Finished moving to MKDocs
This commit is contained in:
@@ -8,31 +8,31 @@ editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-01T11:07:55.647Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52432), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2688559)
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52432), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2688559)
|
||||
|
||||
|
||||
> [מצגת]([שיעור_1.pptx](/פסיכולוגיה/תפיסה/שיעור_1.pptx))
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
[מצגת]([שיעור_1.pptx](/פסיכולוגיה/תפיסה/שיעור_1.pptx))
|
||||
|
||||
**תפיסה** היא *איך מה שקורה בחוץ נקלט במה שקורה בפנים* - בין שבפסיכולוגיה, פסיכופיזיקה או בעולם התפיסה.
|
||||
|
||||
> ר' גם: [תפיסה](/פסיכולוגיה/מבוא/תפיסה) במבוא לפסיכולוגיה
|
||||
{.success}
|
||||
!!! success ""
|
||||
ר' גם: [תפיסה](/פסיכולוגיה/מבוא/תפיסה) במבוא לפסיכולוגיה
|
||||
|
||||
> **תפיסה**: כיצד העולם החושי מתורגם לייצוג פנימי בעל משמעות
|
||||
{.info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
**תפיסה**: כיצד העולם החושי מתורגם לייצוג פנימי בעל משמעות
|
||||
|
||||
בין השניים תמיד יהיה פער, והפער הזה הוא מושא מחקרה של התפיסה. תחת התפיסה נופלים תפקודים בסיסיים מאוד - כמו ראייה ושמיעה - וגם תפקודים מתקדמים יותר, כמו פרשנויות מודעות של המצב, מוזיקה וכדומה.
|
||||
|
||||
אנחנו לא תופסים רק את המידע הפיזי שנופל על החושים; אנחנו תופסים את *מה שצריך להיות שם בחוץ*. המוח משלים את המידע ש"חסר" בחוץ - לרוב השלמות מזעריות, אבל במצבי קיצון גם השלמות גדולות, כמו באשליות תפיסתיות[^1].
|
||||
|
||||
|
||||
##תפיסה כתהליך עיבוד מידע
|
||||
## תפיסה כתהליך עיבוד מידע
|
||||
תהליך התפיסה נראה בערך ככה:
|
||||
|
||||
> עולם חיצוני -> חישה -> תפיסה -> זיכרון -> פעולה
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
עולם חיצוני -> חישה -> תפיסה -> זיכרון -> פעולה
|
||||
|
||||
אולם, התהליך הזה לא תמיד בסדר הזה - בתהליכי [^2]Top-Down: תהליכים גבוהים "מפרשנים" את הרעש במציאות ומשפיעים על התהליכים הפשוטים יותר. לתפיסת Top-Down יש גם מחיר - אנחנו עלולים לטעות באשליות. זו מעין [היוריסטיקה](/פסיכולוגיה/מבוא/חשיבה#חשיבה-טיעונית-פרופוזיציונלית) של תפיסה - אנחנו כמעט תמיד צודקים בה, אבל לא תמיד.
|
||||
|
||||
@@ -40,41 +40,41 @@ dateCreated: 2024-05-01T11:07:55.647Z
|
||||
כיצד חוקרים תפיסה?
|
||||
ישנן שתי גישות עיקריות:
|
||||
|
||||
##הגישה הפיזיולוגית
|
||||
## הגישה הפיזיולוגית
|
||||
גישה זו מתבססת על הקלטת מידע פיזיולגי, בכמה שיטות:
|
||||
|
||||
###הקלטת נוירונים בודדים
|
||||
### הקלטת נוירונים בודדים
|
||||
הקלטתם של נוירונים בודדים (Single cell recordings), ניתן באמצעות אלקטרוניקה רגישה למדוד את התדרים החשמליים בנוירון אחד, קבוצה של נוירונים או גיבוב גדול שלהם. ככל שהגירוי שאליו רגיש הנוירון[^3] מתגבר, תדר הירי שלו עולה- ואת הירייה הזו ניתן למדוד.
