להוביל לכניעה של היריב (ובכך לנסות לגייס את חייליו המובסים - נכס יקר). במלחמה הפונית הראשונה, צבאות פונים ורומים ניצבו לעיתים זה מול זה חודשים, עד שהאספקה נגמרה - לשכירים הפונים לא היה לאן לחזור.
 
@@ -73,7 +73,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:15:48.293Z
 [^17]: באותה התקופה, רוב העמים נשלטו על ידי מלכים - הרומאים היו חריגים בנוף.
 [^18]: כשאנטיוכוס הרביעי פלש למצרים, בעלת בריתה של רומא, למשל, הרומאים לא שלחו צבא להגן עליה - אלא צוות של שגרירים. הללו חיכו למלך בחוף, וכשזה הושיט את ידו לשגריר הרומי - קיבל מיד לוח עם אולטימטום הדורש לסגת מיד ממצרים. כשאנטיוכוס ההמום השיב שעליו להתייעץ, השגריר הרומי צייר סביבו מעגל - וקבע מיד שאנטיוכוס יישאר בו עד שהרומאים יקבלו תשובה. אנטיוכוס קיבל את האולטימטום ללא תנאי.
 
-## התפתחותו של צבא מקצועי ברומא
+###התפתחותו של צבא מקצועי ברומא
 החצי השני של המאה ה2 לפנה"ס היה תקופה צבאית גרועה לרומאים, שספגו אבידות רבים בספרד, במוקדון ומול קרתגו. בתחילת התקופה הזו, הצבא הרומי היה בלתי מאומן ובלתי מנוסה, וספג אוסף של מפלות - אך גבר על יריביו. לחימה זו מאופיינת בהיותה אכזרית בהרבה[^19], ומוצלחת הרבה פחות מזו שקדמה לה. התבנית הזו - של מפלה קשה, אבידות אדירות וניצחון תוך מאמץ רב - אפיינה את הלוחמה הרומית בעת הזו. תקופה זו לוותה לעיתים בהיסטריה, עד כדי הקרבת בני אדם (לא רומאים) בפורום ברומא. דור הלוחמים בתקופה הזו איבד את הניסיון שצבר קודמו מול חניבעל, ולקה במעין שאננות. 
 
 הלחץ מצפון ומדרום לאימפריה הפעילו על הצבא הרומי לחצים שלא היה ערוך להתמודד עמם, והציב את רומא בדילמה - הפסקת התפשטות נוספת או שינוי ארגוני בלגיונות הרפובליקנים. ריבוי החזיתות - בדרום, במערב ובמזרח - מנעו מהלגיונרים לחזור הביתה, ודרש מהם כישורים רבים מעבר ללוחמה (ביצורים, שיטור, שמירה...). הרומאים נזקקו כעת לצבא סביב השנה, וחילות מצב בפרובינקיות הרחוקות - וכעת, האידיאל הרומי של חקלאי לוחם לפי הצורך נהפך קשה יותר ויותר ליישום. מספר האזרחים הרומים בעלי רכוש, עובדי אדמה ומקימי משפחות שבכוחם לשרת בצבא הלך ויירד. העושר האדיר שזרם לאיטליה הגיע לאליטות העשירות ממילא, שהשקיעו את ההון בנחלות אדירות (*לאטיפונדיות*) ברחבי האימפריה - שאינם נוכחים בהן. נחלות אלו מעובדות על ידי המוני עבדים, ונוהלו על ידי סוכנים - כל אלו יצרו דינאמיקות חברתיות, צבאיות וכלכליות שליליות. נחלות אלו פגעו באיזורי הכפר של האימפריה - משם גויסו הלגיונרים.
@@ -113,7 +113,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:15:48.293Z
 [^21]: הטיבר הוא נהר יחסית עלוב; חצייתו היא בעיקר סמלית (מעבר לקו הזה, לא יעבור אף לגיון).
 [^22]: אך אינו קורא לעצמו כך, אלא *הראשון בין שווים*, לאור הטאבו הרצחני ברומא כנגד שלטון יחיד - הכרזתו כמלך שקולה להתאבדות.
 
-## מרפובליקה לאימפריה
+###מרפובליקה לאימפריה
 משאביה האדירים של הרפובליקה הרומית היו בשיאם בשלטונו של אוגוסטוס, שהצביא למעלה מחצי מיליון חיילים מסקוטלנד ועד סוריה - מצב שנמשך למעלה מ200 שנה. החיילים האלו כולם התלבשו, צעדו ולחמו באופן דומה - הפגנת עוצמה יוצאת דופן. אלא שההתייצבות הזאת ריככה את הלגיונות, בעיקר במזרח, מכוח תוקפני ולוחם לכוח משטר עצום ויקר[^23]. בהיעדר גוף אסטרטגי רשמי, הקיסרים נהפכו בעלי חזון צבאי, ששאפו לקיים המיספרה רומית אדירה, שבתוכה הציוויליזציה הרומית - שבה אנשים ינהגו, יתלבשו, ויהיו כרומאים. אסטרטגיה זו נזנחה בהדרגה לטובת אסטרטגיה הגנתית (defence in depth). למרות הבעיות הרבות של רומא - המעורבות הפוליטית, השחיתות, ההתרככות וכו' - הרומאים מצליחים לשמר את מסורתם הצבאית הנוקשה למעלה מ500 שנה - הישג אדיר בכל קנה מידה. 
 
 > המלצה: *The Rise and Fall of Great Powers*

כלליים/מלחמה/רנסנס.md

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-26T21:18:57.210Z
 ---
 
-# המלחמה ברנסאנס
+##המלחמה ברנסאנס
 תקופת הרנסאנס מאופיינת בחזרה למקורות העתיקים - ובמיוחד לרומא - כמודל לחיקוי באומנויות, בממשל וכמובן בלוחמה. בבסיס חזרה זו היא התפיסה השמרנית, הרווחת עד המאות ה18-19.
 
 בעולם הלוחמה, התהליך הזה אופיין בחזרה מאסיבית לצבאות מבוססים חייל רגלים[^36], בהשראת הליגיונות הרומים והלוחמים של אלכסנדר מוקדון. דוגמא מיוחדת היא שושלת הרוזנים Nassau בהולנד (אצילים לבית Orange), שהנהיגו אותה במאה ה16 בעיצומו של מאבק מול ספרד. בסוף דצמבר 1594, אחד מהם - Wilhelm Lodewijak - שואב השראה מהרומים. וילהלם מעמיד את הרובאים שלו בשורה בחזית, ובהשראת הליגיונות הרומאים יוצר סבב ירי (רוטציה) בקרב הרובאים - שורה אחת יורה[^37], ובזמן שהיא טוענת אחרת מתקדמת ויורה שוב, וכך נוצר רצף ירי.
@@ -40,7 +40,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:18:57.210Z
 [^41]: החומות צריכות כעת להתמודד עם ההדף של התותחים, ולספוג פגיעה של ארטילריה עוינת.
 [^42]: החומות מביאות עמן גם חפירות ותעלות, שבהן מרתחשים לעיתים קרבות פנים מול פנים.
 
-## מלחמת שלושים השנים שלום וסטפאליה
+###מלחמת שלושים השנים שלום וסטפאליה
 
 הסכסוכים בתקופה הזו הלכו ולבשו גוון אידיאולוגי - דתי, מה שהקשה על פתרונם ההגיוני - בניגוד לסכסוכי טריטוריה וכלכלה, סכסוכים דתיים לא ניתנים למשא ומתן. הדוגמא הבולטת ביותר היא [מלחמת שלושים השנים](https://en.wikipedia.org/wiki/Thirty_Years%27_War) (1618-1648) - שבה האבדות באוכלוסיה אדירות (~30% מאוכלוסיית גרמניה, למשל, נמחקת!). המלחמה כל כך מקיפה, וכל כך אכזרית, שמנהיגים ואנשי ציבור החלו לחוש גועל של ממש מהאלימות החריגה והמתמשכת, שאיימה על קיומה של אירופה.
 

פילוסופיה/index.md

@@ -14,7 +14,7 @@ dateCreated: 2023-03-09T09:17:59.548Z
 > לפילוסוף שייך להתבונן בכל. כי מי אם לא הוא…?
 > ^אריסטו,^ ^מטאפיזיקה.^ ^ספר^ ^גמא,^ ^פס'^ ^1004a^ ^30^
 
-# פילוסופיה - מדע? תרבות?
+##פילוסופיה - מדע? תרבות?
 הפילוסופיה היא התחום היומרני והחטטני מכולם. היא תוחבת את האף שלה לכל מקום ונוהגת בו כשלה. אלא שבניגוד למדע - שמביא תוצאות ממשיות (דת *המדעיזם*) - הפילוסופיה לא מביאה לכדי תוצר ממשי. הפילוסופיה אינה תואמת גם את השיטה המדעית. מכאן שהפילוסופיה היא לא ממש מדע. (משם נולדו המדעים, ו'עזבו את הקן').
 
 ותרבות?
@@ -35,8 +35,8 @@ dateCreated: 2023-03-09T09:17:59.548Z
 
 > "פילוסופיה היא הנסיון, או מסע, שחותר להחליף את הסברות והדעות שלנו לגבי העולם כמכלול, בידיעה מקיפה ואמתית על העולם כמכלול."
 
-# קישורים שימושיים
-## [אנציקלופדיית הפילוסופיה של סטאנפורד](https://plato.stanford.edu/)
-## [טיפים לקריאת טקסטים פילוסופיים](/פילוסופיה/מיומנויות/קריאה)
-## [טיפים לכתיבת טקסטים פילוסופיים](/פילוסופיה/מיומנויות/כתיבה)
-## [הציטוטים](/פילוסופיה/הציטוטים)
+##קישורים שימושיים
+###[אנציקלופדיית הפילוסופיה של סטאנפורד](https://plato.stanford.edu/)
+###[טיפים לקריאת טקסטים פילוסופיים](/פילוסופיה/מיומנויות/קריאה)
+###[טיפים לכתיבת טקסטים פילוסופיים](/פילוסופיה/מיומנויות/כתיבה)
+###[הציטוטים](/פילוסופיה/הציטוטים)

פילוסופיה/אתיקה/index.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 > [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=44055)
 {.info}
 
-# ההבדל בין האתיקה למדעים
+##ההבדל בין האתיקה למדעים
 המדעים הם תורה 'אמפירית' - ראיות וניסיום מובילים למסקנות ולאומדן קרוב יותר של המציאות. במילים פשוטות, המדעים מנסים להסביר את העולם בו אנחנו חיים.
 
 האתיקה - **תורת המוסר** - לעומתה - שואפת להסביר עולם אחר - עולם מושלם. האתיקה לא מנסה להסביר את העולם כפי שהוא - אלא כפי שהוא ראוי להיות.
@@ -31,7 +31,7 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 
 המוסר מחפש נורמות וערכים נכונים
 
-# תיאוריית הציווי האלוהי
+##תיאוריית הציווי האלוהי
  > [טקסט - דיאלוג אפלטון - אותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה/intro--plato-euthyphro.pdf)
  {.is-info}
  
@@ -44,42 +44,42 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 
 איך באמצעות השאלה הזו נבין כיצד נכון לנהוג - *מהו טוב?*
 
-## תשובה: אלוהים מצווה את הטוב משום שהוא טוב
+###תשובה: אלוהים מצווה את הטוב משום שהוא טוב
 
 אלוהים מצווה עלינו, למשל, לא לרצוח, בגלל שלרצוח זה לא דבר טוב.
 אלא שבתשובה זו, ישנו איזשהו טוב לפני האלוהים (לרצוח זה רע), והאלוהים בסך הכל מפנה אותנו אליו - הוא רק המתווך.
 
 לכן, התושבה הזו לא עוזרת לנו להבין מהו טוב - כן, לרצוח זה רע - אבל למה? איך אדע אם משהו אחר הוא רע?
 
-## תשובה: משום שכך מצווה האלוהים, זה מה שטוב
+###תשובה: משום שכך מצווה האלוהים, זה מה שטוב
 
 באופן אישי, רצח זה לא הקטע של אלוהים. הוא לא מת על זה, אז הוא דורש שגם אנחנו לא נעשה את זה.
 
 אבל אז נשאלת השאלה - **למה שאקשיב לאלוהים?**
 
-### כדי להכיר תודה
+####כדי להכיר תודה
 כן, אלוהים בנה אותנו ואנחנו די מרוצים. המעט שנוכל לעשות בתמורה הוא להקשיב למה שהוא אומר.
 בגלל ש... להכיר תודה זה... דבר *טוב!*
 
 **אבל רגע!** אנחנו לא יכולים להצדיק את השאלה לתשובה *מה זה טוב* בכך שאנחנו צריכים להקשיב לאלוהים *כי זה טוב*! זה בדיוק מה שאנחנו מנסים להבין!
 
-### כי אני מפחד מעונש \ רוצה תגמול
+####כי אני מפחד מעונש \ רוצה תגמול
 כן, גיהנום זה לא כיף וגן עדן זה כן. אם אקשיב לאלוהים, אלך לגן עדן ולא לגיהנום. רעיון טוב!
 
 **אבל רגע!** אם אני פועל *טוב* רק מכיוון שאני לא רוצה להישרף וכן רוצה להתפנק, אני בכלל לא פועל ממניע מוסרי! אני לא עושה טוב כי הוא טוב, אלא כי זה מה שמשתלם לי! זה לא עוזר לנו בכלל להבין מה זה טוב - רק להצדיק את ההתנהגות שלנו!
 
 
-### כי האלוהים יודע הכי טוב
+####כי האלוהים יודע הכי טוב
 אז רגע, אני צריך להקשיב *לכל מה שהוא אומר?*
 
-#### כן.
+#####כן.
 כך אמר גם *אוקהם (Occam's Razor)* - אלוהים יודע הכי טוב ולכן צריך לעשות כל מה שהוא אומר, ורק מה שהוא אומר, וזהו.
 
 זו לפחות תשובה עקבית...
 
 **אבל רגע!** אפילו בתנ"ך אנחנו רואים לא מעט מקרים של הטלת ספק בשיפוט המוסרי של אלוהים (*האין צדיק אחד בסדום?*). אפילו מהאנשים הנאמנים ביותר לאל אנחנו רואים ספק שנובע מדחף מוסרי *כלשהו*. מאיפה זה בא? איך האנשים האלו מחליטים שמה שאלוהים מציע הוא לא טוב? בכל זאת יש שם משהו...
 
-#### לא.
+#####לא.
 
 לא??
 **אבל רגע!** אז איך יודעים למה להקשיב ולמה לא??
@@ -88,17 +88,17 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 זה לא עזר לנו בכלל!
 
 
-## תיאוריית הצידוק האלוהי אינה מספקת.
+###תיאוריית הצידוק האלוהי אינה מספקת.
 
 גם כשחקרנו אותה כמיטב יכולתנו, לא הצלחנו למצוא שום דרך להפיק ממנה מה זה טוב, ולמה הוא טוב בכלל.
 
 מזל שאנחנו ממשיכים לנסות לבנות תיאוריות מוסריות חדשות כדי להסביר את זה - משמיים לא נראה שתגיע הישועה המוסרית.
 
-# יחסיות מוסרית
+##יחסיות מוסרית
 > [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/moral_relativism.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro-moral_relativism_(wong).pdf)
 {.is-info}
 
-# אגואיזם
+##אגואיזם
 **אגואיזם** - לפעול מתוך **תכלית** להטיב רק עם עצמך - מפוצל בגדול לשני סוגים:
 
 - אגואיזם **פסיכולוגי** - *כלל* המניעים של בני האדם ללא יוצא מן הכלל הם לטובת עצמם
@@ -110,34 +110,34 @@ The Norm of Self Interest (Miller)
 Can Money Make You Happy - TED Talk
 {.is-info}
 
-## טענות כנגד האגואיזם הפסיכולוגי
+###טענות כנגד האגואיזם הפסיכולוגי
 כנגד האגואיזם הפסיכולוגי יש כמה טענות עיקריות:
-### הוא כנראה שגוי
-#### תצפיות אמפיריות לא הצליחו לאשש אותו.
+####הוא כנראה שגוי
+#####תצפיות אמפיריות לא הצליחו לאשש אותו.
 בני אדם פועלים לעיתים תכופות שלא לטובת עצמם - תרומות, התנדבות, הקרבה וכו' (כפי שנצפה בניסויים של דניאל באטסון, פסיכולוג חברתי).
 
-#### גם בעולם החי נדמה שהוא לא מתקיים.
+#####גם בעולם החי נדמה שהוא לא מתקיים.
 אנחנו צופים בהתנהגות חברתית (פרו-סוציאליות) לעיתים תכופות גם בבעלי חיים - למשל אימהות שדואגות לגורים מיותמים.
 
-#### הוא אינו מחזיק גם בתנאי קצה.
+#####הוא אינו מחזיק גם בתנאי קצה.
 אפילו במצבים של מלחמה, רעב ומצוקה, בני אדם ממשיכים לעזור אחד לשני, גם כשלדבר השלכות הרסניות לעצמם.
 
-#### הוא מתבסס על השקפת עולם צינית
+#####הוא מתבסס על השקפת עולם צינית
 האגואיזם הפסיכולוגי טוען שבני אדם פועלים, בעומק נפשם, ממניעים עצמיים - אולם תצפיות וניסויים לא הצליחו לאשש את הטענה הזו..
 
-### הוא מכשיל את עצמו
+####הוא מכשיל את עצמו
 גם אם האגואיזם הפסיכולוגי שגוי, ודאי יש אנשים שהם עדיין אגואיסטים פסיכולוגיים. מכאן נשאלת השאלה - האם האנשים האלו הם המאושרים יותר? האם לאותם אנשים זהו המסלול ההגיוני ביותר?
 יש לא מעט דברים שהאגואיזם הפסיכולוגי פוגע בהם (הטוב שבחברות\כבוד מאחרים וכו') שהם גורמי אושר מוכחים - ולכן יכול להיות שדפוס התנהגות כזה מספק אושר שתקרתו מוגבלת.
 
 גורמי האושר הזמינים לאדם שאינו אגואיסט פסיכולוגי עולים בהרבה על אלו של האגואיסט - ולכן זה לא סביר להניח שדווקא האגואיסט יהיה מאושר יותר.
 
-## טענות בעד האגואיזם הפסיכולוגי
+###טענות בעד האגואיזם הפסיכולוגי
 מנגד, עולות שתי טענות:
 
-### גם כשעל פני השטח הפעולות שלהם אלטרואיסטיות, בני האדם פועלים קודם כל ממניעים עצמיים.
+####גם כשעל פני השטח הפעולות שלהם אלטרואיסטיות, בני האדם פועלים קודם כל ממניעים עצמיים.
 למשל, כאדם מתנדב לעזור לאחר, זה כדי לגרום לעצמו להרגיש טוב או להקל על הסבל שלו - הוא לא באמת דואג לאחר
 
-### כשהם פועלים מרצונם החופשי, בני האדם פועלים מרצונם - ואם הם פועלים כי כך בחרו לעשות, הרי שהם פועלים לטובת עצמם.
+####כשהם פועלים מרצונם החופשי, בני האדם פועלים מרצונם - ואם הם פועלים כי כך בחרו לעשות, הרי שהם פועלים לטובת עצמם.
 
 אמנם כנגד טענה זו עולות מספר טענות נגד:
 - בלבול מושגי - גם עם המניע הוא מעצמך, זה לא אומר שהתכלית היא לא האחר - מקורו של המניע אינו רלוונטי
@@ -148,7 +148,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 אם האגואיזם הפסיכולוגי אינו ה"מתכון" לאושר, מה ההיגיון באגואיזם נורמטיבי?
 
-## פרדוקס האגואיזם הנורמטיבי
+###פרדוקס האגואיזם הנורמטיבי
 
 > המרשם האגואיסטי הוא: *שכל אחד יעשה תמיד רק מה שטוב עבורו*.
 
@@ -160,7 +160,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 **לכל אחד?** - זה מרשם שלא מבטא נכונה את העדפותיו של האגואיסט!
 המרשם כעת הוא 'שכל אחד יעשה מה שטוב בשבילו ורק בשבילו'. אבל אם אני שמולי, הרי שאני מורה לאחרים לעשות דברים שהם לא לטובתי - וזה סותר את האגואיזם!
 
-# אתיקה הניקומאכית
+##אתיקה הניקומאכית
 > [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/aristotle.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo_-_ne1.pdf)
 {.is-info}
 
@@ -190,7 +190,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 אם ככה, מהי אותה המטרה העליונה שכלל בני האדם? אריסטו לא משאיר אותנו במתח: זה ה**אושר**.
 
 
-## האושר - אובייקטיבי או סובייקטיבי?
+###האושר - אובייקטיבי או סובייקטיבי?
 
  > "וליבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו"
  ^עמ'^ ^19^
@@ -202,7 +202,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 אריסטו לעומתו מנכס את האושר ישר לנפש - תעונוגות חולפים אינם גורמים לאושר, אלא גישה ואופי.
 
-## האושר כפעולה 
+###האושר כפעולה 
 
 > הטוב (אושר) חייב להיות בפעולה.
 ^עמ'^ ^20^
@@ -223,7 +223,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 > "אולי יעלה בידינו למצוא כזאת \[הגדרה\], אם בתחילה נתפוס פעלו של האדם מהו. כשם שלגבי מחלל, פסל או אומן כל שהוא, או בדרך כלל לגבי מי שמתייחד לו פועל או עיסוק מסויים, נראה שטובם והצלחתם ישכבו בתוך םעלם זה, הרי אם אמנם גם **לאדם באשר הוא אדם** נועד פועל מה, ניתן לחשוב שגם דינו כך."
 
-## לאדם באשר הוא אדם
+###לאדם באשר הוא אדם
 
 אריסטו סבור, אם כך, שהטוב הוא לבצע את מה שהוא מבצע (אמן, סנדלר, וכדומה) בצורה טובה - כשם שאיברי הגוף עושים 'הטוב' במיטב תפקודם, כך גם האדם.
 האושר, לפי אריסטו, הוא במימוש עצמי.
@@ -237,7 +237,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 מכביר ומוסיף אריסטו וטוען גם שלחיות חיי מימוש עצמי זה מהנה, ואף מרחיק וטוען שמי שאינו נהנה מעשיית הטוב, איננו באמת טוב! ^עמ'^ ^28-9^
 
-## חיי האושר
+###חיי האושר
 
 אריסטו מציין 3 דוגמאות לחיים שאפשר לחיות, ומחווה את דעתם על האושר הטמון בהם:
 
@@ -247,7 +247,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 - חיי עיון - חיים בניסיון לממש את הלוגוס (תבונה) פונים ליצר הנפש הלוגית האנושית, וגם בכך יש אושר.
 
-## אאודיימוניה
+###אאודיימוניה
 
 האושר לפי אריסטו נקרא **אאודיימוניה** (*המצב שבו הרוח טובה*). זהו הטוב הנמצא בראש היררכיית הטובין. אאודיימונייה היא המובן העמוק ביותר של אושר. היא אינה רק תחושה סובייקטיבית טובה או תוצר של מימוש חיצונית. היא ההצלחה המוחלטת בלחיות את החיים האנושיים במימוש עצמי - בכך יש שמחה טבעית ואמיתית.
 
@@ -270,20 +270,20 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 תורתו האתית של אריסטו שמה את הדגש המוסרי על הפועל, ולא על המעשה - דבר הוא מוסרי לעשות כשזה נעשה תחילה על ידי אדם טוב. לעומתה, יש הטוענים שהמוסר בסיסו במעשה - אם המעשה עשה טוב בעולם, הרי שהוא מוסרי, ללא קשר למבצע אותו.
 
-## אופי טוב
+###אופי טוב
 
 ניזכר שוב במחקר מהשיעור הקודם, *זוכים בלוטו וקורבנות תאונות דרכים*. ללא קשר לאירועים החיצוניים שקרו להם, רוב האנשים חזרו למצב האושר הקודם שלהם, בהינתן מספיק זמן. האושר נטוע בבסיסו באופי - ולא במאורעות חיצוניים או אפילו רגשות. את החיים המעשיים יש לנהל נכון תחת שלטון ***התבונה המעשית*** (phronesis). כדי להצליח בכל תחומי החיים, יש להיות וירטואוז ב'להיות בן-אדם' - בדיוק כפי שבעל מלאכה נחשב 'טוב' כשזה מומחה במלאכתו.
 
 אותה **תבונה מעשית**, לפי אריסטו, בסיסה באימון כושר השיפוט הטוב - החינוך, השיקולים ההגיוניים מאחורי המעשים שלנו, האופן שבו אנחנו משקיעים את הזמן - להיות האנשים שרוצים לפנות אליהם לקבלת עצה טובה לחיים. ללא אותה תבונה מעשית, סבור אריסטו, שאין אושר.
 
-## דרך האמצע
+###דרך האמצע
 הויסות הנכון של ההתנהגות נעשה בדרך האמצע - אם לא תפחד די, למשל, תהא נמהר; אם תפחד יתר על המידה, תהא מוג לב; המידה הטובה - אומץ - היא בדרך האמצע. אותו האמצע אינו מוחלט ואינו מתמטי - הוא נקבע בשיקול הדעת אליו שואף האופי הטוב. האמצע אינו בדיוק בין שתי תכונות; ישנן תכונות שקיצון אחד רחוק יותר מהשני, ותכונות שיש לנו נטייה מסוימת אליהן. **המידה הטובה היא קשה, והמידה הרעה קלה** - ישנן אינספור דרכים לפספס, אך רק דרך אחת לקלוע נכון. אותו האמצע, לעיתים, הוא פרטני - לא לכל אדם מתאים אותו האמצע. ולא לכל דבר יש אמצע.
 
 את המידות הטובות ניתן לדמות באופן עמוק לבריאותו של הגוף; כשם שהפרזה או המעטה בדבר מסוים יפגע בגופינו, המידות הטובות אחראיות באופן ישיר לבריאות הנפש. האתיקה היא ההרמוניה של הנפש.
 
 אריסטו מקביל את המידה הטובה לאומנות - על יצירת אומנות מעולה ניתן להגיד שהן תוספת והן חסך יפגמו בה - האופי הטוב הוא מעיין יצירת אומנות (לניטשה היה רעיון דומה - הניסוח שלו). משם גם מגיעה הלשון - כשמישהו אומר על מישהו שהתנהגותו *יפה*, כוונתו להתנהגות מוסרית, ולהיפך.
 
-## המידה הטובה של האופי
+###המידה הטובה של האופי
 יש שתי סוגים של מידה טובה - **שכלית** ו**מן האופי (*אתית*)**.
 אריסטו מתמקד בזו של האופי.
 
@@ -328,7 +328,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 נוכחותה של מידה רעה תעוות את המחשבה, ותמנע מהאדם לבצע שיפוט נכון של המצב.
 אדם כועס, למשל, יצדיק מעשי אלימות מחמת כעסו, ואדם עצל, יצדיק את חוסר המעשה שלו בתירוצים אודות מטלותיו. המידה הרעה תקלקל את נקודת המוצא שמתוכה פעלנו. מי שכועס, ירגיש שמתגרים בו. הפחדן, יחוש שמאיימים עליו. בהיעדר המידה הרעה, ראיית העולם שלך תתעוות.
 
-# הנחת יסוד למטפיזיקה המוסרית
+##הנחת יסוד למטפיזיקה המוסרית
 > [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/kant.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork1.pdf)
 {.is-info}
 
@@ -340,7 +340,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 > [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork2.pdf)
 {.is-info}
 
-## הרצון הטוב
+###הרצון הטוב
 הרצון הטוב הוא תנאי הכרחי ומספיק למוסר - הוא *ה*מוסר בעצמו.
 מוסר שבבסיסו הרצון הטוב הוא מעיין מציאות נפרדת משאר החיים - המוסר הוא אך ורק פונקציה של **המבנה** של הרצון הטוב.
 התחום בו עוסק הרצון הטוב נקרא *דאונטולוגיה*^1^ - בניגוד ל*טלאולוגיה* של אריסטו.
@@ -349,7 +349,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 ^1^ - מלשון המילה היוונית *Deos* - חובה
 
-### מהו הרצון הטוב?
+####מהו הרצון הטוב?
 הרצון הוא טוב כאשר הוא מציית לחובה ^26^. את השיטה שלו קאנט מאמין שהוא מפתח על יסוד אינטואיטיבי. המוסר בעיניו עוסק בציוים אינטואיטיבים (*מיהו היצור המוסרי? זה שעושה את שחובתו המוסרית לעשות*).
 
 הרצון הטוב, לפי קאנט, מוכל במושג החובה ומוגבל בתוכו במעצורים סובייקטיבים. הניגוד בין הרצון הטוב למעצורים האלו מבליט את מהותו של הרצון הטוב. 
@@ -366,8 +366,8 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 התוצאה של ההפרדה הזו היא שקשה עד בלתי אפשרי לדעת האם פעולה שבוצעה היא באמת מוסרית - מעצם הקושי לדעת אם אדם פעל בהתאם לחובה או מתוך החובה. מכאן העניין המטאפיזי של הדבר - אמיתותו של הרצון הטוב נשגבת מאיתנו (ואינה נטייה פסיכולוגית שלנו), אבל התשתית שהוא בונה קיימת ורלוונטית.
 
-## החובה
-### מהי החובה?
+###החובה
+####מהי החובה?
 > חובה היא הכרחיותה של פעולה מתוך הכרת-כבוד לחוק
 ^עמ'^ ^33^
 
@@ -377,7 +377,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 - חוק
 - כבוד
 
-#### החוק
+#####החוק
 החוק מתקשר באופן ברור מאליו לחובה. החוק מטבעו מציב דרישות - לעיתים מוחלטות (דוגמת חוקי הטבע, חוקי המדינה). קאנט סבור שכל חוק באשר הוא חוק הוא כללי והכרחי - ותוכנו אינו העניין המהותי; מדובר במושג צורני (פורמלי). באשר לחוקי המוסר, בהגדרה זו תמונה בעיה: מעצם היותו הכרחי, הוא שולל לכאורה את הבחירה שלנו בענייני מוסר - אם זהו החוק, הרי שכולם יתנהגו כך. בפועל, אין זה המקרה.
 
 המובן של הכרחיות שקאנט מתאר אינו של התוצאה בפועל - בדומה למעשינו בעולם, לא תמיד יהיה לנו על כך שליטה. אם זה ההכרח, אין זה אומר שכך יהיה. ההכרחיות פה מבטאת *דרישה* - ה*רצון* שהחוק מבטא. הדרישה שמבטאת ההכרחיות היא בלתי-מתפשרת.
@@ -389,7 +389,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 לעומת אלו, המוסר הוא התחום היחיד במציאות שלנו שהוא **צו קטגורי** - עשה מה שתעשה, אינך יכול לברוח ממנו או לוותר עליו. הצו הקטגורי דורש גישה בלתי-טלאולוגית - הציווי שלא הוא *בלתי מותנה*.
 
 
-### הצו הקטגורי
+####הצו הקטגורי
 
 הצו הקטגורי בנוי על דרך השלילה: הוא בלתי מותנה ובלתי תלוי. התכליות, אפילו האושר כפי שסבור אריסטו, הם קונטינגנטיות - הן לא נתונות לכולם. המוסר הקטגורי אינו מבוסס על הנחות כאלה: הוא מוחלט, והרצון הטוב שבבסיסו הוא טוב ***כשלעצמו***. המוסר אינו תלוי לא ברצונותיו של הפרט, לא במצוינות כלשהי (*אאודמונייה*) ואף לא בשאיפותיה הכוללות של הרווחה.
 
@@ -407,7 +407,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 מה דורשת מאיתנו נוסחה משונה זו?
 
-### הכלל המעשי
+####הכלל המעשי
 הכלל המעשי הוא כלל פעולה סובייקטיבי ('אם מישהו תוקף אותך, הפנה את הלחי השנייה; תמיד השתדל להגדיל את אושרך באמצעים שאינם מסוכנים') - כל *פעולה* באשר היא כוללת כלל מעשי (צו היפוטתי). כדי לפעול בצורה מוסרית, קאנט אומר שעלינו להעמיד כלל מעשי זה במבחן - האם אנו יכולים לרצות שכלל מעשי זה יהיה החוק של הכלל.
 
 > בתמצית, השיפוט המוסרי נשען על שאלה פשוטה אחת - האם הכלל המעשי יכול לעמוד בהכללה. אם לא, הרי שאינו מוסרי.
@@ -419,13 +419,13 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 > [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/mill_-_utilitarianism.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/mill--utilitarianism.pdf)
 {.is-info}
 
-## נוסחת האנושות של הצו הקטגורי
+###נוסחת האנושות של הצו הקטגורי
 
 > עשה פעולתך כל שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד
 
 קאנט מספק לנו ניסוח נוסף זה של הצו הקטגורי.
 
-# התועלתנות
+##התועלתנות
 ג'ון סטיוארט מיל (1806-1873) הגה את תיאוריית התועלתנות של המוסר, לפיה הטוב המוסרי הוא זה אשר בעקבותו סך כל האושר בעולם הוא המירבי. התועלתנות היא התיאוריה המוסרית הרחבה והמוכרת ביותר בעולם כיום.
 
 > It seems to me self-evident that knowingly to do an action which would make the world, on the whole, really and truly worse than if we had acted differently, must always be wrong.
@@ -437,7 +437,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 אותה הנאה אינה הדוניזם פשוט - ההנאות, אומר מיל, נבדלות בטיבן ובאיכותן. מעצם איכות זו של ההנאה ששואף אליה האדם - הגבוהה יותר מההנאה הפשוטה - אין מדובר בהדוניזם, הפונה לכאורה לחלקו הבהמתי של האדם.
 
-## "על מין הוכחה שאפשר לתת לעקרון התועלת"
+###"על מין הוכחה שאפשר לתת לעקרון התועלת"
 בבסיסה של כל שיטה ניצבים עקרונות כה בסיסיים עד שלא ניתן לתת להם הוכחה חותכת, טוען מיל. בכל זאת, מציב מיל עקרון בסיסי בבסיס השיטה שלו - אודות מה האושר ומה הכאב^85^.
 
 > אי אפשר לתת נימוק לדבר שהאושר הכללי הוא רצוי, אלא זה בלבד שכל אדם רוצה באשרו שלו במדה שהוא מאמין שאפשר להשיגו. אך מכיוון שזו היא עובדה, יש לנו לא רק כל ההוכחה שמרשה לנו טבע העניין, אלא גם כל מה שאפשר לדרוש כדי להראות שהאושר הוא דבר טוב: שאשרו של כל אדם, הוא דבר טוב לאדם ההוא: ושהאושר הכללי הוא, איפוא, דבר טוב לקיבוץ של כל בני האדם גם יחד.
@@ -446,11 +446,11 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 מיל ממשיך לטעון שכתוצאה מכך, האושר הכללי הוא הטוב לכלל בני האדם. אולם טענה זו אינה עונה לצו התועלתני - הדורש מכלל בני האדם לרצות את טובתם של כלל בני האדם כפרטים - ולא רק כקבוצה.
 
-#  הגיניאולוגיה של המוסר
+## הגיניאולוגיה של המוסר
 > [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche-genealogy-ch1.pdf)
 {.is-info}
 
-## ה'שליחות הנבואית' של ניטשה
+###ה'שליחות הנבואית' של ניטשה
 ניטשה תופס את עצמו כ*א-מורליסט* - לדעתו, הערכים המוסריים בכלל הם שגיאה. המוסר *עצמו* הוא הזוועה הגדולה בהיסטוריה האנושית, וניטשה שואף לחשוף אותו במעיין פאתוס נבואי גדול.
 
 שלושת הפילוסופים שדיברנו עליהם עד כה כולם מנסים לשכנוע אותנו שהמוסר הוא תוצר של התבונה שלנו - טענה שניטשה שולל בבסיסה. כחלק מבשורתו על 'מות האלוהים', ניטשה שולל את התורות המוסריות המטאפיזיות שמציבות לנו סלע איתן להישען עליו - וזורק אותנו במציאות היראקליטית איתה עלינו להתמודד.
@@ -462,7 +462,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 > באילו נסיבות המציא לו האדם שיפוטים ערכיים אלה "טוב" ו"רע", ומהו הערך שלהם עצמם? האם עיכבו או קידמו את הצמיחה האנושית עד כה? המהווים הם אות לצוקתם, לדלדלותם, לניוונם של החיים? או להיפך, שמא מתגלים בהם עושרים, כוחם, רצונם של החיים, עוזם, בטחונם, עתידם? על כל אלה מצאתי והעיזותי כל מיני תשובות.
 ^223^
 
-## מוסר האצילים ומוסר העבדים
+###מוסר האצילים ומוסר העבדים
 ניטשה מבצע הבחנה בין שני סוגי מוסר - *מוסר האצילים* המציב את ה**טוב** מול **רע**, ו*מוסר העבדים* המציב את ה**טוב** מול ***רוע***. מוסר העבדים הוא זה שדבקנו בו עד כה. 
 
 אותו טוב אצילי הוא מה שמקדם ומעצים את כוחות החיים שבנו - אומץ, גדלות נפש, אמתיות, עוצמה, יצירתיות ושמחה טבעית. מהיותו סוג של גדלות, טוב זה בהכרח אינו יכול להיות שוויוני.
@@ -476,7 +476,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 משום קידוש זה של סירוס העוצמה שניצב בבסיסה של החברה, ניטשה מגדיר אותה כחולנית. 
 
 
-## מוסר ואוטונומיה
+###מוסר ואוטונומיה
 ניטשה סבור שהתבונה חונקת את הרגשות והאינסטינקטים הגדולים שמקורם בעוצמת החיים שלנו, ומהווים את הביטוי לעצמיות שלנו. אותם רגשות ואינסטינקטים, בעוד שיש לעדן אותם, הם הטוב האמיתי, שמוסר העבדים שולל. שאיפתו לאמת מוחלטת שתדריך את המעשים שלנו אינה אטונומיה, אלא *הטרו*נומיה.
 
 > היעשה למה שהינך!

פילוסופיה/בודהיזם/index.md

@@ -17,7 +17,7 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
 > [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_1-3_.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
 {.is-info}
 
-# מהו בודהיזם?
+##מהו בודהיזם?
 סביב הלמידה על בודהיזם מתעוררות כמה שאלות:
 
 > מה בודהיסטים חושבים על?...
@@ -42,7 +42,7 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
 [^3]: המילה אינה מתארת היטב את המדיטציה. *בוננות* בעברית
 
 
-# עולם המחשבה ההודי
+##עולם המחשבה ההודי
 מקור עולם המחשבה ההודי שהצמיח את הבודהיזם הוא בערך 1500 לפנה"ס, אז מגיעים עמים נודדים - האריות[^4] (Aryana) ופולשים לתת היבשת ההודית. אנו יודעים על האירועים האלו מהוודות (Veda)[^5], הוראות פולחניות לביצוע קורבנות[^10]. ההוראות מתבססות על ההנחה כי העולם הוא מערכת דטרמיניסטית של נסיבות ותנאים, שניתן להבין ולתפעל; אם נציב את המזבח בצורה מסוימת, ונעלה קורבן מסוים עם לחשים מסוימים, נשלוט במציאות - נוריד גשם, נוליד ילדים וכו'[^7]. לאדם[^6] שהחזיק בוודות, אפוא, היה כוח רב, ואחריות גדולה. על אותם אנשים הוטל תפעול הקוסמוס - והם האמינו שאם לא יעשו מלאכתם כיאות, היקום ייחרב. 
 
 האלים ההודים היו חלק טבעי מהקוסמוס, ולא נעלה כמו האל המונותאיסטי. כשם שחוקי הטבע קובעים בלית ברירה את המתרחש בעולם (אם אפיל את הבקבוק הזה, אין לו ברירה אלא ליפול), לאלים יש חוקים מוחלטים - האדם שיתפעל את הוודות, יתפעל את האלים בלית ברירה.
@@ -61,7 +61,7 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
 [^7]: המקום היחיד ביהדות שמחזיק תפיסה דומה היא הקבלה (ובעלי השם)
 [^10]: הכוונה אינה בהכרח קורבן פיזי של ממש, כמו בעל חיים
 
-## המהפכה האופנישדית
+###המהפכה האופנישדית
 במאה ה6 לפני הספירה, התחוללה בהודו מהפכה שאת סיבותיה אנו מתקשים להסביר. תקופה זו אופיינה במהפכה מחשבתית, שגלומה בטקסטים המכונים האופנישדות (upanishad).
 מחוללי מהפכה זו ראו במכלול סביב הברהאמינים מעיין עבדות - אני אשלם לברהמין, אצפה בטקסים ומשהו ישתנה במציאות?
 
@@ -92,7 +92,7 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
 [^13]: התשובה של הג'איניזם היא, כדי לייצר כמה שפחות קארמה שלילית, היא לפעול כמה שפחות. כל צעד, כל פעולה הכי קטנה, פוגעת ביצורים חיים אחרים. הדרך המוחלטת של הג'איניסטים להשתחרר, היא פשוט לרעוב. הג'איניסטים הקיצוניים הולכים עם מסכות גדולות, כדי לא לנשום חרקים, ומטאטאים את הרצפה לפניהם כדי לא לדרוך על כלום. כל צורך שלנו - כמו לשתות או לשבת - מראה על קשר נסיבתי לעולם. אם עולה בכוחנו לגבור על הצרכים האלה, הרי שאנחנו לא קשורים לעולם - אנחנו משוחררים.
 [^14]: במסורת ההודית, מי שמחזיק את המעגל הוא *מארה* - השד המייצג את המוות ואת תלאות החיים. מארה אינו *רע*, כמו השטן - הוא התגלמות של כל הקשיים הקיומיים.
 
-# הבודהה
+##הבודהה
 אנו יודעים מעט מאוד על הבודהה ההיסטורי. הבודהה לא כתב שום דבר - לא הוא ולא חסידיו הישירים. העדויות הראשונות לקיומו של הבודהה הם ממצאים ארכיאולוגים, שלא מעידים חד-משמעית על הבודהה - רק על כך שהיה חכם, משבט השקיאמוני, ואומרים שהוא השתחרר. עיקר הידע על הבודהה מגיע מאות שנים אחריו. בהודו, אין תרבות כתיבה היסטורית מפותחת, שלא כמו הסינים או המערביים שמתעדים בקדתחנות - בהודו, הסיפור מגמד את ההיסטוריה; עצם כתיבת המילה משחיתה אותה. באופן דומה, הפסלים הראשונים בדמותו של הבודהה הגיעו מאות שנים מאוחר יותר, בהשפעה ההליניסטית של כיבושי מוקדון. עד לאותה העת, המחשת דמותו של הבודהה הייתה אסורה. 
 
 הבודהה נולד בלומביני, כיום בשטח נפאל, בצפון מזרח תת היבשת ההודית.  הוא הסתובב בחייו בסדרה של ערי-מדינה באיזור. השנים שבהם חי שנויות 
@@ -115,7 +115,7 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
 [^15]: הראשון הוא שמו הפרטי, השני הוא תואר (ככל הנראה 'נסיך'), והשלישי הוא *החכם לשבט השאקיה*.
 [^16]: סגפנות אופנישדות ביערות הייתה מאוד 'באופנה' באותה תקופה.
 
-## הבודהה כשמשל
+###הבודהה כשמשל
 
 כאמור, הסיפור של הבודהה הוא לא תיעוד היסטורי - אלא משל. מה הוא מנסה להגיד?
 

פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה.md

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-02-29T11:30:31.608Z
 ---
 
-# אבידהארמה abhidharma
+##אבידהארמה abhidharma
 
 האבידהארמה היא האסכולה הבודהיסטית המגובשת הראשונה - ומרגע שהתגבשה, כל שאר האסכולות והזרמים נוטים להתייחס אליה בהגותם.
 
@@ -26,7 +26,7 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:30:31.608Z
 המניע הראשון היה לקחת חלק בעולם הפילוסופי ההודי התוסס - שם, מבלי תורה פילוסופית עקבית, איש לא ייקח אותך ברצינות[^15]. 
 המניע השני הוא לייצר מדריך למדיטציה - כמו מעין פרוטוקול ניסוי - משום שבשלב הזה, אין כמובן את הבודהה עצמו אך גם לא את התלמידים שלו ולא את תלמידי התלמידים שלו. לכן, הם אנשי האבידהרמה מבקשים לכונן שיטה עקבית למדיטציה.
 
-## מסורות אבידהרמיות
+###מסורות אבידהרמיות
 יש בידינו שני מסורות אבידהרמות ששרדו היום - התרוודה [Theravāda](https://en.wikipedia.org/wiki/Theravada), ששרדה בפאלי, והסרווסטיוודה [Sarvāstivāda](https://en.wikipedia.org/wiki/Sarvastivada) - ששרדה רק בסינית ובטיבטית. שתיהן ביקשו לכונן סדר בתפיסה הבודהיסטית, ונשענו, ציטטו ופנו לכתבים הקיימים. 
 
 בתורה האבידהארמות יש הרבה חורים, חוסרים ובעיות - אולי משום שחסרים לנו טקסטים, ואולי משום שהמהאינה גמזו אותם. הפתרונות של האבידהארמה, היכן שישנם, לרוב אינם מספקים.

פילוסופיה/בודהיזם/אטמן.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2024-01-25T11:40:15.121Z
 ה**אני** הוא מושג שהבודהיזם שולל לחלוטין - שורש כל בעית הסבל.
 
 
-# האטמן האופנישדי
+##האטמן האופנישדי
 המושג האופנישדי לאני הוא **אטמן[^1]** - אך אינו מקביל לחלוטין לתפיסתנו את ה*אני*. הבודהיזם דוגל ב*אנאטמן* - שלילת האני.
 
 > מסופר על שני חברים, אודאלאקה ובנו שבטאקטו. האב מבקש מהבן את פרי עץ הבניאן, ומבקש ממנו לפתוח את הפרי.
@@ -24,7 +24,7 @@ dateCreated: 2024-01-25T11:40:15.121Z
 
 [^1]: *נשימה* בסאנסקריט. שימו לב להקבלה בין *נשימה* ל*נשמה*.
 
-# האנאטמן הבודהיסטי
+##האנאטמן הבודהיסטי
 הבודהיזם, כאמור, *שולל* את האטמן הזה, את אותה המהות הנסתרת, שבה דגלו האופנישדים, ומציב כנגדו את ה*אנאטמן*. 
 אותו *אין-אני*[^2] שולל את התפיסה של אני יציב, נפרד וקבוע, וטוען שההשקפה של 'אני' אינה מבוססת על מה שאנו רואים בעולם, אלא על ניתוח מושגי יבש ובלתי מוצדק. מתוקף מה, קובע הבודהיזם, אנו קובעים שיש אני?
 

פילוסופיה/בודהיזם/האמיתות.md

@@ -34,7 +34,7 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 
 [^17]: הפרשנות של ארבע האמיתות מזגזגת, אבל הבודהיסטים כולם מקבלים אותן.
 
-# הסבל dukkha
+##הסבל dukkha
 
 > זוהי האמת האצילה בדבר הסבל: לידה היא סבל, הזדקנות סבל, מוות הוא סבל, צער, יגון, כאב, מצוקה ואי-נוחות הם סבל; שהות במחיצת הבלתי נעים היא סבל, פרידה מהנעים היא סבל; לא לקבל את מה שאנו משתוקקים לו זהו סבל; בקיצור, **חמשת המצרפים** של ההיאחזות הם סבל.
 > ^גתין^ ^2014,^ ^81-2^
@@ -52,7 +52,7 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 [^18]: גם כאן, הבודהה לא מוטרד משאלות מטאפיזיות כמו *למה המציאות פועלת בסבל* או *למה האדם חש סבל*.
 [^19]: הבודהה יוצא כאן כנגד הסגפנות האופנישדית; הכאב אינו מעלה או אמצעי, אלא פשוט כאב.
 
-# ההשתוקקות trsnā
+##ההשתוקקות trsnā
 האמת השנייה היא **טרישנא** (השתוקקות,צמא), שגם היא מונח שקשה לתרגם; בסנסקריט מתארים את זה כצמא של אדם במדבר למים. ההשתוקקות היא התשוקה למה שרוצים, והדחייה של מה שלא רוצים.
 
 > זוהי האמת האצילה בדבר מקורו של הסבל: הצמא להתהוות חוזרת ונשנית, הכרוך בהנאה ובהשתוקקות, ומתענג פעם על דבר זה ועם על דבר אחר, כלומר הצמא לאובייקטים של הנאות החושים, הצמא לקיום והצמא לאי קיום.
@@ -91,7 +91,7 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 [^21]: את הכלל הראשון למשל, אי-ההיאחזות באובייקטים, לא מטיף הבודהה לכולם - אלא לנזירים; חיי הפרישות הם אלו שבהם לא נאחזים באנשים - אך אם כולם היו נזירים, המין האנושי היה נכחד.
 [^22]: במסורת ה*זן* נוהגים להזכיר לתלמידים לעיתים תכופות כיצד הם נאחזים בבודהיזם. החיים במנזר די נוחים בסך הכל - ורואים כיצד התלמידים מתרגלים. כדי למנוע את זה, מדי פעם הנזירים מגרשים את התלמידים למנזרים אחרים: קח את הדברים שלך, לך עכשיו, ותמצא לך מנזר אחר. 
 
-# השחרור nirvana
+##השחרור nirvana
 > זוהי האמת האצילה בדבר הפסקתו של הסבל: דעיכתו והפסקתו החולטת של הצמא הזה, ויתור עליו, נטישה שלו, שחרור שלו
 ^גתין,^ ^82^
 
@@ -109,7 +109,7 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 [^23]: *הקדושים* - אלו שהגיעו למקום שהגיע בודהה, מלבד בודהה עצמו.
 [^24]: מצב שמושג בצורה טבעית - ולא באמצעות סמים הזייתים, להם הבודהיזם מתנגד בתוקף מתוך אמונה שהמצב שהם יוצרים זמני ומלאכותי, ולא ניתן להטמיע בחיים השוטפים כמו התרגול והלמידה.
 
-# הדרך mārga
+##הדרך mārga
 > זוהי האמת האצילה בדברך הדרך המובילה להפסקתו של הסבל: הדרך האצילה בת שמונה האיברים, כמלומר השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור בנכון, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה, וריכוז נכון"
 ^גתין,^ ^82^
 
@@ -123,10 +123,10 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 | מוסר[^25] sīla | דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים ופרנסה נכונים |
 | ריכוז samādhi  | מאמץ נכון, מודעות נכונה, ריכוז נכון 						  | 
 
-## חוכמה
+###חוכמה
 החוכמה הבודהיסטית מבקשת להכיר את התפיסה הבודהיסטית, ואת מבנה התודעה והרגשות - להכיר מול מה אנו עומדים. 
 
-## מוסר
+###מוסר
 הדגש במוסר הבודהיסטי הוא על **הכוונה** - גם כשאנו מדברים דברי אמת, אם הכוונה שלי אינה נכונה (במטרה להרשים, או לגרום סבל), הרי שלא דיברתי דיבור נכון. הציווי הזה הוא כה קשה, עד שבמנזרים מסוימים נמנעים מלדבר כליל. כך גם לגבי הפעולה הנכונה: גם אם הועלתי לאחר, אך עשיתי זאת ממניע שגוי, לא פעלתי נכון. מנגד, גם אם פגעתי באחר, אך כוונתי הייתה טהורה, הרי שפעלתי נכון. 
 
 הדרך אינה מוחלטת, כמו בדתות המערב - אין קדושים ואין שטנים. המרשם הבודהיסטי הוא כמו תרופה - כלים שמנסים לעזור. אתה מתפרנס ממקצוע פוגעני - נסה לעשות משהו אחר; אתה מדבר עם אנשים אחרים - נסה לדבר נכון; למרות שיש מנזרים ותפיסות שלוקחים את זה לידי קיצון, ועושים מעט מאוד מחשש לפגוע (כמו הג'איניזם ההודי), המוסר הבודהיסטי הוא כלי מעשי - ולא אידאל.

פילוסופיה/בודהיזם/הדרך.md

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 ---
 
-# מדיטציה bhavana
+##מדיטציה bhavana
 המדיטציה[^5], אבן דרך משמעותית בבודהיזם, אינה ייחודית לו; היא קיימת גם באיסלאם הסופי, בקונפיוציוניזם, בנצרות, בהינדוהיזם ואפילו ביהדות.  בכולם היא מהווה מעיין התבוננות שקטה וקשובה באדם וברגשותיו.
 
 אלא שבניגוד לשאר המסורות האלו, שם המדיטציה היא עניין די שולי, בבודהיזם היא משחקת תפקיד מפתח: היא סימן ההיכר של המסורת הבודהיסטית[^1]. המדיטציה חיונית לתפיסה הבודהיסטית: לא ייתכן שחרור בלא מדיטציה. היא הכלי העיקרי ששימש את הבודהה להגיע לתובנות שעל בסיסן בנה את התורה שלו[^2].
@@ -31,7 +31,7 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 הבודהיזם דוגל גם ביוגה[^9] - שימוש בגוף ובנשימה על מנת ליצור מצבי תודעה אחרים, שיטפחו את הנפש. ישנן, בגדול, שתי קטגוריות של מדיטציה בודהיסטית:
 
 
-## שלווה
+###שלווה
 
 מדיטציית שלווה[^7] מבקשת *לעצור* את התודעה, לעצור או לפחות להאט את הזרם האסוציאטיבי הבלתי-פוסק. השאיפה היא להגיע לריכוז עמוק, תודעה אסופה - *סמהאדי*[^11].
 > זוהרת היא התודעה, נזירים, אולם לפעמים היא מזדהמת בזיהומוים שבאים מבחוץ. האדם הרגיל, נטול ההבנה, אינו יודע אותה כפי שהיא באמת
@@ -52,13 +52,13 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 > ההשקטה של מדיטציית השלווה **אינה המטרה** - אלא האמצעי לסוג הבא של מדיטציה: הויפאסאנה
 {.is-warning}
 
-### תודעה אסופה - סמהאדי
+####תודעה אסופה - סמהאדי
 השאיפה במדיטציה הזו היא למצוא נוגדים לחמשת המזהמים[^10]: התשוקה לעונג החושי, סלידה ושנאה, קהות ולאות, אי-שקט ודאגה, וספק. היא מבקשת לעשות זאת בזכות ה*סמהאדי* - ריכוז עמוק באובייקט אחד - תכונה בסיסית של התודעה, ושהייה - נוכחות. היכולת שלנו לריכוז עמוק אמנם מולדת, אך חלשה ואינה מפותחת - ואנו שואפים לטפח אותה. האובייקט יכול להיות הנשימה, להבה של נר, או מחשבה. הכוונה היא לבצע אי-התניה, כדי שהתודעה תוכל לשהות באותה הנקודה בלי הפרעה. הבודהיסטים מאמינים שבשלב מסוים, התודעה לא רק מסוגלת להתרכז רק בדבר אחר - אלא להתרצות מדבר אחד. זו יכולת בסיסית ומהותית בבודהיזם.
 
-### תודעה מרוכזת - סאטי
+####תודעה מרוכזת - סאטי
 לעומת הסמהאדי, רכיב ה*סאטי* הוא הזיכרון הפעיל. היכן שהסמהאדי הוא *להיות מרוכז*, והסאטי הוא *לזכור להיות מרוכז*, מרגע לרגע.
 
-## תובנה
+###תובנה
 מדיטציית תובנה[^8] - *ויפאסאנה* היא מדיטציה *אנליטית*. אחרי שהשגת את השליטה על התודעה עם ה*סמהאדי*, תוכל להתחיל לנתח איך הגוף שלך פועל, איך [12 החוליות](/פילוסופיה/בודהיזם/מותנית#12-החוליות) מעצבות אותך בכל רגע, איך הטבע והמציאות עובדים. תחילה, אנחנו מרכזים את התודעה - כמו קרן לייזר, או פנס - ואז אנו יכולים להשתמש בה להאיר את דרכי העולם, ולחקור - לראות איך הדברים עובדים.
 
 המדיטציה עוסקת באמיתות המפתח של הבודהיזם:
@@ -74,7 +74,7 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 > כפי שבנאי או שולייה של בנאי, הבוחן את ידית האיזמל שלו ורואה בה את טביעות אצבעותיו ואגודלו, אינו יודע עד כמה נשחקה הידית באותו היום או ביום הקודם או לפני כן, אולם הוא יודע כאשר נשחקת הפיסה האחרונה שלה - כך גם הנזיר שעוסק במדיטציה אינו יודע עד כמה נשחקו המזהמים באותו היום או ביום הקודם או לפני כן אולם משנשחקה הפיסה אחרונה \[שלהם\] אז הוא יודע.
 > Anguttara Nikaya, גתין 231
 
-## אמונה ואמון
+###אמונה ואמון
 יש הנחה במערב שהבודהיזם הוא דבר רציונלי גרידא. ראו את הסוטרה הזו:  
 
 

פילוסופיה/בודהיזם/זן.md

@@ -16,17 +16,17 @@ dateCreated: 2024-05-02T09:21:02.210Z
 
 ![禪-ouyang.svg](/פילוסופיה/בודהיזם/禪-ouyang.svg)
 
-# מה זה "זן"?
+##מה זה "זן"?
 
 
-## המערב פוגש את יפן
+###המערב פוגש את יפן
 **זן** הוא מונח נפוץ - האדם הסביר מהרחוב כנראה שמע את המילה. אבל מה זה בכלל *זן*? כיצד הוא הפך לכזה מותג במערב?
 
 הזן הגיע מחילופי רעיונות בין המערב ליפן, בשלהי המאה ה19~תחילת המאה ה20. עד שנות ה60 של המאה ה19, יפן הייתה מדינת אי סגורה ופרימיטיבית - ברחובות עדיין הלכו עם חרבות ובקימונו. יפן נפתחת למערב בפתאומיות גמורה, ומפנימה במהרה את התרבות המערבית - המדע, הנשק, והרעיונות המערביים. ב1860, ברחובות הולכים סמוראים; ב1905, יפן מביסה את רוסיה, מעצמה מודרנית, במלחמה. תהליך התיעוש שלקח מאות שנים במערב הושלם ביפן בתוך חצי מאה.
 
 ההגות היפנית נחשפה בשוק לרעיונות מערביים - שופנהאואר, [הגל](/פילוסופיה/הגל) וכדומה - מבלי שהם מכירים את [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), וכל שקדם לה. בעיניי היפנים נתפסים פתאום כ*אור*, עליון לא רק טכנולוגית - אלא גם אינטלקטואלית. תופעה זו מוכנה *אוריינטליזם*.
 
-## אוריינטליזם ואוקסידנטליזם
+###אוריינטליזם ואוקסידנטליזם
 
 אולם, היפנים ממהרים לזהות את הבעיות בהגות המערבית. 
 
@@ -38,7 +38,7 @@ dateCreated: 2024-05-02T09:21:02.210Z
 
 זן[^1].
 
-## זן והתרבות המודרנית
+###זן והתרבות המודרנית
 בשנות ה50-60 של המאה ה20, הילדים שנולדים אחרי המלחמות מורדים בערכי הורים הבורגנים, במהפכת תרבות-הנגד (Counter-Culture) האמריקנית. לצד פסיכדליה ורוקנרול, האמריקנים הצעירים מוצאים את המזרח, ואת הזן, דרך ספרות[^2] ומסעות במזרח. הספרים מצאו את הרוחנית בפעולות יומיומיות, טמאות לכאורה, כמו נוודות ואחזקת אופנוע. הזן לא מכיר ב*קדוש* ו*טמא*, ובאמצעות שילובו בהגות המערבית, המיזוג הזה מוצא את הרוחניות בדברים חדשים.
 
 רובם המכריע של הסופרים האלה לא הכירו את תרבות הזן מעבר לכתביו של סוזוקי[^3] - לא היה להם ידע מעמיק של הרקע התרבותי של הזן[^4].
@@ -52,7 +52,7 @@ dateCreated: 2024-05-02T09:21:02.210Z
 {.is-info}
 
 
-# מקורות הזן
+##מקורות הזן
 
 **זן** היא הגייה יפנית למילה *צ'אן* הסינית, שמגיעה מה*דהאייהנה (ג'האנה)* בסנסקריט (והגיעה ליפן מקוריאה כ*סאון* או *טיאן*).
 
@@ -66,7 +66,7 @@ dateCreated: 2024-05-02T09:21:02.210Z
 
 1. לא מספיק לומר שההוגים היפנים, כמו זקני ציון כאלה, רקחו את הנוסחא המושלמת להיקלט במערב - משהו בזן דיבר לתנאים ולנסיבות שנוצרו במערב.
 
-# הקשיים והמטרות בהשוואה לזן
+##הקשיים והמטרות בהשוואה לזן
 
 הניסיון ללמוד זן *כמו שצריך* כחלק ממהלך של *פילוסופיה השוואתית* - שיח אמיתי ופורה בין זרמים פילוסופים - נתקל בחמישה קשיים עיקריים:
 
@@ -85,7 +85,7 @@ dateCreated: 2024-05-02T09:21:02.210Z
 
 הרעיון בהשוואת הזרמים הוא לא ליצור פילוסופיה חדשה, עולמית - אלא להשפיע על הפילוסופים עצמם, וליצור דיאלוג, שפה חדשה, תפיסת עולם חדשה.
 
-## האם זן הוא פילוסופיה? תרגיל בפילוסופיה השוואתית
+###האם זן הוא פילוסופיה? תרגיל בפילוסופיה השוואתית
 כדי להתנסות בפילוסופיה השוואתית, נשווה בזעיר-ענפין בין ההגות של [**D.T. Suzuki**](https://en.wikipedia.org/wiki/D._T._Suzuki) ו[Pierre Hadot](https://en.wikipedia.org/wiki/Pierre_Hadot). 
 
 נשאל את סוזוקי - *האם זן היא פילוסופיה?*, ולכך משיב

פילוסופיה/בודהיזם/זן/אמת.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T09:18:41.884Z
 > [מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nietzsche_and_zen_self-overcoming_without_-_andre_van_der_braak_extract.pdf)
 {.is-info}
 
-#  האמת כאימון 
+## האמת כאימון 
 הפילוסופיה של [ניטשה](https://en.wikipedia.org/wiki/Friedrich_Nietzsche) מתכתבת עמוקות עם תפיסת הזן, ברעיון ה**ניהיליזם האקטיבי** - התפיסה שדורשת לנהל את החיים כשדה-ניסוי, אימון בלתי-פוסק באמת - לא אמת חיצונית ומוחלטת אלא אמת *פנימית*. הערעור הבלתי-פוסק של אותה *אמת* יהפוך אותנו, אומר ניטשה, ל*מאסטרים של אמת*, היכולת להסתכל באומץ אל הריק, להבין שאין אמת מוחלטת ואובייקטיבית, ולהתמקד במקום באמת *אישית* - האמת *שלי*. מאסטרים שכאלה אי אפשר לגדל - אין שיטה כזו או אחרת - מאסטרים כאלה רק צומחים; ה*פעולה* שלהם היא אמת, והבחינה הבלתי-פוסקת שלהם היא *להיות אמיתי*.
 
 > One comes only so close to truth as one’s strength allows one’s courage to dare advance. Knowledge, saying “yes” to reality, is just as much a necessity for the strong as are, for the weak (inspired by weakness),
@@ -19,7 +19,7 @@ cowardice and flight from reality—the “ideal” . . . They are not free to k
 
 התפיסה של ניטשה בזה לאידאלים, ולרלטיביזם - אין אמת מוחלטת, יש רק אמת דינאמית ומשתנה - אבל אמת בכל זאת, במלוא מובן המילה. זה לא שיש *אמת שלי* ו*אמת שלך* והן שוות ערך: יש את האמת השלי, שדורשת תיקוף וערעור מתמיד, ואם בתוכה האמת שלך שגויה - עליי להכיר בכך, לחיות את האמת שלי, לפעול לפי האמת שלי.
 
-# האמת כדרך
+##האמת כדרך
 
 המחשבה הניטשיאנית, כמו גם המחשבה הסינית, דוחים את הרעיון שישנו איזשהו *מסך עשן* שעלינו להסיר - כמו שטוענים במערב, ובפילוסופיה ההודית. הן לוקחות את ה*אמת* ככלי שימושי שמאפשר לנו לתפוס את המציאות - אנשים שלא מחפשים *אמת* אלא *דרך*, לא *מה נכון* אלא *מה עושים*. זוהי פילוסופיה של *חיפוש דרך*, לעומת פילוסופיה של *חיפוש אמת*. הרעיון הוא לא לחשוף איזשהו רובד נסתר של המציאות, אלא לאמץ את התפיסות שיאפשרו לי להתנהל בעולם דינאמי, משתנה ולא ברור. אין במציאות שום דבר רוחני, נסתר, עמוק - המציאות היא מה שדופק בדלת, והסינים וניטשה דורשים להתמודד איתה כפי שהיא מציגה את עצמה. זה לא לדעת *על* העולם, אלא השתתפות פעילה בעולם - ב*אמת*.
 
