shmick/study
1
0
Fork 0
Code Issues Pull Requests Packages Projects Releases Wiki Activity

Finished moving to MKDocs

Browse Source
This commit is contained in:
Matan Horovitz
2024-08-10 13:30:51 +03:00
parent 3cf5f404ab
commit c9e980b2a4
159 changed files with 3739 additions and 3272 deletions
Download Patch File Download Diff File Expand all files Collapse all files

15
פילוסופיה/index.md
View File

@@ -12,9 +12,10 @@ dateCreated: 2023-03-09T09:17:59.548Z
^Jacques^ ^Louis^ ^David^ ^-^ ^Death^ ^of^ ^Socrates^ ^(1787)^
> לפילוסוף שייך להתבונן בכל. כי מי אם לא הוא…?
> ^אריסטו,^ ^מטאפיזיקה.^ ^ספר^ ^גמא,^ ^פס'^ ^1004a^ ^30^
##פילוסופיה - מדע? תרבות?
> *אריסטו,^ ^מטאפיזיקה.^ ^ספר^ ^גמא,^ ^פס'^ ^1004a^ ^30*
## פילוסופיה - מדע? תרבות?
הפילוסופיה היא התחום היומרני והחטטני מכולם. היא תוחבת את האף שלה לכל מקום ונוהגת בו כשלה. אלא שבניגוד למדע - שמביא תוצאות ממשיות (דת *המדעיזם*) - הפילוסופיה לא מביאה לכדי תוצר ממשי. הפילוסופיה אינה תואמת גם את השיטה המדעית. מכאן שהפילוסופיה היא לא ממש מדע. (משם נולדו המדעים, ו'עזבו את הקן').
ותרבות?
@@ -35,8 +36,8 @@ dateCreated: 2023-03-09T09:17:59.548Z
> "פילוסופיה היא הנסיון, או מסע, שחותר להחליף את הסברות והדעות שלנו לגבי העולם כמכלול, בידיעה מקיפה ואמתית על העולם כמכלול."
##קישורים שימושיים
###[אנציקלופדיית הפילוסופיה של סטאנפורד](https://plato.stanford.edu/)
###[טיפים לקריאת טקסטים פילוסופיים](/פילוסופיה/מיומנויות/קריאה)
###[טיפים לכתיבת טקסטים פילוסופיים](/פילוסופיה/מיומנויות/כתיבה)
###[הציטוטים](/פילוסופיה/הציטוטים)
## קישורים שימושיים
### [אנציקלופדיית הפילוסופיה של סטאנפורד](https://plato.stanford.edu/)
### [טיפים לקריאת טקסטים פילוסופיים](/פילוסופיה/מיומנויות/קריאה)
### [טיפים לכתיבת טקסטים פילוסופיים](/פילוסופיה/מיומנויות/כתיבה)
### [הציטוטים](/פילוסופיה/הציטוטים)

172
פילוסופיה/אתיקה/index.md
View File

@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
---
> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=44055)
{.info}
!!! info ""
[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=44055)
##ההבדל בין האתיקה למדעים
## ההבדל בין האתיקה למדעים
המדעים הם תורה 'אמפירית' - ראיות וניסיום מובילים למסקנות ולאומדן קרוב יותר של המציאות. במילים פשוטות, המדעים מנסים להסביר את העולם בו אנחנו חיים.
האתיקה - **תורת המוסר** - לעומתה - שואפת להסביר עולם אחר - עולם מושלם. האתיקה לא מנסה להסביר את העולם כפי שהוא - אלא כפי שהוא ראוי להיות.
@@ -31,7 +31,7 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
המוסר מחפש נורמות וערכים נכונים
##תיאוריית הציווי האלוהי
## תיאוריית הציווי האלוהי
> [טקסט - דיאלוג אפלטון - אותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה/intro--plato-euthyphro.pdf)
{.is-info}
@@ -44,42 +44,42 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
איך באמצעות השאלה הזו נבין כיצד נכון לנהוג - *מהו טוב?*
###תשובה: אלוהים מצווה את הטוב משום שהוא טוב
### תשובה: אלוהים מצווה את הטוב משום שהוא טוב
אלוהים מצווה עלינו, למשל, לא לרצוח, בגלל שלרצוח זה לא דבר טוב.
אלא שבתשובה זו, ישנו איזשהו טוב לפני האלוהים (לרצוח זה רע), והאלוהים בסך הכל מפנה אותנו אליו - הוא רק המתווך.
לכן, התושבה הזו לא עוזרת לנו להבין מהו טוב - כן, לרצוח זה רע - אבל למה? איך אדע אם משהו אחר הוא רע?
###תשובה: משום שכך מצווה האלוהים, זה מה שטוב
### תשובה: משום שכך מצווה האלוהים, זה מה שטוב
באופן אישי, רצח זה לא הקטע של אלוהים. הוא לא מת על זה, אז הוא דורש שגם אנחנו לא נעשה את זה.
אבל אז נשאלת השאלה - **למה שאקשיב לאלוהים?**
####כדי להכיר תודה
#### כדי להכיר תודה
כן, אלוהים בנה אותנו ואנחנו די מרוצים. המעט שנוכל לעשות בתמורה הוא להקשיב למה שהוא אומר.
בגלל ש... להכיר תודה זה... דבר *טוב!*
**אבל רגע!** אנחנו לא יכולים להצדיק את השאלה לתשובה *מה זה טוב* בכך שאנחנו צריכים להקשיב לאלוהים *כי זה טוב*! זה בדיוק מה שאנחנו מנסים להבין!
####כי אני מפחד מעונש \ רוצה תגמול
#### כי אני מפחד מעונש \ רוצה תגמול
כן, גיהנום זה לא כיף וגן עדן זה כן. אם אקשיב לאלוהים, אלך לגן עדן ולא לגיהנום. רעיון טוב!
**אבל רגע!** אם אני פועל *טוב* רק מכיוון שאני לא רוצה להישרף וכן רוצה להתפנק, אני בכלל לא פועל ממניע מוסרי! אני לא עושה טוב כי הוא טוב, אלא כי זה מה שמשתלם לי! זה לא עוזר לנו בכלל להבין מה זה טוב - רק להצדיק את ההתנהגות שלנו!
####כי האלוהים יודע הכי טוב
#### כי האלוהים יודע הכי טוב
אז רגע, אני צריך להקשיב *לכל מה שהוא אומר?*
#####כן.
##### כן.
כך אמר גם *אוקהם (Occam's Razor)* - אלוהים יודע הכי טוב ולכן צריך לעשות כל מה שהוא אומר, ורק מה שהוא אומר, וזהו.
זו לפחות תשובה עקבית...
**אבל רגע!** אפילו בתנ"ך אנחנו רואים לא מעט מקרים של הטלת ספק בשיפוט המוסרי של אלוהים (*האין צדיק אחד בסדום?*). אפילו מהאנשים הנאמנים ביותר לאל אנחנו רואים ספק שנובע מדחף מוסרי *כלשהו*. מאיפה זה בא? איך האנשים האלו מחליטים שמה שאלוהים מציע הוא לא טוב? בכל זאת יש שם משהו...
#####לא.
##### לא.
לא??
**אבל רגע!** אז איך יודעים למה להקשיב ולמה לא??
@@ -88,17 +88,17 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
זה לא עזר לנו בכלל!
###תיאוריית הצידוק האלוהי אינה מספקת.
### תיאוריית הצידוק האלוהי אינה מספקת.
גם כשחקרנו אותה כמיטב יכולתנו, לא הצלחנו למצוא שום דרך להפיק ממנה מה זה טוב, ולמה הוא טוב בכלל.
מזל שאנחנו ממשיכים לנסות לבנות תיאוריות מוסריות חדשות כדי להסביר את זה - משמיים לא נראה שתגיע הישועה המוסרית.
##יחסיות מוסרית
> [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/moral_relativism.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro-moral_relativism_(wong).pdf)
{.is-info}
## יחסיות מוסרית
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/moral_relativism.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro-moral_relativism_(wong).pdf)
##אגואיזם
## אגואיזם
**אגואיזם** - לפעול מתוך **תכלית** להטיב רק עם עצמך - מפוצל בגדול לשני סוגים:
- אגואיזם **פסיכולוגי** - *כלל* המניעים של בני האדם ללא יוצא מן הכלל הם לטובת עצמם
@@ -110,34 +110,34 @@ The Norm of Self Interest (Miller)
Can Money Make You Happy - TED Talk
{.is-info}
###טענות כנגד האגואיזם הפסיכולוגי
### טענות כנגד האגואיזם הפסיכולוגי
כנגד האגואיזם הפסיכולוגי יש כמה טענות עיקריות:
####הוא כנראה שגוי
#####תצפיות אמפיריות לא הצליחו לאשש אותו.
#### הוא כנראה שגוי
##### תצפיות אמפיריות לא הצליחו לאשש אותו.
בני אדם פועלים לעיתים תכופות שלא לטובת עצמם - תרומות, התנדבות, הקרבה וכו' (כפי שנצפה בניסויים של דניאל באטסון, פסיכולוג חברתי).
#####גם בעולם החי נדמה שהוא לא מתקיים.
##### גם בעולם החי נדמה שהוא לא מתקיים.
אנחנו צופים בהתנהגות חברתית (פרו-סוציאליות) לעיתים תכופות גם בבעלי חיים - למשל אימהות שדואגות לגורים מיותמים.
#####הוא אינו מחזיק גם בתנאי קצה.
##### הוא אינו מחזיק גם בתנאי קצה.
אפילו במצבים של מלחמה, רעב ומצוקה, בני אדם ממשיכים לעזור אחד לשני, גם כשלדבר השלכות הרסניות לעצמם.
#####הוא מתבסס על השקפת עולם צינית
##### הוא מתבסס על השקפת עולם צינית
האגואיזם הפסיכולוגי טוען שבני אדם פועלים, בעומק נפשם, ממניעים עצמיים - אולם תצפיות וניסויים לא הצליחו לאשש את הטענה הזו..
####הוא מכשיל את עצמו
#### הוא מכשיל את עצמו
גם אם האגואיזם הפסיכולוגי שגוי, ודאי יש אנשים שהם עדיין אגואיסטים פסיכולוגיים. מכאן נשאלת השאלה - האם האנשים האלו הם המאושרים יותר? האם לאותם אנשים זהו המסלול ההגיוני ביותר?
יש לא מעט דברים שהאגואיזם הפסיכולוגי פוגע בהם (הטוב שבחברות\כבוד מאחרים וכו') שהם גורמי אושר מוכחים - ולכן יכול להיות שדפוס התנהגות כזה מספק אושר שתקרתו מוגבלת.
גורמי האושר הזמינים לאדם שאינו אגואיסט פסיכולוגי עולים בהרבה על אלו של האגואיסט - ולכן זה לא סביר להניח שדווקא האגואיסט יהיה מאושר יותר.
###טענות בעד האגואיזם הפסיכולוגי
### טענות בעד האגואיזם הפסיכולוגי
מנגד, עולות שתי טענות:
####גם כשעל פני השטח הפעולות שלהם אלטרואיסטיות, בני האדם פועלים קודם כל ממניעים עצמיים.
#### גם כשעל פני השטח הפעולות שלהם אלטרואיסטיות, בני האדם פועלים קודם כל ממניעים עצמיים.
למשל, כאדם מתנדב לעזור לאחר, זה כדי לגרום לעצמו להרגיש טוב או להקל על הסבל שלו - הוא לא באמת דואג לאחר
####כשהם פועלים מרצונם החופשי, בני האדם פועלים מרצונם - ואם הם פועלים כי כך בחרו לעשות, הרי שהם פועלים לטובת עצמם.
#### כשהם פועלים מרצונם החופשי, בני האדם פועלים מרצונם - ואם הם פועלים כי כך בחרו לעשות, הרי שהם פועלים לטובת עצמם.
אמנם כנגד טענה זו עולות מספר טענות נגד:
- בלבול מושגי - גם עם המניע הוא מעצמך, זה לא אומר שהתכלית היא לא האחר - מקורו של המניע אינו רלוונטי
@@ -148,7 +148,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
אם האגואיזם הפסיכולוגי אינו ה"מתכון" לאושר, מה ההיגיון באגואיזם נורמטיבי?
###פרדוקס האגואיזם הנורמטיבי
### פרדוקס האגואיזם הנורמטיבי
> המרשם האגואיסטי הוא: *שכל אחד יעשה תמיד רק מה שטוב עבורו*.
@@ -160,12 +160,12 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
**לכל אחד?** - זה מרשם שלא מבטא נכונה את העדפותיו של האגואיסט!
המרשם כעת הוא 'שכל אחד יעשה מה שטוב בשבילו ורק בשבילו'. אבל אם אני שמולי, הרי שאני מורה לאחרים לעשות דברים שהם לא לטובתי - וזה סותר את האגואיזם!
##אתיקה הניקומאכית
> [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/aristotle.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo_-_ne1.pdf)
{.is-info}
## אתיקה הניקומאכית
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/aristotle.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo_-_ne1.pdf)
> ר' גם: [אתיקה ניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה) - מבוא לפילוסופיה יוונית
{.is-success}
!!! is-success ""
ר' גם: [אתיקה ניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה) - מבוא לפילוסופיה יוונית
[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) מציג בספרו את האתיקה - המדע של הטוב. משימתה של האתיקה היא לחפש את הטוב (כשאר מקצועות הפילוסופיה).
@@ -190,19 +190,19 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
אם ככה, מהי אותה המטרה העליונה שכלל בני האדם? אריסטו לא משאיר אותנו במתח: זה ה**אושר**.
###האושר - אובייקטיבי או סובייקטיבי?
### האושר - אובייקטיבי או סובייקטיבי?
> "וליבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו"
^עמ'^ ^19^
המשפט התמים לכאורה הזה הוא התקפה חזיתית על השקפתו של אפלטון - שבאקדמיה שלו בילה אריסטו את 20 משנותיו החשובות - לפיה הטוב הוא אידיאה נצחית.
> המלצה למאמר: [*Lottery Winners and Accident Victims*](https://www.researchgate.net/publication/22451114_Lottery_Winners_and_Accident_Victims_Is_Happiness_Relative)
{.info}
!!! info ""
המלצה למאמר: [*Lottery Winners and Accident Victims*](https://www.researchgate.net/publication/22451114_Lottery_Winners_and_Accident_Victims_Is_Happiness_Relative)
אריסטו לעומתו מנכס את האושר ישר לנפש - תעונוגות חולפים אינם גורמים לאושר, אלא גישה ואופי.
###האושר כפעולה
### האושר כפעולה
> הטוב (אושר) חייב להיות בפעולה.
^עמ'^ ^20^
@@ -213,23 +213,23 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
נקודה חשובה כאן היא שהאושר לפי אריסטו הוא גם אובייקטיבי וגם מנוכס לבעליו.
> דוגמה: נניח ואדם מזייף. כלל העולם יכול להסכים שהוא מזייף - אובייקטיבית - אבל הזיוף הוא רק שלו. הזיוף הוא אובייקטיבי וגם מנוכס לבעליו.
{.is-info}
!!! info ""
דוגמה: נניח ואדם מזייף. כלל העולם יכול להסכים שהוא מזייף - אובייקטיבית - אבל הזיוף הוא רק שלו. הזיוף הוא אובייקטיבי וגם מנוכס לבעליו.
> המלצה למחקר: [*Experience Machine*](https://iep.utm.edu/experience-machine/) של רוברט נוזיק
{.info}
!!! info ""
המלצה למחקר: [*Experience Machine*](https://iep.utm.edu/experience-machine/) של רוברט נוזיק
כמובן שאם ביססנו את הטוב כסוג מסוים של פעילות, מתבקשת השאלה - איזו מן פעילות זו?
> "אולי יעלה בידינו למצוא כזאת \[הגדרה\], אם בתחילה נתפוס פעלו של האדם מהו. כשם שלגבי מחלל, פסל או אומן כל שהוא, או בדרך כלל לגבי מי שמתייחד לו פועל או עיסוק מסויים, נראה שטובם והצלחתם ישכבו בתוך םעלם זה, הרי אם אמנם גם **לאדם באשר הוא אדם** נועד פועל מה, ניתן לחשוב שגם דינו כך."
###לאדם באשר הוא אדם
### לאדם באשר הוא אדם
אריסטו סבור, אם כך, שהטוב הוא לבצע את מה שהוא מבצע (אמן, סנדלר, וכדומה) בצורה טובה - כשם שאיברי הגוף עושים 'הטוב' במיטב תפקודם, כך גם האדם.
האושר, לפי אריסטו, הוא במימוש עצמי.
> המצלצה: *חיים מודרניים* של צ'רלי צ'פלין - ממחיש כיצד עבודות פשוטות (menial) גוזלות מהאנושיות מהיעדר המימוש
{.info}
!!! info ""
המצלצה: *חיים מודרניים* של צ'רלי צ'פלין - ממחיש כיצד עבודות פשוטות (menial) גוזלות מהאנושיות מהיעדר המימוש
לאותו המימוש עצמי של אדם באשר הוא אדם העניק אריסטו מושג: ***אנטלכיה*** (מלשון טלוס - תכלית)^?^.
@@ -237,7 +237,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
מכביר ומוסיף אריסטו וטוען גם שלחיות חיי מימוש עצמי זה מהנה, ואף מרחיק וטוען שמי שאינו נהנה מעשיית הטוב, איננו באמת טוב! ^עמ'^ ^28-9^
###חיי האושר
### חיי האושר
אריסטו מציין 3 דוגמאות לחיים שאפשר לחיות, ומחווה את דעתם על האושר הטמון בהם:
@@ -247,13 +247,13 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
- חיי עיון - חיים בניסיון לממש את הלוגוס (תבונה) פונים ליצר הנפש הלוגית האנושית, וגם בכך יש אושר.
###אאודיימוניה
### אאודיימוניה
האושר לפי אריסטו נקרא **אאודיימוניה** (*המצב שבו הרוח טובה*). זהו הטוב הנמצא בראש היררכיית הטובין. אאודיימונייה היא המובן העמוק ביותר של אושר. היא אינה רק תחושה סובייקטיבית טובה או תוצר של מימוש חיצונית. היא ההצלחה המוחלטת בלחיות את החיים האנושיים במימוש עצמי - בכך יש שמחה טבעית ואמיתית.
> [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo-ne2(+6).pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo-ne2(+6).pdf)
ספרו השני של אריסטו באתיקה התקדם מ'טוב' ל'אושר', ובוחן את האדם המאושר על ידי כך שמקדיש עצמו לדיון כללי במידות הטובות.
@@ -261,8 +261,8 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
סגולת האופי הטובה (*המידה הטובה*), איפוא, היא התכונה האחראית על ויסות אותם רגשות בלתי רצוניים, וכמובן על המעשים.
> בתמצית: יש שתי סוגים של מידות טובות - של השכל ושל האופי. המידה הטובה היא לפעול בצורה הנכונה, עם הרגשות הנכונים כלפי המושא הנכון בהקשר הנכון.
{.is-info}
!!! info ""
בתמצית: יש שתי סוגים של מידות טובות - של השכל ושל האופי. המידה הטובה היא לפעול בצורה הנכונה, עם הרגשות הנכונים כלפי המושא הנכון בהקשר הנכון.
להמחשה - אדם שחושב מחשבות בלתי מוסריות, *גם כשנמנע מלפעול על בסיסן*, ייחשב לבלתי מוסרי - גם הרגש הוא חלק משיפוט המידה הטובה. תוכן מחשבותיו של האדם הם חלק בלתי נפרד מהמוסר שלו.
@@ -270,20 +270,20 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
תורתו האתית של אריסטו שמה את הדגש המוסרי על הפועל, ולא על המעשה - דבר הוא מוסרי לעשות כשזה נעשה תחילה על ידי אדם טוב. לעומתה, יש הטוענים שהמוסר בסיסו במעשה - אם המעשה עשה טוב בעולם, הרי שהוא מוסרי, ללא קשר למבצע אותו.
###אופי טוב
### אופי טוב
ניזכר שוב במחקר מהשיעור הקודם, *זוכים בלוטו וקורבנות תאונות דרכים*. ללא קשר לאירועים החיצוניים שקרו להם, רוב האנשים חזרו למצב האושר הקודם שלהם, בהינתן מספיק זמן. האושר נטוע בבסיסו באופי - ולא במאורעות חיצוניים או אפילו רגשות. את החיים המעשיים יש לנהל נכון תחת שלטון ***התבונה המעשית*** (phronesis). כדי להצליח בכל תחומי החיים, יש להיות וירטואוז ב'להיות בן-אדם' - בדיוק כפי שבעל מלאכה נחשב 'טוב' כשזה מומחה במלאכתו.
אותה **תבונה מעשית**, לפי אריסטו, בסיסה באימון כושר השיפוט הטוב - החינוך, השיקולים ההגיוניים מאחורי המעשים שלנו, האופן שבו אנחנו משקיעים את הזמן - להיות האנשים שרוצים לפנות אליהם לקבלת עצה טובה לחיים. ללא אותה תבונה מעשית, סבור אריסטו, שאין אושר.
###דרך האמצע
### דרך האמצע
הויסות הנכון של ההתנהגות נעשה בדרך האמצע - אם לא תפחד די, למשל, תהא נמהר; אם תפחד יתר על המידה, תהא מוג לב; המידה הטובה - אומץ - היא בדרך האמצע. אותו האמצע אינו מוחלט ואינו מתמטי - הוא נקבע בשיקול הדעת אליו שואף האופי הטוב. האמצע אינו בדיוק בין שתי תכונות; ישנן תכונות שקיצון אחד רחוק יותר מהשני, ותכונות שיש לנו נטייה מסוימת אליהן. **המידה הטובה היא קשה, והמידה הרעה קלה** - ישנן אינספור דרכים לפספס, אך רק דרך אחת לקלוע נכון. אותו האמצע, לעיתים, הוא פרטני - לא לכל אדם מתאים אותו האמצע. ולא לכל דבר יש אמצע.
את המידות הטובות ניתן לדמות באופן עמוק לבריאותו של הגוף; כשם שהפרזה או המעטה בדבר מסוים יפגע בגופינו, המידות הטובות אחראיות באופן ישיר לבריאות הנפש. האתיקה היא ההרמוניה של הנפש.
אריסטו מקביל את המידה הטובה לאומנות - על יצירת אומנות מעולה ניתן להגיד שהן תוספת והן חסך יפגמו בה - האופי הטוב הוא מעיין יצירת אומנות (לניטשה היה רעיון דומה - הניסוח שלו). משם גם מגיעה הלשון - כשמישהו אומר על מישהו שהתנהגותו *יפה*, כוונתו להתנהגות מוסרית, ולהיפך.
###המידה הטובה של האופי
### המידה הטובה של האופי
יש שתי סוגים של מידה טובה - **שכלית** ו**מן האופי (*אתית*)**.
אריסטו מתמקד בזו של האופי.
@@ -294,8 +294,8 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
> יש צורך בהדרכה מסויימת, החל מהגיל הצעיר ביותר, שתדריכנו להיות שמחים ומצירים באותם הדברים שמן הראוי לשמוח ולהצר בהם; החינוך הנכון אינו אלא זה.
> הסגולה הטובה של האופי היא הנטייה הנכונה להנאה ולצער.
{.info}
!!! info ""
הסגולה הטובה של האופי היא הנטייה הנכונה להנאה ולצער.
^האינטואיציה^ ^הזו^ ^מריחה^ ^כמו^ ^מדעי^ ^ההתנהגות^
@@ -328,19 +328,19 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
נוכחותה של מידה רעה תעוות את המחשבה, ותמנע מהאדם לבצע שיפוט נכון של המצב.
אדם כועס, למשל, יצדיק מעשי אלימות מחמת כעסו, ואדם עצל, יצדיק את חוסר המעשה שלו בתירוצים אודות מטלותיו. המידה הרעה תקלקל את נקודת המוצא שמתוכה פעלנו. מי שכועס, ירגיש שמתגרים בו. הפחדן, יחוש שמאיימים עליו. בהיעדר המידה הרעה, ראיית העולם שלך תתעוות.
##הנחת יסוד למטפיזיקה המוסרית
> [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/kant.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork1.pdf)
{.is-info}
## הנחת יסוד למטפיזיקה המוסרית
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/kant.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork1.pdf)
> לא יצויר דבר בעולם, ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להחשב לטוב לא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד.
> העבודה של קאנט תיאורטית ומופשטת בהרבה מזו של אריסטו. יש הסבורים שבכך ההגות שלו 'טהורה' יותר, ויש הסבורים שכך מאבדת מהקשרה.
{.is-warning}
!!! warning ""
העבודה של קאנט תיאורטית ומופשטת בהרבה מזו של אריסטו. יש הסבורים שבכך ההגות שלו 'טהורה' יותר, ויש הסבורים שכך מאבדת מהקשרה.
> [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork2.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork2.pdf)
###הרצון הטוב
### הרצון הטוב
הרצון הטוב הוא תנאי הכרחי ומספיק למוסר - הוא *ה*מוסר בעצמו.
מוסר שבבסיסו הרצון הטוב הוא מעיין מציאות נפרדת משאר החיים - המוסר הוא אך ורק פונקציה של **המבנה** של הרצון הטוב.
התחום בו עוסק הרצון הטוב נקרא *דאונטולוגיה*^1^ - בניגוד ל*טלאולוגיה* של אריסטו.
@@ -349,25 +349,25 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
^1^ - מלשון המילה היוונית *Deos* - חובה
####מהו הרצון הטוב?
#### מהו הרצון הטוב?
הרצון הוא טוב כאשר הוא מציית לחובה ^26^. את השיטה שלו קאנט מאמין שהוא מפתח על יסוד אינטואיטיבי. המוסר בעיניו עוסק בציוים אינטואיטיבים (*מיהו היצור המוסרי? זה שעושה את שחובתו המוסרית לעשות*).
הרצון הטוב, לפי קאנט, מוכל במושג החובה ומוגבל בתוכו במעצורים סובייקטיבים. הניגוד בין הרצון הטוב למעצורים האלו מבליט את מהותו של הרצון הטוב.
> אטימולוגיה באקראי: המילה 'מוסר' יוצאת מן השורש *לייסר*
{.is-info}
!!! info ""
אטימולוגיה באקראי: המילה 'מוסר' יוצאת מן השורש *לייסר*
קאנט מתייחס בתורתו לעימות הזה (*כפי שטבוע בשפה ממש*) בין הרצון שלנו לעשות את מה שטוב לנו (*הנטייה*) לבין חובתינו המוסרית. העימות הזה מבליט את טבעו של הרצון הטוב, הנאבק עם כובד החובה. בחובה, כוונתו של קאנט היא המחויבות הפנימית לעשות את הדבר הנכון - בסתירה גמורה לאריסטו, שמציב את הטוב בתור הגורם המעצב את המצב הפנימי.
קאנט מפריד בין פעולות מתוך החובה לפעולות בהתאם לחובה - פעולות בהתאם לחובה מקורן בנטייה. קאנט מדגים זאת במשל על חנווני - אם גובה מכל לקוחותיו מחיר שווה, משום שחובתו אינה לרמות, יש הבדל חשוב אם נהג כך משום שזו החובה, ובין אם נהג כך משום שלא רצה שלקוחותיו ידברו ויצא לו שם רע. בראשונה פעל מתוך החובה, אך בשנייה בהתאם לחובה - לא החובה היא המניע העיקרי שלו.
> הפעולות **היחידות** שיש להן ערך מוסרי הן פעולות מתוך החובה.
{.is-warning}
!!! warning ""
הפעולות **היחידות** שיש להן ערך מוסרי הן פעולות מתוך החובה.
התוצאה של ההפרדה הזו היא שקשה עד בלתי אפשרי לדעת האם פעולה שבוצעה היא באמת מוסרית - מעצם הקושי לדעת אם אדם פעל בהתאם לחובה או מתוך החובה. מכאן העניין המטאפיזי של הדבר - אמיתותו של הרצון הטוב נשגבת מאיתנו (ואינה נטייה פסיכולוגית שלנו), אבל התשתית שהוא בונה קיימת ורלוונטית.
###החובה
####מהי החובה?
### החובה
#### מהי החובה?
> חובה היא הכרחיותה של פעולה מתוך הכרת-כבוד לחוק
^עמ'^ ^33^
@@ -377,7 +377,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
- חוק
- כבוד
#####החוק
##### החוק
החוק מתקשר באופן ברור מאליו לחובה. החוק מטבעו מציב דרישות - לעיתים מוחלטות (דוגמת חוקי הטבע, חוקי המדינה). קאנט סבור שכל חוק באשר הוא חוק הוא כללי והכרחי - ותוכנו אינו העניין המהותי; מדובר במושג צורני (פורמלי). באשר לחוקי המוסר, בהגדרה זו תמונה בעיה: מעצם היותו הכרחי, הוא שולל לכאורה את הבחירה שלנו בענייני מוסר - אם זהו החוק, הרי שכולם יתנהגו כך. בפועל, אין זה המקרה.
המובן של הכרחיות שקאנט מתאר אינו של התוצאה בפועל - בדומה למעשינו בעולם, לא תמיד יהיה לנו על כך שליטה. אם זה ההכרח, אין זה אומר שכך יהיה. ההכרחיות פה מבטאת *דרישה* - ה*רצון* שהחוק מבטא. הדרישה שמבטאת ההכרחיות היא בלתי-מתפשרת.
@@ -389,7 +389,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
לעומת אלו, המוסר הוא התחום היחיד במציאות שלנו שהוא **צו קטגורי** - עשה מה שתעשה, אינך יכול לברוח ממנו או לוותר עליו. הצו הקטגורי דורש גישה בלתי-טלאולוגית - הציווי שלא הוא *בלתי מותנה*.
####הצו הקטגורי
#### הצו הקטגורי
הצו הקטגורי בנוי על דרך השלילה: הוא בלתי מותנה ובלתי תלוי. התכליות, אפילו האושר כפי שסבור אריסטו, הם קונטינגנטיות - הן לא נתונות לכולם. המוסר הקטגורי אינו מבוסס על הנחות כאלה: הוא מוחלט, והרצון הטוב שבבסיסו הוא טוב ***כשלעצמו***. המוסר אינו תלוי לא ברצונותיו של הפרט, לא במצוינות כלשהי (*אאודמונייה*) ואף לא בשאיפותיה הכוללות של הרווחה.
@@ -407,25 +407,25 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
מה דורשת מאיתנו נוסחה משונה זו?
####הכלל המעשי
#### הכלל המעשי
הכלל המעשי הוא כלל פעולה סובייקטיבי ('אם מישהו תוקף אותך, הפנה את הלחי השנייה; תמיד השתדל להגדיל את אושרך באמצעים שאינם מסוכנים') - כל *פעולה* באשר היא כוללת כלל מעשי (צו היפוטתי). כדי לפעול בצורה מוסרית, קאנט אומר שעלינו להעמיד כלל מעשי זה במבחן - האם אנו יכולים לרצות שכלל מעשי זה יהיה החוק של הכלל.
> בתמצית, השיפוט המוסרי נשען על שאלה פשוטה אחת - האם הכלל המעשי יכול לעמוד בהכללה. אם לא, הרי שאינו מוסרי.
{.is-info}
!!! info ""
בתמצית, השיפוט המוסרי נשען על שאלה פשוטה אחת - האם הכלל המעשי יכול לעמוד בהכללה. אם לא, הרי שאינו מוסרי.
> **המוסר אינו בא לקדם שום תוכן מסוים**, אלא מעמיד במבחן צורני כל פועלה אפשרית. רק אם זו עוברת את המבחן, זוכה היא לתוקף מוסרי ובכלל.
{.is-warning}
!!! warning ""
**המוסר אינו בא לקדם שום תוכן מסוים**, אלא מעמיד במבחן צורני כל פועלה אפשרית. רק אם זו עוברת את המבחן, זוכה היא לתוקף מוסרי ובכלל.
> [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/mill_-_utilitarianism.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/mill--utilitarianism.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/mill_-_utilitarianism.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/mill--utilitarianism.pdf)
###נוסחת האנושות של הצו הקטגורי
### נוסחת האנושות של הצו הקטגורי
> עשה פעולתך כל שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד
קאנט מספק לנו ניסוח נוסף זה של הצו הקטגורי.
##התועלתנות
## התועלתנות
ג'ון סטיוארט מיל (1806-1873) הגה את תיאוריית התועלתנות של המוסר, לפיה הטוב המוסרי הוא זה אשר בעקבותו סך כל האושר בעולם הוא המירבי. התועלתנות היא התיאוריה המוסרית הרחבה והמוכרת ביותר בעולם כיום.
> It seems to me self-evident that knowingly to do an action which would make the world, on the whole, really and truly worse than if we had acted differently, must always be wrong.
@@ -437,7 +437,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
אותה הנאה אינה הדוניזם פשוט - ההנאות, אומר מיל, נבדלות בטיבן ובאיכותן. מעצם איכות זו של ההנאה ששואף אליה האדם - הגבוהה יותר מההנאה הפשוטה - אין מדובר בהדוניזם, הפונה לכאורה לחלקו הבהמתי של האדם.
###"על מין הוכחה שאפשר לתת לעקרון התועלת"
### "על מין הוכחה שאפשר לתת לעקרון התועלת"
בבסיסה של כל שיטה ניצבים עקרונות כה בסיסיים עד שלא ניתן לתת להם הוכחה חותכת, טוען מיל. בכל זאת, מציב מיל עקרון בסיסי בבסיס השיטה שלו - אודות מה האושר ומה הכאב^85^.
> אי אפשר לתת נימוק לדבר שהאושר הכללי הוא רצוי, אלא זה בלבד שכל אדם רוצה באשרו שלו במדה שהוא מאמין שאפשר להשיגו. אך מכיוון שזו היא עובדה, יש לנו לא רק כל ההוכחה שמרשה לנו טבע העניין, אלא גם כל מה שאפשר לדרוש כדי להראות שהאושר הוא דבר טוב: שאשרו של כל אדם, הוא דבר טוב לאדם ההוא: ושהאושר הכללי הוא, איפוא, דבר טוב לקיבוץ של כל בני האדם גם יחד.
@@ -447,10 +447,10 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
מיל ממשיך לטעון שכתוצאה מכך, האושר הכללי הוא הטוב לכלל בני האדם. אולם טענה זו אינה עונה לצו התועלתני - הדורש מכלל בני האדם לרצות את טובתם של כלל בני האדם כפרטים - ולא רק כקבוצה.
## הגיניאולוגיה של המוסר
> [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche-genealogy-ch1.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche-genealogy-ch1.pdf)
###ה'שליחות הנבואית' של ניטשה
### ה'שליחות הנבואית' של ניטשה
ניטשה תופס את עצמו כ*א-מורליסט* - לדעתו, הערכים המוסריים בכלל הם שגיאה. המוסר *עצמו* הוא הזוועה הגדולה בהיסטוריה האנושית, וניטשה שואף לחשוף אותו במעיין פאתוס נבואי גדול.
שלושת הפילוסופים שדיברנו עליהם עד כה כולם מנסים לשכנוע אותנו שהמוסר הוא תוצר של התבונה שלנו - טענה שניטשה שולל בבסיסה. כחלק מבשורתו על 'מות האלוהים', ניטשה שולל את התורות המוסריות המטאפיזיות שמציבות לנו סלע איתן להישען עליו - וזורק אותנו במציאות היראקליטית איתה עלינו להתמודד.
@@ -462,7 +462,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
> באילו נסיבות המציא לו האדם שיפוטים ערכיים אלה "טוב" ו"רע", ומהו הערך שלהם עצמם? האם עיכבו או קידמו את הצמיחה האנושית עד כה? המהווים הם אות לצוקתם, לדלדלותם, לניוונם של החיים? או להיפך, שמא מתגלים בהם עושרים, כוחם, רצונם של החיים, עוזם, בטחונם, עתידם? על כל אלה מצאתי והעיזותי כל מיני תשובות.
^223^
###מוסר האצילים ומוסר העבדים
### מוסר האצילים ומוסר העבדים
ניטשה מבצע הבחנה בין שני סוגי מוסר - *מוסר האצילים* המציב את ה**טוב** מול **רע**, ו*מוסר העבדים* המציב את ה**טוב** מול ***רוע***. מוסר העבדים הוא זה שדבקנו בו עד כה.
אותו טוב אצילי הוא מה שמקדם ומעצים את כוחות החיים שבנו - אומץ, גדלות נפש, אמתיות, עוצמה, יצירתיות ושמחה טבעית. מהיותו סוג של גדלות, טוב זה בהכרח אינו יכול להיות שוויוני.
@@ -476,7 +476,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
משום קידוש זה של סירוס העוצמה שניצב בבסיסה של החברה, ניטשה מגדיר אותה כחולנית.
###מוסר ואוטונומיה
### מוסר ואוטונומיה
ניטשה סבור שהתבונה חונקת את הרגשות והאינסטינקטים הגדולים שמקורם בעוצמת החיים שלנו, ומהווים את הביטוי לעצמיות שלנו. אותם רגשות ואינסטינקטים, בעוד שיש לעדן אותם, הם הטוב האמיתי, שמוסר העבדים שולל. שאיפתו לאמת מוחלטת שתדריך את המעשים שלנו אינה אטונומיה, אלא *הטרו*נומיה.
> היעשה למה שהינך!

24
פילוסופיה/בודהיזם/index.md
View File

@@ -8,20 +8,22 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
---
> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49794), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2560065)
{.info}
!!! info ""
[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49794), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2560065)
![naksan.jpg](/פילוסופיה/בודהיזם/naksan.jpg)
^מקדש^ ^נאקסאן-סה,^ ^גאנגוון-דו,^ ^דרום^ ^קוריאה^
> [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_1-3_.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_1-3_.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
##מהו בודהיזם?
## מהו בודהיזם?
סביב הלמידה על בודהיזם מתעוררות כמה שאלות:
> מה בודהיסטים חושבים על?...
> האם בודהיזם הוא בכלל פילוסופיה?
> מדוע ללמוד על בודהיזם?
בודהיזם הוא מקשה גדולה - והתשובות שנקבל בין הזרמים והמקומות שונות מאוד. למעשה, הבודהיסטים אינם החשיבו את עצמם מעולם *בודהיסטים* - זהו מונח מערבי מאפיין. הרעיון שהבודהיסטים - המשתרעים על פני בערך שליש מכדור הארץ - הוא נאיבי. התפשטות הבודהיזם ארכה למעלה מאלף שנים, מהודו עד יפן, והתפיסה עברה בדרך שינויים רבים. ובכל זאת, ישנם כמה עקרונות בסיס משותפים.
@@ -42,7 +44,7 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
[^3]: המילה אינה מתארת היטב את המדיטציה. *בוננות* בעברית
##עולם המחשבה ההודי
## עולם המחשבה ההודי
מקור עולם המחשבה ההודי שהצמיח את הבודהיזם הוא בערך 1500 לפנה"ס, אז מגיעים עמים נודדים - האריות[^4] (Aryana) ופולשים לתת היבשת ההודית. אנו יודעים על האירועים האלו מהוודות (Veda)[^5], הוראות פולחניות לביצוע קורבנות[^10]. ההוראות מתבססות על ההנחה כי העולם הוא מערכת דטרמיניסטית של נסיבות ותנאים, שניתן להבין ולתפעל; אם נציב את המזבח בצורה מסוימת, ונעלה קורבן מסוים עם לחשים מסוימים, נשלוט במציאות - נוריד גשם, נוליד ילדים וכו'[^7]. לאדם[^6] שהחזיק בוודות, אפוא, היה כוח רב, ואחריות גדולה. על אותם אנשים הוטל תפעול הקוסמוס - והם האמינו שאם לא יעשו מלאכתם כיאות, היקום ייחרב.
האלים ההודים היו חלק טבעי מהקוסמוס, ולא נעלה כמו האל המונותאיסטי. כשם שחוקי הטבע קובעים בלית ברירה את המתרחש בעולם (אם אפיל את הבקבוק הזה, אין לו ברירה אלא ליפול), לאלים יש חוקים מוחלטים - האדם שיתפעל את הוודות, יתפעל את האלים בלית ברירה.
@@ -61,7 +63,7 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
[^7]: המקום היחיד ביהדות שמחזיק תפיסה דומה היא הקבלה (ובעלי השם)
[^10]: הכוונה אינה בהכרח קורבן פיזי של ממש, כמו בעל חיים
###המהפכה האופנישדית
### המהפכה האופנישדית
במאה ה6 לפני הספירה, התחוללה בהודו מהפכה שאת סיבותיה אנו מתקשים להסביר. תקופה זו אופיינה במהפכה מחשבתית, שגלומה בטקסטים המכונים האופנישדות (upanishad).
מחוללי מהפכה זו ראו במכלול סביב הברהאמינים מעיין עבדות - אני אשלם לברהמין, אצפה בטקסים ומשהו ישתנה במציאות?
@@ -81,8 +83,8 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
- מוקשה (נירוונה)
איך משתחררים מהסמסרה? האופנישדות הציעו דרכים רבות לשחרור -שחלקן התפתחו לתפיסות אחרות, כמו הג'איניזם[^13] - אך הבודהיזם צמח על סמך ה*נירוונה* - השחרור. רק מי שמצליח להשתחרר *שובר* את מעגל הקיום, ויוצא ממנו. הבודהיזם ייחס סיכוי נמוך מאוד להיוולד כאדם - ולכן, עצם היותך אדם מעידה על הצטברות קארמה שמאפשרת היכרות עם הרעיון של להשתחרר. מי שיצליח לזהות את האמת המוחלטת באשר לקיום, בכך שיזהה את עצמו עם המוחלט, וימחק את הבידול בינו לבין היקום, הוא זה שישתחרר.
> אטמן = ברהאמן; עצמי = מוחלט
{.is-success}
!!! is-success ""
אטמן = ברהאמן; עצמי = מוחלט
[^8]: התפיסה ההודית האמינה בגלגול נשמות נצחי - הקיום ממשיך וממשיך, כל פעם בקיום חדש, בין שברהאמין ובין שחיה כלשהי.
[^9]: Tapas - חום פנימי, שהוא עצמו הקורבן. החום הפנימי הזה הוא מעין עליונות על המציאות, שממנה הסגפנים שואפים להשתחרר.
@@ -92,7 +94,7 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
[^13]: התשובה של הג'איניזם היא, כדי לייצר כמה שפחות קארמה שלילית, היא לפעול כמה שפחות. כל צעד, כל פעולה הכי קטנה, פוגעת ביצורים חיים אחרים. הדרך המוחלטת של הג'איניסטים להשתחרר, היא פשוט לרעוב. הג'איניסטים הקיצוניים הולכים עם מסכות גדולות, כדי לא לנשום חרקים, ומטאטאים את הרצפה לפניהם כדי לא לדרוך על כלום. כל צורך שלנו - כמו לשתות או לשבת - מראה על קשר נסיבתי לעולם. אם עולה בכוחנו לגבור על הצרכים האלה, הרי שאנחנו לא קשורים לעולם - אנחנו משוחררים.
[^14]: במסורת ההודית, מי שמחזיק את המעגל הוא *מארה* - השד המייצג את המוות ואת תלאות החיים. מארה אינו *רע*, כמו השטן - הוא התגלמות של כל הקשיים הקיומיים.
##הבודהה
## הבודהה
אנו יודעים מעט מאוד על הבודהה ההיסטורי. הבודהה לא כתב שום דבר - לא הוא ולא חסידיו הישירים. העדויות הראשונות לקיומו של הבודהה הם ממצאים ארכיאולוגים, שלא מעידים חד-משמעית על הבודהה - רק על כך שהיה חכם, משבט השקיאמוני, ואומרים שהוא השתחרר. עיקר הידע על הבודהה מגיע מאות שנים אחריו. בהודו, אין תרבות כתיבה היסטורית מפותחת, שלא כמו הסינים או המערביים שמתעדים בקדתחנות - בהודו, הסיפור מגמד את ההיסטוריה; עצם כתיבת המילה משחיתה אותה. באופן דומה, הפסלים הראשונים בדמותו של הבודהה הגיעו מאות שנים מאוחר יותר, בהשפעה ההליניסטית של כיבושי מוקדון. עד לאותה העת, המחשת דמותו של הבודהה הייתה אסורה.
הבודהה נולד בלומביני, כיום בשטח נפאל, בצפון מזרח תת היבשת ההודית. הוא הסתובב בחייו בסדרה של ערי-מדינה באיזור. השנים שבהם חי שנויות
@@ -115,7 +117,7 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
[^15]: הראשון הוא שמו הפרטי, השני הוא תואר (ככל הנראה 'נסיך'), והשלישי הוא *החכם לשבט השאקיה*.
[^16]: סגפנות אופנישדות ביערות הייתה מאוד 'באופנה' באותה תקופה.
###הבודהה כשמשל
### הבודהה כשמשל
כאמור, הסיפור של הבודהה הוא לא תיעוד היסטורי - אלא משל. מה הוא מנסה להגיד?

8
פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה.md
View File

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-02-29T11:30:31.608Z
---
##אבידהארמה abhidharma
## אבידהארמה abhidharma
האבידהארמה היא האסכולה הבודהיסטית המגובשת הראשונה - ומרגע שהתגבשה, כל שאר האסכולות והזרמים נוטים להתייחס אליה בהגותם.
@@ -26,7 +26,7 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:30:31.608Z
המניע הראשון היה לקחת חלק בעולם הפילוסופי ההודי התוסס - שם, מבלי תורה פילוסופית עקבית, איש לא ייקח אותך ברצינות[^15].
המניע השני הוא לייצר מדריך למדיטציה - כמו מעין פרוטוקול ניסוי - משום שבשלב הזה, אין כמובן את הבודהה עצמו אך גם לא את התלמידים שלו ולא את תלמידי התלמידים שלו. לכן, הם אנשי האבידהרמה מבקשים לכונן שיטה עקבית למדיטציה.
###מסורות אבידהרמיות
### מסורות אבידהרמיות
יש בידינו שני מסורות אבידהרמות ששרדו היום - התרוודה [Theravāda](https://en.wikipedia.org/wiki/Theravada), ששרדה בפאלי, והסרווסטיוודה [Sarvāstivāda](https://en.wikipedia.org/wiki/Sarvastivada) - ששרדה רק בסינית ובטיבטית. שתיהן ביקשו לכונן סדר בתפיסה הבודהיסטית, ונשענו, ציטטו ופנו לכתבים הקיימים.
בתורה האבידהארמות יש הרבה חורים, חוסרים ובעיות - אולי משום שחסרים לנו טקסטים, ואולי משום שהמהאינה גמזו אותם. הפתרונות של האבידהארמה, היכן שישנם, לרוב אינם מספקים.
@@ -43,8 +43,8 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:30:31.608Z
הדהרמות מחולקות לכמה סוגים - **צ'יטה** (שכל, תודעה), **סטאסיקה** (אירועים מנטליים), **רופה** (חומר), ו**ניבאנה** (הכחדה, הפסקה). מלבד הניבאנה, כל הדהרמות הן מותנות ב[התהוות מותנית](/פילוסופיה/בודהיזם/מותנית). לכל סוג דהארמה יש עשרות דהארמות כלולות בתוכו - של רגשות, מצבי תודעה, חומרים וכדומה. המיפוי הזה נועד כדי לפרק ולהתמקד, ולהנחות את המודט בדרך הראויה (תתמקד ברגש כזה, תחפש תחושה כזו וכזו...).
> הקושי העיקרי של האבידהראמה הוא סביב מושג ה**Svabhava** - מהות עצמית, קיום מהותני. מצד אחד, הם רוצים להיפטר מהרעיון של המהות - הכל ריק - ומנגד, אם הכל ריק וחסר מהות - מה יש? האבידהראמה מנסה ליישב את הסתירה הזו בדרך אמצע. אלא שמתנגדי האבידהרמה טוענים, שעצם כינון הדהארמות הוא מהותני[^18] - ובכך מפספס את המטרה.
{.is-warning}
!!! warning ""
הקושי העיקרי של האבידהראמה הוא סביב מושג ה**Svabhava** - מהות עצמית, קיום מהותני. מצד אחד, הם רוצים להיפטר מהרעיון של המהות - הכל ריק - ומנגד, אם הכל ריק וחסר מהות - מה יש? האבידהראמה מנסה ליישב את הסתירה הזו בדרך אמצע. אלא שמתנגדי האבידהרמה טוענים, שעצם כינון הדהארמות הוא מהותני[^18] - ובכך מפספס את המטרה.
התשובה של האבידהארמים היא שהדהראמה אינה נצחית - והיא מתקיימת לזמן קצרצר (שבריר שניה), מופיעה ונכחדת מרגע לרגע. כמו כן, הדהארמות הן מותנות ומתנות - דהארמה X מולידה דהארמה Y - ותמיד מופיעות בהרכב, ולא לבד. בשביל שמשהו יהיה סיבת עצמו עצמאי, ובלתי מותנה[^19]; הדהארמות, לשיטתם, לא עונות להגדרה זו.

21
פילוסופיה/בודהיזם/אטמן.md
View File

@@ -11,20 +11,24 @@ dateCreated: 2024-01-25T11:40:15.121Z
ה**אני** הוא מושג שהבודהיזם שולל לחלוטין - שורש כל בעית הסבל.
##האטמן האופנישדי
## האטמן האופנישדי
המושג האופנישדי לאני הוא **אטמן[^1]** - אך אינו מקביל לחלוטין לתפיסתנו את ה*אני*. הבודהיזם דוגל ב*אנאטמן* - שלילת האני.
> מסופר על שני חברים, אודאלאקה ובנו שבטאקטו. האב מבקש מהבן את פרי עץ הבניאן, ומבקש ממנו לפתוח את הפרי.
> הבן מציית, והאב שואל אותו - מה אתה רואה? הרבה זרעים, משיב הבן.
> האב מבקש מהבן לשבור את אחד הזרעים. הבן מציית, והאב שואל אותו - מה אתה רואה? כלום, משיב הבן.
> זאת משום, קובע האב, שישנה איזושהי מהות נסתרת, שאין בכוחנו לראות. בתוך הזרעים ישנה המהות הזו, וממנה העץ קיים. אותה המהות הנסתרת היא העצמי (אטמן), המוחלט, הרוח האלוהית שקיימת בהכל.
> אופנישד Chāngodya
אותו האטמן הוא *נצחי*, *מהותי*, *חמקמק*. זוהי תפיסה מוניסטית, שמזהה את ה*אטמן* עם ה*ברהמן* - המוחלט.
[^1]: *נשימה* בסאנסקריט. שימו לב להקבלה בין *נשימה* ל*נשמה*.
##האנאטמן הבודהיסטי
## האנאטמן הבודהיסטי
הבודהיזם, כאמור, *שולל* את האטמן הזה, את אותה המהות הנסתרת, שבה דגלו האופנישדים, ומציב כנגדו את ה*אנאטמן*.
אותו *אין-אני*[^2] שולל את התפיסה של אני יציב, נפרד וקבוע, וטוען שההשקפה של 'אני' אינה מבוססת על מה שאנו רואים בעולם, אלא על ניתוח מושגי יבש ובלתי מוצדק. מתוקף מה, קובע הבודהיזם, אנו קובעים שיש אני?
@@ -48,8 +52,8 @@ dateCreated: 2024-01-25T11:40:15.121Z
5. תודעה או מודעות ("ויג'ננה")
זהו מקור אשליית ה*אני*: הדבר שמארגן את כל הסקנדות האחרות לכדי חוויה מודעת[^4]. **זהו לב ליבה של התפיסה הבודהיסטית**, הסבורה שאין *אני* קבוע, אלא דבר ארעי, רגעי, בלתי מהותי, שנוצר ומת בכל רגע עם כל שינוי. אין הכוונה שדברים מופיעים מעצמם - אלא שאין דבר בלתי-משתנה, שקיים בהכרח. אילו היה דבר שכזה, לא יכול להתרחש שינוי.
> **הסקנדות הן תיאורטיות** - פירוק יבש של ה"אני" שמאפשר לנו להבין את הארעיות. הבודהיזם אינו סבור שישנן סקנדות של ממש בעולם - זהו כלי תיאורטי שנועד לעזור לנו.
{.is-warning}
!!! warning ""
**הסקנדות הן תיאורטיות** - פירוק יבש של ה"אני" שמאפשר לנו להבין את הארעיות. הבודהיזם אינו סבור שישנן סקנדות של ממש בעולם - זהו כלי תיאורטי שנועד לעזור לנו.
מרגע שאנו מבינים שהאני הוא תהליך, ולא משהו קבוע ונצחי, אנו מבינים שאנו יכולים להשפיע על התהליך הזה ולשנות אותו.
@@ -67,14 +71,23 @@ dateCreated: 2024-01-25T11:40:15.121Z
> ---
>
> - *אני מוכר כנגסנה*, משיב, *אך המילים אינן אלא כינוי, מושג, תואר עכשווי, שם בלבד - כיוון שלא ניתן לתפוס בן אדם אמיתי.*
> - *שמעו, 500 היוונים ו80,000 הנזירים!*, קובע מילינדה. *נגסנה אומר שאינו אדם אמיתי! איך אוכל להסכים לדבר כזה?*.
> - *האם הגעת לפה בכרכרה?*, שואל נגסנה את המלך. הלה משיב בחיוב.
> - *ומהי המרכבה? הציר? הגלגלים? המסגרת? מוט הדגל, האסל, או הדרבן?*. המלך משיב לכל אחד בשלילה - אף אחד מהדברים הללו לא ייקרא בנפרד כרכרה.
> - *האם ניתן לכנות את אוסף הרכיבים הזה ככרכרה?*, שואל נגסנה. לא, משיב המלך.
> - *האם הכרכרה נמצאת מחוץ למרכיבים שלה?*, שואל נגסנה. ודאי שלא, משיב המלך.
> - *כמה שאלות שלא אשאל*, קובע נגסנה, *לא אגלה את המרכבה. מהי הכרכרה האמיתית? האם הוד מלכותו שיקר?*
> - *לא שיקרתי*, קבע מילינדה. *בכל הדברים האלו, מתקיים הכינוי הזה 'כרכרה'*.
> - *כך בדיוק איתי*, אומר נגסנה. *בחלקי גופי ובחשמת המצרפים, מתרחש הכינוי הזה 'נגסנה'. אולם במציאות המוחלטת, לא ניתן לתפוס את הבן אדם הזה*.
> ---
האדם, כמו הכרכרה, הוא בסך הכל עניין פונקציונלי - ולא דבר מוחלט - ושמנו אילו אלא תווית, שמאפשרת לנו להתנהל בעולם. לייחס לדבר ארעי כזה דבר קבוע - הוא מקור הסבל; הניסיון לקבע את האני, להגן עליו, לרצות אותו, להסביר אותו[^5]. האני הוא אשלייה, שהשחרור ממנה יקל על הסבל.

32
פילוסופיה/בודהיזם/האמיתות.md
View File

@@ -8,8 +8,8 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
---
> [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
**ארבע האמיתות הנאצלות** הן אמונה בסיסית בבודהיזם, חוצה פלגים ואזורים גיאוגרפיים[^17]. חרף המעמד הבסיסי שלהן, ארבע האמיתות אינן פשוטות כלל - הבודהה עצמו לא היה מתחיל בלימוד הארבע האמיתות - אלא תורה למתקדמים.
@@ -21,11 +21,17 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
אך מה *אינן* ארבע האמיתות הנאצלות?
> מסופר על אדם שביקש ללמוד עם הבודהה ברגע שהלה יענה לו על כמה שאלות חשובות:
> 1. האם העולם נצחי?
> 2. האם העולם אינסופי?
> 3. האם הגוף והנפש נבדלים?
> 4. האם הבודהה שורד את המוות?
> ---
> בתגובה, מושל אותו הבודהה לאדם הנורה מחץ מורעל. אם אסרב לטפל בך, הוא אומר, עד שלא תגיד לי איזה חץ פגע בך, מאיזו קשת, מהו המיתר ומהי הנוצה, באיזו זווית ומה שם הקשת? אם לא אטפל בך לפני כן, הרי תמות.
באותו האופן, הבודהה אינו מתיימר לענות על שאלות פילוסופיות כבדות משקל - אלא לסייע לאלו שסובלים, כעזרה ראשונה.
@@ -34,10 +40,11 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
[^17]: הפרשנות של ארבע האמיתות מזגזגת, אבל הבודהיסטים כולם מקבלים אותן.
##הסבל dukkha
## הסבל dukkha
> זוהי האמת האצילה בדבר הסבל: לידה היא סבל, הזדקנות סבל, מוות הוא סבל, צער, יגון, כאב, מצוקה ואי-נוחות הם סבל; שהות במחיצת הבלתי נעים היא סבל, פרידה מהנעים היא סבל; לא לקבל את מה שאנו משתוקקים לו זהו סבל; בקיצור, **חמשת המצרפים** של ההיאחזות הם סבל.
> ^גתין^ ^2014,^ ^81-2^
> *גתין^ ^2014,^ ^81-2*
ה**דוקה** היא מונח מסנסקריט שקשה לתרגם - סבל לא ממצה אותה. הדוקה היא כאב נפשי, פיזי, השתוקקות בלתי-נענית, חוסר סיפוק. דוקה היא ה*זץ* הפתאומי של הכאב שדורכים על מסמר; היא לשבת בכיסא נוח ולאכול משהו ולגלות שחסר *רק משהו קטן*; היא איזה דגדוג לצאת ולעשות משהו כמו לגלוש; היא לשבת במקום הכי נוח והכי מספק בבית שלך ובסופו של דבר להרגיש מיאוס. שבו במדיטציה בנחת מושלמת - כמה זמן תוכלו לשבת שם עד שתרגישו את הרצפה תחתיכם? זוהי *דוקה*.
@@ -52,11 +59,12 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
[^18]: גם כאן, הבודהה לא מוטרד משאלות מטאפיזיות כמו *למה המציאות פועלת בסבל* או *למה האדם חש סבל*.
[^19]: הבודהה יוצא כאן כנגד הסגפנות האופנישדית; הכאב אינו מעלה או אמצעי, אלא פשוט כאב.
##ההשתוקקות trsnā
## ההשתוקקות trsnā
האמת השנייה היא **טרישנא** (השתוקקות,צמא), שגם היא מונח שקשה לתרגם; בסנסקריט מתארים את זה כצמא של אדם במדבר למים. ההשתוקקות היא התשוקה למה שרוצים, והדחייה של מה שלא רוצים.
> זוהי האמת האצילה בדבר מקורו של הסבל: הצמא להתהוות חוזרת ונשנית, הכרוך בהנאה ובהשתוקקות, ומתענג פעם על דבר זה ועם על דבר אחר, כלומר הצמא לאובייקטים של הנאות החושים, הצמא לקיום והצמא לאי קיום.
> ^גתין,^ ^82^
> *גתין,^ ^82*
@@ -91,7 +99,7 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
[^21]: את הכלל הראשון למשל, אי-ההיאחזות באובייקטים, לא מטיף הבודהה לכולם - אלא לנזירים; חיי הפרישות הם אלו שבהם לא נאחזים באנשים - אך אם כולם היו נזירים, המין האנושי היה נכחד.
[^22]: במסורת ה*זן* נוהגים להזכיר לתלמידים לעיתים תכופות כיצד הם נאחזים בבודהיזם. החיים במנזר די נוחים בסך הכל - ורואים כיצד התלמידים מתרגלים. כדי למנוע את זה, מדי פעם הנזירים מגרשים את התלמידים למנזרים אחרים: קח את הדברים שלך, לך עכשיו, ותמצא לך מנזר אחר.
##השחרור nirvana
## השחרור nirvana
> זוהי האמת האצילה בדבר הפסקתו של הסבל: דעיכתו והפסקתו החולטת של הצמא הזה, ויתור עליו, נטישה שלו, שחרור שלו
^גתין,^ ^82^
@@ -109,7 +117,7 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
[^23]: *הקדושים* - אלו שהגיעו למקום שהגיע בודהה, מלבד בודהה עצמו.
[^24]: מצב שמושג בצורה טבעית - ולא באמצעות סמים הזייתים, להם הבודהיזם מתנגד בתוקף מתוך אמונה שהמצב שהם יוצרים זמני ומלאכותי, ולא ניתן להטמיע בחיים השוטפים כמו התרגול והלמידה.
##הדרך mārga
## הדרך mārga
> זוהי האמת האצילה בדברך הדרך המובילה להפסקתו של הסבל: הדרך האצילה בת שמונה האיברים, כמלומר השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור בנכון, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה, וריכוז נכון"
^גתין,^ ^82^
@@ -123,10 +131,10 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
| מוסר[^25] sīla | דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים ופרנסה נכונים |
| ריכוז samādhi | מאמץ נכון, מודעות נכונה, ריכוז נכון |
###חוכמה
### חוכמה
החוכמה הבודהיסטית מבקשת להכיר את התפיסה הבודהיסטית, ואת מבנה התודעה והרגשות - להכיר מול מה אנו עומדים.
###מוסר
### מוסר
הדגש במוסר הבודהיסטי הוא על **הכוונה** - גם כשאנו מדברים דברי אמת, אם הכוונה שלי אינה נכונה (במטרה להרשים, או לגרום סבל), הרי שלא דיברתי דיבור נכון. הציווי הזה הוא כה קשה, עד שבמנזרים מסוימים נמנעים מלדבר כליל. כך גם לגבי הפעולה הנכונה: גם אם הועלתי לאחר, אך עשיתי זאת ממניע שגוי, לא פעלתי נכון. מנגד, גם אם פגעתי באחר, אך כוונתי הייתה טהורה, הרי שפעלתי נכון.
הדרך אינה מוחלטת, כמו בדתות המערב - אין קדושים ואין שטנים. המרשם הבודהיסטי הוא כמו תרופה - כלים שמנסים לעזור. אתה מתפרנס ממקצוע פוגעני - נסה לעשות משהו אחר; אתה מדבר עם אנשים אחרים - נסה לדבר נכון; למרות שיש מנזרים ותפיסות שלוקחים את זה לידי קיצון, ועושים מעט מאוד מחשש לפגוע (כמו הג'איניזם ההודי), המוסר הבודהיסטי הוא כלי מעשי - ולא אידאל.
@@ -142,8 +150,8 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
החלקים האלו בלתי נפרדים, וחייבים כולם לבוא יחד.
> [הדרשה על הנעת גלגל הדהרמה](https://www.tovana.org.il/article/4700)
{.success}
!!! success ""
[הדרשה על הנעת גלגל הדהרמה](https://www.tovana.org.il/article/4700)
כאן יש השואלים -** אז מה הטעם בחיים שכאלה - בלי תשוקות, בלי עצמי, בלי מימוש עצמי - בלי אושר?** בשאלה הזו יש הנחה סמויה בתרבות המערבית, שמקדשת את העצמי ואת המרדף אחרי האושר. הבודהיזם לא מחזיק בתפיסה כזו - שהאושר והמימוש העצמי הם האידיאל - וקובע שהמרדף הזה מוביל להמון סבל[^26]. כל הרעיון הזה הוא כחלום, כהזיה, שלעולם אינו יכול להתממש.

25
פילוסופיה/בודהיזם/הדרך.md
View File

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
---
##מדיטציה bhavana
## מדיטציה bhavana
המדיטציה[^5], אבן דרך משמעותית בבודהיזם, אינה ייחודית לו; היא קיימת גם באיסלאם הסופי, בקונפיוציוניזם, בנצרות, בהינדוהיזם ואפילו ביהדות. בכולם היא מהווה מעיין התבוננות שקטה וקשובה באדם וברגשותיו.
אלא שבניגוד לשאר המסורות האלו, שם המדיטציה היא עניין די שולי, בבודהיזם היא משחקת תפקיד מפתח: היא סימן ההיכר של המסורת הבודהיסטית[^1]. המדיטציה חיונית לתפיסה הבודהיסטית: לא ייתכן שחרור בלא מדיטציה. היא הכלי העיקרי ששימש את הבודהה להגיע לתובנות שעל בסיסן בנה את התורה שלו[^2].
@@ -17,8 +17,8 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
ישנה סברה כלשהי שהבודהיסטים יושבים כל היום במדיטציה - היא כמובן לא נכונה. הנזירים הבודהיסטים קוראים גם תפילות וסוטרות; תורמים מתנות לבודהה; חגים סביב אתרים בודהיסטים; ועוד אינספור פעולות דתיות. זאת משום שהישיבה הצורנית היא רק אחת הדרכים למדיטציה: כל הרכיבים האלו, כשהם נעשים בעוררות מודעות, כניסיון לתרגל ריכוז ודרך טובה - גם הם בהוואנה. ההתכוונות שלנו מאחורי הפעולה היא זו שהופכת אותה למדיטטיבית.
> מדיטיציה אינה רק ישיבה.
{.is-warning}
!!! warning ""
מדיטיציה אינה רק ישיבה.
> להימנע מלעשות רע, לעשות טוב ולטהר את התודעה - זו תורתם של הערים
^דהמפדה^ ^183^
@@ -31,7 +31,7 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
הבודהיזם דוגל גם ביוגה[^9] - שימוש בגוף ובנשימה על מנת ליצור מצבי תודעה אחרים, שיטפחו את הנפש. ישנן, בגדול, שתי קטגוריות של מדיטציה בודהיסטית:
###שלווה
### שלווה
מדיטציית שלווה[^7] מבקשת *לעצור* את התודעה, לעצור או לפחות להאט את הזרם האסוציאטיבי הבלתי-פוסק. השאיפה היא להגיע לריכוז עמוק, תודעה אסופה - *סמהאדי*[^11].
> זוהרת היא התודעה, נזירים, אולם לפעמים היא מזדהמת בזיהומוים שבאים מבחוץ. האדם הרגיל, נטול ההבנה, אינו יודע אותה כפי שהיא באמת
@@ -49,16 +49,16 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
ככל שמתקדמים ברמות התודעה, אנחנו לא רוכשים *יותר* מהתכונות האלו - אלא מאבדים מהן. פסנתרן מתחיל, למשל, יצטרך לשבת בריכוז ולהתאמן, לזמן את המוטיבציה, לחוש את ההנאה - לעומת פסנתרן קונצרטים, שיכול פשוט לשבת ולנגן. עם הדרך לעבר הסמהאדי, מגיע הצמצום - נעלמת המחשבה המכוונת, תשומת הלב המתמשכת, העונג וההנאה - ונשארים רק עם הסמהאדי.
> ההשקטה של מדיטציית השלווה **אינה המטרה** - אלא האמצעי לסוג הבא של מדיטציה: הויפאסאנה
{.is-warning}
!!! warning ""
ההשקטה של מדיטציית השלווה **אינה המטרה** - אלא האמצעי לסוג הבא של מדיטציה: הויפאסאנה
####תודעה אסופה - סמהאדי
#### תודעה אסופה - סמהאדי
השאיפה במדיטציה הזו היא למצוא נוגדים לחמשת המזהמים[^10]: התשוקה לעונג החושי, סלידה ושנאה, קהות ולאות, אי-שקט ודאגה, וספק. היא מבקשת לעשות זאת בזכות ה*סמהאדי* - ריכוז עמוק באובייקט אחד - תכונה בסיסית של התודעה, ושהייה - נוכחות. היכולת שלנו לריכוז עמוק אמנם מולדת, אך חלשה ואינה מפותחת - ואנו שואפים לטפח אותה. האובייקט יכול להיות הנשימה, להבה של נר, או מחשבה. הכוונה היא לבצע אי-התניה, כדי שהתודעה תוכל לשהות באותה הנקודה בלי הפרעה. הבודהיסטים מאמינים שבשלב מסוים, התודעה לא רק מסוגלת להתרכז רק בדבר אחר - אלא להתרצות מדבר אחד. זו יכולת בסיסית ומהותית בבודהיזם.
####תודעה מרוכזת - סאטי
#### תודעה מרוכזת - סאטי
לעומת הסמהאדי, רכיב ה*סאטי* הוא הזיכרון הפעיל. היכן שהסמהאדי הוא *להיות מרוכז*, והסאטי הוא *לזכור להיות מרוכז*, מרגע לרגע.
###תובנה
### תובנה
מדיטציית תובנה[^8] - *ויפאסאנה* היא מדיטציה *אנליטית*. אחרי שהשגת את השליטה על התודעה עם ה*סמהאדי*, תוכל להתחיל לנתח איך הגוף שלך פועל, איך [12 החוליות](/פילוסופיה/בודהיזם/מותנית#12-החוליות) מעצבות אותך בכל רגע, איך הטבע והמציאות עובדים. תחילה, אנחנו מרכזים את התודעה - כמו קרן לייזר, או פנס - ואז אנו יכולים להשתמש בה להאיר את דרכי העולם, ולחקור - לראות איך הדברים עובדים.
המדיטציה עוסקת באמיתות המפתח של הבודהיזם:
@@ -72,9 +72,10 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
עכשיו דמיינו מה נוכל להבין בהסתכלות כזו על הגוף כולו - ואפילו רחוק יותר, על המחשבה.
> כפי שבנאי או שולייה של בנאי, הבוחן את ידית האיזמל שלו ורואה בה את טביעות אצבעותיו ואגודלו, אינו יודע עד כמה נשחקה הידית באותו היום או ביום הקודם או לפני כן, אולם הוא יודע כאשר נשחקת הפיסה האחרונה שלה - כך גם הנזיר שעוסק במדיטציה אינו יודע עד כמה נשחקו המזהמים באותו היום או ביום הקודם או לפני כן אולם משנשחקה הפיסה אחרונה \[שלהם\] אז הוא יודע.
> Anguttara Nikaya, גתין 231
###אמונה ואמון
### אמונה ואמון
יש הנחה במערב שהבודהיזם הוא דבר רציונלי גרידא. ראו את הסוטרה הזו:
@@ -87,8 +88,8 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
על סמך האומנה הזו, הבודהיזם מוצג כאמונה רציונלית - *מדוע שתאמין לי? נסה בעצמך!*. אולם, אסור להתעלם מיסוד האמונה - *שרהאדא*[^4] - שקיים בבודהיזם, ולעיתים מודחק במערב. האמונה בבודהיזם אינה רציונלית גרידא; אלו שעושים מדיטציה כי ראו את הבודהה זוכה להארה אינם עושים זאת בהכרח מתוך היקש לוגי - אלא גם ממשאלת לב. המדיטציה עצמה כרוכה במידה מסוימת של אמונה, ועובדת יותר טוב עם ביטחון בכך שהיא עובדת, שאינו בהכרח מושרש לוגית.
> המלצה: מדיטציית Satipatthana (במצגת)
{.success}
!!! success ""
המלצה: מדיטציית Satipatthana (במצגת)
[^1]: חשבו על הדמות המייצגת של הנצרות - ישו הצלוב - לעומת זו של הבודהיזם - הבודהה יושב במדיטציה מתחת לעץ הבודהי וזוכה להארה. אפילו הייצוג הזה נובע מהשפעה הליניסטית, שפיסלה את בודהה - הסימן של הבודהיזם המוקדם היה רק מושב המדיטציה, עץ הבודהי.
[^2]: שימו לב מקור הסמכותי במסורות האיסלאם, היהדות והנצרות - נביאים, אלים ומלאכים - לעומת הבודהיזם: התגלית של הבודהה, אדם רגיל, באמצעות התבוננות מדיטטיבית.

22
פילוסופיה/בודהיזם/זן.md
View File

@@ -8,25 +8,25 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-05-02T09:21:02.210Z
---
> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52710#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2707613)
{.info}
!!! info ""
[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52710#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2707613)
> [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__זן_ופילוסופיה_מצגת_שיעור_1_.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__זן_ופילוסופיה_מצגת_שיעור_1_.pdf)
![禪-ouyang.svg](/פילוסופיה/בודהיזם/禪-ouyang.svg)
##מה זה "זן"?
## מה זה "זן"?
###המערב פוגש את יפן
### המערב פוגש את יפן
**זן** הוא מונח נפוץ - האדם הסביר מהרחוב כנראה שמע את המילה. אבל מה זה בכלל *זן*? כיצד הוא הפך לכזה מותג במערב?
הזן הגיע מחילופי רעיונות בין המערב ליפן, בשלהי המאה ה19~תחילת המאה ה20. עד שנות ה60 של המאה ה19, יפן הייתה מדינת אי סגורה ופרימיטיבית - ברחובות עדיין הלכו עם חרבות ובקימונו. יפן נפתחת למערב בפתאומיות גמורה, ומפנימה במהרה את התרבות המערבית - המדע, הנשק, והרעיונות המערביים. ב1860, ברחובות הולכים סמוראים; ב1905, יפן מביסה את רוסיה, מעצמה מודרנית, במלחמה. תהליך התיעוש שלקח מאות שנים במערב הושלם ביפן בתוך חצי מאה.
ההגות היפנית נחשפה בשוק לרעיונות מערביים - שופנהאואר, [הגל](/פילוסופיה/הגל) וכדומה - מבלי שהם מכירים את [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), וכל שקדם לה. בעיניי היפנים נתפסים פתאום כ*אור*, עליון לא רק טכנולוגית - אלא גם אינטלקטואלית. תופעה זו מוכנה *אוריינטליזם*.
###אוריינטליזם ואוקסידנטליזם
### אוריינטליזם ואוקסידנטליזם
אולם, היפנים ממהרים לזהות את הבעיות בהגות המערבית.
@@ -38,7 +38,7 @@ dateCreated: 2024-05-02T09:21:02.210Z
זן[^1].
###זן והתרבות המודרנית
### זן והתרבות המודרנית
בשנות ה50-60 של המאה ה20, הילדים שנולדים אחרי המלחמות מורדים בערכי הורים הבורגנים, במהפכת תרבות-הנגד (Counter-Culture) האמריקנית. לצד פסיכדליה ורוקנרול, האמריקנים הצעירים מוצאים את המזרח, ואת הזן, דרך ספרות[^2] ומסעות במזרח. הספרים מצאו את הרוחנית בפעולות יומיומיות, טמאות לכאורה, כמו נוודות ואחזקת אופנוע. הזן לא מכיר ב*קדוש* ו*טמא*, ובאמצעות שילובו בהגות המערבית, המיזוג הזה מוצא את הרוחניות בדברים חדשים.
רובם המכריע של הסופרים האלה לא הכירו את תרבות הזן מעבר לכתביו של סוזוקי[^3] - לא היה להם ידע מעמיק של הרקע התרבותי של הזן[^4].
@@ -52,7 +52,7 @@ dateCreated: 2024-05-02T09:21:02.210Z
{.is-info}
##מקורות הזן
## מקורות הזן
**זן** היא הגייה יפנית למילה *צ'אן* הסינית, שמגיעה מה*דהאייהנה (ג'האנה)* בסנסקריט (והגיעה ליפן מקוריאה כ*סאון* או *טיאן*).
@@ -66,7 +66,7 @@ dateCreated: 2024-05-02T09:21:02.210Z
1. לא מספיק לומר שההוגים היפנים, כמו זקני ציון כאלה, רקחו את הנוסחא המושלמת להיקלט במערב - משהו בזן דיבר לתנאים ולנסיבות שנוצרו במערב.
##הקשיים והמטרות בהשוואה לזן
## הקשיים והמטרות בהשוואה לזן
הניסיון ללמוד זן *כמו שצריך* כחלק ממהלך של *פילוסופיה השוואתית* - שיח אמיתי ופורה בין זרמים פילוסופים - נתקל בחמישה קשיים עיקריים:
@@ -85,7 +85,7 @@ dateCreated: 2024-05-02T09:21:02.210Z
הרעיון בהשוואת הזרמים הוא לא ליצור פילוסופיה חדשה, עולמית - אלא להשפיע על הפילוסופים עצמם, וליצור דיאלוג, שפה חדשה, תפיסת עולם חדשה.
###האם זן הוא פילוסופיה? תרגיל בפילוסופיה השוואתית
### האם זן הוא פילוסופיה? תרגיל בפילוסופיה השוואתית
כדי להתנסות בפילוסופיה השוואתית, נשווה בזעיר-ענפין בין ההגות של [**D.T. Suzuki**](https://en.wikipedia.org/wiki/D._T._Suzuki) ו[Pierre Hadot](https://en.wikipedia.org/wiki/Pierre_Hadot).
נשאל את סוזוקי - *האם זן היא פילוסופיה?*, ולכך משיב

13
פילוסופיה/בודהיזם/זן/אמת.md
View File

@@ -8,8 +8,8 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-06-20T09:18:41.884Z
---
> [מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nietzsche_and_zen_self-overcoming_without_-_andre_van_der_braak_extract.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nietzsche_and_zen_self-overcoming_without_-_andre_van_der_braak_extract.pdf)
## האמת כאימון
הפילוסופיה של [ניטשה](https://en.wikipedia.org/wiki/Friedrich_Nietzsche) מתכתבת עמוקות עם תפיסת הזן, ברעיון ה**ניהיליזם האקטיבי** - התפיסה שדורשת לנהל את החיים כשדה-ניסוי, אימון בלתי-פוסק באמת - לא אמת חיצונית ומוחלטת אלא אמת *פנימית*. הערעור הבלתי-פוסק של אותה *אמת* יהפוך אותנו, אומר ניטשה, ל*מאסטרים של אמת*, היכולת להסתכל באומץ אל הריק, להבין שאין אמת מוחלטת ואובייקטיבית, ולהתמקד במקום באמת *אישית* - האמת *שלי*. מאסטרים שכאלה אי אפשר לגדל - אין שיטה כזו או אחרת - מאסטרים כאלה רק צומחים; ה*פעולה* שלהם היא אמת, והבחינה הבלתי-פוסקת שלהם היא *להיות אמיתי*.
@@ -19,7 +19,7 @@ cowardice and flight from reality—the “ideal” . . . They are not free to k
התפיסה של ניטשה בזה לאידאלים, ולרלטיביזם - אין אמת מוחלטת, יש רק אמת דינאמית ומשתנה - אבל אמת בכל זאת, במלוא מובן המילה. זה לא שיש *אמת שלי* ו*אמת שלך* והן שוות ערך: יש את האמת השלי, שדורשת תיקוף וערעור מתמיד, ואם בתוכה האמת שלך שגויה - עליי להכיר בכך, לחיות את האמת שלי, לפעול לפי האמת שלי.
##האמת כדרך
## האמת כדרך
המחשבה הניטשיאנית, כמו גם המחשבה הסינית, דוחים את הרעיון שישנו איזשהו *מסך עשן* שעלינו להסיר - כמו שטוענים במערב, ובפילוסופיה ההודית. הן לוקחות את ה*אמת* ככלי שימושי שמאפשר לנו לתפוס את המציאות - אנשים שלא מחפשים *אמת* אלא *דרך*, לא *מה נכון* אלא *מה עושים*. זוהי פילוסופיה של *חיפוש דרך*, לעומת פילוסופיה של *חיפוש אמת*. הרעיון הוא לא לחשוף איזשהו רובד נסתר של המציאות, אלא לאמץ את התפיסות שיאפשרו לי להתנהל בעולם דינאמי, משתנה ולא ברור. אין במציאות שום דבר רוחני, נסתר, עמוק - המציאות היא מה שדופק בדלת, והסינים וניטשה דורשים להתמודד איתה כפי שהיא מציגה את עצמה. זה לא לדעת *על* העולם, אלא השתתפות פעילה בעולם - ב*אמת*.
@@ -27,13 +27,14 @@ cowardice and flight from reality—the “ideal” . . . They are not free to k
בתמצית, ללמוד ולחפש זה טוב ויפה, אבל המציאות דופקת בדלת, וצריך לדעת לשחות.
{.info}
##לינג'י - האמת כאין
## לינג'י - האמת כאין
> [טקסט - לינג'י-לו](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/linji_lu.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט - לינג'י-לו](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/linji_lu.pdf)
לינג'י ייקסואן (~866 לספירה) ייסד את אחד הרעיונות החשובים והדומיננטיים בזן -
> There's no Buddha, no Dharma no practice, no enlightenment
> If you meet the Buddha, kill the Buddha
לינג'י כופר בזן כתורת שחרור, ואומר במקום ש*החיפוש הוא בעיה* - הוא מניח שיש איזה משהו בחוץ שחסר לנו.

72
פילוסופיה/בודהיזם/זן/אתיקה.md
View File

@@ -13,8 +13,8 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
במסורת מודגש ה*kōan* (公案) - מקרה ציבורי - לרוב מעלליו של מורה עבר. המקרים האלו לרוב לא עובדים לפי חוקי הלוגיקה הרגילה, והתלמידים ההוגים בהם מתבקשים להכניס את עצמם לתסריט המוזר הזה.
> מסופר על [נאן-שואן](https://en.wikipedia.org/wiki/Nanquan_Puyuan), מורו של ג'ושו, שפוגש שתי בנות במנזר שרבות על גור חתולים שמצאו. הוא דורש מהם, *אמרו מימרת זן - ותצילו את החתול*. הנזירים שותקים, ונאן-ושאן חותך את החתול לשניים.
{.is-info}
!!! info ""
מסופר על [נאן-שואן](https://en.wikipedia.org/wiki/Nanquan_Puyuan), מורו של ג'ושו, שפוגש שתי בנות במנזר שרבות על גור חתולים שמצאו. הוא דורש מהם, *אמרו מימרת זן - ותצילו את החתול*. הנזירים שותקים, ונאן-ושאן חותך את החתול לשניים.
אלו משחקים מאוד מוזרים, שכופרים בכללי ההיגיון שלנו; תחשבו על זה - מורה זן, שמאמין בטבע-בודהה המתגלם בכל היצורים החיים, *חותך יצור חי במנזר בודהיסטי?* רק כדי להבליט נקודה?
@@ -22,23 +22,26 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
> כשאינך חושב על טוב ואינך חושב על רע,
> הראה לי את פנייך המקוריים, בטרם נולדו אביך ואימך.
>
> עשרה ימים עסוקים בסידורים במנזר;
> חפשו אותי אם אתום רוצים בבית המרזחי, בית הזונות, או בשוק הדגים
> *איקיו, אנתולוגית ענן משוגע*
בניגוד לבודהיזם הקלאסי, שם הדברים האלו לא יעלו על הדעת, בכתבי הזן יש לו מעט דוגמאות כאלו. הם אפילו לא קשורות לאמיתות ההיסטוריות; בין אם נאן-שואן באמת חתך את החתול או לא, עצם הנוכחות שלהם בכתבים אומרת משהו[^1].
> המוכנות של הזן להפר חוקים נוצלה בעבר עם השלכות הרסניות. נזירים ומורים בכירים שיתפו פעולה באופן מלא עם [השלטון היפני הקיסרי האכזרי](https://en.wikipedia.org/wiki/Empire_of_Japan), שהתעמר באסיה במחצית הראשונה של המאה ה20: אם הורגים בתודעה שלווה, בלי שנאה, אין בעיה להרוג[^2]. ברייאן ויקטוריה כותב על כך בספרו [Zen at War](https://terebess.hu/zen/mesterek/vic.pdf)
{.is-danger}
!!! danger ""
המוכנות של הזן להפר חוקים נוצלה בעבר עם השלכות הרסניות. נזירים ומורים בכירים שיתפו פעולה באופן מלא עם [השלטון היפני הקיסרי האכזרי](https://en.wikipedia.org/wiki/Empire_of_Japan), שהתעמר באסיה במחצית הראשונה של המאה ה20: אם הורגים בתודעה שלווה, בלי שנאה, אין בעיה להרוג[^2]. ברייאן ויקטוריה כותב על כך בספרו [Zen at War](https://terebess.hu/zen/mesterek/vic.pdf)
זו בעיה רווחת: היא קיימת בהיסטוריה, וקיימת בזן, ולעיתים יש לה השלכות איומות. איך אפשר לגשר בין הארה להיעדר מוסר?
##הרקע התרבותי של אתיקת זן
## הרקע התרבותי של אתיקת זן
> [מאמר (קאסוליס)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/kasulis_zen_ethic.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מאמר (קאסוליס)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/kasulis_zen_ethic.pdf)
במאמרו, [תומס קסוליס](https://comparativestudies.osu.edu/people/kasulis.1), בקיא וטבול בתרבות מזרח אסיה, טוען שקשה מאוד להבין את המוסר של מסורת הזן מחוץ להקשרה התרבותי; המערב, הוא סבור, מעוות בשגגה את התפיסה הזו מתוך בורות להקשר התרבותי. אותו עיוות נובע מניסיון לייצא "ערכים" זניים למערב, ובכך לקרוע אותם מהרקע שלהם במערכות האתיקה הסיניות והיפניות, שקדמו לבודהיזם: הבודהיזם השתרש בהן, ונהפך לחלק מהמערכות האלו. ברקע שמתנקים את הזן משם ומנסים להעביר אותו למקום אחר, הדברים משתבשים.
@@ -54,12 +57,12 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
על כל הרקע הזה, אומר קאסוליס, אף אחד לא מדבר - למרות שזה מאוד מהותי לזן.
> הזן לא נטול אתיקה, כפי שפירשו אותו במערב, אומר קאסוליס - הוא לא נאלץ לפתח אתיקה, משום שכבר הייתה לו תשתית אתית קיימת, שקיבלה אותו והוא קיבל אותה. זכרו, הדאו והקונפוציוניזם היו *עתיקים* בעיניים סיניות: הבודהיזם לא בעט בדלת והתיימר לחנך אותם.
{.is-success}
!!! is-success ""
הזן לא נטול אתיקה, כפי שפירשו אותו במערב, אומר קאסוליס - הוא לא נאלץ לפתח אתיקה, משום שכבר הייתה לו תשתית אתית קיימת, שקיבלה אותו והוא קיבל אותה. זכרו, הדאו והקונפוציוניזם היו *עתיקים* בעיניים סיניות: הבודהיזם לא בעט בדלת והתיימר לחנך אותם.
##מוסר בודהיסטי
## מוסר בודהיסטי
###Sīla
### Sīla
התפיסה כלפי אנשי היומיום. היא כוללת חמישה חוקים:
@@ -71,18 +74,18 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
אלו לא ציווים במובן הדתי, אלא כללים שאני בוחר לדבוק בהם לחיים טובים יותר - כמו לעשות דיאטה: אף אחד לא מצמיד לך אקדח לרכה כדי שלא תאכל פחמימות - זה משהו שאתה רוצה לעשות כדי להיות בריא יותר. אנשי היומיום מחפשים תודעה טהורה יותר וקארמה טובה יותר, ולכן מתחייבים ל*שילה*. **מוטב להתחייב לחוקים האלה ולהפר אותם מאפשר לא להתחייב אליהם כלל** - עדיף לחטוא בגלידונית בדיאטה מאשר לא להיות בדיאטה בכלל.
###Vinaya
### Vinaya
התפיסה כלפי הנזירים. זוהי מערכת חוקים מאוד מאוד מורכבת (277-311 חוקים בערך), שהם ציווים מחמירים - עבירה עליהם גוררת עונש. מתוקף ההתחייבות שלך כנזיר - וזה שלקחת את הביגוד, את האוכל ואת הלינה - אתה מתחייב לחוקים האלה, כמו מקום עבודה. החוקים האלו קשורים גם במקום ובמדינה שבה המנזר פועל - כמו חוקי הבית.
###戒律 Jielu
### 戒律 Jielu
זן בודהיזם איחדו את שני החלקים האלה לכדי אתיקה מוסרית - *Virtue-Ethics* - שהופכים אותם גם לקונפוציוניסטים ודאויסטים טובים יותר: הבודהיזם שואב מהמסורות האלו באופן פעיל הרבה מהחוקים שלהן.
##אתיקת יושרה ואתיקת אינטימיות
## אתיקת יושרה ואתיקת אינטימיות
> [מאמר (קאסוליס)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/kasulis_zen_ethic.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מאמר (קאסוליס)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/kasulis_zen_ethic.pdf)
ומה קרה במערב? הדברים האלו נתלשו מהקשרם, ופתאום משמשים ל*המרדה* בנורמות הקיימות - כמו הנצרות והממסד - ונהפך לתרבות נגד! [*תהרוג את הבודהה*](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/יסודות)? במערב לוקחים את זה *פשוטו כמשמעו* - **תהרוג את הבודהה!**[^3]
@@ -91,7 +94,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
קאסוליס מציג שתי הבנות תרבותיות של אתיקה:
###יושרה
### יושרה
זוהי האתיקה המערבית.
@@ -99,7 +102,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
ככה אנו גוזרים חוקים, זכויות, נורמות וכדומה.
###אינטימיות
### אינטימיות
זוהי האתיקה הסינית, ובעיקר של ה[המהייאנה](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה).
@@ -107,12 +110,13 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
הפעולה לא מונחית מטוב ורע, אסור או מותר, אלא מתוך מושכל ולא-מושכל (האם זה יביא טוב בעולם?).
> נגיד וקראתם את [ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת) עד 12 בלילה, חיות רעות שכמותכם, ועכשיו אתם נחים קצת מנוחת לוחמים - אתם גולשים באינטרנט ו, אוי לא, מישהו אמר משהו מטופש (אנשים הם מעצבנים). יש לי הרבה מה להגיד - זה מגניב, זה מצחיק, זה יספק אותי. אבל *האם זה מועיל?* האם זה יעשה משהו טוב בעולם? כנראה שלא. אנחנו לא מפרים שום חוק - נהפוכו, זו אפילו הנורמה - אבל אולי בכל זאת לא כדאי.
{.is-info}
!!! info ""
נגיד וקראתם את [ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת) עד 12 בלילה, חיות רעות שכמותכם, ועכשיו אתם נחים קצת מנוחת לוחמים - אתם גולשים באינטרנט ו, אוי לא, מישהו אמר משהו מטופש (אנשים הם מעצבנים). יש לי הרבה מה להגיד - זה מגניב, זה מצחיק, זה יספק אותי. אבל *האם זה מועיל?* האם זה יעשה משהו טוב בעולם? כנראה שלא. אנחנו לא מפרים שום חוק - נהפוכו, זו אפילו הנורמה - אבל אולי בכל זאת לא כדאי.
המוסר האינטימי מונחה מחמלה, ולא מציות; היא לא חד-חד ערכית, אלא מצבית ורבת שאלות. היא דורשת מאיתנו היענות למצב - לא *מה נכון לעשות*, אלא *מה נכון לעשות **עכשיו**?*.
> To directly know the pain (wisdom) is to feel the pain as one's own (compassion). There need to be no recourse to evalutating abstract or general moral principles or universal rights. Intimacy's ethics and its way of knowing are by this process intimately linked
> *Kasulis, 10*
העבודה האתית, אומר קאסוליס, היא לימוד ידיעה של האחר (ודרכו, את עצמנו). המושג היפני לאתיקה כזו היא *ג'יריריטה* - 自利利他 -
@@ -123,39 +127,40 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
גישה של רווח לעצמי ורווח לאחר.
> **בודהיזם אינו אלטרואיזם**. האתיקה הבודהיסטית אינה נתינה לשם הנתינה, אלא מתוך אינטימיות המאמינה בתועלת הכלל - ירושה מהקונפוציוניזם.
{.is-warning}
!!! warning ""
**בודהיזם אינו אלטרואיזם**. האתיקה הבודהיסטית אינה נתינה לשם הנתינה, אלא מתוך אינטימיות המאמינה בתועלת הכלל - ירושה מהקונפוציוניזם.
[ביטול העצמי](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן#אנאטמן) דורש, באופן מוזר, לקבל את האחר - שבינו לביני אין גבול, וסבלם הוא סבלי.
##אתיקת זן במערב?
## אתיקת זן במערב?
ועכשיו מה עלינו לעשות, שואל קאסוליס? האם על המערב לאמץ את ערכי הזן? אחת האמירות בזן היא לא לקבל אף אמירה; לקבל אותו היא סתירה מסוימת. ומהצד השני, האתיקה של האינטימיות לא תעזור לנו לכונן חברה עם משפט ויחסי מרות.
המפתח, אומר קאסוליס, היא לנוע בין שני הקצוות האלה - המוסר המערבי, המוחלט והסמכותני, והמוסר של הזן שמתבסס על היושרה והאינטימיות.
> ביפן, למשל, היה נהוג עד לא מזמן - ועד היום במקומות מסוימים - להשתמש באלימות פיזית אפילו במקומות עבודה - *למה לא הגשת לי את הדו"ח הזה??* (לאטמה). בסט הערכים של אתיקת האינטימיות, זה מקובל - במערכת היחסים בין הממונה לעובד. ואז כשהגיעו המערביים למנזרי הזן, למשל, והתחילו לשבת, פתאום הם לא היו מרוצים שמרביצים להם עם המקל, להפתעתם של המורים היפנים (זה חלק מהעניין!). היום נהוג לשים שלטים במקום של כל מודט שמסמן אם הוא מוכן או לא מוכן שיפוצצו אותו עם המקל, שזה היסטרי.
{.is-info}
!!! info ""
ביפן, למשל, היה נהוג עד לא מזמן - ועד היום במקומות מסוימים - להשתמש באלימות פיזית אפילו במקומות עבודה - *למה לא הגשת לי את הדו"ח הזה??* (לאטמה). בסט הערכים של אתיקת האינטימיות, זה מקובל - במערכת היחסים בין הממונה לעובד. ואז כשהגיעו המערביים למנזרי הזן, למשל, והתחילו לשבת, פתאום הם לא היו מרוצים שמרביצים להם עם המקל, להפתעתם של המורים היפנים (זה חלק מהעניין!). היום נהוג לשים שלטים במקום של כל מודט שמסמן אם הוא מוכן או לא מוכן שיפוצצו אותו עם המקל, שזה היסטרי.
> [מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/satori_and_the_moral_dimension_of_enlightenment.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/satori_and_the_moral_dimension_of_enlightenment.pdf)
רייט אומר, לאור [Zen at War](https://terebess.hu/zen/mesterek/vic.pdf), שבניגוד לתרבויות המערב, המוסר הבודהיסטי לא שיחק תפקיד חשוב בהתעוררות, וקומה מוסרית אינה הייתה חלק מאימון הזן.
רייט הולך צעד אחד מעבר לקאסוליס, וקובע כי הזן חייב להתפתח ולהשתנות בצורה אחרת. בכתבי הזן, הוא אומר, אין ממש דוגמאות להתנהגות מוסרית - להיפך: יש הרבה דוגמאות להתנהגות א-מוסרית[^4]. במקום זאת, הזן מדגיש את ההתעוררות הספפונטנית, הויתור על האני. החזקת עקרונות המוסר אינה לשם היות אדם מוסרי, אלא כאימון בויתור על החשיבה.
> בהרבה מסורות יש תרגול *מטה* - חמלה - שבו אתה מקדיש את האנרגיות הטובות מהמדיטציה שלך למעגלים הולכים ומתרחקים ממך של אנשים שסובלים - אני משפחה, חברים, מכרים, ועד למעגלים שממש עוינים לך, כתרגול בחמלה. **בזן אין תרגול כזה** - כי הוא מבקש לא לכפות על העולם מושגים כמו *חמלה*, אלא פשוט לפעול בו באופן ספונטני, בלי האגו - ובמידת מה בלי המוסר.
> אפשר למשול את ההתעוררות ללטפס על בניין. רוב המסורות ידמו את זה לטיפוס איטי במדרגות - ליטוש הולך וגדל של ריכוז וחמלה, עד שמגיעים לגג. מסורת הזן תתקוף את היסודות - הבניין יקרוס והנה, אתה למעלה, זה לא משנה.
{.is-info}
!!! info ""
אפשר למשול את ההתעוררות ללטפס על בניין. רוב המסורות ידמו את זה לטיפוס איטי במדרגות - ליטוש הולך וגדל של ריכוז וחמלה, עד שמגיעים לגג. מסורת הזן תתקוף את היסודות - הבניין יקרוס והנה, אתה למעלה, זה לא משנה.
לאורך כל מסורת הזן, יש מתח בסיסי בין השמרנות, עקיפת 2,000 שנה של מסורת בודהיסטית[^5], וחדשנות - שיטות ומשלים שלא קשורים כלל לבודהיזם. אבל, רייט מקונן, הרס היסודות לא יעזור לכם להתמודד עם עולם התופעות - עם אנשים סובלים, חריגים, וכדומה. לכן, מציע קאסוליס, הכניסו פנימה קצת מוסר - חזרו בכל זאת לקרוא קצת מהייאנה, להולדתו של זן חדש ועמיד יותר. זוהי גישה מודעת היסטורית - ויש לא מעט עוקבי זן שמיישמים אותה.
##מוסר בודהיסטי?
## מוסר בודהיסטי?
> [מאמר (פארק)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/park_a_mirror_is_for_reflection_-_jake_h._davis_extract.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מאמר (פארק)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/park_a_mirror_is_for_reflection_-_jake_h._davis_extract.pdf)
ג'ין פארק, חוקרת בודהיזם קוריאני (*סאון*) חוקרת את אתיקת הבודהיזם מנקודת מבט אותה היא מכנה *אתיקת מתח* (Tension Ethics). בקוריאה, בניגוד ליפן ולסין, הזן דומיננטי לחלוטין, ולכן הוא ער ופועל גם בתחום המוסר. ג'ין מבקשת לבחון את היחס של הזן הקוריאני לאתיקה מנקודת מבט פוסט-מודרנית, וככה מבקשת להראות שיש אפשרות לאתיקה פוסט-מודרנית, גם במסורת הזן - שקרובה לה מאוד.
@@ -170,11 +175,13 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
ומה אפשר לעשות? פארק מקבלת את העמדה של דאמין קאוון (Damien Keown), שרואה במוסר הבודהיסטי [מוסר של סגולה טובה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה), ממש כמו אצל אריסטו. אך היכן שזה מתאפשר בבודהיזם הקדום ובמהייאנה, הרעיון של טיפוח של מירוק תכונות טובות פשוט לא תופס במסורת הזן - שמחפשת שמיטה וביטול העצמי. בזן לא מדברים על ה*פאראמיטות*, שש השלמויות המהייאניות.
> To learn the Buddha Way is to learn one's self. To learn one's self is to forget one's self. To forget one's self is to be confirmed by all dharmas. To be confirmed by all dharmas is to cast off one's body and mind and the bodies and minds of others as well. All trace of enlightenment disappears, and this traceless enlightenment continues on without end
> *דוגן, הקואן הגלוי* (現成公按)
איך מתמודדת פארק עם הפער הזה? דרך ההגות של מורה הזן [Wonhyo](https://en.wikipedia.org/wiki/Wonhyo) (원효) -
> הן כללי ההתנהגות והן העבירה עליהם מבוססים על סיבתיות והתנייה, \[קרי הם ריקים]. לכן, מי שחושב שבכלל שכלל התנהגות אינו קיים \[ברמה המוחלטת], כללי ההתנהגות אינם תקפים כלל, אותו אדם יאבד את כללי ההתנהגות לנצח. למרות שהוא לא מפר את הכללים על ידי חשיבה כזו. זאת מכיוון שאותו אדם מכחיש את הקיום היחסים (תופעתי) של ככלי ההתנהגות. באותו אופן, אם מישהו טוען שכללי ההתנהגות כן קיימים (ברמה מוחלטת), אף על פי שאותו אדם יכול לקיים את הכללים, על ידי קיום הכללים, אותו אדם מפר אותם. זאת מכיוון שאותו אדם מפר את המאפיינים האמיתיים של כללי ההתנהגות.
> *Wonhyo, 1979. p.1.585a*; trans. in Park, 2009, 416*
כללי התנהגות לא קיימים ברמה המוחלטת, וונהיו אומר - להרוג נמלה זה לא כמו להרוג אויב זה לא כמו להרוג בזדון זה לא כמו להרוג בשגגה. אבל אין פירוש הדבר שאין לכללים האלו תוקף - זו טעות מרה; תוקפם של הכללים כיחסיים עדיין עומד: כשם ש*אתה* תופעה, ו*אתה* יחסי, ככה גם הכללים - והם חלים גם עליך. ומנגד, אם אדם פועל מתוך גישה של כללי התנהגות מוחלטים - אל תהרוג כי אל תהרוג - הוא *עדיין* מפר את הכללים: להבין שזה יחסי זה חלק בלתי-נפרד מהעניין. *אל תהרוג* נועד לחמלה; אם מגיעים להרוג את כל החברים שלך ואתה מקבל את זה כי *היי, אסור להרוג* - פספסת את העניין!
@@ -182,6 +189,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
[Pojo Chinul](https://en.wikipedia.org/wiki/Jinul) (보조지눌) הוא יורשו המודרני יותר של וונהיו, ואומר את הדבר הבא על תפיסת הזן -
> מתרגלים בזממנו טוענים לעתים קרובות, 'אם אדם מסוגל להתבונן בטבע הבודהה שלו בבירור, הנדר וההתנהגויות האלטרואיסטיות יתממשו באופן טבעי'. אני, לא סבור שזה המקרה. לראות בבירור את טבע הבודהה של האדם הוא להבין שיצורים חיים והבודהה שווים ושאין אפלי בין אין 'אני' לבין אחרים. עם זאת, אני חושש, שאם אדם לא יקיים את נדר החמלה, הוא יתנוון (יקפא) במצב של שלווה
> *Chinul, 1209\1979-1989, p.755b; Buswell, 1983, p.307*
בתמצית, להיות בודיסאטווה, אומרת פארק, זה לעזור לאחרים מבלי לייצר את ההכרה שאני עוזר לאחרים - כל הזמן לראות אחרים, אבל להיות מודע לזה שזה לא ממקום של התנסות, רחמים או עזרה עצמית. **הדבר הכי גרוע שבודהיסאטווה יכול לעשות**, אומרת פארק, **הוא להגדיר את עצמו כבודהיסאטווה**.

58
פילוסופיה/בודהיזם/זן/גילום.md
View File

@@ -8,13 +8,13 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z
---
> [מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/the_human_body_as_a_boundary_symbol-_a_comparison_of_merleau-ponty_and_dōgen.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/___סטודנטים_זן_ופילוסופיה_מצגת_6.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/the_human_body_as_a_boundary_symbol-_a_comparison_of_merleau-ponty_and_dōgen.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/___סטודנטים_זן_ופילוסופיה_מצגת_6.pdf)
תפיסה פסיכולוגית-קוגניטיבית עכשווית היא **Embodied Congnition**, שטוענת כי התודעה לא קיימת כשלעצמה, אלא מתגלמת בגוף. זו תפיסה שמנסה לעמוד על הקשר הבלתי-נפרד בין גוף לתודעה - המוח, הגוף והסביבה - כמכלול אחד שיוצר *הכרה* (בניגוד לתפיסת הגוף-נפש העולה מ*הבעיה הפסיכופיזית*).
> **Embodied Cognition**: Congition, emotion and behavior are all embodied and embdedded in the brain, body, as well as the environment. They affect each other but emotion is primary, as emotion is a stronger mediator of cognition and behaviour
{.is-info}
!!! info ""
**Embodied Cognition**: Congition, emotion and behavior are all embodied and embdedded in the brain, body, as well as the environment. They affect each other but emotion is primary, as emotion is a stronger mediator of cognition and behaviour
המבנה הפיזי של הגוף שלנו גורם לנו לחוות את המציאות בצורה מסוימת - שהופכת להיות חלק מאיתנו. התפיסה מתקוממת כנגד הרעיון של התודעה המבודדת, כמו ה[קוגיטו](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fnref12) של דקארט, ורואה בהם דברים בלתי-נפרדים - איפה נגמרת התודעה, ומתחילה הסביבה?
@@ -30,6 +30,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z
מרלו כופר ברעיון של אמת פילוסופית שחוצה הקשרים ותרבויות, כמו שלרוב מחפשים בפילוסופיה המערבית, ומבקש להסתכל על הדברים בהקשרם - הגוף, התרבות, והסביבה כבלתי-נפרדים.
> Sensing, in contrast with knowing, is a living communication with the world that makes it present to us as the familiar place of our life
> *Phenemonology of Perception*, pp. 79/53
@@ -37,12 +38,12 @@ dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z
עם חזרתו ליפן, לקיוטו, רצה דוגן ללמד את הקהל הרחב[^6] את המדיטציה הישובה, ה*זאזן*. הוא נתקל בהתנגדות אדירה (בעיקר ממסורת ה*טנדאי*). הוא נדחק למנזר מבודד ביפן ([*אייהייג'י*](https://en.wikipedia.org/wiki/Eihei-ji)), והפך אותו למרכז תרגול מוביל - הוא נחשב כך עד היום.
> [סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=iqvtJIHKLyA) - החיים במנזר אייהייג'י
{.is-success}
!!! is-success ""
[סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=iqvtJIHKLyA) - החיים במנזר אייהייג'י
דוגן טוען ש[טבע הבודהה](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/יסודות#טבע-בודהה) מתגלם בגוף האנושי - אלא דבר שמצוי כאן ועכשיו - בגוף, בסביבה, בחוויה האנושית. רעיונו המהפכני של דוגן הוא שהתרגול הבודהיסטי, כשהוא נעשה נכון, הוא לא הכנה *לקראת* התעוררות - היא עצמה אשרור של ההתעוררות וטבע הבודהה, הקיימים בנו ממילא.
##היחס לגוף בבודהיזם
## היחס לגוף בבודהיזם
ישנן לא מעט התייחסויות שליליות במסורת הבודהיסטית לגוף - כדבר שמעורר השתקקויות, שמפריע להתעוררות. אולם, ארז טוען (בניגוד לאולסון, כותב המאמר) שהיחס של הבודהיזם לגוף הוא יותר אמביוולנטי[^5].
@@ -50,12 +51,12 @@ dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z
##גוף וזמן
## גוף וזמן
עבור דוגן, זמן איננו אלא רעיון - אין לנו היכולת לתפוס זמן מעבר לחוויה. פרחי הדובדבן אינם מציינים את האביב; פרחי הדובדבן *הם* האביב. הזמן הוא איזשהו מימד אשלייתי - אנו מייצרים ציר זמן וצופים דרכו על החיים מבחוץ - אבל, לפי דוגן, זו שגיאה; כל אחד מהמופעים שלנו הוא ביטוי של ה"זמן". במקום זמן, דוגן קורא לעסק הזה *זמן-מהות* 有時 (Uji)
> המלצה: [*A Tale for the Time Being*](https://en.wikipedia.org/wiki/A_Tale_for_the_Time_Being), רומן של סופרת יפנית שקשור בתפיסת הזמן הזו.
{.is-success}
!!! is-success ""
המלצה: [*A Tale for the Time Being*](https://en.wikipedia.org/wiki/A_Tale_for_the_Time_Being), רומן של סופרת יפנית שקשור בתפיסת הזמן הזו.
> Do not look upon time as ‘something that just flies away’: do not teach yourself that ‘flying away’ is simply how time functions. Were we to endow time with the property of ‘flying away’, there would undoubtedly be a gap left by the time that has flown. Should anyone have not yet heard teaching upon the principle expressed by the
phrase ‘just for the time being’, he may still think of time only a ‘something which has gone away’. In short, everything whatsoever that exists in the whole universe is a series of instances of time
@@ -81,9 +82,10 @@ our awakening to Truth. Our ‘entering the mud or going into deep water’ is l
כל רגע ורגע הוא הוויה מצומצמת נבחנת - כמו אוסף כזה של מעגלים, מיקרוקוסמוס קטן משלו.
##גוף ועולם
## גוף ועולם
> The fundamental philosophical act \[is to]... return to the lived world beneath the objective world
> pp 83/57
@@ -98,8 +100,8 @@ our awakening to Truth. Our ‘entering the mud or going into deep water’ is l
פונטי סבור שהמנח הפיזי שלנו בעולם - איך אנחנו עומדים, לאיזה כיוון אנחנו פונים, וכו' - הוא רקע לכל חוויה תפיסתית.
> המלצה - [*What is it like to be a bat*](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nagel_bat.pdf)
{.is-success}
!!! is-success ""
המלצה - [*What is it like to be a bat*](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nagel_bat.pdf)
- חוש קינסתטי (Kinsthetic sense) וסכמת גוף
@@ -128,20 +130,21 @@ our awakening to Truth. Our ‘entering the mud or going into deep water’ is l
דוגן אומר -
> You should consider carefully that the Buddha-dharma has always maintained the thesis of the non-dual oneness of body and mind. Nevertheless, how can it be possible that while this body is born and dissolves, mind alone departs from body and escapes from arising and perishing? If there is a time when they are not, the Buddhist teaching must be false indeed.... you should see the truth that as all the Buddhas of the past, present and future are awakened and practice the Way, they do not leave out of our bodies and minds. To doubt this is already to slander them. As we reflect quietly upon this matter, it seems quite reasonable that our bodies and minds enact the Way…
> **Shōbōgenzō**
בסופו של דבר, אומר דוגן, הגוף-רוח שלנו הוא מה שמגלם את הדרך; אולם, כאן הוא גם נבדל ממרלו-פונטי.
##גוף וחלל
## גוף וחלל
סארטר מבדיל בין *being-in-itself* ל*being-for-itself*[^7].
מרלו-פונטי בונה על הרעיון הזה וקובע כי, מצד אחד, הגוף אינו העולם. מנגד, הגוף הוא האמצעי היחיד שיש לנו לחוות את העולם, ודרכו התודעה מתעצבת על פי מה שהוא חווה. כמו שמים מתעצבים לפי הכלי שבהם הם נמצאים, כך גם התודעה מתעצבת לפי התודעה שלנו, והגוף מכתיב את העולם - הוא קובע מה גבוה, מה נמוך, מה ישנו ומה אינו, באופן דינאמי - ולהיפך: העולם מעצב את הגוף וקובע אותו. לחוות גוף זה לחוות את העולם - ולהיפך[^8].
> תחשבו על שמיעה. אין לנו נגישות אמיתית לצליל: קולות לא מגיעים למוח שלנו. קולות מרעידים את האוויר בגלי קול, שפוגעים באור התוף, שגורר עוררות חשמלית עצבית ומגיע, בסדרה של חומרים, למוח - אין למה שמגיע למוח שום קשר לצליל; המוח *מדמיין*, בעקבות הדבר הזה שמגיע, קולות. כמו שקוראים תווים - אם הקריאה חלקה, אתה *מסתכל* על התווים ו*שומע* צליל - העולם מכתיב את השמיעה, לא הצליל.
{.is-info}
!!! info ""
תחשבו על שמיעה. אין לנו נגישות אמיתית לצליל: קולות לא מגיעים למוח שלנו. קולות מרעידים את האוויר בגלי קול, שפוגעים באור התוף, שגורר עוררות חשמלית עצבית ומגיע, בסדרה של חומרים, למוח - אין למה שמגיע למוח שום קשר לצליל; המוח *מדמיין*, בעקבות הדבר הזה שמגיע, קולות. כמו שקוראים תווים - אם הקריאה חלקה, אתה *מסתכל* על התווים ו*שומע* צליל - העולם מכתיב את השמיעה, לא הצליל.
דוגן אומר -
@@ -158,7 +161,7 @@ hold to the eight Precepts, take refuge in the Three Treasures, and give up our
תחשבו שאתם רואים הרים מרוחקים. איפה הם קיימים? הם לא יכולים להיות רק בראש שלי - הם גדולים מדי. הם לא יכולים להיות רק שם - הנה, אני תופס אותם. איפה אני נגמר וההרים מתחילים? אין באמת הפרדה ברורה, כמו שאנחנו נוטים לחשוב.
##גוף ותפיסה
## גוף ותפיסה
מרלו-פונטי כותב -
@@ -168,6 +171,7 @@ hold to the eight Precepts, take refuge in the Three Treasures, and give up our
ודוגן אומר -
> When even for a moment you express the Buddha’s seal by sitting upright in Samadhi the whole phenomenal world becomes the Buddha’s seal and the entire sky turns into enlightenment.
> *Shōbōgenzō*
דוגן סבור שלתודעה יש שלושה מצבי פעולה:
@@ -185,17 +189,17 @@ hold to the eight Precepts, take refuge in the Three Treasures, and give up our
מצב זה הוא לא ראש ריק, בלי מחשבות (זה בלתי אפשרי), אלא מצב של תודעה סבילה - היא לא מציגה, דוחה, ושופטת מחשבות, אלא מניחה לדברים. זהו המצב המדיטטיבי שאנו מתרגלים בישיבה (只管打坐 - *Shikantaza* - merely seating). חוסר-ההתערבות הזו היא גילום טבע-הבודהה שלנו. כאן דוגן חולק על מרלו-פונטי - לטעמו, אין פיצול בכלל בין גוף לתודעה.
##סיכום - מרלו-פונטי לעומת דוגן
## סיכום - מרלו-פונטי לעומת דוגן
כשם שהדיאלוג בין מרלו-פונטי לדוגן מתקיים על גבול שבין פילוסופיה מזרחית למערביםת, הגוף שלנו הוא **סמן גבול** - בין חופש לשיעבוד. כיצורים המתגלמים בגוף, אנחנו לא לגמרי חופשיים ולא לגמרי כבולים. ההתגלמות שלנו מעניקה לנו אפשרות לחופש, סיכוי להיפטר מכפייה מעכבת, ויכולת יצירתיות מתמדת. האדם המצוי על הגבול חומק מסווג ומסגרת רגילים.
אדם כזה יכול, לפחות באופן פוטנציאלי, להתגבר על הבחנה מינים, על המקצבים הקוסמיים של חיים ומוות, על הקוטביות המרחבים בין פה ושם, על הקובטיות הזמנית של עבר ועתיד, על הניגוד האתי בין טוב לרע, על הדיכוטומיה של יחסי אנוש, וההבחנה השגרתית בין גוף לעצמי. אדם על-גבול, הוא מועמד אידיאלי לדיאלוג בין-תרבותי, פילוסופי. הבין לבין של האדם הזה מקנה לו את החופש להקשיב לשני הצדדים ולהחליט בעצמו.
##זאזן כטקס
## זאזן כטקס
> [מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/leighton-zazen-zenritual.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/מצגת_שיעור_8.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/leighton-zazen-zenritual.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/מצגת_שיעור_8.pdf)
טייגן דן לייטון, במאמרו, סוקר את הטקסיות שבמדיטציית הזן הישובה - זאזן (坐禅). טייגן כותב -
@@ -206,8 +210,8 @@ hold to the eight Precepts, take refuge in the Three Treasures, and give up our
התרגול בעולם הזן הוא *Shinkantaza* - *רק לשבת*. זהו מצב ה[ללא חשיבה](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/גילום#גוף-ותפיסה) (非思量) של דוגן.
> האם ה*זאזן* זוכה למעמד מיוחד לעומת שאר פעולות היומיום? בגדול, **כן**; הישיבה, לפי זאזן, היא *גילום הבודהה*. אתה רוצה להיות בודהה? פשוט תשב. ומהי מדיטציה טובה? מדיטציה שעשינו; עצם הנכונות מספיקה להיות בודהה.
{.is-info}
!!! info ""
האם ה*זאזן* זוכה למעמד מיוחד לעומת שאר פעולות היומיום? בגדול, **כן**; הישיבה, לפי זאזן, היא *גילום הבודהה*. אתה רוצה להיות בודהה? פשוט תשב. ומהי מדיטציה טובה? מדיטציה שעשינו; עצם הנכונות מספיקה להיות בודהה.
> It is the seated Buddha that Buddha after Buddha and Patriarch after Patriarch have taken as their essential activity. Those who are Buddhas and Patriarchs have employed this essential activity... for it is the essential function
@@ -216,14 +220,14 @@ hold to the eight Precepts, take refuge in the Three Treasures, and give up our
היחס הזה מתבטא בעמדה של דוגן לגבי דרשות - הרצאות של מורה לתלמיד. התפיסה הרווחת היא שהמורה מעביר מחוכמתו לתלמיד - אבל דוגן חושב שעצם הנוכחות בהרצאה, ההקשבה לה, אינה נופלת במעמד שלה מלדעת את הידע הזה.
> [מאמר של ארז](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/joskovich2016.pdf) - הדרשה בעולם הזן.
{.is-success}
!!! is-success ""
[מאמר של ארז](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/joskovich2016.pdf) - הדרשה בעולם הזן.
במנזרי הזן, הטקסיות והכלים המוזיקליים הם שמנהלים את חיי היומיות - דיבור אסור למעט מטרות מעשיות, והנזירים ממעיטים בו ככל האפשר. הכלים הם חלק בלתי נפרד מהטקסים האלה - הגונג, הפעמונים ותופי הזן. הטקס הוא לא גילום של דמות מסוימת (כמו אצלנו בליל הסדר, למשל), אלא היות-בודהה חי, פועם ומתמשך.
> [מאמר נוסף של ארז](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/1a311cabca4800df743fca05b8cd64cad3bf.pdf) - המוזיקה והצליל בחיי הזן
{.is-success}
!!! is-success ""
[מאמר נוסף של ארז](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/1a311cabca4800df743fca05b8cd64cad3bf.pdf) - המוזיקה והצליל בחיי הזן
בכדי להבין את הרעיונות האלה, עלינו לפנות למושג בודהיסטי אחר - ה[*טנטרה*](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/טנטרה).

