docs: update פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: תיאיטיטוס
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-27T14:21:17.682Z
+date: 2024-07-02T12:40:21.886Z
 tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
@@ -578,10 +578,15 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 זו כבר התקדמות: תיאיטיטוס מכיר בידיעה מעבר לחישה, וכסוג של שיפוט - ההגדרה מקפלת בתוכה ידיעה עצמית מסוימת. הנפש צריכה להיות משהו אחד, מודע לעצמו, כדי שתהיה ידיעה. אנחנו *חווים דעה* (doxa) על פי מה שנראה לנו (dokein). ההגדרה הזו אינטואיטיבית יותר: אנחנו חושבים על משהו בעולם, ואם הוא גם אמיתי - אנחנו יודעים.
 
+
+אבל מהי ה*אמת* בסברה האמיתית? [תומס אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) מגדיר אותה כ*Adequatio intellectus et rei* - דעה מספיקה ואמיתית, מפגש של השכל והעולם. עד כה, דיברנו על הידיעה כסוג של זיהוי, וגם ההגדרה הזו היא סוג של זיהוי: זיהוי תואם של מצב העולם. 
+
+
 ## בחינת ההגדרה השלישית
 
 הפעם, סוקראטס - באופן מוזר - לא ייבחן את ההגדרה עצמה, אלא את ההשלכה שלה: הוא ינסה באמצעותה להסביר מה זה *שיפוט שקר* (187D). רק אם נוכל להסביר באמצעותה איך אפשר *לפספס* משהו, נדע להגיד איך *קולעים* למשהו. ידיעה נדמית כמו *שיפוט אמת מוצדק*[^92]
 
+
 התקדמנו במובן מסוים, אבל במובן אחר אנחנו תקועים: תיאיטיטוס *עדיין* מבקש הגדרה ודאית, חד משמעית וחותכת. 
 
 כדי לבדוק את ההגדרה, סוקראטס יטיח בה כמה דיכוטומיות.
@@ -621,6 +626,56 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 (190) חשיבה, מסביר סוקראטס, היא שיח - הנפש בוחנת דברים מול עצמה, ובשלב מסוים, הוא פוסק - הנפש אומרת, *זה* (doxa). המורכבות הזו - בין השיח לזיהוי - היא הידיעה, אבל לא בדיוק ברור *איך*. סוקראטס ישאיר את זה על השולחן - לא יפרש את זה עד הסוף עם תיאיטיטוס. 
 