@@ -27,7 +27,7 @@ cowardice and flight from reality—the “ideal” . . . They are not free to k
 בתמצית, ללמוד ולחפש זה טוב ויפה, אבל המציאות דופקת בדלת, וצריך לדעת לשחות.
 {.info}
 
-# לינג'י - האמת כאין
+##לינג'י - האמת כאין
 
 > [טקסט - לינג'י-לו](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/linji_lu.pdf)
 {.is-info}

פילוסופיה/בודהיזם/זן/אתיקה.md

@@ -35,7 +35,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
 
 זו בעיה רווחת: היא קיימת בהיסטוריה, וקיימת בזן, ולעיתים יש לה השלכות איומות. איך אפשר לגשר בין הארה להיעדר מוסר?
 
-# הרקע התרבותי של אתיקת זן
+##הרקע התרבותי של אתיקת זן
 
 > [מאמר (קאסוליס)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/kasulis_zen_ethic.pdf)
 {.is-info}
@@ -57,9 +57,9 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
 > הזן לא נטול אתיקה, כפי שפירשו אותו במערב, אומר קאסוליס - הוא לא נאלץ לפתח אתיקה, משום שכבר הייתה לו תשתית אתית קיימת, שקיבלה אותו והוא קיבל אותה. זכרו, הדאו והקונפוציוניזם היו *עתיקים* בעיניים סיניות: הבודהיזם לא בעט בדלת והתיימר לחנך אותם.
 {.is-success}
 
-# מוסר בודהיסטי
+##מוסר בודהיסטי
 
-## Sīla 
+###Sīla 
 
 התפיסה כלפי אנשי היומיום. היא כוללת חמישה חוקים:
 
@@ -71,15 +71,15 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
 
 אלו לא ציווים במובן הדתי, אלא כללים שאני בוחר לדבוק בהם לחיים טובים יותר - כמו לעשות דיאטה: אף אחד לא מצמיד לך אקדח לרכה כדי שלא תאכל פחמימות - זה משהו שאתה רוצה לעשות כדי להיות בריא יותר. אנשי היומיום מחפשים תודעה טהורה יותר וקארמה טובה יותר, ולכן מתחייבים ל*שילה*. **מוטב להתחייב לחוקים האלה ולהפר אותם מאפשר לא להתחייב אליהם כלל** - עדיף לחטוא בגלידונית בדיאטה מאשר לא להיות בדיאטה בכלל.
 
-## Vinaya
+###Vinaya
 
 התפיסה כלפי הנזירים. זוהי מערכת חוקים מאוד מאוד מורכבת (277-311 חוקים בערך), שהם ציווים מחמירים - עבירה עליהם גוררת עונש. מתוקף ההתחייבות שלך כנזיר - וזה שלקחת את הביגוד, את האוכל ואת הלינה - אתה מתחייב לחוקים האלה, כמו מקום עבודה. החוקים האלו קשורים גם במקום ובמדינה שבה המנזר פועל - כמו חוקי הבית.
 
-## 戒律 Jielu
+###戒律 Jielu
 
 זן בודהיזם איחדו את שני החלקים האלה לכדי אתיקה מוסרית - *Virtue-Ethics* - שהופכים אותם גם לקונפוציוניסטים ודאויסטים טובים יותר: הבודהיזם שואב מהמסורות האלו באופן פעיל הרבה מהחוקים שלהן.
 
-# אתיקת יושרה ואתיקת אינטימיות
+##אתיקת יושרה ואתיקת אינטימיות
 
 > [מאמר (קאסוליס)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/kasulis_zen_ethic.pdf)
 {.is-info}
@@ -91,7 +91,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
 
 קאסוליס מציג שתי הבנות תרבותיות של אתיקה:
 
-## יושרה
+###יושרה
 
 זוהי האתיקה המערבית.
 
@@ -99,7 +99,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
 
 ככה אנו גוזרים חוקים, זכויות, נורמות וכדומה.
 
-## אינטימיות
+###אינטימיות
 
 זוהי האתיקה הסינית, ובעיקר של ה[המהייאנה](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה).
 
@@ -129,7 +129,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
 [ביטול העצמי](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן#אנאטמן) דורש, באופן מוזר, לקבל את האחר - שבינו לביני אין גבול, וסבלם הוא סבלי. 
 
 
-# אתיקת זן במערב?
+##אתיקת זן במערב?
 
 ועכשיו מה עלינו לעשות, שואל קאסוליס? האם על המערב לאמץ את ערכי הזן? אחת האמירות בזן היא לא לקבל אף אמירה; לקבל אותו היא סתירה מסוימת. ומהצד השני, האתיקה של האינטימיות לא תעזור לנו לכונן חברה עם משפט ויחסי מרות.
 
@@ -152,7 +152,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
 
 לאורך כל מסורת הזן, יש מתח בסיסי בין השמרנות, עקיפת 2,000 שנה של מסורת בודהיסטית[^5], וחדשנות - שיטות ומשלים שלא קשורים כלל לבודהיזם. אבל, רייט מקונן, הרס היסודות לא יעזור לכם להתמודד עם עולם התופעות - עם אנשים סובלים, חריגים, וכדומה. לכן, מציע קאסוליס, הכניסו פנימה קצת מוסר - חזרו בכל זאת לקרוא קצת מהייאנה, להולדתו של זן חדש ועמיד יותר. זוהי גישה מודעת היסטורית - ויש לא מעט עוקבי זן שמיישמים אותה. 
 
-# מוסר בודהיסטי?
+##מוסר בודהיסטי?
 
 > [מאמר (פארק)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/park_a_mirror_is_for_reflection_-_jake_h._davis_extract.pdf)
 {.is-info}

פילוסופיה/בודהיזם/זן/גילום.md

@@ -42,7 +42,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z
 
 דוגן טוען ש[טבע הבודהה](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/יסודות#טבע-בודהה) מתגלם בגוף האנושי - אלא דבר שמצוי כאן ועכשיו - בגוף, בסביבה, בחוויה האנושית. רעיונו המהפכני של דוגן הוא שהתרגול הבודהיסטי, כשהוא נעשה נכון, הוא לא הכנה *לקראת* התעוררות - היא עצמה אשרור של ההתעוררות וטבע הבודהה, הקיימים בנו ממילא. 
 
-# היחס לגוף בבודהיזם
+##היחס לגוף בבודהיזם
 
 ישנן לא מעט התייחסויות שליליות במסורת הבודהיסטית לגוף - כדבר שמעורר השתקקויות, שמפריע להתעוררות. אולם, ארז טוען (בניגוד לאולסון, כותב המאמר) שהיחס של הבודהיזם לגוף הוא יותר אמביוולנטי[^5].
 
@@ -50,7 +50,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z
  
 
 
-# גוף וזמן 
+##גוף וזמן 
 
 עבור דוגן, זמן איננו אלא רעיון - אין לנו היכולת לתפוס זמן מעבר לחוויה. פרחי הדובדבן אינם מציינים את האביב; פרחי הדובדבן *הם* האביב. הזמן הוא איזשהו מימד אשלייתי -  אנו מייצרים ציר זמן וצופים דרכו על החיים מבחוץ - אבל, לפי דוגן, זו שגיאה; כל אחד מהמופעים שלנו הוא ביטוי של ה"זמן". במקום זמן, דוגן קורא לעסק הזה *זמן-מהות* 有時 (Uji) 
 
@@ -81,7 +81,7 @@ our awakening to Truth. Our ‘entering the mud or going into deep water’ is l
 כל רגע ורגע הוא הוויה מצומצמת נבחנת - כמו אוסף כזה של מעגלים, מיקרוקוסמוס קטן משלו.
 
 
-# גוף ועולם
+##גוף ועולם
 
 > The fundamental philosophical act \[is to]... return to the lived world beneath the objective world
 > pp 83/57
@@ -134,7 +134,7 @@ our awakening to Truth. Our ‘entering the mud or going into deep water’ is l
 
 
 
-# גוף וחלל
+##גוף וחלל
 
 סארטר מבדיל בין *being-in-itself* ל*being-for-itself*[^7].
 
@@ -158,7 +158,7 @@ hold to the eight Precepts, take refuge in the Three Treasures, and give up our
 תחשבו שאתם רואים הרים מרוחקים. איפה הם קיימים? הם לא יכולים להיות רק בראש שלי - הם גדולים מדי. הם לא יכולים להיות רק שם - הנה, אני תופס אותם. איפה אני נגמר וההרים מתחילים? אין באמת הפרדה ברורה, כמו שאנחנו נוטים לחשוב. 
 
 
-# גוף ותפיסה
+##גוף ותפיסה
 
 מרלו-פונטי כותב - 
 
@@ -185,14 +185,14 @@ hold to the eight Precepts, take refuge in the Three Treasures, and give up our
 מצב זה הוא לא ראש ריק, בלי מחשבות (זה בלתי אפשרי), אלא מצב של תודעה סבילה - היא לא מציגה, דוחה, ושופטת מחשבות, אלא מניחה לדברים. זהו המצב המדיטטיבי שאנו מתרגלים בישיבה (只管打坐 - *Shikantaza* - merely seating). חוסר-ההתערבות הזו היא גילום טבע-הבודהה שלנו. כאן דוגן חולק על מרלו-פונטי - לטעמו, אין פיצול בכלל בין גוף לתודעה.
 
 
-# סיכום - מרלו-פונטי לעומת דוגן
+##סיכום - מרלו-פונטי לעומת דוגן
 
 כשם שהדיאלוג בין מרלו-פונטי לדוגן מתקיים על גבול שבין פילוסופיה מזרחית למערביםת, הגוף שלנו הוא **סמן גבול** - בין חופש לשיעבוד. כיצורים המתגלמים בגוף, אנחנו לא לגמרי חופשיים ולא לגמרי כבולים. ההתגלמות שלנו מעניקה לנו אפשרות לחופש, סיכוי להיפטר מכפייה מעכבת, ויכולת יצירתיות מתמדת. האדם המצוי על הגבול חומק מסווג ומסגרת רגילים.
  
  אדם כזה יכול, לפחות באופן פוטנציאלי, להתגבר על הבחנה מינים, על המקצבים הקוסמיים של חיים ומוות, על הקוטביות המרחבים בין פה ושם, על הקובטיות הזמנית של עבר ועתיד, על הניגוד האתי בין טוב לרע, על הדיכוטומיה של יחסי אנוש, וההבחנה השגרתית בין גוף לעצמי. אדם על-גבול, הוא מועמד אידיאלי לדיאלוג בין-תרבותי, פילוסופי. הבין לבין של האדם הזה מקנה לו את החופש להקשיב לשני הצדדים ולהחליט בעצמו.
 
 
-# זאזן כטקס
+##זאזן כטקס
 
 > [מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/leighton-zazen-zenritual.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/מצגת_שיעור_8.pdf)
 {.is-info}

פילוסופיה/בודהיזם/זן/טנטרה.md

@@ -19,19 +19,19 @@ dateCreated: 2024-06-20T10:38:42.996Z
 
 אם העולם כרוך בתשוקות, סבורה הטנטרה, אולי אפשר להשתמש ברעל הזה כדי להשתחרר.
 
-# מנטרה, מודרה ומנדלה
+##מנטרה, מודרה ומנדלה
 
 הגילום הטנטרי מתייחס לשלושה היבטים אנושיים: הגוף, התודעה והדיבור. הטנטרה אומרת שבאמצעות נוסחאות כאלה ואחרות האדם מסוגל לעורר בו חוויה של *המוחלט* - המציאות כמו שהיא - באמצעות השלושה האלה. ארז מתאר את זה כאילו ליקום יש איזשהו *תדר*, כמו כיוון מוזיקלי, שאפשר להתכוונן לפיו.
 
-## מנטרה
+###מנטרה
 
 ה**מנטרה** היא אמצעי להתכוונן לתדר הזה. לעיתים היא מאוד מוזיקלית, וחזרתית - זמזום של צליל או משפט שוב ושוב, והתמרה של תודעה בתהליך.
 
-## מודרה
+###מודרה
 
 ה**מודרה** הן תנוחות ידיים מאוד מסוימות, עם משמעות סמלית עמוקה - כמו תנועת צירוף הכפיים 🙏. המודרה היא לא רק בידיים - היא פעילות של כל הגוף, גיוס של התודעה. אפילו ישיבת הזאזן היא סוג של מודרה. 
 
-## מנדלה
+###מנדלה
 
 ה**מנדלה** היא מעין מפה של התודעה, שקשורה בשכל. אלו ציורים מאוד מאוד מורכבים, מלאי דמויות והדפסים, שניתן ללמוד *לקרוא* - זו חלק מההכשרה הטנטרית. המפה הזו נטמעת בתודעה של התלמידים, והם מתחילים להתנהג לפיה.
 
@@ -39,7 +39,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T10:38:42.996Z
 
 המנדלה היא דבר שנבנה הדרגתי ולאט. *דמיין לעצמך שיש הרבה פרחי לוטוס. בכל פרח לוטוס יש חמישה עלי כותרת. בכל עלה כותרת יושב הבודהה...*
 
-# זן וטנטרה
+##זן וטנטרה
 
 מה לזן ולטנטרה? למסורות יש הרבה דברים משותפים:
 

פילוסופיה/בודהיזם/זן/יסודות.md

@@ -37,7 +37,7 @@ dateCreated: 2024-05-09T10:01:23.972Z
 
 כל עוד יש לך מושג מסוים של בודהה, הוא גורר מושג של *אתה* - ושניהם יימנעו ממך להשתחרר, משום שהם מפרידים אותך מהשאר.
 
-# תפיסת הריקות 
+##תפיסת הריקות 
 
 > חומר אינו שונה מריקות, ריקות אינה שונה מחומר. זה שהנו חומר הוא ריקות, וזה שהנו ריקות הוא חומר... באותו האופן תכונתן של כל התופעות הוא ריקות; הן אינן נוצרות ואינן כלות; אינן עכורות ואינן צלולות; אינן מלאות ואינן חסרות. לפיכך, שריפוטרה, בריקות אין חומר, אין תחושות, אין תפיסות, אין נטיות קודמות ואין היכרות... אין ידיעה, אין הישג ואין אי-הישג. לפיכך, בזכות האי הישג, ומשנסמכו על החכמה השלמה, מוסרת מכשלת התודעה של הבודהיסטוות. משום שבתודעתם אין כל מכשלה, הם אינם מפחדים, הטעות ותקוות השווא מהם והלאה, והם מגשימים לחלוטין את הנירוונה
 (Prajñāpāramitāhṛdaya; lit. “ The Heart of the Perfection of Wisdom”
@@ -75,7 +75,7 @@ aka. Heart Sutra)[^4]
 
 הזן מבקש להחזיר את הזן להחזיר את התודעה למצב ה**טבעי** - לטבע הבודהה.
 
-# טבע בודהה
+##טבע בודהה
 > tathāgatagarbha ( lit. "the womb of the thus-come-one")
 buddhadhātu (lit. ”Buddha-realm or Buddha-substrate“)
 Avatamsaka Sutra (~0 - 3rd or 4th century CE)

פילוסופיה/בודהיזם/זן/סיניפיקציה.md

@@ -20,7 +20,7 @@ dateCreated: 2024-05-16T10:28:46.925Z
 
 הזן נוצר מהצלבה של כמה תפיסות: בודהיזם המהייאנה (הריקות, טבע-בודהה, הככות), הקונפיוציוניזם (טיפוח עצמי, דפוסים פורמליים), והדאויזם (הטבעיות, ההתנהגות בהתאם לטבע), יחד עם תפיסות נוספות. כל אלו התגבשו לכדי תפיסת עולום סינית אחת, פעפוע של התורות האלו יחד - היא הזן.
 
-# קונפוציוניזם
+##קונפוציוניזם
 קונפוציוס  (*קונג פו צה*) - בערך בן זמנו של הבודהה, כתב את *המאמרות*, שם טווה דרך חיים שמבוססת על כמה מונחים עיקריים:
 
 - *אנושיות* - [^3]*Ren* - *仁,* היעדר אנוכיות: צדק, סגידה-הורית, אמון, נאנמנות, וכדומה.
@@ -43,7 +43,7 @@ dateCreated: 2024-05-16T10:28:46.925Z
  כל פעולה בעולם מוכתבת בחוקים, טקסים, שמעצבים דרך ההתנהלות הזו את האופי. ישיבה זו הפעלה של הגוף; קליגרפיה היא הפעלה של הגוף; שתיית תה ותרגול אומנות לחימה הן הפעלות של הגוף; הדגש הקונפיוציוניסטי מדגיש מאוד את הפעולה, יותר מהבודהיזם הדוגל בישיבה שקטה.
 
 
-# דאויזם
+##דאויזם
 **דאו** (או *דו*) אומרת *דרך* - במובן המילולי ביותר (כמו שביל, או כביש 6). בדומה לפילוסופיה היוונית הקדומה, הסינים חיפשו דרך חיים לנהוג לפיה - לרבות קונפיוציוניזם, דאויזם, לגליזם (Legalism) ומויזם (Moism). ההוגים של כל תפיסה כזו הגיעו בתורם לשליט, וטענו בפניו - אם נתנהל לפי התפיסה הזו, הכל יהיה טוב יותר.
 
 החכם שהגה את הדאויזם - *לאו-צו* - ספק דמות מיתולוגית ספק היסטורית - יצר תנועה שמאז ומתמיד מיקמה את עצמה כאלטרנטיבה לקונפיוציוס, ודוגלת ברעיון ה**wu-wei** (無為) - *היעדר פעולה*, ללא עשייה מכוונת, *non-action* - פעולה טבעית זורם. הדימוי החביב על ארז היא שחייה בנהר זורם; הדרך היחידה לעשות זאת היא לשחות עם הזרם - אחרת תטבע.
@@ -80,7 +80,7 @@ dateCreated: 2024-05-16T10:28:46.925Z
 
 טאי-צ'י וקונג פו הן גם נגזרות של הדאויזם, לפי העקרונות האלה בדיוק - אמן הלחימה אינו מחפש לחימה, אלא להתחמק מקרב כמה שהוא יכול. אתה לא שואף להביס את היריב - אלא נותן ליריב להכשיל את עצמו.
 
-## ג'ואנג-דזה
+###ג'ואנג-דזה
 החכם הסיני ז'ואנזי הרחיב את רעיון האי-פעולה - 
 
 > הידיעה הנחה במקום שאינה יודעת, היא הידיעה השלמה. מי יודע את הדיבור ללא מילים, את הדרך ללא דרך? מי שיודע זאת שוכן בהיכלי הטבע. מה שנשפ לתוכו אינו ממלא אותו, ומה שנשאב ממנו אינו מרוקן אותו. מניין וכיצד - אין הוא יודע. זהו האור הסמוי
@@ -106,7 +106,7 @@ dateCreated: 2024-05-16T10:28:46.925Z
 
 הרעיון הזה מקביל ללמידת שפה - צריך ללמוד דקדוק והטיות, אבל אם נתקע בהם - לא נצליח לדבר; מרגע שלמדנו לדבר את השפה, או לנהוג - פשוט מדברים, פשוט נוהגים - צריך לשכוח את הטכניקה.
 
-# החיבור בין קונפיוציוניזם, דאויזם וזן
+##החיבור בין קונפיוציוניזם, דאויזם וזן
 
 
 > If you wear Yao's[^9] clothes, chant Yao's words, and act as Yao acted, then you are simply Yao.
@@ -123,7 +123,7 @@ dateCreated: 2024-05-16T10:28:46.925Z
 
 המתח שבין שתי הגישות - הוו-ווי הדאוסיטית והאימון בתבניות הקונפוציאני אפיין את מסורת הזן לכל אורך ההיסטוריה שלה. סוטרת הלב מדבר על ה*צורה* - הטקסים, הפרקטיקות הגופניות כריקות (*וו-ווי*). מנגד, הריקות (*וו-ווי*) היא צורה (טקסים, פרקטיקות גופניות). הוא מפרש את ה*טבע* הדאויסטי כ[טבע בודהה](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/יסודות#טבע-בודהה). הזן יוצר מסורת שהיא מאוד מאוד נוקשה - אבל מטרתה היא לחזור למצב הטבעי, ולשחרר. הרעיונות האלה חיים ביחד, אבל תמיד תחת איזשהו מתח - ולא תמיד מסתדרים באופן מושלם. מכאן מגיע התכסיס האכזרי של מורי זן - כשהתלמיד מגיע עם צורה, הוא יקבל ריקות; כשהוא מגיע עם ריקות, הוא יקבל צורה. 
 
-## מילים מטורפות
+###מילים מטורפות
 
 הזן לקח מהדאויזם את הרעיון של *מילים מטורפות* - 
 

פילוסופיה/בודהיזם/זן/פילוסופיה.md

@@ -19,7 +19,7 @@ dateCreated: 2024-05-23T10:45:38.248Z
 
 יחד, הם הגו כמה עקרונות מפתח -
 
-# עיקרון ההעברה הנפרדת
+##עיקרון ההעברה הנפרדת
 בבודהיזם יש שני סוגים של תורות: תורה כתובה - בסוטרות ובכתים - ותורה שבעל פה, שנובעת מההעברה הישירה, הגופנית, הרוחנית של הבודהה לתלמיד שלו, שהעביר את עצמו לתלמיד שלו, ולתלמיד שלו... מורי הזן זוכרים את השושלת שלהם - הם מדקלמים אותה מהבודהה על למורה של המורה שלהם[^1].  
 בודהידהרמה (מאה ה5-6 לפנה"ס) אומר שההעברה, מחוץ לתורה (הבודהיסטית) - 
 
@@ -38,7 +38,7 @@ dateCreated: 2024-05-23T10:45:38.248Z
 
 עם זאת, אין לפרש זאת כאילו אין לזן כתבים כלל - נהפוכו; לזן יש אולי הכי הרבה (שכותבים על למה הכתבים לא שווים כלום). הזן אומר - אל *תיצמדו* לכתבים; הכתבים הם רק מפות, כמו ה[דהארמות](/פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה). המפות חשובות - אך אין לא המציאות. 
 
-# החיבור בין ריקות וצורה
+##החיבור בין ריקות וצורה
 פילוסופיית הזן חיברה את עיקרון ה*Wu-Wei*[^3] - היעדר ההתכוונות, וה*Li* - הטקסטים. היעדר ההתכוונות היא ריקות - והריקות היא האמת, וגם הצורה - באיך שאני אוכל, מדבר, מתנהל בעולם, מודט - אין לריקות איך להתגלם אלא בתוך הצורה[^2].
 
 > דמיינו פסנתרנית קלאסית (ארז הציג את [יוג'ה וואנג](https://en.wikipedia.org/wiki/Yuja_Wang) האגדית) לעומת פסנתרן ג'אז. הפסנתרנית היא צורה; היא שולטת לחלוטין במוזיקה, בטונאליות, בדינאמיקה, במעברים. פנסתרן הג'ז הוא ריקות: הוא מאלתר בהתאם לרגע, אבל לא ברעש ובחוסר איזון, כמו ילד קטן ומתפרע - אלא בהרמוניה, בטבעיות. הנזיר הבודהיסטי, למשל, נמצא באמצע; הוא דוגל בטקסים ובהתנהגות נוקשה, שמבוצעים בטבעיות ובחן.  
@@ -46,7 +46,7 @@ dateCreated: 2024-05-23T10:45:38.248Z
 
 הטבע הוא דבר שניתן לעבד ולשנות, אך כדי להיות טבעי צריך לא להשתדל בכוח - אלא לזרום. הזן הוא איזון עדין בין השניים - לעבר המנוחה בתוך המאמץ.
 
-# ביקורת על מחשבה מושגית
+##ביקורת על מחשבה מושגית
 
 > If you stop conceptual thinking, and let go of its anxiety, then the Buddha will appear because mind is the Buddha
 
@@ -64,7 +64,7 @@ dateCreated: 2024-05-23T10:45:38.248Z
 המורה ירד מכיסאו אחז את הנזיר בצווארונו ואמר - *דבר! דבר!*
 הנזיר היסס, המורה דחף אותו הצידה ואמר - *איש האמת ללא תואר - איזה מנגב תחת נוצץ* וחזר לחדרו.
 
-# שכל וטבע בודהה
+##שכל וטבע בודהה
 הזן לוקח את המסורת הבודהיסטית לכדי קיצון: היא מכירה במסורת הבודהיסטית וחיובית כלפיה, אך מתקוממת כנגד ההיאחזות בה, כנגד הדוגמטיות.
 
 אחת מאגדות הזן מספרות על מאסטר זן ותלמידו שעומדים לחצות נהר שוצף בעונת המונסון היפנית. בהגיעם לשם, הם נתקלים בעלמת חן, תקועה באמצע ולא מצליחה לחצות. המאסטר, בלי לחשוב פעמיים, לוקח את הנערה ועוזר לה לחצות את הנהר, לזעזוע הרב של התלמיד. לאחר לבטים וחששות, התלמיד אומר למאסטר - *אסור לנו אפילו להסתכל על אישה, או לדבר איתה. איך יכולת לקחת אותה ככה?* המאסטר השיב - *אני השארתי את הנערה ליד הנהר, ו**אתה** לקחת אותה איתך*. זוהי, בתמצית, גישת הזן לחוקים; החוקים שם, ויש להחזיק בהם; אבל אסור להחזיק בהם בדוגמטיות, אלא בגמישות - אם הנערה צריכה עזרה, עזרו לה. המטרה היא ש*אנחנו* נשלוט בטקסים  - ב*לי* - ולא הטקסים בנו; החוקים והכלים הם בשבילנו, ולא כנגדנו.
@@ -83,7 +83,7 @@ nor pure, neither clamorous nor silent, neither old nor young, occupying no spac
 
 הכוונה היא לא אידיאליסטית - כמו של [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי) - אם כבר, יותר [פנמנולוגית](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח); המציאות היא כפי שהיא מציגה את עצמה. התודעה לא יכולה לראות את עצמה; הניסיון הזה נידון מראש לכישלון. 
 
-# התעוררות - מיידית, ספונטנית, שחרור ללא פחד
+##התעוררות - מיידית, ספונטנית, שחרור ללא פחד
 
 מסורת הזן תופסת את ההתעוררות כמידיית, ודורשת לנטוש את המחשבה של התעוררות, של נירוונה, של דרך שמובילה לשם - ודורשת פשוט להיות; התודעה מאירה את עצמה. ההתעוררות אינה דואלית; אין שום דבר *מעבר* לתודעה, *מעבר* לחוויה - היא לא דבר מה שיש להשיג.
 
@@ -101,7 +101,7 @@ nor pure, neither clamorous nor silent, neither old nor young, occupying no spac
 
 > People are afraid to empty their minds, fearing that they will fall into emptiness. What they don't understand is that their mind is emptiness!
 
-# הצבעה ישירה
+##הצבעה ישירה
 
 > The most basic Dharma is that there is no Dharma, even though this Dharma of no Dharma is clearly itself a Dharma. Altough we transmit this Dharma of no Dharma, how can a Dharma like this really be a Dharma?
 

פילוסופיה/בודהיזם/זן/שפה.md

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-06-27T10:29:41.628Z
 ---
 
-# שפה בעולם הזן
+##שפה בעולם הזן
 
 > [מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/rethinking_transcendence-_the_role_of_language_in_zen_experience.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת__שיעור_10.pdf)
 {.is-info}
@@ -21,7 +21,7 @@ dateCreated: 2024-06-27T10:29:41.628Z
 רייט חושב שהתפיסה האופיינית של המערב של הזן כהארה מעבר למילים היא שגויה. בכדי לגבש את התפיסה המערבית.
 
 
-## פרום
+###פרום
 
 רייט נעזר ב[אריך פרום](https://en.wikipedia.org/wiki/Erich_Fromm), פסיכואנליסיט שעסק גם בבודהיזם[^10] וניסח תפיסה עשירה של בודהיזם. לפי פרום, השפה היא *כלי שאנחנו בוחרים להפעיל*, ולא היבט מהותי של המציאות: איזשהו מסך על החוויה כפי שהיא באמת. דייל כופר בתפיסה הזו - הוא סבור שהשפה חיונית, ולא רק שהיא חיונית - היא כלי חיובי, ולא מכשול.
 
@@ -35,7 +35,7 @@ dateCreated: 2024-06-27T10:29:41.628Z
 citizen of the world, a cosmopolitan
 > *p.98*
 
-## קאסוליס
+###קאסוליס
 
 [קאסוליס](https://comparativestudies.osu.edu/people/kasulis.1), לעומת פרום, עובד מול כתבי המקור, ומציג גישה שונה ביחס לשפה בעולם הזן, מורכבת יותר. 
 
@@ -46,7 +46,7 @@ citizen of the world, a cosmopolitan
 > למשל, תחשבו על אסקימוסים - יש להם מאות מילים לשלג. בעולם שלהם, חשוב מאוד לדעת אם השלג כזה או השלג כזה. פה בארץ, אין שלג, וזה לא כזה מעניין. האסקימוסי שיבוא לפה לא יכול שלא לסווג שלג שימצא פה - תפיסת המציאות שלו כבר שונה. המתעורר יכול להשתחרר במידת-מה מהתפיסה הזו - השלג יכול להיות קרח למשקה, או שמיכה, או עוד כל מיני אפשרויות - אבל האפשרויות עצמן מותנות תרבותית: אדם מהג'ונגלים שמעולם לא ראה שלג לא זוכה לאפשרויות האלה.
 {.is-info}
 
-## המפנה הלשוני
+###המפנה הלשוני
 
 > ר' גם: [מבוא לפילוסופיה של הלשון](/פילוסופיה/לשון)
 {.is-success}
@@ -59,7 +59,7 @@ citizen of the world, a cosmopolitan
 
 לאור זאת, אומר רייט, איך אפשר לנתק את השפה מההארה? איך הבודהה והנזירים יכולים לחיות בעולם בלי השפה?
 
-## רייט
+###רייט
 
 ה*אני*, אומר רייט, מובנה מהחוויה הלשונית וההקשר התרבותי, הן במערב והן במסורת הזן. הכוח של מסורת הזן, הוא סבור, הוא גילום התפיסה הזו, אידאל הזן, עד הסוף, ולא התעלות מעבר לה: הזן, כמו שאר התפיסות, היא תפיסה מושגית. במובן הזה, התעוררות זן היא לימוד שפה, שמעצבת תפיסת עולם חדשה. מורה הזן הוא לא מי ששכח את השפה: הוא מומחה של השפה, שפת הזן. בתמצית, רייט אומר ש-  
 

פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה.md

@@ -25,7 +25,7 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 
 [^0]: כל כסות של בודהיזם בהודו היא אשליה - פליטים טיבטיים ותופעות מודרניות, ולא שריד היסטורי אמיתי.
 
-# תפיסת הריקות
+##תפיסת הריקות
 
 > [טקסט - שירת השורש של דרך האמצע](/פילוסופיה/בודהיזם/שולמן_שירתהשורש.pdf)
 {.is-info}
@@ -131,13 +131,13 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 [^12]: *מהות* היא מילת המפתח: אנחנו לא שואלים איך נוצרים דפים מעץ, אלא איך דברים עם מהות מסוימת מתחברים עם דברים עם מהות שונה לגמרי (כמו רוח ונפש - הבעיה הפסיכופיזית).
 [^13]: ארז מושל את זה לסימנים בווייז - ציור של עיגול הוא כיכר; כולנו מבינים שלא ככה הוא נראה, אבל זה משרת אותנו. אם נחשוב שהעיגול הזה, כפי שהוא מוצג, *הוא* כיכר באמת - אנחנו בבעיה.
 
-## כשל הסיבתיות
+###כשל הסיבתיות
 
 מכל אלו עולה כי הסיבתיות היא מושג בעייתי, שאנחנו לא ממש יכולים לבסס. סיבה ותוצאה, שני פרדיקטים בסיסיים כל כך של המחשבה שלנו, לא ממש יכולים להתקיים: אם יש תוצאה, הרי שאין סיבה; אנחנו רואים סיבה ותוצאה ביחד - ולא על ציר הזמן.
 
 נניח ואנחנו שותלים זרע, שאנו יודעים שיגדל לעץ. הזרע יצמח לאט מאוד - ואנחנו נסיק שהוא סיבת העץ. אבל באיזשהו אופן, אנחנו רואים את הנולד: אנחנו יודעים מיד שהזרע הזה יהיה לעץ. אבל האם המסקנה הזו מבוססת? איך אנחנו *יודעים* שהזרע הזה יגדל לעץ? אנחנו יכולים לנחש ניחוש סטטיסטי - אבל אנחנו לא באמת *רואים* את הסיבה והתוצאה - היא תהליך שקיים רק אצלנו בראש - ולא במציאות; כך עולה מהניתוח הלוגי[^14].
 
-## כנגד הבודהיזם
+###כנגד הבודהיזם
 עד כה, נגרג'ונה התייחס לאנשים שאינם בודהיסטים - שדוגלים ב[אטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן#אטמן) - שיש מהות עצמית, שיש *אני*, שיש אמת.  כעת, הוא משיב לבודהיזם.
 
 הוא מתנגד לעיקרון הבודהיסטי הבסיסי ביותר, מפי בודהה:
@@ -237,17 +237,17 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 > ר' גם - סוטרת *לב החוכמה השלמה*
 {.success}
 
-## משמעות הריקות
-### אונטולוגיה
+###משמעות הריקות
+####אונטולוגיה
 הריקות היא התקפה על כל אפשרות של אונטולוגיה. אין לנו אפשרות להגיד מה טבע המציאות - כי למציאות אין טבע.
 
-### אפיסטמולוגיה
+####אפיסטמולוגיה
 אין לנו דרך להכיר את העולם מעבר למוסכמות שלנו על העולם[^17]; מה שיש לנו הוא רק מפה. אפשר וראוי לחדד את המפה הזו - אבל היא רק מפה, ואין לנו דבר מעבר לה.
 
-### שפה
+####שפה
 תשכחו מזה; השפה לא תוביל אתכם לשום הבנה אמיתית של המציאות. 
 
-### מיסטיקה\מדיטציה
+####מיסטיקה\מדיטציה
 הבודהיזם התפזר לכל עבר אחרי הריקות. אחת הפשרות היא שישנה רק התודעה. *מה אם בעצם אין מציאות בכלל - אלא רק תודעה?* הסיבתיות אינה סיבתיות בעולם - אלא סיבתיות תודעתית. זוהי אסכולת ה*יוגהצ'ארה*. ממנה עולה כי הרעיון שיש הבדל בין המציאות לתודעה שגוי - ולכן, באיזשהו מקום, אנחנו *יכולים* לדעת את המציאות - כי אין מלכתחילה הפרדה. אלו ההוגים שמבקשים לשמר את המפות המדיטטיביות - בכך שהם שוללים את המעמד החומרי של הדהארמות, אבל מכוננים את המעמד הרוחני שלהן[^18].
 
 תפיסות אחרות - כמו הזן או הבודהיזם הטיבטי - מרימות ידיים בשלב זה ונסוגות למדיטציה. אלו גישות לא-דואליות[^19]. נגרג'ונה לשיטתן כיסח את הפילוסופיה - ואין טעם להמשיך בהתפלספות - רק בטיפוח הנפשי. התפיסות האלו קובעות כי בעצם כל מחשבה רציונליות, בהיותה השקפה, תגרור אותנו לסתירה. חלקן מנסות ליישב את המציאות כנטולת אובייקטים וסובייקטים, ומכוננות סוג של מציאות תודעתית אחת; חלקן זונחות את הפילוסופיה לגמרי, ומתמידות במדיטציה ממקום לא-רציונלי.

פילוסופיה/בודהיזם/מותנית.md

@@ -52,7 +52,7 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
 
 
 
-## 12 החוליות
+###12 החוליות
 
 בקצה הגלגל, ישנם 12 דמויות:
 - איש עיוור, המייצג את הבורות[^5]
@@ -90,12 +90,12 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
 זוהי התפיסה הבודהיסטית - ללא חופש רצון מוחלט, וללא דטרמינזם מוחלט. בכל פעם שאנו נפגשים עם המציאות, יש לנו רגע של שליטה איך לפגוש אותה - ולהפוך נסיבות פחות טובות ליותר טובות. לא מושלמות, ולא תמיד - אבל גם לא בכפיפות נוקשה ומוחלטת ליקום. בתמצית, *אתה יכול לעשות הרבה - עם מה שיש לך*.
 
 
-### בורות avijjā
+####בורות avijjā
 הבודהיזם מייחס את מקור כל הבעיות מראיה לקויה של המציאות - בורות. הבורות הבודהיסטית אינה היעדר מידע, אלא תפיסות שגויות המושרשות בנו שעלינו לעקור באמצעות תובנה מדיטטביתית. הבורות היא לרוב תחילת התהליך, אך גם היא מותנית - הבודהיזם אינו טוען ל*חטא קדמון*[^2] - אלא שהבורות הזו נוצרת כל פעם מחדש.
 
 משום שהיא מותנית, ניתן לסלק אותה.
 
-### דפוסים נפשיים sankhāra
+####דפוסים נפשיים sankhāra
 זוהי אחת מחמשת הסקנדות. התודעה שלך מותנית מכורח הבורות שלך, וחוויות המציאות שלך, ומשפיעה על איך שתפעל בעולם. ההתניות האלו אינן רעות או טובות, אבל הן משפיעות עלינו מתחת לפני השטח, מבלי שאנו מכירים בהן. עלינו להיות מודעים להתניות האלה, וכיצד הן משפעלות אותנו - וכך לנטרל אותן: לא הן יקבעו את האופן שאנו מגיבים.
 
 
@@ -106,7 +106,7 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
 [^5]: ההיפך מהבורות הבודהיסטית אינו אמת, שהבודהיזם לא מתיימר אליה, אלא החוכמה - אותם הדברים שמובילים לשחרור.
 [^6]: ראשונות שרירותית - אין למעגל הזה *סדר* בבודהיזם.
 
-### 12 החוליות כדרך אמצע
+####12 החוליות כדרך אמצע
 
 > Kassapa, \[if one thinks,\], *The one who does an action is the same as the one who experiences,*, \[then one asserts\] with reference to one existing from the beginning: *dukkha is created by oneself*. When one asserts thus, this amount to the eternalism. But, Kassapa, \[if one things,\] *The one who does an action is different from the one who experiences*, \[then one asserts\] with reference to one stricken by feeling: *dukkha is created by another*. When one asserts thus, this amount to the annihilationnism. Without veerting to either of these extremes, the Tathagata teaches Dhamma by the middle: Conditioned by igonrace are constructing activities
 

פילוסופיה/בודהיזם/קיום.md

@@ -16,7 +16,7 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
 
 - כל הדברים הם סבל - דוקהה
 
-# התהוות מותנית
+##התהוות מותנית
 
 > כאשר ההוא קיים - זה קיים; משום שההוא נוצר זה נוצר. אם ההוא לא היה נוצר - זה היה לא נוצר
 
@@ -57,7 +57,7 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
 
 ראו את המנדלה הזו, המייצגת את ששת העולמות הבודהיסטית. במרכזה, התרנגול, הנחש והחזיר - המייצגים את התאווה, הרצון הרע והאשליה.  כל אחד מן העולמות מייצג מצב תודעתי מסוים. עולם בני האדם מלא בסבל, אבל גם באושר; עולם הרוחות הרעבות מלא בהשתוקקות בלתי מאוזנת[^3]; עולם הגיהנום, המורכב משמונה סוגים של גהנומים, כשכל אחד הוא סבל מסוג אחר; מישור החיות, שמלא רק בצורך לאכול והפחד להיטרף; עולם האלים-למחצה, שבו כולם עשירים, טובים ומלאי טוב, אבל לעד אינם מרוצים, ותאווים לעוד ועוד כוח; ולבסוף, עולם האלים, הטוב באופן מוחלט. 
 
-## 12 החוליות
+###12 החוליות
 
 בקצה הגלגל, ישנם 12 דמויות:
 - איש עיוור, המייצג את הבורות[^5]
@@ -95,23 +95,23 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
 זוהי התפיסה הבודהיסטית - ללא חופש רצון מוחלט, וללא דטרמינזם מוחלט. בכל פעם שאנו נפגשים עם המציאות, יש לנו רגע של שליטה איך לפגוש אותה - ולהפוך נסיבות פחות טובות ליותר טובות. לא מושלמות, ולא תמיד - אבל גם לא בכפיפות נוקשה ומוחלטת ליקום. בתמצית, *אתה יכול לעשות הרבה - עם מה שיש לך*.
 
 
-### בורות avijjā
+####בורות avijjā
 הבודהיזם מייחס את מקור כל הבעיות מראיה לקויה של המציאות - בורות. הבורות הבודהיסטית אינה היעדר מידע, אלא תפיסות שגויות המושרשות בנו שעלינו לעקור באמצעות תובנה מדיטטביתית. הבורות היא לרוב תחילת התהליך, אך גם היא מותנית - הבודהיזם אינו טוען ל*חטא קדמון*[^2] - אלא שהבורות הזו נוצרת כל פעם מחדש.
 
 משום שהיא מותנית, ניתן לסלק אותה.
 
-### דפוסים נפשיים sankhāra
+####דפוסים נפשיים sankhāra
 זוהי אחת מחמשת הסקנדות. התודעה שלך מותנית מכורח הבורות שלך, וחוויות המציאות שלך, ומשפיעה על איך שתפעל בעולם. ההתניות האלו אינן רעות או טובות, אבל הן משפיעות עלינו מתחת לפני השטח, מבלי שאנו מכירים בהן. עלינו להיות מודעים להתניות האלה, וכיצד הן משפעלות אותנו - וכך לנטרל אותן: לא הן יקבעו את האופן שאנו מגיבים.
 
-### תודעה viññāna
+####תודעה viññāna
 
-### שם וצורה nāmarūpa 
+####שם וצורה nāmarūpa 
 
-### ששת החושים salāyatana
+####ששת החושים salāyatana
 
-### מגע phassa
+####מגע phassa
 
-### תחושות vedāna
+####תחושות vedāna
 
 [^1]: *Paticcasamuppāda* ("הנה התחלנו לקלל בסאנסקריט") - מקור מותנה, מצב נובע, Conditioned coarising
 [^2]: אם ישו לא היה מקריב את עצמנו, אם לא היה אל מיטיב, לא יכולנו לעשות דבר. הבודהיזם חושב אחרת.

פילוסופיה/דת/index.md

@@ -18,26 +18,25 @@ dateCreated: 2024-05-02T11:28:40.263Z
 > [מצגת](/פילוסופיה/דת/מצגת_שיעור_1_-_הקדמה.pptx)
 {.is-info}
 
-# תוכן העניינים
+##תוכן העניינים
 
-### 1. [מבוא]()
+####1. [מבוא]()
 
-### 2. [ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות)
+####2. [ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות)
 
-### 3. [בעיית הרוע](/פילוסופיה/דת/רוע)
+####3. [בעיית הרוע](/פילוסופיה/דת/רוע)
 
-### 4. [בעיית הריבוי הדתי](/פילוסופיה/דת/פלורליזם)
+####4. [בעיית הריבוי הדתי](/פילוסופיה/דת/פלורליזם)
 
-### 5. [חובת ההוכחה](/פילוסופיה/דת/חובה)
+####5. [חובת ההוכחה](/פילוסופיה/דת/חובה)
 
-### 6. [דת ללא ראיות](/פילוסופיה/דת/אמונה)
+####6. [דת ללא ראיות](/פילוסופיה/דת/אמונה)
 
-### 7. [שפה דתית](/פילוסופיה/דת/שפה)
-
-![_tui5618.jpg](/פילוסופיה/דת/_tui5618.jpg)
+####7. [שפה דתית](/פילוסופיה/דת/שפה)
 
 
-# מה זה פילוסופיה של הדת?
+
+##מה זה פילוסופיה של הדת?
 
 **פילוסופיה של הדת** היא (תדהמה) ענף פילוסופי שעוסק בשאלות אודות דת.
 
@@ -62,7 +61,7 @@ dateCreated: 2024-05-02T11:28:40.263Z
 הפילוסופיה של הדת מנסה לברר האם קיים אלוהים בהוכחות כאלו ואחרות, שלילת קיום האלוהים בהוכחות כאלו ואחרות[^1]. בניגוד למה שאנחנו נוטים לחשוב, זה עדיין נושא לוהט לכאן ולכאן - ולא רק בהקשרים דתיים, אלא גם בהקשרים אקדמיים. התחום עוסק גם בבעיית הרוע (אם יש אלוהים, איך הוא מאפשר רוע), בפלורליזם דתי (אם יש כל כך הרבה דתות, למה שדווקא שלך תהיה צודקת?), ו[*התער של אוקהאם*](/פילוסופיה/נוצרית/אוקהם). הפילוסופיה של הדת מנסה גם להבין האם כדאי בכלל להאמין בדת[^4], ולהצדיק או לדחות את עצם השאלה. ולבסוף, הפילוסופיה של הדת מנסה להבין את טיבם של ההיגדים הדתיים והשפה הדתית - האם אילו טענות, מבעים, או משהו אחר?
 
 
-# למה לעסוק בפילוסופיה של הדת?
+##למה לעסוק בפילוסופיה של הדת?
 ובכל זאת, למה בכלל להתעסק בזה? יש אלוהים, אין אלוהים, מה אכפת לי? פרידריך ניטשה, אתאיסט אדוק, מדבר על כך בקטע מפורסם:
 
 > האיש המשוגע, - האם לא שמעתם על המשוגע ההוא, שבוקר נהיר אחד הדליק פנס, רץ אל השוק וצעק בלי הרף: "אני מחפש את אלוהים! אני מחפש את אלוהים" מאחר שבאותה שעה דווקא נאספו שם רבים מהללו שאינם מאמינים באלוהים, עורר האיש צחוק גדול. האם הלך לאיבוד שאל אחד מהם. ואולי תעה בדרך כילד? שאל אחר. ואולי הוא מתחבא מפחד מפנינו? אולי עלה על סיפונה של אונייה! היגר? - כך צעקו וצחקו כולם יחלד בערבוביה. המשוגע קפץ והתערב ביניהם ונקב אותם במבטיו, "היכן נעלם אלוהים" קרא, "אני אגיד להם היכן. הרגנו אותו - אתם ואני! כולנו רוצחיו אבל איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מי נתן לנו את הספוג למחות בו את האופק מקצה ועד קצה? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמשה? לאן היא נעה עכשיו? לאן נעים אנו? הלאה מן הממשיות כולן? אין אנו צונחים מטה מטה? ואחרוה והצידה ולפנים - לכל עבר? היש עדיין למעלה ולמטה? האין אנו תועים כבתוהו אינסופי? האין החלל הריק נושף עלינו? האם לא נהיה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן? עוד ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהריים? האם עדיין איננו שומעים כלל את שאון הקברנים הקוברים את אלוהים? האם עדיין איננו מריחים כלל את הריקבון האלוהי? - גם אלים נרקבים! ואלוהים מת! מת ולא יחיה עוד! ואנחנו הרגנו אותו! במה נתנחם, רוצחים בני רוצחים שכמונו? הקדוש והאדיר מכל מה שהיה בעולם עד כה שתת דם למוות תחת סכינינו – מי ימחה את הדם הזה מעלינו? היכן המים שיטהרונו? אילו טקסי כפרה, אילו משחקים קדושים יהיה עלינו להמציא? האין גודל המעשה הזה גדול לנו מידי? האין אנו עצמנו חייבים להיות לאלים, ולו כדי להראות ראויים לו? מדוע עוד לא נעשה מעשה גדול מזה – וכל מי שייוולד אחרינו יהיה שייך, מכוח המעשה הזה, להיסטוריה נעלה מכל היסטוריה שהיתה עד כה!" כאן השתתק האיש המשוגע ושב והתבונן במאזיניו: גם הם שתקו והסתכלו בו תוהים ובוהים. לבסוף השליך את פנסו ארצה, והפנס התנפץ לרסיסים וכבה. ואז אמר: "הקדמתי לבוא, עוד לא בא זמני. המאורע הכביר הזה עודנו בדרך, נודד – בני-האדם עדיין לא שמעו את שמעו. הברק והרעם צריכים זמן, אור הכוכבים צריך זמן, מעשים, אף לאחר שנעשו, צריכים זמן כדי להיראות ולהישמע. המעשה הזה עודנו רחוק מהם יותר מן הרחוקים שבכוכבים – ואף-על-פי-כן הלוא עשוהו!" – ועוד מספרים, שבאותו יום עצמו התפרץ האיש המשוגע לכנסיות אחדות והתחיל מתפלל בהן את תפילת האשכבה לאלוהים. וכאשר הוציאוהו החוצה ותבעו ממנו הסברים, לא היה בפיו אלא מענה אחד שוב ושוב: "הרי הכנסיות האלה, מה הן עכשיו עוד אם לא קבריו ומצבותיו של אלוהים?
@@ -88,4 +87,4 @@ dateCreated: 2024-05-02T11:28:40.263Z
 [^1]: להוכיח *שאין* אלוהים הרבה הרבה יותר קשה - כמו שאומרים במשפטים, *לך תוכיח שאין לך אחות*, או כמו שאומרים שליחים של וולט, *לך תוכיח שלא קיבלת*. לפיכך, יש פחות הוכחות כאלו.
 [^2]: נעם מספק על גרפיטי אקראי בעמק המעיינות: "ניטשה מת (אלוהים)". אלוהים כנראה לא כתב אותו.
 [^3]: מעניין לשים לב שניטשה, על אף שלא כותב כאן טענות פילוסופיות - הוא לא *מוכיח* שאין אלוהים - הוביל לחילון הרבה יותר נרחב מהוגים כמו [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) או רוברט נוזיק, שטענו טיעונים כנגדו. ניטשה לא מגחיך או מקטין את הדת - נהפוכו: הוא מציג את הדת כהגיונית, מרכזית וחשובה, ומבכה אותה.
-[^4]: השאלה הזו מעצבנת - *מה אני בא לעשות לך קיצי בגב? מה זה מה כדאי? תאמין במה שנכון!* - אבל הוגים מסוימים, כמו וויליאם ג'יימס ופאסקל, מנסים להצדיק את השאלה ואת עצם האמונה בדת אפילו בלי ראיות - ואפילו שהאמונה הזו היא הדת ממש.
+[^4]: השאלה הזו מעצבנת - *מה אני בא לעשות לך קיצי בגב? מה זה מה כדאי? תאמין במה שנכון!* - אבל הוגים מסוימים, כמו וויליאם ג'יימס ופאסקל, מנסים להצדיק את השאלה ואת עצם האמונה בדת אפילו בלי ראיות - ואפילו שהאמונה הזו היא הדת ממש.

פילוסופיה/דת/אמונה.md

@@ -16,7 +16,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
 
 הכיוון הזה מושך במיוחד ב200 שנים האחריות, שהדיון סביב הוכחת האל הגיע לשיא ואיתו למבוי סתום. 
 
-# ההימור של פסקל
+##ההימור של פסקל
 > [טקסט (ההימור של פסקל)](/פילוסופיה/דת/ההימור_של_פסקל_-_עברית.pdf)
 {.is-info}
 
@@ -35,7 +35,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
 
 ההימור של פסקל מבוסס רק על זה שיש סיכוי **כלשהו** - קטן ככל שיהיה - שיש אלוהים. הוא נסוב סביב הכדאיות של האמונה ב*קיום* אלוהים, לא בקיום ממש - הוא לא שואל *מה הסיכוי שיש אלוהים* אלא *מה הסיכוי שכדאי לי להאמין באלוהים* - שאלה מוסרית ולא אונטולוגית.
 
-## ביקורות
+###ביקורות
 
 ההימור של פסקל עצבן הרבה אנשים והרבה פילוסופים.
 
@@ -59,7 +59,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
 
 > כן, אבל ידי כפותות ופי אילם: מכריחים אותי להמר, ואין אני בן חורין; אין מפתחים את מוסרותי. ואני עשוי בצורה כזו שלא אדע להאמין. מה אוכל אפוא לעשות?'' – נכון הדבר. מכל מקום דע והבן: מאחר שתבונתך ממריצה אותך להאמין, ועם זה אינך מסוגל לכך, הרי לא בא חוסר-יכולתך להאמין אלא בעטיין של היפעלויותיך. הווי עמל אפוא לשכנע את עצמך לא על-ידי ריבוי הראיות למציאות האל, אלא על ידי הדברת היפעלויותיך. חפצך להתקדם לקראת האמונה, ואינך יודע הדרך אליה; חפצך להתרפא מחוסר האמונה, ואתה מבקש את התרופה לכך. למד לקח מבני-אדם שהיו כפותים כמוך ושמהמרים עתה על כל אשר להם; הם יודעים את הדרך שהיית חפץ ללכת בה, ונתרפאו מאותו חולי שחפצך להתרפא ממנו. עשה כמו שהתחילו הם: בכל דבר נהגו הם כאילו היו מאמינים, הוזו במי קודש, שמעו את הרינה ואל התפילה, וכו'. בדרך הטבע יעורר הדבר הזה אמונה בלבך ויתמימך
 
-# העמדה הראייתית
+##העמדה הראייתית
 
 >  [טקסט (קליפורד)](/פילוסופיה/דת/clifford_-_the_ethics_of_belief.pdf)
 {.is-info}
@@ -80,7 +80,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
 
 העמדה הזו היא קונצנזוס מוחלט - נראה שאי אפשר לתקוף אותה. אז אחרי קליפורד, מלא פילוסופים תקפו אותה.
 
-# הרצון להאמין
+##הרצון להאמין
 
 > [טקסט (ג'יימס)](/פילוסופיה/דת/הרצון_להאמין_ויליאם_גיימס.pdf)
 {.is-info}
@@ -116,14 +116,14 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
 > ג'יימס **לא טוען לאמונה בניגוד לראיות** - יש ראיות חזקות לצד אחד ולא לשני, ג'יימס לא יגיד לך להאמין - הוא מדבר רק על מצבי דילמה (אחרת הברירה לא חיה).
 {.is-danger}
 
-# ההצדקה לאמונה
+##ההצדקה לאמונה
 
 > [מצגת](/פילוסופיה/דת/מצגת_שיעור_9_-_דת_ללא_ראיות-_חלק_ב_-_פלנטינגה.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/דת/plantinga_(2015)_warranted_belief_in_god.pdf), [טקסט](/פילוסופיה/דת/reason_and_belief_in_god.pdf), [סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=lro05RvPMkE)
 {.is-info}
 
 [**אלווין פלנטינגה**](https://en.wikipedia.org/wiki/Alvin_Plantinga), כמו פסקל וג'יימס טוען בעד דת ללא-ראיות - אך במקום להתמקד בלמה *כדאי* להאמין, הוא כותב למה *מוצדק* להאמין. לטענתו, אין ביקורת אפיסטמית מוצקה לאדם המאמין ללא ראיות.
 
-## פלנטינגה
+###פלנטינגה
 
 אלווין פלנטינגה פעל בעיקר בסוף המאה ה20, והוא ייסד הלכה למעשה את הפילוסופיה האנליטית של הדת. פלנטינגה הוא פילוסוף אנליטי אדוק, ובוחן את הפילוסופיה של הדת - שנתפסה עד אז כמגוחכת וחובבנית - דרך הצהר הזה, של הלוגיקה והטיעונים הקרים והקשים.  
 
@@ -133,7 +133,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
 
 המטרה של פנטינגה היא לא להוכיח את קיום אלוהים - הוא מאמין ללא ראיות, כמו שנראה - אלא להפיל את כל הראייות לאי-קיום אלוהים.
 
-## האתגר הראייתי
+###האתגר הראייתי
 
 כאמור, [**העמדה הראייתית**](#העמדה-הראייתית) מבוססת אך ורק על ראיות, ולהיות מותאמת לעוצמת הראיות.  או במילים אחרות: אין זה מוצדק לאחוז באמונה בעוצמה מסוימת, בלא ראיות מספיקות.  העמדה הזו מבקרת את הדת:
 
@@ -144,7 +144,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
 רוב הפילוסופים (והתיאולוגים) קיבלו את 1 ולכן ניסו לדחות את 2. המטרה של פלנטינגה היא לתקוף את הנחה 1:  גם אם *אין* ראיות, מוצדק להאמין באלוהים[^9].
 
 
-## יסודנות
+###יסודנות
 
 מה המבנה של ההאמנות שלנו? יש שתי גישות:
 
@@ -159,13 +159,13 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
 זו עמדה של הפילוסופיה האנליטית במאה ה20, במיוחד בידי [קויין וויטגנשטיין](/פילוסופיה/לשון/קריפקנשטיין), לפיה אמונה רודפת אמונה רודפת אמונה, במעגל. 
 
 
-### תכונות האמנות במבנה יסודני
+####תכונות האמנות במבנה יסודני
 
 בתוך מבנה יסודני, האמנה יכולה להיות יסודית או לא יסודית, או יותר יסודית ופחות יסודית. מה יקרה לשאר ההאמנות אם ההאמנה הזו תיפול? העוצמה והמיקום של ההאמנה במבנה ישפיעו על זה מאוד.
 
 יסודי הוא בינארי: או שהאמנה יסודית או שלו. לעומת זאת, העומק והעוצמה הם רצף: אני *ממש ממש בטוח* שהיה נפוליאון (עוצמה גבוהה), אבל זו לא אמונה מאוד עמוקה - לא יטלטל אותי לגלות שלא היה נפוליאון.
 
-### יסודנות קלאסית
+####יסודנות קלאסית
 
 פלנטינגה שם את [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), [אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) ו[אנסלם](/פילוסופיה/נוצרית/אנסלם) באותה הסירה, אותה מכנה *יסודנות הקלאסית*, שאומרת ש
 
@@ -194,12 +194,12 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
 
 הביקורת של היסודנית הקלאסית כנגד האלוהים היא שהאמונה באלוהים אינה עונה לקריטריונים האלה. 
 
-## אפיסטמולוגיה רפורמיסטית
+###אפיסטמולוגיה רפורמיסטית
 
 וכאן נכנס פלנטינגה. איך תוקפים יסודנות קלאסית?
 
 
-### העמדה הרפורמיסטית
+####העמדה הרפורמיסטית
 
 פלנטינגה הוא [קלוויניסט](https://en.wikipedia.org/wiki/Calvinism), תת-זרם של הנצרות ה[פרוטסטנטית](/פילוסופיה/נוצרית#הפיצול-הפרוטסטנטי). קלווין חושב שזה פסול להסתמך על [ראיות לקיום אלוהים](/פילוסופיה/דת/ראיות). פלנטינגה מפנה לציטוט - 
 
@@ -215,7 +215,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
 
 זה הרקע התיאולוגי שעליו פלנטינגה פועל.
 
-### דחיית היסודנות הקלאסית
+####דחיית היסודנות הקלאסית
 
 למה שנדחה את היסודנות הקלאסית? פלנטינגה כותב - 
 
@@ -238,7 +238,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
 
 > הקריטריון ליסודיות-כיאות חייב להיבנות מלטה-למעלה ולא להפך. אסור להגיע אליו מתוך מחשבה טהורה אלא על ידי בחינה של הדוגמאות הרלוונטיות
 
-## אלוהים ונפשות אחרות
+###אלוהים ונפשות אחרות
 
 בספרו [^10][God and Other Minds](https://en.wikipedia.org/wiki/God_and_Other_Minds), שבסיומו פלנטינגה אומר:
 
@@ -261,9 +261,9 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
 
 - Warrent
 
-## ביקורות
+###ביקורות
 
-### הדלעת האדירה
+####הדלעת האדירה
 
 אז עכשיו, הכל יכול להיות בסיסי? אני יכול להאמין באופן בסיסי בכל מה שאני רוצה? זו תהיה עמדה מגוחכת.
 
@@ -271,7 +271,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
 >
 > ברור שלא. לפי האפיסטמולוג-הרפורמטור \[פלנטינגה\], בתנאים מסוימים אמונות מסוימות הן יסודיות-כיאות; אותן אמונות עצמן יכולות שלא להיות יסודיות-כיאות תחת תנאים אחרים. נניח שאני מאמין שאני רואה עץ: אמונה זו היא יסודית-כיאות בתנאים אותן קשה לתאר במדויק אך כאלו הכוללים דבר מה מסוים הנראה בפניי בעל מאפיינים מסוימים. אותה האמונה עצמה איננה בסיסית כיאות במקרה בו אני יודע שאני יושב בחדרי, שומע מוזיקה ועוצם את עיני. טענתו של האפיסטמולוג-הרפורמטור היא שישנם תנאים מסוימים, אשר לרוב מתקיימים, בהם האמונה באלוהים הינה יסודית-כיאות; אך איזו סיבה יש לחשוב שדבר זה מחייב אותו לעמדה לפיה כל אמונה היא יסודית כיאות ב**כל** מצב?...  האם זה רק מכיוון שהוא דוחה את הקריטריון ליסודיות-כיאות אותו סיפק היסודני-הקלאסי? אך למה שדבר כזה יחייב אותו לעמדה כזו סובלנית ובלתי רציונלית? 
 
-### פידאיזם
+####פידאיזם
 
 **פידאיזם** היא העמדה שהתבונה סותרת את הדת, ואף-על-פי-כן צריך להחזיק בדת. פידאיזם מודרני מרוכך יותר - הוא טוען שלאדם הדתי ולאדם הלא-דתי (המצדד בתבונה בלבד) אין קריטריון לדבר זה עם זה. פלנטינגה עונה על זה - 
 

פילוסופיה/דת/חובה.md

@@ -32,7 +32,7 @@ dateCreated: 2024-06-13T11:30:16.991Z
 כמו כן, *אתאיזם* (פוזיטיבי) הוא טענה חיובית, בדיוק כמו תאיזם - ולכן, גם הוא צריך טענה חיובית, ולא רק ספקנות כמו *א-תאיזם* (שלילי).
 
 
-# התער של אוקאם
+##התער של אוקאם
 התער של [אוקאם](/פילוסופיה/נוצרית/אוקהם), עיקרון מפתח באפיסטמולוגיה, קובע -
 
 > אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך
@@ -46,7 +46,7 @@ dateCreated: 2024-06-13T11:30:16.991Z
 
 אבל, האם אנחנו בכלל במצב להשתמש בתער של אוקאם - תיקו ראייתי כזה? הרי, אם אחת מהעמדות עם ראיות חזקות יותר, התער של אוקאם לא רלוונטי.
 
-# היעדר ראיות כראיה להיעדר?
+##היעדר ראיות כראיה להיעדר?
 >  [מאמר (Van Inwagen)](/פילוסופיה/דת/van_inwagen_-_russells_teapot.pdf)
 {.is-info}
 
@@ -73,7 +73,7 @@ dateCreated: 2024-06-13T11:30:16.991Z
 
 אם נקבל את *התער של אוקאם*, ונצליח להצדיק את הדברים כפי שהם *בלי לגרור פנימה את אלוהים* - הרי שעלינו לבחור באתאיזם.
 
-## התגובה של ואן-אינווגן
+###התגובה של ואן-אינווגן
 
 > There is a serious defect in this argument… It is this: there are all sorts of reasons to believe that there is no Santa Claus—and no Great Pumpkin and no invisible flying Spaghetti Monster, either 
 
@@ -89,7 +89,7 @@ dateCreated: 2024-06-13T11:30:16.991Z
 
 המקרה של אלוהים מוזר, כי אין לנו ידע מוקדם לגביו - כמו קנקני תה, ספגטי או פילים. לכן, נקודת הפתיחה היא אגנוסטית - לא פגשנו אלוהימים, ולכן אין לנו ידע להתחיל ממנו עליהם.
 
-# עקרון האדישות
+##עקרון האדישות
 [Richard Swinburne](https://en.wikipedia.org/wiki/Richard_Swinburne) אומר - 
 > בהינתן ויש לך מרחב אפשרויות, בהיעדר סיבה להעדיף אפשרות אחת על פני האחרות, יש לתת לכל האפשרויות סיכוי זהה.
 {.info}
@@ -110,7 +110,7 @@ dateCreated: 2024-06-13T11:30:16.991Z
 בפועל, גם אם נקבל את העיקרון, היישום שלו *נורא* נדיר: כמה מצבים יש שבאמת אין לי מה לעדיף אפשרות אחת על פני אחרת?
 
 
-# Divine Hiddenness
+##Divine Hiddenness
 זהו טיעון פילוסופי חדש (!), שדומה ל[בעיית הרוע](/פילוסופיה/דת/רוע) אבל לא בדיוק. הוא אומר כך:
 
 1. ישנם אנשים אשר מסוגלים להאמין להאמין באלוהים ואף להיות בקשר אישי עימו, שלא באשמתם כלל, אין זה המצב. 

פילוסופיה/דת/מטלות/.~lock.מסכמת.docx#

@@ -0,0 +1 @@
+,shmick,Takahe,19.07.2024 10:30,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;

פילוסופיה/דת/פלורליזם.md

@@ -9,7 +9,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
 ---
 
 
-# בעיית הפלורליזם הדתי
+##בעיית הפלורליזם הדתי
 
 **פלורליזם** במובן הדתי הוא לא במובן של *הכלה*, אלא במובן של ריבוי - אם יש אלוהים, אך ייתכן שיש כל כך הרבה דתות וגרסאות שלו? פלנטינגה כותב - 
 
@@ -22,7 +22,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
 > בעיה עיקרית היא *מחלוקת עמיתים* - מצבים שבהם אין קונצנזוס. לפעמים, זה לא מעניין - כמו אם שואלים אנשים ברחוב *איזו תרופה תכריע מחלה נדירה*. אבל כשזה מגיע למומחים, כשאין הסכמה, זה בעייתי. בפילוסופיה המצב חמור במיוחד, ובפילוסופיה של הדת אפילו עוד יותר - אין שום הסכמה על כמעט כלום. **בעיית הפלורליזם הדתי** היא בעצם מקרה פרטי של הבעיה הזו, וככה נתייחס אליה.
 
 
-## כמה הקדמות
+###כמה הקדמות
 
 האם הדתות השונות סותרות זו את זו?
 זו הנחה בדיון, אבל היא אינה ברורה מאליה; דתות הן ברובן פרקטיקה, וסתירה מתרחשת בין טיעונים - לא פרקטיקות. אין *סתירה* בין ללכת לבית-כנסת לבין ללכת לכנסייה. *סתירה* של ממש היא סביב משהו שהדתות טוענות. ככל שדת נוטה לאוניברסליזם (כולם צריכים להיות בדת שלנו), היא נוטה יותר לסתירה, ובעצם בהפוך על הפוך ככל שדת יותר נוקשה (כמו היהדות) היא דווקא יותר פלורליטסית - אני אעשה את שלי ואתה את שלך[^15].
@@ -34,7 +34,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
 יש בבעייה גם היבט מוסרי, סביב הגאולה והאמונה. אם רק הדת שלי נכונה, והאמונה בה תציל אותי ואי-אמונה בה תגזור אחרים לגיהנום - בואנ'ה, למה האלוהים המניאק הזה מראה רק לנו את הדרך? לכל שאר האנשים לא מגיע להינצל גם? עד ממש לפני רגע, מלא אנשים בהודו ובאפריקה לא שמעו על הנצרות בכלל. גם הם ילכו לגיהנום? למה? לא היה להם סיכוי בכלל? זו בעיה שמטרידה גם עיניים דתיות - הכנסייה אפילו הצהירה בועידת הותיקן השנייה שאנשים כאלה עדיין יכולים להגיע לשערי גן העדן.
 
 
-# תגובות אפשריות
+##תגובות אפשריות
 
 - בלעדיות - רק דת אחת נכונה
 זו העמדה הדתית הכי קשה - יש עוד דתות? So what? שיאתגרו אותי - אני צודק!
@@ -61,7 +61,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
 > [סרטון]() של דוקינס
 {.is-success}
 
-# בלעדיות
+##בלעדיות
 
 - החזקה באמונה דתית מסוימת
 - מודעות לקיומם של דתות אחרות
@@ -70,7 +70,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
 - אמונה כי אין לך טיעון שישנע כל אדם הגון-אינטלקטואלית[^20]
 לכן המתמטיקאי  *גדל*, ברגע תגלית אי-השלמות, לא נחשב כאקסקלוסיביסט
 
-## אתגרים לבלעדיות דתית
+###אתגרים לבלעדיות דתית
 
 ישנם שני סוגי בעיות לעמדה הבלעדית:
 
@@ -83,12 +83,12 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
 > יש גם מצבי ביניים - שבהם אני מוצדק אפיסטמית להאמין במשהו, אבל לא נכון מוסרית להאמין בו; זה מצב מוזר, והוא עדיין לא פתור (*מה שאני עושה הוא הגיוני, אבל לא יפה*).
 {.is-warning}
 
-### אתגרים מוסריים
+####אתגרים מוסריים
 כנגד העמדה הבלעדית, פלנטינגה טוען כי העמדה היא עמדה **אימפריאליסטית** - שנכפתה במיסיונים ובכיבושים - וזה לא לעניין. אני יכול לנסות לשכנע אנשים, אבל לא להרביץ להם[^21]. אבל לא ברור שזו עמדה איומה מוסרית -  הרי הנוצרי שמנסה לנצר אותך או החב"דניק שמנסה להניח תפילין מחוץ לבסיס של נעם מנסים להציל אותך - האם זה כל כך נורא? אם הוא *לא* עושה את זה הוא סוג של מניאק![^23]. טיעון פנים-דתי אומר שכפייה לא משלימה את המטרה - אם הנחת תפילין בכפייה, זה בכלל לא ממלא את המצווה - לא עשית בזה שום דבר.
 
 האם באקסקלוסיביזם הוא אגוצנטרי\יהיר? זו האשמה נפוצה כנגד העמדה זו, לה פלנטינגה עונה - לא בהכרח[^22]; גם אם אתה ספקן או פלורליסט, אתה חושב שאתה צודק יותר מאחרים - האם זה לא יהיר גם? ברור שאתה חושב שאתה צודק - אם לא היית חושב ככה, היית מחזיק בעמדה של מישהו אחר. חוץ מזה, אומר פלנטינגה, אנחנו לא כל כך בוחרים במה להאמין - אם נרצה להאמין שהיום יום שישי (היום יום חמישי) או שמספר הכוכבים בשמיים הוא אי-זוגי (אחי, מאיפה לי?), בחיים לא נצליח - אז מה אנחנו רוצים מהאקסקוסיביזם הדתי?
 
-### אתגרים אפיסטמיים
+####אתגרים אפיסטמיים
 ישנם שלושה סוגים של אתגרים אפיסטמיים:
 
 - הצדקה
@@ -101,7 +101,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
 - ידע
 האם ניתן 'לעלות לכדי ידיעה' בכל הנוגע לאמונה בדת מסוימת בהינתן ריבוי דתות?
 
-#### הצדקה
+#####הצדקה
 ישנן שתי תפיסות של הצדקה:
 
 - תפיסה [דאונטולוגית](/פילוסופיה/אתיקה#הנחת-יסוד-למטאפיזיקה-מוסרית)
@@ -110,7 +110,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
 - דרישה לחוסר שרירותיות
 אמונה מוצדקת היא, בין השאר, אמונה לא שרירותית - הגעתי לשם בדרך מסוימת ולא סתם ככה. יש חובה אפיסטמית להתייחס למקרים דומים באופן דומה. פלנטינגה אומר - אקסקלוסיביסט לא חושב שמדובר ב'מקרים דומים' או שהאמונה שלו שרירותית. הוא רק חושב שהוא לא יכול לשכנע[^24]. (פלנטינגה חושב שזה המצב בהרבה מן האמונות המוסריות שלנו).
 
-#### רציונליות
+#####רציונליות
 ישנן חמש תפיסות של רציונליות:
 
 - אריסטוטלית
@@ -128,7 +128,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
 - Rationality as Sanity and Proper Function
 אדם רציונלי הוא אדם שהאמונות שלו מתגבשות באמצעות מנגנון שמתפקד כראוי. זה נושא מורכב שלא ממש ניכנס אליו.
 
-#### ידע
+#####ידע
 פלנטינגה מונה שלוש תפיסות של ידע:
 
 - קוהרנטיזם 
@@ -146,7 +146,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
 2. זה בבירור לא נכון. גם לא הייתי מאמין בתורת היחסות לולא הייתי נולד בזמן\מקום אחר. זה לא אומר שאני צריך להיות ספקן.
 
 
-# עמדות נוספות
+##עמדות נוספות
 - ג'ון היק -
 > ג'ון היק מציג עמדה נוספת באמצעות משל הודי. פיל מגיע להודו לאיזור שאין בו פילים - אף אחד לא ראה שם פיל. הפיל עומד בחדר חשוך וכולם ממששים אותו. אחד ממשש את החדק ויגיד, *הוא דומה לנחש*, ואחד אחר ימשש את הרגל ויגיד, *הוא דומה לבול עץ*, וכולי - כל אחד מהם תופס *משהו* מהפיל, אבל אף אחד לא מבין את כל הפיל.
 {.is-info}

פילוסופיה/דת/ראיות.md

@@ -38,10 +38,10 @@ dateCreated: 2024-05-09T11:27:06.000Z
 
 ועכשיו, צוללים.
 
-# הראייה הקוסמולוגית
+##הראייה הקוסמולוגית
 הוגים כמו [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס), [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) (הבולט מביניהם בתחום) וויליאם ראו (Rowe)[^3].
 
-## הגרסא הגרועה
+###הגרסא הגרועה
 גרסא פשוטה ודבילית של הטיעון:
 
 - לכל דבר יש סיבה ([עקרון הטעם המספיק](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה#עקרונות-השכילה-הסתירה-והטעם-המספיק) - יש סיבה שכך הוא ולא אחרת)
@@ -64,7 +64,7 @@ dateCreated: 2024-05-09T11:27:06.000Z
 
 איך אפשר להימנע מהמסקנה הצלועה הזו, ולפתור את הבעיה?
 
-## הגרסא הלא-גרועה
+###הגרסא הלא-גרועה
 ישנן שתי סוגים של עובדות - עובדות *קונטינגטניות* (אולי הברבור הזה שחור, אולי ורוד), ועובדות *הכרחיות* (כל רווק הוא לא נשוי - *אתה לא יכול לפגוש רווק נשוי במכולת*). אי אפשר לשאול *למה* רווק הוא לא נשוי - הוא פשוט לא, בהגדרה - לא צריך להסביר את זה.
 
 את ההנחה הראשונה ננסח כ:
@@ -80,7 +80,7 @@ dateCreated: 2024-05-09T11:27:06.000Z
 
 אבל יש פתח נוסף.
 
-## עקרון הטעם המספיק
+###עקרון הטעם המספיק
 
 [דיוויד יום](/פילוסופיה/חדשה/יום)[^5] אומר שעקרון הטעם המספיק נשען על *סיבתיות* - אבל אין לנו בכלל את הכוח להשתמש בסיבתיות כזו בדבר משהו שהוא *מחוץ למערכת*. אנחנו יודעים שלדברים פרטניים צריכה להיות סיבה למה הם כפי שהם, על סמך הניסיון. אבל להשליך את זה על משהו גדול כמו *המציאות*, *האל* - מה הניסיון שלנו שווה שם? מתוקף מה אנחנו משליכים את העקרון הזה לשם? איזה ניסיון יש לי על קיום היקום?
 
@@ -88,18 +88,18 @@ dateCreated: 2024-05-09T11:27:06.000Z
 
 רוב הראיות הקוסמולוגיות מקבלות את עקרון הטעם המספיק - ובאיזשהו מובן, נופלות על זה[^5].
 
-## הטיעון של Rowe
+###הטיעון של Rowe
 Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינסופית - בטענה של, אם לכל דבר יש סיבה - למה צריך להמשיך? דמיינו משהו כזה - 
 
 > מגיע בנאדם ושואל אתכם *איפה האוניברסיטה*. אתם הולכים ומראים לו - *הנה, פה בניין הסנאט, ופה בית הסטודנט, ופה בניין פסיכולוגיה, ופה הארומה ו...*. אם תראו לו הכל, למה לו לשאול - *איפה האוניברסיטה?*
 
-## נגד הפאטאליזם
+###נגד הפאטאליזם
 אם הסיבה הראשונית היא הכרחית, ויש ממנו סיבתות אחרות - הרי שגם ב' הכרחי, ואז בעצם כל השרשרת הכרחית. מאיפה הקונטינגניות? מאיפה לנו שהכל לא קבוע מראש באופן מוחלט, כגורל? העמדה שהכל הכרחי נקראת **פאטאליזם** - גרסא קשה של **דטרמיניזם** - והיא טוענת ש*ה כ ל* קבוע מראש.
 
 יש הוגים שמקבלים אותה - לרבות [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) ו[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) - אבל אין ספק שזו עמדה מפחידה, שהרבה פילוסופים רוצים להתפתל החוצה ממנה. 
 
 
-## המבנה הכללי
+###המבנה הכללי
 יש הרבה פלפולים לראיות כאלו, אבל הן בגדול נראות ככה:
 1. קיים דבר מה קונטינגנטי מסוג מסוים.
 2. גרסא כזו או אחרת של עיקרון הטעם המספיק (בטובות - גרסא מצומצמת[^7]) הדורשת שכל עובדה קונטינגנית מהסוג שהנחה (1) דיברה עליה דורשת הסבר.
@@ -107,7 +107,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
 4. מסקנה: אלוהים. הידד!
 
 
-# הראייה האונטולוגית
+##הראייה האונטולוגית
 [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) חשב שהראייה הקוסמולוגית חייבת להוכיח שיש בכלל דבר הכרחי במציאות. אבל אם יש ראיה כזו - בשביל מה אנחנו צריכים את הראיה הקוסמולוגית?
 
 הראייה הזו צצה קודם, אצל [אנסלם](/פילוסופיה/נוצרית/אנסלם) - קדוש נוצרי ש, בתמצית, התבאס שאין לו הוכחה טובה שיש אלוהים, ומתפלל ביער שאלוהים יגלה לו. והפלא ופלא - אלוהים אכן מגלה לו - את הראייה האונטולוגית. הראייה קובעת לא רק שאלוהים קיים, אלא שאלוהים *חייב להיות קיים* - היא א-פריורית, קרי, אינה נשענת על הניסיון: אם הבנת מה זה אלוהים, אתה חייב לקבל את אלוהים.
@@ -136,7 +136,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
 
 אבל מה זה *גדול יותר*? זה חורה לנו, וגם ל[דקארט, שבזז אותה](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#ההוכחה-האונטולוגית-היגיון-חמישי) והחליף את המילה *גדול* ב*מושלם*.
 
-## התגובה הראשונית של ראסל (וכולנו)
+###התגובה הראשונית של ראסל (וכולנו)
 
 ראסל אומר,
 > פשוט יותר להשתכנע שהטיעון שגוי מאשר למצוא היכן בדיוק נמצאת השגיאה.
@@ -167,7 +167,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
 
 אנסלם ואחריו דקארט טוענים ש*אלוהים* אני מבין, והוא מכיל בעצם המושג *קיים בהכרח*, בניגוד לאי, שלא חייב להיות *מושלם*. האי המושלם הוא מושג מומצא, בעוד שאלוהים הוא מושג טבעי.
 
-## התגובה של הובס (ואולי גם של אקווינס)
+###התגובה של הובס (ואולי גם של אקווינס)
 החברים האלו אומרים שאלוהים לא קיים בתפיסה - איך אני יכול לתפוס בכלל את אלוהים בראשי? הובס ו[אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) טוענים שהוא בכלל לא דבר נתפס - ואז ההוכחה בכלל לא מתניעה.
 
 יש כאן איזו כתישה - הובס אומר לאנסלם, *אתה לא יכול להעלות את זה על הדעת*, ואנסלם יגיד, *כן אני כן!* (או כמו שראסל אומר לכומר, שאומר שעולם בלי אלוהים לא יכול לעלות על הדעת, *אל תגיד לי מה אני יכול להעלות על הדעת!*).
@@ -175,20 +175,20 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
 אין ממש מוצא מהביקורת הזו - מי יודע מי צודק?
 
 
-## התגובה של קאנט (ונורמן מלקולם)
+###התגובה של קאנט (ונורמן מלקולם)
 
 קאנט אומר שקיום זו בכלל לא תכונה. ולכן ה*דבר המושלם ביותר* בכלל לא חייב לכלול אותה. הדרך הקלאסית להבין את זה זה שקאנט מייחס את הקיום כ*תכונה של תכונות* - כמו פרדיקט על משהו אחר - יש *משהו*, ו*גם* הוא קיים, לא רק *יש קיים* - מה זה *קיים* לבד? חייב להיות *משהו* קיים.
 
 המצדדים בהוכחה טוענים בפשטות שהביקורת של קאנט לא מפילה את הטיעון.
 
-## הביקורת של יום (וראסל)
+###הביקורת של יום (וראסל)
 יום אומר ש*אלוהים לא מוכיחים מהכורסא*. אתה רוצה להוכיח קיום? תוכיח קיום! תצביע לי על הדבר!
 
-## הטיעון האונטולוגי מאז ועד היום
+###הטיעון האונטולוגי מאז ועד היום
 המתמטיקאי גדל פיתח הוכחה מתמטית לקיום אלוהים, וכמובן שעדיין רבים עליה. ההוכחה הציתה את הטיעון המודלי לקיום אלוהים - שמתחולל בערך שבעים שנה ועדיין רץ ביתר שאת.
 
 
-# הראיה הטלאולוגית
+##הראיה הטלאולוגית
 > [מצגת](/פילוסופיה/דת/מצגת_שיעור_3_-_הראיה_הטלאולוגית.pptx), [טקסט (וייט)](/פילוסופיה/דת/white_(2015)_argument_from_fine_tuning.pdf), [טקסט (יום)](/פילוסופיה/דת/דוד_יום_דיאלוגים_על_הדת_הטבעית_פרקים_ב-ג.pdf)
 {.is-info}
 
@@ -211,7 +211,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
 
 הטיעון הזה נדמה כמשכנע ביותר, ומשך המוני בני אדם לאורך ההיסטוריה. 
 
-## איזה מן טיעון זה?
+###איזה מן טיעון זה?
 הטיעון הטלאולוגי הוא טיעון **אנלוגי** - העולם דומה לשעון; אם לשעון יש שען, לעולם חייב להיות יוצר.
 
 טיעונים באנלוגיה הם די חלשים, ככלל[^8]. אנחנו צריכים לעמוד על כך שהדימיון הוא במובנים הרלוונטיים, ולהצדיק בכלל את הפנייה למשהו אחר.
@@ -219,7 +219,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
 בנוסף, הטיעון נשען על **היסק להסבר הטוב ביותר** (טיעון אבודקטיבי[^1]) - אלו הראיות, וזה ההסבר הטוב ביותר להן. העולם הזה נראה מאוד מיוחד, יש לו כל מיני תכונות מיוחדות - הוא *דורש הסבר*[^9]. 
 
 
-## הביקורת של יום
+###הביקורת של יום
 ב*דיאלוגים על הדת*, כותב יום כנגד האנלוגיה - 
 
 > 	כאשר שני מינים של דברים נראו תמיד קשורים זה לזה, יכול אני, מתוך הרגל, להסיק את מציאותו של האחד כל אימת שאני רואה את מציאותו של האחר. ולזאת קורא אני טיעון מתוך ניסיון. אך כיצד אפשר לטעון טיעון שכזה לגבי דברים שהם, כפי שהינם במקרה הנוכחי, יחידים, בודדים, ללא הקבל או דמיון מיוחד, זאת קשה להסביר. כלום יש אדם, אשר בארשת רצינית יאמר לי, כי עולם מסודר מן ההכרח שיהא תוצאה של איזו מחשבה או אומנות בדומה לזו של אדם, מפני שיש לנו ניסיון מכך? כדי לוודא דרך מחשבה זו, צריך היה שיהא לנו ניסיון ממקורם של עולמות, ובשום פנים אין זה דיי אם ראינו אניות וערים, פרי אומנות ותכנון אנושיים...
@@ -248,7 +248,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
 
 ולמה לא, כמו ששעון דורש כמה יוצרים, אנחנו לא מניחים שישנם הרבה אלים, צוות מתכננים?
 
-## השען העיוור?
+###השען העיוור?
 
 [**צ'ארלס דרווין**](https://en.wikipedia.org/wiki/Charles_Darwin) ו[**ריצ'רד דוקינס**](https://en.wikipedia.org/wiki/Richard_Dawkins)[^11] הם ממבקריו החריפים ביותר של הטיעון הטלאולוגי, משום שהם מסבירים כיצד דברים *נראים* מתוכננים מבלי שאף אחד באמת תכננן אותם, בהתבסס על מנגנון האבולוציה.
 
@@ -266,7 +266,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
 נגיד והפלנו את הטיעון הטלאולוגי. אז? מי  אמר ש*זה* הדבר הנכון?
 הפילוסוף [**אלווין פלנטינגה**](https://en.wikipedia.org/wiki/Alvin_Plantinga) בז ממש לטיעון הזה, ומכתיר אותו בתור *הטיעון הגרוע ביותר בפילוסופיה*[^13] - אתם מראים לי *שאפשר* ליצור את העולם בלי מתכנן, הוא אומר - מי אמר ש*אין* מתכנן?
 
-# הטיעון מן הכוונון העדין
+##הטיעון מן הכוונון העדין
 בעקבות הטלטלה של האבולוציה, הטיעון הזה, הנסמך על חוקי הטבע, קובע כי:
 
 1. קבועי הפיזיקה הם כאלו המאפשרים חיים
@@ -281,7 +281,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
 
 הטיעון הזה חסין לפגעי האבולוציה - הוא לא מתנגד לה בכלל, ואפילו נשען על עקרונות מדעיים בדומה לה. 
 
-## ביקורת
+###ביקורת
 
 - הביקורת האנתרופית - אם לא היינו חיים, אז לא היינו יכולים לצפות בזה שאנחנו חיים. לכן, זה שאנחנו חיים לא יכול להיות ראיה לשום השערה
 בתמצית - מפתיע אותך שיש פה חיים? למה? אחרת לא היית חי
@@ -310,7 +310,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
 - איזה מן אל\אלים זה מוכיח?
 נניח ויש אלוהי כיוונן. מאיפה הקפיצה לאלוהים הדתי? *כל יכול? מושלם מוסרית?* כל זה עדיין לא רלוונטי.
 
-# הראיה מן המוסר
+##הראיה מן המוסר
 > [מצגת](/פילוסופיה/דת/שיעור_4_-_החוויה_הדתית_והראיה_מן_המוסר.pptx), [טקסט (סווינבורןן)](/פילוסופיה/דת/swinburne_(2004)_religious_experience.pdf), [טקסט (לואיס)](/פילוסופיה/דת/ק.ס._לואיס_-_הנכון_והשגוי_כרמז_למשמעות_היקום.pdf), [טקסט (גלמן)](/פילוסופיה/דת/jerome_i._gellman_-_experience_of_god_and_the_rationality_of_theistic_belief_-_second_chapter.pdf)
 {.is-info}
 
@@ -333,13 +333,13 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
 > הטיעון *לא* אומר שצריך להאמין באלוהים כדי להיות מוסרי, או שדתיים יותר מוסריים. אלו הרחבות סוציולוגיות ופסיכולוגיות, והן הבעיה שלהם.
 {.is-warning}
 
-## ביקורות
+###ביקורות
 
 - למה לחשוב שריאליזם מוסרי דורש הסבר?
 - למה לחשוב שראליזם מוסרי נכון?
 - למה לחשוב שקיומו של אל הוא ההסבר הטוב ביותר לקיומן של עובדות מוסריות?
 
-## ריאליזם מוסרי?
+###ריאליזם מוסרי?
 ריאליזם מוסרי[^15] מניח שטענות מוסריות הן טענות - לא רק מבעים (פויה, רצח), אלא טענות של ממש על העולם. אפשר לפרש אותן כטענות ("אתה דורך לי על הרגל") כשזה בעצם ציווי ("אחי, *אתה דורך לי על הרגל*"). אז מה בדבר המוסר? טענות של ממש, או ציווים?
 
 הריאליסט המוסרי יטען שהיגדים מוסריים הם אכן טענות אמיתיות, היכן שError-theorist יטען שהן טענות שקריות. רוב הטענות בנושא הן נגד ריאליזם מוסרי (*תראה, יש אנשים שרוצחים, מי אמר שהם טועים ואנחנו צודקים?*). העמדה של ריאליזם-מוסרי מנסה לדחות את הטענות האלה. 
@@ -359,14 +359,14 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
 
 טיעון שעולה מהעמדה הזו - לפחות בגרסתה האתאיסטית - היא שהמוסר אינו תלוי באלוהים. כולנו מסכימים שיש חוקים - נצחיים ומוחלטים (פויה, רצח), עם יישום משתנה וכוח נורמטיבי על-טבעי עלינו. עכשיו המחלוקת סביב *אלוהים* היא בכלל סביב כל המסביב - זה הגיע מתורה מסיני, או ממשהו אחר? זה כבר פרטים, וזה לא כזה מעניין - ריאליזם מוסרי הוא-הוא תאיזם - *אלוהים* זה סתם משחק במילים[^16].
 
-## היסק להסבר הטוב ביותר?
+###היסק להסבר הטוב ביותר?
 
 העובדות המוסריות הן נורמטיביות - הן לא רק *שם*, הן גם רוצות מאיתנו דברים. מתוקף מה הן שם? *אלוהים?* אנחנו צריכים אל דתי - שמן כזה, מלא תכונות, כדי להצדיק אותן[^17].
 
 עמדה נוספת היא שהאלוהים נדרש ברמה ההכרתית - איך אנחנו יכולים *לדעת* את העמדות המוסריות? אלוהים יכול ללמד אותי אותם. העמדה הזו אומרת שאלוהים לא מנביע עובדות מוסריות, אבל עובדות מוסריות מנביעות אלוהים. כמו שיש סיבה שאתה מכיר דברים ברורים - שולחנות, חתולים, אמפנדס - חייבת להיות סיבה שאתה מכיר דברים לא ברורים, כמו מוסר. זה מצית דיון אחר - אם הן לא אלוהים, מהן עובדות מוסריות?
 
 
-## דילמת אאותיפרון
+###דילמת אאותיפרון
 
 [סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) יוצא לטיול (זה אף פעם לא נגמר טוב) ונתקל באאותיפרון, שמבקש לתבוע את אבא שלו. סוקראטס עולב בו לכדי השאלה - 
 
@@ -381,7 +381,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
 
 
 
-# הראיה מן החוויה הדתית
+##הראיה מן החוויה הדתית
 
 העמדה הזו לא מאוד פופולרית, אבל נמצאת עכשיו בנסיקה. היא אומרת משהו כזה:
 
@@ -397,7 +397,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
 3. אנשים רבים חווים את האל תחת תנאים שונים מאוד זה מזה.
 4. יש אלוהים. 
 
-## ביקורות
+###ביקורות
 - אמינות החוויה הדתית - אין לי שום יכולת לאמת אותה
 כנגד יש כאלו שטוענים *שכן* ניתן לאמת אותה - תעשה את הדברים האלו והאלו תפגוש אותו גם אתה! אולי אין לך את הכישרון או את החוש. למה שלא תאמין למי שכן? יש אנשים עם שמיעה מוזיקלית, ויש אנשים שפגשו את אלוהים
 

פילוסופיה/דת/רוע.md

@@ -36,7 +36,7 @@ dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
 > שימו לב - המוקד פה הוא לא בעיות בסגנון *הכל לטובה* - כמו שטיח מלמטה, העולם נראה לנו **כאוטי**, אבל מלמעלה הוא **מושלם** - אלא *למה יש רוע מלכתחילה?* (אחי, אתה כל יכול - תעשה שטיח יפה!
 {.is-warning}
 
-# אין רוע?
+##אין רוע?
 
 אולי אין רוע - ואנחנו פשוט לא מבינים מה זה *רוע?*
 ישנן שתי אפשרויות לטענה הזו -
@@ -52,7 +52,7 @@ dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
 
 הטיעון הזה מוביל אותנו לספקנות די קיצונית - בעצם, מה שנדמה לי כרוע הוא לא באמת כזה - אולי בעצם אני לא מבין את העולם כמו שאני חושב. ההשלכות האתיות של זה מאוד קשות...
 
-## הפתרון של לייבניץ
+###הפתרון של לייבניץ
 
 > אלוהים ברא את העולם הזה, אך העולם הזה איננו העולם האפשרי היחיד. מן האפשר היה שאלוהים יברא עולם אחר. מותר לבטא את העניין גם כך: כשאלוהים ברא את העולם, היו לפני עיניו כביכול כל העולמות האפשריים. עולמות אלה היו אפשריים, מכיוון שאצל כולם שלטו ללא סתירה האמיתות הנצחיות. וההבדל ביניהם היו 'האמיתות העובדתיות' הקיימות בכל אחד מן העולמות האלה... אלוהים היה צריך לבחור בין העולמות האפשריים האלה ולהחליט , איזה מהם יברא. אך בחירה זו היתה צריכה להתבסס על 'טעם מספיק' ואין טעם מספיק אחר שהיה יכול לקבוע את רצונו של האל בבריאתו את העולם אלא זה, שהוא ברא את העולם הטוב ביותר בין כל העולמות האפשריים. הבחירה בין העולמות האפשריים השונים מועמדת לפני לייבניץ בצורת בעיה של 'מאכסימום כמו שאנו מוצאים אותה במאתימאטיקה. 
 *ברגמן, תולדות הפילוסופיה, 411*
@@ -63,7 +63,7 @@ dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
 
 במקום לשלול את הרוע, לייבניץ קושר קשר חזק בין הטוב לרוע. יש רוע, ואנחנו מבינים מה הוא (רע), אבל אנחנו לא רואים שלא יכל להיות משהו טוב יותר[^5].
 
-# ההגנה מן הרצון החופשי
+##ההגנה מן הרצון החופשי
 > [טקסט (פלנטינגה)](/פילוסופיה/דת/plantinga_-_the_free_will_defence.pdf)
 {.is-info}
 
@@ -85,7 +85,7 @@ dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
 
 פלנטינגה מחפר טענה נוספת, R, שמתיישבת עם P ומנביעה את Q. הR של פלנטינגה היא - God creates a world containing evil and has a good reason for doing so. היא מגשרת על הפער בין P לQ - השאלה היא אם הטענה הזו עקבית בעצמה.
 
-## הטיעון של פלנטינגה
+###הטיעון של פלנטינגה
 
 1. עולם בו יש יצורים חופשיים הוא יותר מוערך כששאר התנאם שווים מאשר עולם בו אין יצורים כאלו (טוב מסדר שני)
 2. אלוהים יכול ליצורים יצורים חופשיים אבל הוא לא יכול ליצור אותם וגם להכריח אותם לעשות רק מעשים ראויים - אחרת הם לא יהיו חופשיים.
@@ -93,7 +93,7 @@ dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
 4. לצערו, יש יצורים שבחרו לעשות רע.
 5. לכן יש רע בעולם.
 
-## הביקורת של מאקי
+###הביקורת של מאקי
 > [טקסט (Mackie -> Plantinga)](/פילוסופיה/דת/mackie’s_reply_to_plantinga_(in_the_miracle_of_theism).pdf)
 {.is-info}
 
@@ -145,7 +145,7 @@ dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
 
 פלנטינגה מפרסם את המאמר הזה ופותר, לכאורה, את בעיית הרוע. ואז מגיע Rowe ואומר  - *So what?*
 
-# הבעיה הראייתית
+##הבעיה הראייתית
 > [טקסט (Rowe)](/פילוסופיה/דת/the_problem_of_evil_and_some_varieties_of_atheism__-_rowe.pdf)
 {.is-info}
 
@@ -168,7 +168,7 @@ dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
 - - אבל – למה לא ללכת עד הסוף עם הספקנות? למה לעצור דווקא בשאלת הרוע?
 - - אולי קיומם של טיעונים אחרים לטובת קיומו של האל המושלם (כמו הטיעון האונטולוגי) אמורים לשכנע אותנו שזה המצב. 
 
-## בעיית הרוע המופרז
+###בעיית הרוע המופרז
 **רוע מופרז** (Gratuitous Evil) הוא רוע שאלוהים יכל למנוע בלי מחיר מוסרי כולל. הויכוח מתמקד בהאם רוע כזה קיים בכלל - רוע מוגזם, בלי סיבה, שלא תורם למודל הSoul Making של היק.
 
 תשובה אחת היא - אין דבר כזה; כל רוע שיש בעולם הוא הכרחי לגמרי[^7]. תשובה אחרת היא שיש רוע כזה, כי יצירת הרוע היא שרירותית; למה שתיצור ככה רוע, ולא קצת יותר\קצת פחות? למה לעצור כאן ולא כאן? (ואן-אינווגן).

פילוסופיה/דת/שפה.md

@@ -13,11 +13,11 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 {.is-info}
 
 
-# ראשיתה של הפילוסופיה האנליטית 
+##ראשיתה של הפילוסופיה האנליטית 
 
 הלוגיקה הייתה נערצת בראשית הפילוסופיה, והתחילה אצל [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), המשיכה דרך הסטואיקנים, ונתקעה שם. [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) כתב ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת) ש*הלוגיקה לא התקדמה מאז ימי אריסטו והיא לא צריכה*. ואז הגיע [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה), שפיתח את [תחשיב הפרדיקטים](/פילוסופיה/לוגיקה/פרדיקטים) - מה שהוביל לעידן חדש בלוגיקה. משם פרחו זרמים שמאסו בכתיבה הפילוסופית המברברת, וביקשו להצריך פילוסופיה בצורה אנליטית מתמטית.
 
-## ויטגנשטיין
+###ויטגנשטיין
 
 > ר' גם - [ויטגנשטיין](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין) (פילוסופיה של הלשון)
 {.is-success}
@@ -30,7 +30,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 
 ויטגנשטיין מחולק ל**ויטגנשטיין המוקדם** ו**ויטגנשטיין המאוחר** - לפני שהוא פרש ואחרי שהוא פרש.
 
-## עיקרון האימות
+###עיקרון האימות
 
 > משמעותו של היגד היא המתודה של אימותו
 > *מוריץ שליק*
@@ -48,7 +48,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 > *זהו שולחן*. נכון? נכון. לא נכון? לא נכון. *זהו אסור לרצוח*. נכון? לא נכון? מאיפה לי? לרלורים חסרי פשר.
 {.is-info}
 
-## פוזיטיביזם לוגי
+###פוזיטיביזם לוגי
 
 בהיותו גנן, ויטגנשטיין נתקל בחוג הוינאי - חבורה של פילוסופיים שמתלהבים נורא ממדע, ומנסים לפתח זרם פילוסופי מראיית עולם מדעית. הם התרועעו עם כל המי-ומי - אינשטיין, גדל, וכו'. הם כמובן מתפחלצים מה*מאמר הלוגי פילוסופי* - ממש ברמה של כת - עד שהוא עצמו מגיע לשם ובז להם והם בזים לו[^9].
 
@@ -56,7 +56,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 
 וכמובן, המטאפיזיקה והתיאולוגיה נופלות. *יש אלוהים?* איפה? מה אמרת בכלל?
 
-# שפה דתית?
+##שפה דתית?
 
 [רודולף קרנפ](https://en.wikipedia.org/wiki/Rudolf_Carnap)[^5] כותב - 
 
@@ -71,7 +71,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 > לכאורה, האנשים האלו אתאיסטים. אבל בעצם, גם *אין אלוהים* היא טענה שנופלת אצלם; הם פשוט מחוץ למגרש, לגמרי[^6].
 {.is-warning}
 
-# אז, מה זה שפה דתית?
+##אז, מה זה שפה דתית?
 
 אנשים הרי משתמשים בכל המשפטים האלה, לכאורה כדי לתאר את העולם - אבל הם לא מבטאים את העולם. מה הם עושים בכל זאת? זוהי הגישה שנקראת **הגישה האקפרסיביסטית** - 
 
@@ -83,7 +83,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 
 אז, תיאולוגיה היא... מוזיקה. היא, לצד המטאפיזיקאים, פשוט לא מבינים את זה. אתם מביעים את הרגשות שלכם, וזה חמוד. אבל אתם לא אומרים כלום על העולם. כל העסק הזה מיד מזדחל חזרה לפסיכולוגיה.
 
-# מה זה אומר על דת?
+##מה זה אומר על דת?
 
 ארבע אפשריות:
 
@@ -123,7 +123,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 
 פלנטינגה ואחרים טוענים שיש לנו כלים אמפיריים לבדוק את קיום האל - בדמות חוש שישי (החוש המיסטי).
 
-# נפילת הפוזיטיביזם
+##נפילת הפוזיטיביזם
 
 [קרל פופר](https://en.wikipedia.org/wiki/Karl_Popper) ו[ויליארד ואן אורמאן קוויין](https://en.wikipedia.org/wiki/Willard_Van_Orman_Quine), בדוגמה נדירה של פילוסופיה מתקדמת, הראו כי עיקרון האימות מביס את עצמו - הוא עצמו לא ניתן לאימות[^12], והוא בעצם גם לעשות *פויה*, כמו שפה דתית בדיוק.  
 
@@ -131,7 +131,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 
 קוויין החמיר בכך והוכיח שהעיקרון מביס את עצמו - הוא היה חבר בחוג הוינאי בתקופתו המאוחרת, אז כתב את מאמרו *שתי דוגמות*. במאמר הוא מראה כיצד ההפרדה בין טענות לאנליטיות לא עובדת, עמומה מאוד. באופן מדהים, הוא משכנע את כולם - אף אחד לא ערער עליו. 
 
-# קריטריון המשמעות בשימוש
+##קריטריון המשמעות בשימוש
 
 > [מצגת](/פילוסופיה/דת/__פילוסופיה_של_השפה_הדתית_-_שיעור_שני-_ויטגנשטיין_המאוחר.pptx)
 {.is-info}
@@ -178,7 +178,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 
 ומה בין זה לדת?
 
-# השפה הדתית כמשחק שפה
+##השפה הדתית כמשחק שפה
 
 תחשבו על המילה *טוב*. אתם רואים שחקן טניס לא ממש טוב ואומרים לו, *אתה לא ממש טוב*. הוא ישיב, *נכון, אני לא טניסאי טוב - אני משחק לכיף, אני חובב*. זו תשובה ממש טובה. אבל אז אתם רואים מישהו שמתנהג ממש לא טוב. הוא ישיב, *נכון, אני לא מתנהג ממש טוב, אני מתנהג לכיף, אני חובב, זו לא אולימפיאדת המוסר*. זו תשובה *ממש גרועה*, למרות שזה אותו המשפט בערך. האדם השני לא הבין - הוא לא הבין את הרעיון של "טוב" - אין לא להיות בקטע של להיות "טוב" בכלל כמו שיש לא להיות "טוב" בטניס. מה התפקיד של "טוב" פה?
 
@@ -186,7 +186,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 
 המטרה של ויטגנשטיין היא להראות שמשחק השפה הדתי הוא משחק שפה[^16] שונה ממשחק השפה הטענתי.
 
-## מאפייני האמונה הדתית
+###מאפייני האמונה הדתית
 
 
 ויטגנשטיין מאפיין אמונה דתית בארבע מאפיינים:
@@ -195,7 +195,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 
 2. לא רגישה לראיות
 
-## לא סקאלרית 
+###לא סקאלרית 
 
 > נניח שמאמין אומר *אני מאמין ביום הדין* ואני אומר, *אני לא בטוח, יתכן* – היית אומר שקיים בינינו פער עצום. לעומת זאת, אם הוא היה אומר - *יש מטוס גרמני מעל ראשנו* ואני הייתי אומר *ייתכן, אני לא בטוח* – היית אומר שאנחנו קרובים למדי אחד לשני. 
 > *הרצאה על האמונה הדתית*
@@ -206,7 +206,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 
 אמונה דתית לא באה בצורה סקאלרית כמו כל שאר האמונות - אף אחד לא ישיב ל*אתה מאמין באלוהים?* ב*60%*. באופן דומה, אם נאמין ב*יום הדין* כי החזאי אמר שזה מגיע והוא מעולה, *זו לא תהיה אמונה דתית* - גם אם אני והאדם הדתי מאמינים בפועל באותו דבר! אמונה דתית היא לא זה - היא הרבה מעבר לזה.
 
-## לא רגישה לראיות
+###לא רגישה לראיות
 
 > נצרות איננה מבוססות על אמיתות היסטוריות, היא מציגה בפנינו נרטיב \[היסטורי] ודורשת: עתה האמן! אך היא אינה דורשת להאמין לדיווח באמונה המתאימה לדיווח היסטורי אלא: האמן בכל רמ"ח איבריך, יש לאל ידך לעשות זאת רק כביטוי של כל חייך. יש בפניך נרטיב, אל תתייחס אליו כמו שאתה מתייחס לכל נרטיב היסטורי! תן לו מקום ותפקיד אחר בחייך...
 
@@ -220,7 +220,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 אמונה דתית היא לא רק אמונה אפיסטמית: לא אכפת לי שנפוליאון היה גמד גם אם אני מאמין בזה, אבל אמונה דתית משוקעת עמוק בתוך החיים. גם אם נפריך את כל הטענות ההיסטוריות של הדת - כמו שאכן עושים הרבה פעמים - לא רק שהם לא משתכנעים, הם מאמינים חזק יותר! שימו לב, אומר ויטגנשטיין - האמונה הזו אינה רגישה לראיות: זוהי סוג אמונה אחרת. ויטגנשטיין לא מייחס את זה לחוסר רציונאליות: בנושאים אחרים, האדם הדתי יקבל ראיות ויעדכן את ההאמנות שלו - אבל טבע האמונה הדתית הוא שונה. 
 
 
-## לעומת פרייזר
+###לעומת פרייזר
 
 צוהר נוסף לתופעת הדת נפתח מהויכוח של ויטגנשטיין עם פרייזר[^17] - חוקר בריטי שחקר הרבה מהדתות שהגיעו אליו מהקולוניות הבריטיות. פרייזר ראה בדת מעיין קדימון של המדע (שאותו הוא החליף) - בדת אפריקאית כלשהי מתפללים שירד גשם; לא יורד. כנראה שלא התפללנו חזק מספיק. מתפללים עוד: בסופו של דבר, ירד גשם. ברור, אומר פרייזר, שהם לא ניסו להפסיק להתפלל ולראות מה קורה - זה כמו שאגיד לך, *אחי, תפסיק לנשום לשעתיים - אחרי זה זה נהיה מטורף*. אני לא אפסיק לנשום! באופן דומה, המתפללים צריכים את הגשם. הם לא יפסיקו להתפלל!
 
@@ -239,7 +239,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 > למה הפסקת להאמין באלוהים? *הבנתי שאין אלוהים*. *מה באמת, מצאת פגם בהנחה 2 של ההוכחה האונטולוגית?* מממ...
 {.is-info}
 
-## מאפייני התפיסה הויטגנשטינאית
+###מאפייני התפיסה הויטגנשטינאית
 
 1. תפיסה הרמנויטית (לא מהפכנית)
 
@@ -282,10 +282,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 > גם התאיסט וגם האתאיסטית נוכחים באותו עולם. הם עשויים להשתתף באותן קרבות, להיות הורים לאותו ילד חולה, להביט באותם השמיים, או לקרוא את אותו הספר. אך שלא כמו התאיסט, האתאיסטית אינה רואה את העולם כחושף את התכנון האלוהי, היא לא רואה את השמים מספרים כבוד אל... היא איננה שומעת את אלוהים קורא לה מבעד לפסוקי התורה. היא איננה רואה שיטפונות ורעידות אדמה כביטוי לרצון אלוהים, ואין היא רואה נצחון הוא הבראה פתאומית כנס. היא רואה בסרטן, שגעון ומוות כסימנים לחוסר המשמעות והכאוטיות של הקיום האנושי.
 > *נחמה ורבין*
 
-![ויטגנשטיין.png](/פילוסופיה/דת/ויטגנשטיין.png)
-^הציור^ ^האהוב^ ^על^ ^ויטגנשטיין^
-
-## ההשפעה של ויטגנשטיין
+###ההשפעה של ויטגנשטיין
 
 ה[פוזיטיביזם הלוגי נפל](#נפילת-הפוזיטיביזם), ועכשיו מתחיל שיח חדש, ועכשיו מדברים בטיעונים ויטגנשטניאינים:
 
@@ -305,7 +302,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 > מישהי מגיעה לויטגנשטיין ושואלת אותו, *אם מישהו בא אליך ואומר לך שהוא חולה, מה תגיד לו?* והלה משיב - *שילך לרופא*, ואם הוא משיב לך - *אוקיי, אלך לרופא אלילים* - אז מה תגיד לו? אין לכם על מה לדבר - אתם מקבילים שונים לחלוטין.
 {.is-info}
 
-### פיקציונליזם
+####פיקציונליזם
 
 מויטנגשטיים צמחה העמדה ה**פיקציונליסטית ההרמנויטית** נניח ואין באמת דת, וכל השיח הוא בכאילו. למה לא לאמץ את השיח בכאילו? העמדה הזו מציירת את הדתיים קצת כ"גיקים" של דת - הם נכנסים לבית הכנסת ומשחקים בדת ואז יוצאים חילונים לגמרי (הם לא תופסים את זה ככה? פטרנליזם - לא אכפת לנו). זה סיפור חייהם, המשחק שהם משחקים - סוג אחר מאוד של אמונה.
 
@@ -347,4 +344,4 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 
 [^18]: כולם עפו על הרעיון הזה - באקדמיה ובמיוחד בפילוסופיה - הייתה תקופה של כמה עשרות שנים שכולם חשבו ככה עד שפלנטינגה מאס בזה (כי בחייאת זומזום, אי אפשר לדבר).
 
-[^19]: ממשיכו של ויטגנשטיין בתחום הפילוסופיה של הדת - הוא כתב עליה עשרות ספרים.
+[^19]: ממשיכו של ויטגנשטיין בתחום הפילוסופיה של הדת - הוא כתב עליה עשרות ספרים.

פילוסופיה/הגל/מטלות/.~lock.מטלה ראשונה.docx#

@@ -1 +0,0 @@
-,shmick,Tieke,02.05.2024 18:07,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;

פילוסופיה/הציטוטים.md

@@ -8,16 +8,22 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2023-03-17T13:53:58.107Z
 ---
 
-# על ההוויה
-> כי אותו דבר הווה להוויה ולהכרה[^19]
-For the same thing is for thinking and for being
-**פארמנידס**, ***על הטבע***
-{.info}
+## על ההוויה
+!!! info "ציטוט"
 
-> חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להימצא ולא להיות מושג[^31].
-**שפינוזה**, ***אתיקה***
-{.warning}
-# על החיים
+    כי אותו דבר הווה להוויה ולהכרה[^19]
+    
+    For the same thing is for thinking and for being
+    
+    **פארמנידס**, ***על הטבע***
+
+!!! warning ""
+
+    חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להימצא ולא להיות מושג[^31].
+
+    **שפינוזה**, ***אתיקה***
+
+##על החיים
 ---
 > מה שהווה נאמר באופנים רבים, אבל תמיד כלפי מובן אחד וטבע אחד כלשהו, ולא רק בשיתוף השם[^15]
 > Being is meant in more than one way, but pointing towards one meaning and some one nature rather than ambigiously
@@ -51,7 +57,7 @@ For the same thing is for thinking and for being
 What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 **שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם***
 {.warning}
-# על האדם
+##על האדם
 > כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת[^16]
 > All human beings by nature stretch themselves out towards knowing
 **אריסטו**, ***מטאפיזיקה*** 
@@ -95,7 +101,7 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 > \[...\] consciousness first reaches its turning point in self-consciousness, where it leaves behind the colorful semblance of the sensous world and the empty night of the supersensible other-worldly beyon and steps into the spiritual daylight of the present[^41]
 > **Hegel**, ***Phenemonology of the Spirit****
 
-# על הקיום
+##על הקיום
 
 ---
 > זכור שתמות[^17]
@@ -121,7 +127,7 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 > הרי איש אינו יכול לתפוס בלא לתפוס שהוא תופס
 > **לוק**, ***מסה על שכל האדם***[^36]
 ---
-# על הצדק
+##על הצדק
 > וכך דינו של הצדק: שימשול הנעלה יותר על מי שנופל ממנו, ויגדל חלקו ממנו[^5]
 > **אפלטון** (מפי **קאליקלס**), ***גורגיאס***
 {.warning}
@@ -139,7 +145,7 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 > **Epcitetus**, ***Discourses***
 ---
 
-# על המוסר
+##על המוסר
 ---
 > האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?[^8]
 > **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אאותיפרון***
@@ -214,4 +220,4 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 [^38]: Epictetus, *Discourses*. Chapter 1.30, para. 7
 [^39]: סופוקלס, *המלך אדיפוס*
 [^40]: ארתור שופנהאואר, [*על אפסות החיים ועל הסבל שבהם*](/פילוסופיה/מיומנויות/על_אפסות_החיים_ועל_הסבל_שבהם.pdf) [On the Vanity and Suffering of Life](/פילוסופיה/מיומנויות/on_the_vanity_and_suffering_of_life.pdf). בתוך: *העולם כרצון וכדימוי*, כרך 1, פרקים 56-59.
-[^41]:  [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל), [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח). פרק שני, עמ' 164, פסקה 177 (פינאקרד).
+[^41]:  [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל), [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח). פרק שני, עמ' 164, פסקה 177 (פינאקרד).

פילוסופיה/חדשה/index.md

@@ -11,25 +11,25 @@ dateCreated: 2023-12-31T11:20:21.862Z
 > [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49798), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2573539), [מודל (ב)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=51762), [סילבוס (ב)](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.ann)
 {.info}
 
-# תוכן העניינים
+##תוכן העניינים
 
-### 1. [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) - [הגיונות על הפילוסופיה הראשונית](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות)
+####1. [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) - [הגיונות על הפילוסופיה הראשונית](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות)
 
-### 2. [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) - [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה)
+####2. [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) - [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה)
 
-### 3. [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) - [המונדולוגיה](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה)
+####3. [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) - [המונדולוגיה](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה)
 
-### 4. [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) - [מסה על שכל האדם](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
+####4. [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) - [מסה על שכל האדם](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
 
-### 5. [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי) - [מסה על עקרונות דעת האדם](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות)
+####5. [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי) - [מסה על עקרונות דעת האדם](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות)
 
-### 6. [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) - [מסכת על טבע האדם](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת)
+####6. [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) - [מסכת על טבע האדם](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת)
 
-### 7. [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) - [ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת)
+####7. [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) - [ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת)
 
-### 8. [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) - [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח)
+####8. [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) - [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח)
 
-# מבוא
+##מבוא
 הקורס יעסוק בפילוספים של העת החדשה, תחילה ב**רציונליסטים** - **[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט)**, **[שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה)** ו- **[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ)**, ואחר כך ב**אימפריציסטים[^6]** - **[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק)**, **[בארקלי](/פילוסופיה/חדשה/בארקלי)** ו- **[יום](/פילוסופיה/חדשה/יום)**, שהתווכחו עד זוב דם על כל דבר קטן, בערך. לבסוף כל זה יתנקז לקודש הקודשים, **[עמנואל קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)**[^12].
 
 המחלקות בין שני הזרמים התגלגלה עד היום - הזרם הרציונליסטי מכונה **פילוסופיה קונטיננטלית[^7]**, והאימפריציזם הוא ה**פילוסופיה האנליטית**. הגם שההפרדה הזו מקובלת, היא שרירותית ולא חותכת - ההוגים "זולגים" לעיתים תכופות לעבר הזרם השני - ולרוב, הם מתחוללים במקביל. בין כל ההוגים רץ קו מקביל, אך אין זה נכון לכונן את האחד כהכנה לאחר.

פילוסופיה/חדשה/ברקלי.md

@@ -38,31 +38,31 @@ dateCreated: 2024-05-27T11:31:17.180Z
 
 [זה בדיוק מה שברקלי עושה; הוא מוותר עליו](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות).
 
-# מושג האידאה
+##מושג האידאה
 
-## אפלטון
+###אפלטון
 מושג ה*אידאה* החל את דרכו אצל [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון); שם הוא מעיד על *ישות אובייקטיבית כללית*, **חיצונית**, מופשטת, החלה על הרבים. האידאה היא ה*מהות* - *מה זה להיות סוקראטס? מה זה להיות טוב? מה זה להיות יפה?*
 
-## דקארט
+###דקארט
 אצל [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), המושג דומה יותר לשימוש שלנו: זהו דבר *פנימי*, כל תוכן מנטלי בעייני רוחנו. אידאה היא לא דבר חיצוני לרוח, אלא הכלי שבאמצעותו היא תופסת - מחשבות, רציות, תשוקות, רגשות - דקארט לא מבחין ביניהם; כולן הן *אידאות*. לצד אידאות, יש דברים חיצוניים - מושאים - שהאידאות קשורות בהן. כאשר האידאות הולמות את המושאים - זו **אמת**.
 
 דקארט מבצע הבחנה חשובה, שהוא עצמו לא משתמש בה הרבה אבל היא תהיה מכרעת אחר כך - ההבחנה בין **דימוי** ל**מושג**. 
 
 למשל, *משולש*. *דימוי* של משולש יהיה *הדבר הזה* - △. *מושג* של משולש הוא ה"משולש" - "מצולע בעל שלוש צלעות שסכום זוויותיו 180 מעלות*. בעיניי דקארט, הדימוי הוא דבר חד, וברור יותר[^9], בעוד שהמושג הוא רק תוכן מחשבתי. 
 
-## שפינוזה
+###שפינוזה
 אצל [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), המציאות היא עצמה האלוהים. גם במציאות שלו יש דברים פרטיים - [אופנים](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אופן) - ו[אידאות](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אידאה) - גם כאן, כל תוכן מנטלי של הרוח - של אותם דברים פרטיים. בין שניהם [**אין קשר סיבתי**](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#סיבתיות) - האידאות והדברים הפרטניים הם *שני אופנים של אותו הדבר הממש* - ולא תוצאה של שרשרת סיבתית. לכן, מה שהפילוסוף צריך לעשות לשיטתו הוא לא להתחקות אחר הסיבתיות באופן אמפירי, אלא לבסס את האקסיומות האפריוריות שלנו כך שמה ש*נובע מהן* יתאם את המציאות. היחס הזה בין האידאה על המציאות גוררת הלימה - אני לא יכול שיהיה לי תוכן מנטלי *מבלי שיהיה לו מקביל פיזי*; אני לא יכול *לפחד* - אני חייב *לפחד ממשהו* - *מהמוות*, ***מהעכביש ההוא***. 
 
 > ומה עם דברים מופשטים, כמו **המשולש**? לפי אפלטון, הוא נצחי; הוא קיים גם אם לא יהיו המתמטיקאים. דקארט ושפינוזה מייחסים אותם לאל. אצל ברקלי, זו בעיה - *בואו נראה איך האמפריציסטים האלה עושים בעיות*[^7].
 {.is-warning}
 
-## לוק
+###לוק
 [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק), שתפיסתו קרובה יותר לאדם הרגיל, מכיר באידאה ככל תוכן מנטלי, גם הוא. אלא שהוא מחלק את האידאות לאידאות *פרטיות*, ואידאות [*מופשטות*](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה), ושוב [עושה בלגן](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה#בעיות) עד שמגיע [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) ועושה סדר[^8].
 
 > האידאות ה**מופשטות**, החידוד של לוק, הוא דבר שבדברו מסכימים כל הפילוסופים - *הוא לא נמצא שם בחוץ*; מה שיש בעולם הם רק דברים פרטיים. אלו הם חידוד שלנו.
 {.is-warning}
 
-## ברקלי
+###ברקלי
 ברקלי מתנגד להפרדה הזו - וקובע ש*אין* דברים מופשטים, אלא *רק* דברים פרטיים - ושכל מה שקיים, זו מחשבה בלבד. כמו אלו שקדמו לו, גם ברקלי רואה את המחשבה כבנויה מאידאות. אצל ברקלי, אין מה לדבר על *ייצוג* - אין פה שום דבר מחוץ לרוב, ולכן אין פה מה לייצג, למרות שזהו מקורה. המושג שיש ברוח אינו מייצג משהו שם בחוץ - הוא הדבר עצמו ממש.
 
 התפיסה הזו מחסלת את הספקנות - עד לוק יכולנו לשאול - *ומה אם האידאה שיש לי בראש לא תואמת או לא מייצגת את מה ששם בחוץ?* ברקלי דוחה את זה על הסף - מה שאנחנו תופסים **הוא** מה שיש "בחוץ". לפיכך, *אין מושגים מופשטים ולא יכולים להיות כאלה* - והאידאות הן *רק דברים פרטיים*

פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות.md

@@ -21,7 +21,7 @@ dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
 ברקלי אומר ללוק - *אתה עשית שימוש שגוי בספקות שלך, והגעת איתן למסקנות שגויות. תן **לי** לעשות את העבודה בשבילך*[^5]. אבל בעצם מתברר, שהרבה מהבעיות של לוק נובע לא מבעיות של העצם, אלא מבעיות של [השפה](/פילוסופיה/לשון) - בעיותיות שגם [לוק היה ער לה](/פילוסופיה/לשון#תורת-השפה-הלוקיאנית)[^6].
  
 
-# היות, היות נתפס
+##היות, היות נתפס
 קיום נמצא שם בחוץ - באופן בלתי-תלוי מהמחשבות שלנו. אלא שברקלי תוקף את המושג הזה, במימרתו המפורסמת - 
 
 > היות, היות נתפס

פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות.md

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 ---
 
-# על הדברים שאפשר להטיל בהם ספק
+##על הדברים שאפשר להטיל בהם ספק
 
 > [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_ראשון.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_1.pdf), [מטלה](/פילוסופיה/חדשה/תר×××_-_×ק×ר×_-_×¢××××_1_תשפ׳׳×.docx), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/חדשה/×ת×_××ר××××¥_10859664_assignsubmission_file_×ת×_××ר××××¥_copy_pdf.pdf), [מטלה 2](/פילוסופיה/חדשה/תרגיל_-_דקארט_-_עבודה_2_תשפ׳׳ד.docx), [מטלה 2 (בדוקה)](/פילוסופיה/חדשה/מתן_הורוביץ_10925340_assignsubmission_file_מתן_הורוביץ_copy_pdf.pdf)
 {.is-info}
@@ -33,7 +33,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 [^4]: משמע - *להשהות שיפוט* - לא לקבל ולא לדחות (שניהם הצהרה חיובית). חשוב להיזהר מלכנות את דקארט כספקן - הוא משתמש בספק למהלך חיובי.
 [^5]: מהלך מפורסם זה מכונה *היפותזת החלום*.
 
-## הספקנות הקרטזית
+###הספקנות הקרטזית
 
 **ספקנות** היא זרם פילוספי שקיים עוד מימי יוון העתיקה (ספקנות פירית), הגורסת כי לא ניתן לדעת דבר, וכי לא ניתן להשיג ידע. אריסטו ו[אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#מהי-ידיעה)[^6] משחקים אף הם על הזרם הזה בדרישותיהם הנוקשות לידיעה, למרות שלא החזיקו בדעה זו.  
 
@@ -55,7 +55,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 
 [^19]: העמדה הפילוסופית הזו מכונה *סוליפסיזם*. שופנהאואר סבר שאי אפשר להפריכה בטיעונים לוגים - אבל, "זוהי אינה בעיה פילוסופית שדורשת הוכחה - אלא בעיה פסיכולוגית שדורשת ***כדורים***", אומר דן.
 
-## ביסוס המדעים בעקרונות הראשונים
+###ביסוס המדעים בעקרונות הראשונים
 
 בדומה לניוטון, כמו דקארט בין העת החדשה המוקדמת, שואף לבסס מדע חדש. הוא עושה זאת על בסיס המתמטיקה - שמתקפת אותו. תחת הגישה של דקארט, ניתן יהיה לצמצם את המדעים אל המתמטיקה, ובכך ליצור מדע *אוניברסלי*, שמתוקף על ידי המתטיקה. אך מי מתקף את המתמטיקה? דקארט שואף לעשות זאת ב*היגיונות* על ידי תיקוף המטאפיזיקה. אם יצליח דקארט לתקף את העקרונות הראשונים, המטאפיזיים, יוכל לבנות על בסיסם את המתמטיקה, ועל בסיסה את המדעים כולם, בידיעה מוחלטת.
 
@@ -88,13 +88,13 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 [^10]: [*אני חושב משמע אני קיים*](#הקוגיטו) המפורסם של דקארט, למשל, קורן מאור טבעי
 [^11]: דקארט משתמש במילה *אידאה*, כסינונימית למושג. קאנט מפריד בין השתיים, כמו [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה) לפניו שתפס אידאה כדבר אחר לגמרי.
 
-# על טבעה של רוח האדם, ועל כך שנקל להכירה מאשר להכיר את הגוף
+##על טבעה של רוח האדם, ועל כך שנקל להכירה מאשר להכיר את הגוף
 > [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_שני.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_2.pdf)
 {.is-info}
 
 לאחר שחירב את עולם הידע שלו עד היסוד, בהיגיון הראשון, נותרנו עתה, פתיחת ההיגיון השני, עם נקודה ארכימדית אחת - *אני קיים, אני נמצא*. כעת, מנסה דקארט לבנות מחדש את הידיעה שלו על בסיסה של אותה הנקודה. 
 
-## ה*קוגיטו*
+###ה*קוגיטו*
 > אני חושב, משמע אני קיים[^12]
 {.info}
 
@@ -102,13 +102,13 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 
 ה*קוגיטו* של דקארט הוא אינטימי לחלוטין. אני לא יכול לדעת שדברים אחרים קיימים, או שמושאי המחשבה שלי קיימים, או שאפילו ה*אני* שקיים הוא אותו *אני*, או לאורך זמן. הוא אומר רק שעצם המחשבה הוא ההוכחה לקיום - מחשבה היא רעיון שמצדיק את עצמו (כמו שאם אתה חושב שכואב לך - כואב לך; אם אתה חושב - אתה חושב). באופן דומה, קיומו של ה[שד המתעתע](#הספקנות-הקרטזית) בהכרח מוביל לכך שאותו השד מתעתע ב*משהו* - אפילו בתרחיש ההיפרבולי של דקארט יש ודאות כלשהי. ה*קוגיטו* פורץ את המחסומים שהציב דקארט - ידיעת התודעה, וידיעת המציאות - באווחה אחת; היכן שלפניו איני יודע דבר על המציאות או על התודעה שלי, כעת אני יכול לבסס ידיעה איתנה בשניהם - התודעה שלי **קיימת**, והיא קיימת ***במציאות***. 
 
-## דוגמת השעווה
+###דוגמת השעווה
 
 על סמך הידיעה הודאית, אך זעירה הזו, דקארט בונה מחדש את המציאות שלו - ב**דוגמת השעווה**. כשהוא מזהה שעווה, הזיהוי אינו נעשה באמת באמצעות החושים - הרי בין המצבים השונים של השעווה - קרה, נוזלית או נמסה - אין שום דבר מן המשותף. ובכל זאת, בכל השלבים הוא מזהה את השעווה ככזו. משמעות הדבר היא בהכרח שהזיהוי *לא* מתרחש באמצעות החושים - אלא באמצעות התודעה. בכך, מסיט דקארט את ההצדקה לתפיסת העולם שלו מן החושים - שבהם אין לנו וודאות - אל התודעה - שכעת היא ודאית. משיש לו ידיעה איתנה והצדקה לבסס עליה את המציאות שלו, דקארט יוצא לבנות מחדש את עולם הידע שלו.
 
 [^16]: חשוב לשים לב - הקוגיטו הוא *לא* טיעון - אלא הבנה **אינטואיטיבית** (הסתכלות) - ידע ודאי, נתון, ונקי מכול ספק - שקיימת בכולנו. מכאן הכוח שלו - אין לו הנחות שאפשר לתקוף - זו חוויה אנושית בסיסית שלא ניתן לערער עליה. דן משווה את הידיעה האינטואיטיבית הזו ל'כאב' - אף אחד לא מסתכל על היד שלו בוערת, ומקיש היקש כמו *כל מה שחם בוער, כל מה שבוער כואב, לפיכך איה, כואב לי!* - זו ידיעה מונכחת, מיידית ובלתי ניתנת לערעור - כזה הוא ה*קוגיטו*.
 