11
פילוסופיה/בודהיזם/זן/טנטרה.md
View File

@@ -11,6 +11,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T10:38:42.996Z
![86ea1a73b24c5d7e85a35703b15ae5ef.png](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/86ea1a73b24c5d7e85a35703b15ae5ef.png)
> The world is bound by passion, also by passion it is released
> *Hevajra Tantra*
כמו שה[מהייאנה](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה) היא ה*מרכבה הגדולה* וה*הינאיאנה* היא המרכבה הקטנה, ה*ואג'ראיאנה* היא *הובלת חזיז הרעם*. המסורת הזו של בודהיזם מאוחר ואזוטרי כרוכה במגע בכל מיני דברים טמעים - גופות, לכלוך, ואי נוחות שמטרתם ליצור חוויה מאוד חזקה שתהווה "קיצור דרך" להארה - מצב שנקרא *טנטרה*.
@@ -19,19 +20,19 @@ dateCreated: 2024-06-20T10:38:42.996Z
אם העולם כרוך בתשוקות, סבורה הטנטרה, אולי אפשר להשתמש ברעל הזה כדי להשתחרר.
##מנטרה, מודרה ומנדלה
## מנטרה, מודרה ומנדלה
הגילום הטנטרי מתייחס לשלושה היבטים אנושיים: הגוף, התודעה והדיבור. הטנטרה אומרת שבאמצעות נוסחאות כאלה ואחרות האדם מסוגל לעורר בו חוויה של *המוחלט* - המציאות כמו שהיא - באמצעות השלושה האלה. ארז מתאר את זה כאילו ליקום יש איזשהו *תדר*, כמו כיוון מוזיקלי, שאפשר להתכוונן לפיו.
###מנטרה
### מנטרה
ה**מנטרה** היא אמצעי להתכוונן לתדר הזה. לעיתים היא מאוד מוזיקלית, וחזרתית - זמזום של צליל או משפט שוב ושוב, והתמרה של תודעה בתהליך.
###מודרה
### מודרה
ה**מודרה** הן תנוחות ידיים מאוד מסוימות, עם משמעות סמלית עמוקה - כמו תנועת צירוף הכפיים 🙏. המודרה היא לא רק בידיים - היא פעילות של כל הגוף, גיוס של התודעה. אפילו ישיבת הזאזן היא סוג של מודרה.
###מנדלה
### מנדלה
ה**מנדלה** היא מעין מפה של התודעה, שקשורה בשכל. אלו ציורים מאוד מאוד מורכבים, מלאי דמויות והדפסים, שניתן ללמוד *לקרוא* - זו חלק מההכשרה הטנטרית. המפה הזו נטמעת בתודעה של התלמידים, והם מתחילים להתנהג לפיה.
@@ -39,7 +40,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T10:38:42.996Z
המנדלה היא דבר שנבנה הדרגתי ולאט. *דמיין לעצמך שיש הרבה פרחי לוטוס. בכל פרח לוטוס יש חמישה עלי כותרת. בכל עלה כותרת יושב הבודהה...*
##זן וטנטרה
## זן וטנטרה
מה לזן ולטנטרה? למסורות יש הרבה דברים משותפים:

22
פילוסופיה/בודהיזם/זן/יסודות.md
View File

@@ -8,11 +8,11 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-05-09T10:01:23.972Z
---
> [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/2___זן_ופילוסופיה_מצגת_.pdf), [מצגת (2)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת_.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/2___זן_ופילוסופיה_מצגת_.pdf), [מצגת (2)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת_.pdf)
> **זן** (סינית: צ'או) הוא זרם בודהיסטי מאסכולת ה[מהייאנה](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה) שהופיע לראשונה בסין של המאה ה6 והתגבש כתנועה בעל זהות עמצאית במאות 9-10[^1]
{.info}
!!! info ""
**זן** (סינית: צ'או) הוא זרם בודהיסטי מאסכולת ה[מהייאנה](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה) שהופיע לראשונה בסין של המאה ה6 והתגבש כתנועה בעל זהות עמצאית במאות 9-10[^1]
בסין קמים מספר זרמים בודהיסטים, כמו הTiantai 天台 Huayan 華嚴 Panjiao 判教. כל אחד מהם מתמקד בסוטרות אחרות, כתבים אחרים, סדר אחר של ההגות הבודהיסטית הכתובה.
@@ -28,8 +28,8 @@ dateCreated: 2024-05-09T10:01:23.972Z
הזן עובד על אותו העיקרון - התרגול חושף איכויות חדשות של התודעה, שהמורה משכלל ומכוון - אם הרגשת ככה וככה, עכשיו תתמקד בכזה וכזה.
> מכאן נובעת תפיסה מוטעית, שהבודהיזם הוא כמו פילוסופיה יבשה, שאפשר סתם לקרוא ולהבין; הזן הוא לא כזה - צריך לחיות ולתרגל אותו, בהבנה גופנית
{.is-warning}
!!! warning ""
מכאן נובעת תפיסה מוטעית, שהבודהיזם הוא כמו פילוסופיה יבשה, שאפשר סתם לקרוא ולהבין; הזן הוא לא כזה - צריך לחיות ולתרגל אותו, בהבנה גופנית
הזן, כזרם של המהייאנה, מתבסס על [תפיסת הריקות](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות). הוא כופר באפשרות של הבנה מוחלטת של המציאות באמצעות מודל כזה או אחר - השפה היא מושגית, והמהות מאחורי המושגים פשוט אינה שם. הכל משתנה - בהקשר שונה, ימין כבר לא ימין, שמאל כבר לא שמאל, ואם נלך ימינה מספיק נגיעה שמאלה - אין *ימיניות של הימין*. בתפיסה הזו, הבודהיזם מתהפך גם על עצמו - גם המושגים הבודהיסטים לוקים בכשל הזה: גם הנירוונה, הדוקהה והשאר הם מודלים יחסיים, ולא אמת לאמיתה. התפיסה הזו מובאת לידי קיצון בזן - ישנה מימרת זן שאומרת -
@@ -37,7 +37,7 @@ dateCreated: 2024-05-09T10:01:23.972Z
כל עוד יש לך מושג מסוים של בודהה, הוא גורר מושג של *אתה* - ושניהם יימנעו ממך להשתחרר, משום שהם מפרידים אותך מהשאר.
##תפיסת הריקות
## תפיסת הריקות
> חומר אינו שונה מריקות, ריקות אינה שונה מחומר. זה שהנו חומר הוא ריקות, וזה שהנו ריקות הוא חומר... באותו האופן תכונתן של כל התופעות הוא ריקות; הן אינן נוצרות ואינן כלות; אינן עכורות ואינן צלולות; אינן מלאות ואינן חסרות. לפיכך, שריפוטרה, בריקות אין חומר, אין תחושות, אין תפיסות, אין נטיות קודמות ואין היכרות... אין ידיעה, אין הישג ואין אי-הישג. לפיכך, בזכות האי הישג, ומשנסמכו על החכמה השלמה, מוסרת מכשלת התודעה של הבודהיסטוות. משום שבתודעתם אין כל מכשלה, הם אינם מפחדים, הטעות ותקוות השווא מהם והלאה, והם מגשימים לחלוטין את הנירוונה
(Prajñāpāramitāhṛdaya; lit. “ The Heart of the Perfection of Wisdom”
@@ -45,12 +45,13 @@ aka. Heart Sutra)[^4]
הזן יורש את [תפיסת הריקות](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות) מהמהייאנה. הזן רואה גם את התורה הבודהיסטית, ואפילו מושגים בסיססים לגמרי - כמו זה שיש לנו גוף או ראש - כמכשול, שמגביל אותנו ומגבירים את ההיאחזות שלנו. כשאנו מנסים, באמצעות הבודהיזם, להשיג דבר מה - או אפילו *לוותר* על להשיג דבר מה, אנחנו כובלים את עצמנו מושגית לדפוס מחשבה מסוים - או שיש הישג, או שאין הישג. הזן טוען כנגד זה - לא; זה לא זה ולא זה[^5].
> המלצה: *להתעורר*, עונה 3, פרק 6
{.is-success}
!!! is-success ""
המלצה: *להתעורר*, עונה 3, פרק 6
נגרג'ונה מרוקן את תוכן המציאות שלנו לחלוטין, עד שלא נותר דבר - מהלך שהזן ממשיך. *אל תטעה לחשוב שמשום שדבר ריק, הוא לא קיים*, אומר הזן. המציאות אינה בלתי-קיימת, היא אינה אשליה - נהפוכו; היא קיימת *משום* שהיא ריקה. בכך שרוקנו את האל מהכל, מצאנו את האל.
> It is empty of a separate, independent exsitence. It cannot just be by itself. It has to inter-be with the sunshine, the cloud, the forest, the logger, the mind, and everything else. It is empty of a separate self. But empty of a seperate self means to be full of everything...
> Thich Nhat Hahn, 2009, 6-7
היכן שהמערב [מתעקש על היחס בין סובייקט לאובייקט](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), בהגות סביב העצם, הזן אינו מכיר בדבר זולת התודעה, התפיסה. הזן תופס את המציאות כמו מעין רשת של אבני-חן(Avatamsaka Sutra) - [רשת אינדרה](https://en.wikipedia.org/wiki/Indra%27s_net), שכל אחת מהן קיימת כשלעצמה אך משתקפות בה כל השאר - כל אחת היא תפיסה שלמה, ביחס של יחסי-גומלין עם כל השאר[^6].
@@ -75,7 +76,7 @@ aka. Heart Sutra)[^4]
הזן מבקש להחזיר את הזן להחזיר את התודעה למצב ה**טבעי** - לטבע הבודהה.
##טבע בודהה
## טבע בודהה
> tathāgatagarbha ( lit. "the womb of the thus-come-one")
buddhadhātu (lit. ”Buddha-realm or Buddha-substrate“)
Avatamsaka Sutra (~0 - 3rd or 4th century CE)
@@ -88,6 +89,7 @@ Tathāgatagarbha Sūtra (200-250 CE)
> משמעותה האמיתית של המהאינה היא העיקרון של תודעה אחת בעלת שתי פנים. אחד הוא פני התודעה במונחים של המוחלט (ככות[^9]), והאחר הוא התודעה במונחים של התופעתי (סמסארה). כל אחד מאלה חובק את כל אופני הקיום. מדוע? כי שני פנים אלה מכילים זה את זה
> *התעוררות האמונה במהייאנה*
הטקסט הזה, שהשפיע מאוד על הזן בסין, מתמצת בפנינו את תפיסת ה*ככות* - המציאות כמו שהיא, היא לא יותר מאשר *זה*: כשעולה מחשבה, תפיסה, תשוקה - זה כל מה שיש - אין ככות, אין ריקות, אין טבע-בודהה, היא פשוט *זה*. התהפכות ודשדוש בכל אלה היא *סמסארה* - סבל. כל הדברים האלו הם תופעות על גבי מצע התודעה, והם קשורים קשר מוחלט - אין מצע בלי תופעות, ואין תופעות בלי מצע - הם כשתי צדדים של כף היד. ההכרה בכך מקנה כוח אדיר, והיא מה שמבקשת מסורת הזן לעשות[^10].

44
פילוסופיה/בודהיזם/זן/סיניפיקציה.md
View File

@@ -8,8 +8,8 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-05-16T10:28:46.925Z
---
> [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת_3.pdf), [מצגת (2)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת_שיעור4_.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת_3.pdf), [מצגת (2)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת_שיעור4_.pdf)
הזן הגיע לסין באיזור המאה ה6-7 לפנה"ס, ושם עבר תהליך שנקרא **סיניפיקציה**. הבודהיזם שממנו צמח הזן הוא לא אותו הזן שהגיע לסין - אלא בודהיזם שעבר התמרה[^1]. הגעת הבודהיזם לסין התמירה הן את סין, והן את הבודהיזם.
@@ -20,7 +20,7 @@ dateCreated: 2024-05-16T10:28:46.925Z
הזן נוצר מהצלבה של כמה תפיסות: בודהיזם המהייאנה (הריקות, טבע-בודהה, הככות), הקונפיוציוניזם (טיפוח עצמי, דפוסים פורמליים), והדאויזם (הטבעיות, ההתנהגות בהתאם לטבע), יחד עם תפיסות נוספות. כל אלו התגבשו לכדי תפיסת עולום סינית אחת, פעפוע של התורות האלו יחד - היא הזן.
##קונפוציוניזם
## קונפוציוניזם
קונפוציוס (*קונג פו צה*) - בערך בן זמנו של הבודהה, כתב את *המאמרות*, שם טווה דרך חיים שמבוססת על כמה מונחים עיקריים:
- *אנושיות* - [^3]*Ren* - *仁,* היעדר אנוכיות: צדק, סגידה-הורית, אמון, נאנמנות, וכדומה.
@@ -30,6 +30,7 @@ dateCreated: 2024-05-16T10:28:46.925Z
> ין יואל שאל (את קונ') על האנושיות. אמר המורה: ךגבור על עצמך ולשוב אל כללי הטקסים, זה מימוש האנושיות. מי שיכול לגבור על עצמו ולשוב אל כללי הטקסים ליום אחד יהיה אנושי בעיני העולם כולו....
>
> אמר המורה: מה שחורג מכללי הטקסים - אל תסתכל בו; מה שחורג מכללי הטקסים - אל תאמר אותו; מה שחורג מכללי הטקסים - אל תעשה אותו
> *מאמרות*, *12:1*
דוגמה לתפיסה הזו היא *קליגרפיה* - האומנות הנעלית בכל מזרח אסיה. אם נלך לאיש מקצוע, הוא ילמד עלינו באמצעות הכתב שלנו. באסיה, עושים הפוך - כותבים לפי התבנית האידיאלית, ובכך מתאמנים על הדברים כיצד שהם *צריכים* להיות - אתה משנה את עצמך ומתאמן מעצם למידת התבנית. *איש המעלה* הקונפיוציוניסטי יכתוב יפה; מי שאינו כותב יפה - אינו *איש המעלה*; טקסים יומיומיים פשוטים - איך אוכלים, הולכים, מתלבשים, כותבים - הם ההתקדמות הרוחנית ממש.
@@ -43,7 +44,7 @@ dateCreated: 2024-05-16T10:28:46.925Z
כל פעולה בעולם מוכתבת בחוקים, טקסים, שמעצבים דרך ההתנהלות הזו את האופי. ישיבה זו הפעלה של הגוף; קליגרפיה היא הפעלה של הגוף; שתיית תה ותרגול אומנות לחימה הן הפעלות של הגוף; הדגש הקונפיוציוניסטי מדגיש מאוד את הפעולה, יותר מהבודהיזם הדוגל בישיבה שקטה.
##דאויזם
## דאויזם
**דאו** (או *דו*) אומרת *דרך* - במובן המילולי ביותר (כמו שביל, או כביש 6). בדומה לפילוסופיה היוונית הקדומה, הסינים חיפשו דרך חיים לנהוג לפיה - לרבות קונפיוציוניזם, דאויזם, לגליזם (Legalism) ומויזם (Moism). ההוגים של כל תפיסה כזו הגיעו בתורם לשליט, וטענו בפניו - אם נתנהל לפי התפיסה הזו, הכל יהיה טוב יותר.
החכם שהגה את הדאויזם - *לאו-צו* - ספק דמות מיתולוגית ספק היסטורית - יצר תנועה שמאז ומתמיד מיקמה את עצמה כאלטרנטיבה לקונפיוציוס, ודוגלת ברעיון ה**wu-wei** (無為) - *היעדר פעולה*, ללא עשייה מכוונת, *non-action* - פעולה טבעית זורם. הדימוי החביב על ארז היא שחייה בנהר זורם; הדרך היחידה לעשות זאת היא לשחות עם הזרם - אחרת תטבע.
@@ -53,42 +54,60 @@ dateCreated: 2024-05-16T10:28:46.925Z
לאו-צה אומר שהטבע זורם באיזושהי הרמוניה מסוימת - לכל כח יש כח נגדי[^6] -
> יש ואין נולדים זה מזה
> קשה וקל משלימים זה את זה
> ארוך וקצר מדגישים זה את זה
> גבוה ונמוך נשענים זה על זה
> קול ומשמעות תואמים זה את זה
> אלה הם הקבוע
> לפיכך: החכם מקומו המעשה שבאין עשייה
> נוהגו הלימוד שבאין מילים
> *לאו דזה 2, דאור ואריאל 24*
הדאויזם מתנגד להגדרות, מטבען היחסי.
> השמיים קיימים והארץ עומדת
> שמיים וארץ קיימים ועמודים משום שאינם חיים מכוח עצמם; לכן הם מסוגלים להאריך ימים
> לפיכך החכם מעמיד עצמו מאחור ומוצא עצמו לפנים
> מעמיד עצמו בחוץ
> ןומוצא עצמו מתקיים.
> האם לא משום שאין בו אהבת עצמו?
> לכן הוא יכול לקיים את אהבת עצמו במלואה
> *לאו דזה 7 דאור ואריאל 30*
הדברים עצמים, והאני, אינם קיימים בשביל עצמם - הם חלק מהרמוניה כוללת. לכן החכם הדאויסטי לא קיים בשביל עצמו - אלא זורם עם הדברים שמהם הוא חלק. *אומנות המלחמה* היא ביטוי של הרעיון הזה: לא לגמוז את היריב בכוח, אלא ללכת היכן שיש הכי פחות התנגדות. מי שינהג בדרך הטבע, הוא החכם - הוא המנצח; אם אתה לא חותר בכוח, אתה כנראה תצליח.
> הרך ביותר בעולם רוכב על הקשה ביותר, חסר היש חודר לתוך חסר החללים, לפיכך אני יודע את היתרון שבאין-עשייה. התורה שבלא מילים היתרון שבאי-עשייה - רק מעטים בעולם הגיעו לאלה
> *לאו דזה 18, אריאל דאור 43*
טאי-צ'י וקונג פו הן גם נגזרות של הדאויזם, לפי העקרונות האלה בדיוק - אמן הלחימה אינו מחפש לחימה, אלא להתחמק מקרב כמה שהוא יכול. אתה לא שואף להביס את היריב - אלא נותן ליריב להכשיל את עצמו.
###ג'ואנג-דזה
### ג'ואנג-דזה
החכם הסיני ז'ואנזי הרחיב את רעיון האי-פעולה -
> הידיעה הנחה במקום שאינה יודעת, היא הידיעה השלמה. מי יודע את הדיבור ללא מילים, את הדרך ללא דרך? מי שיודע זאת שוכן בהיכלי הטבע. מה שנשפ לתוכו אינו ממלא אותו, ומה שנשאב ממנו אינו מרוקן אותו. מניין וכיצד - אין הוא יודע. זהו האור הסמוי
> *ג'ואנג-דזה 6, הופמן 20-21*
ג'ואנג-זה גורר לתוך הדאויזם את התודעה - לא להיקלע למושגים ולהגדרות, אלא להשאיר את תודעה פתוחה.
> החכם הולך לאורו של התוהו ובוהו, לאורה של החשכה. הוא אינו כופה הבחנות, אלא משאיר הכל במקומו הרגיל. זאת היא ציליות הדעת... הידיעה הנחה במקום שאינה יודעת, היא הידיעה השלמה
> *ג'אונג-דזה 6, הופמן 19-20*
העולם הוא לא משהו שצריך להבין, לפרש, או לפעול כנגדו; רק השארת התודעה רפויה, ריקה, היא חוכמה אמיתית. תקשיב לציפורים - אפילו אל תדע שזה ציפורים! תלמד מהמים; תלמד מהרוח. הוא לא מבקש לעצב משהו, או להתגבר על משהו, או להיהפך למשהו - רק להיות כפי שיש, בלי הגדרות ובלי חוקים. הידיעה האמיתית אינה הגדרות ומושגים - אלא היענות לעולם ולטבע. היכן שהקונפיוציוניזם מקדש את האדם, הדאויזם מקדש את השרידות.
@@ -106,13 +125,15 @@ dateCreated: 2024-05-16T10:28:46.925Z
הרעיון הזה מקביל ללמידת שפה - צריך ללמוד דקדוק והטיות, אבל אם נתקע בהם - לא נצליח לדבר; מרגע שלמדנו לדבר את השפה, או לנהוג - פשוט מדברים, פשוט נוהגים - צריך לשכוח את הטכניקה.
##החיבור בין קונפיוציוניזם, דאויזם וזן
## החיבור בין קונפיוציוניזם, דאויזם וזן
> If you wear Yao's[^9] clothes, chant Yao's words, and act as Yao acted, then you are simply Yao.
> Mencius[^10] 6b.2
> ללמוד (או לתרגל) ולשוב בכל עת אל הנלמד האין זאת הנאה?
> *מאמרות א1, כץ3*
קונפיוציוס ומנציוס אומרים שלהתמיד בדבר מה קשה - מדיטציה, כושר או פסנתר - מרגע שהם נלמדים מעבר לרמה מסוימת מפסיקים להיות קושי, או אתגר, אלא פשוט אנחנו - דבר טבעי וכיף; זה הופך להיות הטבע שלנו.
@@ -123,26 +144,35 @@ dateCreated: 2024-05-16T10:28:46.925Z
המתח שבין שתי הגישות - הוו-ווי הדאוסיטית והאימון בתבניות הקונפוציאני אפיין את מסורת הזן לכל אורך ההיסטוריה שלה. סוטרת הלב מדבר על ה*צורה* - הטקסים, הפרקטיקות הגופניות כריקות (*וו-ווי*). מנגד, הריקות (*וו-ווי*) היא צורה (טקסים, פרקטיקות גופניות). הוא מפרש את ה*טבע* הדאויסטי כ[טבע בודהה](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/יסודות#טבע-בודהה). הזן יוצר מסורת שהיא מאוד מאוד נוקשה - אבל מטרתה היא לחזור למצב הטבעי, ולשחרר. הרעיונות האלה חיים ביחד, אבל תמיד תחת איזשהו מתח - ולא תמיד מסתדרים באופן מושלם. מכאן מגיע התכסיס האכזרי של מורי זן - כשהתלמיד מגיע עם צורה, הוא יקבל ריקות; כשהוא מגיע עם ריקות, הוא יקבל צורה.
###מילים מטורפות
### מילים מטורפות
הזן לקח מהדאויזם את הרעיון של *מילים מטורפות* -
> בני האדם החושבים גבוה על ה"דרך", יש להם ספרים. ספרים אין בהם יותר מאשר מילים. למילים יש ערך. ערכן של המילים הוא במשמעות. המשמעות מתייחסת למשהו; אך אותו המשהו שהמשמעות מתייחסת אליו אי-אפשר למסור אותו במילים. כיוון שבני האדם מייחסים ערך למילים, הם כותבים אותן בספר. יראו הספרים לבני-האדם חשובים ככל שיראו, אין אני מוצא שהם ארויים לחשיבות שמייחסים להם. מה שבני-האדם רואים כחשוב, אינו חשוב באמת. הרי מה שנראה וניתן להתבונן בו, אלו הם צורות וצבעים. מה שנשמע וניתן להאזין לו, אלו הם שמות וקולות. כמה עצוב! בני האדם חושבים שצורה, צבע, שם וצליל די בהם כדי להשיג את הדברים כפי שהם. כיוון שצורה, במע שם וצליל אין בהם כדי להשיג את הדברים כפי שהם, מי יודע אינו מדבר ומי שמדבר אינו יודע. אבל בני האדם אינם יודעים זאת![^11]
> *ג'ואנג-דזה 13, הופמן 65*
> המיכמורת קיימת עבור הדג. משתפסת את הדג, אתה יכול לשכוח את המיכמורת. המלכודת קיימת עבור הארנבת. מסתפסת את הארנבת, אתה יכול לשכוח את המלכודת. מילים קיימות עבור המשמעות, משתפסת את המשמעות, אתה יכול לשכוח את המילים. מי ייתנני אדם ששכח את המילים כדי שאוכל להחליף איתו מילה!
> *ג'ואנג-דזה 26, הופמן 96*
> ג'ואנג דזה והואה-זדה[^12] היו מטיילים על הגשר של נהר האו. ג'ואנג דזה אמר:
> "באיזו קלילות ושלווה ועלים ושוחים הדגים. אכן, זוהי שמחת הדג".
> הואה דזה אמר: "אתה אינך דג. כיצד אתה יודע מהי שמחת הדג?
> ג'ואנג דזה אמר: "איני אתה, ועל כן אין אני יודע אותך. על כן מובן מאליו שאתה, שאינך דג, אינך יודע את שמחת הדג".
> הואה דזה אמר: "אני איני אתה, ועל כן איני יודע אותך. על כן מובן מאליו שאתה, שאינך דג, אינך יודע את שמחת הדג".
> ג'ואנג דזה אמר: "הבה נחזור להתחלה. אם שאלת אותי כיצד אני יודע מהי שמחת הדג, הרי שכבר ידעת כיצד אני יודע זאת. אני יודעת זאת מן הגשר שעל הנהר האו
> *הופמן, 78*
> הנה אשמיע לך מילים מטרופות, אתה הקשב להן הקשבה מטורפת
> *ג'ואנג דזה*
ה*מילים המטורפות* של ג'ואנג דזה מתכתבות באופן ישיר עם הפילוסופיה של [המדיאמיקה](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות) (תורת הריקות של נגרג'ונה). ולכן הייתה להן השפעה רבה על האופן שבו מורי זן ביטאו את משנתם. מתוך ההבנה כי השפה אינה אלא כלי שנועד להצביע על מוגבלותו, הם השתמשו בכלים מגוונים הכוללים אמירות אבסורדיות, חידות אי-הגיון, שתיקה, אלימות מילולית ואפילו פיזית.

34
פילוסופיה/בודהיזם/זן/פילוסופיה.md
View File

@@ -8,18 +8,18 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-05-23T10:45:38.248Z
---
> [מצגת (חצי שני)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת_שיעור4_.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת (חצי שני)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת_שיעור4_.pdf)
> **בתמצית**, זן מזהה **דהארמה** (法 - *דהארמה, הו*) עם **דרך** (道 - *דו*, *מיצ'י*) - לא *דבר מוחלט* או *חוק*, אלא *דבר מעשי*, *שצועדים בו*
{.success}
!!! success ""
**בתמצית**, זן מזהה **דהארמה** (法 - *דהארמה, הו*) עם **דרך** (道 - *דו*, *מיצ'י*) - לא *דבר מוחלט* או *חוק*, אלא *דבר מעשי*, *שצועדים בו*
מסורת הזן צומחת בשיא שושלת טאנג, תור הזהב של האימפריה הסינית. שני מורים עיקריים מהתקופה הזו - שונים מאוד זה מזה - ז'אוז'ו והואנגבו. לא ניתן לדמיין שני מורים שונים יותר זה מזה - ז'אוז'או היה מאוד לא פילוסופי, ומאוד מעשי - הוא לא התפסלסף, וכל הזמן חזר לדברים היומיומיים. כנגדו, הואנגבו ניסה כל הזמן לעמוד על היסודות הפילוסופיים העמוקים של מסורת הזן.
יחד, הם הגו כמה עקרונות מפתח -
##עיקרון ההעברה הנפרדת
## עיקרון ההעברה הנפרדת
בבודהיזם יש שני סוגים של תורות: תורה כתובה - בסוטרות ובכתים - ותורה שבעל פה, שנובעת מההעברה הישירה, הגופנית, הרוחנית של הבודהה לתלמיד שלו, שהעביר את עצמו לתלמיד שלו, ולתלמיד שלו... מורי הזן זוכרים את השושלת שלהם - הם מדקלמים אותה מהבודהה על למורה של המורה שלהם[^1].
בודהידהרמה (מאה ה5-6 לפנה"ס) אומר שההעברה, מחוץ לתורה (הבודהיסטית) -
@@ -32,21 +32,21 @@ dateCreated: 2024-05-23T10:45:38.248Z
בתמצית -
> לראות את הטבע, להיות בודהה.
{.success}
!!! success ""
לראות את הטבע, להיות בודהה.
עם זאת, אין לפרש זאת כאילו אין לזן כתבים כלל - נהפוכו; לזן יש אולי הכי הרבה (שכותבים על למה הכתבים לא שווים כלום). הזן אומר - אל *תיצמדו* לכתבים; הכתבים הם רק מפות, כמו ה[דהארמות](/פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה). המפות חשובות - אך אין לא המציאות.
##החיבור בין ריקות וצורה
## החיבור בין ריקות וצורה
פילוסופיית הזן חיברה את עיקרון ה*Wu-Wei*[^3] - היעדר ההתכוונות, וה*Li* - הטקסטים. היעדר ההתכוונות היא ריקות - והריקות היא האמת, וגם הצורה - באיך שאני אוכל, מדבר, מתנהל בעולם, מודט - אין לריקות איך להתגלם אלא בתוך הצורה[^2].
> דמיינו פסנתרנית קלאסית (ארז הציג את [יוג'ה וואנג](https://en.wikipedia.org/wiki/Yuja_Wang) האגדית) לעומת פסנתרן ג'אז. הפסנתרנית היא צורה; היא שולטת לחלוטין במוזיקה, בטונאליות, בדינאמיקה, במעברים. פנסתרן הג'ז הוא ריקות: הוא מאלתר בהתאם לרגע, אבל לא ברעש ובחוסר איזון, כמו ילד קטן ומתפרע - אלא בהרמוניה, בטבעיות. הנזיר הבודהיסטי, למשל, נמצא באמצע; הוא דוגל בטקסים ובהתנהגות נוקשה, שמבוצעים בטבעיות ובחן.
{.info}
!!! info ""
דמיינו פסנתרנית קלאסית (ארז הציג את [יוג'ה וואנג](https://en.wikipedia.org/wiki/Yuja_Wang) האגדית) לעומת פסנתרן ג'אז. הפסנתרנית היא צורה; היא שולטת לחלוטין במוזיקה, בטונאליות, בדינאמיקה, במעברים. פנסתרן הג'ז הוא ריקות: הוא מאלתר בהתאם לרגע, אבל לא ברעש ובחוסר איזון, כמו ילד קטן ומתפרע - אלא בהרמוניה, בטבעיות. הנזיר הבודהיסטי, למשל, נמצא באמצע; הוא דוגל בטקסים ובהתנהגות נוקשה, שמבוצעים בטבעיות ובחן.
הטבע הוא דבר שניתן לעבד ולשנות, אך כדי להיות טבעי צריך לא להשתדל בכוח - אלא לזרום. הזן הוא איזון עדין בין השניים - לעבר המנוחה בתוך המאמץ.
##ביקורת על מחשבה מושגית
## ביקורת על מחשבה מושגית
> If you stop conceptual thinking, and let go of its anxiety, then the Buddha will appear because mind is the Buddha
@@ -64,7 +64,7 @@ dateCreated: 2024-05-23T10:45:38.248Z
המורה ירד מכיסאו אחז את הנזיר בצווארונו ואמר - *דבר! דבר!*
הנזיר היסס, המורה דחף אותו הצידה ואמר - *איש האמת ללא תואר - איזה מנגב תחת נוצץ* וחזר לחדרו.
##שכל וטבע בודהה
## שכל וטבע בודהה
הזן לוקח את המסורת הבודהיסטית לכדי קיצון: היא מכירה במסורת הבודהיסטית וחיובית כלפיה, אך מתקוממת כנגד ההיאחזות בה, כנגד הדוגמטיות.
אחת מאגדות הזן מספרות על מאסטר זן ותלמידו שעומדים לחצות נהר שוצף בעונת המונסון היפנית. בהגיעם לשם, הם נתקלים בעלמת חן, תקועה באמצע ולא מצליחה לחצות. המאסטר, בלי לחשוב פעמיים, לוקח את הנערה ועוזר לה לחצות את הנהר, לזעזוע הרב של התלמיד. לאחר לבטים וחששות, התלמיד אומר למאסטר - *אסור לנו אפילו להסתכל על אישה, או לדבר איתה. איך יכולת לקחת אותה ככה?* המאסטר השיב - *אני השארתי את הנערה ליד הנהר, ו**אתה** לקחת אותה איתך*. זוהי, בתמצית, גישת הזן לחוקים; החוקים שם, ויש להחזיק בהם; אבל אסור להחזיק בהם בדוגמטיות, אלא בגמישות - אם הנערה צריכה עזרה, עזרו לה. המטרה היא ש*אנחנו* נשלוט בטקסים - ב*לי* - ולא הטקסים בנו; החוקים והכלים הם בשבילנו, ולא כנגדנו.
@@ -77,13 +77,14 @@ nor pure, neither clamorous nor silent, neither old nor young, occupying no spac
כאן עולה רעיון מודגש מאוד במסורת הזן - ה*שכל האחד* (One mind - 心). כל מה שיש לנו, הוא מרחב התודעה - שאנו מחלקים אותו - נושא, נשוא, אובייקט, סובייקט - אבל הדבר היחיד שיש הוא ה*שכל האחד* - טבע הבודהה. אם לרגע נשמוט את כל הדברים האלה, נישאר עם השכל האחד - הוויה כשלעצמה. ב*זוקצ'ן* הטיבטי שואלים - *האם יש **משהו** שהוא מעבר לחוויה שלכם?* האם יש איזושהי מציאות *עבורי* - לא במעמד אונטולוגי, אלא פרטני - מעבר לחוויה האישית?
> What is implied by *seeing into the real Nature?*
> That Nature and your perception of it are one. You cannot use it to see something over and above itself. That Nature and your hearing of it are one. You cannot use it to hear something over and above itself. If you form a concept of the true nature of anything as being visible or audible, you allow a dharma of distinction to arise. You people still conceive of Mind as existing or not existing, as pure or defiled, as something to be studied in the way that one studies a peice of categorical knowledge, or as a concept categorical kowledge, or as a concept - any of these definitions is sufficient to throw you back into the endless round of birth and death. The man who perceives things always wants to identify them, to get a hold on them...
הזן דורש מאיתנו לשחרר מיומרות של מציאות *מעבר* לחוויה האישית, מציאות *כלשעצמה*, מעבר ל*תפיסה* - דבר שאוחזים בו, שתופסים בו. גם אם יש מציאות אחרת או מעבר, היא לא זמינה לנו - What you see is what you get.
הכוונה היא לא אידיאליסטית - כמו של [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי) - אם כבר, יותר [פנמנולוגית](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח); המציאות היא כפי שהיא מציגה את עצמה. התודעה לא יכולה לראות את עצמה; הניסיון הזה נידון מראש לכישלון.
##התעוררות - מיידית, ספונטנית, שחרור ללא פחד
## התעוררות - מיידית, ספונטנית, שחרור ללא פחד
מסורת הזן תופסת את ההתעוררות כמידיית, ודורשת לנטוש את המחשבה של התעוררות, של נירוונה, של דרך שמובילה לשם - ודורשת פשוט להיות; התודעה מאירה את עצמה. ההתעוררות אינה דואלית; אין שום דבר *מעבר* לתודעה, *מעבר* לחוויה - היא לא דבר מה שיש להשיג.
@@ -101,7 +102,7 @@ nor pure, neither clamorous nor silent, neither old nor young, occupying no spac
> People are afraid to empty their minds, fearing that they will fall into emptiness. What they don't understand is that their mind is emptiness!
##הצבעה ישירה
## הצבעה ישירה
> The most basic Dharma is that there is no Dharma, even though this Dharma of no Dharma is clearly itself a Dharma. Altough we transmit this Dharma of no Dharma, how can a Dharma like this really be a Dharma?
@@ -124,6 +125,7 @@ nor pure, neither clamorous nor silent, neither old nor young, occupying no spac
המאסטר אמר, *זה נזיר טוב, מהסוג ששווה לדבר איתו!*
> יום אחד הגיע נזיר להיפרד לשלום מהמאסטר ז'אוז'או
> המאסטר שאל, *לאן פניך?*
הנזיר השיב, *אני יוצא למסע למקומות שונים כדי ללמוד את הדרך להתעוררות*
ז'אוז'או אמר - *הזהר לא להיתקע במקום שיש בו \[מורה\] מואר, ותעבור במהירות על פני מקומות בהם אין \[מורה\] מואר. את מי שלא תפגוש שים לב שלא להטעות אותם.*
@@ -146,9 +148,13 @@ nor pure, neither clamorous nor silent, neither old nor young, occupying no spac
הנזיר ביקש את הריקות - הבודהה מהחימר היה צורה, ולכן ז'אוז'או הטיח בו שוב את החומר. המבקר ביקש צורה - *איך יכול להיות שיש פה אבק?* - וז'אוז'או הטיח בו את הריקות.
> The Master ascended the hall. A monk asked, *What is the meaning of Buddhism?*
> The Master held his fly whisk straight up
> The monk gave a shout
> The master struck him
> \[another\] monk asked, *What is the basic meaning of Buddhism?*
The Master held his fly whisk straight up
The monk gave a shout

26
פילוסופיה/בודהיזם/זן/שפה.md
View File

@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-06-27T10:29:41.628Z
---
##שפה בעולם הזן
## שפה בעולם הזן
> [מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/rethinking_transcendence-_the_role_of_language_in_zen_experience.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת__שיעור_10.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/rethinking_transcendence-_the_role_of_language_in_zen_experience.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת__שיעור_10.pdf)
אנחנו מבינים את העולם [דרך השפה](/פילוסופיה/לשון). לאור ה[המפנה הלשוני של ויטגנשטיין](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין), איך ראוי שנבין את השפה בעולם הזן?
@@ -21,7 +21,7 @@ dateCreated: 2024-06-27T10:29:41.628Z
רייט חושב שהתפיסה האופיינית של המערב של הזן כהארה מעבר למילים היא שגויה. בכדי לגבש את התפיסה המערבית.
###פרום
### פרום
רייט נעזר ב[אריך פרום](https://en.wikipedia.org/wiki/Erich_Fromm), פסיכואנליסיט שעסק גם בבודהיזם[^10] וניסח תפיסה עשירה של בודהיזם. לפי פרום, השפה היא *כלי שאנחנו בוחרים להפעיל*, ולא היבט מהותי של המציאות: איזשהו מסך על החוויה כפי שהיא באמת. דייל כופר בתפיסה הזו - הוא סבור שהשפה חיונית, ולא רק שהיא חיונית - היא כלי חיובי, ולא מכשול.
@@ -35,7 +35,7 @@ dateCreated: 2024-06-27T10:29:41.628Z
citizen of the world, a cosmopolitan
> *p.98*
###קאסוליס
### קאסוליס
[קאסוליס](https://comparativestudies.osu.edu/people/kasulis.1), לעומת פרום, עובד מול כתבי המקור, ומציג גישה שונה ביחס לשפה בעולם הזן, מורכבת יותר.
@@ -43,13 +43,13 @@ citizen of the world, a cosmopolitan
רייט כופר גם בעמדה הזו: לשיטתו, *אם אין חוויה מושגית - אין חוויה*; אין לנו שום אפשרות להתייחס לחוויה שלא באמצעות מושג. הדיכוטומיה הזו בין מושגי ללא-מושגי, רייט סבור, היא מלאכותית. העמדה של קאסוליס מנסה לרכך את הדיכוטומיה הזו - מי שהתעורר הוא *פחות מותנה* מהאחרים, אך לא חופשי לגמרי.
> למשל, תחשבו על אסקימוסים - יש להם מאות מילים לשלג. בעולם שלהם, חשוב מאוד לדעת אם השלג כזה או השלג כזה. פה בארץ, אין שלג, וזה לא כזה מעניין. האסקימוסי שיבוא לפה לא יכול שלא לסווג שלג שימצא פה - תפיסת המציאות שלו כבר שונה. המתעורר יכול להשתחרר במידת-מה מהתפיסה הזו - השלג יכול להיות קרח למשקה, או שמיכה, או עוד כל מיני אפשרויות - אבל האפשרויות עצמן מותנות תרבותית: אדם מהג'ונגלים שמעולם לא ראה שלג לא זוכה לאפשרויות האלה.
{.is-info}
!!! info ""
למשל, תחשבו על אסקימוסים - יש להם מאות מילים לשלג. בעולם שלהם, חשוב מאוד לדעת אם השלג כזה או השלג כזה. פה בארץ, אין שלג, וזה לא כזה מעניין. האסקימוסי שיבוא לפה לא יכול שלא לסווג שלג שימצא פה - תפיסת המציאות שלו כבר שונה. המתעורר יכול להשתחרר במידת-מה מהתפיסה הזו - השלג יכול להיות קרח למשקה, או שמיכה, או עוד כל מיני אפשרויות - אבל האפשרויות עצמן מותנות תרבותית: אדם מהג'ונגלים שמעולם לא ראה שלג לא זוכה לאפשרויות האלה.
###המפנה הלשוני
### המפנה הלשוני
> ר' גם: [מבוא לפילוסופיה של הלשון](/פילוסופיה/לשון)
{.is-success}
!!! is-success ""
ר' גם: [מבוא לפילוסופיה של הלשון](/פילוסופיה/לשון)
**המפנה הלשוני**[^11] הוא התפיסה לפיה השפה קובעת את אופני החקירה הפילוסופית בשאלת האמת - גבולות האמת הם גבולות השפה שמתארת אותה.
@@ -59,12 +59,12 @@ citizen of the world, a cosmopolitan
לאור זאת, אומר רייט, איך אפשר לנתק את השפה מההארה? איך הבודהה והנזירים יכולים לחיות בעולם בלי השפה?
###רייט
### רייט
ה*אני*, אומר רייט, מובנה מהחוויה הלשונית וההקשר התרבותי, הן במערב והן במסורת הזן. הכוח של מסורת הזן, הוא סבור, הוא גילום התפיסה הזו, אידאל הזן, עד הסוף, ולא התעלות מעבר לה: הזן, כמו שאר התפיסות, היא תפיסה מושגית. במובן הזה, התעוררות זן היא לימוד שפה, שמעצבת תפיסת עולם חדשה. מורה הזן הוא לא מי ששכח את השפה: הוא מומחה של השפה, שפת הזן. בתמצית, רייט אומר ש-
> לימוד הזן אינו *מעבר* לשפה - הוא *לימוד* שפה
{.info}
!!! info ""
לימוד הזן אינו *מעבר* לשפה - הוא *לימוד* שפה

75
פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה.md
View File

@@ -19,16 +19,16 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
המהאינה ("המרכבה הגדולה") התקוממו כנגד הגישה הזו, אותה כינו ההינאיאנה ("המרכבה הקטנה"), וביקשו לשחרר לא רק את האליטות, בעלי האמצעים שדואגים לעצמם אחד אחד, אלא את *כ ו ל ם* - כל היצורים החיים. במקום ה*ארהאט* - המשוחרר, זה שהגיע להישג של הבודהה, הם מציבים את ה*בודהיסאטווה* - זה שהגיע להארה, וכעת מסייע לאחרים. הבודהה, הם אומרים, לא היה ארהאט - אלא בודהיסאטווה; הוא לא חיפש רק להשתחרר בעצמו - אלא לשחרר את כל היצורים החיים. הוא לא יצא מן העולם מיד - אלא נשאר בו, ללמד ולסייע לאחרים. הוא לא דאג לעצמו, וכך נאחז - אלא ויתר על עצמו, ומחק את הגבולות בינו לאחר. המהיאנה מזהים זיהוי מוחלט בין החוכמה ל**חמלה** (Karuna)[^20], ומאמינים שהשניים בלתי-נפרדים: החמלה נולדת מההבנה שהכל ריק, שאין גבולות ביננו לבין האחרים.
> ר' גם - [סוטרת הלוטוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Lotus_Sutra) - הבית בוער
{.success}
!!! success ""
ר' גם - [סוטרת הלוטוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Lotus_Sutra) - הבית בוער
[^0]: כל כסות של בודהיזם בהודו היא אשליה - פליטים טיבטיים ותופעות מודרניות, ולא שריד היסטורי אמיתי.
##תפיסת הריקות
## תפיסת הריקות
> [טקסט - שירת השורש של דרך האמצע](/פילוסופיה/בודהיזם/שולמן_שירתהשורש.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט - שירת השורש של דרך האמצע](/פילוסופיה/בודהיזם/שולמן_שירתהשורש.pdf)
ה*ריקות* שבלב המהייאנה אינה רק רעיון מרכזי בבודהיזם, אלא מערכת פילוסופית של ממש. ההוגה העיקרי מאחוריה הוא נגרג'ונה[^1], שעיקר הגותו בספר *שירת השורש של דרך האמצע*.
@@ -39,8 +39,8 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
המהייאנה מבקשת שחרור מתוך חמלה אל כל אלו, וליצורים החיים כולם; השחרור אינו בשבילי, אלא כדי שאוכל להישאר כאן, ולעזור לכל היצורים החיים להשתחרר. אדם שכזה, שניצב על הסף לשחרור ובוחר להישאר בעולמנו שלנו, הוא **בודהיסאטווה**[^3]. הבודהיסאטווה מחזיק בחוכמה מסוימת, שמאפשרת לו לנתק את ההפרדה בינינו לכל היצורים החיים - וזוהי **הריקות[^4]**. המהייאנה מזהים זיהוי מוחלט בין הריקות לחוכמה: אלו שרואים את המציאות כפי שהיא, חייבים להיות חומלים. החמלה, לשיטתם, היא הכרח לוגי - לא מעלה מוסרית.
> הכוונה כאן היא *לא* לרחמים - *אני, מעמדתי העליונה, חש כלפיך אמפתיה* - אלא לחמלה - זיהוי מוחלט בין הכאב שלי והאושר שלי לזה של כל היצורים החיים.
{.is-warning}
!!! warning ""
הכוונה כאן היא *לא* לרחמים - *אני, מעמדתי העליונה, חש כלפיך אמפתיה* - אלא לחמלה - זיהוי מוחלט בין הכאב שלי והאושר שלי לזה של כל היצורים החיים.
הבודהיסטים משווים את תפיסת הריקות לתפיסת נחש, או ללקיחת תרופה: אם תתפוס נחש מהצד הלא נכון[^5], או תיקח תרופה במינון הלא נכון, אתה תינזק - יותר מאשר אם לא היית אוחז בנחש או נוטל את התרופה כלל. זוהי תפיסה קיצונית, שאי-הבנה שלה יכולה להיות הרסנית. אז איך עלינו להבין את הריקות?
@@ -57,14 +57,15 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
כל שינוי, אומר נגרג'ונה, כרוך בפירוק: דבר שהוא מוחלט ושלם לא משתנה. חשבו על אטומי מימן ואטום חמצן מתחברים למים: אם כל אחד מהם שלם, למה שהם יתחברו למים? הם עושים זאת כי המימנים "צריכים" אלקטרונים, וכך נובע שינוי. כיצד, אפוא, אנחנו יכולים להסביר את הדהארמות? למה בכל שדהארמה תופיע ותיעלם?
> המלצה: Comparative Philosophy and the philosopy of scolarship: On the Western Interpretation of the Nagarjuna - שמשווה את התפיסות של נגרג'ונה לפילוסופים שונים במערב.
{.success}
!!! success ""
המלצה: Comparative Philosophy and the philosopy of scolarship: On the Western Interpretation of the Nagarjuna - שמשווה את התפיסות של נגרג'ונה לפילוסופים שונים במערב.
את הפילוסופיה של נגרג'ונה קשה מאוד להבין: הוא מציף המון שאלות וממאן לתת תשובות ממשיות. לשאלה *מה יש*, סביר שהיה משיב *ריקות*. כדי לנסות להבין את נגרג'ונה, כדאי להבין את ההקשר שבו הוא פעל.
ספקנים מערביים, כמו פירון, ניסו באמצעות הספקנות להשהות שיפוט, ולהוביל לשלווה של שיוון נפש - *אטאראקסיה*. זהו לא המניע של נגרגו'ונה.
> בעלי התודעה **חברת הבסיס**, שעברה מעבר לקיום ואי-קיום, מבינים את המשמעות העמוקה שאינה ניתנת לתפישה של התנאי.
> נגנרג'ונה, *שישים ההגיונות*
ריקות נמצאת מעבר לקיום ואי-קיום, אומר נגרג'ונה. הוא מתבסס על תפיסת האנאטמן - אין אני, אבל זה לא שאין שם שום דבר; יש דבר כלשהו, שאינו מגובש לכדי *אני*, אבל חי ופועל בעולם, חסר מהות מולדת. זה לא *יש*, וזה לא *אין* - וזו דרך אמצע שנגרג'ונה מבקש לחזור אליה.
@@ -112,8 +113,8 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
- לא מעצמו ולא מאחר
זוהי נצחיות - דבר לא נוצר מלכתחילה. בעולם כזה, לא יכול להיות שום שינוי - שום דבר לא נוצר, ולא נכחד.
> בתמצית: דברים לא יכולים להיווצר באמת - הם ריקים; הרעיון של מהות הוא סתירה לוגית.
{.is-danger}
!!! danger ""
בתמצית: דברים לא יכולים להיווצר באמת - הם ריקים; הרעיון של מהות הוא סתירה לוגית.
נגרג'ונה לא טוען שאין כלום - זהו לא ניהיליזם אונטולוגי. הוא טוען ש*אין לנו שום דרך לדעת את האמת המוחלטת*. תגיד אטומים? נפרק לך את האטומים; תגיד אל? נפרק לך את האל; כל דבר ניתן לגרור לכדי ריקות. מה שזה לא יהיה שיש שם בחוץ - כל מה שיש לנו הוא המפה הפרטנית שלנו, ואין לנו שום גישה למציאות המוחלטת, אם בכלל יש כזו[^13]. דברים כמו מדע, ובודהיזם, הם מה ש**עובד** - אבל לא מה ש***נכון***.
@@ -131,17 +132,18 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
[^12]: *מהות* היא מילת המפתח: אנחנו לא שואלים איך נוצרים דפים מעץ, אלא איך דברים עם מהות מסוימת מתחברים עם דברים עם מהות שונה לגמרי (כמו רוח ונפש - הבעיה הפסיכופיזית).
[^13]: ארז מושל את זה לסימנים בווייז - ציור של עיגול הוא כיכר; כולנו מבינים שלא ככה הוא נראה, אבל זה משרת אותנו. אם נחשוב שהעיגול הזה, כפי שהוא מוצג, *הוא* כיכר באמת - אנחנו בבעיה.
###כשל הסיבתיות
### כשל הסיבתיות
מכל אלו עולה כי הסיבתיות היא מושג בעייתי, שאנחנו לא ממש יכולים לבסס. סיבה ותוצאה, שני פרדיקטים בסיסיים כל כך של המחשבה שלנו, לא ממש יכולים להתקיים: אם יש תוצאה, הרי שאין סיבה; אנחנו רואים סיבה ותוצאה ביחד - ולא על ציר הזמן.
נניח ואנחנו שותלים זרע, שאנו יודעים שיגדל לעץ. הזרע יצמח לאט מאוד - ואנחנו נסיק שהוא סיבת העץ. אבל באיזשהו אופן, אנחנו רואים את הנולד: אנחנו יודעים מיד שהזרע הזה יהיה לעץ. אבל האם המסקנה הזו מבוססת? איך אנחנו *יודעים* שהזרע הזה יגדל לעץ? אנחנו יכולים לנחש ניחוש סטטיסטי - אבל אנחנו לא באמת *רואים* את הסיבה והתוצאה - היא תהליך שקיים רק אצלנו בראש - ולא במציאות; כך עולה מהניתוח הלוגי[^14].
###כנגד הבודהיזם
### כנגד הבודהיזם
עד כה, נגרג'ונה התייחס לאנשים שאינם בודהיסטים - שדוגלים ב[אטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן#אטמן) - שיש מהות עצמית, שיש *אני*, שיש אמת. כעת, הוא משיב לבודהיזם.
הוא מתנגד לעיקרון הבודהיסטי הבסיסי ביותר, מפי בודהה:
> כשזה ישנו, ההוא קיים
> שירת השורש, 1.10
אם נבין את הסיבתיות הזו, הבודהיזם הקלאסי טוען, נבין שהסבל אינו הכרחי - ושניתן להשתחרר ממנו.
@@ -153,64 +155,89 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
היריב[^15] הבודהיסטי המומצא של נגרג'ונה מסלק אותו מן הבודהיזם; *אתה מפריך את העיקרון הכי בסיסי של הבודהיזם*, הוא יגיד. *אתה אינך בודהיסט*. נגרג'ונה מבקש, ביריב זה, להוכיח את ההיפך: הוא מחזיר את הבודהיזם לאמצע, לשורשים שלו - והוא למעשה הבודהיסט.
> 1. (יריב) אם כל זה ריק, אין היווצרות והכחדה. נובע כי מבחינתך אין קיום של ארבע האמיתות הנאצלות
> 2. בשל אי-הקיום של ארבע האמיתות הנאצלות, לא ייתכנו חוכמה, נאישה, מדיטציה וריאליזציה
> 3. בשל חוסר הקיום הזה, לא יהיו גם ארבע הפירות הנאצלים. בהעדר הפרי, אין הימצאות בפרי ומגשימי הדרך אינם
> 4. הקהילה הבודהיסטית איננה, ושמונת סוגי האנשים אינם. בעקבות העדר-קיומם של ארבע האמיתות הנאצלות, גם תורת האמת איננה
> 5. כשאין תורה וקהילה, כיצד יהיה בודהה?! אמירתך מבטלת את שלושת האוצרות!
> 6. אתה מבטל את הריקות, את קיומו האמיתי של הפרי, את המעשה הנכון והלא-נכון, ואת כל ההבנות השימושיות של העולם
> שירת השורה, פרק 24
(6.) היא ההתקפה הכי חמורה על נגרג'ונה; אתה הפרכת את הבודהיזם - כרתת את הענף שעליו אתה יושב! אין אמיתות, אין פירות לתרגול, אין נכון ולא נכון, אין קהילה, אין בודהה - ואין קשר בין התרגול הבודהיסטי לסבל - שאינו יכול להיווצר או להיעלם, ולכן בלתי ניתן לשינוי.
> 7. (תשובה) אנו אומרים, שאינך מבין את הריקות, את משמעותה ואת מטרתה. מכך אתה נפגע
> 8. לימוד התורה של הודהות מתבסס על שתי האמיתות: האמת המכסה של העולם, והאמת העליונה
> 9. אלה שאינם מבינים את ההבחנה בין שתי האמיתות השונות אינם מבינים את האמת העמוקה לגבי הוראתו של הבודהה
> 10. לא ניתן ללמוד את האמת העליונה מבלי להתבסס על היחסית מבלי לפגוש את האמת העליונה. לא מגשימים את הנירוואנה
ב(7.), נגרג'ונה מראה לנו את הסכנה בהבנה שגויה של הריקות; אחזנו את הנחש מהצד הלא נכון.
ב(8.), נגרג'ונה חושף את העניין החשוב ביותר בתורת הריקות: היחס בין *האמת המכסה של העולם* ו*והאמת העליונה*. אתה חושב בטעות, קובע נגרג'ונה, שהתורה הבודהיסטית היא *אמת מוחלטת* - אך למעשה, היא *אמת יחסית*. היא מפה, רפסודה - כפי שהבודהה בעצמו אומר - אבל לא המציאות עצמה. המפה היא אמצעי, אך מבלי להתעמק בה - *ולחוות אותה* - לא נגיע לשום מקום[^16].
> 11. ריקות מובנת באופן שגוי תהרוס את כבד-ההבנה כמו נחש הנתפס בצורה לא נכונה, או לחש שמבוצע באופן שגוי
> 12. לכן, תודעתו של החכם (הבודהה) פנתה מללמד את התורה בחושבי כי אנשים חלקשים יתקשו לרדת לעומקה
> 13. ההפרכה לגבי הריקות שאדוני עשה הינה מסקנה מוטעית, והיא אינה קשורה בריקות שלנו
> 14. עבור מי שהריקות הגיונית, הכל הגיוני. עבור מי שהריקות איננה הגיונית, דבר איננו הגיוני
> 15. כאשר אתה מפנה כלפני את הטעויות המתאימות לך אתה דומה לרוכב ששכח את סוסו
> 17. אתה מבטל סיבה ותוצאה, עושה, עשייה ופעולה, היווצרות, הכחדה ופרי
> 18. ההתהוות המותנית, אותה אנו מלמדים כריקות, והיא (הריקות) תפיסה תלויה. זו ממש היא דרך האמצע.
> 19. אין כל תופעה שלא נוצרה באופן תלוי. לכן אין כל תופעה שאיננה ריקה.
*אתה* הוא זה שבטל סיבתיות, מטיח נגרג'ונה בשיא הזה של החיבור שלו. *אתה*, משום שאתה מניח מהות, נכנס לתסביך הלוגי ששולל סיבתיות. רק כשמוותרים על המהות, ניתן לכונן התהוות מותנית - כל הדברים שזורים זה בזה וקשורים זה בזה, בהיעדר מהות. הריקות *היא* ההתהוות המותנית; שינוי יכול להתקיים רק ב*היעדר* מהות - כי מהויות לא יכולות להשתנות.
> 20. אם כל זה איננו ריק, אין היווצרות ואין הכחדה. עבורך נובע כי אין קיום של ארבע האמיתות הנאצלות
> 21. כיצד יהיה סבל הנוצר באופן בלתי-תלוי?! נאמר שהסבל חולף, כך שלא תיתכן מהות-עצמית שלו
> 22. כיצד יווצר מה שקיים ממהותו העצמית? לכן, אין היווצרות כאשר הריקות מופרכת
> 23. אין הכחדה של סבל הקיים ממהותו העצמית. בעקבות קבלתך את המהות העצמית, אתה מפריך את ההכחדה
> 24. כאשר יש מהות-עצמית, תרגול הדרך לא ייתכן. כאשר הדרך הזו מתורגלת, המהות-העצמית שלך איננה
*עד הנירוונה*, רבים יגידו, *אנחנו הולכים איתך*. אבל, נגרג'ונה מבטל גם את הנירוונה.
> החושבים *ללא היאחזות אגיע לנירוונה, הנירוונה תתקיים בי*, תפיסתם היא של היאחזות גדולה
> שירת השורש, פרק 16, 9
> ההתהוות המותנית, אותה אנו מלמדים כריקות, והיא (הריקות) תפיסה תלויה. זו ממש היא דרך האמצע
> שירת השורש, פרק 24, 18
> אין דבר המבדיל בין סמסארה לנירוונה; אין דבר המבדיל בין נירוואנה לסמסארה; והקצה הרחוק ביותר של הנירוונה הוא גם הקצה הרחוק ביותר של הסמסארה: אין ולו שמץ הבדל בין השתיים.
> שירת השורש, פרק 25, 19-20
> ההשקטה המבורכת של כל תפיסה, של עומס הדמייה, הבודהה לא לימד אף תורה, באף מקום, לאף אחד.
> שירת השורש, פרק 25, 24
והרי, לפי נגרג'ונה, לב התפיסה הבודהיסטית - זהו השחרור.
אני נמצא ב*סמסארה*. אני תמיד רוצה להגיע ל*נירוונה*. אבל *נירוונה* מוגדרת ביחס ל*סמסארה*. ה*סמסארה* היא *כאן*, והנירוונה היא *שם*. כל עוד אני *כאן*, אני בהכרח לא *שם*; בעצם כינון הנירוונה, אנחנו שוללים את הנירוונה, וסובלים. השחרור מתפיסת הנירוונה, באופן אירוני, *הוא* הנירוונה. אם אין נירוונה, אין סמסארה; אם אין סמסארה, אין נירוונה; שני המושגים האלו מותנים.
> סרטון - [*אני רוצה להיות שם*](https://www.youtube.com/watch?v=Sm8QpI-A5fE) (רחוב שומשום)
{.is-success}
!!! is-success ""
סרטון - [*אני רוצה להיות שם*](https://www.youtube.com/watch?v=Sm8QpI-A5fE) (רחוב שומשום)
מזהים את ה*שם*? זו הנירוונה.
> המנצחים (הבודהות) אמרו שהריקות היא הוויתור על כל השקפה הם (גם) אמרו שמי שהשקפתו היא הריקות לא הגשים דבר
> שירת השורש, פרק 13, 8
נגרג'ונה שוב מקשה: מי שמייחס את הריקות כ*השקפה*, הרי שהוא שוב נאחז - ולא השיג שום דבר! אם הריקות היא אמת מוחלטת, הרי שהיא לא נכונה - הנה דבר שהוא לא ריק; אם נקבל אותה כטענה, כאמת מוחלטת, נקלע מיד לסתירה. הריקות איננה טענה, או השקפה - אלא מראה שמציגה את מצב העניינים בעולם. זוהי נקודה חשובה מאוד לנגרג'ונה.
@@ -227,27 +254,27 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
נגרג'ונה מושל את עצמו לשד הזה. הוא לא טוען בפנינו טענה; הוא רק אומר - תפקחו את העיניים.
> הריקות היא לא השקפה; היא רק מצב הדברים
{.is-danger}
!!! danger ""
הריקות היא לא השקפה; היא רק מצב הדברים
[^14]: באופן דומה, נגרג'ונה מפרק את הזמן, את התנועה, ואת רוב יסודות המציאות שלנו - וככה מגיע למסקנה שהכל ריק.
[^15]: בהודו הייתה תרבות ויכוח מפותחת: המלך, השליט או הראג' הזמין את המתווכחים, שהתפלמסו לפי חוקים נוקשים, והוכתר מנצח זוכה פרסים ומפסיד שספג תבוסה.
[^16]: ארז מושל את זה למפה של טוקיו. אפילו במפות החכמות ביותר (Street view) למיניהם לא נחווה *את* טוקיו; אין בה את הריחות, הילדה בדרך לבית הספר, האמא על האופניים, הרעשים.
> ר' גם - סוטרת *לב החוכמה השלמה*
{.success}
!!! success ""
ר' גם - סוטרת *לב החוכמה השלמה*
###משמעות הריקות
####אונטולוגיה
### משמעות הריקות
#### אונטולוגיה
הריקות היא התקפה על כל אפשרות של אונטולוגיה. אין לנו אפשרות להגיד מה טבע המציאות - כי למציאות אין טבע.
####אפיסטמולוגיה
#### אפיסטמולוגיה
אין לנו דרך להכיר את העולם מעבר למוסכמות שלנו על העולם[^17]; מה שיש לנו הוא רק מפה. אפשר וראוי לחדד את המפה הזו - אבל היא רק מפה, ואין לנו דבר מעבר לה.
####שפה
#### שפה
תשכחו מזה; השפה לא תוביל אתכם לשום הבנה אמיתית של המציאות.
####מיסטיקה\מדיטציה
#### מיסטיקה\מדיטציה
הבודהיזם התפזר לכל עבר אחרי הריקות. אחת הפשרות היא שישנה רק התודעה. *מה אם בעצם אין מציאות בכלל - אלא רק תודעה?* הסיבתיות אינה סיבתיות בעולם - אלא סיבתיות תודעתית. זוהי אסכולת ה*יוגהצ'ארה*. ממנה עולה כי הרעיון שיש הבדל בין המציאות לתודעה שגוי - ולכן, באיזשהו מקום, אנחנו *יכולים* לדעת את המציאות - כי אין מלכתחילה הפרדה. אלו ההוגים שמבקשים לשמר את המפות המדיטטיביות - בכך שהם שוללים את המעמד החומרי של הדהארמות, אבל מכוננים את המעמד הרוחני שלהן[^18].
תפיסות אחרות - כמו הזן או הבודהיזם הטיבטי - מרימות ידיים בשלב זה ונסוגות למדיטציה. אלו גישות לא-דואליות[^19]. נגרג'ונה לשיטתן כיסח את הפילוסופיה - ואין טעם להמשיך בהתפלספות - רק בטיפוח הנפשי. התפיסות האלו קובעות כי בעצם כל מחשבה רציונליות, בהיותה השקפה, תגרור אותנו לסתירה. חלקן מנסות ליישב את המציאות כנטולת אובייקטים וסובייקטים, ומכוננות סוג של מציאות תודעתית אחת; חלקן זונחות את הפילוסופיה לגמרי, ומתמידות במדיטציה ממקום לא-רציונלי.

24
פילוסופיה/בודהיזם/מותנית.md
View File

@@ -22,8 +22,8 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
הבודהיזם מאזן בין שתי הקצוות בהתהוות המותנית, שקובעת כי כל דבר נוצר, משתנה ונכחד כתוצאה של הסיבות שקדמו לו.
> ההבנה הזו אינה פיזיקלית; אף בודהיסט קדום לא חיפש לבנות מאיץ חלקיקים. מטרתה לחולל שינוי בתודעה שלנו.
{.is-warning}
!!! warning ""
ההבנה הזו אינה פיזיקלית; אף בודהיסט קדום לא חיפש לבנות מאיץ חלקיקים. מטרתה לחולל שינוי בתודעה שלנו.
אילו נבין קצת מהסיבתיות הזו, נוכל להשפיע עליה ועל התודעה שלנו לחיוב.
@@ -47,12 +47,12 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
ראו את המנדלה הזו, המייצגת את ששת העולמות הבודהיסטית. במרכזה, התרנגול, הנחש והחזיר - המייצגים את התאווה, הרצון הרע והאשליה. כל אחד מן העולמות מייצג מצב תודעתי מסוים. עולם בני האדם מלא בסבל, אבל גם באושר; עולם הרוחות הרעבות מלא בהשתוקקות בלתי מאוזנת[^3]; עולם הגיהנום, המורכב משמונה סוגים של גהנומים, כשכל אחד הוא סבל מסוג אחר; מישור החיות, שמלא רק בצורך לאכול והפחד להיטרף; עולם האלים-למחצה, שבו כולם עשירים, טובים ומלאי טוב, אבל לעד אינם מרוצים, ותאווים לעוד ועוד כוח; ולבסוף, עולם האלים, הטוב באופן מוחלט.
> ההיכרות עם 12 החוליות היא *תנאי הכרחי*, אך לא **תנאי מספיק** לנירוונה; ההבנה של 12 החוליות רק נותנת את הסיכוי לשיחרור, אך אינה מספקת. זה לא שיש X כלשהו שנוכל לעשות שיבטיח את השחרור; אין שרשרת סיבתית שנוכל לקטוע שתשחרר אותנו סופית - תמיד תהיה אחת אחרת
{.is-warning}
!!! warning ""
ההיכרות עם 12 החוליות היא *תנאי הכרחי*, אך לא **תנאי מספיק** לנירוונה; ההבנה של 12 החוליות רק נותנת את הסיכוי לשיחרור, אך אינה מספקת. זה לא שיש X כלשהו שנוכל לעשות שיבטיח את השחרור; אין שרשרת סיבתית שנוכל לקטוע שתשחרר אותנו סופית - תמיד תהיה אחת אחרת
###12 החוליות
### 12 החוליות
בקצה הגלגל, ישנם 12 דמויות:
- איש עיוור, המייצג את הבורות[^5]
@@ -72,11 +72,11 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
התפיסה הזו היא **חוק שימור התודעה** הבודהיסטי. כל רגע ורגע, אתה נוצר מחדש - משום שלדפוסים מסוימים יש נטייה להתמיד. לכן, אתה עכשיו ואתה עוד חמש דקות אינם אני אחיד, אלא רק אני דומה - משום שישנו שינוי, אבל לא שינוי כה דרמטי. בעת המוות, הדבר היחיד שמתרחש הוא שינוי הדפוס, שמוביל ליצירה מחדש שונה, בהתאם לסיבות המשתנות.
> הבודהיזם אינו מנסה להסביר במעגל הזה את הקיום עצמו: הוא אינו מתיימר לדעת את האמת המוחלטת, ואמיתותם של העולמות האלה אינה רלוונטית. המנדלה, יצירת היקום, והסיבה מאחורי היחסים הסיבתיים האלה אינם מעניינים את הבודהיסטים *בכלל* - הרעיון מאחורי זה הוא פשוט להמחיש את הדברים בצורה שתוביל לשחרור.
{.is-warning}
!!! warning ""
הבודהיזם אינו מנסה להסביר במעגל הזה את הקיום עצמו: הוא אינו מתיימר לדעת את האמת המוחלטת, ואמיתותם של העולמות האלה אינה רלוונטית. המנדלה, יצירת היקום, והסיבה מאחורי היחסים הסיבתיים האלה אינם מעניינים את הבודהיסטים *בכלל* - הרעיון מאחורי זה הוא פשוט להמחיש את הדברים בצורה שתוביל לשחרור.
> המלצה: פרק 5 בספר של גתין
{.is-success}
!!! is-success ""
המלצה: פרק 5 בספר של גתין
![paticcasamuppada.jpg](/פילוסופיה/בודהיזם/paticcasamuppada.jpg)
@@ -90,12 +90,12 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
זוהי התפיסה הבודהיסטית - ללא חופש רצון מוחלט, וללא דטרמינזם מוחלט. בכל פעם שאנו נפגשים עם המציאות, יש לנו רגע של שליטה איך לפגוש אותה - ולהפוך נסיבות פחות טובות ליותר טובות. לא מושלמות, ולא תמיד - אבל גם לא בכפיפות נוקשה ומוחלטת ליקום. בתמצית, *אתה יכול לעשות הרבה - עם מה שיש לך*.
####בורות avijjā
#### בורות avijjā
הבודהיזם מייחס את מקור כל הבעיות מראיה לקויה של המציאות - בורות. הבורות הבודהיסטית אינה היעדר מידע, אלא תפיסות שגויות המושרשות בנו שעלינו לעקור באמצעות תובנה מדיטטביתית. הבורות היא לרוב תחילת התהליך, אך גם היא מותנית - הבודהיזם אינו טוען ל*חטא קדמון*[^2] - אלא שהבורות הזו נוצרת כל פעם מחדש.
משום שהיא מותנית, ניתן לסלק אותה.
####דפוסים נפשיים sankhāra
#### דפוסים נפשיים sankhāra
זוהי אחת מחמשת הסקנדות. התודעה שלך מותנית מכורח הבורות שלך, וחוויות המציאות שלך, ומשפיעה על איך שתפעל בעולם. ההתניות האלו אינן רעות או טובות, אבל הן משפיעות עלינו מתחת לפני השטח, מבלי שאנו מכירים בהן. עלינו להיות מודעים להתניות האלה, וכיצד הן משפעלות אותנו - וכך לנטרל אותן: לא הן יקבעו את האופן שאנו מגיבים.
@@ -106,7 +106,7 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
[^5]: ההיפך מהבורות הבודהיסטית אינו אמת, שהבודהיזם לא מתיימר אליה, אלא החוכמה - אותם הדברים שמובילים לשחרור.
[^6]: ראשונות שרירותית - אין למעגל הזה *סדר* בבודהיזם.
####12 החוליות כדרך אמצע
#### 12 החוליות כדרך אמצע
> Kassapa, \[if one thinks,\], *The one who does an action is the same as the one who experiences,*, \[then one asserts\] with reference to one existing from the beginning: *dukkha is created by oneself*. When one asserts thus, this amount to the eternalism. But, Kassapa, \[if one things,\] *The one who does an action is different from the one who experiences*, \[then one asserts\] with reference to one stricken by feeling: *dukkha is created by another*. When one asserts thus, this amount to the annihilationnism. Without veerting to either of these extremes, the Tathagata teaches Dhamma by the middle: Conditioned by igonrace are constructing activities

30
פילוסופיה/בודהיזם/קיום.md
View File

@@ -16,7 +16,7 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
- כל הדברים הם סבל - דוקהה
##התהוות מותנית
## התהוות מותנית
> כאשר ההוא קיים - זה קיים; משום שההוא נוצר זה נוצר. אם ההוא לא היה נוצר - זה היה לא נוצר
@@ -32,8 +32,8 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
הבודהיזם מאזן בין שתי הקצוות בהתהוות המותנית, שקובעת כי כל דבר נוצר, משתנה ונכחד כתוצאה של הסיבות שקדמו לו.
> ההבנה הזו אינה פיזיקלית; אף בודהיסט קדום לא חיפש לבנות מאיץ חלקיקים. מטרתה לחולל שינוי בתודעה שלנו.
{.is-warning}
!!! warning ""
ההבנה הזו אינה פיזיקלית; אף בודהיסט קדום לא חיפש לבנות מאיץ חלקיקים. מטרתה לחולל שינוי בתודעה שלנו.
אילו נבין קצת מהסיבתיות הזו, נוכל להשפיע עליה ועל התודעה שלנו לחיוב.
@@ -57,7 +57,7 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
ראו את המנדלה הזו, המייצגת את ששת העולמות הבודהיסטית. במרכזה, התרנגול, הנחש והחזיר - המייצגים את התאווה, הרצון הרע והאשליה. כל אחד מן העולמות מייצג מצב תודעתי מסוים. עולם בני האדם מלא בסבל, אבל גם באושר; עולם הרוחות הרעבות מלא בהשתוקקות בלתי מאוזנת[^3]; עולם הגיהנום, המורכב משמונה סוגים של גהנומים, כשכל אחד הוא סבל מסוג אחר; מישור החיות, שמלא רק בצורך לאכול והפחד להיטרף; עולם האלים-למחצה, שבו כולם עשירים, טובים ומלאי טוב, אבל לעד אינם מרוצים, ותאווים לעוד ועוד כוח; ולבסוף, עולם האלים, הטוב באופן מוחלט.
###12 החוליות
### 12 החוליות
בקצה הגלגל, ישנם 12 דמויות:
- איש עיוור, המייצג את הבורות[^5]
@@ -77,11 +77,11 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
התפיסה הזו היא **חוק שימור התודעה** הבודהיסטי. כל רגע ורגע, אתה נוצר מחדש - משום שלדפוסים מסוימים יש נטייה להתמיד. לכן, אתה עכשיו ואתה עוד חמש דקות אינם אני אחיד, אלא רק אני דומה - משום שישנו שינוי, אבל לא שינוי כה דרמטי. בעת המוות, הדבר היחיד שמתרחש הוא שינוי הדפוס, שמוביל ליצירה מחדש שונה, בהתאם לסיבות המשתנות.
> הבודהיזם אינו מנסה להסביר במעגל הזה את הקיום עצמו: הוא אינו מתיימר לדעת את האמת המוחלטת, ואמיתותם של העולמות האלה אינה רלוונטית. המנדלה, יצירת היקום, והסיבה מאחורי היחסים הסיבתיים האלה אינם מעניינים את הבודהיסטים *בכלל* - הרעיון מאחורי זה הוא פשוט להמחיש את הדברים בצורה שתוביל לשחרור.
{.is-warning}
!!! warning ""
הבודהיזם אינו מנסה להסביר במעגל הזה את הקיום עצמו: הוא אינו מתיימר לדעת את האמת המוחלטת, ואמיתותם של העולמות האלה אינה רלוונטית. המנדלה, יצירת היקום, והסיבה מאחורי היחסים הסיבתיים האלה אינם מעניינים את הבודהיסטים *בכלל* - הרעיון מאחורי זה הוא פשוט להמחיש את הדברים בצורה שתוביל לשחרור.
> המלצה: פרק 5 בספר של גתין
{.is-success}
!!! is-success ""
המלצה: פרק 5 בספר של גתין
![paticcasamuppada.jpg](/פילוסופיה/בודהיזם/paticcasamuppada.jpg)
@@ -95,23 +95,23 @@ dateCreated: 2024-02-01T11:02:18.900Z
זוהי התפיסה הבודהיסטית - ללא חופש רצון מוחלט, וללא דטרמינזם מוחלט. בכל פעם שאנו נפגשים עם המציאות, יש לנו רגע של שליטה איך לפגוש אותה - ולהפוך נסיבות פחות טובות ליותר טובות. לא מושלמות, ולא תמיד - אבל גם לא בכפיפות נוקשה ומוחלטת ליקום. בתמצית, *אתה יכול לעשות הרבה - עם מה שיש לך*.
####בורות avijjā
#### בורות avijjā
הבודהיזם מייחס את מקור כל הבעיות מראיה לקויה של המציאות - בורות. הבורות הבודהיסטית אינה היעדר מידע, אלא תפיסות שגויות המושרשות בנו שעלינו לעקור באמצעות תובנה מדיטטביתית. הבורות היא לרוב תחילת התהליך, אך גם היא מותנית - הבודהיזם אינו טוען ל*חטא קדמון*[^2] - אלא שהבורות הזו נוצרת כל פעם מחדש.
משום שהיא מותנית, ניתן לסלק אותה.
####דפוסים נפשיים sankhāra
#### דפוסים נפשיים sankhāra
זוהי אחת מחמשת הסקנדות. התודעה שלך מותנית מכורח הבורות שלך, וחוויות המציאות שלך, ומשפיעה על איך שתפעל בעולם. ההתניות האלו אינן רעות או טובות, אבל הן משפיעות עלינו מתחת לפני השטח, מבלי שאנו מכירים בהן. עלינו להיות מודעים להתניות האלה, וכיצד הן משפעלות אותנו - וכך לנטרל אותן: לא הן יקבעו את האופן שאנו מגיבים.
####תודעה viññāna
#### תודעה viññāna
####שם וצורה nāmarūpa
#### שם וצורה nāmarūpa
####ששת החושים salāyatana
#### ששת החושים salāyatana
####מגע phassa
#### מגע phassa
####תחושות vedāna
#### תחושות vedāna
[^1]: *Paticcasamuppāda* ("הנה התחלנו לקלל בסאנסקריט") - מקור מותנה, מצב נובע, Conditioned coarising
[^2]: אם ישו לא היה מקריב את עצמנו, אם לא היה אל מיטיב, לא יכולנו לעשות דבר. הבודהיזם חושב אחרת.

32
פילוסופיה/דת/index.md
View File

@@ -11,32 +11,32 @@ dateCreated: 2024-05-02T11:28:40.263Z
> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52200#section-1), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2707694)
{.info}
!!! info ""
[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52200#section-1), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2707694)
> [מצגת](/פילוסופיה/דת/מצגת_שיעור_1_-_הקדמה.pptx)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/דת/מצגת_שיעור_1_-_הקדמה.pptx)
##תוכן העניינים
## תוכן העניינים
####1. [מבוא]()
#### 1. [מבוא]()
####2. [ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות)
#### 2. [ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות)
####3. [בעיית הרוע](/פילוסופיה/דת/רוע)
#### 3. [בעיית הרוע](/פילוסופיה/דת/רוע)
####4. [בעיית הריבוי הדתי](/פילוסופיה/דת/פלורליזם)
#### 4. [בעיית הריבוי הדתי](/פילוסופיה/דת/פלורליזם)
####5. [חובת ההוכחה](/פילוסופיה/דת/חובה)
#### 5. [חובת ההוכחה](/פילוסופיה/דת/חובה)
####6. [דת ללא ראיות](/פילוסופיה/דת/אמונה)
#### 6. [דת ללא ראיות](/פילוסופיה/דת/אמונה)
####7. [שפה דתית](/פילוסופיה/דת/שפה)
#### 7. [שפה דתית](/פילוסופיה/דת/שפה)
##מה זה פילוסופיה של הדת?
## מה זה פילוסופיה של הדת?
**פילוסופיה של הדת** היא (תדהמה) ענף פילוסופי שעוסק בשאלות אודות דת.
@@ -61,14 +61,14 @@ dateCreated: 2024-05-02T11:28:40.263Z
הפילוסופיה של הדת מנסה לברר האם קיים אלוהים בהוכחות כאלו ואחרות, שלילת קיום האלוהים בהוכחות כאלו ואחרות[^1]. בניגוד למה שאנחנו נוטים לחשוב, זה עדיין נושא לוהט לכאן ולכאן - ולא רק בהקשרים דתיים, אלא גם בהקשרים אקדמיים. התחום עוסק גם בבעיית הרוע (אם יש אלוהים, איך הוא מאפשר רוע), בפלורליזם דתי (אם יש כל כך הרבה דתות, למה שדווקא שלך תהיה צודקת?), ו[*התער של אוקהאם*](/פילוסופיה/נוצרית/אוקהם). הפילוסופיה של הדת מנסה גם להבין האם כדאי בכלל להאמין בדת[^4], ולהצדיק או לדחות את עצם השאלה. ולבסוף, הפילוסופיה של הדת מנסה להבין את טיבם של ההיגדים הדתיים והשפה הדתית - האם אילו טענות, מבעים, או משהו אחר?
##למה לעסוק בפילוסופיה של הדת?
## למה לעסוק בפילוסופיה של הדת?
ובכל זאת, למה בכלל להתעסק בזה? יש אלוהים, אין אלוהים, מה אכפת לי? פרידריך ניטשה, אתאיסט אדוק, מדבר על כך בקטע מפורסם:
> האיש המשוגע, - האם לא שמעתם על המשוגע ההוא, שבוקר נהיר אחד הדליק פנס, רץ אל השוק וצעק בלי הרף: "אני מחפש את אלוהים! אני מחפש את אלוהים" מאחר שבאותה שעה דווקא נאספו שם רבים מהללו שאינם מאמינים באלוהים, עורר האיש צחוק גדול. האם הלך לאיבוד שאל אחד מהם. ואולי תעה בדרך כילד? שאל אחר. ואולי הוא מתחבא מפחד מפנינו? אולי עלה על סיפונה של אונייה! היגר? - כך צעקו וצחקו כולם יחלד בערבוביה. המשוגע קפץ והתערב ביניהם ונקב אותם במבטיו, "היכן נעלם אלוהים" קרא, "אני אגיד להם היכן. הרגנו אותו - אתם ואני! כולנו רוצחיו אבל איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מי נתן לנו את הספוג למחות בו את האופק מקצה ועד קצה? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמשה? לאן היא נעה עכשיו? לאן נעים אנו? הלאה מן הממשיות כולן? אין אנו צונחים מטה מטה? ואחרוה והצידה ולפנים - לכל עבר? היש עדיין למעלה ולמטה? האין אנו תועים כבתוהו אינסופי? האין החלל הריק נושף עלינו? האם לא נהיה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן? עוד ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהריים? האם עדיין איננו שומעים כלל את שאון הקברנים הקוברים את אלוהים? האם עדיין איננו מריחים כלל את הריקבון האלוהי? - גם אלים נרקבים! ואלוהים מת! מת ולא יחיה עוד! ואנחנו הרגנו אותו! במה נתנחם, רוצחים בני רוצחים שכמונו? הקדוש והאדיר מכל מה שהיה בעולם עד כה שתת דם למוות תחת סכינינו – מי ימחה את הדם הזה מעלינו? היכן המים שיטהרונו? אילו טקסי כפרה, אילו משחקים קדושים יהיה עלינו להמציא? האין גודל המעשה הזה גדול לנו מידי? האין אנו עצמנו חייבים להיות לאלים, ולו כדי להראות ראויים לו? מדוע עוד לא נעשה מעשה גדול מזה – וכל מי שייוולד אחרינו יהיה שייך, מכוח המעשה הזה, להיסטוריה נעלה מכל היסטוריה שהיתה עד כה!" כאן השתתק האיש המשוגע ושב והתבונן במאזיניו: גם הם שתקו והסתכלו בו תוהים ובוהים. לבסוף השליך את פנסו ארצה, והפנס התנפץ לרסיסים וכבה. ואז אמר: "הקדמתי לבוא, עוד לא בא זמני. המאורע הכביר הזה עודנו בדרך, נודד – בני-האדם עדיין לא שמעו את שמעו. הברק והרעם צריכים זמן, אור הכוכבים צריך זמן, מעשים, אף לאחר שנעשו, צריכים זמן כדי להיראות ולהישמע. המעשה הזה עודנו רחוק מהם יותר מן הרחוקים שבכוכבים – ואף-על-פי-כן הלוא עשוהו!" – ועוד מספרים, שבאותו יום עצמו התפרץ האיש המשוגע לכנסיות אחדות והתחיל מתפלל בהן את תפילת האשכבה לאלוהים. וכאשר הוציאוהו החוצה ותבעו ממנו הסברים, לא היה בפיו אלא מענה אחד שוב ושוב: "הרי הכנסיות האלה, מה הן עכשיו עוד אם לא קבריו ומצבותיו של אלוהים?
^המדע^ ^העליז,^ ^פסקה^ ^125^
> שימו לב - ניטשה מדבר פה עם אלו שכבר בטוחים שאין אלוהים - הם צוחקים עליו שהוא אפילו מזכיר את זה!
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לב - ניטשה מדבר פה עם אלו שכבר בטוחים שאין אלוהים - הם צוחקים עליו שהוא אפילו מזכיר את זה!
ניטשה חי בתקופת השיא של החילון האירופאי, חילוני בעצמו, שבה המונים זנחו את הדת אולי לראשונה בהיסטוריה. ניטשה מתריע פה - רגע, יש כאן משהו נפיץ, משהו עצוב, איזשהו אובדן, מעבר לשאלה של יש או אין אלוהים.

83
פילוסופיה/דת/אמונה.md
View File

@@ -8,17 +8,17 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
---
> [מצגת](/פילוסופיה/דת/שיעור_8_-_דת_ללא_ראיות_-_חלק_א_-_פסקל_קליפורד_וגיימס.pptx), [טקסט רשות (בוצ'ק)](/פילוסופיה/דת/when_is_faith_rational_-_lara_buchak.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/דת/שיעור_8_-_דת_ללא_ראיות_-_חלק_א_-_פסקל_קליפורד_וגיימס.pptx), [טקסט רשות (בוצ'ק)](/פילוסופיה/דת/when_is_faith_rational_-_lara_buchak.pdf)
ראינו שיש הרבה [ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות), והרבה ראיות לאי-קיום האל - [בעיית הרוע](/פילוסופיה/דת/רוע), [הריבוי הדתי](/פילוסופיה/דת/פלורליזם) ו[חובת ההוכחה](/פילוסופיה/דת/חובה). אז, לא הצלחנו להביא משהו חותך לכאן או לכאן. האם עדיין כדאי להאמין? האם אפשר להצדיק אמונה ללא ראיות?
הכיוון הזה מושך במיוחד ב200 שנים האחריות, שהדיון סביב הוכחת האל הגיע לשיא ואיתו למבוי סתום.
##ההימור של פסקל
> [טקסט (ההימור של פסקל)](/פילוסופיה/דת/ההימור_של_פסקל_-_עברית.pdf)
{.is-info}
## ההימור של פסקל
!!! info ""
[טקסט (ההימור של פסקל)](/פילוסופיה/דת/ההימור_של_פסקל_-_עברית.pdf)
[בלייז פסקל](https://en.wikipedia.org/wiki/Blaise_Pascal), מתמטיקאי ופילוסוף, כתב ספר בשם *הגיגים*[^1]. אחד מהם הוא - *אני לא יודע אם יש אלוהים - אני תקוע. אבל האם **כדאי** להאמין באלוהים?*[^2] הוא מנסח את **ההימור של פסקל**, שמבוסס על הסתברות.
@@ -35,7 +35,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
ההימור של פסקל מבוסס רק על זה שיש סיכוי **כלשהו** - קטן ככל שיהיה - שיש אלוהים. הוא נסוב סביב הכדאיות של האמונה ב*קיום* אלוהים, לא בקיום ממש - הוא לא שואל *מה הסיכוי שיש אלוהים* אלא *מה הסיכוי שכדאי לי להאמין באלוהים* - שאלה מוסרית ולא אונטולוגית.
###ביקורות
### ביקורות
ההימור של פסקל עצבן הרבה אנשים והרבה פילוסופים.
@@ -59,20 +59,20 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
> כן, אבל ידי כפותות ופי אילם: מכריחים אותי להמר, ואין אני בן חורין; אין מפתחים את מוסרותי. ואני עשוי בצורה כזו שלא אדע להאמין. מה אוכל אפוא לעשות?'' – נכון הדבר. מכל מקום דע והבן: מאחר שתבונתך ממריצה אותך להאמין, ועם זה אינך מסוגל לכך, הרי לא בא חוסר-יכולתך להאמין אלא בעטיין של היפעלויותיך. הווי עמל אפוא לשכנע את עצמך לא על-ידי ריבוי הראיות למציאות האל, אלא על ידי הדברת היפעלויותיך. חפצך להתקדם לקראת האמונה, ואינך יודע הדרך אליה; חפצך להתרפא מחוסר האמונה, ואתה מבקש את התרופה לכך. למד לקח מבני-אדם שהיו כפותים כמוך ושמהמרים עתה על כל אשר להם; הם יודעים את הדרך שהיית חפץ ללכת בה, ונתרפאו מאותו חולי שחפצך להתרפא ממנו. עשה כמו שהתחילו הם: בכל דבר נהגו הם כאילו היו מאמינים, הוזו במי קודש, שמעו את הרינה ואל התפילה, וכו'. בדרך הטבע יעורר הדבר הזה אמונה בלבך ויתמימך
##העמדה הראייתית
## העמדה הראייתית
> [טקסט (קליפורד)](/פילוסופיה/דת/clifford_-_the_ethics_of_belief.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט (קליפורד)](/פילוסופיה/דת/clifford_-_the_ethics_of_belief.pdf)
[ויליאם קליפורד](https://en.wikipedia.org/wiki/William_Kingdon_Clifford), מתמטיקאי שחי 200 שנה אחרי פסקל, התקומם כגד הרעיון שלו. הוא נותן דוגמה בקשר לספינה -
> נגיד ואני ספן, ואני רוצה לצאת עם הספינה שלי והצוות לים. אבל אני לא לגמרי בטוח שהיא ראויה לצאת לים. אבל לתקן אותה ייקח מלא זמן וכסף, ויש סיכוי לא רע שהיא תהיה בסדר - ואני מאמין שתהיה בסדר - אז אני מפליג בכל זאת והספינה טובעת. האם ההתנהלות של הספן פגומה מוסרית?
{.is-info}
!!! info ""
נגיד ואני ספן, ואני רוצה לצאת עם הספינה שלי והצוות לים. אבל אני לא לגמרי בטוח שהיא ראויה לצאת לים. אבל לתקן אותה ייקח מלא זמן וכסף, ויש סיכוי לא רע שהיא תהיה בסדר - ואני מאמין שתהיה בסדר - אז אני מפליג בכל זאת והספינה טובעת. האם ההתנהלות של הספן פגומה מוסרית?
במקרה הזה, אנחנו שופטים את הספן על האמונה שלו - גם אם הספינה לא הייתה טובעת, הוא אשם מוסרית. מצד שני, אם הספן היה שוכר מומחה, ובודק בדקדקנות, והמומחה אמת שהספינה בסדר - לא היינו חושב שהוא אשם. בתמצית, קליפורד מתקוממם כנגד האמנה **מעבר לראיות**. הוא חותם -
> It is wrong always, everywhere, and for anyone, to believe anything upon insufficient evidence
{.info}
!!! info ""
It is wrong always, everywhere, and for anyone, to believe anything upon insufficient evidence
הכלל הזה מכונה **ראייתיות** (Evidentialism). יש לך ראיות חזקות? תאמין באופן חזק; יש לך אמונות חלשות? תאמין באופן חלש. אין לך ראיות? תהיה אגנוסטי. חריגה מכלל הזה היא **לא מוסרית**.
@@ -80,10 +80,10 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
העמדה הזו היא קונצנזוס מוחלט - נראה שאי אפשר לתקוף אותה. אז אחרי קליפורד, מלא פילוסופים תקפו אותה.
##הרצון להאמין
## הרצון להאמין
> [טקסט (ג'יימס)](/פילוסופיה/דת/הרצון_להאמין_ויליאם_גיימס.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט (ג'יימס)](/פילוסופיה/דת/הרצון_להאמין_ויליאם_גיימס.pdf)
[וויליאם ג'יימס](https://en.wikipedia.org/wiki/William_James)[^5] עושה מהלך מגניב פילוסופית כנגד קליפורד. ג'יימס היה פרופסור לרפואה בהרווארד, לפני שהייתה פסיכולוגיה - הוא הפרויד האמריקני[^3]. ג'יימס גדל בבית דתי מאוד, ובחן את הפסיכולוגיה של הדת ואת החוויה הדתית. בספרו *הרצון להאמין*[^4]. הוא סייע לייסד זרם חדש, *פילוסופיה פרגמטיסטית* - עזוב אותי פילוסופיה, מה עובד? מה כדאי?
@@ -113,17 +113,17 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
ג'יימס משחק על מצבים שבהם אי אפשר להצדיק את האמונה מלכתחילה - רק לקבל הצדקות בדיעבד. לא תדע אם אשתך נהדרת עד שלא תתחתן איתה; לא תדע אם כדאי להאמין באלוהים עד שלא תאמין. אם אתה מדען שחוקר רעיון, לא תחקור אותו אם לא *תאמין* שהוא נכון. רק בדיעבד, *אחרי* שחקרת אותו, תדע אם אתה צודק - או שבזבזת את הזמן שלך. המשחק הוא בין הפחד מטעות ללא-לדעת את האמת[^7].
> ג'יימס **לא טוען לאמונה בניגוד לראיות** - יש ראיות חזקות לצד אחד ולא לשני, ג'יימס לא יגיד לך להאמין - הוא מדבר רק על מצבי דילמה (אחרת הברירה לא חיה).
{.is-danger}
!!! danger ""
ג'יימס **לא טוען לאמונה בניגוד לראיות** - יש ראיות חזקות לצד אחד ולא לשני, ג'יימס לא יגיד לך להאמין - הוא מדבר רק על מצבי דילמה (אחרת הברירה לא חיה).
##ההצדקה לאמונה
## ההצדקה לאמונה
> [מצגת](/פילוסופיה/דת/מצגת_שיעור_9_-_דת_ללא_ראיות-_חלק_ב_-_פלנטינגה.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/דת/plantinga_(2015)_warranted_belief_in_god.pdf), [טקסט](/פילוסופיה/דת/reason_and_belief_in_god.pdf), [סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=lro05RvPMkE)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/דת/מצגת_שיעור_9_-_דת_ללא_ראיות-_חלק_ב_-_פלנטינגה.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/דת/plantinga_(2015)_warranted_belief_in_god.pdf), [טקסט](/פילוסופיה/דת/reason_and_belief_in_god.pdf), [סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=lro05RvPMkE)
[**אלווין פלנטינגה**](https://en.wikipedia.org/wiki/Alvin_Plantinga), כמו פסקל וג'יימס טוען בעד דת ללא-ראיות - אך במקום להתמקד בלמה *כדאי* להאמין, הוא כותב למה *מוצדק* להאמין. לטענתו, אין ביקורת אפיסטמית מוצקה לאדם המאמין ללא ראיות.
###פלנטינגה
### פלנטינגה
אלווין פלנטינגה פעל בעיקר בסוף המאה ה20, והוא ייסד הלכה למעשה את הפילוסופיה האנליטית של הדת. פלנטינגה הוא פילוסוף אנליטי אדוק, ובוחן את הפילוסופיה של הדת - שנתפסה עד אז כמגוחכת וחובבנית - דרך הצהר הזה, של הלוגיקה והטיעונים הקרים והקשים.
@@ -133,7 +133,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
המטרה של פנטינגה היא לא להוכיח את קיום אלוהים - הוא מאמין ללא ראיות, כמו שנראה - אלא להפיל את כל הראייות לאי-קיום אלוהים.
###האתגר הראייתי
### האתגר הראייתי
כאמור, [**העמדה הראייתית**](#העמדה-הראייתית) מבוססת אך ורק על ראיות, ולהיות מותאמת לעוצמת הראיות. או במילים אחרות: אין זה מוצדק לאחוז באמונה בעוצמה מסוימת, בלא ראיות מספיקות. העמדה הזו מבקרת את הדת:
@@ -144,7 +144,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
רוב הפילוסופים (והתיאולוגים) קיבלו את 1 ולכן ניסו לדחות את 2. המטרה של פלנטינגה היא לתקוף את הנחה 1: גם אם *אין* ראיות, מוצדק להאמין באלוהים[^9].
###יסודנות
### יסודנות
מה המבנה של ההאמנות שלנו? יש שתי גישות:
@@ -159,13 +159,13 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
זו עמדה של הפילוסופיה האנליטית במאה ה20, במיוחד בידי [קויין וויטגנשטיין](/פילוסופיה/לשון/קריפקנשטיין), לפיה אמונה רודפת אמונה רודפת אמונה, במעגל.
####תכונות האמנות במבנה יסודני
#### תכונות האמנות במבנה יסודני
בתוך מבנה יסודני, האמנה יכולה להיות יסודית או לא יסודית, או יותר יסודית ופחות יסודית. מה יקרה לשאר ההאמנות אם ההאמנה הזו תיפול? העוצמה והמיקום של ההאמנה במבנה ישפיעו על זה מאוד.
יסודי הוא בינארי: או שהאמנה יסודית או שלו. לעומת זאת, העומק והעוצמה הם רצף: אני *ממש ממש בטוח* שהיה נפוליאון (עוצמה גבוהה), אבל זו לא אמונה מאוד עמוקה - לא יטלטל אותי לגלות שלא היה נפוליאון.
####יסודנות קלאסית
#### יסודנות קלאסית
פלנטינגה שם את [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), [אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) ו[אנסלם](/פילוסופיה/נוצרית/אנסלם) באותה הסירה, אותה מכנה *יסודנות הקלאסית*, שאומרת ש
@@ -185,8 +185,8 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
- נתונה לחושים
טענה שדרך החושים אנחנו יודעים שהיא נכונה (אני רואה ירוק)
> הטענה היא לא *יש ירוק*, שם בחוץ, אלא *אני* רואה ירוק.
{.is-warning}
!!! warning ""
הטענה היא לא *יש ירוק*, שם בחוץ, אלא *אני* רואה ירוק.
- מושרשת
@@ -194,16 +194,17 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
הביקורת של היסודנית הקלאסית כנגד האלוהים היא שהאמונה באלוהים אינה עונה לקריטריונים האלה.
###אפיסטמולוגיה רפורמיסטית
### אפיסטמולוגיה רפורמיסטית
וכאן נכנס פלנטינגה. איך תוקפים יסודנות קלאסית?
####העמדה הרפורמיסטית
#### העמדה הרפורמיסטית
פלנטינגה הוא [קלוויניסט](https://en.wikipedia.org/wiki/Calvinism), תת-זרם של הנצרות ה[פרוטסטנטית](/פילוסופיה/נוצרית#הפיצול-הפרוטסטנטי). קלווין חושב שזה פסול להסתמך על [ראיות לקיום אלוהים](/פילוסופיה/דת/ראיות). פלנטינגה מפנה לציטוט -
> תיאולוגיה טבעית, המנותקת מכל התגלות ומתעסקת אך ורק בתצפיות ובמחקרים על העולם בו בני האדם חיים פשוט אינה קיימת... הן מבחינת תיאולוגית והן מבחינת הדת האל הוא נקודת המוצא... אנו מקבלים את הרושם שהאמונה באלוהים מבוססת לחלוטין אך ורק על ההוכחות האלו. אך אמונה שכזו תהיה אמונה אומללה מכיוון שהיא מעוררת את קוראת לאל היא זקוקה קודם להוכיח את קיומו. ההפך הוא הנכון. אין ולו אובייקט אחד אשר אנו מהססים אם להאמין בקיומו לפני שמוצגים בפנינו הוכחות מוחלטות לכך. קיומו של העצמי, של העולם הסובב אותנו, של חוקים מוסריים ולוגיים וכו'. אנו משוכנעים באופן כה עמוק על ידי הרשמים הברורים שדברים אלו מותירים על תודעתנו כך שאנו לא צריכים שום טיעון או ראיה. אנו מקבלים את האמונות האלו באופן ספונטני ובלתי רצוני. אותו הדבר נכון גם בכל הנוגע לאל. ההוכחות לכאורה אינם הבסיס הראשוני לביטחון שלנו באל. הביטחון הזה מבוסס אך ורק על אמונה. כלומר – על ידי העדות הספונטנית שכפויה עלינו מכל כיוון
> * הרמן בווניק (1854-1921) – תיאולוג קלוויניטסי*
ונעם מוסיף מקביל יהודי -
@@ -215,7 +216,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
זה הרקע התיאולוגי שעליו פלנטינגה פועל.
####דחיית היסודנות הקלאסית
#### דחיית היסודנות הקלאסית
למה שנדחה את היסודנות הקלאסית? פלנטינגה כותב -
@@ -229,8 +230,8 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
עכשיו אנחנו במצב מוזר. אנחנו יסודנים, אבל אין לנו יסוד ליסודנות. מה עכשיו?
פלנטינגה אומר שזה מצב נפוץ בפילוסופיה ([עקרון האימות](/פילוסופיה/לשון/אמפריציזם)). *מה ההבדל בין ברווז?* נופל מהעיקרון הזה: אין לו משמעות שניתן לאמת. *היום יום חמישי?* מקיים אותו: יש לו תוכן שאפשר לאמת או לדחות. אנחנו במצב הברווז: אין לנו עיקרון, אבל ברור שיש דברים עם משמעות ודברים שלא.
> תחשבו למשל על קריטריון להבחנה ב**יפה**. מה יפה ומה לא יפה? אין ממש עיקרון כזה; ובכל זאת, יש דברים יפים ויש דברים לא יפים: זה שהפלנו את העיקרון לא אומר שיופי קרס.
{.is-info}
!!! info ""
תחשבו למשל על קריטריון להבחנה ב**יפה**. מה יפה ומה לא יפה? אין ממש עיקרון כזה; ובכל זאת, יש דברים יפים ויש דברים לא יפים: זה שהפלנו את העיקרון לא אומר שיופי קרס.
אז מה עושים?
@@ -238,7 +239,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
> הקריטריון ליסודיות-כיאות חייב להיבנות מלטה-למעלה ולא להפך. אסור להגיע אליו מתוך מחשבה טהורה אלא על ידי בחינה של הדוגמאות הרלוונטיות
###אלוהים ונפשות אחרות
### אלוהים ונפשות אחרות
בספרו [^10][God and Other Minds](https://en.wikipedia.org/wiki/God_and_Other_Minds), שבסיומו פלנטינגה אומר:
@@ -246,8 +247,8 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
האמונה בבני אדם אחרים[^11], אומר פלנטינגה, נמצאת באותו המעמד כמו אמונה באלוהים: אם האמונה באחת מוצדקת, כך גם השנייה.
> כרגיל, פלנטינגה *לא* מנסה להצדיק אמונה באלוהים באמונה הזו, אלא - *ההאמנה שלך שאין אלוהים באותה המעמד של ההאמנה שלי שיש אלוהים* - יסודית ולא מוצדקת; **אתה לא יכול לבקר אותי**, נהנהבננה.
{.is-warning}
!!! warning ""
כרגיל, פלנטינגה *לא* מנסה להצדיק אמונה באלוהים באמונה הזו, אלא - *ההאמנה שלך שאין אלוהים באותה המעמד של ההאמנה שלי שיש אלוהים* - יסודית ולא מוצדקת; **אתה לא יכול לבקר אותי**, נהנהבננה.
אז איך כדאי להתייחס ל[ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות)? פלנטינגה לא זקוק להן; הוא משתמש בהם כקלף טקטי, להדוף ביקורת.
@@ -261,9 +262,9 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
- Warrent
###ביקורות
### ביקורות
####הדלעת האדירה
#### הדלעת האדירה
אז עכשיו, הכל יכול להיות בסיסי? אני יכול להאמין באופן בסיסי בכל מה שאני רוצה? זו תהיה עמדה מגוחכת.
@@ -271,7 +272,7 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
>
> ברור שלא. לפי האפיסטמולוג-הרפורמטור \[פלנטינגה\], בתנאים מסוימים אמונות מסוימות הן יסודיות-כיאות; אותן אמונות עצמן יכולות שלא להיות יסודיות-כיאות תחת תנאים אחרים. נניח שאני מאמין שאני רואה עץ: אמונה זו היא יסודית-כיאות בתנאים אותן קשה לתאר במדויק אך כאלו הכוללים דבר מה מסוים הנראה בפניי בעל מאפיינים מסוימים. אותה האמונה עצמה איננה בסיסית כיאות במקרה בו אני יודע שאני יושב בחדרי, שומע מוזיקה ועוצם את עיני. טענתו של האפיסטמולוג-הרפורמטור היא שישנם תנאים מסוימים, אשר לרוב מתקיימים, בהם האמונה באלוהים הינה יסודית-כיאות; אך איזו סיבה יש לחשוב שדבר זה מחייב אותו לעמדה לפיה כל אמונה היא יסודית כיאות ב**כל** מצב?... האם זה רק מכיוון שהוא דוחה את הקריטריון ליסודיות-כיאות אותו סיפק היסודני-הקלאסי? אך למה שדבר כזה יחייב אותו לעמדה כזו סובלנית ובלתי רציונלית?
####פידאיזם
#### פידאיזם
**פידאיזם** היא העמדה שהתבונה סותרת את הדת, ואף-על-פי-כן צריך להחזיק בדת. פידאיזם מודרני מרוכך יותר - הוא טוען שלאדם הדתי ולאדם הלא-דתי (המצדד בתבונה בלבד) אין קריטריון לדבר זה עם זה. פלנטינגה עונה על זה -
@@ -279,8 +280,8 @@ dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
פלנטינגה מודה בסוג מסוים של פידאיזם: הוא אומר שהוא לא יכול להתווכח עם ראסל.
> זהו **לא** פוסט-מודרניזם, בסגנון *האמת-היא-יחסית* כזה: פלנטינגה **כן** חושב שהוא צודק, וראסל טועה - אבל שאין לו איך לשכנע אותנו.
{.is-warning}
!!! warning ""
זהו **לא** פוסט-מודרניזם, בסגנון *האמת-היא-יחסית* כזה: פלנטינגה **כן** חושב שהוא צודק, וראסל טועה - אבל שאין לו איך לשכנע אותנו.
[^1]: זה בדיוק מה שזה - אוסף של משפטים לא קשורים. מעולה לשירותים - הוא כנראה כתב את זה שם גם.

30
פילוסופיה/דת/חובה.md
View File

@@ -8,15 +8,15 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-06-13T11:30:16.991Z
---
> [מצגת](/פילוסופיה/דת/חובת_ההוכחה.pptx), [מאמר (Flew)](/פילוסופיה/דת/flew_-_the_presumption_of_atheism.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/דת/חובת_ההוכחה.pptx), [מאמר (Flew)](/פילוסופיה/דת/flew_-_the_presumption_of_atheism.pdf)
בויכוח על קיום או אי-קיום האלוהים, על מי בדיוק מוטל נטל ההוכחה? זהו ויכוח מטופש לכאורה, אבל הוא בכל זאת לוקח חלק מרכזי בדיון סביב קיום האל. אין כאן הוכחות מוחלטות; זהו משחק של איזון. במשחק הזה, האתאיסט צריך לעבוד הרבה יותר קשה; הוא לא צריך רק להפריך את [הראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות), הוא צריך להביא ראיות ל*אי-קיום-האל*. הטענה על קיום האל, לשיטת האתאיסט, די מטורפת - ולכן מוטל עליו להביא טיעון מספיק גרנדיוזי להפיל אותה.
הדיון נשען על (למרבה הצער) חשיבה הסתברותית\בייסיאנית[^1] - מה הסיכוי שטענה אחת נכונה בהינתן משהו אחר. היחס בין הטענות צריך נקודת התחלה מסוימת - וטיב הנקודה הזו (יש אלוהים\אין אלוהים\אולי יש ואולי אין) הוא גם נושא לויכוח.
> למשל: יש לך טענה (גנץ יהיה ראש ממשלה). זוהי נקודת ההתחלה שלך. עכשיו נכנסת ראייה חדשה (סקר כזה או אחר). עד כמה אתה צריך לעדכן את ההאמנה שלך?
{.is-info}
!!! info ""
למשל: יש לך טענה (גנץ יהיה ראש ממשלה). זוהי נקודת ההתחלה שלך. עכשיו נכנסת ראייה חדשה (סקר כזה או אחר). עד כמה אתה צריך לעדכן את ההאמנה שלך?
[Antony Flew](https://en.wikipedia.org/wiki/Antony_Flew) חושב שנקודת ההתחלה היא אתאיזם; אין אלוהים עד שלא הוכח אחרת, קצת כמו במשפטים.
@@ -32,11 +32,11 @@ dateCreated: 2024-06-13T11:30:16.991Z
כמו כן, *אתאיזם* (פוזיטיבי) הוא טענה חיובית, בדיוק כמו תאיזם - ולכן, גם הוא צריך טענה חיובית, ולא רק ספקנות כמו *א-תאיזם* (שלילי).
##התער של אוקאם
## התער של אוקאם
התער של [אוקאם](/פילוסופיה/נוצרית/אוקהם), עיקרון מפתח באפיסטמולוגיה, קובע -
> אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך
{.warning}
!!! warning ""
אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך
מה שאומר, *אל תאמינו בדברים שלא לצורך* - לא לבחור בהסבר המסובך יותר בלי הצדקה.
@@ -46,9 +46,9 @@ dateCreated: 2024-06-13T11:30:16.991Z
אבל, האם אנחנו בכלל במצב להשתמש בתער של אוקאם - תיקו ראייתי כזה? הרי, אם אחת מהעמדות עם ראיות חזקות יותר, התער של אוקאם לא רלוונטי.
##היעדר ראיות כראיה להיעדר?
> [מאמר (Van Inwagen)](/פילוסופיה/דת/van_inwagen_-_russells_teapot.pdf)
{.is-info}
## היעדר ראיות כראיה להיעדר?
!!! info ""
[מאמר (Van Inwagen)](/פילוסופיה/דת/van_inwagen_-_russells_teapot.pdf)
כנגד התער של אוקאם עולה *קנקן התה של ראסל*[^6]. ראסל[^8] אומר,
> If I were to suggest that between the Earth and Mars there is a China teapot revolving about the sun in an elliptical orbit, nobody would be able to disprove my assertion provided I were careful to add that the teapot is too small to be revealed even by our most powerful telescopes. But if I were to go on to say that, since my assertion cannot be disproved, it is intolerable presumption on the part of human reason to doubt it, I should rightly be thought to be talking nonsense. If, however, the existence of such a teapot were affirmed in ancient books, taught as the sacred truth every Sunday, and instilled into the minds of children at school, hesitation to believe in its existence would become a mark of eccentricity and entitle the doubter to the attentions of the psychiatrist in an enlightened age or of the Inquisitor in an earlier time
@@ -73,7 +73,7 @@ dateCreated: 2024-06-13T11:30:16.991Z
אם נקבל את *התער של אוקאם*, ונצליח להצדיק את הדברים כפי שהם *בלי לגרור פנימה את אלוהים* - הרי שעלינו לבחור באתאיזם.
###התגובה של ואן-אינווגן
### התגובה של ואן-אינווגן
> There is a serious defect in this argument… It is this: there are all sorts of reasons to believe that there is no Santa Claus—and no Great Pumpkin and no invisible flying Spaghetti Monster, either
@@ -89,10 +89,10 @@ dateCreated: 2024-06-13T11:30:16.991Z
המקרה של אלוהים מוזר, כי אין לנו ידע מוקדם לגביו - כמו קנקני תה, ספגטי או פילים. לכן, נקודת הפתיחה היא אגנוסטית - לא פגשנו אלוהימים, ולכן אין לנו ידע להתחיל ממנו עליהם.
##עקרון האדישות
## עקרון האדישות
[Richard Swinburne](https://en.wikipedia.org/wiki/Richard_Swinburne) אומר -
> בהינתן ויש לך מרחב אפשרויות, בהיעדר סיבה להעדיף אפשרות אחת על פני האחרות, יש לתת לכל האפשרויות סיכוי זהה.
{.info}
!!! info ""
בהינתן ויש לך מרחב אפשרויות, בהיעדר סיבה להעדיף אפשרות אחת על פני האחרות, יש לתת לכל האפשרויות סיכוי זהה.
זה נשמע כמו עיקרון ממש טוב. אם אתה מתלבט בין פיצה לפלאפל, ואין לך שום דודא, זה חצי-חצי. ואלוהים?
@@ -110,7 +110,7 @@ dateCreated: 2024-06-13T11:30:16.991Z
בפועל, גם אם נקבל את העיקרון, היישום שלו *נורא* נדיר: כמה מצבים יש שבאמת אין לי מה לעדיף אפשרות אחת על פני אחרת?
##Divine Hiddenness
## Divine Hiddenness
זהו טיעון פילוסופי חדש (!), שדומה ל[בעיית הרוע](/פילוסופיה/דת/רוע) אבל לא בדיוק. הוא אומר כך:
1. ישנם אנשים אשר מסוגלים להאמין להאמין באלוהים ואף להיות בקשר אישי עימו, שלא באשמתם כלל, אין זה המצב.