|
||||
|
||||
אם היינו יוכלים למדוד ככה את כל הנוירוני, היינו מבינים את כל הנוירונים. לרוע המזל, מדידת נוירונים מוגבלת למספר קטן של נוירונים, והיא תוך-גולגלתית, ולכן שמורה למקרים קיצוניים - כמו לפני ניתוחי מוח, או בבעלי חיים.
|
||||
|
||||
###ERP
|
||||
### ERP
|
||||
ERP (Event-related potential) היא הקלטה באמצעות מכשירים חיצוניים בלתי פולשניים (דוגמת EEG), שבניגוד להקלטת הנוירונים אינה פולשנית, יכולה להקליט אוכלוסיות גדולות של נוירונים ונותנת הפרדה (רזולוציה) גדולה בזמן. החסרון הוא שרזולוצית המיקום של ERP נמוכה בהרבה - יש הרבה "רעש" מאזורים מוחיים אחרים.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
###הדמייה מוחית
|
||||
### הדמייה מוחית
|
||||
הפתרון הוא ה[fMRI](https://en.wikipedia.org/wiki/Functional_magnetic_resonance_imaging), שמאפשר באמצעות השראה מגנטית גדולה לעקוב אחרי נוירונים מופעלים באמצעות מעקב אחרי חמצון מולקולות מים במוח. לfMRI יש רזולוציה מרחבית נהדרת - מילימטר או פחות - אבל רזולוציה גרועה בזמן - שנייה או יותר (נצח במושגי תפיסה).
|
||||
|
||||
באמצעות הfMRI ניתן לראות עוררות באזורים מסוימים בזמן אמת בהתאם לגירוי - מציגים לנבדקים גירוי ורואים אילו איזורים במוח "זוהרים" בfMRI (ר' מחקר במצגת).
|
||||
|
||||
|
||||
###פגיעות מוחיות
|
||||
### פגיעות מוחיות
|
||||
פגיעות מוחיות הן כלי יקר ערך להבנת מנגנוני המוח - ברגע שאלו כושלים בעקבות פגיעה כזו או אחרת.
|
||||
|
||||
####דיסוציאציה
|
||||
#### דיסוציאציה
|
||||
פגיעות מוחיות מובילות לעיתים ל**דיסוציאציה**[^4] - פגיעה ביכולת מסוימת (א') אך לא ביכולת רלוונטית אחרת (ב'). למשל, עיוורון צבעים - הפוגע ביכולת לתפוס אורך גל מסוים אך לא אורך גל אחר, או במצב של [*פרוסופגנוזיה*](https://en.wikipedia.org/wiki/Prosopagnosia) - פגיעה ביכולת זיהוי פרצופים אך לא בזיהוי שאר האובייקטים. דיסוציאציה כזו מכונה **דיסוציאציה פשוטה**.
|
||||
|
||||
ישנה גם **דיסוציאציה כפולה** - שבה שני חולים נפגעים פגיעות שונות הן תמונת מראה זו של זו - למשל, אם נמצא חולה שמזהה רק פרצופים, אך לא אובייקטים, הרי ששניהם יחד - החולה שמזהה רק פרצופים והחולה שמזהה כל חוץ מפרצופים - הם שניהם יחד מקרה של דיסוציאציה כפולה.
|
||||
|
||||
> ר' גם: מקרה המטופלת DF במצגת - שנפגעה בתפיסת צורה, אבל לא בפעולה.
|
||||
{.is-info}
|
||||
!!! info ""
|
||||
ר' גם: מקרה המטופלת DF במצגת - שנפגעה בתפיסת צורה, אבל לא בפעולה.
