docs: update פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס

This commit is contained in:
2024-07-02 15:40:24 +03:00
committed by shmick
parent 9ac7181f61
commit ada2d043de

View File

@@ -2,7 +2,7 @@
title: תיאיטיטוס
description:
published: true
date: 2024-06-27T14:21:17.682Z
date: 2024-07-02T12:40:21.886Z
tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס
editor: markdown
dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
@@ -578,10 +578,15 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
זו כבר התקדמות: תיאיטיטוס מכיר בידיעה מעבר לחישה, וכסוג של שיפוט - ההגדרה מקפלת בתוכה ידיעה עצמית מסוימת. הנפש צריכה להיות משהו אחד, מודע לעצמו, כדי שתהיה ידיעה. אנחנו *חווים דעה* (doxa) על פי מה שנראה לנו (dokein). ההגדרה הזו אינטואיטיבית יותר: אנחנו חושבים על משהו בעולם, ואם הוא גם אמיתי - אנחנו יודעים.
אבל מהי ה*אמת* בסברה האמיתית? [תומס אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) מגדיר אותה כ*Adequatio intellectus et rei* - דעה מספיקה ואמיתית, מפגש של השכל והעולם. עד כה, דיברנו על הידיעה כסוג של זיהוי, וגם ההגדרה הזו היא סוג של זיהוי: זיהוי תואם של מצב העולם.
## בחינת ההגדרה השלישית
הפעם, סוקראטס - באופן מוזר - לא ייבחן את ההגדרה עצמה, אלא את ההשלכה שלה: הוא ינסה באמצעותה להסביר מה זה *שיפוט שקר* (187D). רק אם נוכל להסביר באמצעותה איך אפשר *לפספס* משהו, נדע להגיד איך *קולעים* למשהו. ידיעה נדמית כמו *שיפוט אמת מוצדק*[^92]
התקדמנו במובן מסוים, אבל במובן אחר אנחנו תקועים: תיאיטיטוס *עדיין* מבקש הגדרה ודאית, חד משמעית וחותכת.
כדי לבדוק את ההגדרה, סוקראטס יטיח בה כמה דיכוטומיות.
@@ -621,6 +626,56 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
(190) חשיבה, מסביר סוקראטס, היא שיח - הנפש בוחנת דברים מול עצמה, ובשלב מסוים, הוא פוסק - הנפש אומרת, *זה* (doxa). המורכבות הזו - בין השיח לזיהוי - היא הידיעה, אבל לא בדיוק ברור *איך*. סוקראטס ישאיר את זה על השולחן - לא יפרש את זה עד הסוף עם תיאיטיטוס.
(190B) אם טעות היא פשוט טעות בזיהוי, שואל סוקראטס - איך אי פעם טעינו? איך הסתכלנו פעם על א' ופעם על ב' - וטעינו?
ב187, תיאיטיטוס וסוקראטס מסכימים שאפשר או לדעת או לא לדעת. אולם ב191, סוקראטס מבקש לחזור בו מההסכמה הזו - כדי לעמוד על המצב של ה*לא הווה* מושאים נוכחים בנפש ונפקדים במציאות. סוקראטס מנסה לסביר מושאים שנוכחים בזיכרון שלנו, אבל שאיננו יכולים להשיג, בשני משלים - [משל גוש השעווה](#משל-גוש-השעווה) ו[משל שובך היונים](#משל-שובך-היונים)