38
פילוסופיה/דת/פלורליזם.md
View File

@@ -9,7 +9,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
---
##בעיית הפלורליזם הדתי
## בעיית הפלורליזם הדתי
**פלורליזם** במובן הדתי הוא לא במובן של *הכלה*, אלא במובן של ריבוי - אם יש אלוהים, אך ייתכן שיש כל כך הרבה דתות וגרסאות שלו? פלנטינגה כותב -
@@ -22,7 +22,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
> בעיה עיקרית היא *מחלוקת עמיתים* - מצבים שבהם אין קונצנזוס. לפעמים, זה לא מעניין - כמו אם שואלים אנשים ברחוב *איזו תרופה תכריע מחלה נדירה*. אבל כשזה מגיע למומחים, כשאין הסכמה, זה בעייתי. בפילוסופיה המצב חמור במיוחד, ובפילוסופיה של הדת אפילו עוד יותר - אין שום הסכמה על כמעט כלום. **בעיית הפלורליזם הדתי** היא בעצם מקרה פרטי של הבעיה הזו, וככה נתייחס אליה.
###כמה הקדמות
### כמה הקדמות
האם הדתות השונות סותרות זו את זו?
זו הנחה בדיון, אבל היא אינה ברורה מאליה; דתות הן ברובן פרקטיקה, וסתירה מתרחשת בין טיעונים - לא פרקטיקות. אין *סתירה* בין ללכת לבית-כנסת לבין ללכת לכנסייה. *סתירה* של ממש היא סביב משהו שהדתות טוענות. ככל שדת נוטה לאוניברסליזם (כולם צריכים להיות בדת שלנו), היא נוטה יותר לסתירה, ובעצם בהפוך על הפוך ככל שדת יותר נוקשה (כמו היהדות) היא דווקא יותר פלורליטסית - אני אעשה את שלי ואתה את שלך[^15].
@@ -34,7 +34,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
יש בבעייה גם היבט מוסרי, סביב הגאולה והאמונה. אם רק הדת שלי נכונה, והאמונה בה תציל אותי ואי-אמונה בה תגזור אחרים לגיהנום - בואנ'ה, למה האלוהים המניאק הזה מראה רק לנו את הדרך? לכל שאר האנשים לא מגיע להינצל גם? עד ממש לפני רגע, מלא אנשים בהודו ובאפריקה לא שמעו על הנצרות בכלל. גם הם ילכו לגיהנום? למה? לא היה להם סיכוי בכלל? זו בעיה שמטרידה גם עיניים דתיות - הכנסייה אפילו הצהירה בועידת הותיקן השנייה שאנשים כאלה עדיין יכולים להגיע לשערי גן העדן.
##תגובות אפשריות
## תגובות אפשריות
- בלעדיות - רק דת אחת נכונה
זו העמדה הדתית הכי קשה - יש עוד דתות? So what? שיאתגרו אותי - אני צודק!
@@ -55,13 +55,13 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
למה יש כל כך הרבה? בואנ'ה, אני לא יודע. זו לא קבלת העמדות האחרות, אלא דחיית כולן והשהיית שיפוט.
> תזכרו - אתיאזם גם בקלחת![^17]
{.is-warning}
!!! warning ""
תזכרו - אתיאזם גם בקלחת![^17]
> [סרטון]() של דוקינס
{.is-success}
!!! is-success ""
[סרטון]() של דוקינס
##בלעדיות
## בלעדיות
- החזקה באמונה דתית מסוימת
- מודעות לקיומם של דתות אחרות
@@ -70,7 +70,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
- אמונה כי אין לך טיעון שישנע כל אדם הגון-אינטלקטואלית[^20]
לכן המתמטיקאי *גדל*, ברגע תגלית אי-השלמות, לא נחשב כאקסקלוסיביסט
###אתגרים לבלעדיות דתית
### אתגרים לבלעדיות דתית
ישנם שני סוגי בעיות לעמדה הבלעדית:
@@ -80,15 +80,15 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
- אתגרים אפיסטמולוגיים
איך אני יודע שהדת שלי היא הדת הנכונה?
> יש גם מצבי ביניים - שבהם אני מוצדק אפיסטמית להאמין במשהו, אבל לא נכון מוסרית להאמין בו; זה מצב מוזר, והוא עדיין לא פתור (*מה שאני עושה הוא הגיוני, אבל לא יפה*).
{.is-warning}
!!! warning ""
יש גם מצבי ביניים - שבהם אני מוצדק אפיסטמית להאמין במשהו, אבל לא נכון מוסרית להאמין בו; זה מצב מוזר, והוא עדיין לא פתור (*מה שאני עושה הוא הגיוני, אבל לא יפה*).
####אתגרים מוסריים
#### אתגרים מוסריים
כנגד העמדה הבלעדית, פלנטינגה טוען כי העמדה היא עמדה **אימפריאליסטית** - שנכפתה במיסיונים ובכיבושים - וזה לא לעניין. אני יכול לנסות לשכנע אנשים, אבל לא להרביץ להם[^21]. אבל לא ברור שזו עמדה איומה מוסרית - הרי הנוצרי שמנסה לנצר אותך או החב"דניק שמנסה להניח תפילין מחוץ לבסיס של נעם מנסים להציל אותך - האם זה כל כך נורא? אם הוא *לא* עושה את זה הוא סוג של מניאק![^23]. טיעון פנים-דתי אומר שכפייה לא משלימה את המטרה - אם הנחת תפילין בכפייה, זה בכלל לא ממלא את המצווה - לא עשית בזה שום דבר.
האם באקסקלוסיביזם הוא אגוצנטרי\יהיר? זו האשמה נפוצה כנגד העמדה זו, לה פלנטינגה עונה - לא בהכרח[^22]; גם אם אתה ספקן או פלורליסט, אתה חושב שאתה צודק יותר מאחרים - האם זה לא יהיר גם? ברור שאתה חושב שאתה צודק - אם לא היית חושב ככה, היית מחזיק בעמדה של מישהו אחר. חוץ מזה, אומר פלנטינגה, אנחנו לא כל כך בוחרים במה להאמין - אם נרצה להאמין שהיום יום שישי (היום יום חמישי) או שמספר הכוכבים בשמיים הוא אי-זוגי (אחי, מאיפה לי?), בחיים לא נצליח - אז מה אנחנו רוצים מהאקסקוסיביזם הדתי?
####אתגרים אפיסטמיים
#### אתגרים אפיסטמיים
ישנם שלושה סוגים של אתגרים אפיסטמיים:
- הצדקה
@@ -101,7 +101,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
- ידע
האם ניתן 'לעלות לכדי ידיעה' בכל הנוגע לאמונה בדת מסוימת בהינתן ריבוי דתות?
#####הצדקה
##### הצדקה
ישנן שתי תפיסות של הצדקה:
- תפיסה [דאונטולוגית](/פילוסופיה/אתיקה#הנחת-יסוד-למטאפיזיקה-מוסרית)
@@ -110,7 +110,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
- דרישה לחוסר שרירותיות
אמונה מוצדקת היא, בין השאר, אמונה לא שרירותית - הגעתי לשם בדרך מסוימת ולא סתם ככה. יש חובה אפיסטמית להתייחס למקרים דומים באופן דומה. פלנטינגה אומר - אקסקלוסיביסט לא חושב שמדובר ב'מקרים דומים' או שהאמונה שלו שרירותית. הוא רק חושב שהוא לא יכול לשכנע[^24]. (פלנטינגה חושב שזה המצב בהרבה מן האמונות המוסריות שלנו).
#####רציונליות
##### רציונליות
ישנן חמש תפיסות של רציונליות:
- אריסטוטלית
@@ -128,7 +128,7 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
- Rationality as Sanity and Proper Function
אדם רציונלי הוא אדם שהאמונות שלו מתגבשות באמצעות מנגנון שמתפקד כראוי. זה נושא מורכב שלא ממש ניכנס אליו.
#####ידע
##### ידע
פלנטינגה מונה שלוש תפיסות של ידע:
- קוהרנטיזם
@@ -146,10 +146,10 @@ dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
2. זה בבירור לא נכון. גם לא הייתי מאמין בתורת היחסות לולא הייתי נולד בזמן\מקום אחר. זה לא אומר שאני צריך להיות ספקן.
##עמדות נוספות
## עמדות נוספות
- ג'ון היק -
> ג'ון היק מציג עמדה נוספת באמצעות משל הודי. פיל מגיע להודו לאיזור שאין בו פילים - אף אחד לא ראה שם פיל. הפיל עומד בחדר חשוך וכולם ממששים אותו. אחד ממשש את החדק ויגיד, *הוא דומה לנחש*, ואחד אחר ימשש את הרגל ויגיד, *הוא דומה לבול עץ*, וכולי - כל אחד מהם תופס *משהו* מהפיל, אבל אף אחד לא מבין את כל הפיל.
{.is-info}
!!! info ""
ג'ון היק מציג עמדה נוספת באמצעות משל הודי. פיל מגיע להודו לאיזור שאין בו פילים - אף אחד לא ראה שם פיל. הפיל עומד בחדר חשוך וכולם ממששים אותו. אחד ממשש את החדק ויגיד, *הוא דומה לנחש*, ואחד אחר ימשש את הרגל ויגיד, *הוא דומה לבול עץ*, וכולי - כל אחד מהם תופס *משהו* מהפיל, אבל אף אחד לא מבין את כל הפיל.
- משה מנדלסון - פלורליזם מוגבל - ההבחנה בין דת התבונה - שאמיתית לכולם וכולם יכולים להגיע אליה - לדת ההתגלות - הדתות המסוימות שמתלבשות עליה בנסיבות שרירותיות (יהדות ליהודי, נצרות לנוצרי וכו') והפתרון לבעיית הגאולה וקיומם של אנשים שלא נחשפו למסורת היהודית.

99
פילוסופיה/דת/ראיות.md
View File

@@ -10,8 +10,8 @@ dateCreated: 2024-05-09T11:27:06.000Z
> [טקסט (אנסלם - פרוסלוגיון)](/פילוסופיה/דת/אנסלם_-_פרוסלוגיון_2-3.pdf), [טקסט (אקווינוס - חמשת הדרכים)](/פילוסופיה/דת/תומאס_אקווינס_-_חמשת_הדרכים_(בעיקר_שלושת_הדרכים_הראשונות).pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט (אנסלם - פרוסלוגיון)](/פילוסופיה/דת/אנסלם_-_פרוסלוגיון_2-3.pdf), [טקסט (אקווינוס - חמשת הדרכים)](/פילוסופיה/דת/תומאס_אקווינס_-_חמשת_הדרכים_(בעיקר_שלושת_הדרכים_הראשונות).pdf)
הרבה הוגים פילוסופים מתעקשרים לדון בהוכחות לקיום או אי-קיום האל. [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הוכחות-לקיום-האל-היגיון-חמישי), [אנסלם](/פילוסופיה/נוצרית/אנסלם#הוכחות-לקיום-האל), [אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) ורבים אחרים מככבים בתחום - כאשר שתי הראיות העיקריות הן **הראייה הקוסמולוגית** וה**ראייה האונתולוגית**.
@@ -38,10 +38,10 @@ dateCreated: 2024-05-09T11:27:06.000Z
ועכשיו, צוללים.
##הראייה הקוסמולוגית
## הראייה הקוסמולוגית
הוגים כמו [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס), [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) (הבולט מביניהם בתחום) וויליאם ראו (Rowe)[^3].
###הגרסא הגרועה
### הגרסא הגרועה
גרסא פשוטה ודבילית של הטיעון:
- לכל דבר יש סיבה ([עקרון הטעם המספיק](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה#עקרונות-השכילה-הסתירה-והטעם-המספיק) - יש סיבה שכך הוא ולא אחרת)
@@ -49,8 +49,8 @@ dateCreated: 2024-05-09T11:27:06.000Z
- לכן, יש סיבה לעולם
בום, יש אלוהים.
> גרוע! יש פה הנחה סמויה שהסיבה היא אלוהים, וגם - *מה הסיבה לאלוהים?* למה עצרנו פה?
{.is-danger}
!!! danger ""
גרוע! יש פה הנחה סמויה שהסיבה היא אלוהים, וגם - *מה הסיבה לאלוהים?* למה עצרנו פה?
אוקיי, אבל רגע. בואו נשכלל.
@@ -59,12 +59,12 @@ dateCreated: 2024-05-09T11:27:06.000Z
- לכן, יש סיבה ראשונית.
> אבל רגע! אמרנו ש**לכל דבר יש סיבה**, ואז אנחנו מגיעים לסיבה ראשונית - **סיבה בלי סיבה?** צולע! הטיעון אכל את עצמו!
{.is-danger}
!!! danger ""
אבל רגע! אמרנו ש**לכל דבר יש סיבה**, ואז אנחנו מגיעים לסיבה ראשונית - **סיבה בלי סיבה?** צולע! הטיעון אכל את עצמו!
איך אפשר להימנע מהמסקנה הצלועה הזו, ולפתור את הבעיה?
###הגרסא הלא-גרועה
### הגרסא הלא-גרועה
ישנן שתי סוגים של עובדות - עובדות *קונטינגטניות* (אולי הברבור הזה שחור, אולי ורוד), ועובדות *הכרחיות* (כל רווק הוא לא נשוי - *אתה לא יכול לפגוש רווק נשוי במכולת*). אי אפשר לשאול *למה* רווק הוא לא נשוי - הוא פשוט לא, בהגדרה - לא צריך להסביר את זה.
את ההנחה הראשונה ננסח כ:
@@ -80,7 +80,7 @@ dateCreated: 2024-05-09T11:27:06.000Z
אבל יש פתח נוסף.
###עקרון הטעם המספיק
### עקרון הטעם המספיק
[דיוויד יום](/פילוסופיה/חדשה/יום)[^5] אומר שעקרון הטעם המספיק נשען על *סיבתיות* - אבל אין לנו בכלל את הכוח להשתמש בסיבתיות כזו בדבר משהו שהוא *מחוץ למערכת*. אנחנו יודעים שלדברים פרטניים צריכה להיות סיבה למה הם כפי שהם, על סמך הניסיון. אבל להשליך את זה על משהו גדול כמו *המציאות*, *האל* - מה הניסיון שלנו שווה שם? מתוקף מה אנחנו משליכים את העקרון הזה לשם? איזה ניסיון יש לי על קיום היקום?
@@ -88,18 +88,18 @@ dateCreated: 2024-05-09T11:27:06.000Z
רוב הראיות הקוסמולוגיות מקבלות את עקרון הטעם המספיק - ובאיזשהו מובן, נופלות על זה[^5].
###הטיעון של Rowe
### הטיעון של Rowe
Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינסופית - בטענה של, אם לכל דבר יש סיבה - למה צריך להמשיך? דמיינו משהו כזה -
> מגיע בנאדם ושואל אתכם *איפה האוניברסיטה*. אתם הולכים ומראים לו - *הנה, פה בניין הסנאט, ופה בית הסטודנט, ופה בניין פסיכולוגיה, ופה הארומה ו...*. אם תראו לו הכל, למה לו לשאול - *איפה האוניברסיטה?*
###נגד הפאטאליזם
### נגד הפאטאליזם
אם הסיבה הראשונית היא הכרחית, ויש ממנו סיבתות אחרות - הרי שגם ב' הכרחי, ואז בעצם כל השרשרת הכרחית. מאיפה הקונטינגניות? מאיפה לנו שהכל לא קבוע מראש באופן מוחלט, כגורל? העמדה שהכל הכרחי נקראת **פאטאליזם** - גרסא קשה של **דטרמיניזם** - והיא טוענת ש*ה כ ל* קבוע מראש.
יש הוגים שמקבלים אותה - לרבות [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) ו[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) - אבל אין ספק שזו עמדה מפחידה, שהרבה פילוסופים רוצים להתפתל החוצה ממנה.
###המבנה הכללי
### המבנה הכללי
יש הרבה פלפולים לראיות כאלו, אבל הן בגדול נראות ככה:
1. קיים דבר מה קונטינגנטי מסוג מסוים.
2. גרסא כזו או אחרת של עיקרון הטעם המספיק (בטובות - גרסא מצומצמת[^7]) הדורשת שכל עובדה קונטינגנית מהסוג שהנחה (1) דיברה עליה דורשת הסבר.
@@ -107,15 +107,15 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
4. מסקנה: אלוהים. הידד!
##הראייה האונטולוגית
## הראייה האונטולוגית
[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) חשב שהראייה הקוסמולוגית חייבת להוכיח שיש בכלל דבר הכרחי במציאות. אבל אם יש ראיה כזו - בשביל מה אנחנו צריכים את הראיה הקוסמולוגית?
הראייה הזו צצה קודם, אצל [אנסלם](/פילוסופיה/נוצרית/אנסלם) - קדוש נוצרי ש, בתמצית, התבאס שאין לו הוכחה טובה שיש אלוהים, ומתפלל ביער שאלוהים יגלה לו. והפלא ופלא - אלוהים אכן מגלה לו - את הראייה האונטולוגית. הראייה קובעת לא רק שאלוהים קיים, אלא שאלוהים *חייב להיות קיים* - היא א-פריורית, קרי, אינה נשענת על הניסיון: אם הבנת מה זה אלוהים, אתה חייב לקבל את אלוהים.
איך מוכיחים דבר כזה? זה מוזר. קצת כמו הוכחה מתמטית. אנסלם מראה לנו על דרך השלילה.
> זה יהיה מוזר. אמרנו? היא לא ממש מחזירה בתשובה. הכל פה מורכב, מוזר - שען, שעון
{.is-info}
!!! info ""
זה יהיה מוזר. אמרנו? היא לא ממש מחזירה בתשובה. הכל פה מורכב, מוזר - שען, שעון
יאללה.
הטיעון עצמו:
@@ -136,7 +136,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
אבל מה זה *גדול יותר*? זה חורה לנו, וגם ל[דקארט, שבזז אותה](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#ההוכחה-האונטולוגית-היגיון-חמישי) והחליף את המילה *גדול* ב*מושלם*.
###התגובה הראשונית של ראסל (וכולנו)
### התגובה הראשונית של ראסל (וכולנו)
ראסל אומר,
> פשוט יותר להשתכנע שהטיעון שגוי מאשר למצוא היכן בדיוק נמצאת השגיאה.
@@ -167,7 +167,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
אנסלם ואחריו דקארט טוענים ש*אלוהים* אני מבין, והוא מכיל בעצם המושג *קיים בהכרח*, בניגוד לאי, שלא חייב להיות *מושלם*. האי המושלם הוא מושג מומצא, בעוד שאלוהים הוא מושג טבעי.
###התגובה של הובס (ואולי גם של אקווינס)
### התגובה של הובס (ואולי גם של אקווינס)
החברים האלו אומרים שאלוהים לא קיים בתפיסה - איך אני יכול לתפוס בכלל את אלוהים בראשי? הובס ו[אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) טוענים שהוא בכלל לא דבר נתפס - ואז ההוכחה בכלל לא מתניעה.
יש כאן איזו כתישה - הובס אומר לאנסלם, *אתה לא יכול להעלות את זה על הדעת*, ואנסלם יגיד, *כן אני כן!* (או כמו שראסל אומר לכומר, שאומר שעולם בלי אלוהים לא יכול לעלות על הדעת, *אל תגיד לי מה אני יכול להעלות על הדעת!*).
@@ -175,22 +175,22 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
אין ממש מוצא מהביקורת הזו - מי יודע מי צודק?
###התגובה של קאנט (ונורמן מלקולם)
### התגובה של קאנט (ונורמן מלקולם)
קאנט אומר שקיום זו בכלל לא תכונה. ולכן ה*דבר המושלם ביותר* בכלל לא חייב לכלול אותה. הדרך הקלאסית להבין את זה זה שקאנט מייחס את הקיום כ*תכונה של תכונות* - כמו פרדיקט על משהו אחר - יש *משהו*, ו*גם* הוא קיים, לא רק *יש קיים* - מה זה *קיים* לבד? חייב להיות *משהו* קיים.
המצדדים בהוכחה טוענים בפשטות שהביקורת של קאנט לא מפילה את הטיעון.
###הביקורת של יום (וראסל)
### הביקורת של יום (וראסל)
יום אומר ש*אלוהים לא מוכיחים מהכורסא*. אתה רוצה להוכיח קיום? תוכיח קיום! תצביע לי על הדבר!
###הטיעון האונטולוגי מאז ועד היום
### הטיעון האונטולוגי מאז ועד היום
המתמטיקאי גדל פיתח הוכחה מתמטית לקיום אלוהים, וכמובן שעדיין רבים עליה. ההוכחה הציתה את הטיעון המודלי לקיום אלוהים - שמתחולל בערך שבעים שנה ועדיין רץ ביתר שאת.
##הראיה הטלאולוגית
> [מצגת](/פילוסופיה/דת/מצגת_שיעור_3_-_הראיה_הטלאולוגית.pptx), [טקסט (וייט)](/פילוסופיה/דת/white_(2015)_argument_from_fine_tuning.pdf), [טקסט (יום)](/פילוסופיה/דת/דוד_יום_דיאלוגים_על_הדת_הטבעית_פרקים_ב-ג.pdf)
{.is-info}
## הראיה הטלאולוגית
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/דת/מצגת_שיעור_3_-_הראיה_הטלאולוגית.pptx), [טקסט (וייט)](/פילוסופיה/דת/white_(2015)_argument_from_fine_tuning.pdf), [טקסט (יום)](/פילוסופיה/דת/דוד_יום_דיאלוגים_על_הדת_הטבעית_פרקים_ב-ג.pdf)
הטיעון הכי מפורסם ומרכזי בתחום הוא **הראייה הטלאולוגית**, שטוענת, בתמצית, כי העולם נראה מתוכנן - ולפיכך, חייב להיות מתכנן.
@@ -199,6 +199,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
גרסא מוקדמת של הראייה -
> ומן הידוע אצלנו כי הדברים אשר הם מבלי כוונת מכוין לא ימצא במאומה מהם סימן לחכמה וליכולת. והלא תראה אם ישפך לאדם דיו פתאום על נייר חלק שא״א שיצטייר ממנו עליו כתב מסודר ושיטות נקראות כמו שיהיה בקולמוס. ואלו הביא אדם לפנינו כתב מסודר ממה שאי אפשר להיות מבלי מצוע קולמוס ואומר כי נשפך הדיו על הנייר ונעשתה צורת הכתב עליו מעצמה היינו ממהרים להכזיבו על פניו שאיננו נמלט מכוונת מכוין, וכיון שזה בעינינו דבר שאי אפשר להיות בצורות רשומות בהסכמת דעתנו איך יוכל לומר בדבר שמלאכתו יותר דקה ותקונו יותר רחוק ועמוק בענינו עד אין תכלית שיהיה מבלי כוונת מכוין וחכמת חכם ויכולת יכול.
> *תורת חובת הלבבות, שער היחוד, פרק ו*
פיילי כותב:
@@ -211,7 +212,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
הטיעון הזה נדמה כמשכנע ביותר, ומשך המוני בני אדם לאורך ההיסטוריה.
###איזה מן טיעון זה?
### איזה מן טיעון זה?
הטיעון הטלאולוגי הוא טיעון **אנלוגי** - העולם דומה לשעון; אם לשעון יש שען, לעולם חייב להיות יוצר.
טיעונים באנלוגיה הם די חלשים, ככלל[^8]. אנחנו צריכים לעמוד על כך שהדימיון הוא במובנים הרלוונטיים, ולהצדיק בכלל את הפנייה למשהו אחר.
@@ -219,10 +220,11 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
בנוסף, הטיעון נשען על **היסק להסבר הטוב ביותר** (טיעון אבודקטיבי[^1]) - אלו הראיות, וזה ההסבר הטוב ביותר להן. העולם הזה נראה מאוד מיוחד, יש לו כל מיני תכונות מיוחדות - הוא *דורש הסבר*[^9].
###הביקורת של יום
### הביקורת של יום
ב*דיאלוגים על הדת*, כותב יום כנגד האנלוגיה -
> כאשר שני מינים של דברים נראו תמיד קשורים זה לזה, יכול אני, מתוך הרגל, להסיק את מציאותו של האחד כל אימת שאני רואה את מציאותו של האחר. ולזאת קורא אני טיעון מתוך ניסיון. אך כיצד אפשר לטעון טיעון שכזה לגבי דברים שהם, כפי שהינם במקרה הנוכחי, יחידים, בודדים, ללא הקבל או דמיון מיוחד, זאת קשה להסביר. כלום יש אדם, אשר בארשת רצינית יאמר לי, כי עולם מסודר מן ההכרח שיהא תוצאה של איזו מחשבה או אומנות בדומה לזו של אדם, מפני שיש לנו ניסיון מכך? כדי לוודא דרך מחשבה זו, צריך היה שיהא לנו ניסיון ממקורם של עולמות, ובשום פנים אין זה דיי אם ראינו אניות וערים, פרי אומנות ותכנון אנושיים...
> *עמ' 68*
טיעון מאנלוגיה, טוען יום, דורש השוואה בין דברים שאני *מכיר*, שאני מבין איך הם עובדים. יש לי ידע על שעונים, מטוסים, כתבים של שייקספיר - איזה ידע יש לי על היקום כולו? איזה ניסיון יש לי איתו? ממש כלום; ומכאן, שעצם האנלוגיה לא רלוונטית. פיילי פונה לשעונים, טוען יום, משום שאצל שעונים *קל* להבין איך הם נוצרו - במציאות כולה זה לא המצב, ועצם ההשוואה היא קיצור דרך לא מוצדק.
@@ -232,6 +234,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
עוד מרחיב יום כי -
> מתוך הסתכלות יודעים אנו משהו על ארגונו, פעולתו ותזונתו של בעל-חיים מוגמר. אך עלינו לנהוג זהירות רבה כאשר באים להקיש מהסתכלות זו על גידולו של עובר ברחם, ועוד יותר על התהוותו של הזרע בחלציו של הזכר. הטבע, זאת למדים אנו אפילו מניסיוננו המוגבל, יש לו מספר אין-סופי של מקורות ועקרונות, המגלים עצמם ללא הפסק עם כל שינוי של מקום ומצב. אך אילו עקרונות חדשים ובלתי-ידועים מפעילים אותו במצב כה חדש ובלתי ידוע כגון זה של היווצרות היקום, זאת אין אנו יכולים, ללא קלות דעת רבה ביותר, להתיימר כי בידינו לקבוע
> *עמ' 66-67 (ראו גם - עמ' 75)
נמר כזה או אחר לא *תוכנן* - הוא נולד, מאמא שלו. אף אחד לא ישב ותכנן את הנמר המסוים הזה (*איפה נשים את התפרים שלו?*, שואלים אמא ואבא של הנמר). האם העולם, שואל יום, לא מצוי גם הוא ביחס כזה?
@@ -239,16 +242,18 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
יום ממשיך להלום בטיעון הטלאולוגי -
> על פי שיטתך שלך אין לך כל יסוד לייחס לאל שלמות אפילו בתוארו הסופי. או להניח, כי במעשיו הוא נקי מכל שגיאה, טעות, או סתירה. \[שכן\] במעשי הטבע יש הרכה קשיים בלתי-מוסברים.
> *עמ' 90*
נניח, אומר יום, וקיבלתי את הרעיון של יוצר. אבל לקבל אותו *ככה*, כאל טוב? תראו מה קורה! כמה סבל יש, בלי סיבה!
> ואיזה צל של הוכחה יכול אתה להביא על-יסוד ההיפותיזה שלך, כדי להוכיח את אחדותו של האל? מספר רב של אנשים מתאחדים על מנת לבנות בית או אנייה, להקים עיר, לכונן מדינה. למה לא יתאחדו אלים אחדים לשם תכנון וכינון עולם? הרי יהא בכך משום דמיון רב יותר לדרכי בני-אדם.
> *עמ' 91-92*
ולמה לא, כמו ששעון דורש כמה יוצרים, אנחנו לא מניחים שישנם הרבה אלים, צוות מתכננים?
###השען העיוור?
### השען העיוור?
[**צ'ארלס דרווין**](https://en.wikipedia.org/wiki/Charles_Darwin) ו[**ריצ'רד דוקינס**](https://en.wikipedia.org/wiki/Richard_Dawkins)[^11] הם ממבקריו החריפים ביותר של הטיעון הטלאולוגי, משום שהם מסבירים כיצד דברים *נראים* מתוכננים מבלי שאף אחד באמת תכננן אותם, בהתבסס על מנגנון האבולוציה.
@@ -266,7 +271,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
נגיד והפלנו את הטיעון הטלאולוגי. אז? מי אמר ש*זה* הדבר הנכון?
הפילוסוף [**אלווין פלנטינגה**](https://en.wikipedia.org/wiki/Alvin_Plantinga) בז ממש לטיעון הזה, ומכתיר אותו בתור *הטיעון הגרוע ביותר בפילוסופיה*[^13] - אתם מראים לי *שאפשר* ליצור את העולם בלי מתכנן, הוא אומר - מי אמר ש*אין* מתכנן?
##הטיעון מן הכוונון העדין
## הטיעון מן הכוונון העדין
בעקבות הטלטלה של האבולוציה, הטיעון הזה, הנסמך על חוקי הטבע, קובע כי:
1. קבועי הפיזיקה הם כאלו המאפשרים חיים
@@ -281,7 +286,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
הטיעון הזה חסין לפגעי האבולוציה - הוא לא מתנגד לה בכלל, ואפילו נשען על עקרונות מדעיים בדומה לה.
###ביקורת
### ביקורת
- הביקורת האנתרופית - אם לא היינו חיים, אז לא היינו יכולים לצפות בזה שאנחנו חיים. לכן, זה שאנחנו חיים לא יכול להיות ראיה לשום השערה
בתמצית - מפתיע אותך שיש פה חיים? למה? אחרת לא היית חי
@@ -310,16 +315,17 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
- איזה מן אל\אלים זה מוכיח?
נניח ויש אלוהי כיוונן. מאיפה הקפיצה לאלוהים הדתי? *כל יכול? מושלם מוסרית?* כל זה עדיין לא רלוונטי.
##הראיה מן המוסר
> [מצגת](/פילוסופיה/דת/שיעור_4_-_החוויה_הדתית_והראיה_מן_המוסר.pptx), [טקסט (סווינבורןן)](/פילוסופיה/דת/swinburne_(2004)_religious_experience.pdf), [טקסט (לואיס)](/פילוסופיה/דת/ק.ס._לואיס_-_הנכון_והשגוי_כרמז_למשמעות_היקום.pdf), [טקסט (גלמן)](/פילוסופיה/דת/jerome_i._gellman_-_experience_of_god_and_the_rationality_of_theistic_belief_-_second_chapter.pdf)
{.is-info}
## הראיה מן המוסר
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/דת/שיעור_4_-_החוויה_הדתית_והראיה_מן_המוסר.pptx), [טקסט (סווינבורןן)](/פילוסופיה/דת/swinburne_(2004)_religious_experience.pdf), [טקסט (לואיס)](/פילוסופיה/דת/ק.ס._לואיס_-_הנכון_והשגוי_כרמז_למשמעות_היקום.pdf), [טקסט (גלמן)](/פילוסופיה/דת/jerome_i._gellman_-_experience_of_god_and_the_rationality_of_theistic_belief_-_second_chapter.pdf)
> המלצות נוספות: [סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=qkt3pd3zQoI&t=378s), [הסכת](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2737580)
{.is-success}
!!! is-success ""
המלצות נוספות: [סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=qkt3pd3zQoI&t=378s), [הסכת](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2737580)
> אם אין אלוהים, הכל מותר
> *דוסטוייבסקי, האחים קרמזוב*[^14]
{.warning}
!!! warning ""
*דוסטוייבסקי, האחים קרמזוב*[^14]
**הראייה מן המוסר** משחקת על המשפט המפוצץ על זה, מהזווית ההפוכה -
@@ -330,16 +336,16 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
איך מבססים את ההנחות האלה? מי אמר שיש עובדות מוסריות?
> הטיעון *לא* אומר שצריך להאמין באלוהים כדי להיות מוסרי, או שדתיים יותר מוסריים. אלו הרחבות סוציולוגיות ופסיכולוגיות, והן הבעיה שלהם.
{.is-warning}
!!! warning ""
הטיעון *לא* אומר שצריך להאמין באלוהים כדי להיות מוסרי, או שדתיים יותר מוסריים. אלו הרחבות סוציולוגיות ופסיכולוגיות, והן הבעיה שלהם.
###ביקורות
### ביקורות
- למה לחשוב שריאליזם מוסרי דורש הסבר?
- למה לחשוב שראליזם מוסרי נכון?
- למה לחשוב שקיומו של אל הוא ההסבר הטוב ביותר לקיומן של עובדות מוסריות?
###ריאליזם מוסרי?
### ריאליזם מוסרי?
ריאליזם מוסרי[^15] מניח שטענות מוסריות הן טענות - לא רק מבעים (פויה, רצח), אלא טענות של ממש על העולם. אפשר לפרש אותן כטענות ("אתה דורך לי על הרגל") כשזה בעצם ציווי ("אחי, *אתה דורך לי על הרגל*"). אז מה בדבר המוסר? טענות של ממש, או ציווים?
הריאליסט המוסרי יטען שהיגדים מוסריים הם אכן טענות אמיתיות, היכן שError-theorist יטען שהן טענות שקריות. רוב הטענות בנושא הן נגד ריאליזם מוסרי (*תראה, יש אנשים שרוצחים, מי אמר שהם טועים ואנחנו צודקים?*). העמדה של ריאליזם-מוסרי מנסה לדחות את הטענות האלה.
@@ -359,14 +365,14 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
טיעון שעולה מהעמדה הזו - לפחות בגרסתה האתאיסטית - היא שהמוסר אינו תלוי באלוהים. כולנו מסכימים שיש חוקים - נצחיים ומוחלטים (פויה, רצח), עם יישום משתנה וכוח נורמטיבי על-טבעי עלינו. עכשיו המחלוקת סביב *אלוהים* היא בכלל סביב כל המסביב - זה הגיע מתורה מסיני, או ממשהו אחר? זה כבר פרטים, וזה לא כזה מעניין - ריאליזם מוסרי הוא-הוא תאיזם - *אלוהים* זה סתם משחק במילים[^16].
###היסק להסבר הטוב ביותר?
### היסק להסבר הטוב ביותר?
העובדות המוסריות הן נורמטיביות - הן לא רק *שם*, הן גם רוצות מאיתנו דברים. מתוקף מה הן שם? *אלוהים?* אנחנו צריכים אל דתי - שמן כזה, מלא תכונות, כדי להצדיק אותן[^17].
עמדה נוספת היא שהאלוהים נדרש ברמה ההכרתית - איך אנחנו יכולים *לדעת* את העמדות המוסריות? אלוהים יכול ללמד אותי אותם. העמדה הזו אומרת שאלוהים לא מנביע עובדות מוסריות, אבל עובדות מוסריות מנביעות אלוהים. כמו שיש סיבה שאתה מכיר דברים ברורים - שולחנות, חתולים, אמפנדס - חייבת להיות סיבה שאתה מכיר דברים לא ברורים, כמו מוסר. זה מצית דיון אחר - אם הן לא אלוהים, מהן עובדות מוסריות?
###דילמת אאותיפרון
### דילמת אאותיפרון
[סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) יוצא לטיול (זה אף פעם לא נגמר טוב) ונתקל באאותיפרון, שמבקש לתבוע את אבא שלו. סוקראטס עולב בו לכדי השאלה -
@@ -374,14 +380,14 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
שאלה זו מנוסחת לרוב בחדש באופן בהיר יותר: *האם האל מצווה חוקים מפני שהם מוסריים, או החוקים המוסריים כיוון שהאל מצווה אותם?*
> ר' גם: [תיאוריית הציווי האלוהי](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי)
{.is-success}
!!! is-success ""
ר' גם: [תיאוריית הציווי האלוהי](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי)
שני הצדדים נראים מאוד לא מחמיאים: או שיש מוסר כלשהו, גדול יותר מהאל, או שהמוסר הוא סתם חרטוט של האל, ולא בעל תוקף אמיתי; או שהאל מיותר, או שהמוסר שרירותי.
##הראיה מן החוויה הדתית
## הראיה מן החוויה הדתית
העמדה הזו לא מאוד פופולרית, אבל נמצאת עכשיו בנסיקה. היא אומרת משהו כזה:
@@ -397,7 +403,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
3. אנשים רבים חווים את האל תחת תנאים שונים מאוד זה מזה.
4. יש אלוהים.
###ביקורות
### ביקורות
- אמינות החוויה הדתית - אין לי שום יכולת לאמת אותה
כנגד יש כאלו שטוענים *שכן* ניתן לאמת אותה - תעשה את הדברים האלו והאלו תפגוש אותו גם אתה! אולי אין לך את הכישרון או את החוש. למה שלא תאמין למי שכן? יש אנשים עם שמיעה מוזיקלית, ויש אנשים שפגשו את אלוהים
@@ -414,6 +420,7 @@ Rowe כופר בטיעון של השרשרת הקונטינגנטית האינס
אני יכול להסביר נהדר למה חווית את אלוהים - לקחת פטריות, ונוירון 7 ירה, והנה ההסבר לחוויה שלך. למה לגרור פנימה את אלוהים? יש הסבר חומרי לחוויה הדתית.
> We can make no distinction between the man who eats little and sees heaven and the man who drinks much and sees snakes. Each is in an abnormal physical condition, and therefore has abnormal perception
> *ראסל*
אבל אפשר לעשות רדוקציה נטורליסטית - לתת הסבר - גם לשולחנות. אז מה אמרת בזה? שוב חזרנו לאותה נקודה - שולחנות ואלוהים זה אותו דבר.

37
פילוסופיה/דת/רוע.md
View File

@@ -8,8 +8,8 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
---
> [מצגת](/פילוסופיה/דת/שיעור_5_-_בעיית_הרוע.pptx), [טקסט (Mackie)](/פילוסופיה/דת/mackie_evil_and_omnipotence.pdf), [הסכת](https://open.spotify.com/episode/2AqT7qFL5IyLpentbpj9bA?si=7WkTX2Y3TliEPqZJM0mufA), [סרטון](https://youtu.be/keBw5Z-QWKs?si=XACY60YM0akinAkH)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/דת/שיעור_5_-_בעיית_הרוע.pptx), [טקסט (Mackie)](/פילוסופיה/דת/mackie_evil_and_omnipotence.pdf), [הסכת](https://open.spotify.com/episode/2AqT7qFL5IyLpentbpj9bA?si=7WkTX2Y3TliEPqZJM0mufA), [סרטון](https://youtu.be/keBw5Z-QWKs?si=XACY60YM0akinAkH)
**בעיית הרוע** היא אפיק מרכזי ב**הכוחות ל*אין* קיום אלוהים**. הוכחות לאי קיום אלוהים מתמקדות בסתירה כלשהי בתכונות של אלוהים, בתכונות של אלוהים ביחס לעולם, ובדבר מה שלא מוסבר על ידי אלוהים. בעיית הרוע משתייכת לקטגוריה השלישית, והיא מטרידה פילוסופית ותיאולוגים מזה מאות שנים, וגם עכשיו.
@@ -27,16 +27,19 @@ dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
> הגדרה: אלוהים הוא כל יכול, כל טוב ויודע כל.
> 1. הנחה: אם יש אלוהים אז אין רוע
> 2. יש רוע.
> מסקנה: אין אלוהים
זהו טיעון דדוקטיבי - ולכן, התאיסטים השונים חייבים לדחות את אחת ההנחות.
> שימו לב - המוקד פה הוא לא בעיות בסגנון *הכל לטובה* - כמו שטיח מלמטה, העולם נראה לנו **כאוטי**, אבל מלמעלה הוא **מושלם** - אלא *למה יש רוע מלכתחילה?* (אחי, אתה כל יכול - תעשה שטיח יפה!
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לב - המוקד פה הוא לא בעיות בסגנון *הכל לטובה* - כמו שטיח מלמטה, העולם נראה לנו **כאוטי**, אבל מלמעלה הוא **מושלם** - אלא *למה יש רוע מלכתחילה?* (אחי, אתה כל יכול - תעשה שטיח יפה!
##אין רוע?
## אין רוע?
אולי אין רוע - ואנחנו פשוט לא מבינים מה זה *רוע?*
ישנן שתי אפשרויות לטענה הזו -
@@ -52,7 +55,7 @@ dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
הטיעון הזה מוביל אותנו לספקנות די קיצונית - בעצם, מה שנדמה לי כרוע הוא לא באמת כזה - אולי בעצם אני לא מבין את העולם כמו שאני חושב. ההשלכות האתיות של זה מאוד קשות...
###הפתרון של לייבניץ
### הפתרון של לייבניץ
> אלוהים ברא את העולם הזה, אך העולם הזה איננו העולם האפשרי היחיד. מן האפשר היה שאלוהים יברא עולם אחר. מותר לבטא את העניין גם כך: כשאלוהים ברא את העולם, היו לפני עיניו כביכול כל העולמות האפשריים. עולמות אלה היו אפשריים, מכיוון שאצל כולם שלטו ללא סתירה האמיתות הנצחיות. וההבדל ביניהם היו 'האמיתות העובדתיות' הקיימות בכל אחד מן העולמות האלה... אלוהים היה צריך לבחור בין העולמות האפשריים האלה ולהחליט , איזה מהם יברא. אך בחירה זו היתה צריכה להתבסס על 'טעם מספיק' ואין טעם מספיק אחר שהיה יכול לקבוע את רצונו של האל בבריאתו את העולם אלא זה, שהוא ברא את העולם הטוב ביותר בין כל העולמות האפשריים. הבחירה בין העולמות האפשריים השונים מועמדת לפני לייבניץ בצורת בעיה של 'מאכסימום כמו שאנו מוצאים אותה במאתימאטיקה.
*ברגמן, תולדות הפילוסופיה, 411*
@@ -63,9 +66,9 @@ dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
במקום לשלול את הרוע, לייבניץ קושר קשר חזק בין הטוב לרוע. יש רוע, ואנחנו מבינים מה הוא (רע), אבל אנחנו לא רואים שלא יכל להיות משהו טוב יותר[^5].
##ההגנה מן הרצון החופשי
> [טקסט (פלנטינגה)](/פילוסופיה/דת/plantinga_-_the_free_will_defence.pdf)
{.is-info}
## ההגנה מן הרצון החופשי
!!! info ""
[טקסט (פלנטינגה)](/פילוסופיה/דת/plantinga_-_the_free_will_defence.pdf)
[פלנטינגה](https://en.wikipedia.org/wiki/Alvin_Plantinga), שנודע לפני כן כלוגיקן, עשה 180 והצהיר - חבר'ה, אני גם דוס, וייסד מחדש את הפילוסופיה של הדת. אחד מטיעוניו חוצבי הדרך מתבסס על יום ואפיקורוס.
@@ -85,7 +88,7 @@ dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
פלנטינגה מחפר טענה נוספת, R, שמתיישבת עם P ומנביעה את Q. הR של פלנטינגה היא - God creates a world containing evil and has a good reason for doing so. היא מגשרת על הפער בין P לQ - השאלה היא אם הטענה הזו עקבית בעצמה.
###הטיעון של פלנטינגה
### הטיעון של פלנטינגה
1. עולם בו יש יצורים חופשיים הוא יותר מוערך כששאר התנאם שווים מאשר עולם בו אין יצורים כאלו (טוב מסדר שני)
2. אלוהים יכול ליצורים יצורים חופשיים אבל הוא לא יכול ליצור אותם וגם להכריח אותם לעשות רק מעשים ראויים - אחרת הם לא יהיו חופשיים.
@@ -93,9 +96,9 @@ dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
4. לצערו, יש יצורים שבחרו לעשות רע.
5. לכן יש רע בעולם.
###הביקורת של מאקי
> [טקסט (Mackie -> Plantinga)](/פילוסופיה/דת/mackie’s_reply_to_plantinga_(in_the_miracle_of_theism).pdf)
{.is-info}
### הביקורת של מאקי
!!! info ""
[טקסט (Mackie -> Plantinga)](/פילוסופיה/דת/mackie’s_reply_to_plantinga_(in_the_miracle_of_theism).pdf)
- אלוהים ברא אותנו כך שאנו יכולים לבחור בטוב.
- כלומר, אין סתירה בין הבריאה שלנו כיצורים חופשים לבין הבחירה שלנו לעשות טוב.
@@ -145,9 +148,9 @@ dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
פלנטינגה מפרסם את המאמר הזה ופותר, לכאורה, את בעיית הרוע. ואז מגיע Rowe ואומר - *So what?*
##הבעיה הראייתית
> [טקסט (Rowe)](/פילוסופיה/דת/the_problem_of_evil_and_some_varieties_of_atheism__-_rowe.pdf)
{.is-info}
## הבעיה הראייתית
!!! info ""
[טקסט (Rowe)](/פילוסופיה/דת/the_problem_of_evil_and_some_varieties_of_atheism__-_rowe.pdf)
בתמצית,
1. יש המון רוע בעולם.
@@ -168,7 +171,7 @@ dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
- - אבל – למה לא ללכת עד הסוף עם הספקנות? למה לעצור דווקא בשאלת הרוע?
- - אולי קיומם של טיעונים אחרים לטובת קיומו של האל המושלם (כמו הטיעון האונטולוגי) אמורים לשכנע אותנו שזה המצב.
###בעיית הרוע המופרז
### בעיית הרוע המופרז
**רוע מופרז** (Gratuitous Evil) הוא רוע שאלוהים יכל למנוע בלי מחיר מוסרי כולל. הויכוח מתמקד בהאם רוע כזה קיים בכלל - רוע מוגזם, בלי סיבה, שלא תורם למודל הSoul Making של היק.
תשובה אחת היא - אין דבר כזה; כל רוע שיש בעולם הוא הכרחי לגמרי[^7]. תשובה אחרת היא שיש רוע כזה, כי יצירת הרוע היא שרירותית; למה שתיצור ככה רוע, ולא קצת יותר\קצת פחות? למה לעצור כאן ולא כאן? (ואן-אינווגן).

89
פילוסופיה/דת/שפה.md
View File

@@ -9,18 +9,18 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
---
> [מצגת](/פילוסופיה/דת/__פילוסופיה_של_השפה_הדתית_-_שיעור_ראשון_-_פוזיטיביזם_לוגי.pptx), [מאמר (קרנפ)](/פילוסופיה/דת/חובת_קריאה_-_רודולף_קרנפ_-_סילוק_המטאפיזיקה.pdf), [טקסט (ויטגנשטיין)](/פילוסופיה/דת/wittgenstein_lectures_and_conversations_on_aesthetics_psychology_and_religious_by_ludwig_wittgenstein.pdf), [טקסט (הלברטל)](/פילוסופיה/דת/על_מאמינים_ואמונה_-_הלברטל.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/דת/__פילוסופיה_של_השפה_הדתית_-_שיעור_ראשון_-_פוזיטיביזם_לוגי.pptx), [מאמר (קרנפ)](/פילוסופיה/דת/חובת_קריאה_-_רודולף_קרנפ_-_סילוק_המטאפיזיקה.pdf), [טקסט (ויטגנשטיין)](/פילוסופיה/דת/wittgenstein_lectures_and_conversations_on_aesthetics_psychology_and_religious_by_ludwig_wittgenstein.pdf), [טקסט (הלברטל)](/פילוסופיה/דת/על_מאמינים_ואמונה_-_הלברטל.pdf)
##ראשיתה של הפילוסופיה האנליטית
## ראשיתה של הפילוסופיה האנליטית
הלוגיקה הייתה נערצת בראשית הפילוסופיה, והתחילה אצל [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), המשיכה דרך הסטואיקנים, ונתקעה שם. [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) כתב ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת) ש*הלוגיקה לא התקדמה מאז ימי אריסטו והיא לא צריכה*. ואז הגיע [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה), שפיתח את [תחשיב הפרדיקטים](/פילוסופיה/לוגיקה/פרדיקטים) - מה שהוביל לעידן חדש בלוגיקה. משם פרחו זרמים שמאסו בכתיבה הפילוסופית המברברת, וביקשו להצריך פילוסופיה בצורה אנליטית מתמטית.
###ויטגנשטיין
### ויטגנשטיין
> ר' גם - [ויטגנשטיין](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין) (פילוסופיה של הלשון)
{.is-success}
!!! is-success ""
ר' גם - [ויטגנשטיין](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין) (פילוסופיה של הלשון)
[לודוויג ויטגנשטיין](https://en.wikipedia.org/wiki/Ludwig_Wittgenstein) הוא טיפוס מגניב רצח. הוא נולד בוינה למשפחה עשירה מאוד, למד עם היטלר בכיתה א'[^1], והלך ללמוד הנדסת אוויר. הוא מתאהב שם במתמטיקה, ומתחיל ללמוד את היסודות שלה. הוא נוסע לפרגה, שמציע לו ללמוד אצל ראסל, וכך הוא עושה - הוא מתפלח לקיימברידג' ולומד עם ראסל (ששואל אותו *מי אתה? אתה בקושי מדבר אנגלית בכלל. מה אתה רוצה?*). ראסל מבקש ממנו לכתוב משהו, ויטנגשטיין שולח לו משהו, וראסל מכריז עליו כפילוסוף הגדול הבא.
@@ -30,9 +30,10 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
ויטגנשטיין מחולק ל**ויטגנשטיין המוקדם** ו**ויטגנשטיין המאוחר** - לפני שהוא פרש ואחרי שהוא פרש.
###עיקרון האימות
### עיקרון האימות
> משמעותו של היגד היא המתודה של אימותו
> *מוריץ שליק*
ב*חקירות פילוסופיות*, ויטגנשטיין מחפש את מה שהופך משפט לבעל משמעות - לשיטתו, כל משפט שאפשר להוכיח כאמיתי ושקרי. *מה ההבדל בין ברווז* הוא נכון תחבירית אבל חסר משמעות - אין כאן מה להוכיח - ו*האם הציקפיל נושך* חסר משמעות כל עוד אין הגדרה לציקפיל. משפטים אחרים, כמו **סתירות** ו**טאוטולוגיות** הם בעלי משמעות, אבל לא אומרים כלום על העולם - הם נכונים או שקריים מתוקף עצמם.
@@ -45,10 +46,11 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
הבעיה היא שעכשיו רוב המימרות הפילוסופיות חסרות משמעות. *אסור לרצוח*. איך תוכיח את זה אמפירית? אי אפשר; הוא חסר משמעות.
> קארנפ, שכותב את הפילוסופיה של ויטגנשטיין בצורה ברורה (ויטגנשטיין כותב לא ברור בקטע מחריד[^2]), קובע שמילה שניתן לאמת הוא משהו שאפשר להגיד עליו *זהו X*.
> *זהו שולחן*. נכון? נכון. לא נכון? לא נכון. *זהו אסור לרצוח*. נכון? לא נכון? מאיפה לי? לרלורים חסרי פשר.
{.is-info}
###פוזיטיביזם לוגי
!!! info ""
*זהו שולחן*. נכון? נכון. לא נכון? לא נכון. *זהו אסור לרצוח*. נכון? לא נכון? מאיפה לי? לרלורים חסרי פשר.
### פוזיטיביזם לוגי
בהיותו גנן, ויטגנשטיין נתקל בחוג הוינאי - חבורה של פילוסופיים שמתלהבים נורא ממדע, ומנסים לפתח זרם פילוסופי מראיית עולם מדעית. הם התרועעו עם כל המי-ומי - אינשטיין, גדל, וכו'. הם כמובן מתפחלצים מה*מאמר הלוגי פילוסופי* - ממש ברמה של כת - עד שהוא עצמו מגיע לשם ובז להם והם בזים לו[^9].
@@ -56,7 +58,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
וכמובן, המטאפיזיקה והתיאולוגיה נופלות. *יש אלוהים?* איפה? מה אמרת בכלל?
##שפה דתית?
## שפה דתית?
[רודולף קרנפ](https://en.wikipedia.org/wiki/Rudolf_Carnap)[^5] כותב -
@@ -66,16 +68,18 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
והנה לכם גזר דין מוות לפילוסופיה - שהם אומרים שתפקידה אינה אלא להבהיר את השאלה, ולהגיש אותה למדענים.
> אם אדם טוען "יש אלוהים"... לא נאמר לו: "טענותיך שגויות", אלא נשאל אותו: "למה אתה מתכוון בטענות אלו?". אז מתגלה גבול ברור בין שני סוגי טענות. בצדו האחד נמצאות טענות המדע האמפירי, משמעותן ניתנת על ידי ניתוח לוגי, או יותר במדויק, על ידי רדוקציה לטענות הפשוטות ביותר בנוגע לנתון האמפירי. מצדו השני ישנן טענות, למשל הטענות שצוינו מעלה, המתגלות כחסרות משמעות אם יובנו בהקשר מטאפיסי. לעתים קרובות אפשר, כמובן, לפרשן כטענות אמפיריות, אך אז הן מאבדות את התוכן הרגשי שהוא מהותי בדרך כלל למטאפיסיקאים. המטאפיסיקאי והתיאולוג מאמינים, ועקב כך משלים עצמם, שטענותיהם אומרות דבר מה, או שהן מציינות מצב עניינים. מאידך, ממחיש הניתוח כי הן אינן אומרות דבר אלא מבטאות רצון ונטיות אופי בלבד.''
> *רודולף קרנפ, אוטו נוירת, האנס האן, תפיסת העולם המדעית: החוג הוינאי (מניפסט החוג הוינאי)*
> לכאורה, האנשים האלו אתאיסטים. אבל בעצם, גם *אין אלוהים* היא טענה שנופלת אצלם; הם פשוט מחוץ למגרש, לגמרי[^6].
{.is-warning}
!!! warning ""
לכאורה, האנשים האלו אתאיסטים. אבל בעצם, גם *אין אלוהים* היא טענה שנופלת אצלם; הם פשוט מחוץ למגרש, לגמרי[^6].
##אז, מה זה שפה דתית?
## אז, מה זה שפה דתית?
אנשים הרי משתמשים בכל המשפטים האלה, לכאורה כדי לתאר את העולם - אבל הם לא מבטאים את העולם. מה הם עושים בכל זאת? זוהי הגישה שנקראת **הגישה האקפרסיביסטית** -
> משמעותה של התזה הנגד-מטאפיזית שלנו ניתנת עתה להסבר בהיר יותר. תזה זו טוענת כי קביעות מטאפיזיות יש להם אך ורק תפקיד הבעתי, אך לא תפקיד ייצוגי. קביעות מטאפיזיות הינן לא אמיתיות אף לא שקריות, לפי שהן אינן טוענות דבר, הן אינן מכילות כל ידי או טעות. הן מונחות לחלוטין מחוץ לתחומה של ידיעה, של תורה, מחוץ לכל דיון על אמת או שקר. ובכל זאת, כמו צחוק, ליריקה ומוסיקה, יש להן כוח הבעתי... באופן זה, למשל, מערכת מטאפיזית של מוניזם יכולה לשמש הבעה לצורת חיים הרמונית, ומערכת דואליסטית יכולה להוות ביטוי למצבו הרגשי של פלוני הרואה את החיים כמאבק נצחי; מערכת אתית חמורה יכולה לבטא תחושה חזקה של חובה או אולי תשוקה לשלוט באופן נוקשה... כך אנו מוצאים דמיון רב בין המטאפיזיקה לליריקה. אך קיים הבדל מכריע אחד ביניהם. לשתיהן אין תפקיד ייצוגי, אין להן כל תוכן תאורטי. ואולם לקביעה מטאפיזית – להבדל מחרוז לירי – יש לכאורה תוכן כזה וזה הסיבה לכך שלא רק הקורא מגיע לכלל טעות, אלא גם המטאפיזיקאי עצמו. הוא מאמין כי במסתו המטאפיזית הוא טוען דבר מה.
> *רודולף קרנפ, דחיית המטאפיזיקה (לעיל הערה ..), עמ' 48-49.*
> מטאפיזיקאים[^7] הם מוזיקאים נטולי יכולת מוזיקלית
@@ -83,13 +87,14 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
אז, תיאולוגיה היא... מוזיקה. היא, לצד המטאפיזיקאים, פשוט לא מבינים את זה. אתם מביעים את הרגשות שלכם, וזה חמוד. אבל אתם לא אומרים כלום על העולם. כל העסק הזה מיד מזדחל חזרה לפסיכולוגיה.
##מה זה אומר על דת?
## מה זה אומר על דת?
ארבע אפשריות:
- זניחת הדת
> אופיה הבלתי תיאורטי של המטאפיזיקה לא היה בה כשלעצמה פגם; לכל האמנויות יש אופי בלתי-תאורטי שכזה, ואין הן מאבדות משום-כך את ערכן הרב בחיים האישיים, כמו גם בחיים החברתיים. הסכנה טמונה באופיה **המטעה** של המטאפיזיקה; היא גורמת לאשליה של ידיעה בלי שהיא למעשה מספקת כל ידיעה שהיא. זו הסיבה לכך שאנו דוחים אותה
> *רודולף קרנפ, מתוך: דחיית המטאפיזיקה*
זה מה שרוב חברי החוג עושים.
@@ -97,12 +102,15 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
- זניחת השפה הדתית אך אימוץ הדת
> מה שאי אפשר לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק
> *מאמר לוגי פילוסופי, משפט 7*
> הלא ייאמר ישנו, הוא מראה את עצמו, הוא הוא המיסטי
> *שם, משפט 6.522*
> הספר שלי \[מאמר לוגי פילוסופי] מכיל שתי חלקים: מה שכתוב בו ומה שלא כתוב בו, והחלק השני הוא החשוב מביניהם
> *מתוך מכתב מויטגנשטיין לחברון פליקר – לקוח מהביוגרפיה של ריי מונק עמ' 178. תרגום של נועם.*
ויטגנשטיין לא היה דתי ולא דגל בדת כלשהי, אבל אחרי שהוא נפטר גילו שהוא חווה כל מיני חוויות מיסטיות, התפלל וביצע וידויים.
@@ -112,6 +120,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
דת זה מוזיקה? קטלני. אני אוהב מוזיקה. הם מאמצים את המשפט של אייר -
> ראוי לציין כי, לפי הדין וחשבון שסיפקנו להיגדים דתיים, אין שום בסיס לוגי לאנטגוניזם בין מדע ובין דת. בכל הנוגע לשאלת האמת, אין מתח בין המדען לבין המאמין באל הטרנסנדנטלי.
> *א.ג' אייר[^8], (Language, Truth and Logic p 123, התרגום של נועם)*
@@ -123,7 +132,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
פלנטינגה ואחרים טוענים שיש לנו כלים אמפיריים לבדוק את קיום האל - בדמות חוש שישי (החוש המיסטי).
##נפילת הפוזיטיביזם
## נפילת הפוזיטיביזם
[קרל פופר](https://en.wikipedia.org/wiki/Karl_Popper) ו[ויליארד ואן אורמאן קוויין](https://en.wikipedia.org/wiki/Willard_Van_Orman_Quine), בדוגמה נדירה של פילוסופיה מתקדמת, הראו כי עיקרון האימות מביס את עצמו - הוא עצמו לא ניתן לאימות[^12], והוא בעצם גם לעשות *פויה*, כמו שפה דתית בדיוק.
@@ -131,10 +140,10 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
קוויין החמיר בכך והוכיח שהעיקרון מביס את עצמו - הוא היה חבר בחוג הוינאי בתקופתו המאוחרת, אז כתב את מאמרו *שתי דוגמות*. במאמר הוא מראה כיצד ההפרדה בין טענות לאנליטיות לא עובדת, עמומה מאוד. באופן מדהים, הוא משכנע את כולם - אף אחד לא ערער עליו.
##קריטריון המשמעות בשימוש
## קריטריון המשמעות בשימוש
> [מצגת](/פילוסופיה/דת/__פילוסופיה_של_השפה_הדתית_-_שיעור_שני-_ויטגנשטיין_המאוחר.pptx)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/דת/__פילוסופיה_של_השפה_הדתית_-_שיעור_שני-_ויטגנשטיין_המאוחר.pptx)
אחרי שהציקו לו מספיק, כאמור, ויטגנשטיין כותב עוד הרבה - כמו *חקירות פילוסופיות* - ולא מוציא אותם לאור, עד שמשכנעים אותו להוציא אותם לאור, והוא כותב בהקדמה שהוא עושה את זה כי *אני אפס* (ואז הוא לא הוציא את הספר).
@@ -143,6 +152,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
לעומת [עקרון האימות](#עקרון-האימות), ויטנגשטיין המאוחר מאמץ עיקרון אחר - **קריטריון המשמעות בשימוש** -
> המשמעות של מלה היא השימוש בה בלשון
> *חקירות פילוסופיות, 43*
ויטגנשטיין מתקומם כנגד הגישה שהחלה אצל אפלטון, של *אי אפשר להגיד משהו באמת עד שמבינים אותו עד הסוף* - ואומר, אתה רוצה לדעת מה דברים אומרים? *אל תחשוב - תסתכל!*. אפלטון ייקח *כלב* וינסה להגדיר אותו - *מה היא הכלביות של הכלב?*; ויטגנשטיין יצביע ויגיד - למילים אין הגדרות קשיחות, ולפעמים אין הגדרות חד משמעיות (הדבר הזה כלב? לא יודע); לצורך העניין, זה כלב[^14].
@@ -161,15 +171,19 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
התפקיד הפילוסופי הוא תיאורי, אומר ויטגנשטיין, ולא שיפוטי: הוא לא רוצה (כמו [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה)) למשטר את השפה הטבעית לשפה לוגית, אלא רק לצפות ולתאר.
> משחקי-הלשון הבהירים והפשוטים אינם בבחינת מחקרים מקדימים לאיזה משטור עתידי של השפה... אדרבא, משחקי הלשון ניצבים כאן כ**עצמים להשוואה**, האמורים לשפוך אור, באמצעות דמיון והבדל, על מצב השפה שלנו
> *סעיף 130*
> בשום פנים ואופן אסור לפילוסופיה להתערב בשימוש בפועל של השפה; בסופו של דבר היא מסוגלת רק לתארו. שכן אין היא מסוגלת אף לבססו. היא משאירה את הכול כפי שהוא...
> *סעיף 124*
> השגיאה שלנו היא לחפש הסבר במקום שבו שומה עלינו לראות את העובדות כ'תופעות כמאיות'. כלומר, במקום שבו שומה עלינו לומר: **זהו משחק-הלשון שמשחקים**
> *סעיף 654*
> הבעיות הפילוסופיות נוצרות כאשר הלשון **יוצאת לחופשה**
> *סעיף 38*
אמרת *יש אלוהים?*, *אין חומר?* אל תתערב - תצפה: מה הוא מתכוון שהוא אומר את זה?
@@ -178,7 +192,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
ומה בין זה לדת?
##השפה הדתית כמשחק שפה
## השפה הדתית כמשחק שפה
תחשבו על המילה *טוב*. אתם רואים שחקן טניס לא ממש טוב ואומרים לו, *אתה לא ממש טוב*. הוא ישיב, *נכון, אני לא טניסאי טוב - אני משחק לכיף, אני חובב*. זו תשובה ממש טובה. אבל אז אתם רואים מישהו שמתנהג ממש לא טוב. הוא ישיב, *נכון, אני לא מתנהג ממש טוב, אני מתנהג לכיף, אני חובב, זו לא אולימפיאדת המוסר*. זו תשובה *ממש גרועה*, למרות שזה אותו המשפט בערך. האדם השני לא הבין - הוא לא הבין את הרעיון של "טוב" - אין לא להיות בקטע של להיות "טוב" בכלל כמו שיש לא להיות "טוב" בטניס. מה התפקיד של "טוב" פה?
@@ -186,7 +200,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
המטרה של ויטגנשטיין היא להראות שמשחק השפה הדתי הוא משחק שפה[^16] שונה ממשחק השפה הטענתי.
###מאפייני האמונה הדתית
### מאפייני האמונה הדתית
ויטגנשטיין מאפיין אמונה דתית בארבע מאפיינים:
@@ -195,9 +209,10 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
2. לא רגישה לראיות
###לא סקאלרית
### לא סקאלרית
> נניח שמאמין אומר *אני מאמין ביום הדין* ואני אומר, *אני לא בטוח, יתכן* – היית אומר שקיים בינינו פער עצום. לעומת זאת, אם הוא היה אומר - *יש מטוס גרמני מעל ראשנו* ואני הייתי אומר *ייתכן, אני לא בטוח* – היית אומר שאנחנו קרובים למדי אחד לשני.
> *הרצאה על האמונה הדתית*
> נניח למשל, שהיינו מכירים אנשים שחוזים עתידות; התחזיות שלהן מנבאות שנים רבות קדימה; והם מתארים סוג כלשהו של יום דין. באופן משונה, אפילו היה דבר כזה ואפילו הוא היה משכנע יותר ממה שתיארתי, אמונה בתחזית זו לא תהיה אמונה דתית כלל. (שם)
@@ -206,7 +221,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
אמונה דתית לא באה בצורה סקאלרית כמו כל שאר האמונות - אף אחד לא ישיב ל*אתה מאמין באלוהים?* ב*60%*. באופן דומה, אם נאמין ב*יום הדין* כי החזאי אמר שזה מגיע והוא מעולה, *זו לא תהיה אמונה דתית* - גם אם אני והאדם הדתי מאמינים בפועל באותו דבר! אמונה דתית היא לא זה - היא הרבה מעבר לזה.
###לא רגישה לראיות
### לא רגישה לראיות
> נצרות איננה מבוססות על אמיתות היסטוריות, היא מציגה בפנינו נרטיב \[היסטורי] ודורשת: עתה האמן! אך היא אינה דורשת להאמין לדיווח באמונה המתאימה לדיווח היסטורי אלא: האמן בכל רמ"ח איבריך, יש לאל ידך לעשות זאת רק כביטוי של כל חייך. יש בפניך נרטיב, אל תתייחס אליו כמו שאתה מתייחס לכל נרטיב היסטורי! תן לו מקום ותפקיד אחר בחייך...
@@ -215,40 +230,45 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
> *תרבות וערך, 28*
> נצרות איננה דוקטורינה, כוונתי היא שהיא איננה תיאוריה על אודות מה שקרה ומה שיקרה לנשמת האדם, אלא תיאור של דבר מה אשר מתחולל בחייו של האדם.
> *תרבות וערך, עמ' 28*
אמונה דתית היא לא רק אמונה אפיסטמית: לא אכפת לי שנפוליאון היה גמד גם אם אני מאמין בזה, אבל אמונה דתית משוקעת עמוק בתוך החיים. גם אם נפריך את כל הטענות ההיסטוריות של הדת - כמו שאכן עושים הרבה פעמים - לא רק שהם לא משתכנעים, הם מאמינים חזק יותר! שימו לב, אומר ויטגנשטיין - האמונה הזו אינה רגישה לראיות: זוהי סוג אמונה אחרת. ויטגנשטיין לא מייחס את זה לחוסר רציונאליות: בנושאים אחרים, האדם הדתי יקבל ראיות ויעדכן את ההאמנות שלו - אבל טבע האמונה הדתית הוא שונה.
###לעומת פרייזר
### לעומת פרייזר
צוהר נוסף לתופעת הדת נפתח מהויכוח של ויטגנשטיין עם פרייזר[^17] - חוקר בריטי שחקר הרבה מהדתות שהגיעו אליו מהקולוניות הבריטיות. פרייזר ראה בדת מעיין קדימון של המדע (שאותו הוא החליף) - בדת אפריקאית כלשהי מתפללים שירד גשם; לא יורד. כנראה שלא התפללנו חזק מספיק. מתפללים עוד: בסופו של דבר, ירד גשם. ברור, אומר פרייזר, שהם לא ניסו להפסיק להתפלל ולראות מה קורה - זה כמו שאגיד לך, *אחי, תפסיק לנשום לשעתיים - אחרי זה זה נהיה מטורף*. אני לא אפסיק לנשום! באופן דומה, המתפללים צריכים את הגשם. הם לא יפסיקו להתפלל!
ויטגנשטיין לא השתכנע -
> עצם הרעיון של 'לנסות להסביר פרקטיקה'... נראה לי שגוי. כל מה שפרייזר עושה זה להפוך אותן \[את הפרקטיקות הללו] לסבירות בעיני אנשים שחושבים באותה הצורה שלו. זה בולט לעין שבשורה התחתונה \[של הניתוח של פרייזר] כל הפרקטיקות הללו מוצגות כטיפשיות. אך זה לעולם לא יהיה סביר לטעון כי האנושות עושה דברים כאלו מתוך טפשות גרידא.
> *הערות על פרייזר, 119*
להסביר דת כתוצר של טיפשות פשוט לא משכנע, אומר ויטגנשטיין: דת עובדת אחרת. גם אם אקרא את כל ה[ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות) ואשתכנע אינטלקטואלית - באמת אשתכנע - האמונה הדתית שלי לא תשתנה!
> זה בהחלט יכול לקרות, וזה אכן קורה לעתים קרובות, שבנאדם זונח פרקטיקה מסוימת אחרי שהוא מבין שהיא התבססה על שגיאה. אך זה קורה רק במקרים בהם הפניה של תשומת הלב לשגיאה מספיקה בשביל לשנות את ההתנהגותו של אותו אדם. זה לא המצב בכל הנוגע לפרקטיקה דתית של אנשים ולכן אין רלוונטיות ל'שגיאות
> *הערות על פרייזר, 121*
למה היה גל חילון בתקופת ההשכלה? לא כי היו הוכחות חותכות - האמת שלא ממש; אלא כי עלתה חלופה מושכת לחיים הדתיים. באופן דומה, [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה) לא המיר המונים לטובת אלוהים בטיעון הקר והלוגי שלו; ניטשה, שאומר בהרבה פאתוס משהו כמו - *איש דתי, איכסה! איש חילוני, וואו וואו!*, בלי טיעונים בכלל, המיר המונים - ובהיבט הזה, הבין את הדת הרבה יותר טוב.
> למה הפסקת להאמין באלוהים? *הבנתי שאין אלוהים*. *מה באמת, מצאת פגם בהנחה 2 של ההוכחה האונטולוגית?* מממ...
{.is-info}
!!! info ""
למה הפסקת להאמין באלוהים? *הבנתי שאין אלוהים*. *מה באמת, מצאת פגם בהנחה 2 של ההוכחה האונטולוגית?* מממ...
###מאפייני התפיסה הויטגנשטינאית
### מאפייני התפיסה הויטגנשטינאית
1. תפיסה הרמנויטית (לא מהפכנית)
> בשום פנים ואופן אסור לפילוסופיה להתערב בשימוש בפועל של השפה; בסופו של דבר היא מסוגלת רק לתארו. שכן אין היא מסוגלת אף לבססו. היא משאירה את הכול כפי שהוא...
> *סעיף 124*
2. אקסטרנליזם לשוני
> אם אני אומר שיש מובן לפקודה ''הבא לי סוכר!'' ולפקודה ''הבא לי חלב!'', אבל אין מובן לצירוף ''חלב לי סוכר'', אין בכך כדי לומר שלהגייה של צירוף המילים הזה אין כל השפעה. ואם אכן ההשפעה שלו היא שהזולת מתבונן בי בפה פעור, אינני קורא לו בשל כך פקודה להתבונן בי בפה פעור – אפילו אם בדיוק להשפעה הזאת רציתי לגרום
> *ויטגנשטיין, חקירות פילוסופיות פסקה 498*
המשמעות של ביטויים לא קשורה לכוונת הדובר - אלא להשפעה שלהם בפועל.
@@ -258,6 +278,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
ויטגנשטיין מתנגד לשאול אנשים למה הם מאמינים - כי הנה, הוצאת אותם לחופשה, והוא יתחיל לתרץ.
> Suppose somebody made this guidance for this life: believing in the Last Judgment. Whenever he does anything, this is before his mind. In a way, how are we to know whether to say he believes this will happen or not? **Asking him is not enough. He will probably say he has proof**. But he has what you might call an unshakeable belief. It will show, not by reasoning or by appeal to ordinary grounds for belief, but rather by regulating for in all his life
> Lectures and Conversations p.53
נתקלת באדם ממש טוב. האם בהכרח יש לו תיאוריה אתית ממש ממש טובה בראש? כנראה שלא. אל תשאל אותו! באופן דומה, מצאת בנאדם ממש דתי? אל תשאל אותו לתפיסה הדתית שלו - זה שהוא אדם דתי בכלל לא אומר שיש לו כזו - אלו מישורים אחרים לגמרי!
@@ -280,9 +301,10 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
> גם התאיסט וגם האתאיסטית נוכחים באותו עולם. הם עשויים להשתתף באותן קרבות, להיות הורים לאותו ילד חולה, להביט באותם השמיים, או לקרוא את אותו הספר. אך שלא כמו התאיסט, האתאיסטית אינה רואה את העולם כחושף את התכנון האלוהי, היא לא רואה את השמים מספרים כבוד אל... היא איננה שומעת את אלוהים קורא לה מבעד לפסוקי התורה. היא איננה רואה שיטפונות ורעידות אדמה כביטוי לרצון אלוהים, ואין היא רואה נצחון הוא הבראה פתאומית כנס. היא רואה בסרטן, שגעון ומוות כסימנים לחוסר המשמעות והכאוטיות של הקיום האנושי.
> *נחמה ורבין*
###ההשפעה של ויטגנשטיין
### ההשפעה של ויטגנשטיין
ה[פוזיטיביזם הלוגי נפל](#נפילת-הפוזיטיביזם), ועכשיו מתחיל שיח חדש, ועכשיו מדברים בטיעונים ויטגנשטניאינים:
@@ -295,14 +317,15 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
ויטגנשטיין הגיעה, במלא פליקפלאקים משונים, לעמדה דומה לזו שהתחיל איתה - השפה הדתית אכן אינה טענתית, ובאמת סוג של מבע - אבל לא כלרלרת חסרת משמעות, אלא כמגרש משחק אחר.
> Don’t for heaven’s sake, be afraid of talking nonsense! But you must pay attention to your nonsense
> *Culture and Value, p 56*
{.info}
!!! info ""
*Culture and Value, p 56*
> מישהי מגיעה לויטגנשטיין ושואלת אותו, *אם מישהו בא אליך ואומר לך שהוא חולה, מה תגיד לו?* והלה משיב - *שילך לרופא*, ואם הוא משיב לך - *אוקיי, אלך לרופא אלילים* - אז מה תגיד לו? אין לכם על מה לדבר - אתם מקבילים שונים לחלוטין.
{.is-info}
!!! info ""
מישהי מגיעה לויטגנשטיין ושואלת אותו, *אם מישהו בא אליך ואומר לך שהוא חולה, מה תגיד לו?* והלה משיב - *שילך לרופא*, ואם הוא משיב לך - *אוקיי, אלך לרופא אלילים* - אז מה תגיד לו? אין לכם על מה לדבר - אתם מקבילים שונים לחלוטין.
####פיקציונליזם
#### פיקציונליזם
מויטנגשטיים צמחה העמדה ה**פיקציונליסטית ההרמנויטית** נניח ואין באמת דת, וכל השיח הוא בכאילו. למה לא לאמץ את השיח בכאילו? העמדה הזו מציירת את הדתיים קצת כ"גיקים" של דת - הם נכנסים לבית הכנסת ומשחקים בדת ואז יוצאים חילונים לגמרי (הם לא תופסים את זה ככה? פטרנליזם - לא אכפת לנו). זה סיפור חייהם, המשחק שהם משחקים - סוג אחר מאוד של אמונה.

75
פילוסופיה/הציטוטים.md
View File

@@ -23,9 +23,10 @@ dateCreated: 2023-03-17T13:53:58.107Z
**שפינוזה**, ***אתיקה***
##על החיים
## על החיים
---
> מה שהווה נאמר באופנים רבים, אבל תמיד כלפי מובן אחד וטבע אחד כלשהו, ולא רק בשיתוף השם[^15]
> Being is meant in more than one way, but pointing towards one meaning and some one nature rather than ambigiously
**אריסטו**, ***מטאפיזיקה***
{.success}
@@ -34,10 +35,11 @@ dateCreated: 2023-03-17T13:53:58.107Z
**היראקליטוס**, ***על הטבע***
---
>This world is mere change, and this life, opinion[^10]
> **אאורליוס**, ***הגיונות***
{.success}
!!! success ""
**אאורליוס**, ***הגיונות***
---
> At fifteen I set my heart on learning; at thirty I took my stand; at forty I came to be free from doubts; at fifty I understood the Decree of Heaven; at sixty my ear was atuned; at seventy I followed my heart’s desire without overstepping the line[^25]
> **קונפיוציוס**, ***המאמרות***
---
> I’m bound to die. If at once, I’ll go to my death; if somewhat later, I’ll eat my meal, since the hour has arrived for me to do so, and then die afterwards. And how? As suits someone who is giving back that which is not [^35]his own
@@ -45,10 +47,13 @@ dateCreated: 2023-03-17T13:53:58.107Z
{.warning}
---
> חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם[^3]
> The unexamined life is not worth living
> **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אפולוגיה***
---
> מתוך ליל חוסר ההכרה ביקיצה אל החיים מוצא את עצמו הרצון בתור פרט בעולם נטול סוף וגבול, בין אינספור פרטים, כולם שואפים, סובלים תועים; וכמו עקב חלום רע ממהר הוא לחזור אל חוסר ההכרה הישן[^20].
> Awakened to life out of the night of unconsciousness, the will finds itself as an individual in an endless and boundless world, among innumerable individuals, all striving, suffering, and erring; and, as if through a troubled dream, it hurries back to the old unconsciousness
**שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם***
{.warning}
@@ -57,13 +62,15 @@ dateCreated: 2023-03-17T13:53:58.107Z
What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
**שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם***
{.warning}
##על האדם
## על האדם
> כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת[^16]
> All human beings by nature stretch themselves out towards knowing
**אריסטו**, ***מטאפיזיקה***
{.success}
---
> Beginning to think is beginning to be undermined[^13]
> Commencer à penser c'est commencer d'être miné
**קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס***
{.warning}
@@ -72,6 +79,7 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
**מיל**, ***תועלתנות***
---
> Reflect that nothing merits admiration except the spirit, the impressiveness of which prevents it from being impressed by anything[^21]
> **Seneca**, ***Letters From a Stoic***
---
> What use is the ability to measure out a portion of an acre with an accuracy extending even to the bits which elude the measuring rod if I’m upset when some high-handed neighbour encroaches slightly on my property? The geometrician teaches me how I may avoid losing any fraction of my estates, but what I really want to learn is how to lose the lot and
@@ -99,14 +107,16 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
**הגל**, ***הפנמנולוגיה של הרוח***
---
> \[...\] consciousness first reaches its turning point in self-consciousness, where it leaves behind the colorful semblance of the sensous world and the empty night of the supersensible other-worldly beyon and steps into the spiritual daylight of the present[^41]
> **Hegel**, ***Phenemonology of the Spirit****
##על הקיום
## על הקיום
---
> זכור שתמות[^17]
> Memento Mori
{.warning}
!!! warning ""
Memento Mori
---
> The struggle itself toward the heights is enough to fill a man’s heart. One must imagine Sisyphus happy[^14]
**קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס***
@@ -116,68 +126,87 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
**היראקליטוס**, ***על הטבע***
---
> מי ייתן ונשמתי תמות מוות פילוסופיים[^7]
> Moriatur anima mea mortem philosophorum
> **שטראוס**
---
> כל דבר מעולה הוא קשה, כשם שהינו נדיר[^32]
> Omnia præclara tam difficilia quam rara sunt
> **שפינוזה**, ***אתיקה***
{.success}
!!! success ""
**שפינוזה**, ***אתיקה***
---
> הרי איש אינו יכול לתפוס בלא לתפוס שהוא תופס
> **לוק**, ***מסה על שכל האדם***[^36]
---
##על הצדק
## על הצדק
> וכך דינו של הצדק: שימשול הנעלה יותר על מי שנופל ממנו, ויגדל חלקו ממנו[^5]
> **אפלטון** (מפי **קאליקלס**), ***גורגיאס***
{.warning}
!!! warning ""
**אפלטון** (מפי **קאליקלס**), ***גורגיאס***
---
> כי הלוגוס, שליט רב עוצמה הוא[^4]
> Speech is a powerful lord
> **גורגיאס**, ***בשבחי הלני***
{.warning}
!!! warning ""
**גורגיאס**, ***בשבחי הלני***
---
> החזק עושה את מה שהוא חפץ לעשות, והחלש סובל את מה שהוא חייב לסבול[^6]
> **תוקידידס**, ***תולדות המלחמה הפלופונסית***
{.warning}
!!! warning ""
**תוקידידס**, ***תולדות המלחמה הפלופונסית***
---
> Is this what power amounted to? Is that all that the antechamber, chamberlains, and armed guards meant? Was it for this that I listened to so many lectures? It is really nothing at all, and yet I prepared for it as though it were something of great consequence [^38]
> **Epcitetus**, ***Discourses***
---
##על המוסר
## על המוסר
---
> האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?[^8]
> **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אאותיפרון***
---
> וליבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו[^9]
> **אריסטו**, ***אתיקה ניקומאכית***
---
> עשה פעולתך כל שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד[^12]
> **קאנט**, ***הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית***
{.info}
!!! info ""
**קאנט**, ***הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית***
---
> Try also how a good man's life will agree with thee. Thou hast had experience of that other kind of life: make now trial of this also[^11]
> **אאורליוס**, ***הגיונות***
---
> No man’s good by accident. Virtue has to be learnt. Pleasure is a poor and petty thing. No value should be set on it: it’s something we share with dumb animals – the minutest, most insignificant creatures scutter after it. Glory’s an empty, changeable thing, as fickle as the weather. Poverty’s no evil to anyone unless he kicks against it. Death is not an evil. What is it then? The one law mankind has that is free of all discrimination. \[...\] Philosophy has no business to supply vice with excuses[^24]
> **סנקה**, ***מכתבים ללוקילוס***
---
> Only when the cold season comes is the point brought home that the pine and the cypress are the last to lose their leaves[^26]
> **קונפיוציוס**, ***המאמרות***
---
> There is no "being" behind doing, effecting, becoming; "the doer" is merely a fiction added to the deed. The deed is everything[^27]
> **ניטשה**, ***על הגיניאולוגיה של המוסר***
{.warning}
!!! warning ""
**ניטשה**, ***על הגיניאולוגיה של המוסר***
---
> When you wake up in the morning, tell yourself: the people I deal with today will be meddling, ungrateful, arrogant, dishonest, jealous and surly. They are like this because they can’t tell good from evil[^33]
**אאורליוס**, ***הגיונות***
{.success}
---
> Pathei Mathos
> הסבל מלמד[^39]
> **סופוקלס**, ***המלך אדיפוס***
{.warning}
!!! warning ""
**סופוקלס**, ***המלך אדיפוס***
---
[^1]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 49](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס)

24
פילוסופיה/חדשה/index.md
View File

@@ -8,28 +8,28 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-12-31T11:20:21.862Z
---
> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49798), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2573539), [מודל (ב)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=51762), [סילבוס (ב)](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.ann)
{.info}
!!! info ""
[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49798), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2573539), [מודל (ב)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=51762), [סילבוס (ב)](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.ann)
##תוכן העניינים
## תוכן העניינים
####1. [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) - [הגיונות על הפילוסופיה הראשונית](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות)
#### 1. [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) - [הגיונות על הפילוסופיה הראשונית](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות)
####2. [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) - [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה)
#### 2. [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) - [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה)
####3. [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) - [המונדולוגיה](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה)
#### 3. [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) - [המונדולוגיה](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה)
####4. [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) - [מסה על שכל האדם](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
#### 4. [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) - [מסה על שכל האדם](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
####5. [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי) - [מסה על עקרונות דעת האדם](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות)
#### 5. [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי) - [מסה על עקרונות דעת האדם](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות)
####6. [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) - [מסכת על טבע האדם](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת)
#### 6. [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) - [מסכת על טבע האדם](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת)
####7. [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) - [ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת)
#### 7. [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) - [ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת)
####8. [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) - [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח)
#### 8. [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) - [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח)
##מבוא
## מבוא
הקורס יעסוק בפילוספים של העת החדשה, תחילה ב**רציונליסטים** - **[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט)**, **[שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה)** ו- **[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ)**, ואחר כך ב**אימפריציסטים[^6]** - **[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק)**, **[בארקלי](/פילוסופיה/חדשה/בארקלי)** ו- **[יום](/פילוסופיה/חדשה/יום)**, שהתווכחו עד זוב דם על כל דבר קטן, בערך. לבסוף כל זה יתנקז לקודש הקודשים, **[עמנואל קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)**[^12].
המחלקות בין שני הזרמים התגלגלה עד היום - הזרם הרציונליסטי מכונה **פילוסופיה קונטיננטלית[^7]**, והאימפריציזם הוא ה**פילוסופיה האנליטית**. הגם שההפרדה הזו מקובלת, היא שרירותית ולא חותכת - ההוגים "זולגים" לעיתים תכופות לעבר הזרם השני - ולרוב, הם מתחוללים במקביל. בין כל ההוגים רץ קו מקביל, אך אין זה נכון לכונן את האחד כהכנה לאחר.

32
פילוסופיה/חדשה/ברקלי.md
View File

@@ -15,13 +15,13 @@ dateCreated: 2024-05-27T11:31:17.180Z
הוא מקבל עליו את עמדת *השכל הישר* - לפיה מה שנתון לנו מגיע מקליטה שכלית, אבל דוחה את מעמדה כייצוג.
> ר' [מסה על שכל האדם](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
{.success}
!!! success ""
ר' [מסה על שכל האדם](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
לוק נדרש לא מעט במהלך הדיון לטיעונים פסיכולוגיסטיים - המתבססים על הדרך האמפירית שבה אנו צוברים ניסיון, ולא על ניתוח מחשבתי, לוגי טהור. התורה של לוק מחזיקה לעיתים במושגים פסיכולוגיים שאינם עומדים במבחן אפיסטמי, משום שאיננו מסוגלים לוותר עליהם. לפי לוק והאמפריציסטים,
> מושג לגיטימי הוא כזה שקדמה לו קליטה חושית
{.info}
!!! info ""
מושג לגיטימי הוא כזה שקדמה לו קליטה חושית
לשיטתם, רק מושג מהקליטה החושית הוא לגיטימי, וכל מושג לגיטימי נובע מהקליטה החושית. אם אני לא מצליח לשרשר קליטה חושית למושג, משמע - המושג אינו לגיטימי; לא יכול להיות למושג מקור אלא קליטה חושית. מושג שנופל מהרף הזו הוא ג'יבריש, הוא *בלה בלה בלה*.
@@ -38,38 +38,38 @@ dateCreated: 2024-05-27T11:31:17.180Z
[זה בדיוק מה שברקלי עושה; הוא מוותר עליו](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות).
##מושג האידאה
## מושג האידאה
###אפלטון
### אפלטון
מושג ה*אידאה* החל את דרכו אצל [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון); שם הוא מעיד על *ישות אובייקטיבית כללית*, **חיצונית**, מופשטת, החלה על הרבים. האידאה היא ה*מהות* - *מה זה להיות סוקראטס? מה זה להיות טוב? מה זה להיות יפה?*
###דקארט
### דקארט
אצל [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), המושג דומה יותר לשימוש שלנו: זהו דבר *פנימי*, כל תוכן מנטלי בעייני רוחנו. אידאה היא לא דבר חיצוני לרוח, אלא הכלי שבאמצעותו היא תופסת - מחשבות, רציות, תשוקות, רגשות - דקארט לא מבחין ביניהם; כולן הן *אידאות*. לצד אידאות, יש דברים חיצוניים - מושאים - שהאידאות קשורות בהן. כאשר האידאות הולמות את המושאים - זו **אמת**.
דקארט מבצע הבחנה חשובה, שהוא עצמו לא משתמש בה הרבה אבל היא תהיה מכרעת אחר כך - ההבחנה בין **דימוי** ל**מושג**.
למשל, *משולש*. *דימוי* של משולש יהיה *הדבר הזה* - △. *מושג* של משולש הוא ה"משולש" - "מצולע בעל שלוש צלעות שסכום זוויותיו 180 מעלות*. בעיניי דקארט, הדימוי הוא דבר חד, וברור יותר[^9], בעוד שהמושג הוא רק תוכן מחשבתי.
###שפינוזה
### שפינוזה
אצל [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), המציאות היא עצמה האלוהים. גם במציאות שלו יש דברים פרטיים - [אופנים](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אופן) - ו[אידאות](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אידאה) - גם כאן, כל תוכן מנטלי של הרוח - של אותם דברים פרטיים. בין שניהם [**אין קשר סיבתי**](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#סיבתיות) - האידאות והדברים הפרטניים הם *שני אופנים של אותו הדבר הממש* - ולא תוצאה של שרשרת סיבתית. לכן, מה שהפילוסוף צריך לעשות לשיטתו הוא לא להתחקות אחר הסיבתיות באופן אמפירי, אלא לבסס את האקסיומות האפריוריות שלנו כך שמה ש*נובע מהן* יתאם את המציאות. היחס הזה בין האידאה על המציאות גוררת הלימה - אני לא יכול שיהיה לי תוכן מנטלי *מבלי שיהיה לו מקביל פיזי*; אני לא יכול *לפחד* - אני חייב *לפחד ממשהו* - *מהמוות*, ***מהעכביש ההוא***.
> ומה עם דברים מופשטים, כמו **המשולש**? לפי אפלטון, הוא נצחי; הוא קיים גם אם לא יהיו המתמטיקאים. דקארט ושפינוזה מייחסים אותם לאל. אצל ברקלי, זו בעיה - *בואו נראה איך האמפריציסטים האלה עושים בעיות*[^7].
{.is-warning}
!!! warning ""
ומה עם דברים מופשטים, כמו **המשולש**? לפי אפלטון, הוא נצחי; הוא קיים גם אם לא יהיו המתמטיקאים. דקארט ושפינוזה מייחסים אותם לאל. אצל ברקלי, זו בעיה - *בואו נראה איך האמפריציסטים האלה עושים בעיות*[^7].
###לוק
### לוק
[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק), שתפיסתו קרובה יותר לאדם הרגיל, מכיר באידאה ככל תוכן מנטלי, גם הוא. אלא שהוא מחלק את האידאות לאידאות *פרטיות*, ואידאות [*מופשטות*](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה), ושוב [עושה בלגן](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה#בעיות) עד שמגיע [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) ועושה סדר[^8].
> האידאות ה**מופשטות**, החידוד של לוק, הוא דבר שבדברו מסכימים כל הפילוסופים - *הוא לא נמצא שם בחוץ*; מה שיש בעולם הם רק דברים פרטיים. אלו הם חידוד שלנו.
{.is-warning}
!!! warning ""
האידאות ה**מופשטות**, החידוד של לוק, הוא דבר שבדברו מסכימים כל הפילוסופים - *הוא לא נמצא שם בחוץ*; מה שיש בעולם הם רק דברים פרטיים. אלו הם חידוד שלנו.
###ברקלי
### ברקלי
ברקלי מתנגד להפרדה הזו - וקובע ש*אין* דברים מופשטים, אלא *רק* דברים פרטיים - ושכל מה שקיים, זו מחשבה בלבד. כמו אלו שקדמו לו, גם ברקלי רואה את המחשבה כבנויה מאידאות. אצל ברקלי, אין מה לדבר על *ייצוג* - אין פה שום דבר מחוץ לרוב, ולכן אין פה מה לייצג, למרות שזהו מקורה. המושג שיש ברוח אינו מייצג משהו שם בחוץ - הוא הדבר עצמו ממש.
התפיסה הזו מחסלת את הספקנות - עד לוק יכולנו לשאול - *ומה אם האידאה שיש לי בראש לא תואמת או לא מייצגת את מה ששם בחוץ?* ברקלי דוחה את זה על הסף - מה שאנחנו תופסים **הוא** מה שיש "בחוץ". לפיכך, *אין מושגים מופשטים ולא יכולים להיות כאלה* - והאידאות הן *רק דברים פרטיים*
> שימו לב איזה מהלך עשינו כאן מאפלטון - מ*דבר מופשט, כללי, מחוץ לנו*, ל*דבר פרטי, מסוים, רק בנו*.
{.info}
!!! info ""
שימו לב איזה מהלך עשינו כאן מאפלטון - מ*דבר מופשט, כללי, מחוץ לנו*, ל*דבר פרטי, מסוים, רק בנו*.
אבל כשברקלי מדבר, הוא משתמש במילים כלליות - *רעב*, *עייף* - ולא *ברקלי רעב, ברקלי עייף!* - מאיפה מגיעה הכלליות הזו?

17
פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות.md
View File

@@ -12,19 +12,22 @@ dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
> **אידיאליזם**: יש רק רוח
> (1) אם יש משהו מחוץ לרוח, לא ניתן להכירו
> (2) וגם אינו מוסיף דבר להסבר (לא נדרש על פי [התער של אוקהם]())
> (3) ומוביל לבעיות
{.is-success}
!!! is-success ""
(3) ומוביל לבעיות
ברקלי כופר בתורת הייצוג של [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) (על אף שאינו מזכירו בשמו) - מה שתופס השכל הישר שלך אינו עניין של *ייצוג*, הוא פשוט מה ש*ישנו*; ה*מושג* הוא גם ה*מושא*. העמדה המטאפיזית הזו רזה יותר, ולכן יותר עקבית - ומצילה אותנו מהתהום הלוקיאני. העצם הלוקיאני הוא טריז שדרכו נכנסת ספקנות - יכול להיות שזה *לא מה שיש במציאות*, אלא שאתם *חולמים*? בעצם שלילת הטריז הזה, ברקלי יוצר שוב מציאות מוצקה[^4].
ברקלי אומר ללוק - *אתה עשית שימוש שגוי בספקות שלך, והגעת איתן למסקנות שגויות. תן **לי** לעשות את העבודה בשבילך*[^5]. אבל בעצם מתברר, שהרבה מהבעיות של לוק נובע לא מבעיות של העצם, אלא מבעיות של [השפה](/פילוסופיה/לשון) - בעיותיות שגם [לוק היה ער לה](/פילוסופיה/לשון#תורת-השפה-הלוקיאנית)[^6].
##היות, היות נתפס
## היות, היות נתפס
קיום נמצא שם בחוץ - באופן בלתי-תלוי מהמחשבות שלנו. אלא שברקלי תוקף את המושג הזה, במימרתו המפורסמת -
> היות, היות נתפס
> Esse est percipi
תחת התפיסה הרגילה, כל מה ששום בחוץ קיים עצמאית, בלי קשר אליי - ייכחדו כל בני האדם עלי אדמות, עדיין יהיו חתולים, כוכבים וכו' - זה המובן הרגיל של קיום. לוק טוען בדבר אותו קיום בלתי תלוי - במושג ה**עצם**[^7]. האם בכלל יש דבר כזה? [לוק מתעקש שהוא שם](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי). אבל למה, שואל ברקלי, שנידרש למושג כמו *עצם* כדי להניח שהמושגים - *אדום*, *עגול* ו*מתוק* - זקוקים לדבר חיצוני כדי לאגד אותו? ברקלי טוען שה*רוח* היא זו שמאגדת את כל התכונות הללו - מה שמותיר את המציאות עם עצם *רוחני*; **יש** משהו, שמאגד עליו את כל התכונות האלו - זוהי ה**נפש** - ולא משהו חומרי חיצוני.
@@ -35,8 +38,8 @@ dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
> אבל איך אתה יודע שיש *עוד רוחות* שם בחוץ? העמדה של ברקלי מתקרבת ל*סוליפסיזם*. אם אני תקוע ברוח שלי (אני ו*אלוהים* - לא נתווכח על אלוהים, אומר דן), מי אמר שיש שם עוד רוחות, כמו [חזי דין]()?
> ברקלי נותן על זה מענה מסוים, אבל אנחנו לא נספיק לכסות אותו.
{.is-warning}
!!! warning ""
ברקלי נותן על זה מענה מסוים, אבל אנחנו לא נספיק לכסות אותו.
להיות **עצם**, זה להיות דבר *בלתי תלוי* - לא *איכות* שמציתה *אידאה*, כמו שלוק טוען, אלא דבר בלתי ניתן להפרדה במחשבה מהדבר הקיים.
@@ -44,8 +47,8 @@ dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
לחשוב על עץ שנופל ביער מבלי שאף אחד לא שומע אותו אומר שמישהו חושב עליו; זו סתירה מושגית. אין באמת אפשרות לחשוב על עץ שנופל ביער בלי שאיש חושב עליו - מישהו, איכשהו תופס אותו, מעצם האפשרות.
> ומה בדבר מה שקורה כשאף אחד לא שם לתפוס אותו? ברקלי אומר ש*יש* מי שתופס אותו. ומי זה? כן כן, זה **אלוהים**.
{.is-warning}
!!! warning ""
ומה בדבר מה שקורה כשאף אחד לא שם לתפוס אותו? ברקלי אומר ש*יש* מי שתופס אותו. ומי זה? כן כן, זה **אלוהים**.
במבוא ל*עקרונות ידיעת האדם*, ברקלי מתאר תחילה את העמדה של לוק, שמתאר כיצד הנפש מפשיטה מאידאות מושגים - *צבע*, *תנועה* וכדומה. אבל, ברקלי אומר, אין באמת אידאה מופשטת עד כדי כך - של *צבע*, *צורה* או *חומר* - רק של צבע *מסוים*, צורה *מסוימת* או חומר *מסוים*; הוא כופר בכך שהוא יכול להעלות בעיני רוחו מושגים כאלה. מה זה אומר *צבע*
שהוא נטול *צבע*? מי אמר שיש דבר כזה?

76
פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות.md
View File

@@ -8,16 +8,16 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
---
##על הדברים שאפשר להטיל בהם ספק
## על הדברים שאפשר להטיל בהם ספק
> [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_ראשון.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_1.pdf), [מטלה](/פילוסופיה/חדשה/תר×××_-_×ק×ר×_-_×¢××××_1_תשפ׳׳×.docx), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/חדשה/×ת×_××ר××××¥_10859664_assignsubmission_file_×ת×_××ר××××¥_copy_pdf.pdf), [מטלה 2](/פילוסופיה/חדשה/תרגיל_-_דקארט_-_עבודה_2_תשפ׳׳ד.docx), [מטלה 2 (בדוקה)](/פילוסופיה/חדשה/מתן_הורוביץ_10925340_assignsubmission_file_מתן_הורוביץ_copy_pdf.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_ראשון.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_1.pdf), [מטלה](/פילוסופיה/חדשה/תר×××_-_×ק×ר×_-_×¢××××_1_תשפ׳׳×.docx), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/חדשה/×ת×_××ר××××¥_10859664_assignsubmission_file_×ת×_××ר××××¥_copy_pdf.pdf), [מטלה 2](/פילוסופיה/חדשה/תרגיל_-_דקארט_-_עבודה_2_תשפ׳׳ד.docx), [מטלה 2 (בדוקה)](/פילוסופיה/חדשה/מתן_הורוביץ_10925340_assignsubmission_file_מתן_הורוביץ_copy_pdf.pdf)
בהיגיון הראשון, [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) - מוטרד מהמחשבה שרכש אמונות כוזבות[^3] - מחפש נקודות ארכימדיות שעליו יוכל לבנות את כל דעותיו, בכך שמטיל ספק[^4] בכל דעותיו הקודמות.
לשם מטרה זו, דקארט זונח כל אמונה שיש לו ולו הצידוק הכל ביותר לפקפק בה - החל מהיסודות.
> שימו לב: הספק הקרטזיאני הוא **אמצעי**; דקארט רחוק מפילוסופיה ספקנית.
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לב: הספק הקרטזיאני הוא **אמצעי**; דקארט רחוק מפילוסופיה ספקנית.
היסוד הראשון שדקארט זונח הוא *החושים* -
@@ -33,7 +33,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
[^4]: משמע - *להשהות שיפוט* - לא לקבל ולא לדחות (שניהם הצהרה חיובית). חשוב להיזהר מלכנות את דקארט כספקן - הוא משתמש בספק למהלך חיובי.
[^5]: מהלך מפורסם זה מכונה *היפותזת החלום*.
###הספקנות הקרטזית
### הספקנות הקרטזית
**ספקנות** היא זרם פילוספי שקיים עוד מימי יוון העתיקה (ספקנות פירית), הגורסת כי לא ניתן לדעת דבר, וכי לא ניתן להשיג ידע. אריסטו ו[אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#מהי-ידיעה)[^6] משחקים אף הם על הזרם הזה בדרישותיהם הנוקשות לידיעה, למרות שלא החזיקו בדעה זו.
@@ -55,12 +55,12 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
[^19]: העמדה הפילוסופית הזו מכונה *סוליפסיזם*. שופנהאואר סבר שאי אפשר להפריכה בטיעונים לוגים - אבל, "זוהי אינה בעיה פילוסופית שדורשת הוכחה - אלא בעיה פסיכולוגית שדורשת ***כדורים***", אומר דן.
###ביסוס המדעים בעקרונות הראשונים
### ביסוס המדעים בעקרונות הראשונים
בדומה לניוטון, כמו דקארט בין העת החדשה המוקדמת, שואף לבסס מדע חדש. הוא עושה זאת על בסיס המתמטיקה - שמתקפת אותו. תחת הגישה של דקארט, ניתן יהיה לצמצם את המדעים אל המתמטיקה, ובכך ליצור מדע *אוניברסלי*, שמתוקף על ידי המתטיקה. אך מי מתקף את המתמטיקה? דקארט שואף לעשות זאת ב*היגיונות* על ידי תיקוף המטאפיזיקה. אם יצליח דקארט לתקף את העקרונות הראשונים, המטאפיזיים, יוכל לבנות על בסיסם את המתמטיקה, ועל בסיסה את המדעים כולם, בידיעה מוחלטת.
> עליונותו של טיעון השד על טיעון החלום היא בנקודה זו - המתמטיקה. טיעון החלום אינו מפיל את המתמטיקה - גם בחלום היא תקפה; טיעון השד, בקיצוניותו, כן.
{.is-warning}
!!! warning ""
עליונותו של טיעון השד על טיעון החלום היא בנקודה זו - המתמטיקה. טיעון החלום אינו מפיל את המתמטיקה - גם בחלום היא תקפה; טיעון השד, בקיצוניותו, כן.
כאן ניתן לראות את מעגל הספק הקרטזי הולך וגדל. בטיעון החושים, דקארט מטיל ספק רק בדיוקם של החושים מרחוק; הוא מסייג שעל ידע החושים מקרוב קשה לערער. בטיעון החלום, מצליח להטיל ספק גם בחושים עצמם - אך לא בעקרונות הבסיסיים שעומדים מאחורי המציאות הבלתי חושית. ולבסוף, בטיעון השד, מצליח דקארט להטיל ספק גם בעקרונות המטאפיזיים האלו.
@@ -88,27 +88,27 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
[^10]: [*אני חושב משמע אני קיים*](#הקוגיטו) המפורסם של דקארט, למשל, קורן מאור טבעי
[^11]: דקארט משתמש במילה *אידאה*, כסינונימית למושג. קאנט מפריד בין השתיים, כמו [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה) לפניו שתפס אידאה כדבר אחר לגמרי.
##על טבעה של רוח האדם, ועל כך שנקל להכירה מאשר להכיר את הגוף
> [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_שני.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_2.pdf)
{.is-info}
## על טבעה של רוח האדם, ועל כך שנקל להכירה מאשר להכיר את הגוף
!!! info ""
[טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_שני.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_2.pdf)
לאחר שחירב את עולם הידע שלו עד היסוד, בהיגיון הראשון, נותרנו עתה, פתיחת ההיגיון השני, עם נקודה ארכימדית אחת - *אני קיים, אני נמצא*. כעת, מנסה דקארט לבנות מחדש את הידיעה שלו על בסיסה של אותה הנקודה.
###ה*קוגיטו*
> אני חושב, משמע אני קיים[^12]
{.info}
### ה*קוגיטו*
!!! info ""
אני חושב, משמע אני קיים[^12]
ההבנה[^16] של דקארט - שכל עוד הוא חושב, הוא ***יודע*** שהוא קיים - היא בראש ובראשונה טענה **אפיסטמית**[^14]. אם אדם מתעלף, למשל, אין משמעות הדבר שהוא לא קיים - אלא שאין לו את *הידיעה* שהוא קיים. על רקע הטענה האפיסטמית הזו, הוא טוען גם טענה **אונטולוגית** - כל עוד הוא חושב, הוא ישנו - הוא קיים.
ה*קוגיטו* של דקארט הוא אינטימי לחלוטין. אני לא יכול לדעת שדברים אחרים קיימים, או שמושאי המחשבה שלי קיימים, או שאפילו ה*אני* שקיים הוא אותו *אני*, או לאורך זמן. הוא אומר רק שעצם המחשבה הוא ההוכחה לקיום - מחשבה היא רעיון שמצדיק את עצמו (כמו שאם אתה חושב שכואב לך - כואב לך; אם אתה חושב - אתה חושב). באופן דומה, קיומו של ה[שד המתעתע](#הספקנות-הקרטזית) בהכרח מוביל לכך שאותו השד מתעתע ב*משהו* - אפילו בתרחיש ההיפרבולי של דקארט יש ודאות כלשהי. ה*קוגיטו* פורץ את המחסומים שהציב דקארט - ידיעת התודעה, וידיעת המציאות - באווחה אחת; היכן שלפניו איני יודע דבר על המציאות או על התודעה שלי, כעת אני יכול לבסס ידיעה איתנה בשניהם - התודעה שלי **קיימת**, והיא קיימת ***במציאות***.
###דוגמת השעווה
### דוגמת השעווה
על סמך הידיעה הודאית, אך זעירה הזו, דקארט בונה מחדש את המציאות שלו - ב**דוגמת השעווה**. כשהוא מזהה שעווה, הזיהוי אינו נעשה באמת באמצעות החושים - הרי בין המצבים השונים של השעווה - קרה, נוזלית או נמסה - אין שום דבר מן המשותף. ובכל זאת, בכל השלבים הוא מזהה את השעווה ככזו. משמעות הדבר היא בהכרח שהזיהוי *לא* מתרחש באמצעות החושים - אלא באמצעות התודעה. בכך, מסיט דקארט את ההצדקה לתפיסת העולם שלו מן החושים - שבהם אין לנו וודאות - אל התודעה - שכעת היא ודאית. משיש לו ידיעה איתנה והצדקה לבסס עליה את המציאות שלו, דקארט יוצא לבנות מחדש את עולם הידע שלו.
[^16]: חשוב לשים לב - הקוגיטו הוא *לא* טיעון - אלא הבנה **אינטואיטיבית** (הסתכלות) - ידע ודאי, נתון, ונקי מכול ספק - שקיימת בכולנו. מכאן הכוח שלו - אין לו הנחות שאפשר לתקוף - זו חוויה אנושית בסיסית שלא ניתן לערער עליה. דן משווה את הידיעה האינטואיטיבית הזו ל'כאב' - אף אחד לא מסתכל על היד שלו בוערת, ומקיש היקש כמו *כל מה שחם בוער, כל מה שבוער כואב, לפיכך איה, כואב לי!* - זו ידיעה מונכחת, מיידית ובלתי ניתנת לערעור - כזה הוא ה*קוגיטו*.
###האידאה
### האידאה
בעת החדשה, כמעט לכל הוגה שעוסק באפיסטמולוגיה הייתה *תורת אידאות*, או תורת הכרה - *שונה בתכלית מ[תורת האידאות האפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה)*.
התורה של דקארט נשענת על טיעון ה[*קוגיטו*](#הקוגיטו). באשר למה שניתן לדעת, מה שניתן להכיר בו, זוהי הידיעה הראשונית והבסיסית ביותר - כל עוד אני חושב, אני ישנו. הטיעון החזק הזה מביס אפילו את טיעון השד המתעתע - גם אם ישנו שד מתעתע, הרי שהוא מתעתע *משהו* - ומשהו חושב, שכן אחרת אין במה לתעתע.
@@ -127,7 +127,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
[^13]: "כה נדירה, שאין אותה אפילו ל**כדורגלנים**", אומר דן, ואפילו לא לחתולים
[^14]: זוהי טענה שלא ניתן להפריך דדוקטיבית. "לכו הביתה - תוכיחו שזה **לא נכון**. *בהצלחה עם זה*", אומר דן. "נסה לשכנע את עצמך שאתה לא קיים, כמו ג'רי בסדרה *ריק ומורטי* בפרק המפורסם". בתוך התודעה שלך, אין לך דרך לערער על האמיתות של הטענה הזו. ההאמנה הזו אינטימית - אין לי איך להוכיח אנשים אחרים - אבל אין לי איך לפקפק באמיתות שלי.
###תורת החשיבה של דקארט
### תורת החשיבה של דקארט
דקארט מייחס את התוכן המחשבתי לשלוש גורמים:
- ניסיון
@@ -144,9 +144,9 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
[^15]: *אפריורי*, כפי שעולב בו אחר כך קאנט
##על מהות הדברים החומריים; ושוב על אלוהים, שהוא נמצא
> [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_חמישי.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_5.pdf)
{.is-info}
## על מהות הדברים החומריים; ושוב על אלוהים, שהוא נמצא
!!! info ""
[טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_חמישי.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_5.pdf)
כעת, בהיגיון החמישי, יש קריטריון להכרת האמת - כל רעיון **ברור ומובחן** הוא אמיתי. על מנת להגיע לאמת הזו, על ידי הסרת הספק, עלינו:
@@ -162,13 +162,13 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
3. מציאות
###ההוכחות של דקארט לקיום האל
### ההוכחות של דקארט לקיום האל
> ר' גם: [ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות) - מבוא לפילוסופיה של הדת
{.is-success}
!!! is-success ""
ר' גם: [ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות) - מבוא לפילוסופיה של הדת
דקארט מוכיח את קיומו של האל בשתי הוכחות[^18]:
####ההוכחה האנתרופולוגית (היגיון שלישי)
#### ההוכחה האנתרופולוגית (היגיון שלישי)
> לכל דבר יש סיבה; לפיכך, חייבת להיות סיבה ראשונית[^21].
הוכחה זו מכונה [*ההוכחה הקוסמולוגית*](/פילוסופיה/דת/ראיות#הראייה-הקוסמולוגית). אלא שדקארט לא יכול להשתמש בה - משום שהיא מניחה מציאות חיצונית.
@@ -176,7 +176,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
דקארט קיים קיום צורני - יש לו תוכן של ממש. ככזה, הוא יכול לחשוב על דברים צורניים אחרים - כמו פיצה, או שופנהאואר. אולם האלוהים מכיל תוכן צורני *שעולה על זה של דקארט* - לא ייתכן שדקארט הוא זה שהגה אותו; דקארט פחות ממשי ממנו. לכן, ישנו הכרח שהוא חיצוני לדקארט[^26].
####ההוכחה האונטולוגית (היגיון חמישי)
#### ההוכחה האונטולוגית (היגיון חמישי)
> יש לי מחשבות; למחשבות האלו בהכרח יש מושגים. חלקם בדיוניים; את אלו הרכבתי בעצמי. חלק מהם חיצוניים לי - הם כופים את עצמם עליי דרך החושים. אך את חלקם, לא אוכל להצדיק לא כך ולא כך - אלו **אפריוריים** - מולדים. *אלוהים*[^22], ו*אני* הם מושגים שכאלה. מאיפה *אלו* הגיעו לי לראש? האדם הדתי[^23] יטען שהם באו יחד איתי לעולם, ממקור חיצוני לי בהכרח - מושג האלוהים *לא יכול להיות המצאה שלי*. המקור הזה חייב להיות האל - האל חייב להיות **קיים**.
הוכחה זו מכונה [*ההוכחה המולדת*](/פילוסופיה/דת/ראיות#הראייה-האונטולוגית)[^24], והיא מעין הנהרה של ההוכחה הקוסמולוגית - ושלא כמותה, היא ייחודית לדקארט. היא נשענת על האקסיומה של *סיבה -> תולדה*, שדקארט מאמץ.
@@ -195,9 +195,9 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
[^25]: משל של דן - דמיינו שאתם מזמינים פיצה ופותחים אותה בנוכחות השליח - ומגלים שמשולש חסר. *ככה זה יצא מהתנור*, השליח יגיד לכם, אבל אתם יודעים שהוא שקרן - אתם **יודעים** איך פיצה שלמה נראית, ולכן אתם יודעים שהדבר שלפניכם *אינו* פיצה שלמה, אלא פיצה *חסרה*. אם לא הייתם רואים פיצה שלמה מימיכם, הייתם אומרים, 'ואללה, *זו* הצורה של פיצה'.
[^26]: משל של דן - תלויים לך שני ציורים בבית. האחד - מושלם; יצירת מופת. את השני ציירת אתה, ילד קטן. שניהם ציורים כציורים - אולם התוכן שלהם שונה. את האחד גם אני יכולתי לצייר; בשני גלום כישרון שבבירור עולה על היכולות שלי - ולכן יש הכרח שישנו שם, איפושהו, צייר מוכשר שצייר אותו, החיצוני לי.
##על מציאות הדברים החומריים ועל ההבחנה הממשית שבין נפש האדם וגופו
> [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_שישי.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_6.pdf)
{.is-info}
## על מציאות הדברים החומריים ועל ההבחנה הממשית שבין נפש האדם וגופו
!!! info ""
[טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/היגיון_שישי.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/meditations_on_first_philosophy_-_part_6.pdf)
בהיגיון השישי, דקארט מרחיב בהגותו על [ה*עצם* האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#העצם)[^34]. היכן שהעצם האריסטותלי הוא אחד, דקארט מגדיר *שני* סוגי עצמים - החומר והנפש. את הנפש דקארט מבסס באמצעות ה*קוגיטו*, שהוא *ברור ומובחן*. על מנת להישען על הברירות והמובחנות הזו כקריטריון לידע, דקארט מבקש להוכיח את קיום האל. אבל למה אנחנו חייבים את קיום האל כדי לבסס את הידיעה?
עולם ללא אלוהים מושלם וטוב הוא כזה שאנו יכולים לטעות גם בידיעות ברורות ומובחנות; אולם אם ישנו אל טוב, שלא יטעה אותנו, ידיעה ברורה ומובחנת תהא בהכרח אמיתית.
@@ -206,7 +206,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
מהו *חתול*, למשל? לפי דקארט, הוא רק חומר - אין לו *קוגיטו*, ולכן הוא סוג של מכונה, רובוטים שאלוהים הטמיע כמו שעון מושלם. הסיבה של המנגנון הזה אינה רק הבריאה הראשונית - האל ממשיך לקיים אותו כל הזמן.
###עצם אינסופי ועצם נברא
### עצם אינסופי ועצם נברא
אבל קודם, אמרנו שהעצם[^35] הוא בלתי תלוי - והנה עכשיו דקארט אומר לנו שהוא תלוי באל![^29]. דקארט מציע שיש *עצם אינסופי* - האל - ו*עצם נברא* - דוגמת הגוף, או הנפש: הגוף (לאו דווקא גוף האדם - פשוט גופים באופן כללי) יכול להיות גוף בלי נפש, והנפש יכולה להיות נפש בלי הגוף.
@@ -218,7 +218,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
[^34]: דקארט נשען על ה[*קטגוריות*](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being) של אריסטו, אבל הוא לא לוקח בחשבון את התנועתיות בהגות האריסטותלית - [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה) מחזיר את זה אחר כך.
[^35]: קרי *אני* - המפתח להגותו של דקארט (*אני* חושב, *אני* קיים, *אני* יושב ליד האש...)
###התיאוריה הפסיכופיזית של דקארט
### התיאוריה הפסיכופיזית של דקארט
דקארט מציב את ה*אני* בתור **נפש חושבת**. הנפש היא המושג שמבטא בנו את המודעות העצמית - יכולתו של היצור לזהות את עצמו, ולדעת את תוכן המחשבות שלו. גם מצלמה רואה כשם שהעין רואה - אולם המצלמה לא מודעת לתמונה, גם אם זו אותה התמונה בדיוק - ולכן אין לה נפש.
@@ -228,8 +228,8 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
חזרנו כעת לנקודת ההתחלה - יש לי גוף, ויש עולם, ואלוהים, שאותו הוכחנו, ערב לזה.
> אבל כעת נשאלת השאלה - איך אנו עושים טעויות? ואיך ייתכן שישנם אנשים רעים בעולם?[^30]. דקארט טוען שאם יש טעויות, הרי שאין טעויות שלנו - ולא של האל - משום שאנחנו איננו יצורים מושלמים, ואנו ממהרים לחרוץ משפט. אם רק היינו משהים שיפוט, חושבים ואוספים מידע - הסיכוי לטעות קלוש. האמת היא שם, זמינה **לכל** - ומי שיזהר וישכול היטב, יזכה לה.
{.is-info}
!!! info ""
אבל כעת נשאלת השאלה - איך אנו עושים טעויות? ואיך ייתכן שישנם אנשים רעים בעולם?[^30]. דקארט טוען שאם יש טעויות, הרי שאין טעויות שלנו - ולא של האל - משום שאנחנו איננו יצורים מושלמים, ואנו ממהרים לחרוץ משפט. אם רק היינו משהים שיפוט, חושבים ואוספים מידע - הסיכוי לטעות קלוש. האמת היא שם, זמינה **לכל** - ומי שיזהר וישכול היטב, יזכה לה.
אלא שהגוף והנפש נפרדים, באופן **ברור ומובחן**, חלקים בלתי נפרדים מה*אני*. אנו מסוגלים לחשוב על נפש בלא גוף; הגוף אינו **מהותי[^31]** לה. ההפרדה של דקארט מבתרת אותם לגמרי: הנפש, כאמור, מהותה המחשבה, והגוף, מהותו ההתשפטות במרחב. נפש שאינה חושבת אינה נפש, וגוף שאינו מתפשט בחלל אינו גוף. השניים הם כמו שמן ומים - הם לא מתערבבים, ומנוגדים לגמרי זה לזה; איך יכול להיות שהם מחוברים? אך ניתן להסביר את השילוב ביניהם?[^33]
@@ -241,24 +241,26 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
| אופן (modus) | "תחול" | ⃘ ₒ ▢ △ ◊ |
> **דקארט לא סיפק פתרון טוב לבעיה הזו** - הוא סבר שהאינטרקציה מתרחשת בבלוטת האצטרובל
{.is-warning}
!!! warning ""
**דקארט לא סיפק פתרון טוב לבעיה הזו** - הוא סבר שהאינטרקציה מתרחשת בבלוטת האצטרובל
[^30]: זהו מודוס טולנדו פוננס - אם יש אלוהים, אין רוע -> יש רוע -> אין אלוהים.
[^31]: מהות במובן של, *מהו הדבר*?.
[^32]: או נהג במכונית. כנהג, אם לא תידלק נורת אזהרה ברכב, לא אדע שמשהו ברכב תקול. לא כך עם הגוף - ברגע שיש בעיה, אני מיד *מודע* לה.
[^33]: הבעיה הזו לא קיימת אצל אריסטו, שם הגוף הוא החומר והנפש היא הצורה - אך שניהם היבטים שונים של אותה השלם (ר' גם - *על הנפש*). לא כך המצב אצל דקארט - השניים *באמת* שונים ונבדלים לחלוטין - לא היבטים של אותו הדבר.
##הביקורת כנגד דקארט ותגובתו
## הביקורת כנגד דקארט ותגובתו
מבקרים, ובעיקר תיאולוגים, עלבו בתפיסותיו של דקארט סביב **אי-רמאותו של האל**, **החירות והרצון** ומושג **העצם**. קל לנו להניח היום שהדיונים האלו לא קשורים כלל ועיקר בפילוסופיה ("אני לא מתכוון להגיד לך מה קאנט חשב על חציית ים סוף") - לא כך אצל דקארט (ולייבניץ). התיאולוגים שעמם התמודד הם אנשים חריפים, שקולים לו ביכולתם הרטורית, ודקארט מתייחס אליהם ברצינות גמורה.
###חירות ורצון
### חירות ורצון
אנו נוטים להתייחס לחירות כסתירה של דטרמיניזם: אם האל אכן כל יכול, הרי שאין לנו רצון - האל צופה את רצוננו לחלוטין; יש בכך בעיות מוסריות רבות. מדוע הוא מאפשר חוטאים, ומעשים רעים? מנגד, אם יש רצון חופשי, שביכולתי לקבוע כרצוני בחופשי מן הגורל, איך זה מתיישב עם כל-יכולתו של האל?
דקארט סבר, כמובן, שיש אלוהים; אלא שטען ***גם*** לטובת החירות והרצון. למול הביקורת, דקארט ניסה ליישב בין שני העקרונות האלו, הסותרים לכאורה. הוא מתייחס לכך בכתבים שונים בחיבורים עם כותרות גרנדיאוזיות כמו
> That the liberty of our will is self-evident
> That is is likewise certain thet God has fore-ordained all things
> How the freedom of our will may be recondiclled with the Divine pre-ordination
דקארט קובע כי האל אין-סופי - אך השכל שלנו סופי. אנחנו, עם שכלנו הרופס, לעולם לא נדע איך העמדות האלו מתיישבות - אך *העמדות האלו מתיישבות*, כפי שהאל בוודאי יודע. התשובה הזו היא כמעיין טלאי כנגד הביקורת[^34], ומשחקת על התפר בין פילוסופיה לתיאולוגיה[^35].

