vault backup: 2025-01-01 14:31:23

פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md

@@ -7,8 +7,8 @@ tags: שנה א, פילוסופיה, סמסטר ב, פילוסופיה חדשה,
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 ---
-!!! info ""
-	[טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ_-_המונדולוגיה.pdf), [אנגלית](/פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf)
+!!! info "טקסט"
+	[המונדולוגיה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ_-_המונדולוגיה.pdf), [אנגלית](/פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf)
 
 
 הפילוסופיה של לייבניץ היא פיתוח מסוים של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), אך ניכרת בה השפעה של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה). היכן שדקארט כונן את [העצמים הנבראים](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#עצם-אינסופי-ועצם-נברא), ושפינוזה קובע ש[רק האל הוא עצם](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#משפטים), לייבניץ סבור כי העצם היחיד הוא ה**מונדה** - חלקיקים רוחניים קטנטנים, אינסופיים בכמותם, ובלתי-ניתנים לחלוקה, אותם הוא מגדיר כ*עצם פשוט*. משום שעצם בהכרח לא ניתן לחלוקה, וחומר בהכרח ניתן לחלוקה[^5], לייבניץ סבור, בניגוד להוגים יוונים קדמונים כמו [האטומיסטים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים) כי הדברים היחידים שעונים להגדרת העצם - קרי, עצמאיים, פשוטים ובלתי-ניתנים לחלוקה, הם רוחניים בלבד; העצם החומרי הוא כשל לוגי לשיטתו. המציאות כולה אינה יחסי גומלין בין רוח לחומר, או ביטוי של עצם אחד, אלא היחסים בין אינסוף המונדות - ה*ריקוד המוני* - שנשגבים מבינתנו. את הריקוד הזה מכנה לייבניץ *הרמוניה טבועה מראש*. לייבניץ סבור שבין המונדות אין שום קשר, או סיבתיות - אלא התאמה מלאה ומושלמת, מכורח טבע המציאות - מכאן מגיע ה*טבועה מראש*. המציאות הוא לא ריבוי אקראי של יחידות, אלא מארג בלתי תלוי, המתנהל בהתאמה.
@@ -33,6 +33,7 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 
 
 ### התפיסה
+
 המונדות נבדלות זו מזו - לא בתכונות חיצוניות, אלא בתכונות פנימיות - בראש ובראשונה בתפיסות. כל מונדה היא מצבור של **תפיסות**, כשם שכל אחד מאיתנו נפרד. התפיסות שיש לי בראש הן מה שהופכות אותי ולאותי, ואתכם לאתכם. אם אנחנו נבדלים, ואנחנו שונים, הרי שאנו נבדלים בתפיסות שלנו. איך אנחנו מבדילים, למשל, את המיקום שלנו בחלל? אחד עומד קרוב יותר לחלון, ואחד עומד קרוב יותר לדלת; אם היינו עומדים באותו המקום, היינו תופסים (כלומר, רואים) את אותו הדבר ממש. אותו הדבר נכון גם במישור הרוחני: אם היינו מחזיקים באותן התפיסות (כלומר, דעות, מחשבות), היינו תופסים את אותה המציאות ממש - היינו אותו הדבר. כל אובייקט כזה - לאו דווקא תבוני - ניתן לצמצום לכדי מערכת יחסים מסוימת שמייחדת אותו - כמו המרחק המסוים הזה מהחלון או מהדלת - שמשקפת דרך התפיסה הזו את המציאות. 
 
 כל אובייקט שכזה - מונדה שכזו - משקפת נקודת מבט מסוימת, או תפיסה מסוימת, של המציאות - אותה המציאות ממש!
@@ -82,20 +83,9 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 !!! info ""
     זוהי תפיסה ידועה של לייבניץ: המציאות היא *הרמוניה טבועה מראש*[^13]. זהו, לשיטתו, הסבר *טוב יותר* לסנכרון בין החוויות שלנו - משום שהוא אינו מניח מציאות חיצונית, הוא מצליח להסביר את אותן התופעות בהסבר פשוט יותר - ולפיכך מוצלח יותר.
 
-!!! is-success ""
+!!! is-success "ראו גם"
     הסרט *הכל בכל מקום בבת אחת* - לייבניץ, אבל בלי אלוהים.
 
