Finished moving to MKDocs
This commit is contained in:
@@ -11,7 +11,7 @@ dateCreated: 2023-05-13T13:14:21.654Z
|
||||
> התיאור האמין ביותר של המסורת הפילוסופית האירופאית הוא של רצף הערות שוליים על אפלטון.
|
||||
^-^ ^אלפרד^ ^נורת'^ ^וייטהד^
|
||||
|
||||
##סוקראטס האפלטוני
|
||||
## סוקראטס האפלטוני
|
||||
|
||||
סוקראטס[^1] (469-399 לפנה"ס), שחולל תמורה אדירה בעולם הפילוסופיה, לא כתב שום דבר. כל מה שידוע לנו עליו הוא מתלמידיו - לרבות אפלטון, שמציב את סוקראטס כדמות בדיאלוגים שלו. עוד מתלמידיו המוכרים הם זנופון ואריסטופאנס.
|
||||
|
||||
@@ -23,7 +23,7 @@ dateCreated: 2023-05-13T13:14:21.654Z
|
||||
|
||||
אפלטון (428-347 לפנה"ס) היה בן למשפחה ממייסדי אתונה, עשירה ומיוחסת, והכיר את סוקראטס מגיל צעיר. הוא יועד לחיים הפוליטים, אך בעקבות מותו של סוקראטס זנח את הפוליטיקה ובחר להקדיש את חיו לפילוסופיה. הוא מנסה לבסס את הפילוסופיה כאורח חיים.
|
||||
|
||||
##הדיאלוג האפלטוני
|
||||
## הדיאלוג האפלטוני
|
||||
|
||||
ברשותינו 35 דיאלוגים אפלטוניים, ו13 אגרות.
|
||||
בדיאלוגים שלו, אפלטון מציב את סוקראטס בתור ה-'פה' של אפלטון - הוא מדבר בגוף ראשון רק באגרות.
|
||||
|
||||
@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_6_(apology_of_socrates).pptx), [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון_סוקראטס_והאפולוגיה_של_סוקראטס_(דברי_היכרות).docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/socrates_apology_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(2).pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_6_(apology_of_socrates).pptx), [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון_סוקראטס_והאפולוגיה_של_סוקראטס_(דברי_היכרות).docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/socrates_apology_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(2).pdf)
|
||||
|
||||
##רקע
|
||||
## רקע
|
||||
משפטו של סוקראטס התנהל מול 500 אזרחים אתונאים (הדיוטות).
|
||||
באפולוגיה[^1], הדיון מתנהל בין סקראטס לעיר אתונה עצמה - המפקפקת בו ואף עוינת לו.
|
||||
|
||||
@@ -26,16 +26,16 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
|
||||
|
||||
נקודה חשובה לשים לב אליה היא שסוקראטס הורשע ברוב דחוק, אך דנו אותו למוות ברוב גדול.
|
||||
|
||||
> הישמר - סיפור משפט סוקראטס **אינו** סיפור פשוט בין טוב לרע (סוקראטס *הטוב* ואתונה *הרעה*). הוא עוסק ביחס בין הפילוסופיה לעולם, ותקף תמיד (לפי אפלטון)
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
הישמר - סיפור משפט סוקראטס **אינו** סיפור פשוט בין טוב לרע (סוקראטס *הטוב* ואתונה *הרעה*). הוא עוסק ביחס בין הפילוסופיה לעולם, ותקף תמיד (לפי אפלטון)
|
||||
|
||||
סוקראטס מפציר תחילה באתונאים למחול לו על שפתו היומיומית, ובכך מפריד את עצמו מהאתונאים (זכור: הדמוקרטיה האתונאית ישירה).
|
||||
|
||||
הוא מציג את התובע הראשון בתור ההמונים - שמאשימים אותו בהיותו מעין שילוב של חוקר פרה-סוקראטי (החוקר את השמיים ומתחת לאדמה) וסופיסט (איש חכם). הוא חושף את מאשים זה מאוחר יותר כאריסטופאנס[^2] (*העננים*). המחזה הוא מעיין אזהרה לסוקראטס - הישמר, כי אתה חותר תחת יסודות החברה הפוליטית, הענף שעליו עדיין אתה יושב.
|
||||
אפלטון לוקח את הביקורת הזו ברצינות רבה[^3] - כפי שניכר בכתבים שלו ובניסיונם לחבר בין הפילוסופיה להקשר ממנו צמחה.
|
||||
|
||||
> המלצה: [***העננים***](/פילוסופיה/יוונית/aristophanes_clouds_a_dual_language_edition_-_johnston.pdf) של אריסטופאנס - סוקראטס הוגה מהיכן מפליץ הזבוב.
|
||||
{.success}
|
||||
!!! success ""
|
||||
המלצה: [***העננים***](/פילוסופיה/יוונית/aristophanes_clouds_a_dual_language_edition_-_johnston.pdf) של אריסטופאנס - סוקראטס הוגה מהיכן מפליץ הזבוב.
|
||||
|
||||
סוקראטס אינו 'מזיע' במיוחד להגן על עצמו - הוא מזלזל, מתחצף, ומטיח בחבר המושבעים את האפתיות שלו כלפי גזר הדין.
|
||||
|
||||
@@ -49,8 +49,9 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
|
||||
[^2]: דיבר גס. היוונים אהבו הומור מטונף.
|
||||
[^3]: ברוב הסיפורים, מתואר כי לאחר שאפלטון מת, נמצא ספר כתבי אריסטופאנס מתחת לכרית שלו.
|
||||
|
||||
##האישומים
|
||||
## האישומים
|
||||
> - **סוקראטס אינו מאמין באלי אתונה ומכניס לתוכה אלים זרים**
|
||||
|
||||
> - **סוקראטס משחית את הנוער**
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -65,7 +66,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
|
||||
[^6]: *Cheirotechnites* - בעלי הטכניקה
|
||||
[^7]: *Enthousiasmoi* - שהאל שרוי בתוכם
|
||||
|
||||
##החוכמה של סוקראטס
|
||||
## החוכמה של סוקראטס
|
||||
|
||||
> ובלכתי משם הסקתי את המסקנה שחכם אני מהאיש הזה. שכן דומה כי איש משנינו איננו יודע דבר נאה וטוב, אלא שהלה חושב שהוא יודע משהו בלי שידע, ואני, כפי שלא ידעתי, אף אין אני חושב עצמי יודע. ונראה שלפחות בדבר פעוט זה חכם אני ממנו: שאת אשר לא ידעתי, אין אני מדמה לדעתו.
|
||||
|
||||
@@ -76,15 +77,16 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
|
||||
סוקראטס הוא בעל אי-ידיעה מודעת. כיצד נגיע מאותה אי ידיעה מודעת לידיעה?
|
||||
זו השאלה שסוקראטס מוריש לאפלטון, ואיתה כל הדיאלוג מתמודדים.
|
||||
|
||||
> שימו לב למעבר החד מעניין היסטורי - המשפט של סוקראטס - לשאלה אפיסטמולוגית חריפה. מעברים חדים אלו מאפיינים הן את סוקראטס והן את אלפטון.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
שימו לב למעבר החד מעניין היסטורי - המשפט של סוקראטס - לשאלה אפיסטמולוגית חריפה. מעברים חדים אלו מאפיינים הן את סוקראטס והן את אלפטון.
|
||||
|
||||
> המלצה: להעמיק בטיעוני סוקראטס ^עמ'^ ^224^ לאחר מתן העונש.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
המלצה: להעמיק בטיעוני סוקראטס ^עמ'^ ^224^ לאחר מתן העונש.
|
||||
|
||||
החיים הפילוסופיים לפי סוקראטס דומים לדורבן לסוס גדול ואציל (אתונה). הוא מבייש את האתונאים על כך שהם חפצים בכסף ובעוצמה במקום באמת, ולכן, הוא טוען, קמים להורגו. סוקראטס מציין שהנוער שנוהר אחריו הוא מבית עשירים עם זמן פנוי[^8]. עוד מכביר סוקראטס וטוען שעל אתונה לכלכל אותו כתגמול הולם למצוות החיים הפילוסופיים שהוא מקיים, חרף הזעם והעוני שאלו מקימים עליו, ומעורר את חמת העיר. הוא דוחה מעליו אונשים פשוטים יותר, כמו גלות או אפילו שתיקה.
|
||||
|
||||
> חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם
|
||||
|
||||
> The unexamined life is not worth living
|
||||
|
||||
עבור הפילוסוף, אומר סוקראטס, חיי הידיעה ורק חיי הידיעה נסבלים בכלל.
|
||||
|
||||
@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הגורגיאס_(דברי_היכרות)_(1).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_9_(gorgias_i).pptx), [מטלת (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/גורגיאס.docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/gorgias_(hebrew)_(1).pdf), [אנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_1).pdf), [(2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_2).pdf), [בשבחי הלני](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הגורגיאס_(דברי_היכרות)_(1).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_9_(gorgias_i).pptx), [מטלת (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/גורגיאס.docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/gorgias_(hebrew)_(1).pdf), [אנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_1).pdf), [(2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_2).pdf), [בשבחי הלני](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf)
|
||||
|
||||
##רקע
|
||||
## רקע
|
||||
[גורגיאס מלאונטיני](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים#גורגיאס-מלאונטיני), הרטוריקן הסופיסטי הגדול, מגיע לאתונה יחד עם תלמידו פולוס, ומתיימר לדעת לענות על כל שאלה.
|
||||
[סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון#סוקראטס-האפלטוני) ותלמידו כראיאופון באים אליהם עם שאלה פשוטה - מה *עושה* גורגיאס. הדיון מתפתח למה היא בכלל הרטוריקה, ומשם מתדרדר לשאלות מהותיות יותר.
|
||||
|
||||
@@ -19,24 +19,24 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
- משום שסוקראטס מגיע באיחור, גורגיאס כבר עייף לאחר שנאם למכביר
|
||||
- סוקראטס מציב (בבוטות משהו) לגורגיאס תנאים - הוא דורש מגורגיאס לתת תשובות קצרות ותמציתיות - ההיפך הגמור מהנאומים הרטוריים האולימפיים שבזכותם מפורסם גורגיאס.
|
||||
|
||||
> למרות שמו, הדיאלוג אינו נסוב סביב הרטוריקה במלוא מיטבה - גורגיאס אינו בסביבתו הטבעית, ואפילו אינו בן שיחו העיקרי של סוקראטס
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
למרות שמו, הדיאלוג אינו נסוב סביב הרטוריקה במלוא מיטבה - גורגיאס אינו בסביבתו הטבעית, ואפילו אינו בן שיחו העיקרי של סוקראטס
|
||||
|
||||
גורגיאס, ביהירותו, מסכים כמובן לתנאים של סוקראטס.
|
||||
|
||||
###הדמויות
|
||||
### הדמויות
|
||||
- גורגיאס, הרטוריקן הסופיסטי הדגול
|
||||
- פולוס, הסובב סביב גורגיאס ורחוק מיכולתו הרטורית
|
||||
- כיריפון, הסובב סביב סוקראטס אך בעל קשרי חברות לגורגיאס. כיריפון הוא החוליה המקשרת בין סוקראטס לסופיסטים, ולאתונה
|
||||
- קאליקלס, שכנראה מומצא לחלוטין.
|
||||
|
||||
> חשוב לציין שקליקלס, סוקראטס וכירופון הם אזרחים אתונאים - וגורגיאס ופולוס זרים סיציליאנים.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
חשוב לציין שקליקלס, סוקראטס וכירופון הם אזרחים אתונאים - וגורגיאס ופולוס זרים סיציליאנים.
|
||||
|
||||
> ככלל, חשוב לשים לב בדיאלוג האפלטוני אם השיחה מתנהלת מרצון או לא: במקרה הזה, היא מרצון.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
ככלל, חשוב לשים לב בדיאלוג האפלטוני אם השיחה מתנהלת מרצון או לא: במקרה הזה, היא מרצון.
|
||||
|
||||
##גורגיאס - מהי רטוריקה?
|
||||
## גורגיאס - מהי רטוריקה?
|
||||
פולוס מציע לסוקראטס, על מנת שירגיש בנוח על איחורו, לעשות לסוקראטס 'תצוגת תכלית'[^1].
|
||||
סוקראטס מבקש לעמוד על ה*כוח*[^2] של הרטוריקה. נדמה שאינו מעריך במיוחד את פולוס, אך באמת מתעניין ברטוריקה - וכמותו גם קאליקלס, שמעוניין להיכנס לפוליטיקה.
|
||||
|
||||
@@ -97,7 +97,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
[^7]: Moriou Rolithikes Eidolon - צל של חלק ממדעי המדינה.
|
||||
[^18]: עמ' 286
|
||||
|
||||
###הבושה של גורגיאס
|
||||
### הבושה של גורגיאס
|
||||
גורגיאס הכניס את עצמו לבוץ - מצד אחד, הוא טוען שהרטוריקה היא כלי ניטרלי, שאינו טרוד בענייני צדק (אל תאשים את המורה אם המתאגרף מכה את חבריו). מצד שני, הוא אומר לסוקראטס במפורש שאם יגיע אליו תלמיד לא צודק - ילמד אותו.
|
||||
|
||||
סוקראטס מציג בפני סוקראטס את הסתירה הזו, מה שמציף בושה אדירה אצל גורגיאס, שמיד יוצא מהדיון - הכיצד רטוריקן מוכשר כמו גורגיאס מסוגל לסתור את הלוגוס שהוא עצמו בנה?
|
||||
@@ -107,7 +107,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
פולוס מבצע את אותו המהלך על סוקראטס - הוא מנסה להביש אותו על המהלך שעשה לגורגיאס.
|
||||
|
||||
---
|
||||
##פולוס - מהו הצדק?
|
||||
## פולוס - מהו הצדק?
|
||||
פולוס דורש מסוקראטס תשובה - מהי *לדעתו* הרטוריקה?
|
||||
סוקראטס משיב שכשם שהבישול הוא לבריאות (התעמלות, רפואה), וכשם שהסופיסטיקה היא לחקיקה ולשיפוט, הרטוריקה אינה אלא חנופה לדברים של הנפש.
|
||||
|
||||
@@ -123,8 +123,8 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
|
||||
כאן מוצג לנו לראשונה *הפרדוקס הסוקראטי של המוסר* - מוטב שלא לעשות רע, איך אם עושים רע - מוטב להיענש עליו. סוקראטס טוען כי אומלל הוא האדם שחוטא ואינו נענש.
|
||||
|
||||
> ברגע שמקבלים את ההנחה לפיה מה שטוב לנפש אינו תמיד מה שטוב לגוף, המהלך הסוקראטי *תקף לחלוטין*
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
ברגע שמקבלים את ההנחה לפיה מה שטוב לנפש אינו תמיד מה שטוב לגוף, המהלך הסוקראטי *תקף לחלוטין*
|
||||
|
||||
הטענה הזו מקוממת את פולוס - הכיצד, הוא טוען, אדם שנענש קשות על מעשיו (ומדגים זאת בעינויים) מאושר מזה שחטא ואינו נתפס?
|
||||
|
||||
@@ -141,7 +141,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
|
||||
> השאלה שצפה בדיון עם פולוס היא שאלה פילוסופית רבת משקל: מהיכן מגיעה המשיכה הטבעית שלנו למה שטוב מוסרית (שאינו בהכרח המועיל), והרתיעה ממה שרע? מה זה אומר עלינו?
|
||||
|
||||
##קאליקלס - הצדק הטבעי
|
||||
## קאליקלס - הצדק הטבעי
|
||||
כאן נכנס קאליקלס - המארח - לדיון. מיד ניכרת התדרדרות ביחסו של קאליקלס לסוקראטס.
|
||||
קאליקלס מזהה מיד את השאלה האמיתית שבדיון - ***מהם החיים הטובים?***
|
||||
אם טענתו של סוקראטס נכונה, אומר קאליקלס בזעם, הרי שאנחנו עושים את ההיפך מן הראוי כל חיינו.
|
||||
@@ -152,8 +152,8 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
- קאליקלס הוא בעל שפה גלויה[^9]
|
||||
- קאליקלס וסוקראטס שניהם בעלי אהבה[^10] - של סוקראטס לפילוסופיה ולמאהב שלו (מסתבר), וקאליקלס לעם ולמאהב שלו[^11].
|
||||
|
||||
> כאן חשוב לשים לב למי אתונאי ומי לא - קאליקלס, אתונאי בפתח החיים הפוליטים, בעל יכולת לשלוט ולשנות, בניגוד לרטוריקה ולסופיסטיקה חסרות המשקל.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
כאן חשוב לשים לב למי אתונאי ומי לא - קאליקלס, אתונאי בפתח החיים הפוליטים, בעל יכולת לשלוט ולשנות, בניגוד לרטוריקה ולסופיסטיקה חסרות המשקל.