13
פילוסופיה/חדשה/הגל.md
View File

@@ -8,12 +8,12 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-05-22T08:14:34.540Z
---
> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=51959#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2694130)
{.info}
!!! info ""
[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=51959#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2694130)
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_1_לאתר.pptx), [הקדמה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הקדמה_לפנומנולוגיה_של_הרוח_עברית.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_1_לאתר.pptx), [הקדמה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הקדמה_לפנומנולוגיה_של_הרוח_עברית.pdf)
[**גיאורג וילהלם פרידריך הגל**](https://en.wikipedia.org/wiki/Georg_Wilhelm_Friedrich_Hegel) (1770-1831) נולד בשטוטגרט שבווירטמברג, דרום-מערב גרמניה. הגל התחנך בסמינר של הכנסייה הפרוטסטנטית בטובינגן, ולימד כמורה פרטי בברן ובפרנקפורט.
@@ -22,7 +22,7 @@ dateCreated: 2024-05-22T08:14:34.540Z
1816-1818: מורה באוניברסיטת היידלברג
1818-1831: מורה באוניבסיטת ברלין
##כתבים עיקריים
## כתבים עיקריים
* פנומנולוגיה של הרוח 1807
- מדע הלוגיקה 1812-1816
- אנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים, 1830-1817, מחולק לשלוש חטיבות עיקריות:
@@ -41,10 +41,13 @@ dateCreated: 2024-05-22T08:14:34.540Z
בתוך כתביו של הגל, נכתב על הפנמנולוגיה ש
> התהוות זו של המדע בכלל, או של הדעת, היא מה שבאה להציג פנמנולוגיה זו של הרוח
> *הקדמה, פסקה 32*
אבל מהו אותו מדע? מהי אותה הדעת? הפסוק החידתי הזה לא עוזר לנו להבין היכן ניצבת הפנמנולוגיה.
> אין להתבונן בחקיקה בכלל ובקביעותיה המיוחדות בבידוד ובאורח מופשט, אלא יש אל-נכון לראות בהן מומנט תלוי של כוליות אחת, בהקשר של כל שאר הקביעות המרכיבות את אופיין של אומה ושל תקופה; בהקשר הזה הן מקבלות את משמעותן האמיתית, ועל-כן גם את צידוקן.
> *פילוסופיה של המשפט, סעיף 3*
>ואפשר היה להאמין, כי תולדות-הפילוסופיה כתיאור היסטורי אינן מדע במובן המדויק של המלה. שהרי במבט ראשון נדמה לנו, שההיסטוריה אינה אלא שורה מקרית של תופעות פרטיות, אינה אלא מניין של מאורעות; וכל מאורע כזה עומד מבודד בשביל עצמו, ללא כל קשר בינו לבין מאורעות אחרים זולת ה"לפני-כן", ה"אחרי-כן" וה"בעת ובעונה אחת", או הזמן. אך גם בהיסטוריה הפוליטית אנו כבר מבקשים קשר הכרחי כלשהו, והודות לו מוקנות לתופעות הבודדות עמדה מהותית והתייחסות אל תכלית כלשהי, אל מטרה כלשהי, ובעקבות זה -- משמעות לגבי משהו כללי, לגבי משהו שלם; כי באורח כללי משמעות פירושה: קשר למשהו כללי, זיקה לשלם כלשהו, לאידיאה כלשהי.

273
פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md
View File

@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
---
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_1_לאתר.pptx), [הקדמה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הקדמה_לפנומנולוגיה_של_הרוח_עברית.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_1_לאתר.pptx), [הקדמה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הקדמה_לפנומנולוגיה_של_הרוח_עברית.pdf)
##זמננו
## זמננו
הגל מתייחס בפנמנולוגיה לרגעים משמעותיים בתולדותיה של הפילוסופיה, והתפיסות השונות שעלו לאורך הדרך. הגל רואה בכל אלו, כמו גם באומנות, במשפט, בדת ובהיסטוריה חוליות שונות של דבר אחד.
@@ -21,7 +21,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
הגל כותב את ה*פנמנולוגיה* מתוך מודעות היסטורית, שהוא הפילוסוף המרכזי הראשון שמכניס אותה לפילוסופיה. הגל כותב -
> זמננו הוא זמן של לידה ושל מעבר אל תקופה חדשה. הרוח קרע את עצמו מעל כל מה שהיה עד כה העולם של מציאותו ושל הדימוי שלו; הוא עומד לדחוק את כל זה לעבר והוא עסוק ביצוב עצמו מחדש... דומה הדבר ללידת הילד, אשר בה, לאחר תזונה חרישית וממושכת, שוברת הנשימה הראשונה את מודרגותו של מהלך-ההתקדמות הכמותי גרדאת -אז - בקפיצה איכותית - נולד הילד... התופררות הדרגתית זו, שעדיין לא שינתה את דיוקנה של השלם, נפסקת[^1] לפתע על-ידי היום הבוקע, אשר, כברק, חושף בבת-אחת את דמות בניינו של עולם חדש. ^67^
> זמננו הוא זמן של לידה ושל מעבר אל תקופה חדשה. הרוח קרע את עצמו מעל כל מה שהיה עד כה העולם של מציאותו ושל הדימוי שלו; הוא עומד לדחוק את כל זה לעבר והוא עסוק ביצוב עצמו מחדש... דומה הדבר ללידת הילד, אשר בה, לאחר תזונה חרישית וממושכת, שוברת הנשימה הראשונה את מודרגותו של מהלך-ההתקדמות הכמותי גרדאת -אז - בקפיצה איכותית - נולד הילד... התופררות הדרגתית זו, שעדיין לא שינתה את דיוקנה של השלם, נפסקת[^1] לפתע על-ידי היום הבוקע, אשר, כברק, חושף בבת-אחת את דמות בניינו של עולם חדש. *67*
@@ -31,13 +31,14 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
הפנמנולוגיה נפתחת בשתי הקדמות. בראשונה בהן הגל חושף בפנינו את השיטה שלו, והשנייה - מכינה את הקרקע לפרקיו הראשונים של הספר. הפנמנולוגיה כתובה בשפה מאוד ייחודית ויצירתית.
##על מה עומד הכל?
## על מה עומד הכל?
הפנמנלוגיה נעה בשני צירים: מצד אחד, ההישגים האדירים וההפסדים הכואבים בכל תקופה תקופה - *מועקות המודרניות* - המודרניות אינה רק הישג, פסגה, אלא גם כרוכה בהפסדים כואבים. מנגד, הגל בונה על המהפכה הביקורתית של קאנט, כפי שנחשפה ב*ביקורת התבונה הטהורה* - שמחלקת את הפילוסופיה ללפני ואחרי. הגל משחק גם על הציר הזה - אבל הוא מסרב לנתק את התקופות, את ההצלחות, את המועקות - הוא ממשיך לראות בכולם מומנט של כוליות אחת.
פותח הגל ואומר:
> **המוחלט** הוא **סובייקט**: הכל עומד על כך שנבין ונבטא את האמיתי לא בתור עצם אלא באותה מידה גם בתור סובייקט. ^79^
> **המוחלט** הוא **סובייקט**: הכל עומד על כך שנבין ונבטא את האמיתי לא בתור עצם אלא באותה מידה גם בתור סובייקט.
> *79*
ואיך נפרש את המשפט הזה? *המוחלט* מזמין פרשנות מאגית - אלוהים, היקום, הכל. ומנגד, אלו שמבקשים לפרש אותו כחלק מהציר הפילוסופי, נדרשים להתמודד עם המילה הקשה הזו - *המוחלט*.
@@ -61,10 +62,10 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
נשאיר כרגע את ה*מוחלט* בצד - ונתמקד ב*סובייקט*. הסובייקט הוא התפתחות; תהליך; תנועה בעלת היגיון וכיוון - זה לא יכל להיות הפוך. זאת לעומת המוחלט, שהוא במהותו תוצאה.
##חרג, אבד - מועקות המודרניות
## חרג, אבד - מועקות המודרניות
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_2_לאתר.pptx)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_2_לאתר.pptx)
הרוח שהגל מדבר עליה היא מקור המונח *רוח התקופה* - הוא לא מדבר על רוח מיסטית או אלוהית, אלא התפיסה התודעתית של בני האדם. הוא נכנס בתפיסה מסוימת של משבר, וכותב
@@ -80,6 +81,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> אם אדם הוא מה שהוא – בלתי-אפשרית היא, מעולם, ההונאה העצמית, ויושר הלב חדל להיות האידיאל ונעשה תחת-זאת למציאות. אולם האם האדם הוא מה שהוא? ובדיבור כללי יותר, כיצד יוכל אדם להיות מה שהוא, כאשר קיים הוא כתודעת-הקיום? [...] אדם זה הוא בדיוק מה שאינני ומה שחייב אני להיות. ואם מלצר אני בבית-קפה, אין פירוש הדבר כי איני רוצה להיות אדם זה או שרוצה אני שאדם זה יהיה שונה, אלא רק שאין שום דבר משותף בין הווייתו לביני.
>
> אין סבילות בתודעה. אם עושה אני את עצמי עצוב, הרי זה מפני שאין הנני עצוב -- הווית העצב חומקת ממני בשל עצם הפעולה שבה אני מחדיר אותה בי ודרכה [...] בתנאים אלה, מה יכולה להיות משמעותו של אידיאל הכנות, אם לא נסיון להשיג את הבלתי אפשרי שעצם מובנו סותר את מבנה-התודעה שלי?
> *סארטר*
@@ -108,7 +110,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> היסוד של האמת הוא המושג.
###קרעים
### קרעים
המודרניות חושפת אינספור קרעים, שהגל מכיר בהם והוגה בהם, לרבות -
- בין האדם למציאות
@@ -126,10 +128,10 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
- - גוף מול נפש[^5]
##העצמות - ידיעה והוויה
## העצמות - ידיעה והוויה
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_3_ריאלית.pptx)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_3_ריאלית.pptx)
> העצמות כוללת בתוכה הן את הכללי או את אי-האמצעיות של **הידיעה עצמה**, והן אותה אי-אמצעיות שהיא **הוויה**, כלומר שהיא אי אמצעיות בשביל הידיעה.
@@ -137,11 +139,13 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
העצמות, כולל הגל, היא ידיעה והוויה. מה הם הדברים האלה? האם הם בכלל דברים? שתיהן, אומר הגל, מופיעות באופן בלתי אמצעי - דבר ברור ומשכנע מיד.
> מצד אחד יש לי מושג ברור ומובחן מצמי במחינת היותי אך ורק דבר חושב ובלתי-מתפשט, ומן הצד השני יש לי מושג ברור ומובחן של הגוף במבחינת היותו אך ורק דבר מתפשט ובלי-חושב לחלוטין
> *[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), [הגיונות](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות), 146*
דקארט, בהצעה ידועה-לשמצה זו, מציב את עצמו כחומר - גוף פיזיקלי - וכנפש - דבר חושב ובלתי מתפשט. כל זה **ברור ומובחן** - כמו התיאור הבלתי-אמצעי של הגל. העצמות היא הוויה וידיעה, ומאופיינת בכך שאותו היבט של העצמות אינו רק קיים כשלעצמו - הוא גם נודע, משתקף דרך התודעה שלנו.
> The mechanical theory[^7] has been repeatedly invested with an authority which it has no right to. Take as an instance the remark that man consists of soul and body. In this language, the two things stand each self-subsistent, and associated only from without.
> *Hegel, Encyclopedia[^6], 195*
התיאוריה, אומר הגל, תופסת את הגוף ואת הנפש כאילו שהם נפרדים, מספיקים לעצמם, ומשויכים רק מבחוץ. הגל אינו מסכים עם העמדה הזו; לשיטתו, אדם הוא גם *לעצמו*, וגם *בשביל עצמו* - הוא קיים באופן בלתי-הוויתי, אבל הוא גם *ער* שהוא קיים, וזהו חלק מהותי מהיותו אדם[^8]. המודעות היא מעיין השקפה מהיציע על מה שאני - והיא אינה עומדת בתביעה המובלעת בדברי הגל - שהיחסים בין שני הדברים האלו אינם יהיו חיצוניים.
@@ -149,6 +153,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
דוסטויבסקי וסארטר טוענים הפוך - שהיחסים האלו *רק* חיצוניים, וזו בדיוק הבעיה. ההשקפה הזו הופכת אותו ל*בועת סבון ואינרציה* - לא משהו אינטגרטיבי, מלא. ומה אומר הגל?
> העצם החי הוא ההוויה שהיא באמת סובייקט כלומר -- וזה אותו דבר -- שהיא ממשית רק במידה ש\[היא] תנועה של הצבה עצמית, או המיצוע[^9] של עצמו עם היעשותו לאחר. העצם בתור סובייקט הוא השליליות הפשוטה והטהורה; מתוך כך הוא התפצלותו של הפשוט לשניים, או הכפלה המציבה ניגוד, שהיא שוב השלילה של שונות אדישה זו ושל ניגודה. רק זהות כזו ה**שבה ומעמידה את עצמה**, או הרפלקסיה של עצמו בתוך ההיות-אחר, היא בלבד הנה האמתי ולא שום אחדות **מקורית** או בלתי-אמצעית בתור כזו.
> *מבוא, פסקה 21, עמ' 84-82* (בתרגום יובל)
בשביל הגל ודוסטייבסקי, האדם לעד אינו ממשי. הגל כופר בכך - האדם הוא כן ממשי, בתנאים מסוימים - הוא יכול להיות סוביקט, *וגם* אובייקט, ממשי. היותי כזה - אובייקט-סובייקט - מאפשרת לי להיות בתנועה. אולם, אי אפשר להגיד שהאני-הממשי הזה קיים מראש; עצם התנועה אליו הופכת אותו לכזה. הגל מקבל את המרחק של סארטר ודוסטייבסקי - עצם התודעה מציבה אותי כצופה מהצד; איני כמו הכסת-דיו, פשוט שם. אך הניגוד הזה, השונות הזו, החירות הזו, לא רק שהיא אינה שוללת את האני - היא האני ממש, חלקים של תנועה - **הצבה עצמית** - שבסיומה אני מתממש. יש כאן ניגוד -זה שעליו מדברים סארטר ודוסטייבסקי - שלילה של הניגוד הזה, בדמות **השליליות הפשוטה והטהורה** - שהיא *שלילה* של אותו המרחק שמדברים עליו סארטר ודוסטייבסקי; אדם אינו *אחדות מקורית* - מלכתחילה יש בו את הניגוד הזה, את הפער הזה, שהופך אותו לממשי - הפער הזה הוא חלק ממנו ממש, וההתגברות עליו היא מימושו המלא.
@@ -156,6 +161,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
המתח הזה כל הזמן ככה: זה לא ייגמר באיזה *אני* מוצק וזהו, כמו אבן. אבל, זה לא *סתם אותו הדבר* כל הזמן - התנועה הזו היא כן בכיוון מסוים, מגמה מסוימת, מטרה מסוימת - הזהות השבה ומעמידה את עצמה, היכולת של האדם *לעשות את עצמו* - לא בהצגה של מלצר בבית-קפה, כפי שאומר סארטר, אלא כמימוש של האדם באשר הוא.
> בהבדילה מעצמה **רק את עצמה בתור עצמה** \[...] באופן בלתי אמצעי \[...] ההבדל לא **הווה**, והמודעות העצמית היא רק הטאוטולוגיה חסרת-התנועה של: אני הוא אני; כאשר עבור המודעות העצמית ההבדל לא לובש דמות הוויה, אין היא מודעות עצמית.
> *פרק 4, סעיף 167§*
מהי מודעות עצמית? דקארט יגיד שזה להיות *דבר חושב* - אך כאן אומר הגל שזהו דבר טאוטולוגי ריק; מה הוא עצם חושב? באיזה הקשר זה נאמר? המודעות העצמית האמיתית דורשת יותר מזה - ידיעת מה שאני באופן אובייקטיבי.
@@ -166,7 +172,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
האובייקטיביות הזו היא עניין רציני, שאני לא יכול להתעלם ממנו אם אני רוצה לחיות את החיים הטובים. האובייקטיביות היא המצע שממנו אני יכול לגדול, להתעצם, להיות. אם נדחה מאיתנו את האובייקטיביות, נישאר עם החזון של האקזיסטנציאליזם - נבובים, שפוטים לריקות. התנועה שלי, והחותם שהיא טובעת בעולם, היא חלק מהיותי בלהיות אני.
##השלילי הוא נשמתם של האני ושל העצם
## השלילי הוא נשמתם של האני ושל העצם
> אי ההתאמה בין האני לבין העצם זהו ההבדל שלהם, השלילי בכלל, ולמעשה הוא נשמתם או מה שמניע אותם.
@@ -184,45 +190,52 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
הדרישה הרומנטית, האקזיסטנציליסטית - היא אינה תסכול, בור ללא תכלית, אלא תהליך קשה ונדרש להתממש לחלוטין.
> האמיתי הוא השלם. השלם אינו אלא המהות המביאה את עצמה לידי שלמות על ידי התפתחותה. המוחלט הוא במהותו תוצאה. בכך נעוץ טבעו להיות ממשי, סובייקט, או היעשות לעצמו.
> *פסקה 23, עמ' 87*
##זכותו העילאית של היחיד
## זכותו העילאית של היחיד
> שום כוח לא יכול לחלל את זכותו של האדם לקביעה עצמית \[...]. הקביעה העצמית, דהיינו אוטונומיית הסובייקט, היא יומרה שנעוצה בעצם מושגו של הרצון; הסובייקט הוא החומר האמתי של ההתממשות; \[...] המודעות העצמית והמודעות לערך העצמיות \[...] מעוניינת להתמיר גם את עצם הרציות הטבעיות ולהטביע בהן את חותם הבחירה והעיצוב.
> *פשה"מ, 192§*
תראו איזו הצהרה דרמטית - *שום כוח* לא יכול לחלל את הקביעה העצמית[^10]. אנו נולדים כחיה מסוימת, אבל הוא אינו דבר קבוע - אלא משהו שאנחנו יכולים להטביע בו חותם.
> האדם הבלתי-מעוצב \[בלתי-מחונך, Ungebildet] מניח לכוחות הגולמיים ולהיקבעויות הטבעיות להכתיב לו הכול, לילדים אין כלל רצון מוסרי והם מניחים להוריהם לקבוע בשבילם הכול; ואילו האדם המעוצב/המחונך, אשר פנימיותו מתפתחת, רוצה שהוא עצמו יהיה בכל מה שהוא עושה.
> *פשה"מ, תוספת ל-107§*
האדם שמבין את הפער הזה, בין הסובייקט לאובייקט, יבין שבכוחו לטבוע את נסיבות חייו - ההקשר שבו הוא חי, מה שהוא עושה, מה שהוא מרגיש - לא רק טבע קבוע מראש.
##מהות האדם
## מהות האדם
> כל בני-האדם הם תבוניים; היסוד הצורני שבתבוניות זו הוא בכך, שהאדם חפשי; זה טבעו של האדם, זו מהותו.
> *מבוא לתולדות הפילוסופיה, *49
> העיקר הוא שמה שהאדם הוא כשהוא-לעצמו ייהפך ליש בשביל-עצמו... בהבדל זה שבין הכוח והפועל, או בין ההיות-כשהוא-לעצמו וההיות-בשביל-עצמו, מתמצה כל ההבדל שבהיסטוריה העולמית. כל בני-האדם הם תבוניים; היסוד הצורני שבתבוניות זו הוא בכך, שהאדם חפשי; זה טבעו של האדם, זו מהותו. ואף-על-פי-כן היתה עבדות אצל עמים רבים, ובחלקה היא עדיין קיימת והעמים מרוצים בכך. אנשי-המזרח, למשל, הם בני-אדם, ובתורת כאלה הם חפשיים כשהם-לעצמם; ובכל-זאת אין הם חפשיים, מכיוון שאין להם תודעת-חופש והם סובלים כל עריצות, הן של הדת, הן של השלטון המדיני. כל ההבדל שבין עמי-המזרח ובין העמים שאצלם אין עבדות הוא בכך, שאלה יודעים שהם חפשיים, ש"להיות חפשיים" הוא בשבילם היות-בשביל-עצמו. את התמורה העצומה במצב העניינים בהיסטוריה העולמית חוללה השאלה, אם האדם חפשי רק כשהוא-לעצמו, או אם הוא יודע כי מושגו, קביעתו \[וגם: ייעודו], טבעו, הוא להיות פרט חפשי. > *מבוא לתולדות הפילוסופיה 43 ואילך*
> העובר כשלעצמו הוא אמנם אדם, אך עדיין אין הוא כזה בשביל עצמו; בשביל עצמו העובר הוא אדם רק בתור תבונה מעוצבת, שעשתה את עצמה למה שהיא כשלעצמה.
> *הקדמה (יובל), עמ' 90*
כשלעצמו, העובר הוא סובייקט - הוא אדם מסוים. אמנם, כדי לממש את עצמו ככזה - ממש להיות סובייקט, אדם, עליו *להפוך את עצמו למה שהוא כלשעצמו* - לעצב את עצמו מתוך הפער בין הסובייקט לאובייקט, לכונן את עצמו, להותיר את חותמו בעולם. רק אז הוא יתממש כסובייקט, ויהא תבונה מעוצבת.
##היישרת מבט אל השלילי
## היישרת מבט אל השלילי
> הרוח היא עוצמה לא בתור חיובי המפנה עורף לשלילי אלא רק מתוך היישרת מבט אל השלילי. הוא שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה. הוא מה שכונה בשם סובייקט, אשר בהעניקו לקביעה המסוימת מציאות בתוך היסוד שלו, הריהו שם-לעל[^11] את חוסר האמצעיות המופשט, את זה שהווה סתם, ובזה הסובייקט הוא העצם האמתי, ההוויה או אי-האמצעיות אשר המיצוע אינו חיצוני לה, אלא היא היא אותו מיצוע.
> *עמ' 113.*
> פעילותו של הרצון אשר בה הוא שם לעל את הסתירה שבין הסובייקטיביות ובין האובייקטיביות ומתרגם את תכליותיו מן הקביעה הסובייקטיבית לזו האובייקטיבית, ובה-בעת נשאר *אצל עצמו* באובייקטיביות \[הזאת], הפעילות הזאת היא *התפתחותו המהותית* של התוכן העצמותי.
> *פשה"מ 28§.*
הגל ממשיך מסורת רציונליסטית מוצהרת, ודוגל בעמדה לא-אמפריציסטית מוצהרת. כפי שיש את האידאות האפלטוניות, שדוגלות בדבר-מה נצחי, מחוץ אלינו, כך הגל תופס גם את המחשבה המושגית - חירות, רצון - אך בניגוד לאפלטון, הוא אינו מציב את האידאות מחוץ לעולם, רחוקות מאיתנו - אלא קובע שמעצם המימוש שלה, אנחנו קובעים אותה. כשאנחו פועלים מתוך האידאה האפלטונית של הצדק, אנחנו *נוטלים חלק בצודק כלשעצמו* - משהו מרוחק, מוחלט, שאנחנו מחקים כצל חיוור. הגל הופך את הקערה על פיה - דבר כמו *צדק* אינו מוגדר עד הסוף, ודווקא בפעולה על פי צדק, ניצור את התקדים שייקבע *מהו צדק* - הוא יקבל תוכן ממשי שלא היה בו. המהלך פה הוא מעבר מדבר מופשט, רעיון מעורפל - לדבר מעשי, נוכח, ממומש.
זו האמת ההגליאנית - דבר חי, הולך ומתפתח, הולך ומתממש, כמו הניצן שהופך לפרח. ההקשר נהפך מרעב שיש להשקיט, למלא את התוכן, לאמת מלאה, ממשית תמיד, שהולכת וממשיכה להתממש עוד יותר.
##המוחלט כסובייקט
## המוחלט כסובייקט
> העצם החי הוא הוויה שהיא באמת סובייקט, כלומר שהיא ממשית רק במידה ש\[היא\] תנועה של הצבה עצמית, או המיצוע של עצמות עם היעשותו לאחר. \[...\] זהות זו **השבה ומעמידה את עצמה**, או הרפלקסיה של עצמו בתוך ההיות-אחר.
@@ -240,6 +253,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
כאמור,
> פעילותו של הרצון אשר בה הוא שם לעל[^11] את הסתירה שבין הסובייקטיביות ובין האובייקטיביות ומתרגם את תכליותיו מן הקביעה הסובייקטיבית לזו האובייקטיבית, ובה-בעת נשאר *אצל עצמו* באובייקטיביות \[הזאת], הפעילות הזאת היא *התפתחותו המהותית* של התוכן העצמותי.
> *פשה"מ 28§*
יש סתירה בין אובייקטיביות לסובייקטיביות; זו לא סתירה שאפשר להתעלם ממנה או לשים אותה בצד. אבל, אפשר לפרש אותה כדבר קורע, מנכר, מנביב (?), או כדבר מבסס, *זהות השבה ומעמידה את עצמה* - דבר שאפשר לשדרג ולהפוך לדבר גבוה.
@@ -263,60 +277,70 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
הגל לא *מבטיח* שהדבר הזה יקרה - התפיסה שלו אינה דטרמיניסטית - אבל *אם* נפעל בהתאם לכיוון הזה, נוכל להגיע למשהו טוב, למשהו מוחלט.
##הכרה היא נושא טבעי
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_4.pptx)
{.is-info}
## הכרה היא נושא טבעי
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_4.pptx)
> טבעי לדמיין שבפילוסופיה, לפני שניגשים לעניין עצמו, כלומר להכרה בפועל של מה שהווה באמת, צריך להסכים קודם על טבע ההכרה \[...], שאותה רואים או ככלי העבודה שבאמצעותו אוחזים במוחלט, או כתווך שדרכו מביטים בו
> *73§*
הגל פותח את ההקדמה השנייה לספרו בנופח אפיסטמי, כתנאי מקדים. הרעיון הזה, של חקירת השכל לפני האמת, מרכזי מאוד לעת החדשה - [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) כתב ספר שלם על המתודה, ו[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) הקדיש לה את [עיקר חקירתו](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
> מכיון שהשכל הוא המעלה את האדם מעל לכל שאר היצורים בעלי-החושים והנותן לו את כל היתרון והשלטון שי לו עליהם, הריהו בלי ספק ענין שבגלל אצילותו בלבד כדאי שנטרח לחקור בו. השכל, כעין, מביאנו לראות ולחפש את כל שאר הדברים, אבל אינו מפנה מבט אל חעצמו; ודרושות אמנות וטרחה יתרה כדי להעמיד אותו במרחק-מה מעצמו ולעשותו לשנוא של עצמוץ ץץץמובטחני שכל כמה שנרבה להאיר את רוחנו ולהתוודע אל שכלנו, נפיק מזה לא רק הנאה גדולה אלא גם תועלת מרובה כשנכוון את מחשבוצינו לבקשת דברים אחרים.
> *לוק, מסה על שכל האדם, מבוא*
> כללי המתודה:
> השלישי: לערוך את מחשבותיי בסדר; זאת אומרת, להתחיל בדברים שהם פשוטים ביותר ושקל ביותר להכירם, כדי לעלות לאט לאט, מדרגות מדרגות, עד הכרת הדברים המורכבים ביותר
> *דקארט, על המותדה*
דקארט ולוק רואים בחקירת השכל נושא חשוב מאין כמותו, חלק בלתי נפרד מחקר האמת - נושא שיש להתייחס אליו במלוא הרצינות.
> אי אפשר כי הכרות שהן ברשותנו בלי שנדע מנין, ועקרונות שאין אנו יודעים את מקורם, יעמדו לנו להקים מיד בנין בלי שנבטיח תחילה, על ידי חקירות מדויקות, את יסודו. על כן, שורת הדין נותנתן שנשאל תחילה: כיצד עשוי השכל לבוא לכלל הכרות האלו אפריורי, ומה עשויים שיהיו היקפן, תוקפן וערכן.
> תופעה זו \[בלגן] תובעת מן התבונה, שתיטול עליה מחדש את תפקידה הקשה ביותר, כלומר, את תפקיד ההכרה העצמית, ותתקין בית דין, שיבטיח לה את תביעותיה הצודקות וכאחת יבטל את כל התיימרויותיה שאין להן שחר... בית דין כזה אינו אלא **ביקורת התבונה הטהורה עצמה**
> *קאנט, ביקורת התבונה הטהורה*
קאנט דורש אפילו *לעצור* את התהליך כולו - כל מה שאנחנו יודעים - ולבחון את הבסיס שלהם. למה אנחנו חושבים שזה נכון? מהם בכלל גבולות המגרש שאנחנו יכולים לדעת? קאנט, ב*ביקורת התבונה הטהורה*, הציב את זה כמפנה, והגל לוקח עמו את הנושא הזה, ואת החקירה הזו. *טבעי לדמיין* בהחלט מכיל את התובנות הקנטיאניות האלה.
###הכשלה עצמית מהותית
### הכשלה עצמית מהותית
הגל דורש מאיתנו להכיר בטבע ההכרה, ומניח בכך זרע לפורענות -
> נדמה שיש מקום לחש שמאחר שההכרה היא יכולת מסוג ובהיקף מוגדרים, ללא הגדרה מדויקת של טבע ההכרה וגבולותיה, במקום להגיע אל שמי האמת ניגע רק בענני הטעות. החשש הזה אף הופך בהכרח לביטחון, שלבקש מההכרה להשיג למודעות את נקודת ההתחלה, כלומר את מה שהווה בעצמו, הרי זה סתירה מושגית, \[אם אמנם] בין ההכרה ובין המוחלט עובר גבול המפריד ביניהם לגמרי.
הגל עומד על נקודתו של קאנט - אם לא נכיר את גבולות ההכרה, את שיא היכולות שלנו, לא נגיע ל*שמי האמת* אלא רק ל*ענני הטעות*. קאנט כתב זאת כביקורת על אלו שקדמו לו, שהתיימרו לאמת מוחלטת - וקאנט מבקש, *בחקר האמת - דע את מגבלותיך*. עצם החשש מאי-דיוקה של התודעה, מפריצת הגבולת שלה, דן אותנו לכישלון, אומר הגל על גבי קאנט. ההתיימרות לדעת את האמת היא סתירה; עצם ההכרה (בהכרה) מציב אותה כדבר מתווך, שימנע מאיתנו את האמת המוחלטת.
> שימו לב - כשהגל אומר **מודעות**, הוא מתכוון ל**תודעה עצמית** - דבר פסיכולוגי. לעומתה, **הכרה** מתארת משהו גדול יותר, מאמץ מדעי - חקר האמת ממש.
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לב - כשהגל אומר **מודעות**, הוא מתכוון ל**תודעה עצמית** - דבר פסיכולוגי. לעומתה, **הכרה** מתארת משהו גדול יותר, מאמץ מדעי - חקר האמת ממש.
אולם, אומר הגל - זו נקודת ההתחלה; פגע רע, שעליו להתמודד איתו. אולם, הגל לא יכול לשפוך אש וגופרית על *מתודה* ו*תורת הכרה* - משום שהוא מיד מציג את תורת ההכרה *שלו* בספר.
> כי אם ההכרה היא כלי העבודה לאחיזה בהות האבסולוטית, מיד ברור שהפעלת כלי העבודה על דבר-מה לא מותירה אותו כפי שהוא לעצמו, אלא גוררת עמה עיצוב ושינוי. מצד שני, אם ההכרה אינה כלי העבודה של פעילותנו, אלא איכשהו תווך סביל שדרכו מגיע אלינו או האמת, הרי גם אז איננו מקבלים את הדבר כפי שהוא בעצמו, אלא כפי שהוא דרך התווך הזה ובתוכו. בשני המקרים \[כלי, תווך\] יש בידינו אמצעי שמחולל מיד את הניגוד לתכליתו; או, אדרבה, הסתירה היא בכך שאנו נעזרים בכלל באמצעי.
> *§73*
> רק המוחלט הוא אמיתי ורק האמיתי הוא המוחלט
> *§75*
> עלינו להכיר את הכלי, אומר קאנט, בטרם ניקח על עצמנו את העבודה שלשמה הוא נועד, משום שאם הכלי אינו מסיק לכך, כל עמלנו יהיה לשווא... אבל לבקש לדעת לפני שאני יודעים הוא אבסורדי ממש כמו ההחלטה הנבונה לא להיכנס למים לפני שלמדת לשחות.
> *The Logic of Hegel, §10*
הגל *הופך* את היחסים בין ההכרה לתוכן ההכרה; קודם כל, אתה מכיר - ואז, תוך כדי, אתה *מכיר איך אתה מכיר*.
> According to this newest skepticisim, the human cognitive facutly is a thing which has concepts, and because it has only concepts, it cannot get to the things which are outside; it cannot investigate or discover them - for the two are specifically different.
> Jenaer Schriften[^13], pp. 251-253
קאנט אומר, *מושגים בלי הסתכלויות הם ריקים*, ו*הסתכלויות בלי מושגים הן ריקות*. המשפט הזה מסכם את כל המחלוקת בין האימפריציסטים לרציונליסטים. בחלק הראשון הוא מבקר את הרציונליסטים, ובשני - את האימפריציסטים; צריך *גם* את ההסתכלויות ו*גם* את המושגים. אולם, אומר הגל, פיצול הדברים האלה לשני דברים נפרדים שוב מכניס אותנו לבור, לשני מקורות שונים של הכרה, שמבקש את המסקנה - מה שאתה תופס במושגיך, אלו מושגים במערכת שלך - ולא אמת מוחלטת.
##הרס הפרויקט היסודני
## הרס הפרויקט היסודני
הפילוסופים של העת החדשה היו עסוקים ב**פרויקט היסודני** - הן האימפריציסטים והן הרציונליסטים מבקשים למצוא את *היסוד*, ולכונן על גביו את הידיעה ואת המדע.
הרציונליסטים מחפשים את ה*מהות* - כמו ב[דוגמת השעווה](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#דוגמת-השעווה), ומבקש דרכה למצוא את המהות, מושגי השכל. האמפריציסטים, לעומתם, מתבססים על רשמי החושים. בין שני המחנות קיימת השכמה בין רושם חושי למושא שכלי - החישה הוא מסוימת, קונקרטית (*it do be like that*).
@@ -324,14 +348,15 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
הגל ממשיך את הקו הזה, ותוקף את הרעיון של *תורת ההכרה* שניצב בבסיס הפרויקט היסודני. איך אפשר לדבר על תורת הכרה מבלי לדעת? הגל מושל זאת ללדעת לשחות לפני ששוחים.
##הפנמנולוגיה כמתודה
## הפנמנולוגיה כמתודה
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_5_לאתר.pptx)
{.is-info}
###הנחות היסוד הסמויות של הספק
### הנחות היסוד הסמויות של הספק
> הפחד הזה נוטע ומניח בכר מראש, ומבסס את היסוסיו ומסקנותיו על משהו (ולא מעט) בבחינת אמת, אבל משהו שיש לבחון קודם אם הוא אכן האמת. מה שהפחד הזה מניח מראש הם **דימויים** מוסימים של **ההכרה** בתור **כלי עבודה** ובתוך **תווך*, וכן **הבדל כלשהו שלנו עצמנו מההכרה הזאת**. אולם בראש ובראשונה הפחד הזה מניח מראש שהמוחלט ניצב **בצד אחד וההכרה בצד אחר** לעצמה ובמנותק מהמוחלט, אך בכל זאת שהיא משהו ריאלי; או שבתוך כל הפחד גם מניח מראש שההכרה, שבהיותה מחוץ למוחלט הרי היא גם מחוץ לאמת, היא בכל זאמת מהימנה - וזו הנחה שעל יד מה שמתכנה פחד מהטעות מגלה יותר כפחד מהאמת.
> *§74*
עצם הפיכת ההכרה לנושא לדיון היא הרחקתי מההכרה עצמה. איך יוצאים מהבוץ הזה?
@@ -341,19 +366,22 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
הפחד הזה מניח מראש שהמוחלט נמצא בצד אחד, וההכרה בצד אחר - ובכל זאת שההכרה היא עדיין באמת, ונאמנה לה (ניטשה[^15] - *אין אמת, יש רק פירושים* - אבל האם העמדה הזו היא לא בעצמה עמדה לגבי האמת?).
> פילוסוף אומר שהוא מבין את המשפט "אני כאן", מתכוון בו למשהו, חושב על משהו, - אפיחלו כאשר הוא בכלל לא מהרהר בשאלה איך, באיזו הזדמנות, משתמשים במשפט זה.
> *ויטגנשטיין, חקירות פילוסופיות, 514*
> ר' גם - *הפרכת האידאיליזם* (*ביקורת התבונה הטהורה*) - פסקה מפורסמת וקצרה שמתארת את האידיאליזם כ*בתוך המים* - כמניח את העולם מחוץ לרוח.
{.is-success}
!!! is-success ""
ר' גם - *הפרכת האידאיליזם* (*ביקורת התבונה הטהורה*) - פסקה מפורסמת וקצרה שמתארת את האידיאליזם כ*בתוך המים* - כמניח את העולם מחוץ לרוח.
###הבחנות מפוקפקות, מושגים מפוקפקים
### הבחנות מפוקפקות, מושגים מפוקפקים
> התפלפלויות כאלו מתסכמות באיזה הבדל סתום בין אמיתי מוחלט ואמיתי אחר[^16] (או: בין אמת מוחלטת לבין אמת מסוג אחר), ו\[בהדרגה אנו נוכחים לדעת\] שהמוחלט, ההכרה וכו' הם מילים שמניחות מראש משמעות כלשהי, שראשית כל יש לחשפה.
> *§75*
###הגדרת המודעות
### הגדרת המודעות
> המודעות **מבדילה** מעצמה משהו, שאליו בה-בעת **מתייחסת**; או כמו שאומרים: זה משהו **עבור המודעות**; והצד המסוים של **הייחוס** הזה או של **היות** משהו **עבור איזו מודעיות** הוא **הידע**. אולם מההיות הזה, כלומר עבור אחר, אנו מבדילים את **היות עצמו**; מה שמיוחס אל הידע גם מובדל ממנו ומוצב כהווה גם מחוץ ליחס הזה; צד זה של מה שהווה בעצמו נקרא **אמת**. "מבדילה מעצמה משהו וכו'": זו עצם מהותה המופשטת של המודעות.
> *82§*
בתיאור הזה, הגל מתאר את המודעות כשרויה במתחים מסוימים, בסתירות מסוימות. אני חושב על *משהו*; וכשאני חושב על *משהו*, יש במשפט את ה*משהו* ואת המחשבה שלי עליו. אם המחשבה שלי עליו נכונה ותקפה - היא ידיעה. מצד שני, המודעות מבינה שהמשהו הזו קיים *מחוץ* למודעות שלה - עצם המחשבה לא מייצב אותו; הוא קיים שם בחוץ עדיין, בלי קשר אליי. אני נקלע כן למתח מסוים; אני מתיימר לחשוב *אותו*, ולדעת *אותו*, אבל הוא כל הזמן חורג מהידיעה שלי, מופקע ממנה.
@@ -361,6 +389,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> משמעותן הממשית של הגדרות אלה אינה מענייננו כאן מעבר למה שנאמר; כי הואיל ומושאנו הוא הידע המופיע, בשלב הראשון נקבל גם את הגדרותיו כפי שהן נקרות באופן בלתי אמצעי; והן אמנם נקרות כפי שניסחנו זה עתה. "הגדרותיו": ההגדרות המופשטות הן הגדרותיו הבלתי אמצעיות של הידע המופיע.
> *83§*
הגל מתיימר, בתיאורו את מבנה המודעות, לתאר את עצמה כפי שהיא מציגה את עצמה. הוא לא מתיימר לבקר, לאשר או לבחון את זה - רק להציג איך זה מופיע. הידע המופיע אינו רק על דה-והא - אלא גם מודעות עצמית. כל מי ששופט ו*כך וכך*, מכיר בעצם שיפוטו כ*כך וכך*. הנושא הזה של מודעות עצמית, שפולשת לכל מחשבה וכל שיפוט, היא במובנים רבים האוצר שסביבו הכל מסתובב. הגל מנסה לדברר את ההבנה העצמית של המודע - איך האדם מבין את עצמו, ומה שהוא חושב. בהבנה הזו יש מתחים, עימותים - ומהם רוצה הגל להנפיק *מתודה* (שיטה). *המודעות **מבדילה** מעצמה משהו, שאליו בה-בעת היא **מתייחסת**.
@@ -371,27 +400,29 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> בהופיע המדע[^17], לא יהא הוא עצמו אלא **תופעה**; עם הופיעו, המדע עדיין אינו מפורט ומפותח באמיתותו. בהקשר זה לא משנה אם מדמיינים את המדע בתור ה**תופעה**, כי הוא זה שצ. ומופיע לצד **ידע** אחר.
###שאלת קנה המידע
### שאלת קנה המידע
> *81*
אתם עלולים לקרוא את הספר, ולחשוב שאני, הגל, בוחן אותן - אני יודע מה האמת. אם תראו את זה ככה, אומר הגל, תהיה לכם טענה מוצדקת כלפיי - שלא הוכחתי דבר, ואני רק מניח הנחות. הגל לא רוצה שנבין את זה ככה. הגל מחדד את האתגר שמונח לכאורה לפתחו - הוא עומד לבחון את יומרתן של כל הדמויות שקדמו לו לידיעה. אבל, הגל אומר, אין לי שום קנה מידה - איך אוכל לעשות דבר כזה? הגל מרים להנחתה ואומר -
###הידיעה שאנו חוקרים
### הידיעה שאנו חוקרים
> העניין המהותי הוא לזכור במשך כל מהלך החקירה ששני המומנטים האלה, **מושג ומושא**, **היות-עבור-אחר והיות בעצמו**, מתגלעים בידע שאנו חוקרים עצמו, ולכן איננו נדרשים להביא עמנו קני מידה וליישם במהלך החקירה רעיונות ומחשבות **משלנו**; אם נרפה מכל אלה, נצליח לבחון את העניין כפי שהוא עצמו הווה **בעצמו ועבור עצמו**.
> *§84*
כל ידע מופיע מגיע כבר עם קנה מידה משלו - הוא מבין את עצמו בצורה מסוימת, ולא דורש את קנה המידה שלי. כהגליאנים, מטרתנו לתת לידע המופיע כמות שהוא לבחון את עצמו בקנה המידה שלו, לשפוט את עצמו.
חשיבה היא עסק של הסתכנות - *דעו לכם שככה וככה* - אני מתיימר לדעת את האמת, להגיד את האמת, ולעמוד ביומרה שלי. מכיוון שכל חשיבה היא מודעות עצמית, היא מלווה ביומרה לעמוד בנורמה הזו. בספרנו, אומר הגל, אנחנו רק נסתכל; רק נצפה - מה קורה? ונקווה לגלות, שצורת הידע המופיע - מעצם היותו יומרני - יתאמץ להוכיח את עצמו, ולפרוע את החוב שלו עצמו. אך למעשה, אומר הגל - הוא נכשל; הדמויות נכשלות ביומרה שלהן עצמן, שמביאה איתה סוג של הצטללות, התקדמות, תנועה. כל אחת מהדמויות שהגל מציג מהווה שלב מסוים, שמתוקף הכישלון שלו ממשיך להתקדם בכיוון מסוים - זו התופעה שמתממשת, התופעה, הידע המופיע. זו חתירה עוצמתית, שתצעיד אותנו בדרך.
##ודאות חושית
## ודאות חושית
זהו הפרק הראשון ב*פנמנולוגיה*. הדמות שעולה מיד היא דמותם של האמפרציסטים ([לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק)) - הרשמים המיוחדים שנחרטים על הרוח, *טאבולה ראסה*. הם ההתחלה של משהו, ללא מגע יד אדם.
###מיידיות
### מיידיות
> יש לי **ודאות** לגבי העניין **הזה**, לא משום שפיתחתי את מודעתי והפעלתי בצורות מורכבות את מחשבתי. העניין **הווה**; והוא הווה רק משום שהו **הווה**; הוא **הווה --** זה מש שמהותי עבור הידע החושי, וההוויה הטהורה הזו או הבלתי-אמצעיות האחידה הזו מהווים את האמת שלו. הבתאם, הוודאות היא יחס טהור בלתי-אמצעי; מה שהפרט יודע הוא **הזה טהור** או **הפרטי**.
> *§91*
הגל מדברר, בלי להתערב, את העמדה והאידיאולוגיה האמפריציסטית.
@@ -409,22 +440,24 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> הוודאות החושית מופיעה בתור ההכרה האמיתית ביותר; שכן טרם היא גרעה דבר מהמושא והוא עומד לפניה בכל שלמותו. אבל הוודאות הזו מציגה בפועל את עצמה בתור האמת המופשטת והענייה ביותר. על מה שהיא יודעת היא אומרת רק: זה הווה.
> *91*
> 86, 85, 113
לחשוב על אובייקטיביות כדבר שלא הוכתם על ידי המחשבה זו טעות; עצם המגע עם התודעה הופך אותו לפרטני. אבל הניגוד הזה, בין האובייקטיבי לסובייקטיבי, הוא מדומה.
##מסעה של הרוח - פנמנולוגיה
## מסעה של הרוח - פנמנולוגיה
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_6.pptx)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_6.pptx)
הגל לא אוהב את המונח **תורת הכרה**, משום שהוא נועל אותנו לסובייקט מסוים, ההכרה כדבר קבוע שיש להכיר. הוא מעדיף את הדינאמיקה של ה[פנמנולוגיה](#הפנמנולוגיה-כמתודה) - תפיסת המציאות כפי שהיא מציגה את עצמה.
###המודעות בוחנת את עצמה
### המודעות בוחנת את עצמה
> במה שהמודעות מכריזה עליו, בתוך עצמה, בתור הבעצמו או בתור האמיתי, אנו מוצאים את קנה המידה שהיא עצמה מציבה כדי למדוד בו את הידע שלה.
> 84-83§
המודעות מציגה לעצמה קנה מידה - נורמה שהיא מתיימרת לעמוד בה. אנחנו איננו נדרשים לקנה מידה; המודעות מכילה בתוכה אחד שכזה.
@@ -442,7 +475,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
לכל אורך הספר, ניכרים חילופי גוונים בולטים מהסיבה הזו ממש - הגל משתדל לא להתערב.
###טבע מושא חקירתנו מתעלה על ההפרדה הזאת
### טבע מושא חקירתנו מתעלה על ההפרדה הזאת
> מאחר שאנו חוקרים כעת את האמת של הידע, נדמה שאנו חוקרים את מה שהידע הוא בעצמו. אולם בחקירה זו הידע הוא המושא שלנו, הוא עבורנו; והיותו של מה שיתקבל **בעצמו** יהא לפיכך היותו דווקא עבורנו; מה שאנו נטען כי הוא מהותו לא יהא האמת שלו, אלא רק הידע שלנו ממנו. המהות או קנה המידה יתגלעו בתוכנו, ומה שאמור להיות מושווה עמם ושעליו צריך להחליט באמצעות ההשוואה הזאת, לא בהכרח יהיה חייב להכיר בהם.
@@ -457,8 +490,8 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
אבל אם נקבל את זה, עולה שאני לא יודע מה אני מנסה לעשות - אני *מנסה* לדעת. אולי הניסיון שלי שגוי, או לא ניתן למימוש, אבל לא לדעת מה *אני* מנסה לעשות - זה אבסורד. אתה יכול להטיל ספק ביכולתך להשיג את מבוקשך - אבל לא במה שאתה מבקש ממש.
> אי ההתאמה בין האני לבין העצם זהו ההבדל שלהם, השלילי בכלל, ולמעשה הוא נשמתם או מה שמניע אותם
{.info}
!!! info ""
אי ההתאמה בין האני לבין העצם זהו ההבדל שלהם, השלילי בכלל, ולמעשה הוא נשמתם או מה שמניע אותם
יש מודעות; ידע מופיע שמתיימר לעמוד בנורמה. הוא בהכרח יודע מה הנורמה, וודאי שדבר עמידתו בנורמה - מוכיח לעצמו שהוא מממש את הנורמה. אבל, אומר הגל, יש אי-התאמה - בין האני לבין העצם, בין המודעות לבין עצמה. הדמויות שיופיעו והיומרות שלהן הן הפער הזה, שמניע אותנו, את הרוח.
@@ -469,9 +502,10 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> במקום להיות עקרון ההנעה השרירותי… \[יש] להניח לתוכן שיניע את עצמו מתוך טבעו שלו ואז לעיין בתנועה זו.
> *שם, עמ' 160*
###יאוש מכל צורות התודעה הפנומנלית
### יאוש מכל צורות התודעה הפנומנלית
> רק הספקנות המְכַווֶנֶת למלוא היקף המודעות המופיעה מכשירה את הרוח לבחון מה היא אמת, בעוררה ייאוש ביחס לדימויים, המחשבות והסברות המכונים טבעיים -- ואין זה משנה אם מכנים
אותם עצמיים או זרים - שהמודעות הניגשת **מיד** לבחינה עדיין מלאה בהם ומותנית על ידם, ומשום כך אינה מסוגלת לבצע בפועל את מה שברצונה לעשות.
@@ -483,32 +517,36 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
המודעות חותרת לאובייקטיביות - כל פעם עם מושג מידי וברור של *מה הוא אובייקט* - שנפרס בעצמו, נכשל, ומנסה שוב עם הבנה *אחרת* של מה זה אובייקט.
###מסע של שלילה ואובדן
### מסע של שלילה ואובדן
> ניתן לראות את ההצגה הזאת בתור דרכה של המודעות הטבעית החותרת אל הידע האמיתי, או בתור דרכה של הנפש התועה דרך סדרת דמויותיה, כתחנות הטבועות עבורה מראש מטבעה, על מנת שתזדכך לכדי רוח, על ידי כך שבאמצעות התנסותה המלאה בעצמה היא תגיע להכרת הווייתה כפי שהיא בעצמה.
> *78*
> המודעות הטבעית היא רק מושג של הידע או ידע בלתי ריאלי. אבל משום ש\[המודעות הטבעית] תופסת את עצמה באופן בלתי אמצעי דווקא בתור הידע הריאלי, לדרך הזאת יש עבורה משמעות שלילית, ולגביה הריאליזציה של המושג משמעה אובדנה שלה עצמה; כי בדרך זו היא מאבדת את אמיתותה. את הדרך הזאת ניתן אפוא לראות כדרך **הספק**, או ליתר דיוק כדרך הייאוש.
> *78§*
המודעות הטבעית, אומר הגל, לא באמת יודעת מה זה ידע - רק המושג של הידע, או ידע בלתי-ריאלי, כוזב. המודעות, במיידיות שלה, מתיימרת לדעת אותה - ומרגע שהיא עומדת על הטעותה, זו מכת מחץ עבורה - זו השליליות של הדרך. זו חוויה מאוד קשה[^17].
> את האלימות הטמונה בהפרעת הסיפוק המוגבל, המודעות סובלת אפוא מידי עצמה.
> 80§
###הכוח המניע של החקירה כולה
### הכוח המניע של החקירה כולה
המושא **בעצמו** נהיה **להיות-עבור-המודעות של היות המושא בעצמו**, לפיכך זה האחרון הוא המושא החדש, שעמו מופיעה גם דמות חדשה של המודעות, שעבורה המהות היא משהו אחר מאשר מה שהיה קודם. זהו התנאי שמנחה את הכרחיות הרצף המלא של דמויות המודעוּת. רק ההכרחיות הזו עצמה או **היווצרותו** של המושא החדש שנקרה למודעות בלי שתדע כיצד זה קורה לה, היא מה שעבורנו כמו מתרחש מאחורי גבה של המודעות.
> 87§
המודעות מתאכזבת לגלות שחשבה שהיא אוחזת בדבר עצמו, אבל בעצם הוא מה שהוא עבורי. אבל ההבנה הזו בעצמה היא מיידית, ומתיימרת שוב לאמת - בשלב החדש הזה, המודעות *סובלת* את זה שהדבר שהיא תופסת הוא עבורה, ולא באופן מוחלט - יש כאן התקדמות לעבר הפגת המתח בין האובייקט לסובייקט. מה שקודם היה אובדן, כתם, נהפך לחלק מהדבר כמות-שהוא - דבר חיובי, הכי טוב! זה שהאמת היא *שלי*, לא אומר שהיא לא האמת. תחילה המודעות חושבת שהאובייקטיבי הוא משהו נפרד ממנה לגמרי, אבל היא הולכת ומתוודעת להבנה הזו - **שבהבנה העצמית יש הבנה אובייקטיבית**. האובייקטיביות והמודעות העצמית הן לא *סותרות* - הן אותו הדבר ממש.
> הרעיון הוא לא *המציאות היא ככה בשבילי*, כי אני לא יודע את המציאות המוחלטת - אלא שהמציאות בשבילי **היא חלק מהמציאות המוחלטת**.
{.is-warning}
!!! warning ""
הרעיון הוא לא *המציאות היא ככה בשבילי*, כי אני לא יודע את המציאות המוחלטת - אלא שהמציאות בשבילי **היא חלק מהמציאות המוחלטת**.
המסע בספר הוא שהגל נותן לרוח להגיע בעצמה למסקנה הזו - לחשוב שהיא יודעת, להסתבך בדרך הספק\דרך הייאוש, ושוב לדעת - בלי התערבות ובלי הנחות קודמות. אתה רוצה להטיל ספק? תטיל ספק; אבל הספק הזה בעצמו לכוד בסתירות פנימיות, שיגידו לכדי פתרון בעצמם.
> מן-ההכרח, ש'אני חושב' יהא עשוי ללוות את כל דימויי; שאם-לא-כן, הייתי מדמה בתוכי משהו, שאי-אפשר לחשבו כלל, ופירושו-של-דבר: הדימוי היה שלא באפשר, או לפחות לגבי, לא-כלום. הדימוי, שאפשר שיהא נתון לפני כל מחשבה, קרוי 'הסתכלות'. לכן כל ריבוי של ההסתכלות הוא בעל זיקה הכרחית אל 'אני חושב' באותו הסובייקט עצמו, שבו מצוי אותו ריבוי. אך דימוי זה הוא פעולה של הנביעה העצמית, כלומר, שאין לראותו כשייך לחושניות. אני קורא לו לדימוי זה... 'אפרצפציה מקורית', משום שהיא-היא אותה התודעה העצמית, שביצרה את הדימוי 'אני חושב' -- שמן-ההכרח שיהא עשוי ללוות את כל הדימויים האחרים ושהוא אחד וזהה בכל תודעה -- אי אפשר ששוב תהא מלווה דימוי כלשהו.
> *קאנט, ביקורת התבונה הטהורה*
האימפיריציסטים רואים את הרוח כ*חדר ריק*, שמצטברים בו רשמים - לוח שהולך ונחקק. אבל, אי אפשר לדבר על רשמים *ברוח*, מבלי לדבר על הרוח עצמו - חייב להיות *מישהו* שיכול לחשוב את הריבוי הזה, אומר כאן קאנט, בצעד מגשר גדול בין הרציונליסטים לאמפריציסטים. אותה רוח ממש - ה*אני החושב* - הוא משהו שלא מגיע מבחוץ, אלא מגיע מהרוח עצמה - וזה העוקץ האנטי-אמפריציסטי כאן. מודעות עצמית הכרחית לכל מודעות, אבל היא עצמה אינה יכולה להיות מן הניסיון - האי א-פריורית, קודמת לכל הניסיון.
@@ -517,11 +555,12 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
> המודעות היא לעצמה **מוּשַׂגה**, ולכן היא מהווה באופן בלתי אמצעי הליכה אל מעבר למוגבל, וכן - הואיל והמוגבל הזה הוא שלה – גם מעבר לעצמה.
> *פנומנולוגיה של הרוח, סעיף 80*
###הפרכת האידיאליזם
### הפרכת האידיאליזם
- הניסיון הפנימי שלנו, שדקארט לא מטיל בו ספק, אפשרי רק בהנחה של ניסיון חיצוני.
> התודעה גרידא \[...] שיש לי על מציאותי שלי, היא עצמה מוכיחה את מציאות המושאים בחלל שמחוצה לי.
> *ביקורת התבונה הטהורה, 280-281*
@@ -532,18 +571,20 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
כל שיפוט שאני שופט, כולל בתוכו אפוא שני דברים. כשאני אומר, *חתול חמוד*, יש כאן שני דברים: *החתול חמוד* ו*אני צודק*. אין כאן רק שיפוט אמפירי - יש כאן, **בהכרח**, משהו שקודם לניסיון. כאן נכנסת הדינאמיות של הגל - את ה*אני צודק* הזה חייבים לבחון, והוא נכשל ומתחיל שוב מנקודה חדשה. זו התנועתיות של החשיבה, אפילו בהצהרות סתמיות כמו *חתול חמוד*.
###תכלית המסע; העצמי כחריגה אל מעבר לעצמו השייך לעצמו
### תכלית המסע; העצמי כחריגה אל מעבר לעצמו השייך לעצמו
> המטרה נמצאת היכן שהידע אינו נדרש יותר ללכת אל מעבר לעצמו, היכן שהוא מוצא את עצמו כך שהמושג תואם את המושא והמושא תואם את המושג. משום כך, ההתקדמות לעבר מטרה זו גם אין לעוצרה ולא ניתן למצוא סיפוק בשום תחנה מוקדמת. מה שמוגבל לחיים טבעיים לא מסוגל בכוחות עצמו ללכת אל מעבר למציאותו הבלתי אמצעית, אלא הוא נגרר לשם על ידי אחר, וההיקרעות הזאת מעל עצמו היא מותו. אבל המודעות היא לעצמה **מוּשַׂגה**, ולכן היא מהווה באופן בלתי אמצעי הליכה אל מעבר למוגבל, וכן -- הואיל והמוגבל הזה הוא שלה -- גם מעבר לעצמה; לצד הדבר הפרטי מוצב למודעות בו-זמנית גם מה שמעבר לו, ולוּ רק, כמו בַּהסתכלות החללית, **לצדו** של המוגבל.
> *80§*
החשיבה חושבת אובייקט; אבל האובייקט *כולל בתוכו את הסובייקט*. לכן, בכל פעם שהסובייקט הזה מופרך ומתחיל שוב, אנחנו מתקרבים לעבר האובייקטיבי.
###זהות אני=לא אני
### זהות אני=לא אני
> הכרת-עצמו הטהורה בתוך האחרוּת המוחלטת, אֶתֶר זה בתור כזה, זהו היסוד והקרקע של המדע, או הוא הדעת בכלל.
> *§98*
@@ -558,7 +599,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
##מודעות למודעות עצמית
## מודעות למודעות עצמית
Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לאכול את המעבר בין הפרק השלישי - המודעות - לפרק הרביעי - אמת הוודאות העצמית. זה לא שהקשר בין מודעות למודעות עצמית הוא לא יסודי - ובכל זאת, הקשר הזה מאוד מורכב.
@@ -569,10 +610,10 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
הדמות הראשונה היא **מודעות חושית**; השנייה היא **אמיתות הדבר והטעות** והשלישית היא **השכל**.
> הדרמה כאן, ולכל אורך הספר, היא **מה זה להיות אובייקטיבי**.
{.warning}
!!! warning ""
הדרמה כאן, ולכל אורך הספר, היא **מה זה להיות אובייקטיבי**.
###הישגי דיאלקטיקת הוודאות החושית
### הישגי דיאלקטיקת הוודאות החושית
*שימה-לעל של ה'זה' של וודאות חושית באובייקט של התפיסה*.
@@ -595,11 +636,12 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
> *§112-113*
> While death is the issue of life, life is also the issue of death
> *p.150*
המוות של הדמות הזו, זה חיים; ככה אנחנו מתקדמים.
###הדיאלקטיקה של הקליטה, הדבר והטעות
### הדיאלקטיקה של הקליטה, הדבר והטעות
האימפיריציסט הגולמי האמין ש**להיות אובייקטיבי באמת** זה להיות *גולמי*, לפני שיום. למה לי לחלק את הדברים לחתולים וכלבים, פילים וזבובים, ולא חלבים ופיזבובים? זה הכל שטויות; הדבר מוטמע מהשכילה שלו, ולוק דורש אותו *לפני* כניסתו לממלכת השכל. אבל גם במושגים פשוטים - *הזה* כמו *האדום הזה* - כרוך בעצם בשכילה; וכך, לוק לא מצליח לתאר את ה*אובייקטיבי* בלי ה*שכילה*, הסובייקטיבי.
@@ -607,18 +649,20 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
> כמו שקרה בוודאות החושית, גם לקליטה יש פן, שבו המודעות נהדפת בחזרה אל עצמה.
> *§118*
המודעות ניסתה להציג את האובייקטיבי כדבר שלא מעורב בו הסובייקט; בכך היא כשלה, ולכן *נהדפת חזרה אל עצמה*.
> התכלית שאליה בעצם מוביל חיבור המחשבות על **הכלליות** וה**פרטיות**, על ה**גם** וה**אחד**, על ה**מהותיות** הקשורה בהכרח עם **אי-מהותיות**, ועל **לא-מהותי** שהוא בכל זאת **הכרחי**, חיבור המחשבות על מהויות-השווא הללו - לתכלית זו מתנגד השכל הבריא, \[ה]נופל טרף לאבסטרקציות הללו, שמסובבות אותו סחור-סחור במעגלן.
> *§131*
הפוזיטיביסט מוקף בהמון שאלות, שמוליכות לכיוונים שהוא לא רוצה ללכת אליהם - המלח הזה הוא *גם זה וגם זה וגם זה*, אבל הוא לא רוצה לחבר את הדברים האלו יחד, לחשוב מעבר למה שרואים בחוש. הדמות הבאה שלנו לא ניחנת בסרבנות הזו - מדעי הטבע, למשל, לא מסתפקים במה שאנו רואים: יש חוקי טבע, ויש דברים שאנחנו לא רואים אבל הם חלק מכל העניין; הוא מרשה לעצמו לערבב את המחשבות באובייקטיבי.
###הישגי דיאלקטיקת כוח ושכל
### הישגי דיאלקטיקת כוח ושכל
במסגרת תנועתו של השכל מושאיו הם חשמל חיובי ושלילי, מרחק, מהירות, כוח משיכה ואלף דברים אחרים, שמהווים את תוכן המומנטים של התנועה. ובדיוק בשל כך מספק ההסבר כל-כך הרבה סיפוק עצמי: כי ***בהסבר***, אפשר לומר, *המודעות נמצאת בשיחה בלתי-אמצעית עם עצמה, וכך היא נהנית רק מעצמה, והגם שנדמה כי היא עוסקת במשהו אחר, בפועל אין היא מתעסקת אלא עצמה*.
@@ -636,52 +680,71 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
דמויותיה הקודמות של המודעות חשבו שהאמיתי הוא איזה דבר אחר ממנה - אבל התקדמנו מזה. אנחנו מבינים שעצם המודעות העצמית היא חלק מאותו אמיתי, שמודע הן לעצמו והן לשונות שלו ממשהו אחר, שעל טיבו הוא מנסה לעמוד. הדמות הזו מתחילה מכשלונה של הקודמת, נקודת התחלה חדשה: כל מודעות היא מודעות עצמית. כשאני חושב על פילים או זבובים, זה *אני* שמנסח אותם ושוכל אותם, *אני* חלק מלהיות פיל או זבוב אובייקטיבי.
> כעת נוצרה ודאות הזהה לאמת שלה, ודאות שלא התקיימה במצבים הקודמים; כי הוודאות היא המושא של עצמה, והמודעות היא האמת של עצמה. אני הוא גם תוכן היחס וגם ההתייחסות עצמה.
> *166*
ההתייחסות שלי לעצמי היא גם עצמי - התוכן - וגם המודעות.
> \[...\] בהבדילה מעצמה רק את עצמה ועמה, אז ההבדל מבול עבורה **באופן בלתי אמצעי** בבחינת אחרות. ההבדל לא **הווה**, ו**המודעות העצמית** היא רק הטאוטולוגיה חסרת התנועה של: אנו הוא אני; כאשר עבור המודעות העצמית ההבדל לא לובש דמות **הוויה**, אין היא מודעות עצמית.
> *167*
אני מודע לעצמי כמודע. יש עדיין הבדלה; יש עצמי אליו אני מודע, ועצמי מודע. יש עצמי מושא, ועצמי משקיף. מי שחושב שבאומרו *אני מודע לעצמי* הוא באמת מודע לעצמו, אומר הגל, מרמה את עצמו; **זו טאוטולוגיה זהה, סתם סיסמא ריקה**. משהו עדיין חסר, עדיין ריק: דימוי נבוב של מודעות עצמית. אני הוא לא רק מודעות; הוא גם הוויה - יש בו משהו אובייקטיבי. הגעה למודעות עצמית ממשית - עצמי *באמת* - דורשת כברת דרך משמעותית יותר בהרבה.
##הדיאלקטיקה של האדון והעבד
## הדיאלקטיקה של האדון והעבד
> [טקסט (בר-לפידות)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הדיאלקטיקה_של_האדון_והעבד_תרגום_בר_לפידות.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_8_לאתר.pptx)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט (בר-לפידות)](/פילוסופיה/חדשה/הגל/הדיאלקטיקה_של_האדון_והעבד_תרגום_בר_לפידות.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_8_לאתר.pptx)
###חירות, אדנות ועבדות
### חירות, אדנות ועבדות
> הוא צריך היה - כדי לזכות ביתרון - להראות את עצמו שונה מכפי שהוא למעשה. להיות ולהיראות נעשו שני דברים שונים לחלוטין; וההבדל האמור הוא מקורם של הפאר המנסה להרשים, הערומה רודפת התדמית, וכל שאר המידות הרעות בנות לווייתן של אלה. מבחינה אחרת, מאדם חופשי ועצמאי, כפי שהיה קודם, הרי בשל ריבוי של צרכים חדשים, ניתן לומר שהוא נעכשה עתה משועבד לכל הטבע ובעיקר לבני מינו; הוא נעשה עתה לעבדם של אלה גם בהיותו אדונם.
> *רוסו*
כל המידות הרעות האלו קורות עם ה*מעבר מהטבע* - המצב לפני שנוצרה חברה, קהילה, תרבות[^19]. להיות, במובן מסוים, זו עצמאות ואותנטיות מסוימת, הדבר עצמו - אבל החברה גוררת איתה *להיראות* - מראית עין, ניסיון להרשים, העמדת פנים. התרבות, במקום מסוים, משעבדת אותנו - לתאוות חדשות, צרכים חדשים, ולמעשה שוללת מאיתנו את החירות הבסיסית. האדם עבר מעמדה של השתאות וההערצה, כמו שמתאר אריסטו, לריבונות מוחלטת על הטבע; דקארט אומר זאת מפורשות.
> **אני וההיא** \ אגי משעול
> אני מקשיבה לה מטלויזיה
> למטוסת הזאת המפרשת את חיי
> וקוראת משירי אותם היא חוטפת
> וזוקפת
> מיד לזכותה
>
> ישובה לה שם בבגדיה הטובים
> שקניתי לה להבדילה ממני
> מתאמצת למצוא חן בעיני
> גם כן
> אחת
>
> כאן מאחוריה גבה
> אני מרכלת עליה עם חברותי
> איך היא בולשת תמיד
> בין חדרי הבית
> אורבת למחשבות הצומחות
> מגופי
> כדי לגרור אותי לארועים ספרותיים
> ולהושיבני בפאנל.
אגי מתארת את עצמה רואה את עצמה בטלוויזיה, ומוצאת שם משהו מזויף, משהו מתאמץ; הכותבת מתרעמת כנגדה. היא מתארת איך היא עסוקה לא רק בנראות שלה, אלא במה שחושבים עליה - כולל היא.
> בגיל שלושים וחת מצא עצמו אניהו מגשים כמעט את כל החלומות שחלמו בשבילו הקרובים לו: הוא הצליח לא פחות משכולם קיוו שיצליח, ועדיין נותר צנוע, עובדה שמילאה את אביו בגאווה. שלא לדבר על זה שהיה נשוי בדיוק כמו שהוריו ואשתו תמיד חלמו, ואפילו בריא, חוץ מהעניין הקטן הזה עם הטחורים. ובכל זאת לא היה אניהו מאושר - עובדה שגרמה לו לא פעם לתחושת תסכול. אמו, הרי, מילדות תמיד רצתה שיהיה מאושר.
> *אתגר קרת, אניהו*
קרת מכניס בכמה משפטים האלה את כל הארס שעולה מרוסו - שום דבר לא נאמר בשמו של אניהו באמת.
@@ -690,17 +753,18 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
> **תכלית התרבות היא סילוקה של התמימות הטבעית**
> מן ההשקפות בדבר *תמימותו* של מצב הטבע ובדבר פשטות הליכותיהם של העמים הלא-מתורבתים משתמע כי הן רואות בתרבות דבר-מה חיצוני בלבד הקשור בשחיתות ובניוון... השקפה זו מוכיחה כי היא אינה בקיאה בטבעו של הרוח ובתכלית התבונה. הרוח משיג את ממשותו רק על-ידי שהוא מתפצל בתוך עצמו, על-ידי שהוא מטיל על עצמו מגבלה וסופיות \[בדמות] צרכים טבעיים ושרשרת זיקות של הכרח חיצוני, ובעצם תהליך ההסתגלות למגבלות הללו הוא מעצב את עצמו בתוכן וכך מתגבר עליהן וזוכה בתוך כל במתיאותו ה*אובייקטיבית*. תכליתה של התבונה איננה אותה פשטות הליכות טבעית... אדרבא, תכליתה היא לפעול לסילוקה של התמימות הטבעית... כך שהחיצוניות הזאת תשיג תחילה את התבוניות שהיא מסוגלת להשיגה, כלומר את *צורת הכלליות*, את ה*שכליות*. רק בדרך זו הרוח מרגיש *בבית* ו*אצל עצמו* בחיצוניות הזאת. כך יש אפוא לחירותו מציאות בחיצוניות, ובאלמנט הזה, אשר כשלעצמו הוא זר לקביעת החירות שלו, הרוח נעשה *בשביל-עצמו*, ועניין לו רק עם מה שהוא טבע לו את חותמו ושהוא עצמו *יצר*
> *פילוסופיה של המשפט, 187*
הגל חולק את העמדה הבסיסית של רוסו של התרבות כשמשחיתה - אולם, היכן שאצל רוסו היא תופעת לוואי מצערת, כאן הגל מאשים כי זוהי תכליתה ממש. ניכרת כאן המודעות העצמית של הגל - פיצול מסוים, שניות מסוימת, שרק דרכו הרוח מתממשת. כמו שגן העדן היה גן העדן עד האכילה מעץ הדעת, התבונה היא נפילה מסוימת, הכרחית למימוש מלא שלה עצמה. ההתגברות על הנפילה שהיא התרבות היא שלב הכרחי במימוש המלא של הרוח, אומר הגל. כל עוד אני תמים, אני מה שאני כי ככה נוצרתי. אבל, אם אני נעשה מודע לעצמי, תופס מרחק מעצמי, מהאובייקטיבי (אני הרי משהו מסוים) - אני יכול *לטבוע בהם חותם* - אני יכול **לקבוע** מי אני, לעצב את ה*אובייקטיבי*: אני יכול להחליט מי אני אהיה, ולהוציא את זה לפועל. כעת *מי שאני* נברא בצלמי, ולא ביד הגורל.
> ה*מימוש* הזה אינו מובן מאליו - יש לו הרבה פתולוגיות: מימוש עצמי והמסע של הרוח זו קליעה לדבר מסוים, שבהחלט אפשר לפספס: אפשר להתממש, ואפשר להיאבד.
{.is-warning}
!!! warning ""
ה*מימוש* הזה אינו מובן מאליו - יש לו הרבה פתולוגיות: מימוש עצמי והמסע של הרוח זו קליעה לדבר מסוים, שבהחלט אפשר לפספס: אפשר להתממש, ואפשר להיאבד.
הרבה פילוסופים האשימו את הגל ב*דטרמיניזם אופטימי* כזה, אולם הפרשנים עומדים כנגד זה: הגל מכיר בפוטנציאל ההרס של ההתקדמות, כמו בזוועות שהתחוללו במאה ה20 - אולם, הגל סבור, כל מעידה כזו וכל אסון כזה מלמד אותנו *מה זה להתקדם*. יש עדיין היגיון פנימי בתהליך של ההתקדמות, גם כשזו הולכת אחורה.
###מהי תודעה עצמית באמת?
### מהי תודעה עצמית באמת?
> **התודעה העצמית היא כשלעצמה ובשביל עצמה בכך שהיא כלשעצמה ובשביל עצמה בשביל זולתה: היא הינה רק כמי שמכירים בה.**
> *178, תרגום קליין*
@@ -712,22 +776,25 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
> איני יכול להכיר בשום אמת על אודות עצמי, אלא רק באמצעות הזולת. בני אדם אחרים חיוניים לקיומי ולכל הכרה שאני יכול להשיג על אודות עצמי. \[...] אנו נמצאים אפוא בעולם שאפשר לכנותו: בין סובייקטיבי. ובעולם כזה האדם מחליט מי הוא ומי הם האחרים.
> *סרטר, האקסטנציאליזם הוא הומניזם, 35*
אליעזר הוא מורה. אבל, להיות מורה מדמיין יחס מסוים - אם הוא לא מלמד אף אחד, הוא בוודאי לא מורה. יהיה זה אבסורד לומר שאליעזר הוא מורה בלי יחס מסוים מכל אחד אחר - חייב להיות משהו באליעזר, ומשהו באחרים. להיות מורה, מנצח, כנר בתזמורת, דורש הכרה מסוימת של אחרים[^21]. העמדה שתופס סרטר היא נדמית באותו הקו של הגל[^22], אבל חזקה יותר.
> חשבו על אמן גאון: הוא חי כגאון, מת כגאון. האם, אם לא הכירו בו, הוא באמת גאון? לכאורה, אפשר לחשוב על גאונים כאלה - שמתו וחיו כגאונים, בלי הכרה. אבל כל חייו השאלה תנקר - *האם אני באמת גאון?*
{.is-info}
!!! info ""
חשבו על אמן גאון: הוא חי כגאון, מת כגאון. האם, אם לא הכירו בו, הוא באמת גאון? לכאורה, אפשר לחשוב על גאונים כאלה - שמתו וחיו כגאונים, בלי הכרה. אבל כל חייו השאלה תנקר - *האם אני באמת גאון?*
ופתאום נגלה שהמשפט האחרון של סארטר *סותר* את תחילתו. אם **אני מחליט** מי האחרים - איך האחרים מגדירים אותי? כל אחד קובע את ה*אחרים המשמעותיים* שלו, שאנו משתוקקים לאישור מהם, להסכמה מהם - אבל מי הם אותם *אחרים* תלוי בי - וככה סארטר *מתחיל בפרה וגומר בחמור*.
> הרודפים אחר הכבוד עושים כן למען יהי בטוחים שאמנם טובים הם; שהרי הם מבקשים כבוד מידי הנבונים, ובקרב אנשים שמכירים אותם, ובשל סגולתם הטובה.
> *[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה), ספר א', עמ' 19*
אינטואיטיבית, רדיפת הכבוד נתפסת כדבר רע. אולם, כאן אומר אריסטו, חיפוש האישור מפי אחרים, אבל לא סתם אחרים - הנבונים, הטובים והחכמים - הוא דבר טוב, מעיין נייר-לקמוס עצמי כזה. הכבוד משתמע פה כאותה *תאווה* של הגל, חיפוש האמת ורדיפת הכבוד לא כמצבים מסוימים אלא כדחף מהותי ובסיסי, אך לא אבסולוטי: אני מחפש כבוד מהאנשים הנכונים - כבוד מהלא-נכונים הוא בזוי.
> המושג של אחדותה זו של התודעה העצמית בהכפלתה - מושגה של האין-סופיות המגשמת בתודעה עצמית - הינו משזר רב-צדדי ורב-פנים. מצד אחד, יש להקפיד על הפרדתם של המומנטים, ואילו מן הצד האחר - יש להשקיף עליהם בהבדל האמור כעל בלתי-נבדלים: יש לתפוס ולהכיר אותם כל פעם במשמעותם ההפוכה. כפל המשמעות של אותם נבדלים מקורו במהותה של התודעה העצמית שהיא אין-סופית, או היא באופן בלתי-אמצעי היפך של הקביעתיות בה היא מושמת
> *178*
זה חתיכת משפט.
@@ -736,6 +803,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
> מה שהווא אפוא עבור המודעות העצמית הוא מודעות עצמית אחרת; היא יצאה **מחוץ לעצמה**. לכך יש משמעות כפולה: **ראשית**, היא איבדה את עצמה, כי היא מוצאת את עצמה כישות **אחרת**; **שנית**, היא ביטלה בכך את האחר, כי היא גם לא רואה את האחר כישות, אלא את **עצמה** ב**אחר**.
> *179*
חשבו על שני פרטים. אנחנו מסתכלים על אחד מהם. האחד מודע לכך שהאחר מסתכל עליו, שהוא משחק בפני מישהו, נראה בפני מישהו. בכך התודעה *יצאה מעצמה, איבדה את עצמה, **ביטלה את האחר**.
@@ -743,6 +811,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
בכך שאני משתמש באחר ככלי להגדיר את *עצמי*, אני גם מאבד את עצמי - אני תלוי עכשיו באחר וברושם שאני מותיר בו, ולא בממשות שלי עצמי, כמו שרוסו אומר - אבל אני גם חוטא *לו* כאדם אחר ונפרד, רואה אותו כאמצעי להגדיר את עצמי, ולא לגמרי כ*ישות*; אני לא באמת פתוח ונדיב ועוסק בהם כערכם, אלא רק ככלים להערכה עצמית.
> המודעות העצמית מוכרחה לבטל את **אחרותה**; זה ביטולו של מובן כפול, כאמור לעיל, ולכן גם הביטול הוא כפול-מובן; **ראשית**, הוא מוכרח לכוון לביטול הישות העצמאית **האחרת**, כדי להיות באופן הזה ודאי **לגבי עצמו** בתור המהות; **שנית**, בכך הוא מכוון לביטול **עצמו**, כי האחר זה הוא עצמו.
> *180*
כאן הגל מתחיל להתהלך בלוח.
@@ -751,37 +820,39 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
> עתה יש לבחון את המושג הטהור של מתן-ההכרה, של הכפלת המודעות העצמית באחדותה, ולראות כיצד מופיע תהליכו של המושג הזה עבור המודעות העצמית. תהליך זה יציג בתחילה את צד **אי-הזהות** בין שתי המודעויות העצמיות או את יציאתו של האמצע אל הקטבים, אשר כקטבים הם מנוגדים זה לזה, כאשר האחד מהם הוא רק נותן ההכרה והאחר הוא רק מקבל ההכרה.
> *185*
כעת, הגל מבקש לעמוד על ההבדל - בין נקודת המבט שלו, שלנו ושל הדמות שאותה אנו בוחנים בכל פעם.
##מתודעה למודעות
## מתודעה למודעות
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_9.pptx)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/הגל/פנומנולוגיה_של_הרוח_בן_גוריון_2024_מצגת_9.pptx)
> [You cannot get there from here](/פילוסופיה/חדשה/הגל/you-cant-get-there-from-here.pdf) (Pippin) - מאמר על המעברים בפנמנולוגיה.
{.is-success}
!!! is-success ""
[You cannot get there from here](/פילוסופיה/חדשה/הגל/you-cant-get-there-from-here.pdf) (Pippin) - מאמר על המעברים בפנמנולוגיה.
המעבר מתודעה למודעות עצמית הוא מורכב, ועובר דרך ה**חיים** וה**תודעה**.
###המושא נהיה חיים, הוויה רפלקסיבית
### המושא נהיה חיים, הוויה רפלקסיבית
> המושא \[...] נהיה **חיים**. מה שהמודעות העצמית מבדילה מעצמה כהווה, הגם שהוא מוצב כהווה, אינו הווה רק בצורת הוודאות החושית והקליטה, אלא הוא הוויה רפלקסיבית, ומושא התאווה הבלתי-אמצעית הוא משהו חי.
> *168*
> לקחה של הדיאלקטיקה בפרקי **מודעות** היה ש***במושג* לבדו** - בחשיבה המושגית - **מתפענח**\מונהר\מובן *האובייקט(יבי)* כמות שהוא; החשיבה היא שיורדת לחקרו של האובייקט(יבי) היא שטובעתאת המושגים הנחוצים לשם כך (ובכללם עצם המושג 'אובייקט(יבי)!). ומעבר לזה (ובעצם מובלע בתוך כל זה), היא - החשיבה - מודעת לעצמה ב***מודעות עצמית***: ה'אני החושב', אני החושב, יודע את האובייקט(יבי) ויודע שאני יודע; *בחשיבתי המושגית אני מבין לאשורם ולאמיתתם את היחסים בין האובייקטיבי לסובייקטיבי* ומסולקת המכשלות והתבלולים שהעיבו על יומרת ידיעתנו.
{.is-info}
!!! info ""
לקחה של הדיאלקטיקה בפרקי **מודעות** היה ש***במושג* לבדו** - בחשיבה המושגית - **מתפענח**\מונהר\מובן *האובייקט(יבי)* כמות שהוא; החשיבה היא שיורדת לחקרו של האובייקט(יבי) היא שטובעתאת המושגים הנחוצים לשם כך (ובכללם עצם המושג 'אובייקט(יבי)!). ומעבר לזה (ובעצם מובלע בתוך כל זה), היא - החשיבה - מודעת לעצמה ב***מודעות עצמית***: ה'אני החושב', אני החושב, יודע את האובייקט(יבי) ויודע שאני יודע; *בחשיבתי המושגית אני מבין לאשורם ולאמיתתם את היחסים בין האובייקטיבי לסובייקטיבי* ומסולקת המכשלות והתבלולים שהעיבו על יומרת ידיעתנו.
אם אני חושב כך וכך, כמובן ש*אני* חושב; אך זה ש*אני* חושב לא אומר שלא כך וכך - אדרבה! זה *אכן* כך וכך. המודעות העצמית שלי כחושב - סובייקט - לא גורעת מהדבר כפי שהוא - האובייקט - אלא טובעת בו חותם ולוקחת בו חלק.
כמו שעברנו, כל דמות שעולה מתיימרת לדעת את האמת באופן ישיר, בלתי-אמצעי, ומונעת ב**תאווה** לאשרר את הידיעה הזו. ובכל שלב, התקווה הזו נכזבת; המודעות שלה נבובה, והיא יורדת מכוח עקרונותיה שלה בעצמה. נוצרת תובנה חדשה, ושוב עולה דמות חדשה, שמתיימרת שוב לאותה בלתי-אמצעיות, הנחת יסוד שהיא בטוחה בה, וחוזר חלילה. ככה אנחנו מתקדמים לעבר ההתצטללות המעמיקה והולכת. [האפריציזם נפל](#הישגי-דיאלקטיקת-הוודאות-החושית), ועל חורבותיו קם [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת); ועל כתפיו של קאנט עומד הגל.
> מדברים אלו יש המפרשים את הגל כקורא להפסיק לחקור את המדע האמפירי. זו שטות; הגל דורש הן את המדע האמפירי והן את המשך ההצטללות הפילוסופית. *אי השלמות של המדע האמפירי היא שלמותו*, אומר רודל, מפרשניו החשובים של הגל.
{.is-warning}
!!! warning ""
מדברים אלו יש המפרשים את הגל כקורא להפסיק לחקור את המדע האמפירי. זו שטות; הגל דורש הן את המדע האמפירי והן את המשך ההצטללות הפילוסופית. *אי השלמות של המדע האמפירי היא שלמותו*, אומר רודל, מפרשניו החשובים של הגל.
החשיבה היא שטובעת, בנביעתה העצמית ומתוך חירות (וברור אפוא שיש לה תכלית). זו נקודה קנטיאנית חשובה - החשיבה היא ספונטנית (נביעה-עצמית). המחשבה אינה מקבלת דבר כנתון, ונמצאת בשיח עם הדברים. אולם, היא אינה נענית לכוח - היא נענית לטיעונים; ההגבלות שלה אינן חקוקות באבן, אלא באמת המידה שהיא מציבה לעצמה; בבסיסו של דבר, היא חופשית.
אז מהי אותה תאווה? העובדה שהמחשבה שלנו חופשית אומרת שהיא לא נטבעה מנסיבות העולם, בהכרח מסוים; אם יש לי חופש, מה מדריך אותי? אני רוצה להבין, לדעת את עומקו של הדבר: זוהי התכלית - קביעת המושגים הנכונים שיאפשרו לדעת את הדבר. המחשבה לא סתם קורית; יש לה *טלוס*.
@@ -797,33 +868,35 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
אבל התאווה הזו לדעת, לטרוף עוד-ועוד אובייקטים, היא *אינסוף רע*, לפי הגל - רעב בלתי-נדלה ראוי לגנאי, כפי שאומר אפלטון ב[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס).
###הרס האובייקט, אישור אובייקטיבי, היעשות אובייקטיבי
### הרס האובייקט, אישור אובייקטיבי, היעשות אובייקטיבי
> המודעות העצמית ודאית אפוא ביחס לעצמה רק על-ידי ביטול האחר שמתגלה לה כחיים עצמאיים; המודעות העצמית היא **תאווה**. בוודאותה לגבי אינותו של האחר, היא מציבה אותה \[את האינות\] עבור עצמה כאמת שלה, מאיינת את המושא העצמאי ועל ידי כך *מעניקה לעצמה את הודאות העצמית **כוודאות אמיתית**, כלומר כוודאות שהתהוותה עבורה באופן מושאי.*
> *174*
המודעות לא רוצה להיות רק פנימית; היא רוצה להיות משהו, במציאות האובייקטיבית!
> אני חושב שאני גבר-גבר, חזק חזק. אבל זה סתם בראש שלי. אני רוצה להנכיח את זה *בעולם*. אז אני רואה תרנגול (דוגמא *מזעזעת* של אליעזר, שהתנצל עליה), ואני טורף אותו - עכשיו אני *באמת* גבר-גבר, לא רק בראש שלי!
{.is-info}
!!! info ""
אני חושב שאני גבר-גבר, חזק חזק. אבל זה סתם בראש שלי. אני רוצה להנכיח את זה *בעולם*. אז אני רואה תרנגול (דוגמא *מזעזעת* של אליעזר, שהתנצל עליה), ואני טורף אותו - עכשיו אני *באמת* גבר-גבר, לא רק בראש שלי!
> ואולם בתוך הסיפוק הזה היא מתנסה בעצמאות מושאה. התאווה והוודאות העצמית המושגתבסיפוקה תלויים במושא, כי התאווה והוודאות הוות על ידי ביטול האחר; כדי שיהא ביטול, מוכרח להיות האחר. ביחסה השלילי אין אפוא המודעות העצמית מסוגלת לבטל את המושא; ולכן היא דווקא שבה ומייצרת את המושא, וגם את התאווה.
*175*
> עכשיו חייב להיות עוד תרנגול, ועוד תרנגול, ועוד תרנגול - הרעב שלי אינו יודע שובע. איך יוצאים מהבור?
{.is-info}
!!! info ""
עכשיו חייב להיות עוד תרנגול, ועוד תרנגול, ועוד תרנגול - הרעב שלי אינו יודע שובע. איך יוצאים מהבור?
###נחוץ אובייקט סובייקטיבי
### נחוץ אובייקט סובייקטיבי
> המודעות העצמית הווה באופן אבסולוטי עבור עצמה \[...] רק על ידי ביטול המושא, והמודעות העצמית חייבת לבוא על סיפוקה, כי היא האמת. לפיכך, בשל עצמאות המושא, יכולה המודעות העצמית לבוא על סיפוקה רק על ידי כך שהמושא עצמו יבצע על עצמו את השלילה; והמושא מוכרח לבצע בעצמו את השלילה של עצמו, כי השמוא בעצמו הוא השלילי, והוא מוכרח להיות עבור האחר את מה שהוא בהווייתו. בהית המושא בעצמו השלילה, ובתוך כך בה-בעת עצמאי, הרי הוא מודעות. \[...] המודעות העצמית באה על סיפוקה רק במודעות עצמית אחרת.
*175*
"לבטל" את התרנגול לא יספיק; הפתרון הוא לעמוד מול מודעות עצמית *אחרת*. אני סובייקט חושב, מודע, ומודע לכך שאני חושב והוא מודע. אני יודע אובייקטים, כמות שהם - מה שמצד אחד מאשר אותי, ומצד שני - מאיים עליי; הייתי רוצה לדעת שאני מוחלט, אבל אם יש אובייקטים כמות שהם, אולי אני לא כזה מוחלט; ואם אני מוחלט, מאיפה באים האובייקטים כמות שהם? אלו המתחים הטבעיים שמתאר הגל במודעות העצמית, בעוצמה וברעש ובצלצולים. מה שאנו מנסים לעשות הוא לאשר למודעות את היותה **המוחלט**; [המוחלט הוא גם הסובייקט!](#על-מה-עומד-הכל)[^25]
###יחיד מול יחיד
### יחיד מול יחיד
> אינדיוידואל ניצב מול אינדיוידואל. בהופיעם כך באופן **בלתי-אמצעי**, הם הווים זה עבור זה בצורת מושאים רגילים; דמויות **עצמאיות**, מודעויות המשקועות ב**הווית החיים** (**כי המושא ההווה הוגדר כאן כחיים**)
> *186*
כעת ניצבת מולנו מודעות עצמית אחרת: יחיד ניצב מול יחיד. מולך עומדת מודעות עצמית - לא רק מושא ריק - אולם, כל אחד שקוע ב*הווית החיים* שלו; איש מהם עוד לא עבר את התהליך הדיאלקטי של השחרור המוחלט.
@@ -832,7 +905,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
> *187*
##טעמו של המאבק, מה הוא מנסה לאשר \ להוכיח
## טעמו של המאבק, מה הוא מנסה לאשר \ להוכיח
מה שהוא מנסה לאשר הוא אכן, במידה זו או אחרת, ***האמת***; אלא שזו תתברר לאשורה וגם תתממש רק בסופו של המסע
@@ -858,9 +931,10 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
אני חי מדבר, חיה - אבל בתור מודעות עצמית, לא זו המהות - אלא החופש שלי להגיד לכל דבר מסוים כזה, *לא* - זהו החופש; אדם חופשי במהותו - אין לו מנוס מהחופש.
ככה אנו *היות-עבור-עצמו* - לא באופן בלתי-אמצעי (אני כזה), אלא עבורי ובבחירתי (אני *בוחר* להיות כזה).
###אדון אל מול העבד
### אדון אל מול העבד
> האדון מתייחס באופן מתווך אל העבד באמצעות הישות העצמאית שכן בדיוק אל זו מרותק העבד - אלו כבליו מהם לא יכול היה לערוך הפשטה בשעת המאבק. \[...] אולם האדון הראה במאבק שבעיניו אותה ישות אינה אלא משהו שלילי גרידא; ובהיותו השליט על הישות, ובהיות העבד משועבד לאותה ישות - נמצא שהעבד משועבד לאדון. כמו כן מתייחס האדון באופן מתווך גם אל הדבר באמצעות העבד: בהיות העבד תודעה עצמית הריהו מתייחס אל הדבר גם בצורה שלילית \[...] אולם בו בזמן הדבר הוא עצמאי בשבילו, ומשעמו של דבר - הוא רק מעבד אותו. \[כך] נוצר עבור האדון על ידי תיווך זה \[קרי, העיבוד על ידי העבד] יחס בלתי אמצעי של הנאה. האדון אשר הציב את העבד בינו ובין הדבר מתחבר בכך רק עם אי עצמאותו של הדבר, ואילו את צד העצמאות הוא משאיר לעבד ולעיבודו של העבד.
> *190*[^25]
ניתן להבין זאת בשני אופנים. הראשון הוא שהאדון מתייחס לעבד כאובייקט - כדבר-מה בעולם. השני, הלא-סותר, הוא שהאדון מתייחס לעבד כספק הצרכים שלו - הבית של האדון, האוכל של האדון, הנעליים של האדון. כך או כך, האדון לא רואה בעבד בן-שיח; הוא רואה בגופו ובפועלו רכוש.
@@ -869,11 +943,12 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
עם זאת, אין לנו היכולת להכחיש את מעמדו של העבד כמודעות עצמית; גם הוא מבין שהאובייקטים טבועים בחותם שלילי. איך מתבטאת העובדה הזו, שלאובייקטים אין מעמד מוחלט, בעולמו של העבד? העבד עובד על האובייקטים - מעבד אותם; הבית, האוכל, הנעליים. העבודה כרוכה בעצמאות של אותו המשהו - הוא לא לוקח אותו כנתון, אלא כדבר שבכוחו לשנות.
###היפוך תפקידים
### היפוך תפקידים
הגל מדבר קודם באופן מאוד מרכזי על הכרה הדדית. בפסקאות שלפני הסעיף הזה, זהו גם כן מוטיב מרכזי - המודעות תגיע דרך מודעות אחרת. אלא שעכשיו, הצורך הזה מוביל את האדון למבוי סתום: האדון לא יכול באמת לקבל הכרה מהעבד - אם יקבלה, זו רק הכרה של עבד! הוא לא מקבל הכרה מלאה ממודעות אחרת, שוות-ערך.
> חסר להכרה ההדדית האמיתית \[שהאדון זקוק לה] אותו מומנט בו פועל הדון גם כנגד עצמו מה שהוא פועל נגד זולתו \[...] התודעה הבלתי מהותית היא, על-כן, האובייקט המהווה את **האמת** של הודאות העצמית של האדון. אבל ברור שאוביקט זה אינו מתאים עם מושגו. במקום שהאדון מימש את עצמו לגמרי - שם הוא אינו מוצא כלל תודעה עצמאית. מה שישנו בשבילו \[...] \[הוא] תודעה בלתי עצמאית \[...] האדנות הראתה שמהותה היא היפוכו של מה שהיא שואפת להיות
> *191-192*
לאדון אין את הביטול שהוא צריך כדי שיכירו בו; אין ישות שכנגדה הוא פועל בעולם, שמאשררת אותו. האדון אינו יכול לקבל את מה שהוא רוצה, משום שאינו מעריך את העבד כמהותי.
@@ -881,16 +956,18 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
יש כאן אירוניה נוראה; העליונות של האדון שוללת ממנו את החופש שבשמו חתר לאדנות.
> כך תהפוך גם העבדות במימושה לניגודו של מה שהיא הינה באופן בלתי אמצעי. תודעה זאת \[...] תהפוך לעצמאות אמיתית.
> *193*
האדון, במימוש חלומו, נכזב; ועתה נראה, אומר הגל, שההיפך קורה אצל העבד - דווקא בשעבוד הוא יהפוך לחופשי.
> ב*מודעות נדחפת חזרה לעצמה* הגל **לא** מתכוון שהעבדות אינה צריכה כלום - הצורך בהכרה הדדית עדיין משחק פה את התפקיד המרכזי שלו.
{.is-warning}
!!! warning ""
ב*מודעות נדחפת חזרה לעצמה* הגל **לא** מתכוון שהעבדות אינה צריכה כלום - הצורך בהכרה הדדית עדיין משחק פה את התפקיד המרכזי שלו.
לעבד יש תמונה של חירות - באדון; העבד רואה את עצמו כעבד - אבל מזהה את החירות, כדבר מחוץ לעצמו - אצל האדון. עצם ההכרה הזו, גם אם היא עדיין אינה ממומשת, גם היא הישג - עצם הזיהוי של החירות. הנה אדם שיש לו בראש תמונה של סובייקט שהוא מוחלט![^26]
> ראינו מהי העבדות רק בעמדתה ביחס לאדנות. ואולם גם העבדות היא מודעות עצמית וכעת יש לבחון את מה שהיא מהווה אפוא בעצמה ועבור עצמה. בתחילה, המהות עבור העבדות היא האדון; כלומר **המודעות העצמאית שהווה עבור עצמה** היא עבורה **האמת**, שאמנם **עבור העבדות** עדיין לא הווה **בעבדות**.
> ואולם **בפועל**, את האמת הזו של השליליות הטהורה ושל **ההיות-עבור-עצמו** יש לעבדות **בה בעצמה;** כי העבדות **התנסתה** במהות הזו בעצמה.
העבד לא חושב שיש משהו בעבדות שמריח מהמודעות העצמית.
@@ -905,11 +982,13 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
מימוש התאוות של העבד הכי הקל שיש: הוא מצווה על העבד מה לעשות. תודעות האדון מנסה לעשות שמות בעולם רק באיון העבד; הוא אף פעם לא מגיע מנקודת רוויה. יש כאן את הישג התאווה, בלי המחיר שלה. זה לא מימוש עצמי - זה חסרון; זו הוויה נרפית!
> העבודה, לעומת זאת, היא תאווה **מרוסנת**, התכלות מעוכבת, כלומר: העבודה **יוצרת**. ההתייחסות השלילית אל המושע נעשית **צורתו** ומשהו **קבוע**.
> *195*
דווקא בעבודה שלו, העבד מותיר חותם ממשי בעולם - טובע את חותמו במוחלט, באמיתי, וככה מתממש. בבית, בעבודה, בנעליים, העבד מצביע ואומר - *זה אני!*.
> ביראה, ההיות-עבור-עצמו הוא **בעבד עצמו**; ביצירה הופך ההיות-עבור-עצמו עבור העבד להיותו שלו עבור עצמו, והעבד נהיה מודע לכך שהוא עצמו הווה בעצמו ועבור עצמו. בהיותה **מוצבת מחוצה לו**, הצורה לא הופכת עבורו למשהו אחר ממנו; כי הצורה היא היותו הטהור עבור עצמו, אשר בכך הופך עבורו לאמת.
> *196*
העבד לא חופשי לחלוטין - הוא עדיין בשירות האדון - אבל היכן שהאדנות תקועה, חסרת תנועה וחסרת מימוש, העבד מגלה משהו נשגב מהאדון - יכולתו לטבוע חותם במציאות, שה**אחרות** היא מומנט בעצמיות שלו; אני לא רק רוח, נפש, רעיון - אני בנאדם ממשי, בהקשר ממשי, ויכול לטבוע חותם בעולם עצמו - ולהופכו לבית שלו.
@@ -919,28 +998,30 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
כרוך בחיי קהילה והכרה הדדית. יש בה עבדות במובן שאיני מוכל בתוך עצמי - אידיאל סטואי[^20] שהגל כופר בו. אולם, היא כורכת בתוכה גם את היכולת לחולל שינוי בעולם - היחסים בין סובייקט לאובייקט; המודעות הסובייקטיבית אינה תלויה במומנט כזה או אחר, אלא בתביעת חותמה במציאות הפיזית.
> חשוב מאוד להדגיש - ב*תביעת חותם* הגל מדבר על פעולה בעולם ממש - להכין אוכל, לפסל פסל, וכדומה.
{.is-warning}
!!! warning ""
חשוב מאוד להדגיש - ב*תביעת חותם* הגל מדבר על פעולה בעולם ממש - להכין אוכל, לפסל פסל, וכדומה.
אולם בעלילה בפועל, אין כאן אותה הכרה הדדית: העבד לא זוכה להכרה מהאדון. את החוב הזה הגל יפרע בהמשך הספר.
> [פרשנות נוספת - קוז'ב (מרקסיסט) על ההכרה ההדדית](/פילוסופיה/חדשה/הגל/kojeve_on_the_dialectic_of_the_master_and_slave.pdf)
{.is-success}
!!! is-success ""
[פרשנות נוספת - קוז'ב (מרקסיסט) על ההכרה ההדדית](/פילוסופיה/חדשה/הגל/kojeve_on_the_dialectic_of_the_master_and_slave.pdf)
נחזור ל[היישרת מבט אל השלילי](#היישרת-מבט-אל-השלילי), מההקדמה -
> הרוח היא עוצמה לא בתור חיובי המפנה עורף לשלילי אלא רק מתוך היישרת מבט אל השלילי. הוא שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה. הוא מה שכונה בשם סובייקט, אשר בהעניקו לקביעה המסוימת מציאות בתוך היסוד שלו, הריהו שם-לעל[^11] את חוסר האמצעיות המופשט, את זה שהווה סתם, ובזה הסובייקט הוא העצם האמתי, ההוויה או אי-האמצעיות אשר המיצוע אינו חיצוני לה, אלא היא היא אותו מיצוע.
> *עמ' 113.*
הרוח לא רק חותר לשלילי - כמו העבד, הוא הופך אותו להוויה, לבית. ההכרה בכורחי המציאות, קבלתה לתוך היסוד שלי, משחררת אותי ממנה - מאפשרת אותי להפשיט אותה הלאה ממני. תחילה מצאתי את עצמי ככה וככה, ובהתגברות זהו - היישרת מבט אל השלילי - יצרתי משהו אחר, בצורתי - משהו חופשי. כעת אני שוב לובש צורה מסוימת - אבל הצורה הזו היא הצורה שלי, לא זו שנכפתה עליי.
> אני לא בחרתי להיולד ככה - כגבר, כיהודי, בישראל - אומר אליעזר. אבל מעצם ההכרה באילוצים האלה וההתגברות עליהם, אליעזר יכול לבחור - מתוך השלילי - מי הוא ומה הוא רוצה לעשות - וכעת הוא שוב דבר מסוים, מורה להגות הגל - אבל דבר מסוים שהוא בחר, בצלמו; זהו חלק מהעצמי שלו, וגם חלק מהמוחלט.
{.is-info}
!!! info ""
אני לא בחרתי להיולד ככה - כגבר, כיהודי, בישראל - אומר אליעזר. אבל מעצם ההכרה באילוצים האלה וההתגברות עליהם, אליעזר יכול לבחור - מתוך השלילי - מי הוא ומה הוא רוצה לעשות - וכעת הוא שוב דבר מסוים, מורה להגות הגל - אבל דבר מסוים שהוא בחר, בצלמו; זהו חלק מהעצמי שלו, וגם חלק מהמוחלט.
סובייקט הוא מיצוע - הוא **תנועה**, לא משהו מתון - אך זה לא אומר שהוא **לא** (כמו שסארטר אומר). התנועה הזו - לעבר הבנה, לעבר יצירה, מתוך אותה ההפשטה - מפענחת את החופש; היא גוברת על מלכודות פילוסופיות, שהן גם מלכודות קיומיות, ולהיהפך למסוים מהשמה-לעל.
> פעילותו של הרצון אשר בה הוא שם לעל את הסתירה שבין הסובייקטיביות ובין האובייקטיביות ומתרגם את תכליותיו מן הקביעה הסובייקטיבית ולזו האובייקטיבית, ובה-בעת נשאר *אצל עצמו* באובייקטיביות \[הזאת], הפעילות הזאת היא *התפתחותו המהותית* של התוכן העצמותי.
> *פשה"מ, 28*
מתוארת כאן סתירה בין האובייקטיבי לסובייקטיבי, דרך הרצון. על פניו, הכל פתוח - ואני צריך להחליט מה לעשות, ולמה להיות - לגבש רצון. אבל מי שיסתפק בחופש הזה, לא יעשה כלום: הוא חייב לרצות **משהו**, אחרת זה לא-כלום. זה הצד הסובייקטיבי. אולם הרצון החופשי המסוים הוא הצד האובייקטיבי - מימוש **בפועל** של משהו **מסוים**, במציאות. ככה נתבע חותם סובייקטיבי באובייקטיבי - אני עושה מה שאני רוצה במציאות. אפשר לדבר על ערכים - חירות, מתינות, אומץ לב ויישוב דעת - אך עד שהאידאות האלו לא ממומשות בפועל, הן לא מתממשות באמת - הן רק משהו מופשט וריק.
@@ -950,11 +1031,13 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
הגל כמובן נכנס לזה - הוא אינו מסתפק בחירות שלילית, ודורש חירות חיובית.
> אני יכול לשחרר את עצמי מכל דבר שהוא, להתנער מכל התכליות ולהפשיט מכל דבר שהוא. רק האדם יכול לוותר על הכול, גם על חייו: הוא יכול לאבד את עצמו לדעת; החיה איננה יכולה לעשות זאת; לעולם היא נשארת שלילית בלבד, בקביעה כלשהי הזרה לה ושהיא רק מתרגלת אליה. האדם הוא החשובה של עצמו, ורק בחושבו האדם הוא הכוח לתת לעצמו כלליות, זאת אומרת למחוק כל ייחוד, כל מסוימות. החירות השלילילת הזאת, או החירות הזאת של השכל, היא חד-צדדים, ואולם החד-צדדיות הזאת כוללת בתוכה תמיד קביעה מהותית, ומשום כך אין לסלקה.
> *פשה"מ, 5*
הגל אינו מתנגד לחירות השלילית, אך רואה בה רק צד אחד של המטבע.
> רצון שרוצה רק את הכללי המופשט, איננו רוצה *שום-דבר*, ומשום כך הוא איננו רצון. הדבר הייחודי שהרצון רוצה הוא הגבלה, מכיוון שכדי להיות רצון, הוא חייב להגביל את עצמו באופן זה או אחר. שהרצון רוצה *משהו* זוהי ההגבלה, השלילה.
> *פשה"מ, 7*.
@@ -975,7 +1058,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
הגל חושב שאדם לא יכול להתממש באופן פרטני לגמרי, עמדה שהרגיזה פילוסופים רבים; האדם מתממש רק כאשר הוא טובע חותם בממשות האובייקטיבית, הקהילה שבה הוא חי. הקהילה הזו צריכה לחיות באופן אתי, ולא באופן אתי מופשט כמו [הצו הקטגורי](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי-של-קאנט) של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), אלא להתבטא בפועל - במוסדות ובערכים.
##פרשנות נוספת
## פרשנות נוספת
ה[דיאלקטיקה של האדון והעבד](#הדיאלקטיקה-של-האדון-העבד) עוררה רעש רב, ויש לה פרשנויות רבות.
@@ -986,9 +1069,11 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
> אין באדם שום נשגבות עד כמה שהוא כפוף לחוק המוסרי, אבל יש בו נשגבות עד כמה שבאותו הזמן הוא כפוף לו רק בחוק.
> היש התבוני מחוקק בממלכת התכליות ומציית רק ל\[חוקים] שהוא עצמו מחוקק. \[...] אוטונומיה היא אפוא היסוד לערך העצמי של הטבע האנושי ושל כל טבע תבוני.
> *הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית*
> המשמעות של מילה היא השימוש בה בלשון
> *ויטגנשטיין, חקירות פילוסופיות, 43*.

4
פילוסופיה/חדשה/יום.md
View File

@@ -8,8 +8,8 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-06-09T10:26:35.513Z
---
> [מבוא](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת_-_מבוא_[עמ׳_1-9].pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מבוא](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת_-_מבוא_[עמ׳_1-9].pdf)
[**דוויד יום**](https://en.wikipedia.org/wiki/David_Hume) (1711-1776), פילוסוף[^3] סקוטי מאדינבורו, מבכה את מצבה של הפילוסופיה (כמו כל הפילוסופים לפניו ב300 שנים האחרונות) ומפנה את מושא החקירה *פנימה*, לטבע האדם. הוא כתב את [**מסכת על טבע האדם**](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת) בגיל 26[^4], ובה הוא מצהיר על השיטה שלו - ניסיון לבסס טבע מהימן ל*טבע האדם*. אולם, יום מכונה *הספקן* - לאור המסקנות הקשות שהוא מגיע אליהן. יום עומד לחקור את טבע האדם באופן אמפירי לחלוטין, אך כמו [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי), הוא יוצא בגלוי כנגד [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) ומיישם את השיטה של לוק בצורה עקבית יותר - יום *הרבה יותר עקבי מכולם*. הוא מקבל את מה שברקלי אומר, למעשה, ש*כל זה יוביל לאתאיזם* - יום אכן היה אתאיסט.

