Finished moving to MKDocs
This commit is contained in:
@@ -11,12 +11,12 @@ dateCreated: 2023-05-13T13:30:27.071Z
|
||||
|
||||
^חדר^ ^המלחמה^ ^בארמון^ ^ורסאי,^ ^צרפת^
|
||||
|
||||
##[מלחמה ושלום בהיסטוריה](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=46907)
|
||||
## [מלחמה ושלום בהיסטוריה](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=46907)
|
||||
|
||||
> [טקסט (1)](/כלליים/מלחמה/קיגן_-_קובץ_1.pdf), [טקסט (2)](/כלליים/מלחמה/קיגן_-_קובץ_2.pdf), [טקסט (3)](/כלליים/מלחמה/קיגן_-_קובץ_3.pdf)
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[טקסט (1)](/כלליים/מלחמה/קיגן_-_קובץ_1.pdf), [טקסט (2)](/כלליים/מלחמה/קיגן_-_קובץ_2.pdf), [טקסט (3)](/כלליים/מלחמה/קיגן_-_קובץ_3.pdf)
|
||||
|
||||
##האם אנו אלימים מטבענו, או שוחרי שלום?
|
||||
## האם אנו אלימים מטבענו, או שוחרי שלום?
|
||||
ב*לוויתן*, טוען הפילוסוף האנגלי תומס הובס שטבע האדם תוקפני ואלים, והסדר החברתי והפוליטי הוא זה שמרסן אותנו. לעומתו, הפילוסוף הצרפתי ז'אן ז'אק רוסו טוען בדיוק ההיפך - שהאדם מטבעו עדין ושוחר שלום, ואותו הסדר החברתי הוא זה שמוביל אותו לתוקפנות.
|
||||
|
||||
האנתרופולוגית מרגרט מיד סברה שאילו תחקור חברה מבודדת, בלתי טכנולוגית באי בתולי, ממצאיה ייתאמו את השקפתו של רוסו - וב1925 נסעה לסמואה, באוקיינוס השקט, במשימה זו. עם חזרתה כתבה את *התבגרות בסמואה* - אותו תיארה כשליו ושקט, מקום שבו אף אחד 'לא משחק בסכום גבוה ולא משלם מחיר כבד'.
|
||||
@@ -48,7 +48,9 @@ dateCreated: 2023-05-13T13:30:27.071Z
|
||||
שיטות מדעיות חדשות עזרו לפזר את מסך העשן הזה. מקרים דוגמת המומייה Otzi, ומחקרים בCrow's creek וב[Sacred Ridge](https://en.wikipedia.org/wiki/Sacred_Ridge#Conclusions) בארה"ב גילו בשיטות מתקדמות אלימות מזעזעת, כזו שהאנתרופולוגיה לא יכלה להתכחש לה. [Otzi](https://en.wikipedia.org/wiki/%C3%96tzi), שסברו תחילה שמת בסופת שלגים, הותקף בשני מקרים שונים באלימות יוצאת דופן, ודימם במהירות למוות; במקרים בארה"ב, אמריקנים ילידים טבחו זה בזה באכזריות שלא הייתה מפתיעה את הרומים.
|
||||
|
||||
> לשוד, טבח וביזה הם נותנים את השם השקרי אימפריה. הם יוצרים שממה, וקוראים לזה שלום
|
||||
|
||||
> Auferre trucidare rapere falsis nominibus impreium, atque ubi solitudinem faciunt, pacem appellant.
|
||||
|
||||
> טקיטוס, אגריקולה, א30
|
||||
|
||||
כך תיאר ההיסטוריון טקיטוס את הכיבוש האימפריאלי הרומי. אלא שלעיתים תכופות, המצב הכלכלי, המסחר, ותחושת הביטחון והיציבות של האוכלוסיות הכבושות משתפרת.
|
||||
@@ -60,7 +62,7 @@ dateCreated: 2023-05-13T13:30:27.071Z
|
||||
[^25]: כדוגמה, כשהתגלו ביצורים פרה-היסטוריים רבים התגלו באירופה באותה התקופה, למשל, אנתרופולוגים התעקשו לפרש אותם כמרכזי פולחן\תרבות כאלו או אחרים, גם כשהארכיאולוגיה הצביעה בבירור על היותם ביצורים צבאיים.
|
||||
[^26]: אנתרופולוגים מודרניים מתקשים למצוא ולו חברה מסודרת שהוקמה בלא לשלם מחיר זה.
|
||||
|
||||
##המלחמה ועליית המערב
|
||||
## המלחמה ועליית המערב
|
||||
|
||||
בשיא התקופה הקולוניאלית (סוף המאה ה19), מדינות אירופה שלטו בלמעלה מ80% משטחו של כדור הארץ. עליונות זו של המערב, כפי שעדיין ניכרת היום, נשענת בראש ובראשונה על המלחמה - מראשיתה של תרבות המערב ועד היום.
|
||||
במערב נולדה התפיסה שבכוחו של האדם למשול הן בסביבה הפיזית שבה הוא חי, והן בטבעו של האדם - בעידן הנאורות. אומות המערב התכנסו במספר ניסיונות - קונגרס וינה ב1815, חבר העמים, וכיום האומות המאוחדות - בניסיון להכחיד את המלחמה. פילוסופים דוגמת מיל ופיין דיברו רבות על העולם החדש, שבו המסחר והכלכלה יחברו את אומות העולם יחדיו, ומציבות את המלחמות כנחלת העבר - אלא שפעם אחר פעם, תקוותיהם נפלו.
|
||||
@@ -68,9 +70,11 @@ dateCreated: 2023-05-13T13:30:27.071Z
|
||||
המלחמה מככבת מראשיתה המוקדמת ביותר של תרבות המערב - יצירת המופת המערבית הראשונה - *האיליאדה* של הומרוס - עוסקת במלחמה!
|
||||
|
||||
> Polemos pater panten - המלחמה היא אבי כל הדברים
|
||||
> ^היראקליטוס^
|
||||
|
||||
> *היראקליטוס*
|
||||
|
||||
> מניעי המלחמה: Time, deos, ophelia - כבוד, פחד, ואינטרס.
|
||||
> ^תוקידידס,^ ^אבי^ ^הריאליזם^ ^המדיני^
|
||||
|
||||
> *תוקידידס,^ ^אבי^ ^הריאליזם^ ^המדיני*
|
||||
|
||||
התפיסה המערבית מציבה את כוח הזרוע כערובה לביטחון - ומשום כך הוא מהווה בה מטרה, ולא אמצעי.
|
||||
@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-26T21:17:35.082Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
##המלחמה בימי הביניים
|
||||
## המלחמה בימי הביניים
|
||||
באלף השנים של ימי הביניים, המערב התחלק פוליטית הרחק מעבר לגבולות הברורים של העת העתיקה.
|
||||
|
||||
החל מסוף המאה הרביעית ועד להופעת הנשק החם בתחילת המאה ה14, העקרונות הצבאיים המרכזיים נותרו זהים. חוסר השינוי הזה משקף את הדומיננטיות של התשתית הצבאית הרומית.
|
||||
@@ -36,18 +36,19 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:17:35.082Z
|
||||
[^30]: מונח בעייתי - מדובר למעשה באוסף של מלחמות קטנות יותר.