-## האידאה
+###האידאה
 בעת החדשה, כמעט לכל הוגה שעוסק באפיסטמולוגיה הייתה *תורת אידאות*, או תורת הכרה - *שונה בתכלית מ[תורת האידאות האפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה)*. 
 
 התורה של דקארט נשענת על טיעון ה[*קוגיטו*](#הקוגיטו). באשר למה שניתן לדעת, מה שניתן להכיר בו, זוהי הידיעה הראשונית והבסיסית ביותר - כל עוד אני חושב, אני ישנו. הטיעון החזק הזה מביס אפילו את טיעון השד המתעתע - גם אם ישנו שד מתעתע, הרי שהוא מתעתע *משהו* - ומשהו חושב, שכן אחרת אין במה לתעתע.
@@ -127,7 +127,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 [^13]: "כה נדירה, שאין אותה אפילו ל**כדורגלנים**", אומר דן, ואפילו לא לחתולים
 [^14]: זוהי טענה שלא ניתן להפריך דדוקטיבית. "לכו הביתה - תוכיחו שזה **לא נכון**. *בהצלחה עם זה*", אומר דן. "נסה לשכנע את עצמך שאתה לא קיים, כמו ג'רי בסדרה *ריק ומורטי* בפרק המפורסם". בתוך התודעה שלך, אין לך דרך לערער על האמיתות של הטענה הזו. ההאמנה הזו אינטימית - אין לי איך להוכיח אנשים אחרים - אבל אין לי איך לפקפק באמיתות שלי.
 
-## תורת החשיבה של דקארט
+###תורת החשיבה של דקארט
 דקארט מייחס את התוכן המחשבתי לשלוש גורמים:
 
 - ניסיון
@@ -144,7 +144,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 [^15]: *אפריורי*, כפי שעולב בו אחר כך קאנט
 
 
-# על מהות הדברים החומריים; ושוב על אלוהים, שהוא נמצא
+##על מהות הדברים החומריים; ושוב על אלוהים, שהוא נמצא
 > [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_חמישי.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_5.pdf)
 {.is-info}
 
@@ -162,13 +162,13 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 
 3. מציאות
 
-## ההוכחות של דקארט לקיום האל
+###ההוכחות של דקארט לקיום האל
 
 > ר' גם: [ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות) - מבוא לפילוסופיה של הדת
 {.is-success}
 
 דקארט מוכיח את קיומו של האל בשתי הוכחות[^18]:
-### ההוכחה האנתרופולוגית (היגיון שלישי)
+####ההוכחה האנתרופולוגית (היגיון שלישי)
 > לכל דבר יש סיבה; לפיכך, חייבת להיות סיבה ראשונית[^21].
 
 הוכחה זו מכונה [*ההוכחה הקוסמולוגית*](/פילוסופיה/דת/ראיות#הראייה-הקוסמולוגית). אלא שדקארט לא יכול להשתמש בה - משום שהיא מניחה מציאות חיצונית. 
@@ -176,7 +176,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 
 דקארט קיים קיום צורני - יש לו תוכן של ממש. ככזה, הוא יכול לחשוב על דברים צורניים אחרים - כמו פיצה, או שופנהאואר. אולם האלוהים מכיל תוכן צורני *שעולה על זה של דקארט* - לא ייתכן שדקארט הוא זה שהגה אותו; דקארט פחות ממשי ממנו. לכן, ישנו הכרח שהוא חיצוני לדקארט[^26].
 
-### ההוכחה האונטולוגית (היגיון חמישי)
+####ההוכחה האונטולוגית (היגיון חמישי)
 > יש לי מחשבות; למחשבות האלו בהכרח יש מושגים. חלקם בדיוניים; את אלו הרכבתי בעצמי. חלק מהם חיצוניים לי - הם כופים את עצמם עליי דרך החושים. אך את חלקם, לא אוכל להצדיק לא כך ולא כך - אלו **אפריוריים** - מולדים. *אלוהים*[^22], ו*אני* הם מושגים שכאלה. מאיפה *אלו* הגיעו לי לראש? האדם הדתי[^23] יטען שהם באו יחד איתי לעולם, ממקור חיצוני לי בהכרח - מושג האלוהים *לא יכול להיות המצאה שלי*. המקור הזה חייב להיות האל - האל חייב להיות **קיים**.
 
 הוכחה זו מכונה [*ההוכחה המולדת*](/פילוסופיה/דת/ראיות#הראייה-האונטולוגית)[^24], והיא מעין הנהרה של ההוכחה הקוסמולוגית - ושלא כמותה, היא ייחודית לדקארט. היא נשענת על האקסיומה של *סיבה -> תולדה*, שדקארט מאמץ. 
@@ -195,7 +195,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 [^25]: משל של דן - דמיינו שאתם מזמינים פיצה ופותחים אותה בנוכחות השליח - ומגלים שמשולש חסר. *ככה זה יצא מהתנור*, השליח יגיד לכם, אבל אתם יודעים שהוא שקרן - אתם **יודעים** איך פיצה שלמה נראית, ולכן אתם יודעים שהדבר שלפניכם *אינו* פיצה שלמה, אלא פיצה *חסרה*. אם לא הייתם רואים פיצה שלמה מימיכם, הייתם אומרים, 'ואללה, *זו* הצורה של פיצה'.
 [^26]: משל של דן - תלויים לך שני ציורים בבית. האחד - מושלם; יצירת מופת. את השני ציירת אתה, ילד קטן. שניהם ציורים כציורים - אולם התוכן שלהם שונה. את האחד גם אני יכולתי לצייר; בשני גלום כישרון שבבירור עולה על היכולות שלי - ולכן יש הכרח שישנו שם, איפושהו, צייר מוכשר שצייר אותו, החיצוני לי.
 
-# על מציאות הדברים החומריים ועל ההבחנה הממשית שבין נפש האדם וגופו 
+##על מציאות הדברים החומריים ועל ההבחנה הממשית שבין נפש האדם וגופו 
 > [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_שישי.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_6.pdf)
 {.is-info}
 
@@ -206,7 +206,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 
 מהו *חתול*, למשל? לפי דקארט, הוא רק חומר - אין לו *קוגיטו*, ולכן הוא סוג של מכונה, רובוטים שאלוהים הטמיע כמו שעון מושלם. הסיבה של המנגנון הזה אינה רק הבריאה הראשונית - האל ממשיך לקיים אותו כל הזמן.
 
-## עצם אינסופי ועצם נברא
+###עצם אינסופי ועצם נברא
 
 אבל קודם, אמרנו שהעצם[^35] הוא בלתי תלוי - והנה עכשיו דקארט אומר לנו שהוא תלוי באל![^29]. דקארט מציע שיש *עצם אינסופי* - האל - ו*עצם נברא* - דוגמת הגוף, או הנפש: הגוף (לאו דווקא גוף האדם - פשוט גופים באופן כללי) יכול להיות גוף בלי נפש, והנפש יכולה להיות נפש בלי הגוף.  
 
@@ -218,7 +218,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 [^34]: דקארט נשען על ה[*קטגוריות*](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being) של אריסטו, אבל הוא לא לוקח בחשבון את התנועתיות בהגות האריסטותלית - [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה) מחזיר את זה אחר כך.
 [^35]: קרי *אני* - המפתח להגותו של דקארט (*אני* חושב, *אני* קיים, *אני* יושב ליד האש...)
 
-## התיאוריה הפסיכופיזית של דקארט
+###התיאוריה הפסיכופיזית של דקארט
 
 דקארט מציב את ה*אני* בתור **נפש חושבת**. הנפש היא המושג שמבטא בנו את המודעות העצמית - יכולתו של היצור לזהות את עצמו, ולדעת את תוכן המחשבות שלו. גם מצלמה רואה כשם שהעין רואה - אולם המצלמה לא מודעת לתמונה, גם אם זו אותה התמונה בדיוק - ולכן אין לה נפש.
 
@@ -249,10 +249,10 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
 [^32]: או נהג במכונית. כנהג, אם לא תידלק נורת אזהרה ברכב, לא אדע שמשהו ברכב תקול. לא כך עם הגוף - ברגע שיש בעיה, אני מיד *מודע* לה.
 [^33]: הבעיה הזו לא קיימת אצל אריסטו, שם הגוף הוא החומר והנפש היא הצורה - אך שניהם היבטים שונים של אותה השלם (ר' גם - *על הנפש*). לא כך המצב אצל דקארט - השניים *באמת* שונים ונבדלים לחלוטין - לא היבטים של אותו הדבר.
 
-# הביקורת כנגד דקארט ותגובתו
+##הביקורת כנגד דקארט ותגובתו
 מבקרים, ובעיקר תיאולוגים, עלבו בתפיסותיו של דקארט סביב **אי-רמאותו של האל**, **החירות והרצון** ומושג **העצם**. קל לנו להניח היום שהדיונים האלו לא קשורים כלל ועיקר בפילוסופיה ("אני לא מתכוון להגיד לך מה קאנט חשב על חציית ים סוף") - לא כך אצל דקארט (ולייבניץ). התיאולוגים שעמם התמודד הם אנשים חריפים, שקולים לו ביכולתם הרטורית, ודקארט מתייחס אליהם ברצינות גמורה.
 
-## חירות ורצון
+###חירות ורצון
 אנו נוטים להתייחס לחירות כסתירה של דטרמיניזם: אם האל אכן כל יכול, הרי שאין לנו רצון - האל צופה את רצוננו לחלוטין; יש בכך בעיות מוסריות רבות. מדוע הוא מאפשר חוטאים, ומעשים רעים? מנגד, אם יש רצון חופשי, שביכולתי לקבוע כרצוני בחופשי מן הגורל, איך זה מתיישב עם כל-יכולתו של האל?
 
 דקארט סבר, כמובן, שיש אלוהים; אלא שטען ***גם*** לטובת החירות והרצון. למול הביקורת, דקארט ניסה ליישב בין שני העקרונות האלו, הסותרים לכאורה. הוא מתייחס לכך בכתבים שונים בחיבורים עם כותרות גרנדיאוזיות כמו

פילוסופיה/חדשה/הגל.md

@@ -22,7 +22,7 @@ dateCreated: 2024-05-22T08:14:34.540Z
 1816-1818: מורה באוניברסיטת היידלברג
 1818-1831: מורה באוניבסיטת ברלין 
 
-# כתבים עיקריים
+##כתבים עיקריים
 * פנומנולוגיה של הרוח 1807
 - מדע הלוגיקה 1812-1816
 - אנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים, 1830-1817, מחולק לשלוש חטיבות עיקריות:

פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 > [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_1_לאתר.pptx), [הקדמה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הקדמה_לפנומנולוגיה_של_הרוח_עברית.pdf)
 {.is-info}
 
-# זמננו
+##זמננו
 
 הגל מתייחס בפנמנולוגיה לרגעים משמעותיים בתולדותיה של הפילוסופיה, והתפיסות השונות שעלו לאורך הדרך. הגל רואה בכל אלו, כמו גם באומנות, במשפט, בדת ובהיסטוריה חוליות שונות של דבר אחד.
 
@@ -31,7 +31,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 הפנמנולוגיה נפתחת בשתי הקדמות. בראשונה בהן הגל חושף בפנינו את השיטה שלו, והשנייה - מכינה את הקרקע לפרקיו הראשונים של הספר. הפנמנולוגיה כתובה בשפה מאוד ייחודית ויצירתית.
 
-# על מה עומד הכל?
+##על מה עומד הכל?
 
 הפנמנלוגיה נעה בשני צירים: מצד אחד, ההישגים האדירים וההפסדים הכואבים בכל תקופה תקופה - *מועקות המודרניות* - המודרניות אינה רק הישג, פסגה, אלא גם כרוכה בהפסדים כואבים. מנגד, הגל בונה על המהפכה הביקורתית של קאנט, כפי שנחשפה ב*ביקורת התבונה הטהורה* - שמחלקת את הפילוסופיה ללפני ואחרי. הגל משחק גם על הציר הזה - אבל הוא מסרב לנתק את התקופות, את ההצלחות, את המועקות - הוא ממשיך לראות בכולם מומנט של כוליות אחת.
 
@@ -61,7 +61,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 נשאיר כרגע את ה*מוחלט* בצד - ונתמקד ב*סובייקט*. הסובייקט הוא התפתחות; תהליך; תנועה בעלת היגיון וכיוון - זה לא יכל להיות הפוך. זאת לעומת המוחלט, שהוא במהותו תוצאה.
 
 
-# חרג, אבד - מועקות המודרניות
+##חרג, אבד - מועקות המודרניות
 
 > [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_2_לאתר.pptx)
 {.is-info}
@@ -108,7 +108,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 > היסוד של האמת הוא המושג.
 
-## קרעים
+###קרעים
 המודרניות חושפת אינספור קרעים, שהגל מכיר בהם והוגה בהם, לרבות -
 
 - בין האדם למציאות
@@ -126,7 +126,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 - - גוף מול נפש[^5]
 
 
-# העצמות - ידיעה והוויה
+##העצמות - ידיעה והוויה
 
 > [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_3_ריאלית.pptx)
 {.is-info}
@@ -166,7 +166,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 האובייקטיביות הזו היא עניין רציני, שאני לא יכול להתעלם ממנו אם אני רוצה לחיות את החיים הטובים. האובייקטיביות היא המצע שממנו אני יכול לגדול, להתעצם, להיות. אם נדחה מאיתנו את האובייקטיביות, נישאר עם החזון של האקזיסטנציאליזם - נבובים, שפוטים לריקות. התנועה שלי, והחותם שהיא טובעת בעולם, היא חלק מהיותי בלהיות אני. 
 
 
-# השלילי הוא נשמתם של האני ושל העצם
+##השלילי הוא נשמתם של האני ושל העצם
 
 > אי ההתאמה בין האני לבין העצם זהו ההבדל שלהם, השלילי בכלל, ולמעשה הוא נשמתם או מה שמניע אותם.
 
@@ -186,7 +186,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 > האמיתי הוא השלם. השלם אינו אלא המהות המביאה את עצמה לידי שלמות על ידי התפתחותה. המוחלט הוא במהותו תוצאה. בכך נעוץ טבעו להיות ממשי, סובייקט, או היעשות לעצמו.
 > *פסקה 23, עמ' 87*
 
-# זכותו העילאית של היחיד
+##זכותו העילאית של היחיד
 
 > שום כוח לא יכול לחלל את זכותו של האדם לקביעה עצמית \[...]. הקביעה העצמית, דהיינו אוטונומיית הסובייקט, היא יומרה שנעוצה בעצם מושגו של הרצון; הסובייקט הוא החומר האמתי של ההתממשות; \[...] המודעות העצמית והמודעות לערך העצמיות \[...] מעוניינת להתמיר גם את עצם הרציות הטבעיות ולהטביע בהן את חותם הבחירה והעיצוב. 
 > *פשה"מ, 192§*
@@ -198,7 +198,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 האדם שמבין את הפער הזה, בין הסובייקט לאובייקט, יבין שבכוחו לטבוע את נסיבות חייו - ההקשר שבו הוא חי, מה שהוא עושה, מה שהוא מרגיש - לא רק טבע קבוע מראש.
 
-# מהות האדם
+##מהות האדם
 > כל בני-האדם הם תבוניים; היסוד הצורני שבתבוניות זו הוא בכך, שהאדם חפשי; זה טבעו של האדם, זו מהותו.
 > *מבוא לתולדות הפילוסופיה, *49
 
@@ -210,7 +210,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 כשלעצמו, העובר הוא סובייקט - הוא אדם מסוים. אמנם, כדי לממש את עצמו ככזה - ממש להיות סובייקט, אדם, עליו *להפוך את עצמו למה שהוא כלשעצמו* - לעצב את עצמו מתוך הפער בין הסובייקט לאובייקט, לכונן את עצמו, להותיר את חותמו בעולם. רק אז הוא יתממש כסובייקט, ויהא תבונה מעוצבת.
 
-# היישרת מבט אל השלילי
+##היישרת מבט אל השלילי
 
 > הרוח היא עוצמה לא בתור חיובי המפנה עורף לשלילי אלא רק מתוך היישרת מבט אל השלילי. הוא שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה. הוא מה שכונה בשם סובייקט, אשר בהעניקו לקביעה המסוימת מציאות בתוך היסוד שלו, הריהו שם-לעל[^11] את חוסר האמצעיות המופשט, את זה שהווה סתם, ובזה הסובייקט הוא העצם האמתי, ההוויה או אי-האמצעיות אשר המיצוע אינו חיצוני לה, אלא היא היא אותו מיצוע.
 > *עמ' 113.*
@@ -222,7 +222,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 זו האמת ההגליאנית - דבר חי, הולך ומתפתח, הולך ומתממש, כמו הניצן שהופך לפרח. ההקשר נהפך מרעב שיש להשקיט, למלא את התוכן, לאמת מלאה, ממשית תמיד, שהולכת וממשיכה להתממש עוד יותר.
 
-# המוחלט כסובייקט
+##המוחלט כסובייקט
 
 > העצם החי הוא הוויה שהיא באמת סובייקט, כלומר שהיא ממשית רק במידה ש\[היא\] תנועה של הצבה עצמית, או המיצוע של עצמות עם היעשותו לאחר. \[...\] זהות זו **השבה ומעמידה את עצמה**, או הרפלקסיה של עצמו בתוך ההיות-אחר.
 
@@ -263,7 +263,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 הגל לא *מבטיח* שהדבר הזה יקרה - התפיסה שלו אינה דטרמיניסטית - אבל *אם* נפעל בהתאם לכיוון הזה, נוכל להגיע למשהו טוב, למשהו מוחלט.
 
-# הכרה היא נושא טבעי
+##הכרה היא נושא טבעי
 > [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_4.pptx)
 {.is-info}
 
@@ -288,7 +288,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 קאנט דורש אפילו *לעצור* את התהליך כולו - כל מה שאנחנו יודעים - ולבחון את הבסיס שלהם. למה אנחנו חושבים שזה נכון? מהם בכלל גבולות המגרש שאנחנו יכולים לדעת? קאנט, ב*ביקורת התבונה הטהורה*, הציב את זה כמפנה, והגל לוקח עמו את הנושא הזה, ואת החקירה הזו. *טבעי לדמיין* בהחלט מכיל את התובנות הקנטיאניות האלה.
 
-## הכשלה עצמית מהותית
+###הכשלה עצמית מהותית
 הגל דורש מאיתנו להכיר בטבע ההכרה, ומניח בכך זרע לפורענות -
 
 > נדמה שיש מקום לחש שמאחר שההכרה היא יכולת מסוג ובהיקף מוגדרים, ללא הגדרה מדויקת של טבע ההכרה וגבולותיה, במקום להגיע אל שמי האמת ניגע רק בענני הטעות. החשש הזה אף הופך בהכרח לביטחון, שלבקש מההכרה להשיג למודעות את נקודת ההתחלה, כלומר את מה שהווה בעצמו, הרי זה סתירה מושגית, \[אם אמנם] בין ההכרה ובין המוחלט עובר גבול המפריד ביניהם לגמרי.
@@ -316,7 +316,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 קאנט אומר, *מושגים בלי הסתכלויות הם ריקים*, ו*הסתכלויות בלי מושגים הן ריקות*. המשפט הזה מסכם את כל המחלוקת בין האימפריציסטים לרציונליסטים. בחלק הראשון הוא מבקר את הרציונליסטים, ובשני - את האימפריציסטים; צריך *גם* את ההסתכלויות ו*גם* את המושגים. אולם, אומר הגל, פיצול הדברים האלה לשני דברים נפרדים שוב מכניס אותנו לבור, לשני מקורות שונים של הכרה, שמבקש את המסקנה - מה שאתה תופס במושגיך, אלו מושגים במערכת שלך - ולא אמת מוחלטת.
 
-# הרס הפרויקט היסודני
+##הרס הפרויקט היסודני
 הפילוסופים של העת החדשה היו עסוקים ב**פרויקט היסודני** - הן האימפריציסטים והן הרציונליסטים מבקשים למצוא את *היסוד*, ולכונן על גביו את הידיעה ואת המדע. 
 הרציונליסטים מחפשים את ה*מהות* - כמו ב[דוגמת השעווה](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#דוגמת-השעווה), ומבקש דרכה למצוא את המהות, מושגי השכל. האמפריציסטים, לעומתם, מתבססים על רשמי החושים. בין שני המחנות קיימת השכמה בין רושם חושי למושא שכלי - החישה הוא מסוימת, קונקרטית (*it do be like that*). 
 
@@ -324,13 +324,13 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 הגל ממשיך את הקו הזה, ותוקף את הרעיון של *תורת ההכרה* שניצב בבסיס הפרויקט היסודני. איך אפשר לדבר על תורת הכרה מבלי לדעת? הגל מושל זאת ללדעת לשחות לפני ששוחים.  
 
-# הפנמנולוגיה כמתודה
+##הפנמנולוגיה כמתודה
   
  > [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_5_לאתר.pptx)
 {.is-info}
 
 
-## הנחות היסוד הסמויות של הספק
+###הנחות היסוד הסמויות של הספק
 > הפחד הזה נוטע ומניח בכר מראש, ומבסס את היסוסיו ומסקנותיו על משהו (ולא מעט) בבחינת אמת, אבל משהו שיש לבחון קודם אם הוא אכן האמת. מה שהפחד הזה מניח מראש הם **דימויים** מוסימים של **ההכרה** בתור **כלי עבודה** ובתוך **תווך*, וכן **הבדל כלשהו שלנו עצמנו מההכרה הזאת**. אולם בראש ובראשונה הפחד הזה מניח מראש שהמוחלט ניצב **בצד אחד וההכרה בצד אחר** לעצמה ובמנותק מהמוחלט, אך בכל זאת שהיא משהו ריאלי; או שבתוך כל הפחד גם מניח מראש שההכרה, שבהיותה מחוץ למוחלט הרי היא גם מחוץ לאמת, היא בכל זאמת מהימנה - וזו הנחה שעל יד מה שמתכנה פחד מהטעות מגלה יותר כפחד מהאמת.
 >  *§74*
 
@@ -346,13 +346,13 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 > ר' גם - *הפרכת האידאיליזם* (*ביקורת התבונה הטהורה*) - פסקה מפורסמת וקצרה שמתארת את האידיאליזם כ*בתוך המים* - כמניח את העולם מחוץ לרוח.
 {.is-success}
 
-## הבחנות  מפוקפקות, מושגים מפוקפקים
+###הבחנות  מפוקפקות, מושגים מפוקפקים
 
 > התפלפלויות כאלו מתסכמות באיזה הבדל סתום בין אמיתי מוחלט ואמיתי אחר[^16] (או: בין אמת מוחלטת לבין אמת מסוג אחר), ו\[בהדרגה אנו נוכחים לדעת\] שהמוחלט, ההכרה וכו' הם מילים שמניחות מראש משמעות כלשהי, שראשית כל יש לחשפה.
 > *§75*
 
 
-## הגדרת המודעות
+###הגדרת המודעות
 > המודעות **מבדילה** מעצמה משהו, שאליו בה-בעת **מתייחסת**; או כמו שאומרים: זה משהו **עבור המודעות**; והצד המסוים של **הייחוס** הזה או של **היות** משהו **עבור איזו מודעיות** הוא **הידע**. אולם מההיות הזה, כלומר עבור אחר, אנו מבדילים את **היות עצמו**; מה שמיוחס אל הידע גם מובדל ממנו ומוצב כהווה גם מחוץ ליחס הזה; צד זה של מה שהווה בעצמו נקרא **אמת**. "מבדילה מעצמה משהו וכו'": זו עצם מהותה המופשטת של המודעות.
 > *82§*
 
@@ -371,13 +371,13 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 > בהופיע המדע[^17], לא יהא הוא עצמו אלא **תופעה**; עם הופיעו, המדע עדיין אינו מפורט ומפותח באמיתותו. בהקשר זה לא משנה אם מדמיינים את המדע בתור ה**תופעה**, כי הוא זה שצ. ומופיע לצד **ידע** אחר.
 
 
-## שאלת קנה המידע
+###שאלת קנה המידע
 
 > *81*
 
 אתם עלולים לקרוא את הספר, ולחשוב שאני, הגל, בוחן אותן - אני יודע מה האמת. אם תראו את זה ככה, אומר הגל, תהיה לכם טענה מוצדקת כלפיי - שלא הוכחתי דבר, ואני רק מניח הנחות. הגל לא רוצה שנבין את זה ככה. הגל מחדד את האתגר שמונח לכאורה לפתחו - הוא עומד לבחון את יומרתן של כל הדמויות שקדמו לו לידיעה. אבל, הגל אומר, אין לי שום קנה מידה - איך אוכל לעשות דבר כזה? הגל מרים להנחתה ואומר -
 
-## הידיעה שאנו חוקרים
+###הידיעה שאנו חוקרים
 
 > העניין המהותי הוא לזכור במשך כל מהלך החקירה ששני המומנטים האלה, **מושג ומושא**, **היות-עבור-אחר והיות בעצמו**, מתגלעים בידע שאנו חוקרים עצמו, ולכן איננו נדרשים להביא עמנו קני מידה וליישם במהלך החקירה רעיונות ומחשבות **משלנו**; אם נרפה מכל אלה, נצליח לבחון את העניין כפי שהוא עצמו הווה **בעצמו ועבור עצמו**.
 > *§84*
@@ -386,10 +386,10 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 חשיבה היא עסק של הסתכנות - *דעו לכם שככה וככה* - אני מתיימר לדעת את האמת, להגיד את האמת, ולעמוד ביומרה שלי. מכיוון שכל חשיבה היא מודעות עצמית, היא מלווה ביומרה לעמוד בנורמה הזו. בספרנו, אומר הגל, אנחנו רק נסתכל; רק נצפה - מה קורה? ונקווה לגלות, שצורת הידע המופיע - מעצם היותו יומרני - יתאמץ להוכיח את עצמו, ולפרוע את החוב שלו עצמו. אך למעשה, אומר הגל - הוא נכשל; הדמויות נכשלות ביומרה שלהן עצמן, שמביאה איתה סוג של הצטללות, התקדמות, תנועה. כל אחת מהדמויות שהגל מציג מהווה שלב מסוים, שמתוקף הכישלון שלו ממשיך להתקדם בכיוון מסוים - זו התופעה שמתממשת, התופעה, הידע המופיע. זו חתירה עוצמתית, שתצעיד אותנו בדרך.
  
-# ודאות חושית
+##ודאות חושית
 זהו הפרק הראשון ב*פנמנולוגיה*. הדמות שעולה מיד היא דמותם של האמפרציסטים ([לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק)) - הרשמים המיוחדים שנחרטים על הרוח, *טאבולה ראסה*. הם ההתחלה של משהו, ללא מגע יד אדם.
 
-## מיידיות
+###מיידיות
 
 > יש לי **ודאות** לגבי העניין **הזה**, לא משום שפיתחתי את מודעתי והפעלתי בצורות מורכבות את מחשבתי. העניין **הווה**; והוא הווה רק משום שהו **הווה**; הוא **הווה --** זה מש שמהותי עבור הידע החושי, וההוויה הטהורה הזו או הבלתי-אמצעיות האחידה הזו מהווים את האמת שלו. הבתאם, הוודאות היא יחס טהור בלתי-אמצעי; מה שהפרט יודע הוא **הזה טהור** או **הפרטי**.
 > *§91*
@@ -415,14 +415,14 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 לחשוב על אובייקטיביות כדבר שלא הוכתם על ידי המחשבה זו טעות; עצם המגע עם התודעה הופך אותו לפרטני. אבל הניגוד הזה, בין האובייקטיבי לסובייקטיבי, הוא מדומה.
 
-# מסעה של הרוח - פנמנולוגיה
+##מסעה של הרוח - פנמנולוגיה
 
 > [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_6.pptx)
 {.is-info}
 
 הגל לא אוהב את המונח **תורת הכרה**, משום שהוא נועל אותנו לסובייקט מסוים, ההכרה כדבר קבוע שיש להכיר. הוא מעדיף את הדינאמיקה של ה[פנמנולוגיה](#הפנמנולוגיה-כמתודה) - תפיסת המציאות כפי שהיא מציגה את עצמה.
 
-## המודעות בוחנת את עצמה
+###המודעות בוחנת את עצמה
 
 > במה שהמודעות מכריזה עליו, בתוך עצמה, בתור הבעצמו או בתור האמיתי, אנו מוצאים את קנה המידה שהיא עצמה מציבה כדי למדוד בו את הידע שלה.
 > 84-83§
@@ -442,7 +442,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 לכל אורך הספר, ניכרים חילופי גוונים בולטים מהסיבה הזו ממש - הגל משתדל לא להתערב. 
 
 
-## טבע מושא חקירתנו מתעלה על ההפרדה הזאת
+###טבע מושא חקירתנו מתעלה על ההפרדה הזאת
 
 > מאחר שאנו חוקרים כעת את האמת של הידע, נדמה שאנו חוקרים את מה שהידע הוא בעצמו. אולם בחקירה זו הידע הוא המושא שלנו, הוא עבורנו; והיותו של מה שיתקבל **בעצמו** יהא לפיכך היותו דווקא עבורנו; מה שאנו נטען כי הוא מהותו לא יהא האמת שלו, אלא רק הידע שלנו ממנו. המהות או קנה המידה יתגלעו בתוכנו, ומה שאמור להיות מושווה עמם ושעליו צריך להחליט באמצעות ההשוואה הזאת, לא בהכרח יהיה חייב להכיר בהם.
 
@@ -471,7 +471,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 > במקום להיות עקרון ההנעה השרירותי… \[יש] להניח לתוכן שיניע את עצמו מתוך טבעו שלו ואז לעיין בתנועה זו.
 > *שם, עמ' 160*
 
-## יאוש מכל צורות התודעה הפנומנלית
+###יאוש מכל צורות התודעה הפנומנלית
 
 > רק הספקנות המְכַווֶנֶת למלוא היקף המודעות המופיעה מכשירה את הרוח לבחון מה היא אמת, בעוררה ייאוש ביחס לדימויים, המחשבות והסברות המכונים טבעיים -- ואין זה משנה אם מכנים 
 אותם עצמיים או זרים - שהמודעות הניגשת **מיד** לבחינה עדיין מלאה בהם ומותנית על ידם, ומשום כך אינה מסוגלת לבצע בפועל את מה שברצונה לעשות.
@@ -483,7 +483,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 המודעות חותרת לאובייקטיביות - כל פעם עם מושג מידי וברור של *מה הוא אובייקט* - שנפרס בעצמו, נכשל, ומנסה שוב עם הבנה *אחרת* של מה זה אובייקט.
 
-## מסע של שלילה ואובדן
+###מסע של שלילה ואובדן
 
 > ניתן לראות את ההצגה הזאת בתור דרכה של המודעות הטבעית החותרת אל הידע האמיתי, או בתור דרכה של הנפש התועה דרך סדרת דמויותיה, כתחנות הטבועות עבורה מראש מטבעה, על מנת שתזדכך לכדי רוח, על ידי כך שבאמצעות התנסותה המלאה בעצמה היא תגיע להכרת הווייתה כפי שהיא בעצמה. 
 > *78*
@@ -496,7 +496,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 > את האלימות הטמונה בהפרעת הסיפוק המוגבל, המודעות סובלת אפוא מידי עצמה.
 > 80§
 
-## הכוח המניע של החקירה כולה
+###הכוח המניע של החקירה כולה
 
 המושא **בעצמו** נהיה **להיות-עבור-המודעות של היות המושא בעצמו**, לפיכך זה האחרון הוא המושא החדש, שעמו מופיעה גם דמות חדשה של המודעות, שעבורה המהות היא משהו אחר מאשר מה שהיה קודם. זהו התנאי שמנחה את הכרחיות הרצף המלא של דמויות המודעוּת. רק ההכרחיות הזו עצמה או **היווצרותו** של המושא החדש שנקרה למודעות בלי שתדע כיצד זה קורה לה, היא מה שעבורנו כמו מתרחש מאחורי גבה של המודעות.
 > 87§
@@ -517,7 +517,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 > המודעות היא לעצמה **מוּשַׂגה**, ולכן היא מהווה באופן בלתי אמצעי הליכה אל מעבר למוגבל, וכן - הואיל והמוגבל הזה הוא שלה – גם מעבר לעצמה.
 > *פנומנולוגיה של הרוח, סעיף 80*
 
-## הפרכת האידיאליזם
+###הפרכת האידיאליזם
 
 - הניסיון הפנימי שלנו, שדקארט לא מטיל בו ספק, אפשרי רק בהנחה של ניסיון חיצוני.
 
@@ -532,7 +532,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 כל שיפוט שאני שופט, כולל בתוכו אפוא שני דברים. כשאני אומר, *חתול חמוד*, יש כאן שני דברים: *החתול חמוד* ו*אני צודק*. אין כאן רק שיפוט אמפירי - יש כאן, **בהכרח**, משהו שקודם לניסיון. כאן נכנסת הדינאמיות של הגל - את ה*אני צודק* הזה חייבים לבחון, והוא נכשל ומתחיל שוב מנקודה חדשה. זו התנועתיות של החשיבה, אפילו בהצהרות סתמיות כמו *חתול חמוד*.
 
-## תכלית המסע; העצמי כחריגה אל מעבר לעצמו השייך לעצמו
+###תכלית המסע; העצמי כחריגה אל מעבר לעצמו השייך לעצמו
 
 > המטרה נמצאת היכן שהידע אינו נדרש יותר ללכת אל מעבר לעצמו, היכן שהוא מוצא את עצמו כך שהמושג תואם את המושא והמושא תואם את המושג. משום כך, ההתקדמות לעבר מטרה זו גם אין לעוצרה ולא ניתן למצוא סיפוק בשום תחנה מוקדמת. מה שמוגבל לחיים טבעיים לא מסוגל בכוחות עצמו ללכת אל מעבר למציאותו הבלתי אמצעית, אלא הוא נגרר לשם על ידי אחר, וההיקרעות הזאת מעל עצמו היא מותו. אבל המודעות היא לעצמה **מוּשַׂגה**, ולכן היא מהווה באופן בלתי אמצעי הליכה אל מעבר למוגבל, וכן -- הואיל והמוגבל הזה הוא שלה -- גם מעבר לעצמה; לצד הדבר הפרטי מוצב למודעות בו-זמנית גם מה שמעבר לו, ולוּ רק, כמו בַּהסתכלות החללית, **לצדו** של המוגבל.
 > *80§*
@@ -541,7 +541,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 החשיבה חושבת אובייקט; אבל האובייקט *כולל בתוכו את הסובייקט*. לכן, בכל פעם שהסובייקט הזה מופרך ומתחיל שוב, אנחנו מתקרבים לעבר האובייקטיבי. 
 
 
-## זהות אני=לא אני
+###זהות אני=לא אני
 
 > הכרת-עצמו הטהורה בתוך האחרוּת המוחלטת, אֶתֶר זה בתור כזה, זהו היסוד והקרקע של המדע, או הוא הדעת בכלל.
 > *§98*
@@ -558,7 +558,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
 
 
 
-# מודעות למודעות עצמית
+##מודעות למודעות עצמית
 
 Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לאכול את המעבר בין הפרק השלישי - המודעות - לפרק הרביעי - אמת הוודאות העצמית. זה לא שהקשר בין מודעות למודעות עצמית הוא לא יסודי - ובכל זאת, הקשר הזה מאוד מורכב.
 
@@ -572,7 +572,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 > הדרמה כאן, ולכל אורך הספר, היא **מה זה להיות אובייקטיבי**.
 {.warning}
 
-## הישגי דיאלקטיקת הוודאות החושית
+###הישגי דיאלקטיקת הוודאות החושית
 
 *שימה-לעל של ה'זה' של וודאות חושית באובייקט של התפיסה*.
 
@@ -599,7 +599,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 
 המוות של הדמות הזו, זה חיים; ככה אנחנו מתקדמים.
 
-## הדיאלקטיקה של הקליטה, הדבר והטעות
+###הדיאלקטיקה של הקליטה, הדבר והטעות
 
 האימפיריציסט הגולמי האמין ש**להיות אובייקטיבי באמת** זה להיות *גולמי*, לפני שיום. למה לי לחלק את הדברים לחתולים וכלבים, פילים וזבובים, ולא חלבים ופיזבובים? זה הכל שטויות; הדבר מוטמע מהשכילה שלו, ולוק דורש אותו *לפני* כניסתו לממלכת השכל. אבל גם במושגים פשוטים - *הזה* כמו *האדום הזה* - כרוך בעצם בשכילה; וכך, לוק לא מצליח לתאר את ה*אובייקטיבי* בלי ה*שכילה*, הסובייקטיבי.
 
@@ -618,7 +618,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 הפוזיטיביסט מוקף בהמון שאלות, שמוליכות לכיוונים שהוא לא רוצה ללכת אליהם - המלח הזה הוא *גם זה וגם זה וגם זה*, אבל הוא לא רוצה לחבר את הדברים האלו יחד, לחשוב מעבר למה שרואים בחוש. הדמות הבאה שלנו לא ניחנת בסרבנות הזו - מדעי הטבע, למשל, לא מסתפקים במה שאנו רואים: יש חוקי טבע, ויש דברים שאנחנו לא רואים אבל הם חלק מכל העניין; הוא מרשה לעצמו לערבב את המחשבות באובייקטיבי.
 
 
-## הישגי דיאלקטיקת כוח ושכל
+###הישגי דיאלקטיקת כוח ושכל
 
 במסגרת תנועתו של השכל מושאיו הם חשמל חיובי ושלילי, מרחק, מהירות, כוח משיכה ואלף דברים אחרים, שמהווים את תוכן המומנטים של התנועה. ובדיוק בשל כך מספק ההסבר כל-כך הרבה סיפוק עצמי: כי ***בהסבר***, אפשר לומר, *המודעות נמצאת בשיחה בלתי-אמצעית עם עצמה, וכך היא נהנית רק מעצמה, והגם שנדמה כי היא עוסקת במשהו אחר, בפועל אין היא מתעסקת אלא עצמה*.
 
@@ -645,12 +645,12 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 
 אני מודע לעצמי כמודע. יש עדיין הבדלה; יש עצמי אליו אני מודע, ועצמי מודע. יש עצמי מושא, ועצמי משקיף. מי שחושב שבאומרו *אני מודע לעצמי* הוא באמת מודע לעצמו, אומר הגל, מרמה את עצמו; **זו טאוטולוגיה זהה, סתם סיסמא ריקה**. משהו עדיין חסר, עדיין ריק: דימוי נבוב של מודעות עצמית. אני הוא לא רק מודעות; הוא גם הוויה - יש בו משהו אובייקטיבי. הגעה למודעות עצמית ממשית - עצמי *באמת* - דורשת כברת דרך משמעותית יותר בהרבה.
 
-# הדיאלקטיקה של האדון והעבד
+##הדיאלקטיקה של האדון והעבד
 
 > [טקסט (בר-לפידות)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הדיאלקטיקה_של_האדון_והעבד_תרגום_בר_לפידות.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_8_לאתר.pptx)
 {.is-info}
 
-## חירות, אדנות ועבדות
+###חירות, אדנות ועבדות
 
 > הוא צריך היה - כדי לזכות ביתרון - להראות את עצמו שונה מכפי שהוא למעשה. להיות ולהיראות נעשו שני דברים שונים לחלוטין; וההבדל האמור הוא מקורם של הפאר המנסה להרשים, הערומה רודפת התדמית, וכל שאר המידות הרעות בנות לווייתן של אלה. מבחינה אחרת, מאדם חופשי ועצמאי, כפי שהיה קודם, הרי בשל ריבוי של צרכים חדשים, ניתן לומר שהוא נעכשה עתה משועבד לכל הטבע ובעיקר לבני מינו; הוא נעשה עתה לעבדם של אלה גם בהיותו אדונם.
 > *רוסו*
@@ -700,7 +700,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 
 הרבה פילוסופים האשימו את הגל ב*דטרמיניזם אופטימי* כזה, אולם הפרשנים עומדים כנגד זה: הגל מכיר בפוטנציאל ההרס של ההתקדמות, כמו בזוועות שהתחוללו במאה ה20 - אולם, הגל סבור, כל מעידה כזו וכל אסון כזה מלמד אותנו *מה זה להתקדם*. יש עדיין היגיון פנימי בתהליך של ההתקדמות, גם כשזו הולכת אחורה.
 
-## מהי תודעה עצמית באמת?
+###מהי תודעה עצמית באמת?
 
 > **התודעה העצמית היא כשלעצמה ובשביל עצמה בכך שהיא כלשעצמה ובשביל עצמה בשביל זולתה: היא הינה רק כמי שמכירים בה.**
 > *178, תרגום קליין*
@@ -755,7 +755,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 
 כעת, הגל מבקש לעמוד על ההבדל - בין נקודת המבט שלו, שלנו ושל הדמות שאותה אנו בוחנים בכל פעם.
 
-# מתודעה למודעות
+##מתודעה למודעות
 
 > [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_9.pptx)
 {.is-info}
@@ -766,7 +766,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 
 המעבר מתודעה למודעות עצמית הוא מורכב, ועובר דרך ה**חיים** וה**תודעה**. 
 
-## המושא נהיה חיים, הוויה רפלקסיבית
+###המושא נהיה חיים, הוויה רפלקסיבית
 
 
 > המושא \[...] נהיה **חיים**. מה שהמודעות העצמית מבדילה מעצמה כהווה, הגם שהוא מוצב כהווה, אינו הווה רק בצורת הוודאות החושית והקליטה, אלא הוא הוויה רפלקסיבית, ומושא התאווה הבלתי-אמצעית הוא משהו חי.
@@ -797,7 +797,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 אבל התאווה הזו לדעת, לטרוף עוד-ועוד אובייקטים, היא *אינסוף רע*, לפי הגל - רעב בלתי-נדלה ראוי לגנאי, כפי שאומר אפלטון ב[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס). 
 
 
-## הרס האובייקט, אישור אובייקטיבי, היעשות אובייקטיבי
+###הרס האובייקט, אישור אובייקטיבי, היעשות אובייקטיבי
 
 > המודעות העצמית ודאית אפוא ביחס לעצמה רק על-ידי ביטול האחר שמתגלה לה כחיים עצמאיים; המודעות העצמית היא **תאווה**. בוודאותה לגבי אינותו של האחר, היא מציבה אותה \[את האינות\] עבור עצמה כאמת שלה, מאיינת את המושא העצמאי ועל ידי כך *מעניקה לעצמה את הודאות העצמית **כוודאות אמיתית**, כלומר כוודאות שהתהוותה עבורה באופן מושאי.*
 > *174*
@@ -814,14 +814,14 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 > עכשיו חייב להיות עוד תרנגול, ועוד תרנגול, ועוד תרנגול - הרעב שלי אינו יודע שובע. איך יוצאים מהבור?
 {.is-info}
 
-## נחוץ אובייקט סובייקטיבי
+###נחוץ אובייקט סובייקטיבי
 
 > המודעות העצמית הווה באופן אבסולוטי עבור עצמה \[...] רק על ידי ביטול המושא, והמודעות העצמית חייבת לבוא על סיפוקה, כי היא האמת. לפיכך, בשל עצמאות המושא, יכולה המודעות העצמית לבוא על סיפוקה רק על ידי כך שהמושא עצמו יבצע על עצמו את השלילה; והמושא מוכרח לבצע בעצמו את השלילה של עצמו, כי השמוא בעצמו הוא השלילי, והוא מוכרח להיות עבור האחר את מה שהוא בהווייתו. בהית המושא בעצמו השלילה, ובתוך כך בה-בעת עצמאי, הרי הוא מודעות. \[...] המודעות העצמית באה על סיפוקה רק במודעות עצמית אחרת.
 *175*
 
 "לבטל" את התרנגול לא יספיק; הפתרון הוא לעמוד מול מודעות עצמית *אחרת*. אני סובייקט חושב, מודע, ומודע לכך שאני חושב והוא מודע. אני יודע אובייקטים, כמות שהם - מה שמצד אחד מאשר אותי, ומצד שני - מאיים עליי; הייתי רוצה לדעת שאני מוחלט, אבל אם יש אובייקטים כמות שהם, אולי אני לא כזה מוחלט; ואם אני מוחלט, מאיפה באים האובייקטים כמות שהם? אלו המתחים הטבעיים שמתאר הגל במודעות העצמית, בעוצמה וברעש ובצלצולים. מה שאנו מנסים לעשות הוא לאשר למודעות את היותה **המוחלט**; [המוחלט הוא גם הסובייקט!](#על-מה-עומד-הכל)[^25]
 
-## יחיד מול יחיד
+###יחיד מול יחיד
 
 > אינדיוידואל ניצב מול אינדיוידואל. בהופיעם כך באופן **בלתי-אמצעי**, הם הווים זה עבור זה בצורת מושאים רגילים; דמויות **עצמאיות**, מודעויות המשקועות ב**הווית החיים** (**כי המושא ההווה הוגדר כאן כחיים**)
 > *186*
@@ -832,7 +832,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 > *187*
 
 
-# טעמו של המאבק, מה הוא מנסה לאשר \ להוכיח
+##טעמו של המאבק, מה הוא מנסה לאשר \ להוכיח
 
 מה שהוא מנסה לאשר הוא אכן, במידה זו או אחרת, ***האמת***; אלא שזו תתברר לאשורה וגם תתממש רק בסופו של המסע
 
@@ -858,7 +858,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 אני חי מדבר, חיה - אבל בתור מודעות עצמית, לא זו המהות - אלא החופש שלי להגיד לכל דבר מסוים כזה, *לא* - זהו החופש; אדם חופשי במהותו - אין לו מנוס מהחופש. 
 ככה אנו *היות-עבור-עצמו* - לא באופן בלתי-אמצעי (אני כזה), אלא עבורי ובבחירתי (אני *בוחר* להיות כזה).
 
-## אדון אל מול העבד
+###אדון אל מול העבד
 
 > האדון מתייחס באופן מתווך אל העבד באמצעות הישות העצמאית שכן בדיוק אל זו מרותק העבד - אלו כבליו מהם לא יכול היה לערוך הפשטה בשעת המאבק. \[...] אולם האדון הראה במאבק שבעיניו אותה ישות אינה אלא משהו שלילי גרידא; ובהיותו השליט על הישות, ובהיות העבד משועבד לאותה ישות - נמצא שהעבד משועבד לאדון. כמו כן מתייחס האדון באופן מתווך גם אל הדבר באמצעות העבד: בהיות העבד תודעה עצמית הריהו מתייחס אל הדבר גם בצורה שלילית \[...] אולם בו בזמן הדבר הוא עצמאי בשבילו, ומשעמו של דבר - הוא רק מעבד אותו. \[כך] נוצר עבור האדון על ידי תיווך זה \[קרי, העיבוד על ידי העבד] יחס בלתי אמצעי של הנאה. האדון אשר הציב את העבד בינו ובין הדבר מתחבר בכך רק עם אי עצמאותו של הדבר, ואילו את צד העצמאות הוא משאיר לעבד ולעיבודו של העבד.
 > *190*[^25]
@@ -869,7 +869,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 
 עם זאת, אין לנו היכולת להכחיש את מעמדו של העבד כמודעות עצמית; גם הוא מבין שהאובייקטים טבועים בחותם שלילי. איך מתבטאת העובדה הזו, שלאובייקטים אין מעמד מוחלט, בעולמו של העבד? העבד עובד על האובייקטים - מעבד אותם; הבית, האוכל, הנעליים. העבודה כרוכה בעצמאות של אותו המשהו - הוא לא לוקח אותו כנתון, אלא כדבר שבכוחו לשנות.
 
-## היפוך תפקידים
+###היפוך תפקידים
 
 הגל מדבר קודם באופן מאוד מרכזי על הכרה הדדית. בפסקאות שלפני הסעיף הזה, זהו גם כן מוטיב מרכזי - המודעות תגיע דרך מודעות אחרת. אלא שעכשיו, הצורך הזה מוביל את האדון למבוי סתום: האדון לא יכול באמת לקבל הכרה מהעבד - אם יקבלה, זו רק הכרה של עבד! הוא לא מקבל הכרה מלאה ממודעות אחרת, שוות-ערך.
 
@@ -975,7 +975,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 הגל חושב שאדם לא יכול להתממש באופן פרטני לגמרי, עמדה שהרגיזה פילוסופים רבים; האדם מתממש רק כאשר הוא טובע חותם בממשות האובייקטיבית, הקהילה שבה הוא חי. הקהילה הזו צריכה לחיות באופן אתי, ולא באופן אתי מופשט כמו [הצו הקטגורי](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי-של-קאנט) של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), אלא להתבטא בפועל - במוסדות ובערכים.  
 
 
-# פרשנות נוספת
+##פרשנות נוספת
 
 ה[דיאלקטיקה של האדון והעבד](#הדיאלקטיקה-של-האדון-העבד) עוררה רעש רב, ויש לה פרשנויות רבות.
 

פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת.md

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 ---
 
-# האידאה
+##האידאה
 
 יום נבדל ברעיון ה*אידאה* לעומת [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק). היכן ש[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה#האידאה) (ו[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#האידאה)) מגדיר אידאה כ*כל תוכן מנטלי*, יום מבחין בין כמה סוגים של **תפיסות** - *רשמים* ו*אידאות*[^1]. ה**רשמים** הם הרבה יותר ממשיים, עוצמתיים יותר מהאידאות. בכך הוא מבקש *לדייק* את מושג האידאה יותר - הוא סבור שלוק השתמש בו בחופשיות[^5] 
 
@@ -29,7 +29,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 האידאות הן שיקוף של הרשמים רק ברמה הפשוטה; אידאות פשוטות הן השתקפות של רשמים פשוטים, ורשמים מורכבים ייצרו אידאות פשוטות - אבל אידאות מורכבות יכולות להיות גם הרכב של רשמים פשוטים אחרים. אם תפרקו לרכיבים את הדמיונות המופרעים שלכם, תגלו שהם מורכבים מאידאות פשוטות שמקורן ברשמים פשוטים; אנחנו לא יכולים לדמיין טעם של אננס או ציוץ של ציפור מבלי שטעמנו אננס או שמענו את הציפור. אבל מרגע שיש לי את האידאות הפשוטות האלו, שמקורן ברשמים (אננס, ציפור), אני יכול לדמיין אידאה מורכבת של אננס שמצייץ כמו ציפור.
 
 
-# עקרון ההעתק
+##עקרון ההעתק
 
 יום מכריז עקרון שתקף לכל אורך ה*מסכת*: 
 
@@ -44,7 +44,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 {.info}
 
 
-# העקרון האמפריציסטי
+##העקרון האמפריציסטי
 
 יום מציב את הרשמים בתור הסיבה, ואת האידאה בתור התולדה. זהו עיקרון יסוד בשיטה של יום, אותו הוא מצדיק מהניסיון: אדם שנולד עיוור לא ידמיין צבע; אדם שנולד חירש לא ידמיין צליל; **הכל מגיע מהניסיון החושי**. לכן, זהו בעצם ניסוח נוסף של **העיקרון האמפריציסטי** - אנו נולדים לוח חלק, וכל שידוע לנו מגיע מהחושים.
 
@@ -62,7 +62,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 {.is-warning}
 
 
-# תהליך התפיסה
+##תהליך התפיסה
 
 יום מתאר כיצד, כשהוא מפנה את מבטו האמפירי פנימה, הוא מגלה שהוא חווה רשמים בפתאומיות מסוימת, ושהם מתנדפים מיד - מאיפה הם הגיעו? יום לא מוטרד בזה - זה לא מושא החקירה. יש לי רושם של כיסא. מאיפה זה הגיע? כיסא שם בחוץ? הרוח? אלוהים? ליום לא אכפת - מקור לא ידוע.
 
@@ -86,7 +86,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 {.is-info}
 
 
-# העצם
+##העצם
 
 ומאיפה מגיע אידאת ה*עצם* - הרעיון הזה של מה שקיים, שואל יום? יש לנו אידאה של *עצם* - מה אומרים עליו? יום עומד על ההבחנה שאנו מבצעים בין דברים *מקריים*, לבין הדבר המהותי - הדבר שנמצא מעבר לתכונות. מאיפה *זה בא?* יש לנו שתי אפשרויות בלבד: אידאת תחושה או אידאת החזרה.
 
@@ -101,12 +101,12 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 
 *עצם* הוא גיבוב אכויות פרטניות, שהתודעה מקבצת יחד מטיב היחסים ביניהן - כאילו מקיפה אותן בעיגול דק - ומשיימת אותן; הגיבוב הזה הוא *חתול*, והגיבוב הזה הוא *מתן*, והגיבוב הזה הוא *פסנתר*. כל אחד מאלה מורכב מהרבה אידאות פשוטות, שיושבות יחד ביחסים מסוימים.
 
-# זיכרון ודמיון
+##זיכרון ודמיון
 
 **זכרון** ו**דמיון** הם שני סוגים של אידאות, מה שאני יכול לעשות אחרי שצברתי הרבה אידאות ותכנים רוחניים: *זכרון* הוא העתק של האידאות, שנשמר לטווח הארוך, ו*דמיון* הוא מה שאני יכול להרכיב ולבנות מהאידאות האלה. הזיכרון הוא חזק יותר מהדמיון[^2], וכבול לאופן שבו הרשמים הופיעו - הוא אמור לייצג את הרשמים נאמנה. הדמיון אינו נטול תחת הגבלה כזו: הוא יכול לקחת את התכנים שצברנו ולעשות בהם כרצונו. אבל...
 
 
-# היחסים
+##היחסים
 
 הדימיון *עדיין* מוגבל על פי *יחסים* מסוימים - **יחסים טבעיים**. אלו הם יחסי ה**סמיכות**, ה**דומות** וה**סיבתיות**. אלו יחסים בין אידאות, או בין רושם לאידאה. 
 
@@ -125,7 +125,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 יום קורא להם **יחסים פילוסופיים**. זה שם גרוע; ארנון מכתיר אותם כפשוט "יחסים".
 היחסים ה*טבעיים* הם חלק מהם, ויש להם מעמד מיוחד בזכות הנטייה של הדימיון להשתמש בהם.
 
-## ידיעה וסברה
+###ידיעה וסברה
 
 > [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת_-_על_הידיעה_והסבירות_+_סיבה_ותולדה_[חלק_ג_§א-ו_עמ׳_67-87].pdf)
 {.is-info}
@@ -151,7 +151,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 > **אדום** שונה מ**כחול** - זו ידיעה **ודאית**; כל עוד אני לא משנה את האידאה של האחד או האחר, זה יהיה **תמיד נכון** - ואני יכול לדעת זאת **בלי שום פעילות מחשבתית** (שכילה). 
 {.is-info}
 
-## סיבה ותולדה
+###סיבה ותולדה
 
 יום מתמקד ביחסי *סיבה ותולדה*, ומתנה אותם ביחסי *סמיכות* (בחלל) *וקדימות* בזמן. אבל כאן הוא מגיע לבעיה (חלק ג', סעיף ב') - גם אם שני דברים סמוכים בחלל והאחד קודם לשני בזמן, זה לא מספיק בכינון סיבתיות. לכן מוסיף יום *קשר הכרחי* - האחד והאחר *תמיד* באים יחד.
 
@@ -181,7 +181,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 {.warning}
 
 
-# עקרון אחידות הטבע
+##עקרון אחידות הטבע
 
 אם השכל מורה אותי, הוא מבוסס על הנחה מובלעת; זה חייב להיות היסק רציונלי. אם כן, יש הנחה שאנחנו חייבים להוכיח - **עקרון אחידות הטבע** - **מה שהיה הוא שיהיה**; הטבע עומד באותה הצורה - אם דברים קרו ככה עד עכשיו, הם ייקרו ככה בעתיד. 
 
@@ -201,7 +201,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 > דן מספר על חברו אלכס, שבכל פעם שמתחולל משחק כדורגל - בטח ובטח משחק כדורגל חשוב - הוא מבצע טקס: הוא לובש תחתונים אדומים מסוימים, ושותה חצי ליטר חלב כמעט בשלוק אחד. כשדן שואל אותו *למה*, אלכס משיב שאם לא יעשה זאת, הקבוצה תפסיד; קישורי האידאות של אלכס הם **סובייקטיביים** - הוא מחליט שהדברים האלו הם סיבה ותולדה ומותר לו לעשות זאת בתפיסתו הפרטנית - אבל במציאות, האמת היא שהם לא קשורים אחד לשני, וזו אמת ששכילה **אובייקטיבית** הייתה חושפת.
 {.is-warning}
 
-# סיבתיות אפיסטמית וסיבתיות פסיכולוגית
+##סיבתיות אפיסטמית וסיבתיות פסיכולוגית
 
 בחלקו השלישי של הספר הראשון, יום קושר את שתי האידאות - סיבה ותולדה - ביחסים מסוימים, קשר שאנו מכנים *קשר סיבתי* - הוא
 
@@ -220,7 +220,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 
 הפתרון של יום הוא שלא ניתן להצדיק *תבונתית* כישורים סיבתיים - ההצדקה האפיסטמית איננה - אלא רק *פסיכולוגית*: מתוך צורך רגשי שלנו, ולא מטבע המציאות.
 
-## בעיית האינדוקציה
+###בעיית האינדוקציה
 
 עקרון אחידות הטבע הוא תנאי להיסק סיבתיות חזק יותר מתנאי פסיכולוגי. אולם, העיקרון הזה  לא עומד לפי יום - לא ניתן להוכיח באופן דדוקטיבי שהטבע הוא אחיד *בהכרח*, משום שעולה בכוחנו לדמיין אפשרות אחרת (פארמנידס!!!); אולם, גם האפשרות ה*אינדוקטיבית* - שסביר להניח שהטבע הוא אחיד, כי זה מה שקרה עד כה - נופל גם הוא: יום קובע כי אין זה סביר על בסיס ניסיון העבר לקבוע שמה שהיה הוא שהיה.  
 
@@ -239,7 +239,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 
 עד לקריאת מסקנה זו, [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) היה רציונליסט מן השורה; היא זו שהוציאה אותו למסע שלו ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת).
 
-## סיבתיות כהרגל
+###סיבתיות כהרגל
 
 אז מאיפה בכל זאת מגיעה התפיסה שלנו של הסיבתיות? יום מייחס אותה ל*הרגל*. האידאה של דבר מסוים - *החתול כריסטובל* - מגיעה תמיד עם אידאה של דבר אחר - *ריח שתן במטבח*. כל אחת מאלו נפרדת לגמרי, מובחנת אפיסטמית: הן לא תורמות אחת בשנייה. אולם, משום שבכל פעם שיש ברוח רושם של *החתול כריסטובל*, יש רושם של *ריח שתן במטבח*, הרוח מתרגלת לקשור בין הדברים, ונוצרת **אמונה**. 
 

פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה.md

@@ -23,9 +23,9 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
 לוק סבור שזוהי **ההפשטה**. כשאנחנו פוקחים את העיניים, אנחנו רואים דברים פרטניים. אולם, אנחנו ורק אנחנו יכולים להפיק מהמקרים הפרטיים מושגים כלליים[^11]. ידע ומדע נסמכים על הכושר המיוחד הזה.
 
 
-# על ההפשטה
+##על ההפשטה
 
-## האידאה
+###האידאה
 אידאה - תוכן נפשי הכרתי - היא מושג מפתח בהגות של לוק בחוקרו את השכל. הוא מחלק את האידאות לכמה סוגים:
 
 - אידאות תחושה (sensation)
@@ -51,7 +51,7 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
 > [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_-_מסה_על_שכל_האדם_ספר_שני_פרק_23_סעיפים_1-5_על_העצמים.pdf)
 {.is-info}
 
-# העצם
+##העצם
 
 > [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_-_מסה_על_שכל_האדם_ספר_שני_פרק_23_סעיפים_1-5_על_העצמים.pdf)
 {.is-info}
@@ -63,7 +63,7 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
 > אם ישאלו מישו מהו הנושא שאליו שייכים הצבע או המשקל, לא יהיה לו מה לומר מלבד זה שהם שייכים לחלקים המתפשטים והמוצקים, ואם ישאלו אותו מהו הדבר שהמוצקות וההתפשטות שייכות לו, מצבו לא יהיה טוב בהרבה ממצבו של ההודי \[...\] אשר אמר שבעולם תומך פיל גדול, וכאשר שאלו אותו על מה ניצב הפיל תשובתו הייתה שזהו צב גדול, וכשנתבע שוב לדעת מה מקנה תמיכה לבצרחב הגב השיב שזהו דבר מה שאינו יודע מהו.
 *פרק 23, פס' 2*
 
-# סיבה ותולדה
+##סיבה ותולדה
 > [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_-_על_סיבה_ותוצאה_[ספר_שני_פרק_26_283].pdf)
 {.is-info}
 
@@ -71,7 +71,7 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
 
 חימום שעווה (אידאה א') מעבר לטמפרטורה מסוימת תמיד ימיס אותה ויהפכה לנוזלית (אידאה ב'); זהו היסק אינדוקטיבי שמבוסס על תצפית אמפירית - ראיתי את זה קורה בכל הפעמים הקודמות, ולכן הגעתי למסקנה שזה תמיד יקרה. 
 
-# על זהות ושונות
+##על זהות ושונות
 > [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_-_על_זהות_ושונות_[ספר_שני_פרק_27_עמ׳_286-306].pdf)
 {.is-info}
 
@@ -86,7 +86,7 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
 
 כאן נגלית חולשה בשיטה של לוק, ביחסו לחלל ולזמן - היא נוטה לשיפוט עצמי (החלת עקרונות השיטה על השיטה עצמה[^19]). אנחנו נולדים לוח חלק; כיצד הגיעו לתודעה שלנו המושגים האלה? לוק נותן הסבר אבל, כפי שנראה בהמשך בהסבר האדם, ההסבר הזה אינו לגמרי מספיק.
 
-## תודעה עצמית
+###תודעה עצמית
 לוק מפלח גם את האדם לחלוקה סוגית כזו (סעיף 9) - ישנו ה*אדם* (Human Being) - קרי, האורגניזם החי, הגוף, וה*אישיות* (Personality) - קרי, האופי, הנפש, השכל. 
 
 כאן קורה משהו מוזר:
@@ -97,7 +97,7 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
 
 לוק מגדיר את אותו *אני* כעצם - כשם שעושים רוב ההוגים שקדמו לו[^18]. להיות *אישיות* מסוימת זה מקרה פרטי של להיות עצם - להיות אותו הדבר.
 
-## עצם שמני ועצם ריאלי
+###עצם שמני ועצם ריאלי
 
 | הכרה | מציאות |
 | --- | --- |
@@ -112,7 +112,7 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
 {.is-warning}
 
 
-## קשיים
+###קשיים
 
 ההבחנה הזו עושה שמות בפילוסופיה של לוק; היא מובילה לאבסורד רציני, שלאורו בארקלי מחדד אותה אחר כך. בכדי לתקף מושג בשיטה האימפיריציסטית שבה לוק דוגל, אנו נדרשים לצפות בו. אני קולט דברים כמו "כתום" או "עושה מיאו" בחושים; אבל אם משהו כתום ועושה מיאו, הרי שהוא חתול - *משהו חייב להחזיק יחד את הכתום ואת החתול* - הם אינם סתם מרחפים בחלל. לכן, אנחנו, במחשבה, מייחסים את המושגים האלו ל*מצע* - יש *משהו* שהוא "כתום" ו"עושה מיאו". אבל ההשלמה הזו פסיכולוגית לגמרי - לא *ראיתי* את אותו המצע; אדרבא, לוק אומר בפה מלא שאיננו יכולים לעולם לחוות אותו. תפרק את ה"חתול" - אידאה מורכבת - ככל שתרצה לפרק, לעולם לא תגלה את אותו המצע. 
 
@@ -122,7 +122,7 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
 
 כאן [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי) מחדד על לוק - [הוא זונח את העצם הממשי, ונשאר רק עם העצם השמני](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות).
 
-# על אמיתות ושקריות
+##על אמיתות ושקריות
 מה קורה כשאנחנו מכנים דבר מה כ*אמיתי* או *שקרי*? לוק מציג את הסיווג הזה כטענה כמוסה בדבר חיוב או שלילה. אבל מה הכוונה ב*חיוב* או *שלילה*? אחת האפשרויות היא טעות *מושגית* - *אתה אומר שזה צהוב אבל זה לא באמת צהוב*. אפשרות אחרת היא טעות *אונטולוגית* - *אתה אומר שיש פה קיר, אבל אין פה באמת משהו כזה*. כשאתה אומר *יש כאן קיר*, אתה טוען טענה חיובית - בתוך האידאה של הקיר מובלעת הטענה *יש פה קיר*, וכנגדה אתה טוען.
 