108
פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת.md
View File

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
---
##האידאה
## האידאה
יום נבדל ברעיון ה*אידאה* לעומת [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק). היכן ש[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה#האידאה) (ו[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#האידאה)) מגדיר אידאה כ*כל תוכן מנטלי*, יום מבחין בין כמה סוגים של **תפיסות** - *רשמים* ו*אידאות*[^1]. ה**רשמים** הם הרבה יותר ממשיים, עוצמתיים יותר מהאידאות. בכך הוא מבקש *לדייק* את מושג האידאה יותר - הוא סבור שלוק השתמש בו בחופשיות[^5]
@@ -29,40 +29,41 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
האידאות הן שיקוף של הרשמים רק ברמה הפשוטה; אידאות פשוטות הן השתקפות של רשמים פשוטים, ורשמים מורכבים ייצרו אידאות פשוטות - אבל אידאות מורכבות יכולות להיות גם הרכב של רשמים פשוטים אחרים. אם תפרקו לרכיבים את הדמיונות המופרעים שלכם, תגלו שהם מורכבים מאידאות פשוטות שמקורן ברשמים פשוטים; אנחנו לא יכולים לדמיין טעם של אננס או ציוץ של ציפור מבלי שטעמנו אננס או שמענו את הציפור. אבל מרגע שיש לי את האידאות הפשוטות האלו, שמקורן ברשמים (אננס, ציפור), אני יכול לדמיין אידאה מורכבת של אננס שמצייץ כמו ציפור.
##עקרון ההעתק
## עקרון ההעתק
יום מכריז עקרון שתקף לכל אורך ה*מסכת*:
> כל האידאות הפשוטות שלנו נגזרות בהופעתן הראשונה מרשמים פשוטים התואמים אותן ושאותם הן מייצגות בדייקנות
> *עמ' 13, פס' אחרונה*
*עקרון ההעתק* (The Copy Principle) עומד להיות המפתח של יום להרבה מהספק שהוא מטיל בהמשך ה*מסכת*, במיוחד סביב ה*סיבתיות*.
אם האידאות והרשמים *תמיד באים ביחד*, כפי שיום טוען, אחד מהם חייב להיות ה*סיבה*, ואחד ה*תולדה*. אידאה מעוררת רושם, או אושם מעורר אידאה? יום קובע כי -
> כל האידאות הפשוטות שלנו נגזרות בהופעתן הראשונה מרשמים פשוטים התואמים אותן ושאותם הן מייצגות בדייקנות
{.info}
!!! info ""
כל האידאות הפשוטות שלנו נגזרות בהופעתן הראשונה מרשמים פשוטים התואמים אותן ושאותם הן מייצגות בדייקנות
##העקרון האמפריציסטי
## העקרון האמפריציסטי
יום מציב את הרשמים בתור הסיבה, ואת האידאה בתור התולדה. זהו עיקרון יסוד בשיטה של יום, אותו הוא מצדיק מהניסיון: אדם שנולד עיוור לא ידמיין צבע; אדם שנולד חירש לא ידמיין צליל; **הכל מגיע מהניסיון החושי**. לכן, זהו בעצם ניסוח נוסף של **העיקרון האמפריציסטי** - אנו נולדים לוח חלק, וכל שידוע לנו מגיע מהחושים.
> שימו לב - אנחנו דנים פה *רק בתוך הרוח* - בעיני רוחו של הפרט. אנחנו לא שואלים, *מה הסיבה של הרשמים? מאיפה **זה** בא?* - יום לא מתעסק בזה; זו שאלה של ה*פיזיולוגים*, אם מישהו בכלל יכול לענות.
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לב - אנחנו דנים פה *רק בתוך הרוח* - בעיני רוחו של הפרט. אנחנו לא שואלים, *מה הסיבה של הרשמים? מאיפה **זה** בא?* - יום לא מתעסק בזה; זו שאלה של ה*פיזיולוגים*, אם מישהו בכלל יכול לענות.
בהיותו אמפריציסטי, העיקרון הזה אינו *א-פריורי* - הוא לא מודע מראש או תוצאה של לוגיקה טהורה וקרה, אלא של *ניסיון*, ו*תצפית* - *אפוסטריורי*.
> בהמשך, יום יתבסס על עיקרון הסיבתיות הזה *לתקוף* את הסיבתיות; נדמה לנו שיש פה הנחת המבוקש, אך יום יגיד - *נהפוכו*; זה מחזק וסוגר את הטיעון שלי.
{.is-info}
!!! info ""
בהמשך, יום יתבסס על עיקרון הסיבתיות הזה *לתקוף* את הסיבתיות; נדמה לנו שיש פה הנחת המבוקש, אך יום יגיד - *נהפוכו*; זה מחזק וסוגר את הטיעון שלי.
> יום מספק דוגמת נגד לעיקרון האמפריציסטי בדוגמת *הכחול החסר* המפורסמת: אם נציג לאדם אינספור גוונים של כחול, הוא אומר, אך גוון אחד יהיה חסר, נדע להשלים אותו מבלי שראינו כזה מעולם. אבל האם הדוגמה מפילה את העיקרון? נהפוכו; *עקרון* לפי יום הוא מה שהניסיון מציית לו, ולא דבר ש*חל תמיד באופן מוחלט* - **אין לנו ניסיון** עם דברים מוחלטים! הדוגמה דווקא מראה שבכל המצבים האחרים, העיקרון *כן* עובד, ולכן יום מתבסס עליו.
{.is-warning}
!!! warning ""
יום מספק דוגמת נגד לעיקרון האמפריציסטי בדוגמת *הכחול החסר* המפורסמת: אם נציג לאדם אינספור גוונים של כחול, הוא אומר, אך גוון אחד יהיה חסר, נדע להשלים אותו מבלי שראינו כזה מעולם. אבל האם הדוגמה מפילה את העיקרון? נהפוכו; *עקרון* לפי יום הוא מה שהניסיון מציית לו, ולא דבר ש*חל תמיד באופן מוחלט* - **אין לנו ניסיון** עם דברים מוחלטים! הדוגמה דווקא מראה שבכל המצבים האחרים, העיקרון *כן* עובד, ולכן יום מתבסס עליו.
##תהליך התפיסה
## תהליך התפיסה
יום מתאר כיצד, כשהוא מפנה את מבטו האמפירי פנימה, הוא מגלה שהוא חווה רשמים בפתאומיות מסוימת, ושהם מתנדפים מיד - מאיפה הם הגיעו? יום לא מוטרד בזה - זה לא מושא החקירה. יש לי רושם של כיסא. מאיפה זה הגיע? כיסא שם בחוץ? הרוח? אלוהים? ליום לא אכפת - מקור לא ידוע.
@@ -79,14 +80,14 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
4. **אידאת** החזרה
> התיאור הזה קצת עמום, וכל הפרשנים של יום אומרים - זהו תיאור בעייתי, אולי לא מדויק.
{.is-warning}
!!! warning ""
התיאור הזה קצת עמום, וכל הפרשנים של יום אומרים - זהו תיאור בעייתי, אולי לא מדויק.
> טרקת את החלון על האצבע (דביל). יש **רושם** (פשוט) חזק של לחץ פיזי על האצבע. הרושם מעלה **אידאה** (פשוטה) - התוכן המנטלי הדהוי של הלחץ על האצבע. משניהם עולה *רגש* הכאב - **רושם החזרה** (מורכב). רושם ההחזרה מעלה **אידאת החזרה** (מורכבת) - אח, איזה כאבים.
{.is-info}
!!! info ""
טרקת את החלון על האצבע (דביל). יש **רושם** (פשוט) חזק של לחץ פיזי על האצבע. הרושם מעלה **אידאה** (פשוטה) - התוכן המנטלי הדהוי של הלחץ על האצבע. משניהם עולה *רגש* הכאב - **רושם החזרה** (מורכב). רושם ההחזרה מעלה **אידאת החזרה** (מורכבת) - אח, איזה כאבים.
##העצם
## העצם
ומאיפה מגיע אידאת ה*עצם* - הרעיון הזה של מה שקיים, שואל יום? יש לנו אידאה של *עצם* - מה אומרים עליו? יום עומד על ההבחנה שאנו מבצעים בין דברים *מקריים*, לבין הדבר המהותי - הדבר שנמצא מעבר לתכונות. מאיפה *זה בא?* יש לנו שתי אפשרויות בלבד: אידאת תחושה או אידאת החזרה.
@@ -96,17 +97,18 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
נו, אז מאיפה זה בא? מה זה בכלל? יום מכתיר אותו כ*אידאה מורכבת* - אוסף של מקרים פרטיים (*איכויות* פרטיות - לא כמו הסקה אינדוקטיבית, מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה).
> אידאה של עצם \[...] אינה אלא אוסף של אידאות פשוטות המאוחדות על ידי הדמיון, ומוקצה להן שם מיוחד אשר מאפשר לנו לחזור ולהזכיר \[...] את האוסף הזה.
> *סעיף ו', על העצמים*
{.info}
!!! info ""
*סעיף ו', על העצמים*
*עצם* הוא גיבוב אכויות פרטניות, שהתודעה מקבצת יחד מטיב היחסים ביניהן - כאילו מקיפה אותן בעיגול דק - ומשיימת אותן; הגיבוב הזה הוא *חתול*, והגיבוב הזה הוא *מתן*, והגיבוב הזה הוא *פסנתר*. כל אחד מאלה מורכב מהרבה אידאות פשוטות, שיושבות יחד ביחסים מסוימים.
##זיכרון ודמיון
## זיכרון ודמיון
**זכרון** ו**דמיון** הם שני סוגים של אידאות, מה שאני יכול לעשות אחרי שצברתי הרבה אידאות ותכנים רוחניים: *זכרון* הוא העתק של האידאות, שנשמר לטווח הארוך, ו*דמיון* הוא מה שאני יכול להרכיב ולבנות מהאידאות האלה. הזיכרון הוא חזק יותר מהדמיון[^2], וכבול לאופן שבו הרשמים הופיעו - הוא אמור לייצג את הרשמים נאמנה. הדמיון אינו נטול תחת הגבלה כזו: הוא יכול לקחת את התכנים שצברנו ולעשות בהם כרצונו. אבל...
##היחסים
## היחסים
הדימיון *עדיין* מוגבל על פי *יחסים* מסוימים - **יחסים טבעיים**. אלו הם יחסי ה**סמיכות**, ה**דומות** וה**סיבתיות**. אלו יחסים בין אידאות, או בין רושם לאידאה.
@@ -125,10 +127,10 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
יום קורא להם **יחסים פילוסופיים**. זה שם גרוע; ארנון מכתיר אותם כפשוט "יחסים".
היחסים ה*טבעיים* הם חלק מהם, ויש להם מעמד מיוחד בזכות הנטייה של הדימיון להשתמש בהם.
###ידיעה וסברה
### ידיעה וסברה
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת_-_על_הידיעה_והסבירות_+_סיבה_ותולדה_[חלק_ג_§א-ו_עמ׳_67-87].pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת_-_על_הידיעה_והסבירות_+_סיבה_ותולדה_[חלק_ג_§א-ו_עמ׳_67-87].pdf)
בחלק ג', יום בוחן את הקשר היווני העתיק בין [ידיעה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס) ל[סברה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון) - כאשר הראשונה היא דבר מוחלט, ודאי, והשנייה אומדן ערטילאי.
@@ -143,20 +145,20 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
היחסים *מימין* תלויים אך ורק באידאות - אם יש שונות בין שתי אידאות, למשל, די בכך לכונן אידאה של שונות. זו *השוואה בין שני רשמים* - דבר ברור מאליו, שאנחנו לא צריכים לחשוב עלי וכדי לכונן. אני יכול להגיע לידיעה **מוחלטת** בדבר האידאות האלה. אלו יחסים **אינטואיטיביים**[^6] - *דדוקטיביים* - ידע ודאי שמקורו לא ידוע.
> האישה **יודעת** שבעלה בוגד בה; לא כי יש לה ראייה **אמפירית**, אלא היא פשוט **יודעת**, *מבפנים*, **אינטואיטיבית**[^14]
{.is-info}
!!! info ""
האישה **יודעת** שבעלה בוגד בה; לא כי יש לה ראייה **אמפירית**, אלא היא פשוט **יודעת**, *מבפנים*, **אינטואיטיבית**[^14]
היחסים *משמאל* דורשים שכילה נוספת; סיבה ותוצאה דורשת בהכרח חשיבה נוספת - האם הדבר הזה גרם לדבר הזה? למה? לא משנה כמה אחשוב על זה, *לא אוכל להגיע לידיעה **מוחלטת** בדבריהם*; הם רק **סברה**.
> **אדום** שונה מ**כחול** - זו ידיעה **ודאית**; כל עוד אני לא משנה את האידאה של האחד או האחר, זה יהיה **תמיד נכון** - ואני יכול לדעת זאת **בלי שום פעילות מחשבתית** (שכילה).
{.is-info}
!!! info ""
**אדום** שונה מ**כחול** - זו ידיעה **ודאית**; כל עוד אני לא משנה את האידאה של האחד או האחר, זה יהיה **תמיד נכון** - ואני יכול לדעת זאת **בלי שום פעילות מחשבתית** (שכילה).
###סיבה ותולדה
### סיבה ותולדה
יום מתמקד ביחסי *סיבה ותולדה*, ומתנה אותם ביחסי *סמיכות* (בחלל) *וקדימות* בזמן. אבל כאן הוא מגיע לבעיה (חלק ג', סעיף ב') - גם אם שני דברים סמוכים בחלל והאחד קודם לשני בזמן, זה לא מספיק בכינון סיבתיות. לכן מוסיף יום *קשר הכרחי* - האחד והאחר *תמיד* באים יחד.
> חשבו למשל על ברק ורעם: הם תמיד באים יחד, בסמיכות ובקדימות בזמן, אבל האחד אינו סיבת האחר.
{.is-info}
!!! info ""
חשבו למשל על ברק ורעם: הם תמיד באים יחד, בסמיכות ובקדימות בזמן, אבל האחד אינו סיבת האחר.
יום פונה לשתי שאלות עקיפות כדי לנסות לבאר את הסיבתיות:
@@ -171,37 +173,37 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
אנחנו מניחים שהעיקרון הזה - **עקרון הסיבתיות** -
> כל מה שמתחיל להתקיים, יש בהכרח סיבה לקיומו
{.info}
!!! info ""
כל מה שמתחיל להתקיים, יש בהכרח סיבה לקיומו
\- הוא נכון, ועל בסיסו אנחנו חוקרים את העולם. אנחנו מניחים שזהו עיקרון **דדוקטיבי** - מהכלל אל הפרט: אש מחממת, ולכן האש הזו חייבת לחמם גם היא - *בהכרח*. יום אומר *הפוך* - ההיסק הזה הוא **אינדוקטיבי** - ראיתי מלא מדורות מחממות, ולכן אני מתיימר להגיד שאש, באשר היא אש, מחממת *בהכרח*. אנחנו מניחים את הקשר הזה *אינטואיטיבית*, אך הוא אינו כזה בכלל - *ולכן גם אינו ודאי*.
> לעולם לא נוכל להוכיח באופן מופתי שלכל קיום חדש ולכל אופן קיום חדש מוכרחה להיות סיבה, אלא אם נראה בו בזמן את האי-אפשרות שמשהו יתחיל אי פעם להתקיים ללא עיקרון יוצר; והיה אם אי-אפשר להוכיח את המשפט האחרון - נצטרך להתייאש מהסיכוי להוכיח אי פעם את הראשון.
{.warning}
!!! warning ""
לעולם לא נוכל להוכיח באופן מופתי שלכל קיום חדש ולכל אופן קיום חדש מוכרחה להיות סיבה, אלא אם נראה בו בזמן את האי-אפשרות שמשהו יתחיל אי פעם להתקיים ללא עיקרון יוצר; והיה אם אי-אפשר להוכיח את המשפט האחרון - נצטרך להתייאש מהסיכוי להוכיח אי פעם את הראשון.
##עקרון אחידות הטבע
## עקרון אחידות הטבע
אם השכל מורה אותי, הוא מבוסס על הנחה מובלעת; זה חייב להיות היסק רציונלי. אם כן, יש הנחה שאנחנו חייבים להוכיח - **עקרון אחידות הטבע** - **מה שהיה הוא שיהיה**; הטבע עומד באותה הצורה - אם דברים קרו ככה עד עכשיו, הם ייקרו ככה בעתיד.
> ומה המעמד של העיקרון הזה? הוא ידיעה ודאית, או סברה? יום שולל *את שניהם*: **משום שאנחנו *מסוגלים* להעלות בדעתנו שינוי בחוקי הטבע בלי סתירה, *די בכך לשלול את האפשרות של העיקרון***. זהו **עיקרון ההעלאה על הדעת**[^8].
{.is-danger}
!!! danger ""
ומה המעמד של העיקרון הזה? הוא ידיעה ודאית, או סברה? יום שולל *את שניהם*: **משום שאנחנו *מסוגלים* להעלות בדעתנו שינוי בחוקי הטבע בלי סתירה, *די בכך לשלול את האפשרות של העיקרון***. זהו **עיקרון ההעלאה על הדעת**[^8].
בחלק השלישי, יום עומד על כך שיש שתי דרכים לחברת אידאות. הראשונה היא ה**שכילה** (Reasoning)[^9] - על פי חוקי הלוגיקה, אשר כשל בהם הוא *כשל לוגי*, וציות להם יניב תוצאה אובייקטיבית. השניה היא **דמיון** (Conception), החשיבה הפשוטה באמצעות האידאות, לאו-דווקא על פי קשר לוגי אלא בצורה פרטנית, כיד הדימיון. חשיבה **כוללנית** (אובייקטיבית) היא **שכילה**, וחשיבה **פרטנית** היא **דמיון**.
> שימו לב - שכילה היא **אובייקטיבית** אם כולם יבצעו אותה באופן מושלם: שכילה בפועל היא סובייקטיבית, משום שכל אחד שוכל דברים בצורה אחרת (האם הדבר הזה זהה לדבר ההוא? אני אגיד שכן ואתה תגיד שלא; אם שנינו היינו עושים זאת מושלם, *היינו* מגיעים לאותה מסקנה, אבל לא בפועל).
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לב - שכילה היא **אובייקטיבית** אם כולם יבצעו אותה באופן מושלם: שכילה בפועל היא סובייקטיבית, משום שכל אחד שוכל דברים בצורה אחרת (האם הדבר הזה זהה לדבר ההוא? אני אגיד שכן ואתה תגיד שלא; אם שנינו היינו עושים זאת מושלם, *היינו* מגיעים לאותה מסקנה, אבל לא בפועל).
סיבתיות, ורק סיבתיות, טוען יום, היא האמצעי היחיד לעבור מרושם נוכחי לרושם עתידי. אם דולקת אש בחדר - רושם של אש - אני אצפה מיד רושם של חום - לאור כינונו של האחד כתולדתו של האחרת. יום טוען כי החקירה, אם נתייחס עליה בצורה שכלתנית, תתגלגל באופן טבעי מהמישור האפיסטמי הפילוסופי למפתן הפסיכולוגיה: אנו חושבים שיש סיבתיות לאור צורך פסיכולוגי, ולא כהכרח אפיסטמי.
יום לוקח את השיטה החדשה שלו, ומיישם אותה בשיטתיות על שיטותיהם של לוק וברקלי; הוא בוחן מחדש את העצם, ואת ההפשטה. אלא שהמוקד[^10] בשיטה של יום הוא [**היחסים**](#היחסים), אותם הוא מכונן כחוק כללי החל על כלל האובייקטיבים במציאות[^11]. ברוח האנושית, הוא קובע, נכונו העקרונות האלו מן הטבע - לא מבחירתנו - שקובעים כיצד נקשר ולא נקשר אידאות.
> דן מספר על חברו אלכס, שבכל פעם שמתחולל משחק כדורגל - בטח ובטח משחק כדורגל חשוב - הוא מבצע טקס: הוא לובש תחתונים אדומים מסוימים, ושותה חצי ליטר חלב כמעט בשלוק אחד. כשדן שואל אותו *למה*, אלכס משיב שאם לא יעשה זאת, הקבוצה תפסיד; קישורי האידאות של אלכס הם **סובייקטיביים** - הוא מחליט שהדברים האלו הם סיבה ותולדה ומותר לו לעשות זאת בתפיסתו הפרטנית - אבל במציאות, האמת היא שהם לא קשורים אחד לשני, וזו אמת ששכילה **אובייקטיבית** הייתה חושפת.
{.is-warning}
!!! warning ""
דן מספר על חברו אלכס, שבכל פעם שמתחולל משחק כדורגל - בטח ובטח משחק כדורגל חשוב - הוא מבצע טקס: הוא לובש תחתונים אדומים מסוימים, ושותה חצי ליטר חלב כמעט בשלוק אחד. כשדן שואל אותו *למה*, אלכס משיב שאם לא יעשה זאת, הקבוצה תפסיד; קישורי האידאות של אלכס הם **סובייקטיביים** - הוא מחליט שהדברים האלו הם סיבה ותולדה ומותר לו לעשות זאת בתפיסתו הפרטנית - אבל במציאות, האמת היא שהם לא קשורים אחד לשני, וזו אמת ששכילה **אובייקטיבית** הייתה חושפת.
##סיבתיות אפיסטמית וסיבתיות פסיכולוגית
## סיבתיות אפיסטמית וסיבתיות פסיכולוגית
בחלקו השלישי של הספר הראשון, יום קושר את שתי האידאות - סיבה ותולדה - ביחסים מסוימים, קשר שאנו מכנים *קשר סיבתי* - הוא
@@ -213,38 +215,38 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
שכילה, כאמור, היא חשיפת היחס בין אידאות. אולם, אם אנו מחפשים ודאות, אותו קשר בין אידאות חייב להגיע מן הרשמים - לפי העיקרון האפריציסטי - וחייב להיות **הכרחי**. במהלכו השלילי, יום מראה שאין רשום פשוט שכזה, בטח שלא *בהכרח*.
> *רווק* גורר בהכרח *לא נשוי*. נסו לדמיין רווק נשוי[^19] - לא תצליחו, משום שזו **סתירה לוגית**. מצד שני, נסו לדמיין סיבה בלי תולדה. תצליחו לדמיין דבר כזה - משום שזו לא סתירה לוגית - ולכן, לא ודאי.
{.is-info}
!!! info ""
*רווק* גורר בהכרח *לא נשוי*. נסו לדמיין רווק נשוי[^19] - לא תצליחו, משום שזו **סתירה לוגית**. מצד שני, נסו לדמיין סיבה בלי תולדה. תצליחו לדמיין דבר כזה - משום שזו לא סתירה לוגית - ולכן, לא ודאי.
מטרתו של יום היא לא רק לשלול את מושג הסיבתיות, משום שאינו משורשר לרושם קודם; זאת הוא עושה כבר בתחילת המהלך. אז למה להמשיך? בחלקו השני, החיובי של המהלך, יום עומד על כך ששכילה עדיין מבצעת קישורים סיבתיים. אולם, אם נקבל את המודל האמפריציסטי להכרה, היא לא אמורה להיות יכולה לעשות את זה. מאיפה *זה* בא? איך אנחנו עושים קישורים סיבתיים, ועוד *להאמין בהם?*[^18]
הפתרון של יום הוא שלא ניתן להצדיק *תבונתית* כישורים סיבתיים - ההצדקה האפיסטמית איננה - אלא רק *פסיכולוגית*: מתוך צורך רגשי שלנו, ולא מטבע המציאות.
###בעיית האינדוקציה
### בעיית האינדוקציה
עקרון אחידות הטבע הוא תנאי להיסק סיבתיות חזק יותר מתנאי פסיכולוגי. אולם, העיקרון הזה לא עומד לפי יום - לא ניתן להוכיח באופן דדוקטיבי שהטבע הוא אחיד *בהכרח*, משום שעולה בכוחנו לדמיין אפשרות אחרת (פארמנידס!!!); אולם, גם האפשרות ה*אינדוקטיבית* - שסביר להניח שהטבע הוא אחיד, כי זה מה שקרה עד כה - נופל גם הוא: יום קובע כי אין זה סביר על בסיס ניסיון העבר לקבוע שמה שהיה הוא שהיה.
לאור זאת, יום מכתיר את **בעיית האינדוקציה** כדחף פסיכולוגי, ותו לא[^15].
> חשוב להבדיל בין אינדוקציה כ*ניבוי* - *אם הדבר ההוא יקרה, אז הדבר הזה יקרה, כי זה מה שקרה עד עכשיו* - לבין אינדוקציה כ*סיבתיות* - *אה, הדבר הזה שראיתי **עכשיו** הוא שגרם לדבר ההוא שראיתי **עכשיו***. יום חותר כנגד שתיהן (סעיף יד').
{.is-warning}
!!! warning ""
חשוב להבדיל בין אינדוקציה כ*ניבוי* - *אם הדבר ההוא יקרה, אז הדבר הזה יקרה, כי זה מה שקרה עד עכשיו* - לבין אינדוקציה כ*סיבתיות* - *אה, הדבר הזה שראיתי **עכשיו** הוא שגרם לדבר ההוא שראיתי **עכשיו***. יום חותר כנגד שתיהן (סעיף יד').
יום אומר שהוא רואה את הקשר הזה - שיום קורא לו *סמיכות ועקיבה* ולא *סיבה ותולדה*, לאור הכשל הזה - לא בדברים עצמם, אלא בנו - החזרות של הקשר הזה שאנו צופים בין דברים שאנו חושבים שהם סיבה ותוצאה לא יוצרים שום דבר במושאים, אלא *ברוח*. בכל פעם שאני עושה לחתול רודריק *מיאו*, רודריק מחזיר *מיאו*. זה לא משהו ב*רודריק* - ה*מיאו* שלי הוא לא הסיבה ל*מיאו* של רודריק - אני חושב ככה משום שנוצרת אצלי *רושם החזרה* (רגש) - **אידאת הקשר ההכרחי**, שהולכת ומתחזקת כל פעם שאני עושה *מיאו* ורודריק מחזיר *מיאו*;. בשני הגורמים הקבועים האלה - ה*מיאו* שלי וה*מיאו* של רודריק - לא משנה שום דבר לא אצלי ולא אצל רודריק - אלא מייצר משהו ברוח שלי, וזהו: **ה"הכרח" מתקיים ברוח ולא במושאים**.
> הפתרון של קאנט: **ה"הכרח" מתקיים ברוח ולא במושאים** הופך ל**ה"הכרח" מתקיים ברוח ול*כן* במושאים**.
{.success}
!!! success ""
הפתרון של קאנט: **ה"הכרח" מתקיים ברוח ולא במושאים** הופך ל**ה"הכרח" מתקיים ברוח ול*כן* במושאים**.
המדע היקר של יום, שאותו התיימר לקדם בחקירתו, נותר עכשיו נבוב; אי אפשר להגיד בביטחון, בשכלתניות, שדבר גורם לדבר אחר - ויום, עצוב, חוזר לשחק שש-בש.
עד לקריאת מסקנה זו, [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) היה רציונליסט מן השורה; היא זו שהוציאה אותו למסע שלו ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת).
###סיבתיות כהרגל
### סיבתיות כהרגל
אז מאיפה בכל זאת מגיעה התפיסה שלנו של הסיבתיות? יום מייחס אותה ל*הרגל*. האידאה של דבר מסוים - *החתול כריסטובל* - מגיעה תמיד עם אידאה של דבר אחר - *ריח שתן במטבח*. כל אחת מאלו נפרדת לגמרי, מובחנת אפיסטמית: הן לא תורמות אחת בשנייה. אולם, משום שבכל פעם שיש ברוח רושם של *החתול כריסטובל*, יש רושם של *ריח שתן במטבח*, הרוח מתרגלת לקשור בין הדברים, ונוצרת **אמונה**.
> בדיוק כמו שקתולים[^20] מבצעים טקסים פולחניים ואמונתם מתחזקת, אומר יום, ובדיוק כמו שאנשים עם [OCD](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/OCD) הולכים ומתדרדרים ככל שהם מתמידים ב[קומפולסיות](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/OCD#קומפולסיות) שלהם, כך גם אנחנו והסיבתיות.
{.is-info}
!!! info ""
בדיוק כמו שקתולים[^20] מבצעים טקסים פולחניים ואמונתם מתחזקת, אומר יום, ובדיוק כמו שאנשים עם [OCD](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/OCD) הולכים ומתדרדרים ככל שהם מתמידים ב[קומפולסיות](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/OCD#קומפולסיות) שלהם, כך גם אנחנו והסיבתיות.
יום מסכם -

46
פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה.md
View File

@@ -8,8 +8,8 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
---
> [טקסט (א)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_–_מסה_על_שכל_האדם_על_המושגים_המולדים_[ספר_ראשון_פרקים_א-ב].pdf), [טקסט (ב)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_–_מסה_על_שכל_האדם_על_האידיאות_[ספר_שני_פרקים_א-ב].pdf), [טקסט (א, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_i.pdf), [טקסט (ב, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_ii.pdf), [טקסט (ג, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_iii.pdf), [טקסט (ד, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_iv.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט (א)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_–_מסה_על_שכל_האדם_על_המושגים_המולדים_[ספר_ראשון_פרקים_א-ב].pdf), [טקסט (ב)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_–_מסה_על_שכל_האדם_על_האידיאות_[ספר_שני_פרקים_א-ב].pdf), [טקסט (א, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_i.pdf), [טקסט (ב, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_ii.pdf), [טקסט (ג, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_iii.pdf), [טקסט (ד, אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/לוק/locke._essay_-_book_iv.pdf)
בבקשו לכונן שיטה חדשה, [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק) כותב ב1690 את *מסה על שכל האדם*[^3], שמבקשת להרוס את השיטות הקודמות, השגויות, בכדי לכונן על הריסותיהן משהו חדש. לוק, כאמור, מבקש לחקור לא את המציאות עצמה, אלא את הכלי באמצעותו אנחנו לומדים אותה - שכל האדם; המסה כולה עוסקת אך ורק בשכל האדם, מושא החקירה המוצהר, ולא יוצאת ממנו לעולם. האפיסטמולוגיה אינה משחקת כאן תפקיד חקירה מקדימה - היא עצמה החקירה[^7].
@@ -23,9 +23,9 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
לוק סבור שזוהי **ההפשטה**. כשאנחנו פוקחים את העיניים, אנחנו רואים דברים פרטניים. אולם, אנחנו ורק אנחנו יכולים להפיק מהמקרים הפרטיים מושגים כלליים[^11]. ידע ומדע נסמכים על הכושר המיוחד הזה.
##על ההפשטה
## על ההפשטה
###האידאה
### האידאה
אידאה - תוכן נפשי הכרתי - היא מושג מפתח בהגות של לוק בחוקרו את השכל. הוא מחלק את האידאות לכמה סוגים:
- אידאות תחושה (sensation)
@@ -43,18 +43,18 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
כיסא תופס מקום במרחב בין שאני שם למדוד אותו או לא, אבל אש חמימה לי כשאני רחוק וכואבת כשאני קרוב - זה לא דבר שמצוי באש, אלא בי כתוצר של המצב והיחס שלי אל האש כרגע. [חסילון גמל שלמה](https://en.wikipedia.org/wiki/Mantis_shrimp) רואה 16 צבעים בסיסיים, לעומתנו, קופים עלובים, שרואים רק 3 צבעים. תפיסת המציאות שלו בוודאי אחרת לגמרי - אבל העולם שהוא חי בו הוא אותו עולם ממש; הצבע הוא לא בעולם כפי שהוא בחסילון גמל השלמה.
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_-_מסה_על_שכל_האדם_ספר_שני_פרק_יא_סעיפים_8-9_שמות_והפשטה.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_-_מסה_על_שכל_האדם_ספר_שני_פרק_יא_סעיפים_8-9_שמות_והפשטה.pdf)
האידאות הן תוצר של הפשטה; אילו הייתי נדרש לשיים כל כיסא וכיסא שאני נתקל בו (זה איציק... חיים... פנחס... על כל האודיטריום!), לא הייתי יוצא מזה. לוק מתאר כיצד, באמצעות השפה, הנפש מפשיטה מהעצמים את האיכויות *המשניות*, ומייחסת אותם לייצוג כללי[^13]. אני אקח את האידאה של הכיסא (*הכיסאיות של הכיסא*, אם תרצו), אוציא אותה מהקשרה - לא אכפת לי מה ומתי ואיך הכיסא הזה - ואז אחיל אותה על עצמים אחרים תואמים (*היי, הדבר **הזה** הוא כיסא*). אידאה כזו מקבלת שם -*כיסא*, או, בדוגמה של לוק בטקסט, *לבן*.
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_-_מסה_על_שכל_האדם_ספר_שני_פרק_23_סעיפים_1-5_על_העצמים.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_-_מסה_על_שכל_האדם_ספר_שני_פרק_23_סעיפים_1-5_על_העצמים.pdf)
##העצם
## העצם
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_-_מסה_על_שכל_האדם_ספר_שני_פרק_23_סעיפים_1-5_על_העצמים.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_1689_-_מסה_על_שכל_האדם_ספר_שני_פרק_23_סעיפים_1-5_על_העצמים.pdf)
לוק מתאר את האיכויות שיוצרות את האידאות שלנו כנישאות על גבי דבר כלשהו - עצם - שנושא על גביו אינספור אידאות פשוטות - הכיסא הזה הוא גם ירוק וגם בעל ארבע רגליים וגם מאוד מכוער - כל דבר כזה הוא אידאה, שניצבים על גבי מצע יציב, **שאינו מוכר לנו**.
@@ -63,17 +63,17 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
> אם ישאלו מישו מהו הנושא שאליו שייכים הצבע או המשקל, לא יהיה לו מה לומר מלבד זה שהם שייכים לחלקים המתפשטים והמוצקים, ואם ישאלו אותו מהו הדבר שהמוצקות וההתפשטות שייכות לו, מצבו לא יהיה טוב בהרבה ממצבו של ההודי \[...\] אשר אמר שבעולם תומך פיל גדול, וכאשר שאלו אותו על מה ניצב הפיל תשובתו הייתה שזהו צב גדול, וכשנתבע שוב לדעת מה מקנה תמיכה לבצרחב הגב השיב שזהו דבר מה שאינו יודע מהו.
*פרק 23, פס' 2*
##סיבה ותולדה
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_-_על_סיבה_ותוצאה_[ספר_שני_פרק_26_283].pdf)
{.is-info}
## סיבה ותולדה
!!! info ""
[טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_-_על_סיבה_ותוצאה_[ספר_שני_פרק_26_283].pdf)
לוק מתאר סיבה ותוצאה כשינוי בין אידאות ביחס סיבתי: אידאה אחת מותמרת לאידאה אחרת בעקבות מאורע סיבותי מסוים.
חימום שעווה (אידאה א') מעבר לטמפרטורה מסוימת תמיד ימיס אותה ויהפכה לנוזלית (אידאה ב'); זהו היסק אינדוקטיבי שמבוסס על תצפית אמפירית - ראיתי את זה קורה בכל הפעמים הקודמות, ולכן הגעתי למסקנה שזה תמיד יקרה.
##על זהות ושונות
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_-_על_זהות_ושונות_[ספר_שני_פרק_27_עמ׳_286-306].pdf)
{.is-info}
## על זהות ושונות
!!! info ""
[טקסט](/פילוסופיה/חדשה/לוק/לוק_-_על_זהות_ושונות_[ספר_שני_פרק_27_עמ׳_286-306].pdf)
לוק מגדיר **זהות** כ**השוואה מעבר לזמן ולמקום** - נאמר על איכות שהיא זהה או על עצם שהוא זהה כאשר שינוי של זמן או מקום לא משנה אתת זהותם - השוואה בין דבר לבין עצמו[^14].
@@ -86,7 +86,7 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
כאן נגלית חולשה בשיטה של לוק, ביחסו לחלל ולזמן - היא נוטה לשיפוט עצמי (החלת עקרונות השיטה על השיטה עצמה[^19]). אנחנו נולדים לוח חלק; כיצד הגיעו לתודעה שלנו המושגים האלה? לוק נותן הסבר אבל, כפי שנראה בהמשך בהסבר האדם, ההסבר הזה אינו לגמרי מספיק.
###תודעה עצמית
### תודעה עצמית
לוק מפלח גם את האדם לחלוקה סוגית כזו (סעיף 9) - ישנו ה*אדם* (Human Being) - קרי, האורגניזם החי, הגוף, וה*אישיות* (Personality) - קרי, האופי, הנפש, השכל.
כאן קורה משהו מוזר:
@@ -97,7 +97,7 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
לוק מגדיר את אותו *אני* כעצם - כשם שעושים רוב ההוגים שקדמו לו[^18]. להיות *אישיות* מסוימת זה מקרה פרטי של להיות עצם - להיות אותו הדבר.
###עצם שמני ועצם ריאלי
### עצם שמני ועצם ריאלי
| הכרה | מציאות |
| --- | --- |
@@ -108,11 +108,11 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
הטענה של לוק היא כזו - *יש בחוץ דברים*, אך איני יכול להכיר אותם במלואם - על כל התכונות שלהם. אולם, לוק אינו אידיאליסט - שיפוטים כמו "עושה מיאו" או "כתום" *באמת* קיימת שם בחוץ, אבל הם לא נגישים לי - הם טומנים בחובם את הכוח *לעורר* את האידאה של ה*כתום* או *עושה המיאו* בראש **שלי** - זה, ורק זה מה שנגיש לי. יש "כתום" **שמני** (נומינלי) - הכתום ש*אני* מכיר - וכתום **ממשי** (ריאלי) - הכתום ש*באמת שם בחוץ*[^23].
> ישנו עצם אחד בלבד - סוס כלשהו שם בחוץ - אולם ה**מהות** שלנו היא שמנית - *חום* ו*דוהר* ו*עושה ניייייי* הם גיבובים שרירותיים שאנחנו מייחסים לו. הטענה של לוק היא שישנה *מהות נוספת* - המהות ה*אמיתית* של הסוס - שאינה נגישה לנו.
{.is-warning}
!!! warning ""
ישנו עצם אחד בלבד - סוס כלשהו שם בחוץ - אולם ה**מהות** שלנו היא שמנית - *חום* ו*דוהר* ו*עושה ניייייי* הם גיבובים שרירותיים שאנחנו מייחסים לו. הטענה של לוק היא שישנה *מהות נוספת* - המהות ה*אמיתית* של הסוס - שאינה נגישה לנו.
###קשיים
### קשיים
ההבחנה הזו עושה שמות בפילוסופיה של לוק; היא מובילה לאבסורד רציני, שלאורו בארקלי מחדד אותה אחר כך. בכדי לתקף מושג בשיטה האימפיריציסטית שבה לוק דוגל, אנו נדרשים לצפות בו. אני קולט דברים כמו "כתום" או "עושה מיאו" בחושים; אבל אם משהו כתום ועושה מיאו, הרי שהוא חתול - *משהו חייב להחזיק יחד את הכתום ואת החתול* - הם אינם סתם מרחפים בחלל. לכן, אנחנו, במחשבה, מייחסים את המושגים האלו ל*מצע* - יש *משהו* שהוא "כתום" ו"עושה מיאו". אבל ההשלמה הזו פסיכולוגית לגמרי - לא *ראיתי* את אותו המצע; אדרבא, לוק אומר בפה מלא שאיננו יכולים לעולם לחוות אותו. תפרק את ה"חתול" - אידאה מורכבת - ככל שתרצה לפרק, לעולם לא תגלה את אותו המצע.
@@ -122,7 +122,7 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
כאן [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי) מחדד על לוק - [הוא זונח את העצם הממשי, ונשאר רק עם העצם השמני](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות).
##על אמיתות ושקריות
## על אמיתות ושקריות
מה קורה כשאנחנו מכנים דבר מה כ*אמיתי* או *שקרי*? לוק מציג את הסיווג הזה כטענה כמוסה בדבר חיוב או שלילה. אבל מה הכוונה ב*חיוב* או *שלילה*? אחת האפשרויות היא טעות *מושגית* - *אתה אומר שזה צהוב אבל זה לא באמת צהוב*. אפשרות אחרת היא טעות *אונטולוגית* - *אתה אומר שיש פה קיר, אבל אין פה באמת משהו כזה*. כשאתה אומר *יש כאן קיר*, אתה טוען טענה חיובית - בתוך האידאה של הקיר מובלעת הטענה *יש פה קיר*, וכנגדה אתה טוען.
[^1]: *וזה אומר - **סלט טאבולה***, אומר דן

56
פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md
View File

@@ -21,68 +21,70 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
לייבניץ אינו סבור, כמו [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס) או [הפילוסופיה ההודית](/פילוסופיה/בודהיזם#עולם-המחשבה-ההודי)[^6], שהעולם שאנו חווים הוא אשליה - אלא כהעתק, או צל כלשהו, של העולם כפי שהוא במציאות - קצת כמו [האידאות האפלטוניות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה): העולם התופעתי מבטא בדרכו את המציאות המטאפיזית.
##עקרון הזהות של הבלתי נבדלים
## עקרון הזהות של הבלתי נבדלים
המונדות, חרף היותן רוחניות, נושאות תכונות מסוימות - לרבות **תפיסה**[^8], ו**תאווה**[^7]. לייבניץ קובע כי למונדה, "אין לה חלונות". את ההפרדה בין המונדות מבצע לייבניץ ב***עקרון הזהות של הבלתי נבדלים*** - אם יש שני דברים שנושאים את אותן התכונות, הרי שהם דבר אחד. אם ישנם, למשל, שני אטומי מימן זהים לחלוטין, הם שניים משום שהם במקום אחר בחלל ובזמן - אחרת, היו אטום אחד. מזאת קובע לייבניץ כי אם ישנם שני דברים שונים, חייב להיות הבדל בתפיסה שלהם.
###עקרון הייחודיות
### עקרון הייחודיות
משום שתפיסתו לא חומרית, לייבניץ לא יכול להבדיל בין פרטים לאור החלל והזמן. כיצד, אפוא, הוא מבדיל בין המונדות? זאת באמצעות הגדרה שלמה - פרדיקטים. נניח, אומר דן, שאתה מחפש בגוגל, או בת זוג, או בת זוג בגוגל. האידאה של בת הזוג לא תעזור; אתה מחפש פרט אחד, אינדוידואל. אז מתחילים לצמצם - "כסף", "ציונים נמוכים בפילוסופיה" (שאוכל לצאת חכם לידה), וככה מצמצים עוד ועוד את השדה (כסף? כסף יש בארגזים. פילוסופיה? מי לומד פילוסופיה? *שמונה* בתעודת הזהות? למי אין? אה, אבל יש *תשע* אחרי זה?). מה שמבדיל, בסופו של דבר, את בת הזוג הרצויה למיוחדת היא פרדיקטים מסוימים, או חיבור מסוים בין פרדיקטים, שייחודי רק לה - זה מה שהופך אותה למה שהיא.
כל התכונות האלו - *א' הוא **יקר**, הוא **כבד**, הוא **חתול***, וכו', כשאגיע לכל הפרדיקטים כולם - דבר שאנחנו לא מסוגלים לעשות - תהיה לנו **הגדרה שלמה** של א', ונדע *מה הוא א'*. רק האל יכול לתפוס את ההגדרות השלמות האלו.
###התפיסה
### התפיסה
המונדות נבדלות זו מזו - לא בתכונות חיצוניות, אלא בתכונות פנימיות - בראש ובראשונה בתפיסות. כל מונדה היא מצבור של **תפיסות**, כשם שכל אחד מאיתנו נפרד. התפיסות שיש לי בראש הן מה שהופכות אותי ולאותי, ואתכם לאתכם. אם אנחנו נבדלים, ואנחנו שונים, הרי שאנו נבדלים בתפיסות שלנו. איך אנחנו מבדילים, למשל, את המיקום שלנו בחלל? אחד עומד קרוב יותר לחלון, ואחד עומד קרוב יותר לדלת; אם היינו עומדים באותו המקום, היינו תופסים (כלומר, רואים) את אותו הדבר ממש. אותו הדבר נכון גם במישור הרוחני: אם היינו מחזיקים באותן התפיסות (כלומר, דעות, מחשבות), היינו תופסים את אותה המציאות ממש - היינו אותו הדבר. כל אובייקט כזה - לאו דווקא תבוני - ניתן לצמצום לכדי מערכת יחסים מסוימת שמייחדת אותו - כמו המרחק המסוים הזה מהחלון או מהדלת - שמשקפת דרך התפיסה הזו את המציאות.
כל אובייקט שכזה - מונדה שכזו - משקפת נקודת מבט מסוימת, או תפיסה מסוימת, של המציאות - אותה המציאות ממש!
למונדות, כאמור, *אין לה חלונות* - אף מונדה לא משקיפה על המציאות, ואין לה תפיסה של ממש של המציאות - היא מוכלת כל כולה בעצמה - אך ההתאמה שלה עם מונדות אחרות היא המציאות. כמו השעונים בחנות השעונים, אנחנו פשוט מתואמים מראש - ולא ביחס סיבתי[^9].
> התפיסה *אינה* תפיסה במובן הקוגנטיבי - היא נקודת המבט השתקפת מאותה המונדה ממש, היחסים בין המונדה הזו לכל שאר האובייקטים בעולם. כל מונדה, ביחסים אלה, היא *השתקפות של היקום כולו* - אומר לייבניץ, אך כל אחת מהזווית - *התפיסה* - הייחודית שלה.
{.is-warning}
!!! warning ""
התפיסה *אינה* תפיסה במובן הקוגנטיבי - היא נקודת המבט השתקפת מאותה המונדה ממש, היחסים בין המונדה הזו לכל שאר האובייקטים בעולם. כל מונדה, ביחסים אלה, היא *השתקפות של היקום כולו* - אומר לייבניץ, אך כל אחת מהזווית - *התפיסה* - הייחודית שלה.
> אז למה המונח *תפיסה*? כשאני קובע שאני נמצא במרחק *כזה וכזה מההוא וההוא*, אני ממקם את עצמי ביחס לאותם דברים. משום שלפי לייבניץ אין באמת חלל פיזי, ה*תפיסה* הן - באופן דומה - המיקום של כל מונדה ומונדה ביחס לאחרות.
{.is-info}
!!! info ""
אז למה המונח *תפיסה*? כשאני קובע שאני נמצא במרחק *כזה וכזה מההוא וההוא*, אני ממקם את עצמי ביחס לאותם דברים. משום שלפי לייבניץ אין באמת חלל פיזי, ה*תפיסה* הן - באופן דומה - המיקום של כל מונדה ומונדה ביחס לאחרות.
אלא שהיכן שהמיקום החללי שלי הוא *מקרי*, ה*תפיסה* שלי לפי לייבניץ היא הכרחית: נקודת המבט שלי על היקום אינה מקרית - היא חלק מהותי, בלתי נפרד ממני - אני רואה את המציאות מהמקום הזה בריקוד ההרמוני של המונדות, וזה לא יכל להיות אחרת[^12].
[^12]: *היא אוהבת לאכול מתוק, היא לא אוהבת לשמוע עומר אדם* - כל תכונה כזו אינה מקרית, אלא חלק בלתי נפרד מהמונדה באשר היא.
###השתוקקות
### השתוקקות
לכל מונדה יש השתוקקות - *קונאטוס* - לשכלל את התפיסה שלה, לדייק אותה, כך שתתקרב למציאות ממש. אולם, לא משנה כמה נתקרב, לעולם לא נגיע להבנה עמוקה דיה להיפטר מעולם התופעות - קרי, החומר. מהתפיסה מגיעה ה*א-פרצפציה* - ה**תודעה העצמית** - הבנה עמוקה יותר של הרצף של הפרדיקטים שמגדיר אותנו[^10].
###תודעה
### תודעה
באשר לבעלי חיים וצמחים, למונדות המרכיבות אותם יש יסוד נוסף - **תודעה**. כאן הוא נבדל מדקארט, שסבר שבעלי חיים הם כמכונות, ורק נפש האדם היא תודעתית. האדם לוקח את זה צעד קדימה, ונושא **תודעה עצמית**.
##עקרונות השכילה - הסתירה והטעם המספיק
## עקרונות השכילה - הסתירה והטעם המספיק
לייבניץ ביסס את ההוויה שלו בחמישה עקרונות פשוטים.
> לא. שכילותינו מיוסדות על **שני עקרונות גדולים**: זה של **הסתירה**, שבכוחו חושבים אנו ל*שקרי* מה שמכיל אותה בתוכו, ול*אמת* מה שמנוגד לשקרי או סותר אותו,
> לב. וזה של ה**טעם המספיק**, שבכוחו אנו חושבים ששום עובדה אינה יכולה להיות אמיתית או להתקיים, ושום משפט אינו יכול להיות אמיתי בלא שיהא טעם מספיק, מדוע כך הוא ולא אחרת; אף על פי שטעמים אלו, על פי רוב לא נוכל כלל לדעת אותם.
הראשון מהעקרונות הוא שלילי: מה שהוא סתירה, בהכרח הוא שקרי. הוא נשען על [חוק הסתירה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being) האריסטותלי. מנגד, העקרון השני הוא חיובי - מה שאמיתי, הוא זה שיש לו טעם מספיק. העקרון הזה נשען על עיקרון הPSR - Principle of Sufficient Reason[^2]
> היזהרו מהניסוח של העקרון הראשון: משתמע ממנו ש**רק** מה שמכיל סתירה הוא שקרי - וזה לא מה שלייבניץ טוען.
{.is-warning}
!!! warning ""
היזהרו מהניסוח של העקרון הראשון: משתמע ממנו ש**רק** מה שמכיל סתירה הוא שקרי - וזה לא מה שלייבניץ טוען.
מילת המפתח פה היא **טעם** - Reason - במובן של הצדקה. הכוונה היא לא ל**סיבה**[^2] - Cause - *דבר שגורם לדבר*. ההפרדה הזו בין הסיבה המכניסטית לסיבה האונטולוגית קריטית להבנה של שפינוזה; החומר, לפי לייבניץ, פועל בצורה מכניסטית גרידא, ולא תכליתנית. מנגד, המונדות פועלות רק בסיבה תכליתנית - פנימית - ולא באופן מכניסיטי.
##עקרונות האמת
## עקרונות האמת
> לג. ולכן, יש שני מיני אמיתות: אמיתות של **עיון** ואמיתות של **עובדה**. אמיתות העיון הכרחיות והן ניגודן הוא בלתי אפשרי, ואמיתות העובדה הן קונטינגניטיות, והיפוכן הוא בגדר האפשר. כשאמת היא הכרחית, אפשר למצוא את טעמה על ידי האנליזה כשמנתחים אותה לאידאות ולאמיתות פשוטות יותר עד שמגיעים אל הראשוניות.
> לד. אצל המתמטיקאים מועמדים בדרך זו, באמצעות האנליזה, המשפטים העיוניים לכללי השימוש, על הגדרות מושכלות ראשונים ודרישות.
לייבניץ קובע כאן את האמיתות ה**עיוניות** כ*אפריוריות* - הכרחיות, וקודמות לניסיון, ואת האמיתות ה**עובדתיות** כ*אפוסטריוריות* - מבוססות על הניסיון - *היה יכול להיות אחרת*, משום שזו איננה סתירה.
> יש שם עץ, מחוץ לחלון. אני יודע, כי ראיתי אותו. אולם, באותה מידה, הוא יכל לא להיות שם; אין בכך שום סתירה. העץ אינו שם *בהכרח* - הוא שם *במקרה*. לטעון שהוא לא שם, זו אינה סתירה - זה פשוט שקר.
##עקרון ההיכללות
## עקרון ההיכללות
עקרון ההיכללות קשור בהפרדה הקנטיאנית בין *אנליטי* - מה שאיננו צריכים לפנות למושג אחר כדי להבין (*הכדור הוא עגול*) ל*סינטתי* - מה שקשור במושג אחר (*הכדור הוא סגול*). באופן מוזר, אצל לייבניץ - האמת **כולה** היא אנליטית - למעשה, אין שום אמיתות קונטינגנטיות. במושג של כל מונדה ומונדה, נמצא כל מה שקרה, קורה ויקרה לה; *העץ הזה נמצא פה* כלול במונדות שמרכיבות את העץ הזה; אילו היינו אלוהים, וראייתנו לא הייתה עכורה, היינו רואים את זה. הדוגמה המפורסמת של לייבניץ היא על יוליוס קיסר, שחצה את נהר הרוביקון - זה נשמע קונטינגנטי; אין כל הכרח שיוליוס יחצה את הנהר. לייבניץ אמר שבמונדות שמרכיבות את שכלו של קיסר ישנה את חציית הרוביקון - לא ייתכן שהוא אינו יחצה את הרוביקון, מעצם המונדות שמרכיבות אותו. מבחינתו, זו אמת של עובדה - אבל מבחינת אלוהים, זו אמת של עיון.
> זוהי תפיסה ידועה של לייבניץ: המציאות היא *הרמוניה טבועה מראש*[^13]. זהו, לשיטתו, הסבר *טוב יותר* לסנכרון בין החוויות שלנו - משום שהוא אינו מניח מציאות חיצונית, הוא מצליח להסביר את אותן התופעות בהסבר פשוט יותר - ולפיכך מוצלח יותר.
{.is-info}
!!! info ""
זוהי תפיסה ידועה של לייבניץ: המציאות היא *הרמוניה טבועה מראש*[^13]. זהו, לשיטתו, הסבר *טוב יותר* לסנכרון בין החוויות שלנו - משום שהוא אינו מניח מציאות חיצונית, הוא מצליח להסביר את אותן התופעות בהסבר פשוט יותר - ולפיכך מוצלח יותר.
> הסרט *הכל בכל מקום בבת אחת* - לייבניץ, אבל בלי אלוהים.
{.is-success}
!!! is-success ""
הסרט *הכל בכל מקום בבת אחת* - לייבניץ, אבל בלי אלוהים.
[^1]: זהו עיקרון חזק בפילוסופיה אנליטית, שקובע כי האמת היא המצב שבו מצב העניינים בעולם תואם את ההבנה שלנו. לכל מאורע, יש הסבר ממצה - גם אם אנחנו לא מבינים אותו.
[^2]: קרי - ביסוס הטענות של על ידי נימוקים.
@@ -96,27 +98,27 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
[^10]: כמו יצורים חיים - *חלק הם לטאה, חלק הם איציק זהר*, אומר דן.
[^13]: זאת לעומת ה*טבע טובע וטבע טבוע* של שפינוזה.
##עקרון המושג השלם
## עקרון המושג השלם
לפי לייבניץ, כל מונדה ומונדה מבטאת, ביחסים שלה למונדות האחרות, את היקום כולו: כל מונדה ומונדה משקפת את המציאות. השיקוף אשר אינו כרוך במודעות הוא **התפיסה**, שמונעת בכוח ה**תאווה** - מה שהמונדה עושה, מתוך עצמה, בלי קשר סיבתי למונדות האחרות בריקודן ההרמוני. מונדות המסתכמות באלו הן **אנטלכיות** - נהיות-בשינוי-ונשארות-עצמן. אולם אין בהן די להסביר בעלי חיים ובני אדם. אלו זוכים גם להכרה מסוימת בקשרים הקרובים להם - ב**תודעה**. התודעה הזו מוגבלת, ורק בני אדם זוכים גם לזהות את התודעה הזו בעצמם (תודעה עצמית).
> חשוב להבדיל: **תפיסה אינה תודעה** - השניים מובחנות *לחלוטין* אצל לייבניץ.
{.is-warning}
!!! warning ""
חשוב להבדיל: **תפיסה אינה תודעה** - השניים מובחנות *לחלוטין* אצל לייבניץ.
המונדות הן מדורגות, על פי **עקרון הרציפות** - הגורס כי בטבע אין "קפיצות"[^11] - אותו יורש לייבניץ מאריסטו. הן כולן *נבראות* - אין להן לידה או כיליון, אלא בריאה אחת ואחידה בידי האל; באופן דומה, המונדות אינן "חולות" או "מתפוררות" - משום שאין בהן חלקים: רק האל, כשם שברא אותן, יכול להכחיד אותן.
כאמור, המונדות כולן הן **נפש** - עצמים רוחניים.
> הכוונה היא לא לנפש האדם, כמו שאנו רגילים - אלא לאטום רוחני פשוט.
{.is-warning}
!!! warning ""
הכוונה היא לא לנפש האדם, כמו שאנו רגילים - אלא לאטום רוחני פשוט.
אולם, יש משהו שהוא יותר מ"סתם" נפש - זוהי ה*רוח*, השמורה לאדם ולבעלי החיים.
> ה*רוח* הוא המונח של לייבניץ למה שאנו מזהים כ*נפש*
{.is-warning}
!!! warning ""
ה*רוח* הוא המונח של לייבניץ למה שאנו מזהים כ*נפש*
הרוח, שלא כמו הנפש, ניחנה ב*תודעה עצמית* - **אפרצפציה**. הכוונה היא לא ל*היעדר תפיסה*, אלא למשהו *עליון לתפיסה* - גבוה יותר.
###אנטלכיות
### אנטלכיות
שיטותיהם של דקארט ושפינוזה, סבור לייבניץ, לא מסבירה את ה**כח** במציאות: מדוע, שכעצם אחד פוגע באחר, הוא מניע אותו תנועה מכנית? הכוח אינו חומר; איננו רואים אותו. מאיפה *זה* בא? אינני יכול לתפוס את החומר בהיעדר התנועה, הכוח והכבידה - אך לייבניץ סבור שהפילוסופים שקדמו לו לא נתנו עליהם את הדעת די הצורך.
היכן שדקארט ייחס את הכוח להתערבות של האל הערב למציאות ושפינוזה לביטוי שלו באופן ההתפשטות, לייבניץ קובע שאריסטו הוא זה שצדק: העצמים, קרי המונדות, הן עצמן כוח, והתנועה אינה אלא מימוש של תכונה זו. בשאלת ה*ביצה והתרנגולת - מה בא קודם, התנועה או הכח?*, לייבניץ משיב - הכח; תנועה היא המימוש של אותו הכוח.
@@ -125,7 +127,7 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
[^11]: אין דבר באבולוציה כמו *חסר חוליות, דו חי - **בן זיני***.
##עקרון הטוב ביותר
## עקרון הטוב ביותר
מדוע בחר האל לברוא דווקא את העולם שלנו? אנו למדים כי האל ברא את העולם המכיל את הריבוי הרב ביותר, *כמה שיותר **יש***, שניתן להסביר בכמה שפחות עקרונות הסבריים. אבל, אך כיצד ייתכן שלאל יש בחירה, לאור כל מה שאמרנו?
לכאורה, העולם שלנו הוא הטוב ביותר[^14], אם נקבל את הגדרות האל של לייבניץ. אלא שמכך הוא נדרש לשאלה - *למה יש רוע בעולם?* לייבניץ טרוד בכך מאוד: הוא כותב ספר עב-כרך בנושא (ה*תיאודיציה*).

112
פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת.md
View File

@@ -8,29 +8,29 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
---
> [טקסט מלא (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/kant-1781_critique_of_pure_reason.pdf), [מבוא](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת_התבונה_הטהורה_-_מבוא_סעיפים_1-7.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט מלא (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/kant-1781_critique_of_pure_reason.pdf), [מבוא](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת_התבונה_הטהורה_-_מבוא_סעיפים_1-7.pdf)
> [ביקורת התבונה הטהורה - המיוזיקל](https://www.youtube.com/watch?v=DC8ioZkb-Sc&t=1s)
{.is-success}
!!! is-success ""
[ביקורת התבונה הטהורה - המיוזיקל](https://www.youtube.com/watch?v=DC8ioZkb-Sc&t=1s)
את ה*ביקורת* פותח [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) במשפט -
> אין כל ספק בכך שכל הכרתנו מתחילה בניסיון
{.info}
!!! info ""
אין כל ספק בכך שכל הכרתנו מתחילה בניסיון
קאנט קובע כי ההתחלה אמנם *מתחילה* בניסיון, אבל אינה *נובעת* מהניסיון - משהו מאפשר בכלל להכיר; זה ההכרה ה*אפריורית*, ה**טרנסנדנטלית**, עקרונות שכילה מולדים בתבונה שלנו.
> לא *טרנסנדנטי* - מחוץ לעולם שלנו, אלא *טרנסנדנטלי*[^4] - מחוץ לטווח האפשרות של כל ההכרה (אבל בעולם הזה), *תנאי האפשרות שלנו*. אתה עושה מתמטיקה? *מה מאפשר לך לעשות מתמטיקה?*
{.is-warning}
!!! warning ""
לא *טרנסנדנטי* - מחוץ לעולם שלנו, אלא *טרנסנדנטלי*[^4] - מחוץ לטווח האפשרות של כל ההכרה (אבל בעולם הזה), *תנאי האפשרות שלנו*. אתה עושה מתמטיקה? *מה מאפשר לך לעשות מתמטיקה?*
##מטאפיזיקה כמדע?
## מטאפיזיקה כמדע?
בתחילת המבוא (1-5), קאנט מבקש להכין את הקרקע לעצם השאלה שהוא שואל ב*ביקורת*, היא -
> משפטים מרכיבים אפריורי כיצד הם מן האפשר?[^2]
{.info}
!!! info ""
משפטים מרכיבים אפריורי כיצד הם מן האפשר?[^2]
*רכיבים* מכוון למשפטים *סינתטיים*.
@@ -42,7 +42,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
השאלה הזו צפה לאור ה[מסקנות הקשות של יום](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת), לפיהן אנחנו לא באמת יכולים לעשות מדע של הטבע. יום התנגד לכך מכל וכל - *אין מטאפיזיקה*, הוא קובע, וקביעה זו *עוררה את קאנט מתרדמתו הדוגמטית* לשאלה זו.
##מבנה ההכרה הקנטיאני
## מבנה ההכרה הקנטיאני
קאנט מחלק את ההכרה לשלושה[^5] רכיבים **נבדלים**:
@@ -54,20 +54,20 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
בניגוד לרוב ההוגים האחרים, המונחים האלו *אינם סינונימיים* - שכל הוא לא תבונה ולא הסתכלות; כל אחד מהם הוא כושר הכרה שונה.
> היזהרו לא לבלבל בין השלושה האלה: כל אחד הוא מונח טכני שעושה עבודה אחרת לגמרי.
{.is-warning}
!!! warning ""
היזהרו לא לבלבל בין השלושה האלה: כל אחד הוא מונח טכני שעושה עבודה אחרת לגמרי.
##שיפוטים אנליטיים וסינתטים
## שיפוטים אנליטיים וסינתטים
קאנט מחלט שיפוטים תבוניים לשני סוגים - שיפוטים **אנליטיים** ושיפוטים **סינתטיים**. בשיפוטים אנליטים, הנשוא כלול בנושא - *הכדור הוא עגול*: אמרת *כדור*, כבר אמרת *עגול*. בשיפוטים *סינתטיים*, הנשוא שונה מהנושא - *הכדור הוא אדום*: *אדום* לא כלול ב*כדור*.
> חוד החנית בין **אנליטי** ל**סינתטי** הוא ה**הכרח**: כדור *בהכרח* עגול, אבל לא *בהכרח* אדום.
{.is-info}
!!! info ""
חוד החנית בין **אנליטי** ל**סינתטי** הוא ה**הכרח**: כדור *בהכרח* עגול, אבל לא *בהכרח* אדום.
##שיפוטים אפריוריים ואפוסטריוריים
## שיפוטים אפריוריים ואפוסטריוריים
קאנט מפריד גם בין ידיעות **אפריוריות** ו**אופסטריוריות**: ידיעה **אפריורית** היא הכרחית, מחייבת, כללית באופן חמור וקודמת לניסיון: היא קודמת לניסיון ומחייבת אותו. ידיעה **אפוסטריורית** מגיעה מן הניסיון, תלויה בו, ואינה מגיעה לכדי הכרח.
@@ -79,12 +79,12 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
שיפוט **אפריורי** הוא שיפוט בעל **כלליות חמורה**: להגיד *הכדור הוא עגול* הוא ולהגיד **כל** כדור הוא עגול; להגיד *הכדור הוא אדום* זה להגיד *הכדור **הזה** הוא אדום*; הוא אף פעם לא יהיה אינסופי, לכל הכדורים באשר הם, אלא רק לכדורים שראיתי עד כה.
> התגלית המרעישה של קאנט היא ששיפוטים שכולם הסכימו שהם אפריוריים - גיאומטריים ומתמטיים - הם **סינתטיים**: חיבור של שני מושאים שאינם מוכלים זה בזה.
{.is-warning}
!!! warning ""
התגלית המרעישה של קאנט היא ששיפוטים שכולם הסכימו שהם אפריוריים - גיאומטריים ומתמטיים - הם **סינתטיים**: חיבור של שני מושאים שאינם מוכלים זה בזה.
שיפוט כמו *הקו הקצר ביותר בין שני נקודות הוא הקו הישר* הוא סינתטי: אין במושג של *קו* להיות *קצר*, או במושג של *קצר* להיות קו - זה חיבור של שני מושגים בלתי-קשורים לכדי שיפוט חדש, שקודם לניסיון (לא *בדקנו את כל הקווים וכל הנקודות* ואמרנו, *ואללה*).
##מבנה הביקורת
## מבנה הביקורת
הביקורת נחלקת לשני חלקים - **תורת היסודות** ו**תורת המתודה** - מהו החומר, ואיך אנחנו עובדים עם החומר. כולם (כולל אנחנו) לומדים רק את הראשון.
@@ -96,33 +96,33 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
את *תורת המתודה* כותב קאנט כאדם מבוגר; קאנט מודה בפה מלא שזו לא השיטה הפילוסופית שלו, ומבקש לכתוב אותה בנפרד ב"זמן שנותר לו". אולם כשפיכטה[^6] מתיימר לסדר את השיטה של קאנט אחרת, הוא מתקומם כנגדו ש*כן* יש לו שיטה פילוסופית. התשובה של קאנט ויורשיו היא תעלול יפה, שקאנט עשה לאלפטון: קאנט טען שהוא *מבין את אפלטון יותר טוב מאפלטון*, ובאופן דומה פיכטה ושות' טענו שהם *מבינים את קאנט יותר טוב מקאנט*. אלא שאפלטון מת זמן-מה לפני קאנט, וקאנט היה בחיים בימי פיכטה. אופסי.
##האסתטיקה הטרנסנדנטלית
## האסתטיקה הטרנסנדנטלית
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת_התבונה_הטהורה_חלק_ראשון_-_האסתטיקה_הטרנסצנדנטאלית.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת_התבונה_הטהורה_חלק_ראשון_-_האסתטיקה_הטרנסצנדנטאלית.pdf)
החקירה שלנו היא נסיגה אחורה מן העובדות - כמו 5 + 7 = 12 - לעבר *התנאים שאפשרו את העובדה הזאת*. זוהי חקירה מסדר שני: לא לחקור את העולם (סדר ראשון) אלא את עצם החקירה של העולם (סדר שני) - איך יכול להיות שאני חוקר את העולם? מה נדרש היה כדי שהדבר הזה התאפשר? *מה יש בהכרה האנושית שמאפשר מדע?*[^3]
> אתם יושבים בבית הסטודנט ומבליח ג'ינג'יסטותאלס, החתול הג'ינג'י (ועכשיו, חבר הסגל מן המניין) מתיישב עליכם. חקירה טרנסנדנטלית היא לא, *האם ג'ינג'יסטותאלס יושב פה לפניי?* - זה ברור - אלא *אילו תנאים היו צריכים להתקיים כדי שג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפניי?* התנאים שאם הם מתקיימים, ג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפני בהכרח, ואם לא - אז לא.
{.is-info}
!!! info ""
אתם יושבים בבית הסטודנט ומבליח ג'ינג'יסטותאלס, החתול הג'ינג'י (ועכשיו, חבר הסגל מן המניין) מתיישב עליכם. חקירה טרנסנדנטלית היא לא, *האם ג'ינג'יסטותאלס יושב פה לפניי?* - זה ברור - אלא *אילו תנאים היו צריכים להתקיים כדי שג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפניי?* התנאים שאם הם מתקיימים, ג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפני בהכרח, ואם לא - אז לא.
###ההכרה
### ההכרה
ההכרה היא היחס בין **המכיר** ל**מוכר** - בין הסובייקט (אני) לאובייקט (עולם). ההכרה אינה מתחילה בשכל אפריורי, אלא בניסיון. אולם, בלי הרכיבים המתאימים בהכרה, אין לנו איך לעבד ולהכיל את המציאות: עבור ה*חדר הריק* של לוק, חייב להיות קודם חדר. את ההכרה מחלק קאנט ל[חושיות](#החושיות) ול[הסתכלות](#ההסתכלות), אך הפרדה זו היא מלאכותית: בפועל, השניים תמיד באים יחד.
> שוב - **הכרה** תמיד בנויה מ**חושיות** ומה**הסתכלות**, *יחד*; המפגש ביניהם הוא ההכרה ממש.
{.is-warning}
!!! warning ""
שוב - **הכרה** תמיד בנויה מ**חושיות** ומה**הסתכלות**, *יחד*; המפגש ביניהם הוא ההכרה ממש.
> דמיינו שיש לכם מגרסה (שמה *שרדר*, מספר דן). היא מוכנה מראש עם כל השיניים והמנוע וזה. אולם, היא לא ממש מגרסה עד שהיא לא גורסת משהו; היא מחכה שייכנס פנימה חודר. זה לא אומר ש*מקור כל הגריסה בגריסה* - כשמכניסים דפים או מה שזה לא יהיה - אלא במפגש בין המגרסה לחומר הגריסה.
{.is-info}
!!! info ""
דמיינו שיש לכם מגרסה (שמה *שרדר*, מספר דן). היא מוכנה מראש עם כל השיניים והמנוע וזה. אולם, היא לא ממש מגרסה עד שהיא לא גורסת משהו; היא מחכה שייכנס פנימה חודר. זה לא אומר ש*מקור כל הגריסה בגריסה* - כשמכניסים דפים או מה שזה לא יהיה - אלא במפגש בין המגרסה לחומר הגריסה.
###החושיות
### החושיות
ב**אסתטיקה**, קאנט מכוון ל**חושיות** - לא ל*יפה* ול*אומנות*. היא עוסקת ב*תנאים שמאפשרים הכרה של אובייקטים*; החושיות היא תנאי שכזה. החושיות היא הקליטה החושית הראשונית, הפשוטה - היא סבילה לחלוטין; מיידית; מסוימת ומספקת רק ידע אפוסטריורי (דדוקטיבי).
###ההסתכלות
### ההסתכלות
(חלק ראשון) אנו מבצעים שיפוטים באמצעות ה**הסתכלות**[^1] - אותו הדבר בהכרה שמאפשר לי לכונן שיפוטים סינתטיים אפריוריים: החושיות היא הקליטה, וההסתכלות היא ההכרה המיידית, האינטואיטיבית, בתוכן אותה הקליטה. כשאני פותר 5 + 7, השכל שלי מזהה ב5 חמש יחידות של משהו, ב7 שבע יחידות של משהו, מזהה חוקיות בסימן ה+, ולאור כל אלו מבצע את השיפוט הסינתטי.
@@ -139,7 +139,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
התופעה היא *מה שהדבר המכיר מכיר*, כשהלה ניצב מולו - *בלי מה שהשכל מוסיף לו*. לעומתה, **פנומנון** הוא הדבר המופיע *יחד עם אותה תוספת של השכל*. משום שבאסתטיקה אנחנו דנים רק בהסתכלות, אנו דנים ב*תופעה*, ולא ב*פנומנון*.
###חומר וצורה
### חומר וצורה
ההכרה מאפשרת לנו להכיר ב**תופעות** - המושאים הבלתי-קבועים של הסתכלות אמפירית.
@@ -149,22 +149,23 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
העיקרון המסדר הוא ה*צורה* - היא מוכנה ברוח אפריורי.
###החלל והזמן כתנאים טרנסנדנטליים
### החלל והזמן כתנאים טרנסנדנטליים
ה*חלל* וה*זמן*[^11] גם הם צורות כאלו, ולכן התפיסה הקנטיאנית מערבת אותנו כגורם פעיל בכינון עולם התופעות: אין בהכרח *חלל* כשלעצמו או *זמן* כשלעצמו, אלא צורת ארגון אפריורית, הנובעת מאיתנו. הדברים **כפי שהם באמת** אינם בהכרח נגישים לנו. החלל והזמן הם הסתכלות טרנסנדנטלית - הם אפריוריים, והם תנאי האפשרות של ההסתכלויות שלנו.
> כלומר, החלל והזמן *הם הדברים המאפשרים שיפוטים אפריוריים סינתטיים* - אי אפשר לבצע שיפוטים כאלה *אודותיהם*, אלא הם המצע שעל בסיסו השיפוטים האלה מתבצעים.
> {.is-success}
החלל והזמן, אפוא, הם ***צורות** ההסתכלות* - האופן שבו החומר (המושאים) מאורגן בתודעה שלנו.
> ההפרדה הזו מדברת רק על **התופעות**: הדברים כפי *שהם נדמים לנו*; הדברים **כשלעצמם** - כפי שהם באמת - לחלוטין אינם נגישים לנו; זולת הידיעה שהם קיימים, אין לנו כלום.
{.is-danger}
!!! danger ""
ההפרדה הזו מדברת רק על **התופעות**: הדברים כפי *שהם נדמים לנו*; הדברים **כשלעצמם** - כפי שהם באמת - לחלוטין אינם נגישים לנו; זולת הידיעה שהם קיימים, אין לנו כלום.
קאנט דן במושגי החלל והזמן באופן סימטרי - על אחד מוצג, ועובר בירור מטאפיסי וטראנסנדנטלי[^12].
####החלל
#### החלל
אבל, ה**מושג** כאן מתעתע - קאנט לא חושב שהחלל הוא מושג; אבל, כדי לדבר עליו, אנחנו משתמשים במושג, שיחשוף בפנינו שהחלל בכלל לא מושג[^13].
@@ -182,29 +183,30 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
מושגים כמו *כיסא* הם **דיסקורסיבים** - מתווכים - קודם אני מגיע במגע ישיר עם הכיסא, ורק אז נוצר המושג *כיסא* שאודותיו השכל יכול לחשוב: אני לא יכול לחשוב על כיסא בלי מושג ה*כיסא*. קאנט קובע, למרבה הצער, שהשכל שלנו דיסקורסיבי - הוא זקוק לתיווך כדי לשכול את המציאות.
##תופעה או כשלעצמו
## תופעה או כשלעצמו
מה[אסתטיקה הטרנסנדנטלית](#האסתטיקה-הטרנסנדנטלית) מנביעה מסקנה קשה - מה שנגיש לנו הוא רק **עולם התופעות**, הדברים כפי שהם נדמים לנו - שאנו כופים עליהם את צורות ההסתכלות שלנו. אולם הדברים כפי שהם באמת - אולי לא יהיו נגישים לנו לעולם.
> דמיינו שאתם לובשים משקפיים ורודים. הכל נראה לכם בגוונים של ורוד. *מה הצבע האמיתי של הדברים?* אם אתם לא תוכלו להסיר את המשקפיים - לא תדעו לעולם.
{.is-info}
!!! info ""
דמיינו שאתם לובשים משקפיים ורודים. הכל נראה לכם בגוונים של ורוד. *מה הצבע האמיתי של הדברים?* אם אתם לא תוכלו להסיר את המשקפיים - לא תדעו לעולם.
אז מה היחס שלנו ביחס לדברים כשלעצמם? זוהי שאלה פרשנית קשה, שהמחלוקת בה מתחוללת בה עד היום.
##בין האסתטיקה ללוגיקה הקנטיאנית
## בין האסתטיקה ללוגיקה הקנטיאנית
קאנט לימד לוגיקה כל חייו - ותלמידיו אספו את ההרצאות שלו לכדי ה*לוגיקה* שלו. הלוגיקה הקנטיאנית קרובה יותר לאפיסטמולוגיה מאשר ללוגיקה קרובה (ודומה באופן חשוד ל[מיומנויות יסוד](/פילוסופיה/מיומנויות)), ומדבר על אותו השכל. קאנט מודה בפה מלא שסדרה של ה*ביקורת* קשור בכושרו של השכל, שעוסק באפיסטמולוגיה בחשבון אחרון.
זכרו עתה את שאלת היסוד של קאנט -
> משפטים מרכיבים אפריורי כיצד הם מן האפשר?
{.info}
!!! info ""
משפטים מרכיבים אפריורי כיצד הם מן האפשר?
מה הקשר של זה ל[אסתטיקה](#האסתטיקה-הטרנסנדטלית)? רוב עומקו של הקשר הזה יתבטא רק בהמשך, בחקירת השכל.
איך קושרים את הדיון עם החלל והזמן עם השאלה המחקרית?
> ברשותנו כאן אחד הרכיבים הדרושים לפתרון המטלה הכללית של הפילוסופיה הטרנסנדנטאליצ: כיצד אפשרים סינתטיים אפריורי? הווה אומר: ברשותנו הסתכלויות טהורות אפריורי, חלל וזמן. בשיפוט אפריורי, כשאנו רוצים לחרוג ממושג נתון, אנו מוצאים בחלל ובזמן את מה שאטמון לא במושג אלא בהסתכלות המתאימה לו, ושניתן לגלותו באופן אפריורי ולקשור אותו סינתטית באותו המושג.
> *B73*
@@ -242,14 +244,14 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
ולכן יכל איזה יווני, שהתפגר בזמן, לעשות מתמטיקה. כי איך זה יכול להיות שאני עושה חישוב בראש, שאלכסון חוצה ריבוע בחצי, ואז אני עושה את זה במציאות, **זה תואם לחלוטין**? לא כי אני יודע את זה מן הניסיון, אלא כי **זה תנאי ההכרה שלי**, המשקפיים שדרכם אני רואה את העולם: אלו לא תכונות העולם, אלא תכונות של צורת ההסתכלות שלי. לכן, מה שנכון לצורת ההסתכלות שלו, נכון בהכרח לעולם, וכשאני חוקר את העולם, אני לא סובייקט סביל - אני **לומד את עצמי ממש**.
> משום מה - [ביקורת התזונה הטהורה](https://e.walla.co.il/item/1834747)
{.is-success}
!!! is-success ""
משום מה - [ביקורת התזונה הטהורה](https://e.walla.co.il/item/1834747)
##הלוגיקה הטרנסנדנטלית
## הלוגיקה הטרנסנדנטלית
> [מבוא](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/הלוגיקה_הטרנסצנדנטאלית_-_מבוא.pdf), [פרק א'](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/הלוגיקה_הטרנסצנדנטאלית_-_פרק_א_[עמודים_167-180].pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מבוא](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/הלוגיקה_הטרנסצנדנטאלית_-_מבוא.pdf), [פרק א'](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/הלוגיקה_הטרנסצנדנטאלית_-_פרק_א_[עמודים_167-180].pdf)
הבנו אפוא שהחלל והזמן הם תנאים טרנסנדנטליים להכרה. ב*לוגיקה*, קאנט מוסיף תנאי נוסף - השכל.
@@ -257,7 +259,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
ומה יחס השכל להסתכלות? משום שהשניים נפרדים לגמרי, יש שתי אפשרויות: שהשכל מכיל את החלל והזמן, או שהחלל והזמן מכילים את השכל? האם ייתכן משהו בחלל ובזמן שהשכל שלנו לא יכול לחשוב עליו? זו אפשרות הזויה, אבל עקרונית אפשרית כרגע. מנגד, האם השכל שלנו יכול לחשוב על משהו שלא מופיע בחלל ובזמן? אולי כן - **מטאפיזיקה**. קאנט מגלה, בסופו של דבר, ששניהם שגויים - ולמעשה, השכל וההסתכלות חופפים לחלוטין. מהבחינה הזו, המטאפיזיקה מצטיירת כמאוד בעייתית.
###הקטגוריות
### הקטגוריות
אצל אריסטו, [הקטגוריות](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#הקטגוריות) הן מה שאנו יכולים להגיד על העצם, שאנו מגלים אפוסטריורי - אני קולט כל מיני דברים בטבע, ומסווג אותם.
@@ -307,13 +309,14 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
הרשימה הזו, של **מושגי שכל טהורים** (קטגוריות בקנטיאנית), היא רשימה סופית ומוחלטת של כושר השכל.
> שימו לב: **השכל וההסתכלות *תמיד* באים יחד**. בלי השכל, המושגים ריקים; בלי ההסתכלות, המושגים עיוורים. קאנט מתקומם כאן כנגד הרציונליסטים, שקובעים טענות אפריוריות אודות דברים בלתי-חושיים, ואומר - בלי ההסתכלות, אין שכילה.
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לב: **השכל וההסתכלות *תמיד* באים יחד**. בלי השכל, המושגים ריקים; בלי ההסתכלות, המושגים עיוורים. קאנט מתקומם כאן כנגד הרציונליסטים, שקובעים טענות אפריוריות אודות דברים בלתי-חושיים, ואומר - בלי ההסתכלות, אין שכילה.
> זוהי התשובה של קאנט ל[בעיית האינדיקוציה](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה) : לא רק הסיבתיות היא ברוח, כמו שיום אומר, אלא *עולם התופעות כולו* הוא ברוח - ולכן, לסיבתיות יש מעמד מרכזי שוב.
{.is-info}
!!! info ""
זוהי התשובה של קאנט ל[בעיית האינדיקוציה](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה) : לא רק הסיבתיות היא ברוח, כמו שיום אומר, אלא *עולם התופעות כולו* הוא ברוח - ולכן, לסיבתיות יש מעמד מרכזי שוב.
> באסתטיקה הטרנסנדנטאלית נבודד תחילה את חושיות, על ידי שנבדיל ממה כל דבר שהשכל חושב באמצעות מושגיו, ולא תישאר אלא ההסתכלות האמפירית. שנית, פריד מהסתכלות זו את כל מה ששייך לתחושה; על ידי כך לא תישאר אלא התסכלות טהורה והצורה גרידא של התופעות, שהיא הדבר היחיד שהחושיות הטהורה מסוגלת לספק באופן אפריורי
> A22, B37
@@ -330,6 +333,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
השכל וההסתכלות סותרים, הפוכים אחד לשני. השכל מאופיין בפעילות ספונטנית - אתם, אני, ה*צל*[^18], יהודה לוי. לכן אנו אומרים שאדם שמעתיק ציור או שירה אינו בעל כישרון, אבל מה שיוצר אותם כן[^19]. זו פעולה פעילה לחלוטין, בניגוד גמור להסתכלות הסבילה. הביטוי לפעילות הספונטנית הזו הוא המוסר הקנטיאני, וה*פליאה* הפילוסופית.
> אם נרצה לכנות את **הקליטות** של רוחנו - קבלת הדימויים במידה שהרוח מופעלת בדרך כלשהים - בחשום חושיות, הרי לעומתה, הכושר לחולל דימויים בעצמנו, או **הספונטניות** של ההכרה, הוא השכל. אין להעדיף אחת מתכונות אלה על זולתה. בלי חושיות לא יינתן לנו שום מושא, ובלי השכל הוא לא יוכל להיות נחשבת. מחשבות ללא-תוכן הן ריקות, הסתכלויות ללא-מושגים הן עיוורות.
> (A51, B75)
ההיכן שלייבניץ חושב שההכרה שלנו עכורה ומבלבלת - ואינה אנליטית כמו האל, אלא תקועה בחושים - קאנט מתקומם כנגדו: השכל וההסהההתכלות שניהם תנאים הכרחיים, שווים בחשיבותם, להכרה האנושית. זוהי טענת מפתח עקרונית של קאנט.

4
פילוסופיה/חדשה/שפינוזה.md
View File

@@ -8,7 +8,7 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-01-29T12:53:43.423Z
---
##שפינוזה - חייו ומותו
## שפינוזה - חייו ומותו
ברוך שפינוזה[^4] נולד באמסטרדם 1632-1677, ולמרות חייו הקצרים הספיק להשאיר אחריו מורשת פילוסופית ענפה. אמסטרדם נחשבה גם אז למעוז ליברלי, ולכן התמקמה שם קהילה יהודית, מאנוסי ספרד. אביו היה סוחר, ואמו מתה בצעירותו - כמו כמה מאחיו. בגיל 22, אביו של שפינוזה נפטר אף הוא, ושפינוזה ואחיו החלו לנהל את העסק המשפחתי, לייצור עדשות. המסורת אומרת שליטש עדשות למחייתו, ברמה גבוהה ביותר. ב1656, בגיל 24, הטילה עליו הקהילה היהודית את *החרם הגדול*:
> **נוסח החרם שהוטל על שפינוזה על-ידי קהילת אמסטרדם, 1656:**
@@ -29,7 +29,7 @@ dateCreated: 2024-01-29T12:53:43.423Z
*מאמר תיאולוגי-מדיני* הוא מעיין ספר ביקורת מקרא, שחושף ידע מפליג בברית החדשה ובברית הישנה. בספר טען כי, באמצעות כלים טקסטואליים, ניתן לראות כי לא משה הוא זה שכתב רבים מהטקסטים המיוחסים לו, כי הניסים כוזבים, וכי אין ממש דבר כזה 'נביאים'. הוא מציג שם את התורה ככלי לרפי השכל, משום שאינם מסוגלים לחשוב בכוחות עצמם. זה כמובן לא עלה יפה בקרב הנוצרים, או היהודים.
##הפילוסופיה של שפינוזה
## הפילוסופיה של שפינוזה
אנו נוהגים לסווג את שפינוזה תחת הרציונליסטים, אך שפינוזה הוא פילוסוף חריג בנוף. שפינוזה נולד יהודי[^1], אך לא תפקד כפילוסוף יהודי - הגותו מקורית לחלוטין, בלי קשר ליהדות ואף בניגוד חריף לה. יתרה מכך, המוקד של הגותו של שפינוזה שונה לחלוטין: היכן שהפילוסופיה המערבית טרודה ב'ידיעה' (["חיים שאין בהם חקירה, לא כדאי לו לאדם לחיותם"](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref7), מטרתו של שפינוזה אינה לדעת - אלא להושיע את הנפש (סוטריולוגיה). שפינוזה יוצא לדרך **משום שהוא מפחד**. שפינוזה מתחיל להתפלסף במטרה להיות מאושר, אושר נצחי ומוחלט, שיגרום לו להפסיק לפחד מהמוות.

