Finished moving to MKDocs

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס.md

@@ -19,7 +19,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 - מיילס[^4], בפרשנותו הארוכה של הדיאלוג (עמ' 3-6), מיילס כותב שהמבנה הספרותי של אפלטון הוא כיסוי לא מהותי - הפתיחה מציגה את הבעיה והדמויות, וה"מנה העיקרית" היא הטיעונים. לשיטתו, ניתן להצרין אותם בצורה לוגית. בתשובתו, מיילס מניח כמובן שאת הפילוסופיה ניתן להצרין לשרשרת של טענות[^5], ושהפילוסופיה צריכה להיות ברורה, בהירה וציבורית[^6]. ולבסוף, מיילס מניח שהפילוסופיה היא, בעיקרה, לשונית; פילוסופיה נעשית דרך השפה, והיא אפשרית רק אם [המבנה המושגי של השפה שלנו יכול לתפוס בכלל את העולם](/פילוסופיה/לשון/פרגה)[^14].  
 
-- [הגל]() אומר שאין תוכן מדעי פילוסופי אמיתי בדיאלוגים, או דמויות מהותיות בדיאלוגים - הן כולן "פה" כזה או אחר של אפלטון. הגל סבור שאפלטון כתב כך משום שהרוח האנושית בתקופה היוונית פשוט לא הייתה מוכנה לחשיבה המדעית - העיסוק בפילוסופיה כמדע שכלתני טהור; אפלטון כתב כך, לדידו, משום שזה מה שההיסטוריה אפשרה לו באותה העת.
+- [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) אומר שאין תוכן מדעי פילוסופי אמיתי בדיאלוגים, או דמויות מהותיות בדיאלוגים - הן כולן "פה" כזה או אחר של אפלטון. הגל סבור שאפלטון כתב כך משום שהרוח האנושית בתקופה היוונית פשוט לא הייתה מוכנה לחשיבה המדעית - העיסוק בפילוסופיה כמדע שכלתני טהור; אפלטון כתב כך, לדידו, משום שזה מה שההיסטוריה אפשרה לו באותה העת.
 
 האמנם?
 
@@ -37,7 +37,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 > Socrates: Well, this is the very point about which I'm perplexed, and I'm incapable of grasping it adequately by myself, whatever knowledge is. can we really say it? 
 >
-> ^p.7^
+> *p.7*
 
 כשאנחנו יודעים ידיעה גיאומטרית, למשל, האישיות שלנו לא משחקת תפקיד - הדבר שיודע הוא משהו אחר. מה זה הדבר הזה? יש לו מזג? אופי רגשי? צורה? מה יש שם בכלל לראות, כשהשכל[^9] מסתכל על עצמו?
 
@@ -78,7 +78,8 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 ה*תיאיטיטוס* הוא עוף מוזר; הוא מתחיל כדיאלוג מוצג, ומתחלף איפושהו באמצע לדיאלוג מסופר.
 
 > Euclides: Here's the book, Terpsion. And I wrote the speech down on these terms, not with Socrates narrating them to me as he did, but with Socrates conversing with those with whom he said he conversed. He said they were the geometer Theodorus and Theatetus. In order that the narrations between the speeches might not cause trouble (*pragmata*) in the writing, whenever either Socrates spoke about himself, for example, "And I said" or "And I spoke", or in turn about whoever answered, "He consented" or "He refused to agree", it's for these reasons that I removed things of this sore and wrote as if he were conversing with them.
-> ^p.4, 143b^
+
+> *p.4, 143b*
 
 למעשה, אאוקלידס[^15] מצהיר פה בפה מלא שערך את הדיאלוג. בדיאלוג מסופר, המספר הוא כל-יכול; הוא יכול לתאר בפנינו תחושות פנימיות שלא ניתן להעביר בדיאלוג מוצג, לפעמים שאפילו הדמויות עצמן לא יודעות. העריכה פה, אפוא, היא **מאוד מאוד חשובה**[^16].
 
@@ -110,7 +111,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 בדיאלוג מוצגים מגוון רחב של תחומים - אבל נשאלת השאלה: האם הם *ידע*? מהו בכלל *ידע*? המתמטיקה, אנו מסכימים, היא *ידע* - מה יכולה הידיעה להיות אם לא מתמטיקה?
 הדיאלוג עוסק בנטייה של אנשי מקצוע לראות את העולם מבעד לעדשה שלהם - הפילוסוף רואה את הפילוסופיה בעדשה פילוסופית. איך תיאודורוס, שאינו פילוסוף, תופס את חברו סוקראטס - מחוץ לעדשה הפילוסופית? הוא בוודאי חושב שהוא *קצת wierdo* - כמו [קאליקלס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס#קאליקלס-הצדק-הטבעי).
 