|
||||
|
||||
קאליקלס מאשים את סוקראטס שהוא מוביל את העם שולל[^12] על ידי משחקי מילים, ופורט על מיתרי הבושה שלהם (בתמצית: סוקראטס משחק מלוכלך). הבושה בעיני קאליקלס מצטיירת פה כ*Nomos* - תוצר של החברה ולא של טבע האדם. לאחר האשמה זו, קאליקלס חושף בפני סוקראטס מה *הוא* חושב שהצדק, לפי הטבע. קאליקלס מניח כאן הנחת יסוד סופיסטית - הצדק והטבע מנוגדים.
|
||||
|
||||
@@ -164,8 +164,8 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
ניכרת עוצמתו של טיעון זה ששותל אפלטון בפיו של יריב מר של הפילוסופיה.
|
||||
הפילוסופיה, אומר קאליקלס, אינה יכולה להיות יותר מעיסוק זמני, והעיסוק בה כבגיר פסול - בעולם המעשי, הוא אינו יודע להתנהל, חסר ניסיון - חלש. ולפי הטבע, החלש הוא המגונה. החוכמה, כפי שמגדיר אותה קאליקלס, היא מעשית - לא עיונית.
|
||||
|
||||
> המלצה: [*המלחמה הפלפונסית*](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית) - תיעוד היסטורי של מלחמת ספרטה-אתונה בעל משמעות פילוסופית.
|
||||
{.success}
|
||||
!!! success ""
|
||||
המלצה: [*המלחמה הפלפונסית*](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית) - תיעוד היסטורי של מלחמת ספרטה-אתונה בעל משמעות פילוסופית.
|
||||
|
||||
> החזק עושה את מה שהוא חפץ לעשות, והחלש סובל את מה שהוא חייב לסבול[^17]
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -8,18 +8,18 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_7_(meno)_(1).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_8_(meno_ii).pptx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/meno_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(3).pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/מנון.docx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_7_(meno)_(1).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_8_(meno_ii).pptx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/meno_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(3).pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/מנון.docx)
|
||||
|
||||
##רקע
|
||||
## רקע
|
||||
[סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון#סוקראטס-האפלטוני) תוהה עם המצביא היווני מנון על טיב הסגולה הטובה בכך ששואל אותו מהי. בדיאלוג זה, אחרי [האישום הדרמטי מול סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה#האישומים), אפלטון חושף בפנינו את היומיום הסוקראטי. סוקראטס דן עם מנון, מצביא יווני, על הסגולה הטובה [^1].
|
||||
|
||||
> יש להישמר מפירוש מוסרי לArete - ביוונית הכוונה היא למימוש הטוב של תכלית. גם למכונית מרוץ יש Arete (לנסוע מהר), וגם לאדמת אתונה (להניב מזון), וזורק דיסקוסים (לזרוק דיסקוסים) - הכוונה היא למצוינות הבסיסית.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
יש להישמר מפירוש מוסרי לArete - ביוונית הכוונה היא למימוש הטוב של תכלית. גם למכונית מרוץ יש Arete (לנסוע מהר), וגם לאדמת אתונה (להניב מזון), וזורק דיסקוסים (לזרוק דיסקוסים) - הכוונה היא למצוינות הבסיסית.
|
||||
|
||||
סוקראטס מנסה, יחד עם מנון, לעמוד על הסגולה הטובה של האדם - *מה הופך אדם לכזה המממש את תכליתו באופן הטוב ביותר?*. הדיון מתעורר במידה רבה עם הגעת הסופיסטים, הטוענים ללמד את הסגולה הטובה בשכר. בעולם היווני יש ארבע סגולות טובות - יישוב דעת, אומץ הלב. צדיקות ושיקול הדעת[^2].
|
||||
|
||||
##מנון - מהי סגולה טובה?
|
||||
## מנון - מהי סגולה טובה?
|
||||
מנון[^3] מביע פליאה מול שאלתו של סוקראטס על טיב הסגולה הטובה - הכיצד אחזור לאתונה ואומר להם שהאיש החכם ביותר אינו יודע מהי הסגולה הטובה? הוא שואל אותו שאלה חריפה - האם לא היית כאן כשגורגיאס בא?
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -27,14 +27,14 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
|
||||
בהקבלה לדבורים, סוקראטס שואל את מנון שאלה פשוטה - כפי שהדבורים הינן כולן דברים, למרות ששונות במינן, בצורתן ובגודלן - מהי הסגולה הטובה, המייחדת את כל הסגולות הטובות (של הגברים, נשים, ילדים וזקנים).סוקראטס שואל ל *Hen Ti Eidos* - צורה אחת ויחידה [^4].
|
||||
|
||||
> יש להיזהר מלערבב את המשמעות היומיומית של המילה אידאה (רעיון, אידיאל) - **ה*אידאה* אינה בראש שלנו - אלא במושא עליו אנו מדברים** (במקרה הזה, בדבורה). הTi Estin הוא הדבר שמאפשר לנו לזהות בכל דבורה שהיא דבורה.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
יש להיזהר מלערבב את המשמעות היומיומית של המילה אידאה (רעיון, אידיאל) - **ה*אידאה* אינה בראש שלנו - אלא במושא עליו אנו מדברים** (במקרה הזה, בדבורה). הTi Estin הוא הדבר שמאפשר לנו לזהות בכל דבורה שהיא דבורה.
|
||||
|
||||
סוקראטס מנסה ללא הרף לגרור את מנון לאותה האידאה - למורת רוחו של מנון. הוא מבקש ממנו **להיזכר** במה היא הסגולה הטובה עצמה - האידאה שלה.
|
||||
מנון טוען שזוהי היכולת לשלוט (*Archein*) בבני האדם (*Anthropos*). זוהי אמנם התקדמות - מנון מציב תשובה אחת - אך היא אינה מספקת את סוקראטס משום שאינה מקיפה. אך כיצד שולטים בבני האדם? - מנון משיב שבצדק, וכך שוב נקלע לאותה הסוגיה.
|
||||
|
||||
> המלצה: [*What is it like to be a bat*](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nagel_bat.pdf) - מאמר פילוסופי.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
המלצה: [*What is it like to be a bat*](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nagel_bat.pdf) - מאמר פילוסופי.
|
||||
|
||||
|
||||
> תמיד מגיעים אנחנו אל הריבוי, אך אל-נא \[תנהג כך\]. אלא, כיוון שלריבוי זה אתה קורא בשאם אחד וטוען שאין בריבוי אף פרט שאינו צורה[^5], אפילו כמדובר בדבר והיפוכו - **מה הוא זה התופס את העגול לא פחות מהישר** - זה שאתה קורא לו "צורה" וטוען שמבחינת היותו צורה, אין מותר העגול מן הישר?
|
||||
@@ -67,8 +67,8 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
|
||||
מנון מכיר בחוסר האונים שלו כפי שנחשף. אינספור פעמים דיברתי על הסגולה הטובה, אומר מנון, אך כעת הותרת אותי משותק - במצב של *Aporia*[^6] - היעדר אמצעים. מנון מכיר בכך שאינו מכיר מה היא הסגולה הטובה.
|
||||
|
||||
> שימו לחרב המרחפת מעל ראשו של סוקראטס - אם תמשיך כך, אומר מנון, יאסרו אותך. רמז לגורלו של סוקראטס קיים בכל הדיאלוגים האפלטוניים.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
שימו לחרב המרחפת מעל ראשו של סוקראטס - אם תמשיך כך, אומר מנון, יאסרו אותך. רמז לגורלו של סוקראטס קיים בכל הדיאלוגים האפלטוניים.
|
||||
|
||||
מנון שואל את סוקראטס כיצד אמורים הם לדעת מה היא הסגולה הטובה - אם הם אינם יודעים מה לחפש. זהו ה**פרדוקס של מנון** - אם אתה יודע טיב משהו מהו, אין טעם לחפשו; אך אם אינך יודע מהו, הכיצד ניתן לחפש אותו? ^מזכיר^ ^את^ ^ה'לא^ ^הווה'^ ^של^ ^פארמנידס^
|
||||
כל למידה, איפוא, מניחה היכרות כלשהי מושא אותה למידה - אך כיצד מסבירים היכרות כזו?
|
||||
@@ -80,8 +80,8 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
[^5]: schema - צורה גיאומטרית, *הגבול של גוף כלשהו* כהגדרת אפלטון
|
||||
[^6]: *Poros* - אמצעי.
|
||||
|
||||
###מהי ידיעה?
|
||||
####למידה כהיזכרות
|
||||
### מהי ידיעה?
|
||||
#### למידה כהיזכרות
|
||||
בחלק זה של הדיאלוג, מתקשה אפלטון לעמוד על טיבה של הלמידה. הוא פונה כאן למיתוס - סתירה לכאורה של האופי הפילוסופי (הישענות על הסבר תבוני). אך לעיתים גם הפילוסופיה מתקשה להגיע להסברים בלוגוס גרידא, ואז פונה היא למיתוסים.
|
||||
|
||||
המיתוס שפונה אליו אפלטון ^431^ הוא שהנשמה האנושית בת אלמוות, ולכן כבר יודעת הכל ועצם הלמידה [^7] היא היזכרות מחדש [^8]. משפט המפתח בפסקה זו הוא ש*כל הטבע ממוצא אחד הוא*[^9]. אולם המיתוס הזה אינו עונה על שאלתו הבסיסית של מנון - בשלב מסוים, הנשמה רכשה את הידע הזה. כיצד?
|
||||
@@ -90,7 +90,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
|
||||
אותה התכונה של הנפש האלמותית שמאפשרת לה לעמוד על המארג המרכיב את העולם היא השכל[^11] - שעצם מהותו היא פתיחות לצורה של הדברים. אפלטון מדמה את התכונה הזו לעין, או לחלון, של הנפש.
|
||||
|
||||
####איך מתרחשת הלמידה והידיעה?
|
||||
#### איך מתרחשת הלמידה והידיעה?
|
||||
התיאור היומיומי של תהליך הלמידה הוא בערך כזה:
|
||||
|
||||
`תפיסה חושית של הדבורה -> התנסות בתכונותיה של הדבורה -> רכישת השם 'דבורה' -> **אני יודע מה זה דבורה!!**`
|
||||
@@ -101,22 +101,22 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
ילד קטן יתפוס מה זה 'שולחן', ברגע שישמע מהו מספר פעמים בודדות. הוריו יזכירו שולחן עץ מרובע בביתם, ולמחרת יראה שולחן ברזל גדול - ומיד יידע שזה שולחן, עוד לפני שמסוגל אפילו לדבר. באותו המובן, פועל השכל של הילד - הוא נחשף שוב לאידאה שהוא כבר מכיר ותופס אותה.
|
||||
בצורה כזו, הלמידה היא מעיין למידה לאחור של התהליך הזה דווקא - הילד יודע שולחן מהו, ומקשר את השפה לאידאה.
|
||||
|
||||
####הנער של מנון
|
||||
#### הנער של מנון
|
||||
מנון מבקש מסוקראטס תצוגה [^12], וסוקראטס מסכים. מנון מבקש מאחד מבני לוויותו להגיע - מה שמסביר גם את העלבון שחש - אנו למדים לראשונה שהשיחה מתרחשת מול רבים.
|
||||
|
||||
הנחות היסוד של תצוגת התכלית הזו הן:
|
||||
1. הדרכה או הכוונה של סוקראטס משמעה שהנער אינו יודע מעצמו, אלא למד מסוקראטס (קרי - סוקראטס שתל בו את התשובה)
|
||||
2. היעדר הדרכה או הכוונה משמע שהנער יודע מעצמו, ומכיוון שלא קיבל מעולם חינוך, הרי שלמד בגלגול קודם.
|
||||
|
||||
> ר' דוגמא בתרגומים\בויקיפדיה אודות הצורה והפתרון של הנער וסוקראטס
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
ר' דוגמא בתרגומים\בויקיפדיה אודות הצורה והפתרון של הנער וסוקראטס
|
||||
|
||||
סוקראטס מוביל את הנער הן לטעויות והן לפתרונות, ומכאן קשה להשיב לשאלה אם הנער למד או נזכר - הדבר תלוי בהלך נפשו. הנער, בניגוד למנון, מוכן להודות שאינו יודע, ומראה את נכונותו ללמוד. נדמה שהנער מוכפף להכרח המתמטי בבעיות שמובל אליהן - ובעצם כך נדמה שהלמידה נעשית ממנו, גם אם סוקראטס מוביל אותו.
|
||||
|
||||
את היכולת הזו להכפיף את עצמו ללוגוס הוא אינו למד מאף אחד, והיא טמונה באנושיות שבו - נצחי.
|
||||
|
||||
> במובן כלשהו, עצם נוכחותה של היכולת הזו, של האנושיות הזו, הופכת את הנער לבן חורין - הוא מוכן לקבל את התשובה כפי שהיא, ומוכן ללמוד, בניגוד למנון ששעון על ההיגיון שלו. זהו חלק מהותי מהתפיסה האנושית של אפלטון.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
במובן כלשהו, עצם נוכחותה של היכולת הזו, של האנושיות הזו, הופכת את הנער לבן חורין - הוא מוכן לקבל את התשובה כפי שהיא, ומוכן ללמוד, בניגוד למנון ששעון על ההיגיון שלו. זהו חלק מהותי מהתפיסה האנושית של אפלטון.
|
||||
|
||||
[^7]: *Mathesis* - למידה
|
||||
[^8]: *Anamnesis* - היזכרות מחדש (תחילית ה*Ana* משמעותו מחדש)
|
||||
@@ -125,27 +125,27 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
[^11]: *Nous* - שכל
|
||||
[^12]: *Epideixis* - תצוגה בסגנון הסופיסטי (דוגמת רטוריקה באולימפיאדה).
|
||||
|
||||
##אניטוס - מהי הסברה?
|
||||
## אניטוס - מהי הסברה?
|
||||
אניטוס, אתונאי עשיר ובעל השפעה, מייצג בעיני אפלטון את ה-*דוקסה* האתונאית - אדם מוכר ואהוב באתונה שמסכימה על כך שקיבל חינוך טוב. סוקראטס מתגרה במנון בשאלתו על לימוד הסגולה הטובה ^עמ'^ ^446^ (הכיצד ניתן להגדירה כללמוד אם אין מורים ואין תלמידים?) במטרה לגרור את אניטוס לדיון.
|
||||
|
||||
ההנחה היא שהסגולה הטובה שקולה ל-*טכנה* - כשם שניתן ללמוד לפסל מפסל או לנגן ממוזיקאי, ניתן ללמוד סגולה טובה ממי שבעל אותו ה-*טכנה*. סוקראטס - יריבם של הסופיסטים - מציע את הסופיסטים כבעלי אותו הטכנה, וככה גורר את אניטוס, נזעם, לדיון.
|
||||
|
||||
אניטוס מוחה על הצגת הסופיסטים כמורים לסגולה הטובה - למרות שסוקראטס מוכיח אותו על כח שאינו למד עמם מעולם. חרף חוסר הידיעה הזו, ניכר כי אניטוס מתנגד לסופיסטים משום שהם סותרים את המסורת האתונאית לפיה ההורים (ובפרט האבות) הם אלו שמחנכים את ילדיהם לסגולה טובה. לעומת טענה זו, סוקראטס מציג לא מעט דוגמאות לאזרחים אתונאים המוסכמים על הכל כבעלי הסגולה הטובה, שלהם ילדים חסרי סגולה טובה.
|
||||
|
||||
> אניטוס, כמו מנון, שוב מאיים על סוקראטס - הרחב התלויה מעל ראשו.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
אניטוס, כמו מנון, שוב מאיים על סוקראטס - הרחב התלויה מעל ראשו.
|
||||
|
||||
ההשלכה הנרמזת קשה - משום שאיש מבני אתונה אינו יודע סגולה טובה מהי, אולי אתונה - כאומה, כפוליס - אינה בעלת סגולה טובה?
|
||||
|
||||
חשוב לשים לב שבדומה למנון, אניטוס אינו מוטרד מטיבה של הסגולה הטובה, אלא רק שלאתונה יש אותה. מה ששלנו, אומר אניטוס, הוא טוב, משום שהוא שלנו ואנחנו צודקים.
