vault backup: 2024-11-25 15:36:03

פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה.md

@@ -213,7 +213,7 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 אך למה הן כולן טעו? המוצא, אומר קאנט, הוא קבלת הפילוסופיה הביקורתית, והגבלת הידיעה לתחום הניסיון בלבד.
 
 
-### מהי אנטימוניה?
+### מהי אנטינומיה?
 
 > האנטיתטיקה הטרנסצנדנטאלית[^12] היא חקירה על האנטינומיה של התבונה הטהורה, סיבותיה, והתוצאה הנובעת ממנה. כשאנו משתמשים בתבונתנו לא רק כדי ליישם את עקרונות השכל[^13] למושאי הניסיון, אלא מעזים להרחיבם מעבר לגבולות הניסיון, צומחים מכאן משפטי תורה **תבונית-כביכול**,  שאינם רשאים לאישור מצד הניסיון ולא לחשוש שיופרכו על ידיו. כל משפט מאלה לא רק חף מסתירה בפני עצמו, אלא גם מוצא את התנאים להכרחיותו בטבע התבונה. דא עקא, שגם להיגד הנגדי יש באותה מידה יסודות תקפים והכרחיים.
 > 
@@ -222,10 +222,60 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 
 שאלות כמו החופש, קיום האל, וקיום העולם לא יעזבו אותנו לעולם - אבל, קאנט אומר, לא נוכל להשיב עליהן, והעיסוק בהן יגרור אותנו לטעויות **משום שהן חורגות מגבולות הניסיון**. הדבקות בפילוסופיה הביקורתית יאפשרו לנו להפוך שאלות כאלה ללא-מזיקות, אך לא *באמת* לפתור אותן. 
 
+כמו ש[ויטגנשטיין עומד על כך שהשפה לא קשורה באמת ל*מציאות*](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין), ככה קאנט אומר שהשאלות האלו, שמעסיקות כל תבונה, לא באמת ברות-תשובה. זוהי טענה *מטא-פילוסופית*.
 
 
+**אנטינומיה** אינה סתם סתירה בין שתי טענות. קאנט מציין שלושה תנאים שיש לעמוד עליהם:
+
+1. אנטינומיה היא סתירה בין טענות המשיבות על שאלות המעסיקות כל תבונה אנוישת. כלומר, האנטינומיות הן שער לפילוסופיה; כל אחד מאיתנו ניצב בו. 
+2. לטענות הסותרות נימוקים תומכים, אשר מקורם התבונה עצמה. כלומר, הבונה אינה רק מקור השאלות המעסיקות את המטאפיזיקה, היא גם מקור הנימוקים לעמדות מטפיזיות. כל אחד מאתנו אינו יכול להימנע מלהסתבך בסתירות הללו ובנימוקיהן.
+3. מקור הבעיות המרכיבות אנטינומיות היא שימוש בעקרון טבעי ומוצדק מעבר לגבולות הניסיון.
+
+כמה אנטינומיות לדוגמה:
+
+1.  האם העולם סופי או אינסופי בחלל ובזמן?
+2. האם ישנו יש פשוט או שהחומר מתחלק עד אינסוף?
+3. האם יש ראשית סיבתית?
+4. האם יש או אין יש הכרחי?
 
