vault backup: 2024-12-08 12:13:22
This commit is contained in:
45
.obsidian/workspace.json
vendored
45
.obsidian/workspace.json
vendored
@@ -13,44 +13,15 @@
|
||||
"state": {
|
||||
"type": "markdown",
|
||||
"state": {
|
||||
"file": "פסיכולוגיה/דחק/PTSD.md",
|
||||
"file": "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
|
||||
"mode": "source",
|
||||
"source": false
|
||||
},
|
||||
"icon": "lucide-file",
|
||||
"title": "PTSD"
|
||||
}
|
||||
},
|
||||
{
|
||||
"id": "7f211affb00a942b",
|
||||
"type": "leaf",
|
||||
"state": {
|
||||
"type": "markdown",
|
||||
"state": {
|
||||
"file": "פסיכולוגיה/דחק/אובדנות.md",
|
||||
"mode": "source",
|
||||
"source": false
|
||||
},
|
||||
"icon": "lucide-file",
|
||||
"title": "אובדנות"
|
||||
}
|
||||
},
|
||||
{
|
||||
"id": "78b0174c672a2abe",
|
||||
"type": "leaf",
|
||||
"state": {
|
||||
"type": "markdown",
|
||||
"state": {
|
||||
"file": "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
|
||||
"mode": "source",
|
||||
"source": false
|
||||
},
|
||||
"icon": "lucide-file",
|
||||
"title": "index"
|
||||
"title": "מעבר_לטוב_ולרוע"
|
||||
}
|
||||
}
|
||||
],
|
||||
"currentTab": 1
|
||||
]
|
||||
}
|
||||
],
|
||||
"direction": "vertical"
|
||||
@@ -193,14 +164,13 @@
|
||||
"command-palette:Open command palette": false
|
||||
}
|
||||
},
|
||||
"active": "7f211affb00a942b",
|
||||
"active": "44ed94417c72e4b1",
|
||||
"lastOpenFiles": [
|
||||
"פסיכולוגיה/דחק/depression.pdf",
|
||||
"פסיכולוגיה/דחק/lu1294866314a.tmp",
|
||||
"פסיכולוגיה/דחק/PTSD.md",
|
||||
"פסיכולוגיה/דחק/אובדנות.md",
|
||||
"פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מחול.pdf",
|
||||
"פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md",
|
||||
"פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
|
||||
"פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
|
||||
"פסיכולוגיה/דחק/אובדנות.md",
|
||||
"פילוסופיה/יוונית/אפלטון/index.md",
|
||||
"פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/1.pdf",
|
||||
"פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/2.pdf",
|
||||
@@ -214,6 +184,7 @@
|
||||
"פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית.md",
|
||||
"פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קריפקה.md",
|
||||
"פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/index.md",
|
||||
"פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת",
|
||||
"פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון.md",
|
||||
"פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
|
||||
"פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md",
|
||||
|
||||
@@ -382,7 +382,52 @@ yet did a *profounder* world of insight reveal itself to daring travelers and ad
|
||||
|
||||
ניטשה מבקש להביע את הרעיונות הגרמנים הכבדים - כמו של קאנט, או הגל - ולהביא אותם באיטלקית זריזה[^37], קולחת ומלאה פאתוס, כמו מקויוואלי[^35]. ניטשה מקווה למשוך בזריזות ובפאתוס, את אותן ה*רוחות החופשיות*. הוא שואף לסגנון כמו של אריסטופאנס, שהצליח לצחוק על הגבוה והעמוק אבל עדיין לחשוב עליו בקלילות ובחן[^36].
|
||||
|
||||
> Our highest insights must-and should-sound like follies and sometimes like crimes when they are heard without permission by those who are not predisposed and predestined for them. The difference between the exoteric and the esoteric, formerly known to philosophers-among the Indians as among the Greeks, Persians, and Muslims, in short, wherever one believed in an order of rank and not in equality and equal rights-does not so much consist in this, that the exoteric approach comes from outside and sees, estimates, measures, and judges from the outside, not the inside:
|
||||
>
|
||||
> > 30
|
||||
|
||||
ההבחנה הזו נעלמה מהעולם המודרני, אומר ניטשה; מדוע? הפילוסופים במאה ה19 מאילך לא כותבים כתיבה *אזוטרית* - המסתירה את דעתו האמיתית, כמו אפלטון, הרמב"ם והפילוסופים של ימי הביניים.
