Finished moving to MKDocs

פילוסופיה/לשון/פרגה.md

@@ -8,10 +8,10 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 ---
 
-##תורת ההוראה המוקדמת
+## תורת ההוראה המוקדמת
 בספרו *סודות האריתמטיקה*, דורש [גוטלוב פרגה](https://en.wikipedia.org/wiki/Gottlob_Frege):
 
-###אנטי פסיכולוגיזם
+### אנטי פסיכולוגיזם
 - להפריד בין הפסיכולוגי מהלוגי ואת הסובייקטיבי ומהאובייקטיבי.
 
 האידאה היא יש פסיכולוגיה סובייקטיבי, כפי שאומר לוק. עקרון זה, ה***אנטי-פסיכולוגיזם*** של פרגה, דורש להדיר מן השפה את האידאה, ובמקום להעניק לה משמעות **רק** בישיים האובייקטיביים, הלוגים. 
@@ -20,7 +20,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 כשאני אומר 'בקבוק', עליי להתכוון לבקבוק הזה ממש, כאן מולי, ולא לתמונת הבקבוק בתודעה שלי. 'בקבוק' הוא לא צלם הבקבוק בתודעה, אלא חפץ אובייקטיבי (מיכל עם פקק שמכיל נוזלים, או משהו כזה).
 
-###עקרון ההקשר
+### עקרון ההקשר
 - לעולם לא לבקש את משמעותה של מילה בודדת, אלא רק בהקשרה במשפט. 
 בעוד שלוק סבור שהמחשבות אינן אלא שרשרת של אידאות, פרגה טוען בדיוק הפוך - **אסור** לנסות להסיק על המושג הפרטי מבלי ההקשר שבו הוא פועל. זהו ***עיקרון ההקשר*** של פרגה.
 
@@ -28,7 +28,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 בעיקרון ההקשר טוען פרגה שהענקת המשמעות היחידה צריכה להיות פומבית - על סמך מה שיש בעולם - כזו שנקבעת על ידי *ישות חוץ לשונית*[^8]. מה היא הישות הזו? מה מעניק לפסוק משמעות?
 
-####משמעות פסוק - ערך האמת
+#### משמעות פסוק - ערך האמת
 בכדי להעניק לפסוק משמעות, פרגה פונה ל*ערך האמת* שלו - אם הוא אמיתי,או שקרי. פסוק הוא לא כמו שם - הוא מורכב, והמרכיבים רלוונטיים לערך האמת שלו.
 
 > **אריסטו** *חכם* הוא פסוק אמת.
@@ -40,7 +40,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 התרומה של עקרון ההקשר כפולה. תחילה, הגדרת המשפט כיחידה הבסיסית ביותר, לעומת המילים בתורה הלוקיאנית; שנית, ייצוא המשמעות לישות חוץ לשונית - ערך האמת.
 הפסוק *אריסטו חכם* אמיתי משום שישנה ישות מסוימת - אריסטו - וישנה ישות מופשטת אחרת - חוכמה - והיחס ביניהם מתקיים כך שהפסוק אמיתי. מקור המשמעות היא לא בדעה של הדובר או המאזין - אלא בזכות יחס מסוים שמקיימות שתי הישויות. אבל כאן עולה בעיה מטאפיזית קשה - *מה טיב היחס הזה*?
 
-####אחדות הפסוק בהיותו פונקציה
+#### אחדות הפסוק בהיותו פונקציה
 אם לא נעמוד על היחס הזה, הרי שכל פסוק הוא סתם רשימה. האם הרכיב הראשון נוטל חלק ברכיב השני? מניין מגיע העניין שאי אפשר להוסיף או להפחית שמות (*אריסטו חכם טראמפ*) מבלי שיאבד את זהותו כפסוק?
 