|
||||
[^31]: באורך 1.80 מ', השימוש בקשתות ארוכות היה מאתגר במיוחד ודרש אימון רב. קשת מיומן יכל לירות חצים רבים במהירות ולטווח של מאות מטרים.
|
||||
|
||||
###קוד האבירות
|
||||
### קוד האבירות
|
||||
|
||||
בקרב זה ניתן לעמוד על הפער בין אותו קוד אבירות ללוחמה בפועל - שהייתה אכזרית בהרבה בימי הביניים התיכונים והמאוחרים. בניגוד לאופי הפנטסטי שנוהגים להשוות לה, האבירות נועדה בעיקר לשמר את מעמדה ויוקרתה של האצולה.
|
||||
|
||||
> המלצה: *סתיו ימי הביניים* של יוהאן האוזינחה (huizinga)
|
||||
{.success}
|
||||
!!! success ""
|
||||
המלצה: *סתיו ימי הביניים* של יוהאן האוזינחה (huizinga)
|
||||
|
||||
האבירות הינה, על קצה המזלג, חוקה (קוד) להתנהלות נאותה במהלך לחימה - כלפי מלכים, יריבים, אזרחים ואבירים אחרים. קוד האבירות היה מאוד בינלאומי - אבירים חצו גבולות להוכיח את גבורתם, להילחם בטורנירים ולצבור מעמד - אבל ליבו הפועם היה בצפון מערב אירופה בכלל ובצרפת בפרט. ראשיתה של האבירות הוא באיזור המאה ה12, אז נקבע בקרב האצולה שהבן הבכור לכל משפחה הוא זה שיורש את נחלותיה - לעומת החלוקה השווה שהייתה נהוגה עד אז[^32]. סידור זה מכונה *פרימוגניטורה*. הבנים האחרים נאלצים כעת לחפש את מזלם - בכנסייה, בצבא, או בטורנירים כדי להרוויח את לחמם. במאות 12-13, אלו בדיוק האנשים שניצבים בחוד החנית של האלימות הפיאודלית[^33].
|
||||
|
||||
מילת הליבה של האבירות היא *cheval* (סוס), ממנה נגזרת המילה אביר - *chevalier*, והאבירות - *chevalerie*. הספרות האבירית עוסקת, בראש ובראשונה, באלימות גברית, ונוגעת גם בדת ובאמונה. בלב התפיסה הזו ניצבים ערכים צבאיים של גבורה, תעוזה, וכבוד. קוד זה עלול להיראות לעיניים מודרנית כבלתי-רציונלי לחלוטין[^34].
|
||||
|
||||
> אביר הוא אדם שנבחר לרכוב על סוסים כדי לעשות צדק, להגן ולשמור על המלך ועל עמו של המלך, כדי שהמלך יכול לשלוט כך שנתיניו יוכלו לאהוב ולדעת את האל.
|
||||
|
||||
> Ramon llull, Llibre qui es de l'orde de cavalleria
|
||||
|
||||
אלא שבניגוד לתיאור הפרחוני והאידיאליסטי הזה, המציאות שאיתה התמודדו הלוחמים בעת הזו הייתה אכזרית ומרושעת. התקופה התאפיינה ב***chevauche*** - פשיטה רכובה על איזור מסוים. זוהי שיטה רחבת היקף שמושטטת על ביזה, זריעת הרס וחורבן, אונס ורצחף לעיתים תכופות כדי לכפות מלחמות על היריבים. פשיטות אלו היו דבר שבשגרה בכלל ובמלחמת מאה השנים בפרט. פשיטות אלו אינן עיסוקן של יחידות קטנות ומבודדות, אלא של צבאות שלמים שמחריבים כל שנקרה בדרכם. צבאו של אדווארד השחור מלך אנגליה, למשל, התפרס על פני 1,000 קילומטרים בצרפת, והרסו רצועה בעומק 46 קילומטרים, כלומר - הצבא חירב 46,000 קילומטרים. צבאות אלו כלכלו את עצמם מאותן ביזות, וכך גם אפשרו התקדמות כה רחבה וגם מנעו אספקה מצבאות האויב: כל אספקה שלא יכלו לקחת, שרפו. בעת הזו, החיילים רואים בביזה זו אמצעי עיקרי להתפרנס, ואף להתעשר. נמצאו מתקופות אלו אפילו הסכמים פרטניים בין חיילים לשימוש בשלל ('אם ניקח בשבי אציל, נתחלק בשלל ככה וככה...'). כך עולה המניע העיקרי של הלוחמה בימי הביניים: התאווה לתגמול חומרי, ולא כבוד או בושה. בצבאות לחמו אף שכירי חרב שנלחמו רק לפי הסכמים שמעניקים להם שלל. מטרתה של הלוחמה הזו, לעיתים תכופות, אינה להרוג את האויבים, אלא לקחת שבויים בנפש - כדי לדרוש עבורם כופר.
|
||||
@@ -57,9 +58,11 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:17:35.082Z
|
||||
כאמור, ההגנה שיחקה תפקיד מכריע בימי הביניים: האויב יכול להתבצר בעריו מאחורי חומות, ומלבד הטלת מצורים ארוכים, יקרים ולרוב כושלים - אין לצד התוקף הרבה מה לעשות. אלא שה*chevauchee* הייתה אמצעי יעיל להכריח את האויב לצאת מהמבצרים. תקיפת אזרחים והצתת השדות שלהם הייתה אמצעי יעיל מאין כמותו בגרירת האויב לקרב בתנאים מיטיבים.
|
||||
|
||||
> מלחמה בלי אש היא כמו נקניקייה בלי חרדל
|
||||
|
||||
> המלך הנרי ה5
|
||||
|
||||
> בימים אלה כל המלחמות מכוונות נגד העמלים העניים ונגד הרכוש והמטלטלין שלהם. אני לא קורא לזה מלחמה, כי נראה לי שזה שוד וגזל. הלוחמה אינה נעשית בהתאם לכללי האבירות הראויה לשמה או המנהגים העתיקים של לוחמים אצילים אשר הגנו על הצדק, על האלמנה, היתום והעני.
|
||||
|
||||
> Honore Bouvet
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -70,7 +73,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:17:35.082Z
|
||||
[^34]: בספר של האוזינחה מסופר על מקרה במלחמת מאה השנים שהצבא האנגלי מתקדם בצרפת לעבר נקודה מסוימת, בטוחה יחסית, בה הוא מתכנן לחנות בלילה. אלא שהצבא מפספס וממשיך רחוק מדי, לתוך טריטוריה מסוכנת. במקום לסגת ולא לסכן את הצבא, האבירים ממשיכים - משום שאין בקוד האבירות אפשרות לסגת.
|
||||
|
||||
|
||||
###מלחמת מאה השנים - סופם של ימי הביניים.
|
||||
### מלחמת מאה השנים - סופם של ימי הביניים.
|
||||
מלחמה זו, מהחשובות בהיסטוריה, מתחילה בימי הביניים, סביב תביעה לכתר בין מלכים, ומסתיימת כמלחמה בין כמעט-מדינות, עם מגנונים מנהליים וצבאיים שמתחילים להזכיר מדינות מודרניות.