-לפתיח יש כמה תפקידים חשובים: הוא מציג את הנושאים שיידונו בדיאלוג, את הדמיויות, ואת המסגרת - ואפילו לרמוז על הנושאים *שלא* יידונו בדיאלוג, אבל נושאים השלכות על התוכן שלו. ב[משתה], למשל, מוזכר [המסע לסיציליה של אלקיביאדס, וחילול הפסלים](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית).
+לפתיח יש כמה תפקידים חשובים: הוא מציג את הנושאים שיידונו בדיאלוג, את הדמיויות, ואת המסגרת - ואפילו לרמוז על הנושאים *שלא* יידונו בדיאלוג, אבל נושאים השלכות על התוכן שלו. ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), למשל, מוזכר [המסע לסיציליה של אלקיביאדס, וחילול הפסלים](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית).
 
 התיאיטיוס הוא דיאלוג דרמטי, וכאמור - עובר ממוצג למסופר, וערוך. 
 
@@ -129,8 +130,8 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 נושא נוסף הוא ה*פלא*[^19]. הפלא הוא נושא חשוב בדיאלוג: עצם זה שהדמויות נפגשות בכלל זה פלא, תיאיטיטוס עצמו הוא פלא[^27], וכמובן, הפילוסופיה היא סוג של פלא. *פלא* מוזכר רק בפתיחה שבע פעמים.
 
-> שימו לב לנושא ש*לא* מופיע בתחילת הדיאלוג - המתמטיקה!
-{.is-warning}
+!!! warning ""
+    שימו לב לנושא ש*לא* מופיע בתחילת הדיאלוג - המתמטיקה!
 
 הפליאה של הפתיח טרפיון ואאוקלידוס מוצאים אחד את השני מציפה נושא נוסף - **איך בכלל מכירים משהו, ואיך מכירים את עצמנו?**[^22] - אבל הוא לא מתקדם בדיאלוג.
 
@@ -181,8 +182,8 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 
 תיאיטיטוס נמצא במעיין מאבק - יש לו רעיון תקוע בראש, והוא אינו מצליח להביא אותו לכדי שלמות, לכדי ביטוי. כאן נכנס אחד המשלים הכי יפים ומפורסמים של סוקראטס.
 
-> [מאמר - הדוגמה המתמטית ב*תיאיטיטוס*](/burnyeat_the_philosophical_sense_of_plato.pdf)
-{.is-info}
+!!! info ""
+    [מאמר - הדוגמה המתמטית ב*תיאיטיטוס*](/burnyeat_the_philosophical_sense_of_plato.pdf)
 
 
 ### סוקראטס כמיילדת
@@ -232,6 +233,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
 ברעיונות, כמו בילדים, יש משהו משלנו. אנחנו מושקעים בהם במאה אחוז, ונגבה אותם באופן מלא, ויהי מה. כאן היא חשיבותו של סוקראטס כמיילדת מוזרה כזו, שתקטול רעיונות לא אמיתיים - 
 
 > The courage to attack your own convictions- that's courage!
+
 > *ניטשה*
 
 סוקראטס מזכיר את המילה *אל* לעיתים תכופות בדיאלוג. הוא מבקש לטעון שהוא, כמו האל, אינו צר עין, ואינו מסתיר מתיאיטיטוס את האמת - ולכן, שלא יכעס עליו אם הוא קוטל את הרעיון שלו (150E). סוקראטס מחקה כך את האל[^50]
@@ -249,6 +251,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 אנחנו נראה שהגדרה זו נולדה מתוך *שכחת הידע האישי שלו*, ו*שכחת הידע המקצועי שלו*. ב148E, תיאיטיטוס מתאר כיצד אינו מצליח להגיע לידיעה. הוא אומר ש - 
 
 > I don't know, Socrates, what, however, I've experienced I say
+
 > p.11, para. 148E
 
 תיאיטיטוס מכיר בפער מסוים בין מה שהוא יודע ומה שהוא חווה. אבל ההגדרה שהוא נותן *עכשיו* עומדת בניגוד גמור לפער הזה!
@@ -272,8 +275,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 ### הזיהוי עם פרוטאגורס
 ב152, חושף סוקראטס את ההגדרה של תיאיטיטוס כ[זו של פרוטאגורס](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref15) - *האדם הוא קנה המידה* של כל הדברים. הוא מכביר לזהות את האמרה הזו כתורתו של [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), שמגובה במשורר הומרוס. מאיפה מגיעה הקפיצה הזו? למה סוקראטס בונה את המגדל הזה ומטיח אותו בתיאיטיטוס?
 
-> מ30,000 רגל - הקפיצה הזו היא חלק מההולדה הסוקראטית - להכניס את תיאיטיטוס ל*Aporia*.
-{.is-info}
+!!! info ""
+    מ30,000 רגל - הקפיצה הזו היא חלק מההולדה הסוקראטית - להכניס את תיאיטיטוס ל*Aporia*.
 