 [^1]: *וזה אומר  - **סלט טאבולה***, אומר דן

פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md

@@ -21,19 +21,19 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 
 לייבניץ אינו סבור, כמו [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס) או [הפילוסופיה ההודית](/פילוסופיה/בודהיזם#עולם-המחשבה-ההודי)[^6], שהעולם שאנו חווים הוא אשליה - אלא כהעתק, או צל כלשהו, של העולם כפי שהוא במציאות - קצת כמו [האידאות האפלטוניות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה): העולם התופעתי מבטא בדרכו את המציאות המטאפיזית.
 
-# עקרון הזהות של הבלתי נבדלים
+##עקרון הזהות של הבלתי נבדלים
 
 המונדות, חרף היותן רוחניות, נושאות תכונות מסוימות - לרבות **תפיסה**[^8], ו**תאווה**[^7]. לייבניץ קובע כי למונדה, "אין לה חלונות". את ההפרדה בין המונדות מבצע לייבניץ ב***עקרון הזהות של הבלתי נבדלים*** - אם יש שני דברים שנושאים את אותן התכונות, הרי שהם דבר אחד. אם ישנם, למשל, שני אטומי מימן זהים לחלוטין, הם שניים משום שהם במקום אחר בחלל ובזמן - אחרת, היו אטום אחד. מזאת קובע לייבניץ כי אם ישנם שני דברים שונים, חייב להיות הבדל בתפיסה שלהם. 
 
 
-## עקרון הייחודיות
+###עקרון הייחודיות
 
 משום שתפיסתו לא חומרית, לייבניץ לא יכול להבדיל בין פרטים לאור החלל והזמן. כיצד, אפוא, הוא מבדיל בין המונדות? זאת באמצעות הגדרה שלמה -  פרדיקטים. נניח, אומר דן, שאתה מחפש בגוגל, או בת זוג, או בת זוג בגוגל. האידאה של בת הזוג לא תעזור; אתה מחפש פרט אחד, אינדוידואל. אז מתחילים לצמצם - "כסף", "ציונים נמוכים בפילוסופיה" (שאוכל לצאת חכם לידה), וככה  מצמצים עוד ועוד את השדה (כסף? כסף יש בארגזים. פילוסופיה? מי לומד פילוסופיה? *שמונה* בתעודת הזהות? למי אין? אה, אבל יש *תשע* אחרי זה?). מה שמבדיל, בסופו של דבר, את בת הזוג הרצויה למיוחדת היא פרדיקטים מסוימים, או חיבור מסוים בין פרדיקטים, שייחודי רק לה - זה מה שהופך אותה למה שהיא. 
 
 כל התכונות האלו - *א' הוא **יקר**, הוא **כבד**, הוא **חתול***, וכו', כשאגיע לכל הפרדיקטים כולם  - דבר שאנחנו לא מסוגלים לעשות - תהיה לנו **הגדרה שלמה** של א', ונדע *מה הוא א'*. רק האל יכול לתפוס את ההגדרות השלמות האלו.
 
 
-## התפיסה
+###התפיסה
 המונדות נבדלות זו מזו - לא בתכונות חיצוניות, אלא בתכונות פנימיות - בראש ובראשונה בתפיסות. כל מונדה היא מצבור של **תפיסות**, כשם שכל אחד מאיתנו נפרד. התפיסות שיש לי בראש הן מה שהופכות אותי ולאותי, ואתכם לאתכם. אם אנחנו נבדלים, ואנחנו שונים, הרי שאנו נבדלים בתפיסות שלנו. איך אנחנו מבדילים, למשל, את המיקום שלנו בחלל? אחד עומד קרוב יותר לחלון, ואחד עומד קרוב יותר לדלת; אם היינו עומדים באותו המקום, היינו תופסים (כלומר, רואים) את אותו הדבר ממש. אותו הדבר נכון גם במישור הרוחני: אם היינו מחזיקים באותן התפיסות (כלומר, דעות, מחשבות), היינו תופסים את אותה המציאות ממש - היינו אותו הדבר. כל אובייקט כזה - לאו דווקא תבוני - ניתן לצמצום לכדי מערכת יחסים מסוימת שמייחדת אותו - כמו המרחק המסוים הזה מהחלון או מהדלת - שמשקפת דרך התפיסה הזו את המציאות. 
 
 כל אובייקט שכזה - מונדה שכזו - משקפת נקודת מבט מסוימת, או תפיסה מסוימת, של המציאות - אותה המציאות ממש!
@@ -49,13 +49,13 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 
 [^12]: *היא אוהבת לאכול מתוק, היא לא אוהבת לשמוע עומר אדם* - כל תכונה כזו אינה מקרית, אלא חלק בלתי נפרד מהמונדה באשר היא.
 
-## השתוקקות
+###השתוקקות
 לכל מונדה יש השתוקקות - *קונאטוס* - לשכלל את התפיסה שלה, לדייק אותה, כך שתתקרב למציאות ממש. אולם, לא משנה כמה נתקרב, לעולם לא נגיע להבנה עמוקה דיה להיפטר מעולם התופעות - קרי, החומר. מהתפיסה מגיעה ה*א-פרצפציה* - ה**תודעה העצמית** - הבנה עמוקה יותר של הרצף של הפרדיקטים שמגדיר אותנו[^10].  
 
-## תודעה
+###תודעה
 באשר לבעלי חיים וצמחים, למונדות המרכיבות אותם יש יסוד נוסף - **תודעה**. כאן הוא נבדל מדקארט, שסבר שבעלי חיים הם כמכונות, ורק נפש האדם היא תודעתית. האדם לוקח את זה צעד קדימה, ונושא **תודעה עצמית**.  
 
-# עקרונות השכילה - הסתירה והטעם המספיק
+##עקרונות השכילה - הסתירה והטעם המספיק
 לייבניץ ביסס את ההוויה שלו בחמישה עקרונות פשוטים. 
 > לא. שכילותינו מיוסדות על **שני עקרונות גדולים**: זה של **הסתירה**, שבכוחו חושבים אנו ל*שקרי* מה שמכיל אותה בתוכו, ול*אמת* מה שמנוגד לשקרי או סותר אותו,
 > לב. וזה של ה**טעם המספיק**, שבכוחו אנו חושבים ששום עובדה אינה יכולה להיות אמיתית או להתקיים, ושום משפט אינו יכול להיות אמיתי בלא שיהא טעם מספיק, מדוע כך הוא ולא אחרת; אף על פי שטעמים אלו, על פי רוב לא נוכל כלל לדעת אותם.
@@ -67,7 +67,7 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 
 מילת המפתח פה היא **טעם** - Reason - במובן של הצדקה. הכוונה היא לא ל**סיבה**[^2] - Cause - *דבר שגורם לדבר*. ההפרדה הזו בין הסיבה המכניסטית לסיבה האונטולוגית קריטית להבנה של שפינוזה; החומר, לפי לייבניץ, פועל בצורה מכניסטית גרידא, ולא תכליתנית. מנגד, המונדות פועלות רק בסיבה תכליתנית - פנימית - ולא באופן מכניסיטי.
 
-# עקרונות האמת
+##עקרונות האמת
 >  לג. ולכן, יש שני מיני אמיתות: אמיתות של **עיון** ואמיתות של **עובדה**. אמיתות העיון הכרחיות והן ניגודן הוא בלתי אפשרי, ואמיתות העובדה הן קונטינגניטיות, והיפוכן הוא בגדר האפשר. כשאמת היא הכרחית, אפשר למצוא את טעמה על ידי האנליזה כשמנתחים אותה לאידאות ולאמיתות פשוטות יותר עד שמגיעים אל הראשוניות.
 > לד. אצל המתמטיקאים מועמדים בדרך זו, באמצעות האנליזה, המשפטים העיוניים לכללי השימוש, על הגדרות מושכלות ראשונים ודרישות.
 
@@ -75,7 +75,7 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 
 > יש שם עץ, מחוץ לחלון. אני יודע, כי ראיתי אותו. אולם, באותה מידה, הוא יכל לא להיות שם; אין בכך שום סתירה. העץ אינו שם *בהכרח* - הוא שם *במקרה*. לטעון שהוא לא שם, זו אינה סתירה - זה פשוט שקר.
 
-# עקרון ההיכללות
+##עקרון ההיכללות
 עקרון ההיכללות קשור בהפרדה הקנטיאנית בין *אנליטי* - מה שאיננו צריכים לפנות למושג אחר כדי להבין (*הכדור הוא עגול*) ל*סינטתי* - מה שקשור במושג אחר (*הכדור הוא סגול*). באופן מוזר, אצל לייבניץ - האמת **כולה** היא אנליטית - למעשה, אין שום אמיתות קונטינגנטיות. במושג של כל מונדה ומונדה, נמצא כל מה שקרה, קורה ויקרה לה; *העץ הזה נמצא פה* כלול במונדות שמרכיבות את העץ הזה; אילו היינו אלוהים, וראייתנו לא הייתה עכורה, היינו רואים את זה. הדוגמה המפורסמת של לייבניץ היא על יוליוס קיסר, שחצה את נהר הרוביקון - זה נשמע קונטינגנטי; אין כל הכרח שיוליוס יחצה את הנהר. לייבניץ אמר שבמונדות שמרכיבות את שכלו של קיסר ישנה את חציית הרוביקון - לא ייתכן שהוא אינו יחצה את הרוביקון, מעצם המונדות שמרכיבות אותו. מבחינתו, זו אמת של עובדה - אבל מבחינת אלוהים, זו אמת של עיון.
 
 > זוהי תפיסה ידועה של לייבניץ: המציאות היא *הרמוניה טבועה מראש*[^13]. זהו, לשיטתו, הסבר *טוב יותר* לסנכרון בין החוויות שלנו - משום שהוא אינו מניח מציאות חיצונית, הוא מצליח להסביר את אותן התופעות בהסבר פשוט יותר - ולפיכך מוצלח יותר.
@@ -96,7 +96,7 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 [^10]: כמו יצורים חיים - *חלק הם לטאה, חלק הם איציק זהר*, אומר דן.
 [^13]: זאת לעומת ה*טבע טובע וטבע טבוע* של שפינוזה.
 
-# עקרון המושג השלם
+##עקרון המושג השלם
 לפי לייבניץ, כל מונדה ומונדה מבטאת, ביחסים שלה למונדות האחרות, את היקום כולו: כל מונדה ומונדה משקפת את המציאות. השיקוף אשר אינו כרוך במודעות הוא **התפיסה**, שמונעת בכוח ה**תאווה** - מה שהמונדה עושה, מתוך עצמה, בלי קשר סיבתי למונדות האחרות בריקודן ההרמוני. מונדות המסתכמות באלו הן **אנטלכיות** - נהיות-בשינוי-ונשארות-עצמן. אולם אין בהן די להסביר בעלי חיים ובני אדם. אלו זוכים גם להכרה מסוימת בקשרים הקרובים להם - ב**תודעה**. התודעה הזו מוגבלת, ורק בני אדם זוכים גם לזהות את התודעה הזו בעצמם (תודעה עצמית). 
 
 > חשוב להבדיל: **תפיסה אינה תודעה** - השניים מובחנות *לחלוטין* אצל לייבניץ.
@@ -116,7 +116,7 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 
 הרוח, שלא כמו הנפש, ניחנה ב*תודעה עצמית* - **אפרצפציה**. הכוונה היא לא ל*היעדר תפיסה*, אלא למשהו *עליון לתפיסה* - גבוה יותר.
 
-## אנטלכיות
+###אנטלכיות
 שיטותיהם של דקארט ושפינוזה, סבור לייבניץ, לא מסבירה את ה**כח** במציאות: מדוע, שכעצם אחד פוגע באחר, הוא מניע אותו תנועה מכנית? הכוח אינו חומר; איננו רואים אותו. מאיפה *זה* בא? אינני יכול לתפוס את החומר בהיעדר התנועה, הכוח והכבידה - אך לייבניץ סבור שהפילוסופים שקדמו לו לא נתנו עליהם את הדעת די הצורך.
 
 היכן שדקארט ייחס את הכוח להתערבות של האל הערב למציאות ושפינוזה לביטוי שלו באופן ההתפשטות, לייבניץ קובע שאריסטו הוא זה שצדק: העצמים, קרי המונדות, הן עצמן כוח, והתנועה אינה אלא מימוש של תכונה זו. בשאלת ה*ביצה והתרנגולת - מה בא קודם, התנועה או הכח?*, לייבניץ משיב - הכח; תנועה היא המימוש של אותו הכוח.
@@ -125,7 +125,7 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 
 [^11]: אין דבר באבולוציה כמו *חסר חוליות, דו חי - **בן זיני***.
 
-# עקרון הטוב ביותר
+##עקרון הטוב ביותר
 מדוע בחר האל לברוא דווקא את העולם שלנו? אנו למדים כי האל ברא את העולם המכיל את הריבוי הרב ביותר, *כמה שיותר **יש***, שניתן להסביר בכמה שפחות עקרונות הסבריים. אבל, אך כיצד ייתכן שלאל יש בחירה, לאור כל מה שאמרנו?
 
 לכאורה, העולם שלנו הוא הטוב ביותר[^14], אם נקבל את הגדרות האל של לייבניץ. אלא שמכך הוא נדרש לשאלה - *למה יש רוע בעולם?* לייבניץ טרוד בכך מאוד: הוא כותב ספר עב-כרך בנושא (ה*תיאודיציה*).

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת.md

@@ -25,7 +25,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 > לא *טרנסנדנטי* - מחוץ לעולם שלנו, אלא *טרנסנדנטלי*[^4] - מחוץ לטווח האפשרות של כל ההכרה (אבל בעולם הזה), *תנאי האפשרות שלנו*. אתה עושה מתמטיקה? *מה מאפשר לך לעשות מתמטיקה?*
 {.is-warning}
 
-# מטאפיזיקה כמדע? 
+##מטאפיזיקה כמדע? 
 
 בתחילת המבוא (1-5), קאנט מבקש להכין את הקרקע לעצם השאלה שהוא שואל ב*ביקורת*, היא - 
 
@@ -42,7 +42,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 השאלה הזו צפה לאור ה[מסקנות הקשות של יום](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת), לפיהן אנחנו לא באמת יכולים לעשות מדע של הטבע. יום התנגד לכך מכל וכל - *אין מטאפיזיקה*, הוא קובע, וקביעה זו *עוררה את קאנט מתרדמתו הדוגמטית* לשאלה זו.
 
-# מבנה ההכרה הקנטיאני
+##מבנה ההכרה הקנטיאני
 
 קאנט מחלק את ההכרה לשלושה[^5] רכיבים **נבדלים**:
 
@@ -59,7 +59,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 
 
-# שיפוטים אנליטיים וסינתטים
+##שיפוטים אנליטיים וסינתטים
 
 קאנט מחלט שיפוטים תבוניים לשני סוגים - שיפוטים **אנליטיים** ושיפוטים **סינתטיים**. בשיפוטים אנליטים, הנשוא כלול בנושא - *הכדור הוא עגול*: אמרת *כדור*, כבר אמרת *עגול*. בשיפוטים *סינתטיים*, הנשוא שונה מהנושא - *הכדור הוא אדום*: *אדום* לא כלול ב*כדור*.
 
@@ -67,7 +67,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 {.is-info}
 
 
-# שיפוטים אפריוריים ואפוסטריוריים
+##שיפוטים אפריוריים ואפוסטריוריים
 
 קאנט מפריד גם בין ידיעות **אפריוריות** ו**אופסטריוריות**: ידיעה **אפריורית** היא הכרחית, מחייבת, כללית באופן חמור וקודמת לניסיון: היא קודמת לניסיון ומחייבת אותו. ידיעה **אפוסטריורית** מגיעה מן הניסיון, תלויה בו, ואינה מגיעה לכדי הכרח.
 
@@ -84,7 +84,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 שיפוט כמו *הקו הקצר ביותר בין שני נקודות הוא הקו הישר* הוא סינתטי: אין במושג של *קו* להיות *קצר*, או במושג של *קצר* להיות קו - זה חיבור של שני מושגים בלתי-קשורים לכדי שיפוט חדש, שקודם לניסיון (לא *בדקנו את כל הקווים וכל הנקודות* ואמרנו, *ואללה*).
 
-# מבנה הביקורת
+##מבנה הביקורת
 
 
 הביקורת נחלקת לשני חלקים - **תורת היסודות** ו**תורת המתודה** - מהו החומר, ואיך אנחנו  עובדים עם החומר. כולם (כולל אנחנו) לומדים רק את הראשון.
@@ -96,7 +96,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 את *תורת המתודה* כותב קאנט כאדם מבוגר; קאנט מודה בפה מלא שזו לא השיטה הפילוסופית שלו, ומבקש לכתוב אותה בנפרד ב"זמן שנותר לו". אולם כשפיכטה[^6] מתיימר לסדר את השיטה של קאנט אחרת, הוא מתקומם כנגדו ש*כן* יש לו שיטה פילוסופית. התשובה של קאנט ויורשיו היא תעלול יפה, שקאנט עשה לאלפטון: קאנט טען שהוא *מבין את אפלטון יותר טוב מאפלטון*, ובאופן דומה פיכטה ושות' טענו שהם *מבינים את קאנט יותר טוב מקאנט*. אלא שאפלטון מת זמן-מה לפני קאנט, וקאנט היה בחיים בימי פיכטה. אופסי.
 
 
-# האסתטיקה הטרנסנדנטלית
+##האסתטיקה הטרנסנדנטלית
 
 > [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת_התבונה_הטהורה_חלק_ראשון_-_האסתטיקה_הטרנסצנדנטאלית.pdf)
 {.is-info}
@@ -106,7 +106,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 > אתם יושבים בבית הסטודנט ומבליח ג'ינג'יסטותאלס, החתול הג'ינג'י (ועכשיו, חבר הסגל מן המניין) מתיישב עליכם. חקירה טרנסנדנטלית היא לא, *האם ג'ינג'יסטותאלס יושב פה לפניי?* - זה ברור - אלא *אילו תנאים היו צריכים להתקיים כדי שג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפניי?* התנאים שאם הם מתקיימים, ג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפני בהכרח, ואם לא - אז לא.
 {.is-info}
  
-## ההכרה
+###ההכרה
 
 ההכרה היא היחס בין **המכיר** ל**מוכר** - בין הסובייקט (אני) לאובייקט (עולם). ההכרה אינה מתחילה בשכל אפריורי, אלא בניסיון. אולם, בלי הרכיבים המתאימים בהכרה, אין לנו איך לעבד ולהכיל את המציאות: עבור ה*חדר הריק* של לוק, חייב להיות קודם חדר. את ההכרה מחלק קאנט ל[חושיות](#החושיות) ול[הסתכלות](#ההסתכלות), אך הפרדה זו היא מלאכותית: בפועל, השניים תמיד באים יחד.
 
@@ -118,11 +118,11 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 {.is-info}
 
 
-## החושיות
+###החושיות
 
 ב**אסתטיקה**, קאנט מכוון ל**חושיות** - לא ל*יפה* ול*אומנות*. היא עוסקת ב*תנאים שמאפשרים הכרה של אובייקטים*; החושיות היא תנאי שכזה. החושיות היא הקליטה החושית הראשונית, הפשוטה - היא סבילה לחלוטין; מיידית; מסוימת ומספקת רק ידע אפוסטריורי (דדוקטיבי). 
 
-## ההסתכלות
+###ההסתכלות
 
 (חלק ראשון) אנו מבצעים שיפוטים באמצעות ה**הסתכלות**[^1] - אותו הדבר בהכרה שמאפשר לי לכונן שיפוטים סינתטיים אפריוריים: החושיות היא הקליטה, וההסתכלות היא ההכרה המיידית, האינטואיטיבית, בתוכן אותה הקליטה. כשאני פותר 5 + 7, השכל שלי מזהה ב5 חמש יחידות של משהו, ב7 שבע יחידות של משהו, מזהה חוקיות בסימן ה+, ולאור כל אלו מבצע את השיפוט הסינתטי.  
 
@@ -139,7 +139,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 התופעה היא *מה שהדבר המכיר מכיר*, כשהלה ניצב מולו - *בלי מה שהשכל מוסיף לו*. לעומתה, **פנומנון** הוא הדבר המופיע *יחד עם אותה תוספת של השכל*. משום שבאסתטיקה אנחנו דנים רק בהסתכלות, אנו דנים ב*תופעה*, ולא ב*פנומנון*.
 
 
-## חומר וצורה
+###חומר וצורה
 
 ההכרה מאפשרת לנו להכיר ב**תופעות** - המושאים הבלתי-קבועים של הסתכלות אמפירית. 
 
@@ -149,7 +149,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 העיקרון המסדר הוא ה*צורה* - היא מוכנה ברוח אפריורי.
 
-## החלל והזמן כתנאים טרנסנדנטליים
+###החלל והזמן כתנאים טרנסנדנטליים
 
 ה*חלל* וה*זמן*[^11] גם הם צורות כאלו, ולכן התפיסה הקנטיאנית מערבת אותנו כגורם פעיל בכינון עולם התופעות: אין בהכרח *חלל* כשלעצמו או *זמן* כשלעצמו, אלא צורת ארגון אפריורית, הנובעת מאיתנו. הדברים **כפי שהם באמת** אינם בהכרח נגישים לנו. החלל והזמן הם הסתכלות טרנסנדנטלית - הם אפריוריים, והם תנאי האפשרות של ההסתכלויות שלנו.
 
@@ -164,7 +164,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 קאנט דן במושגי החלל והזמן באופן סימטרי - על אחד מוצג, ועובר בירור מטאפיסי וטראנסנדנטלי[^12]. 
 
-### החלל
+####החלל
 
 אבל, ה**מושג** כאן מתעתע - קאנט לא חושב שהחלל הוא מושג; אבל, כדי לדבר עליו, אנחנו משתמשים במושג, שיחשוף בפנינו שהחלל בכלל לא מושג[^13]. 
 
@@ -182,7 +182,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 מושגים כמו *כיסא* הם **דיסקורסיבים** - מתווכים - קודם אני מגיע במגע ישיר עם הכיסא, ורק אז נוצר המושג *כיסא* שאודותיו השכל יכול לחשוב: אני לא יכול לחשוב על כיסא בלי מושג ה*כיסא*. קאנט קובע, למרבה הצער, שהשכל שלנו דיסקורסיבי - הוא זקוק לתיווך כדי לשכול את המציאות. 
 
-# תופעה או כשלעצמו
+##תופעה או כשלעצמו
 
 מה[אסתטיקה הטרנסנדנטלית](#האסתטיקה-הטרנסנדנטלית) מנביעה מסקנה קשה - מה שנגיש לנו הוא רק **עולם התופעות**, הדברים כפי שהם נדמים לנו - שאנו כופים עליהם את צורות ההסתכלות שלנו. אולם הדברים כפי שהם באמת - אולי לא יהיו נגישים לנו לעולם.
 
@@ -191,7 +191,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 אז מה היחס שלנו ביחס לדברים כשלעצמם? זוהי שאלה פרשנית קשה, שהמחלוקת בה מתחוללת בה עד היום.
 
-# בין האסתטיקה ללוגיקה הקנטיאנית
+##בין האסתטיקה ללוגיקה הקנטיאנית
 
 קאנט לימד לוגיקה כל חייו - ותלמידיו אספו את ההרצאות שלו לכדי ה*לוגיקה* שלו. הלוגיקה הקנטיאנית קרובה יותר לאפיסטמולוגיה מאשר ללוגיקה קרובה (ודומה באופן חשוד ל[מיומנויות יסוד](/פילוסופיה/מיומנויות)), ומדבר על אותו השכל. קאנט מודה בפה מלא שסדרה של ה*ביקורת* קשור בכושרו של השכל, שעוסק באפיסטמולוגיה בחשבון אחרון.
 
@@ -246,7 +246,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 {.is-success}
 
 
-# הלוגיקה הטרנסנדנטלית
+##הלוגיקה הטרנסנדנטלית
 
 > [מבוא](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/הלוגיקה_הטרנסצנדנטאלית_-_מבוא.pdf), [פרק א'](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/הלוגיקה_הטרנסצנדנטאלית_-_פרק_א_[עמודים_167-180].pdf)
 {.is-info}
@@ -257,7 +257,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 ומה יחס השכל להסתכלות? משום שהשניים נפרדים לגמרי, יש שתי אפשרויות: שהשכל מכיל את החלל והזמן, או שהחלל והזמן מכילים את השכל? האם ייתכן משהו בחלל ובזמן שהשכל שלנו לא יכול לחשוב עליו? זו אפשרות הזויה, אבל עקרונית אפשרית כרגע. מנגד, האם השכל שלנו יכול לחשוב על משהו שלא מופיע בחלל ובזמן? אולי כן - **מטאפיזיקה**. קאנט מגלה, בסופו של דבר, ששניהם שגויים - ולמעשה, השכל וההסתכלות חופפים לחלוטין. מהבחינה הזו, המטאפיזיקה מצטיירת כמאוד בעייתית.  
 
-## הקטגוריות
+###הקטגוריות
 
 אצל אריסטו, [הקטגוריות](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#הקטגוריות) הן מה שאנו יכולים להגיד על העצם, שאנו מגלים אפוסטריורי - אני קולט כל מיני דברים בטבע, ומסווג אותם. 
 

פילוסופיה/חדשה/שפינוזה.md

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-29T12:53:43.423Z
 ---
 
-# שפינוזה - חייו ומותו
+##שפינוזה - חייו ומותו
 ברוך שפינוזה[^4] נולד באמסטרדם 1632-1677, ולמרות חייו הקצרים הספיק להשאיר אחריו מורשת פילוסופית ענפה. אמסטרדם נחשבה גם אז למעוז ליברלי, ולכן התמקמה שם קהילה יהודית, מאנוסי ספרד. אביו היה סוחר, ואמו מתה בצעירותו - כמו כמה מאחיו. בגיל 22, אביו של שפינוזה נפטר אף הוא, ושפינוזה ואחיו החלו לנהל את העסק המשפחתי, לייצור עדשות. המסורת אומרת שליטש עדשות למחייתו, ברמה גבוהה ביותר. ב1656, בגיל 24, הטילה עליו הקהילה היהודית את *החרם הגדול*:
 
 > **נוסח החרם שהוטל על שפינוזה על-ידי קהילת אמסטרדם, 1656:**
@@ -29,7 +29,7 @@ dateCreated: 2024-01-29T12:53:43.423Z
 
 *מאמר תיאולוגי-מדיני* הוא מעיין ספר ביקורת מקרא, שחושף ידע מפליג בברית החדשה ובברית הישנה. בספר טען כי, באמצעות כלים טקסטואליים, ניתן לראות כי לא משה הוא זה שכתב רבים מהטקסטים המיוחסים לו, כי הניסים כוזבים, וכי אין ממש דבר כזה 'נביאים'. הוא מציג שם את התורה ככלי לרפי השכל, משום שאינם מסוגלים לחשוב בכוחות עצמם. זה כמובן לא עלה יפה בקרב הנוצרים, או היהודים. 
 
-# הפילוסופיה של שפינוזה
+##הפילוסופיה של שפינוזה
 
 אנו נוהגים לסווג את שפינוזה תחת הרציונליסטים, אך שפינוזה הוא פילוסוף חריג בנוף. שפינוזה נולד יהודי[^1], אך לא תפקד כפילוסוף יהודי - הגותו מקורית לחלוטין, בלי קשר ליהדות ואף בניגוד חריף לה. יתרה מכך, המוקד של הגותו של שפינוזה שונה לחלוטין: היכן שהפילוסופיה המערבית טרודה ב'ידיעה' (["חיים שאין בהם חקירה, לא כדאי לו לאדם לחיותם"](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref7), מטרתו של שפינוזה אינה לדעת - אלא להושיע את הנפש (סוטריולוגיה). שפינוזה יוצא לדרך **משום שהוא מפחד**. שפינוזה מתחיל להתפלסף במטרה להיות מאושר, אושר נצחי ומוחלט, שיגרום לו להפסיק לפחד מהמוות. 
 

פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה.md

@@ -30,7 +30,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 [^49]: הגישה היוונית אחרי [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), שהרס לוכלם, הייתה מעשית לחלוטין; אם הידיעה הפילוסופית לא הייתה בעלת ערך מעשי, הם לא היו עוסקים בה.
 
-# בעיית האחדות והריבוי
+##בעיית האחדות והריבוי
 
 את תולדות הפילוסופיה ניתן לחלק שרירותית לזרמי ה*ריבוי* וה*אחדות*. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, [דגל בריבוי](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#הסיבה-האמיתית), בעוד ש[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), למשל, דגל באחדות; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) סבר ש[בסיס ההוויה הוא העצמים](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), ולא באחדות אחת כוללת; ובהמשך כמובן, עלו פילוסופים שניסו לשלב בין ההסברים. מול כתביו של שפינוזה, הניסיון הזה עולה כבעיה (אל אף שהוא עצמו אינו מכתירה ככזו) - הוא מנסה לאחד במידת מה בין השניים, באופן שווה ושקול (*האחדות היא ריבוי והריבוי הוא אחדות*), למרות רוחו של הגל, בהמשך. 
 
@@ -45,10 +45,10 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
  
 
-# הגדרות
+##הגדרות
 את ה*אתיקה* פותח שפינוזה באוסף של הגדרות:
 
-## סיבת עצמו
+###סיבת עצמו
 > 1. ב**סיבת עצמו** אני מבין את מה שמהותו כוללת קיום, *או*[^1] את מה שטבעו אינו יכול להיות מושג אלא כקיים.
 
  כאן הוא רק המטבע הלשוני; הפואנטה היא ההגדרה. 
@@ -58,7 +58,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 > ההגדרות של שפינוזה הן *מילוניות* - שפינוזה לא אומר כאן שיש מן משהו כזה, שאי-קיומו חייב להיות סתירה לוגית. הוא אומר ש*אילו היה משהו כזה*, נכנה אותו **סיבת עצמו**.
 {.is-warning}
 
-## עצם
+###עצם
 
 > 3. ב**עצם** אני מבין את מה שנמצא בתוך עצמו[^3] ומושג[^2] באמצעות עצמו: כלומר, מה שמושגו אינו זקוק למושג של דבר אחר, שמתוכו הוא צריך להתעצב.
 
@@ -68,7 +68,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 בדומה ל[*משל הקו המחולק*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק) של אפלטון, שפינוזה מחלק את ההוויה לדרגות שונות: **עצם** הוא מה ש**נמצא** - אנטולוגי, בעוד ש**מושג** הוא מה ש**נתפס** - אפיסטימי.
 
-## תואר
+###תואר
 > 4. ב**תואר** אני מבין את מה שהשכל \[אינסופי\][^4] תופס על אודות העצם בתור מה שמכונן את מהותו.
 
 זו ההגדרה הנבזית ביותר.
@@ -84,7 +84,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 כאן אומר שפינוזה, ישנם רק *שני תארים* ש**בכוחנו לתפוס** - המחשבה, והדברים המתפשטים. בניגוד לעצמים הנבדלים של דקארט, אין עצם מתפשט ועצם חושב - אלו שני תארים מקבילים, שמנהירים שני אופנים מקבילים של אותו העצם ממש.
 
-## אופן
+###אופן
 > 5. ב**אופן** אני מבין את הפעלות העצם, *או*[^1] את מה שנמצא בתוך דבר אחר, שבאמצעותו הוא גם מושג.
 
 ההגדרה הזו הפוכה מההגדרה השלישית. ***עצם*** הוא דבר עצמאי, מובן בזכות עצמו בלבד, בעוד שה***אופן*** אינו נתפס בלעדי העצם, ואינו עצמאי - אלא קשור בהכרח לעצם.  
@@ -95,10 +95,10 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 בתפיסתו של שפינוזה, בני האדם הם אופן סופי של אלוהים, שמונכחת בהם הן המחשבה האלוהית וההתפשטות האלוהית. גם כאן, דקארט היה מסכים בגדול - אבל התפיסה שלהם נבדלת: בעוד שהם מסכימים שרוח וחומר שניהם רכיבי מפתח של האדם, אצל שפינוזה הם לא רכיבים נפרדים - אלא אותו הדבר ממש: שני היבטים שונים של אותו הדבר. כך שפינוזה אינו נדרש ל[בעיית הגוף-נפש](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#התיאוריה-הפסיכופיזית-של-דקארט) של דקארט. שפינוזה שולל את הקשר הסיבתי בין הגוף לנפש, משום שהם אותו דבר - אופנים מקבילים של אותו העצם.
 
-### אופן אינסופי ישיר ומתווך
+####אופן אינסופי ישיר ומתווך
 במכתבים לחברים, שפינוזה כי חוקי טבע - כמו תנועה ומנוחה של החומר - הם **אופן אינסופי ישיר** - ביטוי אינסופי של אלוהים. מנגד, פני היקום כולו הם **אופן אינסופי מתווך** של אלוהים.
 
-## היחס בין עצם, תואר ואופן
+###היחס בין עצם, תואר ואופן
 המציאות השפינוזית מורכבת *רק* מהעצם, ומהאופן - שני משלימים לוגיים. את העצם אין בכוחנו לתפוס במחשבה, אלא דרך *התואר* - הדרך שדרכה העצם והתואר מתגלים לנו.
 
 ביהדות, למשל, ברגע הראשון, המציאות כולה אוכלסה על ידי האלוהים. אלא שברגע אחר, התרחשה הבריאה, וכעת המציאות מכילה גם את העולם[^16]. ההנחה הזו בעייתית - משתמע ממנה שאלוהים נאלץ לפנות מקום למשהו זר ממנו, להצטמצם; ניצב בפני אלוהים גבול. איפה שיש את אלוהים, אין את העולם - ואיפה שיש את העולם, אין את אלוהים - ועלינו להסביר את יחסי הגומלין ביניהם.
@@ -120,7 +120,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 *אותו ה**דבר** ממש*, משת נקודות מבט שונות. כך גם **הגוף** וה**נפש** - *אותו **הדבר** ממש*, משני נקודות מבט שונות - שני *אופנים* שונים. כל מושאים מסוימים - מחשבה מסוימות, גוף מסוים - הם *תארים* של אותו האופן.
 {.warning}
 