|
||||
|
||||
###גרייה מוחית מסוימת
|
||||
### גרייה מוחית מסוימת
|
||||
שיטה נוספת היא [TMS](https://en.wikipedia.org/wiki/Transcranial_magnetic_stimulation), שיוצרת השראה מגנטית נמוכה שמעוררת אזורים מסוימים במוח. ההשראה מאפשרת "לנטרל" באופן זמני אזורים מסוימים במוח, וככה לדמות מצב של נזק. האפשרות הזו אינה כל-יכולה - ההשראה פחות מדויקת ככל שמתרחקים מהגולגולת - אבל היא מאפשרת מחקר נוסף ואפילו טיפולים מסוימים, דוגמת [דיכאון](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון#אזורי-מוח-ודיכאון). למשל, מחקר שהפריע באמצעות TMS לקיפולים מסוימים במוח (STS) הראה כי הפגיעה פוגמת בתפיסה ובזיהוי של פרצופים (Sliwinska & Pitcher, 2008).
|
||||
|
||||
##הגישה הפסיכולוגית
|
||||
## הגישה הפסיכולוגית
|
||||
הגישה הפסיכולוגית היא תחום ה[פסיכופיזיקה](/פסיכולוגיה/מבוא/חישה), שחוקרת תפיסה בארבעה שלבים:
|
||||
|
||||
- גילוי - יש כאן משהו בחדר
|
||||
@@ -83,24 +83,27 @@ ERP (Event-related potential) היא הקלטה באמצעות מכשירים ח
|
||||
- זיהוי - הנה החתול שכאן בחדר
|
||||
|
||||
> מה מנסה הגישה הפסיכולוגית לעשות? היא מנסה **לכמת תחושה**, על ידי יצירת חוק פסיכופיזי - כך ש -
|
||||
|
||||
> גירוי -> תחושה
|
||||
> האם זה נכון באופן מושלם? לא. אבל זה מספיק נכון, ומכניס את הפסיכולוגיה לחיק המדעים האמפריים.
|
||||
{.success}
|
||||
|
||||
!!! success ""
|
||||
האם זה נכון באופן מושלם? לא. אבל זה מספיק נכון, ומכניס את הפסיכולוגיה לחיק המדעים האמפריים.
|
||||
|
||||
אז מי הפך את הפסיכולוגיה למדע אמפירי?
|
||||
|
||||
###חוק וובר
|
||||
### חוק וובר
|
||||
[ארנסט היינריך וובר](https://en.wikipedia.org/wiki/Ernst_Heinrich_Weber) הניח את היסודות לכימות התפיסה באמצעות **חוק וובר**, שקובע כי התפיסה היא לא דבר *מוחלט*, אלא דבר *יחסי*[^10]. חשבו על מסך של טלפון שנדלק לפתע. באור יום בשעות הצהריים, ספק אם תשימו לב בכלל שהוא נדלק, גם אם זה קורה מול הפרצוף שלכם. אולם, אותו מסך בדיוק בחדר חשוך יהיה חזק מאוד - אין סיכוי לפספס את זה (מי מאיתנו לא התעוור כשבודקים מה השעה באמצע הלילה?).
|
||||
|
||||
וובר קבע את **חוק וובר**:
|
||||
|
||||
> `ΔS = K * S`
|
||||
> **סף ההבדל** שווה ל**קבוע וובר**[^11] כפול **עוצמת הגירוי**
|
||||
{.success}
|
||||
|
||||
!!! success ""
|
||||
**סף ההבדל** שווה ל**קבוע וובר**[^11] כפול **עוצמת הגירוי**
|
||||
|
||||
בכדי להבין מה אומר חוק וובר, עלינו לכסות את ארבעת שלבי התפיסה - **גילוי** (יש שם משהו?), **הבחנה** (משהו השתנה שם עכשיו?), ה**סילום** וה**זיהוי**.
