vault backup: 2024-11-23 16:01:14

.obsidian/workspace.json

@@ -13,12 +13,12 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פילוסופיה/לוגיקה/לוגיקה מודאלית.md",
+                "file": "פסיכולוגיה/תודעה/index.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "לוגיקה מודאלית"
+              "title": "index"
             }
           },
           {
@@ -179,8 +179,8 @@
   },
   "active": "f1867132072b3e78",
   "lastOpenFiles": [
-    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת.md",
     "פילוסופיה/לוגיקה/לוגיקה מודאלית.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת.md",
     "פסיכולוגיה/דחק/index.md",
     "פסיכולוגיה/דחק/עציצים.jpg",
     "פסיכולוגיה/דחק/tiger.jpg",

פסיכולוגיה/.obsidian/workspace.json

@@ -11,10 +11,14 @@
             "id": "808033e1bc05e372",
             "type": "leaf",
             "state": {
-              "type": "empty",
+              "type": "markdown",
-              "state": {},
+              "state": {
+                "file": "תודעה/index.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "New tab"
+              "title": "index"
             }
           }
         ]
@@ -73,7 +77,8 @@
       }
     ],
     "direction": "horizontal",
-    "width": 300
+    "width": 300,
+    "collapsed": true
   },
   "right": {
     "id": "9b9bee2fb73f4dcc",

פסיכולוגיה/תודעה/index.md

@@ -123,7 +123,7 @@ SSRI משפרים תסמיני דיכאון [Silva & Hanwella, 2012](https://sci
 
 אבל אנחנו עדיין לא *מבינים* למה כל האירוע הפיזיקלי הזה מוביל לחוויה המאוד פרטית ומסוימת של כאב כזה או אחר.
 
-!!! info
+!!! info ""
 	האם לא ניתן ללמוד על מודעות מהרדמה כללית?[^9] אילחוש עובד על חלקים שונים במוח - אין "מרכז מודעות"[^10].
 
 > הדרך שבה תרופות יוצרות מצב של הרדמה כללית זו אחת מהחידות הגדולות של מדע הרפואה המודרני
@@ -199,6 +199,115 @@ Tononi טוען שתודעה היא *קישוריות* בקנה מידה גדו
 
 צ'אלמרס אומר ש**כן** יכול להיות דבר כזה, על פי גישת המודעות כ"רכיב נוסף". דנט אומר ש**לא**, על סמך הגישה הפונקציונליסטית.
 