-### סיבתיות
+####סיבתיות
 תפיסתו של שפינוזה גוררת סיבתיות אופקית, סביב האופנים:
 ```
 ... (סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> ...
@@ -133,7 +133,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 ![spinoza_-_diagram.png](/פילוסופיה/חדשה/spinoza_-_diagram.png)
 ^היי,^ ^הנה^ ^הדיאגרמה^ ^הזו^ ^שוב.^
 
-## אידאה
+###אידאה
 
 > ב', 3. ב**אידאה** אני מבין מושג של הנפש, שהנפש מעצבת מכיוון שהנה דבר חושב.
 
@@ -148,12 +148,12 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 אידאה אצל שפינוזה היא **פעולת הבנה**, או הסבר כלשהו. חשבו על אידאה כעל הירח; לעיתים הוא מואר באופן מלא (*אידאה מספקת*) ולעיתים באופן חלקי (*אידאה חלקית*) - אך הוא תמיד שם, בין שנראה לנו במלואו ובין שלא.
 
-## אלוהים
+###אלוהים
 > 6. ב**אלוהים** אני מבין יש אינסופי באופן מוחלט, כלומר, עצם בן אינסוף תארים, שכל אחד מהם מבטא מהות נצחית ואינסופית
 
 ההשפעה של דקארט מורגשת בהגדרה הזו - במיוחד *יש אינסופי **באופן מוחלט***, שנובע מהשלמות שייחס דקארט לאל. הישות האלוהית כוללת בתוכה את השלמויות כולן - הדברים החיוביים: הטוב, והחוכמה, ולא הרע (היעדר הטוב) או הבורות (היעדר החוכמה). 
 
-## חופש
+###חופש
 > 7. **חופשי** נקרא אותו דבר, הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד; ואילו הכרחי, או מוטב לומר כפוי, נקרא אותו דבר, הנקבע על ידי אחר להתקיים ולפעול בדרך קבועה ומסויימת.
 
 החופש של שפינוזה אינו חופש *שלילי*, כמו שנהוג לחשוב - לא היעדר כבלים. החופש של שפינוזה הוא *חיובי* - מה שפועל רק מתוך תוכו, מהכרח טבעו, ובהיעדר כוחות חיצוניים.
@@ -168,12 +168,12 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 *אה, רגע, כל זה הכרחי. אין מה להתאמץ*, אפשר לחשוב אחרי משפט שכזה. זו אינה התפיסה ששפינוזה מנסה להנחיל לנו. זאת לאור המהות של אלוהים (משפט 34) - להיות כוח מחולל. בהיותנו אופן של אלוהים, גם לנו יש יכולת מוגבלת לחולל - לפעול מתוך עצמנו ולא מתוך סיבות חיצוניות בלבד. התפיסה השפינוזית מבקשת, מכורח המחשבה הזו, להניע אותנו לפעול מתוך עצמנו - ולא מתוך הרגש. היא מנסה להצית בנו חופש חיובי - ולא חופש שלילי.
 
-## נצח
+###נצח
 > 8. ב**נצח** אני מבין את הקיום עצמו, כל עוד משיגים אותו כנובע באופן הכרחי מתוך הגדרתו בלבד של דבר נצחי[^5].
 
 יש קשר עמוק בין *נצחי* - חייב להיות סיבת עצמו -  *עצם* ו*חופש* - רק העצם הנצחי הוא חופשי לגמרי.
 
-## סיבה הולמת
+###סיבה הולמת
 > ג, 1. בשם **סיבה הולמת** אני מכנה סיבה שניתן לתפוס מתוכה באופן ברור ומובחן את תולדתה. ואלי בשם סיבה **בלתי הולמת** או **חלקית** אכנה סיבה שלא ניתן להבין את תולדתה מתוכה בלבד.
 
 > ג, 2. אני אומר שאנו **פועלים** כאשר מתרחש בנו או מחוץ לנו דבר מה שאנו הננו סיבתו ההולמת; כלומר (לפי ההגדרה הקודמת): כאשר מתוך טבענו נובע בנו או מחוץ לנו דבר מה שאפשר להבינו באופן ברור ומובחן מתוך טבענו זה בלבד. ומן היכוון ההפוך אני אומר שאנחנו **סובלים** פעולה כאשר מתרחש בנו דבר מה, או שמתוך טבענו נובע דבר מה, שהננו סיבתו רק באופן חלקי.
@@ -186,15 +186,15 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 > חשוב להיזהר - אנחנו יכולים להיות סיבה *יותר* הולמת או *פחות* הולמת - **לא סיבה הולמת באופן מוחלט**. זו שמורה לאלוהים.
 {.is-warning}
 
-## ריגשה
-### הגדרה
+###ריגשה
+####הגדרה
 > ג, 3. ב**ריגשה** אני מבין את הפעלות הגוף,שעל ידיהן כוח פעולתו של הגוף גדל או פוחת, מומרץ או מעוכב, יחד עם האידאות של הפעלות אלו.
 
 ככל שאנו יותר *מבינים*, אנו יותר פעילים. להבין מה הן הסיבות של הרגשות שלי, זה להיות יותר פעיל לגביהן - להיות יותר סיבה הולמת לגביהן. 
 
 **ריגשה** היא *שינוי בעוצמה של הגוף* - השינוי עצמו.
 
-### משפטים
+####משפטים
 > ג, 2: הגוף אינו יכול לקבוע את הנפש לחשוב, והנפש אינה יכולה לקבוע את הגוף לתנועה או למנוחה, או לכל דבר אחר (אם יש דבר כזה).
 
 אבל למה בכלל לדבר על הגוף והנפש כדברים שונים, לאור השיטה של שפינוזה? הרי יש רק עצם אחד! 
@@ -211,7 +211,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 > ג, 7: חתירתו של כל דבר להמשיך בישותו אינה אלא מהותו בפועל של הדבר.
 
-### כח פעולה
+####כח פעולה
 המהות של **כל דבר** סופי, היא להמשיך להתקיים[^20], ובמקרה שלנו בני האדם - **להעצים את הפעולה שלנו**. הכוונה היא לא רק לא למות, במובן המסכן, אלא לקחת חלק גדול יותר בטבע עצמו. עבור כל אחד ואחת, החתירה הזו היא אישית - לשמר ולהאדיר את העוצמה שלנו בטבע עצמו[^21]. 
 
 > זהו ה**קונאטוס**[^20] - מונח קריטי בהגות של שפינוזה. כאופן מתפשט, המהות שלנו היא *כח פעולה* - עוצמה סיבתית; כאופן חושב, המהות שלנו היא *כח ההבנה* - היכולת לשכול ולהבין. הן כח הפעולה והן כח ההבנה נובעים מאלוהים כתואר מתפשט, וכתואר חושב.
@@ -219,7 +219,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 החתירה הזו ביחס לנפש היא **רצון**, וביחס לנפש ולגוף היא **יצר**. שפינוזה לא מפריד ביניהם; זהו אותו רצון, אותה חתירה.
 
-### הגדרת הריגשות
+####הגדרת הריגשות
 כל **ריגשה** היא חתירה למשהו מסוים, חלק מתוך החתירה כולה.
 
 
@@ -250,7 +250,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 [^21]: האידיאליזם הגרמני - ניטשה, שופנהאואר, שואב השראה רבה ממשפט זה, גם אם לא תמיד בגלוי.
 [^46]: עונג, למשל, הוא שמחה מרוכזת בדבר מסוים אחד - לפעמים יתר על המידה; מנגד, כאב הוא דיכוי, לעיתים חיובי, של שמחה מוגזמת כזו (כמו התמכרויות).
 
-# משפטים
+##משפטים
 
 > משפט 14: חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להימצא ולא להיות מושג.
 
@@ -291,7 +291,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 > משפט 27:
 
 
-# אקסיומות
+##אקסיומות
 
 > 1. כל מה שנמצא, נמצא או בתוך עצמו או בתוך זולתו.
 
@@ -345,14 +345,14 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 > [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/נקודות_לסיכום_השיעור_האחרון_על_שפינוזה_(12.2).pptx)
 {.is-info}
 
-# ה"מדע החדש" של שפינוזה
+##ה"מדע החדש" של שפינוזה
 
 הטקסט של שפינוזה עוסק, בגדול, בשלוש תחומים:
-## מציאות - מטאפיזיקה
+###מציאות - מטאפיזיקה
 
 טבע המציאות, ובמיוחד עיסוק בשאלת האחדות והריבוי, ובסיבתיות אופקית ואנכית.
 
-## עולם - חקר הטבע
+###עולם - חקר הטבע
 
 בעיקר בחלק ב' - פחות מעניין אותנו. שפינוזה, כמו דקארט וניוטון, ביקשו לכונן מודל חדש לחקר הטבע, במקומו של המודל האריסטותלי. לפי אריסטו, **ידיעה** היא *ידיעת הסיבה*. אולם, הוא מבחין בין כמה סוגים של סיבות - סיבה חומרית, צורנית, פועלת ותכליתית. סיבה *חומרית* של פיצה תהיה בצק, רסק עגבניות, פפרוני - *ולא אננס*. הסיבה הפועלת תהיה הפיצאי - מי שהכין את הפיצה. הצורה תהיה מה שהפיצה צריכה להיות - עגולה, וחתוכה למשולשים, התכלית תהיה אושר, ההנאה שבפיצה - מה שהפיצה נועדה לעשות[^41]. **התכלית** היא הסבר *שהמדע החדש מבקש להכחיד*[^40]. הזרם החדש מבקש להיפטר מהרעיון שיש לנו את הכוח לדעת את התכלית, אם בכלל יש כזו בטבע.
 
@@ -376,7 +376,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 [^50]: זוהי השאלה שמעלה [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) בדיאלוג [*אאותיפרון*](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי).
 [^53]: תחשבו שאתם תקועים בפקק. מי הם אלו שצופרים? אלו מאחור, שלא רואים מה קורה; אלו שעומדים ליד התקלה שחוללה את הפקק יותר רגועים. זה מה ששפינוזה מבקש לטעון: ההכרה של הדברים תביא איתה אושר.
-## אדם - הנפש
+###אדם - הנפש
 
 חלקים ג', ד' וה' - המקיפים ביותר ב*אתיקה* - מכילים את הפסיכולוגיה של שפינוזה, תורת הנפש. היא נחלקת לתורת הנפש ה*ניסיונית*[^43], וה*אפריורית*. תורת הנפש ה*ניסיונית* עוסקת במה שנכון לנפש האדם כתוצאה מהניסיון - *אבא הרביץ לי עם חגורה, הרביץ לי הרבה, ולכן אני אוהב שפינוזה*. לעומתה, התורה ה*אפריורית* היא כמו שעשה דקארט ב*הגיונות* - האני, העצם החושב, מהות האדם. דקארט לא דן בנפש כפרויד - ב*מה מפחיד*, *מה טוב* - זה לא רלוונטי; הוא טרוד בנפש כמכונה שמייצרת הכרות - זה שהיא עצם, משהו עצמאי, וכו'. בניגוד לדקארט, שלא טרוד כלל בנפש הניסיונית, שפינוזה עוסק בה באופן די נרחב - בנוסף לדיון האפריורי. לאור זאת, העמדה שלו קצת יותר נוגעת לחיים שלנו מהפילוסופיה המערבית בדרך כלל, שנוטה להשאיר את הנפש הניסיונית מחוץ לתחום הדיון. *אני אביא לך ידיעה*, אומר הפילוסוף המצוי. מה תעשה איתה? זו בעיה שלך; איך היא תגרום לך להרגיש? *זה לא מעניין*.
 
@@ -387,7 +387,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 ניתן להמחיש זאת עם [משל המערה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה) של אפלטון, המתאר את [משל הקו המחולק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק). בניגוד למשל הקו המחולק הסטטי, משל המערה הוא דינאמי - איך חוצים מדרגת הכרה אחת לאחרת. מה המניע של אדם לטפס במעלה דרגות ההכרה? ה[**ארוס**](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) - התשוקה ליפה[^44]. 
 
-### דרגות ההכרה
+####דרגות ההכרה
 שפינוזה גם מחלק את ההוויה לדרגות הכרה: הראשונה, גרועה ושגויה[^51]; השנייה, טובה יותר, ומספקת להכרת המציאות ולאושר; והשלישית, נשגבת ועליונה לחלוטין, שהדרך אליה לא ידועה, איכשהו מהדרגה השנייה.
 ומה מניע אותנו בסולם של שפינוזה? זהו ה**connatus**[^20]. *קונאטוס* יש לכל דבר - ולפיכך גם לבני האדם - אך הוא יתבטא אחרת ביחס לכל יצור. הקונאטוס הוא פתח המילוט של השפינוזה מהאתאיזם ומהא-מוסריות.
 
@@ -432,7 +432,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
 
 **טוב** ו**רע**, לפי שפינוזה, הם יחסיים; הטוב הוא מה ש*מגביר את כוח הפעולה **בשבילי***;  הרע הוא מה שמוריד אותו. הטוב והרע הם סובייקטיבים - מה שמעלה את כוח הפעולה שלי עלול להוריד את שלך.
 
-## שאלת הכוללים
+###שאלת הכוללים
 זוהי שאלה שמתשלשת מימי הבייניים, שלה שלוש פתרונות בלבד: אפלטוני, אריסטותלי, וסטואי. היא עוסקת ביחס ה*כולל* ל*פרט*. מה יחס האידאה של האדם ליוסי, האדם הפרטי? אפלטון יגיד שהאידאה בא לפני: *האדם כשלעצמו*, שקודם לכל אדם שנולד בפועל - כל אחד הוא צל חיוור של אותה אידאה. אריסטו יגיד שיש *עצם משני*, שנמצא *בתוך* הדברים: *האדם* נמצא בתוך *סוקראטס*, כעצם משני. הסטואים יגידו שהדברים הכוללים נמצאים *אחרי* הדברים הפרטיים, ולמעשה - אינם אלא אשליה - התפיסה הזו מכונה *נומינליזם*. אין באמת דבר כזה *אדם*, אלא את המילה *אדם*, שנוצרה מבני אדם: ראו את יוסי, הג'ינג'י, ואת רפי, שאינו ג'ינג'י, ובחרו להתעלם מההבדלים ולהתייחס למשותף; הסטואי יגידו שאין לזה ביסוס, ושיש רק את האדם הפרטי.
 
 שפינוזה מצודד בסטואים: אין לפיו מושגים כלליים. במקומו, הוא קובע את ה*מושג המשותף* - הדבר שעליו אפשר להשתית מדע רציונלי של המציאות. העובדה שלכל אחד מאיתנו יש גוף, שבא במגע עם גופים אחרים, מאפשרת לנו לעשות *אינדוקציה* ולהתחיל *להכליל* - ומשם להגיע לחוקים. 

פילוסופיה/טבע/index.md

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2023-03-09T08:09:24.533Z
 ---
 
-# [מבוא לפילוסופיה של הטבע](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=47011)
+##[מבוא לפילוסופיה של הטבע](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=47011)
 
 ![casala.jpg](/פילוסופיה/טבע/casala.jpg)
 ^הוילה^ ^הרומאית^ ^בקזאלה,^ ^פיאצה^ ^ארמרינה,^ ^סיציליה^
@@ -25,11 +25,11 @@ dateCreated: 2023-03-09T08:09:24.533Z
 
 תחת הפילוסופיה של הטבע נופלות ה**אפיסטמולוגיה** (הפילוסופיה של הידיעה - מה ניתן לדעת?) וה**מטאפיזיקה** (מה יש, ומה יכול היה להיות).
 
-# בעיית הגוף-נפש
+##בעיית הגוף-נפש
 > [מאמר #1](/פילוסופיה/טבע/gertler_-_in_defense_of_mind-body_dualism.pdf), [מטלת כתיבה #1](/פילוסופיה/טבע/la_premiere_philosophie_de_la_nature_en_anglais-rewritten.docx)
 {.is-info}
 
-# פיזיקליזם כבסיס המדע
+##פיזיקליזם כבסיס המדע
 
 > מדע (Science): גוף ידע המנסה לחזות ולהסביר תצפיות[^1]
 {.is-success}
@@ -59,7 +59,7 @@ dateCreated: 2023-03-09T08:09:24.533Z
 [^3]: ככל שיעלה בכוחה של הפיזיקה *השלמה*, שעתידה לבוא, להסביר אותן
 [^4]: זה בלתי אפשרי שכל העובדות הפיזיקאליות יתקיימו בדיוק כפי שהן אך שהעובדות לא יתקיימו בדיוק כפי שהן.
 
-## מהן עובדות?
+###מהן עובדות?
 
 > עובדה:
 > מצב עניינים 
@@ -75,7 +75,7 @@ dateCreated: 2023-03-09T08:09:24.533Z
 העצם קרמיט הוא מממש את התכונה של הירוק - לפיכך, עובדה היא שקרמיט הצפרדע הוא ירוק.
 
 
-## פיזיקליזם מצמצם (Reductive Physicalism)
+###פיזיקליזם מצמצם (Reductive Physicalism)
 
 הטענה בבסיסו של הפיזיקליזם המצמצם היא פשוטה - *כל* תכונה **זהה** לתכונה פיזיקלית כלשהי.
 
@@ -86,7 +86,7 @@ dateCreated: 2023-03-09T08:09:24.533Z
 
 [^6]: האמנם? זה *צורח* [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/היראקליטוס_פארמנידס)!
 
-# דואליזם
+##דואליזם
 הדואליזם אינו מקבל את הנחת היסוד של הפיזיקלזם - וטוען שהעולם *יכול* היה להיות כך שהעובדות הפיזיקליות שלו היו זהות, אך העובדות האחרות שונות ממנו. בתמצית, **הדואליזם *שולל* את תזת הנסמכות**.
 
 המניע העיקרי לדואליזם היא בעיית הגוף-נפש. שלא כרוב המדעים, אנו מתקשים להסביר מצבים פסיכולוגיים כתוצר של עובדות פיזיקליות. 
@@ -104,7 +104,7 @@ dateCreated: 2023-03-09T08:09:24.533Z
 
 
 
-# פונקציונליזם
+##פונקציונליזם
 > [מאמר #2](/פילוסופיה/טבע/putnam_-_the_nature_of_mental_states.pdf)
 {.is-info}
 
@@ -146,7 +146,7 @@ t=0, input x, state S1 -> output y1 (p = 0.1) ---> t=1, input x, state S2, outpu
 
 [^6]: באופן מרגיז, כל אוטומטון הוא אוטומטון הסתברותי - אוטומטון הסתברותי דטרמיניסטי הוא פשוט עם הסתברות 0.
 
-## פונקציונליזם פסיכולוגי
+###פונקציונליזם פסיכולוגי
 > כל תכונה מנטלית זהה לתכונה מהסוג להיות במצב כך ש:
 - היא נוטה להיגרם מקלטים מסויימים ומצבים פנימיים מסוימים
 - היא נוטה לגרום לפלטים מסויימים ולמצבים פנימיים מסויימים

פילוסופיה/יוונית/index.md

@@ -11,41 +11,41 @@ dateCreated: 2023-02-21T18:51:24.884Z
 > [מודל (1)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=44051), [מודל (2)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=47013)
 {.is-info}
 
-# תוכן העניינים
+##תוכן העניינים
 
-### 1. [מבוא](#מבוא)
+####1. [מבוא](#מבוא)
 
-### 2. [ההוגים המילטיים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים)
+####2. [ההוגים המילטיים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים)
 
-### 3. [היראקליטוס ופארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס)
+####3. [היראקליטוס ופארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס)
 
-### 4. [ההוגים החומרניים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים)
+####4. [ההוגים החומרניים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים)
 
-### 5. [הסופיסטים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים)
+####5. [הסופיסטים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים)
 
-### 6. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון)
+####6. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון)
 
-### 7. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס)
+####7. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס)
 
-### 8. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)
+####8. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)
 
-### 9. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה)
+####9. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה)
 
-### 10. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה)
+####10. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה)
 
-### 11. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה)
+####11. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה)
 
-### 12. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [פיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה)
+####12. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [פיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה)
 
-### 13. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [אתיקה ניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה)
+####13. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [אתיקה ניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה)
 
-### 14. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [תיאיטיטוס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס)
+####14. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [תיאיטיטוס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס)
 
 
 ![agrigento.jpg](/פילוסופיה/יוונית/agrigento.jpg)
 ^שרידי^ ^'ענק'^ ^יווני^ ^בחורבות^ ^אקראגאס^ ^העתיקה.^ ^אגריג'נטו,^ ^סיציליה.^
 
-# מבוא
+##מבוא
 
 > [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/1.pptx)
 {.is-info}

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/index.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-05-13T13:14:21.654Z
 > התיאור האמין ביותר של המסורת הפילוסופית האירופאית הוא של רצף הערות שוליים על אפלטון.
 ^-^ ^אלפרד^ ^נורת'^ ^וייטהד^
 
-# סוקראטס האפלטוני 
+##סוקראטס האפלטוני 
 
 סוקראטס[^1] (469-399 לפנה"ס), שחולל תמורה אדירה בעולם הפילוסופיה, לא כתב שום דבר. כל מה שידוע לנו עליו הוא מתלמידיו - לרבות אפלטון, שמציב את סוקראטס כדמות בדיאלוגים שלו. עוד מתלמידיו המוכרים הם זנופון ואריסטופאנס.
 
@@ -23,7 +23,7 @@ dateCreated: 2023-05-13T13:14:21.654Z
 
 אפלטון (428-347 לפנה"ס) היה בן למשפחה ממייסדי אתונה, עשירה ומיוחסת, והכיר את סוקראטס מגיל צעיר. הוא יועד לחיים הפוליטים, אך בעקבות מותו של סוקראטס זנח את הפוליטיקה ובחר להקדיש את חיו לפילוסופיה. הוא מנסה לבסס את הפילוסופיה כאורח חיים.
 
-# הדיאלוג האפלטוני
+##הדיאלוג האפלטוני
 
 ברשותינו 35 דיאלוגים אפלטוניים, ו13 אגרות. 
 בדיאלוגים שלו, אפלטון מציב את סוקראטס בתור ה-'פה' של אפלטון - הוא מדבר בגוף ראשון רק באגרות.

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
 > [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_6_(apology_of_socrates).pptx), [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון_סוקראטס_והאפולוגיה_של_סוקראטס_(דברי_היכרות).docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/socrates_apology_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(2).pdf) 
 {.is-info}
 
-# רקע
+##רקע
 משפטו של סוקראטס התנהל מול 500 אזרחים אתונאים (הדיוטות).
 באפולוגיה[^1], הדיון מתנהל בין סקראטס לעיר אתונה עצמה - המפקפקת בו ואף עוינת לו.
 
@@ -49,7 +49,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
 [^2]: דיבר גס. היוונים אהבו הומור מטונף.
 [^3]: ברוב הסיפורים, מתואר כי לאחר שאפלטון מת, נמצא ספר כתבי אריסטופאנס מתחת לכרית שלו.
 
-# האישומים
+##האישומים
 > - **סוקראטס אינו מאמין באלי אתונה ומכניס לתוכה אלים זרים** 
 > - **סוקראטס משחית את הנוער**
 
@@ -65,7 +65,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
 [^6]: *Cheirotechnites* - בעלי הטכניקה
 [^7]: *Enthousiasmoi* - שהאל שרוי בתוכם
 
-# החוכמה של סוקראטס
+##החוכמה של סוקראטס
 
 > ובלכתי משם הסקתי את המסקנה שחכם אני מהאיש הזה. שכן דומה כי איש משנינו איננו יודע דבר נאה וטוב, אלא שהלה חושב שהוא יודע משהו בלי שידע, ואני, כפי שלא ידעתי, אף אין אני חושב עצמי יודע. ונראה שלפחות בדבר פעוט זה חכם אני ממנו: שאת אשר לא ידעתי, אין אני מדמה לדעתו.
 

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 > [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הגורגיאס_(דברי_היכרות)_(1).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_9_(gorgias_i).pptx), [מטלת (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/גורגיאס.docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/gorgias_(hebrew)_(1).pdf), [אנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_1).pdf), [(2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_2).pdf), [בשבחי הלני](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf)
 {.is-info}
 
-# רקע
+##רקע
 [גורגיאס מלאונטיני](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים#גורגיאס-מלאונטיני), הרטוריקן הסופיסטי הגדול, מגיע לאתונה יחד עם תלמידו פולוס, ומתיימר לדעת לענות על כל שאלה.
 [סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון#סוקראטס-האפלטוני) ותלמידו כראיאופון באים אליהם עם שאלה פשוטה - מה *עושה* גורגיאס. הדיון מתפתח למה היא בכלל הרטוריקה, ומשם מתדרדר לשאלות מהותיות יותר.
 
@@ -24,7 +24,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 
 גורגיאס, ביהירותו, מסכים כמובן לתנאים של סוקראטס.
 
-## הדמויות
+###הדמויות
 - גורגיאס, הרטוריקן הסופיסטי הדגול
 - פולוס, הסובב סביב גורגיאס ורחוק מיכולתו הרטורית
 - כיריפון, הסובב סביב סוקראטס אך בעל קשרי חברות לגורגיאס. כיריפון הוא החוליה המקשרת בין סוקראטס לסופיסטים, ולאתונה
@@ -36,7 +36,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 > ככלל, חשוב לשים לב בדיאלוג האפלטוני אם השיחה מתנהלת מרצון או לא: במקרה הזה, היא מרצון.
 {.is-warning}
 
-# גורגיאס - מהי רטוריקה?
+##גורגיאס - מהי רטוריקה?
 פולוס מציע לסוקראטס, על מנת שירגיש בנוח על איחורו, לעשות לסוקראטס 'תצוגת תכלית'[^1].
 סוקראטס מבקש לעמוד על ה*כוח*[^2] של הרטוריקה. נדמה שאינו מעריך במיוחד את פולוס, אך באמת מתעניין ברטוריקה - וכמותו גם קאליקלס, שמעוניין להיכנס לפוליטיקה.
 
@@ -97,7 +97,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 [^7]: Moriou Rolithikes Eidolon - צל של חלק ממדעי המדינה.
 [^18]:  עמ' 286
 
-## הבושה של גורגיאס
+###הבושה של גורגיאס
 גורגיאס הכניס את עצמו לבוץ - מצד אחד, הוא טוען שהרטוריקה היא כלי ניטרלי, שאינו טרוד בענייני צדק (אל תאשים את המורה אם המתאגרף מכה את חבריו). מצד שני, הוא אומר לסוקראטס במפורש שאם יגיע אליו תלמיד לא צודק - ילמד אותו.
 
 סוקראטס מציג בפני סוקראטס את הסתירה הזו, מה שמציף בושה אדירה אצל גורגיאס, שמיד יוצא מהדיון - הכיצד רטוריקן מוכשר כמו גורגיאס מסוגל לסתור את הלוגוס שהוא עצמו בנה?
@@ -107,7 +107,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 פולוס מבצע את אותו המהלך על סוקראטס - הוא מנסה להביש אותו על המהלך שעשה לגורגיאס. 
 
 ---
-# פולוס - מהו הצדק? 
+##פולוס - מהו הצדק? 
 פולוס דורש מסוקראטס תשובה - מהי *לדעתו* הרטוריקה?
 סוקראטס משיב שכשם שהבישול הוא לבריאות (התעמלות, רפואה), וכשם שהסופיסטיקה היא לחקיקה ולשיפוט, הרטוריקה אינה אלא חנופה לדברים של הנפש.
 
@@ -141,7 +141,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
 
 > השאלה שצפה בדיון עם פולוס היא שאלה פילוסופית רבת משקל: מהיכן מגיעה המשיכה הטבעית שלנו למה שטוב מוסרית (שאינו בהכרח המועיל), והרתיעה ממה שרע? מה זה אומר עלינו?
 
-# קאליקלס - הצדק הטבעי
+##קאליקלס - הצדק הטבעי
 כאן נכנס קאליקלס - המארח - לדיון. מיד ניכרת התדרדרות ביחסו של קאליקלס לסוקראטס.
 קאליקלס מזהה מיד את השאלה האמיתית שבדיון - ***מהם החיים הטובים?***
 אם טענתו של סוקראטס נכונה, אומר קאליקלס בזעם, הרי שאנחנו עושים את ההיפך מן הראוי כל חיינו.

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 > [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_7_(meno)_(1).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_8_(meno_ii).pptx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/meno_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(3).pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/מנון.docx)
 {.is-info}
 
-# רקע
+##רקע
 [סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון#סוקראטס-האפלטוני) תוהה עם המצביא היווני מנון על טיב הסגולה הטובה בכך ששואל אותו מהי. בדיאלוג זה, אחרי [האישום הדרמטי מול סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה#האישומים), אפלטון חושף בפנינו את היומיום הסוקראטי. סוקראטס דן עם מנון, מצביא יווני, על הסגולה הטובה [^1].
 
 > יש להישמר מפירוש מוסרי לArete - ביוונית הכוונה היא למימוש הטוב של תכלית. גם למכונית מרוץ יש Arete (לנסוע מהר), וגם לאדמת אתונה (להניב מזון), וזורק דיסקוסים (לזרוק דיסקוסים) - הכוונה היא למצוינות הבסיסית.
@@ -19,7 +19,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 
 סוקראטס מנסה, יחד עם מנון, לעמוד על הסגולה הטובה של האדם - *מה הופך אדם לכזה המממש את תכליתו באופן הטוב ביותר?*. הדיון מתעורר במידה רבה עם הגעת הסופיסטים, הטוענים ללמד את הסגולה הטובה בשכר. בעולם היווני יש ארבע סגולות טובות - יישוב דעת, אומץ הלב. צדיקות ושיקול הדעת[^2].
 
-# מנון - מהי סגולה טובה?
+##מנון - מהי סגולה טובה?
 מנון[^3] מביע פליאה מול שאלתו של סוקראטס על טיב הסגולה הטובה - הכיצד אחזור לאתונה ואומר להם שהאיש החכם ביותר אינו יודע מהי הסגולה הטובה? הוא שואל אותו שאלה חריפה - האם לא היית כאן כשגורגיאס בא?
 
 
@@ -80,8 +80,8 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 [^5]: schema - צורה גיאומטרית, *הגבול של גוף כלשהו* כהגדרת אפלטון
 [^6]: *Poros* - אמצעי.
 
-## מהי ידיעה?
-### למידה כהיזכרות
+###מהי ידיעה?
+####למידה כהיזכרות
 בחלק זה של הדיאלוג, מתקשה אפלטון לעמוד על טיבה של הלמידה. הוא פונה כאן למיתוס - סתירה לכאורה של האופי הפילוסופי (הישענות על הסבר תבוני). אך לעיתים גם הפילוסופיה מתקשה להגיע להסברים בלוגוס גרידא, ואז פונה היא למיתוסים.
 
 המיתוס שפונה אליו אפלטון ^431^ הוא שהנשמה האנושית בת אלמוות, ולכן כבר יודעת הכל ועצם הלמידה [^7] היא היזכרות מחדש [^8]. משפט המפתח בפסקה זו הוא ש*כל הטבע ממוצא אחד הוא*[^9]. אולם המיתוס הזה אינו עונה על שאלתו הבסיסית של מנון - בשלב מסוים, הנשמה רכשה את הידע הזה. כיצד?
@@ -90,7 +90,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 
 אותה התכונה של הנפש האלמותית שמאפשרת לה לעמוד על המארג המרכיב את העולם היא השכל[^11] - שעצם מהותו היא פתיחות לצורה של הדברים. אפלטון מדמה את התכונה הזו לעין, או לחלון, של הנפש.
 
-### איך מתרחשת הלמידה והידיעה?
+####איך מתרחשת הלמידה והידיעה?
 התיאור היומיומי של תהליך הלמידה הוא בערך כזה:
 
 `תפיסה חושית של הדבורה -> התנסות בתכונותיה של הדבורה -> רכישת השם 'דבורה' -> **אני יודע מה זה דבורה!!**`
@@ -101,7 +101,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 ילד קטן יתפוס מה זה 'שולחן', ברגע שישמע מהו מספר פעמים בודדות. הוריו יזכירו שולחן עץ מרובע בביתם, ולמחרת יראה שולחן ברזל גדול - ומיד יידע שזה שולחן, עוד לפני שמסוגל אפילו לדבר. באותו המובן, פועל השכל של הילד - הוא נחשף שוב לאידאה שהוא כבר מכיר ותופס אותה.
 בצורה כזו, הלמידה היא מעיין למידה לאחור של התהליך הזה דווקא - הילד יודע שולחן מהו, ומקשר את השפה לאידאה.
 
-### הנער של מנון
+####הנער של מנון
 מנון מבקש מסוקראטס תצוגה [^12], וסוקראטס מסכים. מנון מבקש מאחד מבני לוויותו להגיע - מה שמסביר גם את העלבון שחש - אנו למדים לראשונה שהשיחה מתרחשת מול רבים.
 
 הנחות היסוד של תצוגת התכלית הזו הן:
@@ -125,7 +125,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 [^11]:  *Nous* - שכל
 [^12]:  *Epideixis* - תצוגה בסגנון הסופיסטי (דוגמת רטוריקה באולימפיאדה).
 
-# אניטוס - מהי הסברה?
+##אניטוס - מהי הסברה?
 אניטוס, אתונאי עשיר ובעל השפעה, מייצג בעיני אפלטון את ה-*דוקסה* האתונאית - אדם מוכר ואהוב באתונה שמסכימה על כך שקיבל חינוך טוב. סוקראטס מתגרה במנון בשאלתו על לימוד הסגולה הטובה ^עמ'^ ^446^ (הכיצד ניתן להגדירה כללמוד אם אין מורים ואין תלמידים?) במטרה לגרור את אניטוס לדיון.
 
 ההנחה היא שהסגולה הטובה שקולה ל-*טכנה* - כשם שניתן ללמוד לפסל מפסל או לנגן ממוזיקאי, ניתן ללמוד סגולה טובה ממי שבעל אותו ה-*טכנה*. סוקראטס - יריבם של הסופיסטים - מציע את הסופיסטים כבעלי אותו הטכנה, וככה גורר את אניטוס, נזעם, לדיון.
@@ -139,13 +139,13 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
 
 חשוב לשים לב שבדומה למנון, אניטוס אינו מוטרד מטיבה של הסגולה הטובה, אלא רק שלאתונה יש אותה. מה ששלנו, אומר אניטוס, הוא טוב, משום שהוא שלנו ואנחנו צודקים.
 
-## הסברה הטובה
+###הסברה הטובה
 סוקראטס ומנון מגיעים למסקנה שהאתנואים מובילים את העיר עם *אאודוקסיה*[^13] - הסברה הטובה *ומוניטין*. אם אתה נראה כבעל ידיעה, הרי שזה מספיק להנהיג מדינה. הסברה הטובה, איפוא, אינה מספקת עבור הפילוסופיה - עבר בהחלט מספיקה עבור הפוליטיקה.
 
 
 [^13]: *Eudoxia* - שכל ישר\מוניטין
 
-# מסקנה - מהי הסגולה הטובה?
+##מסקנה - מהי הסגולה הטובה?
 
 המסקנה של סוקראטס אנטיקלימאטית. הסגולה הטובה היא מתנה מן האלים, ואלו שניחנו בה אינם יודעים מהי ומהיכן הגיע. סוקראטס מבקש ממנון לשכנע גם את אניטוס, כדי שתביע תועלת לאתונאים.
 אלפטון בדיאלוג הזה תוהה על טיבה של הסגולה הטובה, ומציב אותה כנושא ראוי למחקר - אך לא עם האנשים האלה.

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה.md

@@ -18,7 +18,7 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
 
 סוקראטס מדבר על הארוס בצורה כמעט מיסטית - ומשום שכה קשה להעביר דברים כאלו ישירות, סביר להניח שסוקראטס בחר שלא להעביר זאת ישירות. אותו חבר של אפולודרוס שואל מה התרחש בסעודה[^4] ההיא - מה שמתקשר להאשמה המאוחרת יותר שסוקראטס משחית את הנוער. הסעודה מתקיימת ב416 לפנה"ס, עם זכיית אגתון בתחרות המחזות בפסטיבל בכלל-אתונאי, ומלחמת אתונה-ספרטה.
 
-# הדמויות
+##הדמויות
 - פיידרוס - צעיר אתונאי עשיר ונאה
 - פאוסניאס - רטוריקן בגיל העמידה
 - אריקסימאכוס - רופא מפורסם עם קשרים פוליטים ענפים והיכרות עם הקדם-סוקראטים
@@ -28,7 +28,7 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
 - אלקיבייאדיס - מצביא רב עוצמה, מאהבו של סוקראטס. אוגר רציני.
 אלקיביאדיס הוא זה שהצית את הארוס היווני לכיבוש סיציליה, אסם התבואה של העולם היווני העתיק ורעיון יוצא דופן בהיבריס שלו. 
 
-# רקע
+##רקע
 ערב הפלישה לסיציליה, מישהו חילל (דמיינו איך) פסלים של האל הרמס ברחבי אתונה, מעשה שזעזע את האתונאים. כמו כן, מישהו פרסם את הטקסים הסודיים של הכת באלואסיס[^5]. מאוחר יותר התברר שאלקיביאדיס הוא זה שעשה את זה - ערק לספרטאים כדי לחמוק מעונש - ערק חזרה לאתונה ותפס את השלטון - ולבסוף ערק לפרסים, ומת בטורקיה.
 
 משום שסודות אלו צפים במהלך המשתה, מתרחשת שרשרת המסירה הסבוכה הזו - לא נשמע דברים כאלה ישירות מסוקראטס. 
@@ -46,30 +46,30 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
 
 אלו המסובים שאינם שתיינים, הם גם פחות ארוטיים - שלושת הנואמים הראשונים הם מקטגוריה זו. לעומתם, השתיינים (קרי: הפילוסופים והמשוררים), אירוטיים בהרבה - והנאום שלהם נותן לוגוס מעמיק יותר לאל ארוס.
 
-# רומנטיקה בין החבר'ה
+##רומנטיקה בין החבר'ה
 הדוברים כולם היו קשורים בפרשיות אהבה אחד עם השני בקשר אוהב > אהוב (אריקסימאכוס > פיידוס, פאוסאניאס > אגאתון, אלקיביאדיס > סוקראטס). לגבי אריסטופאנס קיימת עמימות.
 
 ההומוסקסואליות הייתה נפוצה בקרב האליטה היוונית - גברים בני חורין - על אף שאינה הייתה מותרת בחוק. אפלטון אינו תומך או מגנה בתופעה - אלא שואף להבין אותה כדי ללמוד ממנה משהו על היפה ועל הנפש. כל האנשים האלה הם בעלי משפחות ביוון, שם המשפחה הייתה חובה אזרחית - אך לא שם נמצאת התשוקה. משום שיחסים הומוסקסואלים לא מעורבים בחובה זו, היו משוחררים וקשורים בארוס. ליחסים אלו היה גוון אנטי-נשי מובהק, שלא כמו התפיסה היום.
 
 ביחסים אלו בהכרח היה אוהב - גבר מבוגר יותר - וגם אהוב - צעיר נאה, ופאסיבי.
 
-# תחרות הנאומים
+##תחרות הנאומים
 אריקסימאכוס מציע לנאום במקום לשתות, וסוקראטס - באופן מוזר - קופץ על ההצעה, בטענה שהוא אינו מבין בדבר *מלבד הארוטיקה* (סוקראטס המכוער, כן? אמרנו). הם מחליטים יחדיו להלל את האל ארוס.
 
 
 [^1]: ביוונית יש הרבה מילים לאהבה, לרבות *Filia, Agape, Storge* - אהבת אחים ורעות, אהבה המשוחררת מתשוקה, אהבת הורים וילדים, בהתאמה.
 
-## נאומו של פיידרוס
+###נאומו של פיידרוס
 פיידרוס מציב את ארוס כאל הותיק ביותר, ומבצע את הקישור המסורתי בין הישן לטוב. בזכות ארוס, אומר פיידרוס, אנו עושים מעשים אדירים - אין אנו רוצים לבצע מעשים מגונים או מבישים ליד האוהבים שלנו. פיידרוס מדגיש את תפקידו של האוהב - כמו למשל נכונותו למות למען האהוב. נכונותו של האהוב למות למען האוהב נתפסת לכן כמעשה נשגב בהרבה בעיניי האלים. האוהב מונע מתוך שיגעון מסוים[^7].
 
 חשוב לשים כאן לב לכך שהנמוך מטרים את הגבוה - פיידרוס השטחי עולה על סוגיה שסוקראטס ידון בה בנאומו.
 
-## פאוסאוניאס
+###פאוסאוניאס
 פאוסאוניאס מציג לעומתו של פיידרוס את עמדת האוהב, ומנסה להגן על המנהג היווני לפיו גברים מבוגרים יותר אוהבים נערים צעירים (*לפני* הופעת הזקן - קטינים). תופעה זו הייתה אסורה לפי חוק וזעזעה כל מי שבא איתה במגע מחוץ לעולם היווני, אך הייתה נפוצה ומוכרת. הוא עושה זאת על ידי הפרדת הארוס לשניים - ארוס שמיימי[^8], וארוס של הכלל[^9] - שהוא 'מקלקל את המסיבה'. פאוסאוניאס מבקש לעמוד על הפרדה זו, ומבצע אבחנה בין העובדות (המעשים בלבד) לערך שלהם (ערכים) - הוא טוען שמעשים, בפני עצמם, הם לא יפים או שפלים - אלא הצורה שבה נעשים.
 
 פסואוניאס מנסה להציג את החוק האתונאי כזה שאוסר רק פדופיליה מן הארוס של הכלל - שמטרתה הנאה גופנית בכלל - ומציב משוכות גבוהות לפדופילים האורניים, שמחפשים קשר לדבר קבוע (הנפש).
 
-## אריקסימאכוס
+###אריקסימאכוס
 איש יבש עם חוש הומור של כרוב. הפסקול של נאומו המפוצץ של אריקסימאכוס הם השיהוקים של אריסטופאנס. 
 אריקסימאכוס מבסס תחילה את הרפואה כ'בקיאות בארוטיקה של הגוף' - הוא נותן הסבר מכני לחלוטין.למרות הצלצול החלול של נאום זה, הוא מקשר בין שתי חוליות חשובות - בין החומר עצמו לטכניקה^ר'^ ^אמפדוקלס^. הטבע כשלעצמו איננו מושלם; על האדם לתעל אותו בתבונה ולהפריד בין הארוס היפה למגונה. אריקסימאכוס מייחס את הארוס ככוח כולל בקוסמוס, שהביטוי שלו הוא הארוס שאנחנו חווים. גם בהסבר יבשושי זה, ניכר הארוס בשאיפתו ההיברית של אריקסימאכוס - היומרה לשלוט בטבע.
 
@@ -79,7 +79,7 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
 
 ---
 
-## אריסטופאנס
+###אריסטופאנס
 הרעיון בבסיס נאומו של אריסטופאנס הוא פשוט - היינו פעם שלמים, כעת אנו חלוקים, ובחיפוש אחר החצי השני.  
 
 > קודם כל עליכם ללמוד מהו הטבע האנושי, ומהו שאירע לו. שלפנים לא היה טבענו כמות שהוא עכשיו, אלא שונה מזה.
@@ -93,10 +93,10 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
 
 התיאור המתקבל קודר למדי - הארוס הוא תחבולה של האלים, שאין לנו תשובה אליה - ואין לנו אלא לחיות עם הטבע החצוי שלנו.
 
-## אגאתון
+###אגאתון
 אגאתון - צעיר שטחי תחת השפעתו של גורגיאס - הוא הראשון שמקשר בין הארוס ליופי. בנאומו, מתאר את ארוס כאל יפה, המאוהב ביפה. לזקן, למכוער - אין להם ארוס, אלא רק ליפים, לבריאים ולצעירים. אגאתון ממשיך לגזור את כל הסגולות הטובות של יוון המסורתית מן הארוס: הוא האמיץ ביותר; הכובש את כולם; הצודק; המיושב בדעתו, מפאת עליונותה של התשוקה על כל שאר הדחפים; החכם. את ארוס מצייר אגאתון כמשורר[^11] - כי החוכמה היא יצירה. רק זה אשר יש בו ארוס - ביכולתו ליצור, וזה אשר יוצר - משתתף באלוהות.   
 
-# סולם האהבה
+##סולם האהבה
 בהבלחה אירונית, סוקראטס מתחיל דווקא בחקירה. הוא חושף באמצעות טיעוניו של אגאתון עצמו שהארוס אינו אל, וגם אינו יפה - הארוס הוא מעיין מילת יחס. למה משתוקק האדם, שואל סוקראטס - למה שיש לו או למה שאין לו? התשובה, כמובן, היא למה שאין לו. כשאדם משתוקק למה שיש לו לכאורה, הוא למעשה משתוקק לכך שיישאר בעתיד. לפי הנחה זו, ארוס אינו יכול להיות יפה אם הוא משתוקק ליפה - ואם אינו יפה, הרי שאינו אל. 
 
 סוקראטס חושף פרט מחייו - פגישתו בגיל צעיר עם כוהנת בשם דיוטימה, שלימדה אותו מה הוא הארוס. 

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 > [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטאיה_(דברי_היכרות).docx), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/republic_1-2_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/republic_2-4_(slides).pptx) [מצגת (3)](/פילוסופיה/יוונית/republic_5-6_(slides).pptx) [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטיאה.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/platosrepublictrans.bloom_text.pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/פוליטאה.docx) 
 {.is-info}
 
-# רקע
+##רקע
 
 הפוליטאה[^1] היא הדיאלוג האפלטוני המייסד הלכה למעשה את מסורת הפילוסופיה המדינית במערב. הפוליטאה היא למשטר כמו שהצדק[^2] הוא לנפש, ועוסקת בנפש השולטת במדינה. הדיאלוג הזה, כמו רוב הדיאלוגים האפלטוניים, הוא כמו 'שואב אבק', וגורר לתוכו נושאים כמו מתמטיקה, חינוך, פסיכולוגיה ואומנויות.
 
@@ -22,7 +22,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
  
  סוקראטס הולך עם גלאוקון, אחיו של אפלטון בנמל, כשמגיע הנער של פולמארכוס[^4] ודורש ממנו לעצור ומהשניים להצטרף אליהם בביתו, במקום לשוב העירה כפי שתכננו. חרף האווירה החברית ביניהם, הזמנה זו ממחישה בעיה בסיסית בפוליטיקה - היא מתבססת על איזון. בעוד שפולמארכוס מאזן את הכוח והרוב, סוקראטס מייצג את החוכמה והשכנוע - והאיזון ביניהם מופר - פולמארכוס **כופה על סוקראטס** את השיחה. בעוד שסוקראטס עדיין מחפש פתח מילוט, גלאוקון מתלהב וגורר אותו עמו.
 
-# הגדרת הצדק
+##הגדרת הצדק
 
 בביתו של פולמארכוס, השניים נתקלים באביו - כפאלוס[^5]. הלה מקונן בפני סוקראטס שאינו מגיע מספיק לבקרם - משום שבזקנתו אינו יכול לעלות לאתונה, וככל שהזמן עובר פוחתת תשוקתו להנאות הגופניות וגוברת תשוקתו ללוגוס[^7]. סוקראטס משיב בגסות - *אני נהנה לדבר עם הזקנים המופלגים*[^6], משום שהם יודעים מהי הדרך המונחת לפנינו בזקנה[^8]. סוקראטס שואל את כפאלוס, שצבר את הונו לאורך חייו, מהי התועלת בכסף - שכן הוא אינו מתלהב מהממון שלו. כפאלוס משיב שהכסף מאפשר לו לנהוג בצדק.
 
@@ -49,7 +49,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 
 ההודאה הזו מקפיצה את תארסימאכוס[^12], סופיסט המחפש לקוחות באתונה, וקופץ מיד לשיחה בזעם (176, פס' 336). המאבק בין השניים מייצג את המאבק על החברה שנוצרה - מי ישלוט בעיר. דיון זה נמשך עד סוף ספר 1 ולתוך ספר 2 - ומתדרדר לאמצעים רטוריקניים וסופיסטים.
 
-## כניסתו של תארסימאכוס
+###כניסתו של תארסימאכוס
 תארסימכוס מתפרץ בזעם לדיון (336) למשמע ההגדרה של פולימארכוס וסוקראטס לצדק, לפיה האדם הצדיק לא יפגע באיש לעולם. הלה דורש מסוקראטס תשובה ברורה לדינו של הצדק. כשסוקראטס מבקש מתארסימאכוס הגדרה משלו לצדק, הסופיסט דורש כסף עבור תשובתו (וגלאוקון מסכים לשלם לו).
 
 > אינני טוען כי הצדק אינו אלא תועלתו של מי שחזק יותר"
@@ -86,7 +86,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 גם כאן, המהלך הרטורי הסוקראטי הוביל את תארסימכוס לסתירה - והלה עוזב את הדיון בבושה.
 
 
-# העיר האמיתית כמשל לצדק
+##העיר האמיתית כמשל לצדק
 בספר 2 (201), הדיון מתנהל גם עם גלאוקון[^13], ואדמנטוס[^14] - האחים של אפלטון, צעירים אתונאים עשירים המיועדים לחיים הפוליטים. סוקראטס עדיין שואף לברוח חזרה לאתונה, אלא שגלאוקון, באומץ, מבקש ממנו לשכנע אותו ואת אחיו אודותיו של הצדק, ובכך שהוא רצוי. האופי של האחים תואם את שמם - גלאוקון מתלהב ודוהר קדימה, ואדימנטוס נוקשה, מרוסן, וחמור סבר[^15]. האחים מבקשים לדעת אם הצדק טוב כשלעצמו, או שמא אנו מבצעים אותו לשם מטרה מסוימת? *האם הצדק טוב לאדם הצדיק?*. 
 
 גלאוקון ממחיש את הבעיה במשל [טבעת גיגס](https://en.wikipedia.org/wiki/Ring_of_Gyges) המפורסם (359). המשל ממשיך שהצדק נסוב סביב הנראות, סביב הסברה - מרגע שאין צורך במראית העין של הצדק, בפני אדם ובפני האלים, איש לא יהיה צדיק - הצדק אינו בפיזיס[^16] של האדם, אלא בנומוס. אדימנטוס מוסיף לדבריו של גלאוקון, שאומר כי המבוגרים שמים לב כי הצדק מהולל בעקבות תוצאותיו. אלא שבתוצאות אלו ניתן לשחד את האדם ואת האלים - בקורבנות, במחילות ובטובות - ניתן 'לעשות עסקים' איתם. וכיצד, אפוא, הצדק טוב לאדם הצדיק עצמו, מחוץ לעסקים כאלו? זו ההוכחה שמבקשים האחים מסוקראטס, במסגרת החיים בפוליס (215, פס' 368). 
@@ -96,7 +96,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 
 סוקראטס מבקש לבצע חקירה זו מגדול - לבחון קודם את הצדק במדינה, ודרכו לבחון את הצדק לאדם[^17]. השלושה מייסדים בלוגוס עיר, נפרדת מאתונה - ונבחן דרכה את הצדק. העיר הראשונה שמוקמת[^18] היא עירו של אדימנטוס (216). המדינה, אומר סוקראטס, מוקמת כי אין אדם מתקיים בכוחות עצמו - הוא זקוק לאחרים. אותם אחרים משתפים פעולה, ונהיים יישוב - *פוליס*. האדם הוא מוגבל וסופי, וצרכיו ותאוותיו אינסופיים - וכאן, אומרים אפלטון ואחריו גם אריסטו - ניכר ש**האדם הוא חיה פוליטית**: הוא אינו יכול להתקיים לבד. בעיר של אדימנטוס, הטבע הוא קנה המידה: כל אחד יישא באומנות אחת, לפי כישוריו הטבעיים.
 
-## העיר הבריאה
+###העיר הבריאה
 
 העיר של אדימנטוס פשוטה וכפרית: העובדים עירומים בקיץ ולבושים די הצורך בחורף; ישנים באוהלים; אוכלים לחם ומזון פשוט; אוכלים על האדמה; חובשים זרים ומהללים את האלים; מתקיימים כפי יכולתם, לא מתרבים מעבר ליכולתם, לא אוכלים בשר ולא יוצאים למלחמה. עיר זו מכונה בפי סוקראטס *העיר האמיתית* - *העיר הבריאה* - המאופיינת בפשטות מירבית ובצניעות.
 
@@ -107,7 +107,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 > "ואיננו קובעים כלל וכלל אם דבר רע הוא המלחמה או אם טוב..."
 ^עמ'^ ^223,^ ^פס'^ ^373^
 
-## "כלבים פילוסופיים?!"
+###"כלבים פילוסופיים?!"
 
 המלחמה מוצבת כאן כחלק בלתי-נפרד מהטבע האנושי - זה מלא תאוות, ואלו גוררות [מלחמות](/כלליים/מלחמה/יוון) - בין כל הערים, ובכל החברות האנושיות. כל חברה אנושית, אפוא, נבנית בפשע כלשהו, על חורבות חברה אחרת. המלחמה הזו מביאה עמה גם גיבורי מלחמה, העושים מעל ומעבר לנדרש - אנו חוצים את גבול ההכרח ונכנסים גם לסוגיית החינוך: החיילים הללו אמורים לעשות מה שאיש אינו רוצה - להרוג ולהיהרג - וצריך לחנך אותם לעשות כן.
 
@@ -139,7 +139,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 > שימו לב: אדימנטוס מאפשר בנקל לחלוק גם משפחות (נשים וילדים) במעמדות השומרים והשולטים, מה שייתבטא בהמשך הפוליטאה(423)
 {.is-warning}
 
-# העיר האמיתית כמשל לנפש
+##העיר האמיתית כמשל לנפש
 משעמדו על המעמדות בעיר, השלושה מחפשים את המעמדות בנפש. סוקראטס מתחיל בלמנות את ארבעת הסגולות (427) היווניות: צדק, שוויון דעת, אומץ לב והחוכמה: את החוכמה מגדיר סוקראטס כעצה טובה[^25] בניהול ענייני הכלל; את אומץ הלב הוא מגדיר כיכולת לדבוק בדעה השולטת בכל מצב; יישוב הדעת[^26] מגדיר כסדר הנכון של כל חלקי העיר, בו מקבלים עליהם כולם את שלטון התבונה; וכעת, נותרים רק עם הצדק (432).
 
 את הצדק מגדירים בכך ש*כל אחד עוסק בשלו*, **על פי טבעו ומעמדו בעיר** - חזרה כמעט מוחלטת ל'עיר הבריאה' שתוארה קודם לכן. ההגדרה הזו כמעט ריקה מתוכן, במיוחד לאור המהלך האדיר שהתנהל עד כה.  
@@ -158,7 +158,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 
 לכאורה, סוקראטס קיים כאן את הבטחתו לגאוקון ואדימנטוס: העיר האמיתית עונה על כל הדרישות שלהם, והמבנה שלה מקביל למבנה הנפש. אלא שישנו מתח הולך וגובר בין העיר לנפש, כפי שנחקור בספרים הבאים (442).
 
-## "חוק הנשים" ותא המשפחה
+###"חוק הנשים" ותא המשפחה
 
 בספר 5 (448) ניכרת התחלה מחדש של התהליך, בכוחנות שמפגין פולימארכוס עם אדימנטוס. השניים מאשימים את סוקראטס שהבליג על חלוקת *הכל* - לרבות הנשים והתא המשפחתי. כעת, ניתן את הדעת לתפקידה של המשפחה בפוליטאה, ועל היחס המתבקש בין שני המינים - מה היחס בין המשפחה לבין המדינה? האם המדינה היא כמעיין משפחה, או שמא המדינה מגבילה ומרסנת את המשפחה?
 
@@ -178,7 +178,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 נדמה כאן כי הדיאלוג אינו באמת מתכון מעשי, אלא ניסוי מחשבתי קיצוני; כדי להקים את העיר המושלמת, הצודקת, יידרש שוויון מוחלט, גם בין המינים; אותו שוויון ייגבה מחיר כבד (יימחק את האישה במובן מסוים, לפי גלאוקון), וכרוך בהפעלת כוח מאסיבי.
 
 
-## פילוסופים שליטים (ומי הם?)
+###פילוסופים שליטים (ומי הם?)
 כאן גולש הדיון ליחסים הבינלאומיים והמלחמות של העיר (473), וסוקראטס אומר, בסייג רב ולאחר שגלאוקון לוחץ עליו, אומר את אמרתו המפורסמת ביותר - האושר הפרטי והאושר הציבורי דורש את שלטון הפילוסופיים בעיר[^32]. כאן נדמה, למרות דיון *הכלבים הפילוסופיים*, שאנו לא יודעים עד הסוף מי הוא בכלל הפילוסוף - וכאן הדיון זולג מחוץ לאופק הפוליטי המוכר לאחים (474). 
 
 סוקראטס מגדיר בפנינו תחילה את הפילוסוף כזה שאוהב את כל הלמידה מתוך אהבתו ותאוותו לחוכמה - עמדה שהתבטאה ב*משתה*. אלא שתחת הגדרה זו, אומר גלאוקון, נופלים 'פילוסופים רבים ומשונים' - אוהבי המוזיקה, התיאטרון, וכל בעלי תחביב חזק אחר - האם אלו יכולים לשלוט על העיר? סוקראטס מסייג בכך שמגדיר את הפילוסוף כזה שמושא אהבתו הוא *האמת*: רוב בני האדם אוהבים לראות דברים יפים, אך רובם לא אוהבים כלל את השאלה *מהו היפה?*. הפילוסוף הוא זה שנפשו לא מאפשרת לו להפסיק לחתור לכיוון אותה האמת. זה אשר לא בוער בו רצון כזה, *אהבת החוכמה*, אינו מנסה לחדור מבעד לסברה ולחפש את האמת (476).
@@ -193,13 +193,13 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 
 (משל האוניה)
 
-# בעיית הטבע והחינוך הפילוסופי
+##בעיית הטבע והחינוך הפילוסופי
 
 אותו השליט יצטרך מצד אחד להיות אמיץ לב, נחוש וזריז, אך בעל יכולת למידה יוצאת דופן (504), וצדק. אלא שיש מה שעולה על כל הסגולות האלה, ועל הצדק - עבורו הקרבנו עד כה את הכל! - משום שאלו סגולות המוניות. הסגולה העולה על כל אלה, אומר סוקראטס, היא ***החוכמה***. מהי, איפוא, אותה חוכמה? מהו המושא שלה?
 
 כאן אנו שוברים את האופק הפוליטי המוכר וצוללים לשיח חדש לחלוטין.
 
-## משל השמש
+###משל השמש
 
 מעל הצדק, ומעל כל האידאות האחרות, ניצב מושאה של החוכמה - **הטוב**: הנעלה על כל דבר אחר, והמקור לדיוק בכל דבר אחר. את אותו הטוב קשה ביותר לתאר - נסו למשל להבדיל בין תענוגות 'טובות' לכאלו שאינן טובות. סוקראטס מציב את הטוב (505) בבסיס התועלת של כל פעולותינו בעולם. בעוד שלעומת התכונות אחרות אנו מסוגלים להסתפק במראית עין (של היפה, של הצודק, וכדומה), בטוב איננו מסתפקים בדבר זולת הטוב ביותר: סוקראטס סבור שהטוב הפרטני אינו מחזיק מים - רק הטוב המוחלט, אליו כולנו שואפים. 
 
@@ -212,7 +212,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 
 מה קורה, איפוא, כשהנפש מנסה לדעת?
 
-## משל הקו המחולק
+###משל הקו המחולק
 סוקראטס מציג זאת ב**משל הקו המחולק**(509) - הוא מבקש מגלאוקון לצייר קו, ולחלקו לשניים[^36]: התחום המושכל והתחום הנראה. הוא מחלק כל תחום לשני חלקים נוספים. את התחום הנראה מחלק ל'צלמים'[^37] ו'כוח הדימיון'[^38] המקביל לו. אלו מייצגים את הפרטים המוחשיים בעולם[^39] והאמונה[^40]. אלא שכאן נשאלת השאלה - מה מייצג את הקרבה הבלתי אמצעית הזו בינינו לבין הפרטים המוחשים בעולם? כאן אנו פונים לתחום המושכל (510)
 
 את הפרטים המוחשיים בעולם אנו מסוגלים להפוך לישיים מתמטיים[^41] מדויקים (דוגמת המשולש הצולע של אנדי, המייצג את *המשולש כלשעצמו*). סוקראטס מדגים זאת (523) בדוגמת *שלושת האצבעות*. כל אחד מהחושים שלנו מעביר לנו מידע סותר: בין מה שקשיח (העצם) ולרך (העור), היחס והנראות, אך אנחנו מבדילים בין כל המידע הזה בכוח נפשי אחר: יש חלק קשה וחלק רך, חלק גדול וחלק קטן - אנו עושים אבחנה, חיבור, חיסור ועוד בכל תפיסה מעבר לתפיסה החושית ובכך תופסים *מונדות* שכליות. 
@@ -237,7 +237,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 נדמה כי אפלטון סבור שלא - לפחות לא בחיים האלה.
 אלא שאנו חווים הבזקים, כמו ברק, של התפיסה הזו - והעונג באלו כה עצום, שאפלטון סבור שדי בו להצדיק את החיים. 
 
-## משל המערה
+###משל המערה
 
 סוקראטס מציג משל על הטבע שלנו והחינוך שלנו, המפורסם מכתבי אפלטון ואולי אף בעולם העתיק. המשל פונה לאדם באשר הוא אדם - לא ליוונים, או לגברים, או כל דבר אחר (512).
 

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
 > [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_11_(phaedo).pptx), [טקסט באנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(3).pdf), [טקסט בעברית](/פילוסופיה/יוונית/phaedo_(hebrew).pdf), [מטלה](/פילוסופיה/יוונית/207130253(5).docx)
 {.is-info}
 
-# המסע הסוקראטי אחר ה'סיבה'
+##המסע הסוקראטי אחר ה'סיבה'
 בכלאו של סוקראטס, תלמידיו מביעים תמיהה מסוימת ללהט שלו לעזוב את העולם. אם האלים הציבו אותנו בעולם הזה, לשרת את תכליותיהם, והאלים הם אדונים טובים, מדוע דווקא הפילוסוף ישאף לעזוב את עמדתו זו ולהשתחרר ממנה, בידיעה שמוטב לו להישאר עם אדון טוב?
 
 > Moriatur anima mea mortem philosophorum
@@ -51,7 +51,7 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
 [^6]: השכל *Nous* עורך את הכל *Diakosmon panton* וסיבת הכל *panton aitios*.
 [^7]: *Hypothesis* - כלי הסברי, נקודת התחלה, קרקע מוצקה שממנה אפשר להמשיך
 
-# מדוע הפילוסוף אינו נרגש מן המוות?
+##מדוע הפילוסוף אינו נרגש מן המוות?
 סוקראטס מדבר עם סימיאס, שהציף את השאלה הזו, ומגן על שאיפתו במהלך שמתחיל כך - "אלו המחוברים לפילוסופיה בדרך הנכונה, אינם מקדישים עצמם לדבר זולת המיתה ולהיות מתים" ^64A^. הגוף, על חושיו, מטעה: הראייה והשמיעה כוזבות, ושאר החושים הנחותים להם ודאי כוזבים עד כן. לכן, בחפשה את מה ש*ישנו* (is), הנשמה שואפת להיפטר מהגוף, מכאוביו וצרכיו בחיפוש תבוני זה.
 
 אין בכוחו של הגוף לתפוס דברים ש*ישנם* - דוגמת הצודק, היפה, החזק - למרות שאלו דברים שישנם. הגוף ברצונותיו גורם למלחמות ושולל את הזמן לפילוסופיה ולו בדרישתו הקבועה למזון. בתהליך שחרורה מהגוף, בכוחה של הנפש לשבור את המגבלה הזו של הגוף, המונעת ממנה לראות *משהו* בטהרתו. תהליך פרידה זה הוא המוות - ומשום שאין זה ראוי שהטהור יתערבב עם זה שאינו טהור, הוא נפרד מן החיים^?^.
@@ -63,14 +63,14 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
 
 משום שהוא משוכנע שגם *שם* ימצא רעים טובים ואדונים טובים, ולאור תהליך זה, סוקראטס אינו מתרגש למוות הקרב.
 
-# נצחיות הנפש
+##נצחיות הנפש
 בשלב הזה, קיבס נכנס לשיחה, ומציב בפני סוקראטס שאלה נוספת - כיצד נוכל לדעת שהנשמה אכן שורדת את הגוף, ולא מתפזרת כאפר ברוח? ^70A^
 מול טיעון זה, סוקראטס טוען שלכל הדברים יש ניגוד שהם נובעים ממנו - הגדול, היה פעם קטן; הצדק, בהכרח נובע מהאי צדק; מה שחם, ממה שהיה קר; ערות, משינה, ושינה מערות. באותו האופן, מה שמת - חייב שיתרחש מולו התהליך ההופכי. כשם שמה שחי נהיה מת - הרי שמה שמת בהכרח חייב להיות חי^71^.
 
 אילו תהליך הופכי זה לא היה מתרחש, העולם היה כקו ישר, במגמה מתמדת לכיוון אחד - דוגמת אנדימיון. אילו דברים אלו מלכתחילה לא היו נפרדים מהם, העולם היה ככאוס המערבולת של אנאקסאגוראס^72^.
 
 ---
-## הלמידה כהיזכרות - עדות לנצחיות הנפש
+###הלמידה כהיזכרות - עדות לנצחיות הנפש
 קיבס מעלה שוב את הטיעון הסוקראטי לפיו [הלמידה היא רק היזכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות), כעדות לנצחיותה של הנשמה.
 ההיזכרות יכולה להיות לדבר דומה - מי שראה את סימיאס, עלול להיזכר בקיבס. אך מי שראה את סימיאס - עלול להיזכר גם בסימיאס. אותה היזכרות, מאותו המושא, יכולה להביע דברים שונים. בצורה זו, בכוחנו להיזכר בדברים דוגמת שוויון - הן שזה *שווין* (דוגמת אבנים שוות בגודלן) והן שזה ***שוויון*** - השווה המוחלט^73^. 
 
@@ -86,14 +86,14 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
 
 > 81..86 - מדוע נפש הפילוסוף נצחית, והאחרות פחות
 
-# הנפש כ'כיוון'
+##הנפש כ'כיוון'
 סימיאס משווה את נפש האדם להרמוניה מנבל - ההרמוניה, כמו הנפש, היא בלתי נראית, נצחית. אולם אם שוברים את הנבל, או קורעים את מיתריו - היא כלה. האם אין זה אפשרי שהנפש - גם בהיותה נצחית - היא מעיין 'כיוון' (Tuning) של הגוף, ותיכלה יחד איתו?
 
-# האם הנפש יכולה להיכלות? 
+##האם הנפש יכולה להיכלות? 
 קיבס מושל את הנפש לאדם התופר בגדים, ואת הגוף לבגד שאותו התופר. האדם עילאי, ועמיד ונצחי בהרבה מהבגד, אך ישנה האפשרות שימות, והבגד ישרוד אותו. האין זה אפשרי שהנפש - גם בהיותה נצחית - בסופו של דבר תיכלה לפני הגוף, בתהליך הלידות והמיתות הרבות שעברה?
 כדי לענות על שאלה קשה זו, סוקראטס עוצר - עדות לרמת עומק חדשה בדיון - וקובע כי על מנת לדעת האם הנפש יכולה להיות דבר שכלה, עלינו לעמוד על הכיליון והבריאה בכלל - והוא עושה זאת תוך תיאור של מסלול חייו הפילוסופיים.
 
-# הסיבה האמיתית
+##הסיבה האמיתית
 בהיותו צעיר, סוקראטס הסתפק בהסברים ברורים לסיבה שבגינה דברים נבראים, כלים, וישנם כפי שהם. האדם גדל משום שאוכל ושותה; אדם אחר גדול ממשנהו בראש מפאת הבדל זה; ואחד ועוד אחד הם שניים משום שמוסיפים ביניהם.
 
 אלא שהתחוור לו במהרה שאין בכוחו של הסבר זה, נחלתם של ההוגים הקדם סוקראטיים, לתאר את סיבתם של הדברים - אלא רק לספק את האמצעי. כשמחברים אחד לאחד אחר - נהיים שניים. האם האחד שלו מתווסף האחר נהיה לשניים, או שמה האחד הנוסף? מה בגורלו של האחד האחר? הכיצד זה עולה על הדעת שמן האחד - הראשוני והאי זוגי - נוצר השניים - הזוגי והבלתי ראשוני? ואיך - בסתירה מוחלטת - השניים נוצר גם כשמקרבים אחד לאחד, אך גם כשחוצים אחד?
@@ -102,7 +102,7 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
 
 סיבה דוגמת זו סוקראטס מקווה למצוא בהגותו של אנאקסאגוראס, משום שזה דיבר על *השכל* (Nous). בכוחו של אותו שכל לספק הסבר תבוני - האחד הוא כפי שהוא, ונוסף לשניים כך, משום שזהו הסדר (Logos) **הטוב ביותר** לדברים. אילו נדע לעמוד על מהו אותו הטוב ביותר, בהכרח נדע גם את הגרוע ביותר, ללא סתירות - ונדע לתת את הסיבה לדברים. אלא שאנאקסאגוראס לא מספק הסבר זה, ונופל חזרה להסבר חומרי.
 
-## האידאה
+###האידאה
 במשט השני במסעו, סוקראטס הוגה את רעיון ה*אידאות* - היפה יפה הוא, משום שיש בו מן **היופי**; רק דבר מה שיש בו מן ***היופי***, הוא היפה. כך גם לגבי שוויון, וצדק, והגדול והקטן. שני אבנים שוות, למשל, הן 'שוות' - בגודלן, בצורתן, וכדומה. אך אותו שוויון אינו אלא צל חיוור של **השוויון**, ונחות ממנו. את אותו ***שיוויון*** אין בכוחו של הגוף לתפוס לעולם, אך אנו מכירים בו - מנצחיותה של הנפש. אנו מסוגלים להיזכר בו, כפי שבכוחנו להיזכר בדמותו של סימיאס הנופלת בהכרח מסימיאס, משום שהנפש יודעת אותו.
 
 כך, עמדנו גם על נצחיותה של הנפש, וגם על הסיבה לדברים - דבר שהוא גדול, זה משום שיש בו מן **הגודל**, והצודק, מה שיש בו מן **הצדק**, וכך הלאה.

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md

@@ -7,9 +7,9 @@ tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמס
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 ---
+!!! info "חומר הקורס"
+    [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52715#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2699441), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/theaetetus_(benardete_translation).pdf)
 
-> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52715#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2699441), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/theaetetus_(benardete_translation).pdf)
-{.is-info}
 
 היוונית האפלטונית מוזרה בדרך כלל, ובמיוחד ב*תיאיטיטוס* (tee-AY-tee-tus) - כדי לגרום לנו לעצור ולהסתכל על המוכר כמוזר, ולחשוב פעמיים על הדברים המובנים מאליהם. התרגום האנגלי, של [^51]Seth Benardete, משמר את הכוונה הזו ומתורגם באופן קשה גם הוא, נאמן לכוונה האפלטונית[^1]. 
 
@@ -28,14 +28,16 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 לכן, אנחנו ניגש לדיאלוג האפלטוני בהנחה שאנחנו לא מבינים עד הסוף למה אפלטון מתכוון בפילוסופיה - וננסה להבין למה הוא מתכוון[^8].
 
 
-# מבנה הדיאלוג האפלטוני
+##מבנה הדיאלוג האפלטוני
 
 הדיאלוגים האפלטוניים בדרך כלל עוסקים באיזשהו נושא חותך, שמוצג כבר בפתיח.[ *מהי ידיעה?*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון) [*מהו צדק?*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס). אולם, יש להיזהר מלהניח שהדיאלוגים נשארים רק בשאלות האלה; צרות באות בצרורות, והדיאלוגים האפלטוניים נהיים [שואבי אבק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה). 
 
 בתיטיטאוס, הנושא הוא *מהו ידע*; מהי בכלל ה*ידיעה*? מהו ידע? האם ניתן בכלל לדעת מה  מרכיב את היסודות של הידיעה? האם ניתן לדעת את היודע, את עצמנו?
 
 
-> Socates: Well, this is the very point about which I'm perplexed, and I'm incapable of grasping it adequately by myself, whatever knowledge is. can we really say it? ^p.7^
+> Socrates: Well, this is the very point about which I'm perplexed, and I'm incapable of grasping it adequately by myself, whatever knowledge is. can we really say it? 
+>
+> ^p.7^
 
 כשאנחנו יודעים ידיעה גיאומטרית, למשל, האישיות שלנו לא משחקת תפקיד - הדבר שיודע הוא משהו אחר. מה זה הדבר הזה? יש לו מזג? אופי רגשי? צורה? מה יש שם בכלל לראות, כשהשכל[^9] מסתכל על עצמו?
 
@@ -53,8 +55,8 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 אפלטון חוקר את הנושאים האלה עם שני מתמטיקאים - תאודורס, מתמטיקאי מבוגר וחשוב, ותיאיטיטוס - מתמטיקאי צעיר מהחשובים בהיסטוריה. 
 
-> חשוב לשים לב להתעקשות של סוקראטס לשאול שאלות על הידיעה עם מתמטיקאים
-{.is-warning}
+!!! warning ""
+    חשוב לשים לב להתעקשות של סוקראטס לשאול שאלות על הידיעה עם מתמטיקאים
 
 בתקופתו של אפלטון, למתמטיקה יש יוקרה מוצהרת בעיניי הפילוסופיים היוונים - על האקדמיה של אפלטון אפילו נכתב - *מי שאין לו נפש גיאומטרית, שלא ייכנס לכאן*. בין המתמטיקה לפילוסופיה נקשר קשר עמוק. מהו טיב הקשר הזה?
 
@@ -63,7 +65,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 הבחירה של אפלטון בשיחה עם מתמטיקאים היא ביקורת פנימית נוקבת מפי פילוסוף עם אופי מתמטיקאי; המתמטיקה והפילוסופיה נפגשות על הדשא. אפלטון, דרך שני המתמטיקאים האלה, מנסה לחשוף את המגבלות אפילו של האופי המתמטיקאי. עם תיאיטיטוס אפשר ללכת רחוק מאוד - הרבה יותר רחוק מפולוס או ממנון - אבל אפילו להם יש מגבלות. הדיאלוג מבקר הן את הפילוסופיה בביקורת פנימית והן את המתמטיקה מבחוץ.
 
 
-# מהו הדיאלוג האפלטוני
+##מהו הדיאלוג האפלטוני
 כשאתם באים לקרוא אפלטון - אל תהיו מקצועיים, ואל תהיו מהוקצעים. המילה *מקצוע* מגיעה מעברית מהשורש *קצע* - לגרד, לשייף, להחליק. למקצע, משמע לקחת חלק מסוים - ולהביא אותו לכדי גימור. כשאנו אומרים שאנו *מקצוענים*, אנחנו מתיימרים להביא דבר מה לכדי גימור. 
 
 כשאנחנו באים לקרוא את הדיאלוגים האפלטוניים, כדאי להניח שאנחנו *לא* יודעים איך הדיאלוג מתיישב בתוך כל החיה הזו, מאיפה הוא נחתך ולאן הוא הולך. אנחנו מחפשים שאלות כמו *What the hell is this?* - לא ממש שאלה של מקצוענים.
@@ -76,7 +78,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 ה*תיאיטיטוס* הוא עוף מוזר; הוא מתחיל כדיאלוג מוצג, ומתחלף איפושהו באמצע לדיאלוג מסופר.
 
 > Euclides: Here's the book, Terpsion. And I wrote the speech down on these terms, not with Socrates narrating them to me as he did, but with Socrates conversing with those with whom he said he conversed. He said they were the geometer Theodorus and Theatetus. In order that the narrations between the speeches might not cause trouble (*pragmata*) in the writing, whenever either Socrates spoke about himself, for example, "And I said" or "And I spoke", or in turn about whoever answered, "He consented" or "He refused to agree", it's for these reasons that I removed things of this sore and wrote as if he were conversing with them.
-> p.4, 143b
+> ^p.4, 143b^
 
 למעשה, אאוקלידס[^15] מצהיר פה בפה מלא שערך את הדיאלוג. בדיאלוג מסופר, המספר הוא כל-יכול; הוא יכול לתאר בפנינו תחושות פנימיות שלא ניתן להעביר בדיאלוג מוצג, לפעמים שאפילו הדמויות עצמן לא יודעות. העריכה פה, אפוא, היא **מאוד מאוד חשובה**[^16].
 
@@ -87,7 +89,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 מכל זה עולה, כי הגישה הכי טובה לפי אנדי לקרוא דיאלוג אפלטוני היא *ילדותית 
 ופדנטית* - תשאלו שאלות דביליות, על כל דבר קטן. 
 
-אנדי סבור שאפלטון בחר לכתוב בדיאלוגים לאור היחס בין הפילוסופיה לחוכמה - הפילוסופיה היא *אהבת החוכמה*, איך אינה יכולה להיפך לחוכמה באופן מלא. משום שהידע שלנו אינו יכול להיות מושלם ומלא, תפקידו של הפילוסוף הוא לחזור כל הזמן לראשיות, ולראות איך הפילוסופיה צומחת מהלא-פילוסופיה - מהדעה, מהיומיום. לכן הדיאלוגים הם מאוד מעגליים - אפלטון שואל, שוב ושוב, את אותן השאלות - *The same goddammned thing*. הפילוסופיה מתחילה שם, וכל הזמן חוזרת לשם.
+אנדי סבור שאפלטון בחר לכתוב בדיאלוגים לאור היחס בין הפילוסופיה לחוכמה - הפילוסופיה היא *אהבת החוכמה*, איך אינה יכולה להיפך לחוכמה באופן מלא. משום שהידע שלנו אינו יכול להיות מושלם ומלא, תפקידו של הפילוסוף הוא לחזור כל הזמן לראשיות, ולראות איך הפילוסופיה צומחת מהלא-פילוסופיה - מהדעה, מהיומיום. לכן הדיאלוגים הם מאוד מעגליים - אפלטון שואל, שוב ושוב, את אותן השאלות - *The same goddamned thing*. הפילוסופיה מתחילה שם, וכל הזמן חוזרת לשם.
 
 לכן סוקראטס אומר לעיתים תכופות, *palin ex arches* - *בואו נחזור להתחלה*. זהו מטבע לשון ייחודי שלו בעולם היווני העתיק. הפילוסופיה כל הזמן צריכה לחזור ולהצדיק את עצמה - ולכן לעולם אינה יכולה להיות דבר מוגמר, מקצוע.
 
@@ -96,7 +98,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 מעבר להצדקה הזו, הפילוסופיה נדרשת כל הזמן להתעמת עם תפיסות אנטי-פילוסופיות, כמו המשוררים. בתיאיטיטוס, אפלטון מתעמת עם העמדה שהידיעה כולה היא רק מתמטיקה. הפילוסופיה לא יכולה לנפנף את השאלות והביקורות האלה - היא חייבת להמשיך להצדיק את עצמה, מול אנשים מסוימים בעלי אופי מסוים.
 
-# פתיח
+##פתיח
 בפתיח הדרמטי של הדיאלוג, ישנו סוקראטס *אחר* - בחור צעיר, שהוא לא *ה-סוקראטס*. 
 
 מושא הפתיח והדיאלוג, תיאיטיטוס, הוא דמות היסטורית חשובה בהיסטוריה של המתמטיקה. הוא מוכר לכל מי שחשב פעם על התופעה הזו של המתמטיקה משום שהוא בין הראשונים שניתח מספרים רציונליים - גילוי מרעיש במתמטיקה היוונית. עד לאותה נהקודה, היוונים הניחו שהמתמטיקה היא תחום טהור - *לוגוס* גרידא - שכל דבר ניתן להביע דרכו במספרים שלמים. ופתאום מבליח תיאיטיטוס ומגלה שישנם יחסים גיאומטריים *שלא* ניתן להביא במספרים שלמים.
@@ -112,7 +114,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 התיאיטיוס הוא דיאלוג דרמטי, וכאמור - עובר ממוצג למסופר, וערוך. 
 
-## נושאים בפתיח
+###נושאים בפתיח
 
 בפתיח, טרפיון מחפש את אאוקלידוס בשוק, ולא מוצא אותו. הדיאלוג מתרחש במגארה - כשעה צפונה מאתונה כיום - ועוינת לה היסטורית. במאגרה ישנה אסכולה פילוסופית, שנוטה חזק ל[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), ללוגיקה ומתמטיקה, ובטענה שידע הוא רק מה שניתן להביע בכלים מתמטיים. התפיסה הפרמינדאית שוללת מהם את הרעיון של *פוטנציה* - אפשרות מימוש; רק מה שממומש קיים. איך משהו שלא קיים בהוויה האחת יכול להיות ממומש?
 זוהי מגארה על קצה המזלג - עיר מאוד מתמטית, פילוסופית, ובמידה רבה קצת סטטית.
@@ -142,7 +144,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 נושא נוסף בדיאלוג הוא פנאי[^28] - לטרפיון ואאוקלידוס יש פנאי, ולכן הם נשארים במגארה וקוראים בשיחה. הפנאי במובן האפלטוני הוא לא רק ארגון לוח זמנים מוצלח, אלא חוסר דחיפות מסוים - אף אחד לא מנסה להבין *מהו הטוב* מהיום למחר, אלא כעיסוק עיוני טהור, חופשי מאילוצי הישרדות יומיומיים. הדיון בדיאלוג כולו יוצא מנקודת הפתיחה הזו, של *פנאי* - פנאי שאין לסוקראטס, העומד בפני משפט - אך הוא מוצא אותו בכל זאת, אפילו כשהוא [עומד בפני מותו בכלא](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)[^29].
 
 
-## פתיח שני
+###פתיח שני
 
 עכשיו אנחנו נכנסים לדיאלוג המוצג (143d). סוקראטס ותיאודורוס משוחחים בקירינה[^30], שם סוקראטס מצהיר שהוא מעוניין לדעת מה חושבים הצעירים על דברים כמו גיאומטריה או פילוסופיה היום. הוא אינו מוטרד מהצעירים בקירינה, אלא רק מאתונה - כמו תיאיטיטוס, בסוקראטס יש משהו אתונאי מובהק, אבל גם משהו נודד. 
 
@@ -156,7 +158,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 השאלה *מהי ידיעה* היא השאלה המנחה[^36] בדיאלוג (145c). סוקראטס מתאר כיצד הוא יודע הרבה מהתחומים הגדולים - אבל יש *משהו קטן שחסר לו*, שאולי תיאיטיטוס ידע. הוא שואל את תיאיטיטוס ההמום - האם *ידע* ו*חוכמה*[^37] הם אותו הדבר? (145d-e) סוקראטס סוחט ממנו שכן; אבל אז - מהי בכלל הידיעה? (146a) משהו מסוים? סך? יחס אל ידיעות אחרות? מה זה בכלל?
 
-# השאלה המנחה - מהו ידע?
+##השאלה המנחה - מהו ידע?
 סוקראטס פונה לתיאיטיטוס כמי שלמד את הגיאומטריה, המתמטיקה וההרמוניה (145c), אבל מתאר מחסום[^38] שעדיין נתקל בו - *מהו ידע?*
 
 תיאיטיטוס מניח תחילה זיהוי בין ידיעה - תחום מצומצם ומסוים - לחוכמה; מי שעוסק במקצוע כזה או אחר, ויודע אותו, הרי הוא חכם.
@@ -165,16 +167,16 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 תיאיטיטוס עולה, ומשיב בדוגמאות רבות (146D), אותן דוחה סוקראטס כידע[^43]: הוא משיב שאינו שאל *של מה* יש ידיעה, אלא *מהי הידיעה*.
 
-# ההגדרה הראשונה
+##ההגדרה הראשונה
 
-## דוגמת הבוץ
+###דוגמת הבוץ
 סוקראטס מושל את הידיעה ל*בוץ* (147). אם נשאל *מה זה בוץ*, ונשיב - יש בוץ לקדרות, ובוץ לבנייה, ובוץ לרב-המלאכה - זו לא תשובה טובה; התשובה המתבקשת היא, *אדמה מעורבבת עם מים ביחסים מסוימים* - זהו הסבר פשוט[^44]. אין צורך לפנות לסוגי הבוץ השונים כדי להבין מה זה *בוץ*. הידיעה היא ניתוח אנליטי[^45], פירוק עד הסוף והבנה של השלם כסך כל מרכיביו. 
 
 אלא שיש בעיה גם עם המודל הזה לידיעה. נניח ונפרק ונפרק ונפרק, ובסוף [אין שם כלום](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות). לא תהיה לנו ידיעה לעולם - רק ניתוח אינסופי לחלקים. מנגד, ייתכן וישנם יסודות אטומיים בסיסיים - אבל אז כיצד נכיר אותם במלואם? איך ננתח *אותם*? זו, במובנים רבים, בעיה מרכזית מדיאלוג, שסוקראטס יעמוד עליה בהמשך.
 
 אולי, מנגד, הידיעה מורכבת גם מידיעה אינטואיטיבית? מעיין מבנה דו-קומתי, עם הפרדה בין אנליזה לתפיסה אינטואיטיבית? זה נשמע קצת הוקוס-פוקוס, קצת כמו האידאות; אנו פשוט *תופסים אותן בהבנה שכלית*. אולם, ייתכן וזה אכן המצב אצל אפלטון - וכך אובדת הידיעה במלואה.
 
-## דוגמתו של תיאיטיטוס
+###דוגמתו של תיאיטיטוס
 תיאיטיטוס מתיימר להבין את הדוגמה של סוקראטס, ומציע דוגמה משלו (147D), מתמטית, שלמד מתיאודורוס. אם ניקח מספרים מסוימים - נניח 2 - נעלה אותם בריבוע ונקבל ריבוע, ששטחו 4. מנגד, מספרים אחרים - כמו פי - אם נעלה אותם בריבוע, נקבל עיגול; לא ניתן להביע את היחס בין פי בריבוע. תיאיטיטוס הבין שניתן לחלק את המספרים לשני סוגים[^46], אך בכל זאת לגבב אותם לדבר אחד - גם בהקשר הידיעה ניתן לכאורה לעשות כן; אבל, אומר תיאיטיטוס, אני *לא מצליח לעשות את זה*, ואני לא מצליח לשחרר מכך שאני לא יכול לעשות את זה (148).
 
 תיאיטיטוס נמצא במעיין מאבק - יש לו רעיון תקוע בראש, והוא אינו מצליח להביא אותו לכדי שלמות, לכדי ביטוי. כאן נכנס אחד המשלים הכי יפים ומפורסמים של סוקראטס.
@@ -183,7 +185,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 {.is-info}
 
 
-## סוקראטס כמיילדת
+###סוקראטס כמיילדת
 אנחנו נסתכל על המשל גם בתוך הדיאלוג, וגם מגובה 30,000 רגל כדי לראות איך אפלטון בונה משלים.
 
 המשל, יחד עם [האפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה), ה[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס), ה[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) וה[פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון), הוא אחד המקומות הבודדים שסוקראטס נותן תיאור *חיובי* למסע הפילוסופיה שלו, לידיעה שיש לו.
@@ -209,7 +211,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 בטענה של סוקראטס יש אלמנטיים מאוד [סופיסטיים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים). סוקראטס מנסה לשכנע את תיאיטיטוס ללמוד איתו, בטענה שיעזור לו להוליד ילדים רעיוניים - אבל פתאום מתברר שהוא בכלל לא יכול לעשות את זה![^48] למה להוליך את תיאיטיטוס המסכן בפח?
 
 
-## הסבל בדיאלוגים אפלטוניים
+###הסבל בדיאלוגים אפלטוניים
 > Pathei Mathos, אומר סופוקלס ב*אדיפוס המלך* - *הסבל מלמד*
 
 האדם הטוב - המרשים, המלומד - חייב *לסבול* כדי להיהפך למי שהוא. נדמה שאפלטון מסכים עם העיקרון הזה, ובונה עליו את הדיאלוגים. כנראה, חושבים אפלטון וסופקלס, ש*אין דרך אחרת*.
@@ -234,7 +236,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 סוקראטס מזכיר את המילה *אל* לעיתים תכופות בדיאלוג. הוא מבקש לטעון שהוא, כמו האל, אינו צר עין, ואינו מסתיר מתיאיטיטוס את האמת - ולכן, שלא יכעס עליו אם הוא קוטל את הרעיון שלו (150E). סוקראטס מחקה כך את האל[^50]
 
-# ההגדרה השנייה
+##ההגדרה השנייה
 ב151E, תיאיטיטוס נותן לנו את ההגדרה השנייה של תיאיטיטוס למה-זה-ידע: 
 
 > Whoever knows something perceives that which he knows, and as it now 
@@ -267,7 +269,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 בואו נסתכל שוב על ההגדרה החדשה. *ידיעה איננה אלא תחושה*. ואיפה התחושה ב*מתמטיקה*, שבהגדרה אי אפשר לחוש? זוהי רעידת אדמה אפיסטמית למתמטיקה (זכרו, תיאיטיטוס הוא מתמטיקאי - זה מה שהוא עושה כל היום!). האם אנחנו *מרגישים* ש`2+3=5`? זה לא נראה ככה? זה זיהוי שכלי - לא תחושתי.
 
-## הזיהוי עם פרוטאגורס
+###הזיהוי עם פרוטאגורס
 ב152, חושף סוקראטס את ההגדרה של תיאיטיטוס כ[זו של פרוטאגורס](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref15) - *האדם הוא קנה המידה* של כל הדברים. הוא מכביר לזהות את האמרה הזו כתורתו של [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), שמגובה במשורר הומרוס. מאיפה מגיעה הקפיצה הזו? למה סוקראטס בונה את המגדל הזה ומטיח אותו בתיאיטיטוס?
 
 > מ30,000 רגל - הקפיצה הזו היא חלק מההולדה הסוקראטית - להכניס את תיאיטיטוס ל*Aporia*.
@@ -295,7 +297,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 הודאות הזו גובה מחיר כבד - הידיעה *פרטנית לחלוטין* - כל אחד מאיתנו תקוע בראש שלו, וזהו. תיאיטיטוס עיוור למחיר הזה, שסביר שלא יוכל לסבול - אתם עם המתמטיקה שלכם, ואני עם המתמטיקה שלי.
 
-## הזיהוי עם היראקליטוס
+###הזיהוי עם היראקליטוס
 
 אם הידע הוא פרטני, נשאלת השאלה - מי אנחנו? תיאיטיטוס רוצה ודאות מוחלטת[^58], ועכשיו סוקראטס גובה ממנו את המחיר.
 
@@ -309,14 +311,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 סוקראטס מתייחס לעמדה הזו ברצינות. *מה עם הכל **באמת** זורם?* תהליכים טבעיים? מספרים? אלים? הכל. ב153, סוקראטס שואל - האם אש היא לא מתנועה? האם לידה היא לא תנועה? האם בריאות היא לא תנועה? האם *למידה* היא לא תנועה? נדמה שהסימנים האלה משכנעים את תיאיטיטוס; הוא עוד לא רואה את הבעיה - גורלה של המתמטיקה. 
 
-## דוקטרינת ביטול האחדות
+###דוקטרינת ביטול האחדות
 
 אצל [פראמנידס](), תנועה ושינוי הם אשליה. אצל [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), התנועה היא יותר בסיסית - כל קביעות אינה אלא נגזרת שלה[^59]. 
 
 למה בכלל סוקראטס גורר את זה לכן?
 אם ידיעה אינה אלא תחושה, תחושה היא נגזרת של זה שחש אותה - מי שחש *הוא* קנה המידה. אם זה אכן המצב, לא ייתכן קנה מידה מחוצה לי - אחרת אינני קנה המידה. ואם רק אני הוא קנה המידה, ואני מתשנה כל הזמן, הרי שאין משהו בסיסי יותר, רמה מטאפיזית בסיסית שנשארת היא עצמה. העמדה הזו חותרת תחת הרבה דברים שאנחנו מאמינים - החושים, האני, השפה והיומיום.
 
-### ביטול אחדות החושים
+####ביטול אחדות החושים
 
 (153E) אם נקבל את העמדה שלך, אומר סוקראטס לתיאיטיטוס, לא יכול להיות משהו כמו *לבן* מחוץ לעיניים שלך - ואין בכלל עין. יש שני זרמי תנועה - אחד מהעין, ואחד מהעולם - והמפגש ביניהם הוא תחושת הלובן[^60] - הוא אינו קיים אלא כשאני מסתכל עליו. ואם זה ככה, כמובן שאיני יכול להיות טועה - אם אני רואה לבן, הרי שאני בטוח בכך שאני רואה לבן. סוקראטס מעניק כאן לתיאיטיטוס בדיוק את מה שהוא רוצה.
 
@@ -335,7 +337,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 היראקליטוס, ובמיוחד פרוטאגורס, לא מבדילים בין חשיבה לתפיסה חושית. פרוטאגורס מוכן ללכת רחוק יותר מתיאיטיטוס - הוא מסכים לדחות כל אחדות, ותיאיטיטוס לא.
 
-### ביטול אחדות האני
+####ביטול אחדות האני
 
 (155C) ואיך זה יכול להיות, אומר סוקראטס, שבינואר אני יותר גבוה מתיאיטיטוס, ובאוגוסט אני כבר נמוך יותר - למרות שלא קרה לי שום דבר?[^63] כאן תיאיטיטוס נכנס ל*אפוריה*; איך אנחנו שומרים על זהותנו תוך כדי שינוי? זו השאלה שהציתה את [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) לחקירה שלו ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה), [פיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה) וכמובן ה[אתיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). את אריסטו, הפלא הזה שולח עד לאל, כדי להסביר קביעות בתוך השוני; סוקראטס בוחר מצידו בכיוון ההפוך.
 
@@ -349,7 +351,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 > Nothing is itself by itself
 > *157A*
 
-### ביטול אחדות השפה והיומיום
+####ביטול אחדות השפה והיומיום
 סוקראטס דורש להסיר מהשפה את ה**להיות** (be) - אין *להיות*, יש רק *להתהוות*, להיהפך. איך אפשר להתייחס לדבר כאילו הוא בעצמו, עצמאי? כל דבר הוא כמו בועת המים על פני הים - מתנפץ ונעלם ברגע. 
 
 > "Be" must be removed from everywhere
@@ -371,7 +373,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 כעת, סוקראטס מוכן לבחון את הילד - ואם צריך, להרוג אותו.
 
-## תחילת ההפרכה
+###תחילת ההפרכה
 תיאיטיטוס תופס במתמטיקה מעיין אוורסט, חסין משאלות של *טוב* ו*יפה*, להן הוא מייחס מעמד אפיסטמי נמוך יותר - אז וגם היום, *מדע* נתפס כדבר קשה ואמיתי יותר. כל המהלך הזה הוא לרכך את תיאיטיטוס, כדי שיראה שלא כך הדבר - שאלו שאלות מהותיות, שמסכנות גם את המתמטיקה שלו.
 
 
@@ -388,7 +390,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 פתאום, הגיאומטריקן הגדול והמתמטיקאי הגדול מוכנים לנטוש את הילד - ותיאיאטיטוס מטיל ספק. עם עוד קצת דחיפה, סוקראטס יכל לגרום לו לנטוש את העמדה שלו - אבל הוא נותן לתיאיטיטוס עמדה - *אתה צעיר מדי, הבהלתי אותך*; פרוטאגורס היה מגן על העמדה שלו. סוקראטס בוחר לשחק את התפקיד הזה - ומגן על העמדה של פרוטאגורס בחירוף נפש.
 
-## פרוטאגוראס קם לתחייה
+###פרוטאגוראס קם לתחייה
 
 ההגינות מחייבת שתיאודורוס - המבוגר האחראי - יגן על העמדה, ולא תיאיטיטוס, ילד בן 16. הלה מסרב, ולכן, סוקראטס מעלה את פרוטאגוראס מהאוב - ומתאר את העמדה שלו, אותה הוא מנכס לתיאודורוס ולתיאיטיטוס - למעשה, הפונדקאים, ולא ההורים.
 
@@ -402,7 +404,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 בתגובה, סוקראטס מציג שלושה טיעונים "לוגיים" בכדי להקשות על העמדה של פרוטאגוראס
 
 
-### טענות "לוגיות"
+####טענות "לוגיות"
 
 - אם פרוטאגוראס צודק, והאדם הוא קנה המידע וידיעה היא תפיסה חושית, מה נעשה במקרה שבו אנו שומעים ברברים מדברים?[^70] אנחנו הרי שומעים אותם - זה אומר שאנחנו *יודעים* מה הם אומרים?
 
@@ -416,7 +418,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 סוקראטס מפחיד את תיאיטיטוס, כדי להראות לו - זה לא התינוק שלך בכלל; אתה לא מספיק קיצוני להגן על העמדה הזו. **אני** אביא את פרוטאגוראס, ואתה תראה מה *צריך* כדי להגן על התינוק הזה.
 
-### הנאום השני
+####הנאום השני
 
 (166B) סוקראטס מציג את פרוטאגוראס כמי שכועס שהעירו אותו משנתו[^71], ומציג את טענתו בצורה החזקה ביותר. 
 
@@ -438,7 +440,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 {.is-warning}
 
 
-## תיאודורוס - הסופיסט והמתמטיקאי
+###תיאודורוס - הסופיסט והמתמטיקאי
 (168D) נאום פרוטאגוראס מהאוב הצליח, סוף סוף, לגרור פנימה את תיאודורוס. *איך ייתכן שאתה, חברו בחיים, לא מגן על העמדה שלו?*, מטיח בו סוקראטס - ואחרי תירוצים, הוא מתרצה ונכנס לשיח עם סוקראטס.
 
 אבל שוב - למה שגיאומטריקן, שלא מתעניין בפילוסופיה או ב"שיח הצעירים" הזה, יסכים להיכנס לדיון? *לוגוס פילוסופי*, מבחינתו, זה שיח פשוט, לא רציני; *גיאומטריה* הוא שיח רציני, *ידע* - משהו מדויק וודאי. שיחות פילוסופיות, זה בשביל צעירים כמו תיאיטיטוס.
@@ -447,13 +449,13 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 (170B) לתיאודורוס אין בעיה עם העמדה של פרוטאגוראס - הוא קנה המידה, ואיש אינו יכול לערער עליו. אבל, אומר סוקראטס, אם פרוטאגוראס צודק, והאדם הוא קנה המידה, ועולה מישהו ואומר - אני * לא קנה המידה* - מה עכשיו? הרי הוא קנה המידה, ואין דעות אמיתיות או שגויות. פרוטאגוראס יאלץ לשלול את זה - *אתה קנה המידה בכל הדברים **חוץ מזה***. 
 
-### סתירה עצמית
+####סתירה עצמית
 
 (170E) האם לא נתקלת, שואל פרוטאגוראס, בכל האנשים המציקים האלה שאומרים לך שאתה טועה? תיאודורוס משיב במיאוס ובחיוב. אבל, אם כל אדם הוא קנה המידה, הרי שאתה *באמת* טועה. 
 
 אם אדם חולה, הוא לא חושב שהוא קנה המידה; הוא רץ לרופא. כשצריך להגן על העיר, האזרחים לא חושבים שהם קנה המידה; הם רצים לגנרלים. במצבים האלה, הם חושבים שהם *לא* קנה המידה, אבל הם *כן* קנה המידה -  אז הם *לא* קנה המידה! זוהי הפרכה כמותית.
 
-### פרוטאגוראס המעודן
+####פרוטאגוראס המעודן
 
 סוקראטס מנסה לרכך את העמדה הפרוטאגוראית. (172) אולי רק בדבר הצודק, הלא-צודק, הקדוש והבלתי-קדוש, דברים שאי אפשר למדוד, האדם הוא קנה המידה, אבל בעניינים כמותיים - הגנה, בריאות, כסף - יש מומחים. הרי אף אחד לא מסכים לגבי פוליטיקה, או יופי, או צדק; אולי *בהם* כל אחד הוא קנה המידה?
 
@@ -474,7 +476,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 כאן נפתח קטע מפורסם נוסף (172-178), המכונה ה*Digression*.
 
 
-## הפילוסוף המעופף
+###הפילוסוף המעופף
 
 הנושא של הסטייה הזו מהדיון המקורי הוא הפנאי - *Schole* - ו*Homiosis Theo* - להידמות לאל.
 
@@ -509,14 +511,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 זוהי הפילוסופיה לפי סוקראטס: הרצון לברוח מהחלקי אל האינסופי, המאפיין לפי סוקראטס את *כל* הפילוסופיה. תיאודורוס מקבל את זה, ומכאן והלאה הוא אינו אדיש לפילוסופיה - אלא פרטיזן פילוסופי במלוא המובן.
 
-### ויתור האבהות של תאודורוס
+####ויתור האבהות של תאודורוס
 
 (177) תיאודורוס נדרש כרגע להכריע בין החבר שלו לבין האמת[^78]. מי מכריע מה היעילות של תרופה? הרופא המומחה, או המטופל? סוקראטס מרמז שאולי כדאי לקבל את הלוגוס ההיראקליטאי, ו*תיאודורוס* מתחפלץ - אי אפשר לדבר עם האנשים האלה! הם כל הזמן *זורמים* להם! תיאודורוס, שעד לפני רגע חשב שמדעי הרוח הם גיבוב של שטויות, לוקח אישית את העניין (179).
 
 המסקנה של תיאודורוס היא שאם מקבלים את העמדה ההיראקלטית עד הסוף, היא נכחדת בעצמה - עצם הניסוח דורש יציבות מסוימת, כמו גם ההשתכנעות ממנה; אם *שום דבר* לא קבוע, כל זה לא אפשרי - והעמדה הזו לא יכולה להתנסח; אין למחזיקים בה שפה, או לוגוס.
 
 
-## בעיית אחדות הנפש
+###בעיית אחדות הנפש
 
 (183) כעת, אומר סוקראטס, נפלנו בין הכיסאות: מצד אחד, הזרימה ההיראקליטאית, ומצד שני, הקביעות המוחצת של [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס). תיאודורוס לוקח את פתח המילוט הזה, ומגלגל את הדיון לתיאיטיטוס. סוקראטס מספר לפתע שהוא פגש את פארמנידס הזקן כשהיה צעיר (184), ולכן הוא חושש לדון בעמדה של פארמנידס, מחשש שלא ירד לסוף דעתו. מדוע פארמנידס מטיל אימה על סוקראטס, והיראקליטוס - הצד השני של אותו המטבע - לא?
 
@@ -554,7 +556,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 אבל האם נוכל להגיע אל האמת בלי להגיע להוויה? (186C), שואל סוקראטס, והלה משיב שלא. בלי הוויה, אין אמת; בלי אמת, אין ידיעה; החושים לא נתקלים בהוויה - ולכן אין בהם אמת; הרי שאין ידיעה בחושים, וידיעה לא יכולה להיות חישה. **[ההגדרה השנייה](#ההגדרה-השנייה) מתה**. מתחילים מההתחלה - *palin ex arches*[^89].
 
 
-# ההגדרה השלישית
+##ההגדרה השלישית
 
 סוקראטס הביא את תיאיטיטוס לעמדה כי הנפש בעצמה היא הדבר שמתמודד עם הוויה - אחדות, ריבוי, יפה, וטוב (186E). היא עושה זאת, אומר סוקראטס, ב**סברה**[^87]. אולם לא כל סברה; היא חייבת להיות **סברה נכונה**[^88], אמיתית.
 
@@ -564,7 +566,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 אבל מהי ה*אמת* בסברה האמיתית? [תומס אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) מגדיר אותה כ*Adequatio intellectus et rei* - דעה מספיקה ואמיתית, מפגש של השכל והעולם. עד כה, דיברנו על הידיעה כסוג של זיהוי, וגם ההגדרה הזו היא סוג של זיהוי: זיהוי תואם של מצב העולם. 
 
 
-## בחינת ההגדרה השלישית
+###בחינת ההגדרה השלישית
 
 הפעם, סוקראטס - באופן מוזר - לא ייבחן את ההגדרה עצמה, אלא את ההשלכה שלה: הוא ינסה באמצעותה להסביר מה זה *שיפוט שקר* (187D). רק אם נוכל להסביר באמצעותה איך אפשר *לפספס* משהו, נדע להגיד איך *קולעים* למשהו. ידיעה נדמית כמו *שיפוט אמת מוצדק*[^92]
 
@@ -612,7 +614,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 ב187, תיאיטיטוס וסוקראטס מסכימים שאפשר או לדעת או לא לדעת. אולם ב191, סוקראטס מבקש לחזור בו מההסכמה הזו - כדי לעמוד על המצב של ה*לא הווה* מושאים נוכחים בנפש ונפקדים במציאות. סוקראטס מנסה לסביר מושאים שנוכחים בזיכרון שלנו, אבל שאיננו יכולים להשיג, בשני משלים - [משל גוש השעווה](#משל-גוש-השעווה) ו[משל שובך היונים](#משל-שובך-היונים)
 
-## משל גוש השעווה
+###משל גוש השעווה
 
 (191D) סוקראטס מתאר בנפש גושי שעווה - אצל חלקנו היא נקייה יותר ובאחרים עכורה יותר, בחלקנו קשה יותר ובחלקנו רכה יותר. גוש גדול הוא עם קיבולת גדולה יותר - יותר זיכרון - ולהיפך. גוש שעווה נקי מקביל לזיכרון מדויק, וגוש שעווה עכור יותר הוא כזה שהרשמים שקלטנו לזיכרון מוטים. גוש שעווה נזיל מדי מרמז על זיכרון חלש - דברים נמסים ממנו הלאה; גוש שעווה קשה מדי מרמז על זיכרון חלש גם כן - קשה לטבוע בו דברים מלכתחילה.
 
@@ -650,7 +652,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 בכל המקרים, נדרשת השוואה באמצעות החושים. בכל שלושת המקרים, הטעות היא בתפר בין הזיהוי לחיתום בזיכרון; סוקראטס **מעולם לא מעלה את האפשרות שהתפיסה החושית מוטעית**. למה לא?
 
-## החלון הפתוח של אפלטון
+###החלון הפתוח של אפלטון
 
 > ההשלכות של תפיסה חושית מוטעית הרות-גורל. אם אי אפשר לסמוך על החושים שלנו, *אי אפשר לסמוך על העולם כפי שהוא*: כל מה שיש לנו הוא ייצוג כוזב, והעולם כלל לא נגיש לנו. במקרה כזה, **למה בכלל לדבר על ידיעה?**
 מהסיבה הזו, נדמה שאפלטון וגם אריסטו מניחים שהקליטה החושית תמיד נכונה - אחרת, ממילא הכל הולך לעזאזל.
@@ -666,7 +668,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 
 
-## בעיות במשל השעווה
+###בעיות במשל השעווה
 
 אם כל התנאים בשלים - הגוש שלנו חלק, לא קשה מדי או רך מדי, אנחנו לומדים היטב, מבינים היטב וזוכרים הרבה לאורך זמן (194D). אבל המשל אינו חף מבעיות.
 
@@ -683,7 +685,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 אפלטון מנסה לעמוד על ההבדל והשחק בין הידיעה הסבילה לפעילה במשל זה. אולם, מדהים ככל שהיה (*לא סתם הוא שרד 2,600 שנה!*) הוא עדיין גס מדי - ואנדי סבור שזה בכוונה. אפלטון משתמש במשלים כדי לתאר בעקיפין דברים שהוא סבור שלא ניתן לתאר במילים. למה?
 
-## למה משלים בכלל?
+###למה משלים בכלל?
 
 יש אנשים כמו [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) שסבורים שאפלטון משתמש במשלים כ*Schwarmerei*](https://www.merriam-webster.com/dictionary/schwarmerei) - *Platonic over-enthusiasim*]. במקום לעשות את העבודה המושגית הקשה (*Arbeit*), הוא עושה כל הרעש והצלצולים הצבעוניים האלה כקיצורי דרך.  
 
@@ -693,7 +695,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 לאלפלטון יש סיבה טובה להאמין שהתבונה פשוט לא מסוגלת, באופן מלא, להכיר בתבונת התודעה - ולכן המשלים הם לא מילוי חורים, כמו ש[הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) וקאנט אומר. הגל היה אומר ש*תראה, איך מבינים את המשלים? עם ה**חשיבה המושגית!*** כנראה שאפשר היה לעשות זאת למרות הכל[^99].
 
-## משל שובך היונים
+###משל שובך היונים
 
 (197C-D) דמיין אדם שצד יוני (יונות?) בר; במובן אחד, הן שלו - הוא יכול לשים אותן בשובך: יש לנו בעלות עליהן. אולם, רק אם נכנס ממש לשובך, ונתפוס את היונה ברגליים - אז *יש לנו אותן* - יש לנו את הציפור ביד. 
 
@@ -703,14 +705,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 שובך היונים *אולי* מסביר את הטעות בהיסח הדעת, אבל לא טעויות שנעשות במודעות מלאה. המשל לא מצליח להגיד לנו מה בעצם יש בשובך; האם יש בו רק את 7, 5 ו12, או את הסכום של 7 ו5, או את התרגיל כולו. איך יכולה להיות ידיעה לא מלאה ומובחנת שיכולה להפוך לידיעה מלאה ומובחנת? זה הרי המצב שאנחנו נמצאים בו - *כל הזמן*.
 
-### ציפורים של אי-ידיעה
+####ציפורים של אי-ידיעה
 
 
 עד כה, המשל לא הצליח להסביר איך אנחנו יכולים לטעות - משום שהוא לא מבחין בין ה*ציד* הראשון של היונים ל*ציד* בתוך השובך של היונה השגויה[^102]. תיאיטיטוס מנסה לתקן את המשל (199E).
 
 אולי בנינו את המשל לא נכון, אומר תיאיטיטוס - אמרנו שכל הציפורים הן ציפורי ידיעה. אבל בעצם, חלק מהציפורים הן ציפורי אי-ידיעה. אבל מה מבחין בין הציפורים הללו לציפורי הידיעה? מה מבחין ביניהן? איך הן נכנסו בכלל לשובך? האם צדנו אותן יחד עם ציפורי הידיעה?  *איך ידע יכול להיות נוכח בנו - רדום?*
 
-## משל חבר המושבעים
+###משל חבר המושבעים
 
 (200D) ושוב, שואל סוקראטס - מהי ידיעה? האם עלינו להמשיך? תיאיטיטוס משיב שלא - אלא אם סוקראטס יפקוד שכן; ראו איזה אופי רך יש לתיאיטיטוס[^103]. שוב, מההתחלה.
 
@@ -732,14 +734,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 שיטה אחת היא להסתכל על ידיעה כ**האמנה שיכולה להסביר את עצמה**.
 
-# ההגדרה הרביעית
+##ההגדרה הרביעית
 
 (201D) אולי *סברת אמת שבצידה הסבר*[^106] - לוגוס - אומר תיאיטיטוס, היא הידיעה; תיאיטיטוס מציג אותה כהגדרה שהוא שמע ממישהו אחר, ונזכר בה עתה. למרות ההססנות שלו, תיאיטיטוס מדבר בביטחון: זוהי *Episteme* - ידיעה מדעית, הוא אומר. 
 
 אבל היכן, שואל סוקראטס, היכן עובר הקו בין מה שניתן לתת לו לוגוס ומה שלא ניתן לתת לו לוגוס? תיאיטיטוס לא זוכר; אולי אתה תדע, סוקראטס?
 
 
-## ה"חלום" לגבי השלם וחלקיו
+###ה"חלום" לגבי השלם וחלקיו
 
 סוקראטס מפרש את ההגדרה של תיאיטיטוס כ*חלום*. כל עוד תיאיטיטוס לא מסוגל *להסביר* את ההגדרה שלו, היא בגדר חלום, ולא ידיעה. אבל אם זה המצב, סוקראטס מכיר באמת מסוימת בתוך ההגדרה הזו. אם יעלה בכוחו של תיאיטיטוס לתת לוגוס להגדרה זו, היא תוכל לעמוד בכוחות עצמה.
 
@@ -763,7 +765,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 החלום של סוקראטס הוא, באופן פרדוקסלי, חלום של ערנות מושלמת: של פירוק כל המורכבים לכדי הרכיבים שלהם. בואו ננתח אותו, ונראה מה יוצא. 
 
-## שלם כסך או שלם כפשוט
+###שלם כסך או שלם כפשוט
 
 > חלומות שווא ידברו, הבל ינחמו
 
@@ -783,7 +785,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 > הנה דלי מלא בחלבונים ופחמימות וכל מה שמרכיב אדם, באותם הכמויות. יש פה אדם? לא. אז מה חסר? הצורה? ומה זו הצורה הזו? היא עוד רכיב? היא משהו אחר? מה זה לעזאזל? *איפה השלם?* אנחנו יכולים לדעת כל אחד לחוד - הרכיבים, *וגם* הצורה, ולא לדעת את השלם!
 {.is-warning}
 
-### שלם כסך חלקיו
+####שלם כסך חלקיו
 
 אם נגדיר את השלם כסך חלקיו, השלם *יתפורר לסך חלקיו*. האנליזה תמשיך עד אינסוף, ובשום שלב לא תהיה ידע - רק רכיבים קטנים יותר שגם אותם צריך לחלק.
 
@@ -793,7 +795,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 תפיסת הידיעה כנאליזה, כידיעת חלקיו של השלם, נשמעת נכונה אינטואיטיבית, אבל הנה - היא לא מסוגלת להסביר את עצמה. 
 
-### שלם כפשוט
+####שלם כפשוט
 
 (203D) אם השלם כסך חלקיו לא מסביר את עצמו, ננסה לראות אותו כדבר מה נפרד מהחלקים שלו: "א" לבד היא *אה* ו"ב" לבד היא "בה" וביחד הן *אב* - רכיב שונה, בעל משמעות. אם נראה את השלם כחסר חלקים, אולי הוא לא יתפורר לנו.
 
@@ -805,7 +807,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 לדבר הזה יש שם ביונית - *nous*.
 
-## הצלת ההגדרה
+###הצלת ההגדרה
 
 לא עלה בידינו להתעורר עדיין מהחלום של סוקראטס. כפי שמתואר ב*מדינאי*[^116] -  
 
@@ -851,7 +853,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 אצל אפלטון אין דיאלקטיקה כזו עדיין - רק פער: הידיעה שלנו היא לשונית (*Dianoya*), והשכל שלנו מכיר רק באידאות (*nous*) - הלא מילוליות - ועל הפער הזה אי אפשר לגשר.
 
 
-### לוגוס כדיבור מפורש
+####לוגוס כדיבור מפורש
 
 (206C) ומה בדיוק הלוגוס מוסיף להסבר שלנו? אפשרות ראשונה היא שהלוגוס הופך מחשבות למפורשות. ידיעה, אפוא, תהא ידיעה מפורשות שאמרנו למישהו אחר. ולמה זה לא עובד? 
 
@@ -869,7 +871,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 השפה מצטיירת מהתיאור האריסטותלי כתיווך של ה*nous* - הלהט הפנימי שקיים בנפש, אותו הלהט שאפשר להלן קלר ללמוד בלי לוגוס. 
 
-### לוגוס כידיעת היסודות
+####לוגוס כידיעת היסודות
 
 (207A) ואולי לוגוס הוא היכולת להסביר פונקציונלית את החלקים של משהו - אם נשאל *מהי עגלה*, נדע להגיד - צירים, אופנים, מושב ומוט. אבל רוב הזמן, לא נדע את כל הפרטים הקטנים - כמו קרשים צריך כדי להרכיב אחת. אז אולי צריך שני *לוגוי* - אחד כללי, ואחד מסוים - ויחד הם ידע. 
 
@@ -883,7 +885,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 השם יהיה כמעט אותו דבר - *ת'אודורוס* - ואין ספק שהאדם *יודע* לכתוב תיאודורוס. אולם עבור אפלטון, זה לא מספיק - גם אם זה מספיק להתנהל ביומיום.
 
-### לוגוס כסימן ההיכר
+####לוגוס כסימן ההיכר
 
 ואולי לוגוס הוא הידיעה של סימן ההיכר[^119] - מה שמבדיל משהו ממשהו אחר? נניח ונשאלנו - *מה זה שמש?* ונשיב - *השמש הוא הבהיר שבין גרמי השמיים הסבים סביב הארץ*. האם אם נדע בדיוק מה מבחין משהו מכל הדברים האחרים, אין בפינו ידיעה? 
 
@@ -893,7 +895,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 אז? מה נשאר?
 
-# התיאיטיטוס - חיובי או שלילי?
+##התיאיטיטוס - חיובי או שלילי?
 
 עברנו את כל ההגדרות; ניסינו שלוש נסיונות להציל את ההגדרה האחרונה; האם אנחנו עדיין הרים במשהו, שואל סוקראטס? (210B) לא, משיב תיאיטיטוס; אמרתי מעבר למה שיש בי. 
 
@@ -1032,4 +1034,4 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 [^117]: *Kyklos*
 [^118]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח)!!! (אנדי מאשר)
 [^119]: *Diaphora*
-[^120]: זוהי נקודת הפתיחה של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת), וכאמור - של [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) ב[פנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח).
+[^120]: זוהי נקודת הפתיחה של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת), וכאמור - של [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) ב[פנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח).

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/מטלות/.~lock.מטלת אמצע מוכנה.docx#

@@ -0,0 +1 @@
+,shmick,Tieke,07.08.2024 13:53,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/מטלות/.~lock.מסכמת.docx#

@@ -0,0 +1 @@
+,shmick,Tieke,07.08.2024 14:07,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/מטלות/.~lock.שלד מסכמת.docx#

@@ -0,0 +1 @@
+,shmick,Tieke,07.08.2024 13:13,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;

פילוסופיה/יוונית/אריסטו.md

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2023-05-13T13:23:43.603Z
 ---
 
-# אריסטו - איש ופועלו
+##אריסטו - איש ופועלו
 >  [דברי היכרות](/מבוא/aristotle_(metaphysics).docx), [מבוא לאריסטו](/מבוא/jacob_klein_(introduction_to_aristotle)_(1).pdf), [תרגום מושגים למבוא](/מבוא/some_untranslated_greek_words_from_kleins_article.doc)
 {.info}
 

פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md

@@ -134,7 +134,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 [^24]: *Eudaimonia - Psyches energeia kath'aren*
 
 
-# הסגולה טובה (Aretē)
+##הסגולה טובה (Aretē)
 
 (ספר 2) מהי אותה הסגולה הטובה?[^25] שעלינו להפעיל בכדי להיות מאושרים?
 
@@ -184,7 +184,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 
 דוגמה בולטת לסגולה טובה של החשיבה השוקלת היא האומנות, העוסקת ביצירה[^43] של דבר חיצוני לנו, ולא בעשייה[^44]. האמנות היא הכישרון התבוני[^30] ליצור - להחיל כללים מסוימים[^45] על חומר מסוים בכדי ליצור[^46] מצב מסוים. אלא שהאומנות אינה סגולה טובה במלוא המובן - משום שהיא יכולה להיות מנותקת מהיפה. מתכנת מחשבים, למשל, יכול להיות אדם נבזה - אך מתכנת טוב לא פחות. הוא יכול להשתמש בקוד למטרות מכוערות בעליל - ולא רק ליפה.
 
-## על יישוב הדעת וגדלות הנפש
+###על יישוב הדעת וגדלות הנפש
 (54-6, Sachs) יישוב הדעת הוא הסגולה הטובה שבין עונג לכאב - היכולת למצוא את האמצע בין פריצות להיעדר כל רגש[^47]. הכוונה היא לא הנאות נפשיות, אלא להנאות גופניות. אריסטו מסווג חושים מסוימים כלא-בעיתיים (ראייה, שמיעה, ריח) ואחרים כבעיתיים  - מישוש, וטעם, היכן שאנו דומים ביותר לבהמות. בחושים אלו אנו נדרשים ליישוב דעת (לא לאכול יותר\מעט מדי, למשל). במובן מסוים, חוסר יישוב דעת בחושים אלו גרוע יותר אפילו מהבהמות - משום שאלו נוהגות כן בכדי להתקיים ותו לא.
 
 יישוב הדעת הוא **למען היפה** - פריצות\חסר הם דברים מכוערים לפי אריסטו.
@@ -221,7 +221,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 [^48]: *Megalopsuchia*
 [^49]: קשר אדוק לפיזיקה: הצורה היא עליונה, והאדם רוצה להיות פעיל.
 
-# ידיעה מדעית (Epistēmē)
+##ידיעה מדעית (Epistēmē)
 (ספר 6, פרק , עמ' 104) אריסטו מגדיר את הידיעה[^51] כ**מצב פעיל של הנפש**, הקשורה ביכולת ה*היסק* וה*הוכחה* שלה[^50]. היכולת לזהות כשלים לוגיים, וחישובים מתמטיים, כולן תלויות ביכולת הזו - זיהוי תבניות היסק דדוקטיביות כאלו ופעולה בתוכן.
 
 אלא שאריסטו אינו מגדיר את הידיעה המדעית כסגולה טובה: הידיעה המדעית היא מעקב אחרי תבנית ההיסק בהתאם לעקרונות הראשוניים (כמו חוק הסתירה), איך אינה יודעת אותם ממש. כמו כן, ידיעה מדעית יכולה להיות מנותקת מאופי טוב.
@@ -229,7 +229,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 [^50]: *apodeixis* - הדגמה
 [^51]: Epistēmē* *Epistemonikon* - סגולה טובה של המחשבה
 
-# שיקול דעת מעשי (Phronesis)
+##שיקול דעת מעשי (Phronesis)
 בפרק 5, אריסטו נוקב לראשונה בסגולה טובה של החשיבה - שיקול הדעת המעשי[^52]. שיקול הדעת המעשי הוא היכולת לשקול ולהכריע לא בעניינים עיוניים, אלא על החלטות מעשיות שאנחנו צריכים לקבל בחיים. 
 
 > A truth disclosing active condition[^30] invloving reason[^53] which governs action[^44], and is concerned with what is good and bad for a human being as a whole
@@ -250,7 +250,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 [^53]: *Logos*
 
 
-# שכל (Nous)
+##שכל (Nous)
 (פרק 6) זהו הפרק הקצר ביותר והמוזר ביותר בספר - אריסטו מדבר על הסגולה הטובה של המחשבה שהיא השכל[^54], אך לא אומר מה היא - רק מה היא לא.
 
 
@@ -265,7 +265,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 [^55]: אנו לא צריכים לראות 46 בני אדם או 34 כלבים כדי לזהות בני אדם הוא כלבים, או לחשוב על כל צורה בעלת שלוש צלעות האם היא משולש או לא - את כל אלו אנו קולטים בלו אינדוקציה\דדוקציה, באמצעות ה'עין הפנימית הפתוחה תמיד' שלנו, שקיימת בנו מהיותנו בני אדם. זהו השכל.
 
 
-# מהי החוכמה (Sophia)?
+##מהי החוכמה (Sophia)?
 (פרק 7) 
 
 > So wisdom would consist of intellect[^54] and knowledge[^51] - knowledge with its head screwed on, as it were, at work[^56] in knowing what is most highly honored
@@ -286,7 +286,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 [^56]: *energei*
 
 
-# אושר וחיי העיון
+##אושר וחיי העיון
 בספר 10, פרק 6, אריסטו מדבר על העונג - כתסמין של השלמות - ולפתע, גורר אותנו אל חיי העיון.
 
 החיים הטובים מלווים בהכרח בעונג - כאן מסכים אריסטו עם הדעה הרווחת. אריסטו מתייחס אליה במלוא המובן - האם ייתכן שהחיים הטובים ביותר הם חיי התענוגות וההנאה, חיי השעשועים?
@@ -300,7 +300,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 [^57]: *energia*
 [^58]: *bios theoretikos* - חיי העיון. הכוונה היא לא לחיים של בהייה בספרים, אלא לחיים של חקר והבנה.
 
-## הטיעון בעד חיי העיון
+###הטיעון בעד חיי העיון
 > But if happiness is being-at-work[^57] in accord with virtue it is reasonable that is would be in accord with the most powerful virtue, and this would belong to the best part of us...That this way of being-at-work is contemplation has already been said...
 
 משום מקום, אריסטו שולל במחי יד את החיים המעשיים, שבדברם דיבר מתחילת ה*אתיקה*, כאושר במלוא המובן - ומכתיר במקומם את חיי העיון.

פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
 >[מצגת](/מבוא/aristotle_metaphysics_a_(slides).pptx), [ספרים 1-2](/מבוא/aristotle_(metaphysics_alpha_and_alpha_elatton).pdf), [מטלת בקיאות](/פילוסופיה/יוונית/ג'ינג'יסטותאלס_-_מיציפיזיקה.docx)
 {.info}
 
-# כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת. האמנם?
+##כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת. האמנם?
 
 
 נדמה שהראשון בספרי המטאפיזיקה אינו כתוב ליוונים - למעשה, לא ברור כלל למי הוא כתוב[^2].
@@ -57,7 +57,7 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
 [^13]: *Schole* - פנאי. מכאן מגיעה המילה *School* - אי אפשר לרכוש השכלה אם אין לך פנאי. מילה יוונית נוספת לפנאי היא *Anapausis* - הפוגה ממה שעושים כעת, לעומת *Schole* - פנאי מהצורך להתקיים כל הזמן.
 [^14]: *Arche*
 
-# איזו מין ידיעה היא החכמה
+##איזו מין ידיעה היא החכמה
 חוכמה היא ידיעת הסיבות והראשיות - אבל איזה מין סיבות והראשיות? לשם כך, פונה אריסטו לדעה הרווחת[^15] - מה שמניח בזו אמת מסוימת. מסברה זו ניתן להגיע לידיעת הסיבות ממש - *Philosophia causarum cognitio est*. האמת מוכלת, לפי אריסטו, בדעה הרווחת - כל אדם יודע להגיד משהו קטן על הטבע, בכלים הטבעיים שלו (Who could miss the doorway?). כשאנשים רבים תורמים את חלקם, מתקבל משהו בעל שיעור קומה, אומדן כלשהו של האמת. אריסטו מתאר את היחס בין הנפש שלנו לידיעת הסיבות 'כעיני העטלף לאור יום' - אילו ננסה בשכלנו בלבד לתפוס את הסיבות והראשיות, נסתנוור.  
 
 אנשים מייחסים לחוכמה את ידיעת *הכל* - לא כאוסף של ידיעות מסוימות (פדנט), אלא כידיעה מקיפה. האנשים מגדירים את החוכמה כידיעת הדברים שקשה לדעת, באופן מדויק[^16]. עוד מניחים הרוב, בצדק, שהחכם הוא זה שצריך לשלוט, ולא להישלט: זאת משום שהוא יודע את הסיבות המקיפות, לשם עצמן, ולא לשם מטרה מסוימת. אריסטו מתאר את מקור הידיעה הזו, ומקורה של הפילוסופיה בפליאה. הפליאה, לעומת הסקרנות, אינה נעשית למטרה מסוימת, ואינה הכרחית. אין ידיעה מעשית פחות, אך נשגבת יותר. 
@@ -69,7 +69,7 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
 [^17]: כפי שמביע אותה המשורר סימונידס
 [^18]: לא במובן המקראי, או הדתי: בתפיסה האריסטוטלית, האלוהות היא שכל בלבד.
 
-# מה זה "להיות" (What is being)?
+##מה זה "להיות" (What is being)?
 > [נספח: הקטגוריות](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_(categories_metaphysics_gamma_and_metaphysics_zeta).pdf), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_gamma_and_zeta_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_zeta_(second_half)_(slides).pptx), [ספר גמא](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_gamma_(english).pdf), [ספר זיתא](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_zeta_(english).pdf)
 {.is-info}
 
@@ -98,7 +98,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 
 כל אלו שימושים בפועל *להיות* (Is) - מה כל אחד מאלו מייצג? איזו מן הוויה הוא מייצג? זוהי לב השאלה המטאפיזית שבה עוסק אריסטו - מספר האופנים שניתן להיות.
 
-## הקטגוריות
+###הקטגוריות
 
 > המלצה: *הקטגוריות*[^21] של אריסטו, ספר מקדמי למטאפיזיקה העוסק בשאלה זו.
 {.is-success}
@@ -118,7 +118,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 
 אריסטו נותן כדוגמה את הבריאות. ניתן לומר על אדם שיש לו מראה עור בריא; שההתעמלות בריאה עבורו; או שהתרופה בריאה עבורו. כל המשמעויות האלו חותרות למובן השולט של הבריאות, למרות שמשמעותן שונה - האחת היא סימן, השנייה מצב והשלישי ניסיון להחזיר למצב. 
 
-## העצם 
+###העצם 
 אריסטו מציב את הוויה השולטת כ*היות עצם*, ומציב את כל השאר כנגזרות של היות *עצם* -  מה ששייך לך ואינו ניתן לקחת ביוונית יומיומית, ומונח טכני ביוונית של אפלטון ואריסטו. Sachs מתרגם את המונח *לThinghood* - הדבר המאפשר למשהו להיות בכלל משהו מובחן בעולם הזה. 
 
 > קחו לדוגמה את מנחם הסוס: הוא גבוה, חום, וכרגע הוא בועט למוישה בראש. כל אלו הן תכונות חולפות - אך מנחם יישאר מנחם הסוס - הוא יכול להיות בעל צבע עור אחר, או נמוך יותר, או לא לבעוט במוישה.
@@ -127,7 +127,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 
 תכונות, דוגמת צבעים, מתסובבות בעולם בלי עצמאות של ממש: אין ממש 'רק סגול' - יש משהו שהוא סגול. יש *עצם* שהוא מושא התכונה הזו. 
 
-# חוק הסתירה
+##חוק הסתירה
 הפילוסוף מתחיל בהבדל המטופש לכאורה בין סוקראטס לסוקראטס יושב. עצם הניסיון לעמוד על המקום שבו עובר הגבול בין היותו של דבר מסוים עצם, הבדל שניכר אפילו בשפה שלנו, היא תחילתו של המסע הפילוסופי לפי אריסטו - במובן מסוים, זוהי החקירה אפילו אל תוך האלוהות ממש.
 
 לפילוסוף שייך גם לעיין בראשיות של הכל (Arche Sillogismus) - כפי שמתאר ב'חוק הסתירה':
@@ -167,7 +167,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 [^22]: מכאן התרגום העברי ל*עצם*
 [^23]: חשוב לשים לב שאריסטו לא מוכיח את החוק הזה דדוקטיבית - משום שעל כלל זה נסמכת כל הלוגיקה בכלל. במקום, אריסטו הולך על דרך השלילה (*Reducto ad absurdum*)
 
-# מהו העצם? חומר? צורה? תרכובת?
+##מהו העצם? חומר? צורה? תרכובת?
 
 ובכן - מה יכול להיות בכלל עצם? לשם צולל ספר זיתא - *הר האוורסט* של המטאפיזיקה המערבית. 
 אותו הדבר שהוא עצם חייב להכיל עצמיות מסוימת, כזו שנוכל לזהות - דוגמת גופים (לרבות הכוכבים). אבל האם רק גופים שכאלו יכולים להיות עצם? לא בהכרח; אפלטון, למשל, סבר שמספרים, וצורות (אידאות) הן עצמים. תפקידנו לקחת את כל המובנים היומיומיים האלו שבהם אנו מציינים עצמים, ולנסות להבין מי מהם באמת ובתמים עצם.
@@ -194,7 +194,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 נקודת המבט הזו מנחמת; אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה זה חומר, לעומת האפשרויות האחרות והמופשטות יותר. אלא שאריסטו איננו סבור כלל שאנו מבינים את החומר, ושולל את היותו עצם (1029a 30).
 היות עצם דורשת היותו של דבר מה כמובחן ועצמאי. מהו, אפוא, חומר? *רק* חומר? אין ביכולתנו לעמוד על כך - ומכאן שאיננו עצם. הארד של *מיכאלנג'לו* יכול להיות גם חומר של כל דבר אחר - של מגן, או של כד. החומר האורגני שמרכיב אותנו יכול, וייהפך, יום אחד לחומר בבסיסו של משהו אחר, כמו צמח; אבל אין לאף אחד מאלו מסוימות.
 
-## העצם - חומר?
+###העצם - חומר?
 אריסטו מתחיל מנקודת המבט היומיומית - חומר הוא מה שמגדיר 'להיות'. האמנם? (1029a10) אם לא חומר - אז מה?
 
 > שימו לב: אריסטו ***אינו*** שואל *האם יש חומר*, או *האם חומר נחוץ*[^28].
@@ -211,11 +211,11 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 
 בפיזיקה המודרנית ניצבת הנחה מסוימת שברגע שנגיע לחלקיק הקטן ביותר, הבסיסי ביותר, נבין את הוויה של דברים. אלא שהתגליות החדשות מראות בדיוק ההיפך - ככל שמגיעים לחלקיקים קטנים יותר, החומר בהיר פחות - נדמה שאנחנו לא לגמרי מבינים מה אנחנו שואלים. הגישה האריסטותלית סבורה כי, ככל שמתרחקים יותר מהצורה - התמונה בהירה פחות.
 
-## העצם - הכולל?
+###העצם - הכולל?
 
 דברים כמו 'לובן' יכולים להיות כוללים (לבן כזה, לבן אחר...) - אך הכולל אינו פעיל בלהיות עצמו (אין 'להיות לבן' - יש להיות *משהו* לבן.
 
-## העצם - סוג?
+###העצם - סוג?
 מה לגבי סוג של דברים (כל האייפונים, כל בעלי החיים, וכו') - במידה מסוימת, זוהי העמדה האלפטונית. הסווג הוא ה'דבר האחד מעל', שמכיל את כל הקבוצה. אלא שאריסטו סבור שאם נחשוב על עצם כמאפיין אחד מעל רבים, לעולם לא נבין מהו באמת עצם - איך המהות של הקבוצה יכולה להיות נפרדת מהקבוצה עצמה? חשיבה שכזו מובילה אותנו למבוי סתום. החשיבה הזו, לדעת אריסטו, היא תמונתית, היכן שהיא צריכה להיות מושגית.
 
 אריסטו מסכים עם אלפטון על כך שהעצמיות של עצם כרוכה בצורה שלה - אך השניים חלוקים באופן שבו אותה צורה מתקיימת.
@@ -224,7 +224,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 {.is-warning}
 
 
-## העצם - צורה?
+###העצם - צורה?
 הדיון המטאפיזי הזה הוא *Aporotatos* - הכי מלא ב*Aporia* - מבואות סתומים ("The greatest stumbling block"). חשוב להבחין כאן בין הצורה הנראית - *Morphe* - לצורה של ממש, הצורה הנראית - *Eidos*. המילה 'צורה' בעברית נושאת משמעות פיזית, אבל הכוונה היא לא למשהו פיזי - דוגמת Form באנגלית (שכן יש פועל *To form*). יש המתרגמים מונח זה בעברית ל'תבנית'. כשאריסטו מדבר על צורה, הוא מדבר על ***פעילות*** מסוימת - לא על *תמונה* מסוימת.  
 
 אריסטו מתאר את העצם במונח משלו[^24] - "What something keeps on being in order to be". הכוונה כאן היא פעילות מתמשכת - כזו שקרתה בעבר, מתרחשת עכשיו ותתרחש בעתיד[^32]. המבנה הזה משמר רק את התכונות המהותיות, ומנפה את כל התכונות החולפות. סוקראטס אינו חייב להיות נשוי כדי להיות סוקראטס - הוא היה סוקראטס גם קודם. הוא אינו חייב להיות חיוור - הוא יכול ללכת להשתזף. הוא אפילו לא חייב לשאת תכונת אופי מסוימת - הוא ישתנה לאורך חייו. לעומת זאת, סוקראטס חייב להמשיך להיות בן אדם על מנת להישאר סוקראטס - ולכן זה חלק מהוויה שלו, כל עוד הוא הווה[^33]. 

פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה.md

@@ -17,7 +17,7 @@ dateCreated: 2023-05-28T05:42:53.037Z
 
 במסע האריסטולי לעבר החוכמה, ה*עצם* ניצב במרכז. ה*פיזיקה* של אריסטו היא חקר הישים הטבעיים - ה*עצם* בטבע - והוא עושה זאת דרך חקירת העצם הברור מאליו: אנחנו עצמנו.
 
-# מהי הפיזיקה האריסטותלית?
+##מהי הפיזיקה האריסטותלית?
 
 בעוד שיש דימיון רב בין השניים, הפיזיקה האריסטותלית שונה מאוד מהפיזיקה המודרנית; בראש ובראשונה, הפיזיקה של אריסטו טרודה במהלכו של הטבע בשלמותו - במהלך של יישים טבעיים, בסיבות[^2] שלהם, בתנועה שלהם וב**סיבות** שלהם. 
 
@@ -34,11 +34,11 @@ dateCreated: 2023-05-28T05:42:53.037Z
 
 עוד אומר אריסטו כי המתטמטיקה אינה חקר הטבע (פרק 2) - בבואה לבחון יישים טבעיים, היא מרדדת את אותה תנועה, ומתעלמת מעליונותו של השלם על החלק - וכך חוטאת למהותו של הטבע.
 
-# מהם היישים הטבעים?
+##מהם היישים הטבעים?
 
 התנועה ביישים מלאכותיים - כמו בתים - אינה אלא על פי המזדמן. גם שינויים שיתרחשו בו - כמו ריקבון של העץ - אינם נעשים בהיותם מי שהם; הבית נרקב לא בהיותו בית, אלא בהיותו עשוי מעץ; אילו היה עשוי ממתכת, היה מחליד. 
 
-# המבנה המטאפיזי של הטבע 
+##המבנה המטאפיזי של הטבע 
 במטאפיזיקה הוזכרו ה*חומר*[^8] וה*צורה* - ואלו, בדומה לשאר המינוחים האריסטותלים, שונים מהקשרם העכשווי. היחס בין חומר לצורה אינו רק כמו בין השולחן לעץ המרכיב אותו; הוא גם היחס בין הפילוסופיה (צורה) לאלו שמנסים ללמוד אותה (חומר). זאת בשונה מההגדרה העכשוית, של כל דבר בעל נפח ומסה במרחב[^9]. לעומתו, החומר האריסטותלי אינו נגיש לנו במלואו - הוא ביחס מסוים לצורה מסוימת. במובן הזה, החומר הוא *היסוד הסביל לצורה הטבעית* - הוא *ההיבט המעוצב להיבט המעצב*. חומר, למעשה, הוא היכולת להיות מעוצב על ידי צורה כלשהי. 
 
 אופן הקיום של חומר, לפי אריסטו, הוא ***היכולת להתממש***[^10]. מכאן עולה השאלה - יכולת להתממש *בתור מה?*. משהו לא יהיה טבע עד שלא תהיה בו הצורה הנתפסת בדיבור: עצמות אינן טבעיות עד שהחומר מהן הן עשויות מתגבש לכדי הפעילות שלהן. 

פילוסופיה/יוונית/בדיקה.md

@@ -0,0 +1 @@
+[יוונית](/פילוסופיה/יוונית/)

פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס.md

@@ -15,7 +15,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:11:40.916Z
 
 שני ההוגים הללו עתו על המעגל המילטי מכיוונים שונים, ומנוגדים לחלוטין.
 
-# היראקליטוס
+##היראקליטוס
 > [רסיסים (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/heraclitus_fragments.pdf), [רסיסים (אנגלית](/פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(heraclitus).pdf)
 {.is-info}
 
@@ -43,7 +43,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:11:40.916Z
 [^2]: רסיס 124
 [^3]: רסיס 123
 [^4]: רסיס 49
-# פארמנידס
+##פארמנידס
 > [רסיסים (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/parmenides_fragments.pdf), [רסיסים (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(parmenides).pdf)
 {.is-info}
 

פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים.md

@@ -24,7 +24,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z
 
 למיטב ידיעתינו, הפילוסוף הראשון (אף שאינו החשיב עצמו ככזה) הוא **תאלס ממילטוס** - שהיה הראשון לתת את הדעת על העולם ללא תלות במיתוס ובנומוס היווניים. 
 
-# ה'ראשית'
+##ה'ראשית'
 תאלס וההוגים המילטיים הגו בשאלת ה'ראשית' - ה*ארכה*[^1].
 מהי ה*ארכה?*
 
@@ -44,7 +44,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z
 
 [^1]: *ἀρχή* (Arche) - ראשית. 
 
-# תאלס
+##תאלס
 > כי העולם צף על המים
 
 תאלס סבר שאותו עיקרון חומרי הוא מים - אריסטו משער שזאת מכיוון שצפה ב'לחות' של כל הדברים ובנוכחותם של המים בכל מקום. יש לשער גם שתאלס ייחס לייצורים החיים חשיבות גבוהה יותר בפיזיס, ולכן המים שיחקו תפקיד משמעותי יותר בהגותו.
@@ -52,14 +52,14 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z
 > למרבה האירוניה, תאלס מצא את מותו בטביעה, בדיחה ש'מפרנסת' את הפילוסופיים מראשית הפילוסופיה
 {.is-warning}
 
-# אנאקסימנדרוס
+##אנאקסימנדרוס
 
 הבא בתור בשרשרת המילטיים הוא אנקסימאנדרוס - שממנו שרד רק משפט אחד. אנקסימאנדרוס קבע שאם אכן יש משהו נצחי (ולא במובן של זמן - במובן של IS), לא ייתכן שהוא משהו מוגדר, שמתקיים בתוך מעגל ההתהוות והכיליון - כמו מים. לכן אנקסימאנדרוס טען שהארכה (מושג שאותו הוא הגדיר) הוא ה*אפאירון* - **הבלתי מוגדר** - מעיין ריק בלתי מוחשי שמתוכו הכל מתהווה ואליו הכל כלה.
 
 פירוש יותר נועז הוא שאותו *אפאירון* הוא הצדק הקוסמי (קוסמי במובן של **סדר**) - הגעת מתוך אותו משהו, וכשיעבור זמנך, אותו המשהו יגבה אותך חזרה (דין).
 
 
-# אנקסימאנס
+##אנקסימאנס
 
 אנקסימאנס ניסה לגשר בין שני עמיתיו המילטיים בכך שתפס עמדת אמצע. כמו אנקסימאנדרוס, נראה שסבר שהארכה לא יכולה להיות בתוך מעגל הכיליון וההתהוות, כמו מים. מנגד, הוא חשב שהארכה כן מוגדרת איכשהו - אחרת אי אפשר להסביר כיצד דברים מתהווים וכלים. אנקסימאנס סבר שהארכה היא האוויר - שכשהוא מתדלל נהייה דברים מסוימים, וכשנדחס - דברים אחרים. 
 

פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים.md

@@ -15,13 +15,13 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:13:37.355Z
 
 בעוד שההוגים הללו נוטים להסכים עם קביעתו העיקרית של פארמנידס - **אין בריאה יש מאין** - הם שוללים את היעדר הריבוי והשינוי בהגותו של פארמנידס, ואת אלו הם מנסים 'להציל' בהגותם.
 
-# אמפקדוקלס מאקראגאס
+##אמפקדוקלס מאקראגאס
 אמפדוקלס סבור היה שההוויה מורכבת מארבע יסודות - האש, המים, האדמה והאוויר - שמתופעלים על ידי כוחות *האהבה* ו*השנאה*. לשורשים וכולות אלו יש את המאפיינים של ההווויה הפרמינדאית - נצחיים, בלתי מוגבלים, ופשוט ישנם.
 
-# אנאקסגוראס
+##אנאקסגוראס
 לעומתו, אנאקסאגורס סבור היה שהכל מכיל מהכל (*שורשים*), עד יסודותיו - ומתבטא בכל דבר ודבר בצורה אחרת. הכוח שמסדר את הקוסמוס לפי אנאקסאגורס הוא ***השכל*** (והכוונה היא **לא** לשכל האנושי, שהוא כוח בלתי חומרי), שקובע בכל התוהו ובוהו הזה את הסדר (לוגוס) ביקום.
 
-# האטומיסטים, לויקיפוס ודמוקריטוס
+##האטומיסטים, לויקיפוס ודמוקריטוס
 לויקיפוס ודמוקריטוס ביססו את התורה שלהם על **האטום** (מילולית: בלתי ניתן לחלוקה) - החלקים הקטנים ביותר, אחידים, נצחיים ובלתי משתנים (אך בתצורות\גדלים שונים ביניהם). הריבוי החומרי שאנחנו חווים מקורו בשילובים בין האטומים (צורה\סדר\מיקום בחלל).
 
 האטומיסטים טענו שהאטומים עצמם נעים בריק - ה*אין* - שהם מדברים עליו בצורה חיובית (הוא ישנו, ומה שהוא הוא *אין*). האטומים נעים באופן קבוע כמערבולת נצחית ואקראית, שלקצוותיה נזרקים היסודות הקלים ולמרכזה נשאבים היסודות הכבדים.

פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
 > [היכרות](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המילטים_(הסופיסטים).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_4_(sophists).pptx), [חומר עזר (+ בשבחי הלני)](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf),[טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/sophist_materials.pdf), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/hebrew_chapter_on_the_sophists.pdf)
 {.is-info}
 
-# פרוטאגוראס מאבדרה
+##פרוטאגוראס מאבדרה
 > של כל הדברים האדם הוא קנה המידה,
 של אלה שהווים
 כפי שהם הווים,
@@ -36,7 +36,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
 
 כדי להבין את החשיבה הסופיסטית ואת הרסיס הזה, כדאי להיעזר באנאלוגיית הרופא - אם אתה חולה והיין חמוץ לך, הרופא לא ייטען שהיין מתוק משום שכך הוא עבורו; הרופא יינסה להבריא אותך, כדי שהיין יהיה מתוק גם לך. הסופיסטים לא חותרים לאמת אובייקטיבית - קרי, טעם היין - אלא לשכנוע, כי הדברים הם כפי שהם נתפסים לכל אדם ואדם.
 
-# גורגיאס מלאונטיני
+##גורגיאס מלאונטיני
 
 [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס) נודע בעיקר בנאומו *שבחי הלני*, שבו הוא מנקה את הלנה מטרויה מאשמתה באולמיפאדה למטרות שעשוע. הוא כתב גם את *על הטבע*, פארודיה אכזרית לפארמנידס ^162^.
 
@@ -60,7 +60,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
 [^2]: פרגמנט 82B11, בשבחי הלני
 [^3]: *doxa*, משורש *dokein* - to seem
 
-# פיזיס מול נומוס
+##פיזיס מול נומוס
 אנטיפון הגה בקשר בין הפיזיס לנומוי:
 
 > ...the decrees of *nomoi* are extra additions, those of *phusis* are necessary; those of *nomoi* are the product of agreement,. (...) those of *phusis* (...) of natural growth

פילוסופיה/לוגיקה/index.md

@@ -11,10 +11,10 @@ dateCreated: 2023-03-13T19:14:51.833Z
 > [הרצאה](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/pluginfile.php/3676796/mod_resource/content/0/%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%90%D7%94%201%20-%2024.10.22.pdf),[תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא1תשפג.ppsx)
 {.info}
 
-# מהי לוגיקה?
+##מהי לוגיקה?
 **לוגיקה** היא הניסיון לשפר את היחס בין האמונות השקריות לאמונות האמיתיות - מתוך רצונם של כל בני האדם להאמין האמנות נכונות, ולדחות האמנות שקריות.
 
-# כיצד נוצרות האמנות?
+##כיצד נוצרות האמנות?
 האמנות נוצרות מכל מיני מקורות, וביניהם:
 - החושים
 - זיכרון

פילוסופיה/לוגיקה/פסוקים.md

@@ -8,23 +8,23 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
 ---
 
-# [מבוא ללוגיקה - תחשיב הפסוקים](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=43558)
+##[מבוא ללוגיקה - תחשיב הפסוקים](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=43558)
 
 > [ספר הקורס](http://courses.umass.edu/phil110-gmh/MAIN/IHome-5.htm), [דף נוסחאות](/פילוסופיה/לוגיקה/rule_sheet.pdf)
 {.info}
-# שיעור 2
+##שיעור 2
 > [הרצאה](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/pluginfile.php/3696300/mod_resource/content/0/%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%90%D7%94%202%20-%2031.10.22.pdf),[תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא2תשפגמתוקן_(1).ppsx)
 {.is-info}
  ## תקפות היא פונקציה של מבנה
 בגדול: **תקפות היא פונקציה של מבנה**
 
-# שיעור 3 - דוגמא נגדית
+##שיעור 3 - דוגמא נגדית
 > [הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_3_-_7.11.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא3תשפג.pdf)
 {.is-info}
-# שיעור 4
+##שיעור 4
 > [הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_4_-_14.11.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא4תשפג.pdf)
 {.is-info}
-## קשרים פסוקיים
+###קשרים פסוקיים
 טענות מורכבות לעיתים קרובות מהמבנה האריסטוטלי, שלפיה ישנם **קשרים פסוקיים**.
 
 טענות עם קשרים פסוקיים יוצרות פסוקים מורכבים, שמורכבים מפסוקים אטומיים ומקשרים.
@@ -65,7 +65,7 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
 
 אנחנו לא נשתמש לרוב בקשר זה.
 
-## נוסחה בנויה כהלכה
+###נוסחה בנויה כהלכה
 ניתן לחשוב על שפת תחשיב הפסוקים כמו שפת תכנות - יש לה דקדוק (syntax) מדויק וברור.
 ```
 1. כל אות אנגלית גדולה היא נב"כ
@@ -77,10 +77,10 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
 7. ***שום דבר אחר אינו נב"כ***
 ```
 
-# שיעור 5
+##שיעור 5
 > [הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_5_-_21.11.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא5תשפג.pdf) 
 {.is-info}
-## מהי אפשרות
+###מהי אפשרות
 **אפשרות** היא **מקרה**, כלומר צירופים אפשריים של ערכי אמת ל**פסוקים אטומיים**.
 
 למשל, אם ברשותי 2 פסוקים אטומיים, אז ישנם *4 מקרים* - אמת ושקר לכל פסוק. אם ברשותי 3 פסוקים, ישנם ***8 מקרים***.
@@ -95,19 +95,19 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
 - מודוס מורונס - לא תקף
 - מודוס טולנדו פוננס (סילוגיזם דיסיונקטיבי)
 
-## שווין לוגי (אקווילנטיות לוגית)
+###שווין לוגי (אקווילנטיות לוגית)
 ניתן להגיד על שתי נוסחאות שהן שוות **אם ורק אם** ערך האמת של שתיהן שווה (*בכל המקרים*).
 
 ר' דוגמאות במצגת.
 
-## סוגי נוסחאות
+###סוגי נוסחאות
 - טאוטולוגית (תמיד אמת) 
 `P v ~P`
 - סתירה (תמיד שקר)
 `P & ~P`
 - קונטינגנטית (מלשון Contingent) - לפעמים אמיתית ולפעמים שקרית.
 `P > ~P`
-# שיעור 6 - תרגומים משפה טבעית
+##שיעור 6 - תרגומים משפה טבעית
 > [הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_6_-_28.11.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא6תשפג_עם_תוספות.pdf) 
 {.is-info}
 
@@ -118,10 +118,10 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
 
 בגדול, לקחת לרלורים בעברית, להצרין להם את הצורה, לעבד אותם ולירוק אותם חריפים בהרבה, ובעברית.
 
-## כפל משמעות
+###כפל משמעות
 כדאי להיזהר ממכשולים כמו משפטים דו משמעיים (*שחר ותומר נשואים* - אחד לשני\ה? לשני אנשים שונים?), *או* מוציא (*הילארי או דונאלד ת\ינצח בבחירות* - ניתן לפרק ל*לפחות אחד\ת ת\ינצח* ו*לא שניהם ינצחו*).
 
-## *רק אם*
+###*רק אם*
 צריך לשים לב גם ל*רק אם* - ש**אינו** שקול ל*אם*:
 