|
||||
|
||||
###גילוי
|
||||
### גילוי
|
||||
**גילוי** הוא עוצמת הגירוי המינימאלית הדרושה לאיתור[^5].
|
||||
הבעיה הגדולה בגילוי היא הפרדתו מהרעש, מה שמתבצע היום ב[גילוי אותות](/פסיכולוגיה/מבוא/חישה#תיאוריית-גילוי-אותות).
|
||||
|
||||
@@ -109,7 +112,7 @@ ERP (Event-related potential) היא הקלטה באמצעות מכשירים ח
|
||||
|
||||
איך מודדים סף מוחלט?
|
||||
|
||||
####שיטת ההתאמה
|
||||
#### שיטת ההתאמה
|
||||
זוהי שיטה של [פכנר](/פסיכולוגיה/מבוא/חישה#סילום-עקיף-חוק-פכנר) - הנסיין מגביר או מחליש את עצמת הגירוי עד להגעה לסף הגילוי (למשל: מציגים בפני הנבדק קו, ומבקשים ממנו לאמוד עם הידיים מה אורך הקו).
|
||||
|
||||
אוספים את התשובות של הנבדק, ומייצרים עקומת פיזור שלהן. הפער בין הממוצע שמתקבל לגודל האמיתי של הגירוי היא הטעות הקבועה של הנבדק. למשל, אם הנבדק אומד בממוצע את הקו כ10.4 ס"מ, ואורכו של הקו הוא 10 ס"מ, הטעות הקבועה היא 0.4 ס"מ - לכל אורך קו שנציג לנבדק, הוא יוסיף 0.4 ס"מ)[^7]. ערך זה נקרא גם PSE - Point of Subjective Equality - הנקודה שבה הנבדק תופס את הגירוי והאומדן שלו כזהים (מבחינת הנבדק, 10.4 ס"מ ו10 ס"מ הם זהים).
|
||||
@@ -118,26 +121,26 @@ ERP (Event-related potential) היא הקלטה באמצעות מכשירים ח
|
||||
|
||||
חולשתה של שיטה זו היא שהנבדק מודע לחלוטין לניסוי, מה שמשפיע על ההחלטה שלו - ויש ויכוחים על הדיוק שלה.
|
||||
|
||||
####שיטת הגבולות
|
||||
#### שיטת הגבולות
|
||||
גירויים מוצגים בסדרות עולות או יורדות וברווחים קבועים מראש\משתנים.
|
||||
הסף המוחלט הוא ממוצע הסיפים של כל הסדרות. כלומר, מוצג לנבדק סף גבוה ההולך ויורד, או סף נמוך ההולך ועולה. הדבר מקשה על גיבוש אסטרטגיה קוגניטיבית אצל הנבדק (אם כי לא מונע אותה), מה שאמור לשפר את דיוק המדידה.
|
||||
|
||||
####שיטת הגירויים הקבועים
|
||||
#### שיטת הגירויים הקבועים
|
||||
גרסא קיצונית יותר של שיטת הגבולות שמחבלת לגמרי באסטרטגיה של הנבדק היא שיטת הגירויים הקבועים - שמציגה גירויים בסדר אקראי - פעם גירוי חלש מאוד, פעם חזק, פעם בין לבין, לגמרי באקראי.
|
||||
|
||||
החיסרון של השיטה הוא שהוא דורש ניתוח סטטיסטי מקיף יותר, שדורש ניסוי ארוך בהרבה.
|
||||
|
||||
###הבחנה
|
||||
### הבחנה
|
||||
הבחנה היא סף ההבדל - עצמת האנרגיה שיש להוסיף\להחסיר מגירוי בכדי שנזהה שינוי (JND - Just Noticeable Difference).
|
||||
|
||||
איך מודדים JND?
|
||||
|
||||
####שיטת ההתאמה
|
||||
#### שיטת ההתאמה
|
||||
הJND הוא סטיית התקן של ההתפלגות - ככל שההתפלגות יותר צרה, הJND קטן יותר - משמע הנבדק יותר רגיש; ככל שההתפלגות יותר רחבה, הJND גדול יותר - משמע הנבדק פחות רגיש.