|
||||
|
||||
###הסברה הטובה
|
||||
### הסברה הטובה
|
||||
סוקראטס ומנון מגיעים למסקנה שהאתנואים מובילים את העיר עם *אאודוקסיה*[^13] - הסברה הטובה *ומוניטין*. אם אתה נראה כבעל ידיעה, הרי שזה מספיק להנהיג מדינה. הסברה הטובה, איפוא, אינה מספקת עבור הפילוסופיה - עבר בהחלט מספיקה עבור הפוליטיקה.
|
||||
|
||||
|
||||
[^13]: *Eudoxia* - שכל ישר\מוניטין
|
||||
|
||||
##מסקנה - מהי הסגולה הטובה?
|
||||
## מסקנה - מהי הסגולה הטובה?
|
||||
|
||||
המסקנה של סוקראטס אנטיקלימאטית. הסגולה הטובה היא מתנה מן האלים, ואלו שניחנו בה אינם יודעים מהי ומהיכן הגיע. סוקראטס מבקש ממנון לשכנע גם את אניטוס, כדי שתביע תועלת לאתונאים.
|
||||
אלפטון בדיאלוג הזה תוהה על טיבה של הסגולה הטובה, ומציב אותה כנושא ראוי למחקר - אך לא עם האנשים האלה.
|
||||
|
||||
@@ -7,9 +7,9 @@ tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונ
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
|
||||
---
|
||||
!!! info ""
|
||||
[דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/המשתה_(דברי_היכרות).docx) [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_12_(symposium_1).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_13_(symposium_2).pptx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/symposium.pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/symposium_(benardete-bloom)(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/symposium_(benardete-bloom)(2).pdf)
|
||||
|
||||
> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/המשתה_(דברי_היכרות).docx) [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_12_(symposium_1).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_13_(symposium_2).pptx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/symposium.pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/symposium_(benardete-bloom)(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/symposium_(benardete-bloom)(2).pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
|
||||
*המשתה* עוסק באהבה[^1] - ובפרט, ב*ארוס*[^2]. *המשתה* הוא הדיאלוג האפלטוני היחיד ששמו הוא לפי האירוע - שכאן משחק תפקיד מרכזי. בסביבה משוחררת זו, נראה אמרות ומעשים שאינם תואמים את אופי הדוברים בדרך כלל - סוקראטס לא ידבר כפי שמדבר בשוק, או מול חבר מושבעים עוין.
|
||||
@@ -18,7 +18,7 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
|
||||
|
||||
סוקראטס מדבר על הארוס בצורה כמעט מיסטית - ומשום שכה קשה להעביר דברים כאלו ישירות, סביר להניח שסוקראטס בחר שלא להעביר זאת ישירות. אותו חבר של אפולודרוס שואל מה התרחש בסעודה[^4] ההיא - מה שמתקשר להאשמה המאוחרת יותר שסוקראטס משחית את הנוער. הסעודה מתקיימת ב416 לפנה"ס, עם זכיית אגתון בתחרות המחזות בפסטיבל בכלל-אתונאי, ומלחמת אתונה-ספרטה.
|
||||
|
||||
##הדמויות
|
||||
## הדמויות
|
||||
- פיידרוס - צעיר אתונאי עשיר ונאה
|
||||
- פאוסניאס - רטוריקן בגיל העמידה
|
||||
- אריקסימאכוס - רופא מפורסם עם קשרים פוליטים ענפים והיכרות עם הקדם-סוקראטים
|
||||
@@ -28,7 +28,7 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
|
||||
- אלקיבייאדיס - מצביא רב עוצמה, מאהבו של סוקראטס. אוגר רציני.
|
||||
אלקיביאדיס הוא זה שהצית את הארוס היווני לכיבוש סיציליה, אסם התבואה של העולם היווני העתיק ורעיון יוצא דופן בהיבריס שלו.
|
||||
|
||||
##רקע
|
||||
## רקע
|
||||
ערב הפלישה לסיציליה, מישהו חילל (דמיינו איך) פסלים של האל הרמס ברחבי אתונה, מעשה שזעזע את האתונאים. כמו כן, מישהו פרסם את הטקסים הסודיים של הכת באלואסיס[^5]. מאוחר יותר התברר שאלקיביאדיס הוא זה שעשה את זה - ערק לספרטאים כדי לחמוק מעונש - ערק חזרה לאתונה ותפס את השלטון - ולבסוף ערק לפרסים, ומת בטורקיה.
|
||||
|
||||
משום שסודות אלו צפים במהלך המשתה, מתרחשת שרשרת המסירה הסבוכה הזו - לא נשמע דברים כאלה ישירות מסוקראטס.
|
||||
@@ -41,35 +41,36 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
|
||||
כשנכנס, אגאתון יורה את הירייה הראשונה בויכוח בין המשוררים לפילוסופים, בדוגמא קלאסית לאירוניה סוקראטית. אגאתון מציף את ההיבריס של סוקראטס, וכולם יושבים לאכול. כך מתחיל הויכוח הרציני אודות מי יודע מה היא החוכמה - הפילוסוף, או המשורר הטוען שאת החוכמה אנחנו מייצרים.
|
||||
|
||||
> שים לב לסדר הישיבה במשתה - בדרך כלל מעיד על סדר השותים, וכאן - על סדר הדוברים.
|
||||
> שים לב גם למי יכולים לשתות, ומי לא.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
!!! warning ""
|
||||
שים לב גם למי יכולים לשתות, ומי לא.
|
||||
|
||||
אלו המסובים שאינם שתיינים, הם גם פחות ארוטיים - שלושת הנואמים הראשונים הם מקטגוריה זו. לעומתם, השתיינים (קרי: הפילוסופים והמשוררים), אירוטיים בהרבה - והנאום שלהם נותן לוגוס מעמיק יותר לאל ארוס.
|
||||
|
||||
##רומנטיקה בין החבר'ה
|
||||
## רומנטיקה בין החבר'ה
|
||||
הדוברים כולם היו קשורים בפרשיות אהבה אחד עם השני בקשר אוהב > אהוב (אריקסימאכוס > פיידוס, פאוסאניאס > אגאתון, אלקיביאדיס > סוקראטס). לגבי אריסטופאנס קיימת עמימות.
|
||||
|
||||
ההומוסקסואליות הייתה נפוצה בקרב האליטה היוונית - גברים בני חורין - על אף שאינה הייתה מותרת בחוק. אפלטון אינו תומך או מגנה בתופעה - אלא שואף להבין אותה כדי ללמוד ממנה משהו על היפה ועל הנפש. כל האנשים האלה הם בעלי משפחות ביוון, שם המשפחה הייתה חובה אזרחית - אך לא שם נמצאת התשוקה. משום שיחסים הומוסקסואלים לא מעורבים בחובה זו, היו משוחררים וקשורים בארוס. ליחסים אלו היה גוון אנטי-נשי מובהק, שלא כמו התפיסה היום.
|
||||
|
||||
ביחסים אלו בהכרח היה אוהב - גבר מבוגר יותר - וגם אהוב - צעיר נאה, ופאסיבי.
|
||||
|
||||
##תחרות הנאומים
|
||||
## תחרות הנאומים
|
||||
אריקסימאכוס מציע לנאום במקום לשתות, וסוקראטס - באופן מוזר - קופץ על ההצעה, בטענה שהוא אינו מבין בדבר *מלבד הארוטיקה* (סוקראטס המכוער, כן? אמרנו). הם מחליטים יחדיו להלל את האל ארוס.
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: ביוונית יש הרבה מילים לאהבה, לרבות *Filia, Agape, Storge* - אהבת אחים ורעות, אהבה המשוחררת מתשוקה, אהבת הורים וילדים, בהתאמה.
|
||||
|
||||
###נאומו של פיידרוס
|
||||
### נאומו של פיידרוס
|
||||
פיידרוס מציב את ארוס כאל הותיק ביותר, ומבצע את הקישור המסורתי בין הישן לטוב. בזכות ארוס, אומר פיידרוס, אנו עושים מעשים אדירים - אין אנו רוצים לבצע מעשים מגונים או מבישים ליד האוהבים שלנו. פיידרוס מדגיש את תפקידו של האוהב - כמו למשל נכונותו למות למען האהוב. נכונותו של האהוב למות למען האוהב נתפסת לכן כמעשה נשגב בהרבה בעיניי האלים. האוהב מונע מתוך שיגעון מסוים[^7].
|
||||
|
||||
חשוב לשים כאן לב לכך שהנמוך מטרים את הגבוה - פיידרוס השטחי עולה על סוגיה שסוקראטס ידון בה בנאומו.
|
||||
|
||||
###פאוסאוניאס
|
||||
### פאוסאוניאס
|
||||
פאוסאוניאס מציג לעומתו של פיידרוס את עמדת האוהב, ומנסה להגן על המנהג היווני לפיו גברים מבוגרים יותר אוהבים נערים צעירים (*לפני* הופעת הזקן - קטינים). תופעה זו הייתה אסורה לפי חוק וזעזעה כל מי שבא איתה במגע מחוץ לעולם היווני, אך הייתה נפוצה ומוכרת. הוא עושה זאת על ידי הפרדת הארוס לשניים - ארוס שמיימי[^8], וארוס של הכלל[^9] - שהוא 'מקלקל את המסיבה'. פאוסאוניאס מבקש לעמוד על הפרדה זו, ומבצע אבחנה בין העובדות (המעשים בלבד) לערך שלהם (ערכים) - הוא טוען שמעשים, בפני עצמם, הם לא יפים או שפלים - אלא הצורה שבה נעשים.
|
||||
|
||||
פסואוניאס מנסה להציג את החוק האתונאי כזה שאוסר רק פדופיליה מן הארוס של הכלל - שמטרתה הנאה גופנית בכלל - ומציב משוכות גבוהות לפדופילים האורניים, שמחפשים קשר לדבר קבוע (הנפש).
|
||||
|
||||
###אריקסימאכוס
|
||||
### אריקסימאכוס
|
||||
איש יבש עם חוש הומור של כרוב. הפסקול של נאומו המפוצץ של אריקסימאכוס הם השיהוקים של אריסטופאנס.
|
||||
אריקסימאכוס מבסס תחילה את הרפואה כ'בקיאות בארוטיקה של הגוף' - הוא נותן הסבר מכני לחלוטין.למרות הצלצול החלול של נאום זה, הוא מקשר בין שתי חוליות חשובות - בין החומר עצמו לטכניקה^ר'^ ^אמפדוקלס^. הטבע כשלעצמו איננו מושלם; על האדם לתעל אותו בתבונה ולהפריד בין הארוס היפה למגונה. אריקסימאכוס מייחס את הארוס ככוח כולל בקוסמוס, שהביטוי שלו הוא הארוס שאנחנו חווים. גם בהסבר יבשושי זה, ניכר הארוס בשאיפתו ההיברית של אריקסימאכוס - היומרה לשלוט בטבע.
|
||||
|
||||
@@ -79,7 +80,7 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
|
||||
|
||||
---
|
||||
|
||||
###אריסטופאנס
|
||||
### אריסטופאנס
|
||||
הרעיון בבסיס נאומו של אריסטופאנס הוא פשוט - היינו פעם שלמים, כעת אנו חלוקים, ובחיפוש אחר החצי השני.
|
||||
|
||||
> קודם כל עליכם ללמוד מהו הטבע האנושי, ומהו שאירע לו. שלפנים לא היה טבענו כמות שהוא עכשיו, אלא שונה מזה.
|
||||
@@ -88,21 +89,21 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
|
||||
|
||||
הארוס אינו תאוות הבשר, אלא החיפוש אחר שלמות, ולכן מרגע שאדם מוצא את חציו השני מסרבים השניים להיפרד. הקשר הזה כל כך חזק שגם אם נשאל את השניים האלו מה הם מנסים להשיג אחד מהשני, יוותרו ללא תשובה.
|
||||
|
||||
> צאצאיו של הדור הראשון ימשיכו לחפש את אותו חצי שני, למרות שזה אינו קיים. מדכא.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
צאצאיו של הדור הראשון ימשיכו לחפש את אותו חצי שני, למרות שזה אינו קיים. מדכא.
|
||||
|
||||
התיאור המתקבל קודר למדי - הארוס הוא תחבולה של האלים, שאין לנו תשובה אליה - ואין לנו אלא לחיות עם הטבע החצוי שלנו.
|
||||
|
||||
###אגאתון
|
||||
### אגאתון
|
||||
אגאתון - צעיר שטחי תחת השפעתו של גורגיאס - הוא הראשון שמקשר בין הארוס ליופי. בנאומו, מתאר את ארוס כאל יפה, המאוהב ביפה. לזקן, למכוער - אין להם ארוס, אלא רק ליפים, לבריאים ולצעירים. אגאתון ממשיך לגזור את כל הסגולות הטובות של יוון המסורתית מן הארוס: הוא האמיץ ביותר; הכובש את כולם; הצודק; המיושב בדעתו, מפאת עליונותה של התשוקה על כל שאר הדחפים; החכם. את ארוס מצייר אגאתון כמשורר[^11] - כי החוכמה היא יצירה. רק זה אשר יש בו ארוס - ביכולתו ליצור, וזה אשר יוצר - משתתף באלוהות.
|
||||
|
||||
##סולם האהבה
|
||||
## סולם האהבה
|
||||
בהבלחה אירונית, סוקראטס מתחיל דווקא בחקירה. הוא חושף באמצעות טיעוניו של אגאתון עצמו שהארוס אינו אל, וגם אינו יפה - הארוס הוא מעיין מילת יחס. למה משתוקק האדם, שואל סוקראטס - למה שיש לו או למה שאין לו? התשובה, כמובן, היא למה שאין לו. כשאדם משתוקק למה שיש לו לכאורה, הוא למעשה משתוקק לכך שיישאר בעתיד. לפי הנחה זו, ארוס אינו יכול להיות יפה אם הוא משתוקק ליפה - ואם אינו יפה, הרי שאינו אל.
|
||||
|
||||
סוקראטס חושף פרט מחייו - פגישתו בגיל צעיר עם כוהנת בשם דיוטימה, שלימדה אותו מה הוא הארוס.
|
||||
|
||||
> חשוב לשים לב שסוקראטס לומד מהו הארוס מאישה.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
חשוב לשים לב שסוקראטס לומד מהו הארוס מאישה.
|
||||
|
||||
סוקראטס הצעיר, בדומה להלך הקדם סוקראטי, היה דיכוטומי - ודיכוטומיות זו מרוסקת על ידי דיוטימה. יש את היפה והמכוער, החוכמה והבורות - אך גם את האמצע ביניהם, שם אנחנו נמצאים רוב הזמן, יחד עם הארוס.
|
||||
הארוס אינו אל - אלא דיימון [^12].
|
||||
@@ -127,13 +128,13 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
|
||||
|
||||
מרגע שאתה שוב יורד בסולם ומדבר על היפה - אתה נותן כעת לוגוס אמיתי - ונוטל כעת חלק בנצח.
|
||||
|
||||
> חשוב לשים לב לתבנית בשלבים האלו - **משיכה ליפה** -> **הולדת לוגוס** -> **הפשטה**
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
חשוב לשים לב לתבנית בשלבים האלו - **משיכה ליפה** -> **הולדת לוגוס** -> **הפשטה**
|
||||
|
||||
הארוס הוא ה*דלק הנפשי* כדי להגיע למושא האמיתי של האהבה שלנו - היפה כלשעצמו. אהבה זו - שבה האוהב והאהוב אינם מתמזגים - היא אהבה אפלטונית. גם כאן, האהוב גבוה יותר ביחס שלו לעומת האוהב - כמו שטוען פיידרוס. האהבה הגופנית אינה אלא צל דהוי של האהבה האמיתית והיחידה - הפילוסופיה.
|
||||
|
||||
> **האהבה** היא התשוקה לאידאה של **היופי**.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
**האהבה** היא התשוקה לאידאה של **היופי**.
|
||||
|
||||
כאן אנחנו נעצרים - ***זו הסיבה***.