+מצד אחד, התודעה מרגישה לנו **אחידה** - יש לנו **תודעה,**, לא **תודעות** - 
+
+> תודעה \[...] אינה נדמית לעצמה כקצוצה לחלקים קטנים... היא זורמת. "נהר" או "זרם"[^12] הן המטאפורות הטבעיות ביותר לתארה. מעכשיו, הבה נקרא לה *זרם* המחשבה, התודעה, או החיים הסובייקטיבים
+>
+> >ג'יימס, 1890
+
+מצבי תודעה הם **יחידניות** - חלקים של יחיד עקבי - 
+
+> "בכל זמן נתון, לסובייקט יש חוויות מודעות מרובות. סובייקט עשוי בו-זמנית לחוות חוויה ויזואלית של ספר אדום ועץ ירוק, חוויה אודיטורית של ציפורים מצייצות, חוויה גופנית של מעט רעב וכאב חד בכתף, חווייה רגשית של מלנכוליה מסוימת, ובמקביל זרם של מחשבות מודעות על טבע המציאות. החוויות הללו הן נפרדות זו מזו: סובייקט יכול היה לחוות את הספר האדום ללא הציפורים המצייצות, או את הציפורים המצייצות ללא הספר האדום. עם זאת, נדמה כי החוויות מאוגדות זו עם זו באופן עמוק. הן נחוות כמאוחדות, בכך שהן אספקטים של מצב תודעתי כולל יחיד
+> 
+> [Bayne & Chalmers, 2003](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1093/acprof:oso/9780198508571.003.0002)
+
+## The Binding Problem
+
+הפער בין אינספור התהליכים הנפרדים לתחושה של אחידות התודעה מכונה **The Binding Problem** - **בעיית האחידות**, ששואלת - 
+
+!!! warning ""
+כיצד האספקטים השונים של החוויות שלנו נחווים כמאוגדים, מאוחדים, משולבים זה בזה – integrated, לחוויה אחת בכל זמן נתון?
+
+אנחנו צריכים להיות מסוגלים להסביר ברמת המנגנונים המוחיים כיצד נעשה איגוד (*binding*) של התפיסה, הרגש, המחשבה והזיכרון.
+
+*אובדן* של האחידות הזו הוא מצב פסיכופתולוגי[^12] - מצבים של *אני איתך ולא איתך*.
+
+
+> אנו יכולים לומר כי שני מצבי תודעה הם "מאוחדים בנכללות"unified) subsumptively) כאשר שניהם נכללים בתוך מצב תודעתי יחיד... סביר כי כל החוויות הויזואליות שלי נכללות בתוך מצב תודעתי כוללני יחיד המתקשר לשדה הראייה שלי. יותר בכלליות, ייתכן כי החוויות הויזואליות והאודיטוריות שלי נכללות כולן בתוך מצב תודעתי כוללני של מודעות תפיסתית. וזה לא נראה בלתי סביר להניח כי ישנו מצב תודעתי כוללני יחיד אשר כולל בתוכו את כל החוויות שלי: תפיסתיות, גופניות, רגשיות, קוגניטיביות, וכל האחרות.
+> 
+> > [Bayne & Chalmers, 2003](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1093/acprof:oso/9780198508571.003.0002)
+
+
+לשמוע, לראות, להרגיש - כולם תהליכים נפרדים, אבל התודעה היא אחת; חייב להיות משהו שמאגד אותם.
+
+### אחידות התודעה
+
+תחושת האחידות שלנו מורכבת מאחידות (Blackmore, 2003) - 
+
+- **תוכן** - יש *בחוץ* ו*בפנים*, בתוך התודעה ומחוץ לתודעה.
+- **זמן** - *זרם התודעה* של ג'יימס; אנחנו מרגישים שהתודעה ממשיכה כל הזמן, ולא שיש הפסקות.
+- **אני** - תודעה מרגישה כמו *אני* בהזדמנויות שונות; גם במצבים שונים ומודעויות שונות יש תחושת עצמי עקבית.
+
+סוזן בלאקמור, שהגדירה את האחידות הזו, נהגה לבקש מהסטודנטים שלה לשאול את עצמם כמה שיותר פעמים ביום - 
+
+<big>האם אני מודע עכשיו?</big>
+
+בהתחלה, הסטודנטים מספרים, התשובה הייתה *ברור;* אבל ככל שהתמידו בתרגיל, החלו להשתכנע שהם פחות ופחות בטוחים שהם מודעים בכל רגע נתון.
+
+אולי אם נמצא את התפר בין *פנים* ל*חוץ* - הNCC - נדע לומר אם האחידות קיימת, או שהיא אשליה? איפה זהז בעצם במוח, המודעות?
+
+ג'יימס חילק את התודעה ל*גרעין* ו*שוליים* (Nucleus & Fringe) - כאשר השוליים (כמו הסטודנטית שמתעטשת) שולטים במה שנכנס למרכז (כמו נירית שמעבירה את החומר), ומקשרים בין גרעין אחד למשנהו - ולכן המחשבות לא מרגישות "קטועות".
+
+תיאוריות מודרניות בונות על הרעיון של ג'יימס - תיאוריית *איזור העבודה הגלובלי* (GW)
+([Dehaene & Naccache, 2001](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1016/S0010-0277(00)00123-2); [Dehaene et al., 2006](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.tics.2006.03.007); [Baars, 1988](https://ccrg.cs.memphis.edu/assets/papers/1988/Baars-A%20Cognitive%20Theory%20of%20Consciousness.pdf)) מדברות בשפה יותר נוירופסיכולוגית - 
+
+- קשב הוא תנאי מקדים למודעות
+- גירויים נתפסים במודולות מסוימות לחוש