 
+(190B) אם טעות היא פשוט טעות בזיהוי, שואל סוקראטס - איך אי פעם טעינו? איך הסתכלנו פעם על א' ופעם על ב' - וטעינו?
+
+ב187, תיאיטיטוס וסוקראטס מסכימים שאפשר או לדעת או לא לדעת. אולם ב191, סוקראטס מבקש לחזור בו מההסכמה הזו - כדי לעמוד על המצב של ה*לא הווה* מושאים נוכחים בנפש ונפקדים במציאות. סוקראטס מנסה לסביר מושאים שנוכחים בזיכרון שלנו, אבל שאיננו יכולים להשיג, בשני משלים - [משל גוש השעווה](#משל-גוש-השעווה) ו[משל שובך היונים](#משל-שובך-היונים)
+
+## משל גוש השעווה
+
+(191D) סוקראטס מתאר בנפש גושי שעווה - אצל חלקנו היא נקייה יותר ובאחרים עכורה יותר, בחלקנו קשה יותר ובחלקנו רכה יותר. גוש גדול הוא עם קיבולת גדולה יותר - יותר זיכרון - ולהיפך. גוש שעווה נקי מקביל לזיכרון מדויק, וגוש שעווה עכור יותר הוא כזה שהרשמים שקלטנו לזיכרון מוטים. גוש שעווה נזיל מדי מרמז על זיכרון חלש - דברים נמסים ממנו הלאה; גוש שעווה קשה מדי מרמז על זיכרון חלש גם כן - קשה לטבוע בו דברים מלכתחילה.
+
+| שעווה | זיכרון |
+| רכה   | חלש - קשה להיזכר |
+| קשה   | חלש - קשה לזכור |
+| נקייה   | אמין |
+| מלוכלכת | לא אמין, מוטה |
+| גדולה   | זיכרון גדול |
+| קטנה 	| זיכרון קטן |
+
+
+סוקראטס מתאר את הזיכרון כמתנה מהמוזות, שבו בכוחנו לטבוע דברים, וגם *צלמים*[^93] שאנו יצרנו. 
+
+המשל מסביר לנו איך אנחנו זוכרים את הרשמים עצמם, אך לא את המקור שלהם - ולא את הקליטה שלהם: רק הייצוגים.
+
+> Stanley Rosen, המורה של אנדי, מתאר את משל השעווה כמקביל ביחס בין [זיכרון והיזכרות במנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות). הזיכרון הוא החותם של האידאה, והעלאת הזיכרון היא העלתו למודעות עכשיו. למעשה, משל השעווה הוא גרסא מחולנת למיתוס ההיזכרות - שם כתוב שהנפש למדה בעבר את כל הצורות, ועתה היא רק נזכרת בהם. אלא שכן אין לנו שום הסבר מניין יש לנפש את הזכרונות האלה.
+{.is-info}
+
+סוקראטס מונה *שבעה-עשר* אפשרויות שונות לסברה מוטעית תחת המשל הזה[^94], אבל רק בשלושה מהם סברת שקר היא אפשרית (192)
+
+- משהו ידוע, אבל לא מוחש כרגע, לעומת משהו ידוע וכן מוחש כרגע
+
+אנחנו יודעים מי זה סוקראטס, אבל הוא לא עומד מולנו כרגע; אנחנו יודעים מי זה תיאיטיטוס, והוא כן עומד מולנו כרגע; אנחנו חושבים שתיאיטיטוס הוא סוקראטס.
+
+- משהו ידוע ולא מוחש, לעומת משהו מוחש אבל לא ידוע
+
+אנחנו יודעים מי זה סוקראטס, אבל הוא לא עומד מולנו כרגע; אנחנו רואים עוד איזה בחור, אבל לא יודעים מי הוא; אנחנו אומרים שהוא סוקראטס
+
+- אנחנו יודעים ורואים את שניהם ומחליפים ביניהם
+
+אנחנו רואים את סוקראטס וגם את תיאיטיטוס, אבל אומרים שתיאיטיטוס הוא סוקראטס וסוקראטס הוא תיאיטיטוס
+
+
+בכל המקרים, נדרשת השוואה באמצעות החושים. בכל שלושת המקרים, הטעות היא בתפר בין הזיהוי לחיתום בזיכרון; סוקראטס **מעולם לא מעלה את האפשרות שהתפיסה החושית מוטעית**. למה לא?
+
+## בעיות במשל השעווה
+
+## למה מושלם בכלל?
+
+## משל שובך היונים
+
+### מה זה מסביר?
+
+### נסיון לתיקון
 
 [^17]: במובן זה, הדיאלוג הוא אנדרטה של אפלטון לתלמיד שלו, שמת לפניו.
 [^18]: תיאודורוס מקפיד "להוריד" את תיאיטיטוס כדי שלא ייחשבו שהוא נמשך עליו, ולכן מכתיר אותו *מכוער נעל* כמו סוקראטס. בהתחשב בזה ש[אלקיביאדס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) נמשך לסוקראטס בסופו של דבר, זה די אירוני.
@@ -698,3 +753,4 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 [^90]: *Psuede doxa*
 [^91]: ב[מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#מהי-ידיעה) מדברים על זה.
 [^92]: אבל, [גטייר הרס לנו גם את זה](https://plato.stanford.edu/entries/knowledge-analysis/#GettProb).
+[^93]: *Eidolon* - מקור המילה *Idol*