 הוא מנסה לשאול את תיאיטיטוס - *כיצד משהו יכול להיות אחד*? מתמטיקאי *אמור* לדעת את זה. סוקראטס מראה ש*אפשר* להיות מתמטיקאי גדול מאוד, בלי לדעת בכלל - מה הוא אחד? בכך, היא חורגת מהפילוסופיה; היא אינה מודעת לעצמה.
 
@@ -297,7 +300,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 הודאות הזו גובה מחיר כבד - הידיעה *פרטנית לחלוטין* - כל אחד מאיתנו תקוע בראש שלו, וזהו. תיאיטיטוס עיוור למחיר הזה, שסביר שלא יוכל לסבול - אתם עם המתמטיקה שלכם, ואני עם המתמטיקה שלי.
 
-###הזיהוי עם היראקליטוס
+### הזיהוי עם היראקליטוס
 
 אם הידע הוא פרטני, נשאלת השאלה - מי אנחנו? תיאיטיטוס רוצה ודאות מוחלטת[^58], ועכשיו סוקראטס גובה ממנו את המחיר.
 
@@ -337,11 +340,12 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 היראקליטוס, ובמיוחד פרוטאגורס, לא מבדילים בין חשיבה לתפיסה חושית. פרוטאגורס מוכן ללכת רחוק יותר מתיאיטיטוס - הוא מסכים לדחות כל אחדות, ותיאיטיטוס לא.
 
-####ביטול אחדות האני
+#### ביטול אחדות האני
 
 (155C) ואיך זה יכול להיות, אומר סוקראטס, שבינואר אני יותר גבוה מתיאיטיטוס, ובאוגוסט אני כבר נמוך יותר - למרות שלא קרה לי שום דבר?[^63] כאן תיאיטיטוס נכנס ל*אפוריה*; איך אנחנו שומרים על זהותנו תוך כדי שינוי? זו השאלה שהציתה את [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) לחקירה שלו ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה), [פיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה) וכמובן ה[אתיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). את אריסטו, הפלא הזה שולח עד לאל, כדי להסביר קביעות בתוך השוני; סוקראטס בוחר מצידו בכיוון ההפוך.
 
 > For nothing else \[wonder\] is the begining of philosophy
+
 > *155D*
 
 (155E) סוקראטס מתריע מתיאיטיטוס שאיש לא יקשיב[^68], ומציג את העמדה החומרנית: מה שיש הוא מה שאנחנו יכולים לחוש. תיאיטיטוס, כמתמטיקאי, בוודאי אינו דוגל בעמדה הזו, ששוללת את עצמה מיד: היא הרי טענה, וטענות לא ניתן להחזיק (פיזית). 
@@ -349,12 +353,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 (156A) אבל, המתנגדים האחרים מתוחכמים יותר, אומר סוקראטס, והם אומרים - *הכל בתנועה*[^64]. מה שיש בעולם, הם אומרים, זו זרימה משני סוגים - זרימה שיכולה ליצור, וזרימה אחרת שמעוצבת - *טבע טובע וטבע טבוע*[^65]. שום דבר אינו עומד בעצמו[^66].
 
 > Nothing is itself by itself
+
 > *157A*
 
 #### ביטול אחדות השפה והיומיום
 סוקראטס דורש להסיר מהשפה את ה**להיות** (be) - אין *להיות*, יש רק *להתהוות*, להיהפך. איך אפשר להתייחס לדבר כאילו הוא בעצמו, עצמאי? כל דבר הוא כמו בועת המים על פני הים - מתנפץ ונעלם ברגע. 
 
 > "Be" must be removed from everywhere
+
 > *157B*
 
 תיאיטיטוס אינו משוכנע שסוקראטס מדבר ברצינות (157C). סוקראטס משיב שהוא אינו אלא המיילדת, ושואל - האם העמדה מרצה אותו? תיאיטיטוס, למרות רתיעה מסוימת, מסכים; אולי אין דבר כמו *טוב*, ו*יפה*, אלא רק זרימה. הוא לא מוטרד מכך במיוחד - אבל הוא לא שם לב שגם המתמטיקה נופלת בפח - המתמטיקה לשיטתו גם היא טובה ויפה; אם אין טוב ויפה, למה בכלל לטרוח עם מתמטיקה?
@@ -385,8 +391,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 זה כמובן מצית את תיאודורוס ותיאיטיטוס - 
 
-> *רק רגע אחד, חבר - **אנחנו** המומחים!*
-{.warning}
+!!! warning ""
+    *רק רגע אחד, חבר - **אנחנו** המומחים!*
 
 פתאום, הגיאומטריקן הגדול והמתמטיקאי הגדול מוכנים לנטוש את הילד - ותיאיאטיטוס מטיל ספק. עם עוד קצת דחיפה, סוקראטס יכל לגרום לו לנטוש את העמדה שלו - אבל הוא נותן לתיאיטיטוס עמדה - *אתה צעיר מדי, הבהלתי אותך*; פרוטאגורס היה מגן על העמדה שלו. סוקראטס בוחר לשחק את התפקיד הזה - ומגן על העמדה של פרוטאגורס בחירוף נפש.
 