 ```
@@ -129,7 +129,7 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
 יש לי חיית מחמד רק אם יש לי חתול (F)
 ```
 
-## *רק*
+###*רק*
 *רק* מתפקד כשלילה כפולה. למשל:
 ```
 רק עובדים מורשים
@@ -140,7 +140,7 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
 אז אסור לך להיכנס
 ```
 
-## *אם ורק אם*
+###*אם ורק אם*
 יש שתי דרכים להתמודד עם *אם ורק אם*:
 - גרירה דו כיוונית (<->)
 - פירוק מורכב:
@@ -149,25 +149,25 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
 (K>H) & (K>~H~)
 ```
 
-## *אלא אם*
+###*אלא אם*
 את *אלא אם* אפשר להפוך ל*אם לא*:
 ```
 אני לא אקבל ציון עובר אלא אם אלמד
 אם לא אלמד אז לא אקבל ציון עובר
 ```
 
-# שיעור 7 - תרגומים משפה טבעית (המשך)
+##שיעור 7 - תרגומים משפה טבעית (המשך)
 > [הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_7_-_5.12.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא7תשפג.pdf), [בוחן דמה (פתור)](/פילוסופיה/לוגיקה/בוחן_דמה_1_-_פתרון.pdf)
 {.is-info}
 
-## תנאי הכרחי
+###תנאי הכרחי
 ```
 אם לא אגש לכל הבחנים
 אז
 לא אעבור את הקורס
 A > ~E~
 ```
-## תנאי מספיק
+###תנאי מספיק
 ```
 כדי לעבור את הקורס
 מספיק
@@ -175,7 +175,7 @@ A > ~E~
 A > E
 ```
 
-## שלילה של תנאי הכרחי
+###שלילה של תנאי הכרחי
 ```
 לגשת לשני הבחנים
 זה לא הכרחי
@@ -183,7 +183,7 @@ A > E
 (A > ~E~)~
 ```
 
-## שלילה של תנאי מספיק
+###שלילה של תנאי מספיק
 ```
 לגשת לשני הבחנים
 זה לא מספיק
@@ -191,26 +191,26 @@ A > E
 (A > E)~
 ```
 
-## שילובים
-### תנאי הכרחי ומספיק
+###שילובים
+####תנאי הכרחי ומספיק
 ```
 A > ~E~
 &
 A > E
 ```
-### תנאי הכרחי אבל לא מספיק
+####תנאי הכרחי אבל לא מספיק
 ```
 A > ~E~
 &
 (A > E)~
 ```
-### תנאי מספיק אבל לא הכרחי
+####תנאי מספיק אבל לא הכרחי
 ```
 A > E
 &
 (A > ~E~)~
 ```
-### תנאי לא הכרחי ולא מספיק
+####תנאי לא הכרחי ולא מספיק
 ```
 (A > ~E~)~
 &
@@ -219,7 +219,7 @@ A > E
 > ש"ב - לבדוק את ערך האמת של החבר הזה, ומה זה אומר
 {.is-warning}
 
-## פסוקים מורכבים
+###פסוקים מורכבים
 1. נזהה את הפסוקים הפשוטים ונסמן באותיות גדולות.
 2. נזהה את כל הקשרים. אילו מהם הם קשרים סטנרטיים? אילו מהם אינם?
 3. נשכתב את המשפט כאשר הפסוקים הפשוטים יוחלפו ע"י הקישורים שלהם. נשמור על המבנה התחבירי.
@@ -229,12 +229,12 @@ A > E
 7. נחליף את הנוסחאות המרכיבות בחזרה לתוך הנוסחה הכוללת.
 8. נתרגם את הנוסחה הכוללת בחזרה לשפה טבעית, ונשווה אותה עם המשפט המקורי.
 
-# שיעור 8
+##שיעור 8
 
 > [הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_8_-_19.12.22.pdf)
 {.is-info}
 
-## רענון
+###רענון
 אנחנו יודעים מהם:
 - משפט - יחידה בשפה
 - פסוק - משפט בעל ערך אמת
@@ -260,12 +260,12 @@ A > E
 {.is-info}
 
 
-# שיעור 9 - הוכחות בתחשיב הפסוקים
+##שיעור 9 - הוכחות בתחשיב הפסוקים
 
 > [הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_9_-_26.12.22.pdf)
 {.is-info}
 
-## נפטרים מטבלאות האמת
+###נפטרים מטבלאות האמת
 טבלאות אמת זה לא כיף. במקום לבדוק את *כל המקרים*, כדאי לבדוק רק את המקרים בהם כל ההנחות האמיתיות (שכן אם המסקנה שקרית, הטיעון אינו תקף).
 
 נתחיל במבנים  (*מודוס*-ים) שאנחנו **יודעים** שהם תקפים - ונשליך אותם על הטיעון שלנו.
@@ -328,7 +328,7 @@ Q
 **אינו מופע של מודוס תולנס**.
 
 
-## חוקי ההיקש
+###חוקי ההיקש
 > **כאן** מתחילים לבהות בדף הנוסחאות. הידד!
 {.is-info}
 
@@ -338,7 +338,7 @@ Q
 - חוק IN
 איך *לבנות* נוסחה עם הקשר הזה
 
-## &O
+###&O
 אם הקוניוקציה אמיתית, מותר להסיק את הפסוק הראשון:
 ```
 A & B
@@ -366,7 +366,7 @@ A > (B & C)
 ```
 ***ניתן*** להחיל על ביטוי זה את הכלל.
 
-## &I
+###&I
 אם יש לך נוסחא, ויש לך נוסחא, מותר לך להקיש את הקוניוקנציה הראשונה שלהם
 ```
 A
@@ -380,7 +380,7 @@ B
 /B & A
 ```
 
-## Ov
+###Ov
 אם יש לך דיסיונקציה ויש לך את השלילה של הדיסיונקט הראשון, מותר לך להקיש את הדיסיונקט השני:
 ```
 A v B
@@ -394,7 +394,7 @@ A v B
 /A
 ```
 
-## Iv
+###Iv
 אם יש לנו נוסחה, אז מותר לנו להקיש את הדיסיונקציה עם כל נוסחא לימינה:
 ```
 A
@@ -405,7 +405,7 @@ A
 A
 / B v A
 ```
-## >O
+###>O
 אם יש לך תנאי ויש לך את השלילה שלו, מותר לך להסיק את ההשלכה ^?^
 ```
 A > C
@@ -418,10 +418,10 @@ A > C
 ~C
 /A
 ```
-## >I
+###>I
 אין. במקומו יש כלל אחר שנדוש בו בהמשך.
 
-## שלילה כפולה (DN)
+###שלילה כפולה (DN)
 אם יש לך נוסחה
 מותר לך להקיש את שלילתה הכפולה
 ```
@@ -437,7 +437,7 @@ A
 > ושוב - הכללים פועלים **רק על שורות שלמות**
 {.is-warning}
 