|
||||
|
||||
הנאורות העלימה את ההבדל בין האזוטרי לאקזוטרי, מתוך אמונה בסיסית ש*השכלה טובה לכולם*. **ניטשה לא מסכים**, וקובע - *יש* מדרג בין בני אדם: יש כאלו שיכולים להביט מלמעלה ולשפוט, מהגבהים של הנפש, שם *הטרגדיה מפסיקה להיות טראגית*, וכאלו שלא (*לא כולם בטהובן*) -
|
||||
|
||||
> Le tout comprendre, c'est tout pardonner.
|
||||
>
|
||||
> להבין הכל, זה לסלוח על הכל.
|
||||
|
||||
הפילוסוף, סבור ניטשה, נמצא **מעבר לטוב ולרוע** - הוא לא כועס; הוא מבין מדוע העולם כפי שהוא, ולא דורש אותו אחרת. זו עמדת מיעוט, שמועילה לאנשים מסוימים - וקטלנית לאחרים.
|
||||
|
||||
> What serves the higher type of men as nourishment or delectation must almost be poison for a very different and inferior type. \[...] here are books that have opposite values for soul and health, depending on whether the lower soul, the lower vitality, or the higher and more vigorous ones turn to them. \[...] Where the people eat and drink, even where they venerate, it usually stinks. One should not go to church if one wants to breathe *pure* air.
|
||||
>
|
||||
> > 31
|
||||
|
||||
|
||||
ניטשה, כמו אפלטון, סבור שהפילוסוף חייב לברוח מה*δοχα* - ה*דוקסה* - משום שבבסיס הדעה הרווחת תמיד מונחת טינה - *Ressentiment* - כלפי מצב העולם כפי שהוא. הפילוסוף חייב להיות מוצב **מעבר** לשיפוטים כאלה. בכך ניטשה הוא אולי הפילוסוף היחיד מהנאורות שמחזיק בדעה הזו - שלא *כולם* צריכים להתפלסף.
|
||||
|
||||
ניטשה, כאמור, כותב *presto* - מהיר וצעקני - כדי לעצבן ולסלק את ההמון. אבל המחשבה בקרב אלו שנשארים צריכה להיות *lento* - איטית. בסעיף 32, הוא מתחיל לרמוז למה הוא מתכוון. נדמה לנו במבט ראשון שניטשה קורץ במיוחד לבני הנוער, וכותב כנגד הנצרות בזעם ובהתקוממות. המציאות מחושבת יותר, וקטנונית יותר - אנו נדרשים להבחנות דקות.
|
||||
|
||||
|
||||
> During the longest part of human history-so-called prehistorical times-the value or disvalue of an action was derived from its consequences. The action itself was considered as little as its origin.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ניטשה מתאר בפנינו בסעיף תקציר מטא-היסטורי, על פני 5,000 שנה - שמתיימר להיות נכון. תחילה, בפרה-היסטוריה, היינו טרום-מוסריים: הערך של הפעולה נמדד **בתוצאה שלה**[^38]. זאת לעומת התקופה המוסרית, שבה החלק הקובע הוא **הכוונה** - כמו ב[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה)[^39], אצל אפלטון, או הנצרות.
|
||||
|
||||
העמדה הזו מניחה, כמובן, שהסוכן המוסרי הוא חופשי - ולכן אפשר לשפוט את הסוכן על פי בחירתו. ניטשה כופר בחופש הזה, וחותר לייסוד תקופה **אקסטראמוסרית** - *מעבר* למוסר - שבה מה שקובע הוא *הדחף הפסיכולוגי* המניע לפעולה. עלינו להשתחרר מהאמונה האחרונה שהותירה לנו הנצרות האפלטונית - ה*אני* הקרטזיאני - ולהכיר בעליונותם של הדחפים, תוך התגברות *חסרת רחמים* על כל הערכים הנוצרים האלה - הרחמים, האהבה לזולת, וכדומה. מרגע שהרגתם את האל, *אתם לא זכאים יותר למוסר שלו*.
