vault backup: 2024-11-20 13:13:21

.obsidian/workspace.json

@@ -13,12 +13,12 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
+                "file": "פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "פסיכואנליטית"
+              "title": "החיים הרפלקטיביים"
             }
           }
         ]
@@ -166,6 +166,7 @@
   },
   "active": "f1867132072b3e78",
   "lastOpenFiles": [
+    "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
     "פסיכולוגיה/אישיות/index.md",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/vacation.jpg",
@@ -185,7 +186,6 @@
     "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/2 evolution 2020.pptx",
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md",
     "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/Ecce homo.pdf",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
     "פילוסופיה/מיומנויות/index.md",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md",
     "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה.md",

פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md

@@ -120,6 +120,24 @@
 
 עוד אומר נוזיק כי *ההורים שלנו חיים וקיימים בלא-מודע שלנו*. רובו המוחץ של העיצוב שלנו קרה לפני שהיה לנו זיכרון - בידי הסביבה, וההורים. כאתה צופה בחוויות המשמעותיות של הילד שלך וחושב, *בואנ'ה, הוא לא יזכור מזה כלום*, אתה מבין פתאום כמה יש בתת מודע *שלך* שהוא משמעותי ואתה לא זוכר - רעיון שקל לזכור, אבל קשה להפנים. 
 
+
+## הקדושה של חיי היומיום
+
+> Hοliness need not be a separate sphere
+
+
+אומר נוזיק בפרק הזה, שבו מתאר את קדושת היומיום באמצעות *אוכל* ואכילה. בתשומת הלב הכרוכה באכילה יש משהו רוחני. עד כמה אותה החושניות שכרוכה באכילה היא עניין רוחני? יש אפילו הטוענים שבדיוק ההיפך - במסורת הנוצרית למשל, מאז הקדוש פול שאמר שאנחנו חיינו בבשר עד ישו, ועכשיו עברנו לרוח; הפרדה דיכוטומית מוחלטת ובסיסית. איך מגשרים על המתח הזה, בין חושניות לרוחניות? איך אנחנו מבינים את הנפילה מהאל אל פרי העץ?
+
+ואולי על מנת להבין *קדושה*, נדרש גם משהו פנימי, ולא רק תחושה מבחוץ? אני צריך להניח שיש טוב כלשהו בעולם לפני שאצפה בו בחוץ. ואולי הקדושה נובעת מצורך של *שליטה*, מניסיון לתת הסבר לעולם שבחוץ? ואולי היא דווקא מרצון להתמזג, במובן הגליאני - *הרוח שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה* - שמתבטא בדוגמאות של נוזיק על נשימה ואכילה, שמטשטשת את הגבולות של העצמי באוקיינוס האינסופי של העולם (*העולם נושם אותך*)? אנשים דווקא מתרגלים נשימה כדי להיות יותר בשליטה, אבל גם נאבדים בנשימת העולם. 
+
+עמדנו על הניגודים בין רדוד ועמוק - שגם מתבטא בנשימה - ובין שליטה והתמזגות. הדרך לקדושה היא דרך מסוכנת, בגלל הניווט בין כל הניגודים האלה. אם כל דבר רדוד נהיה עמוק, אנחנו מאבדים את המצפן; דווקא אם הכל עמוק, כלום לא עמוק - אולי ההבחנה בין מה באמת עמוק למה שטחי היא סוג של חוכמה. 
+
+השימוש של נוזיק במונח *קדושה* הוא טעון. קדושה מתקשרת לנשגב, לגדול מאיתנו, ללא מובן שאנחנו יראים ממנו. בקדושה יש ויתור מסוים - הנה דבר שאני לא מבין עד הסוף, ועליי להיות קשוב בחקירה שלי למה העולם יכול להיות. 
+
+
+
+
+
 [^1]: אפלטון לוקח את הרעיון הזה רחוק יותר ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה).
 [^2]: ב[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה).
 [^3]: זהו רעיון ה[*תבונה המעשית*](/פילוסופיה/אתיקה#דרך-האמצע) האריסטותלי למציאת דרך האמצע.