## משל גוש השעווה
(191D) סוקראטס מתאר בנפש גושי שעווה - אצל חלקנו היא נקייה יותר ובאחרים עכורה יותר, בחלקנו קשה יותר ובחלקנו רכה יותר. גוש גדול הוא עם קיבולת גדולה יותר - יותר זיכרון - ולהיפך. גוש שעווה נקי מקביל לזיכרון מדויק, וגוש שעווה עכור יותר הוא כזה שהרשמים שקלטנו לזיכרון מוטים. גוש שעווה נזיל מדי מרמז על זיכרון חלש - דברים נמסים ממנו הלאה; גוש שעווה קשה מדי מרמז על זיכרון חלש גם כן - קשה לטבוע בו דברים מלכתחילה.
| שעווה | זיכרון |
| רכה | חלש - קשה להיזכר |
| קשה | חלש - קשה לזכור |
| נקייה | אמין |
| מלוכלכת | לא אמין, מוטה |
| גדולה | זיכרון גדול |
| קטנה | זיכרון קטן |
סוקראטס מתאר את הזיכרון כמתנה מהמוזות, שבו בכוחנו לטבוע דברים, וגם *צלמים*[^93] שאנו יצרנו.
המשל מסביר לנו איך אנחנו זוכרים את הרשמים עצמם, אך לא את המקור שלהם - ולא את הקליטה שלהם: רק הייצוגים.
> Stanley Rosen, המורה של אנדי, מתאר את משל השעווה כמקביל ביחס בין [זיכרון והיזכרות במנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות). הזיכרון הוא החותם של האידאה, והעלאת הזיכרון היא העלתו למודעות עכשיו. למעשה, משל השעווה הוא גרסא מחולנת למיתוס ההיזכרות - שם כתוב שהנפש למדה בעבר את כל הצורות, ועתה היא רק נזכרת בהם. אלא שכן אין לנו שום הסבר מניין יש לנפש את הזכרונות האלה.
{.is-info}
סוקראטס מונה *שבעה-עשר* אפשרויות שונות לסברה מוטעית תחת המשל הזה[^94], אבל רק בשלושה מהם סברת שקר היא אפשרית (192)
- משהו ידוע, אבל לא מוחש כרגע, לעומת משהו ידוע וכן מוחש כרגע
אנחנו יודעים מי זה סוקראטס, אבל הוא לא עומד מולנו כרגע; אנחנו יודעים מי זה תיאיטיטוס, והוא כן עומד מולנו כרגע; אנחנו חושבים שתיאיטיטוס הוא סוקראטס.
- משהו ידוע ולא מוחש, לעומת משהו מוחש אבל לא ידוע
אנחנו יודעים מי זה סוקראטס, אבל הוא לא עומד מולנו כרגע; אנחנו רואים עוד איזה בחור, אבל לא יודעים מי הוא; אנחנו אומרים שהוא סוקראטס
- אנחנו יודעים ורואים את שניהם ומחליפים ביניהם
אנחנו רואים את סוקראטס וגם את תיאיטיטוס, אבל אומרים שתיאיטיטוס הוא סוקראטס וסוקראטס הוא תיאיטיטוס
בכל המקרים, נדרשת השוואה באמצעות החושים. בכל שלושת המקרים, הטעות היא בתפר בין הזיהוי לחיתום בזיכרון; סוקראטס **מעולם לא מעלה את האפשרות שהתפיסה החושית מוטעית**. למה לא?
## בעיות במשל השעווה
## למה מושלם בכלל?
## משל שובך היונים
### מה זה מסביר?
### נסיון לתיקון
[^17]: במובן זה, הדיאלוג הוא אנדרטה של אפלטון לתלמיד שלו, שמת לפניו.
[^18]: תיאודורוס מקפיד "להוריד" את תיאיטיטוס כדי שלא ייחשבו שהוא נמשך עליו, ולכן מכתיר אותו *מכוער נעל* כמו סוקראטס. בהתחשב בזה ש[אלקיביאדס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) נמשך לסוקראטס בסופו של דבר, זה די אירוני.
@@ -698,3 +753,4 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
[^90]: *Psuede doxa*
[^91]: ב[מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#מהי-ידיעה) מדברים על זה.
[^92]: אבל, [גטייר הרס לנו גם את זה](https://plato.stanford.edu/entries/knowledge-analysis/#GettProb).
[^93]: *Eidolon* - מקור המילה *Idol*