+- המודול מתקשרות עם "מעבד מרכזי" שמאחד בין הגירויים
+- בקצוות יש דברים "קצת" מודעים
+
+התיאוריות מאמצות את רעיון ה*לא מודע הקוגניטיבי*, ואת הרעיון שהרבה מהעיבוד הקוגניטיבי נעשה "בחוץ".
+
+דוגמא בולטת היא תופעת ה*Blindsight* (ראייה עיוורת) - עיוורון נקודתי שנובע מפגיעה בקורטקס הויזואלי (סקוטומה). הלוקים בראייה עיוורת עיוורים ברמה המודעת, אך כשמבקשים מהם *לנחש* מה יש בנקודה העיוורת, הם מנחשים בדיוק מרהיב (+90%) - הרבה מעל הסיכוי האקראי. זוהי דיסוציאציה בין ראייה לחוויה של ראייה.
+
+### התיאטרון הקרטזיאני
+
+לפעמים אנחנו מדמיינים שהתודעה היא כמו *הומונקולוס*, איש קטן שיושב בראש ומחליט מה מודע ומה לא מודע.
+
+דניאל דנט מבקר את הרעיון הזה, אותו הוא מכנה *התיאטרון הקרטזיאני*, כשהוא שואל: *מיהו ה"אני" הזה? ההומונקולוס? איפה הוא יושב?*
+
+כל הגישות האלה, מטריאליסטיות לכאורה, מניחות כולן שיש מקום במוח שאליו זורם כל המידע ושם נעשה איחוי, והמודעות *מתרחשת*. האם יש בכלל כזה דבר?
+
+### עיבוד מקבילי
+
+גישה חלופית אומרת שהמוח לא מכיל *מעבד מרכזי* (*הוא* המעבד המרכזי), אלא שיש **עיבוד מקבילי**.  הבעיה בגישה זו היא שקשה להסביר למה, במצב כזה, חלק מהתהליכים מודעים וחלק לא. 
+
+תיאוריות מסוימות מנסות להתמודד עם הבעיה הזו - על ידי שהן מניחות *כניסה למודעות* (מרגע שמידע עובר רף עיבוד מסוים, הוא נעשה *מודע*), וכוללות מודלים מבוזרים (PDP) ([Rumelhart et al., 1986](https://www.cs.utoronto.ca/~hinton/absps/naturebp.pdf)). 
+
+דנט כופר גם בפתרונות כאלה, באומרו כי גם אם נסווג את האיחוד לא במקום פיזי אלא בתהליך או מנגנון מסוים - עדיין אין עדויות מוחיות לתהליכים כאלה. 
+
+אין שום NCC ברור שנקשר למודעות - רגע שכל מה שמחוץ לו אינו מודע.
+
+במקום זאת, אנחנו רואים שהמוח מאורגן כרשת או אוסף של רשתות שחודרות זו לזו. 
+
+ונותרנו עם האתגר: **איך מוח כזה מייצר תחושה של אחידות זרם התודעה?**
+
+
+### Multiple Drafts Model
+
+[Dennett, 1991](https://sci-hub.st/10.2307/2185913) מציע את מודל *הטיוטות המרובות*.
+
+בכל רגע נתון ישנן טיוטות רבות במוח במקביל, המתארות בערך את מה שקורה בסביבה, ללא גרסה סופית.
+אין פנים וחוץ, רק זמינות של הטיוטות (מודולים) זה לזה. אין צורך שהמודולים יעברו טרנספורציה ("ייכנסו") -  הקשר ביניהם הוא זה  שמייצר חוויית מודעות.
+
+בשפה מואנשת - 
+
+יש תחרות בין המודולים ששואפים להיות מודעים. ברגע שיש probe - שאלה/חקירה - עולה צורך להבין את העולם או להגיב לגירוי - אנחנו מחליטים לאיזו טיוטה אנחנו מודעים, אך אין מודול סופי.
+
+אין גרסה סופית של ייצוג/חוויה! כל מודול נובע מ-probe שגרם לו, אף ייצוג אינו אובייקטיבי, וכל הזמן מתעדכנות הטיוטות של החוויה, אין חוויה אחת "אמיתית", מוחלטת. 
+
+זה כמו **אפקט מסיבת הקוקטייל** - 
+
+דמיינו שאתם מנסים להקשיב לאדם מסוים במסיבת קוקטיילים. מסביב יש הרבה מאוד רעש, וקשה לכם להתרכז בדיוק רק באדם שאתם מדברים איתו. ההאזנה הזו כרוכה במאמץ מסוים, והרבה פעמים אתם מבינים מה הוא אומר רק מניתוח מאוחר יותר, *בדיעבד*. הניתוח המאוחר יותר, כמו גם המאמץ שאתם צריכים להשקיע *להתעלם מכל שאר הדברים*, מעידים על עיבוד לא-מודע, סמוי, של כל מה שמתרחש סביבנו; המוח כל הזמן רץ על כמה ערוצים לא מודעים במקביל, ורק מאוחר יותר מרכיב מהם תמונה "מודעת". חווית המציאות מגיעה קצת באיחור - לא בזמן אמת.
+
+דנט מקביל את זה לכוח פוליטי: המוח הוא דמוקרטיה, ולא אוליגרכיה - אין צורך להכיר את המלך או את השלטון המרכזי כדי לקבל זכויות. הוא מכנה את האנלוגיה Fame in the Brain ([Dennet, 2001](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/s0010-0277(00)00130-x)) - כל המודולים רוצים "להתפרסם", אבל רק חלק מצליחים.
+
+אפשר למשול את זה לפלייליסט בגלגל"צ לעומת סרטונים ביוטיוב - התודעה היא לא ממורכזת (אין עורך שמחליט מה שומעים), אלא קולקטיבית (כל זחלץ מעלה סרטונים, ומה שמתפרסם מתפרסם - מה שמספיק בולט מתפרסם, "נהיה מודע").
+
+[Alkire, Hudetz, & Tononi, 2008](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1126/science.1149213) ממשיכים את הקו של דנט וטוענים שמודעות היא *קישוריות בקנה מידה גדול.*
+
+
+
 