@@ -398,8 +404,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 ואם כבר אתה בא להפריך אותה, תביא *הוכחה מחייבת* - לא לרלורים על הסתברות או על האלים. *אוי ואבוי! מה יקרה אם נגלה שאנחנו לא יותר חכמים מחזירים?* ככה אתה מפריך את העמדה שלי?
 
-> אבל אם *כל אדם הוא קנה המידה* - מה הטעם בכלל בטיעונים והוכחות? אם כל אחד הוא קנה המידה, אין לנו איך לפנות למשהו שלישי - השיח בינינו הוא רק מאבק!
-{.is-warning}
+!!! warning ""
+    אבל אם *כל אדם הוא קנה המידה* - מה הטעם בכלל בטיעונים והוכחות? אם כל אחד הוא קנה המידה, אין לנו איך לפנות למשהו שלישי - השיח בינינו הוא רק מאבק!
 
 בתגובה, סוקראטס מציג שלושה טיעונים "לוגיים" בכדי להקשות על העמדה של פרוטאגוראס
 
@@ -430,14 +436,14 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 נכון, אין אחידות, אין חוק סתירה, אין זיכרון - אבל יש עדיין חוכמה, אומר פרוטאגוראס. אבל, חוכמה קשורה לא *לאמת*, אלא *כוח* - הכוח לשנות את מה שמופיע לאחר בתודעה מ*רע* ל*טוב* (על פי השיפוט של מי שמשנה את העמדה). האדם החכם **can make** good things appear[^74].
 
-> אנדי מושל את זה לסיפור של [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס) על אחיו, הרופא; אחיו יודע רפואה, אבל הוא לא יצליח לשכנע את המטופל לשתות תרופה מרה. גורגיאס, הרטוריקן, כן מצליח - אז מי יודע רפואה? **חוכמה** היא **עשייה** בתפיסה הסופיסטית, שמציג כאן שוב פרוטאגוראס.
-{.is-info}
+!!! info ""
+    אנדי מושל את זה לסיפור של [גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס) על אחיו, הרופא; אחיו יודע רפואה, אבל הוא לא יצליח לשכנע את המטופל לשתות תרופה מרה. גורגיאס, הרטוריקן, כן מצליח - אז מי יודע רפואה? **חוכמה** היא **עשייה** בתפיסה הסופיסטית, שמציג כאן שוב פרוטאגוראס.
 
 
 אם תנהג ככה *גם אתה*, מטיף פרוטאגוראס לסוקראטס, הפילוסופיה שלך תתקדם גם היא - בעשייה, ולא בהרהור[^74].
 
-> פרוטאגוראס טוען כאן - כמו סוקראטס והפילוסופים - להיות רופא של הנפש; אבל, ההבנה שלהם של *מהי נפש* מאוד שונה - ולכן הם מצויים בתחרות מאוד קשה.
-{.is-warning}
+!!! warning ""
+    פרוטאגוראס טוען כאן - כמו סוקראטס והפילוסופים - להיות רופא של הנפש; אבל, ההבנה שלהם של *מהי נפש* מאוד שונה - ולכן הם מצויים בתחרות מאוד קשה.
 
 
 ### תיאודורוס - הסופיסט והמתמטיקאי
@@ -455,7 +461,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 אם אדם חולה, הוא לא חושב שהוא קנה המידה; הוא רץ לרופא. כשצריך להגן על העיר, האזרחים לא חושבים שהם קנה המידה; הם רצים לגנרלים. במצבים האלה, הם חושבים שהם *לא* קנה המידה, אבל הם *כן* קנה המידה -  אז הם *לא* קנה המידה! זוהי הפרכה כמותית.
 
-####פרוטאגוראס המעודן
+#### פרוטאגוראס המעודן
 
 סוקראטס מנסה לרכך את העמדה הפרוטאגוראית. (172) אולי רק בדבר הצודק, הלא-צודק, הקדוש והבלתי-קדוש, דברים שאי אפשר למדוד, האדם הוא קנה המידה, אבל בעניינים כמותיים - הגנה, בריאות, כסף - יש מומחים. הרי אף אחד לא מסכים לגבי פוליטיקה, או יופי, או צדק; אולי *בהם* כל אחד הוא קנה המידה?
 
@@ -482,14 +488,15 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 אלו שמשוחחים בפילוסופיה בענייני תועלת, אומר סוקראטס, יהיו נלעגים - בבתי המשפט ובחרה. אך אלו שידונו ב*פנאי*, לא יסבלו כך. סוקראטס מבחין בין שני סוגי אנשים - הפילוסופים, וה*Dikani Koi* - העסקנים, עורכי הדין.
 
