Finished moving to MKDocs
This commit is contained in:
@@ -7,12 +7,11 @@ tags: שנה א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, סמסטר
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
>[ספר א'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(book_i).pdf), [ספר ב'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic.ethics_(book_ii).pdf), [ספר ג'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(book_3_1-3).pdf), [ספר ג',ד',ו'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(books_iii_iv_and_vi).pdf) [מילון מונחים](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic.ethics_(glossary).pdf), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/nic._ethics_(book_1)(slides).pptx)
|
||||
[מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/nic._ethics_(book_2-3)(4_class_semester).pptx)
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[ספר א'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(book_i).pdf), [ספר ב'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic.ethics_(book_ii).pdf), [ספר ג'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(book_3_1-3).pdf), [ספר ג',ד',ו'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(books_iii_iv_and_vi).pdf) [מילון מונחים](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic.ethics_(glossary).pdf), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/nic._ethics_(book_1)(slides).pptx) [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/nic._ethics_(book_2-3)(4_class_semester).pptx)
|
||||
|
||||
# האתיקה הניקומאכית - ספר על מוסר?
|
||||
|
||||
## האתיקה הניקומאכית - ספר על מוסר?
|
||||
|
||||
את *האתיקה הניקומאכית* נוהגים לקרוא כספר בדבר המוסר. האמנם?
|
||||
|
||||
@@ -20,8 +19,8 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
|
||||
מושאו של השספר הוא *מדע האופי*[^1] - אוסף התכונות הפרטני בנפשו של כל אדם: ההרגלים שלו, ותפיסותיו. הכוונה מאחורי המונח היא התכונות הפעילות של כל אדם - לא מזג או נטייה תורשתית, ולא רגש ספונטני - אלא מה שאנו נוצרים לאחר שאנו תופסים את כל אלו ומעצבים אותם באופן פעיל. אותו האופי ***הוא*** הנושא לשיפוט מוסרי: ישנו אופי רע באופן אובייקטיבי, כשם שיש אופי טוב באופן אובייקטיבי. האופי הוא המצב הנפשי שהצבנו לעצמנו בבואנו לבחור את התכלית הראויה.
|
||||
|
||||
> ר' גם - הגדרתו של Joe Sachs במילון המונחים (עמ' 202)
|
||||
{.success}
|
||||
!!! success ""
|
||||
ר' גם - הגדרתו של Joe Sachs במילון המונחים (עמ' 202)
|
||||
|
||||
בעיניי אריסטו, שאלות של שיפוט מוסרי נסמכות על האופי - אם לא נדע מיהו אדם טוב, לא נדע מהו מעשה טוב. וכמובן, אם לא נדע מה הוא אדם טוב, לא נדע מהם החיים הטובים - ואיך להיות. כל השאלות האלו קשורות קשר הדוק בתפיסה האריסטותלית, ולא ניתן לדון בהן בנפרד.
|
||||
|
||||
@@ -30,6 +29,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
הדיון הזה אינו תיאורטי, אלא מעשי - כיצד להגיע לחיים הטובים ביומיום.
|
||||
|
||||
> Virtus, non stemma
|
||||
|
||||
> סגולה טובה, לא ייחוס
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -52,11 +52,11 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
|
||||
בשיפוטינו היומיומיים, אנו מנסים לקלוע לאותו הטוב. כיצד בוחרים מהו? כיצד מבצעים את אותו שיפוט בדבר הטוב הקרוב ביותר לטוב המוחלט?
|
||||
|
||||
> **זהו** מושאה של האתיקה הניקומאכית - כיצד מבצעים את השיפוט בדבר הטוב: מהן התכליות הטובות; איך לבחור ביניהן; ואיך להשיג אותן.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
**זהו** מושאה של האתיקה הניקומאכית - כיצד מבצעים את השיפוט בדבר הטוב: מהן התכליות הטובות; איך לבחור ביניהן; ואיך להשיג אותן.
|
||||
|
||||
|
||||
# הדיון על הטוב
|
||||
## הדיון על הטוב
|
||||
|
||||
(פרק 2) ולאיזה תחום ידע שייך אותו הטוב? אריסטו קובע דווקא של**פוליטיקה**: היא קובעת את עיסוקיה וידיעותיה של העיר, ומה לעשות ולא לעשות (בדמותו של החוק).
|
||||
|
||||
@@ -74,11 +74,11 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
[^5]: *Nomos*
|
||||
[^6]: *Physis*
|
||||
|
||||
# על הטוב כ"אושר" (Eudaimonia)
|
||||
## על הטוב כ"אושר" (Eudaimonia)
|
||||
ובכן, *מהו* אותו הטוב העליון, שאליו אנו מכוונים מטבענו? בני האדם[^7] יטענו שזהו **האושר**[^8]. אלא שאנשים לא יסכימו על אושר מהו. האם הוא רגש? יעד חומרי? הישג ממשי? ריבוי הנאה ומיעוט כאב? או שפשוט דבר פרטני כלשהו[^9]? אריסטו טוען שישנו **אושר אובייקטיבי *מוחלט***. לאושר מתלווה עונג ורגש, אך הוא עצמו *אינו* עונג ורגש[^10]. אפילו ציווים חיצוניים - כמו בריאות - אינם חלק מהאושר, אלא תנאים לאושר.
|
||||
|
||||
> חשוב לשים לב: האושר האריסטותלי ***אינו*** רגש - אלא מצב עניינים **מוחלט** וכולל!
