docs: update פילוסופיה/חדשה/יום

פילוסופיה/חדשה/יום.md

@@ -2,7 +2,7 @@
 title: יום
 description: 
 published: true
-date: 2024-06-10T12:48:51.270Z
+date: 2024-06-16T10:58:19.458Z
 tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, יום
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-06-09T10:26:35.513Z
@@ -48,18 +48,55 @@ dateCreated: 2024-06-09T10:26:35.513Z
 יום מתאר תפיסה כתהליך כזה:
 
 1. רושם
-תחושה - כל תפיסה חושית (כאב, הנאה)
+תחושה - כל תפיסה חושית (כאב, הנאה). הוא יעלם ברגע שאפסיק לחוש את הדבר בעולם (עצמת עיניים? אין אדום).
+
 2. **אידאה** של תחושה
 *היי, זה כואב*
+
 3. **רושם** החזרה 
 רגש (*אוי לא, זה כואב*)
+
 4. **אידאת** החזרה 
 
 > התיאור הזה קצת עמום, וכל הפרשנים של יום אומרים - זהו תיאור בעייתי, אולי לא מדויק.
 {.is-warning}
 
+> טרקת את החלון על האצבע (דביל). יש **רושם** (פשוט) חזק של לחץ פיזי על האצבע. הרושם מעלה **אידאה** (פשוטה) - התוכן המנטלי הדהוי של הלחץ על האצבע. משניהם עולה *רגש* הכאב - **רושם החזרה** (מורכב). רושם ההחזרה מעלה **אידאת החזרה** (מורכבת) - אח, איזה כאבים.
+{.is-info}
+
 # זיכרון ודמיון
-**זכרון** ו**דמיון** הם שני סוגים של אידאות, מה שאני יכול לעשות אחרי שצברתי הרבה אידאות ותכנים רוחניים: *זכרון* הוא העתק של האידאות, שנשמר לטווח הארוך, ו*דמיון* הוא מה שאני יכול להרכיב ולבנות מהאידאות האלה. הזיכרון הוא חזק יותר מהדמיון[^2], וכבול לאופן שבו הרשמים הופיעו - הוא אמור לייצג את הרשמים נאמנה. הדמיון אינו נטול תחת הגבלה כזו: הוא יכול לקחת את התכנים שצברנו ולעשות בהם כרצונו. 
+**זכרון** ו**דמיון** הם שני סוגים של אידאות, מה שאני יכול לעשות אחרי שצברתי הרבה אידאות ותכנים רוחניים: *זכרון* הוא העתק של האידאות, שנשמר לטווח הארוך, ו*דמיון* הוא מה שאני יכול להרכיב ולבנות מהאידאות האלה. הזיכרון הוא חזק יותר מהדמיון[^2], וכבול לאופן שבו הרשמים הופיעו - הוא אמור לייצג את הרשמים נאמנה. הדמיון אינו נטול תחת הגבלה כזו: הוא יכול לקחת את התכנים שצברנו ולעשות בהם כרצונו. אבל...
+
+## על היחסים
+הדימיון *עדיין* מוגבל על פי *יחסים* מסוימים - **יחסים טבעיים**. אלו הם יחסי ה**סמיכות**, ה**דומות** וה**סיבתיות**. אלו יחסים בין אידאות, או בן רושם לאידאה. 
+
+נגיד ואני קכיר שני דברים שבדרך כלל מופיעים יחד. אם אראה את הראשון, מיד אחשוב על השני. הדימיון "קופץ" באופן טבעי מהאחד לשני - זהו *חוק חלש* שמטה את הדימיון (אבל לא כובל אותו לגמרי - זה לא חוק טבע). לולא הנטייה הזו, הדימיון היה אוסף פראי של אסוציאציות.
+
+מעבר ליחסים הטבעיים, ישנם שבעה יחסים בסך הכל:
+
+- זהות
+- דומות
+- סמיכות
+- ניגוד
+- סיבה ותוצאה
+- חלל וזמן
+- כמות\מספר
+
+יום קורא להם **יחסים פילוסופיים**. זה שם גרוע; ארנון מכתיר אותם כפשוט "יחסים".
+היחסים ה*טבעיים* הם חלק מהם, ויש להם מעמד מיוחד בזכות הנטייה של הדימיון להשתמש בהם.
+
+# העצם היומיאני
+ומאיפה מגיע אידאת ה*עצם* - הרעיון הזה של מה שקיים, שואל יום? יש לנו אידאה של *עצם* - מה אומרים עליו? יום עומד על ההבחנה שאנו מבצעים בין דברים *מקריים*, לבין הדבר המהותי - הדבר שנמצא מעבר לתכונות. מאיפה *זה בא?* יש לנו שתי אפשרויות בלבד: אידאת תחושה או אידאת החזרה.
+
+לא יכול להיות שהעצם הוא רושם תחושה; אני לא *רואה* את העצם, *מריח* את העצם, *שומע* את העצם. 
+
+אז, אולי זו אידאת החזרה? אבל, העצם הוא לא סוג של רגש; אני לא *מרגיש* את העצם כמצב מנטלי מסוים. 
+
+נו, אז מאיפה זה בא? מה זה בכלל? יום מכתיר אותו כ*אידאה מורכבת* - אוסף של מקרים פרטיים (*איכויות* פרטיות - לא כמו הסקה אינדוקטיבית, מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה).  
+> אידאה של עצם \[...] אינה אלא אוסף של אידאות פשוטות המאוחדות על ידי הדמיון, ומוקצה להן שם מיוחד אשר מאפשר לנו לחזור ולהזכיר \[...] את האוסף הזה.
+> *סעיף ו', על העצמים*
+{.info}
+
 
 [^1]: ומשם לעוד הרבה מאוד תתי-קטגוריות.
 [^2]: לפי יום. ארנון לא מסכים.