vault backup: 2024-11-17 16:34:24

.obsidian/workspace.json

@@ -13,7 +13,7 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md",
+                "file": "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/index.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
@@ -165,6 +165,7 @@
   },
   "active": "f1867132072b3e78",
   "lastOpenFiles": [
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md",
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/Ecce homo.pdf",
     "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
     "פסיכולוגיה/אישיות/Crowne (2009).pdf",
@@ -201,7 +202,6 @@
     "פילוסופיה/לשון/ראסל.md",
     "burnyeat_the_philosophical_sense_of_plato.pdf",
     "פילוסופיה/יוונית/agrigento.jpg",
-    "פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf",
     "favicon-32x32.png"
   ]
 }

פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/index.md

@@ -205,6 +205,11 @@ title: אינטיליגנציה
 
 החוקרים מחשבים את הקשר באמצעות מתאמים חלקיים - חישוב מתאם בין שתי מבחנים בהוציא גורם שלישי. למשל, יש קשר בין מידת נעליים לידע כללי - אבל אם נוציא החוצה את ה*גיל*, הקשר נעלם. 
 
+!!! info "דוגמה"
+	אדם בדיכאון. יש לו בעיות שינה - *כי* הוא בדיכאון; יש לו דימוי עצמי נמוך - *כי* הוא בדיכאון - והדימוי העצמי הנמוך ובעיות השינה מזינים את הדיכאון, וככה הלאה - הכל קשור יחד. זו הגישה הקלאסית.
+
+	**בגישה של רשתות**, אפשר לחשוב על ירידה במשקל בגלל אובדן תיאבון; זה דפוס התנהגותי נפרד, תהליך נפרד, תופעה נפרדת. כרגע היא מופיעה בתוך *דיכאון*, אבל היא יכולה לבוא גם בדברים אחרים. תופעות כמו "דיכאון" מביאות גיבוב מסוים של תהליכים שאנחנו מעניקים להם את השם - דיכאון - ולא חושבים על "ירידה במשקל" כתסמין של "דיכאון". אין g; יש רק יחסי סיבה-תוצאה בין תהליכים.
+
 אם g היה נכון, בניטרול g המתאם אמור להיות אפסי - הרי g הוא המתאם. בפועל, זה לא מה שקורה; יש מתאמים, ואפילו מתאמים די גדולים לעיתים. 
 
 התיאוריה הזו נכנסה לשיח האמפירי רק בשנים האחרונות, ונהייתה דומיננטית בשיח העכשווי. 
@@ -216,6 +221,19 @@ title: אינטיליגנציה
 
 יש היום מבחנים מתמטיים שבוחנים מהימנות של תוצאות פעם בFormative G ופעם בReflective G (על בסיס Bayes Factor) - ובמקרים רבים, Formative G יוצאת כסבירה יותר. 
 
+[Kievit et al, 2016](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.neuropsychologia.2016.08.008) מציע את מודל הWatershed, שגורס כי יכולות אינטיליגנטיות הן כמו יובלים שנשפכים לנהר - אוסף של הרבה גורמים שמתנקזים לכדי g.
+
+
+קודם כל יש את הרמה הגנטית; אחר כך יש את המערכות הנוירוניות והמוח; ולבסוף יש **אנדופנוטיפים**[^8] - פנוטיפים מאוד-מאוד בסיסיים. כל אלו מתאגדים יחד לכדי מה שאנו מכנים g - ולכן אין מה לחקור g כגיבוב שלהם אלא את הגורמים הנפרדים שמהווים g.
+
+
+## השלכות מעשיות
+
+התיאוריה שבה אתה בוחר להאמין משפיעה על האופן שבו אתה מודד אינטיליגנציה והאופן שבו אתה מפרש את התוצאות.
+
+התיאוריה המעשית נותרה תיאוריית הg', אם כי בפרקטיקה היא התרחקה מאוד מהתיאוריה המקורית.
+
+בתיאוריית g' משתמשים למדידת IQ (אומדן לg), ולמבחנים כמו מטריצות Raven והCattel Culture Fair Test - הרעיון מאחורי שניהם הוא שאתה לא זקוק לרקע התרבותי והשפה לענות עליו.
 
 
 
@@ -226,3 +244,4 @@ title: אינטיליגנציה
 [^5]: ףףףף. הם לא פגשו אותי.
 [^6]: הם גם נוטים לקחת הרבה מאוד זמן (מבחני WAIS) - שעתיים לנבחן, וכמה שעות לבוחן - לעומת מבחן g שמרביצים ברבע שעה.
 [^7]: למשל, מקרה מתואר במחקר שהתבקשו מאנשים עם תפקודים ניהוליים לא מרהיבים ללכת לחנות ולקנות עיתון כדי לדעת מה מזג האוויר היה אתמול (לפני האינטרנט) - והם נכנסים לחנות וקונים מוצרים בלתי-קשורים, מתחילים עם המוכרת... ומזניחים את המטרה המקורית.
+[^8]: כמו עיוורון צבעים, או שנאת סיכון (כנראה) - פנוטיפ, אבל מאוד בסיסי.