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
חשוב לשים לב: האושר האריסטותלי ***אינו*** רגש - אלא מצב עניינים **מוחלט** וכולל!
|
||||
|
||||
(פרק 5) בבחינת חייהם הרבים של הפרטים, אומר אריסטו, ניתן יהיה לזקק כמה עקרונות מפתח כוללניים בכדי לאפיין את אותו האושר. זאת משום ש, למרבה המזל, אינם מקוריים מספיק להגדיר אושר בעצמם. רוב האנשים, אומר אריסטו, מזהים את האושר עם עונג[^11], כפי שקובע האדם מן השור, כבוד\תהילה[^12], כפי שקובעים הפוליטיקאים, או עיון\התבוננות[^13].
|
||||
|
||||
@@ -106,7 +106,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
[^15]: *Autarkeia* - שלם ומלא בפני עצמו
|
||||
[^16]: *Bios Theoretikos* - חיי העיון
|
||||
|
||||
# דברי ביקורת על הגישה האפלטונית
|
||||
## דברי ביקורת על הגישה האפלטונית
|
||||
|
||||
בפרק 6, מבקר אריסטו את אפלטון[^17]. אפלטון ותלמידיו מציבים את הטוב כעניין מטאפיזי, בראש הקוסמוס וכמקור האידאה והפעולה. אם כך היה, אומר אריסטו, אין טעם לעסוק בטוב בחיים המעשיים - הרי הטוב נשגב ובלתי מובן לגמרי. מה הטעם לצפות באידאה של הטוב אם אין להשיג אותה לעולם? מול אפלטון, מציב אריסטו את הטוב אחרת - בתור **פועלו התכליתי[^18] של האדם באשר הוא אד**ם.
|
||||
|
||||
@@ -114,7 +114,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
[^17]: *Amicus Platonis, sed magis amica Veritatis* - חבר של אפלטון, אך חבר גדול יותר של האמת.
|
||||
[^18]: *Energea* - מה שהאדם צריך לעשות על מנת להמשיך להיות אדם באשר הוא אדם (ר' פיזיקה).
|
||||
|
||||
# חיפוש האושר כחיפוש אחר העיסוק של "האדם באשר הוא אדם"
|
||||
## חיפוש האושר כחיפוש אחר העיסוק של "האדם באשר הוא אדם"
|
||||
|
||||
(פרק 7) כשם שהחלילן בהיותו חלילן מנגב היטב בחליל, ופסל בהיותו פסל מפסל היטב פסלים, הטוב הוא מה שהאדם במלואו עושה היטב. מהי אותה העבודה שעושה האדם מטבעו? עבודה זו היא מושא חקירתה של האתיקה.
|
||||
|
||||
@@ -134,7 +134,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
[^24]: *Eudaimonia - Psyches energeia kath'aren*
|
||||
|
||||
|
||||
##הסגולה טובה (Aretē)
|
||||
## הסגולה טובה (Aretē)
|
||||
|
||||
(ספר 2) מהי אותה הסגולה הטובה?[^25] שעלינו להפעיל בכדי להיות מאושרים?
|
||||
|
||||
@@ -146,18 +146,18 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
|
||||
ההרגל נרכש בגיל צעיר, והוא השלב ההכרחי הראשון ברכישת סגולה טובה. בהיעדר ההרגל הזה, הסגולה הטובה כמעט בלתי אפשרית[^28]. אלא שבעוד שההרגל דומה והכרחי לסגולה טובה, אריסטו אינו סבור שההרגל מספיק לכינונה של סגולה טובה. הסגולה הטובה *נקנית* בהרגל, ו*נראית* בהרגל, אך בניגוד אליו - היא תמיד תוצאה של **בחירה**. הסגולה הטובה היא של האדם אשר עיצב את נפשו כך, שהבחירה בפעולה הנכונה ברורה מאליה וטבעית. משום שהוא אינו רצוני, הסגולה טובה היא אינה רגש[^29]; היא מתבטאת באופן שבו מתמודדים עם אותו הרגש. הכעס, למשל, כופה את עצמו עלינו - הוא אינו סגולה טובה. אין בו בחירה כלל. לכעוס בזמן הנכון, על המושא הנכון, ולתעל את הכעס הזה בצורה הנכונה, זו סגולה טובה - זו בחירה, ובחירה קשה.
|
||||
|
||||
> בתמצית: סגולה טובה נובעת **מבחירה**. היא אינה הרגל, ואינה רגש, אלא עיצוב הנפש לעבר הבחירה הנכונה ביותר.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
בתמצית: סגולה טובה נובעת **מבחירה**. היא אינה הרגל, ואינה רגש, אלא עיצוב הנפש לעבר הבחירה הנכונה ביותר.
|
||||
|
||||
את אותה בחירה[^34] מתאר אריסטו כמצב נפשי פעיל[^30] שאנו בוחרים להיות בו, אשר מכוחו אנו נוטים לבחור בופן מסוים אל מול הרגשות והתאוות שלנו. להמחשה, ה**חופש** הוא לעשות מה ש'בא לי' - אבל מאיפה 'בא' אותו 'בא לי', שואל אריסטו? אם אתה פועל לפי מה שמגיע באופן סביל, אינך חופשי כלל - אתה עבד נרצע! הבחירה - או החופש - האריסטותלי הוא לעצב את אותו המקום ממנו 'בא' מה ש'בא לי' - הנטייה באופי.
|
||||
|
||||
> כאן חשוב להפריד: הHexis האריסטותלי ***אינו*** הרגל!
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
כאן חשוב להפריד: הHexis האריסטותלי ***אינו*** הרגל!
|
||||
|
||||
האדם הטוב, שלו אופי טוב המורכב מ*Hexei* טובים, אינו מחזיק במצב זה לנצח: הוא עלול לעבד את המזג שלו ולשגות. אלא שבכל מצב, האדם יתיישר חזרה לפי ה*Hexis* שלו - הוא יימצא את דרכו חזרה. האדם הטוב אינו חסין מפגעי הגורל ומהמצב האנושי - אך הוא יחזור לאופיו הטוב בסופו של דבר.
|
||||
|
||||
> הטוב (agathon) הוא האושר (eudaimonia); האושר הוא הפעלת הנפש בהתאם לסגולה הטובה[^25]; הסגולה הטובה היא מצב נפשי פעיל[^30]; זהו המצב שמתוכו אנו **בוחרים** נכון.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
הטוב (agathon) הוא האושר (eudaimonia); האושר הוא הפעלת הנפש בהתאם לסגולה הטובה[^25]; הסגולה הטובה היא מצב נפשי פעיל[^30]; זהו המצב שמתוכו אנו **בוחרים** נכון.