|
||||
|
||||
מלחמה זו חסרת תקדים: בעוד שהחלה כמלחמה פיאודלית כרוב המלחמות בעת הזו, רוב המלחמות ההן מאופיינות בהיותן קצרות מאוד: נתינים פיאודליים נלחמו לזמן קצוב. מלחמה זו מתחילה כך גם כן, אך מתדרדרת במהרה לשורה של מלחמות, התנגשויות גדולות עם מעט מאוד הפוגה ביניהן. מלחמה זו דורשת משאבים אדירים, שמלכי צרפת ואנגליה מגלים מהר מאוד שאין ביכולתם לממן. בניגוד לנורמה בימי הביניים, לפיה המלך מממן את המלחמה מכיסו[^35], המלכים נאלצו לפנות למקורות אחרים. להמחשה, הכנסותיה של אנגליה בשנת 1294 עמדה על 27,000 לירות סטרלינג, אך בשנים 1294-1298 המלחמה עלתה כ750,000 לירות סטרלינג! יתרה מכך, בניגוד למדינות מודרניות, למלך אין כוח שיטור או אכיפה שיכול ללכת ולגבות מיסים. הדרך היחידה לממן מחירים כאלה היא לפנות לעזרת הנתינים. ניכר כאן תנאי מפתח להתפתחות שלטון חופשי: תלות של השלטון באזרחים.
|
||||
|
||||
@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-26T21:20:34.793Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
##מלחמה במאה ה18-19
|
||||
## מלחמה במאה ה18-19
|
||||
ב1763, סוף מלחמת שבע השנים, המושבות בצפון אמריקה עדיין אנגליות. בצדו השני של האוקיינוס, צרפת נשלטת בידי אריסטוקרטיה עתיקה. אלא שבתקופה זו גל של מהפכות שוטף את שתי היבשות, באמריקה ובאירופה.
|
||||
|
||||
בעקבות המהפכה הצרפתית (1789), הצבא המלכותי הצרפתי[^47] מתפורר - וצרפת נדרשת לצבא חדש, שונה בתכלית מקודמו. ההתנדבות לא מספיקה למלא את הדרישות העצומות של צרפת, וב1793 הממשלה המהפכנית מצהירה על גיוס כללי - **levée en masse** - דבר חדש לחלוטין.
|
||||
@@ -32,8 +32,8 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:20:34.793Z
|
||||
מצידו השני של המטבע, הבריטים הביסו את הצרפתים והשיגו עליונות ימית שאפשרה להם להפוך לענק הסחר העולמי ולהשתלט על הודו. בריטניה צוברת עושר עצום, ומפתחת מנגנון פיננסי יעיל מאין כמותו שמאפשרת שלהם יעילות לוגיסטית עליונה בשדה הקרב - זאת לעומת השיטה של נפוליאון שנסבה סביב ביזה, עם כל השנאה הנובעת מכך. בריטניה מבססת את יכולתה לצאת למלחמה על אשראי ומסחר.
|
||||
|
||||
|
||||
> המגמה ברורה: המעצמות בכל עת הן אלו בעלות הלוגיסטיקה והסחר העליונים - תחילה הולנד, אחר כך בריטניה ולבסוף ארצות הברית. אלו האומות שמנצחות מלחמות.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
המגמה ברורה: המעצמות בכל עת הן אלו בעלות הלוגיסטיקה והסחר העליונים - תחילה הולנד, אחר כך בריטניה ולבסוף ארצות הברית. אלו האומות שמנצחות מלחמות.
|
||||
|
||||
הבריטים מעבירים את המלחמה לצרפתים - צמאונו הבלתי-רווה של נפוליאון לא אפשר להם לחיות איתו בשקט - ובסופו של דבר הוא מובס. הסכם השלום של וינה ב1815 שם קץ ל25 שנות מלחמה, וביקש לרסן את הרגשות הלאומיים שעלו מצרפת. חרף עליונתם הכלכלית, הבריטים לא ביקשו הגמוניה אירופאית - רק שימור של מאזן הכוחות. גבולות צרפת הושבו ושושלת בורבון חזרה לכתר. בגרמניה וברוסיה, לעומת זאת, לא ניתן היה להחזיר את השעון לאחור: הללו פיתחו שאיפות חדשות. למרות זאת, הסכם וינה השתית שלום שלא נראה כמותו באירופה. אירופה לאחר נפוליאון הפכה את הנתינים לאזרחים, מעורבים במנגנון הפוליטי, וכעת המלחמות אינן הרפתקאות מרוחקות של נסיך כזה או אחר אלא מאבק לאומני אישי של עמים חמושים.
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-26T21:14:13.874Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
##ראשית המלחמה במערב - יוון העתיקה
|
||||
## ראשית המלחמה במערב - יוון העתיקה
|
||||
|
||||
תחילת המלחמה כפי שאנו מכירים אותה היא ביוון העתיקה, שהחלה לעלות לגדולה במאות ה6 וה5 לפני הספירה. הלוחמה היוונית אופיינה כלוחמת הלם - כמה מאות *הופליטים* (חיילים רגליים בחימוש כבד) במבנה *פאלאנקס* שרצו אחד לעומת השני עד להכרעה. הלוחמים היו בני מעמד הביניים, חלקאים, שרכשו את הציוד מכספם ואחסנו אותו בביתהם, על האדמה שלהם - מה שהפך את המעמד לדומיננטי בחברה היוונית. הלחימה כתף על כתף יצרה ביניהם סולידריות עמוקה, והייתה יחסית בלתי-הרסנית - לרוב, פחות מ10 אחוזים מהלוחמים נהרגו, והקרבות הסתיימו בפרק זמן קצר (“אתה לא הולך לשום מקום בקיץ היווני בשריון כזה”). מרגע שפאלאנקס אחד גבר על השני, הקרב נגמר - עניינים דוגמת כבוד, או השמדה מוחלטת של היריב, לא שיחקו תפקיד; ללוחמה היה מעמד מעיין טקסי, בין בני אותה תרבות הדוברים את אותה השפה. אלא שהפלישה הפרסית ליוון, במאה ה5 לפני הספירה, שמה ללוחמה מסוג זה קץ, והמיטה על המלחמה עידן חדש והרסני בהרבה.
|
||||
|
||||
@@ -18,14 +18,15 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:14:13.874Z
|
||||
|
||||
הספרטנים שיעבדו בכוח הזרוע את מסניה - אוכלוסייה של בין 200,000-250,000 איש - וזו סיפקה את צרכיה החקלאיים לחלוטין.כעת, כל ספרטני עבר תהליך הכשרה צבאית מייגע, שהפך אותם לכוח הרגלי הדומיננטי ביותר ביוון - חברה היפר-הופליטית. הכשרה זו החלה מגיל צעיר, חלה על כמעט כולם (מלבד האליטה האוליגרכית), ואף כללה הישרדות בשטח וציד ^הלוטים^ - הכינוי הספרטני לאוכלוסייה המשועבדת. ההלוטים דיברו שפה אחרת, ותפסו עצמם תרבות אחרת, מהספרטנים, אשר שעבדו אותם באופן ציבורי - לאיש לא הייתה בעלות פרטית עליהם, והיחס אליהם היה גרוע כתוצאה. האיום המתמיד הזה על הספרטנים הצמיח חברה צבאית - הספרטנים היו האומה הראשונה להחזיק ‘משטרה חשאית’. ההופליטים הספרטנים נהפכו לאימת יוון כולה, והיו אבן המפתח לצבאות יוון בהגנתם מפני הפרסים.
