docs: update פילוסופיה/יוונית/מטאפיזיקה

פילוסופיה/יוונית/מטאפיזיקה.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: אריסטו - מטאפיזיקה
 description: 
 published: true
-date: 2023-05-09T07:37:55.026Z
+date: 2023-05-09T08:24:10.181Z
 tags: שנה א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, סמסטר ב, אריסטו, מטאפיזיקה
 editor: markdown
 dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
@@ -130,10 +130,64 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
 
 הפילוסוף מתחיל בהבדל המטופש לכאורה בין סוקראטס לסוקראטס יושב. עצם הניסיון לעמוד על המקום שבו עובר הגבול בין היותו של דבר מסוים עצם, הבדל שניכר אפילו בשפה שלנו, היא תחילתו של המסע הפילוסופי לפי אריסטו - במובן מסוים, זוהי החקירה אפילו אל תוך האלוהות ממש.
 
+לפילוסוף שייך גם לעיין בראשיות של הכל (Arche Sillogismus) - כפי שמתאר ב'חוק הסתירה':
 
+> It is not possible for the same thing at the same time to belong and not to belong to the same thing in the same respect
+^1005b^ ^20^
+
+זהו כלל שחל על ההוויה ממש, ומשם הוא נגזר לתוך הלוגיקה האריסטוטלית. להיות פירושו תמיד להיות משהו אחד מסוים - אחרת לא ייתכן שיח בר הבנה לא עם אחרים, ולא עם עצמנו.
+
+> מכביר אריסטו ואומר כי אם אין חוק סתירה - אין להיות![^23]
+{.danger}
+
+כדי להיות שונה מדברים אחרים, משהו חייב להיות קודם כל זהה לעצמו.
+
+בהיעדר חוק הסתירה, כל דבר שנוכל להגיד על כל דבר אחר הוא חולף, והכל יתדרדר לבליל אחד בלתי מובחן.
+
+מכאן נובע חוק הלוגיקה המפורסם מימי הביניים - עיקרון הפיצוץ:
+
+> Ex contradict sequitur quodlibet
+> מסתירה נובע כל דבר
+
+
+בעוד שלא ניתן להוכיח חוק זה ישירות, אריסטו אינו מאמין שיש אדם שבכוחו לטעון כנגדו ברצינות - מרגע שמשתמשים של מילים, מנסים לתת לוגוס, כבר נופלים ברשת של חוק הסתירה - הרי אתה מבחין בין דבר למשנהו. אפילו אם תבחר לא לדבר בכלל, תהיה כמעין צמח - לא תיתן טיעונים - ועם צמח בוודאי לא ראוי להתווכח.
+
+אריסטו מציב את חוק הסתירה בבסיסה של המטאפיזיקה שלו - חוק יסוד של המציאות שלא ניתן להתכחש לו.
+זהו לא חוק לוגי שאפשר לשחק איתו, או לעשות איתו משהו; זהו אינו מברג או פטיש לפתור בעיות מסוימות; זהו בסיס של המציאות.
+
+בספר זיתא, אריסטו מציב בלב שאלת 'מה זה להיות' את השאלה 'מה הוא עצם'? ^1028b^ 
+להיות עצם מציין שתי משמעויות: ה'מה זה להיות' של משהו - דוגמת היותו אדם, וה'מה זה להיות אדם' שהופך כל אחד מאיתנו לאדם נפרד. 
+
+אריסטו מציב את העצם כקודם לכל הקטגוריות האחרות: logos, chronos, gnosis (הסבר, זמן, הכרה). קיר לבן מחייב היותו של קיר; הכרה בלובן של הכיר מחייבת היותו של קיר; שינוי בזמן בלובן של הקיר מחייב היותו של קיר.
+
+ובכן - מה יכול להיות בכלל עצם? לשם צולל ספר זיתא - *הר האוורסט* של המטאפיזיקה המערבית. 
+אותו הדבר שהוא עצם חייב להכיל עצמיות מסוימת, כזו שנוכל לזהות - דוגמת גופים (לרבות הכוכבים). אבל האם רק גופים שכאלו יכולים להיות עצם? לא בהכרח; אפלטון, למשל, סבר שמספרים, וצורות (אידאות) הן עצמים. תפקידנו לקחת את כל המובנים היומיומיים האלו שבהם אנו מציינים עצמים, ולנסות להבין מי מהם באמת ובתמים עצם.
+
+העצם נדמה כארבע אופנים:
+- קיום מהות (The "what something keeps on being in order to be at all")[^24]
+- הכולל (The universal)[^25]
+- הסוג (The general class)[^26]
+- המצע - זה שמונח מתחת (That which underslies)[^27]
+ 
+
+נדמה שאריסטו סבור שזה המצע:
+
+> Remanens capax mutationem
+> זה אשר יכול להשתנות אבל להישאר עצמו
+
+אבל ישנם גם מתמודדים טובים להיות אותו המצע: החומר, התרכובת, או הצורה.
+
+למשל, פסל ארד של 'דוד': אנו יכולים להתיך את הארד, לעצב אותו מחדש, ולהפוך אותו שוב לפסל 'דוד'. מה הוא העצם כאן - הארד? הצורה של דוד? או הצורה של דוד בארד?
+
+נדמה שאריסטו בוחר ב'צורה' - אך לא במובנה האפלטוני.
 
 
 [^19]: *episteme*
 [^20]: *theorei*
 [^21]: *categoreo* - לייחס לדבר מה תכונה מסוימת. מכאן גם המשמעות המשפטית (להאשים מישהו - לייחס לו תכונה כזו או אחרת)
-[^22]: מכאן התרגום העברי ל*עצם*
+[^22]: מכאן התרגום העברי ל*עצם*
+[^23]: חשוב לשים לב שאריסטו לא מוכיח את החוק הזה דדוקטיבית - משום שעל כלל זה נסמכת כל הלוגיקה בכלל. במקום, אריסטו הולך על דרך השלילה (*Reducto ad absurdum*)
+[^24]: *To ti en einai* 
+[^25]:  *To katholou* - מכאן מגיעה המילה 'קתולי' - הכנסייה המתיימרת להיות לכל המין האנושי
+[^26]: *To Genos*
+[^27]: *To hypokeimenon*