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -8,30 +8,30 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטאיה_(דברי_היכרות).docx), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/republic_1-2_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/republic_2-4_(slides).pptx) [מצגת (3)](/פילוסופיה/יוונית/republic_5-6_(slides).pptx) [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטיאה.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/platosrepublictrans.bloom_text.pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/פוליטאה.docx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטאיה_(דברי_היכרות).docx), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/republic_1-2_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/republic_2-4_(slides).pptx) [מצגת (3)](/פילוסופיה/יוונית/republic_5-6_(slides).pptx) [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטיאה.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/platosrepublictrans.bloom_text.pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/פוליטאה.docx)
|
||||
|
||||
##רקע
|
||||
## רקע
|
||||
|
||||
הפוליטאה[^1] היא הדיאלוג האפלטוני המייסד הלכה למעשה את מסורת הפילוסופיה המדינית במערב. הפוליטאה היא למשטר כמו שהצדק[^2] הוא לנפש, ועוסקת בנפש השולטת במדינה. הדיאלוג הזה, כמו רוב הדיאלוגים האפלטוניים, הוא כמו 'שואב אבק', וגורר לתוכו נושאים כמו מתמטיקה, חינוך, פסיכולוגיה ואומנויות.
|
||||
|
||||
> שימו לב למילה *ירדתי* בתחילת הדיאלוג
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
שימו לב למילה *ירדתי* בתחילת הדיאלוג
|
||||
|
||||
הדיאלוג מתרחש בפיראוס, הנמל של אתונה, ולא מרכז העיר כמו בדרך כלל. פיראוס הייתה מעוז המפלגה הדמוקרטית השולטת, וכמו כל עיר נמל המקום בו מייבאים אנשים, סחורות ורעיונות. הדיאלוג מתרחש בטקס הכנסת אלה חדשה לפנתיאון באתונה - האשמה שהוטחה בעבר בסוקראטס (משחית את הנוער, *מכניס אלים חדשים*). האלה היא בנדיס - אלה תראקית[^3] - וסוקראטס מתרשם מהם במידה שווה לאתונאים.
|
||||
|
||||
סוקראטס הולך עם גלאוקון, אחיו של אפלטון בנמל, כשמגיע הנער של פולמארכוס[^4] ודורש ממנו לעצור ומהשניים להצטרף אליהם בביתו, במקום לשוב העירה כפי שתכננו. חרף האווירה החברית ביניהם, הזמנה זו ממחישה בעיה בסיסית בפוליטיקה - היא מתבססת על איזון. בעוד שפולמארכוס מאזן את הכוח והרוב, סוקראטס מייצג את החוכמה והשכנוע - והאיזון ביניהם מופר - פולמארכוס **כופה על סוקראטס** את השיחה. בעוד שסוקראטס עדיין מחפש פתח מילוט, גלאוקון מתלהב וגורר אותו עמו.
|
||||
|
||||
##הגדרת הצדק
|
||||
## הגדרת הצדק
|
||||
|
||||
בביתו של פולמארכוס, השניים נתקלים באביו - כפאלוס[^5]. הלה מקונן בפני סוקראטס שאינו מגיע מספיק לבקרם - משום שבזקנתו אינו יכול לעלות לאתונה, וככל שהזמן עובר פוחתת תשוקתו להנאות הגופניות וגוברת תשוקתו ללוגוס[^7]. סוקראטס משיב בגסות - *אני נהנה לדבר עם הזקנים המופלגים*[^6], משום שהם יודעים מהי הדרך המונחת לפנינו בזקנה[^8]. סוקראטס שואל את כפאלוס, שצבר את הונו לאורך חייו, מהי התועלת בכסף - שכן הוא אינו מתלהב מהממון שלו. כפאלוס משיב שהכסף מאפשר לו לנהוג בצדק.
|
||||
|
||||
|
||||
> שימו לב: הן כפאלוס והן פולמארכוס אינם אזרחים אתונאים
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
שימו לב: הן כפאלוס והן פולמארכוס אינם אזרחים אתונאים
|
||||
|
||||
> כיצד מתיישבת ההגדרה של התשוקה לפילוסופיה ב[*משתה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) לעומת זו ב[*פיידון*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)?
|
||||
{.is-danger}
|
||||
!!! danger ""
|
||||
כיצד מתיישבת ההגדרה של התשוקה לפילוסופיה ב[*משתה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) לעומת זו ב[*פיידון*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)?
|
||||
|
||||
> כלום נגיד כך, בפשטות, שהיא אמירת אמת, והחזרת הדברים שאיש קיבל אותם מרעהו?
|
||||
^עמ'^ ^164,^ ^פס'^ ^331^
|
||||
@@ -40,8 +40,10 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
זוהי **ההגדרה הראשונה של הצדק** בדיאלוג, כפי שמנסח אותה סוקראטס. אלא שאם נשיב לאדם דבר-מה המזיק לו - דוגמת אדם לוקה בנפשו שמשיבים לו את נשקו - האם זהו צדק? בכך מטיל סוקראטס ספק בהגדרה הראשונה לצדק. סוקראטס מסלק את כפאלוס מהדיון באכזריות סוקראטית אופיינית - פולמארכוס מיד קופץ בראש ומתנגד להתנגדותו של סוקראטס להגדרה הראשונית לצדק, וכפאלוס פורש מיד מן הדיון מבלי לשוב. לסילוק יש משמעות סמלית - סוקראטס שובר את הדוקסה ומסלק את המסורת. אלא שכעת כדי לשלוט בדיון, כעת עליו להתמודד עם פולמארכוס.
|
||||
|
||||
> "אם כן, להטיב עם הידידים ולהרע עם האויבים - זו צדקה?"
|
||||
|
||||
> "כך נראה לי."
|
||||
> ^עמ'^ ^166,^ ^פס'^ ^332^
|
||||
|
||||
> *עמ'^ ^166,^ ^פס'^ ^332*
|
||||
|
||||
זוהי ההגדרה של פולמארכוס לצדק - הגדרה יוונית קלאסית. לפי אפלטון, אין חברה *קוסמופוליטית*[^9] - הצדק הוא לעשות טוב *עם מה ששלי*. סוקראטס תוקף את ההנחה של פולמארכוס משתי זוויות: ראשית, הוא מגדיר את הצדק ל*אומנות* מסוימת. מה צדק מספק? (166) פולמארכוס משיב שהוא בן ברית נאמן במלחמה. אלא שאם צדק הוא אומנות המלחמה - האין הוא שימושי בעיתות שלום? זוהי עמדה בלתי נתפסת ביוון. פולאמרכוס מחדד ואומר שבשלום הצדק הוא מעיין הגינות בסיסית - שומר נאמן של מה שיקר (168). אלא שאם הצדק הוא אומנות - הרי שהוא ניטרלי, וניתן לעשות בו שימוש לטוב ולרע - כפי שמודגם ב*גורגיאס* - השומר הטוב על הממון יכול גם לגזול אותו.
|
||||
|
||||
@@ -49,18 +51,19 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
|
||||
ההודאה הזו מקפיצה את תארסימאכוס[^12], סופיסט המחפש לקוחות באתונה, וקופץ מיד לשיחה בזעם (176, פס' 336). המאבק בין השניים מייצג את המאבק על החברה שנוצרה - מי ישלוט בעיר. דיון זה נמשך עד סוף ספר 1 ולתוך ספר 2 - ומתדרדר לאמצעים רטוריקניים וסופיסטים.
|
||||
|
||||
###כניסתו של תארסימאכוס
|
||||
### כניסתו של תארסימאכוס
|
||||
תארסימכוס מתפרץ בזעם לדיון (336) למשמע ההגדרה של פולימארכוס וסוקראטס לצדק, לפיה האדם הצדיק לא יפגע באיש לעולם. הלה דורש מסוקראטס תשובה ברורה לדינו של הצדק. כשסוקראטס מבקש מתארסימאכוס הגדרה משלו לצדק, הסופיסט דורש כסף עבור תשובתו (וגלאוקון מסכים לשלם לו).
|
||||
|
||||
> אינני טוען כי הצדק אינו אלא תועלתו של מי שחזק יותר"
|
||||
> ^337^
|
||||
|
||||
> *337*
|
||||
|
||||
הדיאלוג הזה עולה במדרגה בדומה ל*גורגיאס* - גורגיאס, פולוס וקאליקלס כמו כפאלוס, פולמארכוס, ותארסימכוס - שניהם ההעלאה השלישית של רמת הדיון. אחת מההשערות היא שאפלטון הרגיש שלא נתן מענה די הצורך לשאלה זו ב*גורגיאס*, ולפיכך משיב כאן את קאליקלס - בדמות תארסימכוס.
|
||||
|
||||
אותם החזקים בעיניי תארסימכוס הם השליטים, מגדירי המשטר.
|
||||
|
||||
> תארסימכוס מונה שיטות משטר שונות שם הגדרה זו תקפה, ומונה גם את הדמוקרטיה - שם העם, הרוב הוא הריבון - ונוצרת כאן הגדרה מעניינת לצדק.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
תארסימכוס מונה שיטות משטר שונות שם הגדרה זו תקפה, ומונה גם את הדמוקרטיה - שם העם, הרוב הוא הריבון - ונוצרת כאן הגדרה מעניינת לצדק.
|
||||
|
||||
אבל, מקשה סוקראטס - מה לגבי מצב שבו השליט, בשגיאה בשיקול דעת, חוקק חוק המזיק לו? הצדק הוא לציית לחוק - ולפגוע בחזק - או לא לציית לחוק - ולהפר את הצדק?. חשוב לציין כאן שסוקראטס לא מפריך את התועלת שבצדק.
|
||||
|
||||
@@ -71,7 +74,8 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
כאן תארסימכוס מתדרדר לעלבונות אישיים, ואומר לנו כך: אם הצדק הוא אומנות, הוא אומנות כמו רעיית צאן - רועה הצאן דואג לצאן כדי שיוכל לנצל אותו אחר כך, ומפיל את הפצצה הבאה:
|
||||
|
||||
> הצדק הוא תועלתו של החזק יותר, והעוול הוא יתרון ותועלת לעצמו
|
||||
> ^344^
|
||||
|
||||
> *344*
|
||||
|
||||
הצדק, אומר תארסימכוס, הוא טובתו של אחר - תועלתו של המושל, והנזקות של מי שמציית; העוול הוא בדיוק ההיפך - הם פועלים בטובתו של השליט, בקיפוח עצמם.
|
||||
|
||||
@@ -86,17 +90,17 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
גם כאן, המהלך הרטורי הסוקראטי הוביל את תארסימכוס לסתירה - והלה עוזב את הדיון בבושה.
|
||||
|
||||
|
||||
##העיר האמיתית כמשל לצדק
|
||||
## העיר האמיתית כמשל לצדק
|
||||
בספר 2 (201), הדיון מתנהל גם עם גלאוקון[^13], ואדמנטוס[^14] - האחים של אפלטון, צעירים אתונאים עשירים המיועדים לחיים הפוליטים. סוקראטס עדיין שואף לברוח חזרה לאתונה, אלא שגלאוקון, באומץ, מבקש ממנו לשכנע אותו ואת אחיו אודותיו של הצדק, ובכך שהוא רצוי. האופי של האחים תואם את שמם - גלאוקון מתלהב ודוהר קדימה, ואדימנטוס נוקשה, מרוסן, וחמור סבר[^15]. האחים מבקשים לדעת אם הצדק טוב כשלעצמו, או שמא אנו מבצעים אותו לשם מטרה מסוימת? *האם הצדק טוב לאדם הצדיק?*.
|
||||
|
||||
גלאוקון ממחיש את הבעיה במשל [טבעת גיגס](https://en.wikipedia.org/wiki/Ring_of_Gyges) המפורסם (359). המשל ממשיך שהצדק נסוב סביב הנראות, סביב הסברה - מרגע שאין צורך במראית העין של הצדק, בפני אדם ובפני האלים, איש לא יהיה צדיק - הצדק אינו בפיזיס[^16] של האדם, אלא בנומוס. אדימנטוס מוסיף לדבריו של גלאוקון, שאומר כי המבוגרים שמים לב כי הצדק מהולל בעקבות תוצאותיו. אלא שבתוצאות אלו ניתן לשחד את האדם ואת האלים - בקורבנות, במחילות ובטובות - ניתן 'לעשות עסקים' איתם. וכיצד, אפוא, הצדק טוב לאדם הצדיק עצמו, מחוץ לעסקים כאלו? זו ההוכחה שמבקשים האחים מסוקראטס, במסגרת החיים בפוליס (215, פס' 368).
|
||||
|
||||
> זוהי משימתו של סוקראטס בכל ספרי *הפוליטאה* - כאן מוקמת חברה פוליטית בדמותם של סוקראטס והאחים.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
זוהי משימתו של סוקראטס בכל ספרי *הפוליטאה* - כאן מוקמת חברה פוליטית בדמותם של סוקראטס והאחים.
|
||||
|
||||
סוקראטס מבקש לבצע חקירה זו מגדול - לבחון קודם את הצדק במדינה, ודרכו לבחון את הצדק לאדם[^17]. השלושה מייסדים בלוגוס עיר, נפרדת מאתונה - ונבחן דרכה את הצדק. העיר הראשונה שמוקמת[^18] היא עירו של אדימנטוס (216). המדינה, אומר סוקראטס, מוקמת כי אין אדם מתקיים בכוחות עצמו - הוא זקוק לאחרים. אותם אחרים משתפים פעולה, ונהיים יישוב - *פוליס*. האדם הוא מוגבל וסופי, וצרכיו ותאוותיו אינסופיים - וכאן, אומרים אפלטון ואחריו גם אריסטו - ניכר ש**האדם הוא חיה פוליטית**: הוא אינו יכול להתקיים לבד. בעיר של אדימנטוס, הטבע הוא קנה המידה: כל אחד יישא באומנות אחת, לפי כישוריו הטבעיים.
|
||||
|
||||
###העיר הבריאה
|
||||
### העיר הבריאה
|
||||
|
||||
העיר של אדימנטוס פשוטה וכפרית: העובדים עירומים בקיץ ולבושים די הצורך בחורף; ישנים באוהלים; אוכלים לחם ומזון פשוט; אוכלים על האדמה; חובשים זרים ומהללים את האלים; מתקיימים כפי יכולתם, לא מתרבים מעבר ליכולתם, לא אוכלים בשר ולא יוצאים למלחמה. עיר זו מכונה בפי סוקראטס *העיר האמיתית* - *העיר הבריאה* - המאופיינת בפשטות מירבית ובצניעות.
|
||||
|
||||
@@ -107,7 +111,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
> "ואיננו קובעים כלל וכלל אם דבר רע הוא המלחמה או אם טוב..."
|
||||
^עמ'^ ^223,^ ^פס'^ ^373^
|
||||
|
||||
###"כלבים פילוסופיים?!"
|
||||
### "כלבים פילוסופיים?!"
|
||||
|
||||
המלחמה מוצבת כאן כחלק בלתי-נפרד מהטבע האנושי - זה מלא תאוות, ואלו גוררות [מלחמות](/כלליים/מלחמה/יוון) - בין כל הערים, ובכל החברות האנושיות. כל חברה אנושית, אפוא, נבנית בפשע כלשהו, על חורבות חברה אחרת. המלחמה הזו מביאה עמה גם גיבורי מלחמה, העושים מעל ומעבר לנדרש - אנו חוצים את גבול ההכרח ונכנסים גם לסוגיית החינוך: החיילים הללו אמורים לעשות מה שאיש אינו רוצה - להרוג ולהיהרג - וצריך לחנך אותם לעשות כן.
|
||||
|
||||
@@ -117,16 +121,18 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
סוקראטס מתאר אותו כמיטב המסורת האתונאית - התעמלות[^22] ומוזיקה[^23]. אותו חינוך, אומר סוקראטס לאדימאנטוס, כרוך בהכרח בצנזורה קשה (376) החל מגיל ינקות. באגדות שיינתנו לאותם הילדים, האלים מתוארים כפשוטים, ומושלמים - המורכבות האנושית, יחד עם הרגשות השליליים, מופשטת מהם - חתירה לאידאות. ההפשטה הזו גוזלת לחלוטין מהאומנויות את החופש שלהן, מהלך שאדימנטוס - קשוח יותר ואירוטי פחות מאחיו - מוכן לעשות.
|
||||
|
||||
> הדיון בעמודים הבאים חורה וקשה: כדאי לקרוא אותו מנקודת מבט של מייסדי העיר, ולא כצעירים תושבי העיר שאנו כיום
|
||||
|
||||
> (גירוש מהעיר - 395)
|
||||
> (חוקי המוזיקה - 424)
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
!!! warning ""
|
||||
(חוקי המוזיקה - 424)
|
||||
|
||||
גם ההתעמלות הגופנית שמקבלים השומרים עוסקת בויסות חלקים בנפש (411-) - מציאת האיזון הנכון בין הצד הרך בנפש לצד הקשה.
|
||||
|
||||
כמו כן, על מנת שיגנו על העיר, השומרים צריכים לזהות את רצונם הפרטי עם רצונו של הכלל (412) - אין די בחינוך נפשו של השומר היחיד.