-## הוכחה ישירה (DD)
+###הוכחה ישירה (DD)
 ```
 SHOW: A				DD
 								...
@@ -449,8 +449,8 @@ SHOW: A				DD
 לא את כל הטיעונים ניתן להוכיח בהוכחה ישירה, אך כשכן, דרך זו נוטה להיות הקלה והמהירה ביותר.
 
 
-# שיעור 10
-## גזירה מותנית (CD)
+##שיעור 10
+###גזירה מותנית (CD)
 ```
 SHOW: A>C		CD
 A						As
@@ -469,7 +469,7 @@ R				2,6,>O
 ```
 בדוגמא הזו, על מנת להוכיח את R (בתנאי P>R), הנחנו (As) שP אמיתי, ומשם הוכחנו הוכחה ישירה שR אמיתי. **כלומר, אם P אמיתי, R אמיתי** - הטיעון ***תקף***.
 
-## גזירה בשלילה (~D)
+###גזירה בשלילה (~D)
 ```
 SHOW: ~A			~D
 A							As
@@ -485,8 +485,8 @@ X							XI
 > סתירה מראים ***תמיד*** בגזירה ישירה (DD)!
 {.is-warning}
 
-# שיעור 12
-## גזירה עקיפה (ID)
+##שיעור 12
+###גזירה עקיפה (ID)
 ```
 SHOW: A				ID
 A~				As

פילוסופיה/לוגיקה/פרדיקטים.md

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2023-03-13T08:03:15.652Z
 ---
 
-# [מבוא ללוגיקה - תחשיב הפרדיקטים](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=46466)
+##[מבוא ללוגיקה - תחשיב הפרדיקטים](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=46466)
 
 > [ספר הקורס](http://courses.umass.edu/phil110-gmh/MAIN/IHome-5.htm), [דף נוסחאות](/פילוסופיה/לוגיקה/rule_sheet.pdf)
 {.info}
@@ -18,14 +18,14 @@ dateCreated: 2023-03-13T08:03:15.652Z
 > [מצגת](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_1_-_13.3.23.pdf)
 {.info}
 
-# סובייקטים ופרדיקטים
+##סובייקטים ופרדיקטים
 בשפת תחשיב הפרדיקטים, כל פסוק אטומי מורכב מ**פרדיקט** אחת ו**סובייקט** אחד או יותר.
 
 `"רחל (סובייקט) ישנה (פרדיקט)"`
 `"רחל (סובייקט) מכבדת את (פרדיקט)	שאול (אובייקט)"`
 `רחל (סובייקט) נמצאת בין (פרדיקט) מוקי (אובייקט ישיר) ל שאול (אובייקט עקיף)`
 
-# מה זה פרדיקט?
+##מה זה פרדיקט?
 פרדיקט זה **ביטוי לא שלם**, עם חלל אחד או יותר שעם נמלא אותו בשם עצם יתקבל פסוק.
 פרדיקט משחק את התפקיד של *קשר פונקציית האמת*.
 
@@ -56,7 +56,7 @@ Ms & Mt
 Rst
 ```
 
-# כמתים
+##כמתים
 ```
 כל התלמידות שמחות
 ^
@@ -88,7 +88,7 @@ Rst
 > ר' גם: ביטויים שווים לוגית (אקויוולנטים) מהמצגת
 {.is-info}
 
-# ציון (ספסיפיקציה) של כמתים
+##ציון (ספסיפיקציה) של כמתים
 באמרנו *כולם* שמחים, הכוונה היא לבני אדם - לא לשולחנות, למשל. כיצד מציינים זאת בשפת תחשיב הפרדיקטין
 
 כמתים גנריים:
@@ -114,11 +114,11 @@ Rst
 
 > [מצגת]
 {.info}
-# גרירה לעומת קוניוקציה
+##גרירה לעומת קוניוקציה
 הקשר שנמצא תחת כמת כולל הוא *בדרך כלל* גרירה (->). 
 הקשר שנמצא מיד תחת כמת ישי הוא *בדרך כלל* קוניוקציה (&).
 
-# שילוב פרדיקטים
+##שילוב פרדיקטים
 ```
 כל סופר ישראלי הוא חכם:
 Ɐx([Sx & Ix] > Hx)
@@ -127,11 +127,11 @@ Rst
 ( & Hx [Sx & Ix])Ǝx
 ```
 
-# פרדיקטים *שאינם* קומבינציות
+##פרדיקטים *שאינם* קומבינציות
 
 ביטויים דוגמת 'פושע לכאורה', 'חיקוי עור', 'ימאי מנוסה', 'לוויתן גדול' ואפילו 'שמפו נגד קשקשים'! - אינם קומבינציה של פרדיקטים - אותו מישהו *אינו* **גם** פושע ***וגם*** לכאורה - זו תכונה אחת שמבוטאת בשתי מילים בשפה.
 
-# פרדיקטים פוליאדים
+##פרדיקטים פוליאדים
 > [מצגת](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_4_-_17.4.23.pdf)
 {.info}
 

פילוסופיה/לשון/index.md

@@ -14,7 +14,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:01:04.731Z
 > [שיעור](/פילוסופיה/לשון/l-introduction-handout.rtf)
 {.is-info}
 
-# המהפכה הלשונית
+##המהפכה הלשונית
 הפילוסופיה של הלשון טרודה בכל השאלות שמעניקות לשפה משמעות. למה בכלל אנחנו מבינים שפה? מה מענקים לביטויים משמעות? איך אפשר לדבר על דברים שלא בהכרח קיימים בעולם, ומה הופך רצף מסוים של צלילים ומחרוזות לדקדוקי?
 
 הפילוסופיה של הלשון אינה ממש חלק מהמסורת הפילוסופית לאורך רוב ההיסטוריה שלה. 
@@ -30,7 +30,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:01:04.731Z
 
 וכשם שעשו המהפכות שקדמו לה, המהפכה הלשונית שוב מטה את הכף, ושמה את מלוא הכובד סביב המחשבה, כפי שזו עולה ב**שפה**. כעת, הפילוסופים טרודים ב**לוגיקה**, ובראשם [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה)[^3] - אבי הלוגיקה המודרנית והפילוסופיה של הלשון[^4]. 
 
-# תורת הייצוג של לוק
+##תורת הייצוג של לוק
 
 > [התפיסה הלוקיאנית של השפה](/פילוסופיה/לשון/לוק.pdf)(מתוך: מסכת טבע האדם) 
 {.is-info}

פילוסופיה/לשון/אמפריציזם.md

@@ -15,7 +15,7 @@ dateCreated: 2024-02-25T14:18:33.795Z
 
 קווין אינו רק נגטיבי - הוא מציע חלופה פילוסופית הולמת לפוזיטיביזם. הכתבים שלו עוסקים במידה רבה בספקנות ביחס למשמעות. 
 
-# עקרונות הפוזיטיביזם
+##עקרונות הפוזיטיביזם
 
 הטענה המרכזית של הפוזיטיביזם הלוגי היא חלוקה של הפסוקים לאנליטיים - שאמיתותם נגזרת מכוח המשמעות שלהם - ולסינטתיים - כאלו שניתנים לאימות או הפרכה על פי ההתנסות. ההפרדה הזו עומדת בלב הפרויקט הפוזיטיביסטי, אך עומדת מוסווה בלב רוב הפילוסופיה. ההשלכות של המאמר - המבקר את ההפרדה הזו, אפוא, הן הרבה מעבר לפוזיטיביזם.
 
@@ -35,7 +35,7 @@ dateCreated: 2024-02-25T14:18:33.795Z
 
 קווין נותן לנו שתי תפיסות (דוגמות):
 
-# כישלון הההפרדה לאנליטי וסינתטי
+##כישלון הההפרדה לאנליטי וסינתטי
 הפוזיטיביזם קובע כי:
 
 > כל פסוק ניתן לסיווג כאנליטי (אמיתי מכוח עצמו) או כסינתטי (אמיתי מכוח עובדה)
@@ -103,7 +103,7 @@ dateCreated: 2024-02-25T14:18:33.795Z
 {.is-warning}
 
 
-# כישלון עיקרון האימות
+##כישלון עיקרון האימות
 ראו את עיקרון האימות של המשמעות הפוזיטיביסטי:
 
 > כל פסוק משמעי ניתן לתרגום לפסוקים על אודות התנסויות חושים

פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין.md

@@ -55,7 +55,7 @@ dateCreated: 2024-03-04T12:20:20.876Z
 
 ויטגנשטיין יוצא נגד הרעיון של דברים פשוטים ומורכבים במציאות (48), שסביבם אנו יכולים להורות - ומייחסים אותם כפונקציה שפתית סובייקטיבית. (59). הוא יוצא כנגד הרעיון שישנם דברים בסיסיים - בין שחלקי חומר, ובין שתחושות בלתי-ניתנות להכחדה, כמו שראסל סבור שישנן (69). 
 
-# פרדוקס הכללים של קריפקה
+##פרדוקס הכללים של קריפקה
 > [טקסט](/פילוסופיה/לשון/קריפקי-ויטגנשטיין.pdf)
 {.is-info}
 

פילוסופיה/לשון/פוזיטיבים.md

@@ -10,7 +10,7 @@ dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
 
 > [טקסט: דחיית המטאפיזיקה](/פילוסופיה/לשון/קרנאפ.pdf)
 
-# מהו פוזיטיביזם לוגי?
+##מהו פוזיטיביזם לוגי?
 
 **הפוזיטיביזם הלוגי**  הוא מונח מורכב, הבנוי מ:
 
@@ -25,19 +25,19 @@ dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
 
 האימפריציזם סבור כי טענות שאינן מתבססות על החושים אינן יכולות להיות מוצדקות אפיסטמית. הפוזיטיביזם הלוגי גרר את זה לכדי קיצון - טענות שאינן ניתנות לאימות אמפירי **אינן יכולות לשאת משמעות כלל**.
 
-## תיאוריה של משמעות
+###תיאוריה של משמעות
 השאלה המרכזית של הפוזיטיבזם הלוגי הייתה **מה מכונן משמעות**. ניסוח קריטריון של משמעות תבהיר את טווח החקירה הפילוסופית, ויקבע מה השאלות שיש לדון בהן. 
 
 אם אין, למשל, פסוקים על אלוהים, או על האין - שעומדים בקריטריון שכזה, הרי שהם חסרי תוכן, ואז אין כל טעם לניתוח פילוסופי של מושגים אלה.
 
 [^1]: ובמיוחד - *הטרקטטוס*.
 
-# דחיית המטאפיזיקה
+##דחיית המטאפיזיקה
 את המשמעות הזו ביקשו לבסס **אייר** ו**הן**. לשיטתם, פסוק נחשב כבעל משמעות רק אם הוא מבטא מחשבה **אפריורית**, או **אפוסטריורית**. זוהי חלוקה דיכוטומית, של כל הפסוקים - לפסוקים אמפירים, הכפופים לעיקרון עובדות על משמעות, ולפסוקים אפריוריים - הכפופים לאנליטיות.
 
 משמע, פסוק משמעי רק אם הוא ניתן לאימות\הפרכה על ידי ההתנסות, או אם הם נושאים משמעות אנליטית (כמו טאותולוגיות) - פסוקים אמיתיים בהכרח.
 
-## המזלג של יום
+###המזלג של יום
 > או שטענה ניתנת לאימות אמפירי, או שהיא אנליטית - אמיתית או שקרית מכוח משמעותה בלבד.
 
 הדעה של יום והפוזיטיביסטים הלוגים קיצונית מאוד - **כל דבר שלא ניתן להפריך או לאשש, או להסיק אנליטית, חסר משמעות לחלוטין**.
@@ -55,7 +55,7 @@ dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
 
 מחבר *דחיית המטאפיזיקה*, קארנפ, מנסה להגיע לרדוקציה פנומנליסטית.
 
-# אימות תיאורטי ואימות מעשי
+##אימות תיאורטי ואימות מעשי
 > פסוק ניתן ל**אימות תיאורטי** אם, למרות שאין לי יכולת מעשית לערוך תצפיות שיוכיחו או יפריכו אותו, אני יכל לדמיין אילו תצפיות נדרשות כדי לאמת או להפריך אותו.
 > פסוק ניתן ל**אימות מעשי** אם יש לי היכולת למקם את עצמי במצב שבו אוכל לערוך תצפיות שמספיקות לאימות הטענה שהוא מביע. 
 
@@ -68,7 +68,7 @@ dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
 
 [^2]: *בעיית האינדוקציה*
 
-## אייר: הגדרה ראשונה
+###אייר: הגדרה ראשונה
 > לפסוק משמעי יש תוצאות אמפיריות: יש פסוקים תצפיתיים שנגזרים ממנו בעזרת הנחות נוספות ולא מההנחות הנוספות לבדן.
 
 פסוק תצפיתי ניתן לאימות אם ורק אם:
@@ -77,7 +77,7 @@ dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
 
 הרעיון: להראות שפסוק בעל משמעות עושה הבדל למה ניתן לתצפית. הוא יהיה בעל משמעות אם, כאשר נוסיף אותו לתצפיות, תהיה לו השלכה על האמיתות או ההפרכה של סט התצפיות כולו.
 
-## הבעיה
+###הבעיה
 
 > כאן נקלעתי למצוקה. הקריאה וההסקה על חשבונכם.
 {.danger}
@@ -114,7 +114,7 @@ S = ~(O1 & O2 ) v ~(N & O3 )
 
 ---
 
-# הבעיה של המתמטיקה והלוגיקה
+##הבעיה של המתמטיקה והלוגיקה
 בעוד שידיעה מדעית לא מתיימרת לוודאות מוחלטת - הלוגיקה והמתמטיקה כן. זה, כמובן, לא מתיישב עם האימפריציזם.
 
 הפוזיטיביזם מבצע שלוש הבחנות:
@@ -136,14 +136,14 @@ S = ~(O1 & O2 ) v ~(N & O3 )
 אולם נותר הקושי המהותי - איך יכולה להיות טענה שהיא *גם* על העולם - ו*גם* הכרחי?
 
 
-## קונבנציונליזם
+###קונבנציונליזם
 הזרם הזה קובע כי הטענות הן הכרחיות מכוח השפה. למשל, 5+7 הוא אמיתי ולו משום שזה סימן סינונימי ל12. הוא טוען שהמתמטיקה והלוגיקה לא מוסיפות ידע, אלא הופכות ידע מובלע למפורש. זהו הפתרון הקונבנציונליסטי לכך שמיל ביקש לוותר על ההכרח וקאנט ביקש לקבעו כמטאפיזי.
 
 אלא שגם בקובנציונליזם ישנה בעיה. אם ההגדרה היא רק מוסכמה, הרי שנוכל לתאר הגדרה אחרת. מדוע אנו בוחרים, למשל, בגיאומטריה אוקלידית? משום שהיא הצורה הפשוטה ביותר. בעולם אחר, שבו אנחנו הולכים ומתכווצים ככל שמתרחקים מהקצוות, תהיה גיאומטריה אחרת - שתתאר עולם *שכזה* בצורה פשוטה יותר.
 
 אבל כיצד נוכל לחשוב על חלופה ללוגיקה? היש דרך למצוא חלופה ל[חוק הסתירה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה)?
 
-### הביקורת של קווין
+####הביקורת של קווין
 הנה לכם חברינו, מודוס פוננס:
 ```
 p
@@ -152,11 +152,11 @@ q
 ```
 זוהי אקסיומה. אבל כדי להבין אותה לפי קונבציה, אתה נדרש לאותה הלוגיקה ממש. אם לוגיקה היא רק מוסכמה, הרי שגם הלוגיקה שתבין אותה היא מוסכמה - ומהבור הזה אפשר לצאת רק בקרקוע הלוגיקה כעניין הכרחי.
 
-## מה נשאר?
-### אונתולוגיה
+###מה נשאר?
+####אונתולוגיה
 אם נקבל את הקונבציונליזם, הרי שטענות כמו *יש זברות* ו*2+2=4* הן טענות מוסכמות - בתוך סט חוקים ומסגרת שקיבלנו עלינו, כמערכת. אולם, המוסכמה שוללת מאיתנו שאלות *מחוץ לאותה המסגרת* - כמו *האם יש עצמים חלל-זמניים?*  הבחירה במסגרת לשונית היא שיקול פרגמטי - תפקיד שהפוזיטיביזם החיובי מפקיד לידי הפילוסופיה.
 
-### אתיקה
+####אתיקה
 ישנה אתיקה **אובייקטיביסטית** - שטוענת שיש ערך אמת הכרחי לטענות מוסריות שלא ניתן לאמת אמפירית, לעומת **סובייקטיביסטים** - הקובעים כי ניתן לאמת טענות מוסריות באופן אמפירי (כמו *התועלתיות* של מיל - טוב הוא מה שמביא תועלה). שתיהן מסכימות על כך שהקביעות האתיות הן טענות.
 
 

פילוסופיה/לשון/פרגה.md

@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 ---
 
-# תורת ההוראה המוקדמת
+##תורת ההוראה המוקדמת
 בספרו *סודות האריתמטיקה*, דורש [גוטלוב פרגה](https://en.wikipedia.org/wiki/Gottlob_Frege):
 
-## אנטי פסיכולוגיזם
+###אנטי פסיכולוגיזם
 - להפריד בין הפסיכולוגי מהלוגי ואת הסובייקטיבי ומהאובייקטיבי.
 
 האידאה היא יש פסיכולוגיה סובייקטיבי, כפי שאומר לוק. עקרון זה, ה***אנטי-פסיכולוגיזם*** של פרגה, דורש להדיר מן השפה את האידאה, ובמקום להעניק לה משמעות **רק** בישיים האובייקטיביים, הלוגים. 
@@ -20,7 +20,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 כשאני אומר 'בקבוק', עליי להתכוון לבקבוק הזה ממש, כאן מולי, ולא לתמונת הבקבוק בתודעה שלי. 'בקבוק' הוא לא צלם הבקבוק בתודעה, אלא חפץ אובייקטיבי (מיכל עם פקק שמכיל נוזלים, או משהו כזה).
 
-## עקרון ההקשר
+###עקרון ההקשר
 - לעולם לא לבקש את משמעותה של מילה בודדת, אלא רק בהקשרה במשפט. 
 בעוד שלוק סבור שהמחשבות אינן אלא שרשרת של אידאות, פרגה טוען בדיוק הפוך - **אסור** לנסות להסיק על המושג הפרטי מבלי ההקשר שבו הוא פועל. זהו ***עיקרון ההקשר*** של פרגה.
 
@@ -28,7 +28,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 בעיקרון ההקשר טוען פרגה שהענקת המשמעות היחידה צריכה להיות פומבית - על סמך מה שיש בעולם - כזו שנקבעת על ידי *ישות חוץ לשונית*[^8]. מה היא הישות הזו? מה מעניק לפסוק משמעות?
 
-### משמעות פסוק - ערך האמת
+####משמעות פסוק - ערך האמת
 בכדי להעניק לפסוק משמעות, פרגה פונה ל*ערך האמת* שלו - אם הוא אמיתי,או שקרי. פסוק הוא לא כמו שם - הוא מורכב, והמרכיבים רלוונטיים לערך האמת שלו.
 
 > **אריסטו** *חכם* הוא פסוק אמת.
@@ -40,7 +40,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 התרומה של עקרון ההקשר כפולה. תחילה, הגדרת המשפט כיחידה הבסיסית ביותר, לעומת המילים בתורה הלוקיאנית; שנית, ייצוא המשמעות לישות חוץ לשונית - ערך האמת.
 הפסוק *אריסטו חכם* אמיתי משום שישנה ישות מסוימת - אריסטו - וישנה ישות מופשטת אחרת - חוכמה - והיחס ביניהם מתקיים כך שהפסוק אמיתי. מקור המשמעות היא לא בדעה של הדובר או המאזין - אלא בזכות יחס מסוים שמקיימות שתי הישויות. אבל כאן עולה בעיה מטאפיזית קשה - *מה טיב היחס הזה*?
 
-### אחדות הפסוק בהיותו פונקציה
+####אחדות הפסוק בהיותו פונקציה
 אם לא נעמוד על היחס הזה, הרי שכל פסוק הוא סתם רשימה. האם הרכיב הראשון נוטל חלק ברכיב השני? מניין מגיע העניין שאי אפשר להוסיף או להפחית שמות (*אריסטו חכם טראמפ*) מבלי שיאבד את זהותו כפסוק?
 
 פרדיקט, עבור פרגה, הוא **פונקציה**[^9] - שמקבלת ארגומנטים מסוימים. הביטוי *אריסטו חכם* הוא מסוג *X חכם*, כאשר הארגומנט הוא *אריסטו*. פרדיקט, למעשה, הוא פונקציה, ישות בלתי-רוויה, שכאשר הוא מקבל ארגומנט מסוים - במקרה הזה, אובייקט מסוג שם - הוא מחזיר פסוק בעל משמעות - שהיא ערך האמת.
@@ -48,10 +48,10 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 > אם ניקח את הפרדיקט "X חכם" ונעביר לו 'אריסטו', נקבל את הפסוק 'אריסטו חכם' - ש**משמעותו** נובעת מכך **שערך האמת שלו הוא חיובי** - אריסטו באמת חכם. אם ניקח את אותה **הפונקציה** (קרי: אותו **פרדיקט**) ונעביר לו 'ג'ינג'יסטותאלס', נקבל ביטוי בעל **משמעות** אחרת - משום ש**ערך האמת שלו שלילי** (ג'ינג'יסטותאלס לא באמת חכם). הפרדיקט "X חכם", איפוא, הוא **פונקציה ממיינת**.
 
 
-## ההבחנה בין אובייקט למושג
+###ההבחנה בין אובייקט למושג
 
 ```
-# זהו פרדיקט; הוא פונקציה (מושג) שמקבלת אובייקט, ומחזירה משמעות (אמיתי או לא אמיתי) 
+##זהו פרדיקט; הוא פונקציה (מושג) שמקבלת אובייקט, ומחזירה משמעות (אמיתי או לא אמיתי) 
  [אובייקט] הוא חכם
 #^ זהו הארגומנט - הדבר שאנו מחילים עליו את הפרדיקט; הדבר שבדברו אנו מעבירים שיפוט נכון\לא נכון.     
 
@@ -62,7 +62,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 **הפרדיקט לא עומד לעצמו**; X חכם הוא ביטוי חסר משמעות. גם האובייקט חסר משמעות בעצמו, בעוד שהשם - 'אריסטו' - עומד בזכות עצמו (השם 'אריסטו' הוא זה שמעניק ל'אובייקט' משמעות. רק השילוב של השניים מייצר פסוק בעל משמעות.
 
-### הכימות
+####הכימות
 > משה חכם
 > מישהו חכם
 > כולם חכמים
@@ -87,7 +87,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 [^9]: פרגה הגדיר פרדיקטים כסוג מסוים של פונקציה - *מושג*
 
 
-# תורת ההוראה המאוחרת
+##תורת ההוראה המאוחרת
 
 הרהרו בפסוקים:
 
@@ -101,7 +101,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 על כך כותב פרגה ב*על מובן והוראה*.
 
-## זהות - שוויון בין אובייקטים או שוויון בין שמות?
+###זהות - שוויון בין אובייקטים או שוויון בין שמות?
 תחילה, תוהה פרגה על המשמעות של *זהות*. על מה מדבר פסוק כמו, *כוכב הערב הוא כוכב השחר*? האם הוא מדבר על ה**שמות** המורים על האובייקטים האלה, או על האובייקטים עצמם?
 
 האם הפסוק אומר, *לכוכב הערב קוראים גם כוכב השחר*, או, *כוכב השחר הוא אותו הכוכב כמו כוכב הערב*?
@@ -112,7 +112,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 זה שהשם *כוכב הערב* מורה על השם *כוכב השחר* לא מספר לנו משהו על העולם. מנגד, זה שהכוכב שחשבנו שהוא *כוכב הערב* הוא אותו הכוכב ממש שהוא *כוכב השחר* זו תגלית אסטרונומית חשובה, שמלמדת אותנו משהו על העולם.
 
-## על המובן (Sinn)
+###על המובן (Sinn)
 על אודות מה נסובים פסוקי זהות?
 או שהזהות היא יחס בין אובייקטים - אבל אז אין הבדל בערך הקוגנטיבי בין שני הפסיקות - זו טאוטולוגיה; או, שהיא נסובה סביב הסימנים - אבל אז הם לא אומרים שום דבר אודות האובייקטים עצמם!
 
@@ -149,7 +149,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 **המובן** הוא אופן ההצגה של האובייקט.
 
-## עקרון ההמרה (אקסטנציונליות)
+###עקרון ההמרה (אקסטנציונליות)
 **רווק** ו**לא נשוי** נושאים את אותו המובן, אך בעלי הוראה שונה. כך כל הביטויים הסינונימיים. שלא כמו *כוכב השחר* ו*כוכב הערב*, אף אחד מהביטויים האלו **לא מוסיף מידע נוסף**, ולא מוביל לערך קוגנטיבי שונה. לכן, הם באותו המובן.
 
 
@@ -174,7 +174,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 > 3. המובן - התודעה; הביטוי הוא אופן ההינתנות של ההוראה
 > {.is-success}
 
-### שלושת האופנים של המובן
+####שלושת האופנים של המובן
 1. המשמעות של הביטוי הלשוני
 הקונוטציות הלשוניות שיודע דובר שמבין את הביטוי, יחד עם הקונוונציות בשימוש בביטוי.
 הוראות יכולות להיות נתונות לנו באופנים שונים - והאופן שבו היא ניתנת היא מובן הביטוי. המובן הוא מכוון במהותו: הוא על-אודות אובייקט בעולם, ולא על-אודות דימוי מחשבתי. 
@@ -185,7 +185,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 3. אונטולוגי
 אין הבדל בהוראה ללא הבדל במובן. המובן של ביטוי הוא אופן של קביעת ההוראה.
 
-### המתח הפנימי במובן
+####המתח הפנימי במובן
 עד כה, אמרנו שמובן הוא אופן ההינתנות של האובייקט. אולם, חשבו על המשפט הבא:
 
 > אודיסאוס ירד לאיתקה
@@ -217,7 +217,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 אבל האם זה לא מחזיר אותנו חזרה לעולם האידאות הפרטניות?
 
-### מובן לעומת אידאה
+####מובן לעומת אידאה
 האידאה היא סובייקטיבית: במימד האפיסטמי, משום שהן יש סובייקטיבי לחלוטין; אידאה אינה יכולה להתקיים ללא תפיסה. במימד האפיסטמי, משום שרק הסובייקט יכול לדעת מה עולה בעיני רוחו כשהוא חושב על האידאה.
 
 מנגד, המובן הוא אובייקטיבי: במימד האונטולוגי, משום שהמובן יכול להתקיים גם ללא תפיסה - הוא לא שייך לאף אחד; במימד האפיסטמי, משום שהוא ניתן לשיתוף - כל מי שיבין את השפה יבין את המובן. 

פילוסופיה/לשון/קריפקנשטיין.md

@@ -53,7 +53,7 @@ dateCreated: 2024-03-06T12:32:49.065Z
 
 ויטגנשטיין יוצא נגד הרעיון של דברים פשוטים ומורכבים במציאות (48), שסביבם אנו יכולים להורות - ומייחסים אותם כפונקציה שפתית סובייקטיבית. (59). הוא יוצא כנגד הרעיון שישנם דברים בסיסיים - בין שחלקי חומר, ובין שתחושות בלתי-ניתנות להכחדה, כמו שראסל סבור שישנן (69). 
 
-# פרדוקס הכללים של קריפקי
+##פרדוקס הכללים של קריפקי
 > [טקסט](/פילוסופיה/לשון/קריפקי-ויטגנשטיין.pdf)
 {.is-info}
 

פילוסופיה/לשון/ראסל.md

@@ -11,18 +11,18 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
 [ברטרנד ראסל](https://en.wikipedia.org/wiki/Bertrand_Russell) מתקן ובונה על התיאוריה של פרגה, לאור מה שהוא רואה ככישלון התיאוריה של פרגה בהסברת **ביטויים מורים** - כמו *האיש הזה*, *איש כלשהו* או *מלך מרוקו*.
 
 
-# בעיית הביטויים המורים של פרגה
+##בעיית הביטויים המורים של פרגה
 פרגה מתקשה להתמודד עם ביטויים כמו *מלך צרפת הוא קירח* כאשר הם אינם מצביעים על אובייקט כלשהו בעולם (משום שאין מלך צרפת). מהנקודה הזו מבליח ראסל, עם פיתוח משלו על גבי התיאוריה של פרגה.
 
 ראסל סבור שיש להתייחס לתיאוריה פילוסופית כמו לתיאוריה מדעית - ככל שעולה בכוחה להסביר יותר תופעות ("היבכים"), כך ערכה ההסברי עולה והרי שהיא קרובה יותר לאמת. ראסל מציין שלושה "היבכים"[^2] בתיאוריה של פרגה:
 
-## בעיית ההקשר הפסיכולוגי
+###בעיית ההקשר הפסיכולוגי
 
 תחילה, חוזר ראסל על עקרון הכסות (אקסטנציונליות) - שניתן להחליף ביטוי בפסוק בכל ביטוי אחר שחל על אותם האובייקטים בדיוק בעולם. נניח והמחבר של ווברלי הוא סקוט, וג'ורג' הרביעי מדבר על המחבר של ווברלי. פרגה סבור שלא ניתן יהיה במקרה כזה להחיל את 'המחבר של ווברלי' ב'סקוט', בטענה שמדובר בהקשר פסיכולוגי - ג'ורג' לא בהכרח יודע שמדובר באותו האדם ממש. לכאורה, עקרון הכסות לא עובד ברגע שנכנס הקשר פסיכולוגי: *המחבר של ווברלי* ו*סקוט* הם ברי החלפה בפסוק *המחבר של ווברלי מוכשר מאוד*, אבל לא ב*ג'ורג' חושב שהמחבר של ווברלי מוכשר מאוד*. 
 
 בעוד שפרגה פותר את הבעיה הזו, הפתרון קצת דחוק, ולא טבעי; למה שההוראה של ביטוי תשתנה רק בהקשר מסוים? הוראה אמורה להורות על האובייקט, בכל הקשר שהוא; בקיצור, ראסל לא השתכנע. 
 
-## בעיית הסתירה ("החוק השלישי הנמנע")
+###בעיית הסתירה ("החוק השלישי הנמנע")
 
 הביטוי הזה מציף בעיה נוספת:
 
@@ -32,7 +32,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
 
 *כיצד יכולה אי-ישות יכול להיות נושא של טענה?*, תוהה ראסל ^בזלזול^. ברגע שאין לפסוק ערך אמת, ואין לו אובייקט בעולם, אני בעצם לא יכול להגיד את זה בכלל.
 
-## בעיית הכסות
+###בעיית הכסות
 
 ויש אפילו עוד בעיה: *המלך של צרפת הוא קירח* בפירוש נראה לנו כבעל משמעות: נראה שהוא מדבר על אובייקט בעולם, ויש לו מבנה פונקציונלי (למשל: Fa), ואנו מבינים אותו כבעל משמעות. אבל אין אובייקט שמספק את התיאור: לפסוק הזה אין שום כסות בעולם.
 
@@ -40,11 +40,11 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
 [^1]: ר' גם: [חוק הסתירה האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה)
 [^2]: קשיים, תסבוכות, פאזלים
 
-## האובייקט הריק של מיינונג
+###האובייקט הריק של מיינונג
 ראסל מציג גם פתרון מוצע - מיינונג טוען כי כל ביטוי שמתיימר להורות על משהו, כמו מלך צרפת הקירח או הריבוע העגול, אכן מכונן עצם שכזה, גם אם אינו קיים. הוא מתיר עצמים שאינם קיימים - שמות ריקים - ובכך פותר את הקושי. אלא שראסל לא מתשכנע: הוא קובע כי הפתרון של מיינונג מפר את חוק הסתירה: הוא מצביע על אובייקט, ואז קובע שאינו קיים - שהוא ישנו ושהוא איננו. לפיכך, הוא פשוט לא יכול להיות.
 
 
-# הפתרון של ראסל
+##הפתרון של ראסל
 הבעיות האלו נובעות כולן מכך שאנו מניחים שתיאור מיידע מתפקד כמו שם פרטי, בכך שמורה על אובייקט בעולם. כאן מבליח ראסל עם הפתרון שלו: הוא שולל את ההנחה שתיאורים מיידעים מורים על אובייקט, ובוחר לכונן אותם כ**פסוקים מכומתים**. מתחת למבנה הדקדוקי הזהה, מסתתר מבנה לוגי אחר:
 
 
@@ -82,11 +82,11 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
 
 או שמא, *קיצוני מדי?*
 
-# עקרון ההיכרות
+##עקרון ההיכרות
 הפיכת כל שם לביטוי מורה היא עיוות די רציני של השפה הטבעית, וקובעת סדר שלם של ביטויים *מתחזים*. האין זה מוגזם?
 מה אם נגביל את הפתרון הרסליאני רק לשימות ולתיאורים ריקים. אז בשביל זה, עלינו להבין מהו בדיוק שם או תיאור מוצלח, ומה עושים עם תיאורים אגנוסטיים - שאיננו בטוחים באמיתותם. למשל, *המחבר של ספר ישעיהו* נתון לויכוח היסטורי - יש הטוענים שזה אחד, ויש הטוענים ששניים, ואין ממש הכרעה ביניהם. אז איפה נופל הביטוי *מחבר ספר ישעיהו*? כשם, או ככמת?
 
-## העמדה המעורבת
+###העמדה המעורבת
 
 נניח ונרחיב את המודל הרסליאני גם לגבי תיאורים אגנוסטיים. כעת, אנו חייבים לקבוע מתי אנו בטוחים ששם אכן מצביע על דבר בעולם - אנו זקוקים להבטחה שהאובייקט קיים בעולם. כאן נכנס *עקרון ההיכרות* הראסליאני.
 
@@ -101,7 +101,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
 
 ראסל קובע אובייקטים כאלו כ**שם פרטי לוגית** - תיאור שניתן להבינו מבלי קשר לאובייקטים בעולם. חשבו, למשל, [על כאב](/פילוסופיה/טבע/gertler_-_in_defense_of_mind-body_dualism.pdf) - עצם המחשבה על כאב מספקת לכינונו ככזה. אין ביכולתי לחשוב על *כאב* מבלי שיש שם כאב - עצם המחשבה מספיקה כשלעצמה. *כאב*, איפוא, הוא שם פרטי לוגית.
 
-## העמדה המוכללת
+###העמדה המוכללת
 העמדה המוכללת, מנגד, דורשת להתייחס כמעט לכל הדברים ככמתים, כהמשך לעמדתו של הספקנית [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) ב[הגיונות](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#היגיון-ראשון-על-הדברים-שאפשר-להטיל-בהם-ספק) - שאין לנו אפשרות באמת לדעת דבר בוודאות זולת זה שאנו קיימים כל עוד אנו חושבים. ה*אני* הקרטזיאני של המחשבה הבודדת נתון לנו בהיכרות, סבור ראסל - אך האם ישנו *אני* מעבר למחשבות הבודדות, שנמשך בזמן ובאופן קבוע? ראסל אינו משוכנע; ולכן, אין בכוחנו לדבר ישירות על עצמנו זולת ברגע המחשבה הבודדת.
 
 מדוע לדבוק בעמדה קשה כל כך?

פילוסופיה/מיומנויות/index.md

@@ -17,7 +17,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
 
 בפילוסופיה, לעומת טקטסים אומנותיים ושיריים, הטקסטים הם *טיעוניים* - מטרתם היא להעביר מידע בצורה התמציתית והמדויקת ביותר. כדי להבין מהם טקסטים פילוסופיים וכיצד לגשת אליהם, צריך להגדיר כמה מושגי יסוד.
 
-# מילים ככסות למושגים
+##מילים ככסות למושגים
 
 **מילה** היא הכיסוי הלשוני למושג שאותו אנחנו רוצים להגדיר.
 **דימוי** הוא התמונה העולה בעיני רוחנו כשאנחנו מדברים על אותה המילה.
@@ -35,10 +35,10 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
 חתול, במציאות.
 
 יש שתי סוגים של מילים שצריך להיות ערים אליהם:
-## מילים נרדפות (סינונימיות) 
+###מילים נרדפות (סינונימיות) 
 לעיתים, יש למושג אחד כמה מילים שמתארות אותו. 'ירח', 'סהר' ו'לבנה' מתארים את אותו הדבר - הגוף השמימי שמרחף בסמיכות לכדור הארץ. במילים טענות ניתן להשתמש בפילוסופיה, בהינתןן שהמשמעות שלהן *באמת* אינה שונה.
 
-## מילים בעלות משמעות כפולה (הומונימיות)
+###מילים בעלות משמעות כפולה (הומונימיות)
 לעומת זאת, יש מילים שמייצגות יותר ממשמעות אחת - דוגמת 'כדור'.
 
 איזה כדור?
@@ -49,7 +49,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
 ממילים אלו יש להיזהר ולהישמר בטקסטיים פילוסופיים - כדי לבסס אותן, הן חייבות להיות מבוססות בהקשר.
 
 
-# משפטים ככסות לטענות
+##משפטים ככסות לטענות
 נקודת הפתיחה שלנו אינה מילה לרוב - אנשים לא מדברים במילים בודדות.
 חתול.
 מה איתו? מה עם החתול?
@@ -63,7 +63,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
 
 שאלות וציווים למשל, אינם טענות.
 
-# טענות כמרכיב של טיעונים
+##טענות כמרכיב של טיעונים
 
 טיעונים הם שרשרת של טענות שמובילות לטענה כוללת יותר.
 למשל:
@@ -78,7 +78,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
 לא כל שרשרת של טענות הם טיעון. 'היום יום שלישי', 'מלפפונים זה פאסה' ו'לסוסים יש ריח רע' הם כולם טענות. אבל הן לא מובילות לשום משפט רביעי - אין כאן טיעון.
 
 
-# צורות טיעון
+##צורות טיעון
 ישנן 3 צורות טיעון עיקריות:
 - **דדוקציה** - היסק מהכלל לפרט. לרוב זוהי צורת הטיעון החזקה ביותר.
 - **אינדוקציה** - היסק מהפרט לכלל
@@ -86,9 +86,9 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
 
 יש לשים לב שאף אחת מהסוגים האלו אינו מושלם - בכולם יש כשלים וחולשות.
 
-## כשלים בטיעונים דדוקטיביים
+###כשלים בטיעונים דדוקטיביים
 ישנם כמה כשלים בטיעונים דדוקטיביים סביב **כשלים בניסיון לבסס הנחות מוצא**:
-### **רגרסיה אינסופית**
+####**רגרסיה אינסופית**
 מה מונע ממני להמשיך לפקפק בהנחת היסוד עד אינסוף?
 שים לב לסילוגיזם הזה:
 ```
@@ -109,7 +109,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
 /יש אלוהים
 ```
 
-### **הנחת המבוקש** 
+####**הנחת המבוקש** 
 
 ```
 
@@ -123,7 +123,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
 **אפיסילוגיזם** מטפס מהנחה להנחה. אפלטון קרא לזה *לטפס לראשית הידיעה* - מאפיין פילוסופי.
 **פרוסילוגיזם** גוזר מסקנה ממסקנה. הפרוסילוגיזם הוא מאפיין מדעי.
 
-## כשלים בטיעונים אינדוקטיביים
+###כשלים בטיעונים אינדוקטיביים
 דוגמא לטיעון אינדוקטיבי:
 ```
 אריסטו יווני והוא מת
@@ -136,7 +136,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
 
 למעשה, אינדוקציה היא **תמיד** בטלה מהסיבה הזו, מלבד המקרה הפרטי של **אינדוקציה שלמה** - שבה נבדקו *כל* המקרים הפרטיים.
 
-## כשלים בטיעונים אנלוגיים
+###כשלים בטיעונים אנלוגיים
 דוגמא לטיעון אנלוגי:
 ```
 בכדור הארץ יש אטמוספרה עשירה בחמצן שתומכת בחיים
@@ -145,7 +145,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
 ```
 גם זהו טיעון בטל - למרות שהגזירה נכונה, יש אפשרות שההנחות נכונות והמסקנה שקרית. יכול להיות למשל שבירח X אין מים ולכן לא ייתכנו שם חיים כלל.
 
-# מהלכים לוגיים
+##מהלכים לוגיים
 ישנן שתי סוגי הגדרות (לקסיקליות - של השפה):
 - **נומינלית** (שמנית)
 - **ריאלית** (ממשית)
@@ -185,13 +185,13 @@ p~
 {.is-info}
 
 
-## 'דחליל'
+###'דחליל'
 1. א'
 2. סייג
 3. הסרת סייג
 4. א'
 
-## הומונימים \ סינונימים
+###הומונימים \ סינונימים
 
 דוגמא מהטקסט של הובס - משחק על מושג ה'שווין'
 - זהות
@@ -212,7 +212,7 @@ p~
  > (נבלע)
  ספקנות
 ```
-## בהירות
+###בהירות
 - דסקורסיבית (ע"י מושגים)
 - אסתטית (המחשות, דוגמאות)
 
@@ -231,7 +231,7 @@ p~
 {.is-info}
 
 
-# דוגמא - ברי גרטלר
+##דוגמא - ברי גרטלר
 
 > [טקסט נדון - להגנת דואליזם גוף-נפש](/פילוסופיה/טבע/gertler_-_in_defense_of_mind-body_dualism.pdf)
 {.is-info}

פילוסופיה/מיומנויות/כתיבה.md

@@ -13,7 +13,7 @@ dateCreated: 2023-01-12T08:56:34.309Z
 
 מטרת כתיבה אקדמית הינה להציג רעיון מרכזי - לענות על שאלה גדולה באמצעות שאלות קטנות. 
 
-# מבנה כתיבה אקדמאית
+##מבנה כתיבה אקדמאית
 
 1. התחלה (מבוא\הקדמה)
 2. אמצע (גוף העבודה) - תכין את הטיעון ***בשלמותו***
@@ -24,12 +24,12 @@ dateCreated: 2023-01-12T08:56:34.309Z
 2. סוף
 3. התחלה
 
-# דגשים כלליים
+##דגשים כלליים
 רובו המוחלט של הזמן יוקדש למחשבה על הטיעון המרכזי. כשם שרוב זמנו של צייר השמן הוא בלערבב את הצבע, כך של כותב העובדה בטיעון המרכזי.
 טענות מסוכנות משהו רצוי לנסח בצורה ישירה (אני טוען כי...) ובכך לקחת עליהן אחריות, ולא בניסוח סביל (ראינו כי...).
 הסיכום, *שמקומו אינו בסוף*, הוא כלי יעיל לביסוס טענות לפני שמתבססים עליהן - מעיין מפת דרכים של מה שעברנו עד פה בתמצית, שמכינה את הקרקע למעבר לשלב הבא במהלך.
 
-## גוף העבודה
+###גוף העבודה
 
 > בכל פסקה, שאלו את עצמכם: האם הפסקה משיבה על שאלה שנשאלנו? האם היא מקדמת את הטיעון שלי? האם היא הכרחית להבנת הרעיון המרכזי? האם היא מוסיפה משהו חשוב לעבודה? אם לא - להיפטר ממנה.
 הטרחנים במיוחד יכולים לעשות תהליך זה ברמת המשפט.
@@ -52,10 +52,10 @@ dateCreated: 2023-01-12T08:56:34.309Z
 [א->ג - היקש אמצעי]
 ```
 
-## סוף העבודה
+###סוף העבודה
 סיכום, אם ישנו, *אינו* יהיה בסוף העבודה - מדובר בחזרה ('מטופשת!', אומר דן) על תוכן שכבר נאמר. השוואות וביקורות יכולות להגיע לכן - כל תוספת אישית לדיון.
 
-## התחלה
+###התחלה
 *מה תהיה הדרך הטובה ביותר לשאוב את הקורא לעבודה זו?*
 חלק זה ייכתב רק לאחר שאר העבודה ולמולה. בניגוד לאינטואיציה הראשונית, סיכום יכול להגיע גם כאן.
 
@@ -70,7 +70,7 @@ dateCreated: 2023-01-12T08:56:34.309Z
 5. קישור להצגת חשיבותו של הדיון
 6. טענה מרכזית (אני לא יכול להוכיח לכם שאיני לבד במדבר, אבל אני יכול להראות למה אין סיבה להאמין כך).
 
-### מבוא 
+####מבוא 
 הכנה מבחינת
 1. תוכן (חובה)
 2. צורה (רשות: מאמרים ארוכים\סבוכים)

פילוסופיה/מיומנויות/קריאה.md

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2023-01-12T08:55:32.431Z
 ---
 
-# תהליך קריאה אקדמאית
+##תהליך קריאה אקדמאית
 
 > בתמצית, טקסט פילוסופי עמוס טענות. הרעיון של קריאה פילוסופית מוצלחת הוא לחלץ את הטענות הרלוונטיות, ולעשות בהן סדר. כדאי ורצוי לציין בצד טענות רלוונטיות תוך כדי קריאה.
 {.is-info}

פילוסופיה/נוצרית/index.md

@@ -16,7 +16,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 
 יחסי היהדות והנצרות הם תופעה מיוחדת. הנצרות יצאה בבירור מהיהדות - כל אבותיה המייסדים היו יהודים דתיים - ולמרות זאת, היחסים בין הדתות עכורים[^1].
 
-# מקורות
+##מקורות
 ישו נולד (בשנת 0) בממלכת יהודה, ממלכת חסות רומית - לא לגמרי ממלכה עצמאית ולא לגמרי פרובינקיה. באותה העת, היהדות נחלקה לשלוש קהילות עיקריות[^2] - קהילת א"י, קהילת מצרים, וקהילת בבל - בקירוב הגדולה ביותר. הקהילות היהודיות ניחנו בריבוי טבעי[^3] גבוה ביחס לאוכלוסיה הסובבת, ואופיינו בגרעין 'קשה' של קהילה יהודית ותיקה, שסביבו המוני מתגיירים או עובדי האל בדרגות קרבה שונות[^4] ליהדות שכונו *יראי ה'*.   
 
 
@@ -25,7 +25,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 [^3]: בניגוד לאוכלוסיות אחרות מסביב, שנהגו לנטוש את התינוקות - קבלת התינוק למשפחה הייתה כרוכה בטקס, שטרם לו לא היה פסול לנטוש את התינוק. המנהג הזה הפסיק עם עליית הנצרות.
 [^4]: בקרב הגברים, היו *יראי ה'* שלא התגיירו ולו בגלל חוסר הנוחות שבברית מילה מאוחרת; הנשים והילדים גוירו, והגברים לא. מנגד, היו גם עובדי אלילים שפשוט הוסיפו את האל היהודי לפנתיאון שלהם, או בני נישואי תערובת. כאן עולה הפער בין יהדות הלכתית - שנובעת מקשר דם עם אם יהודייה - ליהדות תרבותית.
 
-# ייסוד
+##ייסוד
 בתקופתו של ישו, היהודים נחלקו לשלוש זרמים - הפרושים, הצדוקים, והאיסיים. כל אחת מן הקבוצות הללו הייתה קשורה למנהיג כריזמטי אחר. ישו נקשר ליוחנן המטביל[^15] - מורו של ישו, מקרב הפרושים - והלה מאמץ את ישו אל חיקו בשלהי גיל העשרה לחייו. ישו ממשיך להקים קבוצה פרושים אחרת, יהודית ארץ ישראלית.
 
 הנצרות מורכבת מ**הברית הישנה** - התנ"ך היהודי, בסדר אחר ותוספות[^5], ו**הברית החדשה** - המורכבת מארבע אוונגליונים[^6] , השליחים, והאפוקליסוס[^7]. תפקידו של ישו לא היה *חכם* קנאי, בדומה לרוב היהדות, אלא *צדיק*[^8] שחולל ניסים שונים - לרפא חולים, להביא לחם, להחיות מתים, וכו'. ישו ראה בניסים שהוא עושה אות לצדקת דבריו. הניסים משחקים תפקיד מרכזי בנצרות, העולה בכמה מונים על תפקידם ביהודות. התגובה לניסים של ישו נעה בין קבלה ('זה המשיח!'), לייחוס כוונה רעה ('זה השטן!'), להכחשה ('זה סיפורי סבתא!').  עוד לפני תקופתו של ישו שרר מתח בין החכמים לצדיקים, וישו שיחק על תחושת העליונות של החכמים (אמרה מפורסמת: 'לא משנה מה נכנס לפה[^9], אלא מה יוצא מהפה'). קבוצות שוליים שונות[^10] נמשכו לכריזמטיות של ישו, שנהפך למנהיג דתי בולט. מעמדו העולה של ישו החל לאיים על הקהילות המרכזיות בארץ. הקהילות בארץ היו קהילות גדולות, שלהן היה מונופל על הגזענות כנגד הזרים, שאיתם היו שרויים במתח מתמיד (זאת לעומת הקהילות הקטנות, שחיו בקרב הגויים ולא זכו ל"זכות" שכזו). גם ישו החזיק באמונות כנגד הזרים בארץ - כנענים, רומאים ויוונים, כמחצית מהאוכלוסיה.
@@ -40,7 +40,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 [^10]: למשל, בתקופה הזו נהוג היה לסקול זונות באבנים. באחד המקרים, ישו עמד בגופו מול ההמון המוכן לסקול זונה וביקש ש'מי שלא חטא, שיזרוק את האבן הראשונה'. ההמון התפזר והזונות החלו לעקוב אחר ישו.
 [^15]: ממנו הגיע מנהג ההטבלה הנוצרי, שמקורו בטבילה היהודית - במקווה ובעת הגיור. בנצרות הקדומה, ההטבלה הייתה רק בגיל בגרות, במודע - כפי שעושים עד היום הבפטיסטים. הטבילה הנוצרית הנהוגה כיום הגיעה מאוחר יותר.
 
-# מות ישו
+##מות ישו
 המתח שמעורר ישו מוביל לכך שמלשינים עליו לרומאים שתיכנן מרד; זהות המלשינים נתונה במחלוקת מרה עד היום. הרומאים, להוטים להסכים לכל רעיון שמורדים בהם, מוציאים את ישו להורג בצליבה[^11] דרמטית. יחד עם ישו, נועד לצליבה מנהיג של מרד מקומי קטן; המוציא להורג, פונטיאוס פילאטוס, שואל את העם על מי לרחם. העם בוחר במנהיג השני, וישו מוצא להורג (פילאטוס קבע כי "לא ידי היו ששפכו את הדם הנקי הזה").
 
 פילאטוס קיווה שעם מותו של ישו ימחוק את השפעתה של הכת שלו; צליבתו של ישו הייתה כישלון יוצא דופן בהקשר הזה. כעת, במקום מחולל ניסים אחד, כל תלמידיו של ישו נהפכו כעת למחוללי ניסים - והכת מתפשטת כאש בשדה קוצים. הכת של ישו, שנולדה בגליל, מתשפטת לדמשק - אז קהילה יהודית גדולה. קהילת דמשק נחלקה ליהודים מקומיים, וליהודים דוברי יוונית. לפתע, רבים מהיהודים בדמשק מתחילים להאמין בישו, מה שמניע את דמשק לבקש מהרומאים להילחם בכת היהודית הזו בקרבם. השליח מקרב היהודים, שאול מתראקיה (שנהפך לפאולוס), לוקה בחיזיון בדרך, ומצטרף לפתע בלהט לכת החדשה.
@@ -48,7 +48,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 
 [^11]: ההוצאה בהורג לצליבה הייתה שמורה למורדים ברומאים, שאינם היו אזרחים, משום שזו הייתה השיטה הכי כואבת, אכזרית, איטית ובזויה - השמורה לברברים. אזרחים רומאים זכו לבחור אם למות ברעל, או תחת הסכין. באותה התקופה, יהודה לא זכתה לאזרחות רומית - זה הגיע הרבה אחר כך - ולכן מורדים מקרבה נצלבו. ביהודה לבדה נצלבו רבבות בני אדם.
 
-# התפשטות
+##התפשטות
 
 כדי להבין מה קרה לשאול, צריך להבין את ההבדל בין הקהילה היהודית בארץ לזו בגולה. הקהילה בארץ רואה ביהדות אמצעי לבנות קהילה גדולה בארץ ישראל; הקהילה בגולה עסוקה במעלותיה של היהדות באשר היא. שאול הגיע מקהילה כזו בגולה - קהילה קטנה באיזור תראקיה - ולכן חיפש את תרומתה של היהדות לאנושות. מסיבה זו, מרגע שהשתכנע בטובתה של הכת החדשה - הנצרות - החל לפתע להפיץ אותה בקרב העולם, לרבות הגויים.
 
@@ -97,7 +97,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 [^20]: אפילו בקטילות האלה יש אלמנט ניסי - בהוצאות להורג המאמינים הנוצרים מפגינים את הדת שלהם בעוצמה, באופן שמרשים את הקהל.
 [^21]: באימפריה הרומית של אותה תקופה, פולחנים לאלים היו אקט ציבורי יותר מאשר אקט דתי - משהו כמו לקום ולשיר את 'התקווה'. 
 
-# התגבשות
+##התגבשות
 קונסטנטינוס היה מנהיגה של מערב האימפריה הרומית. התנצרותו על ערש דווי היא האירוע המכונן בהיסטוריה של הנצרות, ואולי של המערב כולו. עם קבלת הנצרות, קונסטנטינוס הפך אותה לדתה של האימפריה הרומית, והפסיק את הרדיפות נגדה תחילה במערב ואחר כך במזרח האימפריה, אותה איחד עם המערב ב324. אין הכוונה שכולם התנצרו מיד - אלא שבין לילה, הנצרות נהפכה מעול על הנוצרים, שהופלו כנגדם ורדפו אותם, ליתרון מובהק - הנוצרים כעת מועדפים בעמדות הכוח. ההעדפה הזו, לצד היתרונות הקודמים של הנצרות, הפיצה את הנצרות ברחבי האימפריה כולה[^22]. 
 
 
@@ -111,7 +111,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 [^22]: יש כאלו האומרים שההעדפה דווקא *פגעה* בנצרות, משום שעיקר המתנצרים הם אלו שצמאים לכוח - אלו שמחפשים "ג'וב" טוב. טענה נוספה כנגד הנצרות כדת מדינה היא שהחיבור בין המדינה לדת דווקא פוגע בלהט הדתי - משום שמרגע שהמדינה מממנת את הדת במשכורות גבוהות וצייתנות אוטומטית, אין לאנשי הדת תמריץ אמיתי להפיץ את אמונתם בלהט.
 [^27]: יש גם גורמים יהודיים שאימצו את המודל - אך אין להם כוח אמיתי לאכוף את ההחלטות שלהם.
 
-## השילוש הקדוש
+###השילוש הקדוש
 ההחלטה הראשונה היא שבנצרות יש אל אחד, שלו שלוש היבטים[^23]: **האב**, **הבן**, ו**רוח הקודש**. התפיסה הזו מכתבת עם הזרמים הניאו-אפלטוניים ששלטו באותה התקופה - שדגלה במעין אור אלוהי שזורם מהשמים אל הארץ. באופן דומה לתפיסת הנפש - מחולקת, אך אחת - האל הנוצרי מחולק אף הוא: **האב** הוא האלוהות הנשגבת, **הבן** הוא הדת הארצית, ו**רוח הקודש** היא המתווך ביניהם. 
 
 > חשוב לשים לב פה - **הבן** *אינו ישו*: ישו הוא אדם שנוכח בו הרובד של רוח הקודש, כאילו ישו עוטה את המסכה האלוהית הזו. הבן קיים באל מאז ומעולם, ונקשר באופן חזק במיוחד לישו. בעוד שישנם זרמים שמקדשים את ישו ממש כאל, הנצרות ככלל היא מונותאיסטית, שמכירה רק בהיבט האלוהי שעתה ישו.
@@ -120,10 +120,10 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
  
 [^23]: בועידה השתמשו במונח היווני *פרסונה* - דמות בתיאטרון יווני. משום שמעט שחקנים שיחקו הרבה דמויות, הם עטו מסכה שסימלה את הדמות שהם משחקים - שלה קרו ה*פרסונה*.
 
-## ההתלבשות
+###ההתלבשות
 **ההתלבשות** היא שהאל עוטה גוף אנושי[^24]. כשהוא עושה זאת, הוא חולק את המהות האנושית - האהבות, התאוות והמוות - ואת המהות האלוהית. אלא שלא כולם קיבלו את העמדה הזו - דוגמת המונופיסטים (*מהות אחת*). [המונופיסטים](https://en.wikipedia.org/wiki/Monophysitism) טוענים שישו הוא האלוהים ממש, ושהתיאורים הארציים של ישו הם משלים - הוא לא חלה, או נחלש, או מת. יש כנסיות מונופיסטיות לא קטנות אז ועד היום - כמו הקופטים במצרים ובאתיופיה (שם עד היום), האשורים[^25], הארמנים והארים. החילוק ביניהם עמוק עד כדי כך שהמונופיסטים ששו לעבר המוסלמים שחילצו אותם מרדיפה קתולית, והארמנים רדפו את הקתולים בשטחם. אלו מגובבות תחת השם *הכנסיות המזרחיות*.
 
-## הפיצול הקתולי-אורתודוקסי
+###הפיצול הקתולי-אורתודוקסי
 
 מצידו הקתולי של המתרס, נשמרה אחידות גבוהה עד המאה ה11  - 1056 -  כולם קיבלו עליהם את ועידת ניקאה. אלא שאז נחלקה הנצרות הניקאית לכנסייה הקתולית ולכנסייה האורתודוקסית. בקיסרות הביזנטית במזרח, הדת קשורה קשר הדוק לממסד - אך במערב חוששים מהקשר הזה. המתח הזה, לצד התפוררותה של האימפריה הביזנטית והבדלים תרבותיים (במערב דיברו לטינית, במזרח - יוונית), יוצר בסופו של דבר פיצוץ (לאחר מאות שנים!) - שנוצר הזרם האורתודוקסי. הפיצוץ נמשך גם אחרי, עד ,1204, מסע הצלב הרביעי[^26], שם כבשו הקתולים את ביזנטיון האורתודוקסים במקום את האיסלאם - שם היה חשש שהזרמים יתפצלו ל2 דתות.
 
@@ -133,5 +133,5 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
 [^25]: יש כנסייה *נוספת* באותו השם - מרעיונותיהם של אריוס ונסטוריוס - שחושבת הפוך לגמרי - שישו היה אדם לחלוטין. המיסיונרים הארים המירו חלק מהשבטים הברברים - הגותים והבורגונדים, ונשאו משקל לא מועט באימפריה הרומית בנקודות מסוימות. הארים נעלמים ב589, לאחר שהמלך שלהם נהפך לקתולי; האשורים הנסטוריים קיימים עד עצם היום הזה. 
 [^26]: למרבה האירוניה, המערב הגיע למזרח משום שביזנטיון ביקשה עזרה, ובתוך ההקשר הזה כבשו אותם למשך דור בערך.
 
-## הפיצול הפרוטסטנטי
+###הפיצול הפרוטסטנטי
 ב1517, מתרחש פילוג נוסף, כאשר מרטין לותר פורש מן הכנסייה ומקים זרם חדש. מתוך הזרם הזה נוצר עוד זרם - הקלוויניסטי - שהתנגדו לקתולים אך לא הסכימו עם לותר; לזרם הזה משתייכים רוב הפרוטסטנטים היום.

פילוסופיה/נוצרית/אבלר.md

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2024-02-14T14:53:42.663Z
 ![abelardo_ed_eloisa.jpg](/פילוסופיה/נוצרית/abelardo_ed_eloisa.jpg)
 ^אבלר^ ^ואלואיז^
 
-# חייו
+##חייו
 [**פייר אבלר**](https://en.wikipedia.org/wiki/Peter_Abelard) (1079-1142) היה פילוסוף צרפתי מהמאה ה12. בזמנו של אבלר, הבכורים היו זוכים לכלל ירושת המשפחה, ושאר הבנים לא זכו לנחלה - מה שהשאיר להם שתי דרכים עיקריות להתפרנס: קריירה צבאית וקריירה דתית. אבלר בחר בקריירה צבאית תחילה, ובהמשך הסב מסלול והתחיל ללמוד, שם הצטיין. הוא לא נכנס תחילה לכנסייה, אלא עסק בבית-ספר בקתדרלה[^2] - המקדים של כנסיות[^1]. בלארד היה חד בצורה יוצאת דופן, תקף את מוריו בחריפות - והביא אליו את התלמידים, כבר בשנות ה20 בחייו. 
 
 לאבלר היה סיפור אהבה מפורסם במיוחד, עם אלואיז[^3]. אלואיז הייתה ממשפחת אצולה גבוהה בכמה דרגות מזו של אבלר. הוריה של אלואיז נפטרו, ודודה היה האפוטרופוס שלה. הוא זיהה את הפוטנציאל הלימודי שלה - אלואיז נודעה בתור האישה המלומדת ביותר בפריז - ולכן הזמין לה מורה בעל שם - אבלר. אלואיז נכנסה להיריון[^4], מה שעורר את חימתו של הדוד, שמעולם לא היה מקבל את אבלר כחתן בנסיבות אחרות. בעקבות הנורמות החברתיות בימי הביניים, השניים התחתנו - ואחרי זמן מה, נפרדו. אבלר ואלואיז טענו שבחרו להיפרד משום שנישואיהם נולדו מחטא. בימי הביניים, נהוג היה שזוגות נשואים נכנסו למנזר לאיזושהי תקופת ניסיון, ואחר כך החליטו אם להיות נזירים או לחיות חיי נישואין[^6]. מאחר והנצרות הקתולית אוסרת גירושין, חיי הנזירות - במיוחד לנשים - היוו פתח מילוט לנישואים לא רצויים.
@@ -26,9 +26,9 @@ dateCreated: 2024-02-14T14:53:42.663Z
 [^4]: *ולא מרוח הקודש, אם שאלתם*
 [^6]: גם לא-נשואים נכנסו ככה למנזר.
 
-# הגותו
+##הגותו
 
-## אחריות מוסרית
+###אחריות מוסרית
 אבלר היה טרוד בשאלת מידת האחריות של אדם על מעשיו[^7]. עמדתו של אבלר היא מהקיצוניות[^8] בתחום - והיא, אם אתה מתחרט לאחר עשיית המעשה, *אינך* אשם. הכוונה היא לא חרטה בפני שופט - אלא חרטה אמיתית בפני עצמו. עמדה זו נובעת מ[התפיסה האפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון) אודות הפער בין הנפש לגוף, ועליונותה של הנפש על הגוף. אולם הנפש היא מהות האדם, אך הגוף לעיתים מצליח לכפות את עצמו על הנפש - ולהשתלט עליה ביצר רע. לכן, כאשר הלהט של הגוף יורד, הבעת החרטה של הנפש מאששת את עליונותה של האנושית על פני היצר - ופוטרת את האדם מאחריות. כל עוד האדם לא השתכנע שמעשיו הם מוסריים - הוא פטור מעונש.
 
 התפיסה הזו בעייתית, כמובן, ברמה הדתית והחינוכית. 
@@ -37,9 +37,9 @@ dateCreated: 2024-02-14T14:53:42.663Z
 [^7]: ר' גם: [מאמרו של פרנקפורט](/פילוסופיה/טבע/frankfurt_-_alternate_possibilities_and_moral_responsibility.pdf) על אחריות מוסרית
 [^8]: אבלר נודע במיוחד בתיאוריו הפלסטיים, שעזרו למשוך אליו קהל תלמידים.
 
-## [השילוש הקדוש](/פילוסופיה/נוצרית#השילוש-הקדוש)
+###[השילוש הקדוש](/פילוסופיה/נוצרית#השילוש-הקדוש)
 
 התפיסה הנוצרית מייחסת את כלל תארי האל - הטוב, הרחמים, וכו' - לאל עצמו, ולא לאף אחד מההיבטים שלו. לא הבן הוא טוב, אלא האל; לא האב הוא רחום, אלא האל; הייתה רתיעה גדולה לייחס תארים כאלו לפרצופים מסוימים של האל. אבלר הלך כנגד התפיסה הזו, וכן ייחס את התארים לפרצופים ממש, מה שעלה ברדיפתו, בפרט בידי [ברנאר מקלרבו](https://en.wikipedia.org/wiki/Peter_Abelard#Conflicts_with_Bernard_of_Clairvaux). יש האומרים כי בעקבות החוויה הזו, אבלר חזר בסוף ימיו בתשובה. 
 
-## ביחס ליהדות
+###ביחס ליהדות
 אבלר, כמו נוצרים רבים אחרים, הוציא פולמוס כנגד היהדות, בו דן נגד האיסלאם והיהדות - אך כתיבת הספר נקטעה מיד לפני שהציג את עמדותיו כנגד היהדות, לפני שחזר בתשובה.