102
פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה.md
View File

@@ -8,8 +8,8 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
---
> [מבוא (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_מבוא_ירמיהו_יובל.pdf), [טקסט מלא (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/ethics_-_spinoza_-_curley.pdf), [חלק א' (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_א׳.pdf), [ב'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ב׳.pdf), [ג'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ג׳.pdf), [ד'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ד׳.pdf), [ה'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ה׳.pdf)
{.info}
!!! info ""
[מבוא (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_מבוא_ירמיהו_יובל.pdf), [טקסט מלא (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/ethics_-_spinoza_-_curley.pdf), [חלק א' (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_א׳.pdf), [ב'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ב׳.pdf), [ג'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ג׳.pdf), [ד'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ד׳.pdf), [ה'](/פילוסופיה/חדשה/אתיקה_-_חלק_ה׳.pdf)
[שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) תיעב את הסגנון של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט). *מי אתה, שתכתוב לנו בגוף ראשון?*, בוודאי אמר. *למה שתשתף אותנו בכל הלבטים שלך?*
@@ -30,7 +30,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
[^49]: הגישה היוונית אחרי [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), שהרס לוכלם, הייתה מעשית לחלוטין; אם הידיעה הפילוסופית לא הייתה בעלת ערך מעשי, הם לא היו עוסקים בה.
##בעיית האחדות והריבוי
## בעיית האחדות והריבוי
את תולדות הפילוסופיה ניתן לחלק שרירותית לזרמי ה*ריבוי* וה*אחדות*. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, [דגל בריבוי](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#הסיבה-האמיתית), בעוד ש[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), למשל, דגל באחדות; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) סבר ש[בסיס ההוויה הוא העצמים](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), ולא באחדות אחת כוללת; ובהמשך כמובן, עלו פילוסופים שניסו לשלב בין ההסברים. מול כתביו של שפינוזה, הניסיון הזה עולה כבעיה (אל אף שהוא עצמו אינו מכתירה ככזו) - הוא מנסה לאחד במידת מה בין השניים, באופן שווה ושקול (*האחדות היא ריבוי והריבוי הוא אחדות*), למרות רוחו של הגל, בהמשך.
@@ -45,20 +45,20 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
##הגדרות
## הגדרות
את ה*אתיקה* פותח שפינוזה באוסף של הגדרות:
###סיבת עצמו
### סיבת עצמו
> 1. ב**סיבת עצמו** אני מבין את מה שמהותו כוללת קיום, *או*[^1] את מה שטבעו אינו יכול להיות מושג אלא כקיים.
כאן הוא רק המטבע הלשוני; הפואנטה היא ההגדרה.
סיבת עצמו היא *מה שחייב להתקיים* - שהקיום שלו אנו תלוי במשהו אחר, שיצר אותו, והוא לא נוצר מעצמו. קיום הוא חלק בלתי-נפרד מהמהות שלו.
> ההגדרות של שפינוזה הן *מילוניות* - שפינוזה לא אומר כאן שיש מן משהו כזה, שאי-קיומו חייב להיות סתירה לוגית. הוא אומר ש*אילו היה משהו כזה*, נכנה אותו **סיבת עצמו**.
{.is-warning}
!!! warning ""
ההגדרות של שפינוזה הן *מילוניות* - שפינוזה לא אומר כאן שיש מן משהו כזה, שאי-קיומו חייב להיות סתירה לוגית. הוא אומר ש*אילו היה משהו כזה*, נכנה אותו **סיבת עצמו**.
###עצם
### עצם
> 3. ב**עצם** אני מבין את מה שנמצא בתוך עצמו[^3] ומושג[^2] באמצעות עצמו: כלומר, מה שמושגו אינו זקוק למושג של דבר אחר, שמתוכו הוא צריך להתעצב.
@@ -68,7 +68,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
בדומה ל[*משל הקו המחולק*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק) של אפלטון, שפינוזה מחלק את ההוויה לדרגות שונות: **עצם** הוא מה ש**נמצא** - אנטולוגי, בעוד ש**מושג** הוא מה ש**נתפס** - אפיסטימי.
###תואר
### תואר
> 4. ב**תואר** אני מבין את מה שהשכל \[אינסופי\][^4] תופס על אודות העצם בתור מה שמכונן את מהותו.
זו ההגדרה הנבזית ביותר.
@@ -84,7 +84,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
כאן אומר שפינוזה, ישנם רק *שני תארים* ש**בכוחנו לתפוס** - המחשבה, והדברים המתפשטים. בניגוד לעצמים הנבדלים של דקארט, אין עצם מתפשט ועצם חושב - אלו שני תארים מקבילים, שמנהירים שני אופנים מקבילים של אותו העצם ממש.
###אופן
### אופן
> 5. ב**אופן** אני מבין את הפעלות העצם, *או*[^1] את מה שנמצא בתוך דבר אחר, שבאמצעותו הוא גם מושג.
ההגדרה הזו הפוכה מההגדרה השלישית. ***עצם*** הוא דבר עצמאי, מובן בזכות עצמו בלבד, בעוד שה***אופן*** אינו נתפס בלעדי העצם, ואינו עצמאי - אלא קשור בהכרח לעצם.
@@ -95,10 +95,10 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
בתפיסתו של שפינוזה, בני האדם הם אופן סופי של אלוהים, שמונכחת בהם הן המחשבה האלוהית וההתפשטות האלוהית. גם כאן, דקארט היה מסכים בגדול - אבל התפיסה שלהם נבדלת: בעוד שהם מסכימים שרוח וחומר שניהם רכיבי מפתח של האדם, אצל שפינוזה הם לא רכיבים נפרדים - אלא אותו הדבר ממש: שני היבטים שונים של אותו הדבר. כך שפינוזה אינו נדרש ל[בעיית הגוף-נפש](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#התיאוריה-הפסיכופיזית-של-דקארט) של דקארט. שפינוזה שולל את הקשר הסיבתי בין הגוף לנפש, משום שהם אותו דבר - אופנים מקבילים של אותו העצם.
####אופן אינסופי ישיר ומתווך
#### אופן אינסופי ישיר ומתווך
במכתבים לחברים, שפינוזה כי חוקי טבע - כמו תנועה ומנוחה של החומר - הם **אופן אינסופי ישיר** - ביטוי אינסופי של אלוהים. מנגד, פני היקום כולו הם **אופן אינסופי מתווך** של אלוהים.
###היחס בין עצם, תואר ואופן
### היחס בין עצם, תואר ואופן
המציאות השפינוזית מורכבת *רק* מהעצם, ומהאופן - שני משלימים לוגיים. את העצם אין בכוחנו לתפוס במחשבה, אלא דרך *התואר* - הדרך שדרכה העצם והתואר מתגלים לנו.
ביהדות, למשל, ברגע הראשון, המציאות כולה אוכלסה על ידי האלוהים. אלא שברגע אחר, התרחשה הבריאה, וכעת המציאות מכילה גם את העולם[^16]. ההנחה הזו בעייתית - משתמע ממנה שאלוהים נאלץ לפנות מקום למשהו זר ממנו, להצטמצם; ניצב בפני אלוהים גבול. איפה שיש את אלוהים, אין את העולם - ואיפה שיש את העולם, אין את אלוהים - ועלינו להסביר את יחסי הגומלין ביניהם.
@@ -106,8 +106,8 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
שפינוזה דוחה הגדרה זו על הסף. מרגע שמוצב גבול, הוא קובע, הרי שאין אנו מדברים על אלוהים.
> הריבוי שבאופן אינו ריבוי של חלקים - כמו לבנים המרכיבות חומה - אלא ביטוי של אותו השלם ממש - כמו גלים באוקיינוס. האוקיינוס אינו מורכב מגל, ועוד גל, ועוד גל, כתצרף; הגלים הם ביטוי מרובה של שלם אחיד ופשוט. כך גם העצם והאופן - העצם הוא יחיד, אחיד, בלתי מחולק[^17] - והאופנים הם ביטויים רבים שלו, ולא חלקים המרכיבים שלם.
{.is-warning}
!!! warning ""
הריבוי שבאופן אינו ריבוי של חלקים - כמו לבנים המרכיבות חומה - אלא ביטוי של אותו השלם ממש - כמו גלים באוקיינוס. האוקיינוס אינו מורכב מגל, ועוד גל, ועוד גל, כתצרף; הגלים הם ביטוי מרובה של שלם אחיד ופשוט. כך גם העצם והאופן - העצם הוא יחיד, אחיד, בלתי מחולק[^17] - והאופנים הם ביטויים רבים שלו, ולא חלקים המרכיבים שלם.
בהיותו חסר גבול, העצם מתואר **בהכרח** באינסוף דרכים שונות. אולם אנו יכולים, כאמור, רק שניים בלבד - חשיבה, והתפשטות. העצם, כמובן הוא גם **דבר** חושב, וגם **דבר** מתפשט.
@@ -120,7 +120,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
*אותו ה**דבר** ממש*, משת נקודות מבט שונות. כך גם **הגוף** וה**נפש** - *אותו **הדבר** ממש*, משני נקודות מבט שונות - שני *אופנים* שונים. כל מושאים מסוימים - מחשבה מסוימות, גוף מסוים - הם *תארים* של אותו האופן.
{.warning}
####סיבתיות
#### סיבתיות
תפיסתו של שפינוזה גוררת סיבתיות אופקית, סביב האופנים:
```
... (סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> ...
@@ -133,7 +133,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
![spinoza_-_diagram.png](/פילוסופיה/חדשה/spinoza_-_diagram.png)
^היי,^ ^הנה^ ^הדיאגרמה^ ^הזו^ ^שוב.^
###אידאה
### אידאה
> ב', 3. ב**אידאה** אני מבין מושג של הנפש, שהנפש מעצבת מכיוון שהנה דבר חושב.
@@ -143,17 +143,17 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
דקארט מגדיר תוכן מנטלי כ*כל תוכן מחשבתי ממש*. לאידאות שכאלה יכולות להיות מקבילות חומריות, או דברים שהן מצביעות עליהם: יש אידאה של *פיצה*, שמעוררת *רצון לאכול*, ואידאה של *עכביש*, שמעודדת *פחד*. לכל תוכן מחשבתי, יש מקביל חומרי כלשהו. דקארט יקשור ביניהם קשר סיבתי; שפינוזה לא יקשור ביניהם אלא בהתאמה. אני לא מרגיש רעב משום שהקיבה התרוקנה; אלו שני אופנים של אותו הדבר. וכשם שאני ער לשני האופנים האלו, יכולים אינספור אופנים אחרים, שאיני ער להם. כל אלו מתרחשים במקביל.
> כאן עולה בעיה אצל שפינוזה - מה קורה כשהמקבילות הזו נשברת? המודעות העצמית למשל, פוגעת בעיקרון הזה - מה המקביל החומרי להבנה שיש לי נפש?
{.is-danger}
!!! danger ""
כאן עולה בעיה אצל שפינוזה - מה קורה כשהמקבילות הזו נשברת? המודעות העצמית למשל, פוגעת בעיקרון הזה - מה המקביל החומרי להבנה שיש לי נפש?
אידאה אצל שפינוזה היא **פעולת הבנה**, או הסבר כלשהו. חשבו על אידאה כעל הירח; לעיתים הוא מואר באופן מלא (*אידאה מספקת*) ולעיתים באופן חלקי (*אידאה חלקית*) - אך הוא תמיד שם, בין שנראה לנו במלואו ובין שלא.
###אלוהים
### אלוהים
> 6. ב**אלוהים** אני מבין יש אינסופי באופן מוחלט, כלומר, עצם בן אינסוף תארים, שכל אחד מהם מבטא מהות נצחית ואינסופית
ההשפעה של דקארט מורגשת בהגדרה הזו - במיוחד *יש אינסופי **באופן מוחלט***, שנובע מהשלמות שייחס דקארט לאל. הישות האלוהית כוללת בתוכה את השלמויות כולן - הדברים החיוביים: הטוב, והחוכמה, ולא הרע (היעדר הטוב) או הבורות (היעדר החוכמה).
###חופש
### חופש
> 7. **חופשי** נקרא אותו דבר, הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד; ואילו הכרחי, או מוטב לומר כפוי, נקרא אותו דבר, הנקבע על ידי אחר להתקיים ולפעול בדרך קבועה ומסויימת.
החופש של שפינוזה אינו חופש *שלילי*, כמו שנהוג לחשוב - לא היעדר כבלים. החופש של שפינוזה הוא *חיובי* - מה שפועל רק מתוך תוכו, מהכרח טבעו, ובהיעדר כוחות חיצוניים.
@@ -168,12 +168,12 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
*אה, רגע, כל זה הכרחי. אין מה להתאמץ*, אפשר לחשוב אחרי משפט שכזה. זו אינה התפיסה ששפינוזה מנסה להנחיל לנו. זאת לאור המהות של אלוהים (משפט 34) - להיות כוח מחולל. בהיותנו אופן של אלוהים, גם לנו יש יכולת מוגבלת לחולל - לפעול מתוך עצמנו ולא מתוך סיבות חיצוניות בלבד. התפיסה השפינוזית מבקשת, מכורח המחשבה הזו, להניע אותנו לפעול מתוך עצמנו - ולא מתוך הרגש. היא מנסה להצית בנו חופש חיובי - ולא חופש שלילי.
###נצח
### נצח
> 8. ב**נצח** אני מבין את הקיום עצמו, כל עוד משיגים אותו כנובע באופן הכרחי מתוך הגדרתו בלבד של דבר נצחי[^5].
יש קשר עמוק בין *נצחי* - חייב להיות סיבת עצמו - *עצם* ו*חופש* - רק העצם הנצחי הוא חופשי לגמרי.
###סיבה הולמת
### סיבה הולמת
> ג, 1. בשם **סיבה הולמת** אני מכנה סיבה שניתן לתפוס מתוכה באופן ברור ומובחן את תולדתה. ואלי בשם סיבה **בלתי הולמת** או **חלקית** אכנה סיבה שלא ניתן להבין את תולדתה מתוכה בלבד.
> ג, 2. אני אומר שאנו **פועלים** כאשר מתרחש בנו או מחוץ לנו דבר מה שאנו הננו סיבתו ההולמת; כלומר (לפי ההגדרה הקודמת): כאשר מתוך טבענו נובע בנו או מחוץ לנו דבר מה שאפשר להבינו באופן ברור ומובחן מתוך טבענו זה בלבד. ומן היכוון ההפוך אני אומר שאנחנו **סובלים** פעולה כאשר מתרחש בנו דבר מה, או שמתוך טבענו נובע דבר מה, שהננו סיבתו רק באופן חלקי.
@@ -183,18 +183,18 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
כאן עולה שאלה נוספת סביב החופש. הרי שיטתו של שפינוזה דטרמינסטית לחלוטין - הרי שלא הזזתי את הכיסא, אלא פעלתי מכוח משהו שגרם לי לעשות כן. הכיצד אוכל להיות במצב כזה סיבה הולמת? נדמה שההכרה משחקת כאן תפקיד; אילו אני מכיר בכך שאני מזיז את הכיסא, ועושה זאת מתוך עצמי, הרי שאני הסיבה ההולמת; אם מישהו כופה עליי באופן מודע להזיז את הכיסא, אינני הסיבה ההולמת.
> חשוב להיזהר - אנחנו יכולים להיות סיבה *יותר* הולמת או *פחות* הולמת - **לא סיבה הולמת באופן מוחלט**. זו שמורה לאלוהים.
{.is-warning}
!!! warning ""
חשוב להיזהר - אנחנו יכולים להיות סיבה *יותר* הולמת או *פחות* הולמת - **לא סיבה הולמת באופן מוחלט**. זו שמורה לאלוהים.
###ריגשה
####הגדרה
### ריגשה
#### הגדרה
> ג, 3. ב**ריגשה** אני מבין את הפעלות הגוף,שעל ידיהן כוח פעולתו של הגוף גדל או פוחת, מומרץ או מעוכב, יחד עם האידאות של הפעלות אלו.
ככל שאנו יותר *מבינים*, אנו יותר פעילים. להבין מה הן הסיבות של הרגשות שלי, זה להיות יותר פעיל לגביהן - להיות יותר סיבה הולמת לגביהן.
**ריגשה** היא *שינוי בעוצמה של הגוף* - השינוי עצמו.
####משפטים
#### משפטים
> ג, 2: הגוף אינו יכול לקבוע את הנפש לחשוב, והנפש אינה יכולה לקבוע את הגוף לתנועה או למנוחה, או לכל דבר אחר (אם יש דבר כזה).
אבל למה בכלל לדבר על הגוף והנפש כדברים שונים, לאור השיטה של שפינוזה? הרי יש רק עצם אחד!
@@ -211,15 +211,15 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
> ג, 7: חתירתו של כל דבר להמשיך בישותו אינה אלא מהותו בפועל של הדבר.
####כח פעולה
#### כח פעולה
המהות של **כל דבר** סופי, היא להמשיך להתקיים[^20], ובמקרה שלנו בני האדם - **להעצים את הפעולה שלנו**. הכוונה היא לא רק לא למות, במובן המסכן, אלא לקחת חלק גדול יותר בטבע עצמו. עבור כל אחד ואחת, החתירה הזו היא אישית - לשמר ולהאדיר את העוצמה שלנו בטבע עצמו[^21].
> זהו ה**קונאטוס**[^20] - מונח קריטי בהגות של שפינוזה. כאופן מתפשט, המהות שלנו היא *כח פעולה* - עוצמה סיבתית; כאופן חושב, המהות שלנו היא *כח ההבנה* - היכולת לשכול ולהבין. הן כח הפעולה והן כח ההבנה נובעים מאלוהים כתואר מתפשט, וכתואר חושב.
{.is-info}
!!! info ""
זהו ה**קונאטוס**[^20] - מונח קריטי בהגות של שפינוזה. כאופן מתפשט, המהות שלנו היא *כח פעולה* - עוצמה סיבתית; כאופן חושב, המהות שלנו היא *כח ההבנה* - היכולת לשכול ולהבין. הן כח הפעולה והן כח ההבנה נובעים מאלוהים כתואר מתפשט, וכתואר חושב.
החתירה הזו ביחס לנפש היא **רצון**, וביחס לנפש ולגוף היא **יצר**. שפינוזה לא מפריד ביניהם; זהו אותו רצון, אותה חתירה.
####הגדרת הריגשות
#### הגדרת הריגשות
כל **ריגשה** היא חתירה למשהו מסוים, חלק מתוך החתירה כולה.
@@ -233,8 +233,8 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
הערת אורן* עצב ושמחה הן דלתא חיובית ושלילית בשלמות של אחד
> זוכרים ש*ריגשה היא רק שינוי*? הנה לכם.
{.is-success}
!!! is-success ""
זוכרים ש*ריגשה היא רק שינוי*? הנה לכם.
אלו *שלושת הרגשות הבסיסיות*, לפי שפינוזה; השאר הן תחלופות שונות שלהן[^46].
@@ -250,7 +250,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
[^21]: האידיאליזם הגרמני - ניטשה, שופנהאואר, שואב השראה רבה ממשפט זה, גם אם לא תמיד בגלוי.
[^46]: עונג, למשל, הוא שמחה מרוכזת בדבר מסוים אחד - לפעמים יתר על המידה; מנגד, כאב הוא דיכוי, לעיתים חיובי, של שמחה מוגזמת כזו (כמו התמכרויות).
##משפטים
## משפטים
> משפט 14: חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להימצא ולא להיות מושג.
@@ -291,7 +291,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
> משפט 27:
##אקסיומות
## אקסיומות
> 1. כל מה שנמצא, נמצא או בתוך עצמו או בתוך זולתו.
@@ -330,8 +330,8 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
ראו את הניסוח של המשפט הזה. לא *אין אלוהים, יש רק עולם* האתאיסטי - אלא יש אלוהים, *והוא* העולם.
> ב', 2. האדם חושב.
{.warning}
!!! warning ""
ב', 2. האדם חושב.
האקסיומה הזו קריטית להגות של שפינוזה. האדם מטבעו חושב, וכשהוא עושה זאת - הוא אופן לחשיבה של האל.
@@ -342,22 +342,22 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
[^16]: הכוונה היא לא לגוף אחד, כמו כדור הארץ, אלא לטבע, ל[פיזיס (φύσεις)](/פילוסופיה/יוונית) - המציאות המתקיימת מכוח עצמה.
[^17]: אני לא מאמין, זה עוד פעם [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס)
> [מצגת](/פילוסופיה/חדשה/נקודות_לסיכום_השיעור_האחרון_על_שפינוזה_(12.2).pptx)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/נקודות_לסיכום_השיעור_האחרון_על_שפינוזה_(12.2).pptx)
##ה"מדע החדש" של שפינוזה
## ה"מדע החדש" של שפינוזה
הטקסט של שפינוזה עוסק, בגדול, בשלוש תחומים:
###מציאות - מטאפיזיקה
### מציאות - מטאפיזיקה
טבע המציאות, ובמיוחד עיסוק בשאלת האחדות והריבוי, ובסיבתיות אופקית ואנכית.
###עולם - חקר הטבע
### עולם - חקר הטבע
בעיקר בחלק ב' - פחות מעניין אותנו. שפינוזה, כמו דקארט וניוטון, ביקשו לכונן מודל חדש לחקר הטבע, במקומו של המודל האריסטותלי. לפי אריסטו, **ידיעה** היא *ידיעת הסיבה*. אולם, הוא מבחין בין כמה סוגים של סיבות - סיבה חומרית, צורנית, פועלת ותכליתית. סיבה *חומרית* של פיצה תהיה בצק, רסק עגבניות, פפרוני - *ולא אננס*. הסיבה הפועלת תהיה הפיצאי - מי שהכין את הפיצה. הצורה תהיה מה שהפיצה צריכה להיות - עגולה, וחתוכה למשולשים, התכלית תהיה אושר, ההנאה שבפיצה - מה שהפיצה נועדה לעשות[^41]. **התכלית** היא הסבר *שהמדע החדש מבקש להכחיד*[^40]. הזרם החדש מבקש להיפטר מהרעיון שיש לנו את הכוח לדעת את התכלית, אם בכלל יש כזו בטבע.
> בטבע של שפינוזה, אין *תכלית* לטבע; אין מטרה שהוא רוצה לממש, או התקדמות לעבר יעד כלשהו; יש דבר אחד, והוא אלוהים, והוא פשוט קיים. כל דבר קשור לאחר *בקשר סיבתי* - אך ***לא בקשר תכליתי***.
{.is-warning}
!!! warning ""
בטבע של שפינוזה, אין *תכלית* לטבע; אין מטרה שהוא רוצה לממש, או התקדמות לעבר יעד כלשהו; יש דבר אחד, והוא אלוהים, והוא פשוט קיים. כל דבר קשור לאחר *בקשר סיבתי* - אך ***לא בקשר תכליתי***.
החקר של שפינוזה הוא **נטורליסטי** - הוא מבקש לעמוד על הטבע כתופעה, ולא כתכלית מסוימת, מבלי לפנות למושגים מחוץ לטבע. למה הדבורים בונות משושה? *כי מישהו שם למד הנדסה?* למה חיות ארסיות מסומנות באדום וצהוב? *כדי לסמן לאחרות להתרחק?* שפינוזה מסרב לנסות להבין אותו באופן כזה; לטבע אין תכלית, ואנו בוחרים להאניש אותו. אלוהים **אינו *עצוב***; *אתה* בחרת לראות אותו ככזה, כי זה מה שנוח *לך*.
@@ -371,23 +371,23 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
המטרה של שפינוזה, בגדול, היא לשרטט תחילה את מבנה המציאות, ואחריה למקם את האדם בתוך המבנה הזה. לשיטתו, אם נבין את המקום שאנחנו תופסים בכל הדברים[^42], יתחולל בנו מהפך של ממש. הוא לא מתיימר לחשוף בפנינו את התכלית, או לטעון שכולנו נגיע להבנה כזו - נהפוכו, רובנו לא[^53].
> חשוב להבחין בין **תכלית** ל**מהות**: מהותו של הסכין היא לחתוך; סכין עשוי שעווה אינו מממש אותה היטב. אבל, הוא לא קיים כדי לדקור *את האיש ההוא* - בין שהוא משעווה ובין שממתכת.
{.is-warning}
!!! warning ""
חשוב להבחין בין **תכלית** ל**מהות**: מהותו של הסכין היא לחתוך; סכין עשוי שעווה אינו מממש אותה היטב. אבל, הוא לא קיים כדי לדקור *את האיש ההוא* - בין שהוא משעווה ובין שממתכת.
[^50]: זוהי השאלה שמעלה [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) בדיאלוג [*אאותיפרון*](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי).
[^53]: תחשבו שאתם תקועים בפקק. מי הם אלו שצופרים? אלו מאחור, שלא רואים מה קורה; אלו שעומדים ליד התקלה שחוללה את הפקק יותר רגועים. זה מה ששפינוזה מבקש לטעון: ההכרה של הדברים תביא איתה אושר.
###אדם - הנפש
### אדם - הנפש
חלקים ג', ד' וה' - המקיפים ביותר ב*אתיקה* - מכילים את הפסיכולוגיה של שפינוזה, תורת הנפש. היא נחלקת לתורת הנפש ה*ניסיונית*[^43], וה*אפריורית*. תורת הנפש ה*ניסיונית* עוסקת במה שנכון לנפש האדם כתוצאה מהניסיון - *אבא הרביץ לי עם חגורה, הרביץ לי הרבה, ולכן אני אוהב שפינוזה*. לעומתה, התורה ה*אפריורית* היא כמו שעשה דקארט ב*הגיונות* - האני, העצם החושב, מהות האדם. דקארט לא דן בנפש כפרויד - ב*מה מפחיד*, *מה טוב* - זה לא רלוונטי; הוא טרוד בנפש כמכונה שמייצרת הכרות - זה שהיא עצם, משהו עצמאי, וכו'. בניגוד לדקארט, שלא טרוד כלל בנפש הניסיונית, שפינוזה עוסק בה באופן די נרחב - בנוסף לדיון האפריורי. לאור זאת, העמדה שלו קצת יותר נוגעת לחיים שלנו מהפילוסופיה המערבית בדרך כלל, שנוטה להשאיר את הנפש הניסיונית מחוץ לתחום הדיון. *אני אביא לך ידיעה*, אומר הפילוסוף המצוי. מה תעשה איתה? זו בעיה שלך; איך היא תגרום לך להרגיש? *זה לא מעניין*.
> המקום שמעניק שפינוזה לנפש לא מקרי: מה שמניע את שפינוזה הוא לא רק הרצון *לדעת*, אלא הרצון ל*שחרור* - הפחד, והאושר - ולכן חשוב לו לעסוק גם בחיים שלנו בעולם הזה.
{.is-success}
!!! is-success ""
המקום שמעניק שפינוזה לנפש לא מקרי: מה שמניע את שפינוזה הוא לא רק הרצון *לדעת*, אלא הרצון ל*שחרור* - הפחד, והאושר - ולכן חשוב לו לעסוק גם בחיים שלנו בעולם הזה.
שפינוזה, כאמור, הוא דטרמיניסט. דטרמיניזם מגיע לרוב (אבל לא תמיד) עם אינסוף דברים *גרועים* נוספים, כמו אתאיזם, וא-מוסריות. אולם, דווקא בעמדה של שפינוזה, *הסופר דטרמיניסטית*, אף אחד מאלו לא נוכח. לשיטתו, האדם **אינו** *ממלכה בתוך ממלכה* - הוא אינו נזר הבריאה, הדבר שאלוהים התכוון אליו, מרכז היקום - וככזה, הוא בסך הכל עוד חלק מהטבע - כמו חתולים ועכבישים. הנקודה הזו עולה אצל שפינוזה הרבה ובלהט: **האדם אינו מיוחד**. איך כל זה קורה?
ניתן להמחיש זאת עם [משל המערה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה) של אפלטון, המתאר את [משל הקו המחולק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק). בניגוד למשל הקו המחולק הסטטי, משל המערה הוא דינאמי - איך חוצים מדרגת הכרה אחת לאחרת. מה המניע של אדם לטפס במעלה דרגות ההכרה? ה[**ארוס**](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) - התשוקה ליפה[^44].
####דרגות ההכרה
#### דרגות ההכרה
שפינוזה גם מחלק את ההוויה לדרגות הכרה: הראשונה, גרועה ושגויה[^51]; השנייה, טובה יותר, ומספקת להכרת המציאות ולאושר; והשלישית, נשגבת ועליונה לחלוטין, שהדרך אליה לא ידועה, איכשהו מהדרגה השנייה.
ומה מניע אותנו בסולם של שפינוזה? זהו ה**connatus**[^20]. *קונאטוס* יש לכל דבר - ולפיכך גם לבני האדם - אך הוא יתבטא אחרת ביחס לכל יצור. הקונאטוס הוא פתח המילוט של השפינוזה מהאתאיזם ומהא-מוסריות.
@@ -432,7 +432,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
**טוב** ו**רע**, לפי שפינוזה, הם יחסיים; הטוב הוא מה ש*מגביר את כוח הפעולה **בשבילי***; הרע הוא מה שמוריד אותו. הטוב והרע הם סובייקטיבים - מה שמעלה את כוח הפעולה שלי עלול להוריד את שלך.
###שאלת הכוללים
### שאלת הכוללים
זוהי שאלה שמתשלשת מימי הבייניים, שלה שלוש פתרונות בלבד: אפלטוני, אריסטותלי, וסטואי. היא עוסקת ביחס ה*כולל* ל*פרט*. מה יחס האידאה של האדם ליוסי, האדם הפרטי? אפלטון יגיד שהאידאה בא לפני: *האדם כשלעצמו*, שקודם לכל אדם שנולד בפועל - כל אחד הוא צל חיוור של אותה אידאה. אריסטו יגיד שיש *עצם משני*, שנמצא *בתוך* הדברים: *האדם* נמצא בתוך *סוקראטס*, כעצם משני. הסטואים יגידו שהדברים הכוללים נמצאים *אחרי* הדברים הפרטיים, ולמעשה - אינם אלא אשליה - התפיסה הזו מכונה *נומינליזם*. אין באמת דבר כזה *אדם*, אלא את המילה *אדם*, שנוצרה מבני אדם: ראו את יוסי, הג'ינג'י, ואת רפי, שאינו ג'ינג'י, ובחרו להתעלם מההבדלים ולהתייחס למשותף; הסטואי יגידו שאין לזה ביסוס, ושיש רק את האדם הפרטי.
שפינוזה מצודד בסטואים: אין לפיו מושגים כלליים. במקומו, הוא קובע את ה*מושג המשותף* - הדבר שעליו אפשר להשתית מדע רציונלי של המציאות. העובדה שלכל אחד מאיתנו יש גוף, שבא במגע עם גופים אחרים, מאפשרת לנו לעשות *אינדוקציה* ולהתחיל *להכליל* - ומשם להגיע לחוקים.

60
פילוסופיה/טבע/index.md
View File

@@ -8,40 +8,42 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-03-09T08:09:24.533Z
---
##[מבוא לפילוסופיה של הטבע](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=47011)
## [מבוא לפילוסופיה של הטבע](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=47011)
![casala.jpg](/פילוסופיה/טבע/casala.jpg)
^הוילה^ ^הרומאית^ ^בקזאלה,^ ^פיאצה^ ^ארמרינה,^ ^סיציליה^
> [סילבוס](/פילוסופיה/טבע/introduction_to_the_philosophy_of_nature_-_syllabus_-_2022-2023.pdf), [סיכום חומר הקורס](/פילוסופיה/טבע/introduction_to_the_philosophy_of_nature_summaries-2022-2023.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[סילבוס](/פילוסופיה/טבע/introduction_to_the_philosophy_of_nature_-_syllabus_-_2022-2023.pdf), [סיכום חומר הקורס](/פילוסופיה/טבע/introduction_to_the_philosophy_of_nature_summaries-2022-2023.pdf)
> ר' - סטאנלי קוואל - הגדרה לפילוסופיה (חינוך למבוגרים)
{.is-success}
!!! is-success ""
ר' - סטאנלי קוואל - הגדרה לפילוסופיה (חינוך למבוגרים)
נושא הקורס - שאלות אודות הקשר בינינו לבין הטבע (*לא* מדעים), המחקר הכללי ביותר אודות מה שיש ומה שיכול היה להיות (הכלכלה - יצור 'השווקים', הביולוגיה - יצור 'החיים' וכו').
תחת הפילוסופיה של הטבע נופלות ה**אפיסטמולוגיה** (הפילוסופיה של הידיעה - מה ניתן לדעת?) וה**מטאפיזיקה** (מה יש, ומה יכול היה להיות).
##בעיית הגוף-נפש
> [מאמר #1](/פילוסופיה/טבע/gertler_-_in_defense_of_mind-body_dualism.pdf), [מטלת כתיבה #1](/פילוסופיה/טבע/la_premiere_philosophie_de_la_nature_en_anglais-rewritten.docx)
{.is-info}
## בעיית הגוף-נפש
!!! info ""
[מאמר #1](/פילוסופיה/טבע/gertler_-_in_defense_of_mind-body_dualism.pdf), [מטלת כתיבה #1](/פילוסופיה/טבע/la_premiere_philosophie_de_la_nature_en_anglais-rewritten.docx)
##פיזיקליזם כבסיס המדע
## פיזיקליזם כבסיס המדע
> מדע (Science): גוף ידע המנסה לחזות ולהסביר תצפיות[^1]
{.is-success}
!!! is-success ""
מדע (Science): גוף ידע המנסה לחזות ולהסביר תצפיות[^1]
בעיית הגוף-נפש עוסקת במתח בין הפילוסופיה לפיזיקה - המדע הבסיסי ביותר, המתיימר לחקור *הכל*. התזה הפיזיקלית סבורה שהכל חומרני - מעצם חקר חוקי הטבע של החומר, חוקרים הכל. המדעים כולם יכולים להיחשב במקרים פרטיים שונים של הפיזיקה - הכימיה אינה אלא סידור מסוים של אטומים, הביולוגיה אינה אלא סידור מסוים של חומרים כימיים, הפסיכולוגיה אינה אלא חקר המערכות הביולוגיות עם נפש, וככה הלאה. ההצלחה המסחררת של המדעים בעידן האחרון מאפשרת לנו להסביר יותר תצפיות ותופעות מאי פעם - ולאורה של הצלחה זו שואף ל'מדע של הכל', איחוד המדעים (Grand Unified Theory). צמצום זה של המדעים חזרה אל הפיזיקה היא התקווה הגדולה של המדעים המודרניים. עד כה, התהליך הזה מוצלח; יש הטוענים אפילו כי זהו המפעל האנושי המוצלח ביותר.
בתפיסה המודרנית, אנו מזהים את **הטבעי** בתור **הפיזיקלי** - אנו מתקשים להאמין לכל מה שאינו מתחייב לתורות המדעיות שלנו. כל מה שנופל מחוץ להגדרה זו, מכונה בפינו ה*על-טבעי*.
> התזה הפיזיקליסטית (תזת הנסמכות - Supervenience thesis):
> כל[^2] העובדות מתקיימות הודות לעובדות הפיזיקליות[^3]
> All the facts obtained **in virtue of**[^4] the physical facts
{.is-success}
!!! is-success ""
All the facts obtained **in virtue of**[^4] the physical facts
למשל, אם אתה מקווה לשלום עולמי - בעוד שמדובר בעובדה, אין זו עובדה פיזקלית. הטענה הפיזיקליסטית היא שאילו נשכפל את העובדות הפיזיקליות - שתהיה האדם שאתה, עם המאפיינים שלך, באותו המקום הפיזי - אתה בהכרח תקווה גם לשלום עולמי. הפיזיקלים *אינו* טוען שכל העובדות הן פיזיקליות.
@@ -59,12 +61,14 @@ dateCreated: 2023-03-09T08:09:24.533Z
[^3]: ככל שיעלה בכוחה של הפיזיקה *השלמה*, שעתידה לבוא, להסביר אותן
[^4]: זה בלתי אפשרי שכל העובדות הפיזיקאליות יתקיימו בדיוק כפי שהן אך שהעובדות לא יתקיימו בדיוק כפי שהן.
###מהן עובדות?
### מהן עובדות?
> עובדה:
> מצב עניינים
> State of affairs
{.is-success}
!!! is-success ""
State of affairs
העובדות הן יחס בין בין עצמים לתכונות.
דוגמאות ל**עצמים** (Individual): *המספר ארבע, ד"ר אורי בק, יום שלישי ה14 במרץ 2023, החתולה הרייט, החומר מימן*.
@@ -75,7 +79,7 @@ dateCreated: 2023-03-09T08:09:24.533Z
העצם קרמיט הוא מממש את התכונה של הירוק - לפיכך, עובדה היא שקרמיט הצפרדע הוא ירוק.
###פיזיקליזם מצמצם (Reductive Physicalism)
### פיזיקליזם מצמצם (Reductive Physicalism)
הטענה בבסיסו של הפיזיקליזם המצמצם היא פשוטה - *כל* תכונה **זהה** לתכונה פיזיקלית כלשהי.
@@ -86,13 +90,13 @@ dateCreated: 2023-03-09T08:09:24.533Z
[^6]: האמנם? זה *צורח* [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/היראקליטוס_פארמנידס)!
##דואליזם
## דואליזם
הדואליזם אינו מקבל את הנחת היסוד של הפיזיקלזם - וטוען שהעולם *יכול* היה להיות כך שהעובדות הפיזיקליות שלו היו זהות, אך העובדות האחרות שונות ממנו. בתמצית, **הדואליזם *שולל* את תזת הנסמכות**.
המניע העיקרי לדואליזם היא בעיית הגוף-נפש. שלא כרוב המדעים, אנו מתקשים להסביר מצבים פסיכולוגיים כתוצר של עובדות פיזיקליות.
> על אודותיות[^5]: הרבה מצבים פסיכולוגיים הם *על אודות* דברים אחרים (מהם עצמם).
{.is-success}
!!! is-success ""
על אודותיות[^5]: הרבה מצבים פסיכולוגיים הם *על אודות* דברים אחרים (מהם עצמם).
למשל, אם אני חושש ממלחמת עולם שלישית - המצב הפסיכולוגי הוא חשש, אך הוא *על אודות* מלחמת עולם שלישית - מושא אחר לגמרי.
מושג זה ייחודי לענף הפסיכולוגיה - אין תשובה, למשל, לשאלה *על אודות מה* המסה של האלקטרון - היא פשוט המסה של האלקטרון.
@@ -104,9 +108,9 @@ dateCreated: 2023-03-09T08:09:24.533Z
##פונקציונליזם
> [מאמר #2](/פילוסופיה/טבע/putnam_-_the_nature_of_mental_states.pdf)
{.is-info}
## פונקציונליזם
!!! info ""
[מאמר #2](/פילוסופיה/טבע/putnam_-_the_nature_of_mental_states.pdf)
[פיזיקליזם מבוסס נטייה התנהגותית (Behaviourism)](https://plato.stanford.edu/entries/behaviorism/) נזנח בצד הדרך של הפילוסופיה המודרנית לטובת [הפונקציונליזם](https://plato.stanford.edu/entries/functionalism/), שאומר כך:
@@ -139,14 +143,14 @@ t=0, input x, state S1 -> output y1 (p = 0.1) ---> t=1, input x, state S2, outpu
אם תזרוק לי, כאדם עם יכולות מתמטיות של מלפפון ים, נוסחא מתמטית מורכבת, יש הסתברות נמוכה להחריד שאדע לפתור אותה ואעבור למצב של זחיחות (במקום ישנה הסתברות גבוהה שאעבור למצב של דכדוך, כי אני חסר תועלת). לעומת זאת, אם תזרקו לפיזיקאי מוכשר את אותה נוסחא בדיוק, ההסתברות שיפתור אותה ויעבור למצב של זחיחות גבוהה בהרבה (ולא סביר שיעבור למצב של דכדוך חסר תועלת).
> לא *כל* מצב פנימי זהה לתכונה מנטלית - פעולת עיבוד של מחשב, למשל, היא גם מצב פנימי - אבל לא מצב פנימי מנטלי (אנחנו מקווים)
{.is-warning}
!!! warning ""
לא *כל* מצב פנימי זהה לתכונה מנטלית - פעולת עיבוד של מחשב, למשל, היא גם מצב פנימי - אבל לא מצב פנימי מנטלי (אנחנו מקווים)
שימו לב שהעמדה ***אינה*** מגדירה מהו מצב מנטלי בכלל - רק עומד על קיומו המופשט. עול ההגדרה יהיה על הפסיכולוג, כשם שהפיזיקאי מתאר את היותו של חומר מסוים, אך מותיר לכימאי לעמוד על איזה חומר מדובר והתכונות שלו.
[^6]: באופן מרגיז, כל אוטומטון הוא אוטומטון הסתברותי - אוטומטון הסתברותי דטרמיניסטי הוא פשוט עם הסתברות 0.
###פונקציונליזם פסיכולוגי
### פונקציונליזם פסיכולוגי
> כל תכונה מנטלית זהה לתכונה מהסוג להיות במצב כך ש:
- היא נוטה להיגרם מקלטים מסויימים ומצבים פנימיים מסוימים
- היא נוטה לגרום לפלטים מסויימים ולמצבים פנימיים מסויימים
@@ -160,5 +164,5 @@ t=0, input x, state S1 -> output y1 (p = 0.1) ---> t=1, input x, state S2, outpu
3. לא סביר שלי ולתמנון וללובסטר ולצפרדע ואולי לאנדרואיד וחייזרים יכולה להיות תכונה כימית פיזיקלית או ביולוגית שכזו שלא יכולה להיות ליצורים שלא יכולים לחוש כאב כלשהו.
לפיכך, כאב הוא לא זהה לתכונה פיזיקלית, כימית או ביולוגית - פיזיקלים של הזהות שקרי.
> [מאמר #3](/פילוסופיה/טבע/kim_-_the_supervenience_argument_motivated_clarified_and_defended.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מאמר #3](/פילוסופיה/טבע/kim_-_the_supervenience_argument_motivated_clarified_and_defended.pdf)

40
פילוסופיה/יוונית/index.md
View File

@@ -8,47 +8,47 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-02-21T18:51:24.884Z
---
> [מודל (1)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=44051), [מודל (2)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=47013)
{.is-info}
!!! info ""
[מודל (1)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=44051), [מודל (2)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=47013)
##תוכן העניינים
## תוכן העניינים
####1. [מבוא](#מבוא)
#### 1. [מבוא](#מבוא)
####2. [ההוגים המילטיים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים)
#### 2. [ההוגים המילטיים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים)
####3. [היראקליטוס ופארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס)
#### 3. [היראקליטוס ופארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס)
####4. [ההוגים החומרניים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים)
#### 4. [ההוגים החומרניים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים)
####5. [הסופיסטים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים)
#### 5. [הסופיסטים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים)
####6. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון)
#### 6. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון)
####7. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס)
#### 7. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס)
####8. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)
#### 8. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)
####9. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה)
#### 9. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה)
####10. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה)
#### 10. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה)
####11. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה)
#### 11. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה)
####12. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [פיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה)
#### 12. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [פיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה)
####13. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [אתיקה ניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה)
#### 13. [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) - [אתיקה ניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה)
####14. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [תיאיטיטוס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס)
#### 14. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) - [תיאיטיטוס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס)
![agrigento.jpg](/פילוסופיה/יוונית/agrigento.jpg)
^שרידי^ ^'ענק'^ ^יווני^ ^בחורבות^ ^אקראגאס^ ^העתיקה.^ ^אגריג'נטו,^ ^סיציליה.^
##מבוא
## מבוא
> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/1.pptx)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/1.pptx)
למה בעצם ללמוד פילוסופיה יוונית?

4
פילוסופיה/יוונית/אפלטון/index.md
View File

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-05-13T13:14:21.654Z
> התיאור האמין ביותר של המסורת הפילוסופית האירופאית הוא של רצף הערות שוליים על אפלטון.
^-^ ^אלפרד^ ^נורת'^ ^וייטהד^
##סוקראטס האפלטוני
## סוקראטס האפלטוני
סוקראטס[^1] (469-399 לפנה"ס), שחולל תמורה אדירה בעולם הפילוסופיה, לא כתב שום דבר. כל מה שידוע לנו עליו הוא מתלמידיו - לרבות אפלטון, שמציב את סוקראטס כדמות בדיאלוגים שלו. עוד מתלמידיו המוכרים הם זנופון ואריסטופאנס.
@@ -23,7 +23,7 @@ dateCreated: 2023-05-13T13:14:21.654Z
אפלטון (428-347 לפנה"ס) היה בן למשפחה ממייסדי אתונה, עשירה ומיוחסת, והכיר את סוקראטס מגיל צעיר. הוא יועד לחיים הפוליטים, אך בעקבות מותו של סוקראטס זנח את הפוליטיקה ובחר להקדיש את חיו לפילוסופיה. הוא מנסה לבסס את הפילוסופיה כאורח חיים.
##הדיאלוג האפלטוני
## הדיאלוג האפלטוני
ברשותינו 35 דיאלוגים אפלטוניים, ו13 אגרות.
בדיאלוגים שלו, אפלטון מציב את סוקראטס בתור ה-'פה' של אפלטון - הוא מדבר בגוף ראשון רק באגרות.

28
פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה.md
View File

@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
---
> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_6_(apology_of_socrates).pptx), [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון_סוקראטס_והאפולוגיה_של_סוקראטס_(דברי_היכרות).docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/socrates_apology_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(2).pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_6_(apology_of_socrates).pptx), [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון_סוקראטס_והאפולוגיה_של_סוקראטס_(דברי_היכרות).docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/socrates_apology_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(2).pdf)
##רקע
## רקע
משפטו של סוקראטס התנהל מול 500 אזרחים אתונאים (הדיוטות).
באפולוגיה[^1], הדיון מתנהל בין סקראטס לעיר אתונה עצמה - המפקפקת בו ואף עוינת לו.
@@ -26,16 +26,16 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
נקודה חשובה לשים לב אליה היא שסוקראטס הורשע ברוב דחוק, אך דנו אותו למוות ברוב גדול.
> הישמר - סיפור משפט סוקראטס **אינו** סיפור פשוט בין טוב לרע (סוקראטס *הטוב* ואתונה *הרעה*). הוא עוסק ביחס בין הפילוסופיה לעולם, ותקף תמיד (לפי אפלטון)
{.is-warning}
!!! warning ""
הישמר - סיפור משפט סוקראטס **אינו** סיפור פשוט בין טוב לרע (סוקראטס *הטוב* ואתונה *הרעה*). הוא עוסק ביחס בין הפילוסופיה לעולם, ותקף תמיד (לפי אפלטון)
סוקראטס מפציר תחילה באתונאים למחול לו על שפתו היומיומית, ובכך מפריד את עצמו מהאתונאים (זכור: הדמוקרטיה האתונאית ישירה).
הוא מציג את התובע הראשון בתור ההמונים - שמאשימים אותו בהיותו מעין שילוב של חוקר פרה-סוקראטי (החוקר את השמיים ומתחת לאדמה) וסופיסט (איש חכם). הוא חושף את מאשים זה מאוחר יותר כאריסטופאנס[^2] (*העננים*). המחזה הוא מעיין אזהרה לסוקראטס - הישמר, כי אתה חותר תחת יסודות החברה הפוליטית, הענף שעליו עדיין אתה יושב.
אפלטון לוקח את הביקורת הזו ברצינות רבה[^3] - כפי שניכר בכתבים שלו ובניסיונם לחבר בין הפילוסופיה להקשר ממנו צמחה.
> המלצה: [***העננים***](/פילוסופיה/יוונית/aristophanes_clouds_a_dual_language_edition_-_johnston.pdf) של אריסטופאנס - סוקראטס הוגה מהיכן מפליץ הזבוב.
{.success}
!!! success ""
המלצה: [***העננים***](/פילוסופיה/יוונית/aristophanes_clouds_a_dual_language_edition_-_johnston.pdf) של אריסטופאנס - סוקראטס הוגה מהיכן מפליץ הזבוב.
סוקראטס אינו 'מזיע' במיוחד להגן על עצמו - הוא מזלזל, מתחצף, ומטיח בחבר המושבעים את האפתיות שלו כלפי גזר הדין.
@@ -49,8 +49,9 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
[^2]: דיבר גס. היוונים אהבו הומור מטונף.
[^3]: ברוב הסיפורים, מתואר כי לאחר שאפלטון מת, נמצא ספר כתבי אריסטופאנס מתחת לכרית שלו.
##האישומים
## האישומים
> - **סוקראטס אינו מאמין באלי אתונה ומכניס לתוכה אלים זרים**
> - **סוקראטס משחית את הנוער**
@@ -65,7 +66,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
[^6]: *Cheirotechnites* - בעלי הטכניקה
[^7]: *Enthousiasmoi* - שהאל שרוי בתוכם
##החוכמה של סוקראטס
## החוכמה של סוקראטס
> ובלכתי משם הסקתי את המסקנה שחכם אני מהאיש הזה. שכן דומה כי איש משנינו איננו יודע דבר נאה וטוב, אלא שהלה חושב שהוא יודע משהו בלי שידע, ואני, כפי שלא ידעתי, אף אין אני חושב עצמי יודע. ונראה שלפחות בדבר פעוט זה חכם אני ממנו: שאת אשר לא ידעתי, אין אני מדמה לדעתו.
@@ -76,15 +77,16 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
סוקראטס הוא בעל אי-ידיעה מודעת. כיצד נגיע מאותה אי ידיעה מודעת לידיעה?
זו השאלה שסוקראטס מוריש לאפלטון, ואיתה כל הדיאלוג מתמודדים.
> שימו לב למעבר החד מעניין היסטורי - המשפט של סוקראטס - לשאלה אפיסטמולוגית חריפה. מעברים חדים אלו מאפיינים הן את סוקראטס והן את אלפטון.
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לב למעבר החד מעניין היסטורי - המשפט של סוקראטס - לשאלה אפיסטמולוגית חריפה. מעברים חדים אלו מאפיינים הן את סוקראטס והן את אלפטון.
> המלצה: להעמיק בטיעוני סוקראטס ^עמ'^ ^224^ לאחר מתן העונש.
{.is-success}
!!! is-success ""
המלצה: להעמיק בטיעוני סוקראטס ^עמ'^ ^224^ לאחר מתן העונש.
החיים הפילוסופיים לפי סוקראטס דומים לדורבן לסוס גדול ואציל (אתונה). הוא מבייש את האתונאים על כך שהם חפצים בכסף ובעוצמה במקום באמת, ולכן, הוא טוען, קמים להורגו. סוקראטס מציין שהנוער שנוהר אחריו הוא מבית עשירים עם זמן פנוי[^8]. עוד מכביר סוקראטס וטוען שעל אתונה לכלכל אותו כתגמול הולם למצוות החיים הפילוסופיים שהוא מקיים, חרף הזעם והעוני שאלו מקימים עליו, ומעורר את חמת העיר. הוא דוחה מעליו אונשים פשוטים יותר, כמו גלות או אפילו שתיקה.
> חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם
> The unexamined life is not worth living
עבור הפילוסוף, אומר סוקראטס, חיי הידיעה ורק חיי הידיעה נסבלים בכלל.

40
פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס.md
View File

@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
---
> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הגורגיאס_(דברי_היכרות)_(1).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_9_(gorgias_i).pptx), [מטלת (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/גורגיאס.docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/gorgias_(hebrew)_(1).pdf), [אנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_1).pdf), [(2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_2).pdf), [בשבחי הלני](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הגורגיאס_(דברי_היכרות)_(1).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_9_(gorgias_i).pptx), [מטלת (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/גורגיאס.docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/gorgias_(hebrew)_(1).pdf), [אנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_1).pdf), [(2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_2).pdf), [בשבחי הלני](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf)
##רקע
## רקע
[גורגיאס מלאונטיני](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים#גורגיאס-מלאונטיני), הרטוריקן הסופיסטי הגדול, מגיע לאתונה יחד עם תלמידו פולוס, ומתיימר לדעת לענות על כל שאלה.
[סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון#סוקראטס-האפלטוני) ותלמידו כראיאופון באים אליהם עם שאלה פשוטה - מה *עושה* גורגיאס. הדיון מתפתח למה היא בכלל הרטוריקה, ומשם מתדרדר לשאלות מהותיות יותר.
@@ -19,24 +19,24 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
- משום שסוקראטס מגיע באיחור, גורגיאס כבר עייף לאחר שנאם למכביר
- סוקראטס מציב (בבוטות משהו) לגורגיאס תנאים - הוא דורש מגורגיאס לתת תשובות קצרות ותמציתיות - ההיפך הגמור מהנאומים הרטוריים האולימפיים שבזכותם מפורסם גורגיאס.
> למרות שמו, הדיאלוג אינו נסוב סביב הרטוריקה במלוא מיטבה - גורגיאס אינו בסביבתו הטבעית, ואפילו אינו בן שיחו העיקרי של סוקראטס
{.is-warning}
!!! warning ""
למרות שמו, הדיאלוג אינו נסוב סביב הרטוריקה במלוא מיטבה - גורגיאס אינו בסביבתו הטבעית, ואפילו אינו בן שיחו העיקרי של סוקראטס
גורגיאס, ביהירותו, מסכים כמובן לתנאים של סוקראטס.
###הדמויות
### הדמויות
- גורגיאס, הרטוריקן הסופיסטי הדגול
- פולוס, הסובב סביב גורגיאס ורחוק מיכולתו הרטורית
- כיריפון, הסובב סביב סוקראטס אך בעל קשרי חברות לגורגיאס. כיריפון הוא החוליה המקשרת בין סוקראטס לסופיסטים, ולאתונה
- קאליקלס, שכנראה מומצא לחלוטין.
> חשוב לציין שקליקלס, סוקראטס וכירופון הם אזרחים אתונאים - וגורגיאס ופולוס זרים סיציליאנים.
{.is-warning}
!!! warning ""
חשוב לציין שקליקלס, סוקראטס וכירופון הם אזרחים אתונאים - וגורגיאס ופולוס זרים סיציליאנים.
> ככלל, חשוב לשים לב בדיאלוג האפלטוני אם השיחה מתנהלת מרצון או לא: במקרה הזה, היא מרצון.
{.is-warning}
!!! warning ""
ככלל, חשוב לשים לב בדיאלוג האפלטוני אם השיחה מתנהלת מרצון או לא: במקרה הזה, היא מרצון.
##גורגיאס - מהי רטוריקה?
## גורגיאס - מהי רטוריקה?
פולוס מציע לסוקראטס, על מנת שירגיש בנוח על איחורו, לעשות לסוקראטס 'תצוגת תכלית'[^1].
סוקראטס מבקש לעמוד על ה*כוח*[^2] של הרטוריקה. נדמה שאינו מעריך במיוחד את פולוס, אך באמת מתעניין ברטוריקה - וכמותו גם קאליקלס, שמעוניין להיכנס לפוליטיקה.
@@ -97,7 +97,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
[^7]: Moriou Rolithikes Eidolon - צל של חלק ממדעי המדינה.
[^18]: עמ' 286
###הבושה של גורגיאס
### הבושה של גורגיאס
גורגיאס הכניס את עצמו לבוץ - מצד אחד, הוא טוען שהרטוריקה היא כלי ניטרלי, שאינו טרוד בענייני צדק (אל תאשים את המורה אם המתאגרף מכה את חבריו). מצד שני, הוא אומר לסוקראטס במפורש שאם יגיע אליו תלמיד לא צודק - ילמד אותו.
סוקראטס מציג בפני סוקראטס את הסתירה הזו, מה שמציף בושה אדירה אצל גורגיאס, שמיד יוצא מהדיון - הכיצד רטוריקן מוכשר כמו גורגיאס מסוגל לסתור את הלוגוס שהוא עצמו בנה?
@@ -107,7 +107,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
פולוס מבצע את אותו המהלך על סוקראטס - הוא מנסה להביש אותו על המהלך שעשה לגורגיאס.
---
##פולוס - מהו הצדק?
## פולוס - מהו הצדק?
פולוס דורש מסוקראטס תשובה - מהי *לדעתו* הרטוריקה?
סוקראטס משיב שכשם שהבישול הוא לבריאות (התעמלות, רפואה), וכשם שהסופיסטיקה היא לחקיקה ולשיפוט, הרטוריקה אינה אלא חנופה לדברים של הנפש.
@@ -123,8 +123,8 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
כאן מוצג לנו לראשונה *הפרדוקס הסוקראטי של המוסר* - מוטב שלא לעשות רע, איך אם עושים רע - מוטב להיענש עליו. סוקראטס טוען כי אומלל הוא האדם שחוטא ואינו נענש.
> ברגע שמקבלים את ההנחה לפיה מה שטוב לנפש אינו תמיד מה שטוב לגוף, המהלך הסוקראטי *תקף לחלוטין*
{.is-info}
!!! info ""
ברגע שמקבלים את ההנחה לפיה מה שטוב לנפש אינו תמיד מה שטוב לגוף, המהלך הסוקראטי *תקף לחלוטין*
הטענה הזו מקוממת את פולוס - הכיצד, הוא טוען, אדם שנענש קשות על מעשיו (ומדגים זאת בעינויים) מאושר מזה שחטא ואינו נתפס?
@@ -141,7 +141,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
> השאלה שצפה בדיון עם פולוס היא שאלה פילוסופית רבת משקל: מהיכן מגיעה המשיכה הטבעית שלנו למה שטוב מוסרית (שאינו בהכרח המועיל), והרתיעה ממה שרע? מה זה אומר עלינו?
##קאליקלס - הצדק הטבעי
## קאליקלס - הצדק הטבעי
כאן נכנס קאליקלס - המארח - לדיון. מיד ניכרת התדרדרות ביחסו של קאליקלס לסוקראטס.
קאליקלס מזהה מיד את השאלה האמיתית שבדיון - ***מהם החיים הטובים?***
אם טענתו של סוקראטס נכונה, אומר קאליקלס בזעם, הרי שאנחנו עושים את ההיפך מן הראוי כל חיינו.
@@ -152,8 +152,8 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
- קאליקלס הוא בעל שפה גלויה[^9]
- קאליקלס וסוקראטס שניהם בעלי אהבה[^10] - של סוקראטס לפילוסופיה ולמאהב שלו (מסתבר), וקאליקלס לעם ולמאהב שלו[^11].
> כאן חשוב לשים לב למי אתונאי ומי לא - קאליקלס, אתונאי בפתח החיים הפוליטים, בעל יכולת לשלוט ולשנות, בניגוד לרטוריקה ולסופיסטיקה חסרות המשקל.
{.is-info}
!!! info ""
כאן חשוב לשים לב למי אתונאי ומי לא - קאליקלס, אתונאי בפתח החיים הפוליטים, בעל יכולת לשלוט ולשנות, בניגוד לרטוריקה ולסופיסטיקה חסרות המשקל.
קאליקלס מאשים את סוקראטס שהוא מוביל את העם שולל[^12] על ידי משחקי מילים, ופורט על מיתרי הבושה שלהם (בתמצית: סוקראטס משחק מלוכלך). הבושה בעיני קאליקלס מצטיירת פה כ*Nomos* - תוצר של החברה ולא של טבע האדם. לאחר האשמה זו, קאליקלס חושף בפני סוקראטס מה *הוא* חושב שהצדק, לפי הטבע. קאליקלס מניח כאן הנחת יסוד סופיסטית - הצדק והטבע מנוגדים.
@@ -164,8 +164,8 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
ניכרת עוצמתו של טיעון זה ששותל אפלטון בפיו של יריב מר של הפילוסופיה.
הפילוסופיה, אומר קאליקלס, אינה יכולה להיות יותר מעיסוק זמני, והעיסוק בה כבגיר פסול - בעולם המעשי, הוא אינו יודע להתנהל, חסר ניסיון - חלש. ולפי הטבע, החלש הוא המגונה. החוכמה, כפי שמגדיר אותה קאליקלס, היא מעשית - לא עיונית.
> המלצה: [*המלחמה הפלפונסית*](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית) - תיעוד היסטורי של מלחמת ספרטה-אתונה בעל משמעות פילוסופית.
{.success}
!!! success ""
המלצה: [*המלחמה הפלפונסית*](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית) - תיעוד היסטורי של מלחמת ספרטה-אתונה בעל משמעות פילוסופית.
> החזק עושה את מה שהוא חפץ לעשות, והחלש סובל את מה שהוא חייב לסבול[^17]

50
פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון.md
View File

@@ -8,18 +8,18 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
---
> [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_7_(meno)_(1).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_8_(meno_ii).pptx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/meno_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(3).pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/מנון.docx)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_7_(meno)_(1).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_8_(meno_ii).pptx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/meno_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(3).pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/מנון.docx)
##רקע
## רקע
[סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון#סוקראטס-האפלטוני) תוהה עם המצביא היווני מנון על טיב הסגולה הטובה בכך ששואל אותו מהי. בדיאלוג זה, אחרי [האישום הדרמטי מול סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה#האישומים), אפלטון חושף בפנינו את היומיום הסוקראטי. סוקראטס דן עם מנון, מצביא יווני, על הסגולה הטובה [^1].
> יש להישמר מפירוש מוסרי לArete - ביוונית הכוונה היא למימוש הטוב של תכלית. גם למכונית מרוץ יש Arete (לנסוע מהר), וגם לאדמת אתונה (להניב מזון), וזורק דיסקוסים (לזרוק דיסקוסים) - הכוונה היא למצוינות הבסיסית.
{.is-warning}
!!! warning ""
יש להישמר מפירוש מוסרי לArete - ביוונית הכוונה היא למימוש הטוב של תכלית. גם למכונית מרוץ יש Arete (לנסוע מהר), וגם לאדמת אתונה (להניב מזון), וזורק דיסקוסים (לזרוק דיסקוסים) - הכוונה היא למצוינות הבסיסית.
סוקראטס מנסה, יחד עם מנון, לעמוד על הסגולה הטובה של האדם - *מה הופך אדם לכזה המממש את תכליתו באופן הטוב ביותר?*. הדיון מתעורר במידה רבה עם הגעת הסופיסטים, הטוענים ללמד את הסגולה הטובה בשכר. בעולם היווני יש ארבע סגולות טובות - יישוב דעת, אומץ הלב. צדיקות ושיקול הדעת[^2].
##מנון - מהי סגולה טובה?
## מנון - מהי סגולה טובה?
מנון[^3] מביע פליאה מול שאלתו של סוקראטס על טיב הסגולה הטובה - הכיצד אחזור לאתונה ואומר להם שהאיש החכם ביותר אינו יודע מהי הסגולה הטובה? הוא שואל אותו שאלה חריפה - האם לא היית כאן כשגורגיאס בא?
@@ -27,14 +27,14 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
בהקבלה לדבורים, סוקראטס שואל את מנון שאלה פשוטה - כפי שהדבורים הינן כולן דברים, למרות ששונות במינן, בצורתן ובגודלן - מהי הסגולה הטובה, המייחדת את כל הסגולות הטובות (של הגברים, נשים, ילדים וזקנים).סוקראטס שואל ל *Hen Ti Eidos* - צורה אחת ויחידה [^4].
> יש להיזהר מלערבב את המשמעות היומיומית של המילה אידאה (רעיון, אידיאל) - **ה*אידאה* אינה בראש שלנו - אלא במושא עליו אנו מדברים** (במקרה הזה, בדבורה). הTi Estin הוא הדבר שמאפשר לנו לזהות בכל דבורה שהיא דבורה.
{.is-warning}
!!! warning ""
יש להיזהר מלערבב את המשמעות היומיומית של המילה אידאה (רעיון, אידיאל) - **ה*אידאה* אינה בראש שלנו - אלא במושא עליו אנו מדברים** (במקרה הזה, בדבורה). הTi Estin הוא הדבר שמאפשר לנו לזהות בכל דבורה שהיא דבורה.
סוקראטס מנסה ללא הרף לגרור את מנון לאותה האידאה - למורת רוחו של מנון. הוא מבקש ממנו **להיזכר** במה היא הסגולה הטובה עצמה - האידאה שלה.
מנון טוען שזוהי היכולת לשלוט (*Archein*) בבני האדם (*Anthropos*). זוהי אמנם התקדמות - מנון מציב תשובה אחת - אך היא אינה מספקת את סוקראטס משום שאינה מקיפה. אך כיצד שולטים בבני האדם? - מנון משיב שבצדק, וכך שוב נקלע לאותה הסוגיה.
> המלצה: [*What is it like to be a bat*](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nagel_bat.pdf) - מאמר פילוסופי.
{.is-success}
!!! is-success ""
המלצה: [*What is it like to be a bat*](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nagel_bat.pdf) - מאמר פילוסופי.
> תמיד מגיעים אנחנו אל הריבוי, אך אל-נא \[תנהג כך\]. אלא, כיוון שלריבוי זה אתה קורא בשאם אחד וטוען שאין בריבוי אף פרט שאינו צורה[^5], אפילו כמדובר בדבר והיפוכו - **מה הוא זה התופס את העגול לא פחות מהישר** - זה שאתה קורא לו "צורה" וטוען שמבחינת היותו צורה, אין מותר העגול מן הישר?
@@ -67,8 +67,8 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
מנון מכיר בחוסר האונים שלו כפי שנחשף. אינספור פעמים דיברתי על הסגולה הטובה, אומר מנון, אך כעת הותרת אותי משותק - במצב של *Aporia*[^6] - היעדר אמצעים. מנון מכיר בכך שאינו מכיר מה היא הסגולה הטובה.
> שימו לחרב המרחפת מעל ראשו של סוקראטס - אם תמשיך כך, אומר מנון, יאסרו אותך. רמז לגורלו של סוקראטס קיים בכל הדיאלוגים האפלטוניים.
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לחרב המרחפת מעל ראשו של סוקראטס - אם תמשיך כך, אומר מנון, יאסרו אותך. רמז לגורלו של סוקראטס קיים בכל הדיאלוגים האפלטוניים.
מנון שואל את סוקראטס כיצד אמורים הם לדעת מה היא הסגולה הטובה - אם הם אינם יודעים מה לחפש. זהו ה**פרדוקס של מנון** - אם אתה יודע טיב משהו מהו, אין טעם לחפשו; אך אם אינך יודע מהו, הכיצד ניתן לחפש אותו? ^מזכיר^ ^את^ ^ה'לא^ ^הווה'^ ^של^ ^פארמנידס^
כל למידה, איפוא, מניחה היכרות כלשהי מושא אותה למידה - אך כיצד מסבירים היכרות כזו?
@@ -80,8 +80,8 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
[^5]: schema - צורה גיאומטרית, *הגבול של גוף כלשהו* כהגדרת אפלטון
[^6]: *Poros* - אמצעי.
###מהי ידיעה?
####למידה כהיזכרות
### מהי ידיעה?
#### למידה כהיזכרות
בחלק זה של הדיאלוג, מתקשה אפלטון לעמוד על טיבה של הלמידה. הוא פונה כאן למיתוס - סתירה לכאורה של האופי הפילוסופי (הישענות על הסבר תבוני). אך לעיתים גם הפילוסופיה מתקשה להגיע להסברים בלוגוס גרידא, ואז פונה היא למיתוסים.
המיתוס שפונה אליו אפלטון ^431^ הוא שהנשמה האנושית בת אלמוות, ולכן כבר יודעת הכל ועצם הלמידה [^7] היא היזכרות מחדש [^8]. משפט המפתח בפסקה זו הוא ש*כל הטבע ממוצא אחד הוא*[^9]. אולם המיתוס הזה אינו עונה על שאלתו הבסיסית של מנון - בשלב מסוים, הנשמה רכשה את הידע הזה. כיצד?
@@ -90,7 +90,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
אותה התכונה של הנפש האלמותית שמאפשרת לה לעמוד על המארג המרכיב את העולם היא השכל[^11] - שעצם מהותו היא פתיחות לצורה של הדברים. אפלטון מדמה את התכונה הזו לעין, או לחלון, של הנפש.
####איך מתרחשת הלמידה והידיעה?
#### איך מתרחשת הלמידה והידיעה?
התיאור היומיומי של תהליך הלמידה הוא בערך כזה:
`תפיסה חושית של הדבורה -> התנסות בתכונותיה של הדבורה -> רכישת השם 'דבורה' -> **אני יודע מה זה דבורה!!**`
@@ -101,22 +101,22 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
ילד קטן יתפוס מה זה 'שולחן', ברגע שישמע מהו מספר פעמים בודדות. הוריו יזכירו שולחן עץ מרובע בביתם, ולמחרת יראה שולחן ברזל גדול - ומיד יידע שזה שולחן, עוד לפני שמסוגל אפילו לדבר. באותו המובן, פועל השכל של הילד - הוא נחשף שוב לאידאה שהוא כבר מכיר ותופס אותה.
בצורה כזו, הלמידה היא מעיין למידה לאחור של התהליך הזה דווקא - הילד יודע שולחן מהו, ומקשר את השפה לאידאה.
####הנער של מנון
#### הנער של מנון
מנון מבקש מסוקראטס תצוגה [^12], וסוקראטס מסכים. מנון מבקש מאחד מבני לוויותו להגיע - מה שמסביר גם את העלבון שחש - אנו למדים לראשונה שהשיחה מתרחשת מול רבים.
הנחות היסוד של תצוגת התכלית הזו הן:
1. הדרכה או הכוונה של סוקראטס משמעה שהנער אינו יודע מעצמו, אלא למד מסוקראטס (קרי - סוקראטס שתל בו את התשובה)
2. היעדר הדרכה או הכוונה משמע שהנער יודע מעצמו, ומכיוון שלא קיבל מעולם חינוך, הרי שלמד בגלגול קודם.
> ר' דוגמא בתרגומים\בויקיפדיה אודות הצורה והפתרון של הנער וסוקראטס
{.is-info}
!!! info ""
ר' דוגמא בתרגומים\בויקיפדיה אודות הצורה והפתרון של הנער וסוקראטס
סוקראטס מוביל את הנער הן לטעויות והן לפתרונות, ומכאן קשה להשיב לשאלה אם הנער למד או נזכר - הדבר תלוי בהלך נפשו. הנער, בניגוד למנון, מוכן להודות שאינו יודע, ומראה את נכונותו ללמוד. נדמה שהנער מוכפף להכרח המתמטי בבעיות שמובל אליהן - ובעצם כך נדמה שהלמידה נעשית ממנו, גם אם סוקראטס מוביל אותו.
את היכולת הזו להכפיף את עצמו ללוגוס הוא אינו למד מאף אחד, והיא טמונה באנושיות שבו - נצחי.
> במובן כלשהו, עצם נוכחותה של היכולת הזו, של האנושיות הזו, הופכת את הנער לבן חורין - הוא מוכן לקבל את התשובה כפי שהיא, ומוכן ללמוד, בניגוד למנון ששעון על ההיגיון שלו. זהו חלק מהותי מהתפיסה האנושית של אפלטון.
{.is-warning}
!!! warning ""
במובן כלשהו, עצם נוכחותה של היכולת הזו, של האנושיות הזו, הופכת את הנער לבן חורין - הוא מוכן לקבל את התשובה כפי שהיא, ומוכן ללמוד, בניגוד למנון ששעון על ההיגיון שלו. זהו חלק מהותי מהתפיסה האנושית של אפלטון.
[^7]: *Mathesis* - למידה
[^8]: *Anamnesis* - היזכרות מחדש (תחילית ה*Ana* משמעותו מחדש)
@@ -125,27 +125,27 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
[^11]: *Nous* - שכל
[^12]: *Epideixis* - תצוגה בסגנון הסופיסטי (דוגמת רטוריקה באולימפיאדה).
##אניטוס - מהי הסברה?
## אניטוס - מהי הסברה?
אניטוס, אתונאי עשיר ובעל השפעה, מייצג בעיני אפלטון את ה-*דוקסה* האתונאית - אדם מוכר ואהוב באתונה שמסכימה על כך שקיבל חינוך טוב. סוקראטס מתגרה במנון בשאלתו על לימוד הסגולה הטובה ^עמ'^ ^446^ (הכיצד ניתן להגדירה כללמוד אם אין מורים ואין תלמידים?) במטרה לגרור את אניטוס לדיון.
ההנחה היא שהסגולה הטובה שקולה ל-*טכנה* - כשם שניתן ללמוד לפסל מפסל או לנגן ממוזיקאי, ניתן ללמוד סגולה טובה ממי שבעל אותו ה-*טכנה*. סוקראטס - יריבם של הסופיסטים - מציע את הסופיסטים כבעלי אותו הטכנה, וככה גורר את אניטוס, נזעם, לדיון.
אניטוס מוחה על הצגת הסופיסטים כמורים לסגולה הטובה - למרות שסוקראטס מוכיח אותו על כח שאינו למד עמם מעולם. חרף חוסר הידיעה הזו, ניכר כי אניטוס מתנגד לסופיסטים משום שהם סותרים את המסורת האתונאית לפיה ההורים (ובפרט האבות) הם אלו שמחנכים את ילדיהם לסגולה טובה. לעומת טענה זו, סוקראטס מציג לא מעט דוגמאות לאזרחים אתונאים המוסכמים על הכל כבעלי הסגולה הטובה, שלהם ילדים חסרי סגולה טובה.
> אניטוס, כמו מנון, שוב מאיים על סוקראטס - הרחב התלויה מעל ראשו.
{.is-warning}
!!! warning ""
אניטוס, כמו מנון, שוב מאיים על סוקראטס - הרחב התלויה מעל ראשו.
ההשלכה הנרמזת קשה - משום שאיש מבני אתונה אינו יודע סגולה טובה מהי, אולי אתונה - כאומה, כפוליס - אינה בעלת סגולה טובה?
חשוב לשים לב שבדומה למנון, אניטוס אינו מוטרד מטיבה של הסגולה הטובה, אלא רק שלאתונה יש אותה. מה ששלנו, אומר אניטוס, הוא טוב, משום שהוא שלנו ואנחנו צודקים.
###הסברה הטובה
### הסברה הטובה
סוקראטס ומנון מגיעים למסקנה שהאתנואים מובילים את העיר עם *אאודוקסיה*[^13] - הסברה הטובה *ומוניטין*. אם אתה נראה כבעל ידיעה, הרי שזה מספיק להנהיג מדינה. הסברה הטובה, איפוא, אינה מספקת עבור הפילוסופיה - עבר בהחלט מספיקה עבור הפוליטיקה.
[^13]: *Eudoxia* - שכל ישר\מוניטין
##מסקנה - מהי הסגולה הטובה?
## מסקנה - מהי הסגולה הטובה?
המסקנה של סוקראטס אנטיקלימאטית. הסגולה הטובה היא מתנה מן האלים, ואלו שניחנו בה אינם יודעים מהי ומהיכן הגיע. סוקראטס מבקש ממנון לשכנע גם את אניטוס, כדי שתביע תועלת לאתונאים.
אלפטון בדיאלוג הזה תוהה על טיבה של הסגולה הטובה, ומציב אותה כנושא ראוי למחקר - אך לא עם האנשים האלה.

45
פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה.md
View File

@@ -7,9 +7,9 @@ tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונ
editor: markdown
dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
---
!!! info ""
[דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/המשתה_(דברי_היכרות).docx) [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_12_(symposium_1).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_13_(symposium_2).pptx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/symposium.pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/symposium_(benardete-bloom)(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/symposium_(benardete-bloom)(2).pdf)
> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/המשתה_(דברי_היכרות).docx) [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_12_(symposium_1).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_13_(symposium_2).pptx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/symposium.pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/symposium_(benardete-bloom)(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/symposium_(benardete-bloom)(2).pdf)
{.is-info}
*המשתה* עוסק באהבה[^1] - ובפרט, ב*ארוס*[^2]. *המשתה* הוא הדיאלוג האפלטוני היחיד ששמו הוא לפי האירוע - שכאן משחק תפקיד מרכזי. בסביבה משוחררת זו, נראה אמרות ומעשים שאינם תואמים את אופי הדוברים בדרך כלל - סוקראטס לא ידבר כפי שמדבר בשוק, או מול חבר מושבעים עוין.
@@ -18,7 +18,7 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
סוקראטס מדבר על הארוס בצורה כמעט מיסטית - ומשום שכה קשה להעביר דברים כאלו ישירות, סביר להניח שסוקראטס בחר שלא להעביר זאת ישירות. אותו חבר של אפולודרוס שואל מה התרחש בסעודה[^4] ההיא - מה שמתקשר להאשמה המאוחרת יותר שסוקראטס משחית את הנוער. הסעודה מתקיימת ב416 לפנה"ס, עם זכיית אגתון בתחרות המחזות בפסטיבל בכלל-אתונאי, ומלחמת אתונה-ספרטה.
##הדמויות
## הדמויות
- פיידרוס - צעיר אתונאי עשיר ונאה
- פאוסניאס - רטוריקן בגיל העמידה
- אריקסימאכוס - רופא מפורסם עם קשרים פוליטים ענפים והיכרות עם הקדם-סוקראטים
@@ -28,7 +28,7 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
- אלקיבייאדיס - מצביא רב עוצמה, מאהבו של סוקראטס. אוגר רציני.
אלקיביאדיס הוא זה שהצית את הארוס היווני לכיבוש סיציליה, אסם התבואה של העולם היווני העתיק ורעיון יוצא דופן בהיבריס שלו.
##רקע
## רקע
ערב הפלישה לסיציליה, מישהו חילל (דמיינו איך) פסלים של האל הרמס ברחבי אתונה, מעשה שזעזע את האתונאים. כמו כן, מישהו פרסם את הטקסים הסודיים של הכת באלואסיס[^5]. מאוחר יותר התברר שאלקיביאדיס הוא זה שעשה את זה - ערק לספרטאים כדי לחמוק מעונש - ערק חזרה לאתונה ותפס את השלטון - ולבסוף ערק לפרסים, ומת בטורקיה.
משום שסודות אלו צפים במהלך המשתה, מתרחשת שרשרת המסירה הסבוכה הזו - לא נשמע דברים כאלה ישירות מסוקראטס.
@@ -41,35 +41,36 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
כשנכנס, אגאתון יורה את הירייה הראשונה בויכוח בין המשוררים לפילוסופים, בדוגמא קלאסית לאירוניה סוקראטית. אגאתון מציף את ההיבריס של סוקראטס, וכולם יושבים לאכול. כך מתחיל הויכוח הרציני אודות מי יודע מה היא החוכמה - הפילוסוף, או המשורר הטוען שאת החוכמה אנחנו מייצרים.
> שים לב לסדר הישיבה במשתה - בדרך כלל מעיד על סדר השותים, וכאן - על סדר הדוברים.
> שים לב גם למי יכולים לשתות, ומי לא.
{.is-warning}
!!! warning ""
שים לב גם למי יכולים לשתות, ומי לא.
אלו המסובים שאינם שתיינים, הם גם פחות ארוטיים - שלושת הנואמים הראשונים הם מקטגוריה זו. לעומתם, השתיינים (קרי: הפילוסופים והמשוררים), אירוטיים בהרבה - והנאום שלהם נותן לוגוס מעמיק יותר לאל ארוס.
##רומנטיקה בין החבר'ה
## רומנטיקה בין החבר'ה
הדוברים כולם היו קשורים בפרשיות אהבה אחד עם השני בקשר אוהב > אהוב (אריקסימאכוס > פיידוס, פאוסאניאס > אגאתון, אלקיביאדיס > סוקראטס). לגבי אריסטופאנס קיימת עמימות.
ההומוסקסואליות הייתה נפוצה בקרב האליטה היוונית - גברים בני חורין - על אף שאינה הייתה מותרת בחוק. אפלטון אינו תומך או מגנה בתופעה - אלא שואף להבין אותה כדי ללמוד ממנה משהו על היפה ועל הנפש. כל האנשים האלה הם בעלי משפחות ביוון, שם המשפחה הייתה חובה אזרחית - אך לא שם נמצאת התשוקה. משום שיחסים הומוסקסואלים לא מעורבים בחובה זו, היו משוחררים וקשורים בארוס. ליחסים אלו היה גוון אנטי-נשי מובהק, שלא כמו התפיסה היום.
ביחסים אלו בהכרח היה אוהב - גבר מבוגר יותר - וגם אהוב - צעיר נאה, ופאסיבי.
##תחרות הנאומים
## תחרות הנאומים
אריקסימאכוס מציע לנאום במקום לשתות, וסוקראטס - באופן מוזר - קופץ על ההצעה, בטענה שהוא אינו מבין בדבר *מלבד הארוטיקה* (סוקראטס המכוער, כן? אמרנו). הם מחליטים יחדיו להלל את האל ארוס.
[^1]: ביוונית יש הרבה מילים לאהבה, לרבות *Filia, Agape, Storge* - אהבת אחים ורעות, אהבה המשוחררת מתשוקה, אהבת הורים וילדים, בהתאמה.
###נאומו של פיידרוס
### נאומו של פיידרוס
פיידרוס מציב את ארוס כאל הותיק ביותר, ומבצע את הקישור המסורתי בין הישן לטוב. בזכות ארוס, אומר פיידרוס, אנו עושים מעשים אדירים - אין אנו רוצים לבצע מעשים מגונים או מבישים ליד האוהבים שלנו. פיידרוס מדגיש את תפקידו של האוהב - כמו למשל נכונותו למות למען האהוב. נכונותו של האהוב למות למען האוהב נתפסת לכן כמעשה נשגב בהרבה בעיניי האלים. האוהב מונע מתוך שיגעון מסוים[^7].
חשוב לשים כאן לב לכך שהנמוך מטרים את הגבוה - פיידרוס השטחי עולה על סוגיה שסוקראטס ידון בה בנאומו.
###פאוסאוניאס
### פאוסאוניאס
פאוסאוניאס מציג לעומתו של פיידרוס את עמדת האוהב, ומנסה להגן על המנהג היווני לפיו גברים מבוגרים יותר אוהבים נערים צעירים (*לפני* הופעת הזקן - קטינים). תופעה זו הייתה אסורה לפי חוק וזעזעה כל מי שבא איתה במגע מחוץ לעולם היווני, אך הייתה נפוצה ומוכרת. הוא עושה זאת על ידי הפרדת הארוס לשניים - ארוס שמיימי[^8], וארוס של הכלל[^9] - שהוא 'מקלקל את המסיבה'. פאוסאוניאס מבקש לעמוד על הפרדה זו, ומבצע אבחנה בין העובדות (המעשים בלבד) לערך שלהם (ערכים) - הוא טוען שמעשים, בפני עצמם, הם לא יפים או שפלים - אלא הצורה שבה נעשים.
פסואוניאס מנסה להציג את החוק האתונאי כזה שאוסר רק פדופיליה מן הארוס של הכלל - שמטרתה הנאה גופנית בכלל - ומציב משוכות גבוהות לפדופילים האורניים, שמחפשים קשר לדבר קבוע (הנפש).
###אריקסימאכוס
### אריקסימאכוס
איש יבש עם חוש הומור של כרוב. הפסקול של נאומו המפוצץ של אריקסימאכוס הם השיהוקים של אריסטופאנס.
אריקסימאכוס מבסס תחילה את הרפואה כ'בקיאות בארוטיקה של הגוף' - הוא נותן הסבר מכני לחלוטין.למרות הצלצול החלול של נאום זה, הוא מקשר בין שתי חוליות חשובות - בין החומר עצמו לטכניקה^ר'^ ^אמפדוקלס^. הטבע כשלעצמו איננו מושלם; על האדם לתעל אותו בתבונה ולהפריד בין הארוס היפה למגונה. אריקסימאכוס מייחס את הארוס ככוח כולל בקוסמוס, שהביטוי שלו הוא הארוס שאנחנו חווים. גם בהסבר יבשושי זה, ניכר הארוס בשאיפתו ההיברית של אריקסימאכוס - היומרה לשלוט בטבע.
@@ -79,7 +80,7 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
---
###אריסטופאנס
### אריסטופאנס
הרעיון בבסיס נאומו של אריסטופאנס הוא פשוט - היינו פעם שלמים, כעת אנו חלוקים, ובחיפוש אחר החצי השני.
> קודם כל עליכם ללמוד מהו הטבע האנושי, ומהו שאירע לו. שלפנים לא היה טבענו כמות שהוא עכשיו, אלא שונה מזה.
@@ -88,21 +89,21 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
הארוס אינו תאוות הבשר, אלא החיפוש אחר שלמות, ולכן מרגע שאדם מוצא את חציו השני מסרבים השניים להיפרד. הקשר הזה כל כך חזק שגם אם נשאל את השניים האלו מה הם מנסים להשיג אחד מהשני, יוותרו ללא תשובה.
> צאצאיו של הדור הראשון ימשיכו לחפש את אותו חצי שני, למרות שזה אינו קיים. מדכא.
{.is-warning}
!!! warning ""
צאצאיו של הדור הראשון ימשיכו לחפש את אותו חצי שני, למרות שזה אינו קיים. מדכא.
התיאור המתקבל קודר למדי - הארוס הוא תחבולה של האלים, שאין לנו תשובה אליה - ואין לנו אלא לחיות עם הטבע החצוי שלנו.
###אגאתון
### אגאתון
אגאתון - צעיר שטחי תחת השפעתו של גורגיאס - הוא הראשון שמקשר בין הארוס ליופי. בנאומו, מתאר את ארוס כאל יפה, המאוהב ביפה. לזקן, למכוער - אין להם ארוס, אלא רק ליפים, לבריאים ולצעירים. אגאתון ממשיך לגזור את כל הסגולות הטובות של יוון המסורתית מן הארוס: הוא האמיץ ביותר; הכובש את כולם; הצודק; המיושב בדעתו, מפאת עליונותה של התשוקה על כל שאר הדחפים; החכם. את ארוס מצייר אגאתון כמשורר[^11] - כי החוכמה היא יצירה. רק זה אשר יש בו ארוס - ביכולתו ליצור, וזה אשר יוצר - משתתף באלוהות.
##סולם האהבה
## סולם האהבה
בהבלחה אירונית, סוקראטס מתחיל דווקא בחקירה. הוא חושף באמצעות טיעוניו של אגאתון עצמו שהארוס אינו אל, וגם אינו יפה - הארוס הוא מעיין מילת יחס. למה משתוקק האדם, שואל סוקראטס - למה שיש לו או למה שאין לו? התשובה, כמובן, היא למה שאין לו. כשאדם משתוקק למה שיש לו לכאורה, הוא למעשה משתוקק לכך שיישאר בעתיד. לפי הנחה זו, ארוס אינו יכול להיות יפה אם הוא משתוקק ליפה - ואם אינו יפה, הרי שאינו אל.
סוקראטס חושף פרט מחייו - פגישתו בגיל צעיר עם כוהנת בשם דיוטימה, שלימדה אותו מה הוא הארוס.
> חשוב לשים לב שסוקראטס לומד מהו הארוס מאישה.
{.is-warning}
!!! warning ""
חשוב לשים לב שסוקראטס לומד מהו הארוס מאישה.
סוקראטס הצעיר, בדומה להלך הקדם סוקראטי, היה דיכוטומי - ודיכוטומיות זו מרוסקת על ידי דיוטימה. יש את היפה והמכוער, החוכמה והבורות - אך גם את האמצע ביניהם, שם אנחנו נמצאים רוב הזמן, יחד עם הארוס.
הארוס אינו אל - אלא דיימון [^12].
@@ -127,13 +128,13 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
מרגע שאתה שוב יורד בסולם ומדבר על היפה - אתה נותן כעת לוגוס אמיתי - ונוטל כעת חלק בנצח.
> חשוב לשים לב לתבנית בשלבים האלו - **משיכה ליפה** -> **הולדת לוגוס** -> **הפשטה**
{.is-info}
!!! info ""
חשוב לשים לב לתבנית בשלבים האלו - **משיכה ליפה** -> **הולדת לוגוס** -> **הפשטה**
הארוס הוא ה*דלק הנפשי* כדי להגיע למושא האמיתי של האהבה שלנו - היפה כלשעצמו. אהבה זו - שבה האוהב והאהוב אינם מתמזגים - היא אהבה אפלטונית. גם כאן, האהוב גבוה יותר ביחס שלו לעומת האוהב - כמו שטוען פיידרוס. האהבה הגופנית אינה אלא צל דהוי של האהבה האמיתית והיחידה - הפילוסופיה.
> **האהבה** היא התשוקה לאידאה של **היופי**.
{.is-success}
!!! is-success ""
**האהבה** היא התשוקה לאידאה של **היופי**.
כאן אנחנו נעצרים - ***זו הסיבה***.

102
פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה.md
View File

@@ -8,30 +8,30 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
---
> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטאיה_(דברי_היכרות).docx), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/republic_1-2_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/republic_2-4_(slides).pptx) [מצגת (3)](/פילוסופיה/יוונית/republic_5-6_(slides).pptx) [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטיאה.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/platosrepublictrans.bloom_text.pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/פוליטאה.docx)
{.is-info}
!!! info ""
[דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטאיה_(דברי_היכרות).docx), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/republic_1-2_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/republic_2-4_(slides).pptx) [מצגת (3)](/פילוסופיה/יוונית/republic_5-6_(slides).pptx) [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטיאה.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/platosrepublictrans.bloom_text.pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/פוליטאה.docx)
##רקע
## רקע
הפוליטאה[^1] היא הדיאלוג האפלטוני המייסד הלכה למעשה את מסורת הפילוסופיה המדינית במערב. הפוליטאה היא למשטר כמו שהצדק[^2] הוא לנפש, ועוסקת בנפש השולטת במדינה. הדיאלוג הזה, כמו רוב הדיאלוגים האפלטוניים, הוא כמו 'שואב אבק', וגורר לתוכו נושאים כמו מתמטיקה, חינוך, פסיכולוגיה ואומנויות.
> שימו לב למילה *ירדתי* בתחילת הדיאלוג
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לב למילה *ירדתי* בתחילת הדיאלוג
הדיאלוג מתרחש בפיראוס, הנמל של אתונה, ולא מרכז העיר כמו בדרך כלל. פיראוס הייתה מעוז המפלגה הדמוקרטית השולטת, וכמו כל עיר נמל המקום בו מייבאים אנשים, סחורות ורעיונות. הדיאלוג מתרחש בטקס הכנסת אלה חדשה לפנתיאון באתונה - האשמה שהוטחה בעבר בסוקראטס (משחית את הנוער, *מכניס אלים חדשים*). האלה היא בנדיס - אלה תראקית[^3] - וסוקראטס מתרשם מהם במידה שווה לאתונאים.
סוקראטס הולך עם גלאוקון, אחיו של אפלטון בנמל, כשמגיע הנער של פולמארכוס[^4] ודורש ממנו לעצור ומהשניים להצטרף אליהם בביתו, במקום לשוב העירה כפי שתכננו. חרף האווירה החברית ביניהם, הזמנה זו ממחישה בעיה בסיסית בפוליטיקה - היא מתבססת על איזון. בעוד שפולמארכוס מאזן את הכוח והרוב, סוקראטס מייצג את החוכמה והשכנוע - והאיזון ביניהם מופר - פולמארכוס **כופה על סוקראטס** את השיחה. בעוד שסוקראטס עדיין מחפש פתח מילוט, גלאוקון מתלהב וגורר אותו עמו.
##הגדרת הצדק
## הגדרת הצדק
בביתו של פולמארכוס, השניים נתקלים באביו - כפאלוס[^5]. הלה מקונן בפני סוקראטס שאינו מגיע מספיק לבקרם - משום שבזקנתו אינו יכול לעלות לאתונה, וככל שהזמן עובר פוחתת תשוקתו להנאות הגופניות וגוברת תשוקתו ללוגוס[^7]. סוקראטס משיב בגסות - *אני נהנה לדבר עם הזקנים המופלגים*[^6], משום שהם יודעים מהי הדרך המונחת לפנינו בזקנה[^8]. סוקראטס שואל את כפאלוס, שצבר את הונו לאורך חייו, מהי התועלת בכסף - שכן הוא אינו מתלהב מהממון שלו. כפאלוס משיב שהכסף מאפשר לו לנהוג בצדק.
> שימו לב: הן כפאלוס והן פולמארכוס אינם אזרחים אתונאים
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לב: הן כפאלוס והן פולמארכוס אינם אזרחים אתונאים
> כיצד מתיישבת ההגדרה של התשוקה לפילוסופיה ב[*משתה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) לעומת זו ב[*פיידון*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)?
{.is-danger}
!!! danger ""
כיצד מתיישבת ההגדרה של התשוקה לפילוסופיה ב[*משתה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) לעומת זו ב[*פיידון*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)?
> כלום נגיד כך, בפשטות, שהיא אמירת אמת, והחזרת הדברים שאיש קיבל אותם מרעהו?
^עמ'^ ^164,^ ^פס'^ ^331^
@@ -40,8 +40,10 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
זוהי **ההגדרה הראשונה של הצדק** בדיאלוג, כפי שמנסח אותה סוקראטס. אלא שאם נשיב לאדם דבר-מה המזיק לו - דוגמת אדם לוקה בנפשו שמשיבים לו את נשקו - האם זהו צדק? בכך מטיל סוקראטס ספק בהגדרה הראשונה לצדק. סוקראטס מסלק את כפאלוס מהדיון באכזריות סוקראטית אופיינית - פולמארכוס מיד קופץ בראש ומתנגד להתנגדותו של סוקראטס להגדרה הראשונית לצדק, וכפאלוס פורש מיד מן הדיון מבלי לשוב. לסילוק יש משמעות סמלית - סוקראטס שובר את הדוקסה ומסלק את המסורת. אלא שכעת כדי לשלוט בדיון, כעת עליו להתמודד עם פולמארכוס.
> "אם כן, להטיב עם הידידים ולהרע עם האויבים - זו צדקה?"
> "כך נראה לי."
> ^עמ'^ ^166,^ ^פס'^ ^332^
> *עמ'^ ^166,^ ^פס'^ ^332*
זוהי ההגדרה של פולמארכוס לצדק - הגדרה יוונית קלאסית. לפי אפלטון, אין חברה *קוסמופוליטית*[^9] - הצדק הוא לעשות טוב *עם מה ששלי*. סוקראטס תוקף את ההנחה של פולמארכוס משתי זוויות: ראשית, הוא מגדיר את הצדק ל*אומנות* מסוימת. מה צדק מספק? (166) פולמארכוס משיב שהוא בן ברית נאמן במלחמה. אלא שאם צדק הוא אומנות המלחמה - האין הוא שימושי בעיתות שלום? זוהי עמדה בלתי נתפסת ביוון. פולאמרכוס מחדד ואומר שבשלום הצדק הוא מעיין הגינות בסיסית - שומר נאמן של מה שיקר (168). אלא שאם הצדק הוא אומנות - הרי שהוא ניטרלי, וניתן לעשות בו שימוש לטוב ולרע - כפי שמודגם ב*גורגיאס* - השומר הטוב על הממון יכול גם לגזול אותו.
@@ -49,18 +51,19 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
ההודאה הזו מקפיצה את תארסימאכוס[^12], סופיסט המחפש לקוחות באתונה, וקופץ מיד לשיחה בזעם (176, פס' 336). המאבק בין השניים מייצג את המאבק על החברה שנוצרה - מי ישלוט בעיר. דיון זה נמשך עד סוף ספר 1 ולתוך ספר 2 - ומתדרדר לאמצעים רטוריקניים וסופיסטים.
###כניסתו של תארסימאכוס
### כניסתו של תארסימאכוס
תארסימכוס מתפרץ בזעם לדיון (336) למשמע ההגדרה של פולימארכוס וסוקראטס לצדק, לפיה האדם הצדיק לא יפגע באיש לעולם. הלה דורש מסוקראטס תשובה ברורה לדינו של הצדק. כשסוקראטס מבקש מתארסימאכוס הגדרה משלו לצדק, הסופיסט דורש כסף עבור תשובתו (וגלאוקון מסכים לשלם לו).
> אינני טוען כי הצדק אינו אלא תועלתו של מי שחזק יותר"
> ^337^
> *337*
הדיאלוג הזה עולה במדרגה בדומה ל*גורגיאס* - גורגיאס, פולוס וקאליקלס כמו כפאלוס, פולמארכוס, ותארסימכוס - שניהם ההעלאה השלישית של רמת הדיון. אחת מההשערות היא שאפלטון הרגיש שלא נתן מענה די הצורך לשאלה זו ב*גורגיאס*, ולפיכך משיב כאן את קאליקלס - בדמות תארסימכוס.
אותם החזקים בעיניי תארסימכוס הם השליטים, מגדירי המשטר.
> תארסימכוס מונה שיטות משטר שונות שם הגדרה זו תקפה, ומונה גם את הדמוקרטיה - שם העם, הרוב הוא הריבון - ונוצרת כאן הגדרה מעניינת לצדק.
{.is-warning}
!!! warning ""
תארסימכוס מונה שיטות משטר שונות שם הגדרה זו תקפה, ומונה גם את הדמוקרטיה - שם העם, הרוב הוא הריבון - ונוצרת כאן הגדרה מעניינת לצדק.
אבל, מקשה סוקראטס - מה לגבי מצב שבו השליט, בשגיאה בשיקול דעת, חוקק חוק המזיק לו? הצדק הוא לציית לחוק - ולפגוע בחזק - או לא לציית לחוק - ולהפר את הצדק?. חשוב לציין כאן שסוקראטס לא מפריך את התועלת שבצדק.
@@ -71,7 +74,8 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
כאן תארסימכוס מתדרדר לעלבונות אישיים, ואומר לנו כך: אם הצדק הוא אומנות, הוא אומנות כמו רעיית צאן - רועה הצאן דואג לצאן כדי שיוכל לנצל אותו אחר כך, ומפיל את הפצצה הבאה:
> הצדק הוא תועלתו של החזק יותר, והעוול הוא יתרון ותועלת לעצמו
> ^344^
> *344*
הצדק, אומר תארסימכוס, הוא טובתו של אחר - תועלתו של המושל, והנזקות של מי שמציית; העוול הוא בדיוק ההיפך - הם פועלים בטובתו של השליט, בקיפוח עצמם.
@@ -86,17 +90,17 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
גם כאן, המהלך הרטורי הסוקראטי הוביל את תארסימכוס לסתירה - והלה עוזב את הדיון בבושה.
##העיר האמיתית כמשל לצדק
## העיר האמיתית כמשל לצדק
בספר 2 (201), הדיון מתנהל גם עם גלאוקון[^13], ואדמנטוס[^14] - האחים של אפלטון, צעירים אתונאים עשירים המיועדים לחיים הפוליטים. סוקראטס עדיין שואף לברוח חזרה לאתונה, אלא שגלאוקון, באומץ, מבקש ממנו לשכנע אותו ואת אחיו אודותיו של הצדק, ובכך שהוא רצוי. האופי של האחים תואם את שמם - גלאוקון מתלהב ודוהר קדימה, ואדימנטוס נוקשה, מרוסן, וחמור סבר[^15]. האחים מבקשים לדעת אם הצדק טוב כשלעצמו, או שמא אנו מבצעים אותו לשם מטרה מסוימת? *האם הצדק טוב לאדם הצדיק?*.
גלאוקון ממחיש את הבעיה במשל [טבעת גיגס](https://en.wikipedia.org/wiki/Ring_of_Gyges) המפורסם (359). המשל ממשיך שהצדק נסוב סביב הנראות, סביב הסברה - מרגע שאין צורך במראית העין של הצדק, בפני אדם ובפני האלים, איש לא יהיה צדיק - הצדק אינו בפיזיס[^16] של האדם, אלא בנומוס. אדימנטוס מוסיף לדבריו של גלאוקון, שאומר כי המבוגרים שמים לב כי הצדק מהולל בעקבות תוצאותיו. אלא שבתוצאות אלו ניתן לשחד את האדם ואת האלים - בקורבנות, במחילות ובטובות - ניתן 'לעשות עסקים' איתם. וכיצד, אפוא, הצדק טוב לאדם הצדיק עצמו, מחוץ לעסקים כאלו? זו ההוכחה שמבקשים האחים מסוקראטס, במסגרת החיים בפוליס (215, פס' 368).
> זוהי משימתו של סוקראטס בכל ספרי *הפוליטאה* - כאן מוקמת חברה פוליטית בדמותם של סוקראטס והאחים.
{.is-warning}
!!! warning ""
זוהי משימתו של סוקראטס בכל ספרי *הפוליטאה* - כאן מוקמת חברה פוליטית בדמותם של סוקראטס והאחים.
סוקראטס מבקש לבצע חקירה זו מגדול - לבחון קודם את הצדק במדינה, ודרכו לבחון את הצדק לאדם[^17]. השלושה מייסדים בלוגוס עיר, נפרדת מאתונה - ונבחן דרכה את הצדק. העיר הראשונה שמוקמת[^18] היא עירו של אדימנטוס (216). המדינה, אומר סוקראטס, מוקמת כי אין אדם מתקיים בכוחות עצמו - הוא זקוק לאחרים. אותם אחרים משתפים פעולה, ונהיים יישוב - *פוליס*. האדם הוא מוגבל וסופי, וצרכיו ותאוותיו אינסופיים - וכאן, אומרים אפלטון ואחריו גם אריסטו - ניכר ש**האדם הוא חיה פוליטית**: הוא אינו יכול להתקיים לבד. בעיר של אדימנטוס, הטבע הוא קנה המידה: כל אחד יישא באומנות אחת, לפי כישוריו הטבעיים.
###העיר הבריאה
### העיר הבריאה
העיר של אדימנטוס פשוטה וכפרית: העובדים עירומים בקיץ ולבושים די הצורך בחורף; ישנים באוהלים; אוכלים לחם ומזון פשוט; אוכלים על האדמה; חובשים זרים ומהללים את האלים; מתקיימים כפי יכולתם, לא מתרבים מעבר ליכולתם, לא אוכלים בשר ולא יוצאים למלחמה. עיר זו מכונה בפי סוקראטס *העיר האמיתית* - *העיר הבריאה* - המאופיינת בפשטות מירבית ובצניעות.
@@ -107,7 +111,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
> "ואיננו קובעים כלל וכלל אם דבר רע הוא המלחמה או אם טוב..."
^עמ'^ ^223,^ ^פס'^ ^373^
###"כלבים פילוסופיים?!"
### "כלבים פילוסופיים?!"
המלחמה מוצבת כאן כחלק בלתי-נפרד מהטבע האנושי - זה מלא תאוות, ואלו גוררות [מלחמות](/כלליים/מלחמה/יוון) - בין כל הערים, ובכל החברות האנושיות. כל חברה אנושית, אפוא, נבנית בפשע כלשהו, על חורבות חברה אחרת. המלחמה הזו מביאה עמה גם גיבורי מלחמה, העושים מעל ומעבר לנדרש - אנו חוצים את גבול ההכרח ונכנסים גם לסוגיית החינוך: החיילים הללו אמורים לעשות מה שאיש אינו רוצה - להרוג ולהיהרג - וצריך לחנך אותם לעשות כן.
@@ -117,16 +121,18 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
סוקראטס מתאר אותו כמיטב המסורת האתונאית - התעמלות[^22] ומוזיקה[^23]. אותו חינוך, אומר סוקראטס לאדימאנטוס, כרוך בהכרח בצנזורה קשה (376) החל מגיל ינקות. באגדות שיינתנו לאותם הילדים, האלים מתוארים כפשוטים, ומושלמים - המורכבות האנושית, יחד עם הרגשות השליליים, מופשטת מהם - חתירה לאידאות. ההפשטה הזו גוזלת לחלוטין מהאומנויות את החופש שלהן, מהלך שאדימנטוס - קשוח יותר ואירוטי פחות מאחיו - מוכן לעשות.
> הדיון בעמודים הבאים חורה וקשה: כדאי לקרוא אותו מנקודת מבט של מייסדי העיר, ולא כצעירים תושבי העיר שאנו כיום
> (גירוש מהעיר - 395)
> (חוקי המוזיקה - 424)
{.is-warning}
!!! warning ""
(חוקי המוזיקה - 424)
גם ההתעמלות הגופנית שמקבלים השומרים עוסקת בויסות חלקים בנפש (411-) - מציאת האיזון הנכון בין הצד הרך בנפש לצד הקשה.
כמו כן, על מנת שיגנו על העיר, השומרים צריכים לזהות את רצונם הפרטי עם רצונו של הכלל (412) - אין די בחינוך נפשו של השומר היחיד.
> ר' גם: *Kallipolis* - המבנה של העיר (במצגת)
{.success}
!!! success ""
ר' גם: *Kallipolis* - המבנה של העיר (במצגת)
רצונו של הכלל חיוני לשמירת שלמותה של העיר - אילו השליטים והשומרים, לכל הפחות, לא יזהו את עצמם עם ה*פוליטאה*, מגיעה הפלגנות - *המחלה הפוליטית* - המעידה על סופה הקרב של העיר. אמנם הקשר שלנו ל*פוליס* טבעי, כפי שעמדנו עליו קודם, אך סוקראטס טוען כי אין בטבע הזה די כדי לשמר את המבנה של העיר; נדרש מבנה נוסף, הכרוך בשקר - *השקר האצילי* (414). סוקראטס מתאר את משל 'אמא אדמה', לפיה תושבי העיר נולדו מתוך האדמה שהם שוכנים בה, ולפיכך עליהם לראות בה אמם ומחנכתם[^24].
@@ -136,10 +142,10 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
גם בטבע הפוליטי וגם בשקר האצילי אין די בלשמר את מבנה העיר. סוקראטס מבקש גם לשלול מהמעמד השומר כל רכוש, ולכפות עליהם חיים קיבוציים לחלוטין - ומהמעמד הפועל, מבקש לשלול כל עודף רכוש. הרכוש הוא פתח ליחידנות ולהשחתה שבכוחם לפרום את המארג החברתי של העיר.
> שימו לב: אדימנטוס מאפשר בנקל לחלוק גם משפחות (נשים וילדים) במעמדות השומרים והשולטים, מה שייתבטא בהמשך הפוליטאה(423)
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לב: אדימנטוס מאפשר בנקל לחלוק גם משפחות (נשים וילדים) במעמדות השומרים והשולטים, מה שייתבטא בהמשך הפוליטאה(423)
##העיר האמיתית כמשל לנפש
## העיר האמיתית כמשל לנפש
משעמדו על המעמדות בעיר, השלושה מחפשים את המעמדות בנפש. סוקראטס מתחיל בלמנות את ארבעת הסגולות (427) היווניות: צדק, שוויון דעת, אומץ לב והחוכמה: את החוכמה מגדיר סוקראטס כעצה טובה[^25] בניהול ענייני הכלל; את אומץ הלב הוא מגדיר כיכולת לדבוק בדעה השולטת בכל מצב; יישוב הדעת[^26] מגדיר כסדר הנכון של כל חלקי העיר, בו מקבלים עליהם כולם את שלטון התבונה; וכעת, נותרים רק עם הצדק (432).
את הצדק מגדירים בכך ש*כל אחד עוסק בשלו*, **על פי טבעו ומעמדו בעיר** - חזרה כמעט מוחלטת ל'עיר הבריאה' שתוארה קודם לכן. ההגדרה הזו כמעט ריקה מתוכן, במיוחד לאור המהלך האדיר שהתנהל עד כה.
@@ -149,8 +155,8 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
- *Thymos* - עוז הרוח (החלק *ה*פוליטי בנפש, לפי אפלטון, החלק בנו שמתחמם בכעס, לפי הומרוס) - המקביל לשומרים
- *To Epithymetikon* - החלק המתאווה - המקביל לפועלים
> להגדרה הזו יש גם אינטואיציה מודרנית: בביטוי "תשלוט בעצמך!" למשל, אנו מבקשים לצוות על חלק אחד בנפש לשלוט בחלק אחר.
{.is-info}
!!! info ""
להגדרה הזו יש גם אינטואיציה מודרנית: בביטוי "תשלוט בעצמך!" למשל, אנו מבקשים לצוות על חלק אחד בנפש לשלוט בחלק אחר.
ה*Thymos* הוא החלק המעורר את חמתו של גלאוקון מששומע שיאכלו על הרצפה; החלק המעורר בושה; החלק שמבקש חיים מסוג מסוים. ה*Thymos* לא משחק תפקיד בעירו הראשונה של אדימנטוס - ובמידה רבה אחראי לכך שאינה מחזיקה מהעמד.
@@ -158,7 +164,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
לכאורה, סוקראטס קיים כאן את הבטחתו לגאוקון ואדימנטוס: העיר האמיתית עונה על כל הדרישות שלהם, והמבנה שלה מקביל למבנה הנפש. אלא שישנו מתח הולך וגובר בין העיר לנפש, כפי שנחקור בספרים הבאים (442).
###"חוק הנשים" ותא המשפחה
### "חוק הנשים" ותא המשפחה
בספר 5 (448) ניכרת התחלה מחדש של התהליך, בכוחנות שמפגין פולימארכוס עם אדימנטוס. השניים מאשימים את סוקראטס שהבליג על חלוקת *הכל* - לרבות הנשים והתא המשפחתי. כעת, ניתן את הדעת לתפקידה של המשפחה בפוליטאה, ועל היחס המתבקש בין שני המינים - מה היחס בין המשפחה לבין המדינה? האם המדינה היא כמעיין משפחה, או שמא המדינה מגבילה ומרסנת את המשפחה?
@@ -178,7 +184,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
נדמה כאן כי הדיאלוג אינו באמת מתכון מעשי, אלא ניסוי מחשבתי קיצוני; כדי להקים את העיר המושלמת, הצודקת, יידרש שוויון מוחלט, גם בין המינים; אותו שוויון ייגבה מחיר כבד (יימחק את האישה במובן מסוים, לפי גלאוקון), וכרוך בהפעלת כוח מאסיבי.
###פילוסופים שליטים (ומי הם?)
### פילוסופים שליטים (ומי הם?)
כאן גולש הדיון ליחסים הבינלאומיים והמלחמות של העיר (473), וסוקראטס אומר, בסייג רב ולאחר שגלאוקון לוחץ עליו, אומר את אמרתו המפורסמת ביותר - האושר הפרטי והאושר הציבורי דורש את שלטון הפילוסופיים בעיר[^32]. כאן נדמה, למרות דיון *הכלבים הפילוסופיים*, שאנו לא יודעים עד הסוף מי הוא בכלל הפילוסוף - וכאן הדיון זולג מחוץ לאופק הפוליטי המוכר לאחים (474).
סוקראטס מגדיר בפנינו תחילה את הפילוסוף כזה שאוהב את כל הלמידה מתוך אהבתו ותאוותו לחוכמה - עמדה שהתבטאה ב*משתה*. אלא שתחת הגדרה זו, אומר גלאוקון, נופלים 'פילוסופים רבים ומשונים' - אוהבי המוזיקה, התיאטרון, וכל בעלי תחביב חזק אחר - האם אלו יכולים לשלוט על העיר? סוקראטס מסייג בכך שמגדיר את הפילוסוף כזה שמושא אהבתו הוא *האמת*: רוב בני האדם אוהבים לראות דברים יפים, אך רובם לא אוהבים כלל את השאלה *מהו היפה?*. הפילוסוף הוא זה שנפשו לא מאפשרת לו להפסיק לחתור לכיוון אותה האמת. זה אשר לא בוער בו רצון כזה, *אהבת החוכמה*, אינו מנסה לחדור מבעד לסברה ולחפש את האמת (476).
@@ -193,13 +199,13 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
(משל האוניה)
##בעיית הטבע והחינוך הפילוסופי
## בעיית הטבע והחינוך הפילוסופי
אותו השליט יצטרך מצד אחד להיות אמיץ לב, נחוש וזריז, אך בעל יכולת למידה יוצאת דופן (504), וצדק. אלא שיש מה שעולה על כל הסגולות האלה, ועל הצדק - עבורו הקרבנו עד כה את הכל! - משום שאלו סגולות המוניות. הסגולה העולה על כל אלה, אומר סוקראטס, היא ***החוכמה***. מהי, איפוא, אותה חוכמה? מהו המושא שלה?
כאן אנו שוברים את האופק הפוליטי המוכר וצוללים לשיח חדש לחלוטין.
###משל השמש
### משל השמש
מעל הצדק, ומעל כל האידאות האחרות, ניצב מושאה של החוכמה - **הטוב**: הנעלה על כל דבר אחר, והמקור לדיוק בכל דבר אחר. את אותו הטוב קשה ביותר לתאר - נסו למשל להבדיל בין תענוגות 'טובות' לכאלו שאינן טובות. סוקראטס מציב את הטוב (505) בבסיס התועלת של כל פעולותינו בעולם. בעוד שלעומת התכונות אחרות אנו מסוגלים להסתפק במראית עין (של היפה, של הצודק, וכדומה), בטוב איננו מסתפקים בדבר זולת הטוב ביותר: סוקראטס סבור שהטוב הפרטני אינו מחזיק מים - רק הטוב המוחלט, אליו כולנו שואפים.
@@ -207,37 +213,37 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
את התחום הנראה מתאר סוקראטס כמגיע מהשמש - המספקת את כל התנאים בכדי לראות. העין, באמצעותה אנו רואים, דומה במידה מסוימת לשמש - הנותנת את הנראות לצבע, ואת כוח הראייה לעין. סוקראטס מקביל יחס אנאלוגי זה לתחום המושכל - זהו היחס בין הטוב לשכל (508). כשם שהעין אינה יכולה לפעול בהיעדר השמש המעניקה לה את הכוח לראייה, השכל יכול לתפוס משהו רק בכוח ההכרה שמעניק לו הטוב. הטוב הוא מה שנותן למושכל [^35] את ההוויה והאמת, ומאציל את השלמות (למעשה, הטוב *הוא* אידאת השלמות - כל דבר מושלם לוקח בה חלק) לכל האידאות, ומעניק לשכל את הכוח להבחין בה.
> למה החיים טובים? למה ראוי לחיות אותם? אפלטון רומז שהתשובה היא משום שהחוכמה אפשרית בהם; היא העונג שאנו מחפשים בכל המעשים האחרים. זוהי ההכרה שמאפשר הטוב, והפילוסופיה, ברודפה את החוכמה, מצדיקה את הקיום.
{.is-warning}
!!! warning ""
למה החיים טובים? למה ראוי לחיות אותם? אפלטון רומז שהתשובה היא משום שהחוכמה אפשרית בהם; היא העונג שאנו מחפשים בכל המעשים האחרים. זוהי ההכרה שמאפשר הטוב, והפילוסופיה, ברודפה את החוכמה, מצדיקה את הקיום.
מה קורה, איפוא, כשהנפש מנסה לדעת?
###משל הקו המחולק
### משל הקו המחולק
סוקראטס מציג זאת ב**משל הקו המחולק**(509) - הוא מבקש מגלאוקון לצייר קו, ולחלקו לשניים[^36]: התחום המושכל והתחום הנראה. הוא מחלק כל תחום לשני חלקים נוספים. את התחום הנראה מחלק ל'צלמים'[^37] ו'כוח הדימיון'[^38] המקביל לו. אלו מייצגים את הפרטים המוחשיים בעולם[^39] והאמונה[^40]. אלא שכאן נשאלת השאלה - מה מייצג את הקרבה הבלתי אמצעית הזו בינינו לבין הפרטים המוחשים בעולם? כאן אנו פונים לתחום המושכל (510)
את הפרטים המוחשיים בעולם אנו מסוגלים להפוך לישיים מתמטיים[^41] מדויקים (דוגמת המשולש הצולע של אנדי, המייצג את *המשולש כלשעצמו*). סוקראטס מדגים זאת (523) בדוגמת *שלושת האצבעות*. כל אחד מהחושים שלנו מעביר לנו מידע סותר: בין מה שקשיח (העצם) ולרך (העור), היחס והנראות, אך אנחנו מבדילים בין כל המידע הזה בכוח נפשי אחר: יש חלק קשה וחלק רך, חלק גדול וחלק קטן - אנו עושים אבחנה, חיבור, חיסור ועוד בכל תפיסה מעבר לתפיסה החושית ובכך תופסים *מונדות* שכליות.
> הצלמים הם מושא כח הדימיון, והפרטים המוחשיים הם מושאה של האמונה.
{.info}
!!! info ""
הצלמים הם מושא כח הדימיון, והפרטים המוחשיים הם מושאה של האמונה.
את החשיבה המתמטית הזו, דרכה אנו תופסים את הישים, מכנה סוקראטס כ*חשיבה מושגית*[^42].
אלא שחשיבה זו עדיין תלויה בתמונות ובייצוגים, ועדיין מתייחסת למושאים שלה כמו היפותזות, ואינה חוקרת אותם. למשל, החשיבה המדויקת הזו מבצעת פעולות מתמטיות - אך לא שואלת *מהו* מספר, או מה זה *להיות* מספר (הדבר כשלעצמו): היא מניחה שכולנו יודעים מה הוא. לכן אנו זקוקים לחלק נוסף, הכרוך במאמץ נפשי אדיר - המאמץ האחרון של הארוס הפילוסופי.
> הישיים המתמטיים הם מושאה של המחשבה
{.info}
!!! info ""
הישיים המתמטיים הם מושאה של המחשבה
זוהי ההכרה השכלית[^43], שמושאן הן הצורות[^44] (511).
החשיבה הפילוסופית המלאה (*דיאלקטיקה*) כפי שסוקראטס מאפיין אותה היא זו שתופסת את ראשית הדברים וכל מה שמשתלשל ממנה - והיחס בין כל הדברים האלה. ידע פילוסופי *מלא* הוא לא *תלוש הקשר* - הוא תופס את העולם במלוא הקשרו - הלוגוס כשלעצמו. רק כאן נסגר לבסוף הפער בין הלוגוס שלנו, במובן החשיבה, ללוגוס של העולם - סדר הדברים בקוסמוס. זוהי ההגדרה האפלטונית לחוכמה: לתפוס את הראשית של הכל יחד עם אותו הכל.
> הצורות הן מושאן של ההכרה השכלית.
{.info}
!!! info ""
הצורות הן מושאן של ההכרה השכלית.
אבל האם תפיסה כזו מוחלטת אפשרית בכלל?
נדמה כי אפלטון סבור שלא - לפחות לא בחיים האלה.
אלא שאנו חווים הבזקים, כמו ברק, של התפיסה הזו - והעונג באלו כה עצום, שאפלטון סבור שדי בו להצדיק את החיים.
###משל המערה
### משל המערה
סוקראטס מציג משל על הטבע שלנו והחינוך שלנו, המפורסם מכתבי אפלטון ואולי אף בעולם העתיק. המשל פונה לאדם באשר הוא אדם - לא ליוונים, או לגברים, או כל דבר אחר (512).
@@ -261,12 +267,12 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
אותו אסיר אינו ישוב למערה; אלא שזה מה שאנו עושים בהמליכנו פילוסוף - אנו מכריחים אותו לחזור למערה, ועושים לו עוול. החיים המאושרים באמת לפילוסוף, הם פילוסופיה; השבתו לעולם הפוליטי הוא אי צדק נורא, אומר גלאוקון. וכעת, למרות כל מה שהקרבנו כדי להקים את העיר הנדמית לנו הצודקת ביותר - היא אינה כזו כלל.
> אין פתרון אמיתי לבעיה הפוליטית. כדי שהעיר תהיה צודקת, החוכמה צריכה לשלוט; אך החוכמה אינה רוצה לשלוט, וההמונים אינם מעוניינים בשלטונה. העיר הצודקת ביותר אינה אלא חלום שלא יכול להתגשם.
{.is-danger}
!!! danger ""
אין פתרון אמיתי לבעיה הפוליטית. כדי שהעיר תהיה צודקת, החוכמה צריכה לשלוט; אך החוכמה אינה רוצה לשלוט, וההמונים אינם מעוניינים בשלטונה. העיר הצודקת ביותר אינה אלא חלום שלא יכול להתגשם.
> ר' גם - [החלון של אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס#החלון-של-אפלטון) (תיאיטיטוס)
{.is-success}
!!! is-success ""
ר' גם - [החלון של אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס#החלון-של-אפלטון) (תיאיטיטוס)
[^1]: *Politea* - המשטר (כמו *Polis* - עיר, *Polites* - אזרח, *Politike* - פוליטיקה)
[^2]: *Dikaiosyne* - הכוונה למצב נפשי, ממנו נובע הצדק

24
פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון.md
View File

@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
---
> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_11_(phaedo).pptx), [טקסט באנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(3).pdf), [טקסט בעברית](/פילוסופיה/יוונית/phaedo_(hebrew).pdf), [מטלה](/פילוסופיה/יוונית/207130253(5).docx)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_11_(phaedo).pptx), [טקסט באנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(3).pdf), [טקסט בעברית](/פילוסופיה/יוונית/phaedo_(hebrew).pdf), [מטלה](/פילוסופיה/יוונית/207130253(5).docx)
##המסע הסוקראטי אחר ה'סיבה'
## המסע הסוקראטי אחר ה'סיבה'
בכלאו של סוקראטס, תלמידיו מביעים תמיהה מסוימת ללהט שלו לעזוב את העולם. אם האלים הציבו אותנו בעולם הזה, לשרת את תכליותיהם, והאלים הם אדונים טובים, מדוע דווקא הפילוסוף ישאף לעזוב את עמדתו זו ולהשתחרר ממנה, בידיעה שמוטב לו להישאר עם אדון טוב?
> Moriatur anima mea mortem philosophorum
@@ -51,7 +51,7 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
[^6]: השכל *Nous* עורך את הכל *Diakosmon panton* וסיבת הכל *panton aitios*.
[^7]: *Hypothesis* - כלי הסברי, נקודת התחלה, קרקע מוצקה שממנה אפשר להמשיך
##מדוע הפילוסוף אינו נרגש מן המוות?
## מדוע הפילוסוף אינו נרגש מן המוות?
סוקראטס מדבר עם סימיאס, שהציף את השאלה הזו, ומגן על שאיפתו במהלך שמתחיל כך - "אלו המחוברים לפילוסופיה בדרך הנכונה, אינם מקדישים עצמם לדבר זולת המיתה ולהיות מתים" ^64A^. הגוף, על חושיו, מטעה: הראייה והשמיעה כוזבות, ושאר החושים הנחותים להם ודאי כוזבים עד כן. לכן, בחפשה את מה ש*ישנו* (is), הנשמה שואפת להיפטר מהגוף, מכאוביו וצרכיו בחיפוש תבוני זה.
אין בכוחו של הגוף לתפוס דברים ש*ישנם* - דוגמת הצודק, היפה, החזק - למרות שאלו דברים שישנם. הגוף ברצונותיו גורם למלחמות ושולל את הזמן לפילוסופיה ולו בדרישתו הקבועה למזון. בתהליך שחרורה מהגוף, בכוחה של הנפש לשבור את המגבלה הזו של הגוף, המונעת ממנה לראות *משהו* בטהרתו. תהליך פרידה זה הוא המוות - ומשום שאין זה ראוי שהטהור יתערבב עם זה שאינו טהור, הוא נפרד מן החיים^?^.
@@ -63,14 +63,14 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
משום שהוא משוכנע שגם *שם* ימצא רעים טובים ואדונים טובים, ולאור תהליך זה, סוקראטס אינו מתרגש למוות הקרב.
##נצחיות הנפש
## נצחיות הנפש
בשלב הזה, קיבס נכנס לשיחה, ומציב בפני סוקראטס שאלה נוספת - כיצד נוכל לדעת שהנשמה אכן שורדת את הגוף, ולא מתפזרת כאפר ברוח? ^70A^
מול טיעון זה, סוקראטס טוען שלכל הדברים יש ניגוד שהם נובעים ממנו - הגדול, היה פעם קטן; הצדק, בהכרח נובע מהאי צדק; מה שחם, ממה שהיה קר; ערות, משינה, ושינה מערות. באותו האופן, מה שמת - חייב שיתרחש מולו התהליך ההופכי. כשם שמה שחי נהיה מת - הרי שמה שמת בהכרח חייב להיות חי^71^.
אילו תהליך הופכי זה לא היה מתרחש, העולם היה כקו ישר, במגמה מתמדת לכיוון אחד - דוגמת אנדימיון. אילו דברים אלו מלכתחילה לא היו נפרדים מהם, העולם היה ככאוס המערבולת של אנאקסאגוראס^72^.
---
###הלמידה כהיזכרות - עדות לנצחיות הנפש
### הלמידה כהיזכרות - עדות לנצחיות הנפש
קיבס מעלה שוב את הטיעון הסוקראטי לפיו [הלמידה היא רק היזכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות), כעדות לנצחיותה של הנשמה.
ההיזכרות יכולה להיות לדבר דומה - מי שראה את סימיאס, עלול להיזכר בקיבס. אך מי שראה את סימיאס - עלול להיזכר גם בסימיאס. אותה היזכרות, מאותו המושא, יכולה להביע דברים שונים. בצורה זו, בכוחנו להיזכר בדברים דוגמת שוויון - הן שזה *שווין* (דוגמת אבנים שוות בגודלן) והן שזה ***שוויון*** - השווה המוחלט^73^.
@@ -86,14 +86,14 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
> 81..86 - מדוע נפש הפילוסוף נצחית, והאחרות פחות
##הנפש כ'כיוון'
## הנפש כ'כיוון'
סימיאס משווה את נפש האדם להרמוניה מנבל - ההרמוניה, כמו הנפש, היא בלתי נראית, נצחית. אולם אם שוברים את הנבל, או קורעים את מיתריו - היא כלה. האם אין זה אפשרי שהנפש - גם בהיותה נצחית - היא מעיין 'כיוון' (Tuning) של הגוף, ותיכלה יחד איתו?
##האם הנפש יכולה להיכלות?
## האם הנפש יכולה להיכלות?
קיבס מושל את הנפש לאדם התופר בגדים, ואת הגוף לבגד שאותו התופר. האדם עילאי, ועמיד ונצחי בהרבה מהבגד, אך ישנה האפשרות שימות, והבגד ישרוד אותו. האין זה אפשרי שהנפש - גם בהיותה נצחית - בסופו של דבר תיכלה לפני הגוף, בתהליך הלידות והמיתות הרבות שעברה?
כדי לענות על שאלה קשה זו, סוקראטס עוצר - עדות לרמת עומק חדשה בדיון - וקובע כי על מנת לדעת האם הנפש יכולה להיות דבר שכלה, עלינו לעמוד על הכיליון והבריאה בכלל - והוא עושה זאת תוך תיאור של מסלול חייו הפילוסופיים.
##הסיבה האמיתית
## הסיבה האמיתית
בהיותו צעיר, סוקראטס הסתפק בהסברים ברורים לסיבה שבגינה דברים נבראים, כלים, וישנם כפי שהם. האדם גדל משום שאוכל ושותה; אדם אחר גדול ממשנהו בראש מפאת הבדל זה; ואחד ועוד אחד הם שניים משום שמוסיפים ביניהם.
אלא שהתחוור לו במהרה שאין בכוחו של הסבר זה, נחלתם של ההוגים הקדם סוקראטיים, לתאר את סיבתם של הדברים - אלא רק לספק את האמצעי. כשמחברים אחד לאחד אחר - נהיים שניים. האם האחד שלו מתווסף האחר נהיה לשניים, או שמה האחד הנוסף? מה בגורלו של האחד האחר? הכיצד זה עולה על הדעת שמן האחד - הראשוני והאי זוגי - נוצר השניים - הזוגי והבלתי ראשוני? ואיך - בסתירה מוחלטת - השניים נוצר גם כשמקרבים אחד לאחד, אך גם כשחוצים אחד?
@@ -102,10 +102,10 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
סיבה דוגמת זו סוקראטס מקווה למצוא בהגותו של אנאקסאגוראס, משום שזה דיבר על *השכל* (Nous). בכוחו של אותו שכל לספק הסבר תבוני - האחד הוא כפי שהוא, ונוסף לשניים כך, משום שזהו הסדר (Logos) **הטוב ביותר** לדברים. אילו נדע לעמוד על מהו אותו הטוב ביותר, בהכרח נדע גם את הגרוע ביותר, ללא סתירות - ונדע לתת את הסיבה לדברים. אלא שאנאקסאגוראס לא מספק הסבר זה, ונופל חזרה להסבר חומרי.
###האידאה
### האידאה
במשט השני במסעו, סוקראטס הוגה את רעיון ה*אידאות* - היפה יפה הוא, משום שיש בו מן **היופי**; רק דבר מה שיש בו מן ***היופי***, הוא היפה. כך גם לגבי שוויון, וצדק, והגדול והקטן. שני אבנים שוות, למשל, הן 'שוות' - בגודלן, בצורתן, וכדומה. אך אותו שוויון אינו אלא צל חיוור של **השוויון**, ונחות ממנו. את אותו ***שיוויון*** אין בכוחו של הגוף לתפוס לעולם, אך אנו מכירים בו - מנצחיותה של הנפש. אנו מסוגלים להיזכר בו, כפי שבכוחנו להיזכר בדמותו של סימיאס הנופלת בהכרח מסימיאס, משום שהנפש יודעת אותו.
כך, עמדנו גם על נצחיותה של הנפש, וגם על הסיבה לדברים - דבר שהוא גדול, זה משום שיש בו מן **הגודל**, והצודק, מה שיש בו מן **הצדק**, וכך הלאה.
> המהלך העיקרי כאן הוא *היפוך* קשר הסיבה והתוצאה - השתיים אינו שתיים משום שהוא עשוי מאחד ואחד - הוא עשוי מאחד ואחד משום שהוא שניים.
{.is-info}
!!! info ""
המהלך העיקרי כאן הוא *היפוך* קשר הסיבה והתוצאה - השתיים אינו שתיים משום שהוא עשוי מאחד ואחד - הוא עשוי מאחד ואחד משום שהוא שניים.

99
פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md
View File

@@ -19,7 +19,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
- מיילס[^4], בפרשנותו הארוכה של הדיאלוג (עמ' 3-6), מיילס כותב שהמבנה הספרותי של אפלטון הוא כיסוי לא מהותי - הפתיחה מציגה את הבעיה והדמויות, וה"מנה העיקרית" היא הטיעונים. לשיטתו, ניתן להצרין אותם בצורה לוגית. בתשובתו, מיילס מניח כמובן שאת הפילוסופיה ניתן להצרין לשרשרת של טענות[^5], ושהפילוסופיה צריכה להיות ברורה, בהירה וציבורית[^6]. ולבסוף, מיילס מניח שהפילוסופיה היא, בעיקרה, לשונית; פילוסופיה נעשית דרך השפה, והיא אפשרית רק אם [המבנה המושגי של השפה שלנו יכול לתפוס בכלל את העולם](/פילוסופיה/לשון/פרגה)[^14].
- [הגל]() אומר שאין תוכן מדעי פילוסופי אמיתי בדיאלוגים, או דמויות מהותיות בדיאלוגים - הן כולן "פה" כזה או אחר של אפלטון. הגל סבור שאפלטון כתב כך משום שהרוח האנושית בתקופה היוונית פשוט לא הייתה מוכנה לחשיבה המדעית - העיסוק בפילוסופיה כמדע שכלתני טהור; אפלטון כתב כך, לדידו, משום שזה מה שההיסטוריה אפשרה לו באותה העת.
- [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) אומר שאין תוכן מדעי פילוסופי אמיתי בדיאלוגים, או דמויות מהותיות בדיאלוגים - הן כולן "פה" כזה או אחר של אפלטון. הגל סבור שאפלטון כתב כך משום שהרוח האנושית בתקופה היוונית פשוט לא הייתה מוכנה לחשיבה המדעית - העיסוק בפילוסופיה כמדע שכלתני טהור; אפלטון כתב כך, לדידו, משום שזה מה שההיסטוריה אפשרה לו באותה העת.
האמנם?
@@ -37,7 +37,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
> Socrates: Well, this is the very point about which I'm perplexed, and I'm incapable of grasping it adequately by myself, whatever knowledge is. can we really say it?
>
> ^p.7^
> *p.7*
כשאנחנו יודעים ידיעה גיאומטרית, למשל, האישיות שלנו לא משחקת תפקיד - הדבר שיודע הוא משהו אחר. מה זה הדבר הזה? יש לו מזג? אופי רגשי? צורה? מה יש שם בכלל לראות, כשהשכל[^9] מסתכל על עצמו?
@@ -78,7 +78,8 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
ה*תיאיטיטוס* הוא עוף מוזר; הוא מתחיל כדיאלוג מוצג, ומתחלף איפושהו באמצע לדיאלוג מסופר.
> Euclides: Here's the book, Terpsion. And I wrote the speech down on these terms, not with Socrates narrating them to me as he did, but with Socrates conversing with those with whom he said he conversed. He said they were the geometer Theodorus and Theatetus. In order that the narrations between the speeches might not cause trouble (*pragmata*) in the writing, whenever either Socrates spoke about himself, for example, "And I said" or "And I spoke", or in turn about whoever answered, "He consented" or "He refused to agree", it's for these reasons that I removed things of this sore and wrote as if he were conversing with them.
> ^p.4, 143b^
> *p.4, 143b*
למעשה, אאוקלידס[^15] מצהיר פה בפה מלא שערך את הדיאלוג. בדיאלוג מסופר, המספר הוא כל-יכול; הוא יכול לתאר בפנינו תחושות פנימיות שלא ניתן להעביר בדיאלוג מוצג, לפעמים שאפילו הדמויות עצמן לא יודעות. העריכה פה, אפוא, היא **מאוד מאוד חשובה**[^16].
@@ -110,7 +111,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
בדיאלוג מוצגים מגוון רחב של תחומים - אבל נשאלת השאלה: האם הם *ידע*? מהו בכלל *ידע*? המתמטיקה, אנו מסכימים, היא *ידע* - מה יכולה הידיעה להיות אם לא מתמטיקה?
הדיאלוג עוסק בנטייה של אנשי מקצוע לראות את העולם מבעד לעדשה שלהם - הפילוסוף רואה את הפילוסופיה בעדשה פילוסופית. איך תיאודורוס, שאינו פילוסוף, תופס את חברו סוקראטס - מחוץ לעדשה הפילוסופית? הוא בוודאי חושב שהוא *קצת wierdo* - כמו [קאליקלס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס#קאליקלס-הצדק-הטבעי).
לפתיח יש כמה תפקידים חשובים: הוא מציג את הנושאים שיידונו בדיאלוג, את הדמיויות, ואת המסגרת - ואפילו לרמוז על הנושאים *שלא* יידונו בדיאלוג, אבל נושאים השלכות על התוכן שלו. ב[משתה], למשל, מוזכר [המסע לסיציליה של אלקיביאדס, וחילול הפסלים](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית).
לפתיח יש כמה תפקידים חשובים: הוא מציג את הנושאים שיידונו בדיאלוג, את הדמיויות, ואת המסגרת - ואפילו לרמוז על הנושאים *שלא* יידונו בדיאלוג, אבל נושאים השלכות על התוכן שלו. ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), למשל, מוזכר [המסע לסיציליה של אלקיביאדס, וחילול הפסלים](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית).
התיאיטיוס הוא דיאלוג דרמטי, וכאמור - עובר ממוצג למסופר, וערוך.
@@ -129,8 +130,8 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
נושא נוסף הוא ה*פלא*[^19]. הפלא הוא נושא חשוב בדיאלוג: עצם זה שהדמויות נפגשות בכלל זה פלא, תיאיטיטוס עצמו הוא פלא[^27], וכמובן, הפילוסופיה היא סוג של פלא. *פלא* מוזכר רק בפתיחה שבע פעמים.
> שימו לב לנושא ש*לא* מופיע בתחילת הדיאלוג - המתמטיקה!
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לב לנושא ש*לא* מופיע בתחילת הדיאלוג - המתמטיקה!
הפליאה של הפתיח טרפיון ואאוקלידוס מוצאים אחד את השני מציפה נושא נוסף - **איך בכלל מכירים משהו, ואיך מכירים את עצמנו?**[^22] - אבל הוא לא מתקדם בדיאלוג.
@@ -181,8 +182,8 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
תיאיטיטוס נמצא במעיין מאבק - יש לו רעיון תקוע בראש, והוא אינו מצליח להביא אותו לכדי שלמות, לכדי ביטוי. כאן נכנס אחד המשלים הכי יפים ומפורסמים של סוקראטס.
> [מאמר - הדוגמה המתמטית ב*תיאיטיטוס*](/burnyeat_the_philosophical_sense_of_plato.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[מאמר - הדוגמה המתמטית ב*תיאיטיטוס*](/burnyeat_the_philosophical_sense_of_plato.pdf)
### סוקראטס כמיילדת
@@ -232,6 +233,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
ברעיונות, כמו בילדים, יש משהו משלנו. אנחנו מושקעים בהם במאה אחוז, ונגבה אותם באופן מלא, ויהי מה. כאן היא חשיבותו של סוקראטס כמיילדת מוזרה כזו, שתקטול רעיונות לא אמיתיים -
> The courage to attack your own convictions- that's courage!
> *ניטשה*
סוקראטס מזכיר את המילה *אל* לעיתים תכופות בדיאלוג. הוא מבקש לטעון שהוא, כמו האל, אינו צר עין, ואינו מסתיר מתיאיטיטוס את האמת - ולכן, שלא יכעס עליו אם הוא קוטל את הרעיון שלו (150E). סוקראטס מחקה כך את האל[^50]
@@ -249,6 +251,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
אנחנו נראה שהגדרה זו נולדה מתוך *שכחת הידע האישי שלו*, ו*שכחת הידע המקצועי שלו*. ב148E, תיאיטיטוס מתאר כיצד אינו מצליח להגיע לידיעה. הוא אומר ש -
> I don't know, Socrates, what, however, I've experienced I say
> p.11, para. 148E
תיאיטיטוס מכיר בפער מסוים בין מה שהוא יודע ומה שהוא חווה. אבל ההגדרה שהוא נותן *עכשיו* עומדת בניגוד גמור לפער הזה!
@@ -272,8 +275,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
### הזיהוי עם פרוטאגורס
ב152, חושף סוקראטס את ההגדרה של תיאיטיטוס כ[זו של פרוטאגורס](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref15) - *האדם הוא קנה המידה* של כל הדברים. הוא מכביר לזהות את האמרה הזו כתורתו של [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), שמגובה במשורר הומרוס. מאיפה מגיעה הקפיצה הזו? למה סוקראטס בונה את המגדל הזה ומטיח אותו בתיאיטיטוס?
> מ30,000 רגל - הקפיצה הזו היא חלק מההולדה הסוקראטית - להכניס את תיאיטיטוס ל*Aporia*.
{.is-info}
!!! info ""
מ30,000 רגל - הקפיצה הזו היא חלק מההולדה הסוקראטית - להכניס את תיאיטיטוס ל*Aporia*.
הוא מנסה לשאול את תיאיטיטוס - *כיצד משהו יכול להיות אחד*? מתמטיקאי *אמור* לדעת את זה. סוקראטס מראה ש*אפשר* להיות מתמטיקאי גדול מאוד, בלי לדעת בכלל - מה הוא אחד? בכך, היא חורגת מהפילוסופיה; היא אינה מודעת לעצמה.
@@ -297,7 +300,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
הודאות הזו גובה מחיר כבד - הידיעה *פרטנית לחלוטין* - כל אחד מאיתנו תקוע בראש שלו, וזהו. תיאיטיטוס עיוור למחיר הזה, שסביר שלא יוכל לסבול - אתם עם המתמטיקה שלכם, ואני עם המתמטיקה שלי.
###הזיהוי עם היראקליטוס
### הזיהוי עם היראקליטוס
אם הידע הוא פרטני, נשאלת השאלה - מי אנחנו? תיאיטיטוס רוצה ודאות מוחלטת[^58], ועכשיו סוקראטס גובה ממנו את המחיר.
@@ -337,11 +340,12 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
היראקליטוס, ובמיוחד פרוטאגורס, לא מבדילים בין חשיבה לתפיסה חושית. פרוטאגורס מוכן ללכת רחוק יותר מתיאיטיטוס - הוא מסכים לדחות כל אחדות, ותיאיטיטוס לא.
####ביטול אחדות האני
#### ביטול אחדות האני
(155C) ואיך זה יכול להיות, אומר סוקראטס, שבינואר אני יותר גבוה מתיאיטיטוס, ובאוגוסט אני כבר נמוך יותר - למרות שלא קרה לי שום דבר?[^63] כאן תיאיטיטוס נכנס ל*אפוריה*; איך אנחנו שומרים על זהותנו תוך כדי שינוי? זו השאלה שהציתה את [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) לחקירה שלו ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה), [פיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה) וכמובן ה[אתיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). את אריסטו, הפלא הזה שולח עד לאל, כדי להסביר קביעות בתוך השוני; סוקראטס בוחר מצידו בכיוון ההפוך.
> For nothing else \[wonder\] is the begining of philosophy
> *155D*
(155E) סוקראטס מתריע מתיאיטיטוס שאיש לא יקשיב[^68], ומציג את העמדה החומרנית: מה שיש הוא מה שאנחנו יכולים לחוש. תיאיטיטוס, כמתמטיקאי, בוודאי אינו דוגל בעמדה הזו, ששוללת את עצמה מיד: היא הרי טענה, וטענות לא ניתן להחזיק (פיזית).
@@ -349,12 +353,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
(156A) אבל, המתנגדים האחרים מתוחכמים יותר, אומר סוקראטס, והם אומרים - *הכל בתנועה*[^64]. מה שיש בעולם, הם אומרים, זו זרימה משני סוגים - זרימה שיכולה ליצור, וזרימה אחרת שמעוצבת - *טבע טובע וטבע טבוע*[^65]. שום דבר אינו עומד בעצמו[^66].
> Nothing is itself by itself
> *157A*
#### ביטול אחדות השפה והיומיום
סוקראטס דורש להסיר מהשפה את ה**להיות** (be) - אין *להיות*, יש רק *להתהוות*, להיהפך. איך אפשר להתייחס לדבר כאילו הוא בעצמו, עצמאי? כל דבר הוא כמו בועת המים על פני הים - מתנפץ ונעלם ברגע.
> "Be" must be removed from everywhere
> *157B*
תיאיטיטוס אינו משוכנע שסוקראטס מדבר ברצינות (157C). סוקראטס משיב שהוא אינו אלא המיילדת, ושואל - האם העמדה מרצה אותו? תיאיטיטוס, למרות רתיעה מסוימת, מסכים; אולי אין דבר כמו *טוב*, ו*יפה*, אלא רק זרימה. הוא לא מוטרד מכך במיוחד - אבל הוא לא שם לב שגם המתמטיקה נופלת בפח - המתמטיקה לשיטתו גם היא טובה ויפה; אם אין טוב ויפה, למה בכלל לטרוח עם מתמטיקה?
@@ -385,8 +391,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
זה כמובן מצית את תיאודורוס ותיאיטיטוס -
> *רק רגע אחד, חבר - **אנחנו** המומחים!*
{.warning}
!!! warning ""
*רק רגע אחד, חבר - **אנחנו** המומחים!*
פתאום, הגיאומטריקן הגדול והמתמטיקאי הגדול מוכנים לנטוש את הילד - ותיאיאטיטוס מטיל ספק. עם עוד קצת דחיפה, סוקראטס יכל לגרום לו לנטוש את העמדה שלו - אבל הוא נותן לתיאיטיטוס עמדה - *אתה צעיר מדי, הבהלתי אותך*; פרוטאגורס היה מגן על העמדה שלו. סוקראטס בוחר לשחק את התפקיד הזה - ומגן על העמדה של פרוטאגורס בחירוף נפש.
@@ -398,8 +404,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
ואם כבר אתה בא להפריך אותה, תביא *הוכחה מחייבת* - לא לרלורים על הסתברות או על האלים. *אוי ואבוי! מה יקרה אם נגלה שאנחנו לא יותר חכמים מחזירים?* ככה אתה מפריך את העמדה שלי?
> אבל אם *כל אדם הוא קנה המידה* - מה הטעם בכלל בטיעונים והוכחות? אם כל אחד הוא קנה המידה, אין לנו איך לפנות למשהו שלישי - השיח בינינו הוא רק מאבק!
{.is-warning}
!!! warning ""
אבל אם *כל אדם הוא קנה המידה* - מה הטעם בכלל בטיעונים והוכחות? אם כל אחד הוא קנה המידה, אין לנו איך לפנות למשהו שלישי - השיח בינינו הוא רק מאבק!
בתגובה, סוקראטס מציג שלושה טיעונים "לוגיים" בכדי להקשות על העמדה של פרוטאגוראס
@@ -430,14 +436,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
נכון, אין אחידות, אין חוק סתירה, אין זיכרון - אבל יש עדיין חוכמה, אומר פרוטאגוראס. אבל, חוכמה קשורה לא *לאמת*, אלא *כוח* - הכוח לשנות את מה שמופיע לאחר בתודעה מ*רע* ל*טוב* (על פי השיפוט של מי שמשנה את העמדה). האדם החכם **can make** good things appear[^74].
> אנדי מושל את זה לסיפור של [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס) על אחיו, הרופא; אחיו יודע רפואה, אבל הוא לא יצליח לשכנע את המטופל לשתות תרופה מרה. גורגיאס, הרטוריקן, כן מצליח - אז מי יודע רפואה? **חוכמה** היא **עשייה** בתפיסה הסופיסטית, שמציג כאן שוב פרוטאגוראס.
{.is-info}
!!! info ""
אנדי מושל את זה לסיפור של [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס) על אחיו, הרופא; אחיו יודע רפואה, אבל הוא לא יצליח לשכנע את המטופל לשתות תרופה מרה. גורגיאס, הרטוריקן, כן מצליח - אז מי יודע רפואה? **חוכמה** היא **עשייה** בתפיסה הסופיסטית, שמציג כאן שוב פרוטאגוראס.
אם תנהג ככה *גם אתה*, מטיף פרוטאגוראס לסוקראטס, הפילוסופיה שלך תתקדם גם היא - בעשייה, ולא בהרהור[^74].
> פרוטאגוראס טוען כאן - כמו סוקראטס והפילוסופים - להיות רופא של הנפש; אבל, ההבנה שלהם של *מהי נפש* מאוד שונה - ולכן הם מצויים בתחרות מאוד קשה.
{.is-warning}
!!! warning ""
פרוטאגוראס טוען כאן - כמו סוקראטס והפילוסופים - להיות רופא של הנפש; אבל, ההבנה שלהם של *מהי נפש* מאוד שונה - ולכן הם מצויים בתחרות מאוד קשה.
### תיאודורוס - הסופיסט והמתמטיקאי
@@ -455,7 +461,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
אם אדם חולה, הוא לא חושב שהוא קנה המידה; הוא רץ לרופא. כשצריך להגן על העיר, האזרחים לא חושבים שהם קנה המידה; הם רצים לגנרלים. במצבים האלה, הם חושבים שהם *לא* קנה המידה, אבל הם *כן* קנה המידה - אז הם *לא* קנה המידה! זוהי הפרכה כמותית.
####פרוטאגוראס המעודן
#### פרוטאגוראס המעודן
סוקראטס מנסה לרכך את העמדה הפרוטאגוראית. (172) אולי רק בדבר הצודק, הלא-צודק, הקדוש והבלתי-קדוש, דברים שאי אפשר למדוד, האדם הוא קנה המידה, אבל בעניינים כמותיים - הגנה, בריאות, כסף - יש מומחים. הרי אף אחד לא מסכים לגבי פוליטיקה, או יופי, או צדק; אולי *בהם* כל אחד הוא קנה המידה?
@@ -482,14 +488,15 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
אלו שמשוחחים בפילוסופיה בענייני תועלת, אומר סוקראטס, יהיו נלעגים - בבתי המשפט ובחרה. אך אלו שידונו ב*פנאי*, לא יסבלו כך. סוקראטס מבחין בין שני סוגי אנשים - הפילוסופים, וה*Dikani Koi* - העסקנים, עורכי הדין.
> סוקראטס מתאר כאן אידיאל של פילוסוף, שהשפיע השפעה עצומה על הפילוסופיה כולה - מ[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) ועד [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) - כמי שעולה לנקודת מבט גבוהה יותר, נקודת מבטו של האל.
{.is-info}
!!! info ""
סוקראטס מתאר כאן אידיאל של פילוסוף, שהשפיע השפעה עצומה על הפילוסופיה כולה - מ[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) ועד [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) - כמי שעולה לנקודת מבט גבוהה יותר, נקודת מבטו של האל.
אבל הפנאי שנדרש לכך - אין אותו בכלל לסוקראטס; האישומים כנגדו כבר החלו, לקראת משפטו ב*[אפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)*.
> הנאום של פרוטאגוראס מטאפיזי לגמרי; למה סוקראטס מתעקש להשוות לעורכי דין? פרוטאגוראס אומר, באחד מהרסיסים שלו, שמטרתו *להפוך את הלוגוס החלש לחזק, ואת הלוגוס החלש לחזק* - ומי עושה את זה?
> בעצם ההשוואה, סוקראטס מקניט לא רק את העמדה של פרוטאגוראס, אלא את פרוטאגוראס עצמו - *וזה מה שנעשה עם העמדה שלך? נשרת **עורכי דין**?*
{.is-warning}
!!! warning ""
בעצם ההשוואה, סוקראטס מקניט לא רק את העמדה של פרוטאגוראס, אלא את פרוטאגוראס עצמו - *וזה מה שנעשה עם העמדה שלך? נשרת **עורכי דין**?*
(174) עורכי הדין האלו, אומר סוקראטס, הם ערמומיים, חכמים, כפופים כאלה, ועבדים לשעון המשפט[^76]. הפילוסוף, מנגד, לא יודע בכלל איך להגיע לכיכר העיר. הוא לא יודע שום דבר על העיר, ועל תושביה - למי יש אדמה, מי מיוחס; הוא כל כך לא יודע, שהוא אפילו לא יודע שהוא לא יודע. הוא נופל, כמו [תאלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים#תאלס), לבור המים. הוא כל כך תקוע בשמיים ובכוכבים, שהוא אינו יודע מה מתחת לרגליו; הוא כל עסוק בטבע האדם, שהוא לא יודע מי האדם שהוא השכן שלו[^77]. אדם כזה, בבית המשפט, יהיה מגוחך לגמרי.
@@ -534,8 +541,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
תיאיטיטוס משיב את אחת מתשובותיו היפות בדיאלוג (185E): שום כלי שכזה לא מגיע להוויה - אלא הנשמה עצמה, דרך עצמה, מתבוננת[^83] בדברים האלו - ההוויה, האחדות, הריבוי. והנה תיאיטיטוס מבין סוף סוף על ההבדל בין חשיבה לבין חישה - הרי לנו פעולה חשיבת מובחנת לגמרי מהחושים. העין כעין לא רואה הקשר, יחסים, אחדות: הדברים האלו הכרחיים לתפיסת המציאות שלנו.
> ידיעה עד כה נראתה לנו, ולכל הפילוסופיה הקדם-סוקראטיית, היא העדר ההבחנה הזו בין **חישה** ל**חשיבה**; חשיבה היא לא פעולה שקשורה ביש גופני כזה או אחר[^84].
{.info}
!!! info ""
ידיעה עד כה נראתה לנו, ולכל הפילוסופיה הקדם-סוקראטיית, היא העדר ההבחנה הזו בין **חישה** ל**חשיבה**; חשיבה היא לא פעולה שקשורה ביש גופני כזה או אחר[^84].
הידיעה נראתה לנו עד כה כמשהו נשגב, מיסטי - לפתע סוקראטס גורר אותה למטה, כמשהו מאוד בסיסי, ומאוד נחוץ. זהו הדיון הראשון במסורת המערבית באחדות הנפש כתנאי לאחדות החוויה (שהמשיכו [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו) ו[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)[^85]).
@@ -549,8 +556,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
- חשיבה שכלית - *Nous* - התופסת *אחדויות*. יכול זו, לפי אפלטון, היא הפתיחות הנפשית ל[צורות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה). אלא שחשיבה זו היא ידיעה תיאורטית טהורה; אין לה *צורה* משל עצמה - רק פתיחות, **אמת**. אם ידיעה היא מתן הגדרה, הרי שלא נוכל לדעת את החשיבה השכלית אף פעם ידיעה מלאה - שזה בעייתי, כי היא הכרחית לדעת[^86].
> אחד המעברים הכי דרמטיים מהפילוסופיה היוונית למודרנית היא זניחת ה*Nous* - הגישה השכלית הבלתי-אמצעית, המובנת מאליה, למציאות כפי שהיא בעצמה.
{.is-warning}
!!! warning ""
אחד המעברים הכי דרמטיים מהפילוסופיה היוונית למודרנית היא זניחת ה*Nous* - הגישה השכלית הבלתי-אמצעית, המובנת מאליה, למציאות כפי שהיא בעצמה.
אבל האם נוכל להגיע אל האמת בלי להגיע להוויה? (186C), שואל סוקראטס, והלה משיב שלא. בלי הוויה, אין אמת; בלי אמת, אין ידיעה; החושים לא נתקלים בהוויה - ולכן אין בהם אמת; הרי שאין ידיעה בחושים, וידיעה לא יכולה להיות חישה. **[ההגדרה השנייה](#ההגדרה-השנייה) מתה**. מתחילים מההתחלה - *palin ex arches*[^89].
@@ -597,14 +604,15 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
גם כאן, סוקראטס ותיאיטיטוס מדברים על הידיעה כסוג של זיהוי. די ברור שיש שני מאפיינים שאנחנו חייבים להסביר - הזיהוי, ו*ההסבר*. ידיעה היא, איכשהו, אחדות ביניהם - שתי פעולות שונות. ההגדרה השלישית עדיין גסה מדי; היא לא קולעת למתח הזה.
> אנדי מושל את זה לסיפור של פנלופיאה מהאודיסאה. אודיסאוס יוצא למילואים, ובמשך 20 שנה, לא חוזר. לרגלה של פנלופיאה - אשה רבת מעמד ורכוש - מגיעים אינספור מחזרים. *אודיסאוס לא חוזר - תחברי אחד מאיתנו, ויאללה*, הם דורשים. פנלופיאה - *חכמה יותר מכל הלא-יוצלחים האלה* - מוסרת להם שהיא תארוג את ההינומה שלה, ואז תתחתן. כל יום היא אורגת את ההינומה, ובלילה - פורמת אותה. **התיאיטיטוס עושה משהו כזה בהגדרת הידיעה - הוא מתקרב אליה, ואז פורם אותה**.
{.is-info}
!!! info ""
אנדי מושל את זה לסיפור של פנלופיאה מהאודיסאה. אודיסאוס יוצא למילואים, ובמשך 20 שנה, לא חוזר. לרגלה של פנלופיאה - אשה רבת מעמד ורכוש - מגיעים אינספור מחזרים. *אודיסאוס לא חוזר - תחברי אחד מאיתנו, ויאללה*, הם דורשים. פנלופיאה - *חכמה יותר מכל הלא-יוצלחים האלה* - מוסרת להם שהיא תארוג את ההינומה שלה, ואז תתחתן. כל יום היא אורגת את ההינומה, ובלילה - פורמת אותה. **התיאיטיטוס עושה משהו כזה בהגדרת הידיעה - הוא מתקרב אליה, ואז פורם אותה**.
אז אולי, ננסה להסביר את הסברה המוטעית כטעות *בין שיפוטים* (וככה לא מסתבכים עם פארמנידס): את שהתכוונו לומר על א', אמרנו על ב' (189E). אבל זו שוב טעות בזיהוי: סוג של לא-הווה מבוית: התכוונו לומר משהו על א', ואמרנו משהו על ב', שהוא *לא א'*.
סוקראטס שואל את תיאיטיטוס, במשפט מהיפים והמסתוריים בדיאלוג -
> Do you call thinking just what I do?
> 189E
(190) חשיבה, מסביר סוקראטס, היא שיח - הנפש בוחנת דברים מול עצמה, ובשלב מסוים, הוא פוסק - הנפש אומרת, *זה* (doxa). המורכבות הזו - בין השיח לזיהוי - היא הידיעה, אבל לא בדיוק ברור *איך*. סוקראטס ישאיר את זה על השולחן - לא יפרש את זה עד הסוף עם תיאיטיטוס.
@@ -632,8 +640,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
המשל מסביר לנו איך אנחנו זוכרים את הרשמים עצמם, אך לא את המקור שלהם - ולא את הקליטה שלהם: רק הייצוגים.
> Stanley Rosen, המורה של אנדי, מתאר את משל השעווה כמקביל ביחס בין [זיכרון והיזכרות במנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות). הזיכרון הוא החותם של האידאה, והעלאת הזיכרון היא העלתו למודעות עכשיו. למעשה, משל השעווה הוא גרסא מחולנת למיתוס ההיזכרות - שם כתוב שהנפש למדה בעבר את כל הצורות, ועתה היא רק נזכרת בהם. אלא שכן אין לנו שום הסבר מניין יש לנפש את הזכרונות האלה.
{.is-info}
!!! info ""
