vault backup: 2025-01-08 15:48:54

This commit is contained in:
2025-01-08 15:48:54 +02:00
parent baef7592ee
commit c672339790
5 changed files with 156 additions and 58 deletions

View File

@@ -508,7 +508,7 @@ title: החיים הרפלקטיביים
באיזה מידה השעמום מעיד על חוסר משמעות תשתיתית? שופנהאואר חשב שאפילו שעמום חולף הוא עדות לריקנות של החיים: גם אם אנחנו מצליחים להפיג אותו כאן או כאן, אנחנו דוהרים מהסחת הדעת הזו לבאה, עצם נוכחותה של הריקנות הזו מעיד שהחיים במהותם חסרי משמעות. במובן הזה, [לחנך ילדים למצוא עניין במשהו הוא סוג של שקר אצילי](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#כלבים-פילוסופיים).
גם [פסקל](/פילוסופיה/דת/אמונה#ההימור-של-פסקל) מסכים עם הריקנות הזו, אבל סבור שאפשר להתגבר עליה על ידי *קישור* עצמנו למישהו מעבר (ספוילר: אלוהים). גם נוזיק סבור שערך הוא אובייקטיבי, אבל *משמעות* היא סובייקטיבית: קישור של העצמי לאותו הערך. ההגות במשמעות של הערכים, בקישור הזה ממש, הוא החיים הרפלקטיביים - עד שניעצר במשהו אינסופי, או במשהו פנימי באופן מוחלט (ועדיף שיהיה שניהם). זהו, באופן פורמלי - משהו אינסופי ובעל ערך פנימי מוחלט - אלוהים. לכן מאחורי המחשבה של פסקל יש איזשהו היגיון פילוסופי.
[^1]: אפלטון לוקח את הרעיון הזה רחוק יותר ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה).