Finished moving to MKDocs

פילוסופיה/חדשה/ברקלי.md

@@ -15,13 +15,13 @@ dateCreated: 2024-05-27T11:31:17.180Z
 
 הוא מקבל עליו את עמדת *השכל הישר* - לפיה מה שנתון לנו מגיע מקליטה שכלית, אבל דוחה את מעמדה כייצוג. 
 
-> ר' [מסה על שכל האדם](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
-{.success}
+!!! success ""
+    ר' [מסה על שכל האדם](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה)
 
 לוק נדרש לא מעט במהלך הדיון לטיעונים פסיכולוגיסטיים - המתבססים על הדרך האמפירית שבה אנו צוברים ניסיון, ולא על ניתוח מחשבתי, לוגי טהור. התורה של לוק מחזיקה לעיתים במושגים פסיכולוגיים שאינם עומדים במבחן אפיסטמי, משום שאיננו מסוגלים לוותר עליהם. לפי לוק והאמפריציסטים, 
 
-> מושג לגיטימי הוא כזה שקדמה לו קליטה חושית
-{.info}
+!!! info ""
+    מושג לגיטימי הוא כזה שקדמה לו קליטה חושית
 
 לשיטתם, רק מושג מהקליטה החושית הוא לגיטימי, וכל מושג לגיטימי נובע מהקליטה החושית. אם אני לא מצליח לשרשר קליטה חושית למושג, משמע - המושג אינו לגיטימי; לא יכול להיות למושג מקור אלא קליטה חושית. מושג שנופל מהרף הזו הוא ג'יבריש, הוא *בלה בלה בלה*.
 
@@ -38,38 +38,38 @@ dateCreated: 2024-05-27T11:31:17.180Z
 
 [זה בדיוק מה שברקלי עושה; הוא מוותר עליו](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות).
 
-##מושג האידאה
+## מושג האידאה
 
-###אפלטון
+### אפלטון
 מושג ה*אידאה* החל את דרכו אצל [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון); שם הוא מעיד על *ישות אובייקטיבית כללית*, **חיצונית**, מופשטת, החלה על הרבים. האידאה היא ה*מהות* - *מה זה להיות סוקראטס? מה זה להיות טוב? מה זה להיות יפה?*
 
-###דקארט
+### דקארט
 אצל [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), המושג דומה יותר לשימוש שלנו: זהו דבר *פנימי*, כל תוכן מנטלי בעייני רוחנו. אידאה היא לא דבר חיצוני לרוח, אלא הכלי שבאמצעותו היא תופסת - מחשבות, רציות, תשוקות, רגשות - דקארט לא מבחין ביניהם; כולן הן *אידאות*. לצד אידאות, יש דברים חיצוניים - מושאים - שהאידאות קשורות בהן. כאשר האידאות הולמות את המושאים - זו **אמת**.
 
 דקארט מבצע הבחנה חשובה, שהוא עצמו לא משתמש בה הרבה אבל היא תהיה מכרעת אחר כך - ההבחנה בין **דימוי** ל**מושג**. 
 
 למשל, *משולש*. *דימוי* של משולש יהיה *הדבר הזה* - △. *מושג* של משולש הוא ה"משולש" - "מצולע בעל שלוש צלעות שסכום זוויותיו 180 מעלות*. בעיניי דקארט, הדימוי הוא דבר חד, וברור יותר[^9], בעוד שהמושג הוא רק תוכן מחשבתי. 
 
-###שפינוזה
+### שפינוזה
 אצל [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), המציאות היא עצמה האלוהים. גם במציאות שלו יש דברים פרטיים - [אופנים](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אופן) - ו[אידאות](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#אידאה) - גם כאן, כל תוכן מנטלי של הרוח - של אותם דברים פרטיים. בין שניהם [**אין קשר סיבתי**](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#סיבתיות) - האידאות והדברים הפרטניים הם *שני אופנים של אותו הדבר הממש* - ולא תוצאה של שרשרת סיבתית. לכן, מה שהפילוסוף צריך לעשות לשיטתו הוא לא להתחקות אחר הסיבתיות באופן אמפירי, אלא לבסס את האקסיומות האפריוריות שלנו כך שמה ש*נובע מהן* יתאם את המציאות. היחס הזה בין האידאה על המציאות גוררת הלימה - אני לא יכול שיהיה לי תוכן מנטלי *מבלי שיהיה לו מקביל פיזי*; אני לא יכול *לפחד* - אני חייב *לפחד ממשהו* - *מהמוות*, ***מהעכביש ההוא***. 
 