|
||||
|
||||
ניטשה *לא* מתכוון שאנחנו צריכים עכשיו ללכת לעבר אכזריות חסרת תקנה, למרות שככה הוא מדבר לפעמים. אבל הכוונה היא לא להשתחרר מכל הכבלים המוסריים - אלא לבסס אותו *שלא* על פרשנות מוסרנית לטבע. עלינו לייסד מוסר חדש, על יסודות מטאפיזיים[^40] חדשים.
|
||||
|
||||
## הרצון לעוצמה
|
||||
|
||||
*מעבר לטוב ולרוע* הוא הספר המחריב בפרויקט של ניטשה, לעומת *כה אמר זרתוסטרא* החיובי. ב*מעבר לטוב ולרוע* ניטשה רק רומז להגות החיובית שלו.
|
||||
במרכז הכובד של *מעבר לטוב ולרוע*, סעיף 34, ניטשה פונה למי שזוכר את לבה של התקופה המוסרית - הקאנט, השפינוזה, והשיא שריסק אותו, [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל). אולי לא הצלחנו להכריע בשאלות הפילוסופיות, כי השכל שלנו לא יכול להכריע בהן, ועלינו להתמקד רק בתופעות - כמו שאומר קאנט ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה). ניטשה מסכים, ומבקש לנתח את הדחף ה*פסיכולוגי* - למה בכלל התבונה שואלת שאלות שהיא לא יכולה להשיב אליהן? ניטשה, שלא כמו קאנט, אינו מניח את ה*reis cogitans* - ה*דבר החושב* - של דקארט.
|
||||
|
||||
אבל מה נותר בלי ה*אני* הזה? רק ספקנות, חשדנות, אשליה עצמית. והאם האשליה הזו היא דבר רע בכלל, שואל ניטשה? מה היא מלמדת אותנו על עצמנו, היכולת שלנו לשקר לעצמנו? אפלטון אומר בפוליטאה שהפילוסוף *שונא מעל הכל את השקר בנפש*. הפילוסופיה, ישיב ניטשה, לא צריכה לשנוא דבר - עליה לחקור גם את השקר; עלינו להפסיק להפוך את הפילוסופיה למשרתת של הגננת שלנו, בגיל חמש. חקר השקר יכול ללמד אותנו יותר על הטבע יותר מכל התובנות של הפילוסופיה המערבית.
|
||||
|
||||
אנו משקרים לעצמנו כי איננו יכולים לסבול את האמת. השקר הוא כלי להמשיך לגדול, להתעצם, לברוח. כך אנו מגלים שמה שמניע אותנו הוא לא דחף ל*אמת*, אלא דחף *לחיות* - הנה משהו שראוי לחקור.
|
||||
|
||||
!!! info "[כה אמר זרתוסטרא - שיר המחול](./מחול.pdf)"
|
||||
|
||||
אחרי שזרתוסטרא של ניטשה נכשל בבשורת ה
|
||||
|
||||
[^50]: ולכן כל כך מסוכן שקוראים אותו ילדים בני 17.
|
||||
[^1]: ציטוטים כמו זה נופלים קורבן ל*quote mining*, אומר אנדי.
|
||||
@@ -421,4 +466,7 @@ yet did a *profounder* world of insight reveal itself to daring travelers and ad
|
||||
[^34]: במוסר ובאומנות.
|
||||
[^35]: ניטשה אהב מאוד איטלקית.
|
||||
[^36]: אפילו יריביו המרים של אריסטופאנס בחייו שיבחו את היכולות שלו, וניטשה חשב שהוא מצדיק את התרבות ההלניסטית כולה.
|
||||
[^37]: אנדי מספר שבאיטליה אילפו (לכאורה) סוסים רק בגרמנית (או ערבית, בסיציליה), כי איטלקית הייתה רכה מדי - לא *venere*, אלא *Raus!*
|
||||
[^37]: אנדי מספר שבאיטליה אילפו (לכאורה) סוסים רק בגרמנית (או ערבית, בסיציליה), כי איטלקית הייתה רכה מדי - לא *venere*, אלא *Raus!*
|
||||
[^38]: הכוונה היא **לא** לתועלתיות - *זו עמדה רק לאנגלים*, אומר אנדי.
|
||||
[^39]: אם כי אריסטו *הוא מקרה ביניים מעניין*; ניטשה גם ירא ממנו.
|
||||
[^40]: במובן *What is it to be* הפרמינדאי (*ולא* במובן המם *it do be like that sometimes*!)
|
||||
Reference in New Issue
Block a user