|
||||
|
||||
האיזור שבין סטיית תקן אחת מעל לסטיית תקן אחת מתחת לממוצע נקרא **איזור אי הודאות** - ה*הנחה*[^8] היא שבתוך האיזור הזה הנבדק לא מבחין בין הגירוי שהשתנה לגירוי הקבוע. אנחנו מניחים גם שהפיזור הוא המדד לטעות.
|
||||
|
||||
####שיטת הגבולות
|
||||
#### שיטת הגבולות
|
||||
מציגים בפני הנבדק גירויים נוספים על פני הגירוי הקבוע, ושואלים אותו - קטן, גדול, או לא משתנה?
|
||||
|
||||
ככה מפיקים שני ערכים - **סף ההבדל התחתון** - המעבר משווה לקטן - ו**סף ההבדל העליון** - המעבר משווה לגדול.
|
||||
@@ -149,13 +152,13 @@ ERP (Event-related potential) היא הקלטה באמצעות מכשירים ח
|
||||
|
||||
האיזור בין סף ההבדל העליון לתחתון הוא איזור אי הודאות.
|
||||
|
||||
####שיטת הגירויים הקבועים
|
||||
#### שיטת הגירויים הקבועים
|
||||
|
||||
מציגים לנבדק גירוי קבוע, וגירוי משתנה - שאותו הנבדק מתבקש לאמוד כגדול, או קטן יותר[^9]. נקודת ה50% בפרופורציה של תשובות הנבדק (הנקודה שמתחתיה הנבדק אומר קטן, ומעליה גדול) היא הPSE.
|
||||
|
||||
נקודת ה25% נחשבת שרירותית לסף ההבדל התחתון, ונקודת ה75% נחשבת שרירותית לסף ההבדל העליו.
|
||||
|
||||
###סילום - חוק פכנר
|
||||
### סילום - חוק פכנר
|
||||
[חוק וובר](/פסיכולוגיה/תפיסה#חוק-וובר) אינו מספיק כחוק פסיכופיזי - לכמת תחושה. הוא אומר לנו מתי *נרגיש בשינוי* בתחושה - אבל לא *מהי התחושה*.
|
||||
|
||||
[גוסטב פכנר](https://en.wikipedia.org/wiki/Gustav_Fechner) לקח את חוק וובר ובנה על גביו את החוק הפסיכופיזי הראשון - [**חוק פכנר**](/פסיכולוגיה/תפיסה#חוק-פכנר) - שלא רק עומד על האם הנבדק תופס שינוי, אלא אומד את התפיסה של הנבדק ממש.
|
||||
@@ -163,11 +166,12 @@ ERP (Event-related potential) היא הקלטה באמצעות מכשירים ח
|
||||
בתמצית, פכנר אומר ש**בכל פעם שאנחנו עוברים סף הבדל (JND), אנחנו עוברים תחושה**. כמו חוק וובר, זוהי הנחה מסוימת - לא מדויקת באופן מושלם - אבל מספיק מדויקת.
|
||||
|
||||
> `S = C log (I)`
|
||||
> **תחושה** שווה ל**קבוע פכנר** כפול לוגריתם של **עוצמת הגירוי**
|
||||
{.success}
|
||||
|
||||
!!! success ""
|
||||
**תחושה** שווה ל**קבוע פכנר** כפול לוגריתם של **עוצמת הגירוי**
|
||||
|
||||
|
||||
###סילום - חוק סטיבנס
|
||||
### סילום - חוק סטיבנס
|
||||
[סטנלי סמית' סטיבנס](https://en.wikipedia.org/wiki/Stanley_Smith_Stevens) חלק על פכנר בתרגום של חוק וובר לתחושה - היכן שפכנר טוען שכל חציית JND היא תחושה, סטיבנס טוען שזה לא נכון - משום שככל שהגירוי גדל, גם התחושה גדלה.
