docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח

פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: הפנמנולוגיה של הרוח
 description: 
 published: true
-date: 2024-07-02T15:08:18.662Z
+date: 2024-07-02T15:33:18.066Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -713,11 +713,29 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 > איני יכול להכיר בשום אמת על אודות עצמי, אלא רק באמצעות הזולת. בני אדם אחרים חיוניים לקיומי ולכל הכרה שאני יכול להשיג על אודות עצמי. \[...] אנו נמצאים אפוא בעולם שאפשר לכנותו: בין סובייקטיבי. ובעולם כזה האדם מחליט מי הוא ומי הם האחרים.
 > *סרטר, האקסטנציאליזם הוא הומניזם, 35*
 
-אליעזר הוא מורה. אבל, להיות מורה מדמיין יחס מסוים - אם הוא לא מלמד אף אחד, הוא בוודאי לא מורה. יהיה זה אבסורד לומר שאליעזר הוא מורה בלי יחס מסוים מכל אחד אחר - חייב להיות משהו באליעזר, ומשהו באחרים.
+אליעזר הוא מורה. אבל, להיות מורה מדמיין יחס מסוים - אם הוא לא מלמד אף אחד, הוא בוודאי לא מורה. יהיה זה אבסורד לומר שאליעזר הוא מורה בלי יחס מסוים מכל אחד אחר - חייב להיות משהו באליעזר, ומשהו באחרים. להיות מורה, מנצח, כנר בתזמורת, דורש הכרה מסוימת של אחרים[^21]. העמדה שתופס סרטר היא נדמית באותו הקו של הגל[^22], אבל חזקה יותר. 
+
+> חשבו על אמן גאון: הוא חי כגאון, מת כגאון. האם, אם לא הכירו בו, הוא באמת גאון? לכאורה, אפשר לחשוב על גאונים כאלה - שמתו וחיו כגאונים, בלי הכרה. אבל כל חייו השאלה תנקר - *האם אני באמת גאון?*
+{.is-info}
+
+ופתאום נגלה שהמשפט האחרון של סארטר *סותר* את תחילתו. אם **אני מחליט** מי האחרים - איך האחרים מגדירים אותי? כל אחד קובע את ה*אחרים המשמעותיים* שלו, שאנו משתוקקים לאישור מהם, להסכמה מהם - אבל מי הם אותם *אחרים* תלוי בי - וככה סארטר *מתחיל בפרה וגומר בחמור*.
+
+> הרודפים אחר הכבוד עושים כן למען יהי בטוחים שאמנם טובים הם; שהרי הם מבקשים כבוד מידי הנבונים, ובקרב אנשים שמכירים אותם, ובשל סגולתם הטובה.
+> *[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה), ספר א', עמ' 19*
+
+אינטואיטיבית, רדיפת הכבוד נתפסת כדבר רע. אולם, כאן אומר אריסטו, חיפוש האישור מפי אחרים, אבל לא סתם אחרים - הנבונים, הטובים והחכמים - הוא דבר טוב, מעיין נייר-לקמוס עצמי כזה. הכבוד משתמע פה כאותה *תאווה* של הגל, חיפוש האמת ורדיפת הכבוד לא כמצבים מסוימים אלא כדחף מהותי ובסיסי, אך לא אבסולוטי: אני מחפש כבוד מהאנשים הנכונים - כבוד מהלא-נכונים הוא בזוי.  
+
+
+> המושג של אחדותה זו של התודעה העצמית בהכפלתה - מושגה של האין-סופיות המגשמת בתודעה עצמית - הינו משזר רב-צדדי ורב-פנים. מצד אחד, יש להקפיד על הפרדתם של המומנטים, ואילו מן הצד האחר - יש להשקיף עליהם בהבדל האמור כעל בלתי-נבדלים: יש לתפוס ולהכיר אותם כל פעם במשמעותם ההפוכה. כפל המשמעות של אותם נבדלים מקורו במהותה של התודעה העצמית שהיא אין-סופית, או היא באופן בלתי-אמצעי היפך של הקביעתיות בה היא מושמת
+> *179*
+
+זה חתיכת משפט. 
+
+המחשבה המושגית, ש*באה בדברים עם הדברים*, היא אינסופית לפי הגל: אין לה נקודת עצירה. היא לא תלושה, ומגיעים איתה למקומות כאלו ואחרים, אך אין נקודת סיום מוחלטת. כך מתאר הגל את המושג, בסיום הפרק השלישי - פועל בכל וחי בכל. המודעות העצמית - לא רק קיום, אלא פרשנות, ושיח עם עצמו ועם אחר, שבתורו מפרש אותו גם כן - מתיקה את כל כובד המשקל על השיחה הזו, שהיא אינסופית. אני איש מציק; מה זה? מה זה אומר? יש אינסוף השקפות על זה; תמיד אפשר לברר את זה, להרחיב את זה, לערער על זה. היחסים הבינאישיים האלו בין מודעויות משחק על האינסופיות הזו, כמו גם הדיאלקטיקה: המודעות היא משהו מסוים, אך יש בו מתחים, מומנטים, וחלקים נבדלים - יש אותי, ויש אותי שמשקיף עליי, ואני כההוא וככזה, וכל היחסים האלו מאוד גמישים ועשירים. הדיאלקטיקה כאן היא בין האחדות לחירות - בין העצמי האחד לחלקיו השונים. 
 
