vault backup: 2024-12-02 14:56:46

.obsidian/workspace.json

@@ -13,12 +13,12 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
+                "file": "פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "דיסוציאציה"
+              "title": "טהורה"
             }
           }
         ]
@@ -166,10 +166,10 @@
   },
   "active": "97f544199938cd17",
   "lastOpenFiles": [
+    "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
     "פסיכולוגיה/תודעה/4.pdf",
     "פסיכולוגיה/תודעה/lu13111623m9sp.tmp",
     "פסיכולוגיה/תודעה/index.md",
-    "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
     "().md",
     "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/אבולוציה.md",
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
@@ -181,7 +181,6 @@
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/10-11.mp4",
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/17-11.UA2XtpD1.mp4.part",
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/17-11.mp4",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/24-11.ky78Kqu4.mp4.part",
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/atom.jpg",
     "פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md",
     "פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md",

פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה.md

@@ -277,9 +277,56 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 
 > אם כך, עלינו להניח סיבתיות שדבר-מה מתרחש באמצעותה, בלי שסיבתו נקבעה על פי חוקים הכרחיים על ידי סיבה שקודמת לה; במילים אחרות, עלינו להניח **ספונטניות מוחלטת** של הסיבות, שבה סידרה של תופעות, המתקדמת על פי חוקי טבע, מתחילה **מעצמה**. ובזאת מניחים חירות טרנסצנדנטאלית, שבלעדיה, גם במהלך הטבע עצמו, הסדרה העוקבת של התופעות אינה מגיעה לידי שלמות מצד הסיבות.
 > 
- > > B474
+ > > B474, B476
+ 
+ 
+החירות הזו  - חירות **טרנסנדנטלית** היא הבסיס למוסר הקנטיאני. חשבו למשל על מקור העולם.
+
+> את הכרחיותה של התחלה זו, ההתחלה הראשונה של סידרת תופעות מתוך חירות, הלעינו לאמיתו של דבר רק במידה שהיא דרושה כדי שנשיג במחשבתנו את האפשרות של מקור לעולם;
+> 
+> > B476
+
+חירות מוסרית היא **מקרה מיוחד** של חירות טרנסנדנטלית.  כפי שחירות מיוחסת למקור העולם, החירות המוסרית יכולה להיות מיוחסת למבצע הפעולה (imputability).
+
+> האידאה הטרנצנדנטלית של החירות \[...] מציינת רק את הספונטניות המוחלטת של הפעולה, בתור היסוד האמיתי של היכולת לייחס את הפעולה למי שעשה אותה
+> 
+> > B476
 