|
||||
|
||||
|
||||
כל בחירה טובה היא ניסיון למצוא את המצב הטוב בין עודף לחסר - השאיפה לאיזון[^31] (mean). הסגולה הטובה היא היכולת לזהות ולקלוע לאותו האמצע. אותו האמצע, כמובן, אינו מתמטי; הוא שונה בין כל תכונה, כל מצב - וביחס לאדם עצמו. ישנן גם תכונות ומצבים שלהם אין אמצע כלל (גניבה וניאוף, למשל). בניגוד לאמונה המודרנית שלנו, לפיה אותו הטוב הוא פרטני, כל אדם רציני[^32] ידע בכל הקשר לזהות את המעשה הנכון - תלוי הקשר, זמן ונסיבות, אך *לא* פרטני. בכל מעשה, יש אינספור דרכים לטעות - אך רק דרך אחת לקלוע נכון[^33].
|
||||
@@ -166,8 +166,8 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
|
||||
(ספר 3) מול כל אלו, קובע אריסטו כך: ה*בחירה* היא תשוקה ספוגה בשיקול דעת[^37] (או שיקול דעת ספוג בתשוקה[^38]), שעסוק בדברים בשליטתנו.
|
||||
|
||||
> ר' גם: הסגולות הטובות האריסטותליות - ספר ב', פרק 7
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
ר' גם: הסגולות הטובות האריסטותליות - ספר ב', פרק 7
|
||||
|
||||
ככלל, הסגולות הטובות האריסטותליות הן נקודת איזון בין שני נקודת קיצון (בין אדישות לחמת זעם, למשל), מלבד סגולות בודדות שעצם נוכחותן מספקת - כמו צדק, וחברות. הסגולות טובות אינן מוחלטות, ונובעות בהתגברות מודעת: האדם האמיץ הוא אינו זה שלא מפחד לעולם, כי אין לו את היכולת לפחד - הוא זה שמפחד ממה שראוי לפחד ממנו, וגובר על מה שראוי לגבור עליו.
|
||||
|
||||
@@ -175,8 +175,8 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
|
||||
כמו שאמרנו במטאפיזיקה, ההוויה נאמרת באופנים רבים, כלפי משמעות אחת שולטת: יש מן האומץ במוות במחלה או בטביעה, אבל המשמעות היא מוות בקרב. אותו מבנה חל גם על הסגולות הטובות.
|
||||
|
||||
> שימו לב למשמעות השולטת של *היפה* בהגדרות האריסטותליות
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
שימו לב למשמעות השולטת של *היפה* בהגדרות האריסטותליות
|
||||
|
||||
אלא שאומץ לב, משום שאינה הטובה ביותר עבור האושר, אינה הסגולה הטובה העליונה ביותר.
|
||||
|
||||
@@ -184,7 +184,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
|
||||
דוגמה בולטת לסגולה טובה של החשיבה השוקלת היא האומנות, העוסקת ביצירה[^43] של דבר חיצוני לנו, ולא בעשייה[^44]. האמנות היא הכישרון התבוני[^30] ליצור - להחיל כללים מסוימים[^45] על חומר מסוים בכדי ליצור[^46] מצב מסוים. אלא שהאומנות אינה סגולה טובה במלוא המובן - משום שהיא יכולה להיות מנותקת מהיפה. מתכנת מחשבים, למשל, יכול להיות אדם נבזה - אך מתכנת טוב לא פחות. הוא יכול להשתמש בקוד למטרות מכוערות בעליל - ולא רק ליפה.
|
||||
|
||||
###על יישוב הדעת וגדלות הנפש
|
||||
### על יישוב הדעת וגדלות הנפש
|
||||
(54-6, Sachs) יישוב הדעת הוא הסגולה הטובה שבין עונג לכאב - היכולת למצוא את האמצע בין פריצות להיעדר כל רגש[^47]. הכוונה היא לא הנאות נפשיות, אלא להנאות גופניות. אריסטו מסווג חושים מסוימים כלא-בעיתיים (ראייה, שמיעה, ריח) ואחרים כבעיתיים - מישוש, וטעם, היכן שאנו דומים ביותר לבהמות. בחושים אלו אנו נדרשים ליישוב דעת (לא לאכול יותר\מעט מדי, למשל). במובן מסוים, חוסר יישוב דעת בחושים אלו גרוע יותר אפילו מהבהמות - משום שאלו נוהגות כן בכדי להתקיים ותו לא.
|
||||
|
||||
יישוב הדעת הוא **למען היפה** - פריצות\חסר הם דברים מכוערים לפי אריסטו.
|
||||
@@ -221,7 +221,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
[^48]: *Megalopsuchia*
|
||||
[^49]: קשר אדוק לפיזיקה: הצורה היא עליונה, והאדם רוצה להיות פעיל.
|
||||
|
||||
##ידיעה מדעית (Epistēmē)
|
||||
## ידיעה מדעית (Epistēmē)
|
||||
(ספר 6, פרק , עמ' 104) אריסטו מגדיר את הידיעה[^51] כ**מצב פעיל של הנפש**, הקשורה ביכולת ה*היסק* וה*הוכחה* שלה[^50]. היכולת לזהות כשלים לוגיים, וחישובים מתמטיים, כולן תלויות ביכולת הזו - זיהוי תבניות היסק דדוקטיביות כאלו ופעולה בתוכן.
|
||||
|
||||
אלא שאריסטו אינו מגדיר את הידיעה המדעית כסגולה טובה: הידיעה המדעית היא מעקב אחרי תבנית ההיסק בהתאם לעקרונות הראשוניים (כמו חוק הסתירה), איך אינה יודעת אותם ממש. כמו כן, ידיעה מדעית יכולה להיות מנותקת מאופי טוב.
|
||||
@@ -229,15 +229,15 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
[^50]: *apodeixis* - הדגמה
|
||||
[^51]: Epistēmē* *Epistemonikon* - סגולה טובה של המחשבה
|
||||
|
||||
##שיקול דעת מעשי (Phronesis)
|
||||
## שיקול דעת מעשי (Phronesis)
|
||||
בפרק 5, אריסטו נוקב לראשונה בסגולה טובה של החשיבה - שיקול הדעת המעשי[^52]. שיקול הדעת המעשי הוא היכולת לשקול ולהכריע לא בעניינים עיוניים, אלא על החלטות מעשיות שאנחנו צריכים לקבל בחיים.