-> סוקראטס מתאר כאן אידיאל של פילוסוף, שהשפיע השפעה עצומה על הפילוסופיה כולה - מ[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) ועד [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) - כמי שעולה לנקודת מבט גבוהה יותר, נקודת מבטו של האל.
-{.is-info}
+!!! info ""
+    סוקראטס מתאר כאן אידיאל של פילוסוף, שהשפיע השפעה עצומה על הפילוסופיה כולה - מ[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) ועד [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) - כמי שעולה לנקודת מבט גבוהה יותר, נקודת מבטו של האל.
 
 אבל הפנאי שנדרש לכך - אין אותו בכלל לסוקראטס; האישומים כנגדו כבר החלו, לקראת משפטו ב*[אפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)*.
 
 > הנאום של פרוטאגוראס מטאפיזי לגמרי; למה סוקראטס מתעקש להשוות לעורכי דין? פרוטאגוראס אומר, באחד מהרסיסים שלו, שמטרתו *להפוך את הלוגוס החלש לחזק, ואת הלוגוס החלש לחזק* - ומי עושה את זה?
-> בעצם ההשוואה, סוקראטס מקניט לא רק את העמדה של פרוטאגוראס, אלא את פרוטאגוראס עצמו - *וזה מה שנעשה עם העמדה שלך? נשרת **עורכי דין**?*
-{.is-warning}
+
+!!! warning ""
+    בעצם ההשוואה, סוקראטס מקניט לא רק את העמדה של פרוטאגוראס, אלא את פרוטאגוראס עצמו - *וזה מה שנעשה עם העמדה שלך? נשרת **עורכי דין**?*
 
 (174) עורכי הדין האלו, אומר סוקראטס, הם ערמומיים, חכמים, כפופים כאלה, ועבדים לשעון המשפט[^76]. הפילוסוף, מנגד, לא יודע בכלל איך להגיע לכיכר העיר. הוא לא יודע שום דבר על העיר, ועל תושביה - למי יש אדמה, מי מיוחס; הוא כל כך לא יודע, שהוא אפילו לא יודע שהוא לא יודע. הוא נופל, כמו [תאלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים#תאלס), לבור המים. הוא כל כך תקוע בשמיים ובכוכבים, שהוא אינו יודע מה מתחת לרגליו; הוא כל עסוק בטבע האדם, שהוא לא יודע מי האדם שהוא השכן שלו[^77]. אדם כזה, בבית המשפט, יהיה מגוחך לגמרי.
 
@@ -534,8 +541,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 תיאיטיטוס משיב את אחת מתשובותיו היפות בדיאלוג (185E): שום כלי שכזה לא מגיע להוויה - אלא הנשמה עצמה, דרך עצמה, מתבוננת[^83] בדברים האלו - ההוויה, האחדות, הריבוי. והנה תיאיטיטוס מבין סוף סוף על ההבדל בין חשיבה לבין חישה - הרי לנו פעולה חשיבת מובחנת לגמרי מהחושים. העין כעין לא רואה הקשר, יחסים, אחדות: הדברים האלו הכרחיים לתפיסת המציאות שלנו. 
 
-> ידיעה עד כה נראתה לנו, ולכל הפילוסופיה הקדם-סוקראטיית, היא העדר ההבחנה הזו בין **חישה** ל**חשיבה**; חשיבה היא לא פעולה שקשורה ביש גופני כזה או אחר[^84].
-{.info}
+!!! info ""
+    ידיעה עד כה נראתה לנו, ולכל הפילוסופיה הקדם-סוקראטיית, היא העדר ההבחנה הזו בין **חישה** ל**חשיבה**; חשיבה היא לא פעולה שקשורה ביש גופני כזה או אחר[^84].
 
 הידיעה נראתה לנו עד כה כמשהו נשגב, מיסטי - לפתע סוקראטס גורר אותה למטה, כמשהו מאוד בסיסי, ומאוד נחוץ. זהו הדיון הראשון במסורת המערבית באחדות הנפש כתנאי לאחדות החוויה (שהמשיכו [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו) ו[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)[^85]).
 
@@ -549,8 +556,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 - חשיבה שכלית - *Nous* - התופסת *אחדויות*. יכול זו, לפי אפלטון, היא הפתיחות הנפשית ל[צורות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה). אלא שחשיבה זו היא ידיעה תיאורטית טהורה; אין לה *צורה* משל עצמה - רק פתיחות, **אמת**. אם ידיעה היא מתן הגדרה, הרי שלא נוכל לדעת את החשיבה השכלית אף פעם ידיעה מלאה - שזה בעייתי, כי היא הכרחית לדעת[^86].
 