|
||||
|
||||
> ר' גם: *Kallipolis* - המבנה של העיר (במצגת)
|
||||
{.success}
|
||||
!!! success ""
|
||||
ר' גם: *Kallipolis* - המבנה של העיר (במצגת)
|
||||
|
||||
רצונו של הכלל חיוני לשמירת שלמותה של העיר - אילו השליטים והשומרים, לכל הפחות, לא יזהו את עצמם עם ה*פוליטאה*, מגיעה הפלגנות - *המחלה הפוליטית* - המעידה על סופה הקרב של העיר. אמנם הקשר שלנו ל*פוליס* טבעי, כפי שעמדנו עליו קודם, אך סוקראטס טוען כי אין בטבע הזה די כדי לשמר את המבנה של העיר; נדרש מבנה נוסף, הכרוך בשקר - *השקר האצילי* (414). סוקראטס מתאר את משל 'אמא אדמה', לפיה תושבי העיר נולדו מתוך האדמה שהם שוכנים בה, ולפיכך עליהם לראות בה אמם ומחנכתם[^24].
|
||||
|
||||
@@ -136,10 +142,10 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
|
||||
גם בטבע הפוליטי וגם בשקר האצילי אין די בלשמר את מבנה העיר. סוקראטס מבקש גם לשלול מהמעמד השומר כל רכוש, ולכפות עליהם חיים קיבוציים לחלוטין - ומהמעמד הפועל, מבקש לשלול כל עודף רכוש. הרכוש הוא פתח ליחידנות ולהשחתה שבכוחם לפרום את המארג החברתי של העיר.
|
||||
|
||||
> שימו לב: אדימנטוס מאפשר בנקל לחלוק גם משפחות (נשים וילדים) במעמדות השומרים והשולטים, מה שייתבטא בהמשך הפוליטאה(423)
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
שימו לב: אדימנטוס מאפשר בנקל לחלוק גם משפחות (נשים וילדים) במעמדות השומרים והשולטים, מה שייתבטא בהמשך הפוליטאה(423)
|
||||
|
||||
##העיר האמיתית כמשל לנפש
|
||||
## העיר האמיתית כמשל לנפש
|
||||
משעמדו על המעמדות בעיר, השלושה מחפשים את המעמדות בנפש. סוקראטס מתחיל בלמנות את ארבעת הסגולות (427) היווניות: צדק, שוויון דעת, אומץ לב והחוכמה: את החוכמה מגדיר סוקראטס כעצה טובה[^25] בניהול ענייני הכלל; את אומץ הלב הוא מגדיר כיכולת לדבוק בדעה השולטת בכל מצב; יישוב הדעת[^26] מגדיר כסדר הנכון של כל חלקי העיר, בו מקבלים עליהם כולם את שלטון התבונה; וכעת, נותרים רק עם הצדק (432).
|
||||
|
||||
את הצדק מגדירים בכך ש*כל אחד עוסק בשלו*, **על פי טבעו ומעמדו בעיר** - חזרה כמעט מוחלטת ל'עיר הבריאה' שתוארה קודם לכן. ההגדרה הזו כמעט ריקה מתוכן, במיוחד לאור המהלך האדיר שהתנהל עד כה.
|
||||
@@ -149,8 +155,8 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
- *Thymos* - עוז הרוח (החלק *ה*פוליטי בנפש, לפי אפלטון, החלק בנו שמתחמם בכעס, לפי הומרוס) - המקביל לשומרים
|
||||
- *To Epithymetikon* - החלק המתאווה - המקביל לפועלים
|
||||
|
||||
> להגדרה הזו יש גם אינטואיציה מודרנית: בביטוי "תשלוט בעצמך!" למשל, אנו מבקשים לצוות על חלק אחד בנפש לשלוט בחלק אחר.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
להגדרה הזו יש גם אינטואיציה מודרנית: בביטוי "תשלוט בעצמך!" למשל, אנו מבקשים לצוות על חלק אחד בנפש לשלוט בחלק אחר.
|
||||
|
||||
ה*Thymos* הוא החלק המעורר את חמתו של גלאוקון מששומע שיאכלו על הרצפה; החלק המעורר בושה; החלק שמבקש חיים מסוג מסוים. ה*Thymos* לא משחק תפקיד בעירו הראשונה של אדימנטוס - ובמידה רבה אחראי לכך שאינה מחזיקה מהעמד.
|
||||
|
||||
@@ -158,7 +164,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
|
||||
לכאורה, סוקראטס קיים כאן את הבטחתו לגאוקון ואדימנטוס: העיר האמיתית עונה על כל הדרישות שלהם, והמבנה שלה מקביל למבנה הנפש. אלא שישנו מתח הולך וגובר בין העיר לנפש, כפי שנחקור בספרים הבאים (442).
|
||||
|
||||
###"חוק הנשים" ותא המשפחה
|
||||
### "חוק הנשים" ותא המשפחה
|
||||
|
||||
בספר 5 (448) ניכרת התחלה מחדש של התהליך, בכוחנות שמפגין פולימארכוס עם אדימנטוס. השניים מאשימים את סוקראטס שהבליג על חלוקת *הכל* - לרבות הנשים והתא המשפחתי. כעת, ניתן את הדעת לתפקידה של המשפחה בפוליטאה, ועל היחס המתבקש בין שני המינים - מה היחס בין המשפחה לבין המדינה? האם המדינה היא כמעיין משפחה, או שמא המדינה מגבילה ומרסנת את המשפחה?
|
||||
|
||||
@@ -178,7 +184,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
נדמה כאן כי הדיאלוג אינו באמת מתכון מעשי, אלא ניסוי מחשבתי קיצוני; כדי להקים את העיר המושלמת, הצודקת, יידרש שוויון מוחלט, גם בין המינים; אותו שוויון ייגבה מחיר כבד (יימחק את האישה במובן מסוים, לפי גלאוקון), וכרוך בהפעלת כוח מאסיבי.
|
||||
|
||||
|
||||
###פילוסופים שליטים (ומי הם?)
|
||||
### פילוסופים שליטים (ומי הם?)
|
||||
כאן גולש הדיון ליחסים הבינלאומיים והמלחמות של העיר (473), וסוקראטס אומר, בסייג רב ולאחר שגלאוקון לוחץ עליו, אומר את אמרתו המפורסמת ביותר - האושר הפרטי והאושר הציבורי דורש את שלטון הפילוסופיים בעיר[^32]. כאן נדמה, למרות דיון *הכלבים הפילוסופיים*, שאנו לא יודעים עד הסוף מי הוא בכלל הפילוסוף - וכאן הדיון זולג מחוץ לאופק הפוליטי המוכר לאחים (474).
|
||||
|
||||
סוקראטס מגדיר בפנינו תחילה את הפילוסוף כזה שאוהב את כל הלמידה מתוך אהבתו ותאוותו לחוכמה - עמדה שהתבטאה ב*משתה*. אלא שתחת הגדרה זו, אומר גלאוקון, נופלים 'פילוסופים רבים ומשונים' - אוהבי המוזיקה, התיאטרון, וכל בעלי תחביב חזק אחר - האם אלו יכולים לשלוט על העיר? סוקראטס מסייג בכך שמגדיר את הפילוסוף כזה שמושא אהבתו הוא *האמת*: רוב בני האדם אוהבים לראות דברים יפים, אך רובם לא אוהבים כלל את השאלה *מהו היפה?*. הפילוסוף הוא זה שנפשו לא מאפשרת לו להפסיק לחתור לכיוון אותה האמת. זה אשר לא בוער בו רצון כזה, *אהבת החוכמה*, אינו מנסה לחדור מבעד לסברה ולחפש את האמת (476).
|
||||
@@ -193,13 +199,13 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
|
||||
(משל האוניה)
|
||||
|
||||
##בעיית הטבע והחינוך הפילוסופי
|
||||
## בעיית הטבע והחינוך הפילוסופי
|
||||
|
||||
אותו השליט יצטרך מצד אחד להיות אמיץ לב, נחוש וזריז, אך בעל יכולת למידה יוצאת דופן (504), וצדק. אלא שיש מה שעולה על כל הסגולות האלה, ועל הצדק - עבורו הקרבנו עד כה את הכל! - משום שאלו סגולות המוניות. הסגולה העולה על כל אלה, אומר סוקראטס, היא ***החוכמה***. מהי, איפוא, אותה חוכמה? מהו המושא שלה?
|
||||
|
||||
כאן אנו שוברים את האופק הפוליטי המוכר וצוללים לשיח חדש לחלוטין.
|
||||
|
||||
###משל השמש
|
||||
### משל השמש
|
||||
|
||||
מעל הצדק, ומעל כל האידאות האחרות, ניצב מושאה של החוכמה - **הטוב**: הנעלה על כל דבר אחר, והמקור לדיוק בכל דבר אחר. את אותו הטוב קשה ביותר לתאר - נסו למשל להבדיל בין תענוגות 'טובות' לכאלו שאינן טובות. סוקראטס מציב את הטוב (505) בבסיס התועלת של כל פעולותינו בעולם. בעוד שלעומת התכונות אחרות אנו מסוגלים להסתפק במראית עין (של היפה, של הצודק, וכדומה), בטוב איננו מסתפקים בדבר זולת הטוב ביותר: סוקראטס סבור שהטוב הפרטני אינו מחזיק מים - רק הטוב המוחלט, אליו כולנו שואפים.
|
||||
|
||||
@@ -207,37 +213,37 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
|
||||
את התחום הנראה מתאר סוקראטס כמגיע מהשמש - המספקת את כל התנאים בכדי לראות. העין, באמצעותה אנו רואים, דומה במידה מסוימת לשמש - הנותנת את הנראות לצבע, ואת כוח הראייה לעין. סוקראטס מקביל יחס אנאלוגי זה לתחום המושכל - זהו היחס בין הטוב לשכל (508). כשם שהעין אינה יכולה לפעול בהיעדר השמש המעניקה לה את הכוח לראייה, השכל יכול לתפוס משהו רק בכוח ההכרה שמעניק לו הטוב. הטוב הוא מה שנותן למושכל [^35] את ההוויה והאמת, ומאציל את השלמות (למעשה, הטוב *הוא* אידאת השלמות - כל דבר מושלם לוקח בה חלק) לכל האידאות, ומעניק לשכל את הכוח להבחין בה.
|
||||
|
||||
> למה החיים טובים? למה ראוי לחיות אותם? אפלטון רומז שהתשובה היא משום שהחוכמה אפשרית בהם; היא העונג שאנו מחפשים בכל המעשים האחרים. זוהי ההכרה שמאפשר הטוב, והפילוסופיה, ברודפה את החוכמה, מצדיקה את הקיום.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
למה החיים טובים? למה ראוי לחיות אותם? אפלטון רומז שהתשובה היא משום שהחוכמה אפשרית בהם; היא העונג שאנו מחפשים בכל המעשים האחרים. זוהי ההכרה שמאפשר הטוב, והפילוסופיה, ברודפה את החוכמה, מצדיקה את הקיום.
|
||||
|
||||
מה קורה, איפוא, כשהנפש מנסה לדעת?
|
||||
|
||||
###משל הקו המחולק
|
||||
### משל הקו המחולק
|
||||
סוקראטס מציג זאת ב**משל הקו המחולק**(509) - הוא מבקש מגלאוקון לצייר קו, ולחלקו לשניים[^36]: התחום המושכל והתחום הנראה. הוא מחלק כל תחום לשני חלקים נוספים. את התחום הנראה מחלק ל'צלמים'[^37] ו'כוח הדימיון'[^38] המקביל לו. אלו מייצגים את הפרטים המוחשיים בעולם[^39] והאמונה[^40]. אלא שכאן נשאלת השאלה - מה מייצג את הקרבה הבלתי אמצעית הזו בינינו לבין הפרטים המוחשים בעולם? כאן אנו פונים לתחום המושכל (510)
|
||||
|
||||
את הפרטים המוחשיים בעולם אנו מסוגלים להפוך לישיים מתמטיים[^41] מדויקים (דוגמת המשולש הצולע של אנדי, המייצג את *המשולש כלשעצמו*). סוקראטס מדגים זאת (523) בדוגמת *שלושת האצבעות*. כל אחד מהחושים שלנו מעביר לנו מידע סותר: בין מה שקשיח (העצם) ולרך (העור), היחס והנראות, אך אנחנו מבדילים בין כל המידע הזה בכוח נפשי אחר: יש חלק קשה וחלק רך, חלק גדול וחלק קטן - אנו עושים אבחנה, חיבור, חיסור ועוד בכל תפיסה מעבר לתפיסה החושית ובכך תופסים *מונדות* שכליות.
|
||||
|
||||
> הצלמים הם מושא כח הדימיון, והפרטים המוחשיים הם מושאה של האמונה.
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
הצלמים הם מושא כח הדימיון, והפרטים המוחשיים הם מושאה של האמונה.
|
||||
|
||||
את החשיבה המתמטית הזו, דרכה אנו תופסים את הישים, מכנה סוקראטס כ*חשיבה מושגית*[^42].
|
||||
אלא שחשיבה זו עדיין תלויה בתמונות ובייצוגים, ועדיין מתייחסת למושאים שלה כמו היפותזות, ואינה חוקרת אותם. למשל, החשיבה המדויקת הזו מבצעת פעולות מתמטיות - אך לא שואלת *מהו* מספר, או מה זה *להיות* מספר (הדבר כשלעצמו): היא מניחה שכולנו יודעים מה הוא. לכן אנו זקוקים לחלק נוסף, הכרוך במאמץ נפשי אדיר - המאמץ האחרון של הארוס הפילוסופי.
|
||||
|
||||
> הישיים המתמטיים הם מושאה של המחשבה
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
הישיים המתמטיים הם מושאה של המחשבה
|
||||
|
||||
|
||||
זוהי ההכרה השכלית[^43], שמושאן הן הצורות[^44] (511).
|
||||
החשיבה הפילוסופית המלאה (*דיאלקטיקה*) כפי שסוקראטס מאפיין אותה היא זו שתופסת את ראשית הדברים וכל מה שמשתלשל ממנה - והיחס בין כל הדברים האלה. ידע פילוסופי *מלא* הוא לא *תלוש הקשר* - הוא תופס את העולם במלוא הקשרו - הלוגוס כשלעצמו. רק כאן נסגר לבסוף הפער בין הלוגוס שלנו, במובן החשיבה, ללוגוס של העולם - סדר הדברים בקוסמוס. זוהי ההגדרה האפלטונית לחוכמה: לתפוס את הראשית של הכל יחד עם אותו הכל.
|
||||
|
||||
> הצורות הן מושאן של ההכרה השכלית.
