vault backup: 2025-01-06 13:23:36
This commit is contained in:
64
פסיכולוגיה/תודעה/העצמי.md
Normal file
64
פסיכולוגיה/תודעה/העצמי.md
Normal file
@@ -0,0 +1,64 @@
|
||||
!!! info "טקסט"
|
||||
[מצגת](./6.pdf)
|
||||
|
||||
|
||||
## מהו העצמי?
|
||||
!!! success "ראו גם"
|
||||
[העצמי (פסיכולוגיה חברתית)](/פסיכולוגיה/חברתית/העצמי)
|
||||
|
||||
[העצמי (בודהיזם - אטמן)](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן)
|
||||
|
||||
איך אנחנו חווים את עצמנו? מיהו אותו ה*אני החווה* שניצב בבסיס חוויתנו הבסיסית?
|
||||
|
||||
ישנן כמה הגדרות למושג הזה - **העצמי**:
|
||||
|
||||
[דוויד יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) הגדיר את העצמי כ*אוסף משורשר של תפיסות*. המדע העכשווי מגדיר עצמי כגוף ומוח. אבל שתי ההגדרות האלו מרגישות חסרות. ישנה גם הגדרה שהעצמי הוא כל התהליכים הנפשיים שגורמים לנו להרגיש כפרט אחד שלם.
|
||||
|
||||
> …sense of self is conceptualized as the mental processes that provide one with feelings of singularity, coherence, individuality, and unity that define one as a unique and particular human being
|
||||
>
|
||||
> >[prebble et al., 2012](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/a0030146)
|
||||
|
||||
|
||||
וויליאם ג'יימס הגדיר ב1890 את העצמי כ*me* לעומת *ι* - חוויה גופנית לעומת עצמי חווה. העצמי החווה הוא המחשבה בעצמה, מחשבה שמגבשת את כל שאר המחשבות לכדי *עצמיות*.
|
||||
|
||||
גזאניגה סבר שהעצמי נמצא באונה השמאלית, משום שזהו הצד הלשוני: העצמי הוא מה שניתן לדבר עליו. העצמי הוא פרשן לשוני, שמעצב את המציאות ואת העצמי בצורה זו.
|
||||
|
||||
עוד שני זרמים הם -
|
||||
|
||||
- תיאוריות אגו - שסבורות שקיים אני יחיד, מאוד ורציף, אינטואיטיבי אך שקשה לנו להסביר אותו.
|
||||
|
||||
- תיאוריות אוסף [parfit, 1984]() - האני הוא אשליה: אוסף של חוויות. זה לא אינטואיטיבי, אך בעל כוח הסברי גדול.
|
||||
|
||||
!!! success "ראו גם"
|
||||
[תיאוריות אונטולוגיות של אוסף (מטאפיזיקה - למזוכיסטים)](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה#נומינליזם-של-אוספים-class-nominalism)
|
||||
הויכוח סביב משהו קבוע או אוסף של תכונות קודם לעצמי, ונוכח בתחום ה*אונטולוגיה* (אילו דברים יש) במטאפיזיקה.
|
||||
|
||||
דנט סבור ש*עצמי* הוא נקודת ציון שפתית, שלאו דווקא מעידה על משהו ממשי: אין *עצמי*, ישות של ממש, אלא רק המושג הלשוני, שאינו מיוחד בכלל.
|
||||
|
||||
|
||||
מתוך כל אלו עולות שתי אפשריות חלוקה: **עצמי מינימלי** ו**עצמי נרטיבי**
|
||||
|
||||
[Damasio, 1999](https://en.wikipedia.org/wiki/damasio's_theory_of_consciousness)
|
||||
[Gallagher, 2000](sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1016/s1364-6613(99)01417-5)
|
||||
|
||||
!!! is-info "עצמי מינימלי"
|
||||
> a consciousness of oneself as an immediate subject of experience, unextended in time. the minimal self almost certainly depends on brain processes and an ecologically embedded body, but one does not have to know or be aware of this to have an experience that still counts as a self-experience.
|
||||
|
||||
שימוש לשוני בגוף ראשון (*אני רעב*) מביע תפיסה כזו.
|
||||
|
||||
מנגד,
|
||||
|
||||
!!! is-info "עצמי נרטיבי"
|
||||
a more or less coherent self (or self-image) that is constituted with a past and a future in the various stories that we and others tell about ourselves.
|
||||
|
||||
מבוסס על שפה, ועל זיכרון אוטוביוגרפי: הזיכרון שאנו בונים לעצמנו, לרבות זכרונות עבר, תוכניות לעתיד, ותכונות מהותיות. ה*סיפור* שכל אלה טווים, באמצעות השפה, הוא ה*עצמי* - שחסר עדיין לתינוקות, וחסר לבעלי חיים.
|
||||
|
||||
|
||||
הבעיה אם כל אלה שאנחנו לא רואים *עצמי* ביולוגי, כי תהליכים מוח הם מבוזרים. אז, על איזה מן עצמי כל זה מדבר? אולי נאתר יום אחד עצמי מינימלי, ועל גביו מצטברות חוויות ונבנה עצמי נרטיבי.
|
||||
|
||||
|
||||
## עצמי וזיכרון
|
||||
|
||||
כך או כך, העצמי קשור קשר הדוק לזיכרון - לוק הראשון שקבע במפורט שגבולות הזהות תלויים בתקופת החיים שהאדם זוכר מעברו. חוקרים רבים (greenwald, 1981; grice, 1941; kihlstrom & klein, 2002, 2004; klein et al., 2004) מחזקים את הקשר הזה, לפיו אובדן הזיכרונות האוטוביוגרפיים הוא אובדן העצמי. חשבו על הקלישאה ההוליוודית הידועה לפיה אנשים מתעוררים ממצבים חסרי-הכרה ומיד שואלים - *who am i?*
|
||||
|
||||
|
||||
Reference in New Issue
Block a user