|
||||
|
||||
> A truth disclosing active condition[^30] invloving reason[^53] which governs action[^44], and is concerned with what is good and bad for a human being as a whole
|
||||
|
||||
התבונה המעשית אינה טרודה רק בטובתו ורעתו של האדם הבודד, אלא של המכלול - משום שהתכלית היא הפעולה הטובה בעצמה - בניגוד לאומנות, שתכליתה חיצונית, והתוצר שלה נבדל מהיוצר. הנוקט בשיקול הדעת המעשי הוא עצמו התוצר.
|
||||
|
||||
> בתמצית: שיקול הדעת המעשי הוא מה שחל על אותם הדברים בחיים שאין לגביהם אומנות, שתכליתו הוא הפעולה הטובה בעצמה.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
בתמצית: שיקול הדעת המעשי הוא מה שחל על אותם הדברים בחיים שאין לגביהם אומנות, שתכליתו הוא הפעולה הטובה בעצמה.
|
||||
|
||||
התחום האתי הוא כזה בלא חוקים; בלא אומנות - לכן אריסטו אינו מעניק לנו כללים מדויקים דוגמת הצו הקטגורי. בהיותו תחום בלא אומנות, העשייה המוסרית נופלת תחת שיקול הדעת המעשי.
|
||||
|
||||
@@ -250,7 +250,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
[^53]: *Logos*
|
||||
|
||||
|
||||
##שכל (Nous)
|
||||
## שכל (Nous)
|
||||
(פרק 6) זהו הפרק הקצר ביותר והמוזר ביותר בספר - אריסטו מדבר על הסגולה הטובה של המחשבה שהיא השכל[^54], אך לא אומר מה היא - רק מה היא לא.
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -265,7 +265,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
[^55]: אנו לא צריכים לראות 46 בני אדם או 34 כלבים כדי לזהות בני אדם הוא כלבים, או לחשוב על כל צורה בעלת שלוש צלעות האם היא משולש או לא - את כל אלו אנו קולטים בלו אינדוקציה\דדוקציה, באמצעות ה'עין הפנימית הפתוחה תמיד' שלנו, שקיימת בנו מהיותנו בני אדם. זהו השכל.
|
||||
|
||||
|
||||
##מהי החוכמה (Sophia)?
|
||||
## מהי החוכמה (Sophia)?
|
||||
(פרק 7)
|
||||
|
||||
> So wisdom would consist of intellect[^54] and knowledge[^51] - knowledge with its head screwed on, as it were, at work[^56] in knowing what is most highly honored
|
||||
@@ -280,13 +280,13 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
|
||||
החוכמה במלואה קשה להשגה - אולי אפילו נשגבת מאיתנו לגמרי - ולפיכך נדירה מאוד.
|
||||
|
||||
> כאן הגענו שוב למשפט הראשון של ה*מטאפיזיקה* - כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת...
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
כאן הגענו שוב למשפט הראשון של ה*מטאפיזיקה* - כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת...
|
||||
|
||||
[^56]: *energei*
|
||||
|
||||
|
||||
##אושר וחיי העיון
|
||||
## אושר וחיי העיון
|
||||
בספר 10, פרק 6, אריסטו מדבר על העונג - כתסמין של השלמות - ולפתע, גורר אותנו אל חיי העיון.
|
||||
|
||||
החיים הטובים מלווים בהכרח בעונג - כאן מסכים אריסטו עם הדעה הרווחת. אריסטו מתייחס אליה במלוא המובן - האם ייתכן שהחיים הטובים ביותר הם חיי התענוגות וההנאה, חיי השעשועים?
|
||||
@@ -300,7 +300,7 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
|
||||
[^57]: *energia*
|
||||
[^58]: *bios theoretikos* - חיי העיון. הכוונה היא לא לחיים של בהייה בספרים, אלא לחיים של חקר והבנה.
|
||||
|
||||
###הטיעון בעד חיי העיון
|
||||
### הטיעון בעד חיי העיון
|
||||
> But if happiness is being-at-work[^57] in accord with virtue it is reasonable that is would be in accord with the most powerful virtue, and this would belong to the best part of us...That this way of being-at-work is contemplation has already been said...
|
||||
|
||||
משום מקום, אריסטו שולל במחי יד את החיים המעשיים, שבדברם דיבר מתחילת ה*אתיקה*, כאושר במלוא המובן - ומכתיר במקומם את חיי העיון.
|
||||
|
||||
@@ -7,11 +7,11 @@ tags: שנה א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, סמסטר
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
|
||||
---
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מצגת](/מבוא/aristotle_metaphysics_a_(slides).pptx), [ספרים 1-2](/מבוא/aristotle_(metaphysics_alpha_and_alpha_elatton).pdf), [מטלת בקיאות](/פילוסופיה/יוונית/ג'ינג'יסטותאלס_-_מיציפיזיקה.docx)
|
||||
|
||||
>[מצגת](/מבוא/aristotle_metaphysics_a_(slides).pptx), [ספרים 1-2](/מבוא/aristotle_(metaphysics_alpha_and_alpha_elatton).pdf), [מטלת בקיאות](/פילוסופיה/יוונית/ג'ינג'יסטותאלס_-_מיציפיזיקה.docx)
|
||||
{.info}
|
||||
|
||||
##כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת. האמנם?
|
||||
## כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת. האמנם?
|
||||
|
||||
|
||||
נדמה שהראשון בספרי המטאפיזיקה אינו כתוב ליוונים - למעשה, לא ברור כלל למי הוא כתוב[^2].
|
||||
@@ -23,8 +23,8 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
|
||||
|
||||
אריסטו מתאר את ההיררכיה הבאה בתהליך הידיעה:
|
||||
|
||||
> תפיסה חושית[^6] -> זיכרון[^7] -> התנסות[^8] -> אומנות[^9] -> ידיעה[^10]
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
תפיסה חושית[^6] -> זיכרון[^7] -> התנסות[^8] -> אומנות[^9] -> ידיעה[^10]
|
||||
|
||||
תחילה, מתאר אריסטו את התחילה החושית. זו נקלטת בזיכרון, המאפשר לנו להשוות, לנתח ולעבד את הקלט החושי. זיכרונות רבים של אותו הדבר יוצרים חוויה שלו - הניסיון.