 [^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
 [^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.
-[^3]: בעיקר לאור ההגות של קאנט, שהופך את ההפרדה הזו - שאינה חדשה - לדבר דיכוטומי ורב משקל בהגות שלו.
+[^3]: בעיקר לאור ההגות של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), שהופך את ההפרדה הזו - שאינה חדשה - לדבר דיכוטומי ורב משקל בהגות שלו.
 [^4]: בעיקר לאור ההגות של [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), ב[אתיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה), שקאנט בונה ומחדד עליו.
 [^5]: בעיקר לאור ההגות של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות).
 [^6]: הגל כתב את האינציקלופדיה כל חייו, עד מותו הפתאומי.
@@ -734,4 +752,6 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 [^17]: הניסוחים של הגל מרמזים לתיאולוגיה הנוצרית, שממנה הוא מושפע בגלוי.
 [^18]: זהו סוג של [פוזיטיביזם](/פילוסופיה/לשון/פוזיטיבים).
 [^19]: מוטיב נפוץ בפילוסופיה של המאה ה19.
-[^20]: הסטואיקנים - דיוגנס, סנקה, אפיקטטוס ומרקוס אאורליוס, סברו שכוחו של אדם הוא בשליטה על מה שנתון לשליטתו - מחשבתו ותפיסתו - וזניחת מה שמחוץ לשליטתו - העולם החיצוני והנסיבות; אמרה מפורסמת של אפיקטטוס (אני חושב) הוא ש*המלך על כיסאו חופשי כאסיר בכלאו* - דיוגנס בחבית שלו חופשי כמו הקיסר הרומי מרקוס אאורליוס. 
+[^20]: הסטואיקנים - דיוגנס, סנקה, אפיקטטוס ומרקוס אאורליוס, סברו שכוחו של אדם הוא בשליטה על מה שנתון לשליטתו - מחשבתו ותפיסתו - וזניחת מה שמחוץ לשליטתו - העולם החיצוני והנסיבות; אמרה מפורסמת של אפיקטטוס (אני חושב) הוא ש*המלך על כיסאו חופשי כאסיר בכלאו* - דיוגנס בחבית שלו חופשי כמו הקיסר הרומי מרקוס אאורליוס.
+[^21]: דוגמאות של אליעזר - לא שלי! 
+[^22]: לא במקרה: סארטר הכיר וקרא הגל.