-> אחד המעברים הכי דרמטיים מהפילוסופיה היוונית למודרנית היא זניחת ה*Nous* - הגישה השכלית הבלתי-אמצעית, המובנת מאליה, למציאות כפי שהיא בעצמה.
-{.is-warning}
+!!! warning ""
+    אחד המעברים הכי דרמטיים מהפילוסופיה היוונית למודרנית היא זניחת ה*Nous* - הגישה השכלית הבלתי-אמצעית, המובנת מאליה, למציאות כפי שהיא בעצמה.
 
 
 אבל האם נוכל להגיע אל האמת בלי להגיע להוויה? (186C), שואל סוקראטס, והלה משיב שלא. בלי הוויה, אין אמת; בלי אמת, אין ידיעה; החושים לא נתקלים בהוויה - ולכן אין בהם אמת; הרי שאין ידיעה בחושים, וידיעה לא יכולה להיות חישה. **[ההגדרה השנייה](#ההגדרה-השנייה) מתה**. מתחילים מההתחלה - *palin ex arches*[^89].
@@ -597,14 +604,15 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
  
  גם כאן, סוקראטס ותיאיטיטוס מדברים על הידיעה כסוג של זיהוי. די ברור שיש שני מאפיינים שאנחנו חייבים להסביר - הזיהוי, ו*ההסבר*. ידיעה היא, איכשהו, אחדות ביניהם - שתי פעולות שונות. ההגדרה השלישית עדיין גסה מדי; היא לא קולעת למתח הזה. 
 
-> אנדי מושל את זה לסיפור של פנלופיאה מהאודיסאה. אודיסאוס יוצא למילואים, ובמשך 20 שנה, לא חוזר. לרגלה של פנלופיאה - אשה רבת מעמד ורכוש - מגיעים אינספור מחזרים. *אודיסאוס לא חוזר - תחברי אחד מאיתנו, ויאללה*, הם דורשים. פנלופיאה - *חכמה יותר מכל הלא-יוצלחים האלה* - מוסרת להם שהיא תארוג את ההינומה שלה, ואז תתחתן. כל יום היא אורגת את ההינומה, ובלילה - פורמת אותה. **התיאיטיטוס עושה משהו כזה בהגדרת הידיעה - הוא מתקרב אליה, ואז פורם אותה**.
-{.is-info}
+!!! info ""
+    אנדי מושל את זה לסיפור של פנלופיאה מהאודיסאה. אודיסאוס יוצא למילואים, ובמשך 20 שנה, לא חוזר. לרגלה של פנלופיאה - אשה רבת מעמד ורכוש - מגיעים אינספור מחזרים. *אודיסאוס לא חוזר - תחברי אחד מאיתנו, ויאללה*, הם דורשים. פנלופיאה - *חכמה יותר מכל הלא-יוצלחים האלה* - מוסרת להם שהיא תארוג את ההינומה שלה, ואז תתחתן. כל יום היא אורגת את ההינומה, ובלילה - פורמת אותה. **התיאיטיטוס עושה משהו כזה בהגדרת הידיעה - הוא מתקרב אליה, ואז פורם אותה**.
 
 אז אולי, ננסה להסביר את הסברה המוטעית כטעות *בין שיפוטים* (וככה לא מסתבכים עם פארמנידס): את שהתכוונו לומר על א', אמרנו על ב' (189E). אבל זו שוב טעות בזיהוי: סוג של לא-הווה מבוית: התכוונו לומר משהו על א', ואמרנו משהו על ב', שהוא *לא א'*. 
 
 סוקראטס שואל את תיאיטיטוס, במשפט מהיפים והמסתוריים בדיאלוג - 
 
 > Do you call thinking just what I do?
+
 > 189E
 
 (190) חשיבה, מסביר סוקראטס, היא שיח - הנפש בוחנת דברים מול עצמה, ובשלב מסוים, הוא פוסק - הנפש אומרת, *זה* (doxa). המורכבות הזו - בין השיח לזיהוי - היא הידיעה, אבל לא בדיוק ברור *איך*. סוקראטס ישאיר את זה על השולחן - לא יפרש את זה עד הסוף עם תיאיטיטוס. 
@@ -632,8 +640,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 המשל מסביר לנו איך אנחנו זוכרים את הרשמים עצמם, אך לא את המקור שלהם - ולא את הקליטה שלהם: רק הייצוגים.
 
-> Stanley Rosen, המורה של אנדי, מתאר את משל השעווה כמקביל ביחס בין [זיכרון והיזכרות במנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות). הזיכרון הוא החותם של האידאה, והעלאת הזיכרון היא העלתו למודעות עכשיו. למעשה, משל השעווה הוא גרסא מחולנת למיתוס ההיזכרות - שם כתוב שהנפש למדה בעבר את כל הצורות, ועתה היא רק נזכרת בהם. אלא שכן אין לנו שום הסבר מניין יש לנפש את הזכרונות האלה.
-{.is-info}
+!!! info ""
+    Stanley Rosen, המורה של אנדי, מתאר את משל השעווה כמקביל ביחס בין [זיכרון והיזכרות במנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות). הזיכרון הוא החותם של האידאה, והעלאת הזיכרון היא העלתו למודעות עכשיו. למעשה, משל השעווה הוא גרסא מחולנת למיתוס ההיזכרות - שם כתוב שהנפש למדה בעבר את כל הצורות, ועתה היא רק נזכרת בהם. אלא שכן אין לנו שום הסבר מניין יש לנפש את הזכרונות האלה.
 
