docs: update פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון
This commit is contained in:
@@ -2,7 +2,7 @@
|
|||||||
title: מנון
|
title: מנון
|
||||||
description:
|
description:
|
||||||
published: true
|
published: true
|
||||||
date: 2024-02-09T20:29:37.848Z
|
date: 2024-02-09T20:30:13.324Z
|
||||||
tags:
|
tags:
|
||||||
editor: markdown
|
editor: markdown
|
||||||
dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||||
@@ -80,8 +80,8 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
|||||||
[^5]: schema - צורה גיאומטרית, *הגבול של גוף כלשהו* כהגדרת אפלטון
|
[^5]: schema - צורה גיאומטרית, *הגבול של גוף כלשהו* כהגדרת אפלטון
|
||||||
[^6]: *Poros* - אמצעי.
|
[^6]: *Poros* - אמצעי.
|
||||||
|
|
||||||
# מהי ידיעה?
|
## מהי ידיעה?
|
||||||
## למידה כהיזכרות
|
### למידה כהיזכרות
|
||||||
בחלק זה של הדיאלוג, מתקשה אפלטון לעמוד על טיבה של הלמידה. הוא פונה כאן למיתוס - סתירה לכאורה של האופי הפילוסופי (הישענות על הסבר תבוני). אך לעיתים גם הפילוסופיה מתקשה להגיע להסברים בלוגוס גרידא, ואז פונה היא למיתוסים.
|
בחלק זה של הדיאלוג, מתקשה אפלטון לעמוד על טיבה של הלמידה. הוא פונה כאן למיתוס - סתירה לכאורה של האופי הפילוסופי (הישענות על הסבר תבוני). אך לעיתים גם הפילוסופיה מתקשה להגיע להסברים בלוגוס גרידא, ואז פונה היא למיתוסים.
|
||||||
|
|
||||||
המיתוס שפונה אליו אפלטון ^431^ הוא שהנשמה האנושית בת אלמוות, ולכן כבר יודעת הכל ועצם הלמידה [^7] היא היזכרות מחדש [^8]. משפט המפתח בפסקה זו הוא ש*כל הטבע ממוצא אחד הוא*[^9]. אולם המיתוס הזה אינו עונה על שאלתו הבסיסית של מנון - בשלב מסוים, הנשמה רכשה את הידע הזה. כיצד?
|
המיתוס שפונה אליו אפלטון ^431^ הוא שהנשמה האנושית בת אלמוות, ולכן כבר יודעת הכל ועצם הלמידה [^7] היא היזכרות מחדש [^8]. משפט המפתח בפסקה זו הוא ש*כל הטבע ממוצא אחד הוא*[^9]. אולם המיתוס הזה אינו עונה על שאלתו הבסיסית של מנון - בשלב מסוים, הנשמה רכשה את הידע הזה. כיצד?
|
||||||
@@ -90,7 +90,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
|||||||
|
|
||||||
אותה התכונה של הנפש האלמותית שמאפשרת לה לעמוד על המארג המרכיב את העולם היא השכל[^11] - שעצם מהותו היא פתיחות לצורה של הדברים. אפלטון מדמה את התכונה הזו לעין, או לחלון, של הנפש.
|
אותה התכונה של הנפש האלמותית שמאפשרת לה לעמוד על המארג המרכיב את העולם היא השכל[^11] - שעצם מהותו היא פתיחות לצורה של הדברים. אפלטון מדמה את התכונה הזו לעין, או לחלון, של הנפש.
|
||||||
|
|
||||||
## איך מתרחשת הלמידה והידיעה?
|
### איך מתרחשת הלמידה והידיעה?
|
||||||
התיאור היומיומי של תהליך הלמידה הוא בערך כזה:
|
התיאור היומיומי של תהליך הלמידה הוא בערך כזה:
|
||||||
|
|
||||||
`תפיסה חושית של הדבורה -> התנסות בתכונותיה של הדבורה -> רכישת השם 'דבורה' -> **אני יודע מה זה דבורה!!**`
|
`תפיסה חושית של הדבורה -> התנסות בתכונותיה של הדבורה -> רכישת השם 'דבורה' -> **אני יודע מה זה דבורה!!**`
|
||||||
@@ -101,7 +101,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
|||||||
ילד קטן יתפוס מה זה 'שולחן', ברגע שישמע מהו מספר פעמים בודדות. הוריו יזכירו שולחן עץ מרובע בביתם, ולמחרת יראה שולחן ברזל גדול - ומיד יידע שזה שולחן, עוד לפני שמסוגל אפילו לדבר. באותו המובן, פועל השכל של הילד - הוא נחשף שוב לאידאה שהוא כבר מכיר ותופס אותה.
|
ילד קטן יתפוס מה זה 'שולחן', ברגע שישמע מהו מספר פעמים בודדות. הוריו יזכירו שולחן עץ מרובע בביתם, ולמחרת יראה שולחן ברזל גדול - ומיד יידע שזה שולחן, עוד לפני שמסוגל אפילו לדבר. באותו המובן, פועל השכל של הילד - הוא נחשף שוב לאידאה שהוא כבר מכיר ותופס אותה.
|
||||||
בצורה כזו, הלמידה היא מעיין למידה לאחור של התהליך הזה דווקא - הילד יודע שולחן מהו, ומקשר את השפה לאידאה.
|
בצורה כזו, הלמידה היא מעיין למידה לאחור של התהליך הזה דווקא - הילד יודע שולחן מהו, ומקשר את השפה לאידאה.
|
||||||
|
|
||||||
## הנער של מנון
|
### הנער של מנון
|
||||||
מנון מבקש מסוקראטס תצוגה [^12], וסוקראטס מסכים. מנון מבקש מאחד מבני לוויותו להגיע - מה שמסביר גם את העלבון שחש - אנו למדים לראשונה שהשיחה מתרחשת מול רבים.
|
מנון מבקש מסוקראטס תצוגה [^12], וסוקראטס מסכים. מנון מבקש מאחד מבני לוויותו להגיע - מה שמסביר גם את העלבון שחש - אנו למדים לראשונה שהשיחה מתרחשת מול רבים.
|
||||||
|
|
||||||
הנחות היסוד של תצוגת התכלית הזו הן:
|
הנחות היסוד של תצוגת התכלית הזו הן:
|
||||||
|
|||||||
Reference in New Issue
Block a user