 פרדיקט, עבור פרגה, הוא **פונקציה**[^9] - שמקבלת ארגומנטים מסוימים. הביטוי *אריסטו חכם* הוא מסוג *X חכם*, כאשר הארגומנט הוא *אריסטו*. פרדיקט, למעשה, הוא פונקציה, ישות בלתי-רוויה, שכאשר הוא מקבל ארגומנט מסוים - במקרה הזה, אובייקט מסוג שם - הוא מחזיר פסוק בעל משמעות - שהיא ערך האמת.
@@ -48,12 +48,12 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 > אם ניקח את הפרדיקט "X חכם" ונעביר לו 'אריסטו', נקבל את הפסוק 'אריסטו חכם' - ש**משמעותו** נובעת מכך **שערך האמת שלו הוא חיובי** - אריסטו באמת חכם. אם ניקח את אותה **הפונקציה** (קרי: אותו **פרדיקט**) ונעביר לו 'ג'ינג'יסטותאלס', נקבל ביטוי בעל **משמעות** אחרת - משום ש**ערך האמת שלו שלילי** (ג'ינג'יסטותאלס לא באמת חכם). הפרדיקט "X חכם", איפוא, הוא **פונקציה ממיינת**.
 
 
-###ההבחנה בין אובייקט למושג
+### ההבחנה בין אובייקט למושג
 
 ```
-##זהו פרדיקט; הוא פונקציה (מושג) שמקבלת אובייקט, ומחזירה משמעות (אמיתי או לא אמיתי) 
+## זהו פרדיקט; הוא פונקציה (מושג) שמקבלת אובייקט, ומחזירה משמעות (אמיתי או לא אמיתי) 
  [אובייקט] הוא חכם
-#^ זהו הארגומנט - הדבר שאנו מחילים עליו את הפרדיקט; הדבר שבדברו אנו מעבירים שיפוט נכון\לא נכון.     
+# ^ זהו הארגומנט - הדבר שאנו מחילים עליו את הפרדיקט; הדבר שבדברו אנו מעבירים שיפוט נכון\לא נכון.     
 
 ארגומנט כמו 'אריסטו' - שהוא שם - יעניק לאובייקט משמעות. ארגומנט לא מתאים, כמו 'שולחן' - לא שם - יוביל לאובייקט חסר משמעות - לא ניתן לקבוע אם שולחן הוא חכם משום שחוכמה היא לא תכונה של שולחנות.
 
@@ -62,9 +62,11 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 **הפרדיקט לא עומד לעצמו**; X חכם הוא ביטוי חסר משמעות. גם האובייקט חסר משמעות בעצמו, בעוד שהשם - 'אריסטו' - עומד בזכות עצמו (השם 'אריסטו' הוא זה שמעניק ל'אובייקט' משמעות. רק השילוב של השניים מייצר פסוק בעל משמעות.
 
-####הכימות
+#### הכימות
 > משה חכם
+
 > מישהו חכם
+
 > כולם חכמים
 
 עד פרגה, נחשבו אלו לפסוקי נושא נשוא - אולם, פרגה חיפש גם סביב הכמתים פונקציה וארגומנט.
@@ -87,12 +89,14 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 [^9]: פרגה הגדיר פרדיקטים כסוג מסוים של פונקציה - *מושג*
 
 
-##תורת ההוראה המאוחרת
+## תורת ההוראה המאוחרת
 
 הרהרו בפסוקים:
 
 > 2+2=4
+
 > השלג הוא לבן
+
 > אריסטו חכם
 
 לפי תורת ההוראה המוקדמת של פרגה, המשמעות של אלו היא ערך האמת. אלא שכאן, ערך האמת של כולם זהה (כולם אמיתיים) - אבל בוודאי שלא ניתן לטעון שיש להם את אותה המשמעות!
@@ -101,7 +105,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 על כך כותב פרגה ב*על מובן והוראה*.
 
-###זהות - שוויון בין אובייקטים או שוויון בין שמות?
+### זהות - שוויון בין אובייקטים או שוויון בין שמות?
 תחילה, תוהה פרגה על המשמעות של *זהות*. על מה מדבר פסוק כמו, *כוכב הערב הוא כוכב השחר*? האם הוא מדבר על ה**שמות** המורים על האובייקטים האלה, או על האובייקטים עצמם?
 
 האם הפסוק אומר, *לכוכב הערב קוראים גם כוכב השחר*, או, *כוכב השחר הוא אותו הכוכב כמו כוכב הערב*?
@@ -112,7 +116,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 זה שהשם *כוכב הערב* מורה על השם *כוכב השחר* לא מספר לנו משהו על העולם. מנגד, זה שהכוכב שחשבנו שהוא *כוכב הערב* הוא אותו הכוכב ממש שהוא *כוכב השחר* זו תגלית אסטרונומית חשובה, שמלמדת אותנו משהו על העולם.
 
-###על המובן (Sinn)
+### על המובן (Sinn)
 על אודות מה נסובים פסוקי זהות?
 או שהזהות היא יחס בין אובייקטים - אבל אז אין הבדל בערך הקוגנטיבי בין שני הפסיקות - זו טאוטולוגיה; או, שהיא נסובה סביב הסימנים - אבל אז הם לא אומרים שום דבר אודות האובייקטים עצמם!
 
@@ -125,8 +129,8 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 אותו הכוכב נתון לנו באופנים שונים - פעם בתור הכוכב שזורח בבוקר, ופעם בתור הכוכב שזורח בערב. האופנים נבדלים אחד מהשני. אם נטען לזהות בין ה*אופנים* השונים, הרי שאנחנו אומרים משהו חדש!
 
-> בגישה החדשה הזו, פרגה טרוד הן ב***הוראה*** - האובייקט שעליו אנחנו מדברים, והן ב***מובן*** - האופן שבו האובייקט הזה נתון לנו.  
-{.is-info}
+!!! info ""
+    בגישה החדשה הזו, פרגה טרוד הן ב***הוראה*** - האובייקט שעליו אנחנו מדברים, והן ב***מובן*** - האופן שבו האובייקט הזה נתון לנו.  
 
 כל זאת, ניתן לתמצת ב*טיעון הדילמה*:
 ```
@@ -140,8 +144,8 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 המהלך הזה הוא *Reductio Ad Absurdum* - פרגה מניח את הדבר שהוא רוצה להפריך ומראה שזה מוביל לאבסורד.
 
