docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל

This commit is contained in:
2024-05-21 18:21:14 +03:00
committed by shmick
parent 4471004f93
commit 6cc1cf2cec

View File

@@ -2,7 +2,7 @@
title: הגל
description: הפנמנולוגיה של הרוח
published: true
date: 2024-05-21T15:12:28.150Z
date: 2024-05-21T15:21:12.122Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, הגל
editor: markdown
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -203,11 +203,28 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
האדם שמבין את הפער הזה, בין הסובייקט לאובייקט, יבין שבכוחו לטבוע את נסיבות חייו - ההקשר שבו הוא חי, מה שהוא עושה, מה שהוא מרגיש - לא רק טבע קבוע מראש.
# מהות האדם
> כל בני-האדם הם תבוניים; היסוד הצורני שבתבוניות זו הוא בכך, שהאדם חפשי; זה טבעו של האדם, זו מהותו.
> *מבוא לתולדות הפילוסופיה, *49
> העיקר הוא שמה שהאדם הוא כשהוא-לעצמו ייהפך ליש בשביל-עצמו... בהבדל זה שבין הכוח והפועל, או בין ההיות-כשהוא-לעצמו וההיות-בשביל-עצמו, מתמצה כל ההבדל שבהיסטוריה העולמית. כל בני-האדם הם תבוניים; היסוד הצורני שבתבוניות זו הוא בכך, שהאדם חפשי; זה טבעו של האדם, זו מהותו. ואף-על-פי-כן היתה עבדות אצל עמים רבים, ובחלקה היא עדיין קיימת והעמים מרוצים בכך. אנשי-המזרח, למשל, הם בני-אדם, ובתורת כאלה הם חפשיים כשהם-לעצמם; ובכל-זאת אין הם חפשיים, מכיוון שאין להם תודעת-חופש והם סובלים כל עריצות, הן של הדת, הן של השלטון המדיני. כל ההבדל שבין עמי-המזרח ובין העמים שאצלם אין עבדות הוא בכך, שאלה יודעים שהם חפשיים, ש"להיות חפשיים" הוא בשבילם היות-בשביל-עצמו. את התמורה העצומה במצב העניינים בהיסטוריה העולמית חוללה השאלה, אם האדם חפשי רק כשהוא-לעצמו, או אם הוא יודע כי מושגו, קביעתו \[וגם: ייעודו], טבעו, הוא להיות פרט חפשי. > *מבוא לתולדות הפילוסופיה 43 ואילך*
> העובר כשלעצמו הוא אמנם אדם, אך עדיין אין הוא כזה בשביל עצמו; בשביל עצמו העובר הוא אדם רק בתור תבונה מעוצבת, שעשתה את עצמה למה שהיא כשלעצמה.
> *הקדמה (יובל), עמ' 90*
כשלעצמו, העובר הוא סובייקט - הוא אדם מסוים. אמנם, כדי לממש את עצמו ככזה - ממש להיות סובייקט, אדם, עליו *להפוך את עצמו למה שהוא כלשעצמו* - לעצב את עצמו מתוך הפער בין הסובייקט לאובייקט, לכונן את עצמו, להותיר את חותמו בעולם. רק אז הוא יתממש כסובייקט, ויהא תבונה מעוצבת
# היישרת מבט אל השלילי
> הרוח היא עוצמה לא בתור חיובי המפנה עורף לשלילי אלא רק מתוך היישרת מבט אל השלילי. הוא שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה. הוא מה שכונה בשם סובייקט, אשר בהעניקו לקביעה המסוימת מציאות בתוך היסוד שלו, הריהו שם-לעל[^11] את חוסר האמצעיות המופשט, את זה שהווה סתם, ובזה הסובייקט הוא העצם האמתי, ההוויה או אי-האמצעיות אשר המיצוע אינו חיצוני לה, אלא היא היא אותו מיצוע.
> *עמ' 113.*
> פעילותו של הרצון אשר בה הוא שם לעל את הסתירה שבין הסובייקטיביות ובין האובייקטיביות ומתרגם את תכליותיו מן הקביעה הסובייקטיבית לזו האובייקטיבית, ובה-בעת נשאר *אצל עצמו* באובייקטיביות \[הזאת], הפעילות הזאת היא *התפתחותו המהותית* של התוכן העצמותי.
> *פשה"מ 28§.*
[^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
[^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.
[^3]: בעיקר לאור ההגות של קאנט, שהופך את ההפרדה הזו - שאינה חדשה - לדבר דיכוטומי ורב משקל בהגות שלו.
@@ -218,3 +235,4 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
[^8]: מכאן העניין של אדם כ*חי מדבר*, או *החיה החושבת* - הדיבור, מתן [לוגוס](/פילוסופיה/יוונית), הוא חלק מהשכילה - לוגוס - של האדם, ומה שהופכת אותו למה שהוא.
[^9]: קרי, אמצעי; מיצוע והיעדר-מיצוע מקבילים לאמצעי ובלתי-אמצעי.
[^10]: זהו בוז כלפי ה*טבע* של קאנט.
[^11]: *aufhabel* - מילה גרמנית קשה לתרגום, שמשחק על *ביטול-שימור-שדרוג*. הפערים האלו בין הסובייקט-לאובייקט מתקיימים כל הזמן ביחסים דיאלקטיים - במתח, שנשמר, אך מנסה להתבטל, וככל שהתהליך נמשך הולך ומשודרג.