|
||||
|
||||
###אתונה
|
||||
### אתונה
|
||||
|
||||
האתונאים הקימו צי ימי אדיר, וסחרו עם ארצות רחוקות: אתונה נהפכה מקום דינאמי, מלא בזרים - דבר שאינו מאפיין את עיר המדינה היוונית. עם הצי החדש קם צמא אדיר לכוח אדם - מה שגרר את הצטרפותם של העניים, למעלה מ50% אחוז מהאוכלוסייה. אלו איישו את הספינות, ויחד עם העשירים, איימו על הדומיננטיות של מעמד הביניים. צירופם של העניים לצבאות גרר מתן זכויות פוליטיות, ואתונה נהפכה לדמוקרטיה קיצונית: הלוחמים עצמם הם אלו שהחליטו האם לצאת לקרב. הדמוקרטיה האתונאית הייתה שלטון לוחמני, תוקפני, בהלך רוח פוליטי גבוה - הצבאות הדמוקרטיים, אז וגם היום, התעלו יותר מכל צורת משטר אחרת בשדה הקרב.
|
||||
|
||||
> קל יותר לשכנע 30,000 אתונאים לצאת לקרב מאשר ספרטני אחד
|
||||
> ^הרודטוס^
|
||||
|
||||
###פלישת פרס ליוון
|
||||
> *הרודטוס*
|
||||
|
||||
### פלישת פרס ליוון
|
||||
|
||||
הפרסים - כוח מזרחי, יהיר ועריץ, פלשו ליוון עם כוח המונה בקירוב 60,000 חיילים - מספר גדול לתקופה. אותם חיילים היו איכרים שגויסו בכפייה, בצבא אימפריאלי עשיר. הפרסים לחמו כפרשים קלים, וירו בקשתות לשדה הקרב וברחו - מבלי להיכנס לשדה הקטל. לעומתם, הצבא היווני היה צבא איכרים בני חורין, לוחמים מהחלטתם, בעלים על הציוד שלהם. היוונים סבלו מנחיתות מספרית אדירה לעומת הפרסים - אלא שכאן התבררה לראשונה עליונותה של לוחמת ההלם היוונית: בקרב במרתון (490 לפנה"ס) למשל, הפרסים ספגו אבידות של כ6,000 חיילים - מול 192 אבדות יווניות.
|
||||
|
||||
@@ -36,23 +37,23 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:14:13.874Z
|
||||
|
||||
---
|
||||
|
||||
> כאן חסר קצת - להשלים מהמחברת
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
כאן חסר קצת - להשלים מהמחברת
|
||||
|
||||
---
|
||||
|
||||
> המלצה: *הפדרליסט* - על הקמת שיטת המשטר האמריקנית (שסלדו גם הם מהדמוקרטיה!)
|
||||
{.success}
|
||||
!!! success ""
|
||||
המלצה: *הפדרליסט* - על הקמת שיטת המשטר האמריקנית (שסלדו גם הם מהדמוקרטיה!)
|
||||
|
||||
כעת, עמוד הטווח של הצבא האתונאי הוא הצי - שינוי שמביא עימו שינויים פוליטים מרחיקי לכת[^1]. כ50 שנה לאחר המלחמה הפרסית, אתונה חולשת כעת על אימפריה בפועל, על ידי כך שמכפיפה למרותה ערי מדינה שונות בכוח הצי. בעוד שערי מדינה רבות חשבו בנאיביות שאתונה תזנח את הצי, הללו טעו טעות מרה. אתונה הגיעה לערי המדינה האריסטוקרטיות הללו, שראו בדמוקרטיה קיצונית זו שלטון מסוכן, וכפתה עליהם את צורת השלטון החדשה. האימפריאליזם האתונאי (~479-431) איים גם על כוחות ימיים דוגמת סירקוזה, וכוחות יבשתיים דוגמת תבאי - ואלו נשאו עיניהם לספרטה כיריבה האפשרית היחידה לאתונה. הערים הללו ראו באתונה כוח מסוכן, מדכא, מנצל, ושאפו להכניע אותו. כעת אתונה חולשת על ערי מדינה לכל אורך הים האגאי ואסיה הקטנה, המעלות לה מיסים, ואלו המתנגדות לה (דוגמת סאמוס, שסבלה מצור של תשעה חודשים) - מחוסלות. לאור ההתעצמות הזו, ספרטה ובעלי בריתה מחליטות להילחם באתונאים כל עוד עדיין יש סיכוי להביס את אתונה, כמובן ביבשה.
|
||||
|
||||
[^1]: ה*דמוקרטיה* היא התדרדרות מצורת ה*פוליטאה* - דוגמת זו שחוקר אפלטון - ולכן נשאה בוז בעיניי הפילוסופים ונחשבה כדבר מגונה עד העת המודרנית. האמריקנים והצרפתים ייסדו רפובליקות בבואם לברוח מהדמוקרטיה כמו מאש, אך חרף הסייגים שלהם הדמוקרטיה האתונאית עבדה *לא רע* בתקופת הישרדותה - כ180 שנה. הדמוקרטיה נפטרה מהמטען השלילי בעת המודרנית במידה רבה בזכות ה*ייצוגיות* - הרעיון הגדול של העת המודרנית. דוגמאות לצורות שלטוניות הטובות ביותר לעומת הדמוקרטיה הן אנגליה, ארה"ב וונציה.
|
||||
|
||||
|
||||
###המלחמה הפלופונסית
|
||||
### המלחמה הפלופונסית
|
||||
|
||||
> ר' גם - נאומו של פריקלס ([עברית](https://he.wikiquote.org/wiki/%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%93_%D7%A9%D7%9C_%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%A1),[אנגלית](http://hrlibrary.umn.edu/education/thucydides.html)) בתחילת המלחמה הפלופונסית[^2]
|
||||
{.success}
|
||||
!!! success ""
|
||||
ר' גם - נאומו של פריקלס ([עברית](https://he.wikiquote.org/wiki/%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%93_%D7%A9%D7%9C_%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%A1),[אנגלית](http://hrlibrary.umn.edu/education/thucydides.html)) בתחילת המלחמה הפלופונסית[^2]
|
||||
|
||||
המלחמה הפלופונסית היא הסלמה דרמטית בהיקף, ובנזק, של המלחמה - מלחמה כוללת. עד לשלב הזה, הרג של אזרחים והתקטננות על טריטוריה היו נדירים - דברים שהתרחשו בהיקף רחב תחת הדמוקרטיה האיפריאליסטית האתנואית. במהלך המלחמה, האתונאים בפאתי העיר נאלצים לסגת לתוך חומות העיר, מהלך בעל השפעה פסיכולוגית קשה. בתנאי הצפיפות האלו פרצה מגפה (430-428) שקטלה כרבע מאזרחי אתונה. ההצלחה האתונאית נקשרה במידה רבה בפריקלס - המנהיג האתונאי - שבולם במידה רבה את הכוחות באתונה ששואפים להתפשטות אימפריאלית. אלא שעם מותו במגפה ב429, האסטרטגיה האתונאית משתנה ונהיית התקפית בהרבה - מהימנעות מהפסד בלבד להתפשטות של ממש, כרצונם של הדמגוגים. אחד מאותם דמגוגים, קליאון, מוביל כוח ימי שמשתלט על פילוס בפלופונס, מול חופה המערבי של מסיניה (425) - המשועבדת לספרטנים - אירוע מכונן במלחמה. כיבוש זה מפיל למעלה מ400 לוחמים ספרטנים מובחרים בשבי, ומאפשר נהירה של הלוטים רבים לאתונה - שני פחדים גדולים של ספרטה. האתונאים מאיימים להרוג את הכוח הספרטני במידה וספרטה תיכנס לאטיקה - אזורה של אתונה - והספרטנים אכן נמנעים מלפלוש לאיזור לאורך המלחמה.