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
הצורות הן מושאן של ההכרה השכלית.
|
||||
|
||||
אבל האם תפיסה כזו מוחלטת אפשרית בכלל?
|
||||
נדמה כי אפלטון סבור שלא - לפחות לא בחיים האלה.
|
||||
אלא שאנו חווים הבזקים, כמו ברק, של התפיסה הזו - והעונג באלו כה עצום, שאפלטון סבור שדי בו להצדיק את החיים.
|
||||
|
||||
###משל המערה
|
||||
### משל המערה
|
||||
|
||||
סוקראטס מציג משל על הטבע שלנו והחינוך שלנו, המפורסם מכתבי אפלטון ואולי אף בעולם העתיק. המשל פונה לאדם באשר הוא אדם - לא ליוונים, או לגברים, או כל דבר אחר (512).
|
||||
|
||||
@@ -261,12 +267,12 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
|
||||
אותו אסיר אינו ישוב למערה; אלא שזה מה שאנו עושים בהמליכנו פילוסוף - אנו מכריחים אותו לחזור למערה, ועושים לו עוול. החיים המאושרים באמת לפילוסוף, הם פילוסופיה; השבתו לעולם הפוליטי הוא אי צדק נורא, אומר גלאוקון. וכעת, למרות כל מה שהקרבנו כדי להקים את העיר הנדמית לנו הצודקת ביותר - היא אינה כזו כלל.
|
||||
|
||||
> אין פתרון אמיתי לבעיה הפוליטית. כדי שהעיר תהיה צודקת, החוכמה צריכה לשלוט; אך החוכמה אינה רוצה לשלוט, וההמונים אינם מעוניינים בשלטונה. העיר הצודקת ביותר אינה אלא חלום שלא יכול להתגשם.
|
||||
{.is-danger}
|
||||
!!! danger ""
|
||||
אין פתרון אמיתי לבעיה הפוליטית. כדי שהעיר תהיה צודקת, החוכמה צריכה לשלוט; אך החוכמה אינה רוצה לשלוט, וההמונים אינם מעוניינים בשלטונה. העיר הצודקת ביותר אינה אלא חלום שלא יכול להתגשם.
|
||||
|
||||
|
||||
> ר' גם - [החלון של אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס#החלון-של-אפלטון) (תיאיטיטוס)
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
ר' גם - [החלון של אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס#החלון-של-אפלטון) (תיאיטיטוס)
|
||||
|
||||
[^1]: *Politea* - המשטר (כמו *Polis* - עיר, *Polites* - אזרח, *Politike* - פוליטיקה)
|
||||
[^2]: *Dikaiosyne* - הכוונה למצב נפשי, ממנו נובע הצדק
|
||||
|
||||
@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_11_(phaedo).pptx), [טקסט באנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(3).pdf), [טקסט בעברית](/פילוסופיה/יוונית/phaedo_(hebrew).pdf), [מטלה](/פילוסופיה/יוונית/207130253(5).docx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_11_(phaedo).pptx), [טקסט באנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_phaedo_(3).pdf), [טקסט בעברית](/פילוסופיה/יוונית/phaedo_(hebrew).pdf), [מטלה](/פילוסופיה/יוונית/207130253(5).docx)
|
||||
|
||||
##המסע הסוקראטי אחר ה'סיבה'
|
||||
## המסע הסוקראטי אחר ה'סיבה'
|
||||
בכלאו של סוקראטס, תלמידיו מביעים תמיהה מסוימת ללהט שלו לעזוב את העולם. אם האלים הציבו אותנו בעולם הזה, לשרת את תכליותיהם, והאלים הם אדונים טובים, מדוע דווקא הפילוסוף ישאף לעזוב את עמדתו זו ולהשתחרר ממנה, בידיעה שמוטב לו להישאר עם אדון טוב?
|
||||
|
||||
> Moriatur anima mea mortem philosophorum
|
||||
@@ -51,7 +51,7 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
|
||||
[^6]: השכל *Nous* עורך את הכל *Diakosmon panton* וסיבת הכל *panton aitios*.
|
||||
[^7]: *Hypothesis* - כלי הסברי, נקודת התחלה, קרקע מוצקה שממנה אפשר להמשיך
|
||||
|
||||
##מדוע הפילוסוף אינו נרגש מן המוות?
|
||||
## מדוע הפילוסוף אינו נרגש מן המוות?
|
||||
סוקראטס מדבר עם סימיאס, שהציף את השאלה הזו, ומגן על שאיפתו במהלך שמתחיל כך - "אלו המחוברים לפילוסופיה בדרך הנכונה, אינם מקדישים עצמם לדבר זולת המיתה ולהיות מתים" ^64A^. הגוף, על חושיו, מטעה: הראייה והשמיעה כוזבות, ושאר החושים הנחותים להם ודאי כוזבים עד כן. לכן, בחפשה את מה ש*ישנו* (is), הנשמה שואפת להיפטר מהגוף, מכאוביו וצרכיו בחיפוש תבוני זה.
|
||||
|
||||
אין בכוחו של הגוף לתפוס דברים ש*ישנם* - דוגמת הצודק, היפה, החזק - למרות שאלו דברים שישנם. הגוף ברצונותיו גורם למלחמות ושולל את הזמן לפילוסופיה ולו בדרישתו הקבועה למזון. בתהליך שחרורה מהגוף, בכוחה של הנפש לשבור את המגבלה הזו של הגוף, המונעת ממנה לראות *משהו* בטהרתו. תהליך פרידה זה הוא המוות - ומשום שאין זה ראוי שהטהור יתערבב עם זה שאינו טהור, הוא נפרד מן החיים^?^.
|
||||
@@ -63,14 +63,14 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
|
||||
|
||||
משום שהוא משוכנע שגם *שם* ימצא רעים טובים ואדונים טובים, ולאור תהליך זה, סוקראטס אינו מתרגש למוות הקרב.
|
||||
|
||||
##נצחיות הנפש
|
||||
## נצחיות הנפש
|
||||
בשלב הזה, קיבס נכנס לשיחה, ומציב בפני סוקראטס שאלה נוספת - כיצד נוכל לדעת שהנשמה אכן שורדת את הגוף, ולא מתפזרת כאפר ברוח? ^70A^
|
||||
מול טיעון זה, סוקראטס טוען שלכל הדברים יש ניגוד שהם נובעים ממנו - הגדול, היה פעם קטן; הצדק, בהכרח נובע מהאי צדק; מה שחם, ממה שהיה קר; ערות, משינה, ושינה מערות. באותו האופן, מה שמת - חייב שיתרחש מולו התהליך ההופכי. כשם שמה שחי נהיה מת - הרי שמה שמת בהכרח חייב להיות חי^71^.
|
||||
|
||||
אילו תהליך הופכי זה לא היה מתרחש, העולם היה כקו ישר, במגמה מתמדת לכיוון אחד - דוגמת אנדימיון. אילו דברים אלו מלכתחילה לא היו נפרדים מהם, העולם היה ככאוס המערבולת של אנאקסאגוראס^72^.
|
||||
|
||||
---
|
||||
###הלמידה כהיזכרות - עדות לנצחיות הנפש
|
||||
### הלמידה כהיזכרות - עדות לנצחיות הנפש
|
||||
קיבס מעלה שוב את הטיעון הסוקראטי לפיו [הלמידה היא רק היזכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות), כעדות לנצחיותה של הנשמה.
|
||||
ההיזכרות יכולה להיות לדבר דומה - מי שראה את סימיאס, עלול להיזכר בקיבס. אך מי שראה את סימיאס - עלול להיזכר גם בסימיאס. אותה היזכרות, מאותו המושא, יכולה להביע דברים שונים. בצורה זו, בכוחנו להיזכר בדברים דוגמת שוויון - הן שזה *שווין* (דוגמת אבנים שוות בגודלן) והן שזה ***שוויון*** - השווה המוחלט^73^.
|
||||
|
||||
@@ -86,14 +86,14 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
|
||||
|
||||
> 81..86 - מדוע נפש הפילוסוף נצחית, והאחרות פחות
|
||||
|
||||
##הנפש כ'כיוון'
|
||||
## הנפש כ'כיוון'
|
||||
סימיאס משווה את נפש האדם להרמוניה מנבל - ההרמוניה, כמו הנפש, היא בלתי נראית, נצחית. אולם אם שוברים את הנבל, או קורעים את מיתריו - היא כלה. האם אין זה אפשרי שהנפש - גם בהיותה נצחית - היא מעיין 'כיוון' (Tuning) של הגוף, ותיכלה יחד איתו?
|
||||
|
||||
##האם הנפש יכולה להיכלות?
|
||||
## האם הנפש יכולה להיכלות?
|
||||
קיבס מושל את הנפש לאדם התופר בגדים, ואת הגוף לבגד שאותו התופר. האדם עילאי, ועמיד ונצחי בהרבה מהבגד, אך ישנה האפשרות שימות, והבגד ישרוד אותו. האין זה אפשרי שהנפש - גם בהיותה נצחית - בסופו של דבר תיכלה לפני הגוף, בתהליך הלידות והמיתות הרבות שעברה?
|
||||
כדי לענות על שאלה קשה זו, סוקראטס עוצר - עדות לרמת עומק חדשה בדיון - וקובע כי על מנת לדעת האם הנפש יכולה להיות דבר שכלה, עלינו לעמוד על הכיליון והבריאה בכלל - והוא עושה זאת תוך תיאור של מסלול חייו הפילוסופיים.
|
||||
|
||||
##הסיבה האמיתית
|
||||
## הסיבה האמיתית
|
||||
בהיותו צעיר, סוקראטס הסתפק בהסברים ברורים לסיבה שבגינה דברים נבראים, כלים, וישנם כפי שהם. האדם גדל משום שאוכל ושותה; אדם אחר גדול ממשנהו בראש מפאת הבדל זה; ואחד ועוד אחד הם שניים משום שמוסיפים ביניהם.
|
||||
|
||||
אלא שהתחוור לו במהרה שאין בכוחו של הסבר זה, נחלתם של ההוגים הקדם סוקראטיים, לתאר את סיבתם של הדברים - אלא רק לספק את האמצעי. כשמחברים אחד לאחד אחר - נהיים שניים. האם האחד שלו מתווסף האחר נהיה לשניים, או שמה האחד הנוסף? מה בגורלו של האחד האחר? הכיצד זה עולה על הדעת שמן האחד - הראשוני והאי זוגי - נוצר השניים - הזוגי והבלתי ראשוני? ואיך - בסתירה מוחלטת - השניים נוצר גם כשמקרבים אחד לאחד, אך גם כשחוצים אחד?
|
||||
@@ -102,10 +102,10 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
|
||||
|
||||
סיבה דוגמת זו סוקראטס מקווה למצוא בהגותו של אנאקסאגוראס, משום שזה דיבר על *השכל* (Nous). בכוחו של אותו שכל לספק הסבר תבוני - האחד הוא כפי שהוא, ונוסף לשניים כך, משום שזהו הסדר (Logos) **הטוב ביותר** לדברים. אילו נדע לעמוד על מהו אותו הטוב ביותר, בהכרח נדע גם את הגרוע ביותר, ללא סתירות - ונדע לתת את הסיבה לדברים. אלא שאנאקסאגוראס לא מספק הסבר זה, ונופל חזרה להסבר חומרי.
|
||||
|
||||
###האידאה
|
||||
### האידאה
|
||||
במשט השני במסעו, סוקראטס הוגה את רעיון ה*אידאות* - היפה יפה הוא, משום שיש בו מן **היופי**; רק דבר מה שיש בו מן ***היופי***, הוא היפה. כך גם לגבי שוויון, וצדק, והגדול והקטן. שני אבנים שוות, למשל, הן 'שוות' - בגודלן, בצורתן, וכדומה. אך אותו שוויון אינו אלא צל חיוור של **השוויון**, ונחות ממנו. את אותו ***שיוויון*** אין בכוחו של הגוף לתפוס לעולם, אך אנו מכירים בו - מנצחיותה של הנפש. אנו מסוגלים להיזכר בו, כפי שבכוחנו להיזכר בדמותו של סימיאס הנופלת בהכרח מסימיאס, משום שהנפש יודעת אותו.
|
||||
|
||||
כך, עמדנו גם על נצחיותה של הנפש, וגם על הסיבה לדברים - דבר שהוא גדול, זה משום שיש בו מן **הגודל**, והצודק, מה שיש בו מן **הצדק**, וכך הלאה.
|
||||
|
||||
> המהלך העיקרי כאן הוא *היפוך* קשר הסיבה והתוצאה - השתיים אינו שתיים משום שהוא עשוי מאחד ואחד - הוא עשוי מאחד ואחד משום שהוא שניים.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
המהלך העיקרי כאן הוא *היפוך* קשר הסיבה והתוצאה - השתיים אינו שתיים משום שהוא עשוי מאחד ואחד - הוא עשוי מאחד ואחד משום שהוא שניים.
|
||||
@@ -19,7 +19,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
|
||||
|
||||
- מיילס[^4], בפרשנותו הארוכה של הדיאלוג (עמ' 3-6), מיילס כותב שהמבנה הספרותי של אפלטון הוא כיסוי לא מהותי - הפתיחה מציגה את הבעיה והדמויות, וה"מנה העיקרית" היא הטיעונים. לשיטתו, ניתן להצרין אותם בצורה לוגית. בתשובתו, מיילס מניח כמובן שאת הפילוסופיה ניתן להצרין לשרשרת של טענות[^5], ושהפילוסופיה צריכה להיות ברורה, בהירה וציבורית[^6]. ולבסוף, מיילס מניח שהפילוסופיה היא, בעיקרה, לשונית; פילוסופיה נעשית דרך השפה, והיא אפשרית רק אם [המבנה המושגי של השפה שלנו יכול לתפוס בכלל את העולם](/פילוסופיה/לשון/פרגה)[^14].
|
||||
|
||||
- [הגל]() אומר שאין תוכן מדעי פילוסופי אמיתי בדיאלוגים, או דמויות מהותיות בדיאלוגים - הן כולן "פה" כזה או אחר של אפלטון. הגל סבור שאפלטון כתב כך משום שהרוח האנושית בתקופה היוונית פשוט לא הייתה מוכנה לחשיבה המדעית - העיסוק בפילוסופיה כמדע שכלתני טהור; אפלטון כתב כך, לדידו, משום שזה מה שההיסטוריה אפשרה לו באותה העת.
|
||||
- [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) אומר שאין תוכן מדעי פילוסופי אמיתי בדיאלוגים, או דמויות מהותיות בדיאלוגים - הן כולן "פה" כזה או אחר של אפלטון. הגל סבור שאפלטון כתב כך משום שהרוח האנושית בתקופה היוונית פשוט לא הייתה מוכנה לחשיבה המדעית - העיסוק בפילוסופיה כמדע שכלתני טהור; אפלטון כתב כך, לדידו, משום שזה מה שההיסטוריה אפשרה לו באותה העת.
|
||||
|
||||
האמנם?
|
||||
|
||||
@@ -37,7 +37,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
|
||||
|
||||
> Socrates: Well, this is the very point about which I'm perplexed, and I'm incapable of grasping it adequately by myself, whatever knowledge is. can we really say it?
|
||||
>
|
||||
> ^p.7^
|
||||
> *p.7*
|
||||
|
||||
כשאנחנו יודעים ידיעה גיאומטרית, למשל, האישיות שלנו לא משחקת תפקיד - הדבר שיודע הוא משהו אחר. מה זה הדבר הזה? יש לו מזג? אופי רגשי? צורה? מה יש שם בכלל לראות, כשהשכל[^9] מסתכל על עצמו?
|
||||
|
||||
@@ -78,7 +78,8 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
|
||||
ה*תיאיטיטוס* הוא עוף מוזר; הוא מתחיל כדיאלוג מוצג, ומתחלף איפושהו באמצע לדיאלוג מסופר.
|
||||
|
||||
> Euclides: Here's the book, Terpsion. And I wrote the speech down on these terms, not with Socrates narrating them to me as he did, but with Socrates conversing with those with whom he said he conversed. He said they were the geometer Theodorus and Theatetus. In order that the narrations between the speeches might not cause trouble (*pragmata*) in the writing, whenever either Socrates spoke about himself, for example, "And I said" or "And I spoke", or in turn about whoever answered, "He consented" or "He refused to agree", it's for these reasons that I removed things of this sore and wrote as if he were conversing with them.
|
||||
> ^p.4, 143b^
|
||||
|
||||
> *p.4, 143b*
|
||||
|
||||
למעשה, אאוקלידס[^15] מצהיר פה בפה מלא שערך את הדיאלוג. בדיאלוג מסופר, המספר הוא כל-יכול; הוא יכול לתאר בפנינו תחושות פנימיות שלא ניתן להעביר בדיאלוג מוצג, לפעמים שאפילו הדמויות עצמן לא יודעות. העריכה פה, אפוא, היא **מאוד מאוד חשובה**[^16].
|
||||
|
||||
@@ -110,7 +111,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
|
||||
בדיאלוג מוצגים מגוון רחב של תחומים - אבל נשאלת השאלה: האם הם *ידע*? מהו בכלל *ידע*? המתמטיקה, אנו מסכימים, היא *ידע* - מה יכולה הידיעה להיות אם לא מתמטיקה?
|
||||
הדיאלוג עוסק בנטייה של אנשי מקצוע לראות את העולם מבעד לעדשה שלהם - הפילוסוף רואה את הפילוסופיה בעדשה פילוסופית. איך תיאודורוס, שאינו פילוסוף, תופס את חברו סוקראטס - מחוץ לעדשה הפילוסופית? הוא בוודאי חושב שהוא *קצת wierdo* - כמו [קאליקלס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס#קאליקלס-הצדק-הטבעי).
|
||||
|
||||
לפתיח יש כמה תפקידים חשובים: הוא מציג את הנושאים שיידונו בדיאלוג, את הדמיויות, ואת המסגרת - ואפילו לרמוז על הנושאים *שלא* יידונו בדיאלוג, אבל נושאים השלכות על התוכן שלו. ב[משתה], למשל, מוזכר [המסע לסיציליה של אלקיביאדס, וחילול הפסלים](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית).
|
||||
לפתיח יש כמה תפקידים חשובים: הוא מציג את הנושאים שיידונו בדיאלוג, את הדמיויות, ואת המסגרת - ואפילו לרמוז על הנושאים *שלא* יידונו בדיאלוג, אבל נושאים השלכות על התוכן שלו. ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), למשל, מוזכר [המסע לסיציליה של אלקיביאדס, וחילול הפסלים](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית).
|
||||
|
||||
התיאיטיוס הוא דיאלוג דרמטי, וכאמור - עובר ממוצג למסופר, וערוך.
|
||||
|
||||
@@ -129,8 +130,8 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
|
||||
|
||||
נושא נוסף הוא ה*פלא*[^19]. הפלא הוא נושא חשוב בדיאלוג: עצם זה שהדמויות נפגשות בכלל זה פלא, תיאיטיטוס עצמו הוא פלא[^27], וכמובן, הפילוסופיה היא סוג של פלא. *פלא* מוזכר רק בפתיחה שבע פעמים.
|
||||
|
||||
> שימו לב לנושא ש*לא* מופיע בתחילת הדיאלוג - המתמטיקה!