 
+התזות של האנטינומיות מספקות את הצורך של התבונה למקום מנוחה ברשימה שלמה של תנאים, וכך מספקות את שאיפותיה לבלתי-מותנה. האנטי-תזות טוענות כי מחשבה על הועלם כחלל-זמני, והימנעות מחריגה מגבולות הניסיון, מחייבת לדחות את התזות.
+
+ברור מדוע התזות כרוכות בחריגה מגבולות הניסיון. אך חשוב להבין שגם האנטי-תזות חורגת מגבולות הניסיון - *יש אלוהים* זו טענה מעבר לגבול הניסיון, אבל גם *אין אלוהים* היא כזו.
+
+> B435-437
+
+
+קאנט מתחיל בשכל וב*מושגיו הטהורים*, או *הקטגוריות*. כשאני הוגה למשל באנטינומיה של *האם יש ראשית סיבתית*, אחשוב על המושג הטהור, האפריורי של *סיבה*. הבנת ה*סיבה* מגיעה עם ההבנה של *סיבתיות* - אם לא קרה X אז Y לא היה מתקיים. ההבנה הזו *כרוכה* במצב הסיבה - התבונה לא חושפת כלום, היא רק משחררת את המושג הזה, שממילא היה שם, על כל השלכותיו. מתוך המושג המלא תעלה השאלה - ועד כאן, זה תהליך טבעי ולגיטימי של התבונה.**אבל ברגע שאצא מגבולות הניסיון כדי להשיב על השאלה**, אקלע לבוץ המטאפיזי שקאנט מקונן עליו.
+
+
+> B525
+
+> B444; B450
+
+
+> B446
+
+
+#### האנטינומיה השלישית
+
+אנחנו נבחן רק את האנטינומיה הזו; כל הארבע חשובות, אך זו במיוחד. 
+
+!!! warning "תזה"
+	הסיבתיות לפי חוקי טבע אינה הסיבתיות היחידה שממנה ניתן לגזור את כלל התופעות בעולם. לשם הסברן להניח גם סיבתיות אחרת, מתוך חירות.
+
+
+!!! success "הוכחה"
+	> נניח שאין סיבתיות אחרת מלבד זו שלפי חוקי הטבע. אם כך, כל מה **שמתרחש** מניח מצב קודם, שאחריו, באופן לא-נמנע, הוא עוקב בהתאם לכלל. אבל גם המצב הקודם עצמו חייב להיות משהו שהתרחש (שנתהווה בזמן, שלפניו הוא לא היה); כי אילו היה בכל זמן, לא היתה תוצאתו מתהווה אלא היתה קיימת תמיד. אם כך, הסיבתיות של הסיבה שבאמצעותה מתרחש משהו היא עצמה משהו **שמתרחש**, וזה, על פי חוקי הטבע, שוב מניח מצב קודם עם הסיבתיות שלו, ומצב זה מניח מצב מוקדם יותר, וכן הלאה. לכן, אם הכול מתרחש על פי חוקי הטבע לבדם, הרי בכל זמן, יש רק התחלה-משנית ולעולם לא התחלה ראשונה, ולכן לא קיימת שלמות של הסדרה מצד הסיבות השתלשלות זו מזו. אולם טבעו של חוק הטבע הוא דווקא בכך, ששום דבר אינו מתרחש בלי סיבה מספקת וקבועה אפריורי. לפיכך, המשפט האומר שכל סיבתיות אפשרית רק על פי חוקי סותר את עצמו \[כשהוא נלקח] בכלליותו הלא-מוגבלת, ולכן אי-אפשר לקבל סיבתיות זו כסיבתיות היחידה.
+	> > B472
+
+	> אם כך, עלינו להניח סיבתיות שדבר-מה מתרחש באמצעותה, בלי שסיבתו נקבעה על פי חוקים הכרחיים על ידי סיבה שקודמת לה; במילים אחרות, עלינו להניח **ספונטניות מוחלטת** של הסיבות, שבה סידרה של תופעות, המתקדמת על פי חוקי טבע, מתחילה **מעצמה**. ובזאת מניחים חירות טרנסצנדנטאלית, שבלעדיה, גם במהלך הטבע עצמו, הסדרה העוקבת של התופעות אינה מגיעה לידי שלמות מצד הסיבות.
+	> > B474
+	 
+		
+	חוק טבע הוא שלכל דבר שקורה יש סיבה. אבל אם *לכל דבר שקורה* יש סיבה, אף פעם לא נגיע לסיבה *שלמה* (למה ג'ינג'ינסטותאלס החתול הג'ינג'י מבית הסטודנט מציק לי? כי הוא אוהב ליטופים; למה הוא אוהב ליטופים? כי הוא חתול דביל? למה הוא חתול דביל? כי הוא נולד כחתול דביל... וככה הלאה) כי תמיד תהיה סיבה *קודמת*. 
+	
+	אם לכל דבר שקורה תהיה סיבה, אז לא נגיע לעולם לסיבה מספקת ואז לשום דבר שקורה לא תהיה סיבה - וזו סתירה!