 
+> כי את כל המצבים שלאחריה \[כבר] ניתן להסביר כתוצאות של חוקי טבע בלבד. אך כיוון שבזה כבר הוכחנו את \[עצם] הכושר להתחיל סידרה-בזמן באופן ספונטני בהחלט (אף שאיננו מבינים אותו), אנו רשאים עכשיו להניח שסדרות שונות, המתחילות מעצמן מבחינה סיבתית, ייתכנו גם *בתוך* מהלכו של העולם, ובזאת לייחס לעצמים שלהן את הכושר לפעול מתוך חירות.
+> 
+> > B476-8
+
+
+נניח ואני יושב על כיסא ולפתע קם ממנו. קאנט דורש, בתמצית, *שני* סוגים של הסברים להסביר את זה: הסבר מטאפיזי טבעי (כוח זז בצורה כזו וכזו בסיבתיות כזו וכזו), והסבר *מוסרי* (קמתי כדי לעזור לאחר, מתוך החובה...). בתוך החירות הכללית ישנה החירות המוסרית, ואלו מספקות שתי נקודות מבט מקבילות ובלתי נפרדות על העולם. 
+
+באופן מסוים, כשאתה מפעיל את המוסריות שלך - מייצר שרשרת סיבתית מקומית, כמו *ה-* שרשרת הסיבתית שבראה את העולם, אתה בעצם הכי קרוב לבורא - אתה מפעיל משהו נשגב.
+
+זכרו, קאנט טוען כי האדם מאז ומתמיד הסתבך באנטינומיות - 
+
+> הצורך שיש לתבונה לבקש התחלה ראשונה מתוך חירות עבור סידרת הסיבות הטבעיות, זוכה לאישור מזדקר-לעין בעובדה, שכל הפילוסופים בעת העתיקה (למעט האפיקוראים) ראו חובה לעצמם להסביר את התנועה בעולם על ידיד שהניחו [**מניע ראשון**](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים), כלומר סיבה פועלת מתוך חירו, שהתחילה את סדרת המצבים הזו לראשונה ומתוך-עצמה. הם לא קיבלו על עצמם להסביר את ההתחלה הראשונה על יסוד הטבע לבדו
+> 
+> > B478
+
+
+כדי לבסס זאת, קאנט מציע (וסותר) את ה**אנטיתזה** - בגדול, הנחתי את התזה, הסתבכתי בסתירה, הוכחתי את האנטיתזה.
+
+!!! warning "תזהאנטי"
+	אין שום חירות, אלא הכל מתרחש בעולם אף ורק על פי חוקים של הטבע.
+
+!!! success "הוכחה"
+	> יש חירות במובן הטרנצנדנטאלי, כמין מיוחד של סיבתיות שאירועי העולם היו יכולים להתהוות לפיה; דהיינו, ישנו כשור להתחיל באופן מוחלט איזה מצב, ולכן גם סדרת תוצאות שיוצאות מאותו מצב. ואז, לא זו בלבד שהסידרה תתחיל באורח מוחלט באמצעות ספונטניות זו, אלא הספונטניות עצה -  היקבעותה להתחיל את הסדרה, כלמור הסיבתיות שלה - גם היא תתחיל באופן מוחלט, כך שלא יקדם לה שום דבר שקובע את הפועלה להתרחש על פי חוקים קבועים-ומתמידים. ברם, כל התחלה שלפעולה מניחה מצב של הסיבה שבו היא עדיין לא פועלת, והתחלה דינמית ראשונה של פעולה מניחה מצב, שאינו עומד בשום הקשר סיבתי עם הסיבה של קודמו, כלומר אינו נובע ממנה בשום אופן. אם כך, החירות הטרנסצנדנטאלית עומדת בסתירה לחוק הסיבתיות, ומניחה קישור כזה של מצבים עוקבים סיבות פועלות, שלפיו לא תיתכן שום אחדות של הניסיון, וגם אין למצוא אותו בשום ניסיון; ולפיכך אינה אלא יצור-מחשבה ריק.
+	>
+	> אין לנו אפוא אלא **הטבע**, ובו בלבד עלינו לבקש את הסדר וההקשר של אירועי העולם. \[...] יוצא שטבע וחירות טרסנצנדנטאלית נבדלים זה מזו כמו שנבדלים חוקיות והיעדרה. אמנם החוקיות מעמיסה על השכל את הקושי הכרוך בצורך לחפש את מוצא האירועים תמיד גבוה יותר בסידרת הסיבות, מאחר שסיבתם היא תמיד מותנה. אך כפיצוי היא מבטיחה לשכל אחדות חוקית מקיפה-ונמשכת של הניסיון. לעומתה, תעתוע החירות מציע אמנם לשכל החוקר נקודת-מנוח בתוך שלשלת הסיבות, בכך שהוא מוביל אותו אל סיבתיות לא-מותנה שמתחילה לפעול מעצמה; אך זו, בהיותה עיוורת, מנתקת את החוט-המנחה של הכללים, שרק לפיו ייתכן ניסיון לכיד, מקיף ומתמשך
+	
+	> B473, 475
+
+
+קאנט מניח את עיקרון הסיבתיות כעיקרון שהוא תנאי לאחדות הניסיון (B473,475). אנחנו תופסים את הטבע בצורה מסוימת - כמונע על ידי חוק הסיבתיות, וכדבר בלעדי (אין דבר *מעבר* לטבע). אלא חירות טרנסצנדנטלית עומדת *בניגוד* לתפיסה הזו, אבל היא הכרחית למוסר הקנטיאני, מה גם שטענה זו שחורגת מגבולות הניסיון (אין דבר מעבר לטבע? מאיפה צריך להסתכל כדי לדעת את זה?).  
+
+> יתר על כן (...) חסר קשרים
+> 
+> > B479
 
 
 

פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md

@@ -1,13 +1,41 @@
-!!! info [מצגת](./4.pdf)
+!!! info "[מצגת](./4.pdf)"
 