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
שימו לב לנושא ש*לא* מופיע בתחילת הדיאלוג - המתמטיקה!
|
||||
|
||||
הפליאה של הפתיח טרפיון ואאוקלידוס מוצאים אחד את השני מציפה נושא נוסף - **איך בכלל מכירים משהו, ואיך מכירים את עצמנו?**[^22] - אבל הוא לא מתקדם בדיאלוג.
|
||||
|
||||
@@ -181,8 +182,8 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
|
||||
|
||||
תיאיטיטוס נמצא במעיין מאבק - יש לו רעיון תקוע בראש, והוא אינו מצליח להביא אותו לכדי שלמות, לכדי ביטוי. כאן נכנס אחד המשלים הכי יפים ומפורסמים של סוקראטס.
|
||||
|
||||
> [מאמר - הדוגמה המתמטית ב*תיאיטיטוס*](/burnyeat_the_philosophical_sense_of_plato.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מאמר - הדוגמה המתמטית ב*תיאיטיטוס*](/burnyeat_the_philosophical_sense_of_plato.pdf)
|
||||
|
||||
|
||||
### סוקראטס כמיילדת
|
||||
@@ -232,6 +233,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
|
||||
ברעיונות, כמו בילדים, יש משהו משלנו. אנחנו מושקעים בהם במאה אחוז, ונגבה אותם באופן מלא, ויהי מה. כאן היא חשיבותו של סוקראטס כמיילדת מוזרה כזו, שתקטול רעיונות לא אמיתיים -
|
||||
|
||||
> The courage to attack your own convictions- that's courage!
|
||||
|
||||
> *ניטשה*
|
||||
|
||||
סוקראטס מזכיר את המילה *אל* לעיתים תכופות בדיאלוג. הוא מבקש לטעון שהוא, כמו האל, אינו צר עין, ואינו מסתיר מתיאיטיטוס את האמת - ולכן, שלא יכעס עליו אם הוא קוטל את הרעיון שלו (150E). סוקראטס מחקה כך את האל[^50]
|
||||
@@ -249,6 +251,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
אנחנו נראה שהגדרה זו נולדה מתוך *שכחת הידע האישי שלו*, ו*שכחת הידע המקצועי שלו*. ב148E, תיאיטיטוס מתאר כיצד אינו מצליח להגיע לידיעה. הוא אומר ש -
|
||||
|
||||
> I don't know, Socrates, what, however, I've experienced I say
|
||||
|
||||
> p.11, para. 148E
|
||||
|
||||
תיאיטיטוס מכיר בפער מסוים בין מה שהוא יודע ומה שהוא חווה. אבל ההגדרה שהוא נותן *עכשיו* עומדת בניגוד גמור לפער הזה!
|
||||
@@ -272,8 +275,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
### הזיהוי עם פרוטאגורס
|
||||
ב152, חושף סוקראטס את ההגדרה של תיאיטיטוס כ[זו של פרוטאגורס](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref15) - *האדם הוא קנה המידה* של כל הדברים. הוא מכביר לזהות את האמרה הזו כתורתו של [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), שמגובה במשורר הומרוס. מאיפה מגיעה הקפיצה הזו? למה סוקראטס בונה את המגדל הזה ומטיח אותו בתיאיטיטוס?
|
||||
|
||||
> מ30,000 רגל - הקפיצה הזו היא חלק מההולדה הסוקראטית - להכניס את תיאיטיטוס ל*Aporia*.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
מ30,000 רגל - הקפיצה הזו היא חלק מההולדה הסוקראטית - להכניס את תיאיטיטוס ל*Aporia*.
|
||||
|
||||
הוא מנסה לשאול את תיאיטיטוס - *כיצד משהו יכול להיות אחד*? מתמטיקאי *אמור* לדעת את זה. סוקראטס מראה ש*אפשר* להיות מתמטיקאי גדול מאוד, בלי לדעת בכלל - מה הוא אחד? בכך, היא חורגת מהפילוסופיה; היא אינה מודעת לעצמה.
|
||||
|
||||
@@ -297,7 +300,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
הודאות הזו גובה מחיר כבד - הידיעה *פרטנית לחלוטין* - כל אחד מאיתנו תקוע בראש שלו, וזהו. תיאיטיטוס עיוור למחיר הזה, שסביר שלא יוכל לסבול - אתם עם המתמטיקה שלכם, ואני עם המתמטיקה שלי.
|
||||
|
||||
###הזיהוי עם היראקליטוס
|
||||
### הזיהוי עם היראקליטוס
|
||||
|
||||
אם הידע הוא פרטני, נשאלת השאלה - מי אנחנו? תיאיטיטוס רוצה ודאות מוחלטת[^58], ועכשיו סוקראטס גובה ממנו את המחיר.
|
||||
|
||||
@@ -337,11 +340,12 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
היראקליטוס, ובמיוחד פרוטאגורס, לא מבדילים בין חשיבה לתפיסה חושית. פרוטאגורס מוכן ללכת רחוק יותר מתיאיטיטוס - הוא מסכים לדחות כל אחדות, ותיאיטיטוס לא.
|
||||
|
||||
####ביטול אחדות האני
|
||||
#### ביטול אחדות האני
|
||||
|
||||
(155C) ואיך זה יכול להיות, אומר סוקראטס, שבינואר אני יותר גבוה מתיאיטיטוס, ובאוגוסט אני כבר נמוך יותר - למרות שלא קרה לי שום דבר?[^63] כאן תיאיטיטוס נכנס ל*אפוריה*; איך אנחנו שומרים על זהותנו תוך כדי שינוי? זו השאלה שהציתה את [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) לחקירה שלו ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה), [פיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה) וכמובן ה[אתיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). את אריסטו, הפלא הזה שולח עד לאל, כדי להסביר קביעות בתוך השוני; סוקראטס בוחר מצידו בכיוון ההפוך.
|
||||
|
||||
> For nothing else \[wonder\] is the begining of philosophy
|
||||
|
||||
> *155D*
|
||||
|
||||
(155E) סוקראטס מתריע מתיאיטיטוס שאיש לא יקשיב[^68], ומציג את העמדה החומרנית: מה שיש הוא מה שאנחנו יכולים לחוש. תיאיטיטוס, כמתמטיקאי, בוודאי אינו דוגל בעמדה הזו, ששוללת את עצמה מיד: היא הרי טענה, וטענות לא ניתן להחזיק (פיזית).
|
||||
@@ -349,12 +353,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
(156A) אבל, המתנגדים האחרים מתוחכמים יותר, אומר סוקראטס, והם אומרים - *הכל בתנועה*[^64]. מה שיש בעולם, הם אומרים, זו זרימה משני סוגים - זרימה שיכולה ליצור, וזרימה אחרת שמעוצבת - *טבע טובע וטבע טבוע*[^65]. שום דבר אינו עומד בעצמו[^66].
|
||||
|
||||
> Nothing is itself by itself
|
||||
|
||||
> *157A*
|
||||
|
||||
#### ביטול אחדות השפה והיומיום
|
||||
סוקראטס דורש להסיר מהשפה את ה**להיות** (be) - אין *להיות*, יש רק *להתהוות*, להיהפך. איך אפשר להתייחס לדבר כאילו הוא בעצמו, עצמאי? כל דבר הוא כמו בועת המים על פני הים - מתנפץ ונעלם ברגע.
|
||||
|
||||
> "Be" must be removed from everywhere
|
||||
|
||||
> *157B*
|
||||
|
||||
תיאיטיטוס אינו משוכנע שסוקראטס מדבר ברצינות (157C). סוקראטס משיב שהוא אינו אלא המיילדת, ושואל - האם העמדה מרצה אותו? תיאיטיטוס, למרות רתיעה מסוימת, מסכים; אולי אין דבר כמו *טוב*, ו*יפה*, אלא רק זרימה. הוא לא מוטרד מכך במיוחד - אבל הוא לא שם לב שגם המתמטיקה נופלת בפח - המתמטיקה לשיטתו גם היא טובה ויפה; אם אין טוב ויפה, למה בכלל לטרוח עם מתמטיקה?
|
||||
@@ -385,8 +391,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
זה כמובן מצית את תיאודורוס ותיאיטיטוס -
|
||||
|
||||
> *רק רגע אחד, חבר - **אנחנו** המומחים!*
|
||||
{.warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
*רק רגע אחד, חבר - **אנחנו** המומחים!*
|
||||
|
||||
פתאום, הגיאומטריקן הגדול והמתמטיקאי הגדול מוכנים לנטוש את הילד - ותיאיאטיטוס מטיל ספק. עם עוד קצת דחיפה, סוקראטס יכל לגרום לו לנטוש את העמדה שלו - אבל הוא נותן לתיאיטיטוס עמדה - *אתה צעיר מדי, הבהלתי אותך*; פרוטאגורס היה מגן על העמדה שלו. סוקראטס בוחר לשחק את התפקיד הזה - ומגן על העמדה של פרוטאגורס בחירוף נפש.
|
||||
|
||||
@@ -398,8 +404,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
ואם כבר אתה בא להפריך אותה, תביא *הוכחה מחייבת* - לא לרלורים על הסתברות או על האלים. *אוי ואבוי! מה יקרה אם נגלה שאנחנו לא יותר חכמים מחזירים?* ככה אתה מפריך את העמדה שלי?
|
||||
|
||||
> אבל אם *כל אדם הוא קנה המידה* - מה הטעם בכלל בטיעונים והוכחות? אם כל אחד הוא קנה המידה, אין לנו איך לפנות למשהו שלישי - השיח בינינו הוא רק מאבק!
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
אבל אם *כל אדם הוא קנה המידה* - מה הטעם בכלל בטיעונים והוכחות? אם כל אחד הוא קנה המידה, אין לנו איך לפנות למשהו שלישי - השיח בינינו הוא רק מאבק!
|
||||
|
||||
בתגובה, סוקראטס מציג שלושה טיעונים "לוגיים" בכדי להקשות על העמדה של פרוטאגוראס
|
||||
|
||||
@@ -430,14 +436,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
נכון, אין אחידות, אין חוק סתירה, אין זיכרון - אבל יש עדיין חוכמה, אומר פרוטאגוראס. אבל, חוכמה קשורה לא *לאמת*, אלא *כוח* - הכוח לשנות את מה שמופיע לאחר בתודעה מ*רע* ל*טוב* (על פי השיפוט של מי שמשנה את העמדה). האדם החכם **can make** good things appear[^74].
|
||||
|
||||
> אנדי מושל את זה לסיפור של [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס) על אחיו, הרופא; אחיו יודע רפואה, אבל הוא לא יצליח לשכנע את המטופל לשתות תרופה מרה. גורגיאס, הרטוריקן, כן מצליח - אז מי יודע רפואה? **חוכמה** היא **עשייה** בתפיסה הסופיסטית, שמציג כאן שוב פרוטאגוראס.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
אנדי מושל את זה לסיפור של [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס) על אחיו, הרופא; אחיו יודע רפואה, אבל הוא לא יצליח לשכנע את המטופל לשתות תרופה מרה. גורגיאס, הרטוריקן, כן מצליח - אז מי יודע רפואה? **חוכמה** היא **עשייה** בתפיסה הסופיסטית, שמציג כאן שוב פרוטאגוראס.
|
||||
|
||||
|
||||
אם תנהג ככה *גם אתה*, מטיף פרוטאגוראס לסוקראטס, הפילוסופיה שלך תתקדם גם היא - בעשייה, ולא בהרהור[^74].
|
||||
|
||||
> פרוטאגוראס טוען כאן - כמו סוקראטס והפילוסופים - להיות רופא של הנפש; אבל, ההבנה שלהם של *מהי נפש* מאוד שונה - ולכן הם מצויים בתחרות מאוד קשה.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
פרוטאגוראס טוען כאן - כמו סוקראטס והפילוסופים - להיות רופא של הנפש; אבל, ההבנה שלהם של *מהי נפש* מאוד שונה - ולכן הם מצויים בתחרות מאוד קשה.
|
||||
|
||||
|
||||
### תיאודורוס - הסופיסט והמתמטיקאי
|
||||
@@ -455,7 +461,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
אם אדם חולה, הוא לא חושב שהוא קנה המידה; הוא רץ לרופא. כשצריך להגן על העיר, האזרחים לא חושבים שהם קנה המידה; הם רצים לגנרלים. במצבים האלה, הם חושבים שהם *לא* קנה המידה, אבל הם *כן* קנה המידה - אז הם *לא* קנה המידה! זוהי הפרכה כמותית.
|
||||
|
||||
####פרוטאגוראס המעודן
|
||||
#### פרוטאגוראס המעודן
|
||||
|
||||
סוקראטס מנסה לרכך את העמדה הפרוטאגוראית. (172) אולי רק בדבר הצודק, הלא-צודק, הקדוש והבלתי-קדוש, דברים שאי אפשר למדוד, האדם הוא קנה המידה, אבל בעניינים כמותיים - הגנה, בריאות, כסף - יש מומחים. הרי אף אחד לא מסכים לגבי פוליטיקה, או יופי, או צדק; אולי *בהם* כל אחד הוא קנה המידה?
|
||||
|
||||
@@ -482,14 +488,15 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
אלו שמשוחחים בפילוסופיה בענייני תועלת, אומר סוקראטס, יהיו נלעגים - בבתי המשפט ובחרה. אך אלו שידונו ב*פנאי*, לא יסבלו כך. סוקראטס מבחין בין שני סוגי אנשים - הפילוסופים, וה*Dikani Koi* - העסקנים, עורכי הדין.
|
||||
|
||||
> סוקראטס מתאר כאן אידיאל של פילוסוף, שהשפיע השפעה עצומה על הפילוסופיה כולה - מ[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) ועד [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) - כמי שעולה לנקודת מבט גבוהה יותר, נקודת מבטו של האל.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
סוקראטס מתאר כאן אידיאל של פילוסוף, שהשפיע השפעה עצומה על הפילוסופיה כולה - מ[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) ועד [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) - כמי שעולה לנקודת מבט גבוהה יותר, נקודת מבטו של האל.
|
||||
|
||||
אבל הפנאי שנדרש לכך - אין אותו בכלל לסוקראטס; האישומים כנגדו כבר החלו, לקראת משפטו ב*[אפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)*.
|
||||
|
||||
> הנאום של פרוטאגוראס מטאפיזי לגמרי; למה סוקראטס מתעקש להשוות לעורכי דין? פרוטאגוראס אומר, באחד מהרסיסים שלו, שמטרתו *להפוך את הלוגוס החלש לחזק, ואת הלוגוס החלש לחזק* - ומי עושה את זה?
|
||||
> בעצם ההשוואה, סוקראטס מקניט לא רק את העמדה של פרוטאגוראס, אלא את פרוטאגוראס עצמו - *וזה מה שנעשה עם העמדה שלך? נשרת **עורכי דין**?*
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
!!! warning ""
|
||||
בעצם ההשוואה, סוקראטס מקניט לא רק את העמדה של פרוטאגוראס, אלא את פרוטאגוראס עצמו - *וזה מה שנעשה עם העמדה שלך? נשרת **עורכי דין**?*
|
||||
|
||||
(174) עורכי הדין האלו, אומר סוקראטס, הם ערמומיים, חכמים, כפופים כאלה, ועבדים לשעון המשפט[^76]. הפילוסוף, מנגד, לא יודע בכלל איך להגיע לכיכר העיר. הוא לא יודע שום דבר על העיר, ועל תושביה - למי יש אדמה, מי מיוחס; הוא כל כך לא יודע, שהוא אפילו לא יודע שהוא לא יודע. הוא נופל, כמו [תאלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים#תאלס), לבור המים. הוא כל כך תקוע בשמיים ובכוכבים, שהוא אינו יודע מה מתחת לרגליו; הוא כל עסוק בטבע האדם, שהוא לא יודע מי האדם שהוא השכן שלו[^77]. אדם כזה, בבית המשפט, יהיה מגוחך לגמרי.
|
||||
|
||||
@@ -534,8 +541,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
תיאיטיטוס משיב את אחת מתשובותיו היפות בדיאלוג (185E): שום כלי שכזה לא מגיע להוויה - אלא הנשמה עצמה, דרך עצמה, מתבוננת[^83] בדברים האלו - ההוויה, האחדות, הריבוי. והנה תיאיטיטוס מבין סוף סוף על ההבדל בין חשיבה לבין חישה - הרי לנו פעולה חשיבת מובחנת לגמרי מהחושים. העין כעין לא רואה הקשר, יחסים, אחדות: הדברים האלו הכרחיים לתפיסת המציאות שלנו.
|
||||
|
||||
> ידיעה עד כה נראתה לנו, ולכל הפילוסופיה הקדם-סוקראטיית, היא העדר ההבחנה הזו בין **חישה** ל**חשיבה**; חשיבה היא לא פעולה שקשורה ביש גופני כזה או אחר[^84].