|
||||
מרגע שהניסיונות הללו מאפשרות הכללה, שיפוט כולל אודות הדברים בהם עוסק הניסיון - זוהי האומנות. הרופא בעל הניסיון יודע לרפא אדם מסוים; הרופא בעל האומנות מבין מול מה הוא עומד[^11].
|
||||
@@ -57,7 +57,7 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
|
||||
[^13]: *Schole* - פנאי. מכאן מגיעה המילה *School* - אי אפשר לרכוש השכלה אם אין לך פנאי. מילה יוונית נוספת לפנאי היא *Anapausis* - הפוגה ממה שעושים כעת, לעומת *Schole* - פנאי מהצורך להתקיים כל הזמן.
|
||||
[^14]: *Arche*
|
||||
|
||||
##איזו מין ידיעה היא החכמה
|
||||
## איזו מין ידיעה היא החכמה
|
||||
חוכמה היא ידיעת הסיבות והראשיות - אבל איזה מין סיבות והראשיות? לשם כך, פונה אריסטו לדעה הרווחת[^15] - מה שמניח בזו אמת מסוימת. מסברה זו ניתן להגיע לידיעת הסיבות ממש - *Philosophia causarum cognitio est*. האמת מוכלת, לפי אריסטו, בדעה הרווחת - כל אדם יודע להגיד משהו קטן על הטבע, בכלים הטבעיים שלו (Who could miss the doorway?). כשאנשים רבים תורמים את חלקם, מתקבל משהו בעל שיעור קומה, אומדן כלשהו של האמת. אריסטו מתאר את היחס בין הנפש שלנו לידיעת הסיבות 'כעיני העטלף לאור יום' - אילו ננסה בשכלנו בלבד לתפוס את הסיבות והראשיות, נסתנוור.
|
||||
|
||||
אנשים מייחסים לחוכמה את ידיעת *הכל* - לא כאוסף של ידיעות מסוימות (פדנט), אלא כידיעה מקיפה. האנשים מגדירים את החוכמה כידיעת הדברים שקשה לדעת, באופן מדויק[^16]. עוד מניחים הרוב, בצדק, שהחכם הוא זה שצריך לשלוט, ולא להישלט: זאת משום שהוא יודע את הסיבות המקיפות, לשם עצמן, ולא לשם מטרה מסוימת. אריסטו מתאר את מקור הידיעה הזו, ומקורה של הפילוסופיה בפליאה. הפליאה, לעומת הסקרנות, אינה נעשית למטרה מסוימת, ואינה הכרחית. אין ידיעה מעשית פחות, אך נשגבת יותר.
|
||||
@@ -69,17 +69,17 @@ dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
|
||||
[^17]: כפי שמביע אותה המשורר סימונידס
|
||||
[^18]: לא במובן המקראי, או הדתי: בתפיסה האריסטוטלית, האלוהות היא שכל בלבד.
|
||||
|
||||
##מה זה "להיות" (What is being)?
|
||||
> [נספח: הקטגוריות](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_(categories_metaphysics_gamma_and_metaphysics_zeta).pdf), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_gamma_and_zeta_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_zeta_(second_half)_(slides).pptx), [ספר גמא](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_gamma_(english).pdf), [ספר זיתא](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_zeta_(english).pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
## מה זה "להיות" (What is being)?
|
||||
!!! info ""
|
||||
[נספח: הקטגוריות](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_(categories_metaphysics_gamma_and_metaphysics_zeta).pdf), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_gamma_and_zeta_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_zeta_(second_half)_(slides).pptx), [ספר גמא](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_gamma_(english).pdf), [ספר זיתא](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_metaphysics_zeta_(english).pdf)
|
||||
|
||||
> To be, is to be **something**!
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
To be, is to be **something**!
|
||||
|
||||
זוהי השאלה הפילוסופית הקשה מאז ומתמיד. עם שאלה זו מתמודד אריסטו בספר השלישי - ספר גמא.
|
||||
|
||||
> 'להיות' לא מתכוון רק למובן של היות בחלל ובזמן - גם למספר, או לאלוהות יש הוויה
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
'להיות' לא מתכוון רק למובן של היות בחלל ובזמן - גם למספר, או לאלוהות יש הוויה
|
||||
|
||||
וכך פותח אריסטו את שאלה זו, הממשית ביותר שניתן להעלות על הדעת:
|
||||
|
||||
@@ -98,10 +98,10 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
|
||||
|
||||
כל אלו שימושים בפועל *להיות* (Is) - מה כל אחד מאלו מייצג? איזו מן הוויה הוא מייצג? זוהי לב השאלה המטאפיזית שבה עוסק אריסטו - מספר האופנים שניתן להיות.
|
||||
|
||||
###הקטגוריות
|
||||
### הקטגוריות
|
||||
|
||||
> המלצה: *הקטגוריות*[^21] של אריסטו, ספר מקדמי למטאפיזיקה העוסק בשאלה זו.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
המלצה: *הקטגוריות*[^21] של אריסטו, ספר מקדמי למטאפיזיקה העוסק בשאלה זו.
|
||||
|
||||
- עצם - What is it? (Ousia)
|
||||
- כמות - How many is it? (to poson)
|
||||
@@ -118,7 +118,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
|
||||
|
||||
אריסטו נותן כדוגמה את הבריאות. ניתן לומר על אדם שיש לו מראה עור בריא; שההתעמלות בריאה עבורו; או שהתרופה בריאה עבורו. כל המשמעויות האלו חותרות למובן השולט של הבריאות, למרות שמשמעותן שונה - האחת היא סימן, השנייה מצב והשלישי ניסיון להחזיר למצב.
|
||||
|
||||
###העצם
|
||||
### העצם
|
||||
אריסטו מציב את הוויה השולטת כ*היות עצם*, ומציב את כל השאר כנגזרות של היות *עצם* - מה ששייך לך ואינו ניתן לקחת ביוונית יומיומית, ומונח טכני ביוונית של אפלטון ואריסטו. Sachs מתרגם את המונח *לThinghood* - הדבר המאפשר למשהו להיות בכלל משהו מובחן בעולם הזה.
|
||||
|
||||
> קחו לדוגמה את מנחם הסוס: הוא גבוה, חום, וכרגע הוא בועט למוישה בראש. כל אלו הן תכונות חולפות - אך מנחם יישאר מנחם הסוס - הוא יכול להיות בעל צבע עור אחר, או נמוך יותר, או לא לבעוט במוישה.