-> ומה עם דברים מופשטים, כמו **המשולש**? לפי אפלטון, הוא נצחי; הוא קיים גם אם לא יהיו המתמטיקאים. דקארט ושפינוזה מייחסים אותם לאל. אצל ברקלי, זו בעיה - *בואו נראה איך האמפריציסטים האלה עושים בעיות*[^7].
-{.is-warning}
+!!! warning ""
+    ומה עם דברים מופשטים, כמו **המשולש**? לפי אפלטון, הוא נצחי; הוא קיים גם אם לא יהיו המתמטיקאים. דקארט ושפינוזה מייחסים אותם לאל. אצל ברקלי, זו בעיה - *בואו נראה איך האמפריציסטים האלה עושים בעיות*[^7].
 
-###לוק
+### לוק
 [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק), שתפיסתו קרובה יותר לאדם הרגיל, מכיר באידאה ככל תוכן מנטלי, גם הוא. אלא שהוא מחלק את האידאות לאידאות *פרטיות*, ואידאות [*מופשטות*](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה), ושוב [עושה בלגן](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה#בעיות) עד שמגיע [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) ועושה סדר[^8].
 
-> האידאות ה**מופשטות**, החידוד של לוק, הוא דבר שבדברו מסכימים כל הפילוסופים - *הוא לא נמצא שם בחוץ*; מה שיש בעולם הם רק דברים פרטיים. אלו הם חידוד שלנו.
-{.is-warning}
+!!! warning ""
+    האידאות ה**מופשטות**, החידוד של לוק, הוא דבר שבדברו מסכימים כל הפילוסופים - *הוא לא נמצא שם בחוץ*; מה שיש בעולם הם רק דברים פרטיים. אלו הם חידוד שלנו.
 
-###ברקלי
+### ברקלי
 ברקלי מתנגד להפרדה הזו - וקובע ש*אין* דברים מופשטים, אלא *רק* דברים פרטיים - ושכל מה שקיים, זו מחשבה בלבד. כמו אלו שקדמו לו, גם ברקלי רואה את המחשבה כבנויה מאידאות. אצל ברקלי, אין מה לדבר על *ייצוג* - אין פה שום דבר מחוץ לרוב, ולכן אין פה מה לייצג, למרות שזהו מקורה. המושג שיש ברוח אינו מייצג משהו שם בחוץ - הוא הדבר עצמו ממש.
 
 התפיסה הזו מחסלת את הספקנות - עד לוק יכולנו לשאול - *ומה אם האידאה שיש לי בראש לא תואמת או לא מייצגת את מה ששם בחוץ?* ברקלי דוחה את זה על הסף - מה שאנחנו תופסים **הוא** מה שיש "בחוץ". לפיכך, *אין מושגים מופשטים ולא יכולים להיות כאלה* - והאידאות הן *רק דברים פרטיים*
 
 
-> שימו לב איזה מהלך עשינו כאן מאפלטון - מ*דבר מופשט, כללי, מחוץ לנו*, ל*דבר פרטי, מסוים, רק בנו*.
-{.info}
+!!! info ""
+    שימו לב איזה מהלך עשינו כאן מאפלטון - מ*דבר מופשט, כללי, מחוץ לנו*, ל*דבר פרטי, מסוים, רק בנו*.
 
 אבל כשברקלי מדבר, הוא משתמש במילים כלליות - *רעב*, *עייף* - ולא *ברקלי רעב, ברקלי עייף!* - מאיפה מגיעה הכלליות הזו?