-> העניין הזה אינו מוגבל, כמובן, רק לפסוקי זהות. *שייקספיר כתב את המלך ליר* הוא פסוק אינפורמטיבי, בעוד ש *המחבר שכתב את המלך ליר כתב את המלך ליר* הוא לא אינפורמטיבי.
-{.is-warning}
+!!! warning ""
+    העניין הזה אינו מוגבל, כמובן, רק לפסוקי זהות. *שייקספיר כתב את המלך ליר* הוא פסוק אינפורמטיבי, בעוד ש *המחבר שכתב את המלך ליר כתב את המלך ליר* הוא לא אינפורמטיבי.
 
 
 **ההוראה** של פסוק הוא מה שנשמר כשנחליף את הביטויים בו בביטויים אחרים שיש להם אותה הוראה (עקרון האקסטנציונאליות - על המה המושג חל).
@@ -149,12 +153,13 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 **המובן** הוא אופן ההצגה של האובייקט.
 
-###עקרון ההמרה (אקסטנציונליות)
+### עקרון ההמרה (אקסטנציונליות)
 **רווק** ו**לא נשוי** נושאים את אותו המובן, אך בעלי הוראה שונה. כך כל הביטויים הסינונימיים. שלא כמו *כוכב השחר* ו*כוכב הערב*, אף אחד מהביטויים האלו **לא מוסיף מידע נוסף**, ולא מוביל לערך קוגנטיבי שונה. לכן, הם באותו המובן.
 
 
 > ***ג'ינג'יסטותאלס* הוא טיפש**
 > נושא את אותה ההוראה כמו
+
 > ***החתול חוויאר* הוא טיפש**
 
 הידיעה מאחורי שני הפסוקים השתנתה - יכול להיות שאתה לא יודע ש*ג'ינג'יסטותאלס* הוא חתול, בעוד שבפסוק השני קודם כל מציינים שמדובר בחתול - אך ערך האמת של שני הפסוקים זהה. כלומר, **ההוראה** זהה, אבל **המובן** משתנה.
@@ -162,6 +167,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 מנגד,
 > **החתול הכתום הוא טיפש**
 > נושא את את אותו המובן כמו
+
 > **התחול הג'ינג'י הוא חכם**
 > אבל נבדל ממנו בהוראה; הכסות מאחורי המונחים זהה - 'חתול כתום' ו'חתול ג'ינג'י אומרים אותו דבר, אבל ערך האמת של שני הפסוקים שונה - האחד אמיתי והאחד שקרי.
 