|
||||
@@ -127,7 +127,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
|
||||
|
||||
תכונות, דוגמת צבעים, מתסובבות בעולם בלי עצמאות של ממש: אין ממש 'רק סגול' - יש משהו שהוא סגול. יש *עצם* שהוא מושא התכונה הזו.
|
||||
|
||||
##חוק הסתירה
|
||||
## חוק הסתירה
|
||||
הפילוסוף מתחיל בהבדל המטופש לכאורה בין סוקראטס לסוקראטס יושב. עצם הניסיון לעמוד על המקום שבו עובר הגבול בין היותו של דבר מסוים עצם, הבדל שניכר אפילו בשפה שלנו, היא תחילתו של המסע הפילוסופי לפי אריסטו - במובן מסוים, זוהי החקירה אפילו אל תוך האלוהות ממש.
|
||||
|
||||
לפילוסוף שייך גם לעיין בראשיות של הכל (Arche Sillogismus) - כפי שמתאר ב'חוק הסתירה':
|
||||
@@ -138,8 +138,8 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
|
||||
|
||||
זהו כלל שחל על ההוויה ממש, ומשם הוא נגזר לתוך הלוגיקה האריסטוטלית. להיות פירושו תמיד להיות משהו אחד מסוים - אחרת לא ייתכן שיח בר הבנה לא עם אחרים, ולא עם עצמנו.
|
||||
|
||||
> מכביר אריסטו ואומר כי אם אין חוק סתירה - אין להיות![^23]
|
||||
{.danger}
|
||||
!!! danger ""
|
||||
מכביר אריסטו ואומר כי אם אין חוק סתירה - אין להיות![^23]
|
||||
|
||||
כדי להיות שונה מדברים אחרים, משהו חייב להיות קודם כל זהה לעצמו.
|
||||
|
||||
@@ -148,6 +148,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
|
||||
מכאן נובע חוק הלוגיקה המפורסם מימי הביניים - עיקרון הפיצוץ:
|
||||
|
||||
> Ex contradict sequitur quodlibet
|
||||
|
||||
> מסתירה נובע כל דבר
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -167,7 +168,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
|
||||
[^22]: מכאן התרגום העברי ל*עצם*
|
||||
[^23]: חשוב לשים לב שאריסטו לא מוכיח את החוק הזה דדוקטיבית - משום שעל כלל זה נסמכת כל הלוגיקה בכלל. במקום, אריסטו הולך על דרך השלילה (*Reducto ad absurdum*)
|
||||
|
||||
##מהו העצם? חומר? צורה? תרכובת?
|
||||
## מהו העצם? חומר? צורה? תרכובת?
|
||||
|
||||
ובכן - מה יכול להיות בכלל עצם? לשם צולל ספר זיתא - *הר האוורסט* של המטאפיזיקה המערבית.
|
||||
אותו הדבר שהוא עצם חייב להכיל עצמיות מסוימת, כזו שנוכל לזהות - דוגמת גופים (לרבות הכוכבים). אבל האם רק גופים שכאלו יכולים להיות עצם? לא בהכרח; אפלטון, למשל, סבר שמספרים, וצורות (אידאות) הן עצמים. תפקידנו לקחת את כל המובנים היומיומיים האלו שבהם אנו מציינים עצמים, ולנסות להבין מי מהם באמת ובתמים עצם.
|
||||
@@ -182,6 +183,7 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
|
||||
נדמה שאריסטו סבור שזה המצע:
|
||||
|
||||
> Remanens capax mutationem
|
||||
|
||||
> זה אשר יכול להשתנות אבל להישאר עצמו
|
||||
|
||||
אבל ישנם גם מתמודדים טובים להיות אותו המצע: החומר, התרכובת, או הצורה.
|
||||
@@ -194,11 +196,11 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
|
||||
נקודת המבט הזו מנחמת; אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה זה חומר, לעומת האפשרויות האחרות והמופשטות יותר. אלא שאריסטו איננו סבור כלל שאנו מבינים את החומר, ושולל את היותו עצם (1029a 30).
|
||||
היות עצם דורשת היותו של דבר מה כמובחן ועצמאי. מהו, אפוא, חומר? *רק* חומר? אין ביכולתנו לעמוד על כך - ומכאן שאיננו עצם. הארד של *מיכאלנג'לו* יכול להיות גם חומר של כל דבר אחר - של מגן, או של כד. החומר האורגני שמרכיב אותנו יכול, וייהפך, יום אחד לחומר בבסיסו של משהו אחר, כמו צמח; אבל אין לאף אחד מאלו מסוימות.
|
||||
|
||||
###העצם - חומר?
|
||||
### העצם - חומר?
|
||||
אריסטו מתחיל מנקודת המבט היומיומית - חומר הוא מה שמגדיר 'להיות'. האמנם? (1029a10) אם לא חומר - אז מה?
|
||||
|
||||
> שימו לב: אריסטו ***אינו*** שואל *האם יש חומר*, או *האם חומר נחוץ*[^28].
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
שימו לב: אריסטו ***אינו*** שואל *האם יש חומר*, או *האם חומר נחוץ*[^28].
|
||||
|
||||
אלא שבבסיס הנחה יומיומית זו ניצבת היומרה שאנו מבינים על מה אנחנו מדברים באומרנו 'חומר' - המציין משהו ברור ומוכר[^29]. אלא שאריסטו - שפחות או יותר המציא את המונח - עומד להוכיח אותנו על טעותנו. מה זה בכלל להיות חומר?
|
||||
|
||||
@@ -206,33 +208,33 @@ That is a dog; blue is a primary color; Hapoel is the best team in the world; Ka
|
||||
|
||||
כשאנו מדברים על פסל, או מגן או חרב או כד - אנחנו מתיימרים להצביע על החומר, אבל בפועל מצביעים על הצורה[^30] - אנו נקרא לפסל 'פסל' בין אם הוא משיש, ארד או משהו אחר. אריסטו אינו מוטרד מקדימות בזמן - החומר הרי חייב לבוא לפני הפסל - אלא באותו הדבר שיעניק לו את המסוימות שכרוכה בהיותו עצם.
