docs: update פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות

This commit is contained in:
2024-06-03 15:44:52 +03:00
committed by shmick
parent 8c0eeb422a
commit cb861393a8

View File

@@ -2,7 +2,7 @@
title: מסה על עקרונות דעת האדם title: מסה על עקרונות דעת האדם
description: description:
published: true published: true
date: 2024-06-03T12:25:24.468Z date: 2024-06-03T12:44:49.908Z
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, ברקלי tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, ברקלי
editor: markdown editor: markdown
dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
@@ -42,7 +42,7 @@ dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
להיות **עצם**, זה להיות דבר *בלתי תלוי* - לא *איכות* שמציתה *אידאה*, כמו שלוק טוען, אלא דבר בלתי ניתן להפרדה במחשבה מהדבר הקיים. להיות **עצם**, זה להיות דבר *בלתי תלוי* - לא *איכות* שמציתה *אידאה*, כמו שלוק טוען, אלא דבר בלתי ניתן להפרדה במחשבה מהדבר הקיים.
אם נקבל את העמדה שלוק, הרי שהדברים שם בחוץ חייבים להיות קיימים באופן בלתי-תלוי בתופס. אבל עצם *המחשבה על כך* היא תפיסה של אותו הדבר, שלכאורה לא קיים - ולכן כל קיום גורר *בהכרח* תפיסה. אם נקבל את העמדה שלוק, הרי שהדברים שם בחוץ חייבים להיות קיימים באופן בלתי-תלוי בתופס. אבל עצם *המחשבה על כך* היא תפיסה של אותו הדבר, שלכאורה לא קיים - ולכן כל קיום גורר *בהכרח* תפיסה.
(לבזוז את העץ הנופל מגיא) לחשוב על עץ שנופל ביער מבלי שאף אחד לא שומע אותו אומר שמישהו חושב עליו; זו סתירה מושגית. אין באמת אפשרות לחשוב על עץ שנופל ביער בלי שאיש חושב עליו - מישהו, איכשהו תופס אותו, מעצם האפשרות.
> ומה בדבר מה שקורה כשאף אחד לא שם לתפוס אותו? ברקלי אומר ש*יש* מי שתופס אותו. ומי זה? כן כן, זה **אלוהים**. > ומה בדבר מה שקורה כשאף אחד לא שם לתפוס אותו? ברקלי אומר ש*יש* מי שתופס אותו. ומי זה? כן כן, זה **אלוהים**.
{.is-warning} {.is-warning}
@@ -56,6 +56,12 @@ dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
נניח ואני נכנס לפה מהמסדרון, ועכשיו אין שם אף אחד. אני, מצורך פסיכולוגיסטי, מניח שהוא *עדיין שם בחוץ*, גם שאין שם אף אחד - שיש לו קיום חומרי בלתי תלוי. אבל עצם זה שאני חושב על כך הוא תפיסה שהוא לא בלתי-תלוי - זו **סתירה**. אז איך בכל זאת הוא עדיין קיים בחוץ? זה פתח נורא לספקנות. זה איזה וודו - אני לא פותח את הדלת יוצא ב*בת-ים*, כמו בDr.Strange? ברקלי חושב שלא - שיש מה שממשיך לתפוס אותו, לקיים אותו באופן *תלוי* - אלוהים. נניח ואני נכנס לפה מהמסדרון, ועכשיו אין שם אף אחד. אני, מצורך פסיכולוגיסטי, מניח שהוא *עדיין שם בחוץ*, גם שאין שם אף אחד - שיש לו קיום חומרי בלתי תלוי. אבל עצם זה שאני חושב על כך הוא תפיסה שהוא לא בלתי-תלוי - זו **סתירה**. אז איך בכל זאת הוא עדיין קיים בחוץ? זה פתח נורא לספקנות. זה איזה וודו - אני לא פותח את הדלת יוצא ב*בת-ים*, כמו בDr.Strange? ברקלי חושב שלא - שיש מה שממשיך לתפוס אותו, לקיים אותו באופן *תלוי* - אלוהים.
הטעות הזו לא ייחודית ללוק; ברקלי מייחס אותה לרוב האנשים. למה אנחנו חושבים שיש עולם בלתי תלוי, עולם חומרי? ברקלי נותן על זה את הדעת. הרעיון הזה מגיע מצורך פסיכולוגי עז - מאיפה מגיעה החמצמצות הזו, המתיקות הזו, העגלגלות הזו של התפוח, אם לא מתפוח חומרי ששם?
מה שקיים בטבע הם דברים פרטניים - לא מסתובב שם אדום כשלעצמו בשום מקום. אנחנו מסוגלים להעלות את הדברים הפרטניים האלה בדעתנו - האדמדמות של התפוח, היד של האדם, וכדומה - אבל לעולם לא נוכל לפרק דברים מופשטים ומהותיים יותר; לא נוכל לפרק **גובה** מ**אדם** - כך שיהיה מצד אחד **גובה** ומצד שני **אדם** בלי גובה. בעצם, מה שעשיתם עד עכשיו זה *פירוק* - לא הפשטה. לוק טען שאנחנו יכולים לחשוב על דברים מופשטים בקילוף הדברים הפרטניים - *האדום*, *האדם*. אבל אני לא יכול להעלות בעיני רוחי את ה*גובה*, את ה*תנועה* או את ה*חומר* במנותק מהדבר שהם באים איתו - איני יכול לקלף מהם את המסוימות שלהם - משמע, לפי ברקלי, שהם לא קיימים. *האדם הלא-מחונך המחונך* או *הרווק הנשוי* הם דברים שאנחנו לא יכולים לחשוב עליהם - משום שהם לא יכולים להיות קיימים במציאות.
ולמשמע המילה *אדם* - האם את חושבים על משהו כללי, *האדם ככזה*? ברקלי חושב שלא; האדם שאתם חושבים עליו הוא בהכרח מסוים - גובה מסוים, צורה מסוימת, מאפיינים כאלו ואחרים. מה שיש הוא לא דבר מופשט - אלא *ייצוג* - האדם המסוים הזה מייצג עבורנו את כל שאר הדברים המסוימים האחרים.
[^1]: שעל שמו נקראת אוניברסיטת ברקלי [^1]: שעל שמו נקראת אוניברסיטת ברקלי
[^2]: [הציטוטים](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref8) [^2]: [הציטוטים](/פילוסופיה/הציטוטים#fnref8)
[^3]: הרי לכם אמפריציזם, אומר דן [^3]: הרי לכם אמפריציזם, אומר דן