|
||||
|
||||
@@ -74,7 +75,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:14:13.874Z
|
||||
[^2]: נאום קלאסי של חברה פתוחה, המבסס את השפע, הנחת והחירות בבסיס החברה האתונאית. חרף המסר בנאום זה, החירות נבעה במידה רבה מההשתפות בחיים הפוליטיים. המילה המודרנית *אידיוט* (ἰδιώτης) נובעת מהמונח היווני שמשמעותו 'האדם שאינו משתתף בחיים הפוליטיים'
|
||||
[^3]: התיבאים מובלים בעת הזו בידיי שני גנרלים מבריקים (פמינונדס?)
|
||||
|
||||
###עלייתה של מקדוניה
|
||||
### עלייתה של מקדוניה
|
||||
מקדוניה היא דוגמה מוקצנת של הלוחמה היוונית, אך שהיא אינה נושאת השפעה היסטורית עצומה כמו שאר יוון העתיקה או רומא שבאה אחריה. פורץ הדרך של מקדוניה הוא פיליפוס מוקדון - אביו של אלכסנדר מוקדון. פיליפוס לא מוטרד מהשייכות, האזרחות, מעמדם או שפתם של החיילים - רק מספרם ויכולתם. במובן הזה, הוא אחד המצביאים הדמוקרטיים ביותר. פיליפוס הוא אחד מהשליטים המעטים שהחזיקו את הצבא במשך כל השנה - ללא הפסקה, ללא הגבלה, ותוך הקמת תשתיות מקיפות - ביצורים, נשקיות וכדומה. המצב הזה מעמיד את ערי המדינה בצומת דרכים: הן אינן יכולות להרשות לעצמן להחזיק את הצבא, אך אינן יכולות לסבול את פשיטות הביזה על שטחן. פיליפוס מצליח לממן צבא אדיר בזכות תוקפנותו - הוא מצליח לחלוש על שטח רב ולבזוז אותו. כעת, אין כוח ביוון שמסוגל לעמוד בפניו. הלוחמה המקדונית נושאת גם שינויים טקטיים ואסטרטגים - המצורים שלהם קשרים יותר, והחניתות שלהם (*סאריסה*) ארוכה (2.5 - 2 מטר) וכבדה (6.5 ק"ג!) משאר יוון. כעת, חמשת השורות הראשונות של הפאלאנקס המקדוני - לעומת שניים בשאר יוון - הם באיזור ההרג. הצבא המקדוני הוא צבא שכיר, אך נהנה מרוח קרב חזקה מאוד.
|
||||
|
||||
בקרב כירונאה (338), המלך פיליפוס ואלכסנדר (אז בן 18) גובר על אתונה, ושם קץ ללוחמה היוונית הישנה. כעת, מקדוניה חולשת על יוון כולה - ונושאת עיניה לפרס. ערב מסע המלחמה, ב336, פיליפוס נרצח, והשלטון עובר לבנו - אלכסנדר הגדול. אלכסנדר, מנהיג צעיר, הוא בעל כישרון צבאי מובהק ואומץ גובל בטירוף[^5], אך גם חוסר יציבות ופזיזות. אלכסנדר מחסל את המתנגדים בבית (אלו שרצחו את אביו), שם קץ לערי המדינה האוטונומיות ומוחק את תיבי מהמפה לחלוטין[^4]. הלוחמה של אלכסנדר אכזרית בהרבה מקודמותיה: הוא אינו מחפש רק את הניצחון, אלא רודף את החיילים היריבים ומנסה לטבוח בהם, עד האחרון. אלכסנדר לא היסס להרוס לחלוטין את התרבויות שהתנגדו לו - בקרבות עם אבדות דמיוניים לאותה התקופה[^6].
|
||||
@@ -88,8 +89,8 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:14:13.874Z
|
||||
עד רומא, שמושרשת בתרבות הלחימה היוונית, אף כוח בעולם לא יכל לצבא היווני. היסטוריונים רבים מייחסים ליוון את המסורת הצבאית המערבית - לוחמה קטלנית יותר, נשק חדיש יותר טכנולוגית (לממציאים יש תמריץ כלכלי), משמעת עדיפה (החלטות התקבלו דמוקרטית), יוזמה (אימוץ שיטות ואמצעי לוחמה חדשים), צבא אזרחי (ויכוח קבוע על יעילותו מול צבא שכיר), והדומיננטיות של חיל הרגלים (לעומת פרשים).
|
||||
|
||||
|
||||
> המלצה: מסע הרבבה של קסנופון - גנרל, פילוסוף, ותלמידו של אריסטו
|
||||
{.success}
|
||||
!!! success ""
|
||||
המלצה: מסע הרבבה של קסנופון - גנרל, פילוסוף, ותלמידו של אריסטו
|
||||
|
||||
הדמוקרטיה היוונית היא לא 'חיית מחמד' כפי שאנו נוטים לחשוב: היא איפריאליסטית, תוקפנית, ושחררה כוחות הרסניים שהחריבו את יוון ואת יריביה.
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -8,14 +8,15 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-26T21:15:48.293Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
##עלייתה של האימפריה הרומית
|
||||
## עלייתה של האימפריה הרומית
|
||||
|
||||
רומא למדה לא מעט מהיוונים; בראשיתם, גם הם לחמו עם פאלאנקסים. בשלבים מוקדמים, הם עסוקים בעיקר בלוחמה של פשיטות, והגנה מפני פשיטות - מאפיין של הרבה תרבויות טרום מודרניות. האוכלוסייה הרומאית המוקדמת מאוד קטנה, וההיקף של פעילותה הצבאית מצומצם - זה יישוב קטן וזניח.
|
||||
|
||||
ב396, רומא כובשת את ווי (Veii) השכנה מהאטרוסקים, לאחר ששילמה לאזרחיה להילחם, ומספחת אותה. הלוחמה הופכת ליותר ויותר קשה, והשלכותיוה יותר ויותר קשות. אלא שלעומת ערי המדינה היוונית, הרומאים מוכנים לקלוט ולשלב זרים לתוך עריהם. שבטים לטיניים שלמים נספגים לתוך גוף האזרחים הרומי, ורבים מהם מקבלים זכויות - דבר מאוד נדיר. הפתיחות הזו מקנה לרומא כוח אדם אדיר, שמשחק תפקיד מרכזי בהצלחתה הצבאית - הליגיונות המובסים לעיתים מהווים את צבאותיה של רומא במלחמותיה הבאות. לאותם העמים יש תמריץ להצטרף לרומא - זכויות, ביטחון וכלכלה טובה יותר.