 סוקראטס מונה *שבעה-עשר* אפשרויות שונות לסברה מוטעית תחת המשל הזה[^94], אבל רק בשלושה מהם סברת שקר היא אפשרית (192):
 
@@ -741,7 +749,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 אבל היכן, שואל סוקראטס, היכן עובר הקו בין מה שניתן לתת לו לוגוס ומה שלא ניתן לתת לו לוגוס? תיאיטיטוס לא זוכר; אולי אתה תדע, סוקראטס?
 
 
-###ה"חלום" לגבי השלם וחלקיו
+### ה"חלום" לגבי השלם וחלקיו
 
 סוקראטס מפרש את ההגדרה של תיאיטיטוס כ*חלום*. כל עוד תיאיטיטוס לא מסוגל *להסביר* את ההגדרה שלו, היא בגדר חלום, ולא ידיעה. אבל אם זה המצב, סוקראטס מכיר באמת מסוימת בתוך ההגדרה הזו. אם יעלה בכוחו של תיאיטיטוס לתת לוגוס להגדרה זו, היא תוכל לעמוד בכוחות עצמה.
 
@@ -749,8 +757,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 האם אפשר בכלל לדבר על הידיעה באופן לא מעגלי? הידיעה היא לא אובייקט מסוים שמונח לפנינו? אולי אנחנו לכודים ב*מעגל הרמנויטי* (היידיגר) שבו אנו חושבים שאנחנו יודעים מה זו הידיעה מלכתחילה?
 
-> בתמצית, **כדי לדעת אם אני יודע, אני צריך להניח שאני יודע מה זה לדעת!
-{.is-danger}
+!!! danger ""
+    בתמצית, **כדי לדעת אם אני יודע, אני צריך להניח שאני יודע מה זה לדעת!
 
 (202A) כל דבר מורכב מורכב מיסודות[^108], אומר סוקראטס. אותם יסודות[^109], על מנת להישאר יסודיים, אינם יכולים להיות מורכבים משום דבר אחר - אי אפשר לשפוט בדברם דברים כמו "הווה" או "לא הווה" - לא ניתן אלא לשיים אותם.  זהו חלום על **ידע כאנליזה**.
 
@@ -760,8 +768,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 היסודות הן האותיות[^109]. לכל אות יש צליל, שלבדו הוא חסר משמעות (ע). ההברות הן מורכבות; מרגע שחיברנו כמה צלילים להברה, הם נושאים לפתע משמעות. 
 
-> חשבו על המילה *psceczerado*[^112]. מה זה אומר? אין לנו מושג. ועכשיו, תחשבו על *סדין*. מה זה אומר? זה אומר דברים. שניהם אוסף אקראי של עיצורים - אבל האחד נושא עבורנו משמעות, והשני לא.
-{.is-info}
+!!! info ""
+    חשבו על המילה *psceczerado*[^112]. מה זה אומר? אין לנו מושג. ועכשיו, תחשבו על *סדין*. מה זה אומר? זה אומר דברים. שניהם אוסף אקראי של עיצורים - אבל האחד נושא עבורנו משמעות, והשני לא.
 
 החלום של סוקראטס הוא, באופן פרדוקסלי, חלום של ערנות מושלמת: של פירוק כל המורכבים לכדי הרכיבים שלהם. בואו ננתח אותו, ונראה מה יוצא. 
 
@@ -773,8 +781,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 נושא המשמעות האמיתי הוא *המילים*. מה מקביל למילים בחלום שלנו?
 
-> [^113]Popszedniego
-{.is-info}
+!!! info ""
+    [^113]Popszedniego
 
 כך למשל, אני כותב את השם שלי, אומר סוקראטס - `Σωκράτης`. האם לשלם הזה יש זהות משלו, אידאה עצמאית, או סכום של האותיות שלו? (203C)[^114].
 
@@ -782,8 +790,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 *Pan* הוא סך כל החלקים (All); *Holon* הוא השלם כולו (Whole).
 
-> הנה דלי מלא בחלבונים ופחמימות וכל מה שמרכיב אדם, באותם הכמויות. יש פה אדם? לא. אז מה חסר? הצורה? ומה זו הצורה הזו? היא עוד רכיב? היא משהו אחר? מה זה לעזאזל? *איפה השלם?* אנחנו יכולים לדעת כל אחד לחוד - הרכיבים, *וגם* הצורה, ולא לדעת את השלם!
-{.is-warning}
+!!! warning ""
+    הנה דלי מלא בחלבונים ופחמימות וכל מה שמרכיב אדם, באותם הכמויות. יש פה אדם? לא. אז מה חסר? הצורה? ומה זו הצורה הזו? היא עוד רכיב? היא משהו אחר? מה זה לעזאזל? *איפה השלם?* אנחנו יכולים לדעת כל אחד לחוד - הרכיבים, *וגם* הצורה, ולא לדעת את השלם!
 
