vault backup: 2024-12-30 16:16:07

.obsidian/workspace.json

@@ -13,12 +13,12 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md",
+                "file": "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "אונטולוגיה"
+              "title": "דיסוציאציה"
             }
           }
         ]
@@ -166,8 +166,8 @@
   },
   "active": "02a6970859e0a723",
   "lastOpenFiles": [
-    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/banana.jpg",
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/banana.jpg",
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/gingy.jpg",
     "כלליים/יוונית/index.md",
     "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
@@ -210,7 +210,6 @@
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/atropine.jpg",
     "Pasted image 20241216192936.png",
     "פילוסופיה/מטאפיזיקה/sarin.jpg",
-    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/sarin.png",
-    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/spots.jpg"
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/sarin.png"
   ]
 }

פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md

@@ -42,6 +42,7 @@
 > > [Cardeña & Carlson, 2011](sci-hub.st/https://doi.org/10.1146/annurev-clinpsy-032210-104502)
 
 
+דיסוציאציה כוללת המרה ("היסטריה") - אובדן שליטה משמעותי בתחושה ובתנועה - דוגמת שתוק, התקפי-דמה, אובדן חושי.
 ## הפרעות דיסוציאטיביות
 
 הDSM-V מציג שלוש הפרעות דיסוציאטיביות עיקריות (*פרוטוטיפיות*[^2]), מהקל אל הכבד[^3]
@@ -312,9 +313,29 @@
 
 התיאוריה המובילה היא שDID נובעת מטראומה קיצונית בילדות, שפגעה ב[שלב התאחדות העצמי של הילדים](/פסיכולוגיה/התפתחותית/אמוציות#מודעות-עצמית-זיהוי-עצמי). הטענה היא שאנחנו לא נולדים עם עצמי, אלא יוצרים אותו תוך כדי ההתפתחות - אלא אם ההתפתחות נפגעת ([International Society for the Study of Trauma and Dissociation, 2011](https://sci-hub.st/http://dx.doi.org/10.1080/15299732.2011.537247)). התיאוריה הזו טוענת שזו הפרעה התפתחותית במהותה - ולכן נפוצה במיוחד במקרים שבהם הדמות המטפלת היא הדמות הפוגעת.
 
+### טיפול
+
+[International Society for the Study of Trauma and Dissociation, 2011](https://sci-hub.st/http://dx.doi.org/10.1080/15299732.2011.537247) מתארים טיפול בDID, שמטרתו תפקוד אחיד (אינטגרטיבי) - תחושת אחידות ואחריות לכל ההתנהגויות\מחשבות\רגשות. 
+
+הטיפול הוא טיפול בשיחה (אנחנו לא יודעים מהם המתאמים הנוירולוגים לDID, ולכן לא יודעים לטפל), וההצלחה שלו חלקית: החלת אחריות על כל חלקי האישיות היא לעיתים קשה מאוד לטפל.
+
+!!! info "דוגמה"
+	נירית מספרת על מטופלת שפצעה את בעלה בהתקף אלים. בבית החולים, היא לא זכרה שפצעה אותו - ודאגה לו וקוננה עליו בבית החולים. במקרה כזה, הטיפול ידרוש ממנה לקחת אחריות על מה שהיא לא זוכרת - משימה קשה ולא מאוד אינטואיטיבית.
+
+בטיפול, מנסים לעורר מודעות לזהויות החלופיות, ולעודד פשרה ושיח ביניהן - קצת כמו טיפול משפחתי. המטפל צריך להימנע להיקשר לזהות מסוימת יותר מדי - ולהסתכל *גם הוא* על המטופל כאדם בודד.
+
+בטיפול מוצלח, מגיעים למיזוג סופי של כל הזהויות. 
+
+טיפול כרוך בכמה שלבים:
+
+1. יצירת קשר, ייצוב וארגון, הפחתת התסמינים
+2. עימות וטיפול בטראומה[^7]
+3. איחוד ושיקום, טיפול ברמת התפקוד
+
 [^1]: נובעת מסיבות נפשיות (psycho genesis - מתחיל מהנפש).
 [^2]: יש הפרעות "פח זבל" נוספות למי שקשה להתחייב שעונה *בדיוק* על תסמינים מסוימים אבל ברור שיש דיסוציאציה *כלשהי*.
 [^3]: ככלל אצבע. לכל ההפרעות יש דרגות חומרה משתנות - כמו שחרדה לרוב קלה יותר מPTSD, אבל יש חרדה חזקה מספיק לגרום לאנשים לא לצאת מהבית.
 [^4]: מה שמוכר לנו כ*פיצול אישיות*, המופע הקיצוני והמרשים ביותר של דיסוציאציה.
 [^5]: אם כי פחות נדירה משכחה דיסוצאטיבית ופוגות, ותלוי תרבות: יש גם הטוענים שתהליך האבחון לא נכון ולכן יש אבחון חסר.
 [^6]: חידוד שנוסף בDSM-V: ההבחנה בהתנהגות הלא-אחידה יכולה לבוא מהמטופל עצמו, או מהסביבה: במקרים הכי קיצוניים, המטופלים לא מודעים לבעיה.
+[^7]: החוקרים קושרים באופן חד-ערכי בין טראומה לDID - יש הרבה ביקורת על זה.