|
||||
|
||||
> Vae victis - אבוי למנוצחים
|
||||
> ^סיסמא^ ^רומית^ ^מוכרת^
|
||||
|
||||
> *סיסמא^ ^רומית^ ^מוכרת*
|
||||
|
||||
הפתיחות הזו התבטאה במרידות הולכות ופוחתות של שאר העמים הלטיניים - המרידה המשמעותית האחרונה התרחשה ב340. כוח האדם הנוסף שהיא הביאה אפשר לרומא לנהל מלחמות ממושכות יותר, בזכות הנחת הכלכלית שכוח אדם נוסף הביא והאבידות הכבדות יותר שבכוחה לספוג. הגורמים האלו תרמו ללוחמה רומית עיקשת ונחרצת, ולהפיכתו של הצבא הרומי ממיליציה מפוזרת לצבא מאורגן ועוצמתי. החל משנת 311, הצבא הרומי הצליח לגייס כ4 לגיונות נוספים.
|
||||
|
||||
@@ -36,7 +37,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:15:48.293Z
|
||||
[^9]: מלך אפירוס, ממלכה יוונית, והמצביא היווני המהולל של התקופה. על שמו הביטוי *ניצחון פירי* - ניצחון במחיר כבד עד כדי תבוסה.
|
||||
|
||||
|
||||
###המלחמה הפונית הראשונה
|
||||
### המלחמה הפונית הראשונה
|
||||
מלחמתה הגדולה הבאה של רומא היא מול הגנרל הפיניקי חניבעל ברקה - שחלק ניכר מנצחונו נבע מהיעדר צבא קבע ברומא: החיילים פוזרו והוכשרו מחדש בכל מלחמה. זוהי המלחמה הפונית[^10] הראשונה. גם הקרתגים שמרו בקנאות על הזכויות האזרחיות שלהם, אך לא העניקו זכויות לעמים אחרים - עיקר הלחימה שלהם התבצע באמצעות צבאות שכירים. עיקר הממון של הפונים הגיע ממסחר.
|
||||
|
||||
הלחימה התמקדה בסיציליה, והייתה ימית בעיקר - ודרשה מהרומאים להקים צי מאפס; זוהי הייתה המלחמה הראשונה של רומא מחוץ לאיטליה. זאת לעומת הפונים, שהחזיקו צי אדיר וניסיון רב שחסר לרומים. הרומאים התבססו על ספינות *קורבוס* (Corvus)[^11] - הנושאות גשר קצר שמחבר בין הספינה הרומית לפונית, ומאפשר לחיילים הרומים לפשוט פנים מול פנים. הצי הרומאי ריסק את הצי הפוני העדיף לו[^12], ובהסכם השלום נאלצה קרתגו לוותר על הצי שלה בשלמותו. אלא שלקרתגו הייתה היכולת להתאושש מהתבוסה הזו - ובכך השלום שנחתם כשל לחלוטין. הקרתגים חיפשו את ההזדמנות הראשונה לנקום את תבוסתם. הרומאים כשלו בתפקידם לאכוף את השלום, והיו שרויים ביוהרת מנצחים - וכך אפשרו לקרתגו לעלות בשנית.
|
||||
@@ -47,7 +48,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:15:48.293Z
|
||||
[^11]: הפונים מעולם לא ראו דבר כזה, והבינו את תכליתו מאוחר מדי.
|
||||
[^12]: הרומאים אף ניסרו את החרטומים של הספינות הפוניות ותלו אותם על בניין הסנאט.
|
||||
|
||||
###המלחמה הפונית השנייה
|
||||
### המלחמה הפונית השנייה
|
||||
|
||||
הצבא הפוני היה צבא שכיר ומקצועי - מגוון רחב של יחידות ממקומות ועמים שונים. לעומתם, הצבא הרומי נותר צבא האזרחים היחיד לאגן הים התיכון - אך יכלו לצבא הפוני המקצועי בזכות קבלתם את עול המשמעת הצבאית הנוקשה. לפי פוליביוס, מספר האזרחים הרומים שיכלו לשרת בצבא בפרוץ המלחמה הפונית השנייה היה מעל 700,000 - מספר אסטרונומי אז וגם היום. בעוד שמספר זה קרוב לוודאי מוגזם, הוא ממחיש אמת היסטורית - כוח האדם האדיר של הרומים[^13]. לעומתם, הצבאות השכירים והמאומנים היטב של קרתגו לא יכלו להרשות לעצמם אבידות כבדות - ולפיכך נלחמו רק כשישנה אפשרות ברורה לניצחון. הקרתגים לא ניסו להסב אבדות רבות ככל אפשר, להדוף או להחזיק איזורים מסוימים - אלא להוביל לכניעה של היריב (ובכך לנסות לגייס את חייליו המובסים - נכס יקר). במלחמה הפונית הראשונה, צבאות פונים ורומים ניצבו לעיתים זה מול זה חודשים, עד שהאספקה נגמרה - לשכירים הפונים לא היה לאן לחזור.
|
||||
|
||||
@@ -73,13 +74,14 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:15:48.293Z
|
||||
[^17]: באותה התקופה, רוב העמים נשלטו על ידי מלכים - הרומאים היו חריגים בנוף.
|
||||
[^18]: כשאנטיוכוס הרביעי פלש למצרים, בעלת בריתה של רומא, למשל, הרומאים לא שלחו צבא להגן עליה - אלא צוות של שגרירים. הללו חיכו למלך בחוף, וכשזה הושיט את ידו לשגריר הרומי - קיבל מיד לוח עם אולטימטום הדורש לסגת מיד ממצרים. כשאנטיוכוס ההמום השיב שעליו להתייעץ, השגריר הרומי צייר סביבו מעגל - וקבע מיד שאנטיוכוס יישאר בו עד שהרומאים יקבלו תשובה. אנטיוכוס קיבל את האולטימטום ללא תנאי.
|
||||
|
||||
###התפתחותו של צבא מקצועי ברומא
|
||||
### התפתחותו של צבא מקצועי ברומא
|
||||
החצי השני של המאה ה2 לפנה"ס היה תקופה צבאית גרועה לרומאים, שספגו אבידות רבים בספרד, במוקדון ומול קרתגו. בתחילת התקופה הזו, הצבא הרומי היה בלתי מאומן ובלתי מנוסה, וספג אוסף של מפלות - אך גבר על יריביו. לחימה זו מאופיינת בהיותה אכזרית בהרבה[^19], ומוצלחת הרבה פחות מזו שקדמה לה. התבנית הזו - של מפלה קשה, אבידות אדירות וניצחון תוך מאמץ רב - אפיינה את הלוחמה הרומית בעת הזו. תקופה זו לוותה לעיתים בהיסטריה, עד כדי הקרבת בני אדם (לא רומאים) בפורום ברומא. דור הלוחמים בתקופה הזו איבד את הניסיון שצבר קודמו מול חניבעל, ולקה במעין שאננות.