 #### שלם כסך חלקיו
 
@@ -812,6 +820,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 לא עלה בידינו להתעורר עדיין מהחלום של סוקראטס. כפי שמתואר ב*מדינאי*[^116] -  
 
 >  It's probable that each of us knows everything, as in a dream. is then ignorant again of everything when, as it were, awake
+
 > *277d2-4*
 
 באחת האגרות שלו, אפלטון מקונן על [דיון, רודן סירקוזה](https://en.wikipedia.org/wiki/Dion_of_Syracuse) שבסיציליה אשר, לאחר שאלפטון נסע לשם והרצה בפניו (דיון העריץ את הפלטון), דיון התיימר להיות אפלטוניסט, למורת רוחו של אפלטון שאמר - *אם יש בכוחו של מישהו להיות אפלטוניסט - זה רק אני*; פילוסופיה אי אפשר להבין בלוגוס, או במילים.
@@ -845,8 +854,8 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 את ה"שלמים" לא ניתן לראות כדברים סטטיים, אלא כדברים חיים - שמשתנים תוך כדי תפיסתם - עצם ההגות בהם מטווה אותם. 
 
-> נסו לחשוב הוויה. רק הוויה, אומר הגל ב*לוגיקה*. מה יש לכם שם? כלום. עכשיו נסו לחשוב רק את הלא-הווה - מה יש לכם שם? כלום. אז רגע, ההווה הוא הלא-הווה? הגל מראה לנו שמושגים, ברגע שחושבים עליהם, נהפכים להפכים שלהם העצמם.
-{.is-info}
+!!! info ""
+    נסו לחשוב הוויה. רק הוויה, אומר הגל ב*לוגיקה*. מה יש לכם שם? כלום. עכשיו נסו לחשוב רק את הלא-הווה - מה יש לכם שם? כלום. אז רגע, ההווה הוא הלא-הווה? הגל מראה לנו שמושגים, ברגע שחושבים עליהם, נהפכים להפכים שלהם העצמם.
 
 למעשה, הגל אומר, שהשלם נתפס לא כמוחלט או כחלקיו, אלא כעצם התנועה דרך הסתירה הזו - בשלם ובחלקיו. 
 
@@ -860,6 +869,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 אם כל בנאדם מסוגל לדבר, הרי שכל אדם שמלרלר כל שטות עלול להיות יודע. אבל זה לא יכול להיות - 
 
 > Knowledge can't equal conceptuality - just like driving can't equal to having wheel
+
 > Davidson
 
 רכב יכול להיות עם כל החלקים האלה, ואפילו עם הנהג בפנים - אבל באוויר, ובמוסך; הגלגלים חסרי תועלת לנהיגה כל עוד הם **לא נוגעים בקרקע**. באופן דומה, המלל לא מספיק; הוא חייב להיות קשור לידיעה בסברת אמת (שעוד לא הבנו מה היא). 
@@ -867,6 +877,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 > אנדי נותן את הדוגמא של [הלן קלר](https://en.wikipedia.org/wiki/Helen_Keller), שלא יכלה לראות או לשמוע ולכן לא רכשה שפה. מה הפך אותה לניתנת-ללימוד? המורה שלה הצמידה את כפות הידיים שלה לגרונה, ודיברה - כדי שהלן תחוש את הרטט, ותבין מהו קול. ואכן, הלן הצליחה ללמוד לדבר, ובהמשך כתבה ספרים ונתנה הרצאות. והנה לכם מישהי שניתן ללמד - בלי לוגוס.
 
 > ראשית, עלינו לקבוע שם עצם מהו, ופועל מהו, ולאחר מכן מהי שלילה, מהו חיוב, מהם חיווי ומשפט. ובכן, קולות מדוברים (*Phone*) הם סמלים (*Symbola*) להתרחשויות בנפש, וסימנים בכתב הם סמל לקולות המדוברים. וכפי שהכתב זהה אצל כל בני האדם, כך גם הקולות המדוברים. אולם, אותם דברים שכל אלה מסמלים, ההתרחושויות בנפש - הן זהות אצל כולם, ואותם דברים שההתרחשויות האלו מדמות - גם הן זהות לכולם.
+
 > *אריסטו, על הפרשנות*
 
 השפה מצטיירת מהתיאור האריסטותלי כתיווך של ה*nous* - הלהט הפנימי שקיים בנפש, אותו הלהט שאפשר להלן קלר ללמוד בלי לוגוס.