 
-!!! info "**דיסוציאציה** היא **היעדר אינטגרציה בין תהליכים נפשיים**, כמו מודעות, זיכרון, זהות או תפיסה"
+!!! info "הגדרה"
+	**דיסוציאציה** היא **היעדר אינטגרציה בין תהליכים נפשיים**, כמו מודעות, זיכרון זהות או תפיסה
 
-דיסוציאציה מתבטאת לעיתים ב[אמנזיה רטרוגדית](/פסיכולוגיה/תודעה#Retrograde-amnesia) פסיכוגנית[^1], באובדן זהות או מעבר בין כמה זהויות, בדה-פרסונליזציה (הזרה של העצמי) ודה-ריאליזציה (הזרה של העולם),  שבהם חוויות ותפיסות של העצמי ו\או העולם נחווים כלא-אמיתיים או שונים באופן משמעותי. 
+
+
+דיסוציאציה מתבטאת לעיתים באמנזיה רטרוגדית פסיכוגנית[^1], באובדן זהות או מעבר בין כמה זהויות, בדה-פרסונליזציה (הזרה של העצמי) ודה-ריאליזציה (הזרה של העולם),  שבהם חוויות ותפיסות של העצמי ו\או העולם נחווים כלא-אמיתיים או שונים באופן משמעותי. 
 
 דיסוציאציה קשה להגדיר במדויק, והיא מגיעה אפילו לרמה החושית. 
 
-חוויות דיסוציאטיוביות הן רצף מסוים - מידה מסוימת של דיסציאציה היא נפוצה ונורמלית. כשהיא מג
+חוויות דיסוציאטיוביות הן על רצף - מידה מסוימת של דיסציאציה היא נפוצה ונורמלית. כשהן מגיעות לכדי פגיעה בתפקוד ומצוקה, זו **הפרעה דיסוציאטיבית** - 
+
+!!! info "DSM-5"
+	**הפרעה דיסוציאטיבית** היא הפרעה\חוסר המשכיות באינטגרציה הנורמלית של תודעה, זיכרון, זהות, רגש, תפיסה, ייצוג הגוף, שליטה מוטורית והתנהגות
+
+
+עוד ניתן להגדיר דיסוציאציה כשני (או יותר) תהליכים או תכנים נפשיים שאינם מקושרים זה עם זה ‬ ‫‪ [Cardeña, 1994](); [Classen et al, 1993] -
+כמו אנשים שמספרים בחיוך ובקלילות על חוויות טראומטיות, או אדם שמדווח מילולית שהוא בסדר וחווה סיוטים איומים.
+
+החוויה היא מחולקת ומבודדת - *Compartamentalized* ([Van der Kolk, van der Hart & Marmar, 1996]())
+
+> ‫"דיסוציאציה‬‫ מייצגת‬ ‫תהליך‬ ‫שבו‬ ‫פונקציות‬ ‫מנטליות‬ מסוימות‪,‬‬ ‫שהן‬ ‫בדרך‪-‬כלל‬ ‫באינטגרציה‬ ‫עם‬ ‫פונקציות‬ אחרות' ‪כנראה ‫פועלות‬ ‫באופן‬ ‫יותר‬ ‫**אוטומטי**‬ ‫או‬ מבודד ‬‫(‬ ‫‪compartmentalized‬‬‫) ‬‫בדרך‪-‬כלל‬ ‫**מחוץ‬ לתחום ‬‫המודעות**‬ ‫או‬ ‫הזכירה‬
+> 
+> > [Ludwig, 1983]()
+
+
+**אוטומטי** משחק תפקיד מפתח. בניסוי שנירית מתארת, 
+
+
+דיסוציאציה מאופיינת בתסמינים - 
+
+- **חיוביים** (*יש לך משהו שלא אמור להיות לך*) - חדירה של חוויות לתודעה באופן שפוגע בתחושת המשכיות, כמו קיטוע של האישיות, דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה.
+
+- **שליליים** (*חסר לך משהו שאמור להיות לך*) - היעדר גישה ל או יכולת שליטה במשהו, פגיעה בפונקציות מנטליות שלרוב זמינות ונשלטות. שכחה (אמנזיה) היא הדוגמה הקלאסית.
+
+
 
 
 [^1]: נובעת מסיבות נפשיות (psycho genesis - מתחיל מהנפש).