|
||||
|
||||
הלחץ מצפון ומדרום לאימפריה הפעילו על הצבא הרומי לחצים שלא היה ערוך להתמודד עמם, והציב את רומא בדילמה - הפסקת התפשטות נוספת או שינוי ארגוני בלגיונות הרפובליקנים. ריבוי החזיתות - בדרום, במערב ובמזרח - מנעו מהלגיונרים לחזור הביתה, ודרש מהם כישורים רבים מעבר ללוחמה (ביצורים, שיטור, שמירה...). הרומאים נזקקו כעת לצבא סביב השנה, וחילות מצב בפרובינקיות הרחוקות - וכעת, האידיאל הרומי של חקלאי לוחם לפי הצורך נהפך קשה יותר ויותר ליישום. מספר האזרחים הרומים בעלי רכוש, עובדי אדמה ומקימי משפחות שבכוחם לשרת בצבא הלך ויירד. העושר האדיר שזרם לאיטליה הגיע לאליטות העשירות ממילא, שהשקיעו את ההון בנחלות אדירות (*לאטיפונדיות*) ברחבי האימפריה - שאינם נוכחים בהן. נחלות אלו מעובדות על ידי המוני עבדים, ונוהלו על ידי סוכנים - כל אלו יצרו דינאמיקות חברתיות, צבאיות וכלכליות שליליות. נחלות אלו פגעו באיזורי הכפר של האימפריה - משם גויסו הלגיונרים.
|
||||
|
||||
|
||||
> העשירים קיבלו חזקה על רוב האדמות... ככל שעבר הזמן התחזק בטחונם שלעולם לא ינושלו מרכושם, והם ניכסו לעצמם אדמות שכנות ואת חלקות האדמה של שכניהם העניים, גם באמצעות שכנוע, גם באמצעות כוח, וכך רכשו שטחים עצומים, והעסיקו עבדים כעובדי אדמה וכרועים, שמא המעלים החופשיים יגויסו לצבא. במקביל לכך, הבעלות על עבדים הכניסה להם רווחים עצומים, כי העבדים, שהיו פטורים משירות צבאי, התרבו במהירות. בדרך זאת כמה אנשים רבי-כוח נהפכו לעשירים מופלגים, ואוכלוסיית העבדים גדלה בכל רחבי הארץ, בעוד שהאוכלוסיה באיטליה התמעטה ונחלשה, סובלת מעוני, מיסים ושירות צבאי.
|
||||
|
||||
> אפיאנוס, *מלחמות האזרחים* (*Bella civilia*)
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -87,16 +89,17 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:15:48.293Z
|
||||
|
||||
בכך שהעז לחולל שינויים אלו, קבע גאיוס תקדים מסוכן - הצבא המקצועי שעזר לייסד יכול ביתר קלות לשנות את נאמנותו. החיילים נאמנים כעת לגנרל, יותר מאשר למדינה - בתור מי שמספק להם ציוד, מזון ומשכורת. החיילים הרומים השכירים לא חזרו בנקל לעבד את אדמותיהם; המשותף להם כעת, יותר מחייהם האזרחיים, הוא העיסוק שלהם כחיילים - והרצון לכסף, תהילה והרפתקה. רבים מהחיילים הממלאים את הלגיונות הם עניים, ואינם ששים לחזור לחיים של עוני. יתרה מכך, הסנאט מסרב לדאוג להם, מתוך התחושה המיושנת שהחייל הוא אזרח רומי עצמאי, שאחראי לעצמו - כשם שהיה עם הלגיונרים בעלי הרכוש.
|
||||
|
||||
> המלצה: סיפורו של [קינקינקוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Lucius_Quinctius_Cincinnatus)
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
המלצה: סיפורו של [קינקינקוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Lucius_Quinctius_Cincinnatus)
|
||||
|
||||
גאיוס התמנה לקונסול *חמש פעמים* ברציפות - הפרה בוטה של המערכת הפוליטית הרומית, שהייתה בנויה בדיוק בכדי למנוע מוקד כח כזה. ההמשכיות הפיקודית, בעוד שהיטיבה עם הצבא, הסבה לגאיוס הון עתק, ורומם את מעמדו מעבר לסנאטור הממוצע. כעת נוצרת מעין אליטת-על, והתחרות ביניהם קשה מאי פעם. הסנאטורים הללו מבקשים להתמנות כמפקדי לגיונות כאילו זו זכותם המולדת. אחד ממתחריו של גאיוס היה [לוקיוס קורנליוס סולה](https://en.wikipedia.org/wiki/Sulla) (138-78), ובין השניים התפתחה יריבות מרה. מריוס וקורנליוס מדכאים יחדיו את בנות בריתה המורדות של רומא בתוך איטליה בהצלחה רבה, שמייחסת לשניהם יוקרה ושולחת את לגיונתיהם לקצוות האימפריה.
|
||||
|
||||
קורנליוס, שצבאו נאמן לו אישית, זוכה לכבוד המפוקפק להיות הראשון שלגיונותיו עולים על רומא. אירוע זה יחזור עוד פעמים רבות, כשהמפורסמת בהם היא עלייתו לשלטון של יוליוס קיסר. החיילים הרומים, מתוקף נאמנותם הישירה למפקידהם, מוכנים להילחם ברומאים אחרים כמו כל יריב אחר - זהותם היא הלגיון, ולא רומא האזרחית.
|
||||
|
||||
> המלצה: *Caesar must die* של האחים טביאני (Taviani), שהסריטו את המחזה *יוליוס קיסר* של שייקספיר כפי ששיחקו אותו אסירים איטלקים.
|
||||
> וגם: (Fiorille)
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
וגם: (Fiorille)
|
||||
|
||||
הצבא הרומי המקצועי היה מעורב עמוקות בפוליטיקה, דבר שייתן את אותותיו במאות הבאות.
|
||||
העושר שנובע מההצלחות הצבאיות של לגיונות פרטיים אלו זורם לידיהם של המפקדים, שמנצלים אותו לבנות צבאות גדולים, נאמנים וחזקים יותר - על חשבון רווחת הלגיונרים ורווחת הציבור. ככל שאלו מוכנים לחתור תחת שיירי הסמכות הציבורית ברומא, הצלחתם הפוליטית גדלה.
|
||||
@@ -104,8 +107,8 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:15:48.293Z
|
||||
בתחילת המאה ראשונה לפני הספינה, מכונת המלחמה הרומית הייתה בשיאה - ורמסה כל כוח צבאי אחר לאגן הים התיכון. במסעות הכיבוש שלהם, הלגיונות משמידים מאות אלפי בני אדם, וכעת פונים נגד רומא עצמה - וחוצים את הטיבר[^21].
|
||||
שיאה של מגמה זו הוא רצח יוליוס קיסר (44), מה שמתחיל מלחמת דמים על ירושתו הפוליטית. בסופה, עולה לשלטון [אוגוסטוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Augustus), הקיסר הראשון בהיסטוריה של רומא[^22]. אוגוסטוס, הנחשב מהפוליטיקאים המתוחכמים בהיסטוריה, משאיר את המוסדות הרפובלקנים הרומיים מתפקדים, אך מרוקנים מתוכן. בזאת נפלה הרפובליקה הרומית, ועולה האימפריה הרומית הטוטאליטרית.
|
||||
|
||||
> המלצה: ספרו של ג'ון וויליאמס על אוגוסטוס, מעין רומן אודותיו במכתבים.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
המלצה: ספרו של ג'ון וויליאמס על אוגוסטוס, מעין רומן אודותיו במכתבים.