|
||||
|
||||
סטיבנס מוסיף כי לא רק הרגישות לגירוי (K - חוק וובר) היא יחסית, אלא גם סף ההבדל (JND) - כלומר, הרגישות שלי להבדל תשתנה בהתאם לגירוי.
|
||||
@@ -178,15 +182,18 @@ ERP (Event-related potential) היא הקלטה באמצעות מכשירים ח
|
||||
סטיבנס מתבסס על *חוק אקמן* -
|
||||
|
||||
> `ΔR = c * I`
|
||||
> ה**שינוי בתחושה** היא מכפלה של *קבוע אקמן* ב**עוצמת הגירוי**
|
||||
{.success}
|
||||
|
||||
!!! success ""
|
||||
ה**שינוי בתחושה** היא מכפלה של *קבוע אקמן* ב**עוצמת הגירוי**
|
||||
|
||||
והוגה חוק משלו - **חוק סטיבנס** -
|
||||
|
||||
> `R = mS^n^`
|
||||
|
||||
> `n=c/k`
|
||||
> **השינוי בתחושה** שווה ל**קבוע סטיבנס** כפול **הגירוי** בחזקת **מקדם החוש ** (n). **מקדם החוש** שווה ליחס בין **קבוע אקמן** ל**קבוע וובר**
|
||||
{.success}
|
||||
|
||||
!!! success ""
|
||||
**השינוי בתחושה** שווה ל**קבוע סטיבנס** כפול **הגירוי** בחזקת **מקדם החוש ** (n). **מקדם החוש** שווה ליחס בין **קבוע אקמן** ל**קבוע וובר**
|
||||
|
||||
היחס בין K לc הוא יחס חזקתי, שיוצר *מימדים מנפחים* או *מימדים דוחסים*. בתחושת כאב, למשל, היחס בין הגירוי הפיזיקלי - שמיוצג על ידי K - למימד הפסיכולוגי - שמיוצג על ידי c הוא גדול; c גדול יותר מK - מה שאומר שנרגיש כל שינוי פיזיקלי ביותר עוצמה - כמו אצל השיננית.
|
||||
|
||||
@@ -196,10 +203,10 @@ ERP (Event-related potential) היא הקלטה באמצעות מכשירים ח
|
||||
|
||||
כאשר היחס בין c לk פחות או יותר זהים, המימד הוא פרופורציונלי - שינוי פיזיקלי מביא לשינוי זהה בתפיסה.
|
||||
|
||||
> **שימו לב** - מימד פרופורציונאלי הוא *לא מקרה של חוק פכנר*. גם במימד לינארי, ככל שהגירוי גדל והJND גדל, התחושה של אותו הJND גדלה (פכנר טוען שהיא קבועה).
|
||||
{.is-warning}
|
||||
!!! warning ""
|
||||
**שימו לב** - מימד פרופורציונאלי הוא *לא מקרה של חוק פכנר*. גם במימד לינארי, ככל שהגירוי גדל והJND גדל, התחושה של אותו הJND גדלה (פכנר טוען שהיא קבועה).
|
||||
|
||||
##תיאוריית גילוי אותות
|
||||
## תיאוריית גילוי אותות
|
||||
**תיאוריית גילוי האותות** היא חידוד על הפסיכופיזיקה הקלאסית - היכן שהיא זורקת כל דבר שהוא לא גירוי חושי, תיאוריית גילוי האותות מתייחסת גם ל*רעש* - גורמים כמו קבלת החלטות, היסטוריית למידה, רצון לתגמול, שמשפיעים על [קבלת ההחלטות](/פסיכולוגיה/חשיבה) של הנבדק. במציאות, אין רק גירוי חושי - המציאות היא "רועשת", והמודל הנוכחי מתייחס לזה.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
Reference in New Issue
Block a user