docs: update פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת
This commit is contained in:
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: ביקורת התבונה הטהורה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-07-08T12:43:46.634Z
|
||||
date: 2024-07-08T12:48:33.864Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, קאנט
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
@@ -110,21 +110,22 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
|
||||
אותה **הסתכלות** היא **מגע מידי עם האובייקטים** - ה*אופן והאמצעי שבו ההכרה מתייחסת למושאים*, באמצעותה אנחנו *מתייחסים למושאים במישרין* - באופן מיידי, בלתי-מתווך. אני לא בוחר לראות דברים, כמו *ג'ינג'יסטותאלס החתול* - הוא נגלה לעיני לבד ובאופן סביל. זאת בניגוד למחשבה - באמצעות השכל - שהיא סוג של פעילות.
|
||||
|
||||
כל שיפוט הסתכלותי כרוך במפגש ישיר עם המושא - באמצעות - ואז שכילתו במחשבה. המחשבה נפרדת מההסתכלות, אבל השניים תמיד באים יחד. ראיתי את ג'ינג'יסטותאלס ומיחד *חשבתי*, *הנה - חתול*. קאנט *מתחיל* בהסתכלות לשם הדיון -אבל בפועל, האחד תלוי באחר ולהיפך.
|
||||
כל שיפוט הסתכלותי כרוך במפגש ישיר עם המושא - באמצעות - ואז שכילתו במחשבה. המחשבה נפרדת מההסתכלות, אבל השניים תמיד באים יחד. ראיתי את ג'ינג'יסטותאלס ומיחד *חשבתי*, *הנה - חתול*. קאנט *מתחיל* בהסתכלות לשם הדיון -אבל בפועל, האחד תלוי באחר ולהיפך.
|
||||
ההסתכלות כרוכה בחישה - אם כי לאו דווקא חישה פיזית. כשם שאנחנו מתסכלים על דבר כלשהו בעיניים והוא נגלה אלינו באופן סביל, ההסתכלות הרוחנית מקבילה לה במושאים רוחניים, הנגלים לתודעה שלנו מיד.
|
||||
|
||||
|
||||
חשוב לעמוד על הקשר הזה לאור הקשר שהאתסטיקה מכוננת בין **תופעה** ל**דבר כשהוא לעצמו**, שעומדים ביחס מסוים. את הקשר הזה נוטים להציג כסינונימי לקשר דומה - בין **פנומנון** ל**נואמנון** - אך הם לא סינונימיים לגמרי; הקשר השני מופיע ב*אנליטיקה*. המונח המככב באסתטיקה הוא ה**תופעה** - אותה קאנט לא מבין כ*אשליה*, כמו [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות)[^7].
|
||||
|
||||
התופעה היא *מה שהדבר המכיר מכיר*, כשהלה ניצב מולו - *בלי מה שהשכל מוסיף לו*. לעומתה, **פנומנון** הוא הדבר המופיע *יחד עם אותה תוספת של השכל*. משום שבאסתטיקה אנחנו דנים רק בהסתכלות, אנו דנים ב*תופעה*, ולא ב*פנומנון*.
|
||||
|
||||
ההסתכלות כרוכה בחישה - אם כי לאו דווקא חישה פיזית. כשם שאנחנו מתסכלים על דבר כלשהו בעיניים והוא נגלה אלינו באופן סביל, ההסתכלות הרוחנית מקבילה לה במושאים רוחניים, הנגלים לתודעה שלנו מיד.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
## החלל והזמן כתנאים טרנסנדנטליים
|
||||
|
||||
התוכן של ה*הסתכלויות שלנו* - הדברים שאנו קולטים (צבעים, צורות), מורכב מ*חומר* ו*צורה*, בדומה ל[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מהו-העצם-חומר-צורה-תרכובת). ה*צורה* - האופן שבו הדברים מסודרים - היא א-פריוריית, וחומר החישה הוא אפוסטריורי.
|
||||
|
||||
החומר הוא מה שניתן לנו בחושים, אומר לוק - כל מה שבשכל שלנו, מגיע מהם. לייבניץ משיב לו שהכל מגיע מן החושים, *זולת השכל עצמו*[^8]. עצם זה שהשכל מוכן מראש הוא תנאי לכך שדברים ייכנסו פנימה; החדר הריק של לוק חייב להיות חדר לפני שנוכל להכניס לו דברים. עקרונות הסידור עצמם לא יכולים היו להיקלט מן הבחוץ - מה היה קולט אותם?
|
||||
|
||||
העיקרון המסדר הוא ה*צורה* - היא מוכנה ברוח אפריורי.
|
||||
ה*חלל* וה*זמן* גם הם צורות כאלו, ולכן התפיסה הקנטיאנית מערבת אותנו כגורם פעיל בכינון עולם התופעות: אין בהכרח *חלל* כשלעצמו או *זמן* כשלעצמו, אלא צורת ארגון אפריוריית, הנובעת מאיתנו. הדברים **כפי שהם באמת** אינם בהכרח נגישים לנו. החלל והזמן הם הסתכלות טרנסנדנטלית - הם אפריוריים, והם תנאי האפשרות של ההסתכלויות שלנו.
|
||||
|
||||
> כלומר, החלל והזמן *הם הדברים המאפשרים שיפוטים אפריוריים סינתטיים* - אי אפשר לבצע שיפוטים כאלה *אודותיהם*, אלא הם המצע שעל בסיסו השיפוטים האלה מתבצעים.
|
||||
@@ -137,4 +138,5 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||||
[^4]: קאנט לא אהב להמציא מונחים, וירש את המונח הזה מאריסטו - ויש לו משם זקן ארוך. ככה או ככה, אין לו שום קשר ל*טרנסנטנדי* - נשגב מן העולם (ההיפך מ*אימננטי* - בתוך העולם\הדברים - כמו [האלוהים של שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#משפטים)).
|
||||
[^5]: אריסטו כן הבדיל בין "תבונה" ל"שכל", אותם קיבץ תחת *חשיבה*.
|
||||
[^6]: [*פיכטה*](https://en.wikipedia.org/wiki/Johann_Gottlieb_Fichte) התחיל ב*שכל* וקיבל שיטה מטאפיזית מטורפת לגמרי, ואמר (באופן קצת חצוף) שזו בסך הכל *השיטה של קאנט*. לרוע המזל, פיכטה כתב את זה שקאנט היה בחיים - וקאנט גמז אותו במכתב תגובה ציבורי. פיכטה קרא לבן שלו עמנואל (על שם קאנט), אבל דן לא מוכן לקרוא לחתולים שלו בשמות של פילוסופיים (אלא *סלבים מעולם הזהר*). הוא מצין שאם כבר, לכלבים אפשר לתת שמות של *אמפריציסטים*, שהחתולים ממילא מעדיפים לישון על הכתבים שלהם.
|
||||
[^7]: קאנט קורה לאידיאליזם של ברקלי *אידיאליזם הוזה*.
|
||||
[^7]: קאנט קורה לאידיאליזם של ברקלי *אידיאליזם הוזה*.
|
||||
[^8]: ב*מסות חדשות על שכל האדם*. אין ספק שהיה לגרמנים האלה חוש הומור, אומר דן.
|
||||
Reference in New Issue
Block a user