|
||||
|
||||
> החומר[^31] - **כ ש ל ע צ מ ו** - נטול מסוימות לחלוטין. נסו לחשוב על חומר -*רק חומר* - ולא חומר מסוים (מים, שיש, אטומים). אתם לא יכולים - משום שאין! חומר הווה רק בתצורות מסוימות - לעולם לא כשלעצמו.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
החומר[^31] - **כ ש ל ע צ מ ו** - נטול מסוימות לחלוטין. נסו לחשוב על חומר -*רק חומר* - ולא חומר מסוים (מים, שיש, אטומים). אתם לא יכולים - משום שאין! חומר הווה רק בתצורות מסוימות - לעולם לא כשלעצמו.
|
||||
|
||||
בפיזיקה המודרנית ניצבת הנחה מסוימת שברגע שנגיע לחלקיק הקטן ביותר, הבסיסי ביותר, נבין את הוויה של דברים. אלא שהתגליות החדשות מראות בדיוק ההיפך - ככל שמגיעים לחלקיקים קטנים יותר, החומר בהיר פחות - נדמה שאנחנו לא לגמרי מבינים מה אנחנו שואלים. הגישה האריסטותלית סבורה כי, ככל שמתרחקים יותר מהצורה - התמונה בהירה פחות.
|
||||
|
||||
###העצם - הכולל?
|
||||
### העצם - הכולל?
|
||||
|
||||
דברים כמו 'לובן' יכולים להיות כוללים (לבן כזה, לבן אחר...) - אך הכולל אינו פעיל בלהיות עצמו (אין 'להיות לבן' - יש להיות *משהו* לבן.
|
||||
|
||||
###העצם - סוג?
|
||||
### העצם - סוג?
|
||||
מה לגבי סוג של דברים (כל האייפונים, כל בעלי החיים, וכו') - במידה מסוימת, זוהי העמדה האלפטונית. הסווג הוא ה'דבר האחד מעל', שמכיל את כל הקבוצה. אלא שאריסטו סבור שאם נחשוב על עצם כמאפיין אחד מעל רבים, לעולם לא נבין מהו באמת עצם - איך המהות של הקבוצה יכולה להיות נפרדת מהקבוצה עצמה? חשיבה שכזו מובילה אותנו למבוי סתום. החשיבה הזו, לדעת אריסטו, היא תמונתית, היכן שהיא צריכה להיות מושגית.
|
||||
|
||||
אריסטו מסכים עם אלפטון על כך שהעצמיות של עצם כרוכה בצורה שלה - אך השניים חלוקים באופן שבו אותה צורה מתקיימת.
|
||||
|
||||
> בגלל *זה* **לא** גוררים את ה*אידאה* של אפלטון לשיח אריסטותלי. שימו את אפלטון בצד!
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
בגלל *זה* **לא** גוררים את ה*אידאה* של אפלטון לשיח אריסטותלי. שימו את אפלטון בצד!
|
||||
|
||||
|
||||
###העצם - צורה?
|
||||
### העצם - צורה?
|
||||
הדיון המטאפיזי הזה הוא *Aporotatos* - הכי מלא ב*Aporia* - מבואות סתומים ("The greatest stumbling block"). חשוב להבחין כאן בין הצורה הנראית - *Morphe* - לצורה של ממש, הצורה הנראית - *Eidos*. המילה 'צורה' בעברית נושאת משמעות פיזית, אבל הכוונה היא לא למשהו פיזי - דוגמת Form באנגלית (שכן יש פועל *To form*). יש המתרגמים מונח זה בעברית ל'תבנית'. כשאריסטו מדבר על צורה, הוא מדבר על ***פעילות*** מסוימת - לא על *תמונה* מסוימת.
|
||||
|
||||
אריסטו מתאר את העצם במונח משלו[^24] - "What something keeps on being in order to be". הכוונה כאן היא פעילות מתמשכת - כזו שקרתה בעבר, מתרחשת עכשיו ותתרחש בעתיד[^32]. המבנה הזה משמר רק את התכונות המהותיות, ומנפה את כל התכונות החולפות. סוקראטס אינו חייב להיות נשוי כדי להיות סוקראטס - הוא היה סוקראטס גם קודם. הוא אינו חייב להיות חיוור - הוא יכול ללכת להשתזף. הוא אפילו לא חייב לשאת תכונת אופי מסוימת - הוא ישתנה לאורך חייו. לעומת זאת, סוקראטס חייב להמשיך להיות בן אדם על מנת להישאר סוקראטס - ולכן זה חלק מהוויה שלו, כל עוד הוא הווה[^33].
|
||||
|
||||
את 'כל הבוחטה הזו' תרגמו ללטינית כ*Essentia* - מלשון *Esse* - להיות. התרגום הקרוב ביותר בעברית הוא 'מהות' - אבל המונח הזה חסר פעילות.
|
||||
|
||||
> ***זוהי*** הצורה האריסטותלית - אותו המשהו שממשיך להיות כדי להיות בכלל.
|
||||
{.is-success}
|
||||
!!! is-success ""
|
||||
***זוהי*** הצורה האריסטותלית - אותו המשהו שממשיך להיות כדי להיות בכלל.
|
||||
|
||||
התמונה העולה פה קשה לתפיסה היחידנית המודרנית. להיות אדם - לא להיות מתן, או להיות אנדי - היא יותר יסודית מכל דבר אישי. במובן מסוים, להיות אדם זה יותר להיות עצמי מתכונות האופי שלי.