|
||||
|
||||
|
||||
[^19]: הרומאים היו אכזריים עד כדי טבח לא רק בבני אדם, אלא אפילו בכלבים - בין שהרגו אותם ובין שהטילו בהם מומים.
|
||||
@@ -113,11 +116,11 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:15:48.293Z
|
||||
[^21]: הטיבר הוא נהר יחסית עלוב; חצייתו היא בעיקר סמלית (מעבר לקו הזה, לא יעבור אף לגיון).
|
||||
[^22]: אך אינו קורא לעצמו כך, אלא *הראשון בין שווים*, לאור הטאבו הרצחני ברומא כנגד שלטון יחיד - הכרזתו כמלך שקולה להתאבדות.
|
||||
|
||||
###מרפובליקה לאימפריה
|
||||
### מרפובליקה לאימפריה
|
||||
משאביה האדירים של הרפובליקה הרומית היו בשיאם בשלטונו של אוגוסטוס, שהצביא למעלה מחצי מיליון חיילים מסקוטלנד ועד סוריה - מצב שנמשך למעלה מ200 שנה. החיילים האלו כולם התלבשו, צעדו ולחמו באופן דומה - הפגנת עוצמה יוצאת דופן. אלא שההתייצבות הזאת ריככה את הלגיונות, בעיקר במזרח, מכוח תוקפני ולוחם לכוח משטר עצום ויקר[^23]. בהיעדר גוף אסטרטגי רשמי, הקיסרים נהפכו בעלי חזון צבאי, ששאפו לקיים המיספרה רומית אדירה, שבתוכה הציוויליזציה הרומית - שבה אנשים ינהגו, יתלבשו, ויהיו כרומאים. אסטרטגיה זו נזנחה בהדרגה לטובת אסטרטגיה הגנתית (defence in depth). למרות הבעיות הרבות של רומא - המעורבות הפוליטית, השחיתות, ההתרככות וכו' - הרומאים מצליחים לשמר את מסורתם הצבאית הנוקשה למעלה מ500 שנה - הישג אדיר בכל קנה מידה.
|
||||
|
||||
> המלצה: *The Rise and Fall of Great Powers*
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
המלצה: *The Rise and Fall of Great Powers*
|
||||
|
||||
אלא שתקופת השלום הזו שהחלה עם אוגוסטוס - ה*Pax Romana* - מגיעה לקיצה. עמים גרמניים ממרכז אירופה מתחילים ללחוץ על גבולותיה של רומא, מסיבות לא ברורות. משום שהתפשטותה של רומא מפסיקה, מקורות העושר החדשים נעלמים; העושר הכלכלי המוגבל משמש למאבקים אינסופיים, שמהווים נטל הולך וגובר על כוח אדם מוגבל. המיסוי עולה, האוכלוסיה מצטמצמת ורומא מתחילה לגייס עמים זרים ואף ברברים ללגיונות - שמאבדים מה'רומאיות' שלהם.
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-26T21:18:57.210Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
##המלחמה ברנסאנס
|
||||
## המלחמה ברנסאנס
|
||||
תקופת הרנסאנס מאופיינת בחזרה למקורות העתיקים - ובמיוחד לרומא - כמודל לחיקוי באומנויות, בממשל וכמובן בלוחמה. בבסיס חזרה זו היא התפיסה השמרנית, הרווחת עד המאות ה18-19.
|
||||
|
||||
בעולם הלוחמה, התהליך הזה אופיין בחזרה מאסיבית לצבאות מבוססים חייל רגלים[^36], בהשראת הליגיונות הרומים והלוחמים של אלכסנדר מוקדון. דוגמא מיוחדת היא שושלת הרוזנים Nassau בהולנד (אצילים לבית Orange), שהנהיגו אותה במאה ה16 בעיצומו של מאבק מול ספרד. בסוף דצמבר 1594, אחד מהם - Wilhelm Lodewijak - שואב השראה מהרומים. וילהלם מעמיד את הרובאים שלו בשורה בחזית, ובהשראת הליגיונות הרומאים יוצר סבב ירי (רוטציה) בקרב הרובאים - שורה אחת יורה[^37], ובזמן שהיא טוענת אחרת מתקדמת ויורה שוב, וכך נוצר רצף ירי.
|
||||
@@ -40,7 +40,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:18:57.210Z
|
||||
[^41]: החומות צריכות כעת להתמודד עם ההדף של התותחים, ולספוג פגיעה של ארטילריה עוינת.
|
||||
[^42]: החומות מביאות עמן גם חפירות ותעלות, שבהן מרתחשים לעיתים קרבות פנים מול פנים.
|
||||
|
||||
###מלחמת שלושים השנים שלום וסטפאליה
|
||||
### מלחמת שלושים השנים שלום וסטפאליה
|
||||
|
||||
הסכסוכים בתקופה הזו הלכו ולבשו גוון אידיאולוגי - דתי, מה שהקשה על פתרונם ההגיוני - בניגוד לסכסוכי טריטוריה וכלכלה, סכסוכים דתיים לא ניתנים למשא ומתן. הדוגמא הבולטת ביותר היא [מלחמת שלושים השנים](https://en.wikipedia.org/wiki/Thirty_Years%27_War) (1618-1648) - שבה האבדות באוכלוסיה אדירות (~30% מאוכלוסיית גרמניה, למשל, נמחקת!). המלחמה כל כך מקיפה, וכל כך אכזרית, שמנהיגים ואנשי ציבור החלו לחוש גועל של ממש מהאלימות החריגה והמתמשכת, שאיימה על קיומה של אירופה.
|
||||
|
||||
@@ -52,8 +52,8 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:18:57.210Z
|
||||
|
||||
כאן נכנס לתפקיד העיקרון האיטלקי מן המאה ה16 של מאזן כוחות - המצב שבו לכל הצדדים יש די כוח למנוע הגמוניה. לשם כך נדרשה החלשה של הכוח החזק ביותר - ההאפסבורגים. גזילת טריטוריה אינה ערובה מספקת; לכן, כאן לראשונה, נדרשו ההאפסבורגים[^44] לשינוי חוקתי שיימנע מהם לצאת למלחמה תוקפנית בעתיד[^43].
|
||||
|
||||
> חשוב לסייג: שלום וסטפליה הוא *לא* נקודת המוצא של הסכמי הריבונות המודרניים. הוא צעד גדול בכיוון הזה, אך לא מייסד ממש את השיטה הבינלאומית כפי שאנחנו מכירים. נהפוכו: ההסכם במהותו *פוגע* בריבונות מדינית (שליטים זרים מתערבים בחוקה של אומה עצמאית!).
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
חשוב לסייג: שלום וסטפליה הוא *לא* נקודת המוצא של הסכמי הריבונות המודרניים. הוא צעד גדול בכיוון הזה, אך לא מייסד ממש את השיטה הבינלאומית כפי שאנחנו מכירים. נהפוכו: ההסכם במהותו *פוגע* בריבונות מדינית (שליטים זרים מתערבים בחוקה של אומה עצמאית!).
|
||||
|
||||
הצרפתים והשוודים הצליחו לחזק את אלף-ומשהו הטריטוריות מול הקיסר ההאפסבורגי - מהלך שרבים מהגרמנים הסכימו איתו[^45].
|
||||
|
||||
|
||||
Reference in New Issue
Block a user