 
 [^1]: והבלתי נסבלת.
@@ -210,4 +319,5 @@ Tononi טוען שתודעה היא *קישוריות* בקנה מידה גדו
 [^8]: חקר התופעות (*פנומנה*) כפי שהן נדמות לנו - *למה זה נחווה ככה?*
 [^9]: אילחוש - *Anasthesia* - "כיבוי" התודעה.
 [^10]: לעיתים נדירות, ההרדמה כללית נכשלת, ומגלים את זה רק בדיעבד! החולה שומע, רואה, ומרגיש כאב - חוויה סובייקטיבית - אבל לא יכול לסמן לרופאים שהוא בהכרה כי השרירים משותקים. היום מנסים למנוע את זה באמצעות ניטור EEG לפעילות העצבית במוח - פעילות איטית יותר מרמזת על מצב של חוסר מודעות, כמו שינה. הניטור עוזר לפעמים, אבל לא מהווה איתות פיזי מושלם למצב של מודעות\חוסר מודעות.
-[^11]: זה נקרא *סוליפסיזם*, ואנחנו לא אוהבים אותו בכלל. 
+[^11]: זה נקרא *סוליפסיזם*, ואנחנו לא אוהבים אותו בכלל. 
+[^12]: החוקרים הראשונים של בעיית האחידות, כמו ג'יימס, לא היו קלינאים ולכן לא חשבו על מצבים פסיכופתולוגיים, כמו דיסוציאציה; מכאן החיבור של הקורס.