Stanley Rosen, המורה של אנדי, מתאר את משל השעווה כמקביל ביחס בין [זיכרון והיזכרות במנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות). הזיכרון הוא החותם של האידאה, והעלאת הזיכרון היא העלתו למודעות עכשיו. למעשה, משל השעווה הוא גרסא מחולנת למיתוס ההיזכרות - שם כתוב שהנפש למדה בעבר את כל הצורות, ועתה היא רק נזכרת בהם. אלא שכן אין לנו שום הסבר מניין יש לנפש את הזכרונות האלה.
סוקראטס מונה *שבעה-עשר* אפשרויות שונות לסברה מוטעית תחת המשל הזה[^94], אבל רק בשלושה מהם סברת שקר היא אפשרית (192):
@@ -741,7 +749,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
אבל היכן, שואל סוקראטס, היכן עובר הקו בין מה שניתן לתת לו לוגוס ומה שלא ניתן לתת לו לוגוס? תיאיטיטוס לא זוכר; אולי אתה תדע, סוקראטס?
###ה"חלום" לגבי השלם וחלקיו
### ה"חלום" לגבי השלם וחלקיו
סוקראטס מפרש את ההגדרה של תיאיטיטוס כ*חלום*. כל עוד תיאיטיטוס לא מסוגל *להסביר* את ההגדרה שלו, היא בגדר חלום, ולא ידיעה. אבל אם זה המצב, סוקראטס מכיר באמת מסוימת בתוך ההגדרה הזו. אם יעלה בכוחו של תיאיטיטוס לתת לוגוס להגדרה זו, היא תוכל לעמוד בכוחות עצמה.
@@ -749,8 +757,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
האם אפשר בכלל לדבר על הידיעה באופן לא מעגלי? הידיעה היא לא אובייקט מסוים שמונח לפנינו? אולי אנחנו לכודים ב*מעגל הרמנויטי* (היידיגר) שבו אנו חושבים שאנחנו יודעים מה זו הידיעה מלכתחילה?
> בתמצית, **כדי לדעת אם אני יודע, אני צריך להניח שאני יודע מה זה לדעת!
{.is-danger}
!!! danger ""
בתמצית, **כדי לדעת אם אני יודע, אני צריך להניח שאני יודע מה זה לדעת!
(202A) כל דבר מורכב מורכב מיסודות[^108], אומר סוקראטס. אותם יסודות[^109], על מנת להישאר יסודיים, אינם יכולים להיות מורכבים משום דבר אחר - אי אפשר לשפוט בדברם דברים כמו "הווה" או "לא הווה" - לא ניתן אלא לשיים אותם. זהו חלום על **ידע כאנליזה**.
@@ -760,8 +768,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
היסודות הן האותיות[^109]. לכל אות יש צליל, שלבדו הוא חסר משמעות (ע). ההברות הן מורכבות; מרגע שחיברנו כמה צלילים להברה, הם נושאים לפתע משמעות.
> חשבו על המילה *psceczerado*[^112]. מה זה אומר? אין לנו מושג. ועכשיו, תחשבו על *סדין*. מה זה אומר? זה אומר דברים. שניהם אוסף אקראי של עיצורים - אבל האחד נושא עבורנו משמעות, והשני לא.
{.is-info}
!!! info ""
חשבו על המילה *psceczerado*[^112]. מה זה אומר? אין לנו מושג. ועכשיו, תחשבו על *סדין*. מה זה אומר? זה אומר דברים. שניהם אוסף אקראי של עיצורים - אבל האחד נושא עבורנו משמעות, והשני לא.
החלום של סוקראטס הוא, באופן פרדוקסלי, חלום של ערנות מושלמת: של פירוק כל המורכבים לכדי הרכיבים שלהם. בואו ננתח אותו, ונראה מה יוצא.
@@ -773,8 +781,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
נושא המשמעות האמיתי הוא *המילים*. מה מקביל למילים בחלום שלנו?
> [^113]Popszedniego
{.is-info}
!!! info ""
[^113]Popszedniego
כך למשל, אני כותב את השם שלי, אומר סוקראטס - `Σωκράτης`. האם לשלם הזה יש זהות משלו, אידאה עצמאית, או סכום של האותיות שלו? (203C)[^114].
@@ -782,8 +790,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
*Pan* הוא סך כל החלקים (All); *Holon* הוא השלם כולו (Whole).
> הנה דלי מלא בחלבונים ופחמימות וכל מה שמרכיב אדם, באותם הכמויות. יש פה אדם? לא. אז מה חסר? הצורה? ומה זו הצורה הזו? היא עוד רכיב? היא משהו אחר? מה זה לעזאזל? *איפה השלם?* אנחנו יכולים לדעת כל אחד לחוד - הרכיבים, *וגם* הצורה, ולא לדעת את השלם!
{.is-warning}
!!! warning ""
הנה דלי מלא בחלבונים ופחמימות וכל מה שמרכיב אדם, באותם הכמויות. יש פה אדם? לא. אז מה חסר? הצורה? ומה זו הצורה הזו? היא עוד רכיב? היא משהו אחר? מה זה לעזאזל? *איפה השלם?* אנחנו יכולים לדעת כל אחד לחוד - הרכיבים, *וגם* הצורה, ולא לדעת את השלם!
#### שלם כסך חלקיו
@@ -812,6 +820,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
לא עלה בידינו להתעורר עדיין מהחלום של סוקראטס. כפי שמתואר ב*מדינאי*[^116] -
> It's probable that each of us knows everything, as in a dream. is then ignorant again of everything when, as it were, awake
> *277d2-4*
באחת האגרות שלו, אפלטון מקונן על [דיון, רודן סירקוזה](https://en.wikipedia.org/wiki/Dion_of_Syracuse) שבסיציליה אשר, לאחר שאלפטון נסע לשם והרצה בפניו (דיון העריץ את הפלטון), דיון התיימר להיות אפלטוניסט, למורת רוחו של אפלטון שאמר - *אם יש בכוחו של מישהו להיות אפלטוניסט - זה רק אני*; פילוסופיה אי אפשר להבין בלוגוס, או במילים.
@@ -845,8 +854,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
את ה"שלמים" לא ניתן לראות כדברים סטטיים, אלא כדברים חיים - שמשתנים תוך כדי תפיסתם - עצם ההגות בהם מטווה אותם.
> נסו לחשוב הוויה. רק הוויה, אומר הגל ב*לוגיקה*. מה יש לכם שם? כלום. עכשיו נסו לחשוב רק את הלא-הווה - מה יש לכם שם? כלום. אז רגע, ההווה הוא הלא-הווה? הגל מראה לנו שמושגים, ברגע שחושבים עליהם, נהפכים להפכים שלהם העצמם.
{.is-info}
!!! info ""
נסו לחשוב הוויה. רק הוויה, אומר הגל ב*לוגיקה*. מה יש לכם שם? כלום. עכשיו נסו לחשוב רק את הלא-הווה - מה יש לכם שם? כלום. אז רגע, ההווה הוא הלא-הווה? הגל מראה לנו שמושגים, ברגע שחושבים עליהם, נהפכים להפכים שלהם העצמם.
למעשה, הגל אומר, שהשלם נתפס לא כמוחלט או כחלקיו, אלא כעצם התנועה דרך הסתירה הזו - בשלם ובחלקיו.
@@ -860,6 +869,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
אם כל בנאדם מסוגל לדבר, הרי שכל אדם שמלרלר כל שטות עלול להיות יודע. אבל זה לא יכול להיות -
> Knowledge can't equal conceptuality - just like driving can't equal to having wheel
> Davidson
רכב יכול להיות עם כל החלקים האלה, ואפילו עם הנהג בפנים - אבל באוויר, ובמוסך; הגלגלים חסרי תועלת לנהיגה כל עוד הם **לא נוגעים בקרקע**. באופן דומה, המלל לא מספיק; הוא חייב להיות קשור לידיעה בסברת אמת (שעוד לא הבנו מה היא).
@@ -867,6 +877,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
> אנדי נותן את הדוגמא של [הלן קלר](https://en.wikipedia.org/wiki/Helen_Keller), שלא יכלה לראות או לשמוע ולכן לא רכשה שפה. מה הפך אותה לניתנת-ללימוד? המורה שלה הצמידה את כפות הידיים שלה לגרונה, ודיברה - כדי שהלן תחוש את הרטט, ותבין מהו קול. ואכן, הלן הצליחה ללמוד לדבר, ובהמשך כתבה ספרים ונתנה הרצאות. והנה לכם מישהי שניתן ללמד - בלי לוגוס.
> ראשית, עלינו לקבוע שם עצם מהו, ופועל מהו, ולאחר מכן מהי שלילה, מהו חיוב, מהם חיווי ומשפט. ובכן, קולות מדוברים (*Phone*) הם סמלים (*Symbola*) להתרחשויות בנפש, וסימנים בכתב הם סמל לקולות המדוברים. וכפי שהכתב זהה אצל כל בני האדם, כך גם הקולות המדוברים. אולם, אותם דברים שכל אלה מסמלים, ההתרחושויות בנפש - הן זהות אצל כולם, ואותם דברים שההתרחשויות האלו מדמות - גם הן זהות לכולם.
> *אריסטו, על הפרשנות*
השפה מצטיירת מהתיאור האריסטותלי כתיווך של ה*nous* - הלהט הפנימי שקיים בנפש, אותו הלהט שאפשר להלן קלר ללמוד בלי לוגוס.

6
פילוסופיה/יוונית/אריסטו.md
View File

@@ -8,9 +8,9 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-05-13T13:23:43.603Z
---
##אריסטו - איש ופועלו
> [דברי היכרות](/מבוא/aristotle_(metaphysics).docx), [מבוא לאריסטו](/מבוא/jacob_klein_(introduction_to_aristotle)_(1).pdf), [תרגום מושגים למבוא](/מבוא/some_untranslated_greek_words_from_kleins_article.doc)
{.info}
## אריסטו - איש ופועלו
!!! info ""
[דברי היכרות](/מבוא/aristotle_(metaphysics).docx), [מבוא לאריסטו](/מבוא/jacob_klein_(introduction_to_aristotle)_(1).pdf), [תרגום מושגים למבוא](/מבוא/some_untranslated_greek_words_from_kleins_article.doc)
חייו של אריסטו מתוארים בכך שחי, התפלסף ומת. אריסטו היה תלמידו של אפלטון - וצילו של אפלטון נוכח אצל אריסטו - כתביו של אריסטו מתפלספים יחד עם אפלטון, ונגד אפלטון. אריסטו היה גם מורו של [אלכסנדר מוקדון](/כלליים/מלחמה#עלייתה-של-מקדוניה).
אריסטו ייסד הלכה למעשה את המדעים, לרבות תורת השפה, מטאורולוגיה, ביולוגיה, פסיכולוגיה, לוגיקה, פיזיקה, רטוריקה, פוליטיקה, [אתיקה](/פילוסופיה/אתיקה#שיעור-5-ה-אתיקה-הניקומאכית-של-אריסטו), וענייננו כמובן - [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה).

74
פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md
View File

@@ -7,12 +7,11 @@ tags: שנה א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, סמסטר
editor: markdown
dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
---
>[ספר א'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(book_i).pdf), [ספר ב'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic.ethics_(book_ii).pdf), [ספר ג'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(book_3_1-3).pdf), [ספר ג',ד',ו'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(books_iii_iv_and_vi).pdf) [מילון מונחים](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic.ethics_(glossary).pdf), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/nic._ethics_(book_1)(slides).pptx)
[מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/nic._ethics_(book_2-3)(4_class_semester).pptx)
{.info}
!!! info ""
[ספר א'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(book_i).pdf), [ספר ב'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic.ethics_(book_ii).pdf), [ספר ג'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(book_3_1-3).pdf), [ספר ג',ד',ו'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(books_iii_iv_and_vi).pdf) [מילון מונחים](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic.ethics_(glossary).pdf), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/nic._ethics_(book_1)(slides).pptx) [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/nic._ethics_(book_2-3)(4_class_semester).pptx)
# האתיקה הניקומאכית - ספר על מוסר?
## האתיקה הניקומאכית - ספר על מוסר?
את *האתיקה הניקומאכית* נוהגים לקרוא כספר בדבר המוסר. האמנם?
@@ -20,8 +19,8 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
מושאו של השספר הוא *מדע האופי*[^1] - אוסף התכונות הפרטני בנפשו של כל אדם: ההרגלים שלו, ותפיסותיו. הכוונה מאחורי המונח היא התכונות הפעילות של כל אדם - לא מזג או נטייה תורשתית, ולא רגש ספונטני - אלא מה שאנו נוצרים לאחר שאנו תופסים את כל אלו ומעצבים אותם באופן פעיל. אותו האופי ***הוא*** הנושא לשיפוט מוסרי: ישנו אופי רע באופן אובייקטיבי, כשם שיש אופי טוב באופן אובייקטיבי. האופי הוא המצב הנפשי שהצבנו לעצמנו בבואנו לבחור את התכלית הראויה.
> ר' גם - הגדרתו של Joe Sachs במילון המונחים (עמ' 202)
{.success}
!!! success ""
ר' גם - הגדרתו של Joe Sachs במילון המונחים (עמ' 202)
בעיניי אריסטו, שאלות של שיפוט מוסרי נסמכות על האופי - אם לא נדע מיהו אדם טוב, לא נדע מהו מעשה טוב. וכמובן, אם לא נדע מה הוא אדם טוב, לא נדע מהם החיים הטובים - ואיך להיות. כל השאלות האלו קשורות קשר הדוק בתפיסה האריסטותלית, ולא ניתן לדון בהן בנפרד.
@@ -30,6 +29,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
הדיון הזה אינו תיאורטי, אלא מעשי - כיצד להגיע לחיים הטובים ביומיום.
> Virtus, non stemma
> סגולה טובה, לא ייחוס
@@ -52,11 +52,11 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
בשיפוטינו היומיומיים, אנו מנסים לקלוע לאותו הטוב. כיצד בוחרים מהו? כיצד מבצעים את אותו שיפוט בדבר הטוב הקרוב ביותר לטוב המוחלט?
> **זהו** מושאה של האתיקה הניקומאכית - כיצד מבצעים את השיפוט בדבר הטוב: מהן התכליות הטובות; איך לבחור ביניהן; ואיך להשיג אותן.
{.is-success}
!!! is-success ""
**זהו** מושאה של האתיקה הניקומאכית - כיצד מבצעים את השיפוט בדבר הטוב: מהן התכליות הטובות; איך לבחור ביניהן; ואיך להשיג אותן.
# הדיון על הטוב
## הדיון על הטוב
(פרק 2) ולאיזה תחום ידע שייך אותו הטוב? אריסטו קובע דווקא של**פוליטיקה**: היא קובעת את עיסוקיה וידיעותיה של העיר, ומה לעשות ולא לעשות (בדמותו של החוק).
@@ -74,11 +74,11 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
[^5]: *Nomos*
[^6]: *Physis*
# על הטוב כ"אושר" (Eudaimonia)
## על הטוב כ"אושר" (Eudaimonia)
ובכן, *מהו* אותו הטוב העליון, שאליו אנו מכוונים מטבענו? בני האדם[^7] יטענו שזהו **האושר**[^8]. אלא שאנשים לא יסכימו על אושר מהו. האם הוא רגש? יעד חומרי? הישג ממשי? ריבוי הנאה ומיעוט כאב? או שפשוט דבר פרטני כלשהו[^9]? אריסטו טוען שישנו **אושר אובייקטיבי *מוחלט***. לאושר מתלווה עונג ורגש, אך הוא עצמו *אינו* עונג ורגש[^10]. אפילו ציווים חיצוניים - כמו בריאות - אינם חלק מהאושר, אלא תנאים לאושר.
> חשוב לשים לב: האושר האריסטותלי ***אינו*** רגש - אלא מצב עניינים **מוחלט** וכולל!
{.is-warning}
!!! warning ""
חשוב לשים לב: האושר האריסטותלי ***אינו*** רגש - אלא מצב עניינים **מוחלט** וכולל!
(פרק 5) בבחינת חייהם הרבים של הפרטים, אומר אריסטו, ניתן יהיה לזקק כמה עקרונות מפתח כוללניים בכדי לאפיין את אותו האושר. זאת משום ש, למרבה המזל, אינם מקוריים מספיק להגדיר אושר בעצמם. רוב האנשים, אומר אריסטו, מזהים את האושר עם עונג[^11], כפי שקובע האדם מן השור, כבוד\תהילה[^12], כפי שקובעים הפוליטיקאים, או עיון\התבוננות[^13].
@@ -106,7 +106,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
[^15]: *Autarkeia* - שלם ומלא בפני עצמו
[^16]: *Bios Theoretikos* - חיי העיון
# דברי ביקורת על הגישה האפלטונית
## דברי ביקורת על הגישה האפלטונית
בפרק 6, מבקר אריסטו את אפלטון[^17]. אפלטון ותלמידיו מציבים את הטוב כעניין מטאפיזי, בראש הקוסמוס וכמקור האידאה והפעולה. אם כך היה, אומר אריסטו, אין טעם לעסוק בטוב בחיים המעשיים - הרי הטוב נשגב ובלתי מובן לגמרי. מה הטעם לצפות באידאה של הטוב אם אין להשיג אותה לעולם? מול אפלטון, מציב אריסטו את הטוב אחרת - בתור **פועלו התכליתי[^18] של האדם באשר הוא אד**ם.
@@ -114,7 +114,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
[^17]: *Amicus Platonis, sed magis amica Veritatis* - חבר של אפלטון, אך חבר גדול יותר של האמת.
[^18]: *Energea* - מה שהאדם צריך לעשות על מנת להמשיך להיות אדם באשר הוא אדם (ר' פיזיקה).
# חיפוש האושר כחיפוש אחר העיסוק של "האדם באשר הוא אדם"
## חיפוש האושר כחיפוש אחר העיסוק של "האדם באשר הוא אדם"
(פרק 7) כשם שהחלילן בהיותו חלילן מנגב היטב בחליל, ופסל בהיותו פסל מפסל היטב פסלים, הטוב הוא מה שהאדם במלואו עושה היטב. מהי אותה העבודה שעושה האדם מטבעו? עבודה זו היא מושא חקירתה של האתיקה.
@@ -134,7 +134,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
[^24]: *Eudaimonia - Psyches energeia kath'aren*
##הסגולה טובה (Aretē)
## הסגולה טובה (Aretē)
(ספר 2) מהי אותה הסגולה הטובה?[^25] שעלינו להפעיל בכדי להיות מאושרים?
@@ -146,18 +146,18 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
ההרגל נרכש בגיל צעיר, והוא השלב ההכרחי הראשון ברכישת סגולה טובה. בהיעדר ההרגל הזה, הסגולה הטובה כמעט בלתי אפשרית[^28]. אלא שבעוד שההרגל דומה והכרחי לסגולה טובה, אריסטו אינו סבור שההרגל מספיק לכינונה של סגולה טובה. הסגולה הטובה *נקנית* בהרגל, ו*נראית* בהרגל, אך בניגוד אליו - היא תמיד תוצאה של **בחירה**. הסגולה הטובה היא של האדם אשר עיצב את נפשו כך, שהבחירה בפעולה הנכונה ברורה מאליה וטבעית. משום שהוא אינו רצוני, הסגולה טובה היא אינה רגש[^29]; היא מתבטאת באופן שבו מתמודדים עם אותו הרגש. הכעס, למשל, כופה את עצמו עלינו - הוא אינו סגולה טובה. אין בו בחירה כלל. לכעוס בזמן הנכון, על המושא הנכון, ולתעל את הכעס הזה בצורה הנכונה, זו סגולה טובה - זו בחירה, ובחירה קשה.
> בתמצית: סגולה טובה נובעת **מבחירה**. היא אינה הרגל, ואינה רגש, אלא עיצוב הנפש לעבר הבחירה הנכונה ביותר.
{.is-success}
!!! is-success ""
בתמצית: סגולה טובה נובעת **מבחירה**. היא אינה הרגל, ואינה רגש, אלא עיצוב הנפש לעבר הבחירה הנכונה ביותר.
את אותה בחירה[^34] מתאר אריסטו כמצב נפשי פעיל[^30] שאנו בוחרים להיות בו, אשר מכוחו אנו נוטים לבחור בופן מסוים אל מול הרגשות והתאוות שלנו. להמחשה, ה**חופש** הוא לעשות מה ש'בא לי' - אבל מאיפה 'בא' אותו 'בא לי', שואל אריסטו? אם אתה פועל לפי מה שמגיע באופן סביל, אינך חופשי כלל - אתה עבד נרצע! הבחירה - או החופש - האריסטותלי הוא לעצב את אותו המקום ממנו 'בא' מה ש'בא לי' - הנטייה באופי.
> כאן חשוב להפריד: הHexis האריסטותלי ***אינו*** הרגל!
{.is-warning}
!!! warning ""
כאן חשוב להפריד: הHexis האריסטותלי ***אינו*** הרגל!
האדם הטוב, שלו אופי טוב המורכב מ*Hexei* טובים, אינו מחזיק במצב זה לנצח: הוא עלול לעבד את המזג שלו ולשגות. אלא שבכל מצב, האדם יתיישר חזרה לפי ה*Hexis* שלו - הוא יימצא את דרכו חזרה. האדם הטוב אינו חסין מפגעי הגורל ומהמצב האנושי - אך הוא יחזור לאופיו הטוב בסופו של דבר.
> הטוב (agathon) הוא האושר (eudaimonia); האושר הוא הפעלת הנפש בהתאם לסגולה הטובה[^25]; הסגולה הטובה היא מצב נפשי פעיל[^30]; זהו המצב שמתוכו אנו **בוחרים** נכון.
{.is-success}
!!! is-success ""
הטוב (agathon) הוא האושר (eudaimonia); האושר הוא הפעלת הנפש בהתאם לסגולה הטובה[^25]; הסגולה הטובה היא מצב נפשי פעיל[^30]; זהו המצב שמתוכו אנו **בוחרים** נכון.
כל בחירה טובה היא ניסיון למצוא את המצב הטוב בין עודף לחסר - השאיפה לאיזון[^31] (mean). הסגולה הטובה היא היכולת לזהות ולקלוע לאותו האמצע. אותו האמצע, כמובן, אינו מתמטי; הוא שונה בין כל תכונה, כל מצב - וביחס לאדם עצמו. ישנן גם תכונות ומצבים שלהם אין אמצע כלל (גניבה וניאוף, למשל). בניגוד לאמונה המודרנית שלנו, לפיה אותו הטוב הוא פרטני, כל אדם רציני[^32] ידע בכל הקשר לזהות את המעשה הנכון - תלוי הקשר, זמן ונסיבות, אך *לא* פרטני. בכל מעשה, יש אינספור דרכים לטעות - אך רק דרך אחת לקלוע נכון[^33].
@@ -166,8 +166,8 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
(ספר 3) מול כל אלו, קובע אריסטו כך: ה*בחירה* היא תשוקה ספוגה בשיקול דעת[^37] (או שיקול דעת ספוג בתשוקה[^38]), שעסוק בדברים בשליטתנו.
> ר' גם: הסגולות הטובות האריסטותליות - ספר ב', פרק 7
{.is-info}
!!! info ""
ר' גם: הסגולות הטובות האריסטותליות - ספר ב', פרק 7
ככלל, הסגולות הטובות האריסטותליות הן נקודת איזון בין שני נקודת קיצון (בין אדישות לחמת זעם, למשל), מלבד סגולות בודדות שעצם נוכחותן מספקת - כמו צדק, וחברות. הסגולות טובות אינן מוחלטות, ונובעות בהתגברות מודעת: האדם האמיץ הוא אינו זה שלא מפחד לעולם, כי אין לו את היכולת לפחד - הוא זה שמפחד ממה שראוי לפחד ממנו, וגובר על מה שראוי לגבור עליו.
@@ -175,8 +175,8 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
כמו שאמרנו במטאפיזיקה, ההוויה נאמרת באופנים רבים, כלפי משמעות אחת שולטת: יש מן האומץ במוות במחלה או בטביעה, אבל המשמעות היא מוות בקרב. אותו מבנה חל גם על הסגולות הטובות.
> שימו לב למשמעות השולטת של *היפה* בהגדרות האריסטותליות
{.is-info}
!!! info ""
שימו לב למשמעות השולטת של *היפה* בהגדרות האריסטותליות
אלא שאומץ לב, משום שאינה הטובה ביותר עבור האושר, אינה הסגולה הטובה העליונה ביותר.
@@ -184,7 +184,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
דוגמה בולטת לסגולה טובה של החשיבה השוקלת היא האומנות, העוסקת ביצירה[^43] של דבר חיצוני לנו, ולא בעשייה[^44]. האמנות היא הכישרון התבוני[^30] ליצור - להחיל כללים מסוימים[^45] על חומר מסוים בכדי ליצור[^46] מצב מסוים. אלא שהאומנות אינה סגולה טובה במלוא המובן - משום שהיא יכולה להיות מנותקת מהיפה. מתכנת מחשבים, למשל, יכול להיות אדם נבזה - אך מתכנת טוב לא פחות. הוא יכול להשתמש בקוד למטרות מכוערות בעליל - ולא רק ליפה.
###על יישוב הדעת וגדלות הנפש
### על יישוב הדעת וגדלות הנפש
(54-6, Sachs) יישוב הדעת הוא הסגולה הטובה שבין עונג לכאב - היכולת למצוא את האמצע בין פריצות להיעדר כל רגש[^47]. הכוונה היא לא הנאות נפשיות, אלא להנאות גופניות. אריסטו מסווג חושים מסוימים כלא-בעיתיים (ראייה, שמיעה, ריח) ואחרים כבעיתיים - מישוש, וטעם, היכן שאנו דומים ביותר לבהמות. בחושים אלו אנו נדרשים ליישוב דעת (לא לאכול יותר\מעט מדי, למשל). במובן מסוים, חוסר יישוב דעת בחושים אלו גרוע יותר אפילו מהבהמות - משום שאלו נוהגות כן בכדי להתקיים ותו לא.
יישוב הדעת הוא **למען היפה** - פריצות\חסר הם דברים מכוערים לפי אריסטו.
@@ -221,7 +221,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
[^48]: *Megalopsuchia*
[^49]: קשר אדוק לפיזיקה: הצורה היא עליונה, והאדם רוצה להיות פעיל.
##ידיעה מדעית (Epistēmē)
## ידיעה מדעית (Epistēmē)
(ספר 6, פרק , עמ' 104) אריסטו מגדיר את הידיעה[^51] כ**מצב פעיל של הנפש**, הקשורה ביכולת ה*היסק* וה*הוכחה* שלה[^50]. היכולת לזהות כשלים לוגיים, וחישובים מתמטיים, כולן תלויות ביכולת הזו - זיהוי תבניות היסק דדוקטיביות כאלו ופעולה בתוכן.
אלא שאריסטו אינו מגדיר את הידיעה המדעית כסגולה טובה: הידיעה המדעית היא מעקב אחרי תבנית ההיסק בהתאם לעקרונות הראשוניים (כמו חוק הסתירה), איך אינה יודעת אותם ממש. כמו כן, ידיעה מדעית יכולה להיות מנותקת מאופי טוב.
@@ -229,15 +229,15 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
[^50]: *apodeixis* - הדגמה
[^51]: Epistēmē* *Epistemonikon* - סגולה טובה של המחשבה
##שיקול דעת מעשי (Phronesis)
## שיקול דעת מעשי (Phronesis)
בפרק 5, אריסטו נוקב לראשונה בסגולה טובה של החשיבה - שיקול הדעת המעשי[^52]. שיקול הדעת המעשי הוא היכולת לשקול ולהכריע לא בעניינים עיוניים, אלא על החלטות מעשיות שאנחנו צריכים לקבל בחיים.
> A truth disclosing active condition[^30] invloving reason[^53] which governs action[^44], and is concerned with what is good and bad for a human being as a whole
התבונה המעשית אינה טרודה רק בטובתו ורעתו של האדם הבודד, אלא של המכלול - משום שהתכלית היא הפעולה הטובה בעצמה - בניגוד לאומנות, שתכליתה חיצונית, והתוצר שלה נבדל מהיוצר. הנוקט בשיקול הדעת המעשי הוא עצמו התוצר.
> בתמצית: שיקול הדעת המעשי הוא מה שחל על אותם הדברים בחיים שאין לגביהם אומנות, שתכליתו הוא הפעולה הטובה בעצמה.
{.is-info}
!!! info ""
בתמצית: שיקול הדעת המעשי הוא מה שחל על אותם הדברים בחיים שאין לגביהם אומנות, שתכליתו הוא הפעולה הטובה בעצמה.
התחום האתי הוא כזה בלא חוקים; בלא אומנות - לכן אריסטו אינו מעניק לנו כללים מדויקים דוגמת הצו הקטגורי. בהיותו תחום בלא אומנות, העשייה המוסרית נופלת תחת שיקול הדעת המעשי.
@@ -250,7 +250,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
[^53]: *Logos*
##שכל (Nous)
## שכל (Nous)
(פרק 6) זהו הפרק הקצר ביותר והמוזר ביותר בספר - אריסטו מדבר על הסגולה הטובה של המחשבה שהיא השכל[^54], אך לא אומר מה היא - רק מה היא לא.
@@ -265,7 +265,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
[^55]: אנו לא צריכים לראות 46 בני אדם או 34 כלבים כדי לזהות בני אדם הוא כלבים, או לחשוב על כל צורה בעלת שלוש צלעות האם היא משולש או לא - את כל אלו אנו קולטים בלו אינדוקציה\דדוקציה, באמצעות ה'עין הפנימית הפתוחה תמיד' שלנו, שקיימת בנו מהיותנו בני אדם. זהו השכל.
##מהי החוכמה (Sophia)?
## מהי החוכמה (Sophia)?
(פרק 7)
> So wisdom would consist of intellect[^54] and knowledge[^51] - knowledge with its head screwed on, as it were, at work[^56] in knowing what is most highly honored
@@ -280,13 +280,13 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
החוכמה במלואה קשה להשגה - אולי אפילו נשגבת מאיתנו לגמרי - ולפיכך נדירה מאוד.
> כאן הגענו שוב למשפט הראשון של ה*מטאפיזיקה* - כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת...
{.is-success}
!!! is-success ""
כאן הגענו שוב למשפט הראשון של ה*מטאפיזיקה* - כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת...
[^56]: *energei*
##אושר וחיי העיון
## אושר וחיי העיון
בספר 10, פרק 6, אריסטו מדבר על העונג - כתסמין של השלמות - ולפתע, גורר אותנו אל חיי העיון.
החיים הטובים מלווים בהכרח בעונג - כאן מסכים אריסטו עם הדעה הרווחת. אריסטו מתייחס אליה במלוא המובן - האם ייתכן שהחיים הטובים ביותר הם חיי התענוגות וההנאה, חיי השעשועים?
@@ -300,7 +300,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
[^57]: *energia*
[^58]: *bios theoretikos* - חיי העיון. הכוונה היא לא לחיים של בהייה בספרים, אלא לחיים של חקר והבנה.
###הטיעון בעד חיי העיון
### הטיעון בעד חיי העיון
> But if happiness is being-at-work[^57] in accord with virtue it is reasonable that is would be in accord with the most powerful virtue, and this would belong to the best part of us...That this way of being-at-work is contemplation has already been said...
משום מקום, אריסטו שולל במחי יד את החיים המעשיים, שבדברם דיבר מתחילת ה*אתיקה*, כאושר במלוא המובן - ומכתיר במקומם את חיי העיון.

68
פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה.md
View File

@@ -7,11 +7,11 @@ tags: שנה א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, סמסטר
editor: markdown
dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
---
!!! info ""
[מצגת](/מבוא/aristotle_metaphysics_a_(slides).pptx), [ספרים 1-2](/מבוא/aristotle_(metaphysics_alpha_and_alpha_elatton).pdf), [מטלת בקיאות](/פילוסופיה/יוונית/ג'ינג'יסטותאלס_-_מיציפיזיקה.docx)
>[מצגת](/מבוא/aristotle_metaphysics_a_(slides).pptx), [ספרים 1-2](/מבוא/aristotle_(metaphysics_alpha_and_alpha_elatton).pdf), [מטלת בקיאות](/פילוסופיה/יוונית/ג'ינג'יסטותאלס_-_מיציפיזיקה.docx)
{.info}
##כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת. האמנם?
## כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת. האמנם?
נדמה שהראשון בספרי המטאפיזיקה אינו כתוב ליוונים - למעשה, לא ברור כלל למי הוא כתוב[^2].
@@ -23,8 +23,8 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
אריסטו מתאר את ההיררכיה הבאה בתהליך הידיעה:
> תפיסה חושית[^6] -> זיכרון[^7] -> התנסות[^8] -> אומנות[^9] -> ידיעה[^10]
{.is-success}
!!! is-success ""
תפיסה חושית[^6] -> זיכרון[^7] -> התנסות[^8] -> אומנות[^9] -> ידיעה[^10]
תחילה, מתאר אריסטו את התחילה החושית. זו נקלטת בזיכרון, המאפשר לנו להשוות, לנתח ולעבד את הקלט החושי. זיכרונות רבים של אותו הדבר יוצרים חוויה שלו - הניסיון.
מרגע שהניסיונות הללו מאפשרות הכללה, שיפוט כולל אודות הדברים בהם עוסק הניסיון - זוהי האומנות. הרופא בעל הניסיון יודע לרפא אדם מסוים; הרופא בעל האומנות מבין מול מה הוא עומד[^11].
@@ -57,7 +57,7 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
[^13]: *Schole* - פנאי. מכאן מגיעה המילה *School* - אי אפשר לרכוש השכלה אם אין לך פנאי. מילה יוונית נוספת לפנאי היא *Anapausis* - הפוגה ממה שעושים כעת, לעומת *Schole* - פנאי מהצורך להתקיים כל הזמן.
[^14]: *Arche*
##איזו מין ידיעה היא החכמה
## איזו מין ידיעה היא החכמה
חוכמה היא ידיעת הסיבות והראשיות - אבל איזה מין סיבות והראשיות? לשם כך, פונה אריסטו לדעה הרווחת[^15] - מה שמניח בזו אמת מסוימת. מסברה זו ניתן להגיע לידיעת הסיבות ממש - *Philosophia causarum cognitio est*. האמת מוכלת, לפי אריסטו, בדעה הרווחת - כל אדם יודע להגיד משהו קטן על הטבע, בכלים הטבעיים שלו (Who could miss the doorway?). כשאנשים רבים תורמים את חלקם, מתקבל משהו בעל שיעור קומה, אומדן כלשהו של האמת. אריסטו מתאר את היחס בין הנפש שלנו לידיעת הסיבות 'כעיני העטלף לאור יום' - אילו ננסה בשכלנו בלבד לתפוס את הסיבות והראשיות, נסתנוור.
אנשים מייחסים לחוכמה את ידיעת *הכל* - לא כאוסף של ידיעות מסוימות (פדנט), אלא כידיעה מקיפה. האנשים מגדירים את החוכמה כידיעת הדברים שקשה לדעת, באופן מדויק[^16]. עוד מניחים הרוב, בצדק, שהחכם הוא זה שצריך לשלוט, ולא להישלט: זאת משום שהוא יודע את הסיבות המקיפות, לשם עצמן, ולא לשם מטרה מסוימת. אריסטו מתאר את מקור הידיעה הזו, ומקורה של הפילוסופיה בפליאה. הפליאה, לעומת הסקרנות, אינה נעשית למטרה מסוימת, ואינה הכרחית. אין ידיעה מעשית פחות, אך נשגבת יותר.
@@ -69,17 +69,17 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
[^17]: כפי שמביע אותה המשורר סימונידס
[^18]: לא במובן המקראי, או הדתי: בתפיסה האריסטוטלית, האלוהות היא שכל בלבד.
##מה זה "להיות" (What is being)?
> [נספח: הקטגוריות](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_(categories_metaphysics_gamma_and_metaphysics_zeta).pdf), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_gamma_and_zeta_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_zeta_(second_half)_(slides).pptx), [ספר גמא](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_gamma_(english).pdf), [ספר זיתא](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_zeta_(english).pdf)
{.is-info}
## מה זה "להיות" (What is being)?
!!! info ""
[נספח: הקטגוריות](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_(categories_metaphysics_gamma_and_metaphysics_zeta).pdf), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_gamma_and_zeta_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_zeta_(second_half)_(slides).pptx), [ספר גמא](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_gamma_(english).pdf), [ספר זיתא](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_zeta_(english).pdf)
> To be, is to be **something**!
{.is-info}
!!! info ""
To be, is to be **something**!
זוהי השאלה הפילוסופית הקשה מאז ומתמיד. עם שאלה זו מתמודד אריסטו בספר השלישי - ספר גמא.
> 'להיות' לא מתכוון רק למובן של היות בחלל ובזמן - גם למספר, או לאלוהות יש הוויה
{.is-warning}
!!! warning ""
'להיות' לא מתכוון רק למובן של היות בחלל ובזמן - גם למספר, או לאלוהות יש הוויה
וכך פותח אריסטו את שאלה זו, הממשית ביותר שניתן להעלות על הדעת:
@@ -98,10 +98,10 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
כל אלו שימושים בפועל *להיות* (Is) - מה כל אחד מאלו מייצג? איזו מן הוויה הוא מייצג? זוהי לב השאלה המטאפיזית שבה עוסק אריסטו - מספר האופנים שניתן להיות.
###הקטגוריות
### הקטגוריות
> המלצה: *הקטגוריות*[^21] של אריסטו, ספר מקדמי למטאפיזיקה העוסק בשאלה זו.
{.is-success}
!!! is-success ""
המלצה: *הקטגוריות*[^21] של אריסטו, ספר מקדמי למטאפיזיקה העוסק בשאלה זו.
- עצם - What is it? (Ousia)
- כמות - How many is it? (to poson)
@@ -118,7 +118,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
אריסטו נותן כדוגמה את הבריאות. ניתן לומר על אדם שיש לו מראה עור בריא; שההתעמלות בריאה עבורו; או שהתרופה בריאה עבורו. כל המשמעויות האלו חותרות למובן השולט של הבריאות, למרות שמשמעותן שונה - האחת היא סימן, השנייה מצב והשלישי ניסיון להחזיר למצב.
###העצם
### העצם
אריסטו מציב את הוויה השולטת כ*היות עצם*, ומציב את כל השאר כנגזרות של היות *עצם* - מה ששייך לך ואינו ניתן לקחת ביוונית יומיומית, ומונח טכני ביוונית של אפלטון ואריסטו. Sachs מתרגם את המונח *לThinghood* - הדבר המאפשר למשהו להיות בכלל משהו מובחן בעולם הזה.
> קחו לדוגמה את מנחם הסוס: הוא גבוה, חום, וכרגע הוא בועט למוישה בראש. כל אלו הן תכונות חולפות - אך מנחם יישאר מנחם הסוס - הוא יכול להיות בעל צבע עור אחר, או נמוך יותר, או לא לבעוט במוישה.
@@ -127,7 +127,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
תכונות, דוגמת צבעים, מתסובבות בעולם בלי עצמאות של ממש: אין ממש 'רק סגול' - יש משהו שהוא סגול. יש *עצם* שהוא מושא התכונה הזו.
##חוק הסתירה
## חוק הסתירה
הפילוסוף מתחיל בהבדל המטופש לכאורה בין סוקראטס לסוקראטס יושב. עצם הניסיון לעמוד על המקום שבו עובר הגבול בין היותו של דבר מסוים עצם, הבדל שניכר אפילו בשפה שלנו, היא תחילתו של המסע הפילוסופי לפי אריסטו - במובן מסוים, זוהי החקירה אפילו אל תוך האלוהות ממש.
לפילוסוף שייך גם לעיין בראשיות של הכל (Arche Sillogismus) - כפי שמתאר ב'חוק הסתירה':
@@ -138,8 +138,8 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
זהו כלל שחל על ההוויה ממש, ומשם הוא נגזר לתוך הלוגיקה האריסטוטלית. להיות פירושו תמיד להיות משהו אחד מסוים - אחרת לא ייתכן שיח בר הבנה לא עם אחרים, ולא עם עצמנו.
> מכביר אריסטו ואומר כי אם אין חוק סתירה - אין להיות![^23]
{.danger}
!!! danger ""
מכביר אריסטו ואומר כי אם אין חוק סתירה - אין להיות![^23]
כדי להיות שונה מדברים אחרים, משהו חייב להיות קודם כל זהה לעצמו.
@@ -148,6 +148,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
מכאן נובע חוק הלוגיקה המפורסם מימי הביניים - עיקרון הפיצוץ:
> Ex contradict sequitur quodlibet
> מסתירה נובע כל דבר
@@ -167,7 +168,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
[^22]: מכאן התרגום העברי ל*עצם*
[^23]: חשוב לשים לב שאריסטו לא מוכיח את החוק הזה דדוקטיבית - משום שעל כלל זה נסמכת כל הלוגיקה בכלל. במקום, אריסטו הולך על דרך השלילה (*Reducto ad absurdum*)
##מהו העצם? חומר? צורה? תרכובת?
## מהו העצם? חומר? צורה? תרכובת?
ובכן - מה יכול להיות בכלל עצם? לשם צולל ספר זיתא - *הר האוורסט* של המטאפיזיקה המערבית.
אותו הדבר שהוא עצם חייב להכיל עצמיות מסוימת, כזו שנוכל לזהות - דוגמת גופים (לרבות הכוכבים). אבל האם רק גופים שכאלו יכולים להיות עצם? לא בהכרח; אפלטון, למשל, סבר שמספרים, וצורות (אידאות) הן עצמים. תפקידנו לקחת את כל המובנים היומיומיים האלו שבהם אנו מציינים עצמים, ולנסות להבין מי מהם באמת ובתמים עצם.
@@ -182,6 +183,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
נדמה שאריסטו סבור שזה המצע:
> Remanens capax mutationem
> זה אשר יכול להשתנות אבל להישאר עצמו
אבל ישנם גם מתמודדים טובים להיות אותו המצע: החומר, התרכובת, או הצורה.
@@ -194,11 +196,11 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
נקודת המבט הזו מנחמת; אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה זה חומר, לעומת האפשרויות האחרות והמופשטות יותר. אלא שאריסטו איננו סבור כלל שאנו מבינים את החומר, ושולל את היותו עצם (1029a 30).
היות עצם דורשת היותו של דבר מה כמובחן ועצמאי. מהו, אפוא, חומר? *רק* חומר? אין ביכולתנו לעמוד על כך - ומכאן שאיננו עצם. הארד של *מיכאלנג'לו* יכול להיות גם חומר של כל דבר אחר - של מגן, או של כד. החומר האורגני שמרכיב אותנו יכול, וייהפך, יום אחד לחומר בבסיסו של משהו אחר, כמו צמח; אבל אין לאף אחד מאלו מסוימות.
###העצם - חומר?
### העצם - חומר?
אריסטו מתחיל מנקודת המבט היומיומית - חומר הוא מה שמגדיר 'להיות'. האמנם? (1029a10) אם לא חומר - אז מה?
> שימו לב: אריסטו ***אינו*** שואל *האם יש חומר*, או *האם חומר נחוץ*[^28].
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לב: אריסטו ***אינו*** שואל *האם יש חומר*, או *האם חומר נחוץ*[^28].
אלא שבבסיס הנחה יומיומית זו ניצבת היומרה שאנו מבינים על מה אנחנו מדברים באומרנו 'חומר' - המציין משהו ברור ומוכר[^29]. אלא שאריסטו - שפחות או יותר המציא את המונח - עומד להוכיח אותנו על טעותנו. מה זה בכלל להיות חומר?
@@ -206,33 +208,33 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
כשאנו מדברים על פסל, או מגן או חרב או כד - אנחנו מתיימרים להצביע על החומר, אבל בפועל מצביעים על הצורה[^30] - אנו נקרא לפסל 'פסל' בין אם הוא משיש, ארד או משהו אחר. אריסטו אינו מוטרד מקדימות בזמן - החומר הרי חייב לבוא לפני הפסל - אלא באותו הדבר שיעניק לו את המסוימות שכרוכה בהיותו עצם.
> החומר[^31] - **כ ש ל ע צ מ ו** - נטול מסוימות לחלוטין. נסו לחשוב על חומר -*רק חומר* - ולא חומר מסוים (מים, שיש, אטומים). אתם לא יכולים - משום שאין! חומר הווה רק בתצורות מסוימות - לעולם לא כשלעצמו.
{.is-warning}
!!! warning ""
החומר[^31] - **כ ש ל ע צ מ ו** - נטול מסוימות לחלוטין. נסו לחשוב על חומר -*רק חומר* - ולא חומר מסוים (מים, שיש, אטומים). אתם לא יכולים - משום שאין! חומר הווה רק בתצורות מסוימות - לעולם לא כשלעצמו.
בפיזיקה המודרנית ניצבת הנחה מסוימת שברגע שנגיע לחלקיק הקטן ביותר, הבסיסי ביותר, נבין את הוויה של דברים. אלא שהתגליות החדשות מראות בדיוק ההיפך - ככל שמגיעים לחלקיקים קטנים יותר, החומר בהיר פחות - נדמה שאנחנו לא לגמרי מבינים מה אנחנו שואלים. הגישה האריסטותלית סבורה כי, ככל שמתרחקים יותר מהצורה - התמונה בהירה פחות.
###העצם - הכולל?
### העצם - הכולל?
דברים כמו 'לובן' יכולים להיות כוללים (לבן כזה, לבן אחר...) - אך הכולל אינו פעיל בלהיות עצמו (אין 'להיות לבן' - יש להיות *משהו* לבן.
###העצם - סוג?
### העצם - סוג?
מה לגבי סוג של דברים (כל האייפונים, כל בעלי החיים, וכו') - במידה מסוימת, זוהי העמדה האלפטונית. הסווג הוא ה'דבר האחד מעל', שמכיל את כל הקבוצה. אלא שאריסטו סבור שאם נחשוב על עצם כמאפיין אחד מעל רבים, לעולם לא נבין מהו באמת עצם - איך המהות של הקבוצה יכולה להיות נפרדת מהקבוצה עצמה? חשיבה שכזו מובילה אותנו למבוי סתום. החשיבה הזו, לדעת אריסטו, היא תמונתית, היכן שהיא צריכה להיות מושגית.
אריסטו מסכים עם אלפטון על כך שהעצמיות של עצם כרוכה בצורה שלה - אך השניים חלוקים באופן שבו אותה צורה מתקיימת.
> בגלל *זה* **לא** גוררים את ה*אידאה* של אפלטון לשיח אריסטותלי. שימו את אפלטון בצד!
{.is-warning}
!!! warning ""
בגלל *זה* **לא** גוררים את ה*אידאה* של אפלטון לשיח אריסטותלי. שימו את אפלטון בצד!
###העצם - צורה?
### העצם - צורה?
הדיון המטאפיזי הזה הוא *Aporotatos* - הכי מלא ב*Aporia* - מבואות סתומים ("The greatest stumbling block"). חשוב להבחין כאן בין הצורה הנראית - *Morphe* - לצורה של ממש, הצורה הנראית - *Eidos*. המילה 'צורה' בעברית נושאת משמעות פיזית, אבל הכוונה היא לא למשהו פיזי - דוגמת Form באנגלית (שכן יש פועל *To form*). יש המתרגמים מונח זה בעברית ל'תבנית'. כשאריסטו מדבר על צורה, הוא מדבר על ***פעילות*** מסוימת - לא על *תמונה* מסוימת.
אריסטו מתאר את העצם במונח משלו[^24] - "What something keeps on being in order to be". הכוונה כאן היא פעילות מתמשכת - כזו שקרתה בעבר, מתרחשת עכשיו ותתרחש בעתיד[^32]. המבנה הזה משמר רק את התכונות המהותיות, ומנפה את כל התכונות החולפות. סוקראטס אינו חייב להיות נשוי כדי להיות סוקראטס - הוא היה סוקראטס גם קודם. הוא אינו חייב להיות חיוור - הוא יכול ללכת להשתזף. הוא אפילו לא חייב לשאת תכונת אופי מסוימת - הוא ישתנה לאורך חייו. לעומת זאת, סוקראטס חייב להמשיך להיות בן אדם על מנת להישאר סוקראטס - ולכן זה חלק מהוויה שלו, כל עוד הוא הווה[^33].
את 'כל הבוחטה הזו' תרגמו ללטינית כ*Essentia* - מלשון *Esse* - להיות. התרגום הקרוב ביותר בעברית הוא 'מהות' - אבל המונח הזה חסר פעילות.
> ***זוהי*** הצורה האריסטותלית - אותו המשהו שממשיך להיות כדי להיות בכלל.
{.is-success}
!!! is-success ""
***זוהי*** הצורה האריסטותלית - אותו המשהו שממשיך להיות כדי להיות בכלל.
התמונה העולה פה קשה לתפיסה היחידנית המודרנית. להיות אדם - לא להיות מתן, או להיות אנדי - היא יותר יסודית מכל דבר אישי. במובן מסוים, להיות אדם זה יותר להיות עצמי מתכונות האופי שלי.

16
פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה.md
View File

@@ -8,22 +8,23 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-05-28T05:42:53.037Z
---
> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_(physics).docx), [ספר א'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(book_i).pdf), [ספר ב' (1)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(book_2)(chapters_1-3).pdf), [ספר ב (2)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(book_2)(chapters_4-9).pdf) [הערות המתרגם](/פילוסופיה/יוונית/aristotles_physics_(translators_notes_on_how_to_use_it).pdf), [מילון מונחים](/פילוסופיה/יוונית/aristotles_physics_(glossary).pdf), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(slides).pptx)
{.info}
!!! info ""
[דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_(physics).docx), [ספר א'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(book_i).pdf), [ספר ב' (1)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(book_2)(chapters_1-3).pdf), [ספר ב (2)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(book_2)(chapters_4-9).pdf) [הערות המתרגם](/פילוסופיה/יוונית/aristotles_physics_(translators_notes_on_how_to_use_it).pdf), [מילון מונחים](/פילוסופיה/יוונית/aristotles_physics_(glossary).pdf), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(slides).pptx)
> [לימוד עצמי](/פילוסופיה/יוונית/aristotle's_physics_self_study.docx)
{.is-info}
!!! info ""
[לימוד עצמי](/פילוסופיה/יוונית/aristotle's_physics_self_study.docx)
במסע האריסטולי לעבר החוכמה, ה*עצם* ניצב במרכז. ה*פיזיקה* של אריסטו היא חקר הישים הטבעיים - ה*עצם* בטבע - והוא עושה זאת דרך חקירת העצם הברור מאליו: אנחנו עצמנו.
##מהי הפיזיקה האריסטותלית?
## מהי הפיזיקה האריסטותלית?
בעוד שיש דימיון רב בין השניים, הפיזיקה האריסטותלית שונה מאוד מהפיזיקה המודרנית; בראש ובראשונה, הפיזיקה של אריסטו טרודה במהלכו של הטבע בשלמותו - במהלך של יישים טבעיים, בסיבות[^2] שלהם, בתנועה שלהם וב**סיבות** שלהם.
המדע המודרני והאריסטותלי חלוקים, בראש ובראשונה, על שאלה בסיסית - מה זה בכלל טבע[^4]?
> Of the things that are, some are by nature, others through other causes. By nature are animals and their parts, plants \[and their parts\], and the simple bodies such as earth, fire, air and water (for these things and things like them we say to be by nature). And all of them obviously differ from things not put together by nature
> - ספר 2, פרק 1
אצל אריסטו, הטבע הוא מונח מבחין, ולא כולל כמו מובנו המודרני - אלא רק היישים שיש בהם ראשית של תנועה ומנוחה:
@@ -34,11 +35,11 @@ dateCreated: 2023-05-28T05:42:53.037Z
עוד אומר אריסטו כי המתטמטיקה אינה חקר הטבע (פרק 2) - בבואה לבחון יישים טבעיים, היא מרדדת את אותה תנועה, ומתעלמת מעליונותו של השלם על החלק - וכך חוטאת למהותו של הטבע.
##מהם היישים הטבעים?
## מהם היישים הטבעים?
התנועה ביישים מלאכותיים - כמו בתים - אינה אלא על פי המזדמן. גם שינויים שיתרחשו בו - כמו ריקבון של העץ - אינם נעשים בהיותם מי שהם; הבית נרקב לא בהיותו בית, אלא בהיותו עשוי מעץ; אילו היה עשוי ממתכת, היה מחליד.
##המבנה המטאפיזי של הטבע
## המבנה המטאפיזי של הטבע
במטאפיזיקה הוזכרו ה*חומר*[^8] וה*צורה* - ואלו, בדומה לשאר המינוחים האריסטותלים, שונים מהקשרם העכשווי. היחס בין חומר לצורה אינו רק כמו בין השולחן לעץ המרכיב אותו; הוא גם היחס בין הפילוסופיה (צורה) לאלו שמנסים ללמוד אותה (חומר). זאת בשונה מההגדרה העכשוית, של כל דבר בעל נפח ומסה במרחב[^9]. לעומתו, החומר האריסטותלי אינו נגיש לנו במלואו - הוא ביחס מסוים לצורה מסוימת. במובן הזה, החומר הוא *היסוד הסביל לצורה הטבעית* - הוא *ההיבט המעוצב להיבט המעצב*. חומר, למעשה, הוא היכולת להיות מעוצב על ידי צורה כלשהי.
אופן הקיום של חומר, לפי אריסטו, הוא ***היכולת להתממש***[^10]. מכאן עולה השאלה - יכולת להתממש *בתור מה?*. משהו לא יהיה טבע עד שלא תהיה בו הצורה הנתפסת בדיבור: עצמות אינן טבעיות עד שהחומר מהן הן עשויות מתגבש לכדי הפעילות שלהן.
@@ -48,6 +49,7 @@ dateCreated: 2023-05-28T05:42:53.037Z
את היחס בין ה*אנרגיה* ללהיות *בכוח* מתאר אריסטו במטאפיזיקה:
> "**היות בפעולה**[^12] הינו מה שהווה שלא באופן אותו אנו מכנים להיות "בכוח"[^13]. בכוח[^10], למשל, נאמר על...האדם שיכול להתבונן גם כשאיננו מתבונן \[כשהוא ישן למשל\]... אופן הנוכחות האחרת של מה שהווה הוא "בפועל"[^14] וכוונתו תתברר מהתבוננות ישירה בדוגמאות, ואין צורך לחפש הגדרה לכל דבר, כי אדם מסוגל לראות מיד באמצעות משל: הבונה בפועל מול מי שיכול לבנות אך אינו בונה כרגע, מי שער מול מי שישן, מי שרואה מול מי שעיניו עצומות אבל יש בו את כוח הראיה, מה שנוצר מהחומר מול החומר, מה שהושלם מול מה שבלתי מושלם. "היות בפעולה"[^12] הוא האחד, היות בכוח[^10] הוא השני.
> מטאפיזיקה, ספר 7, פרק 6
כאן נפתח הצוהר ל[אתיקה](/פילוסופיה/אתיקה#שיעור-5-ה-אתיקה-הניקומאכית-של-אריסטו) - הצורה איננה רק הפעילות המתמשכת ההופכת כל דבר למה שהוא - היא גם החתירה להיות אותו דבר באופן המושלם ביותר[^15]. כדי להבין באמת מהו דבר, עלינו לראות אותנו בשיאו (מיהו מייקל ג'ורדן? מהו שחקן כדורסל? לא נבין עד שלא נצפה בו משחק).

1
פילוסופיה/יוונית/בדיקה.md
View File

@@ -1 +0,0 @@
[יוונית](/פילוסופיה/יוונית/)

21
פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס.md
View File

@@ -8,16 +8,16 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-02-21T19:11:40.916Z
---
> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_3_(heraclitus_and_parmenides).pptx), [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/היראקליטוס_ופרמנידס_(דברי_היכרות).docx)
{.is-info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_3_(heraclitus_and_parmenides).pptx), [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/היראקליטוס_ופרמנידס_(דברי_היכרות).docx)
אחרי [ההוגים המילטיים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים), קמו שני פילוסופיים שמקצוות העולם היווני עם תשובות למעגל ההוויה המילטי - הלוא הם **היראקליטוס**, איש החידות מאפסוס (לחופי טורקיה), ו-**פארמנידס** מאלאה (בדרום איטליה).
שני ההוגים הללו עתו על המעגל המילטי מכיוונים שונים, ומנוגדים לחלוטין.
##היראקליטוס
> [רסיסים (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/heraclitus_fragments.pdf), [רסיסים (אנגלית](/פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(heraclitus).pdf)
{.is-info}
## היראקליטוס
!!! info ""
[רסיסים (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/heraclitus_fragments.pdf), [רסיסים (אנגלית](/פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(heraclitus).pdf)
> אין אדם עובר באותו הנהר פעמיים
@@ -43,9 +43,9 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:11:40.916Z
[^2]: רסיס 124
[^3]: רסיס 123
[^4]: רסיס 49
##פארמנידס
> [רסיסים (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/parmenides_fragments.pdf), [רסיסים (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(parmenides).pdf)
{.is-info}
## פארמנידס
!!! info ""
[רסיסים (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/parmenides_fragments.pdf), [רסיסים (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(parmenides).pdf)
> כי אותו דבר הווה להוויה ולהכרה
@@ -60,8 +60,9 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:11:40.916Z
> - **אין אנו יכולים לחשוב על האין**
(וכאן השפה מטעה אותנו - הכוונה היא ל'אין' בהעדר כל הקשר, שהשלילה דרכו אינה מפנה למשהו אחר. דמיין את עצמך עומד בחדר חשוך לחלוטין, ומישהו מבקש ממך לתאר לו 'לא בקבוק' - אינך מסוגל).
> ---
> **אין לא יכול להיות**
{.is-danger}
!!! danger ""
**אין לא יכול להיות**
ההשלכות של הטיעון החזק של פארמנידס הן מרחיקות לכת.

16
פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים.md
View File

@@ -8,8 +8,8 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z
---
> [היכרות](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המילטים_(דברי_היכרות).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_2_(milesians).pptx),[טקסט](/פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(thales_anaximander_anaximenes).pdf), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המילטים_(תאליס_אנאקסימנדרוס_אנאקסימנס).doc), [מטלת הגשה](/פילוסופיה/יוונית/מבוא_לפילוסופיה_יוונית_-_שאלת_בקיאות_1_(207130253).docx)
{.is-info}
!!! info ""
[היכרות](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המילטים_(דברי_היכרות).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_2_(milesians).pptx),[טקסט](/פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(thales_anaximander_anaximenes).pdf), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המילטים_(תאליס_אנאקסימנדרוס_אנאקסימנס).doc), [מטלת הגשה](/פילוסופיה/יוונית/מבוא_לפילוסופיה_יוונית_-_שאלת_בקיאות_1_(207130253).docx)
כשעוסקים בשאלת הבריאה (קוסמוגוניה), מן הראשונים שחשבו על הסוגייה היו ההוגים המילטיים - שלושה קדם-פילוסופים מהעיר מילטוס, כיום בטורקיה.
@@ -24,7 +24,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z
למיטב ידיעתינו, הפילוסוף הראשון (אף שאינו החשיב עצמו ככזה) הוא **תאלס ממילטוס** - שהיה הראשון לתת את הדעת על העולם ללא תלות במיתוס ובנומוס היווניים.
##ה'ראשית'
## ה'ראשית'
תאלס וההוגים המילטיים הגו בשאלת ה'ראשית' - ה*ארכה*[^1].
מהי ה*ארכה?*
@@ -44,22 +44,22 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z
[^1]: *ἀρχή* (Arche) - ראשית.
##תאלס
## תאלס
> כי העולם צף על המים
תאלס סבר שאותו עיקרון חומרי הוא מים - אריסטו משער שזאת מכיוון שצפה ב'לחות' של כל הדברים ובנוכחותם של המים בכל מקום. יש לשער גם שתאלס ייחס לייצורים החיים חשיבות גבוהה יותר בפיזיס, ולכן המים שיחקו תפקיד משמעותי יותר בהגותו.
> למרבה האירוניה, תאלס מצא את מותו בטביעה, בדיחה ש'מפרנסת' את הפילוסופיים מראשית הפילוסופיה
{.is-warning}
!!! warning ""
למרבה האירוניה, תאלס מצא את מותו בטביעה, בדיחה ש'מפרנסת' את הפילוסופיים מראשית הפילוסופיה
##אנאקסימנדרוס
## אנאקסימנדרוס
הבא בתור בשרשרת המילטיים הוא אנקסימאנדרוס - שממנו שרד רק משפט אחד. אנקסימאנדרוס קבע שאם אכן יש משהו נצחי (ולא במובן של זמן - במובן של IS), לא ייתכן שהוא משהו מוגדר, שמתקיים בתוך מעגל ההתהוות והכיליון - כמו מים. לכן אנקסימאנדרוס טען שהארכה (מושג שאותו הוא הגדיר) הוא ה*אפאירון* - **הבלתי מוגדר** - מעיין ריק בלתי מוחשי שמתוכו הכל מתהווה ואליו הכל כלה.
פירוש יותר נועז הוא שאותו *אפאירון* הוא הצדק הקוסמי (קוסמי במובן של **סדר**) - הגעת מתוך אותו משהו, וכשיעבור זמנך, אותו המשהו יגבה אותך חזרה (דין).
##אנקסימאנס
## אנקסימאנס
אנקסימאנס ניסה לגשר בין שני עמיתיו המילטיים בכך שתפס עמדת אמצע. כמו אנקסימאנדרוס, נראה שסבר שהארכה לא יכולה להיות בתוך מעגל הכיליון וההתהוות, כמו מים. מנגד, הוא חשב שהארכה כן מוגדרת איכשהו - אחרת אי אפשר להסביר כיצד דברים מתהווים וכלים. אנקסימאנס סבר שהארכה היא האוויר - שכשהוא מתדלל נהייה דברים מסוימים, וכשנדחס - דברים אחרים.

10
פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים.md
View File

@@ -8,20 +8,20 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-02-21T19:13:37.355Z
---
> [היכרות](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המטריאליסטים_(דברי_היכרות)_(3).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_4_(materialists).pptx), [מטלה](/פילוסופיה/יוונית/יוונית_-_מטלת_כתיבה_1.doc), [הגשה](/פילוסופיה/יוונית/207130253_(2).docx)
{.is-info}
!!! info ""
[היכרות](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המטריאליסטים_(דברי_היכרות)_(3).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_4_(materialists).pptx), [מטלה](/פילוסופיה/יוונית/יוונית_-_מטלת_כתיבה_1.doc), [הגשה](/פילוסופיה/יוונית/207130253_(2).docx)
אחרי הטיעון הנאות (והאכזרי) של פארמנידס, פילוסופיים רבים ניסו לאסוף את השברים. ביניהם ישנם שלושה הוגים שחרף ההבדלים הגדולים בהגותם יש ביניהם חוט מקשר - החומר. ההוגים האלו ניסו להסביר את השינוי שאנחנו רואים בעולם באמצעות החומר והחומר בלבד - למעשה, ראשית הפיזיקה כפי שאנו מכירים אותה.
בעוד שההוגים הללו נוטים להסכים עם קביעתו העיקרית של פארמנידס - **אין בריאה יש מאין** - הם שוללים את היעדר הריבוי והשינוי בהגותו של פארמנידס, ואת אלו הם מנסים 'להציל' בהגותם.
##אמפקדוקלס מאקראגאס
## אמפקדוקלס מאקראגאס
אמפדוקלס סבור היה שההוויה מורכבת מארבע יסודות - האש, המים, האדמה והאוויר - שמתופעלים על ידי כוחות *האהבה* ו*השנאה*. לשורשים וכולות אלו יש את המאפיינים של ההווויה הפרמינדאית - נצחיים, בלתי מוגבלים, ופשוט ישנם.
##אנאקסגוראס
## אנאקסגוראס
לעומתו, אנאקסאגורס סבור היה שהכל מכיל מהכל (*שורשים*), עד יסודותיו - ומתבטא בכל דבר ודבר בצורה אחרת. הכוח שמסדר את הקוסמוס לפי אנאקסאגורס הוא ***השכל*** (והכוונה היא **לא** לשכל האנושי, שהוא כוח בלתי חומרי), שקובע בכל התוהו ובוהו הזה את הסדר (לוגוס) ביקום.
##האטומיסטים, לויקיפוס ודמוקריטוס
## האטומיסטים, לויקיפוס ודמוקריטוס
לויקיפוס ודמוקריטוס ביססו את התורה שלהם על **האטום** (מילולית: בלתי ניתן לחלוקה) - החלקים הקטנים ביותר, אחידים, נצחיים ובלתי משתנים (אך בתצורות\גדלים שונים ביניהם). הריבוי החומרי שאנחנו חווים מקורו בשילובים בין האטומים (צורה\סדר\מיקום בחלל).
האטומיסטים טענו שהאטומים עצמם נעים בריק - ה*אין* - שהם מדברים עליו בצורה חיובית (הוא ישנו, ומה שהוא הוא *אין*). האטומים נעים באופן קבוע כמערבולת נצחית ואקראית, שלקצוותיה נזרקים היסודות הקלים ולמרכזה נשאבים היסודות הכבדים.

10
פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים.md
View File

@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
---
> [היכרות](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המילטים_(הסופיסטים).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_4_(sophists).pptx), [חומר עזר (+ בשבחי הלני)](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf),[טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/sophist_materials.pdf), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/hebrew_chapter_on_the_sophists.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[היכרות](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המילטים_(הסופיסטים).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_4_(sophists).pptx), [חומר עזר (+ בשבחי הלני)](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf),[טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/sophist_materials.pdf), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/hebrew_chapter_on_the_sophists.pdf)
##פרוטאגוראס מאבדרה
## פרוטאגוראס מאבדרה
> של כל הדברים האדם הוא קנה המידה,
של אלה שהווים
כפי שהם הווים,
@@ -36,7 +36,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
כדי להבין את החשיבה הסופיסטית ואת הרסיס הזה, כדאי להיעזר באנאלוגיית הרופא - אם אתה חולה והיין חמוץ לך, הרופא לא ייטען שהיין מתוק משום שכך הוא עבורו; הרופא יינסה להבריא אותך, כדי שהיין יהיה מתוק גם לך. הסופיסטים לא חותרים לאמת אובייקטיבית - קרי, טעם היין - אלא לשכנוע, כי הדברים הם כפי שהם נתפסים לכל אדם ואדם.
##גורגיאס מלאונטיני
## גורגיאס מלאונטיני
[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס) נודע בעיקר בנאומו *שבחי הלני*, שבו הוא מנקה את הלנה מטרויה מאשמתה באולמיפאדה למטרות שעשוע. הוא כתב גם את *על הטבע*, פארודיה אכזרית לפארמנידס ^162^.
@@ -60,7 +60,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
[^2]: פרגמנט 82B11, בשבחי הלני
[^3]: *doxa*, משורש *dokein* - to seem
##פיזיס מול נומוס
## פיזיס מול נומוס
אנטיפון הגה בקשר בין הפיזיס לנומוי:
> ...the decrees of *nomoi* are extra additions, those of *phusis* are necessary; those of *nomoi* are the product of agreement,. (...) those of *phusis* (...) of natural growth

8
פילוסופיה/לוגיקה/index.md
View File

@@ -8,13 +8,13 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-03-13T19:14:51.833Z
---
> [הרצאה](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/pluginfile.php/3676796/mod_resource/content/0/%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%90%D7%94%201%20-%2024.10.22.pdf),[תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא1תשפג.ppsx)
{.info}
!!! info ""
[הרצאה](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/pluginfile.php/3676796/mod_resource/content/0/%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%90%D7%94%201%20-%2024.10.22.pdf),[תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא1תשפג.ppsx)
##מהי לוגיקה?
## מהי לוגיקה?
**לוגיקה** היא הניסיון לשפר את היחס בין האמונות השקריות לאמונות האמיתיות - מתוך רצונם של כל בני האדם להאמין האמנות נכונות, ולדחות האמנות שקריות.
##כיצד נוצרות האמנות?
## כיצד נוצרות האמנות?
האמנות נוצרות מכל מיני מקורות, וביניהם:
- החושים
- זיכרון

190
פילוסופיה/לוגיקה/פסוקים.md
View File

@@ -8,23 +8,23 @@ editor: markdown
dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
---
##[מבוא ללוגיקה - תחשיב הפסוקים](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=43558)
## [מבוא ללוגיקה - תחשיב הפסוקים](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=43558)
> [ספר הקורס](http://courses.umass.edu/phil110-gmh/MAIN/IHome-5.htm), [דף נוסחאות](/פילוסופיה/לוגיקה/rule_sheet.pdf)
{.info}
##שיעור 2
> [הרצאה](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/pluginfile.php/3696300/mod_resource/content/0/%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%90%D7%94%202%20-%2031.10.22.pdf),[תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא2תשפגמתוקן_(1).ppsx)
{.is-info}
!!! info ""
[ספר הקורס](http://courses.umass.edu/phil110-gmh/MAIN/IHome-5.htm), [דף נוסחאות](/פילוסופיה/לוגיקה/rule_sheet.pdf)
## שיעור 2
!!! info ""
[הרצאה](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/pluginfile.php/3696300/mod_resource/content/0/%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%90%D7%94%202%20-%2031.10.22.pdf),[תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא2תשפגמתוקן_(1).ppsx)
## תקפות היא פונקציה של מבנה
בגדול: **תקפות היא פונקציה של מבנה**
##שיעור 3 - דוגמא נגדית
> [הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_3_-_7.11.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא3תשפג.pdf)
{.is-info}
##שיעור 4
> [הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_4_-_14.11.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא4תשפג.pdf)
{.is-info}
###קשרים פסוקיים
## שיעור 3 - דוגמא נגדית
!!! info ""
[הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_3_-_7.11.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא3תשפג.pdf)
## שיעור 4
!!! info ""
[הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_4_-_14.11.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא4תשפג.pdf)
### קשרים פסוקיים
טענות מורכבות לעיתים קרובות מהמבנה האריסטוטלי, שלפיה ישנם **קשרים פסוקיים**.
טענות עם קשרים פסוקיים יוצרות פסוקים מורכבים, שמורכבים מפסוקים אטומיים ומקשרים.
@@ -40,8 +40,8 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
- קוניונקציה (Conjunction) - & - יורד גשם *ו*יש עננים (R&C)
- דיסיונקציה (Disjunction) - v - יורד גשם *או* שיש עננים (RvC)
> לשים לב להבדל בין **'או'** *כולל* (vel) ל- **'או'** *מוציא* (aut)
{.is-warning}
!!! warning ""
לשים לב להבדל בין **'או'** *כולל* (vel) ל- **'או'** *מוציא* (aut)
בדיסיונקציה (v) הכוונה היא ל- ***או כולל***.
@@ -51,11 +51,11 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
- גרירה - <-|-> - *אם* יורד גשם *אז* יש עננים (R->C)
> R הוא ה*רישא* (precedent?) וC הוא ה*סיפא* (?antecedent)
{.is-info}
!!! info ""
R הוא ה*רישא* (precedent?) וC הוא ה*סיפא* (?antecedent)
> בקשרי גרירה, אנחנו מניחים אמת כברירת מחדל (F וT הם T - אם ירד גשם אז אסגור את החלון, לא ירד גשם, סגרתי את החלון - אמת).
{.is-warning}
!!! warning ""
בקשרי גרירה, אנחנו מניחים אמת כברירת מחדל (F וT הם T - אם ירד גשם אז אסגור את החלון, לא ירד גשם, סגרתי את החלון - אמת).
כלומר, הגרירה שקרית *אם ורק אם* ה*רישא* אמיתית וה*סיפא* שקרית.
@@ -65,7 +65,7 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
אנחנו לא נשתמש לרוב בקשר זה.
###נוסחה בנויה כהלכה
### נוסחה בנויה כהלכה
ניתן לחשוב על שפת תחשיב הפסוקים כמו שפת תכנות - יש לה דקדוק (syntax) מדויק וברור.
```
1. כל אות אנגלית גדולה היא נב"כ
@@ -77,16 +77,16 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
7. ***שום דבר אחר אינו נב"כ***
```
##שיעור 5
> [הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_5_-_21.11.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא5תשפג.pdf)
{.is-info}
###מהי אפשרות
## שיעור 5
!!! info ""
[הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_5_-_21.11.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא5תשפג.pdf)
### מהי אפשרות
**אפשרות** היא **מקרה**, כלומר צירופים אפשריים של ערכי אמת ל**פסוקים אטומיים**.
למשל, אם ברשותי 2 פסוקים אטומיים, אז ישנם *4 מקרים* - אמת ושקר לכל פסוק. אם ברשותי 3 פסוקים, ישנם ***8 מקרים***.
> אם בטיעון יש n פסוקים *אטומיים*, אז ישנם **2^n^** מקרים.
{.is-info}
!!! info ""
אם בטיעון יש n פסוקים *אטומיים*, אז ישנם **2^n^** מקרים.
עברנו על 3 מודולים (מבני טיעון):
@@ -95,33 +95,33 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
- מודוס מורונס - לא תקף
- מודוס טולנדו פוננס (סילוגיזם דיסיונקטיבי)
###שווין לוגי (אקווילנטיות לוגית)
### שווין לוגי (אקווילנטיות לוגית)
ניתן להגיד על שתי נוסחאות שהן שוות **אם ורק אם** ערך האמת של שתיהן שווה (*בכל המקרים*).
ר' דוגמאות במצגת.
###סוגי נוסחאות
### סוגי נוסחאות
- טאוטולוגית (תמיד אמת)
`P v ~P`
- סתירה (תמיד שקר)
`P & ~P`
- קונטינגנטית (מלשון Contingent) - לפעמים אמיתית ולפעמים שקרית.
`P > ~P`
##שיעור 6 - תרגומים משפה טבעית
> [הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_6_-_28.11.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא6תשפג_עם_תוספות.pdf)
{.is-info}
## שיעור 6 - תרגומים משפה טבעית
!!! info ""
[הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_6_-_28.11.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא6תשפג_עם_תוספות.pdf)
השאיפה בתרגום משפה טבעית היא כזו:
> ביטויים בשפה טבעיות -> ביטויים בשפה פורמאלית -> ביצוע פעולות בשפה פורמאלית (הוכחות תקיפות וכו') -> ביטויים בשפה פורמאלית -> ביטויים בשפה טבעית
{.info}
!!! info ""
ביטויים בשפה טבעיות -> ביטויים בשפה פורמאלית -> ביצוע פעולות בשפה פורמאלית (הוכחות תקיפות וכו') -> ביטויים בשפה פורמאלית -> ביטויים בשפה טבעית
בגדול, לקחת לרלורים בעברית, להצרין להם את הצורה, לעבד אותם ולירוק אותם חריפים בהרבה, ובעברית.
###כפל משמעות
### כפל משמעות
כדאי להיזהר ממכשולים כמו משפטים דו משמעיים (*שחר ותומר נשואים* - אחד לשני\ה? לשני אנשים שונים?), *או* מוציא (*הילארי או דונאלד ת\ינצח בבחירות* - ניתן לפרק ל*לפחות אחד\ת ת\ינצח* ו*לא שניהם ינצחו*).
###*רק אם*
### *רק אם*
צריך לשים לב גם ל*רק אם* - ש**אינו** שקול ל*אם*:
```
@@ -129,7 +129,7 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
יש לי חיית מחמד רק אם יש לי חתול (F)
```
###*רק*
### *רק*
*רק* מתפקד כשלילה כפולה. למשל:
```
רק עובדים מורשים
@@ -140,7 +140,7 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
אז אסור לך להיכנס
```
###*אם ורק אם*
### *אם ורק אם*
יש שתי דרכים להתמודד עם *אם ורק אם*:
- גרירה דו כיוונית (<->)
- פירוק מורכב:
@@ -149,25 +149,25 @@ dateCreated: 2022-10-24T08:55:18.259Z
(K>H) & (K>~H~)
```
###*אלא אם*
### *אלא אם*
את *אלא אם* אפשר להפוך ל*אם לא*:
```
אני לא אקבל ציון עובר אלא אם אלמד
אם לא אלמד אז לא אקבל ציון עובר
```
##שיעור 7 - תרגומים משפה טבעית (המשך)
> [הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_7_-_5.12.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא7תשפג.pdf), [בוחן דמה (פתור)](/פילוסופיה/לוגיקה/בוחן_דמה_1_-_פתרון.pdf)
{.is-info}
## שיעור 7 - תרגומים משפה טבעית (המשך)
!!! info ""
[הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_7_-_5.12.22.pdf), [תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא7תשפג.pdf), [בוחן דמה (פתור)](/פילוסופיה/לוגיקה/בוחן_דמה_1_-_פתרון.pdf)
###תנאי הכרחי
### תנאי הכרחי
```
אם לא אגש לכל הבחנים
אז
לא אעבור את הקורס
A > ~E~
```
###תנאי מספיק
### תנאי מספיק
```
כדי לעבור את הקורס
מספיק
@@ -175,7 +175,7 @@ A > ~E~
A > E
```
###שלילה של תנאי הכרחי
### שלילה של תנאי הכרחי
```
לגשת לשני הבחנים
זה לא הכרחי
@@ -183,7 +183,7 @@ A > E
(A > ~E~)~
```
###שלילה של תנאי מספיק
### שלילה של תנאי מספיק
```
לגשת לשני הבחנים
זה לא מספיק
@@ -191,35 +191,35 @@ A > E
(A > E)~
```
###שילובים
####תנאי הכרחי ומספיק
### שילובים
#### תנאי הכרחי ומספיק
```
A > ~E~
&
A > E
```
####תנאי הכרחי אבל לא מספיק
#### תנאי הכרחי אבל לא מספיק
```
A > ~E~
&
(A > E)~
```
####תנאי מספיק אבל לא הכרחי
#### תנאי מספיק אבל לא הכרחי
```
A > E
&
(A > ~E~)~
```
####תנאי לא הכרחי ולא מספיק
#### תנאי לא הכרחי ולא מספיק
```
(A > ~E~)~
&
(A > E)~
```
> ש"ב - לבדוק את ערך האמת של החבר הזה, ומה זה אומר
{.is-warning}
!!! warning ""
ש"ב - לבדוק את ערך האמת של החבר הזה, ומה זה אומר
###פסוקים מורכבים
### פסוקים מורכבים
1. נזהה את הפסוקים הפשוטים ונסמן באותיות גדולות.
2. נזהה את כל הקשרים. אילו מהם הם קשרים סטנרטיים? אילו מהם אינם?
3. נשכתב את המשפט כאשר הפסוקים הפשוטים יוחלפו ע"י הקישורים שלהם. נשמור על המבנה התחבירי.
@@ -229,12 +229,12 @@ A > E
7. נחליף את הנוסחאות המרכיבות בחזרה לתוך הנוסחה הכוללת.
8. נתרגם את הנוסחה הכוללת בחזרה לשפה טבעית, ונשווה אותה עם המשפט המקורי.
##שיעור 8
## שיעור 8
> [הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_8_-_19.12.22.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_8_-_19.12.22.pdf)
###רענון
### רענון
אנחנו יודעים מהם:
- משפט - יחידה בשפה
- פסוק - משפט בעל ערך אמת
@@ -253,19 +253,19 @@ A > E
- תרגום משפה טבעית לתחשיב הפסוקים
- להוכיח תקפות או אי תקפות באמצעות טבלאות אמת
> המלצה: שאלת ההיבטים הנשגבים של האלוהים (ר' מצגת)
{.is-success}
!!! is-success ""
המלצה: שאלת ההיבטים הנשגבים של האלוהים (ר' מצגת)
> טיפ ^מההמלצה^: היצמד לשיטה הפילוסופית - Present, Explain, Evaluate (PEE arguments). הצג, הסבר והערך^?^ טיעון.
{.is-info}
!!! info ""
טיפ ^מההמלצה^: היצמד לשיטה הפילוסופית - Present, Explain, Evaluate (PEE arguments). הצג, הסבר והערך^?^ טיעון.
##שיעור 9 - הוכחות בתחשיב הפסוקים
## שיעור 9 - הוכחות בתחשיב הפסוקים
> [הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_9_-_26.12.22.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[הרצאה](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_9_-_26.12.22.pdf)
###נפטרים מטבלאות האמת
### נפטרים מטבלאות האמת
טבלאות אמת זה לא כיף. במקום לבדוק את *כל המקרים*, כדאי לבדוק רק את המקרים בהם כל ההנחות האמיתיות (שכן אם המסקנה שקרית, הטיעון אינו תקף).
נתחיל במבנים (*מודוס*-ים) שאנחנו **יודעים** שהם תקפים - ונשליך אותם על הטיעון שלנו.
@@ -294,8 +294,8 @@ R
המהלך הזה הוא *הוכחה* שהטיעון הזה תקף - במקום ללכת על דרך השלילה (אין מצב שבו ההנחות אמיתיות והמסקנה שקרית), הולכים על החיוב.
> ר' את דרך הרישום (נוטציה) בספר של Hardegree
{.is-info}
!!! info ""
ר' את דרך הרישום (נוטציה) בספר של Hardegree
בגדול, המבנה הוא כזה:
```
@@ -311,12 +311,14 @@ R
(בסוף: Box & Cancel)
```
> מומלץ:
> \- מיד לאחר העתק ההנחות, לוודא שהעתקנו נכון ולא פספסנו שלילה נבזית כזו או אחרת
> \- לכתוב את הSHOW
{.is-warning}
> הישמר: המודוסים **צורניים לחלוטין**. גם אם יש להם אותו ערך אמת, ביטויים תקפים אחרים **אינם מופעים של המודוסים**
{.is-warning}
> \- מיד לאחר העתק ההנחות, לוודא שהעתקנו נכון ולא פספסנו שלילה נבזית כזו או אחרת
!!! warning ""
\- לכתוב את הSHOW
!!! warning ""
הישמר: המודוסים **צורניים לחלוטין**. גם אם יש להם אותו ערך אמת, ביטויים תקפים אחרים **אינם מופעים של המודוסים**
למשל:
@@ -328,9 +330,9 @@ Q
**אינו מופע של מודוס תולנס**.
###חוקי ההיקש
> **כאן** מתחילים לבהות בדף הנוסחאות. הידד!
{.is-info}
### חוקי ההיקש
!!! info ""
**כאן** מתחילים לבהות בדף הנוסחאות. הידד!
בשפה יש (בערך) חמישה קשרים. ל(כמעט) כל קשר יש
- חוק OUT
@@ -338,7 +340,7 @@ Q
- חוק IN
איך *לבנות* נוסחה עם הקשר הזה
###&O
### &O
אם הקוניוקציה אמיתית, מותר להסיק את הפסוק הראשון:
```
A & B
@@ -366,7 +368,7 @@ A > (B & C)
```
***ניתן*** להחיל על ביטוי זה את הכלל.
###&I
### &I
אם יש לך נוסחא, ויש לך נוסחא, מותר לך להקיש את הקוניוקנציה הראשונה שלהם
```
A
@@ -380,7 +382,7 @@ B
/B & A
```
###Ov
### Ov
אם יש לך דיסיונקציה ויש לך את השלילה של הדיסיונקט הראשון, מותר לך להקיש את הדיסיונקט השני:
```
A v B
@@ -394,7 +396,7 @@ A v B
/A
```
###Iv
### Iv
אם יש לנו נוסחה, אז מותר לנו להקיש את הדיסיונקציה עם כל נוסחא לימינה:
```
A
@@ -405,7 +407,7 @@ A
A
/ B v A
```
###>O
### >O
אם יש לך תנאי ויש לך את השלילה שלו, מותר לך להסיק את ההשלכה ^?^
```
A > C
@@ -418,10 +420,10 @@ A > C
~C
/A
```
###>I
### >I
אין. במקומו יש כלל אחר שנדוש בו בהמשך.
###שלילה כפולה (DN)
### שלילה כפולה (DN)
אם יש לך נוסחה
מותר לך להקיש את שלילתה הכפולה
```
@@ -434,10 +436,10 @@ A
/A
```
> ושוב - הכללים פועלים **רק על שורות שלמות**
{.is-warning}
!!! warning ""
ושוב - הכללים פועלים **רק על שורות שלמות**
###הוכחה ישירה (DD)
### הוכחה ישירה (DD)
```
SHOW: A DD
...
@@ -449,8 +451,8 @@ SHOW: A DD
לא את כל הטיעונים ניתן להוכיח בהוכחה ישירה, אך כשכן, דרך זו נוטה להיות הקלה והמהירה ביותר.
##שיעור 10
###גזירה מותנית (CD)
## שיעור 10
### גזירה מותנית (CD)
```
SHOW: A>C CD
A As
@@ -469,7 +471,7 @@ R 2,6,>O
```
בדוגמא הזו, על מנת להוכיח את R (בתנאי P>R), הנחנו (As) שP אמיתי, ומשם הוכחנו הוכחה ישירה שR אמיתי. **כלומר, אם P אמיתי, R אמיתי** - הטיעון ***תקף***.
###גזירה בשלילה (~D)
### גזירה בשלילה (~D)
```
SHOW: ~A ~D
A As
@@ -482,11 +484,11 @@ X XI
לשיטה זו קוראים *רדוקציה לאבסורד* (Reductio ad absurdum). השיטה היא להוכיח שאם מניחים את השלילה של ההוכחה, מתקבלת סתירה (X) - משהו שלא יכול להיות לוגית (למשל: P&~P).
> סתירה מראים ***תמיד*** בגזירה ישירה (DD)!
{.is-warning}
!!! warning ""
סתירה מראים ***תמיד*** בגזירה ישירה (DD)!
##שיעור 12
###גזירה עקיפה (ID)
## שיעור 12
### גזירה עקיפה (ID)
```
SHOW: A ID
A~ As
@@ -500,7 +502,7 @@ X
ההבדל לעומת גזירה בשלילה (~D) היא שבגזירה עקיפה *מוסיפים* שלילה, ובגזירה בשלילה *מסירים* שלילה. בנוסף, בגזירה עקיפה ניתן להוכיח כל פסוק - בגזירה שבשלילה רק פסוקים המתחילים בשלילה.
> כל דוגמא שניתן להראות בגזירה ישירה, ניתן להראות גם בגזירה עקיפה - אך לא להיפך!
{.is-info}
!!! info ""
כל דוגמא שניתן להראות בגזירה ישירה, ניתן להראות גם בגזירה עקיפה - אך לא להיפך!
כשID מופעלת על דיסיונקציה, ניתן לכנותה vD. מדובר *באותה אסטרטגיה בדיוק* - מטרת השם הוא להזכיר.

68
פילוסופיה/לוגיקה/פרדיקטים.md
View File

@@ -8,24 +8,24 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-03-13T08:03:15.652Z
---
##[מבוא ללוגיקה - תחשיב הפרדיקטים](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=46466)
## [מבוא ללוגיקה - תחשיב הפרדיקטים](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=46466)
> [ספר הקורס](http://courses.umass.edu/phil110-gmh/MAIN/IHome-5.htm), [דף נוסחאות](/פילוסופיה/לוגיקה/rule_sheet.pdf)
{.info}
!!! info ""
[ספר הקורס](http://courses.umass.edu/phil110-gmh/MAIN/IHome-5.htm), [דף נוסחאות](/פילוסופיה/לוגיקה/rule_sheet.pdf)
> כלי לבדיקת שקילות לוגית - [Tree Proof Generator](https://www.umsu.de/trees/)
> [מצגת](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_1_-_13.3.23.pdf)
{.info}
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_1_-_13.3.23.pdf)
##סובייקטים ופרדיקטים
## סובייקטים ופרדיקטים
בשפת תחשיב הפרדיקטים, כל פסוק אטומי מורכב מ**פרדיקט** אחת ו**סובייקט** אחד או יותר.
`"רחל (סובייקט) ישנה (פרדיקט)"`
`"רחל (סובייקט) מכבדת את (פרדיקט) שאול (אובייקט)"`
`רחל (סובייקט) נמצאת בין (פרדיקט) מוקי (אובייקט ישיר) ל שאול (אובייקט עקיף)`
##מה זה פרדיקט?
## מה זה פרדיקט?
פרדיקט זה **ביטוי לא שלם**, עם חלל אחד או יותר שעם נמלא אותו בשם עצם יתקבל פסוק.
פרדיקט משחק את התפקיד של *קשר פונקציית האמת*.
@@ -34,20 +34,29 @@ dateCreated: 2023-03-13T08:03:15.652Z
פרדיקטים נרשמים ראשונים, ואחריהם הסובייקטים.
> דוגמאות: `Tr` - רחל(r\) גבוהה(T)
> `Tn` - נדיה(n) גבוהה (T)
> `Lns` - נדיה(n) גבוהה מ(L) שאול (s)
> `Lsn` - שאול (s) גבוה מ(L) נדיה (n)
> `Bsnr` - שאול (s) נמצא בין (B) נדיה (n) ל(B) רחל (n)
> `Brsn` - שאול (s) נמצא בין (B) רחל (n) ל(B) נדיה (n)
{.is-info}
!!! info ""
`Brsn` - שאול (s) נמצא בין (B) רחל (n) ל(B) נדיה (n)
> דוגמאות עם קשרים:
> `Tr~` - רחל לא גבוהה
> `Lns~` - נדיה לא גבוהה משאול
> `Tr & Tn` - רחל ונדיה גבוהות
> `~Tr & ~Tn` - גם רחל וגם נדיה אינן גבוהות
{.is-info}
!!! info ""
`~Tr & ~Tn` - גם רחל וגם נדיה אינן גבוהות
```
שחר ותומר נשואים (כל אחד בנפרד)
@@ -56,7 +65,7 @@ Ms & Mt
Rst
```
##כמתים
## כמתים
```
כל התלמידות שמחות
^
@@ -85,10 +94,10 @@ Rst
^ שלילה ^ שלילה ^ כמת כולל
```
> ר' גם: ביטויים שווים לוגית (אקויוולנטים) מהמצגת
{.is-info}
!!! info ""
ר' גם: ביטויים שווים לוגית (אקויוולנטים) מהמצגת
##ציון (ספסיפיקציה) של כמתים
## ציון (ספסיפיקציה) של כמתים
באמרנו *כולם* שמחים, הכוונה היא לבני אדם - לא לשולחנות, למשל. כיצד מציינים זאת בשפת תחשיב הפרדיקטין
כמתים גנריים:
@@ -105,20 +114,20 @@ Rst
דוגמה: יש סטודנטית שמחה -> יש מישהי כך ש**היא סטודנטית**(S) *וגם* ש**היא שמחה**(H) -> `Ǝx(Sx & Hx)`
> שימו לב לסוגריים - אחרת הביטוי הזה לא תקף!
{.is-warning}
!!! warning ""
שימו לב לסוגריים - אחרת הביטוי הזה לא תקף!
```
כל הסטודנטים שמחים -> אם אתה סטודנט, אז אתה שמח -> לא משנה מי אתה, אם אתה סוטדנט, אתה שמח -> Ɐx(Sx > Hx)
```
> [מצגת]
{.info}
##גרירה לעומת קוניוקציה
!!! info ""
[מצגת]
## גרירה לעומת קוניוקציה
הקשר שנמצא תחת כמת כולל הוא *בדרך כלל* גרירה (->).
הקשר שנמצא מיד תחת כמת ישי הוא *בדרך כלל* קוניוקציה (&).
##שילוב פרדיקטים
## שילוב פרדיקטים
```
כל סופר ישראלי הוא חכם:
Ɐx([Sx & Ix] > Hx)
@@ -127,20 +136,25 @@ Rst
( & Hx [Sx & Ix])Ǝx
```
##פרדיקטים *שאינם* קומבינציות
## פרדיקטים *שאינם* קומבינציות
ביטויים דוגמת 'פושע לכאורה', 'חיקוי עור', 'ימאי מנוסה', 'לוויתן גדול' ואפילו 'שמפו נגד קשקשים'! - אינם קומבינציה של פרדיקטים - אותו מישהו *אינו* **גם** פושע ***וגם*** לכאורה - זו תכונה אחת שמבוטאת בשתי מילים בשפה.
##פרדיקטים פוליאדים
> [מצגת](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_4_-_17.4.23.pdf)
{.info}
## פרדיקטים פוליאדים
!!! info ""
[מצגת](/פילוסופיה/לוגיקה/הרצאה_4_-_17.4.23.pdf)
> דוגמא:
> 1. someone respects someone
> 2. there is someone who respects someone
> 3. there is some x: x respects someone
> 4. there is some y: x respects y
> 5. `ƎxƎyRxy`
{.is-info}
!!! info ""
5. `ƎxƎyRxy`
פרדיקטים פוליאדים הם פרדיקטים המתייחסים ליותר מסובייקט אחד - פלוני מכבד את אלמוני, פלוני מתעב את כולם, אף אחד לא מכבד את אף אחד - וכדומה.

21
פילוסופיה/לשון/index.md
View File

@@ -8,13 +8,13 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-01-26T21:01:04.731Z
---
> [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2509955), [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49800), [ספר](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2509955)
{.info}
!!! info ""
[סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2509955), [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49800), [ספר](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2509955)
> [שיעור](/פילוסופיה/לשון/l-introduction-handout.rtf)
{.is-info}
!!! info ""
[שיעור](/פילוסופיה/לשון/l-introduction-handout.rtf)
##המהפכה הלשונית
## המהפכה הלשונית
הפילוסופיה של הלשון טרודה בכל השאלות שמעניקות לשפה משמעות. למה בכלל אנחנו מבינים שפה? מה מענקים לביטויים משמעות? איך אפשר לדבר על דברים שלא בהכרח קיימים בעולם, ומה הופך רצף מסוים של צלילים ומחרוזות לדקדוקי?
הפילוסופיה של הלשון אינה ממש חלק מהמסורת הפילוסופית לאורך רוב ההיסטוריה שלה.
@@ -30,16 +30,17 @@ dateCreated: 2024-01-26T21:01:04.731Z
וכשם שעשו המהפכות שקדמו לה, המהפכה הלשונית שוב מטה את הכף, ושמה את מלוא הכובד סביב המחשבה, כפי שזו עולה ב**שפה**. כעת, הפילוסופים טרודים ב**לוגיקה**, ובראשם [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה)[^3] - אבי הלוגיקה המודרנית והפילוסופיה של הלשון[^4].
##תורת הייצוג של לוק
## תורת הייצוג של לוק
> [התפיסה הלוקיאנית של השפה](/פילוסופיה/לשון/לוק.pdf)(מתוך: מסכת טבע האדם)
{.is-info}
!!! info ""
[התפיסה הלוקיאנית של השפה](/פילוסופיה/לשון/לוק.pdf)(מתוך: מסכת טבע האדם)
[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק), כרבים מהפילוסופים בתקופתו, היה טרוד ב**אידאה** - פיתוח קרטזיאני - שמשמעותה מושא מחשבתי מסוים - ישיים ממשיים **בתודעה הפרטית** של כל אדם ואדם[^5]. לוק העניק אף הוא קדימות למחשבה, וטען שזו בלבד מעניקה משמעות לשפה.
> האידאה הקרטזיאנית **היא לא** האידאה האפלטונית!
> האידאה הקרטזיאנית מדברת יותר על הצורה ממש של חפץ מולנו, ולא מושא מטאפיזי כזה או אחר. אנחנו מדברים על הבקבוק ממש, לא על ה*בקבוקיות של הבקבוק*.
{.is-warning}
!!! warning ""
האידאה הקרטזיאנית מדברת יותר על הצורה ממש של חפץ מולנו, ולא מושא מטאפיזי כזה או אחר. אנחנו מדברים על הבקבוק ממש, לא על ה*בקבוקיות של הבקבוק*.
את האידאות שבתודעתו של כל אדם ואדם ניתן לתקשר רק באמצעות השפה - אך משום שהאידאה היא לעד פרטנית (אני לא יכול לחשוב את הבקבוק בראש של מישהו אחר), בני האדם נשענים על שתי הנחות נוספות בשימוש בשפה.

14
פילוסופיה/לשון/אמפריציזם.md
View File

@@ -8,14 +8,14 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-02-25T14:18:33.795Z
---
> [טקסט: שתי דוגמות לאמפריזיזם (אנגלית)](/פילוסופיה/לשון/quine_en.pdf), [עברית](/פילוסופיה/לשון/quine_he.pdf)
{.info}
!!! info ""
[טקסט: שתי דוגמות לאמפריזיזם (אנגלית)](/פילוסופיה/לשון/quine_en.pdf), [עברית](/פילוסופיה/לשון/quine_he.pdf)
הפילוסוף [**וילארד ון אורמן קווין**](https://en.wikipedia.org/wiki/Willard_Van_Orman_Quine) הוא אחד הפילוסופים האנליטיים המשפיעים ביותר. הוא היה תלמיד של וויטהד, ולאחר שקרא ספר של ראסל השתכנע ונשאר בפילוסופיה. הוא נפגש בשלב מסוים עם קארנפ ושאר הלוגיקנים מזרם הפוזיטיביזם הלוגי, ומשם נולדה ההגות שלו. במאמרו מ1951, הוא מבקר את את הרעיון של האמת על פי הקונבנציה - הרעיון המרכזי של הפוזיטיביזם - ומבקר את ניסיונם של העמדת הלוגיקה על הניסיון, הנדון לכישלון: כדי לעמוד על הלוגיקה מניסיון, אנו זקוקים להגדרות - שהן מלכתחילה לוגיות אפריורית; בתמצית, אי אפשר לגלות את הלוגיקה בלי לוגיקה.
קווין אינו רק נגטיבי - הוא מציע חלופה פילוסופית הולמת לפוזיטיביזם. הכתבים שלו עוסקים במידה רבה בספקנות ביחס למשמעות.
##עקרונות הפוזיטיביזם
## עקרונות הפוזיטיביזם
הטענה המרכזית של הפוזיטיביזם הלוגי היא חלוקה של הפסוקים לאנליטיים - שאמיתותם נגזרת מכוח המשמעות שלהם - ולסינטתיים - כאלו שניתנים לאימות או הפרכה על פי ההתנסות. ההפרדה הזו עומדת בלב הפרויקט הפוזיטיביסטי, אך עומדת מוסווה בלב רוב הפילוסופיה. ההשלכות של המאמר - המבקר את ההפרדה הזו, אפוא, הן הרבה מעבר לפוזיטיביזם.
@@ -35,7 +35,7 @@ dateCreated: 2024-02-25T14:18:33.795Z
קווין נותן לנו שתי תפיסות (דוגמות):
##כישלון הההפרדה לאנליטי וסינתטי
## כישלון הההפרדה לאנליטי וסינתטי
הפוזיטיביזם קובע כי:
> כל פסוק ניתן לסיווג כאנליטי (אמיתי מכוח עצמו) או כסינתטי (אמיתי מכוח עובדה)
@@ -99,11 +99,11 @@ dateCreated: 2024-02-25T14:18:33.795Z
ומה לגבי הרעיון שפסוק אנליטי הוא זה ששלילתו היא סתירה? אם סתירה מתוארת סינטקנטית אז סתירה עצמית היא תמיד מהצורה p & ~p. אבל, זה לא יעזור להראות ש"רווק הוא נשוי" הוא סתירה, כי הוא מצורה אחרת (Ga & Ha). איך נרחיב את הסתירה כך שתחול על רווק ונשוי? נידרש שוב למושג שמניח אנליטיות (אן הפסוק שקרי רק בזכות עובדות על משמעות אז הוא סתירה עצמית). משמע, *רעיון הסתירה העצמית דורש אותה מידה של הבהרה כמו אנליטיות*.
> בקיצור, כל הניסיונות להגדיר אנליטיות נתקעים באותה בעיה: לא ניתן להגדיר את האנלטיות מבלי להגדיר את ההכרח, או להגדיר את ההכרח מבלי להגדיר את האנליטיות. *עצם ההבחנה בין אניליטי לסינתטי הוא לא אמפירי* - ולכן הפוזיטיביזם נופל.
{.is-warning}
!!! warning ""
בקיצור, כל הניסיונות להגדיר אנליטיות נתקעים באותה בעיה: לא ניתן להגדיר את האנלטיות מבלי להגדיר את ההכרח, או להגדיר את ההכרח מבלי להגדיר את האנליטיות. *עצם ההבחנה בין אניליטי לסינתטי הוא לא אמפירי* - ולכן הפוזיטיביזם נופל.
##כישלון עיקרון האימות
## כישלון עיקרון האימות
ראו את עיקרון האימות של המשמעות הפוזיטיביסטי:
> כל פסוק משמעי ניתן לתרגום לפסוקים על אודות התנסויות חושים

12
פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין.md
View File

@@ -8,13 +8,14 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-03-04T12:20:20.876Z
---
> [טקסט](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין.pdf)
[לודוויג ויטגנשטיין](https://en.wikipedia.org/wiki/Ludwig_Wittgenstein) עבד בהיכרות עמוקה עם ברטראנד ראסל, שלאחר שהות ארוכה עמו כתב את ה*טראקטטוס* - הספר היחיד שהתפרסם בימי חייו. את הספר חתם בביטוי *יש דברים שעליהם צריך לדבר, ואחרים שעליהם צריך לשתוק* - ואכן, מיד אחרי הספר, השתתק - עזב את הפילוסופיה. זהו *ויטגנשטיין המוקדם*. בסופו של דבר, חזר ויטגנשטיין לפילוסופיה (זהו *ויטגנשטיין המאוחר*) - והביא איתו רעיונות קיצוניים: הוא קבע שפילוסופיה היא לא עניין של מהות, או של תזות, או 'מלכת המדעים', בסיס המדע - אלא רק לאפשר את הידיעה, ולהראות שכל ידע הוא אפשרי. הוא מושל אותה לפסיכותרפיה - שמשחררת אותנו מתפיסות ודעות מותנות.
> כאשר הם קראו לדבר-מה בשם ופנו בתוך כך לעברו, ראיתי זאת, ותפסתי שבצליל שהם משמעים הם מכנים את הדבר שעליו הם רוצים להצביע. שזה אמנם רצונם, התחוור לי מתנועות גופם - השפה הטבעית, כביכול, של כל העמים, שמהבעות הפנים, ניעת העיניים, תנועת האברים ונימת הקול מביעות את רחשי הלב כאשר אנו מבקשים דבר-מה, מחזיקים בו, דוחים אותו או נמלטים מפניו. כך למדתי בהדרגה להבין אלו דברים מציינות המלים ששמעתין מובעות שוב ושבו במקומותיהן המיודעים במשפטים שונים: ואחרי שהרגלתי את פי בסימנים הללו, הבעתי אף אני באמצעותם את מבוקשי (אוגוסטינוס, וידויים I, 8)
> מסמלים אלה, כך נראה לי, מצטיירת בפניו תמונה מסוימת של מהות הלשון האנושית. דהיינו, זו: מלות הלשון מכנות עצמים בשם - משפטים הם צירופים של שמות כאלה \[...\] בתמונה זו של הלשון אנו מוצאים את שורשיו של הרעיון: לכל מלה יש משמעות. משמעות זו מחוברת למלה. היא העצם שהמילה מציינת אותו.
על הבדל בין סוגי מלים אין אוגוסטינוס מדבר. מי שמתאר את לימודי השפה באופן כזה חושב בראש-ובראשונה, לדעתי, על שמות-עצם, כמו "שולחן", "כיסא", "לחם", ועל שמות של אנשים, ורק במקום השני - על שמות של פעולות או של תכונות מסוימות: ועל שאר סוגי המילים הוא חושב כעל משהו שיסתדר מאליו.
> תן דעתך על השימוש הבא בלשון: אני שולח מישהו לקניות. אני נותן לו פתק שעליו מסומן: "חמישה תפוחים אדומים". הוא לוקח את הפתק אל החנווני: זה פותח את המגירה שעליה מסומן "תפוחים": לאחר מכן הוא מחפש בטבלה את המלה "אדום" ומוצא לנגדה דגם צבע: ואז הוא אומר את סדרת המספרים המונים - אני מניח שהוא יודע אותה בעל-פה - עד למלה "חמש", ועם כל מלת מספר הוא מוציא מהמגירה תפוח שצבעו כצבע הדרם. כך, ובאופן דומה, פועלים עם מלים. "ואולם, איך הוא יודע היכן וכיצד עליו למצוא את המלה "אדום" ומה עליו לעשות עם המלה "חמש" - ובכן, אני מניח שהוא פועל כפי שתיארתי. להסברים ישנו סוף באיזשהו מקום.
@@ -22,6 +23,7 @@ dateCreated: 2024-03-04T12:20:20.876Z
ויטגנשטיין יוצא מיד כנגד הרעיון שלמילים יש משמעות מובנית. אוגוסטינוס מתאר את למידת השפה כתהליך ילדי, בצבעים עזים - של קישור הדברים בעולם למשמעות המהותית של המילים. ויטגנשטיין יוצא נגד ההנחה הזו - *להסברים ישנו סוף באיזשהו מקום*. איך החנווני מבין מה אומר *חמש*, או *אדום*? תמיד יש גבול להסבר שנוכל לתת. אנחנו לומדים, כמו שאוגוסטינוס מתאר, כיצד *להשתמש* במילים. אולם, אין די בכך להסביר את *משמעות* המילים - ההוראה. הפילוסופים של השפה, ובראשם פרגה וראסל, נסמכים על ההוראה כלב המשמעות של השפה: ביטוי אמיתי הוא כזה שנושא משמעות. אולם, קובע ויטגנשטיין, הדימוי הזה פרימיטיבי, וחסר.
> 2. המושג הפילוסופיה הזה של משמעות הוא בן-בית בדימוי פרימיטיבי של האופן שבו מתפקדת השפה. אך ניתן גם לומר שהוא הדימוי של שפה פריטמיבית יותר מזו שלנו.
> נתאר לעצמנו שפה שמתאים לה התיאור שנתן אוגוסטינוס: על שפה זו לשרת את התקשרות בין בנאי A לבין עוזרו B. A מקים מבנה מאבני ביין: מצויים שם לבנים, עמודים, לוחת וקורות. על B להגיש לA את אבני הבניין לפי הסדר שהו הוא זקוק להן. למטרה זו הם משתמשים בשפה שמלותיה הן "לבנה", "עמוד", "לוח", "קורה". A קורא אותן בקול: - B מגיש את אבן הבניין שהוא למד להגיש בתגובה לקריאה זו. - ראה זאת כשפה פרימיטיבית שלמה.
ויטגנשטיין מתאר פה את השפה כעניין תפעולי גרידא - הרעיון הזה שהיא נושאת משמעות חסר שחר.
@@ -55,9 +57,9 @@ dateCreated: 2024-03-04T12:20:20.876Z
ויטגנשטיין יוצא נגד הרעיון של דברים פשוטים ומורכבים במציאות (48), שסביבם אנו יכולים להורות - ומייחסים אותם כפונקציה שפתית סובייקטיבית. (59). הוא יוצא כנגד הרעיון שישנם דברים בסיסיים - בין שחלקי חומר, ובין שתחושות בלתי-ניתנות להכחדה, כמו שראסל סבור שישנן (69).
##פרדוקס הכללים של קריפקה
> [טקסט](/פילוסופיה/לשון/קריפקי-ויטגנשטיין.pdf)
{.is-info}
## פרדוקס הכללים של קריפקה
!!! info ""
[טקסט](/פילוסופיה/לשון/קריפקי-ויטגנשטיין.pdf)
בארקלי ויום לקחו את הספקנות היוונית הקלאסית וגררו אותה לעולם המשמעויות - לאני, לזמן, ולמשמעות. אולם עד קריפקה, איש לא הטיל את הספק הזה במשמעות של השפה.

35
פילוסופיה/לשון/פוזיטיבים.md
View File

@@ -10,7 +10,7 @@ dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
> [טקסט: דחיית המטאפיזיקה](/פילוסופיה/לשון/קרנאפ.pdf)
##מהו פוזיטיביזם לוגי?
## מהו פוזיטיביזם לוגי?
**הפוזיטיביזם הלוגי** הוא מונח מורכב, הבנוי מ:
@@ -25,19 +25,19 @@ dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
האימפריציזם סבור כי טענות שאינן מתבססות על החושים אינן יכולות להיות מוצדקות אפיסטמית. הפוזיטיביזם הלוגי גרר את זה לכדי קיצון - טענות שאינן ניתנות לאימות אמפירי **אינן יכולות לשאת משמעות כלל**.
###תיאוריה של משמעות
### תיאוריה של משמעות
השאלה המרכזית של הפוזיטיבזם הלוגי הייתה **מה מכונן משמעות**. ניסוח קריטריון של משמעות תבהיר את טווח החקירה הפילוסופית, ויקבע מה השאלות שיש לדון בהן.
אם אין, למשל, פסוקים על אלוהים, או על האין - שעומדים בקריטריון שכזה, הרי שהם חסרי תוכן, ואז אין כל טעם לניתוח פילוסופי של מושגים אלה.
[^1]: ובמיוחד - *הטרקטטוס*.
##דחיית המטאפיזיקה
## דחיית המטאפיזיקה
את המשמעות הזו ביקשו לבסס **אייר** ו**הן**. לשיטתם, פסוק נחשב כבעל משמעות רק אם הוא מבטא מחשבה **אפריורית**, או **אפוסטריורית**. זוהי חלוקה דיכוטומית, של כל הפסוקים - לפסוקים אמפירים, הכפופים לעיקרון עובדות על משמעות, ולפסוקים אפריוריים - הכפופים לאנליטיות.
משמע, פסוק משמעי רק אם הוא ניתן לאימות\הפרכה על ידי ההתנסות, או אם הם נושאים משמעות אנליטית (כמו טאותולוגיות) - פסוקים אמיתיים בהכרח.
###המזלג של יום
### המזלג של יום
> או שטענה ניתנת לאימות אמפירי, או שהיא אנליטית - אמיתית או שקרית מכוח משמעותה בלבד.
הדעה של יום והפוזיטיביסטים הלוגים קיצונית מאוד - **כל דבר שלא ניתן להפריך או לאשש, או להסיק אנליטית, חסר משמעות לחלוטין**.
@@ -55,20 +55,21 @@ dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
מחבר *דחיית המטאפיזיקה*, קארנפ, מנסה להגיע לרדוקציה פנומנליסטית.
##אימות תיאורטי ואימות מעשי
## אימות תיאורטי ואימות מעשי
> פסוק ניתן ל**אימות תיאורטי** אם, למרות שאין לי יכולת מעשית לערוך תצפיות שיוכיחו או יפריכו אותו, אני יכל לדמיין אילו תצפיות נדרשות כדי לאמת או להפריך אותו.
> פסוק ניתן ל**אימות מעשי** אם יש לי היכולת למקם את עצמי במצב שבו אוכל לערוך תצפיות שמספיקות לאימות הטענה שהוא מביע.
אבל מהו אימות? האם הוא דורש **אימות חזק[^2]** - הוכחת אמיתותו או שקרותו בנביעה לוגית, באופן מוחלט? זהו קריטריון קשה מאוד; תצפיות לעולם לא מספיקות לכינון נביעה לוגית, משום שכמות התצפיות תמיד סופית.
מנגד, האם מספיק **אימות חלש** - שלא דורש הוכחה ודאית, אלא מסתפק ברלוונטיות של תצפיות נוספות באשר להפרכתו או אישושו?
> בגדול - האם אני חייב להוכיח כל דבר מעבר לכל ספק, או לסבור אותו על סמך מספר סופי של תצפיות?
{.is-info}
!!! info ""
בגדול - האם אני חייב להוכיח כל דבר מעבר לכל ספק, או לסבור אותו על סמך מספר סופי של תצפיות?
[^2]: *בעיית האינדוקציה*
###אייר: הגדרה ראשונה
### אייר: הגדרה ראשונה
> לפסוק משמעי יש תוצאות אמפיריות: יש פסוקים תצפיתיים שנגזרים ממנו בעזרת הנחות נוספות ולא מההנחות הנוספות לבדן.
פסוק תצפיתי ניתן לאימות אם ורק אם:
@@ -77,10 +78,10 @@ dateCreated: 2024-02-18T14:33:17.767Z
הרעיון: להראות שפסוק בעל משמעות עושה הבדל למה ניתן לתצפית. הוא יהיה בעל משמעות אם, כאשר נוסיף אותו לתצפיות, תהיה לו השלכה על האמיתות או ההפרכה של סט התצפיות כולו.
###הבעיה
### הבעיה
> כאן נקלעתי למצוקה. הקריאה וההסקה על חשבונכם.
{.danger}
!!! danger ""
כאן נקלעתי למצוקה. הקריאה וההסקה על חשבונכם.
ישעיהו ברלין מעלה בעיה:
@@ -114,7 +115,7 @@ S = ~(O1 & O2 ) v ~(N & O3 )
---
##הבעיה של המתמטיקה והלוגיקה
## הבעיה של המתמטיקה והלוגיקה
בעוד שידיעה מדעית לא מתיימרת לוודאות מוחלטת - הלוגיקה והמתמטיקה כן. זה, כמובן, לא מתיישב עם האימפריציזם.
הפוזיטיביזם מבצע שלוש הבחנות:
@@ -136,14 +137,14 @@ S = ~(O1 & O2 ) v ~(N & O3 )
אולם נותר הקושי המהותי - איך יכולה להיות טענה שהיא *גם* על העולם - ו*גם* הכרחי?
###קונבנציונליזם
### קונבנציונליזם
הזרם הזה קובע כי הטענות הן הכרחיות מכוח השפה. למשל, 5+7 הוא אמיתי ולו משום שזה סימן סינונימי ל12. הוא טוען שהמתמטיקה והלוגיקה לא מוסיפות ידע, אלא הופכות ידע מובלע למפורש. זהו הפתרון הקונבנציונליסטי לכך שמיל ביקש לוותר על ההכרח וקאנט ביקש לקבעו כמטאפיזי.
אלא שגם בקובנציונליזם ישנה בעיה. אם ההגדרה היא רק מוסכמה, הרי שנוכל לתאר הגדרה אחרת. מדוע אנו בוחרים, למשל, בגיאומטריה אוקלידית? משום שהיא הצורה הפשוטה ביותר. בעולם אחר, שבו אנחנו הולכים ומתכווצים ככל שמתרחקים מהקצוות, תהיה גיאומטריה אחרת - שתתאר עולם *שכזה* בצורה פשוטה יותר.
אבל כיצד נוכל לחשוב על חלופה ללוגיקה? היש דרך למצוא חלופה ל[חוק הסתירה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה)?
####הביקורת של קווין
#### הביקורת של קווין
הנה לכם חברינו, מודוס פוננס:
```
p
@@ -152,11 +153,11 @@ q
```
זוהי אקסיומה. אבל כדי להבין אותה לפי קונבציה, אתה נדרש לאותה הלוגיקה ממש. אם לוגיקה היא רק מוסכמה, הרי שגם הלוגיקה שתבין אותה היא מוסכמה - ומהבור הזה אפשר לצאת רק בקרקוע הלוגיקה כעניין הכרחי.
###מה נשאר?
####אונתולוגיה
### מה נשאר?
#### אונתולוגיה
אם נקבל את הקונבציונליזם, הרי שטענות כמו *יש זברות* ו*2+2=4* הן טענות מוסכמות - בתוך סט חוקים ומסגרת שקיבלנו עלינו, כמערכת. אולם, המוסכמה שוללת מאיתנו שאלות *מחוץ לאותה המסגרת* - כמו *האם יש עצמים חלל-זמניים?* הבחירה במסגרת לשונית היא שיקול פרגמטי - תפקיד שהפוזיטיביזם החיובי מפקיד לידי הפילוסופיה.
####אתיקה
#### אתיקה
ישנה אתיקה **אובייקטיביסטית** - שטוענת שיש ערך אמת הכרחי לטענות מוסריות שלא ניתן לאמת אמפירית, לעומת **סובייקטיביסטים** - הקובעים כי ניתן לאמת טענות מוסריות באופן אמפירי (כמו *התועלתיות* של מיל - טוב הוא מה שמביא תועלה). שתיהן מסכימות על כך שהקביעות האתיות הן טענות.

54
פילוסופיה/לשון/פרגה.md
View File

@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
---
##תורת ההוראה המוקדמת
## תורת ההוראה המוקדמת
בספרו *סודות האריתמטיקה*, דורש [גוטלוב פרגה](https://en.wikipedia.org/wiki/Gottlob_Frege):
###אנטי פסיכולוגיזם
### אנטי פסיכולוגיזם
- להפריד בין הפסיכולוגי מהלוגי ואת הסובייקטיבי ומהאובייקטיבי.
האידאה היא יש פסיכולוגיה סובייקטיבי, כפי שאומר לוק. עקרון זה, ה***אנטי-פסיכולוגיזם*** של פרגה, דורש להדיר מן השפה את האידאה, ובמקום להעניק לה משמעות **רק** בישיים האובייקטיביים, הלוגים.
@@ -20,7 +20,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
כשאני אומר 'בקבוק', עליי להתכוון לבקבוק הזה ממש, כאן מולי, ולא לתמונת הבקבוק בתודעה שלי. 'בקבוק' הוא לא צלם הבקבוק בתודעה, אלא חפץ אובייקטיבי (מיכל עם פקק שמכיל נוזלים, או משהו כזה).
###עקרון ההקשר
### עקרון ההקשר
- לעולם לא לבקש את משמעותה של מילה בודדת, אלא רק בהקשרה במשפט.
בעוד שלוק סבור שהמחשבות אינן אלא שרשרת של אידאות, פרגה טוען בדיוק הפוך - **אסור** לנסות להסיק על המושג הפרטי מבלי ההקשר שבו הוא פועל. זהו ***עיקרון ההקשר*** של פרגה.
@@ -28,7 +28,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
בעיקרון ההקשר טוען פרגה שהענקת המשמעות היחידה צריכה להיות פומבית - על סמך מה שיש בעולם - כזו שנקבעת על ידי *ישות חוץ לשונית*[^8]. מה היא הישות הזו? מה מעניק לפסוק משמעות?
####משמעות פסוק - ערך האמת
#### משמעות פסוק - ערך האמת
בכדי להעניק לפסוק משמעות, פרגה פונה ל*ערך האמת* שלו - אם הוא אמיתי,או שקרי. פסוק הוא לא כמו שם - הוא מורכב, והמרכיבים רלוונטיים לערך האמת שלו.
> **אריסטו** *חכם* הוא פסוק אמת.
@@ -40,7 +40,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
התרומה של עקרון ההקשר כפולה. תחילה, הגדרת המשפט כיחידה הבסיסית ביותר, לעומת המילים בתורה הלוקיאנית; שנית, ייצוא המשמעות לישות חוץ לשונית - ערך האמת.
הפסוק *אריסטו חכם* אמיתי משום שישנה ישות מסוימת - אריסטו - וישנה ישות מופשטת אחרת - חוכמה - והיחס ביניהם מתקיים כך שהפסוק אמיתי. מקור המשמעות היא לא בדעה של הדובר או המאזין - אלא בזכות יחס מסוים שמקיימות שתי הישויות. אבל כאן עולה בעיה מטאפיזית קשה - *מה טיב היחס הזה*?
####אחדות הפסוק בהיותו פונקציה
#### אחדות הפסוק בהיותו פונקציה
אם לא נעמוד על היחס הזה, הרי שכל פסוק הוא סתם רשימה. האם הרכיב הראשון נוטל חלק ברכיב השני? מניין מגיע העניין שאי אפשר להוסיף או להפחית שמות (*אריסטו חכם טראמפ*) מבלי שיאבד את זהותו כפסוק?
פרדיקט, עבור פרגה, הוא **פונקציה**[^9] - שמקבלת ארגומנטים מסוימים. הביטוי *אריסטו חכם* הוא מסוג *X חכם*, כאשר הארגומנט הוא *אריסטו*. פרדיקט, למעשה, הוא פונקציה, ישות בלתי-רוויה, שכאשר הוא מקבל ארגומנט מסוים - במקרה הזה, אובייקט מסוג שם - הוא מחזיר פסוק בעל משמעות - שהיא ערך האמת.
@@ -48,12 +48,12 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
> אם ניקח את הפרדיקט "X חכם" ונעביר לו 'אריסטו', נקבל את הפסוק 'אריסטו חכם' - ש**משמעותו** נובעת מכך **שערך האמת שלו הוא חיובי** - אריסטו באמת חכם. אם ניקח את אותה **הפונקציה** (קרי: אותו **פרדיקט**) ונעביר לו 'ג'ינג'יסטותאלס', נקבל ביטוי בעל **משמעות** אחרת - משום ש**ערך האמת שלו שלילי** (ג'ינג'יסטותאלס לא באמת חכם). הפרדיקט "X חכם", איפוא, הוא **פונקציה ממיינת**.
###ההבחנה בין אובייקט למושג
### ההבחנה בין אובייקט למושג
```
##זהו פרדיקט; הוא פונקציה (מושג) שמקבלת אובייקט, ומחזירה משמעות (אמיתי או לא אמיתי)
## זהו פרדיקט; הוא פונקציה (מושג) שמקבלת אובייקט, ומחזירה משמעות (אמיתי או לא אמיתי)
[אובייקט] הוא חכם
#^ זהו הארגומנט - הדבר שאנו מחילים עליו את הפרדיקט; הדבר שבדברו אנו מעבירים שיפוט נכון\לא נכון.
# ^ זהו הארגומנט - הדבר שאנו מחילים עליו את הפרדיקט; הדבר שבדברו אנו מעבירים שיפוט נכון\לא נכון.
ארגומנט כמו 'אריסטו' - שהוא שם - יעניק לאובייקט משמעות. ארגומנט לא מתאים, כמו 'שולחן' - לא שם - יוביל לאובייקט חסר משמעות - לא ניתן לקבוע אם שולחן הוא חכם משום שחוכמה היא לא תכונה של שולחנות.
@@ -62,9 +62,11 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
**הפרדיקט לא עומד לעצמו**; X חכם הוא ביטוי חסר משמעות. גם האובייקט חסר משמעות בעצמו, בעוד שהשם - 'אריסטו' - עומד בזכות עצמו (השם 'אריסטו' הוא זה שמעניק ל'אובייקט' משמעות. רק השילוב של השניים מייצר פסוק בעל משמעות.
####הכימות
#### הכימות
> משה חכם
> מישהו חכם
> כולם חכמים
עד פרגה, נחשבו אלו לפסוקי נושא נשוא - אולם, פרגה חיפש גם סביב הכמתים פונקציה וארגומנט.
@@ -87,12 +89,14 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
[^9]: פרגה הגדיר פרדיקטים כסוג מסוים של פונקציה - *מושג*
##תורת ההוראה המאוחרת
## תורת ההוראה המאוחרת
הרהרו בפסוקים:
> 2+2=4
> השלג הוא לבן
> אריסטו חכם
לפי תורת ההוראה המוקדמת של פרגה, המשמעות של אלו היא ערך האמת. אלא שכאן, ערך האמת של כולם זהה (כולם אמיתיים) - אבל בוודאי שלא ניתן לטעון שיש להם את אותה המשמעות!
@@ -101,7 +105,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
על כך כותב פרגה ב*על מובן והוראה*.
###זהות - שוויון בין אובייקטים או שוויון בין שמות?
### זהות - שוויון בין אובייקטים או שוויון בין שמות?
תחילה, תוהה פרגה על המשמעות של *זהות*. על מה מדבר פסוק כמו, *כוכב הערב הוא כוכב השחר*? האם הוא מדבר על ה**שמות** המורים על האובייקטים האלה, או על האובייקטים עצמם?
האם הפסוק אומר, *לכוכב הערב קוראים גם כוכב השחר*, או, *כוכב השחר הוא אותו הכוכב כמו כוכב הערב*?
@@ -112,7 +116,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
זה שהשם *כוכב הערב* מורה על השם *כוכב השחר* לא מספר לנו משהו על העולם. מנגד, זה שהכוכב שחשבנו שהוא *כוכב הערב* הוא אותו הכוכב ממש שהוא *כוכב השחר* זו תגלית אסטרונומית חשובה, שמלמדת אותנו משהו על העולם.
###על המובן (Sinn)
### על המובן (Sinn)
על אודות מה נסובים פסוקי זהות?
או שהזהות היא יחס בין אובייקטים - אבל אז אין הבדל בערך הקוגנטיבי בין שני הפסיקות - זו טאוטולוגיה; או, שהיא נסובה סביב הסימנים - אבל אז הם לא אומרים שום דבר אודות האובייקטים עצמם!
@@ -125,8 +129,8 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
אותו הכוכב נתון לנו באופנים שונים - פעם בתור הכוכב שזורח בבוקר, ופעם בתור הכוכב שזורח בערב. האופנים נבדלים אחד מהשני. אם נטען לזהות בין ה*אופנים* השונים, הרי שאנחנו אומרים משהו חדש!
> בגישה החדשה הזו, פרגה טרוד הן ב***הוראה*** - האובייקט שעליו אנחנו מדברים, והן ב***מובן*** - האופן שבו האובייקט הזה נתון לנו.
{.is-info}
!!! info ""
בגישה החדשה הזו, פרגה טרוד הן ב***הוראה*** - האובייקט שעליו אנחנו מדברים, והן ב***מובן*** - האופן שבו האובייקט הזה נתון לנו.
כל זאת, ניתן לתמצת ב*טיעון הדילמה*:
```
@@ -140,8 +144,8 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
המהלך הזה הוא *Reductio Ad Absurdum* - פרגה מניח את הדבר שהוא רוצה להפריך ומראה שזה מוביל לאבסורד.
> העניין הזה אינו מוגבל, כמובן, רק לפסוקי זהות. *שייקספיר כתב את המלך ליר* הוא פסוק אינפורמטיבי, בעוד ש *המחבר שכתב את המלך ליר כתב את המלך ליר* הוא לא אינפורמטיבי.
{.is-warning}
!!! warning ""
העניין הזה אינו מוגבל, כמובן, רק לפסוקי זהות. *שייקספיר כתב את המלך ליר* הוא פסוק אינפורמטיבי, בעוד ש *המחבר שכתב את המלך ליר כתב את המלך ליר* הוא לא אינפורמטיבי.
**ההוראה** של פסוק הוא מה שנשמר כשנחליף את הביטויים בו בביטויים אחרים שיש להם אותה הוראה (עקרון האקסטנציונאליות - על המה המושג חל).
@@ -149,12 +153,13 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
**המובן** הוא אופן ההצגה של האובייקט.
###עקרון ההמרה (אקסטנציונליות)
### עקרון ההמרה (אקסטנציונליות)
**רווק** ו**לא נשוי** נושאים את אותו המובן, אך בעלי הוראה שונה. כך כל הביטויים הסינונימיים. שלא כמו *כוכב השחר* ו*כוכב הערב*, אף אחד מהביטויים האלו **לא מוסיף מידע נוסף**, ולא מוביל לערך קוגנטיבי שונה. לכן, הם באותו המובן.
> ***ג'ינג'יסטותאלס* הוא טיפש**
> נושא את אותה ההוראה כמו
> ***החתול חוויאר* הוא טיפש**
הידיעה מאחורי שני הפסוקים השתנתה - יכול להיות שאתה לא יודע ש*ג'ינג'יסטותאלס* הוא חתול, בעוד שבפסוק השני קודם כל מציינים שמדובר בחתול - אך ערך האמת של שני הפסוקים זהה. כלומר, **ההוראה** זהה, אבל **המובן** משתנה.
@@ -162,6 +167,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
מנגד,
> **החתול הכתום הוא טיפש**
> נושא את את אותו המובן כמו
> **התחול הג'ינג'י הוא חכם**
> אבל נבדל ממנו בהוראה; הכסות מאחורי המונחים זהה - 'חתול כתום' ו'חתול ג'ינג'י אומרים אותו דבר, אבל ערך האמת של שני הפסוקים שונה - האחד אמיתי והאחד שקרי.
@@ -169,12 +175,16 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
> אם נחזור למשולש מהשיעור הראשון:
> 1. השפה - הביטוי הלשוני
> 2. העולם - ההוראה; הביטוי מורה על העולם
> 3. המובן - התודעה; הביטוי הוא אופן ההינתנות של ההוראה
> {.is-success}
####שלושת האופנים של המובן
#### שלושת האופנים של המובן
1. המשמעות של הביטוי הלשוני
הקונוטציות הלשוניות שיודע דובר שמבין את הביטוי, יחד עם הקונוונציות בשימוש בביטוי.
הוראות יכולות להיות נתונות לנו באופנים שונים - והאופן שבו היא ניתנת היא מובן הביטוי. המובן הוא מכוון במהותו: הוא על-אודות אובייקט בעולם, ולא על-אודות דימוי מחשבתי.
@@ -185,7 +195,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
3. אונטולוגי
אין הבדל בהוראה ללא הבדל במובן. המובן של ביטוי הוא אופן של קביעת ההוראה.
####המתח הפנימי במובן
#### המתח הפנימי במובן
עד כה, אמרנו שמובן הוא אופן ההינתנות של האובייקט. אולם, חשבו על המשפט הבא:
> אודיסאוס ירד לאיתקה
@@ -207,8 +217,11 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
הקשרי אמונה מפרים לעיתים תכופות את עקרון האקסטנציונליות:
> 1. אדיפוס רוצה לשאת את יוקסטה לאשה
> 2. יוקסטה = אמו של אדיפוס
> 3. לכן, אדיפוס רוצה לשאת את אמו לאישה
> אבל הוא לא... (אופסי)
אלא שבמקרה הזה, *יוקסטה* אינה יוקסטה כפי שאנו תופסים אותה ממש - אלא כפי ש*אדיפוס* תופס אותה. בהקשרים פסיכולוגיים, ההוראה אינה יוקסטה כלשהי בעולם, אלא יוקסטה האדיפיאנית; למעשה, בהקשרים פסיכולוגיים, המובן הוא גם ההוראה. ומשום שיוקסטה כפי שנתפסת אצל אדיפוס הוא מובן שונה מיוקסטה כפי שהיא בעולם, לא ניתן באמת להחליף את הביטויים, כפי שסברנו תחילה.
@@ -217,7 +230,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
אבל האם זה לא מחזיר אותנו חזרה לעולם האידאות הפרטניות?
####מובן לעומת אידאה
#### מובן לעומת אידאה
האידאה היא סובייקטיבית: במימד האפיסטמי, משום שהן יש סובייקטיבי לחלוטין; אידאה אינה יכולה להתקיים ללא תפיסה. במימד האפיסטמי, משום שרק הסובייקט יכול לדעת מה עולה בעיני רוחו כשהוא חושב על האידאה.
מנגד, המובן הוא אובייקטיבי: במימד האונטולוגי, משום שהמובן יכול להתקיים גם ללא תפיסה - הוא לא שייך לאף אחד; במימד האפיסטמי, משום שהוא ניתן לשיתוף - כל מי שיבין את השפה יבין את המובן.
@@ -227,4 +240,5 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
המובן, שלא כמו האידאה, הוא בר שיתוף: כולם יכולים לחשוב אותו משום שהוא כבר קיים בעולם.
> חשבו שאתם צופים על הירח מבעד לטלסקופ. ישנה התמונה של הירח בקרנית שלכם, התמונה של הירח בעדשה, והירח - אי שם בשמים. האידאה, כמותה כתמונה בקרנית שלנו; המובן, כמותו בתמונה בעדשת הטלסקופ; וההוראה היא הירח עצמו, אי שם בחלל.
> את מה שאני רואה בקרנית שלי, לעולם לא אוכל לשתף - אולם, כולם יכולים לצפות בטלסקופ, במידה רבה של דיוק.

8
פילוסופיה/לשון/קריפקנשטיין.md
View File

@@ -13,6 +13,7 @@ dateCreated: 2024-03-06T12:32:49.065Z
> כאשר הם קראו לדבר-מה בשם ופנו בתוך כך לעברו, ראיתי זאת, ותפסתי שבצליל שהם משמעים הם מכנים את הדבר שעליו הם רוצים להצביע. שזה אמנם רצונם, התחוור לי מתנועות גופם - השפה הטבעית, כביכול, של כל העמים, שמהבעות הפנים, ניעת העיניים, תנועת האברים ונימת הקול מביעות את רחשי הלב כאשר אנו מבקשים דבר-מה, מחזיקים בו, דוחים אותו או נמלטים מפניו. כך למדתי בהדרגה להבין אלו דברים מציינות המלים ששמעתין מובעות שוב ושבו במקומותיהן המיודעים במשפטים שונים: ואחרי שהרגלתי את פי בסימנים הללו, הבעתי אף אני באמצעותם את מבוקשי (אוגוסטינוס, וידויים I, 8)
> מסמלים אלה, כך נראה לי, מצטיירת בפניו תמונה מסוימת של מהות הלשון האנושית. דהיינו, זו: מלות הלשון מכנות עצמים בשם - משפטים הם צירופים של שמות כאלה \[...\] בתמונה זו של הלשון אנו מוצאים את שורשיו של הרעיון: לכל מלה יש משמעות. משמעות זו מחוברת למלה. היא העצם שהמילה מציינת אותו.
על הבדל בין סוגי מלים אין אוגוסטינוס מדבר. מי שמתאר את לימודי השפה באופן כזה חושב בראש-ובראשונה, לדעתי, על שמות-עצם, כמו "שולחן", "כיסא", "לחם", ועל שמות של אנשים, ורק במקום השני - על שמות של פעולות או של תכונות מסוימות: ועל שאר סוגי המילים הוא חושב כעל משהו שיסתדר מאליו.
> תן דעתך על השימוש הבא בלשון: אני שולח מישהו לקניות. אני נותן לו פתק שעליו מסומן: "חמישה תפוחים אדומים". הוא לוקח את הפתק אל החנווני: זה פותח את המגירה שעליה מסומן "תפוחים": לאחר מכן הוא מחפש בטבלה את המלה "אדום" ומוצא לנגדה דגם צבע: ואז הוא אומר את סדרת המספרים המונים - אני מניח שהוא יודע אותה בעל-פה - עד למלה "חמש", ועם כל מלת מספר הוא מוציא מהמגירה תפוח שצבעו כצבע הדרם. כך, ובאופן דומה, פועלים עם מלים. "ואולם, איך הוא יודע היכן וכיצד עליו למצוא את המלה "אדום" ומה עליו לעשות עם המלה "חמש" - ובכן, אני מניח שהוא פועל כפי שתיארתי. להסברים ישנו סוף באיזשהו מקום.
@@ -20,6 +21,7 @@ dateCreated: 2024-03-06T12:32:49.065Z
ויטגנשטיין יוצא מיד כנגד הרעיון שלמילים יש משמעות מובנית. אוגוסטינוס מתאר את למידת השפה כתהליך ילדי, בצבעים עזים - של קישור הדברים בעולם למשמעות המהותית של המילים. ויטגנשטיין יוצא נגד ההנחה הזו - *להסברים ישנו סוף באיזשהו מקום*. איך החנווני מבין מה אומר *חמש*, או *אדום*? תמיד יש גבול להסבר שנוכל לתת. אנחנו לומדים, כמו שאוגוסטינוס מתאר, כיצד *להשתמש* במילים. אולם, אין די בכך להסביר את *משמעות* המילים - ההוראה. הפילוסופים של השפה, ובראשם פרגה וראסל, נסמכים על ההוראה כלב המשמעות של השפה: ביטוי אמיתי הוא כזה שנושא משמעות. אולם, קובע ויטגנשטיין, הדימוי הזה פרימיטיבי, וחסר.
> 2. המושג הפילוסופיה הזה של משמעות הוא בן-בית בדימוי פרימיטיבי של האופן שבו מתפקדת השפה. אך ניתן גם לומר שהוא הדימוי של שפה פריטמיבית יותר מזו שלנו.
> נתאר לעצמנו שפה שמתאים לה התיאור שנתן אוגוסטינוס: על שפה זו לשרת את התקשרות בין בנאי A לבין עוזרו B. A מקים מבנה מאבני ביין: מצויים שם לבנים, עמודים, לוחת וקורות. על B להגיש לA את אבני הבניין לפי הסדר שהו הוא זקוק להן. למטרה זו הם משתמשים בשפה שמלותיה הן "לבנה", "עמוד", "לוח", "קורה". A קורא אותן בקול: - B מגיש את אבן הבניין שהוא למד להגיש בתגובה לקריאה זו. - ראה זאת כשפה פרימיטיבית שלמה.
ויטגנשטיין מתאר פה את השפה כעניין תפעולי גרידא - הרעיון הזה שהיא נושאת משמעות חסר שחר.
@@ -53,9 +55,9 @@ dateCreated: 2024-03-06T12:32:49.065Z
ויטגנשטיין יוצא נגד הרעיון של דברים פשוטים ומורכבים במציאות (48), שסביבם אנו יכולים להורות - ומייחסים אותם כפונקציה שפתית סובייקטיבית. (59). הוא יוצא כנגד הרעיון שישנם דברים בסיסיים - בין שחלקי חומר, ובין שתחושות בלתי-ניתנות להכחדה, כמו שראסל סבור שישנן (69).
##פרדוקס הכללים של קריפקי
> [טקסט](/פילוסופיה/לשון/קריפקי-ויטגנשטיין.pdf)
{.is-info}
## פרדוקס הכללים של קריפקי
!!! info ""
[טקסט](/פילוסופיה/לשון/קריפקי-ויטגנשטיין.pdf)
בארקלי ויום לקחו את הספקנות היוונית הקלאסית וגררו אותה לעולם המשמעויות - לאני, לזמן, ולמשמעות. אולם עד [סול (שאול) קריפקי](https://en.wikipedia.org/wiki/Saul_Kripke), איש לא הטיל את הספק הזה במשמעות של השפה.

31
פילוסופיה/לשון/ראסל.md
View File

@@ -11,18 +11,18 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
[ברטרנד ראסל](https://en.wikipedia.org/wiki/Bertrand_Russell) מתקן ובונה על התיאוריה של פרגה, לאור מה שהוא רואה ככישלון התיאוריה של פרגה בהסברת **ביטויים מורים** - כמו *האיש הזה*, *איש כלשהו* או *מלך מרוקו*.
##בעיית הביטויים המורים של פרגה
## בעיית הביטויים המורים של פרגה
פרגה מתקשה להתמודד עם ביטויים כמו *מלך צרפת הוא קירח* כאשר הם אינם מצביעים על אובייקט כלשהו בעולם (משום שאין מלך צרפת). מהנקודה הזו מבליח ראסל, עם פיתוח משלו על גבי התיאוריה של פרגה.
ראסל סבור שיש להתייחס לתיאוריה פילוסופית כמו לתיאוריה מדעית - ככל שעולה בכוחה להסביר יותר תופעות ("היבכים"), כך ערכה ההסברי עולה והרי שהיא קרובה יותר לאמת. ראסל מציין שלושה "היבכים"[^2] בתיאוריה של פרגה:
###בעיית ההקשר הפסיכולוגי
### בעיית ההקשר הפסיכולוגי
תחילה, חוזר ראסל על עקרון הכסות (אקסטנציונליות) - שניתן להחליף ביטוי בפסוק בכל ביטוי אחר שחל על אותם האובייקטים בדיוק בעולם. נניח והמחבר של ווברלי הוא סקוט, וג'ורג' הרביעי מדבר על המחבר של ווברלי. פרגה סבור שלא ניתן יהיה במקרה כזה להחיל את 'המחבר של ווברלי' ב'סקוט', בטענה שמדובר בהקשר פסיכולוגי - ג'ורג' לא בהכרח יודע שמדובר באותו האדם ממש. לכאורה, עקרון הכסות לא עובד ברגע שנכנס הקשר פסיכולוגי: *המחבר של ווברלי* ו*סקוט* הם ברי החלפה בפסוק *המחבר של ווברלי מוכשר מאוד*, אבל לא ב*ג'ורג' חושב שהמחבר של ווברלי מוכשר מאוד*.
בעוד שפרגה פותר את הבעיה הזו, הפתרון קצת דחוק, ולא טבעי; למה שההוראה של ביטוי תשתנה רק בהקשר מסוים? הוראה אמורה להורות על האובייקט, בכל הקשר שהוא; בקיצור, ראסל לא השתכנע.
###בעיית הסתירה ("החוק השלישי הנמנע")
### בעיית הסתירה ("החוק השלישי הנמנע")
הביטוי הזה מציף בעיה נוספת:
@@ -32,7 +32,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
*כיצד יכולה אי-ישות יכול להיות נושא של טענה?*, תוהה ראסל ^בזלזול^. ברגע שאין לפסוק ערך אמת, ואין לו אובייקט בעולם, אני בעצם לא יכול להגיד את זה בכלל.
###בעיית הכסות
### בעיית הכסות
ויש אפילו עוד בעיה: *המלך של צרפת הוא קירח* בפירוש נראה לנו כבעל משמעות: נראה שהוא מדבר על אובייקט בעולם, ויש לו מבנה פונקציונלי (למשל: Fa), ואנו מבינים אותו כבעל משמעות. אבל אין אובייקט שמספק את התיאור: לפסוק הזה אין שום כסות בעולם.
@@ -40,11 +40,11 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
[^1]: ר' גם: [חוק הסתירה האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה)
[^2]: קשיים, תסבוכות, פאזלים
###האובייקט הריק של מיינונג
### האובייקט הריק של מיינונג
ראסל מציג גם פתרון מוצע - מיינונג טוען כי כל ביטוי שמתיימר להורות על משהו, כמו מלך צרפת הקירח או הריבוע העגול, אכן מכונן עצם שכזה, גם אם אינו קיים. הוא מתיר עצמים שאינם קיימים - שמות ריקים - ובכך פותר את הקושי. אלא שראסל לא מתשכנע: הוא קובע כי הפתרון של מיינונג מפר את חוק הסתירה: הוא מצביע על אובייקט, ואז קובע שאינו קיים - שהוא ישנו ושהוא איננו. לפיכך, הוא פשוט לא יכול להיות.
##הפתרון של ראסל
## הפתרון של ראסל
הבעיות האלו נובעות כולן מכך שאנו מניחים שתיאור מיידע מתפקד כמו שם פרטי, בכך שמורה על אובייקט בעולם. כאן מבליח ראסל עם הפתרון שלו: הוא שולל את ההנחה שתיאורים מיידעים מורים על אובייקט, ובוחר לכונן אותם כ**פסוקים מכומתים**. מתחת למבנה הדקדוקי הזהה, מסתתר מבנה לוגי אחר:
@@ -53,12 +53,17 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
{.is-danger}
> אלא:
> 1. יש לפחות דבר אחד כזה "מלך צרפת" (יש לפחות דבר אחד שהוא K)
> 2. יכול להיות רק X אחד כך שX הוא מלך צרפת (אין יותר מדבר אחד שהוא K)
> 3. אם תמצא X שכזה, הוא מלך צרפת (מה שהוא X הוא K)
> 4. אותו מלך צרפת הוא קירח:
> `(Ǝx(Kx (UyKy->x=y) ^ Bx)`
{.is-success}
!!! is-success ""
`(Ǝx(Kx (UyKy->x=y) ^ Bx)`
@@ -82,16 +87,16 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
או שמא, *קיצוני מדי?*
##עקרון ההיכרות
## עקרון ההיכרות
הפיכת כל שם לביטוי מורה היא עיוות די רציני של השפה הטבעית, וקובעת סדר שלם של ביטויים *מתחזים*. האין זה מוגזם?
מה אם נגביל את הפתרון הרסליאני רק לשימות ולתיאורים ריקים. אז בשביל זה, עלינו להבין מהו בדיוק שם או תיאור מוצלח, ומה עושים עם תיאורים אגנוסטיים - שאיננו בטוחים באמיתותם. למשל, *המחבר של ספר ישעיהו* נתון לויכוח היסטורי - יש הטוענים שזה אחד, ויש הטוענים ששניים, ואין ממש הכרעה ביניהם. אז איפה נופל הביטוי *מחבר ספר ישעיהו*? כשם, או ככמת?
###העמדה המעורבת
### העמדה המעורבת
נניח ונרחיב את המודל הרסליאני גם לגבי תיאורים אגנוסטיים. כעת, אנו חייבים לקבוע מתי אנו בטוחים ששם אכן מצביע על דבר בעולם - אנו זקוקים להבטחה שהאובייקט קיים בעולם. כאן נכנס *עקרון ההיכרות* הראסליאני.
> [מטלה](/פילוסופיה/לשון/מטלה_ראשונה.docx)
{.is-info}
!!! info ""
[מטלה](/פילוסופיה/לשון/מטלה_ראשונה.docx)
האם האובייקטים שעליהם אנחנו מבקשים לדבר נתונים לנו, כך שנוכל לדבר עליהם ישירות? ראסל סבר ש**לא**.
@@ -101,7 +106,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T14:22:44.178Z
ראסל קובע אובייקטים כאלו כ**שם פרטי לוגית** - תיאור שניתן להבינו מבלי קשר לאובייקטים בעולם. חשבו, למשל, [על כאב](/פילוסופיה/טבע/gertler_-_in_defense_of_mind-body_dualism.pdf) - עצם המחשבה על כאב מספקת לכינונו ככזה. אין ביכולתי לחשוב על *כאב* מבלי שיש שם כאב - עצם המחשבה מספיקה כשלעצמה. *כאב*, איפוא, הוא שם פרטי לוגית.
###העמדה המוכללת
### העמדה המוכללת
העמדה המוכללת, מנגד, דורשת להתייחס כמעט לכל הדברים ככמתים, כהמשך לעמדתו של הספקנית [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) ב[הגיונות](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#היגיון-ראשון-על-הדברים-שאפשר-להטיל-בהם-ספק) - שאין לנו אפשרות באמת לדעת דבר בוודאות זולת זה שאנו קיימים כל עוד אנו חושבים. ה*אני* הקרטזיאני של המחשבה הבודדת נתון לנו בהיכרות, סבור ראסל - אך האם ישנו *אני* מעבר למחשבות הבודדות, שנמשך בזמן ובאופן קבוע? ראסל אינו משוכנע; ולכן, אין בכוחנו לדבר ישירות על עצמנו זולת ברגע המחשבה הבודדת.
מדוע לדבוק בעמדה קשה כל כך?

52
פילוסופיה/מיומנויות/index.md
View File

@@ -8,16 +8,16 @@ editor: markdown
dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
---
> [מודל (א')](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=46118), [ב'](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=48782)
{.info}
!!! info ""
[מודל (א')](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=46118), [ב'](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=48782)
> [מטלת כתיבה 1](/פילוסופיה/מיומנויות/מטלת_כתיבה_1.docx), [2](/פילוסופיה/מיומנויות/מטלת_כתיבה_2.docx), [3](/פילוסופיה/מיומנויות/מטלת_כתיבה_3.docx), [4](/פילוסופיה/מיומנויות/מטלת_כתיבה_4.docx)
{.is-info}
!!! info ""
[מטלת כתיבה 1](/פילוסופיה/מיומנויות/מטלת_כתיבה_1.docx), [2](/פילוסופיה/מיומנויות/מטלת_כתיבה_2.docx), [3](/פילוסופיה/מיומנויות/מטלת_כתיבה_3.docx), [4](/פילוסופיה/מיומנויות/מטלת_כתיבה_4.docx)
בפילוסופיה, לעומת טקטסים אומנותיים ושיריים, הטקסטים הם *טיעוניים* - מטרתם היא להעביר מידע בצורה התמציתית והמדויקת ביותר. כדי להבין מהם טקסטים פילוסופיים וכיצד לגשת אליהם, צריך להגדיר כמה מושגי יסוד.
##מילים ככסות למושגים
## מילים ככסות למושגים
**מילה** היא הכיסוי הלשוני למושג שאותו אנחנו רוצים להגדיר.
**דימוי** הוא התמונה העולה בעיני רוחנו כשאנחנו מדברים על אותה המילה.
@@ -35,10 +35,10 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
חתול, במציאות.
יש שתי סוגים של מילים שצריך להיות ערים אליהם:
###מילים נרדפות (סינונימיות)
### מילים נרדפות (סינונימיות)
לעיתים, יש למושג אחד כמה מילים שמתארות אותו. 'ירח', 'סהר' ו'לבנה' מתארים את אותו הדבר - הגוף השמימי שמרחף בסמיכות לכדור הארץ. במילים טענות ניתן להשתמש בפילוסופיה, בהינתןן שהמשמעות שלהן *באמת* אינה שונה.
###מילים בעלות משמעות כפולה (הומונימיות)
### מילים בעלות משמעות כפולה (הומונימיות)
לעומת זאת, יש מילים שמייצגות יותר ממשמעות אחת - דוגמת 'כדור'.
איזה כדור?
@@ -49,7 +49,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
ממילים אלו יש להיזהר ולהישמר בטקסטיים פילוסופיים - כדי לבסס אותן, הן חייבות להיות מבוססות בהקשר.
##משפטים ככסות לטענות
## משפטים ככסות לטענות
נקודת הפתיחה שלנו אינה מילה לרוב - אנשים לא מדברים במילים בודדות.
חתול.
מה איתו? מה עם החתול?
@@ -63,7 +63,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
שאלות וציווים למשל, אינם טענות.
##טענות כמרכיב של טיעונים
## טענות כמרכיב של טיעונים
טיעונים הם שרשרת של טענות שמובילות לטענה כוללת יותר.
למשל:
@@ -78,7 +78,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
לא כל שרשרת של טענות הם טיעון. 'היום יום שלישי', 'מלפפונים זה פאסה' ו'לסוסים יש ריח רע' הם כולם טענות. אבל הן לא מובילות לשום משפט רביעי - אין כאן טיעון.
##צורות טיעון
## צורות טיעון
ישנן 3 צורות טיעון עיקריות:
- **דדוקציה** - היסק מהכלל לפרט. לרוב זוהי צורת הטיעון החזקה ביותר.
- **אינדוקציה** - היסק מהפרט לכלל
@@ -86,9 +86,9 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
יש לשים לב שאף אחת מהסוגים האלו אינו מושלם - בכולם יש כשלים וחולשות.
###כשלים בטיעונים דדוקטיביים
### כשלים בטיעונים דדוקטיביים
ישנם כמה כשלים בטיעונים דדוקטיביים סביב **כשלים בניסיון לבסס הנחות מוצא**:
####**רגרסיה אינסופית**
#### **רגרסיה אינסופית**
מה מונע ממני להמשיך לפקפק בהנחת היסוד עד אינסוף?
שים לב לסילוגיזם הזה:
```
@@ -109,7 +109,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
/יש אלוהים
```
####**הנחת המבוקש**
#### **הנחת המבוקש**
```
@@ -123,7 +123,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
**אפיסילוגיזם** מטפס מהנחה להנחה. אפלטון קרא לזה *לטפס לראשית הידיעה* - מאפיין פילוסופי.
**פרוסילוגיזם** גוזר מסקנה ממסקנה. הפרוסילוגיזם הוא מאפיין מדעי.
###כשלים בטיעונים אינדוקטיביים
### כשלים בטיעונים אינדוקטיביים
דוגמא לטיעון אינדוקטיבי:
```
אריסטו יווני והוא מת
@@ -136,7 +136,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
למעשה, אינדוקציה היא **תמיד** בטלה מהסיבה הזו, מלבד המקרה הפרטי של **אינדוקציה שלמה** - שבה נבדקו *כל* המקרים הפרטיים.
###כשלים בטיעונים אנלוגיים
### כשלים בטיעונים אנלוגיים
דוגמא לטיעון אנלוגי:
```
בכדור הארץ יש אטמוספרה עשירה בחמצן שתומכת בחיים
@@ -145,7 +145,7 @@ dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
```
גם זהו טיעון בטל - למרות שהגזירה נכונה, יש אפשרות שההנחות נכונות והמסקנה שקרית. יכול להיות למשל שבירח X אין מים ולכן לא ייתכנו שם חיים כלל.
##מהלכים לוגיים
## מהלכים לוגיים
ישנן שתי סוגי הגדרות (לקסיקליות - של השפה):
- **נומינלית** (שמנית)
- **ריאלית** (ממשית)
@@ -181,17 +181,17 @@ p>q
------
p~
```
> המלצה: קרא את *38 דרכים לנצח בויכוח* מאת ארתור שופנהאואר
{.is-info}
!!! info ""
המלצה: קרא את *38 דרכים לנצח בויכוח* מאת ארתור שופנהאואר
###'דחליל'
### 'דחליל'
1. א'
2. סייג
3. הסרת סייג
4. א'
###הומונימים \ סינונימים
### הומונימים \ סינונימים
דוגמא מהטקסט של הובס - משחק על מושג ה'שווין'
- זהות
@@ -212,7 +212,7 @@ p~
> (נבלע)
ספקנות
```
###בהירות
### בהירות
- דסקורסיבית (ע"י מושגים)
- אסתטית (המחשות, דוגמאות)
@@ -227,14 +227,14 @@ p~
המסקנה: הדמיון תלוי במשהו שונה מרוחי.
> ר' גם: ג'ון סטיוארט מיל, *שעבוד האישה*, 49, אנלוגיה
{.is-info}
!!! info ""
ר' גם: ג'ון סטיוארט מיל, *שעבוד האישה*, 49, אנלוגיה
##דוגמא - ברי גרטלר
## דוגמא - ברי גרטלר
> [טקסט נדון - להגנת דואליזם גוף-נפש](/פילוסופיה/טבע/gertler_-_in_defense_of_mind-body_dualism.pdf)
{.is-info}
!!! info ""
[טקסט נדון - להגנת דואליזם גוף-נפש](/פילוסופיה/טבע/gertler_-_in_defense_of_mind-body_dualism.pdf)
הפסקה הראשונה - מוזחת בשלמותה (נהוג בציטוטים ארוכים - מעל 3 שורות) ללא מרכאות.

24
פילוסופיה/מיומנויות/כתיבה.md
View File

@@ -8,12 +8,12 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-01-12T08:56:34.309Z
---
> המלצה: [המדריך לפיסוק](https://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/punctuation/) של האקדמיה ללשון העברית, [מדריך לכתיבה פילוסופית של אונ' הרווארד](/פילוסופיה/מיומנויות/brief_guide_to_writing_philosophy_paper.pdf)
{.is-success}
!!! is-success ""
המלצה: [המדריך לפיסוק](https://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/punctuation/) של האקדמיה ללשון העברית, [מדריך לכתיבה פילוסופית של אונ' הרווארד](/פילוסופיה/מיומנויות/brief_guide_to_writing_philosophy_paper.pdf)
מטרת כתיבה אקדמית הינה להציג רעיון מרכזי - לענות על שאלה גדולה באמצעות שאלות קטנות.
##מבנה כתיבה אקדמאית
## מבנה כתיבה אקדמאית
1. התחלה (מבוא\הקדמה)
2. אמצע (גוף העבודה) - תכין את הטיעון ***בשלמותו***
@@ -24,12 +24,12 @@ dateCreated: 2023-01-12T08:56:34.309Z
2. סוף
3. התחלה
##דגשים כלליים
## דגשים כלליים
רובו המוחלט של הזמן יוקדש למחשבה על הטיעון המרכזי. כשם שרוב זמנו של צייר השמן הוא בלערבב את הצבע, כך של כותב העובדה בטיעון המרכזי.
טענות מסוכנות משהו רצוי לנסח בצורה ישירה (אני טוען כי...) ובכך לקחת עליהן אחריות, ולא בניסוח סביל (ראינו כי...).
הסיכום, *שמקומו אינו בסוף*, הוא כלי יעיל לביסוס טענות לפני שמתבססים עליהן - מעיין מפת דרכים של מה שעברנו עד פה בתמצית, שמכינה את הקרקע למעבר לשלב הבא במהלך.
###גוף העבודה
### גוף העבודה
> בכל פסקה, שאלו את עצמכם: האם הפסקה משיבה על שאלה שנשאלנו? האם היא מקדמת את הטיעון שלי? האם היא הכרחית להבנת הרעיון המרכזי? האם היא מוסיפה משהו חשוב לעבודה? אם לא - להיפטר ממנה.
הטרחנים במיוחד יכולים לעשות תהליך זה ברמת המשפט.
@@ -52,15 +52,15 @@ dateCreated: 2023-01-12T08:56:34.309Z
[א->ג - היקש אמצעי]
```
###סוף העבודה
### סוף העבודה
סיכום, אם ישנו, *אינו* יהיה בסוף העבודה - מדובר בחזרה ('מטופשת!', אומר דן) על תוכן שכבר נאמר. השוואות וביקורות יכולות להגיע לכן - כל תוספת אישית לדיון.
###התחלה
### התחלה
*מה תהיה הדרך הטובה ביותר לשאוב את הקורא לעבודה זו?*
חלק זה ייכתב רק לאחר שאר העבודה ולמולה. בניגוד לאינטואיציה הראשונית, סיכום יכול להגיע גם כאן.
> דוגמא - ברטרנד ראסל, הפילוסופיה של החומר, פרק ב'.
{.is-success}
!!! is-success ""
דוגמא - ברטרנד ראסל, הפילוסופיה של החומר, פרק ב'.
ראסל עושה כך:
1. נושא הדיון
@@ -70,13 +70,13 @@ dateCreated: 2023-01-12T08:56:34.309Z
5. קישור להצגת חשיבותו של הדיון
6. טענה מרכזית (אני לא יכול להוכיח לכם שאיני לבד במדבר, אבל אני יכול להראות למה אין סיבה להאמין כך).
####מבוא
#### מבוא
הכנה מבחינת
1. תוכן (חובה)
2. צורה (רשות: מאמרים ארוכים\סבוכים)
> אנלוגיה : Prep בבישול
{.is-info}
!!! info ""
אנלוגיה : Prep בבישול
הטענה המרכזית תופיע בשלב מסוים בתוכן - המטרה כאן היא לא להפתיע את הקורא או לעורר בו רגש, אלא להעביר רעיון בצורה ברורה, בדומה לנוסחה מתמטית. המבוא כמותו כתמונה של פאזל לפני שמרכיבים אותו - מטרתו להציג תמונה ברורה שמתוכה ינבע שאר הטקסט.
הצורה, אם תיכלל, תהווה כמעיין מפת דרכים, על מנת שהקורא לא יאבד בדרכו לטיעון המרכזי.