@@ -169,12 +175,16 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 
 > אם נחזור למשולש מהשיעור הראשון: 
+
 > 1. השפה - הביטוי הלשוני
+
 > 2. העולם - ההוראה; הביטוי מורה על העולם
+
 > 3. המובן - התודעה; הביטוי הוא אופן ההינתנות של ההוראה
+
 > {.is-success}
 
-####שלושת האופנים של המובן
+#### שלושת האופנים של המובן
 1. המשמעות של הביטוי הלשוני
 הקונוטציות הלשוניות שיודע דובר שמבין את הביטוי, יחד עם הקונוונציות בשימוש בביטוי.
 הוראות יכולות להיות נתונות לנו באופנים שונים - והאופן שבו היא ניתנת היא מובן הביטוי. המובן הוא מכוון במהותו: הוא על-אודות אובייקט בעולם, ולא על-אודות דימוי מחשבתי. 
@@ -185,7 +195,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 3. אונטולוגי
 אין הבדל בהוראה ללא הבדל במובן. המובן של ביטוי הוא אופן של קביעת ההוראה.
 
-####המתח הפנימי במובן
+#### המתח הפנימי במובן
 עד כה, אמרנו שמובן הוא אופן ההינתנות של האובייקט. אולם, חשבו על המשפט הבא:
 
 > אודיסאוס ירד לאיתקה
@@ -207,8 +217,11 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 הקשרי אמונה מפרים לעיתים תכופות את עקרון האקסטנציונליות:
 
 > 1. אדיפוס רוצה לשאת את יוקסטה לאשה
+
 > 2. יוקסטה = אמו של אדיפוס
+
 > 3. לכן, אדיפוס רוצה לשאת את אמו לאישה
+
 > אבל הוא לא... (אופסי)
 
 אלא שבמקרה הזה, *יוקסטה* אינה יוקסטה כפי שאנו תופסים אותה ממש - אלא כפי ש*אדיפוס* תופס אותה. בהקשרים פסיכולוגיים, ההוראה אינה יוקסטה כלשהי בעולם, אלא יוקסטה האדיפיאנית; למעשה, בהקשרים פסיכולוגיים, המובן הוא גם ההוראה. ומשום שיוקסטה כפי שנתפסת אצל אדיפוס הוא מובן שונה מיוקסטה כפי שהיא בעולם, לא ניתן באמת להחליף את הביטויים, כפי שסברנו תחילה. 
@@ -217,7 +230,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 אבל האם זה לא מחזיר אותנו חזרה לעולם האידאות הפרטניות?
 
-####מובן לעומת אידאה
+#### מובן לעומת אידאה
 האידאה היא סובייקטיבית: במימד האפיסטמי, משום שהן יש סובייקטיבי לחלוטין; אידאה אינה יכולה להתקיים ללא תפיסה. במימד האפיסטמי, משום שרק הסובייקט יכול לדעת מה עולה בעיני רוחו כשהוא חושב על האידאה.
 
 מנגד, המובן הוא אובייקטיבי: במימד האונטולוגי, משום שהמובן יכול להתקיים גם ללא תפיסה - הוא לא שייך לאף אחד; במימד האפיסטמי, משום שהוא ניתן לשיתוף - כל מי שיבין את השפה יבין את המובן. 
@@ -227,4 +240,5 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 המובן, שלא כמו האידאה, הוא בר שיתוף: כולם יכולים לחשוב אותו משום שהוא כבר קיים בעולם.
 
 > חשבו שאתם צופים על הירח מבעד לטלסקופ. ישנה התמונה של הירח בקרנית שלכם, התמונה של הירח בעדשה, והירח - אי שם בשמים. האידאה, כמותה כתמונה בקרנית שלנו; המובן, כמותו בתמונה בעדשת הטלסקופ; וההוראה היא הירח עצמו, אי שם בחלל. 
+
 > את מה שאני רואה בקרנית שלי, לעולם לא אוכל לשתף - אולם, כולם יכולים לצפות בטלסקופ, במידה רבה של דיוק.