docs: update פסיכולוגיה/תפיסה

פסיכולוגיה/תפיסה.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: תפיסה וקוגניציה
 description: 
 published: true
-date: 2024-05-15T16:15:01.557Z
+date: 2024-05-15T17:26:28.699Z
 tags: פסיכולוגיה, תפיסה, סמסטר ב, שנה ב
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-05-01T11:07:55.647Z
@@ -90,8 +90,32 @@ ERP (Event-related potential) היא הקלטה באמצעות מכשירים ח
 הבעיה הגדולה בגילוי היא הפרדתו מהרעש, מה שמתבצע היום ב[גילוי אותות](/פסיכולוגיה/מבוא/חישה#תיאוריית-גילוי-אותות).
 
 
+אולם הסף המינימלי הזה הוא לא דבר יציב, אלא ממוצע - של הרבה מדידות, של הרבה נבדקים, או שילוב של השניים. ישנם גם *סיפים רגעיים*[^6] - שיאים נקודתיים בתוך כל גירוי. לכן, גם הסף המוחלט הוא עניין סטטיסטי - אני תמיד עלול להיתקל בסף רגעי שיוביל לגילוי. אולם, ככל שהגירוי חזק יותר, אני תלוי פחות בסף רגעי כזה או אחר, ושיעורי הגילוי יגדלו - וכך נגיע לסף מוחלט סטטיסטי יציב יותר.
+
+איך מודדים סף מוחלט?
+#### שיטת ההתאמה
+זוהי שיטה של [פכנר](/פסיכולוגיה/מבוא/חישה#סילום-עקיף-חוק-פכנר) - הנסיין מגביר או מחליש את עצמת הגירוי עד להגעה לסף הגילוי.
+
+חולשתה של שיטה זו היא שהנבדק מודע לחלוטין לניסוי, מה שמשפיע על ההחלטה שלו - ויש ויכוחים על הדיוק שלה. 
+
+#### שיטת הגבולות
+גירויים מוצגים בסדרות עולות או יורדות וברווחים קבועים מראש\משתנים.
+הסף המוחלט הוא ממוצע הסיפים של כל הסדרות. כלומר, מוצג לנבדק סף גבוה ההולך ויורד, או סף נמוך ההולך ועולה. הדבר מקשה על גיבוש אסטרטגיה קוגניטיבית אצל הנבדק (אם כי לא מונע אותה), מה שאמור לשפר את דיוק המדידה.
+
+#### שיטת הגירויים הקבועים
+גרסא קיצונית יותר של שיטת הגבולות שמחבלת לגמרי באסטרטגיה של הנבדק היא שיטת הגירויים הקבועים - שמציגה גירויים בסדר אקראי - פעם גירוי חלש מאוד, פעם חזק, פעם בין לבין, לגמרי באקראי.
+
+החיסרון של השיטה הוא שהוא דורש ניתוח סטטיסטי מקיף יותר, שדורש ניסוי ארוך בהרבה.
+
+### הבחנה
+הבחנה היא סף ההבדל - עצמת האנרגיה שיש להוסיף\להחסיר מגירוי בכדי שנזהה שינוי (JND - Just Noticeable Difference).
+
+ניתן למדוד את סף ההבדל בשלושת השיטות המתוארות לעיל.
+
+
 [^1]: ר' אשליות במצגת - באשליה הראשונה, המוח מכהה את הריבוע העליון בציפייה שהאור מכה בו יותר חזק, והופך אותו לבהיר יותר מכפי שהוא באמת. המוח מנסה לקלוט את הצבע האמיתי, בלי השפעה של מאפיינים סביבתיים מקריים כמו תאורה, ולכן מכהה את אחד הריבועים. באשליה השנייה, הקו הימני, העמוק, נראה ארוך יותר מהקו השמאלי, למרות שאורך הקווים זהה. המוח מזהה שאורך שני הקווים זהה, אבל מבין מהרמזים שהוא רחוק יותר, ולכן "מגדיל" אותו - אם אובייקט רחוק נתפס באותו הגודל כמו אובייקט קרוב, הרי שהוא גדול בהרבה. 
 [^2]: ר' אשליה שלישית במצגת - בצד ימין במרכז יש כלב דלמטי רוכן קדימה. מרגע שנראה אותו בפעם הראשונה, נראה אותו בכל פעם שנסתכל בתמונה מיד - משום שאנחנו *זוכרים* שיש שם כלב; תהליך גבוה (זיכרון) משפיע על תהליך נמוך (תפיסה)
 [^3]: הגירויים האלו ספציפיים להחריד - במצגת יש שקף של נוירון שיורה [רק למראה הפרצוף של ג'ניפר אניסטון מ*חברים*](https://en.wikipedia.org/wiki/Grandmother_cell).
 [^4]: דיסוציאציה קיימת במידה מסוימת גם בנבדקים בריאים - כמו אשליית [אבינגהאוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Ebbinghaus_illusion)
-[^5]: אני אוהב חריף ברמה חולנית, ולכן זה הזכיר לי את [סולם סקוויל](https://en.wikipedia.org/wiki/Scoville_scale) - שנמדד בדילול חלקי פלפלים חריפים עד שלא מרגישים חריף יותר. המספר שמתקבל הוא היחס בין חלקיק חריף לחלקיקים לא חריפים, או משהו כזה.
+[^5]: אני אוהב חריף ברמה חולנית, ולכן זה הזכיר לי את [סולם סקוויל](https://en.wikipedia.org/wiki/Scoville_scale) - שנמדד בדילול חלקי פלפלים חריפים עד שלא מרגישים חריף יותר. המספר שמתקבל הוא היחס בין חלקיק חריף לחלקיקים לא חריפים, או משהו כזה.
+[^6]: תחשבו למשל, על העייפות בבוקר שלפני הקפה. אתם לא רק חושבים גרוע יותר - אתם גם, פיזיולוגית, גרועים יותר.