22
פילוסופיה/מיומנויות/קריאה.md
View File

@@ -8,20 +8,20 @@ editor: markdown
dateCreated: 2023-01-12T08:55:32.431Z
---
##תהליך קריאה אקדמאית
## תהליך קריאה אקדמאית
> בתמצית, טקסט פילוסופי עמוס טענות. הרעיון של קריאה פילוסופית מוצלחת הוא לחלץ את הטענות הרלוונטיות, ולעשות בהן סדר. כדאי ורצוי לציין בצד טענות רלוונטיות תוך כדי קריאה.
{.is-info}
!!! info ""
בתמצית, טקסט פילוסופי עמוס טענות. הרעיון של קריאה פילוסופית מוצלחת הוא לחלץ את הטענות הרלוונטיות, ולעשות בהן סדר. כדאי ורצוי לציין בצד טענות רלוונטיות תוך כדי קריאה.
> עשיית הסדר **היא קריטית!** אחרת, נייחס טענות לא נכונות לכותב (אם מוצגת דעת נגד, למשל, ונייחס אותה לכותב), נציג טענות סותרות, ועוד כשלים איומים אחרים.
{.is-danger}
!!! danger ""
עשיית הסדר **היא קריטית!** אחרת, נייחס טענות לא נכונות לכותב (אם מוצגת דעת נגד, למשל, ונייחס אותה לכותב), נציג טענות סותרות, ועוד כשלים איומים אחרים.
טקסטים פילוסופיים מנסים, ככל, לענות על שאלה גדולה, תוך מענה על שאלות קטנות (מהו הצדק? מה הוא הצדק ליחיד? מה הוא הצדק במלחמה? וכו').
כל פסקה אמורה להציג רעיון אחד, שמהווה חולייה מקשרת בין הפתיחה לרעיון המרכזי, או מהרעיון המרכזי להשלכות.
> טיפים אלו מתייחסים לטקסטים *טיעוניים*
{.info}
!!! info ""
טיפים אלו מתייחסים לטקסטים *טיעוניים*
קוראים טקסט *לפחות* פעמיים. הזמן שנשקיע בניסיון להבין אחרי קריאה אחת בלבד זהה לזמן של הקריאה הנוספת.
@@ -41,16 +41,16 @@ dateCreated: 2023-01-12T08:55:32.431Z
- האם זה טקסט ראשוני או שניוני?
- היכן מתחילה התזה בטקסט? (*אני עומד לטעון ש...*, *במאמר זה אטען...*).
> במהלך הקריאה, הריצו את המהלכים של הכותב בראש (קודם נעשה *ככה*, ואז נטען ש*הדבר הזה*)
{.is-info}
!!! info ""
במהלך הקריאה, הריצו את המהלכים של הכותב בראש (קודם נעשה *ככה*, ואז נטען ש*הדבר הזה*)
בתום הקריאה השנייה, בדקו את עצמכם אודות הבנת הטקסט. האם אני מסוגל להסביר במילים שלי את מבנה הטענת? הטענה המרכזית? המבנה של הטיעון? האם הוא נאות\תקף?
ניתן לכתוב סיכום אישי, ראשוני, של הטקסט - והעריכו אותו. האם הטיעון שכתבתי תקף? אם לא, אולי לא הבנתי את הטקסט.
סמנו לכם הערות בצד הטקסט (הגדרה, טענה, הבחנה, התנגדות, ???, וכו').
> ר' - עמ' 8 בסיכומי ההרצאות של מבוא לפילוסופיה של הטבע - טיפים נוספים בנושא.
{.is-success}
!!! is-success ""
ר' - עמ' 8 בסיכומי ההרצאות של מבוא לפילוסופיה של הטבע - טיפים נוספים בנושא.

34
פילוסופיה/נוצרית/index.md
View File

@@ -8,15 +8,15 @@ editor: markdown
dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
---
> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49683), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2509846)
{.info}
!!! info ""
[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=49683), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2509846)
![jesus.jpg](/פילוסופיה/נוצרית/jesus.jpg)
^בזיליקת^ ^Notre-dame^ ^de^ ^Fourviere,^ ^ליון,^ ^צרפת^
יחסי היהדות והנצרות הם תופעה מיוחדת. הנצרות יצאה בבירור מהיהדות - כל אבותיה המייסדים היו יהודים דתיים - ולמרות זאת, היחסים בין הדתות עכורים[^1].
##מקורות
## מקורות
ישו נולד (בשנת 0) בממלכת יהודה, ממלכת חסות רומית - לא לגמרי ממלכה עצמאית ולא לגמרי פרובינקיה. באותה העת, היהדות נחלקה לשלוש קהילות עיקריות[^2] - קהילת א"י, קהילת מצרים, וקהילת בבל - בקירוב הגדולה ביותר. הקהילות היהודיות ניחנו בריבוי טבעי[^3] גבוה ביחס לאוכלוסיה הסובבת, ואופיינו בגרעין 'קשה' של קהילה יהודית ותיקה, שסביבו המוני מתגיירים או עובדי האל בדרגות קרבה שונות[^4] ליהדות שכונו *יראי ה'*.
@@ -25,7 +25,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
[^3]: בניגוד לאוכלוסיות אחרות מסביב, שנהגו לנטוש את התינוקות - קבלת התינוק למשפחה הייתה כרוכה בטקס, שטרם לו לא היה פסול לנטוש את התינוק. המנהג הזה הפסיק עם עליית הנצרות.
[^4]: בקרב הגברים, היו *יראי ה'* שלא התגיירו ולו בגלל חוסר הנוחות שבברית מילה מאוחרת; הנשים והילדים גוירו, והגברים לא. מנגד, היו גם עובדי אלילים שפשוט הוסיפו את האל היהודי לפנתיאון שלהם, או בני נישואי תערובת. כאן עולה הפער בין יהדות הלכתית - שנובעת מקשר דם עם אם יהודייה - ליהדות תרבותית.
##ייסוד
## ייסוד
בתקופתו של ישו, היהודים נחלקו לשלוש זרמים - הפרושים, הצדוקים, והאיסיים. כל אחת מן הקבוצות הללו הייתה קשורה למנהיג כריזמטי אחר. ישו נקשר ליוחנן המטביל[^15] - מורו של ישו, מקרב הפרושים - והלה מאמץ את ישו אל חיקו בשלהי גיל העשרה לחייו. ישו ממשיך להקים קבוצה פרושים אחרת, יהודית ארץ ישראלית.
הנצרות מורכבת מ**הברית הישנה** - התנ"ך היהודי, בסדר אחר ותוספות[^5], ו**הברית החדשה** - המורכבת מארבע אוונגליונים[^6] , השליחים, והאפוקליסוס[^7]. תפקידו של ישו לא היה *חכם* קנאי, בדומה לרוב היהדות, אלא *צדיק*[^8] שחולל ניסים שונים - לרפא חולים, להביא לחם, להחיות מתים, וכו'. ישו ראה בניסים שהוא עושה אות לצדקת דבריו. הניסים משחקים תפקיד מרכזי בנצרות, העולה בכמה מונים על תפקידם ביהודות. התגובה לניסים של ישו נעה בין קבלה ('זה המשיח!'), לייחוס כוונה רעה ('זה השטן!'), להכחשה ('זה סיפורי סבתא!'). עוד לפני תקופתו של ישו שרר מתח בין החכמים לצדיקים, וישו שיחק על תחושת העליונות של החכמים (אמרה מפורסמת: 'לא משנה מה נכנס לפה[^9], אלא מה יוצא מהפה'). קבוצות שוליים שונות[^10] נמשכו לכריזמטיות של ישו, שנהפך למנהיג דתי בולט. מעמדו העולה של ישו החל לאיים על הקהילות המרכזיות בארץ. הקהילות בארץ היו קהילות גדולות, שלהן היה מונופל על הגזענות כנגד הזרים, שאיתם היו שרויים במתח מתמיד (זאת לעומת הקהילות הקטנות, שחיו בקרב הגויים ולא זכו ל"זכות" שכזו). גם ישו החזיק באמונות כנגד הזרים בארץ - כנענים, רומאים ויוונים, כמחצית מהאוכלוסיה.
@@ -40,7 +40,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
[^10]: למשל, בתקופה הזו נהוג היה לסקול זונות באבנים. באחד המקרים, ישו עמד בגופו מול ההמון המוכן לסקול זונה וביקש ש'מי שלא חטא, שיזרוק את האבן הראשונה'. ההמון התפזר והזונות החלו לעקוב אחר ישו.
[^15]: ממנו הגיע מנהג ההטבלה הנוצרי, שמקורו בטבילה היהודית - במקווה ובעת הגיור. בנצרות הקדומה, ההטבלה הייתה רק בגיל בגרות, במודע - כפי שעושים עד היום הבפטיסטים. הטבילה הנוצרית הנהוגה כיום הגיעה מאוחר יותר.
##מות ישו
## מות ישו
המתח שמעורר ישו מוביל לכך שמלשינים עליו לרומאים שתיכנן מרד; זהות המלשינים נתונה במחלוקת מרה עד היום. הרומאים, להוטים להסכים לכל רעיון שמורדים בהם, מוציאים את ישו להורג בצליבה[^11] דרמטית. יחד עם ישו, נועד לצליבה מנהיג של מרד מקומי קטן; המוציא להורג, פונטיאוס פילאטוס, שואל את העם על מי לרחם. העם בוחר במנהיג השני, וישו מוצא להורג (פילאטוס קבע כי "לא ידי היו ששפכו את הדם הנקי הזה").
פילאטוס קיווה שעם מותו של ישו ימחוק את השפעתה של הכת שלו; צליבתו של ישו הייתה כישלון יוצא דופן בהקשר הזה. כעת, במקום מחולל ניסים אחד, כל תלמידיו של ישו נהפכו כעת למחוללי ניסים - והכת מתפשטת כאש בשדה קוצים. הכת של ישו, שנולדה בגליל, מתשפטת לדמשק - אז קהילה יהודית גדולה. קהילת דמשק נחלקה ליהודים מקומיים, וליהודים דוברי יוונית. לפתע, רבים מהיהודים בדמשק מתחילים להאמין בישו, מה שמניע את דמשק לבקש מהרומאים להילחם בכת היהודית הזו בקרבם. השליח מקרב היהודים, שאול מתראקיה (שנהפך לפאולוס), לוקה בחיזיון בדרך, ומצטרף לפתע בלהט לכת החדשה.
@@ -48,7 +48,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
[^11]: ההוצאה בהורג לצליבה הייתה שמורה למורדים ברומאים, שאינם היו אזרחים, משום שזו הייתה השיטה הכי כואבת, אכזרית, איטית ובזויה - השמורה לברברים. אזרחים רומאים זכו לבחור אם למות ברעל, או תחת הסכין. באותה התקופה, יהודה לא זכתה לאזרחות רומית - זה הגיע הרבה אחר כך - ולכן מורדים מקרבה נצלבו. ביהודה לבדה נצלבו רבבות בני אדם.
##התפשטות
## התפשטות
כדי להבין מה קרה לשאול, צריך להבין את ההבדל בין הקהילה היהודית בארץ לזו בגולה. הקהילה בארץ רואה ביהדות אמצעי לבנות קהילה גדולה בארץ ישראל; הקהילה בגולה עסוקה במעלותיה של היהדות באשר היא. שאול הגיע מקהילה כזו בגולה - קהילה קטנה באיזור תראקיה - ולכן חיפש את תרומתה של היהדות לאנושות. מסיבה זו, מרגע שהשתכנע בטובתה של הכת החדשה - הנצרות - החל לפתע להפיץ אותה בקרב העולם, לרבות הגויים.
@@ -75,8 +75,8 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
- האמונה באל אחד
כאשר עם פוליתאיסטי מפסיד במלחמה, הוא מאמץ את האל המנצח. כאשר עם מונותאיסטי מפסיד במלחמה, הוא פונה פנימה ומחפש אשמה - משום שקבלת האל של האויב אינה אפשרית. ככה נמחקות מעל המפה אמונות פוליתאיסטיות, בעוד המונותאיזם שורד.
> המלצה לסרט: אגורה - על התפתחות הנצרות
{.success}
!!! success ""
המלצה לסרט: אגורה - על התפתחות הנצרות
עם זאת, המהפך התודעתי מהפוליתאיזם למונותאיזם הוא קשה. לרוב, מתרחש איזשהו מסבר שמוביל לספק באמונה הקיימת. אז, מגיעה ההכרה האמונה החדשה. ולבסוף, מגיעה ההשוואה בין האמונות - זו אשר מרשימה יותר תגבור. הנצרות שיחקה על המשבר הזה בכך שחוללה ניסים, במיוחד כאלו ששברו את הטאבו הפגאני, ובכך הציתה את המשבר הזה והעלתה את קרנה של הנצרות בנשימה אחת[^19].
@@ -97,7 +97,7 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
[^20]: אפילו בקטילות האלה יש אלמנט ניסי - בהוצאות להורג המאמינים הנוצרים מפגינים את הדת שלהם בעוצמה, באופן שמרשים את הקהל.
[^21]: באימפריה הרומית של אותה תקופה, פולחנים לאלים היו אקט ציבורי יותר מאשר אקט דתי - משהו כמו לקום ולשיר את 'התקווה'.
##התגבשות
## התגבשות
קונסטנטינוס היה מנהיגה של מערב האימפריה הרומית. התנצרותו על ערש דווי היא האירוע המכונן בהיסטוריה של הנצרות, ואולי של המערב כולו. עם קבלת הנצרות, קונסטנטינוס הפך אותה לדתה של האימפריה הרומית, והפסיק את הרדיפות נגדה תחילה במערב ואחר כך במזרח האימפריה, אותה איחד עם המערב ב324. אין הכוונה שכולם התנצרו מיד - אלא שבין לילה, הנצרות נהפכה מעול על הנוצרים, שהופלו כנגדם ורדפו אותם, ליתרון מובהק - הנוצרים כעת מועדפים בעמדות הכוח. ההעדפה הזו, לצד היתרונות הקודמים של הנצרות, הפיצה את הנצרות ברחבי האימפריה כולה[^22].
@@ -105,25 +105,25 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
בועידה התכנסו מאות רבות של בישופים, כאשר כל נושא שעולה לדיון עולה להצבעה. ההצבעה שוויונית לחלוטין - היום, למשל, קולו של הבישופ זהה לקול של כולם. ההחלטות בניקאה קשורות באמונות הבסיסיות ביותר של הנצרות.
> הקתולים דבקים עד היום במנגנון הועידות; הזרמים שהתפצלו ממנה חזרו למודל הישן שבו כולם מתווכחים ואין הסכמה[^27].
{.is-info}
!!! info ""
הקתולים דבקים עד היום במנגנון הועידות; הזרמים שהתפצלו ממנה חזרו למודל הישן שבו כולם מתווכחים ואין הסכמה[^27].
[^22]: יש כאלו האומרים שההעדפה דווקא *פגעה* בנצרות, משום שעיקר המתנצרים הם אלו שצמאים לכוח - אלו שמחפשים "ג'וב" טוב. טענה נוספה כנגד הנצרות כדת מדינה היא שהחיבור בין המדינה לדת דווקא פוגע בלהט הדתי - משום שמרגע שהמדינה מממנת את הדת במשכורות גבוהות וצייתנות אוטומטית, אין לאנשי הדת תמריץ אמיתי להפיץ את אמונתם בלהט.
[^27]: יש גם גורמים יהודיים שאימצו את המודל - אך אין להם כוח אמיתי לאכוף את ההחלטות שלהם.
###השילוש הקדוש
### השילוש הקדוש
ההחלטה הראשונה היא שבנצרות יש אל אחד, שלו שלוש היבטים[^23]: **האב**, **הבן**, ו**רוח הקודש**. התפיסה הזו מכתבת עם הזרמים הניאו-אפלטוניים ששלטו באותה התקופה - שדגלה במעין אור אלוהי שזורם מהשמים אל הארץ. באופן דומה לתפיסת הנפש - מחולקת, אך אחת - האל הנוצרי מחולק אף הוא: **האב** הוא האלוהות הנשגבת, **הבן** הוא הדת הארצית, ו**רוח הקודש** היא המתווך ביניהם.
> חשוב לשים לב פה - **הבן** *אינו ישו*: ישו הוא אדם שנוכח בו הרובד של רוח הקודש, כאילו ישו עוטה את המסכה האלוהית הזו. הבן קיים באל מאז ומעולם, ונקשר באופן חזק במיוחד לישו. בעוד שישנם זרמים שמקדשים את ישו ממש כאל, הנצרות ככלל היא מונותאיסטית, שמכירה רק בהיבט האלוהי שעתה ישו.
{.is-warning}
!!! warning ""
חשוב לשים לב פה - **הבן** *אינו ישו*: ישו הוא אדם שנוכח בו הרובד של רוח הקודש, כאילו ישו עוטה את המסכה האלוהית הזו. הבן קיים באל מאז ומעולם, ונקשר באופן חזק במיוחד לישו. בעוד שישנם זרמים שמקדשים את ישו ממש כאל, הנצרות ככלל היא מונותאיסטית, שמכירה רק בהיבט האלוהי שעתה ישו.
[^23]: בועידה השתמשו במונח היווני *פרסונה* - דמות בתיאטרון יווני. משום שמעט שחקנים שיחקו הרבה דמויות, הם עטו מסכה שסימלה את הדמות שהם משחקים - שלה קרו ה*פרסונה*.
###ההתלבשות
### ההתלבשות
**ההתלבשות** היא שהאל עוטה גוף אנושי[^24]. כשהוא עושה זאת, הוא חולק את המהות האנושית - האהבות, התאוות והמוות - ואת המהות האלוהית. אלא שלא כולם קיבלו את העמדה הזו - דוגמת המונופיסטים (*מהות אחת*). [המונופיסטים](https://en.wikipedia.org/wiki/Monophysitism) טוענים שישו הוא האלוהים ממש, ושהתיאורים הארציים של ישו הם משלים - הוא לא חלה, או נחלש, או מת. יש כנסיות מונופיסטיות לא קטנות אז ועד היום - כמו הקופטים במצרים ובאתיופיה (שם עד היום), האשורים[^25], הארמנים והארים. החילוק ביניהם עמוק עד כדי כך שהמונופיסטים ששו לעבר המוסלמים שחילצו אותם מרדיפה קתולית, והארמנים רדפו את הקתולים בשטחם. אלו מגובבות תחת השם *הכנסיות המזרחיות*.
###הפיצול הקתולי-אורתודוקסי
### הפיצול הקתולי-אורתודוקסי
מצידו הקתולי של המתרס, נשמרה אחידות גבוהה עד המאה ה11 - 1056 - כולם קיבלו עליהם את ועידת ניקאה. אלא שאז נחלקה הנצרות הניקאית לכנסייה הקתולית ולכנסייה האורתודוקסית. בקיסרות הביזנטית במזרח, הדת קשורה קשר הדוק לממסד - אך במערב חוששים מהקשר הזה. המתח הזה, לצד התפוררותה של האימפריה הביזנטית והבדלים תרבותיים (במערב דיברו לטינית, במזרח - יוונית), יוצר בסופו של דבר פיצוץ (לאחר מאות שנים!) - שנוצר הזרם האורתודוקסי. הפיצוץ נמשך גם אחרי, עד ,1204, מסע הצלב הרביעי[^26], שם כבשו הקתולים את ביזנטיון האורתודוקסים במקום את האיסלאם - שם היה חשש שהזרמים יתפצלו ל2 דתות.
@@ -133,5 +133,5 @@ dateCreated: 2024-01-26T20:57:27.953Z
[^25]: יש כנסייה *נוספת* באותו השם - מרעיונותיהם של אריוס ונסטוריוס - שחושבת הפוך לגמרי - שישו היה אדם לחלוטין. המיסיונרים הארים המירו חלק מהשבטים הברברים - הגותים והבורגונדים, ונשאו משקל לא מועט באימפריה הרומית בנקודות מסוימות. הארים נעלמים ב589, לאחר שהמלך שלהם נהפך לקתולי; האשורים הנסטוריים קיימים עד עצם היום הזה.
[^26]: למרבה האירוניה, המערב הגיע למזרח משום שביזנטיון ביקשה עזרה, ובתוך ההקשר הזה כבשו אותם למשך דור בערך.
###הפיצול הפרוטסטנטי
### הפיצול הפרוטסטנטי
ב1517, מתרחש פילוג נוסף, כאשר מרטין לותר פורש מן הכנסייה ומקים זרם חדש. מתוך הזרם הזה נוצר עוד זרם - הקלוויניסטי - שהתנגדו לקתולים אך לא הסכימו עם לותר; לזרם הזה משתייכים רוב הפרוטסטנטים היום.

10
פילוסופיה/נוצרית/אבלר.md
View File

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2024-02-14T14:53:42.663Z
![abelardo_ed_eloisa.jpg](/פילוסופיה/נוצרית/abelardo_ed_eloisa.jpg)
^אבלר^ ^ואלואיז^
##חייו
## חייו
[**פייר אבלר**](https://en.wikipedia.org/wiki/Peter_Abelard) (1079-1142) היה פילוסוף צרפתי מהמאה ה12. בזמנו של אבלר, הבכורים היו זוכים לכלל ירושת המשפחה, ושאר הבנים לא זכו לנחלה - מה שהשאיר להם שתי דרכים עיקריות להתפרנס: קריירה צבאית וקריירה דתית. אבלר בחר בקריירה צבאית תחילה, ובהמשך הסב מסלול והתחיל ללמוד, שם הצטיין. הוא לא נכנס תחילה לכנסייה, אלא עסק בבית-ספר בקתדרלה[^2] - המקדים של כנסיות[^1]. בלארד היה חד בצורה יוצאת דופן, תקף את מוריו בחריפות - והביא אליו את התלמידים, כבר בשנות ה20 בחייו.
לאבלר היה סיפור אהבה מפורסם במיוחד, עם אלואיז[^3]. אלואיז הייתה ממשפחת אצולה גבוהה בכמה דרגות מזו של אבלר. הוריה של אלואיז נפטרו, ודודה היה האפוטרופוס שלה. הוא זיהה את הפוטנציאל הלימודי שלה - אלואיז נודעה בתור האישה המלומדת ביותר בפריז - ולכן הזמין לה מורה בעל שם - אבלר. אלואיז נכנסה להיריון[^4], מה שעורר את חימתו של הדוד, שמעולם לא היה מקבל את אבלר כחתן בנסיבות אחרות. בעקבות הנורמות החברתיות בימי הביניים, השניים התחתנו - ואחרי זמן מה, נפרדו. אבלר ואלואיז טענו שבחרו להיפרד משום שנישואיהם נולדו מחטא. בימי הביניים, נהוג היה שזוגות נשואים נכנסו למנזר לאיזושהי תקופת ניסיון, ואחר כך החליטו אם להיות נזירים או לחיות חיי נישואין[^6]. מאחר והנצרות הקתולית אוסרת גירושין, חיי הנזירות - במיוחד לנשים - היוו פתח מילוט לנישואים לא רצויים.
@@ -26,9 +26,9 @@ dateCreated: 2024-02-14T14:53:42.663Z
[^4]: *ולא מרוח הקודש, אם שאלתם*
[^6]: גם לא-נשואים נכנסו ככה למנזר.
##הגותו
## הגותו
###אחריות מוסרית
### אחריות מוסרית
אבלר היה טרוד בשאלת מידת האחריות של אדם על מעשיו[^7]. עמדתו של אבלר היא מהקיצוניות[^8] בתחום - והיא, אם אתה מתחרט לאחר עשיית המעשה, *אינך* אשם. הכוונה היא לא חרטה בפני שופט - אלא חרטה אמיתית בפני עצמו. עמדה זו נובעת מ[התפיסה האפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון) אודות הפער בין הנפש לגוף, ועליונותה של הנפש על הגוף. אולם הנפש היא מהות האדם, אך הגוף לעיתים מצליח לכפות את עצמו על הנפש - ולהשתלט עליה ביצר רע. לכן, כאשר הלהט של הגוף יורד, הבעת החרטה של הנפש מאששת את עליונותה של האנושית על פני היצר - ופוטרת את האדם מאחריות. כל עוד האדם לא השתכנע שמעשיו הם מוסריים - הוא פטור מעונש.
התפיסה הזו בעייתית, כמובן, ברמה הדתית והחינוכית.
@@ -37,9 +37,9 @@ dateCreated: 2024-02-14T14:53:42.663Z
[^7]: ר' גם: [מאמרו של פרנקפורט](/פילוסופיה/טבע/frankfurt_-_alternate_possibilities_and_moral_responsibility.pdf) על אחריות מוסרית
[^8]: אבלר נודע במיוחד בתיאוריו הפלסטיים, שעזרו למשוך אליו קהל תלמידים.
###[השילוש הקדוש](/פילוסופיה/נוצרית#השילוש-הקדוש)
### [השילוש הקדוש](/פילוסופיה/נוצרית#השילוש-הקדוש)
התפיסה הנוצרית מייחסת את כלל תארי האל - הטוב, הרחמים, וכו' - לאל עצמו, ולא לאף אחד מההיבטים שלו. לא הבן הוא טוב, אלא האל; לא האב הוא רחום, אלא האל; הייתה רתיעה גדולה לייחס תארים כאלו לפרצופים מסוימים של האל. אבלר הלך כנגד התפיסה הזו, וכן ייחס את התארים לפרצופים ממש, מה שעלה ברדיפתו, בפרט בידי [ברנאר מקלרבו](https://en.wikipedia.org/wiki/Peter_Abelard#Conflicts_with_Bernard_of_Clairvaux). יש האומרים כי בעקבות החוויה הזו, אבלר חזר בסוף ימיו בתשובה.
###ביחס ליהדות
### ביחס ליהדות
אבלר, כמו נוצרים רבים אחרים, הוציא פולמוס כנגד היהדות, בו דן נגד האיסלאם והיהדות - אך כתיבת הספר נקטעה מיד לפני שהציג את עמדותיו כנגד היהדות, לפני שחזר בתשובה.

10
פילוסופיה/נוצרית/אוגוסטינוס.md
View File

@@ -10,20 +10,20 @@ dateCreated: 2024-01-03T14:06:51.689Z
![augustinus.jpeg](/פילוסופיה/נוצרית/augustinus.jpeg)
##חייו
## חייו
[אוגוסטינוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Augustine_of_Hippo) נולד ב354, בעיר איפו שבאלג'יר ממערב לטוניס. אמו הייתה נוצריה אדוקה, והאב היה פגאני[^32]. היחסים ביניהם היו גרועים, משום שאביו בגד לעיתים תכופות ואמו הייתה משכילה ממנו בהרבה. המשפחה נולדה למעמד בינוני-נמוך, ושאפה להתקדם בזכות לימודים. אביו של אוגוסטינוס הבין היטב שבנו מוכשר מאוד, ושזו הדרך להתקדם, ולכן השקיע את הכסף שברשותם בלימודיו של אוגוסטינוס - תחילה בעיר שבה נולד, ואחר כך בקרתגו. כך זכה אוגוסטינוס ללימודים אקדמיים רומים[^33]. אוגוסטינוס לוקח בקרתגו פילגש, ומתקדם בלימודיו - ונהפך למרצה לרטוריקה. מבחינה דתית, אוגוסטינוס נוטש לחלוטין את הנצרות, ומצטרף למניחאים - דת דואליסטית[^34]. אוגוסטינוס חי בקרב המניחאים כעשור, עד שזונח אותם ומתקרב לזרם הניאו-אפלטוני, מהצד הפגאני שלו[^35].
אוגוסטינוס נקרא מקרב הניאו-אפלטונים למילאנו, למוסד נחשב מאוד. אוגוסטינוס זוכה למינוי במילאנו כתוצר של משחק פוליטי בין הנוצרים לפגאנים, שבו הפגאנים מנצחים. תוך מספר שנים במילאנו, הוא מתקרב חזרה לנצרות, מסיבות שקשה לנו לדעת, אך עדיין ספקן לגביה - עד שחווה תגלות בכנסייה של אמברוזיוס - ונהפך נוצרי מאוד אדוק. אמו משדכת לו אישה עשירה, אשר במקומה הוא לוקח פילגש, ובסופו של דבר פורש מן הנשים לגמרי לחיי נזירות[^36], וכמורה. לבסוף, מתפנה משרת בישופ באיפו, ואנשי העיר בוחרים בו למלא את המשרה. לבסוף, פולשים שבטים ברברים לצפון אפריקה, ומטילים על איפו מצור - שבו כמעט בוודאות נהרג אוגוסטינוס, בידי הונדאלים, בשנת 430.
##הגותו
## הגותו
###ביחס לפילוסופיה
### ביחס לפילוסופיה
אוגוסטינוס, מתוך, [הזרם הפילוסופי המסורתי](/פילוסופיה/נוצרית/דת_ופילוסופיה), סבר ש:
1. הפילוסופיה היא דרך טובה לגילוי ראשוני של האמת.
2. הפילוסופיה לבדה לעולם לא תגלה את כל האמת[^37], ותוביל למבוי סתום; מהמבוי הזה ניתן לצאת רק בהתגלות דתית. ההתגלות הזו נותנת פריטי מידע שמאירים על כל השאר המציאות, העל-פילוסופית.
###ביחס לאמונה
### ביחס לאמונה
אוגוסטינוס פיתח תפיסה קיצונית יותר באשר לגאולה, בסוף חייב. האמונה, לפיו, אינה דבר שהאדם בוחר, או מגיע אליו - אלא דבר שנקבע מראש בידי האל, וקשורה קשר בלתי נפרד לגורלו[^38]. רק אמונה בישו, קבע, תוביל לעולם הבא, ולגן העדן; המאמינים הוצבו שם מראש, וכל השאר - דינם גיהנום. התפיסה הזו הייתה דומיננטית בנצרות הקתולית, אך איבדה בהדרגה מעוצמתה, וכיום אינה העמדה הדומיננטית; עמדו של אוגוסטינוס שורדת כ[*פרה-דסטינציה*](https://en.wikipedia.org/wiki/Predestination) הפרוטסטנטית.
אוגוסטינוס מציב קו חוצץ נוקשה בין ה**מאמינים** ל**כופרים**. הנצרות נסובה סביב השאלה - *האם ניתן לחצות את הפער הזה*? האם ניתן להציל את אלו הכופרים באל אחד, הפאגאנים, המאמינים באל-טבעי? נדמה כי אוגוסטינוס סבור כי לא כך הדבר: יש הנולדו בלתי-מאמינים, ששום רמה של חיים דתיים לא תשנה את דעתם[^39], ואחרים, גם בנסיבות כופרות לחלוטין, יימצאו את האמונה באל. לפי תפיסתו של אוגוסטינוס, שאלת האמונה בלתי-תלויה באורך החיים: המשקל של החיים הדתיים נסוב סביב האמונה.
@@ -40,7 +40,7 @@ dateCreated: 2024-01-03T14:06:51.689Z
[^39]: אוריאל דה-קוסטה, בן זמנו של שפינוזה שחי חיים דתיים, טען שהרגיש כ"קוף בין הקופים" בעת כל פולחן דתי.
[^40]: בנצרות יש רעיון של *מדורי גיהנום*, ההולכים ומתדרדרים. העליונים ביותר לא נוראים במיוחד, שמה מסתובבים אריסטו ואפלטון, והגרועים ביותר הם הסבל הנורא ביותר. (ר' גם: *הקומדיה האלוהית* של דנטה אליגרי).
###ביחס לפוליטיקה
### ביחס לפוליטיקה
רומא [נכבשה בידי הגותים ב410](https://en.wikipedia.org/wiki/Sack_of_Rome_(410)). הכיבוש היה מכה קשה לרומאים - רומא לא נכבשה לפני כן מאז הקלטים, ב387 - 800 שנה לפני כן! רומא אולם משתקמת וממשיכה להתקיים לכמה עשורים, אך האירוע הזה מחזק את האליטה הפגאנית[^42] - שרואה בכיבוש גזירה בעקבות התנצרותה של האימפריה[^43].
בתגובה לאירועים האלו, אוגוסטינוס כותב את *עיר האלוהים*[^45], שם מתאר את המתח בין *העיר הארצית* - המנוהלת על פי שיקולים ארציים - לעומת *עיר האלוהים* - שם האמת לא משתנה[^44]. העיר הארצית אמנם שואפת לעיר האלוהית, אך לעולם לא מגיעה אליה - ולכן יכולה להיחרב. מנגד, עירו של הנוצרי - העיר הנצחית - תשרוד לעד. וכיצד נגיע לעיר הזו? אוגוסטינוס מציף מתח בין הדת לעיר, וכיוצא בזאת בין הדת לכנסייה: האם על הגורמים הדתיים, כמו האפיפיור, להתערב כדי לשאוף לעיר האלוהית, או שמא אסור לה להתערב ולהתערבב בשיקולים ארציים?

8
פילוסופיה/נוצרית/אוקהם.md
View File

@@ -10,7 +10,7 @@ dateCreated: 2024-03-13T14:25:39.649Z
![william_of_ockham.png](/פילוסופיה/נוצרית/william_of_ockham.png)
##חיו
## חיו
[וויאליאם מאוקהאם](https://en.wikipedia.org/wiki/William_of_Ockham) (1287-1347) נולד באנגליה, והיה [פרנציסקני](/פילוסופיה/נוצרית/מסדרים#הפרנציסקנים), בדומה ל[דנס סקוט](/פילוסופיה/נוצרית/דונס). ב1324 הוא הואשם בכפירה, ונקרא למשפט אצל האפיפיור - שם [דומיניקנים](/פילוסופיה/נוצרית/מסדרים#הדומיניקנים), כמו גם פרנציסקנים שמרנים יותר, ועבר לאוויניון בצרפת - מושב האפיפיור באותם הימים - לצורך המשפט.
ב1327, פורץ ויכוח גדול בקרב הפרנציסקנים - בין אלו שדרשו עניות מוחלטת, וסירבו להחזיק רכוש אפילו בשם המסדר, לבין אלו הקיצוניים פחות שהתירו רכוש בשם הכנסייה.
@@ -18,11 +18,11 @@ dateCreated: 2024-03-13T14:25:39.649Z
אוקהאם התחבר ל[מישל דה סזן](https://en.wikipedia.org/wiki/Michael_of_Cesena), ראש המסדר הפרנציסקני, שדגל בעמדת העניות - וכתוצאה מכך האפיפיור (שהחזיק רכוש רב בשם הכנסייה, ונתפס בעיניי הפרנציסקנים ככופר[^1]). עד לאותה נקודה, המשפט היה לטובתו - וסביר שהיה יוצא במשפט קל. אולם, בעקבות זאת, האפיפיור נטה נגדו והתכוון לשפוט אותו לחומרה. אוקהאם, שסבר כי השופט כופר, ברח ל[לואי הרביעי](https://en.wikipedia.org/wiki/Louis_IV,_Holy_Roman_Emperor) - קיסר גרמניה ואדם רב עוצמה והשפעה.
##הגותו
###ביחס לפוליטיקה
## הגותו
### ביחס לפוליטיקה
אוקהאם פיתח עמדה חדשה ביחס ל[קשר בין דת למדינה של אוגוסטינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אוגוסטינוס#ביחס-לפוליטיקה). היחס הזה, כאמור, הוא הפוך: גם היום, מדינות מופרדות מן הדת (דוגמת טורקיה וארצות הברית) נתונות להשפעה אדירה מהדת; מנגד, מדינות ללא הפרדה (כמו דנמרק ואנגליה) חילוניות כמעט לחלוטין. אוקאם סבר כי על המדינה לפקח על הדת - ולשמר את טוהר לבביהם. על גביו, לותר ביקש לתת למדינה את הסמכות על זהותה הדתית של המדינה: אם השליט, למשל, נהיה פרוטסנטי, העם נהיה פרוטסנטי איתו[^4]. [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) לקח את זה רחוק יותר - הדת צריכה לשמש כלי בידי המדינה בכדי לחנך את האזרחים - במיוחד האזרחים הבורים[^5]. זאת בניגוד לעמדה שמרמז לה אוגוסטינוס, לפיה הדת צריכה להכווין את המדינה לעבר ה*עיר האלוהית*[^6]. את העמדה הזו לקח רחוק יותר יורשו של לותר, קלווין[^8] - שהקים בז'נבה תיאוקרטיה דתית קיצונית, באמונה שהכנסייה צריכה לפקח על *הכל*[^7]. את הויכוח הלוהט הזה כולו הצית אוקאם; עד אז אוגוסטינוס היה די מובן מאליו.
###ביחס למדע
### ביחס למדע
אוקאם סבר שכשאנו מייצרים מדע, אנחנו מייצרים שפה משותפת שעוזרת לנו להסביר את העולם - אך לא להגיע לאמת. זאת בניגוד ל[אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#נצחיות-הנפש) או ל[אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס#העולם-הבא), שסברו כי כשאנו מייצרים מדע, אנחנו מתחברים לגוף ידע נצחי - כמו האידאות האפלטוניות - ומתחילים להבין את המציאות כשלעצמה, את הכוח שמנהל את העולם. היכן שאפלטון ויורשיו הרבים מזהים מדע עם האמת, אקווינוס מציג אותו ככלי יחסי[^9]: לשיטתו, המדע הוא המצאה אנושית, ולא חלק מאמת לאמיתה. באופן מוזר, התפיסה הזו מסתדרת עם תפיסות דתיות שמרניות: אם המדע לא אומר כלום, כל אחד יכול להאמין בכל דבר: דבר השם מקבל קדימות על המדע חסר השחר. מנגד, אם נזהה בין מדע לאמת, הוא עלול להגיע לסתירה עם הדת, ומשם המתח ביניהן. האם עמדות כאלו יצרו את החילון - או התנגדו לו יותר מכולן? זוהי שאלה טובה, ויש עליה ויכוח עז עד היום.
[^1]: זהו אירוע נדיר וקיצוני - אך גם היום מעמדו של האפיפיור הוא נקודה בעייתית: 2\3 מכל הנוצרים הם קתולים, ובראש המערכת כולה עומד אדם אחד. האם הוא יכול להיות כופר? מה אם הוא טועה?

16
פילוסופיה/נוצרית/אנסלם.md
View File

@@ -10,11 +10,11 @@ dateCreated: 2024-02-07T15:06:27.156Z
![anselm.jpg](/פילוסופיה/נוצרית/anselm.jpg)
##חייו
## חייו
[**אנסלם מקאנטרבורי**](https://en.wikipedia.org/wiki/Anselm_of_Canterbury) (1033-1109) הוא ממציא [ההוכחה האונתולוגית לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות#הראייה-האונטולוגית)[^3]. ישנן הוכחות מטאפיזיות, הוכחות פיזיקליות, ואת ההוכחה האונתולוגית. מנהג של ההוגים הנוצרים היה לפתוח את כתביהם בהוכחה כזו או אחרת לקיום האל, ומכאן חשיבותן.
##הוכחות לקיום האל
###פיזיקלית
## הוכחות לקיום האל
### פיזיקלית
ההוכחות הפיזיקליות הן הגרועות ביותר. הן מתחילות בכך שיש את כדור הארץ[^1], והכוכבים, כפי שהאמינו, מסתובבים סביבו. בימי הביניים, חוק המשיכה אינו היה לפי מסה, כפי שאנו מבינים היום, אלא תמיד כלפי מרכז כדור הארץ. בימי הביניים האמינו כי הכוכבים נותרים תלויים בשמיים משום שהם תלויים על גלגלים[^2] (שבע עד כמה עשרות), ומוחזקים בידי ספרות מחומר שקוף. הכוכבים הרחוקים ביותר נחשבו כולם ליושבים על אותו הגלגל הרחוק ביותר.
@@ -25,7 +25,7 @@ dateCreated: 2024-02-07T15:06:27.156Z
[^2]: הם ייחסו גלגלים שונים וכמות שונה מכיוון שראו שלא כל הכוכבים זזים באותו הקצב.
[^3]: ש[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) [מאמץ ביתר שאת](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#ההוכחה-האונטולוגית-היגיון-חמישי).
###מטאפיזית
### מטאפיזית
ההוכחה קובעת כי, מבחינה לוגית, הדברים בעולם מתחלקים לשלוש קבוצות:
@@ -41,13 +41,13 @@ dateCreated: 2024-02-07T15:06:27.156Z
[^3]: את ההוכחה הזו המציא איבן-סינה, ומשם היא התגלגלה גם לכתבים הנוצרים והיהודים. היא הופרכה על ידי אלרזאלי (1111) תחילה ועל ידי יום וקאנט אחר כך, בכך שטענו כי התפיסה הזו נובעת מתפיסה חושית, שאינה בעלת תוקף מוחלט (מי אמר שיש לי חושים? שהם לא משקרים? שאנחנו לא חלום של פרפר מסטול, וכו').
###אונתולוגית
### אונתולוגית
יתרונה של הוכחה זו היא שאינה קשורה לא בפיזיקה ולא במטאפיזיקה - אלא רק בפסיכולוגיה האנושית. מכאן חיבתם של רבים בעת החדשה, לרבות [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), להוכחה זו.
אנסלם מתאר כיצד לא הסתפק בהוכחות הקודמות, והתפלל וצם ימים שלמים בתחנונים לאל כדי שיישלח לו הוכחה חדשה לקיומו. ההוכחה היא שבכל אדם ישנה תודעה של שלמות - וזו מגיעה מאלוהים, שהוא השלם ביותר. כאשר אנו שואפים לשלמות, זאת משום שיש בנו מושג של דבר שלם, טהור וזך לגמרי - שחייב להגיע מאיפושהו. בהינתן שהאדם אינו מושלם, ולכן לא יכול להגות את הרעיון הזה בעצמו, המקור חייב להיות אלוהים.
> ר' להמחשה: [משל הפיצה](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fn23)
{.is-success}
!!! is-success ""
ר' להמחשה: [משל הפיצה](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fn23)
####ביקורת
#### ביקורת
הביקורת כנגד גישה זו היא שעצם הגדרת האל שונה מאוד בן ההוגים והתפיסות: הפילוסופים בכלל והדתיים בפרט חוקרים את המציאות מבלי להניח קיומה של ישות על-טבעית, ומתוך החקירה הזו מגיעים לאיזשהו רובד עליון, אותו הם מכנים *האל*. לפיכך, בהתאם לתפיסתם, *האל* שונה בין כל הוגה: [האל של שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אלוהים) ודאי אינו האל של אנסלם, או של הרמב"ם, או של התנ"ך.

14
פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס.md
View File

@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2024-02-21T15:45:07.224Z
![aquinas.jpg](/פילוסופיה/נוצרית/aquinas.jpg)
##חייו
## חייו
[**תומס אקווינוס**](https://en.wikipedia.org/wiki/Thomas_Aquinas) (1225-1274) חי באיטליה כבן הלא-בכור למשפחה של אצילים, שתמכו בקיסר פרדריך השני. משפחתו ייעדה אותו לחיי דת, לשמש כראש מסדר מפורסם באיזור. משפחתו שלטה במנזר זה, וייעדה אותו לשמחתו להוביל את המנזר. אולם בהמשך, לאור פיצול בין האפיפיור לקיסר, משפחתו תמכה בקיסר - אך אקווינוס ברח לנאפולי והתחבר ל[דומיניקנים](/פילוסופיה/נוצרית/מסדרים#הדומיניקנים). אחיו ניסו נואשות להניא אותו מחיים אלה - בכך שניסו לפתות אותו בנשים - וכשסירב לאחרונה, חווה התגלות. משהבינו שלא יצליחו לשנות את דעתו, דאגו לו אחיו למקום מקלט, שם החל להרצות לדומיניקנים - אחד המרצים הצעירים ביותר במסדר.
@@ -19,9 +19,9 @@ dateCreated: 2024-02-21T15:45:07.224Z
אקווינוס הוא אחד ההוגים המרכזיים בנצרות בכלל ובימי הביניים בפרט. מסיבה זו, הרמב"ם משפיע עד עצם היום הזה השפעה עמוקה על הנצרות, ובמיוחד הנצרות הקתולית.
##הגותו
## הגותו
###האנלוגיות
### האנלוגיות
שאלה גדולה בתיאולוגיה היא כיצד להבין את תארי האל. הרמב"ם טוען כי לא ניתן לדעת על האל שום דבר, וכי כל דבר שניתן לדעת על האל הוא אחד משני סוגים - מה האל עושה, ומה אינו עושה - אך לא לדעת דבר חיובי על האל עצמו. כשאני אומר שהאל הוא יודע, אני אומר שאינו טיפש - לא שאני יודע איזה מין ידיעה *כן* נוכחת בו. ידיעה, למשל, הוא מוגבלת במהותה - אנחנו לא יכולים לדעת הכל. הידיעה האלוהית, מנגד, היא אינסופית - שונה לגמרי - ולכן איננו יכולים לייחס לו *ידיעה* כמו שאנחנו מכירים.
התפיסה הזו מבדילה את האל מאוד מהאנושות - אין לו ממש תואר, או מקום, או ידיעה. למשל, שהאל יכול לדעת מה נעשה בעתיד עוד לפני שהחלטנו אותו ומבלי שיקבע אותו וישלוט עליו - משום שידיעתו היא שונה לגמרי מהסוג שאנחנו מבינים.
@@ -31,7 +31,7 @@ dateCreated: 2024-02-21T15:45:07.224Z
[^1]: אשר תורגמו לערבית, [כפי שראינו](/פילוסופיה/נוצרית/מערב).
###המוסר הטבעי
### המוסר הטבעי
*האם יש מעשים שהם נכונים ללא תלות בחברה כזו או אחרת*? זוהי שאלה קלאסית בפוליטיקה ובדת. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) מציג אותה לראשונה ב[פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה), שם הוא מציג את המדינה הטובה ביותר[^2], על בסיס **המוסר הטבעי**, ככזו שהקשר הוא ישיר בין הפרט למדינה - המדינה מחנכת את היחיד ומייעדת אותו לתרום בצורה מסוימת. התפיסה האפלטונית קובעת מוסר זה כמוחלט - וככל שחברה נתונה חוטאת ממנו, היא רחוקה יותר מהחברה האידאלית, מהמוסר ומהאמת.
@@ -41,8 +41,8 @@ dateCreated: 2024-02-21T15:45:07.224Z
למשל, בצרפת של המאה ה18-19, עלתה ההברקה לשלב בין פילוסופיה לפורנוגרפיה - בניסיון להצדיק את הפורנוגרפיה ולהקל על רגשות לאשמה באמצעות פילוסופיה מתירנית. התנועה הזו הייתה להיט, ששיאה ברוזן [דה-סאד](https://en.wikipedia.org/wiki/Marquis_de_Sade). שניהם טענו שהמוסר הוא הבנייה של החלשים, בכדי לדכא את החזקים ("פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים")
> בתמצית - אפלטון מייחס את המוסר לפרט, אריסטו - לכלל, ואחרים - שוללים אותו לגמרי.
{.is-info}
!!! info ""
בתמצית - אפלטון מייחס את המוסר לפרט, אריסטו - לכלל, ואחרים - שוללים אותו לגמרי.
אקווינוס טוען שהמוסר הוא **נימוסי** - שהוא למעשה שדרוג של המוסר הטבעי. המוסר הנימוסי הוא זה שמאפשר, על בסיס החוק הטבעי, לחברה להתנהל כיאות: דברים כמו תשלומים, חוזים, ונורמות חברתיות, שבמוסר הטבעי היו נתונים לויכוחים ולחיכוחים[^6]. ועל שני אלו חולש **המוסר האלוהי** - שממנו ניתן לגזור הן את המוסר הנימוסי והן את המוסר הטבעי. זוהי תשובה לדילמת [אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי) - האם ישנו מוסר נבדל, שממנו קובע האל את המוסר, או שהמוסר או מה שהאל אומר.
@@ -69,7 +69,7 @@ dateCreated: 2024-02-21T15:45:07.224Z
[^7]: דוגמה של שלום מאתר מחזירים בתשובה קתוליים: כל ילד קטן וכל ילדה קטנה רוצים נישואים קתוליים - הילד הוא נסיך שמחפש נסיכה והם רוצים להישאר יחד לנצח. רק מאוחר יותר, כש"מבלבלים להם את המוח" עם תיאוריות מגדר ושטויות שכאלה, הם סוטים מהדרך הזו. משום שזה מה שכל הילדים הקטנים רוצים - האל מצווה נישואים קתוליים.
[^8]: דוגמה ספציפית להדהים של שלום - בין בני זוג, הגמרא אוסר קיום יחסים במחזור החודשי ובשבוע שאחריו - במטרה לכונן מתח מיני בריא בין בני הזוג, שיוביל לזוגיות טובה. אולם, מה אם אדם חוזר בתשובה אחרי שנים רבות עם אשתו, שלא מוכנה להתפשר בנושא זה? הרי שבמצב כזה, ציות לחוק כלשונו יפר את הרוח שלו, בכך שיפגע ביחסים בין בני הזוג.
###העולם הבא
### העולם הבא
[אפלטון טוען](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#נצחיות-הנפש) שהנפש היא עצם, ולכן קודמת לגוף ושורדת את הגוף. הוא האמין שהן השכל והן הרגש הם חלקים מן הנפש, אשר יודעת מראש את כל מה שיש לדעת, ושהלמידה היא בעצם היזכרות במה שהנפש יודעת עוד מקודם.
לעומתו, אריסטו טוען ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה) שהמציאות כולה מורכבת מ[עצמים](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מהו-העצם-חומר-צורה-תרכובת), תרכובת של [חומר](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#העצם-חומר) ו[צורה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#העצם-צורה). החומר הוא המצע הגולמי, הבלתי מסוים, והצורה היא התבנית שתטווה איך הוא משתמש. לשיטתו, כאשר החומר משתנה, הצורה נעלמת.

6
פילוסופיה/נוצרית/אריגנה.md
View File

@@ -17,13 +17,13 @@ dateCreated: 2024-02-07T14:38:49.130Z
[^1]: את אירלנד ניצר פטריק הקדוש, הבולט שם עד היום, התנצרות איטית עם תחילת התנצרות האימפריה, במאה ה4-5.
[^2]: אירלנד אפילו קיבלה בתקופה מסוימת תשלומי מס מן האנגלים
##הגות
###ניאופלאטוניזם
## הגות
### ניאופלאטוניזם
הגותו של אריוגנה הייתה ניאו-אפלטונית, בדומה לקונסטנטינוס שהושפע מהם. התפיסה האריסטותלית מנתקת את האלוהים מן העולם; האל הוא הסיבה הראשונית, אך לא נוכח בעולם. לעומתה ייסד [פלוטינוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Plotinus) (200-270) את התפיסה הניאו-אפלטונית, שקובעת כי האל שופע את עצמו לתוך העולם ובכך נוצרת המציאות - מתוך אותו השפע האלוהי. אריגנה החזיק אף הוא בתפיסה הזו, לפיה בכל דבר בעולם - בי, בכם, בשולחנות ובחתולים - יש עצמיות אלוהית. העמדה הזו בעייתית משהו בתפיסה הנוצרית, משום שהיא מעמעמת את הפער בין ישו לכל יצור אחר, לאור [ההתלבשות](/פילוסופיה/נוצרית#ההתלבשות). אוריגנה סבר כי ביכולתו של אדם לטפס בשאיפה של אותו השפע, האור האלוהי, עד שיגיע חזרה לחיק האל. אריוגנה יישב את המתח בכך שקבע כי אצל ישו, הנוכחית האלוהית הייתה חזקה במיוחד.
הכנסייה אינה אוהבת את העמדה הזו כלל, ומגדירה אותה ככפירה. אריוגנה הוחרם עוד בחייו לאור עמדה זו, מה שלא השפיע על מעמדו כהוגה הבולט בתקופתו.
###פסאודו-דיוניסיוס
### פסאודו-דיוניסיוס
אריוגנה תרגם אוסף של ספרים הנקראים ה*Pseudo-Dionysius*, ספרי הגות מביזנטיון סביב המאה ה3-4, מיוונית ללטינית. הספרים עוסקים בחייו של [דיוניסיוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Pseudo-Dionysius_the_Areopagite), יווני הקרוי על שמו של אל היין, היה מתלמידיו של פאולוס, וסייע להפיץ את הנצרות - יש הטוענים כי כתב חלק ניכר מן הברית החדשה, ומייחסים לכתבים האלו מעמד של נספח לברית החדשה, כמעט ספר קודש. כיום הוא איבד ממעמדו ונחשב כ'עוד ספר נוצרי רגיל'.
בקרב הניאו הפלאטונים ניכרה תופעת הפסודו-אפיגרפיות[^3]. משום שהאמינו בגלגול נשמות, הסופרים לעיתים חשבו שהם עצמם גלגול של הוגה מסוים, ולכן ייחסו את כתביהם אליו (*אני כותב בשמו של אפלטון משום שאני נשמתו של אפלטון בגלגול חוזר*).

4
פילוסופיה/נוצרית/דת_ופילוסופיה.md
View File

@@ -25,8 +25,8 @@ dateCreated: 2024-03-06T15:05:31.532Z
אין דרך להגיע אל האמת זולת הפילוסופיה; הדת היא תוצר של ההיקש האנושי, ואינה יכולה להיות אחרת.
> **השמרנות** שוללת את עצם השאלות הקיומיות; **המיסטיקה** מקבלת את השאלות, אך התשובות אינן בהכרח לוגיות; **הפילוסופיה** דורשת תשובות לוגיות
{.is-warning}
!!! warning ""
**השמרנות** שוללת את עצם השאלות הקיומיות; **המיסטיקה** מקבלת את השאלות, אך התשובות אינן בהכרח לוגיות; **הפילוסופיה** דורשת תשובות לוגיות
| שמרני | מיסטי | פילוסופי מסורתי | פילוסופי קיצוני |
| --- | --- | --- | --- |

4
פילוסופיה/נוצרית/מסדרים.md
View File

@@ -20,13 +20,13 @@ dateCreated: 2024-02-21T15:04:45.579Z
שניהם התפשטו באירופה כאש בשדה קוצים, ומשם לעולם החדש - הספינות הראשונות לאמריקה כבר נשאו נזירים.
##הדומיניקנים
## הדומיניקנים
הדומיניקנים, אולם, ויתרו די מהר על עניין העוני - ובעוד שהם שללו את הכסף מן הפרט, הם אפשרו לממסד לצבור כסף. לדומיניקנים יצא שם (עד היום) של למדנים - שמיהרו לאמץ את המדע החדש על פי אריסטו במאה ה13, את הרמב"ם ואת איבן-רושד. הם אימצו את התפיסה הזו כחלק מאמונתם הדתית באופן די מוצלח - רבים מהם היו פילוסופים מסורתיים מסורים, ולכן התנגדו בלהט לקופרניקוס, גלילאו וניוטון. הדומיניקנים שלטו במידה רבה באינקוויזיציה לכל אורך חייה, בכל רחבי העולם הנוצרי ובמיוחד בספרד, ולעיתים השתמשו בה כנגד יריבים נוצרים.
הדומיניקנים נהנים עד היום מנוכחות חזקה באוניברסיטאות, ואפילו בפוליטיקה[^4]. הם מחזיקים באוסף אדיר של פרשנויות דתיות וטקסטים מקראיים מאינספור דתות, בכמה מוסדות בירושלים.
##הפרציסקנים
## הפרציסקנים
אצל הפרנציסקנים נוכח מתח פנימי אדיר לכל אורך ימי הביניים - כמעט עד כדי פיצול - בין אלו שסברו שהן הנזירים הבודדים והן המנזר עצמו אסורים מלדעת מהיכן תבוא ארוחתם הבאה, או להחזיק בספרים שמהם הם לומדים - לבין אלו הקיצוניים פחות, שהחזיקו בדעה דומה לזו של הדומיניקנים, האוסרת על הנזירים לצבור ממון אך מתירה אותו לממסדר. כך או כך, הפרנציסקנים היו סגפנים בהרבה מהדומיניקנים[^5].
הפרנציסקנים התנגדו בלהט לעמדה האריסטותלית - תחילה בצידוד בעמדותיו של [אוגוסטינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אוגוסטינוס), ומשם בצעד מקורי ומעניין יותר - לספקנות בכלל וכלפי המדע והפילוסופיה בפרט[^6].

6
פילוסופיה/נוצרית/מערב.md
View File

@@ -12,13 +12,13 @@ dateCreated: 2024-02-14T15:36:51.424Z
בין 1080-ל1244, התחולל מהפך עולמי של ממש. קרנה של מערב אירופה עלה על זה של מרכזים תרבותיים אחרים - מזרח אירופה, העולם המוסלמי, המזרח וסין - ואירופה נהפכה למרכז העולם התרבותי, אולי עד עצם היום הזה. עד לאותה נקודה, מעמדה התרבותי של מערב אירופה היה נחות בהרבה משל שאר המרכזים האלו - אולם ב160 השנים האלו, הבשילו תהליכים רבי עוצמה שהזניקו אותה לקדמת הבמה. התהליך התרחש בשלוש נקודות מרכזיות - שנת 1080, שנת 1204, ושנת 1244, כמו גם ב1317, [^1]1453, 1493.
##כיבוש ספרד
## כיבוש ספרד
ב1080, נכבשה טולדו, לימים בירת הויזיגוטים, ונפלה רוב רובה של ספרד המוסלמית. זוהי ההצלחה הראשונה של הנצרות כנגד העולם המוסלמי. ב998, מת המלך המוסלמי של קורדובה, ולעומתם מתאחדים הנוצרים בממלכות הצפון ויורדים דרומה. המוסלמים המבוהלים מגייסים את השבטים הברברים מצפון אפריקה, אך הנוצרים ממשיכים להדרים - ב1236 נכבשה אנדלוסיה, ולבסוף ב1492 - נפלה גרנדה.
לכיבוש יש חשיבות אינטלקטואלית גדולה, משום שהעולם המוסלמי החזיק בכתביהם של אריסטו, אפלטון ודומיהם - שהנצרות אינה הכירה היטב. המיעוט היהודי, שנשאר בשטחים הכבושים בהיותם צד ניטראלי, החלו לתרגם את הכתבים האלה - משום שדברו הן ספרדית והן ערבית. בנוסף, זכתה הנצרות בידע מדעי רב שצבר העולם המוסלמי, שנפל כעת לידיהם - כיבוש טולדו היה אירוע מכונן בהקמת האוניברסיטה הראשונה בבולוניה.
##מסעות הצלב
## מסעות הצלב
ב1204, התרחש מסע הצלב הרביעי. במקור, מסעות הצלב היו סיוע לביזנטיון הקורסת כנגד הטורקים. ב1071, מתרחש קרב מנזיקר - שם נמחק הצבא הביזנטי בידי הטורקים. כעת נפרץ גבול שהיה יציב מזה מאות שנים, והביזנטים מחזיקים רק את מערב טורקיה. בעקבות הכיבושים, הטורקים צוברים ביטחון ומתחילים להתנכל לעולי רגל נוצרים, במיוחד בירושלים, מה שממיט עליהם את חימת העולם הנוצרי - ומביא עליהם את מסעות הצלב. ב1096, מתגבשת הקבוצה הראשונה של עולי הרגל - עניים מרודים, שמובלים בידי אנשי דת בינוניים וממוננים בידי אצילים - אשר כותשים כל קהילה *יהודית* שנקרית בדרכם. בהגיעם לגבול הונגריה, הם מסורבי כניסה, ופותחים במלחמה כנגד הונגריה - אשר מביסה אותם. חלקם בורחים, וחלקם עוקפים את הונגריה דרך סלובקיה. הביזנטים מסרבים להעביר אותם בתוך ביזנטיון, ומשנעים אותם בספינות לצד האסייתי, שם נוחלים כישלון.
@@ -31,7 +31,7 @@ dateCreated: 2024-02-14T15:36:51.424Z
אחד מהספרים שמתורגמים באותם שנים הוא מורה נבוכים, שנכתב באיזור 1192, ותורגם לעברית ב1200. ב1240, כבר ישנו תרגום שלם בלטינית - ובזכותו מצליחים לעכל את המידע המדעי הרב, שמאתגר אותם מבחינה דתית, שמגיע הן ממכיבוש ספרד והן מכיבוש ביזנטיון. הרמב"ם נהפך למוכר מאוד בקרב הפילוסופיה הנוצרית.
###הקתרים
### הקתרים
[קתרים](https://en.wikipedia.org/wiki/Catharism) הם מיעוט דתי שהגיע איכשהו לדרום צרפת, ככל הנראה מבוסניה. הקתרים הם דת דואליסטית, שמאמינים באל טוב ואל רע, שמושמדים כמעט לחלוטין בידי הנוצרים שרדפו אותם. הם מורכבים מאנשי דת, שעליהם חלים איסורים די קשים - דוגמת צמחונות ופציפיזם - ומהעם, שבעיקר מאמין ומבקש מחילה. שרד מהם מעט מאוד - כמה סידורי תפילה ועדויות של מומרים. הקתרים הם ככל הנראה גלגול של דת פרסית, כמו המניחיים, שהתגלגלו לאיזור ביזנטיון, משם לבוסניה ולבסוף לדרום צרפת. איכשהו, הם נהפכים לדת מרכזית באיזור זה - והקתולים בדרום צרפת לומדים לחיות איתם. הם משתרשים היטב באוכלוסיה המקומית, ומשום שמקיימים קשרי משפחה עם נוצרים רבים - לא ניתן לרדוף אותם; זו תופעה חריגה מאוד.
הקתרים לוקחים *ביס* די גדול מהעולם הנוצרי באיזור זה, והאפיפיור, בניסיון לטפל בברדק, שולח כנגדם אינקוויזיטורים - שהקתרים רוצחים. אחרי מסע ומתן לא מוצלח במיוחד, הקתרים נהפכים לרוב בחלקה המזרחי של דרום צרפת - באיזור טולוז, פורה ולאנדוק. השתרשותם מובילה למסע צלב שארך עשרות שנים (1204-1244[^2]), בעצימות גבוהה, שחשיבותו לנצרות האירופאית גדולה. הקתרים נמחקו בסופו של דבר[^3], למעלה ממאה שנה אחרי שנפלה התנגדותם המאורגנת.