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -8,22 +8,23 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-05-28T05:42:53.037Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_(physics).docx), [ספר א'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(book_i).pdf), [ספר ב' (1)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(book_2)(chapters_1-3).pdf), [ספר ב (2)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(book_2)(chapters_4-9).pdf) [הערות המתרגם](/פילוסופיה/יוונית/aristotles_physics_(translators_notes_on_how_to_use_it).pdf), [מילון מונחים](/פילוסופיה/יוונית/aristotles_physics_(glossary).pdf), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(slides).pptx)
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_(physics).docx), [ספר א'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(book_i).pdf), [ספר ב' (1)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(book_2)(chapters_1-3).pdf), [ספר ב (2)](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(book_2)(chapters_4-9).pdf) [הערות המתרגם](/פילוסופיה/יוונית/aristotles_physics_(translators_notes_on_how_to_use_it).pdf), [מילון מונחים](/פילוסופיה/יוונית/aristotles_physics_(glossary).pdf), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_physics_(slides).pptx)
|
||||
|
||||
> [לימוד עצמי](/פילוסופיה/יוונית/aristotle's_physics_self_study.docx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[לימוד עצמי](/פילוסופיה/יוונית/aristotle's_physics_self_study.docx)
|
||||
|
||||
|
||||
במסע האריסטולי לעבר החוכמה, ה*עצם* ניצב במרכז. ה*פיזיקה* של אריסטו היא חקר הישים הטבעיים - ה*עצם* בטבע - והוא עושה זאת דרך חקירת העצם הברור מאליו: אנחנו עצמנו.
|
||||
|
||||
##מהי הפיזיקה האריסטותלית?
|
||||
## מהי הפיזיקה האריסטותלית?
|
||||
|
||||
בעוד שיש דימיון רב בין השניים, הפיזיקה האריסטותלית שונה מאוד מהפיזיקה המודרנית; בראש ובראשונה, הפיזיקה של אריסטו טרודה במהלכו של הטבע בשלמותו - במהלך של יישים טבעיים, בסיבות[^2] שלהם, בתנועה שלהם וב**סיבות** שלהם.
|
||||
|
||||
המדע המודרני והאריסטותלי חלוקים, בראש ובראשונה, על שאלה בסיסית - מה זה בכלל טבע[^4]?
|
||||
|
||||
> Of the things that are, some are by nature, others through other causes. By nature are animals and their parts, plants \[and their parts\], and the simple bodies such as earth, fire, air and water (for these things and things like them we say to be by nature). And all of them obviously differ from things not put together by nature
|
||||
|
||||
> - ספר 2, פרק 1
|
||||
|
||||
אצל אריסטו, הטבע הוא מונח מבחין, ולא כולל כמו מובנו המודרני - אלא רק היישים שיש בהם ראשית של תנועה ומנוחה:
|
||||
@@ -34,11 +35,11 @@ dateCreated: 2023-05-28T05:42:53.037Z
|
||||
|
||||
עוד אומר אריסטו כי המתטמטיקה אינה חקר הטבע (פרק 2) - בבואה לבחון יישים טבעיים, היא מרדדת את אותה תנועה, ומתעלמת מעליונותו של השלם על החלק - וכך חוטאת למהותו של הטבע.
|
||||
|
||||
##מהם היישים הטבעים?
|
||||
## מהם היישים הטבעים?
|
||||
|
||||
התנועה ביישים מלאכותיים - כמו בתים - אינה אלא על פי המזדמן. גם שינויים שיתרחשו בו - כמו ריקבון של העץ - אינם נעשים בהיותם מי שהם; הבית נרקב לא בהיותו בית, אלא בהיותו עשוי מעץ; אילו היה עשוי ממתכת, היה מחליד.
|
||||
|
||||
##המבנה המטאפיזי של הטבע
|
||||
## המבנה המטאפיזי של הטבע
|
||||
במטאפיזיקה הוזכרו ה*חומר*[^8] וה*צורה* - ואלו, בדומה לשאר המינוחים האריסטותלים, שונים מהקשרם העכשווי. היחס בין חומר לצורה אינו רק כמו בין השולחן לעץ המרכיב אותו; הוא גם היחס בין הפילוסופיה (צורה) לאלו שמנסים ללמוד אותה (חומר). זאת בשונה מההגדרה העכשוית, של כל דבר בעל נפח ומסה במרחב[^9]. לעומתו, החומר האריסטותלי אינו נגיש לנו במלואו - הוא ביחס מסוים לצורה מסוימת. במובן הזה, החומר הוא *היסוד הסביל לצורה הטבעית* - הוא *ההיבט המעוצב להיבט המעצב*. חומר, למעשה, הוא היכולת להיות מעוצב על ידי צורה כלשהי.
|
||||
|
||||
אופן הקיום של חומר, לפי אריסטו, הוא ***היכולת להתממש***[^10]. מכאן עולה השאלה - יכולת להתממש *בתור מה?*. משהו לא יהיה טבע עד שלא תהיה בו הצורה הנתפסת בדיבור: עצמות אינן טבעיות עד שהחומר מהן הן עשויות מתגבש לכדי הפעילות שלהן.
|
||||
@@ -48,6 +49,7 @@ dateCreated: 2023-05-28T05:42:53.037Z
|
||||
את היחס בין ה*אנרגיה* ללהיות *בכוח* מתאר אריסטו במטאפיזיקה:
|
||||
|
||||
> "**היות בפעולה**[^12] הינו מה שהווה שלא באופן אותו אנו מכנים להיות "בכוח"[^13]. בכוח[^10], למשל, נאמר על...האדם שיכול להתבונן גם כשאיננו מתבונן \[כשהוא ישן למשל\]... אופן הנוכחות האחרת של מה שהווה הוא "בפועל"[^14] וכוונתו תתברר מהתבוננות ישירה בדוגמאות, ואין צורך לחפש הגדרה לכל דבר, כי אדם מסוגל לראות מיד באמצעות משל: הבונה בפועל מול מי שיכול לבנות אך אינו בונה כרגע, מי שער מול מי שישן, מי שרואה מול מי שעיניו עצומות אבל יש בו את כוח הראיה, מה שנוצר מהחומר מול החומר, מה שהושלם מול מה שבלתי מושלם. "היות בפעולה"[^12] הוא האחד, היות בכוח[^10] הוא השני.
|
||||
|
||||
> מטאפיזיקה, ספר 7, פרק 6
|
||||
|
||||
כאן נפתח הצוהר ל[אתיקה](/פילוסופיה/אתיקה#שיעור-5-ה-אתיקה-הניקומאכית-של-אריסטו) - הצורה איננה רק הפעילות המתמשכת ההופכת כל דבר למה שהוא - היא גם החתירה להיות אותו דבר באופן המושלם ביותר[^15]. כדי להבין באמת מהו דבר, עלינו לראות אותנו בשיאו (מיהו מייקל ג'ורדן? מהו שחקן כדורסל? לא נבין עד שלא נצפה בו משחק).
|
||||
|
||||
Reference in New Issue
Block a user