docs: update פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה

פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: מסה על שכל האדם
 description: 
 published: true
-date: 2024-05-19T11:16:16.969Z
+date: 2024-05-20T12:14:12.530Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, לוק, אמפריציזם
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
@@ -80,15 +80,22 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
 - רוח (שכלים)
 - חומר (גופים)
 
-כלומר, חלקיק במקום מסוים בזמן מסוים שולל בהכרח קיומו של חלקיק *אחר* באותו המקום ובאותו הזמן. הוא יכול להתקיים לצד *האל* ולצד *שכל*, אבל לא ביחד עם חלקיק אחר. 
+כלומר, חלקיק במקום מסוים בזמן מסוים שולל בהכרח קיומו של חלקיק *אחר* באותו המקום ובאותו הזמן. הוא יכול להתקיים לצד *האל* ולצד *שכל*, אבל לא ביחד עם חלקיק אחר. רעיון זה נקרא **עקרון האינדיווידואציה**[^20].
 
+כאן נגלית חולשה בשיטה של לוק, ביחסו לחלל ולזמן - היא נוטה לשיפוט עצמי (החלת עקרונות השיטה על השיטה עצמה[^19]). אנחנו נולדים לוח חלק; כיצד הגיעו לתודעה שלנו המושגים האלה? לוק נותן הסבר אבל, כפי שנראה בהמשך בהסבר האדם, ההסבר הזה אינו לגמרי מספיק.
+
+## תודעה עצמית
 לוק מפלח גם את האדם לחלוקה סוגית כזו (סעיף 9) - ישנו ה*אדם* (Human Being) - קרי, האורגניזם החי, הגוף, וה*אישיות* (Personality) - קרי, האופי, הנפש, השכל. 
 
 כאן קורה משהו מוזר:
 
 > ארנון מספר שהוא נתקע במגלשה בגיל חמש (סיפור אמיתי!). ארנון הבוגר *זוכר* את המודעות של להיות תקוע במגלשה - הוא יכול להגיד ש*הוא* (קרי, אותו *אני*) נתקע במגלשה.
 
-לוק בעצם אומר, שגם בהינתן גוף שונה לגמרי - אפילו אם אין לארנון הבוגר אפילו חלקיק אחד במשותף עם ארנון בן החמש - עדיין מתקיים יחס של זהות, משום שסוג השכל נשאר עצמו מעבר למקום ולזמן. הזהות העצמית שלנו נעוצה רק בנו, בזיכרון - וכך, תיאורטית, ייתכן, לפי לוק, *אני* על פני אינספור שנים וגופים[^15], כל עוד ישנו החוט התודעתי המקשר[^16].
+לוק בעצם אומר, שגם בהינתן גוף שונה לגמרי - אפילו אם אין לארנון הבוגר אפילו חלקיק אחד במשותף עם ארנון בן החמש - עדיין מתקיים יחס של זהות, משום שסוג השכל נשאר עצמו מעבר למקום ולזמן. הזהות העצמית שלנו נעוצה רק בנו, בזיכרון - וכך, תיאורטית, ייתכן, לפי לוק, *אני* על פני אינספור שנים וגופים[^15], כל עוד ישנו החוט התודעתי המקשר[^16]. לוק מייחס את כל מה שנכלל ברצף התודעתי הזה כהכרה אחת, של סובייקט אחד[^17].
+
+לוק מגדיר את אותו *אני* כעצם - כשם שעושים רוב ההוגים שקדמו לו[^18]. להיות *אישיות* מסוימת זה מקרה פרטי של להיות עצם - להיות אותו הדבר.
+
+
 
 # על אמיתות ושקריות
 מה קורה כשאנחנו מכנים דבר מה כ*אמיתי* או *שקרי*? לוק מציג את הסיווג הזה כטענה כמוסה בדבר חיוב או שלילה. אבל מה הכוונה ב*חיוב* או *שלילה*? אחת האפשרויות היא טעות *מושגית* - *אתה אומר שזה צהוב אבל זה לא באמת צהוב*. אפשרות אחרת היא טעות *אונטולוגית* - *אתה אומר שיש פה קיר, אבל אין פה באמת משהו כזה*. כשאתה אומר *יש כאן קיר*, אתה טוען טענה חיובית - בתוך האידאה של הקיר מובלעת הטענה *יש פה קיר*, וכנגדה אתה טוען.
@@ -108,4 +115,8 @@ dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
 [^13]: יום *יזעם* על זה, מספיילר ארנון.
 [^14]: זהות המכונה *זהות נומרלית* - הדבר זהה רק לדבר האחד עצמו.
 [^15]: הבודהיזם מתכתב עם זה מהכיוון ההפוך בתפיסת ה[*אין-אני*](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן#אנאטמן) (תודה, טל!). ארנון מציג את זה מהכיוון ההפוך - הוא מספר שהמורה שלו למדיטציה, סטיבן, מגדיר את עצמו לא כסטיבן, אלא כ*I'm Stevening* - לא דבר יציב זהה, אלא תהליך רציף מתמשך.
-[^16]: פילוסופים עכשיווים עושים *מטעמים* מההפרדה הלוקיאנית הזו. הפילוסוף [דרק פרפיט](https://en.wikipedia.org/wiki/Derek_Parfit), למשל, מעלה את השאלה - נניח וניקח את אונות המוח שלי ונשתיל בשתי גופים שונים, כך ששניהם יכילו את הזיכרונות שלי - מי מהם *אני*, אם בכלל?
+[^16]: פילוסופים עכשיווים עושים *מטעמים* מההפרדה הלוקיאנית הזו. הפילוסוף [דרק פרפיט](https://en.wikipedia.org/wiki/Derek_Parfit), למשל, מעלה את השאלה - נניח וניקח את אונות המוח שלי ונשתיל בשתי גופים שונים, כך ששניהם יכילו את הזיכרונות שלי - מי מהם *אני*, אם בכלל?. דן מכנה דיונים מסוג זה *מדע בדיוני ירוד*, למרות שאנשים כותבים תזות על הדברים האלה.
+[^17]: שלא כמו פיצול אישיות, וסרטים מעצבנים בנושא
+[^18]: זולת, אולי, [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#משפטים)
+[^19]: כמו [פרדוקס השקרן](https://en.wikipedia.org/wiki/Liar_paradox)
+[^20]: לייבניץ [מעלה רעיון דומה](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה#עקרון-הייחודיות).