docs: update פילוסופיה/חדשה/הגל

This commit is contained in:
2024-05-21 17:34:13 +03:00
committed by shmick
parent 63dda47bb5
commit c2ce2d4e32

View File

@@ -2,7 +2,7 @@
title: הגל
description: הפנמנולוגיה של הרוח
published: true
date: 2024-05-21T14:33:00.862Z
date: 2024-05-21T14:34:10.828Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, הגל
editor: markdown
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
@@ -158,6 +158,8 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
בשביל הגל ודוסטייבסקי, האדם לעד אינו ממשי. הגל כופר בכך - האדם הוא כן ממשי, בתנאים מסוימים - הוא יכול להיות סוביקט, *וגם* אובייקט, ממשי. היותי כזה - אובייקט-סובייקט - מאפשרת לי להיות בתנועה. אולם, אי אפשר להגיד שהאני-הממשי הזה קיים מראש; עצם התנועה אליו הופכת אותו לכזה. הגל מקבל את המרחק של סארטר ודוסטייבסקי - עצם התודעה מציבה אותי כצופה מהצד; איני כמו הכסת-דיו, פשוט שם. אך הניגוד הזה, השונות הזו, החירות הזו, לא רק שהיא אינה שוללת את האני - היא האני ממש, חלקים של תנועה - **הצבה עצמית** - שבסיומה אני מתממש. יש כאן ניגוד -זה שעליו מדברים סארטר ודוסטייבסקי - שלילה של הניגוד הזה, בדמות **השליליות הפשוטה והטהורה** - שהיא *שלילה* של אותו המרחק שמדברים עליו סארטר ודוסטייבסקי; אדם אינו *אחדות מקורית* - מלכתחילה יש בו את הניגוד הזה, את הפער הזה, שהופך אותו לממשי - הפער הזה הוא חלק ממנו ממש, וההתגברות עליו היא מימושו המלא.
המתח הזה כל הזמן ככה: זה לא ייגמר באיזה *אני* מוצק וזהו, כמו אבן. אבל, זה לא *סתם אותו הדבר* כל הזמן - התנועה הזו היא כן בכיוון מסוים, מגמה מסוימת, מטרה מסוימת.
[^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
[^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.