vault backup: 2025-03-24 19:05:10

This commit is contained in:
2025-03-24 19:05:11 +02:00
parent d58022a565
commit 7bd85e6ac3
5 changed files with 116 additions and 20 deletions

View File

@@ -31,6 +31,7 @@ tags:
מתי אפשר לומר ש*אני* הוא הסיבה לפעולות שלי? האם יש בכלל דבר כזה?
**מטאפיזיקה**[^2] היא אולי הענף הישן ביותר בפילוסופיה - זה ששואל *איך העולם בנוי*, מהם סדרי העולם. כל המדעים צמחו מסיבה זו מתוך המטאפיזיקה, ועדיין יש ביניהם נקודות דמיון רבות. מאפיין משותף הוא ההתקדמות - אנו נתקלים בבעיה, וככל שנכנס מידע חדש אנחנו משנים ומשכללים את העמדה.
## מטאפיזיקה לעומת מדע

View File

@@ -0,0 +1,71 @@
---
title: נושאים מתקדמים במטאפיזיקה
tags:
- שנה_ג
- סמסטר_ב
- פילוסופיה
- מטאפיזיקה
---
!!! info "חומר הקורס"
[סיכום](./pdf)
אולי חשבתם, בתמימותם, שסקרנו את מה שיש ואין ב[אונטולוגיה](../אונטולוגיה). אבל באונטולוגיות שלנו חסרות כמה ישים מוזרים - *זמן*, *מרחב*, ו*אפשרות* ו*הכרח* - [מודאליות](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית) (אופנות).
ניקח את מצב העניינים האהוב עלינו - *קרמיט הוא ירוק*. אנחנו יודעים ממה הוא בנוי. אנחנו יודעים מה מאפשר אותו. אנחנו צריכים שתהיה תכונה כזו, *ירוק*, ודבר כזה, *קרמיט*, ואז יש יצור כזה, *קרמיט ירוק*.
ומה לגבי ***בהכרח** קרמיט הוא ירוק*? אני יודע להגיד ש*קרמיט הוא ירוק* אמיתי לפי מצב עניינים כזה או אחר. מתי מותר לי להגיד ***בהכרח** קרמיט הוא ירוק?* איזה סוג של חתיכת "יש" בעולם צריכה להיות קיימת כדי שנוכל להגיד *בהכרח*? מהי המציאות שמאפשרת משפט כזה?
ומה לגבי ***אפשרי** שקרמיט הוא ירוק*"? גם אם קרמיט כלל *אינו* ירוק - הוא הונדס גנטית להיות לבקן - הוא עדיין נכון; זו בכלל לא חתיכה של המציאות. מה עוד זה יכול להיות?
בלי לחפור עמוק יותר, נפסול משפטים כאלה על הסף. אבל הם מן הסתם שם. איך נאפשר את היצורים ההזויים האלה באונטולוגיות שלנו?
![possible](./possible.jpg)
<small>מה קורה כאן? אפשרי? הכרחי?</small>
**אפשרות** ו**הכרח** הם אופנויות של מצבי עניינים. **תכונות**, [שסקרנו קודם](../אונטולוגיה), הן אופנויות של **ישים**.
אפשרות והכרח הם שקולים:
$$
It\ is\ possible\ that\ P \equiv it\ is\ not\ necessary\ that\ not\ P
$$
$$
It\ is\ possible\ that\ P \equiv it\ is\ not\ necessary\ that\ not\ P
$$
מאחורי *אפשרות* ו*הכרח* התמימים מסתתרים אינספור מובנים, גם בשפה. אורי אומר ש*אינו יכול* להגיע לישיבת הפקולטה (הוא צריך לאסוף את אשתו מהעבודה). *לא יכול* (קרי, לא אפשרי) משמעו כאן *לא נוח*. מנגד, *אתה יכול לעזוב את החדר* (הדלת פתוחה) זה כבר מובן *אחר* של אפשרות.
ב[אתיקה](/פילוסופיה/אתיקה), *אפשרות* ו*הכרח* נהפכים ל*מותר* ו*אסור* - אפשרי או לא אפשרי בכפוף לכללי האתיקה. *לא אפשרי* שקול ל*הכרחי שלא* לפי כללי האתיקה. באפיסטמולוגיה, *אפשרות* ו*הכרח* הם בהקשר ידיעתי - *בהכרח* לא לקחתי מטריה (אני רטוב מהגשם) - משמע, בהינתן גוף הידע שלי, לא לקחתי מטריה; אין כאן הכרח מטאפיזי. *ייתכן שהחתולה שלי ברחה מהבית* - אני לא אומר לכם משהו מטאפיזי משעמם, *יש אפשרות כזו בעולם*, אלא - *בהינתן כל מה שאני יודע, **יש מצב טוב** שהיא ברחה מהבית*.
בלוגיקה, *אפשרי* הוא *קיים מודל כזה במערכת הלוגית שלי*. במדע, *אפשרי* הוא במובן ה*נומינלי* - ייתכן לפי חוקי הטבע שאנחנו מכירים.
**במטאפיזיקה**, *אפשרי* ו*הכרחי* עוסקים במצבי עניינים. זהו המובן הכללי ביותר; אלו מושגים **אלטיים**, מלשון αλήθέια - אמת[^1].
משפטים מודאליים - כלומר, העוסקים באפשרות והכרח - מגיעים בשני טעמים נפלאים:
- *De re*[^2]
- *De dictio*[^3]
מה? נדגים:
1. "בהכרח, כוכבי הלכת זוגי"
2. "בהכרח, מספר כוכבי הלכת הוא, בהכרח, זוגי"
היזהרו מלחשוב שהמשפטים האלו נרדפים. נצרין:
$$
P\ =\ Number\ of\ Planets
1.\ \Box P
$$
[^1]: [יוונית](/כלליים/יוונית) (אני מתלהב).