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
ידיעה עד כה נראתה לנו, ולכל הפילוסופיה הקדם-סוקראטיית, היא העדר ההבחנה הזו בין **חישה** ל**חשיבה**; חשיבה היא לא פעולה שקשורה ביש גופני כזה או אחר[^84].
|
||||
|
||||
הידיעה נראתה לנו עד כה כמשהו נשגב, מיסטי - לפתע סוקראטס גורר אותה למטה, כמשהו מאוד בסיסי, ומאוד נחוץ. זהו הדיון הראשון במסורת המערבית באחדות הנפש כתנאי לאחדות החוויה (שהמשיכו [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו) ו[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)[^85]).
|
||||
|
||||
@@ -549,8 +556,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
- חשיבה שכלית - *Nous* - התופסת *אחדויות*. יכול זו, לפי אפלטון, היא הפתיחות הנפשית ל[צורות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה). אלא שחשיבה זו היא ידיעה תיאורטית טהורה; אין לה *צורה* משל עצמה - רק פתיחות, **אמת**. אם ידיעה היא מתן הגדרה, הרי שלא נוכל לדעת את החשיבה השכלית אף פעם ידיעה מלאה - שזה בעייתי, כי היא הכרחית לדעת[^86].
|
||||
|
||||
> אחד המעברים הכי דרמטיים מהפילוסופיה היוונית למודרנית היא זניחת ה*Nous* - הגישה השכלית הבלתי-אמצעית, המובנת מאליה, למציאות כפי שהיא בעצמה.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
אחד המעברים הכי דרמטיים מהפילוסופיה היוונית למודרנית היא זניחת ה*Nous* - הגישה השכלית הבלתי-אמצעית, המובנת מאליה, למציאות כפי שהיא בעצמה.
|
||||
|
||||
|
||||
אבל האם נוכל להגיע אל האמת בלי להגיע להוויה? (186C), שואל סוקראטס, והלה משיב שלא. בלי הוויה, אין אמת; בלי אמת, אין ידיעה; החושים לא נתקלים בהוויה - ולכן אין בהם אמת; הרי שאין ידיעה בחושים, וידיעה לא יכולה להיות חישה. **[ההגדרה השנייה](#ההגדרה-השנייה) מתה**. מתחילים מההתחלה - *palin ex arches*[^89].
|
||||
@@ -597,14 +604,15 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
גם כאן, סוקראטס ותיאיטיטוס מדברים על הידיעה כסוג של זיהוי. די ברור שיש שני מאפיינים שאנחנו חייבים להסביר - הזיהוי, ו*ההסבר*. ידיעה היא, איכשהו, אחדות ביניהם - שתי פעולות שונות. ההגדרה השלישית עדיין גסה מדי; היא לא קולעת למתח הזה.
|
||||
|
||||
> אנדי מושל את זה לסיפור של פנלופיאה מהאודיסאה. אודיסאוס יוצא למילואים, ובמשך 20 שנה, לא חוזר. לרגלה של פנלופיאה - אשה רבת מעמד ורכוש - מגיעים אינספור מחזרים. *אודיסאוס לא חוזר - תחברי אחד מאיתנו, ויאללה*, הם דורשים. פנלופיאה - *חכמה יותר מכל הלא-יוצלחים האלה* - מוסרת להם שהיא תארוג את ההינומה שלה, ואז תתחתן. כל יום היא אורגת את ההינומה, ובלילה - פורמת אותה. **התיאיטיטוס עושה משהו כזה בהגדרת הידיעה - הוא מתקרב אליה, ואז פורם אותה**.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
אנדי מושל את זה לסיפור של פנלופיאה מהאודיסאה. אודיסאוס יוצא למילואים, ובמשך 20 שנה, לא חוזר. לרגלה של פנלופיאה - אשה רבת מעמד ורכוש - מגיעים אינספור מחזרים. *אודיסאוס לא חוזר - תחברי אחד מאיתנו, ויאללה*, הם דורשים. פנלופיאה - *חכמה יותר מכל הלא-יוצלחים האלה* - מוסרת להם שהיא תארוג את ההינומה שלה, ואז תתחתן. כל יום היא אורגת את ההינומה, ובלילה - פורמת אותה. **התיאיטיטוס עושה משהו כזה בהגדרת הידיעה - הוא מתקרב אליה, ואז פורם אותה**.
|
||||
|
||||
אז אולי, ננסה להסביר את הסברה המוטעית כטעות *בין שיפוטים* (וככה לא מסתבכים עם פארמנידס): את שהתכוונו לומר על א', אמרנו על ב' (189E). אבל זו שוב טעות בזיהוי: סוג של לא-הווה מבוית: התכוונו לומר משהו על א', ואמרנו משהו על ב', שהוא *לא א'*.
|
||||
|
||||
סוקראטס שואל את תיאיטיטוס, במשפט מהיפים והמסתוריים בדיאלוג -
|
||||
|
||||
> Do you call thinking just what I do?
|
||||
|
||||
> 189E
|
||||
|
||||
(190) חשיבה, מסביר סוקראטס, היא שיח - הנפש בוחנת דברים מול עצמה, ובשלב מסוים, הוא פוסק - הנפש אומרת, *זה* (doxa). המורכבות הזו - בין השיח לזיהוי - היא הידיעה, אבל לא בדיוק ברור *איך*. סוקראטס ישאיר את זה על השולחן - לא יפרש את זה עד הסוף עם תיאיטיטוס.
|
||||
@@ -632,8 +640,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
המשל מסביר לנו איך אנחנו זוכרים את הרשמים עצמם, אך לא את המקור שלהם - ולא את הקליטה שלהם: רק הייצוגים.
|
||||
|
||||
> Stanley Rosen, המורה של אנדי, מתאר את משל השעווה כמקביל ביחס בין [זיכרון והיזכרות במנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות). הזיכרון הוא החותם של האידאה, והעלאת הזיכרון היא העלתו למודעות עכשיו. למעשה, משל השעווה הוא גרסא מחולנת למיתוס ההיזכרות - שם כתוב שהנפש למדה בעבר את כל הצורות, ועתה היא רק נזכרת בהם. אלא שכן אין לנו שום הסבר מניין יש לנפש את הזכרונות האלה.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
Stanley Rosen, המורה של אנדי, מתאר את משל השעווה כמקביל ביחס בין [זיכרון והיזכרות במנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות). הזיכרון הוא החותם של האידאה, והעלאת הזיכרון היא העלתו למודעות עכשיו. למעשה, משל השעווה הוא גרסא מחולנת למיתוס ההיזכרות - שם כתוב שהנפש למדה בעבר את כל הצורות, ועתה היא רק נזכרת בהם. אלא שכן אין לנו שום הסבר מניין יש לנפש את הזכרונות האלה.
|
||||
|
||||
סוקראטס מונה *שבעה-עשר* אפשרויות שונות לסברה מוטעית תחת המשל הזה[^94], אבל רק בשלושה מהם סברת שקר היא אפשרית (192):
|
||||
|
||||
@@ -741,7 +749,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
אבל היכן, שואל סוקראטס, היכן עובר הקו בין מה שניתן לתת לו לוגוס ומה שלא ניתן לתת לו לוגוס? תיאיטיטוס לא זוכר; אולי אתה תדע, סוקראטס?
|
||||
|
||||
|
||||
###ה"חלום" לגבי השלם וחלקיו
|
||||
### ה"חלום" לגבי השלם וחלקיו
|
||||
|
||||
סוקראטס מפרש את ההגדרה של תיאיטיטוס כ*חלום*. כל עוד תיאיטיטוס לא מסוגל *להסביר* את ההגדרה שלו, היא בגדר חלום, ולא ידיעה. אבל אם זה המצב, סוקראטס מכיר באמת מסוימת בתוך ההגדרה הזו. אם יעלה בכוחו של תיאיטיטוס לתת לוגוס להגדרה זו, היא תוכל לעמוד בכוחות עצמה.
|
||||
|
||||
@@ -749,8 +757,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
האם אפשר בכלל לדבר על הידיעה באופן לא מעגלי? הידיעה היא לא אובייקט מסוים שמונח לפנינו? אולי אנחנו לכודים ב*מעגל הרמנויטי* (היידיגר) שבו אנו חושבים שאנחנו יודעים מה זו הידיעה מלכתחילה?
|
||||
|
||||
> בתמצית, **כדי לדעת אם אני יודע, אני צריך להניח שאני יודע מה זה לדעת!
|
||||
{.is-danger}
|
||||
!!! danger ""
|
||||
בתמצית, **כדי לדעת אם אני יודע, אני צריך להניח שאני יודע מה זה לדעת!
|
||||
|
||||
(202A) כל דבר מורכב מורכב מיסודות[^108], אומר סוקראטס. אותם יסודות[^109], על מנת להישאר יסודיים, אינם יכולים להיות מורכבים משום דבר אחר - אי אפשר לשפוט בדברם דברים כמו "הווה" או "לא הווה" - לא ניתן אלא לשיים אותם. זהו חלום על **ידע כאנליזה**.
|
||||
|
||||
@@ -760,8 +768,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
היסודות הן האותיות[^109]. לכל אות יש צליל, שלבדו הוא חסר משמעות (ע). ההברות הן מורכבות; מרגע שחיברנו כמה צלילים להברה, הם נושאים לפתע משמעות.
|
||||
|
||||
> חשבו על המילה *psceczerado*[^112]. מה זה אומר? אין לנו מושג. ועכשיו, תחשבו על *סדין*. מה זה אומר? זה אומר דברים. שניהם אוסף אקראי של עיצורים - אבל האחד נושא עבורנו משמעות, והשני לא.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
חשבו על המילה *psceczerado*[^112]. מה זה אומר? אין לנו מושג. ועכשיו, תחשבו על *סדין*. מה זה אומר? זה אומר דברים. שניהם אוסף אקראי של עיצורים - אבל האחד נושא עבורנו משמעות, והשני לא.
|
||||
|
||||
החלום של סוקראטס הוא, באופן פרדוקסלי, חלום של ערנות מושלמת: של פירוק כל המורכבים לכדי הרכיבים שלהם. בואו ננתח אותו, ונראה מה יוצא.
|
||||
|
||||
@@ -773,8 +781,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
נושא המשמעות האמיתי הוא *המילים*. מה מקביל למילים בחלום שלנו?
|
||||
|
||||
> [^113]Popszedniego
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[^113]Popszedniego
|
||||
|
||||
כך למשל, אני כותב את השם שלי, אומר סוקראטס - `Σωκράτης`. האם לשלם הזה יש זהות משלו, אידאה עצמאית, או סכום של האותיות שלו? (203C)[^114].
|
||||
|
||||
@@ -782,8 +790,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
*Pan* הוא סך כל החלקים (All); *Holon* הוא השלם כולו (Whole).
|
||||
|
||||
> הנה דלי מלא בחלבונים ופחמימות וכל מה שמרכיב אדם, באותם הכמויות. יש פה אדם? לא. אז מה חסר? הצורה? ומה זו הצורה הזו? היא עוד רכיב? היא משהו אחר? מה זה לעזאזל? *איפה השלם?* אנחנו יכולים לדעת כל אחד לחוד - הרכיבים, *וגם* הצורה, ולא לדעת את השלם!
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
הנה דלי מלא בחלבונים ופחמימות וכל מה שמרכיב אדם, באותם הכמויות. יש פה אדם? לא. אז מה חסר? הצורה? ומה זו הצורה הזו? היא עוד רכיב? היא משהו אחר? מה זה לעזאזל? *איפה השלם?* אנחנו יכולים לדעת כל אחד לחוד - הרכיבים, *וגם* הצורה, ולא לדעת את השלם!
|
||||
|
||||
#### שלם כסך חלקיו
|
||||
|
||||
@@ -812,6 +820,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
לא עלה בידינו להתעורר עדיין מהחלום של סוקראטס. כפי שמתואר ב*מדינאי*[^116] -
|
||||
|
||||
> It's probable that each of us knows everything, as in a dream. is then ignorant again of everything when, as it were, awake
|
||||
|
||||
> *277d2-4*
|
||||
|
||||
באחת האגרות שלו, אפלטון מקונן על [דיון, רודן סירקוזה](https://en.wikipedia.org/wiki/Dion_of_Syracuse) שבסיציליה אשר, לאחר שאלפטון נסע לשם והרצה בפניו (דיון העריץ את הפלטון), דיון התיימר להיות אפלטוניסט, למורת רוחו של אפלטון שאמר - *אם יש בכוחו של מישהו להיות אפלטוניסט - זה רק אני*; פילוסופיה אי אפשר להבין בלוגוס, או במילים.
|
||||
@@ -845,8 +854,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
את ה"שלמים" לא ניתן לראות כדברים סטטיים, אלא כדברים חיים - שמשתנים תוך כדי תפיסתם - עצם ההגות בהם מטווה אותם.
|
||||
|
||||
> נסו לחשוב הוויה. רק הוויה, אומר הגל ב*לוגיקה*. מה יש לכם שם? כלום. עכשיו נסו לחשוב רק את הלא-הווה - מה יש לכם שם? כלום. אז רגע, ההווה הוא הלא-הווה? הגל מראה לנו שמושגים, ברגע שחושבים עליהם, נהפכים להפכים שלהם העצמם.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
נסו לחשוב הוויה. רק הוויה, אומר הגל ב*לוגיקה*. מה יש לכם שם? כלום. עכשיו נסו לחשוב רק את הלא-הווה - מה יש לכם שם? כלום. אז רגע, ההווה הוא הלא-הווה? הגל מראה לנו שמושגים, ברגע שחושבים עליהם, נהפכים להפכים שלהם העצמם.
|
||||
|
||||
למעשה, הגל אומר, שהשלם נתפס לא כמוחלט או כחלקיו, אלא כעצם התנועה דרך הסתירה הזו - בשלם ובחלקיו.
|
||||
|
||||
@@ -860,6 +869,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
אם כל בנאדם מסוגל לדבר, הרי שכל אדם שמלרלר כל שטות עלול להיות יודע. אבל זה לא יכול להיות -
|
||||
|
||||
> Knowledge can't equal conceptuality - just like driving can't equal to having wheel
|
||||
|
||||
> Davidson
|
||||
|
||||
רכב יכול להיות עם כל החלקים האלה, ואפילו עם הנהג בפנים - אבל באוויר, ובמוסך; הגלגלים חסרי תועלת לנהיגה כל עוד הם **לא נוגעים בקרקע**. באופן דומה, המלל לא מספיק; הוא חייב להיות קשור לידיעה בסברת אמת (שעוד לא הבנו מה היא).
|
||||
@@ -867,6 +877,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
> אנדי נותן את הדוגמא של [הלן קלר](https://en.wikipedia.org/wiki/Helen_Keller), שלא יכלה לראות או לשמוע ולכן לא רכשה שפה. מה הפך אותה לניתנת-ללימוד? המורה שלה הצמידה את כפות הידיים שלה לגרונה, ודיברה - כדי שהלן תחוש את הרטט, ותבין מהו קול. ואכן, הלן הצליחה ללמוד לדבר, ובהמשך כתבה ספרים ונתנה הרצאות. והנה לכם מישהי שניתן ללמד - בלי לוגוס.
|
||||
|
||||
> ראשית, עלינו לקבוע שם עצם מהו, ופועל מהו, ולאחר מכן מהי שלילה, מהו חיוב, מהם חיווי ומשפט. ובכן, קולות מדוברים (*Phone*) הם סמלים (*Symbola*) להתרחשויות בנפש, וסימנים בכתב הם סמל לקולות המדוברים. וכפי שהכתב זהה אצל כל בני האדם, כך גם הקולות המדוברים. אולם, אותם דברים שכל אלה מסמלים, ההתרחושויות בנפש - הן זהות אצל כולם, ואותם דברים שההתרחשויות האלו מדמות - גם הן זהות לכולם.
|
||||
|
||||
> *אריסטו, על הפרשנות*
|
||||
|
||||
השפה מצטיירת מהתיאור האריסטותלי כתיווך של ה*nous* - הלהט הפנימי שקיים בנפש, אותו הלהט שאפשר להלן קלר ללמוד בלי לוגוס.
|
||||
|
||||
Reference in New Issue
Block a user