-[^1]: זהו עיקרון חזק בפילוסופיה אנליטית, שקובע כי האמת היא המצב שבו מצב העניינים בעולם תואם את ההבנה שלנו. לכל מאורע, יש הסבר ממצה - גם אם אנחנו לא מבינים אותו.
-[^2]: קרי - ביסוס הטענות של על ידי נימוקים.
-[^3]: קרי - מאמין שיש במציאות רק רוח, בניגוד למטריאליזם - התפיסה שהמציאות רק חומר. *שחבל שלומדים אותו עכשיו, משום שהוא טוב יותר מבארקלי*, אומר דן.
-[^4]: יש המזהים אלמנטים אידיאליסטים אצל דקארט (במיוחד בטיעון השד המתעתע) ואצל שפינוזה. זהו גם המקור של טיעון *המוח בצנצנת* של הפילוסופיה האנליטית - *מה גם שהמוח הוא חומר, והצנצנת זה חומר, אז מוטב לדבוק בפילוסופיה טובה - מהסוג הלא-אנליטי*, אומר דן.
-[^5]: גם אם אנחנו מגיעים ליחידה חומרית בסיסית, לייבניץ מאמין שגם אותה נוכל לחלק, בסופו של דבר.
-[^6]: *לכן ההודים עושים כביסה בגאנגס, והגרמנים בנו את מכונת הכביסה - סיימנס*, אומר דן.
-[^7]: תשוקה, Apetite. לייבניץ משתמש במונח *connatus*, כמו שפינוזה, [שמבין אותו ככוח פעולה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#כוח-פעולה).
-[^8]: פרצפציה - perception.
-[^9]: *אני לא דוקר את השכנה שזורקת מגבונים באסלה*, אומר דן, *אני לא **אשכרה** דוקר אותה, אבל אלוהים דאג - היא **תידקר***.
-[^10]: כמו יצורים חיים - *חלק הם לטאה, חלק הם איציק זהר*, אומר דן.
-[^13]: זאת לעומת ה*טבע טובע וטבע טבוע* של שפינוזה.
 
 ## עקרון המושג השלם
 לפי לייבניץ, כל מונדה ומונדה מבטאת, ביחסים שלה למונדות האחרות, את היקום כולו: כל מונדה ומונדה משקפת את המציאות. השיקוף אשר אינו כרוך במודעות הוא **התפיסה**, שמונעת בכוח ה**תאווה** - מה שהמונדה עושה, מתוך עצמה, בלי קשר סיבתי למונדות האחרות בריקודן ההרמוני. מונדות המסתכמות באלו הן **אנטלכיות** - נהיות-בשינוי-ונשארות-עצמן. אולם אין בהן די להסביר בעלי חיים ובני אדם. אלו זוכים גם להכרה מסוימת בקשרים הקרובים להם - ב**תודעה**. התודעה הזו מוגבלת, ורק בני אדם זוכים גם לזהות את התודעה הזו בעצמם (תודעה עצמית). 
@@ -133,5 +123,16 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 
 האל פועל לפי עיקרון הטעם המספיק - אם הוא ברא את העולם הזה, הרי שבחר מסיבה מסוימת[^15]. הצידוק של שפינוזה הוא צידוק *מוסרי* - האל *רוצה* את העולם הזה, ולא גוזר אותו מכלל לוגית. הוא רוצה *דווקא בזה*, משום שהוא הכי *טוב* - הוא זה שיש בו *כמה שיותר שלמויות*. כך מסביר לייבניץ את הרצון בשיטתו הדטרמיניסטית לכאורה - ההסבר הוא *הרצייה* של *הטוב ביותר* - משום שזוהי הדרך לשלמות מירבית. זהו לא הכרח לוגי, אלא הכרח מוסרי. 
 
+[^1]: זהו עיקרון חזק בפילוסופיה אנליטית, שקובע כי האמת היא המצב שבו מצב העניינים בעולם תואם את ההבנה שלנו. לכל מאורע, יש הסבר ממצה - גם אם אנחנו לא מבינים אותו.
+[^2]: קרי - ביסוס הטענות של על ידי נימוקים.
+[^3]: קרי - מאמין שיש במציאות רק רוח, בניגוד למטריאליזם - התפיסה שהמציאות רק חומר. *שחבל שלומדים אותו עכשיו, משום שהוא טוב יותר מבארקלי*, אומר דן.
+[^4]: יש המזהים אלמנטים אידיאליסטים אצל דקארט (במיוחד בטיעון השד המתעתע) ואצל שפינוזה. זהו גם המקור של טיעון *המוח בצנצנת* של הפילוסופיה האנליטית - *מה גם שהמוח הוא חומר, והצנצנת זה חומר, אז מוטב לדבוק בפילוסופיה טובה - מהסוג הלא-אנליטי*, אומר דן.
+[^5]: גם אם אנחנו מגיעים ליחידה חומרית בסיסית, לייבניץ מאמין שגם אותה נוכל לחלק, בסופו של דבר.
+[^6]: *לכן ההודים עושים כביסה בגאנגס, והגרמנים בנו את מכונת הכביסה - סיימנס*, אומר דן.
+[^7]: תשוקה, Apetite. לייבניץ משתמש במונח *connatus*, כמו שפינוזה, [שמבין אותו ככוח פעולה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#כוח-פעולה).
+[^8]: פרצפציה - perception.
+[^9]: *אני לא דוקר את השכנה שזורקת מגבונים באסלה*, אומר דן, *אני לא **אשכרה** דוקר אותה, אבל אלוהים דאג - היא **תידקר***.
+[^10]: כמו יצורים חיים - *חלק הם לטאה, חלק הם איציק זהר*, אומר דן.
+[^13]: זאת לעומת ה*טבע טובע וטבע טבוע* של שפינוזה.
 [^14]: *ואם היינו בוראים עולם בדיוק כמו זה, רק בלי החתולה שמשתינה לי במטבח - האם זה לא היה עולם **יותר טוב**? ***לא****, אומר דן, **לא יותר טוב!**.
 [^15]: לצרכינו בשלב זה, *טעם* ו*סיבה* הם מושגים רודפים.